<h1>דורות הראשונים חלק ב</h1>
רבי יצחק אייזיק הלוי
15 חיים <b>‫דורות הראשונים</b>
7 חיים <b>‫ספר</b>
‫10 חיים <b>‫דברי הימים לבני ישראל‬</b>
5 חיים <b>‫מאת‬</b>
‫10 חיים <b>‫יצחק אייזיק הלוי‬</b> ‫
7 חיים <b>‫חלק שני‬</b>

<h2>הצדוקים והבייתוסים מראשית ימיהם עד סופם</h2>
<h2>ענינים בנוגע לתורה</h2>
<h2>דרכם בארץ ומשפטם עם ישראל</h2>
כשתי מאות וחמשים שנה לפני ימי חורבן הבית השני היתה חדשה גדולה מאד בין בני ישראל, כי קמה בתוכם כתה גדולה היא כתת הצדוקים והנלוים עמהם. מימי עולם היו בתוך בני ישראל גם נסוגים לאחור, גם היו שם ימים רבים (בימי הבית הראשון) אשר נמצאו בתוכם גם ההולכים אחרי ההבל ויעבדו לבעלים, אבל לא קראו להם שם, ולא התננחו בתוך עמם, ולא כרו שוחה לכל ההולכים ארחות יושר.
אבל כשתי מאות וחמשים שנה לפני חורבן הבית באה ונהיתה כתה חדשה, אשר נתנו חתיתם בארץ החיים, כתה חדשה אשר לא הי' די להם במעשיהם הם לעצמם, כי אם שבפעם בפעם השתמשו בכח האגרוף להביא את כל העם תחת ידם, ותחת הנהגתם הם, ויהי חפצם מטיל ברזל, ורוחם כנחל שוטף להפיק זממם ביד חזקה, גם על ידי עריצי גוים אוכלי עמם.
מראה בלהות היא זאת, נוראה מאד, לראות ולהתבונן מתוך דברי הימים את חרבם הקשה, וכל עלילות מצעדיהם אשר עוללו לעמם, את אשר לא עשה כל אויב ומתנקם, ואת אשר לא עלה על לב כל צוררי היהודים, נעשה על פיהם ועל ידם, מראה בלהות המרעשת את לב כל חוקר ומעיין בדברי מינו.
אבל מראה בלהות אשר אי אפשר להסב עינינו משום בהיות כל דברי ימינו בימים ההם קשורים ואחוזים עם המעשים ההם, ואי אפשר לא לדעתם ולא להבינם, כי אם מתוך שלשלת המעשים האלה.
חוקרי דברי ימינו בבואם לדבר על דבר הצדוקים עזבו לגמרי את חקירת‬ דברי הימים, ‪‬ויהיו לחוקרי הדת וחוקרי המצוות, אשר דבר לא הי' להצדוקים עצמם בזה, כי על כן לא עלה בידם כל מאומה, ודבר הצדוקים נשאר חתום גם אחרי כל חקירותיהם, עוד יותר ממה שהי' לפני זה.
ובהיות משוש דרכם בכל דברי ימינו לכסות את הדברים במשאון, ולהביאם בתוך החשך הענן והערפל, למען למשש בצהרים ולאמר ככל העולה על הרוח.
כי על כן הרסו את המעברות, גזרו את המעשים לגזרים, ויעבירו תער על כל המעשים מלפני ימי החשמונאים, מבלי לצרפם כל עיקר עם אשר הי' אחר זה מיד יחד, ויעמידו פנים כאלו לא הי' דבר לפני זה עד ימי יוחנן כהן גדול, וכי הנם חוקרים על דבר חדש אשר יבוא אז לפנינו פתאום.
והנה כי כן כבר הצליח חפצם בידם לאמר כדברי המאסף לכל המחנות החכם ווייס (ח"א עמוד ‪ (100‬ בראשית דבריו על הצדוקים:
תוכן=איזה ממאורעות הזמן ההוא אשר הי' סבה לצמיחתה לא נתקיים לנו ואך לשוא נבקש דבר ברור, וגם אין להתפלא על אשר תשכון עננה על מאורע גדול כפירוד הצדוקים אשר עשה רושם בכל עניני הדת והתמיד כמה מאות שנה, תלאות הזמן עשו זאת. מרכאות=כן
והדברים האלה הנם באמת היסוד הכולל לכל חקירותיהם בכל מקום, טענה אחת כוללת כי כל הדברים הנם מכוסים בערפל, ועל כן טוב הדבר להביא שם פלפולים זרים, ודברי רוח הפורחים באויר, ודברים אשר הנם לגמרי נגד דברי הימים.
ועל ידי זה הי' לנו דבר הצדוקים לא חקירת דברי ימי ישראל, כי אם נתיב להכחשת דברי ימינו ומטרה להין.
וחקירה על דבר הצדוקים מתוך דברי הימים, נעזבה לגמרי, החקירה מתוך מקורים ברורים, ומעשים שהיו הוסרו מן המסילה.
ותחתיהם לקחו עמדתם חקירת הדת ופלפולים זרים כרצון איש ואיש.
פלוני ירצה למצוא המקום אשר דרך שם יוכל להראות שאין להם קבלה לישראל במעשי המצוות ויסודותיהם וימצא לו את הצדוקים ‬וישימם על הנס‪,‬ ופלוני ירצה לדבר תועה על כל הנהגת חכמי התורה, ויתן את הצדוקים לדורשי טובת עמם ולאומם בכל נפשם ולבבם, ופלוני יצעוד עוד הלאה ולאמר שגם כל כתבי הקדש זמנם מאוחר הרבה, והנה מצא לו גם הוא את דבר הצדוקים, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות.
אבל כל דרכי החקירות האלה הבל‪.
לפי שכל החקירה על דבר הצדוקים דבר אין לה עם התורה והמצוה, ‬ומקומה חקירת דברי הימים, חקירת דברי המעשים, חקירת דבר הממשלה בארץ יהודה.
כן הדבר כי טעות גדול טעו כל החוקרים יחד, בהשקיפם על הצדוקים מתוך נקודת ‬הראות של כתה דתית, אשר השקפותיה ‬באות מתוך דרכי אמונה. ‬כי הצדוקים לא היו זה, לא בראשית ימיהם ולא בסופם.
דבר הצדוקים הנם מעשים מדיניים, אשר כל ענינם עם החיים, ודרכי החיים‪,‬ ודבר אין להם עם הדת, כשהיא לעצמה.
דבר הי' להם עם הדת של פומבי, הדת של באי כח הממשלה, אבל לא הי' להם דבר עם הדת עצמה כשהיא לעצמה.
ולא לבד כי לא תשכון עננה על המאורע מפירוד הצדוקים, כי אם שאך דברים מעטים מאד מדברי ימינו הנם ידועים לנו באופנים גלוים ומפורשים כדבר המאורע הזה.
ואלו לא חסמו להם חוקרי אשכנז את הדרך היו רואים הכל לפניהם.
אבל לאסון חכמת ישראל נשתנו סדרי בראשית בכל חקירת דברי ימינו, דרכי החקירה הפשוטים והברורים הבנוים על יסודי דברי הימים נעזבו לגמרי, שלשלת המעשים המגלים לנו כל תעלומה ופרושים לפנינו, ונקראים מאליהם, כל זה הי' כלא הי' לפניהם.
ותחתיהם לקחו עמדתם דברים אשר הם עצמם יודו כי הנם מכוסים בערפל, חקירות בדויות, והמון דברים אשר אין להם מקום.
ואך בהשתוממות אפשר לראות איך עזבו דברים גלוים, וינהגו את חקירותיהם אחר המדבר‪.‬‬‫
<h2>פרק ב</h2>
‫ ‫והחכם קראכמאל־הזקן בספרו מורה נבוכי הזמן (שער י' עמוד ‪ (63‬יאמר:
תוכן=‬על דבר התחלת כת הצדוקים נאמר וכו' הברור אצלינו שלא היתה ‬לכת מיוחדת וכו' כי אם זמן מסוים אחרי כלות המלחמה, היינו סביב לשנת מאתים ליונים, ק"פ לפני החורבן, וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להכם בכתובי המצות, ביסוד הראשי לכולם האמונה בנצחות הנפש, והיות תחית המתים נמצאת בתורה, הנה לפי טבע הענין ביחוד בשנות קדם אלו לא נתראה הניגוד והחלוקה המוחלטת רק אחר שנתחזקה ונשמרה הקבלה ומסורת הזקנים היטב(‬א) על ידי עמידת כת הפרושים שכפי דברי יוסף היא היתה ‬חברה לראשונה, ועוד שגם בחזיונות דניאל גם בשני דברי הימים (למכביים) הזכורים גם בדברי יוסף הכהן לא מצאנו כל משך ימי המלחמה היינו עד שנת ק"ע שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים שנסוגו מאחרי התורה לגמרי ובקשו להיות יונים לא לאלה המתנשאים להיות משומרי דת משה בכללה ובפרטיה אלא ‫שפקרו בפירושה ודעת הקבלה בזה. מרכאות=כן
אחריו יאמר החכם גרעץ בח"ג גאטע ‪ 12‬אות ‪ 3‬לאמר:
תוכן=אין ספק שאף שאין זה מפורש בדברי יאזעפוס, כי רק בימי יונתן קמו, אבל הדבר ברור כי התנגדות הצדוקים תחלתה רק בימי החשמונאים ולא לפני זה, כי לפני הזמן הזה הי' אפשר רק זאת כי תוסד כתה של התנגדות לדת היהודים על ידי ההתחברות עם היונים והסורים, אבל לא שתוסד אז כתה ממוצעת וכו', אף גם זאת כי הספר הראשון למכביים לא יזכיר את הצדוקים בכל דבריו אף לא ברמז, וכן בתלמוד ובדברי יאזעפוס בא תחלת ענינם ודבר התנגשותם עם שכנגדם רק בימי יוחנן הורקנוס, ומכל זה נראה ונבין כי תחלת ימי הצדוקים הנם רק ‬בימי החשמונאים‪,‬ ומצאה שרשה רק במדת הזמן ההוא במלה אחת אך תוקף מדתם אז ברעאקציאן‬‫‫נ גד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה (פראטעסט) והתנגדות נגד כל התרחקות לקצוות יותר מדי. מרכאות=כן
------------------------- ‫
(‬א) אך מטרה אחת הציבו להם כל חוקרי אשכנז יחד לאמר שכל התורה והמצוה באה להם ‫לישראל בזמן מאוחר מאד, ובכל פנות אשר פנו ובכל חקירות אשר חקרו היה אך זה לבד היסוד לכל דבריהם, ועל כן הלכו כל פעם בתהו, ולא יכלו למצוא דרכם. ‫

‫אלה דבריו‪.
והנה חסמו להם הדרך על ידי דברים אשר אין להם שחר אשר בדו מלבם.
ראשונה טעו לחשוב כי כל דבר הכתה הזאת, היתה כבר אחרי ימי השמד והמלחמה וגם אחרי ימי הדור הראשון להחשמונאים, וגם כמעט אחרי ימי יוחנן הורקנוס ויגבילו זמנה בלשונו של קראכמאל ‬"סביב לשנת מאתים ליונים ק״פ לפני החורבן״.
וזאת שנית יסדו להם טעות כולל כי דבר הצדוקים לא הי׳ יסודה כתה מדינית כי אם כתה דתית עד שיאמר קראכמאל:
"‬וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על פירושים‬ ‫המקובלים להם בכתובי המצות וכו׳‪.‬״‬
ויאמר אחריו גרעץ:‬ ‫״ומצאה שרשה רק במדת ‬הזמן ההוא במלה אחת אך תוקף מדתם אז ברעאק־‬ ‫ציאן ננד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה‬ ‫והתנגדות נ‪ג‬ד כל ההתרחקות (בדת) לקצוות יותר מדי‪.‬״‬
אבל הלא גרעץ עצמו בהלכו ‬לתומו בפנים ספרו יזהיר להשמר מלחשוב את הצדוקים לכתה דתית ובעמוד ‪ 99‬מח״ג יאמר:
״אין די אומר ודברים להשתדל לעקור את הטעות אשר התפשט בנוגע לשלש הכתות אשר בעצמו של דבר גם לא היו כתות כלל, הצדוקים גם דבר לא הי׳ להם עם כתה אשר יסודה בדת, כי אם מפלגה מדינית, ותהי חפצם ורצונם להתרחק מעניני הדת, ורק מפני כי העם הי׳ דבוק בדתו לקחו להם גם הם צבע הדת״ אלה דבריו.
ופתאום ישכח גרעץ עצמו את כל אזהרתו הגדולה לבלי ‬ליפול בהטעות הזה, והוא עצמו בא ומיסד את חקירותיו על היסוד הזה כי היו ‬כתה דתית.
ומפלגה מדינית הלא יש לנו כבר מלפני ימי החשמונאים מלפני ימי השמד והמלחמה, מפלגה מדינית אשר הביאה את המלחמה, ואשר באמת אין בינה לבין הצדוקים ולא כלום, ככל אשר נראה כל זה לפנינו.
והנה הרגישו גם הם כי לפני ימי המתיונים בארץ יהודה, היינו לפני ימי ‬‫המורדים והפושעים אשר בקשו להיות ליונים גמורים, ולעשות כן בחזקת היד גם את כל עם יהודה, לפני הימים ההם, אין זכר לצדוקים ולא היו עוד, וזה ודאי כי היו רק מאז ואילך.
ואיך זה לא הבינו דברים טבעים ומונחים בכל דרכי ההנהגה‪ ,‬ודרך העולם ומנהגו, ואיך לא הבינו דברים פשוטים אשר אי אפשר להיות אחרת, כי אחרי המלחמה התהפכו המורדים האלה עצמם לתמונה חדשה, תמונה המתאימה עם מעמד הדברים עתה.
והלא זה ודאי כי גם אחרי המלחמה ואחרי אשר נכבשה הכתה הגדולה והאדירה של הפושעים המתיונים לא היו פתאום למאמינים בד׳ ובתורתו, ולא התהפכו בין לילה לשלומי אמוני ישראל.
‫‫
הצדוקים והבייתוסים ‬
‫ ‫‫ומה יכול להיות דבר יותר טבעי מזה כי המתיונים ההם עצמם אשר בראשית‬ ימי המלחמה נזורו לבושת ויעבדו לאלילי היונים בהכחישם בכל יסודי אמונה ודת, ובשאפם לשררה וממשלה וחיים חפשים חפצו להיות לעם אחד עם העם המושל היינו עם היונים.
הנה עתה בהמיר ארץ ובני יהודה היו בעצמם אדוני הארץ וממשלתם בידם, הלא מטבע הדברים היו כי יתקרבו אלה בכל הנהגה של פומבי אל עמם.
היונים הוכרחו לעזוב את הארץ, ותורת ד׳ נצחה את כל מתקוממיה, הגילולים נתבערו מהארץ, וכל העם שב אל כל סדרי החיים אשר היו לפני ימי המלחמה, איך הי' אפשר להיות אחרת אז, כי גם אלה אשר לפני זה כרתו בריתם עם היונים ויעבדו גם לעצביהם עשו עתה אחרת בכל הנוגע להנהגה של פומבי והתחילו מאז לחיות ככל חיי העם בארצו.
ואם כי לא שבו מדעתם בהכחשת התורה וכל יסודי הדת, אבל בהכרח שבו מדרכם בנוגע לכל דבר ההנהגה, ויהי פתגמה עתה ‬"נתת תורת כל אחד ואחד בידו" ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
כי על כן תחת מה שחשב החכם קראכמאל־הזקן ‬"וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להם בכותבי המצות"(ב).
ותחת מה ‬שיאמר החכם גרעץ כי ריבוי הגדרים והמצוות (ככל אשר בדו להם זה חוקרי אשכנז) הם הולידו והביאו אז בזמן ההוא אחרי המלחמה, ובתוך ימי החשמונאים את התנגדות הצדוקים.
הנה הדבר לגמרי להיפך, כי הימים ההם הם הביאו אז צעד גדול מאד לפנים בנוגע להחבורה הזאת צעד גדול לטובה.
ועל ידי מעשי הימים, וההכרח להתקרב אל עמם עמדו על נקודה חדשה בכל הנוגע למעשיהם ודרכם בהנהגה של פומבי ובתוך העם.
כי אמנם ‬אך בטעות חשבו עד היום כי הצדוקים האמינו גם הם בתורה מן השמים, ואך בטעות חשבו עד היום כי גם הצדוקים עמדו בחיק התורה והמצוה לשמור ולעשות ולקיים, רק שלא רצו בפירושי המצות המקובלות.
וכל זה בא רק מחסרון חקירה.
ויאזעפוס אשר הי' חי עם הצדוקים, ואשר הי׳ באמנה אתם, ואך על ידם ומהם ‬בא לו כל גדולתו (ככל אשר יבואר לפנינו) ואך המה חזקו ידיו בארץ‬ הגליל, ואשר ידע ‫היטב את כל דרכם, ואף כי לא הי׳ צדוקי לאמיתו הנה הי' מהחיצונים (יבואר לפנינו) ואת הפרושים שנא תכלית שנאה כבל אשר יבורר ‬כל זה בכל המשך דברינו, הנה הוא אשר עדותו עליהם נאמנה מאד כעדות הצדוקים עצמם יאמר לנו בדברים ברורים יסוד שיטת הצדוקים.
ובמלחמות היהודים ‪ II , 8, 14‬יאמר:
"‬מן השני כתות אשר זכרנו למעלה (היינו הפרושים והצדוקים) הנה הפרושים‬ ‫הם הראשונים בין שלשת הכתות(ג) הם יתחשבו ליודעי התורה ביחוד‪ ,‬והם יאמינו‬ כי הכל בידי שמים ‬ומאת ד' ויאמרו שאף שניתנה בחירה חפשית לצדיק ולרשע‬ ‫‫
----------------- ‫
‫(ב) פירושי המצות לא היו "מקובלים להם" כי אם לכל העם החי על פי תורתו, וכבר נתבאר זה.
(ג) יאזעפאס אשר הי' רחוק מאד מהפרושים ויהי גם אויבם, ובנוגע לההנהגה במדינה בכל מקום אשר יכול לשלוח בהם שן אוכלת יעשה זה בחזקת היד ככל אשר עוד נראה לפנינו, הנה גם בכל אשר ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
 בכל זה יש גם בזה יד ד', הם יאמינו בהשארת הנפשות כולם, וכי נשמות הצדיקים וכו' ונשמת הרשעים גם היא תשאר לאחר מותו, אבל הרשעים נדונים קשה על מעליהם הרעים, והצדוקים, הכתה השניה אשר זכרנו, הם יכחישו בגזרה מלמעלה (בהשגחה) ושיהי' ענין לד' בכל מה שיעשה האדם מרע ועד טוב, הבחירה ביד הצדיק וביד הרשע לעשות כחפצם, ושיש חירות גמורה לאדם לעשות ככל העולה על רוחו, וכן יכחישו בהשארת הנפש ואין אצלם לא עונש לרשעים בשאול, ולא שכר וטובה לצדיקים אחרי מותם.
ובקדמוניות ‪XVIII, 1, 4‬ יתחיל יאזעפוס דבריו ויאמר ‪"‬היסוד של הצדוקים הוא כי במות האדם תמות גם נפשו עם הגוף יחד".
ודבריו אלה הנם כבר בנוגע להצדוקים בזמן היותר אחרון, בזמן הקרוב מאד אל החורבן, אף כי ברבות הימים שנו פניהם לטוב בנוגע לשמירת דרכי התורה בפני העם.
בכל זה לא נשתנו גם אז עיקר שיטתם, ויסוד השקפתם, אשר היתה מראשית ימי המתיונים, אשר הי׳ יסוד דרכם שאין השגחת ד׳ בעולם הזה, ואין חשבון ודעת בשאול, אין שכר ועונש בעולם הבא, ואיש זרוע לו הארץ בעולם הזה.
ויסודות כאלה ‬כשם שאין להם דבר עם מצוות מדברי סופרים, ועם קבלה בתארי המצות, תורה שבעל פה, כך דבר אין להם גם עם תורה שבכתב ומצוות מפורשות וידועות של זיל קרי בי רב.
יסודות כאלה ‬דבר אין להם עם הדת בכלל, ולא עם יסודי הדת.
כי אם אין חשבון ודעת, הנפש תמות במות הגוף, וגם בעולם הזה לית דין ולית דיין, אין הכל צפוי והרשות נתונה, איזה ‬מקום יש לתורה ולדת, אם לא בתור הלכות מדינה, וחוקי העם, והדרך אשר ילכו בה, וחגים אשר ישמחו בהם, אבל לא בתור אמונה ודת.
ואחרי דברי יאזעפוס המפורשים האלה אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזום ממקומם, ואשר קראכמאל גם הוא העתיקם מעמוד ‪61‬ עד ‪64‬, איזה חילוק של ‬כלום יכול להיות בין המורדים והפושעים המתיונים בימי המלחמה לבין הצדוקים בימי החשמונאים מאחרי המלחמה ‬ואילך. 
----------------------------------
 הוכרח לאמר מקצת שבחם בכתבו ספרים לאחר החורבן שאז כבר בטלה כל אגודת הצדוקים וקשרם, בכל זה ישתדל בכל מקום לתאר גם את הפרושים בתור כתה, ‬ומדברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא שזה שקר, והפרושים לא היו כתה כי אם העם כלו, העם עצמו, שהרי בקדמוניות ‪ XVIII, 1 ,4‬יאמר הוא עצמו ״ואמנם כאשר יקחו הצדוקים בידם משמר‬ת פקודה ‬במדינה אז בהכרח ילכו בכל דרכי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם".
ובקדמוניות ‪ XIII, 10, 5‬אשר דבריו שם הנם עוד בחיי יוחנן כהן גדול יאמר ״(הפרושים) עומדים אצל העם במעלה גבוהה כזו עד שיאמינו להם וישמעו לקולם ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד ‬המלך, או נגד הכהן הגדול״.
והנה יקרא יאזעפוס את חכמי התורה בכלל בשם פרושים, כי הלא יוחנן כהן גדול לא קרא אז אליו ‫איזה כתה כי אם את ראשי חכמי התורה, ומפורש בדברי יאזעפוס כי אחרי חכמי התורה הלכו כל העם, ‪‬ועל כן הרי אין כאן לפנינו כתה של פרושים, כי אם כלל כל העם ומורי התורה בראשם ככל דרכי בני ישראל מימי עולם ‬עד היום הזה. ‬
‫וכן יקרא יאזעפוס בשם ״כתה" גם את המתנגדים להמתיונים אלטי' ‪ XII, 5, 3‬והאם יאמר קראכמאל‬ ‫שגם אלה נולדו אך זה מקרוב וגם אלה היו רק כתה "Partei" מפלגה. 
‫הצדוקים והבייתוסים ‬
 ‫ההבדל הוא רק בזה ‬כי אז משלו היונים בארץ יהודה‪ ,‬וכל מי אשר הלך‬ ‫והתחבר עמהם ה‬שיג משרה ‬וממשלה‪ ,‬וחיים של עושר וכבוד‪ ,‬אז עשו כמעשי‬ ‫היונים ויעבדו גם עצביהם. ‬‬ ‫לא כן כאשר התכוננה ממשלת יהודה, ובני יהודה ‬היו אדוני הארץ. ‬אז‬ ‫אחזו בעקב העם המושל עתה‪ ,‬ככל אשר אחזו בעקב היונים לפני זה. ‬‬ ‫אבל כשם שלפני זה לא עבדו לעצבי הגוים מפני אמונתם בם‪ ,‬כי אם‬ ‫מפני הכחשתם כל דת וכל יסודי הדת בכלל‪. ‬‬ ‫כן קיימו מקצת מתורת ישראל בימי ממשלת יהודה ‬בארצם‪ ,‬לא מפני‬ ‫אמונתם במקצת כי אם מתוך הכחשתם את הכל‪.‬‬
‫ועל כן באמת אם לטובת משמרת פקודתם הי׳ דרוש כי יעשו הכל ככל‬ ‫מעשי הפרושים עשו גם זה, וככל דברי יאזעפוס אלטטי ‪:XVIII, 1, 4‬‬
"‬ואמנם כאשר יקחו (הצדוקים) בידם משמרת פקודה ‬במדינה אז בהכרח ילכו‬ ‫בכל דרכי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם."‬ 
פרק ג‪. ‬‬
 ‫ואמנם כי כל כך לא חקרו על דבריה‬ם עד שלא שמו לב לסתירת דבריה‬ם‬ ‫בדברי יאזעפוס המפורשים ולא הרגישו גם בדבריה‬ם הם ובסתירת דבריה‬ם מתוכם‪,‬‬ ‫ומתוך הדברים עצמם. ‬‬ ‫הן כל תכלית דבריה‬ם‪ ,‬וכל הכרכורים הרבים אשר כרכרו אינם כי אם כדי‬ ‫לשבת על מקל רכבם ולאמר שכל התורה ‬כולה וכל יסודי הקבלה כולם באו‬ ‫ויהיו אחרי השמד והמלחמה בימי החשמונאים‪. ‬‬ ‫ועל כן יאמר קראכמאל עמוד ‪ 60‬"סביב לשנת מאתים ליונים בסוף ימי‬ ‫נשיאות יוחנן הורקנוס גבר הנגוד וה‬מחלוקת בין שתי הכתות שנתחדשו בישראל(ד)‬ ‫ביחוד בארץ הקודש‪ ,‬מזמן לא כביר כת הפרושים וכת הצדוקים״‪.‬ ‬
‫ושם עמוד ‪ 63‬ישוב ויאמר:‬ "‬על דבר התחלת כת הצדוקים נאמר וכו׳ הברור‪/‬אצלינו שלא היתה ‬לכת‬ ‫מיוחדת וכו' כי אם זמן מסוים אחר כלות המלחמה היינו סביב לשנת מאתים‬ ‫ליונים ק"פ לפני החורבן‪ ,‬וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזרות הסופרים ועל‬ ‫הפירושים המקובלים להם בכתובי המצות וכו' הנה ‬לפי טבע הענין "ביחוד בשנות‬ ‫קדם אלו" לא נתראה ‬הניגוד והחלוקה ‬המוחלטת רק אחר שנתחזקה ונשמרה הקבלה‬ ‫ומסורת הזקנים היטב על ידי עמידת כת הפרושים שכפי דברי יוסף היא היתה‬‬ ‫חברה ‬לראשונה.‪"‬
‫אחריו יאמר החבם גרעץ בנאטע ‪ 12‬שם‪:‬‬ "ומכל זה ‬נראה ונבין כי תחלת ימי הצדוקים הנם רק בימי החשמונאים‪,‬‬ ‫ומצאה שרשה ‬רק במדת הזמן ההוא" במלה ‬אחת אך תוקף מדתם אז בהרעאאקציאן 
--------------------------- 
(ד) כבר הערנו כי יאזעפוס יקרא גם להפרושים כתה רק בניגוד אל הצדוקים ויאמר שהם היו ראשונה, אבל בעיקרו של דבר לא נתחדשה מעולם כתה של פרושים, ולא היתה כלל כתה מיוחדת כזו, היו שם רק העם ככללו וחכמי התורה עמהם, כמו שהוא בכל דור ודור. 
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫קפג‬
 ‫נגד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה (פראטעסט)‬ והתנגדות ננד כל התרחקות לקצוות יותר מדי.‪" ‬
‫אבל יאזעפוס זה אשר עליו תלו שלפניהם הלא מפורש כדבריו שהיו כבר‬ ‫בימי המלחמה עצמה‪.‬‬
וכבר בימי יונתן החשמונאי, דהיינו באמצע ימי המלחמה, בהימים אשר היתה ‬המלחמה עם המורדים והפושעים, יאמר יאזעפוס בקדמוניות ‪XIII, 5 ,9‬ לאמר:
"בימים ההם היו בין היה‬ודים שלשה כתות אשר כל עניני בני אדם הובנו אצלם באופנים שונים, האחת הי‬א כת הפרושים, וה‬שניה ‬היא כת הצדוקים, וה‬שלישית היא כת האסיים, הפרושים דעתם שאין כל הנעשה בעולם הזה וכו' וחאסיים יאמרו ‬וכו' והצדוקים לא ירצו לדעת כלל מגזירה ‬וה‬שגחה, ‬ויאמינו כי אין שם לא‬ ‫גזירה וה‬שגחה, ואין הצלחת האדם תלוי בזה מאומה, ‬כי אם שהכל יגיע לאדם כפי רצונו, כי על כן אנח‬נו בעצמינו נרכוש לנו את אשרנו, ורק אנח‬נו בעצמינו נאבד בידינו את טוב הארץ.־
והנה ‬אין בזה זכר אצל יאזעפוס למדרבנן ומדאורייתא לדברי סופרים וקבלה‬‫‪,‬‬ ‫ופירושי הכתובים‪. ‬‬ ‫כי אם שאלה יש להם דת‪ ,‬ואלה יכחישו ביסוד כל דת בכלל‪ ,‬אשר זה‬ ‫הי׳ באמת דבר המתיונים‪.‬‬
‫ומפורש בדבריו דבר הצדוקים בימי יונתן החשמונאי דה‬יינו בימי המלחמה‪.‬‬ ‫‪ ‬ונפלא הדבר כי קראכמאל־הזקן יעתיק בעצמו בעמוד ‪ 61‬את דברי יאזעפום‬ ‫אלה על הפרושים‪ ,‬ובעמוד ‪ 63‬דבריו אלה ‬על הצדוקים‪ ,‬ולשונו של קראכמאל שם:‬ ‬
"והנה ‬הוא אומר (יאזעפוס) "בעת הה‬יא (של יונתן חשמונאי) היו בין היהודים‬ ‫שלש כתות שנפלגו בדיעותיהם על מעשה בני אדם‪ ,‬כת הפרושים וכת הצדוקים‬ ‫וכת איסיאי וכו' אמנם הצדוקים לא יאבו כלל בגזירה ‬וחושבים אותה ‬לאין אך‬ ‫הכל נתון בידי בחירת רצון האדם ושאנחנו לבדנו סבת הטוב שיקרה לנו‪ ,‬ומעשי‬ ‫‪‫סבלותינו המה סבת הרעה ‬שתבוא עלינו‪.‬״‬
ושם עמוד ‪ 64‬יביא בעצמו דברי יאזעפוס במלח‬מות היה‬ודים‪ ,‬סי׳ ב׳ פ"ח ויאמר:
"ה‬צדוקים שהם החברה ‬השלישית סותרים הגזירה ‬מלמעלה ‬ושיהי׳ חלק‬ ‫להשם בכל מה שיעשה ‬האדם מרע ועד טוב ואומרים שיש חירות גמורה לאדם‬ ‫לעשות כפי החפץ והעולה על רוחו‪ ,‬ועוד מכחישים נצחות הנפש‪ ,‬ואין אצלם‬ ‫עונש לרשעים ‬בשאול ולא טובה ‬לצדיקים אחר שימותו‪ ,‬והצדוקים בעלי מדות‬ ‫גסות וקשות איש נגד רעהו ובה‬יותם בחבורה ‬הם נגד אחיהם בקושי ותחרות כאילו‬ ‫היו מבני הנכר‪.‬״‬
‫והנה ‬העתיק בעצמו דברי יאזעפוס שכל יסודם הוא הכחשת כל דת בכלל‪,‬‬ ‫ובעצמו יעתיק דבריו שכבר היו כן בימי המלחמה "‬בעת הה‬יא של יונתן החשמונאי‬ ‫היו בין היהודים שלש כתות כת‪ ‬הפרושים וכת הצדוקים וכו'״.‬‬
‫ובכל זה תקפה עליו אגרופה של פלפול לעוות את כל דברי ימינו ולאמר:‬‬ ‫"‬וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים‬ ‫המקובלים להם בכתובי המצות(ה) וכו' גם בדברי יוסף הכה‬ן לא מצאנו כל משך‬ ‫ ------------------------- ‫
(ה) לבלבל את הקוראים שם קראכמאל בתוך לשונו גם דברים שאין להם ענין עמה‬ם "ביסוד‬ ‫
366
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫ימי המלחמה היינו עד שנת ק"ע שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים‬ ‫שנסוגו אחור מאחרי התורה לגמרי ובקשו להיות יוונים לא לאלה המתנשאים להיות‬ ‫משומרי דת משה בכללה ובפרטיה אלא שפקרו בפירושה ודעת הקבלה בזה‪.‬ ‬
‫והנה הוא בא ומעיר שלא הוזכרו אצל יאזעפוס בכל משך המלחמה, אף שהוא‪ ‬עצמו העתיק דברי יאזעפוס עליהם מתוך ימי משך המלחמה.
והנה הוא ‬בא ומעביר קו בין הפושעים והמורדים לבין הצדוקים כי הפושעים והמורדים נסוגו אחור מאחרי התורה והצדוקים היו משומרי ‬דת משה בכללה‬ ובפרטיה.
אף כי הוא עצמו העתיק דברי יאזעפוס כי כחשו הצדוקים בכל דת בכלל דהיינו שכחשו בהשגחה בעולם הזה, ובנצחיות הנפש לעולם הבא, שאחר זה אין‬ ‫מקום לתורה ולדת כל עיקר‪.‬‬
‫ואם הפושעים והמורדים גם "בקשו להיות יונים" ולא מצאנו כזאת אחר זה‬ ‫על הצדוקים, ‪‫הלא הדבר מובן מעצמו‪ ,‬כי "בקשו להיות יונים" רק בימים אשר היונים‬ ‫משלו בארץ‪ ,‬ועל ידי אשר עשו כמוהם יכלו להשיג חיים של עושר וכבוד‬ ‫וממשלה בארץ‪.‬ ‬
‫ועתה כאשר גורשו היונים‪ ,‬והיהודים היו אדוני הארץ וכל הממשלה בידם‬ ‫״בקשו להיות יהודים"‪. ‬‬ ‫וכן הדבר שזה שבקשו לפני זה להיות יונים לא הי׳ מפני אמונתם בעצבי‬ ‫הגוים‪ ,‬כי אם מפני שהכחישו כל דת בכלל‪.‬ ‬
ועל כן אחרי כלות‬ ‫המלחמה כאשר היתה ‬יד היהודים בכל משלה, אז "‫בקשו להיות יהודים" מהטעם הזה עצמו אשר לפני זה "בקשו להיות יונים".
‫וכמה מיעוט חקירה‬ צריך לטענת קראכמאל "ועוד שגם בחזיונות‬ ‫דניאל גם בשני דברי הימים למבביים לא מצאנו כל ימי משך המלחמה שום זכר‬ ‫ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים״ וכלשונו של גרעץ ‪"‬אף גם זאת את אשר‬ ‫הספ־ הראשון למכביים לא יזכיר את הצדוקים בכל דבריו אף לא ברמז״‪.‬‬ ‫ולא הבינו דברים פשוטים כי הוזכרו שם והוזכרו וחזרו והוזכרו‪ ,‬רק שהוזכרו‬ ‫שם בדרכם בעת ההיא‪ ,‬אשד צורתם הבולטת אז היתה ‬כי בקשו להיות יונים‬ ‫ויעבדו גם לעצבי הגוים וישרפו ספרי התורה ‬וימיתו את כל איש ואשה ‬אשר‬ ‫מלו את בניהם‪.‬‬
‫ואחרי ימי המלחמה אשר פשטו צורתם הראשונה "‬ובקשו להיות יהודים"‬ ‫הוזכרו מאז ואילך על פי דרכם זו‪.‬‬
‫ונפלא הדבר כי חוקרי העמים אף כי בעיקר מקום הקירותיהם על זה ילכו‬ ‫בדרכי חוקרי ישראל‪ ,‬למען שים אח חכמי התורה ‬לכתה הדשה בישראל ואת‬ ‫הצדוקים למתננדיהם‪.‬‬ ‫הנה במקום אשד שכחו את ‬מלחמתם, ‬וידברו לתומם‪‬ כתבו גם הם ממש‬ ‫ככל דברינו‪.‬‬ ‫
------------------------ ‫
 ‫הראשי לכולם האמונה בנצחות הנפש ‪ה‬״ אבל מה ‬ענין זה עם ‬לאחר ימי החשמונאים, ‬ומה ענין לוה עם עיקר ‫דבריו אשר ילכו רק על דאורייתא ודרבנן וקבלה במעשי המצוות. ‫
הצדוקים והבייתוסים
‫ והמאסף לכל המחנות מהם הפראפ‬עהסאר שירער בדברו לתומו בח"א עמוד 270 בעמדו שם גם ‬הוא בימי יוחנן הורקנוס יאמר בכל זה:
"‬המתנגדים הקיצונים להם (להפרושים) היו אז אוהבי דרכי היונים אלה אשר‬ רצו (לפני זה) והסכימו לכל מעשי אנטיוכוס עפיפהאנעס, ‬לא לבד בסדרי המדינה, כי אם שגם רצו לפתוח את כל השערים ולקבל גם את כל דרכי אמונת ה‬יונים, דרכם של המתיונים זו, אשר ביותר קננה ‬בתוך הכהנים הוסרה במטאטא המכביים, וקולות כאלה ‬לא הי' אפשר להשמיע עוד, אבל היסוד וכל שורש דרכם מאז נשאר את אשר הי', וכלפני זה כן גם אחר זה, וכמאז כן גם עתה ‬הי' לבבם רק לעניני העולם ויהיו רחוקים מכל הרגשת הדת, על יסוד משה (התורה ‬הכתובה) נתרצו לעמוד, אבל כל מה ‬שה‬וא יותר מדברים ככתבן דחו מאליה‬ם בגאון של קרירות, כל מחשבותיהם ומעשיה‬ם הי׳ רק בנוגע לההווה ‬ולעולם הזה, ‬ולא ‬הימים הבאים, ולא העולם הבא.״
ובח‬לק ב׳ עמוד ‪ 416—417‬יאמר:
"‬חלק מהכהנים העומדים בראש היו מוכנים להחליף לגמרי את כל הקולטוס של היהודים על הקולטוס של עובדי עבודה ‬זרה, ‬כן הדבר כי ימי הנצחון הזה של עובדי עבודה ‬זרה לא ארכו כי קמו אז המכביים ויעשו סוף לזה, והדבר ‫נתבטל, אבל הטענדענץ של האריסטאקראטיע נשאר בכל זה‪ ‬את אשר הי' לפני זה ואם כי מקולטוס של עבודה זרה לא הי' אפשר לדבר עוד, ואם כי המתיונים היותר עיקרים וראשי המדברים ביניהם הוכרחו לה‬ניח מקומם, או לשום מחסום לפיה‬ם, אבל בכל זה ‬נשאר גם עתה ‬אצלם כמקדם השקפתם בכלל, ולכל הפחות הקרירות לכל עניני הדת וכו'.״
רק שטעה ‬גם שירער בדבריו לאמר "‬ואם כי מקולטוס של עבודה ‬זרה לא הי' אפשר וכו'"‪.
כי ‬באמת גם הם עצמם לא בחרו לפני זה בעבודה ‬זרה ‪‬מפני כי ‬נטו לזה בלבם, כל מעשיהם אז הי' רק להיות לעם אחד עם היונים המושלים בארץ.
ועל כן עתה ‬כאשר היונים גורשו והיהודים היו לעם מושל בארצו, הנה בחרו גם בעצמם בדרכי היה‬ודים.
כי הם בעיקרם היו מפלגה מדינית ‬אשר כל מגמתם למשול בארץ, וכי יהיו כל משרות הממשלה בידם, והדת היתה ‬אצלם הלכות מדינה, ‬ועל כן הלכו מעתה ‬בדרכי היהודים, על פי הפרינציפ של "‬נתת תורת כל אחד בידו" וככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
והנה ‬הדברים פשוטים כל כך ובולטים מתוך כל דברי הימים עד שה‬בינו‬ ‫זה נם חוקרי העמים בשעה שהלכו לתומם‪ ,‬ויהיו דבריהם גם הם כי הצדוקים‬ והמתיונים אחת הם, רק שלפני ימי המלחמה ‬היו למתיונים גמורים, ואחרי המלחמה ונצחון היהודים על היונים שנו פניהם. ‬רק סופרי ישראל יכלו להתרחק לגמרי מכל חקירה, ‬ומכל מעשי דברי הימים ולעשות מה‬צדוקים כתה ‬חדשה לעצמה, אשר דבר לא הי׳ להם עם המתיונים, ואשר כל התנגדותם הי׳ רק מתוך אמונה ודת, ומתוך חפצם לשמור את התורה ‬כמו שה‬יא, נגד כת פרושים אשר קמו אחר המלחמה ויולידו חדשות. 
‫‪368‬‬
‫הצדוקיס והבייתוסים‬
‫ ‫וכמה נתפלא ונשתומם על כל החקירות הגדולות והארוכות אשר ‬האריכו‬ ‫בהם חוקרי ישראל לעמוד על אפים של הצדוקים בתורה‪ ,‬ועל כל יסודי דרכם שם.
ודברי יאזעפוס ‪ XVIII, 1, 4‬דהיינו כבר בסוף ימיהם, מפורשים כי לא הי׳ להם כל דרך, ויאמר שם:
"גם נגד המורים מבני חברתם יחשבו להם לשבח ולתפארת לבלי לשמוע להם‪".‬‬
‫וחוקרי אשכנז רצו לדעת מדבר הצדוקים יותר מהצדוקים עצמם‪ ,‬וירצו‬ ‫לעשות להם יסודות ושיטה ‬בתורה אשר לא הי׳ להם כלל.
ולפנינו יתבאר כל ענינם בנוגע לתורה.
אבל החוקרים האלה בחקרם את דבר הצדוקים לא שמו לבם‪,‬ לא לדברי‬ ‫הימים‪ ,‬כבל אשר נראה ‬כל זה מכל חדברים אשר יתבארו לפנינו‪ ,‬ולא לחקר דבר‬ ‫הצדוקים בכל ימי היותם‪.‬‬
‫עינם ולבם הי׳ לבית מלחמתם‪ ,‬לעשות את כל התורה ‬לנולדה‪ ‬אחרי ימי‬ ‫החשמונאים‪ ,‬ולעשות את חכמי התורה לאיזה כתת ‬פרושים אשר נולדה ‬אז‪ ,‬וכי‬ ‫התננדו לזה ‬הצדוקים‪ ,‬אשר כל חפצם הי׳ לשמור את התורה ‬כמו ‬שהיא וקראכמאל־‬ ‫הזקן וגרעץ גם השתדלו בכל כחם להשחיר פניהם של ישראל ולהוציא דבתם רעה‬‬ ‫על כל חכמי ישראל ולתת אותם גם למחפשי שררה, ‬וגם למורדים בארץ מולדתם‪,‬‬ ‫דברים בדיום אשר עדין לא אמר על ראשי ישראל גם כל אויב ומתנקם‪ ,‬ככל‬ ‫אשר נראה לפנינו‪.‬‬
‫ועל כן לא הי׳ אפשר להם לבוא למטרתם הגבוהה ‬הזאת כי אם להפך‬ ‫תחלה את כל דברי ימינו לתהו ובהו‪ ,‬ולהכחיש את המקורים לגמרי‪.‬‬
‫ועל כן העבירו תער על כל דברי ימי ישראל מלפני ימי החשםונא‬ים‪ ,‬ובכל‬ ‫מקום אשר ראו שם דבר גדול באומה, ‬וכל קדש ונשגב‪ ,‬עקרו ממקומם סחוב‬ ‫וה‬שלך לתוך גלים הומים של אחרי ימי החשמונאים‪ ,‬ועל ידי זה יכלו להסיר‬ ‫מבני ישראל את כל תפארת גדולתם מימי קדם ימי עולם‪ ,‬ולתת הכל על ראש‬ ‫איזה ‬כתה ‬חדשה ‬של פרושים‪ ,‬אשר ישבו‪ ,‬באיזה פנה ‬בירושלים באחרית הימים‬ ‫אחרי ימי החשמונאים‪.‬‬
‫ועל כן אחזו דרכם כאלו המקורים הברורים וה‬מפורשים היו כלא היו‪ ,‬ודברי‬ ‫הימים ושלשלת המעשים המעידים על עצמם כל זה ‬הגה מן המסלה, ‬ותחת ‬זה‬‬ ‫חפשו‪ ‬אחר איזה ‬צל של ראי׳ מה‬ופכת‪ ,‬ואם לא מצאו גם את זה ‬הסתפקו בטענות‬ ‫ומענות וגבובי דברים של עורבא פרח‪.‬‬
‫אבל דברי ימי ישראל כחם חדש עמהם‪ ,‬עלינו רק להסיר משם את ערימות‬ ‫העפר‪ ,‬והנה ‬יעמדו חיים ויביעו ויאמרו‪ ,‬ויבררו לנו את הכל‪ ,‬דברים כמו שה‬ם‪,‬‬ ‫וכמו שיתבאר כל זה ‬לפנינו מבלי להשאיר ספק כלל‪.‬‬ ‫
‫פרק ד‪.‬‬
‫ ‫והמאסף לכל המחנות בין סופרי ישראל החכם ווייס בח״א עמוד ‪100-101‬‬ ‫בה‬שתדלותו הגדולה לעשות את דברי ימינו פלסתר יאמר:
"הן אמנם כי אפשר מאד שבעצם וראשונה ‬לא ‪‬הי׳ פירוד כתות רק הי'‬ ‫יסוד המחלקה ‬קנאת איש מרעהו וכו׳ אבל כל זה ‬לא יפרוש אור על תכונתם‬ ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫קפה‬
‫ ‫ולא ידענו עוד סבה לעניני התנגדותם בעיקרי הדת היהודית כי עיקר התנגדותם‬ ‫הוא שהתנגדו לתורת הזקנים הנקראת אצלנו תורה שבעל פה‬ ‫ומהיותם מתנגדים להתורה הזאת על כן מובן מעצמו שגס תרעומתם ננד תורת‬ ‫הזקנים היתה הסבה לסורם מאחריהם" אלה דבריו‪.‬‬ ‫
הקורא לתומו את הדברים האלה יחשוב אשר דבר זה בא עליו האות‬ ‫והמופת כי עיקר התנגדותם הוא שהתנגדו לתורת הזקנים הנקראת אצלנו תורה‬ ‫שבעל פה (ככל הסגנון הזה של ווייס) ולכל הפחות יחשוב שזה ודאי שהחכם‬ ‫ווייס עצמו הי׳ הדבר ברור אצלו‪. ‬‬ ‫אבל ‬מה נשתומם לראות שלא לבד שאין הדבר כן‪ ,‬כי אם שגם החכם‬ ‫ווייס עצמו לא ידע זה כלל.
ובעמוד ‪ 116‬יליט פניו באדרתו ויאמר:
"‬עיקר התנגדות הצדוקים הי׳ שהכחישו בתורה שבעל פה, ואמרו כי רק מה שכתוב מפורש בתורה יש ‬לו כח המאסר לא מה שלמדו הזקנים (יוסיפון קדמוניות ספר י"ג י׳) אם גם שמכל מה שנודע לנו מהתנגדות הצדוקים בזמן שהתחילה מחלקתם על הפרושים אין לשפוט בבירור כי הי׳ עיקר התנגדותם ההכחשה בקבלה בכל זאת הוא כן, כי אין לנו סבה לעשות את יוסיפון המעיד‬ ‫על זה כמתעתע בזדון, אם אמנם שבמקומות הרבה הוא מפליג בסיפורים מוסיף‬ ‫או גורע לאיזה סבה, הנה זה אי אפשר שיבדה דבר מלבו אשר לא הי׳ ולא‬ ‫נברא בעת שכל אחד ואחד מבני דורו יוכל להכחישו.״
הנה כי כן אין לזה ראיה כי אם מדברי יאזעפוס והחכם ווייס ישתדל לפייס‬ ‫את הקורא להאמין לו שהרי בודאי לא ישקר יאזעפוס בדברים מפורסמים כאלה.
אבל כמה ישתומם המעיין לראות שאין שם בדברי יאזעפוס גם רמז מהנוגע לעיקר התנגדות הצדוקים ועיקר דבר פירודם.
ולא נמצא כזאת אצל יאזעפוס לא שם במקום ההוא קדמוניות י"ג י׳‪ ,‬ולא‬ ‫‪‫בשום מקום מכל ספרי יאזעפוס‪. ‬‬ ‫וכמה מוזרים דרכים כאלה‪ ,‬וכמה אין ידים לדרכי חקירה כאלה, עד שגם לא הביא דברי יאזעפוס בלשונו רק יציין ‬שם ושם, למען תפוס את הקורא בלבו אף שבעצמו ידע שאין שם מזה דבר.
ויסוד גדול כזה, יסוד היותר עקרי בכל החקירה הגדולה הזאת, יסוד אשר גם אי אפשר כלל לחקור על דבר הצדוקים כי אם רק אחרי בירור דבר היסוד הזה אשר הוא עיקר כל החקירה הזאת.
יסוד גדול כזה, יתלה בדברי יאזעפוס, מבלי אשר מצא את לבבו ישר ‫להביא דבריו בלשונו, ולהציעם לפני הקורא כמו שהם, ולברר דבריו.
אבל כי ידע ווייס עצמו שאין מזה בדברי יאזעפוס שם כל מאומה ועל ‪‫כן גם לא הי׳ יכול להביא דבריו.
וכן הדבר כי אין לנו סבה, ואי אפשר כלל לאמר שיאזעפוס יבדה מלבו שקר בדבר כזה שכל אחד ואחד מבני דורו יוכל להכחישו.
אבל הלא לא יאזעפוס יבדה זה מלבו‪ ,‬כי אם החכם ווייס, ואצל יאזעפוס‬ ‫שם אין גם זכר‪ ‬מעיקר התנגדות הצדוקים מתחלתן, ומסבת דבר הפירוד שלהם. 
‫‪370‬‬
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‬יאזעפוס עומד שם כבר באמצע ימי הצדוקים ועיקר דבריו שם אינם כלל‬‬ על ‬הצדוקים עצמם‪ ,‬כי אם על ‬המאורע הכולל אשר אירע בימי יוחנן כהן נדול‪,‬‬ ‫שעל ידו בא הדבר אשר יוחנן כרת ברית את הצדוקים‪ ,‬ככל אשר יתבארו ענין‬ ‫הדברים לפנינו מפרק י׳ ולהלן‪.‬ ‬
‫ועל זה יאמר שם יאועפוס: ‬
"‬אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן‬ ‫גדול) עד כי עלה בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים‪ ,‬ויבוא‬ ‫בברית עם הצדוקים‪ ,‬וכל המצוות מדברי סופרים (תקנות דרבנן) לא לבד כי בטל‬ ‫אותם יוחנן הורקנוס‪ ,‬כי אם שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם‪.‬״‬
‫אבל מפני שעדין לא סיפר יאזעפוס כלל כי הצדוקים גם בעמדם לאחר‬ ‫זמן בתוך כלל ההנהגה של התורה והמצוה בכל זה לא נהגו גם בפומבי כי אם‬ ‫בדברים המפורשים בתורה‪ ,‬ולא נהגו כלל בתקנות דרבנן‪ ,‬ויבדלו בזה גם אז מכל‬ ‫הנהנת העם‪.‬‬
‫ובלא ההודעה הזאת מדרך הצדוקים והנהגתם הלא אין מובן כלל למעשי‬ ‫יוחנן על פי הסתת הצדוקים‪ ,‬כי על כן יוסיף מיד אחר זה ויאמר‪:‬‬
"‬עתה הנני חפץ להודיע כי הפרושים נחלו להעם על פי קבלה על פה ‬ ‫הרבה מצוות אשר אינם כתובים בתורת משה(ו) ומפני זה ירחיקו אותם הצדוקים‬ ‫ולא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות ‪"‬הכתובות" החובה לקיימם‪ ,‬אבל הקבלות‬ ‫מפי האבות אינם חובה כי אם רשות‪.‬״‬
‫וזה באמת דבר ידוע לכל וגם בלא דברי יאזעפוס הננו יודעים זה גם ממשנה‬ ‫וגמרא במקומות אין ‬מספר‪ ,‬כי הצדוקים גם בפומבי לא נהגו ולא עשו את כל‬ ‫מה שאינו מפורש בתורה ומי מסתפק בזה‪ ,‬ומי לא ידע את זה‪.‬‬
‫אבל הלא השאלה היא אחרת לגמרי‪.‬‬
‫עיקר השאלה היא מאין יצאה התנגדותם‪ ,‬מאין באה תחלת דרכם‪ ,‬ויסוד‬ חתנגדותם מתחלתה‪.‬ ‬
‫אם מפני שכחשו בכל יסודי הדת‪ ,‬ויאמרו הנה ככל הגוים בית ישראל‪,‬‬ ‫ותהי חפצם לעזוב לגמרי את כל דרכי התורה, וללכת בדרכי העמים, וכאשר לא הצליח חפצם בידם, העמידו את הנהגתם בדרכי היהדות על המועט היותר אפשר דהיינו רק על המפורש בתורה, וכפי אשר יפרוש זה כל אחד ואחד על ‬פי דרכו.
או שהדבר כדברי גייגער, וכדברי החכם ווייס עמוד ‪ 114‬להעמיד פנים כאילו עיקר ההתנגדות מראשיתה צמחה מדביקותם הגדולה בדת, ויראתם את ד׳ ותורתו בהיות כל מעשיהם לשם שמים ויאמר שם:
"‬מצד אחד פעלה הצרה אשר עברה על ראשי עם קדש וכו' מצד השני (הצדוקים) היו רבים בעם אשר לא רצתה נפשם בפירושי התורה אשר אינם מתאימים עם מובנם הפשוט ועם משמעות הדברים ככתבם, מפני שראו כי רבים מן הנמשכים אחר דעות היונים ופירשו התורה בהסכם עם הדעות ההן הלכו תועים בהבנת התורה כפשוטה על כן מאסו בכל פירוש היוצא ממשמעות הדברים ככתבם.״ ‫
----------------------------- ‫
(ו) המונח לתקנות דרבנן שאינם כתובים כלל בתורה גם לדעת הפרושים, ויבואר כל זה לפנינו בפרק י"ג. ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫קפו‬
‫ ‫דה‬יינו לאמר שהיתה ‬כל כוונתם מראשיתם רק לטובת שמירת התורה ‬לבלי‬ ‫יהיו חס ושלום נלוזים ממעגלותיה. ‬‬ ‫ועל כל גבובי דבריו אלה ‬וכאלה‪ ,‬ועל כל מה ‬שיתהפך בכל דבריו מצד‬ ‫לצד יאמר לנו ההכם ווייס בכלל גדול:‬ "‬אם גם שמכל מה שנודע לנו מהתנגדות הצדוקים בזמן שהתחילה מחלקתם‬ ‫עם הפרושים אין לשפוט בבירור כי הי׳ עיקר התנגדותם ההכחשה ‪‬בקבלה ‬בכל‬ ‫זאת הוא כן‪ ,‬כי אין לנו סבה לעשות את יוסיפון המעיד על זה כמתעתע‪.‬״‬
‫אבל היכן העיד על זה יאזעפוס וה‬לא אין בדבריו גם רמז מזה, ‬ולא ידבר‬ ‫כלל מזה ‬ואין זה ענין דבריו‪. ‬‬ ‫ודרכי תה‬ו כאלה ‬קראו גם בשם הגדול של חקירת חכמת ישראל‪ ,‬אף שידעו‬ ‫גם בעצמם כי דבר אין לכל זה ‬עם חקירת חכמת ישראל‪. ‬‬ ‫ואמנם כי עוד גם יותר מזה שלא לבד שיאזעפוס לא ידבר שם מעיקר‬ ‫התנגדותם‪ ,‬כי אם שגם לא ידבר שם כלל מהנוגע לה‬בנת דברי התורה ‬כפשטה‪.‬‬ ‫כל דבריו שם אינם כי אם על מה שאין זכר בתורה ‬ואין דבר בתורה ‫מזה, ‬דה‬יינו מתקנות דרבנן אשר תקנו לסייג ולגדר לדברי התורה ‬ואין בתורה ‬דבר‬ ‫מזה‪ ,‬וכבל אשר יבואר זה לפנינו בפרק י״ג.‬‬
‫וככל דרכי חקירת חוקרי אשכנז אשר בה‬יות כל דבריהם פורחים באויר ‫יסתרו גם את עצמן סתירות גמורות‪ ,‬אף כן הם ענין דברי החכם ווייס גם במקום הזה‪.‬‬ ‫ובדברו בעמוד ‪ 100‬מאנטיגנוס איש סוכו יאמר בעצמו:‬
‫"‬קורות אנטיגנוס הפרטיות נעלמו ממנו וגם מלמודיו לא הגיע אלינו רק‬ ‫מאמר אחד וה‬וא (אבות פ״א מ״ג) אל תה‬יו כעבדים המשמשים את הרב על מנת‬ ‫לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי‬ ‫מורא שמים עליכם וכו׳ וגם אנטיגנוס האמין באמונה ‬שלמה ‬בתשלום גמול רק‬ ‫אזהרתו היא שלא תהי׳ עשייתנו את הטוב רק לפנייה זו וכו׳ אמנם כמקרה ‬וכו׳‬ ‫שנים מן התלמידים עקשו ושחתו דבריו הנעימים לאמר כי כוון בדבריו לה‬ורות‬ ‫שאין דין וחשבון למעלה ‬ובזה נלכדו ברשת הכפירה ‬ויצאו להתרבות רעה. ‬התלמידים‬ ‫האלה נקראו בשם צדוק ובייתוס ומה‬ם יצאה ‬כת הצדוקים‪ ,‬כן ההגדה ‬הלבה‬ ‫והתפשטה (‬אבות דר׳ נתן פ״ה) אולם יהי׳ זה ‬רק ‬הגדה ‬מפליגה ‬או יהי׳ אמת‬ ‫לאמתו אחת היא אשר נוכל להחזיק והיא שבימי אנטיגנוס צמחה ‬כת אשד התנגדה‬ ‫לפרושים״ אלה ‬דבריו‪. ‬‬ ‫וכדבר פלא עד כמה ‬לא שמעו את אשר ידברו בעצמם‪.‬‬
‫הן יאמר "אולם יהי׳ זה ‬רק הגדה ‬מפליגה ‬או יה‬י׳ אמת לאמיתו אחת היא‬ ‫אשר נוכל להחזיק והיא שבימי אנטיגנוס צמחה ‬כת אשר התנגדה ‬לפרושים"‪.‬ ‬
‫אבל הלא אם זה ‬אמת לאמיתו אם כן לא צמחה ‬כת אשר התנגדה ‬לפרושים‬ ‫כי אם כת אשר כפי לשונו של החכם ווייס בעצמו:‬ ‫״עקשו ושחתו דברי אנטיגנוס לאמר כי כוון בדבריו לה‬ורות שאין דין‬ ‫וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ‬ויצאו לתרבות רעה.‬־‬ ‫והיינו שמתוך זה כפרו ביסודי הדת בכלל‪ ,‬וכמו שבאמת נראה כן זמן‬ ‫קצר אחר זה כל מעשיהם בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס‪ ,‬היינו לפני ימי החשמונאים‬ ‫וכל ימי למלחמה.‬‬ ‫
‫‪372‬‬
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫והנה כל הנחלים הולכים אצלם אל הים וכל הדרכים מובילים לרומא‪ ,‬ויהי׳‬ ‫מה שיהי׳ ‬"אחת נוכל להחזיק כי צמחה כת אשר ‬התנגדה לפרוש‬ים" כי אותם הם‬ ‫מבקשים‪ ,‬ואך למטרה זו לבדה כוננו דבריהם‪.‬‬
‫אבל אם להחכם ווייס וחביריו נדרש רק כת אשר התנגדה לפרושים‪ ,‬אין‬ ‫זה נוגע לחקירת חכמת ישראל‪ ,‬ושם יש הבדל גדול מאד "בין כת אשר התנגדה‬ ‫לפרושים" לבין כת ‪"‬אשר עקשו ושחתו ואמרו שאין דין וחשבון למעלה ונלכדו‬ ‫ברשת הכפירה ‬ויצאו לתרבות רעה"‪. ‬‬ ‫והחכם ווייס עצמו בעמוד ‪ 116‬יאמר:‬ "‬וכמו כן מצאנו שהיו הצדוקים מלעיגים על הפרושים על אמונתם בעולם‬ ‫הבא‪ ,‬ועל אמרם שנשמתם של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד‪ ,‬אשר מזה נראה‬ ‫כי אף בהשארת הנפש אחר המות היו מכחישים וכו׳ ובפרט בראותינו שגם יוסיפון‬ ‫מחליט כן בבירור‪ ,‬וכן מצאנו כתוב בכתבי האוננליונים (מאט׳ ‪ 22, 23‬ובכמה‬‬ ‫מקומות) ועל כן אחרי כל ההודעות האלה אין עוד ספק במה שקבלנו מקדמונינו‬ ‫שהצדוקים לא האמינו בעולם אחר ובתחיית המתים‪.‬״‬
‫והנה כי כן הלא זה באמת כתה זו עצמה אשר צמחה לפני ימי ההשמונאים ‬ ‫אשר כתבה על דגלה ההתנגדות לכל אמונה ודת בכלל‪.
‬ולא נוכל לדעת איזה תועלת יש להטעות את הקוראים ולאמר כי הדבר‬ ‫מפורש בדברי יאזעפוס כי פירוד הצדוקים והתנגדותם באה מפני שהכחישו בתורה‬ ‫שבעל פה אף שאין מזה בדבריו כל מאומה‪.‬‬ ‫במקום שהחכם ווייס עצמו יודה שזה מפורש בדברי יאזעפוס שהצדוקים‪,‬‬ ‫לא היו בעלי דת כל עיקר‪.‬‬ ‫ולא נוכל לדעת איזה תועלת יש לעוות פני הדברים כדרכו של גייגער‪,‬‬ ‫ולעשות את הצדוקים לקדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים וכי מזה בא עיקר‬ ‫כל תחלת היסוד של התנגדותם עד שיאמר"‬ "‬מפני שראו כי רבים מן הנמשכים אחרי דעות היונים ופירשו התורה בהסכם‬ ‫עם הדעות ההן הלכו תועים בהבנת התורה כפשוטה על כן מאסו בכל פירוש‬ היוצא ממשמעות הדברים ככתבם‪.‬״ ‬
‫במקום שהוא עצמו יאמר על תחלת יסוד ראשית צמיחתם:‬ "‬שנים מן התלמידים (של אנטיננוס) עקשו ושחתו בדבריו הנעימים לאמר כי‬ ‫כוון בדבריו להורות שאין דין וחשבון למעלה ובזה נלכדו ברשת הכפירה ויצאו‬ ‫‪‫לתרבות רעה.‬״
‬ואיזה ‬ענין יש לעשות סתר פנים ולחקור ולשאול:‬
איזה ממאורעות הזמן ‬ההוא אשר הי׳ סבה לצמיהתה ‬לא נת‬קיים לנו ואך לשוא‬ ‫נבקש דבר ברור‪ ,‬וגם אין להתפלא על אשר תשכון ‬עננה ‬על מאורע גדול כפירוד‬ ‫הצדוקים וכו׳ תלאות הזמן עשו זאת‪.‬״‬ ‫
במקום שהוא עצמו יודה ויאמר "‬ועל כן אחרי כל ההודעות האלה אין עוד‬ ‫ספק במה שקבלנו מקדמונינו שהצדוקים לא האמינו בעולם אחר ובתחיית המתים״‪.‬‬
‫ואיך הי׳ אפשר כי אנשים כאלה ילכו אחוזי יד בכל שמירת התורה ‬והמצוה‪,‬‬ ‫‫עם כל העם‪ ,‬גוי שומר אמונים‪ ,‬ואיך הי׳ אפשר כי לא יפרדו אלה מעם תורת‬ ‫אלקיו בלבו אשר כל נפשו ולבו לתורת ד׳ ושמירת מצוותיו לכל פרטי פרטיהן‪.‬‬ ‫
‫‪ הצדוקים‬והבייתוסים‬
‫קפז‬
‫ ‫ותהי להיפך שכל השאלה וכל החקירה צריכה להיות לדעת איך בא הדבר‬ ‫כי אנשים המכחישים את הכל נשארו בכל זה על מעמד התורה הכתובה‪.‬‬
‫אכל באמת כן הדבר כי הם בכחשם את הכל‪ ,‬רצו להעביר מפניהם את‬ ‫הכל‪ ,‬עד שבעזרת היונים גם נלחמו על זה עם העם שלשים שנה רצופים‪.‬‬
‫ואך כאשר גברה יד שלומי אמוני ישראל גם עליהם וגם על היונים עוזריהם‪,‬‬ ‫והיונים יצאו לנמרי מן הארץ‪ ,‬והם הוכרחו לעזוב את מבצריהם‪ ,‬ולהתפזר בין העם‪,‬‬ ‫הלכו בהנהגה של פומבי בדרכי היהודים‪ ,‬ויאמרו כי הנם עומדים בחיק התורה‬ ‫הכתובה‪ ,‬ככל אשר יבואר כל דרכם וענינם בכל הדברים לפנינו‪.‬‬ ‫
ומה תועלת יש לכל ההוקרים האלה כי הפכו עורף לכל דברי הימים‬ ‫וישתדלו לתת להצדוקים פנים הדשות אחרי אשר על כל צעד וצעד מעדו רגליהם‪,‬‬ ‫בהיות כל הדברים בולטים כל כך עד אשר אין דרך לסור ימין ושמאל‪.‬‬ ‫
והנה ‬יחישו להם מפלט אל הקמיע אשר תלו כל פעם על דבריהם לאמר‬ "כי תשכון עננה על המאורע הגדול הזה, ואך לשווא נבקש דבר ברור." ‫‪ במקום שכל הדברים פרושים לפנינו‪ ,‬עד אשר אין לנו בכל דברי ימינו‬ ‫דבר יותר מבורר ויותר מפורש לכל פרטיו מראשו לסופו‪ ,‬ככל אשר נראה עוד‪.‬‬ ‫
‫פרק ה‪.‬‬
‫ ‫‬ובחפשם להם דרכים מבחן לדעת את דבר הצדוקים‪ ,‬כתב לו ההכם ווייס‬ ‫בעמוד ‪ 101‬נם את זאת: ‬
"‬הן אמנם כי אפשר מאד שבעצם ‬וראשונה ‬לא הי׳ פירוד כתות רק הי׳‬ ‫יסוד המהלקת ‬קנאת איש מרעהו‪ ,‬וזה ‬כי כבר מאז ומקדם היתה ‬הכהונה ‬הגדולה‬ ‫נשמרת לכהנים הלוים בני צדוק‪ ,‬וגם יאתה ‬לה‬ם כי בכל עת שמרו דרך ד׳‬ ‫ובתעות ישראל מעל ד׳ הם שמרו משמרת פקודתם (יחזקאל מ׳׳ד ט״ו) ואם נתבונן‬ ‫בשלשלת הכהנים הגדולים מתחלת הבית השני‪ ,‬עד ימי אנטיוכוס איפיפנוס נמצא‬ ‫כי כולם היו מבני צדוק‪ ,‬אך מימי אנטיוכוס לא נשמרה עוד השלשלת הזאת‪,‬‬ ‫חניו הרביעי אשר נקרא גם כן מינאלאוס לא הי׳ ממשפהת צדוק ועלה לכהנה ‫גדולה‪) ,‬עי׳ היציג ס"ה) ואולי גם יקים הנקרא אלקימס אשר הועמד אחריו לכה‬ן‬ ‫גדול‪ ,‬אולי גם ‬הוא לא מבני צדוק‪ ,‬ואחרי כן הוסבה הכהנה ‬הגדולה למשפחת‬ ‫החשמונאים ונם הם לא היו מבני צדוק‪ .‬וחלוף כזה להרוס חק ומנהג ישן נושן‬ ‫ודאי שהי׳ יכול לה‬יות סבה ‬לחלוקת הדעות ‬וה‬לבבות‪ ,‬ועל כן אפשר מאד כי מעת‬ ‫שה‬כהנים בני צדוק נדחו מה‬כה‬נה הגדולה גם אז החלה לצמוח כת שקראה עצמה‬‬ ‫צדוקים על ‬שם ראש בית אבותם‪ ,‬צדוק (ראה ‬בספר אורשריפט לה‬׳ אברהם גייגר‬ ‫צד ‪ 100‬והלאה, ‬ומה ‬שה‬ביא שם צד ‪ 104‬בשם איפיפניוס)״ אלה ‬דבריו‪.‬‬ ‫וה‬נה ‬עשה‬ לו עיסה ‬בלוסה מדברי גייגער והיציג ודבריו הוא‪ ,‬אבל לא‬ ‫שמעו את אשר ידברו‪. ‬‬ ‫והנה ‬נתן להדברים תאר כזה ‬כאלו זה ‬שהיו מינאלאוס ואלקימום לכה‬נים‬ ‫גדולים הי׳ זה ‬על פי חפץ העם ורצון יראי ד' והכמי התורה, ‬ועל כן הי׳ זה סיבה‬‬ ‫כי נפרדו אלה מהם‪.‬‬ ‫
‫‪374‬‬
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ אבל הלא הדבר להיפך כי מנאלאוס ואלקימוס הם היו ראשי המתיונים, ומינאלאוס הוא הי' הראשון אשר הקים שיקוץ משומם על מזבח ד' והוא ואלקימוס היו ראשי כל הרודפים את כל שומרי תורה ומצווה ויהרגום וישחטום בראש כל‬ ‫חוצות‪.‬‬
‫ואם דבר הצדוקים הי׳ ננד מינאלאוס ואלקימוס אם כן הלא הי׳ להם רק‬ ‫להתקשר ולהתאחד עתה ‬עוד יותר עם החסידים חכמי התורה והעם כלו‪.‬‬ והנה באו ויה‬פכו את כל הדברים להיפך ממה שהם לאמר כי על כן נפרדו‬ ‫הצדוקים מחכמי התורה ומכל יראי ד׳ שומרי תורה ‬ומצוה, מפני שה‬יו הצדוקים‬ ‫נגד מינאלאוס ‬ואלקימוס‪.‬ ‬
‫אבל אם היו ננד מינאלאוס ואלקימוס‪ ,‬הלא הי׳ להם רק להדבק ולהתחבר‬ ‫אל כל עם ד׳ וחכמי התורה ‬והחסידים הקמים על נפשם ננד מינאלאוס ואלקימוס‪.‬‬
‫וכמדומה לנו ידע גם ווייס כי לא ממינאלאוס ואלקימוס נפרדו הצדוקים‪,‬‬ ‫כי אם מהעם בכללו ומחכמי התורה‪.‬‬ ‫ואמנם כי כן הדבר כי נפרדו מחכמי התורה ‬ומהעם בכללו מפני כי התחברו‬ ‫למינאלאוס ואלקימוס וככל אשר יתבאר לפנינו‪.‬‬ ‫ואם יבואו לאמר כי רק אחרי ימי המלחמה התנגדו לכהונתם הגדולה של‬ ‫החשמונאים ביחוד שלא היו מבני צדוק‪ ,‬ואשר הם היו לכה‬נים גדולים על פי‬ ‫חפץ העם ודבר חכמי התורה.
‫אבל אם כן הלא היתה ‬כל עיקר פירודם וכל עיקר התנגדותם רק אל‬ ‫החשמונאים‪ ,‬וליוחנן כהן גדול אשר הי׳ אז הכהן הגדול מאחרי המלחמה (‬כי‬ ‫שמעון אביו חי אחרי המלחמה ‬רק שבע שנים)‪. ‬‬ והנה היתה ‬כל דבר התנגדותם רק ליוחנן כהן גדול‪ ,‬כי לא רצו שיהי׳ הוא‬ ‫כהן גדול ונגד חכמי התורה ‬אשר בחרו בו‪ ,‬והסכימו אליו‪.‬ ‬
‫אבל הלא הדבר להיפך כי יוחנן הוא נתן ‬ידו להם‪ ,‬והוא חיזק את ידי‬ ‫הצדוקים נגד חכמי התורה‪.‬‬ ונניח את כל המפלפלים האלה לעשות להם פלפולים זרים בכל חפצם‪,‬‬ ‫ולברוא להם השערות בדויות ככל דרכם ובכל הסגנונים השונים אשר בחר לו כל‬ ‫אחד על פי דרכו‪.‬‬ ‫ונשים פנינו לדברי הימים עצמם מראשית ימי המתיונים עד סוף ימי הצדוקים‪.‬‬ ‫ואחרי שפנינו הדרך מכל צורי סלעים ואבני נגף אשר הונחו שם מהחוקרים‬ ‫החדשים לחסום את הדרך‪.‬‬ נוכל ללכת דרך כל שלשלת המעשים מראשם לסופם ומשם נראה כי‬ ‫המתיונים והצדוקים הנם דבר אחד לגמרי ובעיקרו של דבר אין ביניהם אפי׳ כמלא‬ ‫נימא‪ ,‬ומשם נראה ‬כי גם לא שנו דרכם כל עיקר‪ ,‬והד‬רך אשר אחזו בה בראשית‬ ‫ימיהם לא סרו ממנה ‬עד אחרית הימים‪ ,‬עד ימי החורבן‪.‬‬ ‫
ומשם נראה את כל דרכם בנוגע לתורה‪ ,‬וכל דרכם בהנהגת המדינה‪ ,‬ועיקר‬ ‫הכל מעשיהם עם העם‪.‬‬
‫ולא נסור אף צעד ממעשי דברי הימים הפרושים לפנינו‪ ,‬ומלמדים אותנו‬ ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫לדעת כל דבר על אפנו‪ ,‬ונתרחק מכל השערה‪ ,‬ונשתמש רק בדברי הימים עצמם‪,‬‬ ‫ובסדרי הדברים כמו שהיו‪ ,‬ובהמעשים כמו שהם.
‫ועלינו לבאר תחלה דבר כל מעשי המפלגה הזאת לפני ‬ימי השמד והמלחמה‬ ‫ובימי המלחמה ואחר זה דבר כל המפלגה הזאת כל ענינם וכל מעשיהם מיד ‬אחרי‬ ‫ימי המלחמה‪ ,‬ועד סוף ימיהם‪.‬‬ ‫
‫פרק ו‪.‬‬
‫ ‫בירורי הדברים.
‫הורגלנו לחשוב כי אנטיוכוס עפיפהאנעס והמלכים אשר מלכו אחריו‬ ‫במלחמותיהם אשר לחמו אז עם בני יהודה משך זמן של יותר משלשים שנה הי'‬ זה רק מדעתם לבד‪.‬‬
‫והורגלנו לחשוב כי מראש ומבראשונה‪ ,‬ופתאום עלה על דעתו להביא גזירת‬ ‫שמד על ישראל‪ ,‬אף כי ידעו אז כל העמים כי לא ככל הגוים בית ישראל‬ ‫ולאור תורתם יהלכו‪ ,‬ויתנו נפשם עליה‪ ,‬וכל עבודה זרה זרה להם‪.‬‬
‫ולעומת זה נחשוב את בני יהודה אלה אשר נתנו ידם אל היונים רק‬ ‫לאנשים אשר לא מסרו נפשם על תורת ד׳‪ ,‬וכרעו לבעל רק להציל חייהם.
‫אבל כאשר נראה ונתבונן בדברי הימים ההם אז נראה שם אחרת לגמרי‪.‬‬ כי אף שכן הדבר אשר אנטיוכוס עפיפהאנעס הי' שבט הנוגש‪ ,‬ובהיותו‬ ‫מושל מקשיב על דבר שקר כרה לו אזנים ויהי לשד משחית ומרשיעי ברית‬ ‫מצאו מסלות לפעול עליו על פי דרכם ועלילותם.
‫אבל כל הדבר בא רק מאת אשר פעלו עליו מרשיעי ברית‪ ,‬ואך על ידם‬ ‫באה ונהיתה כל הרעה הגדולה הזאת.
‫ולא לבד שהם היו הסבה הראשונה לכל התלאה אשר מצאה אז את עמם‪,‬‬ ‫כי אם שגם אחר זה‪ ,‬הנה לולא הם אשר הוסיפו להבעיר הבערה‪ ,‬כבר הי׳ שם‬ ‫במשך הזמן הגדול ההוא פעמים רבות שכל הסערה קמה לדממה‪ ,‬והנה נדעך האש‬ ‫והשלהבת נכבה‪ ,‬בני יהודה ‬כבר היתה ‬ידם בעורף אויביהם‪ ,‬והיונים הניהו ידם‬ ‫מהם‪ ,‬והשלום והמנוחה שבו להארץ‪ ,‬אבל מרשיעי ברית הם לא נחו ולא שקטו‪,‬‬ ‫ובכל פעם חבלו תחבולות לה‬סית מחדש את היונים על בני עמם‪ ,‬ובהשיגם חפצם‬ ‫זה‪ ,‬והמה שבו להיות לכל לראש שבו לכל דרכם הרעה ויעשו מעשיהם באף‬ ‫ובחמה‪ ,‬ובאכזריות שאין כמוה ככל אויב ומתנקם‪.‬‬ ‫וכל זה ארך משך זמן גדול של יותר משלשים שנה והכל על דרך אחת‪,‬‬ ‫ואופן אחד‪ ,‬ומתוך השקפה אחת על כל הדברים באין שינוי כלל‪. ‬‬ ‫כבר בראשית ימי השערוריות ההם עוד לפני ימי המלחמה‪ ,‬מפורש בספר‬ ‫הראשון למכביים סי׳ א׳ כי עוד טרם עלה על לב אנטייוכס עפיפהאנעס להתערב‬ ‫בעניני היהודים נוסדו המתיונים יחד‪ ,‬ויחליטו ביניהם כי ישתדלו אצל מלך סוריא‬ ‫כי ינהיג בארץ יהודה את דת היונים‪ ,‬וכל דרכם ומנהגם‪.‬‬ ‫וכבר נתבאר לנו (לעיל מעמוד ‪ 182‬ולהלן) כל דבר החבורה ‬הגדולה‬ חבורת מוכסין מתיונים אשר העמיד יוסף בן טוביה‪ ,‬ואשר הי׳ הוא ואחר ‬זה בניו‬ ‫
‫‪376‬‬
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫הגדולים להם לראש בעשרם הגדול מאד‪ ,‬וכבר גם נתבאר לנו כי בכל תקפם‬ ‫וגבורתם ורוב עשרם לא יכלו להרע לבני ישראל מאז יצאה הארץ מתהת יד‬ ‫מלכי מצרים לבד‪ ,‬ותהי גם תהת יד מלכי סוריא‪ ,‬וכל ימי אנטיוכוס הגדול וסיליי‫קוס בנו השיבו ידם מבלוע. ‬אמנם מיד כאשר מת סילייקוס ואחיו ‬אנטיוכוס‬ ‫עפיפהאנעס ישב לכסא סוריא אחריו‪ ,‬אז היתה ‬תבוסת כל שומרי תורה ומצוה‬ ‫שלמה‪ ,‬כי החבורה הגדולה הזאת קנו להם את לבב אנטיוכוס עפיפהאנעס, ויתנו‬ ‫לו כסף וזהב רב מאד‪ ,‬והוא התיר ידם לעשות בארץ יהודה ‬ובעם יהודה כרצונם‪,‬‬ ‫וימסור את הכהונה הגדולה ליד יאזאן תחת חניו הישר באדם‪ ,‬ויאזאן כבר שיחת‬‬ ‫דרכו על הארץ באופן מבהיל מאד‪ ,‬אבל כאשר לא פקר כל כך לעבוד עבודה‬ ‫זרה בחוצות ירושלים הדפו גם אותו‪ ,‬וישימו לכהן גדול את מינאלאוס‪ ,‬ומיד אחר‬ ‫זה הותחלו ימי המהומות באופן נורא מאד.
‫וראשית הדברים מכל מעשי הימים ההם יותחל במכביים א׳ בדברים האלה:
"ויהי אחרי מות אלכסנדר מארץ מוקדן וכו׳ ‪‬ויפרא נצר משרשיהם אשר‬ ‫אין אלקים כל מזימותיו‪ ,‬אנטייוכוס עפיפהאנעס‪ ,‬וימלוך בשנת מאה ושבע ושלשים‬ ‫למלכות היונים‪ ,‬בימים ההם קמו בין בני ישראל חבר אנשים בוגדים בעמם‪,‬‬ ‫וידיחו רבים מבני ישראל ויסיתו אותם לאמר קומו יחד ונכרתה ברית עם העמים‬ ‫שבנינו‪ ,‬כי מאז נפרדנו מהם הננו בכל צרה‪ ,‬וימצאו דבריהם מסלות וילוו אליהם‬ ‫רבים‪ ,‬ויקומו אנשים מתוכם (ראשי חבר בוגדים האלה) וילכו אל מלך סוריא‬ ‫אנטייוכוס עפיפהאנעס ויתן להם המלך רשות להנהיג ביהודה דרכי הגוים‪ ,‬ותהי‬ ‫ראשית מעשיהם לבנות גימנאזיום בירושלים ככל משיפטי הגוים ודרכם‪ ,‬וימשכו‬ ‫ערלתם וישקרו בברית אבותם ויתחתנו עם הגוים אשר סביבותיהם ויתמכרו לכל‬ ‫‫תבל ומזימה‪".‬‬
‫הנה מבואר הדבר ומפורש בזה כי הם עצמם התגרו ברעה‪ ,‬ואנטיוכוס עוד‬ ‫לא עלה על דעתו להתערב בעניני היהודים לא לבד בנוגע‪-‬ליסודי דתם‪ ,‬כי אם‬ ‫לא בנוגע לארחות דרכם.
‫ואמנם כי גם אחרי בקשתם זאת עדין לא נתן להם כי אם רשיון להנהיג‬ ‫ביהודה דברים כרצונם‪ ,‬אבל לא להכריח על כל זה את בני יהודה וישראל‪.‬‬ ‫אבל על ידי הרשיון הזה כבר קרבו אל מעשיהם ויעשו המון מעשים רבים‪,‬‬ ‫להסיר את לב העם מאחרי ד׳ אל הבלי הגוים‪ .‬‬ ‫
אמנם כי על ידי רשיון המלך להם לא יכלו טובי העם לעמוד כנגדם ביד‬ ‫חזקה‪ ,‬בכל זה יכלו להתנגד להם ולהניח מכשולים על דרכם לבלי יפרצו כל‬ ‫גדרי עולם‪ ,‬ולבלי ישטפו כשטיף מים ‬רבים.‬‬ ‫אבל גם את התנגדותם זו שלמו בנפשם, כי בשוב אנטיוכוס אז ממצרים‬ ‫בא לירושלים ולבד את אשר נשא את שלל המקדש‪ ,‬הרג הרבה מאד מאת‬ ‫המתנגדים למתיונים.
‫ואז צעדו המתיונים עוד צעד יותר גדול ויוסיפו להשתדל אצל המלך הצורר‬ ‫הזה לבצר להם עמדתם בתוככי ירושלים.
‫וזה הוא הנאמר שם מיד אחר זה במכבים א׳ כ"ט:‬
"‫אחרי עבור עוד שתי שנים בשנת מאה וחמש וארבעים למלכות ‬היונים שלח המלך את ראש שרי המסים לירושלים ועמו צבא רב‪ ,‬וידבר עמהם טובות‬ ‫
הצדוקים והבייתוסים‬
‫קפט‬
‫ ‫בשפתי חנף‪ ,‬והם האמינו לו‪ ,‬אבל פתאום נפל על ה‬עיר וישם בה ‬שמות נוראות‪,‬‬ ‫רבים מבני ישראל הרג ויקח את כל שלל העיר‪ ,‬ובתים רבים בתוך העיר וחומותיה‬ ‫מסביב שרף באש‪ ,‬ואת הנשים והטף הוליך שבי‪ ,‬ויבנו בעיר דוד בירושלים‪,‬‬ ‫מבצר גדול וחזק מאד‪ ,‬ועליו מגדלים ‬גבוהים וצריחים נשגבים מול בית המקדש‪,‬‬ ‫ויתבצרו בו. ‬ויושיב שם את בני בליעל וחבר בוגדים ההולכים בדרכי הגוים‪ ,‬אשר‬ ‫בצרו מקומם שם, ויתן בידם גם נשק לרוב‪ ,‬וגם ‬מזון וצדה ‬הרבה ‬מאד‪ ,‬וגם כל‬ ‫שלל ירושלים אשר אספו הניחו שם‪ ,‬ויה‬יו מעתה ‬לצור מכשול למקדש ד׳‬ ‫ולאבן נגף לכל בית ישראל מאז וה‬לאה."‬
‫וסוף מעשיו אלה ‬מוכיחים על עצמם שבל זה ‬נעשה רק לטובת המתיונים‬ ‫האלה‪ ,‬עד שגם כל שלל העיר ה‬ניחו שם‪ ,‬ומאז ואילך שנו פניהם ויעמדו במערכה‬ ‫ביד רמה, ‬ונאמר שם מיד אחר זה:‬
"‬וישפכו דם נקי סביב למקדש ד׳‪ ,‬ויטמאו את מקדש הקדש‪ ,‬בני ירושלים‬ ‫ה‬וכרחו לעזוב את העיר מפניהם‪ ,‬ותה‬י העיר למושב בני הנכר‪ ,‬המקדש הי׳ שממה‬‬ ‫‬‫וחגי ישראל נה‬פכו לאבל."‪‬ ‫
אז הוציא אנטייוכוס קול כי כל הוסי שבטו כולם עם אהד הם‪ ,‬ועליהם‬ ‫לעשות כדת היונים‪.‬‬ ‫
ומיד אחר זה ‬נאמר שם‪:‬‬
‫"ויוסיף המלך וישלח פקודתו לירושלים ולכל ערי יה‬ודה, לבלי ישמרו בני‬ ‫ישראל עוד את תורתם‪ ,‬ולבלי יקריבו עוד את קרבנותיהם במקרש ד׳ עולה וזבח‪,‬‬ ‫ולחלל את השבת והמועדות‪ ,‬וכי יבנו מזבחות לעבודה זרה, ‬ויקריבו עליהם בהמה‬‬ ‫טמאה ‬וחזירים, ולבלי למול את בניה‬ם‪ ,‬ולעזוב את כל מצוות דתם בכלל, אז ‫נאספו כל אלה הה‬ולכים בדרכי היונים ויעשו רעות רבות לבני‬ ‫עמם‪,‬ ושומרי תורה ‬הוכרחו לנוס ולהסתר ולה‬תחבאות במערות ומנהרות‪ ,‬ובחמשה‬‬ ‫עשר בכסלו בשנת ‬מאה והמש וארבעים ליונים (והיינו אחרי בנין המצודה)‬‬ ‫שמו על מזבה ד׳ שקוץ משומם‪ ,‬ויבנו בכל ערי יהודה ‬מזבחות לעבודה זרה,‬‬ ‫ויקטירו לאלילים‪ ,‬אצל הדלת וה‬מ‬זוזה‪ ,‬ובכל‪ ‬רחובות העיר‪ ,‬ובכל מקום אשר מצאו‬ ‫שם ספרי תורה קרעו לגזרים וישרפום באש‪ ,‬וכל איש אשר ראו אותו כי ישמור‬ ‫מצוה ‬מהמצוות הרגו אותו‪ ,‬וכל הנשים אשר מלו ‬את בניה‬ם המיתו‪ ,‬ויתלו את כל‬ ‫הילדים אשר נמולו‪ ,‬וה‬בתים אשר נעשה שם כן שבו ויבוזו‪.‬״ ‬
‫וה‬נה ‬לא עזבו אז ‬את ‬דתם לבד‪ ,‬כי אם עזבו‪ ‬גם את כל דבר עמם ולאומם‪,‬‬ ‫‫עד כי רדפו אותם גם הם ונוספו על שונאיהם‪.‬‬
‫אמנם כן כי מתוך שומרי תורה ומצוה ‬התרומם בשם ד׳ מתתיהו הכהן‪,‬‬ ‫‫אבי האחים הגדולים החשמונאים‪ ,‬וכאשר הגיע חרב עד נפש האומה כולה‪ ,‬החליטו‬ ‫הוא וכל יראי ד׳ לאחד כל נפזרים ולצאת מימי שמד לימי מלחמה נגד כל אויביהם‬ ‫הרבים והעצומים, ובהרימם נס מי לד׳ אלי נאספו לדגלם כל יראי ד׳‪ ,‬ואז יצאו‬ ‫ביד רמה ננד חבר בוגדים האלה ונגד חיל המלך אנטייוכוס אשר עמהם‪ ,‬ובחסד ד׳‬ ‫על יראיו ושומרי ‬בריתו נעזרו עזר גדול, ובמלחמות רבות וגדולות נצחו את כל‬ ‫חיל מלך סוריא וה‬צ‬ליחו בכל אשר פנו עד כי אחרי מלחמות נוראות שלש שנום‬ ‫רצופים עלה ‬בידם כי היונים עלו מן הארץ(ז). ‫
------------------------ ‫
(ז) כל המעשים הרבים והגדולים ההם יבואו לנו על סדרם ועל ענינם במקומם בכרך הקודם‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ המקדש המעוז רום הדר תפארת ישראל נתקן ונטהר והושב על מכונו‪ ,‬בני‬ ‫יהודה שבו למנוחתם‪ ,‬ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם.
‫רק כי מבצר משנב הבוגדים בירושלים‪ ,‬מצודת אקרא זה‪ ,‬נשאר עוד בידי‬ ‫מרשיעי ברית‪ ,‬כי לא יכלו עוד יהודה המכבי וגבורי ישראל אשר עמו ללכוד את‬ ‫המצודה הזאת.
‬‬‫אבל אחרי כל המעשים הגדולים האלה אשר גברו בני ישראל על חיל‬ ‫היונים הרבים והעצומים‪ ,‬ואחרי כל התשועה הגדולה אשר נושעו בד׳‪ ,‬אלו הי׳‬ ‫נשאר אצל חבר בוגדים אלה אך חוט המקשרם אל ישראל‪ ,‬הלא הי׳ להם עתה‬ ‫לשוב אל חיק הורתם‪ ,‬אל עמם ולאומם.
‫וכי גם אנטיוכוס עפיפהאנעס עצמו כבר מת בתחלואים רעים בשנת מאה‬ ‫ותשע וארבעים ליונים‪ ,‬והוא עצמו גם‪ ‬התחרט מאד לפני מותו על כל הרעה אשר‬ ‫עשה לבני ישראל.
‫אבל הם הוסיפו עוד גם עתה להתכחש לעמם ויחבלו תחבולות רשע איך‬ ‫להצר צעדיהם‪ ,‬ולבלי לתת להם מנוח‪ ,‬וממבצרם בתוככי ירושלים קרוב אל המקדש‬ ‫שלחו נם חיצים זיקים ומות לבל הקרב אל המקדש‪.‬‬
‫וכאשר ראו בני ישראל כי לא תשוב מנוחת הארץ כי אם כאשר יכבשו‬ גם את מבצרם זה‪ ,‬הנה מרשיעי ברית אלה תחת להשלים עם עמם‪ ,‬ולהשיב את‬ ‫שלום הארץ‪ ,‬הלכו בדרכם מראש‪ ,‬ויוסיפו לשלוח מלאכים אל המלך החדש‬ ‫בסוריא להסית אותו ביהודים‪ ,‬ולהשתדל כי ישוב יהפוך ידו בהם‪ ,‬ולבקשו כי‬ ‫לא יניח שבט הרשע מעל גורל היהודים. ‫
‫פרק ז‪.‬‬
‫ ‫ובסי׳ ו׳ מספר הראשון למכביים אחרי כל הנאמר שם מנצחון עם ד׳ על‬ ‫אויביהם בא‪:‬‬
"‬על אלה אשר היו במצודה אשר בנו להם הוכרחו בני ישראל לשום מצור‪,‬‬ ‫כי המה הרעו לבני ‬ישראל בכל אשר הי׳ לאל ידם‪ ,‬ויהיו מעוז ומשגב לבני‬ ‫הנכר(ח) ‬כי על כן ראה יהודה המכבי ונוכח כי אי אפשר עוד להניח הדבר כן‪,‬‬ ‫וירא כי ההכרח לכלותם משם‪ ,‬ויאסוף את כל העם‪ ,‬למען לשום יהד מצור על‬ ‫מצודתם. ‬העם הסכימו גם הם לחפץ יהודה וישימו עליהם מצור בשנת מאה‬ ‫וחמשים למלכות יון ויכינו שם גם הקלעים ומכונות המצור להוריד עוז מבטחם‪,‬‬ ‫אבל חלק אחד מהמבצר התנפלו על בעלי המצור והצליח בידם להתאחד עם בני‬ ‫חברתם‪ ,‬ויחד הלכו אל המלך החדש אנטיוכוס אייפאטאר (אנטיוכום ‪ (V‬ויאמרו לפניו "מתי תשב למשפט‪ ,‬ומתי תקום לנקום נקמת אחינו" אנחנו קבלנו עלינו את כל‬ ‫פקודות אביך המלך‪ ,‬וכל חפצו השלמנו‪ ,‬ועל זה ישנאו אותנו בני עמנו‪ ,‬ואלה‬ ‫מאתנו אשר יפלו בידם ימיתו אותם ויתנו את רכושם לבז‪ ,‬הלא לא נגדינו לבד‬ ‫הרימו את ידם כי אם שרצונם להדוך תחת רגלם גם את שכניהם בני‬ ‫העמים‪ ,‬ראה והבט‪ ,‬הנה ‬כבר שמו מצור על המצודה ללכוד אותה, ‬ואת בית־צור‬ ‫
----------------------------- ‫
(ח) ובדברי יאזעפוס ‪ XII, 9, 3‬נאמר על זה בפרט‪ ,‬״והי׳ אם בא איש‬ אל המקדש המיתו אותו, כי המצודה משלה על מקום המקדש". 
הצדוקים והבייתוסים
‫ והמקדש כבר בצרו להם ואם לא תמהר עתה מעשיך להפילם משאתם‬ ‫ירהיבו בנפשם עוז גם לדברים יותר גדולים ואז לא יהי' עוד לא‬ל ידך‬ ‫לשום רסן בפיהם. כשמוע המלך את כל הדברים האלה חרה אפו מאד ויאסוף ‫את כל שרי צבאותיו ושרי הרבב וכו'‪.‬״ ‬
‫כמדומה לנו כי מעשים כאלה אין דוגמתם ‬בדברי עם ועם כי הנה בעזבם‬ ‫אח תורתם לגמרי היו יחד עם זה גם בוזים ליקהת אם ויעזבו גם את כל דבר‬ ‫עמם ולאומם‪.‬‬
‫הן דבר ברור הוא כי אם היו קוראים לשלום היו החשמונאים והעם משיבים‬ ‫להם שלום‪.‬‬
‫שהרי בסוף הימים גם אחרי כל נצחונות בני ישראל בראשית ימי שמעון‬ ‫החשמונאי‪ ,‬אחרי אשר ראו חבר בוגדים כי אזלת יד ‬ואפסה כל תקוה, ויהי אך‬ ‫קראו לשלום‪ ,‬נתנו להם את כל שאלתם‪ ,‬ונאמר שם: ‬
"‬אלה אשר בהמצודה בירושלים לא יכלו עמוד עוד‪ ,‬כי לא יכלו לצאת‬ ‫ולבוא ולעשות מקנה וקנין‪ ,‬ויחלו גם לסבול מחסור בכל צרכיהם‪ ,‬עד כי הרבה‬ ‫מהם גם מתו ברעב‪ ,‬אז קראו לשמעון לשלום והוא נתן להם את בריתו שלום‪,‬‬ ‫אבל גרשם מהמבצר ויטהר את כל המקום ההוא מן הגילולים וכו'."‬‬
‫ואם עשו בני ישראל להם כן אחרי אשר פרקו עול היונים ‬לגמרי‪ ,‬ואחר‬ ‫כל מעשיהם הרעים של כני המצודה ‬אשר בכל יום הוסיפו ‬סרה‪ ,‬אף כי היו‬ ‫עושים כן לפני זה‪ ,‬בראשית המעשים עוד בימי יהודה המכבי‪.‬‬
‫ובכל זה הנה הניעו לידי מדה ‬זו ‬עד אשר כל עוד לא אפסה תקותם להעזר‬ ‫על ידי היונים‪ ,‬ולהשיב כח אגרופם על כל ערי יהודה, לא רצו לדעת מבני עמם‬ ‫בידעם כי אם ישלימו עמהם לא יהיו הם לבדם המושלים בארץ.
‫היהורים פרקו מעליהם את עול היונים‪ ,‬ויתחילו לחיות‪ ,‬חיי עם חפשי, וגם‬ ‫הם יוכלו לשבע מטוב החפש אם רק רצו להכיר את אח‬יהם ולשוב אל עמם‪.‬‬ ‫
אבל תחת זה הלכו אל מלך סוריא להסית אותו לשום את ארץ יהודה ‫הדום לרגלו‪ ,‬וכאשר ידעו כי לא בנקל ישוב להלחם ביהודה אחרי המכות הגדולות‬ ‫אשר הוכו היונים שם הטילו מוראם עליו‪.‬‬
"‬כי אם לא תמה‬ר מעשיך להפילם משאתם ירהיבו עוז בנפשם נם לדברים‬ ‫יותר גדולים ואז לא יהי׳ עוד לאל ידך לשום רסן בפיהם‪.‬"‬ ‫אבל הלא אם הי׳ באמת הדבר כן הלא הי׳ עליה‬ם רק לשמח כי עלה ‬בידי‬ ‫בני יהודה ‬להתרומם מעפר‪ ,‬ולעמוד על רגלי עצמם ולהשיב אחור את כל הנחרים‬ ‫בם‪ ,‬ולתת חתיתם על כל שכניהם מבקשי רעתם‪.‬‬
‫אבל כי נזורו אחור גם מכל דבר לאומם‪.‬‬ ‫והשתדלותם הגדולה ‬הזאת להביא שואה על עמם עשתה פרי וחפצם‬ ‫הצליח בידם‪.‬‬ ‫ופתאום היו בני ישראל בארצם בים צררי וסכנה גדולה מאד‪.‬‬
‬מלך סוריה וכל שריו ידעו כבר את תנופת יד היהודים‪ ,‬ועל כן אסף עתה‬ ‫חיל גדול מאד‪ ,‬מאה אלף רגלי‪ ,‬ועשרים אלף רוכבים‪ ,‬ושנהבים ופילים לרוב‪,‬‬ ‫וישטוף את ‬ארץ יהודה ‬ברוב חילו‪.‬‬ ‫
הצדוקים והבייתוסים
‫ ‫אז הגיעה צרת בני ישראל וענות נפשם למרום קצו, נגד חיל גדול וכבד‬ ‫כזה ‬לא היו הם מוכנים כלל‪ ,‬ואנטיוכוס אייפאטאר לכד זה אחר זה את כל מבצרי‬ ‫בת יהודה‪ ,‬וגם מבצר בית־צור נפל תחת ידו‪ ,‬ושטף ועבר ובא עד ירושלים וישם‬ ‫מצור על המקדש‪ ,‬אשר שם התבצרו בני יהודה. ‬היהודים עמדו על נפשם‪ ,‬ולחמו‬ ‫כאריות‪ ,‬אבל הרעב הציק לבני החיל לצאת לבקש אוכל‪ ,‬ואך מתי מספר נשארו.
‫כאשר כבר נגע חרב עד הנפש‪ ,‬נעזרו בני יהודה‪ ,‬והנה ‬היתה ‬נסבה מאת‬ ‫ד׳‪ ,‬ופתאום הוכרח ליזיאס ראש שרי הצבאות להניח ידו מבני יהודה‪ ,‬ולמה‬ר לשוב‬ ‫עם חילו אל ארצו‪ ,‬כי פהיליפסוס אשר הפקד מאת אנטיוכוס עפיפהאנעס‬ ‫לאפטרופוס על בנו אנטיוכוס אייפאטאר‪ ,‬שב מארץ פרס‪ ,‬והנה בא לארץ סוריא‬ ‫לקחת כל רסן הממשלה תהת ידו‪ ,‬כי על כן מה‬ר ליזיאס ויכרות שלום עם בני‬ ישראל‪ ,‬וילך וישב לו אל ארצו‪.‬‬
‫והנה נצולו בני ‬ישראל גם הפעם באורח פלא ותה‬י הרוחה והשלום שב‬ ‫‫לארץ יהודה‪.‬‬
‬אבל אם מלך סוריא כרת ברית‪ ‬שלום עם בני יה‬ודה‪ ,‬ויניח להם‪ ,‬ותהי‬ ‫בידם טובם‪ ,‬לא רצו המתיונים חבר בוגדים בעמם לעשות כן‪.‬‬ ‫והם הוסיפו להשתדל לשוב ולהביא את בני יהודה ‬תחת עול סובלם של‬ ‫הסורים‪ ,‬וכי יה‬יו לגמרי ‬תהת ידם‪ ,‬וכי רק על פיהם ישק הארץ. ‬‬ ‫בידעם כי אך אז תוכל להיות ‬המשרה ‬על שכמם‪ ,‬וכי ‬רק אז יוכלו למוץ‬ ‫את לשד הארץ באין מפריע‪.‬‬ ‫
על ידי אנטיוכוס אייפאטאר לא יכלו לעשות עוד רעה ‬לבני יהודה אחר אשר‬ כרת עמהם ברית שלום‪.‬‬
‫אבל לאסון בני ישראל באה ‬אז ממשלת סוריא מאנטיוכוס אייפאטאר‬ ‫‫לדעמעטריוס‪.‬‬
‫אז חזקה לבב חבר בוגדים‪ ,‬ולמען הראות להמלך החדש כי אינם מתי‬ ‫מספר‪ ,‬כי אם רבים אשר אתם‪ ,‬שלחו לקרוא לרבים מבני חברתם‪ ,‬למען אשר‬ ‫יבואו בהמון לפני דעמעטריוס‪ ,‬וישימו להם לראש את אלקימוס‪ ,‬ובתור ראש‬ ‫עמו הבא לפני המלך לבקש עזר נגד כל הנחרים בממשלת המלך ובעבדיו הנאמנים‪.‬‬
ויהיו דבריהם "‬להביא דבתם רעה ‬נגד כל עם ישראל"‪.
‬‬ ‫כן הו‬א הלשון בזה במכביים ז׳ ו' וכן הוא גם אצל יאזעפוס ‪XII 10,1‬‬ ‫ודבריהם היו:
"‬יהודה ה‬מכבי ואחיו המיתו את כל האנשים אשר הנם נאמנים אל המלך‪,‬‬ ‫וגם אנחנו נתגרשו מארצנו ביד חזקה‪ ,‬כי על כן יבקשו לשלוח את שריו לארץ‬ ‫יה‬ודה, ‬ויראו שם את השמות אשר עשו שם ואת כל ‬מעשיהם אשר עשו בארץ‬ ‫ממשלת המלך‪ ,‬ולהעניש קשה אותם ואל כל הנלוים אליהם‪".‬‬ ‫ודברים כאלה ‬אי אפשר הי' לבלי יקחו לבב מלך סוריא‪ ,‬אשר חשב עוד‬ ‫את ארץ יהודה לארץ ירושתו‪.‬‬
‫ועל כן הצליח חפצם בידם‪ ,‬והמלך שלח עתה חיל‪ ‬עוזר לעזור לאלקיסוס‬ ‫להקים שלום הארץ‪ ,‬כחפצו הוא על פי המלך. ‫
שלומי אמוני ישראל‪ ,‬אשר לכל לראש דאגו לשלום עמם ואשר ‬רחוק‬ ‫מהם כל דבר ממשלה ומשרה‪ ,‬עלה על דעתם‪ ,‬אולי אפשר הדבר להשלים‬ עם ‫
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫אלקימוס‪ ,‬ולבלי לתגר ברעה, ‬ואולי ישובו אלה ‬מדרכם ה‬רעה ‬ויסתפקו בזה ‬לבד‬ ‫כי תה‬י' המשרה ‬על שכמם‪ ,‬ועל פיהם ישק ה‬ארץ‪ ,‬ויניחו ידם מלהביא הבלי‬ ‫היונים אל ארץ יהודה. ‬
‫ועל כן רצו לנסות אולי יעלה ‬בידם למנוע כי ילחם יהודה ‬ביה‬ודה‪ ,‬ואולי‬ ‫יעלה‪ ‬בידם להביא בדרך זו את המנוחה.
אבל חבר בוגדים הי' רק לה‬שחית בלבבם‪ ,‬ואח‬רי אשר עלה בידם עתה‬‬ ‫דבר גדול כי שלח מלך סוריא את חילו עמה‬ם כי יהי' הכל נעשה ‬על פיהם‪ ,‬וכי‬ ‫הי׳ לבבם בטוח‪ ,‬כי בלעדם לא יה‬י׳ דבר עתה, גבה ‬לבם מאד‪ ,‬ויאמרו לה‬כרית‬ ‫עתה ‬את חכמי התורה ‬וכל רוח ישראל‪ ,‬וכי יהיו חפשים במעשיה‬ם בתוך העם.
‫ונאמר שם אחר זה ז' י'‪:‬‬ ‫
"והנה ‬כי כן נסעו (בכחידעס ואלקימוס) בראש חיל גדול לארץ יהודה‪ ,‬וישלחו‬ ‫שלוחים ליהודה ‬ואחיו בדברי שלום למען משכם ברשתם‪ ,‬והם בראותם כי הנם‬ ‫באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם‪ ,‬ויהיו נזהרים מאד לבלי ילכדו‬ ‫בשחיתותם אבל רבים מחכמי התורה נסו את דבר השלום ויבואו לקדם‬ ‫פני אלקימוס ובכחידעס‪ ,‬ולבקשם לשום שלום בארץ‪ ,‬גם הח‬סידים הראשונים לבית‬ ‫ישראל(ט) באו גם הם לדרוש ולבקש שלום‪ ,‬באמרם כה‬ן מזרע אה‬רן בא עתה‬ ‫עם צבא הגוים והוא לא יעשה ‬לנו עול‪ ,‬וידבר אלקימוס עמה‬ם דברי שלום וישבע‬ ‫להם כי לא יגע בהם ולא ברעיה‬ם לרעה‪ ,‬וה‬ם האמינו לו‪ ,‬אבל פתאום השתער‬ ‫עליה‬ם וישב מה‬ם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳ וכל העם נבהלו‬ ‫מאד בראותם את כל רעתם הגדולה וכו׳ ובכחידעס קם ויסע את כל מחנה‬ו ביתעדא‪,‬‬ ‫ובדרכו לקח ‬שבי את רבים מגדולי העם אשר נסו מפניו וגם הרבה ‬מבני העם‪,‬‬ ‫וישחטם אל הבאר הגדול‪ ,‬וימסור את כל הארץ ביד אלקימוס‪ ,‬ויתן תחת‬ ‫ידו חיל כבד וצבא רב לשום חתיתו על העם ולה‬ה‬יגם על פי חפצו‪ ,‬ובכח‬ידעס‬ ‫שב לארצו. אז נאספו אל אלקימוס כל בני חבורתם הבוגדים בעמם‪ ,‬ויחלקו‬ ‫את כל ממשלת הארץ ביניהם‪ ,‬וכולם ‬יחד נטו ידם על העם וידכאום עד‬ ‫עפר‪ ,‬וכאשר ראו יהודה ‬המכבי ואח‬יו כי שבו כל ימי הרעה, וכל אשר עוללו‬ ‫אלקימוס ובני חברתו לכל ישראל‪ ,‬עד כי גדלה רעתם הרבה יותר מרעת בני‬ ‫הנכר‪ ,‬קמו הם ויעשו נקמות בבעלי ברית אלקימוס למען אשר ישיבו ידם מבלוע‬ ‫וכו׳ ואלקימוס ראה ‬ונוכח כי ימים רבים לא יוכל עוד לעמוד נגד יהודה המכבי‬ ‫ורעם גבורותיו‪ ,‬כי על כן שב והלך עוד הפעם לסוריא אל המלך לבקשו כי‬ ‫יוסיף לחזק יותר את ידיו ביהודה. ‬ומלך סוריא נעתר להם גם הפעם וישלח את‬ ‫נקנור שר צבאו אשר הי׳ מאויבי היהודים בראש חיל גדול‪ ,‬ופקודה ‬נמרצת ‬פקד‬ ‫עליהם להשמיד את כל היהודים אשר לא יבואו בבריתם‪ ,‬אבל בהמלחמה הגדולה‬ ‫אשר היתה ‬בשלשה ‬עשר לחדש אדר נושעו בני ישראל תשועה ‬גדולה מאד‪.‬ ‫צבא היונים הוצעו חללים‪ ,‬וגם שר הצבא נקנור נפל במלהמה, ‬והארין שקטה‪,‬‬ ‫וה‬מנוחה ‬שבה. ‬אבל אלקימוס פנה ‬עוד הפעם אל מלך סוריא וה‬וא שלח עמו את‬ ‫בכחידעס‪ ,‬וח‬יל כבד עמו‪ ,‬ובחדש הראשון שנת מאה וחמשים ושתים חנו מול‬ ‫ירו‬שלים‪ ,‬ובמלחמה ‬אשר היתה ‬מיד אחר זה ‬נפל גבור ישראל‪ ,‬יהודה המכבי‪ ,‬ויהי‬ ‫אבל גדול לישראל וכו׳‪.‬״‬ ‫
----------------------- ‫
(ט)‬ נראה ‬שהכונה על יוסי בן יועזר חסיד שבכהונה ‬וחביריו‪.‬‬ ‫
הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫והננו רואים מכל הדברים יחד, מה הי׳ דרכם על הארץ גם לבד עזבם את תורת ד'.
כי אף כי כל הארץ באה עתה תחת יד אלקימוס ובני חבורתו וחיל היונים בידם הם, הנה תחת להשתדל להביא המנוחה לכל העם בכללו ותחת להרגיע את הארץ, ‬ולהקים סערת הרוחות ולראות לכל הפחות להיטיב להעם הנגש והנענה, ולמשוך אותם אליהם.
תחת זה גדלה רעתם לעמם יותר מרעת בני הנכר.
וגם כאשר ראשי העם חכמי התורה וכל הנלוים עמהם בקשו שלום ורדפוהו וירצו כי יהיו אלקימוס וחביריו המושלים במדינה רק כי יעשו להם שלום ולא ‪‫ירגזום תחתם.
שמו הם רק אל הערמה פניהם ואחרי אשר הבטיחו ונשבעו לשלום השתערו עליהם פתאום וישחטום בראש כל חוצות.
וגם עתה אחרי אשר כבר מת גבור ישראל, יהודה המכבי, הלא היתה עתה כל הארץ תחת ידם באין מפריע, וחבורתם לקחה עמדתה בכל המדינה.
הלא הי׳ עליהם החובה בתור אנשים‪ ,‬להביא את חמנוחה בארץ, ולהשיב‬ ‫אליהם את לבב העם‪ ,‬אשר אף כי לא ירצו לעזוב את תורתם‪ ,‬הלא אחיהם הם‪.‬‬ ‫
הנה הי׳ כל מעשיהם רק לשרש אחרי כל הטובים בעם‪ ,‬ונאמר שם ט׳ כ"ג:
"‬ויהי אחרי מות יהודה יצאו חוצץ כל מרשיעי ברית מכל ערי יהודה, וירימו ראשם כל עושי רע, ובכחידעס (על פי אלקימוס) בחר מבוגדי הדת וימסור בידם את כל המשרות במדינה, והם רדפו את כל אלה אשר לפני זה עמדו לימין יהודה‬ ‫המכבי ואחיו‪ ,‬ויחפשו אחריהם גם בכל מקום אשר התהבאו והסתתרו שם‪ ,‬ובמצאם‬ ‫אותם הביאום אל בכחידעס ליסרם קשה‪ ,‬ויהי אז עת צרה לישראל אשר לא הי'‬ ‫כמוה למן היום אשר אין עוד נביא בישראל. ‬אז התעוררו טובי העם ויבואו אל‬ ‫יונתן אחי יהודה וכו׳‪.‬״‬ ‫
‫פרק ח‪.‬‬
‫ אם כי בכל אשר כבר נתבאר ראינו כי לא מלכי היונים מדעתם לחמו עם ישראל כי אם החבורה הגדולה הזאת ומלכי סוריא היו נכונים לתת לבני ישראל את כל שאלתם לולא עוכרי עמם אלה.
הנה נראה זה עוד יותר מהמעשים אשר היו אחרי מות יהודה המכבי.
כבר ראינו בפרק הקודם את המצב הנורא אשר הי׳ אז בישראל. "ויהי עת‬ ‫צרה לישראל אשר כמוה לא הי׳ וכו׳" וכי טובי העם באו אל יונתן וימלאו את‬ ‫ידיו כי יהי׳ הוא להם לראש תחת יהודה אחיו.
‫אבל מה היתה הראשות הזאת בעת ההיא? ‬ירושלים היתה כולה בידי חבר‬ ‫הבוגדים‪ ,‬וטובי העם ויונתן עמהם לא היו יכולים גם לבוא שם‪ ,‬וארץ יהודה ‫בכללה נם היא היתה ‬אך בידם‪ ,‬ותחת משמרת פקודתם‪.‬‬
‫כל אשר יכלו לעשות בעת הה‬יא הי׳ רק זאת לצאת יחד אל המדבר אשר‬ ‫על יד הירדן‪ ,‬ולעמוד שם על נפשם. חבר בוגדים עם בכחידעס הלכו אחריהם גם‬ ‫שם‪ ,‬אבל יונתן ואנשיו עמדו נגדם וירבו חלליהם, ויעברו את הירדן ובכחידעס‬ ‫
הצדוקים והבייתוסים‬
‫ הסתפק בזה כי נטו ‬אהלם למרחוק ולא עבר אחריהם את הירדן וישב לירושלים, ויבן ביהודה ערי מבצר לשום מתג בפי כל מנגדי חבר הבוגדים, לבלי יוכלו להרים ראש.
ויבן את יריחו ואת אמעאוס ובית הרן, ואת בית אל ואת תמנת ופרעתים, חומה גבוהה דלתים ובריח, ויושב שם חיל לדכא את ישראל, ויוסיף עוד לבצר את בית צור ואת גזר ואת הבירה אשר בירושלים, ובכולם הכין כלי נשק ובני חיל וכל צרכיהם.
ואם לא היו לפנינו כי אם הדברים האלה הי׳ עוד מקום לחשוב כי כל מה שעשו היונים ובכחידעס בראשם לא הי׳ לטובת אנשי בריתם ביהודה, כי אם רק מדעתם הם ורק לטובת ממשלתם בערי יהודה.
אבל מיד ‬אחר זה (ט׳ נ"ד) נאמר:
"‬בשנת מאה ושלש וחמשים בחדש השני פקד אלקימוס להפיל את חומת‬ ‫העזרה, ויהי חפצו להרוס מעשי הנביאים(י) אבל כאשר אך החל להפיל החומה‬ ‫ניגף פתאום וימת במכאובים נדולים‪ ,‬ובראות בכחידעס כי מת אלקימוס שב לסוריא‬ ‫אל המלך‪ ,‬והארץ ‬מצאה מנוחה שתי שנים‪.‬״‬
‫ומבואר כי כאשר אך מת אלקימום ראש החבורה עזב בכחידעס את כל‬ ‫המעשים ביהודה וישב לסוריא אף כי לטובת ממשלת היונים בארין הלא הי׳ נדרש‬ ‫עתה דבר היותו בארץ יהודה יותר עוד מאשר בחיי אלקימוס. ‬ומזה הננו רואים‬ ‫שכל ההנהגה לפני זה‪ ,‬אף שנאמרה על שם בכחידעס‪ ,‬הי׳ הוא רק השוט שישראל‬ ‫לוקה בו‪ ,‬אבל כל המעשים באו ויצאו רק מתוך החבורה הזאת ואלקימוס בראשם‪,‬‬ ‫והיונים היו רק עוזרי רהב.
ואמנם כי המצב הי׳ אז הרוס כל כך עד שזה שנאמר "‬והארץ מצאה מנוחה שתי שנים״.
הנה המנוחה הזאת ידענו ענינה מכל האמור שם, כי הכונה רק זאת כי במות אלקימוס ובכחידעס שם למקומו לא חפשו אחרי כל שומר מצוה ‬בארץ יהודה, והעם התנהג כחפצו וטובי העם ויונתן בראשם יכלו לשבת במנוחה בהמקום אשר הודחו שם ולא יראו רע, אבל גם אז לא יכלו לשוב לירושלים.
וזה קראו בימים הנוראים הה‬ם "והארץ מצאה מנוחה ‬שתי שנים״.
ואמנם כי גם המנוחה כמעט הזאת אשר מצאו טובי העם רחוק מירושלים וערי יהודה לא רצו חבר בוגדים להניח להם.
ומיד אחר זה (שם ט׳ נ״ח) נאמר:
"‬ויתיעצו יחד כל חבורת בוגדים בעמם לאמר הנה יונתן ואנשיו יושבים במנוחה, ולא יראו רע, הנה ‬עתה אשר יחשבו כי אין רודף וישבו במנוחה, עתה העת להסית את בכחידעס ליפול עליה‬ם פתאום ולה‬וליך כולם שבי‪ ,‬וישלחו אנשים‬ ‫מתוכם אל בכחידעס לדבר אל לבו לעשות כן‪ ,‬והוא האמין לדבריהם(יא) ויעתר‬ ‫‫
-------------------- ‫
(י) ספר ראשון להחשמונאים הי׳ מראשיתו כתוב עברית ונאבד‪ ,‬ובודאי ששם הי׳ כתוב שם ‫הרגיל אצל בני ישראל‪ ,‬וידוע לשימושו‪ ,‬אבל בהעתק היוני אשר נשאר לפנינו העתיקו זה ‬בלשונם אשר על ידי‬ ‫זה ‬נאבד מאתנו עיקר הודאת הדבר‪.‬‬
(יא) אין ספק כי כל פעם היו קסמים בידם והכסף ענה ‬את הכל‪ ,‬בהיות כל המדינה ‬תחת‬ ‫ידם‪ ,‬וההכנסה ברשותם‪ ,‬ועל כן בכל התרחקות היונים ומשכם את ידם‪ ,‬שבו ונחרצו בריצי כסף‪.‬‬ ‫
‫‪384‬‬
הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫להם ויאסוף את חילו‪ ,‬ומכתבים שלח אל כל בעלי בריתו ביהודה כי יראו לדבר שלום אל יונתן ואנשיו, ולתפשם חיים עוד טרם יוודע לו דבר בואו בראש חילו. אבל הדבר נודע ליונתן, וימהר וישב עם אנשיו אל המדבר‪ ,‬וישבו שם בעיר‬ ‫הנשמה בית־בתי‪ ,‬ויבנו אותה ויתבצרו בה. ‬כאשר נודע זה לבכחידעס נסע עם כל‬ ‫חילו ורבים מחבר הבוגדים‪ ,‬וישימו יחד מצור על העיר הזאת‪ ,‬ויכינו את מכונות‬ ‫המצור להשחית את העיר. בצר לו השאיר יונתן את שמעון אחיו להגן על העיר,‬ ‫והוא עם מתי מספר התחמק משם וכו' ולאט לאט התלקטו אליו אנשים רבים‬ ‫ויהיו לו לבני חיל‪ ,‬וגם שמעון ואנשיו לא הניחו את ידם‪ ,‬וכפעם בפעם יצאו‬ ‫מהעיר ויתנפלו על היונים ועוזריהם‪ ,‬ויהרסו גם את המצור אשר שמו עליהם‪ ,‬ואת‬ ‫כלי המשחית‪ .‬אז חרה אף בכחידעס על "חבר הבוגדים" על אשר הסיתו אותו‬ ‫לבוא שנית אל ארין יהודה‪ ,‬ובחמתו המית רבים מהם, ויכין את חילו לשוב אל‬ ‫ארצו. בהוודע כל זה ליונתן שלח מלאכים אל בכחידעס לכרות לו ברית שלום‪,‬‬ ‫ולהשיב ליונתן את כל השבוים הרבים מבני יהודה אשר היו עמו‪ ,‬ובכחידעס בכל‬ ‫לבבו עשה לו ברית שלום וגם השבע לו כי עוד כל ימי חייו לא יעשה עמהם‬ ‫רעה‪ ,‬וישב לו את כל השבוים‪ ,‬והוא שב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול‬ ‫ארץ ישראל‪.‬ אז נחה החרב ‬בארץ יהודה‪ ,‬וישם יונתן משכנו בעיר מכמש ויעש‬ ‫משפט וצדקה בארץ. וישתדל לרפא את כל הריסותיה‪ ,‬ויתחזק גם לטהר את ארץ‬ ‫יהודה מחברת הבוגדים."
והננו רואים בזה שני דברים גדולים מאד אשר ילמדו אותנו לדעת את כל‬ ‫מצב הדברים.
‫מצד אחד הננו רואים כי "חבר בוגדים״ התחזקו כל כך ויכלו כבר לעמוד על‬ ‫רגלי עצמם נם בלא עזר היונים עד כי אף אשר היונים כרתו ברית עם יונתן‪,‬‬ ‫ובכחידעס הכירו לראש העם‪ ,‬והשיב לו את השבוים וכדת עמו ברית שלום וילך‬ ‫וישב לו ארצו‪.‬‬ ‫בכל זה נשאר‬ה גם אז כל הארץ תהת ידם עם עיר ירושלים עצמו‪ ‬עוד‬ חמש שנים רצופות‪.‬‬
‫ויונתן הוכרח ליסד לו ממשלה לעצמו ‬ביהודה ממשלה קטנה לעצמה בעיר‬ ‫מכמש‪ ,‬ולא הרהיב בנפשו לבוא לירושלים‪.‬‬
‫וכן הבין הדברים גם שירער בח"א עמוד ‪ 227‬ויאמר‪:‬‬ "‬בכחידעס שב אל ארצו ויניח להיהודים כי יעשו ביניהם כחפצם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זה בא הדבר כי יונתן התחזק בכל יום יותר ויותר. בספר המכביים נאמר "אז נחה‬ ‫החרב ביהודה‪ ,‬ויונתן ישב בעיר מכמש ויעש משפט וצדקה בארץ ויכרות את‬ ‫הבוגדים" עם המלות הקצרות האלה יכלול ספר המכביים את כל המעשים של‬ ‫חמש שנים רצופות‪ ,‬אבל כונת הדברים יוכלו להיות רק זאת כי אף שהממשלה‬ ‫בירושלים היתה עוד גם אז בידי חברת־המתיונים יסד לו יונתן בכל זאת גם כעין‬ ממשלה בעיר מכמש‪ ,‬אשר לאט לאט התחזקה ותקח עמדתה עד כי לסוף יכלה‬ ‫גם להרשות לעצמה לנטות ידה על המתיונים ולהשתדל להכריתם מה‬ארץ" אלה‬ ‫‬‫דבריו גם הוא.
‫וכן הוא כי אי אפשר להבין הדברים כי אם כן. ‫
הצדוקים והבייתוסים‬
‫קצג‬
‫ ‫ומצד השני הננו רואים כי אף ‬אשר שלומי אמוני ישראל לא הלכו בגדולות‬ ‫ויראו מנוחה נם אם יכלו לשבת בפנת גג, ‬בעיר מכמש‪ ,‬וכמה נקל הי׳ אז לחבר‬ ‫בוגדים כי ישלימו גם הם עמהם ככל אשר עשה בכחידעס‪ ,‬והלא כפי שראינו‬ ‫מדבריהם עם אלקימום לא בקשו דבר כי אם לתת להם מנוח‪ ,‬בכל זה לא עשו כן‪.‬‬
ואלה ‬חבר בוגדים היו כבר גם חזקים כל כך עד כי גם אחר עבור חמש‬ ‫שנים לא ערבו לעצמם יונתן ואנשיו לבוא לירושלים‪ ,‬או להלחם עמם ולגרשם‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ואך מתוך מעשי דברי הימים בא הדבר‪ ,‬בשנת מאה ‬וששים ליונים‪ ,‬הנה‬ ‫מאת ד׳ היתה ‬נסבה ‬ובסוריא באה ‬עוד הפעם חדשה ‬גדולה‪ ,‬ושני מלכים נדונו‬ ‫שם יחד מלחמת הכסא‪ ,‬ולשניהם היתה ‬אז נחוצה ‬קרבת היהודים‪ ,‬ובידעם כי‬ ‫המתיונים יחיו רק על חרבם‪ ,‬אבל העם בכללו ינה‬ו אחרי יונתן ובעלי בריתו ראשי‬ ‫האומה, ‬הנה ‬נאמר שם סי׳ י׳ לאמר: ‬‬ ‬בשנת מאה ‬וששים בא אלכסנדר ‬בן אנטיוכוס עפיפ‬אנעס וילכוד את עכו‬ ‫וימליכו אותו עליהם‪ ,‬ודעמעטריוס נבה‬ל מאד ויאסוף את חילו‪ ,‬וישלח ליונתן‬ ‫מכתבי אה‬בה ‬ושלום לבקשו כי יהי׳ בריתו אתו‪ ,‬כי אמר דעמעטריוס לשריו עלינו‬ ‫לקדם פני הדבר טרם ישים יונתן את ידו עם אלכסנדר בזכרו את אשר עשינו‬ ‫לו ולאחיו ולכל עמו‪ ,‬כי על כן יקדם את פני יונתן בדברי נגידים‪ ,‬ויתן לו רשות‬ ‫לה‬עמיד חיל־תמידי ולה‬כין כלי נשק‪ ,‬ולה‬קרא בעל ברית המלך דעמעטריוס‪ ,‬ואת‬ ‫בני התערובות מגדולי העם אשר שמו במבצר עיר דוד (אקרא) פקד להוציא‬ ‫לחפשי‪ ,‬ולמסור אותם ליונתן‪ ,‬אז בא יונתן לירושלים עם מכתבי ה‬מלך‬ ‫ויקרא את כל הדברים באזני כל הקה‬ל‪ ,‬ויפול פחד גדול על יושבי המבצר‬ ‫(אקרא) בשמעם כי כרת ה‬מלך ברית עם יונתן‪ ,‬וכי גם הרשה להעמיד חיל־תמידי‪,‬‬ ‫וישיבו לו את בני התערובות כפקודת המלך‪ ,‬ויונתן השיבם אל בית אבותם. ‫
ובכל אשר התישב אז יונתן בירושלים‪ ,‬הי׳ אז עוד המבצר (אקרא) בידם‪,‬‬ ‫ונם בערי המדינה‪ ‬אף כי כל העם היו לבם אחרי סנולת העם ויונתן בראשם‪,‬‬ ‫ועל כן ערי הפרזי אשר שם הי׳ העם שליט בעצמו הי׳ אחריהם‪ ,‬אבל בהמבצרים אשר‬ ‫היתה ‬יד "‬חבר בוגדים" תקיפה, ‬שם החזיקו הם מעמד (עי׳ יאזעפוס ‪.(XIII, 5, 2‬‬
‬בימים הה‬ם נספה ‬דעמעטריוס במלחמה, ‬ואלכסנדר אשר הי׳ עתה למלך‬ ‫קרא גם הוא את יונתן לבוא אליו לעכו בה‬יותו שם יחד עם מלך מצרים‪ ,‬אז‬ ‫מצאו "חבר בוגדים״ עוד הפעם עוז בנפשם וישלחו גם הם שלוחים רבים מתוכם‬ ‫להס‬ית את אלכסנדר ביה‬ודים‪ ,‬אבל המלך לא שם לבו להם‪ ,‬כי יונתן כבר התחזק‬ ‫ויביא עמו מתנות כסף וזהב ויפיק רצון‪.‬‬ ‫
ובכל זה ‬היתה ‬גם אז עוד יד ‪"‬חבר בוגדים" תקיפה ‬בה‬מבצרים‪ ,‬וגם מבצר‬ ‫אקרא בירושלים הי׳ בידם‪.‬‬ ‫
ורק אחרי עבור עוד חמש שנים בשנת מאה ‬וחמש וששים כאשר נתחזקו‬ ‫טובי העם יותר‪ ,‬ועוז ידם במדינה ‬ובירושלים כבר שב וקרם עור ובשר‪ ,‬אך אז‬ ‫אסף יונתן את כל העם ויעוררם כי בא העת לקחת מידי "חבר בוגדים" את ה‬מבצר‬ ‫בירושלים עצמה. ‫
‫‪386‬‬
‫הצדוקים והבייתוסים‬
‫ ‫וגם אז לא שמו הם לבם לשוב אל עמם‪ ,‬בי אם שמו פניהם רק אל בני‬ ‫הנכר‪ ,‬ממלכת סוריא כבר באה אז אל דעמעטריוס השני ניקאטאר בן דעמעטריוס‬ ‫הראשון‪ ,‬ואליו שלחו ״חבר בוגדים" לבוא להושיעם ננד עמם‪.‬‬
‫וחפצם הצליח בידם. ‬ניקאטאר בא אל עיר עכו ומשם שלח דברו אל יונתן‪,‬‬ ‫כי ימשוך ידו מלהלחם על המבצר בירושלים‪ ,‬וכי יבוא לעמוד לפניו בעיר עכו‪.‬‬ ‫אז הלך אליו יונתן יחד עם טובי העם והכהנים‪ ,‬ובידם מתנות רבות לכסף‬ ‫ולזהב‪ ,‬ובנתנם לו שלש מאות טאלאנטי קיים בידם חפצם כי יהיו פטורים מעתה‬ ‫מלשלם מס למלכי סוריא‪.‬‬
‫אבל בנוגע להמבצר בירושלים לא יכלו עוד גם אז להפיק חפצם‪.‬‬ ‫ורק אחרי זה כאשר לחם עמהם ניקאטאר והם הצליהו גם במלחמתם עמו‬ ‫נאמר שם י"ב ל"ה:‬ ‫"‬יונתן שב לירושלים ויאסוף את כל העם ויחליטו כולם יהד לבנות מבצרים‬ ‫חדשים בארץ יהודה נגד כל אויב מבחוץ‪ ,‬ולבצר ולהגביה גם את חומות ירושלים‪,‬‬ ‫ולבנות חומה גבוהה בין העיר ובין המבצר בתוך העיר (אקרא) אשר התבצרו שם‬ "חבר בוגדים" למען אשר יהיו הם שם בודדים ולא יוכלו לבוא ולצאת לקנות‬ ‫ולמכור‪.‬״‬ ‫
ובכל זח הי׳ גם זה בימי יונתן ללא הועיל‪ ,‬ואך אחרי מות יונתן‪ ,‬בימי‬ ‫שמעון אחיו בשנת מאה ושבעים ואחת ליונים‪ ,‬אחרי אשר כבר הצליח בידי בני‬ ‫ישראל ללכוד אחד אחד את כל מבצרי "חבר בוגדים" במדינה‪ ,‬ואחרי אשר גם‬ ‫בהמבצר בתוככי ירושלים החלו לשאת חרפת רעב רק אז בקשו את השלום‬ ‫והשיגו אותו‪ ,‬כדרכם של טובי העם אשר רצו רק שלום עמם‪.‬‬
‫ואחרי כל מעשי שמעון אשר יסופר במכביים שם ודבר הברית אשר כרת‬ ‫עם המלך דעמעטריוס נאמר שם י״ג מ״ט‪:‬‬ "‬אלה ‬אשר בהמצודה בירושלים לא יכלו עמוד עוד‪ ,‬כי לא יכלו לצאת‬ ‫ולבוא ולעשות מקנה ‬וקנין‪ ,‬ויחלו גם לסבול מחסור‪ ,‬בכל צרכיהם‪ ,‬עד כי הרבה‬‬ ‫מה‬ם גם מתו ברעב‪ ,‬אז קראו לשמעון לשלום‪ ,‬והוא נת‬ן להם את בריתו שלום‪,‬‬ ‫אבל גרשם מה‬מבצר‪ ,‬ויטהר את המקום ההוא מן הגלולים הרבים‪ ,‬ומכל טומאתם‪,‬‬ ‫ויבואו שם שמעון וכל בני ישראל עמו‪ ,‬בשלשה ועשרים להדש השני בשנת‬ ‫מאה ושבעים ואחת‪ ,‬בתודה וקול זמרה, ‬וכפות תמרים‪ ,‬נבל ותוף וכנור‪ ,‬כי אויב‬ ‫גדול הוסר מישראל‪ ,‬וישימו לה‬ם לחק לחוג בכל שנה ‬את היום הזה ליום תשועה.‬״‬ ‫
וכן הם גם דברי מגילת תענית פרק שני:
"‬בעשרים ותלתא ביה (בחדש אייר) נפקו בני אקרא מירושלים, שה‬יו‬ ‫מצירים לבני ישראל ולא היו יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה, ‫וכשגברה ‬בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב‪.‬״‬ ‫
ואחרי כל הדברים האלה ‬יפתח לנו ה‬שער להבין את כל הדברים מאחרי‬ ‫המלחמה ואילך. ‫
‫הצדוקים אחרי המלחמה‬
‫קצד‬
‫פרק ט.‬
‫ אחרי המלחמה
ואמנם כן כי יפלא מאד איך לא הרגישו כל החוקרים כולם בדבר גדול מאד‪.‬‬ ‫והוא דבר הדור החדש מהמתיונים.‬‬
‫מתחילת ימי יאזאן‪ ,‬היינו מראשית ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס‪ ,‬אשר אז התחילו‬ ‫המתיונים ללכת בכל דרכי היונים כבר עברו חמש ושלשים שנה‪.‬‬ ‫ובמשך הזמן הגדול הזה כבר קם אצל כל המתיונים דור חדש אשר חונך‬ ‫מהם רק על פי הנהגתם‪.‬‬ ‫
ואם במשך הזמן הזה‪ ,‬שמו את כל השתדלותם לעשות את כל בני ישראל‬ ‫לגוי נכר‪ ,‬הלא אין ספק כי את בניהם הם חנכו כן‪ ,‬על הדרך אשר בחרו להיות‬ ‫ככל הגוים בית ישראל‪.‬ ‬
‫ואם הם שרפו את ספרי התורה וכל כתבי הקדש אשר באו לידם‪ ,‬ויהרגו ‫גם את האיש אשר מצאו זה ‬אצלו‪ ,‬ואם הם המיתו את כל איש ואשה ‬אשר מלו‬ ‫את בניהם‪ ,‬ויתלו את בניהם עמם‪ ,‬ואם הם חכריחו את בני ישראל לחלל את‬ ‫השבת‪ ,‬ולאכול כל פגול‪ ,‬ולעבוד לעצבי היונים‪.‬‬
‫הלא דבר שאין צריך לאמר הוא כי בניהם הם כבר נתחנכו מה‬ם מתחלתם‬ ‫רק בדרכם זו‪.‬‬ ‫ועל כן הנה ‬במשך זמן של שלשים וחמש שנה הלא קם עתה בהכרח‬ ‫מבניהם דור חדש‪ ,‬אשר התורה ‬וכל דרכי התורה היו מוזרים לו לגמרי‪.
‫דור חדש אשר לא לבד שלא ידעו את התורה כי אם שגם לא ראו אותה‬ ‫מימיהם‪ ,‬אחרי אשר שרפו אותה ‬המתיונים נם אם נמצאה ‬ביד אחרים‪ ,‬וגם הרגו‬ ‫את האיש הה‬וא‪ ,‬דור חדש אשר מכל מעשי המצוות גם זכרם לא שמעו ולא‬ ‫ידעו מהם עד מה, ‬וכל דברי ישראל והנהגתו היו מוזרים להם לגמרי אחרי אשר‬ ‫בכל משך הזמן הזה ‬ברחו מה‬ם כל שלומי אמוני ישראל‪ ,‬היינו כל העם בכללו‪,‬‬ ‫כבורח מפני הארי‪ ,‬ובכל משך ימי המלחמה ‬היתה ‬סכנה לבני ישראל לא לבד‬ ‫לדור עמהם בשכונה ‬אחת‪ ,‬כי אם גם בעיר אחת‪.‬ ‬
‫והנה ‬בה‬כרח קם עתה ‬מכל המתיונים הרבים דור חדש‪ ,‬אשר גם אלו נהפכו‬ ‫עתה ‬כל המתיונים אחרי המלהמה,‬ ובין לילה ‬היו לצדיקים ובעלי תשובה ‬גמורים‪,‬‬ ‫הנה ‬לא היו יודעים בכל זה ממעשי המצוות ולא כלום‪ ,‬ולא היו יכולים לדעת‬ ‫דבר מתורת ד׳ כי אם מתוך ההעתקה ‬היונית‪ .‬ועל פי פירושים אשר יבדו מלבם‪.‬‬
‫והנה ‬הי׳ זה ‬מראה הפנים של הדור החדש אשר קם עתה ‬אחר המלחמה‬‬ ‫מכל המתיונים הרבים ההם‪ ,‬וזה ‬הוא באמת כל מראה הפנים של הצדוקים אשר‬ ‫נראה מאז ואילך וזה הוא כל דבר צורתם הבולטת עם כל השרטוטים הרבים‬ ‫אשר נראה ‬ונכיר מכל הדברים אשר יתבארו עוד לפנינו‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות עד כמה ‬לא חקרו את דברי ימינו עד כי לא הרגישו‬ ‫בדבר פשוט אשר כזה‪ ,‬להבין ולדעת את הדור החדש אשר קם עתה ‬בה‬כרח מכל‬ ‫‬‫המתיונים הרבים ההם‪.‬‬ ‫
‫8‪38‬‬
‫הצדוקים אחרי המלחמה‬
‫ ‫ואמנם כי גם עיקר הדבר את אשר חשבו כל החוקרים ההם גם בנוגע‬ ‫להמפלגה הזאת בכלל כי על ידי הנצחון הזה עליהם‪ ,‬נאבדו פתאום מתוך הקהל‪,‬‬ ‫ובין לילה גם עברו ובטלו מן העולם והיו כלא היו‪.‬ ‬
‫הנם רק הכחשת המפורסמות הכחשות כל מעשי בני אדם‪ ,‬והיכן ראו כזאת‬ ‫בדברי ימי עולם‪ ,‬והיכן מצאו כזאת בדברי ימי עם ועם‪.‬‬ ‫הן המפלגה הגדולה והכבירה הזאת‪ ,‬לא באה בדרך מקרה‪ ,‬ולא נארגה‬ ‫פתאום‪ ,‬עד שיהי׳ אפשר לאמר כי כאשר באה כן הלכה‪ ,‬ובאבדה נצחונה התפוצצה‬ ‫לרסיסים‪ ,‬ותעל בתהו ותאבד ותעלם‪.‬‬
‫המפלגה הנוראה הזאת כבר עברו עליה כשמונים שנה מתחלת ימי התרקמה‬ ‫בימי יוסף החוכר‪ ,‬עד אשר נצחו אותה עתה העם בכללו‪.‬‬
‫ובכל הימים הרבים ההם כמעט כרובם היו כל מיתרי הממשלה בידם‪ ,‬וכל‬ ‫פקידי המדינה‪ ,‬וכל המשרות כולם גם הם היו מיושבים מהם‪ ,‬והם גם היו ונשארו‬ ‫גם עתה עשירי העם ואילי הכסף‪.‬‬
‫ואך זה עתה גם משלו ממשלה בלי מצרים כשלשים שנה, וכל האספסוף‬ ‫אשר התאוו תאוה הוכו לרגלם ויהיו לרודים על ידם‪.‬‬
‫ומפלגה גדולה וכבירה כזו אשר מזה שמונים שנה שלחה נטישותיה בכל‬ ‫ארץ יהודה ועשרות בשנים היתה ‬נוראה על כל סביבה‪ ,‬מפלגה משרים וחורים‬ ‫יכל אבירי ארץ‪ ,‬האם אפשר הדבר כי אחרי הנצחון הזה ירדו תה‬ומות ויעלמו‪.‬‬ ‫והרי מכל דברי ימיה‬ם ומכל המעשים עמהם ידענו כי חפצם הי׳ מטיל‬ ‫ברזל‪ ,‬ואם גם אלף פעמים כרעו לא נפל לבם‪ ,‬ולא שבו מדעתם‪ ,‬ומכל מטרתם‬ ‫אשר הציבו לה‬ם‪.‬‬
‫הלא גם אלו לא הי' נודע לנו דבר על דבר כתת הצדוקים מיד אחר זה, ‫אשר הלכו לגמרי בבל דרכם הם ואין ביניה‬ם ובין המתיונים ולא כלום‪ ,‬הלא היינו‬ ‫יכולים לה‬בין זה ‬מעצמינו‪ ,‬שכן הי' ‬אז בהכרח באשר אחרת אי אפשר לפי טבע‬ ‫הדברים עצמם‪.‬‬ ‫
עכשיו שידענו זה ‬מדברי הימים‪ ,‬והדבר בא אלינו משם בקולי קולות‪,‬‬ ‫יבואו ה‬חוקרים החדשים ויעמידו פנים כאלו לא הי׳ דבר‪ ,‬וזה לזה שואלים מאין‬ ‫‫בא זה, ואיך היתה כזאת פתאום‪.‬‬ ‫אבל כל הדברים הולכים יחד, ושומרים תפקידם‪ ,‬ואם כי נוצחו עתה‪,‬‬ ‫והממשלה ‬באה ליד הטובים בעמם‪ ,‬ושמעון האח האחרון מהחשמונאים משל על‬ ‫העם בשם הצדק וה‬משפט‪ ,‬והיונים נערו כפם מארץ יהודה, ‬הנה ‬עוד מעט בימי‬ ‫יוחנן בנו של שמעון נראה ‬עוד הפעם את החבורה ‬הגדולה ‬הזאת, "בכל תוקף‬ אגרופם"‪ ,‬ובפניהם החדשים כפי מעמד ה‬דברים עתה.
‫אמנם כי לא לבד בימי יוחנן כי אם גם בימי שמעון‪ ,‬לא נתפרדה ‬חבילתם‬ ‫אף רנע‪ ,‬ולא פסקה ‬השתדלותם לשובב להם כל דרכם כבראשונה‪.
ורק שש שנים אחרי הנצחון הגמור על חבר בוגדים נפל שמעון תחת יד‬ מרצחים, ‬חתנו פטאלעסעאוס בן חביב אשר ‬שמעון גדלו ונשאו ויפקיד בידו את‬ ‫מבצר יריחו‪ ,‬בקש‬ו את חותנו וחמותו ובניהם לבוא אליו‪ ,‬ובמשתה היין נפל עליו‬ ‫ויהרגהו, וככל דרכי המתיונים לפני זה שלח מכתבים אל מלך סוריא לשלוח לו‬ חיל עוזר‪ ,‬ולירושלים שלח שלוחים לקחת בידם את ‬העיר והמבצר, ‬אבל הדבר‬ ‫
הצדוקים אחרי המלחמה‬
קצה
‫ נודע ליוחנן בן שמעון (יוחנן כהן גדול) וימהר ממקומו בגזר ויבוא הוא ראשונה‬ ‫לירושלים ויסכל עצתו (מכביים ט"ז א׳ ויאזעפוס ‪.(XIII, 7, 4 ‬‬ ‫וכל המעשה הנוראה הזאת אי אפשר להבין כלל והדברים כשהם לעצמם‬ ‫מפליאים‪.‬‬ ‫הנה שלח שלוחים לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר‪ ,‬ובמכביים‬ ‫ט"ז י"ט נאמר:‬
"ופטאלעמעאוס שלח שלוחים לגזר להמית את יוחנן וכו׳ ושלוחים אחרים‬ ‫שלח לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר‪“.‬‬
‫אבל מה ענין להדבדים האלה‪ ,‬ואיך זה יקחו השלוחים בידם את העיר‬ ‫והמבצר אם כל אנשי ירושלים היו כולם אחרי שמעון‪.‬‬ ‫והדבר ידוע כי שמעון הי׳ אהוב העם אשר על כפים נשאוהו‪ ,‬בהיותו‬ ‫אחרון האחים החשמונאים בני מתתיהו‪ ,‬ומתתיהו לפני מותו כבר צוה את האחים‬ ‫כולם לשמוע בקולו בהיותו חכם ויהי׳ להם לאב (מכביים א׳ ב׳ ס״ה) וקרוב‬ ‫לשלשים שנה להם מלחמת העם‪ ,‬וכל אהבתם להאחים כולם ירש עתה הוא לבדו‪.‬‬ ‫וגם כי בימיו נושע ישראל תשועה קיימת ויראו מנוחה מכל אויביהם מסביב‪,‬‬ ‫ובספר המכביים ספר א׳ ט"ז ט׳ נאמר‪:‬‬ "בימיו שבה הצלחת העם למקומה ויראו אור‪ ,‬זרעו וקצרו וישאו אלומותיהם‬ ‫ברנה‪ ,‬חארין נתנה יבולה העמקים עטפו בר‪ ,‬ופרי הארין הי׳ לגאון ולתפארת‬ ‫הזקנים ישבו ברחובות‪ ,‬ויספרו הצלהת הארין‪ ,‬והנערים לבשו מכלל ויצאו בגבורי‬ ‫מלחמה‪ ,‬בבל הערים נתן שמעיון אוכל וכלי נשק לרוב‪ ,‬עד כי יצא שמו גם בין‬ ‫הגוים‪ ,‬ותהלתו מלאה ארין‪.‬ הוא חיזק והעמיד את שלום הארין‪ ,‬וישכון ישראל‬ ‫לבטח‪ ,‬כל העים היו ששים ושמחים וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין‬ ‫מחריד, כל כושל מצא עזרתו וכו׳‪.‬״‬
‫ופתאום והנה האיש הדגול מרבבה הזה נפל שדוד ביד בן עמו‪ ,‬והאיש הגדול‬ ‫אשר נשא על ראשו עתה את כל אהבת העם לכל האהים החשמונאים יחד‪ ,‬נפל‬ ‫ביד בן עולה‪.‬‬ ‫
והמרצח הזה שולה שלוחיו לירושלים לקהת בידם את העיר והמבצר‪.‬‬ ‫והלא הי׳ לו לדעת ‬כי העם ירגמו אותם באבנים ולא נזכר כלל כי באו‬ ‫בראש חיל גדול וכבד‪.‬‬ ‫והלשון בספר המבביים הוא כי שלח שלוחים להמית את יוחנן חרש‪ ,‬אבל‬ ‫ליוחנן נודע זה ויקדם פניהם וימיתם‪ ,‬וכן שלח פטיאלעמעאוס שלוחים לירושלים‬ ‫לקחת בידם את העיר והמבצר.‪
וכל זה הוא דבר פלא ואשר ‬אי אפשר להבינו כלל אם לא הי׳ שם‬ ‫ביר‬ושלים כח גדול עמו‪ ,‬ולא הי׳ עולה על דעתו לעשות כן לולא בטח לבו‬ ‫בעזרתם‪ ,‬וכי ידם תכון עמו.
רק כי הקדימו יוחנן‪ ,‬והוא בא קודם בשערי ירושלים‪ ,‬ולא נתן לו להפיק חפצו‪.
‫ויאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 2, 3‬יאמר:
‫"פטיאלעמעאוס שלח מרצחים להמית גם את יוחנן‪ ,‬אבל לו נודע הדבר‬ ‫וימהר לבוא לירושלים בהיותו בטוח כי העם יזכור לו כל המעשים הגדולים של‬ ‫
הצדוקים אחרי המלחמה‬
קצה
‫ נודע ליוחנן בן שמעון (יוחנן כהן גדול) וימהר ממקומו בגזר ויבוא הוא ראשונה‬ ‫לירושלים ויסכל עצתו (מכביים ט"ז א׳ ויאזעפוס ‪.(XIII, 7, 4 ‬‬ ‫וכל המעשה הנוראה הזאת אי אפשר להבין כלל והדברים כשהם לעצמם‬ ‫מפליאים‪.‬‬ ‫הנה שלח שלוחים לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר‪ ,‬ובמכביים‬ ‫ט"ז י"ט נאמר:‬
"ופטאלעמעאוס שלח שלוחים לגזר להמית את יוחנן וכו׳ ושלוחים אחרים‬ ‫שלח לירושלים לקחת בידם את העיר והמבצר‪“.‬‬
‫אבל מה ענין להדבדים האלה‪ ,‬ואיך זה יקחו השלוחים בידם את העיר‬ ‫והמבצר אם כל אנשי ירושלים היו כולם אחרי שמעון‪.‬‬ ‫והדבר ידוע כי שמעון הי׳ אהוב העם אשר על כפים נשאוהו‪ ,‬בהיותו‬ ‫אחרון האחים החשמונאים בני מתתיהו‪ ,‬ומתתיהו לפני מותו כבר צוה את האחים‬ ‫כולם לשמוע בקולו בהיותו חכם ויהי׳ להם לאב (מכביים א׳ ב׳ ס״ה) וקרוב‬ ‫לשלשים שנה להם מלחמת העם‪ ,‬וכל אהבתם להאחים כולם ירש עתה הוא לבדו‪.‬‬ ‫וגם כי בימיו נושע ישראל תשועה קיימת ויראו מנוחה מכל אויביהם מסביב‪,‬‬ ‫ובספר המכביים ספר א׳ ט"ז ט׳ נאמר‪:‬‬ "בימיו שבה הצלחת העם למקומה ויראו אור‪ ,‬זרעו וקצרו וישאו אלומותיהם‬ ‫ברנה‪ ,‬חארין נתנה יבולה העמקים עטפו בר‪ ,‬ופרי הארין הי׳ לגאון ולתפארת‬ ‫הזקנים ישבו ברחובות‪ ,‬ויספרו הצלהת הארין‪ ,‬והנערים לבשו מכלל ויצאו בגבורי‬ ‫מלחמה‪ ,‬בבל הערים נתן שמעיון אוכל וכלי נשק לרוב‪ ,‬עד כי יצא שמו גם בין‬ ‫הגוים‪ ,‬ותהלתו מלאה ארין‪.‬ הוא חיזק והעמיד את שלום הארין‪ ,‬וישכון ישראל‬ ‫לבטח‪ ,‬כל העים היו ששים ושמחים וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין‬ ‫מחריד, כל כושל מצא עזרתו וכו׳‪.‬״‬
‫ופתאום והנה האיש הדגול מרבבה הזה נפל שדוד ביד בן עמו‪ ,‬והאיש הגדול‬ ‫אשר נשא על ראשו עתה את כל אהבת העם לכל האהים החשמונאים יחד‪ ,‬נפל‬ ‫ביד בן עולה‪.‬‬ ‫
והמרצח הזה שולה שלוחיו לירושלים לקהת בידם את העיר והמבצר‪.‬‬ ‫והלא הי׳ לו לדעת ‬כי העם ירגמו אותם באבנים ולא נזכר כלל כי באו‬ ‫בראש חיל גדול וכבד‪.‬‬ ‫והלשון בספר המבביים הוא כי שלח שלוחים להמית את יוחנן חרש‪ ,‬אבל‬ ‫ליוחנן נודע זה ויקדם פניהם וימיתם‪ ,‬וכן שלח פטיאלעמעאוס שלוחים לירושלים‬ ‫לקחת בידם את העיר והמבצר.‪
וכל זה הוא דבר פלא ואשר ‬אי אפשר להבינו כלל אם לא הי׳ שם‬ ‫ביר‬ושלים כח גדול עמו‪ ,‬ולא הי׳ עולה על דעתו לעשות כן לולא בטח לבו‬ ‫בעזרתם‪ ,‬וכי ידם תכון עמו.
רק כי הקדימו יוחנן‪ ,‬והוא בא קודם בשערי ירושלים‪ ,‬ולא נתן לו להפיק חפצו‪.
‫ויאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 2, 3‬יאמר:
‫"פטיאלעמעאוס שלח מרצחים להמית גם את יוחנן‪ ,‬אבל לו נודע הדבר‬ ‫וימהר לבוא לירושלים בהיותו בטוח כי העם יזכור לו כל המעשים הגדולים של‬ ‫
396
‫הצדוקים אחרי ‬המלחמה‬
‫ ‫אביו, ויבז את מעשי רשע של פטאלעמעאוס‪ .‬אחריו בא פטאלעמעאוס לירושלים‬ ‫בשער אחר משערי העיר‪ ,‬אבל העם אשר כבר קבלו שם את יוחנן לא קבלוהו עוד."‪‬
ומבואר גם מדבריו כי בגפו בא פטאלעמעאוס לירושלים, ולא היתה שם מלחמה.
אבל על מי סמך פטאלעמעאוס בבואו לירושלים, ואיזה תקוה היתה יכולה להיות למרצח נפש אהוב העם אשר נטלם ונשאם כארבעים שנה ויביאם למרום פסגת ההצלחה? איזה תקוה היתה יכולה להיות לו כי יריעו לקראתו בירושלים ‫לשים כתר הממשלה ‬על ראש איש משחת איש מרצח. ‬
והלא הי' לו לדעת כי ישרפו אותו שם העם חיים.
הן האחים החשמונאים, ושמעון בתוכם, לא פרקו מיהודה רק עול אחיהם‬ ‫מנדיהם לבד, כי אם שביחוד בידי שמעון עלה ‬להעלותם על גרם המעלות היותר‬ ‫גבוה אשר לא הי׳ כן עוד בכל ימי הבית השני, כי תחלה היו עבדים לפרס ואחר‬ ‫זה ליונים‪ ,‬ועתה היו אדונים בארצם ועול היונים פרקו עתה לגמרי‪ ,‬ויאכלו‬ ‫מטוב הארץ.
‫ואת האיש הנושא על ראשו את הדר תפארת הלאום באופן נעלה כזה הרג‬ ‫בן נעות המרדות הזה. ‫
והנה הוא בא לירושלים בגפו מבלי לירא רע‪ ,‬ומתנשא כי העם ישלמו לו‬ ‫בעד פעלו הטוב הזה לתת את הממשלה בידו.
הלא אין ספק כלל כי סמך על העדה הרעה כל מרשיעי ברית מלפנים‪,‬‬ ‫התקיפים הגדולים והאדירים‪ ,‬אשד ידע אותם היטב, כי אף אשר היו עתה למנוצחים‬ ונשאו בשרם בשניה‬ם‪ ,‬אבל כדובים אורבים יביטו אל טרף, ויקוו ליום אשר‬ ‫תשחק להם השעה להשיב ממשלת הארץ לידם‪ ,‬ומהם קוה כי במות שמעון יקומו‬ ‫עתה כאיש אחד, וכי כבר הי׳ דברו אתם לפני זה‪. ‬
א‬בל יוחנן סיכל עצתם‪ ,‬כי הוא בא ראשונה ‬לירושלים וישמיע לכל העם‬ ‫את החדשה הנוראה, ואת הרעה הנשקפה ועל ידי זה בבר לא יכלו כל הזדים‬ ‫ועושי רשעה לעשות כל מאומה‪ ,‬בהיות העם כבר נכונים לעמוד כנגדם.
ומבואר נגלה לפנינו כל הדבר כמו שהוא וכי גם אחרי המלחמה לא נתבטל‬ ‫דבר המפלגה הזאת רגע‪ ,‬ובסתר אהלם רקמו תחבולות איך להשיב את הממשלה‬ ‫אליהם ולהכריע את כל העם תחתם. ‬
‫והוא גם דבר המבואר מעצמו כי דבר המפלגה בכללה לא נתבטלה אף רגע.‬ ‫ונראה ונבין בזה עוד יותר את מעמד הדברים מזה עצמו‪ ,‬כי יוחנן והעם‬ ‫אתו לא תפשו חיים את פטאלעמעאוס‪ ,‬והסתפקו רק בזה לבד לבלי לקבלו‬ ‫בירושלים.
כי יראו לבלי לתת חרב בידי בעלי חבורתו בירושלים בשעת הה‬תרגשות‬ ‫הגדולה‪ ,‬ולב‬לי יהי׳ חרב איש ברעהו בירושלים‪ ,‬ועל כן הניחו אותו לנפשו‪ ,‬וזה‬ ‫באמת היותר טוב מה שהי׳ אפשר להם לעשות ברגע ההיא.‬ ‫
‫הצדוקים בפניהם החדשים‬
פרק י‪.‬‬
‫ ‫ממשלת יוחנן הורקנוס, ודבר הצדוקים בימיו.‬‬
‫האחרון מהאחים החשמונאים שמעון אחרי אש‬ר זכה לראות‬ ‫ביהודה‪ ,‬ונצחון מוחלט על האויב מבפנים‪ ,‬ואחרי אשר הי' על פסגת האושר, וכל העם החליטו לעשות את משפחת החשמונאים לנשיאי הארץ‪ ,‬ולתת את ממשלת‬ ‫הארץ בידו לו ולזרעו לדורותם‪ ,‬נפל חלל תחת יד בן עול.
‬‬‫על כסאו ישב בנו יוחנן הורקנוס, הידוע בשם יוחנן כהן גדול‪.‬‬
‫והוא בראותו את הסכנה הגדולה הנשקפת לשלום הארץ על ידי החבורה‬ ‫הגדולה‪ ,‬שם אל לבו למצוא דרך להשקיט את רוחם הקשה.
הוא ראה ונוכח גם מהמעשה הנוראה עם אביו‪ ,‬כי אי אפשר לו לסמוך על‬ ‫העם לבדם‪ ,‬ולדחות לגמרי את כל המפלגה הגדולה הזאת‪.‬‬
‫הוא ראה והכיר כי החורים והסגנים וכל האבירים לא יחשו‪ ,‬זה כשמונים‬ ‫שנה מימי יוסף החוכר היתה כל הארץ בידם, ואם סוף סוף אחרי מלחמה ארוכה‬ ‫כשלשים שנה הצליח חפץ יונתן ושמעון להדיח אותם משאתם‪ ,‬הנה כבר הראו‬ ‫כי הנם נחש עם שבעה ראשים‪ ,‬וכבר פעמים רבות הושבו לאחור‪ ,‬והנה פרח‬ ‫הזדון עוד הפעם בכל תוקף‪.‬ ‬
‫הוא ראה והכיר כי נם זה עתה כאשר נהרג אביו‪ ,‬לוא איחר השעה ואלו‬ ‫לא קדם הוא לבוא לירושלים הי׳ פטאלעמעאוס המרצח בראש כל אלה עומדים‬ ‫בראש הממשלה‪ ,‬וכל עמל החשמונאים כולם הי' עולה בתהו‪.‬‬
‫אף גם זאת כי כבר מאז לוקחו מהם כל מבצריהם‪ ,‬וה‬ם נתפזרו בין העם‪,‬‬ ‫לא הי׳ התנגדותם בולטת, שיטה קבועה בנוגע לתורה עוד לא קבעו להם עד‬ ‫לאחרי המאורע הכולל בימי יוחנן דה‬יינו רק בעוד ערך עשרים שנה אחרי אשר ‫מלך יוחנן‪ ,‬ובלא שיטה קבועה, מאחרי שנתפזרו בין העם‪ ,‬והממשלה לא היתה ‫בידם‪ ,‬לא הי׳ עוד דבר אשר הניח חותמו עליהם להבדילם‪.‬‬
‫הוא ראה נם את זאת כי בהיותם עשירי העם ואילי הכסף‪ ,‬אשר התנהל‬ ‫אצלם מכל מעשיהם בימי יוסף חוכר המסים‪ ,‬ובתיהם מלאים כל טוב ונוהגים ברמה עם עבדים ומשרתים ועוזרים על ידיה‬ם‪ ,‬הנה מטבע ההמון הגדול להיות נמשך‬ ‫ונגרר אחריהם‪ ,‬ואם ישארו בודדים במועדם עומדים לעצמם‪ ,‬יוכל לצאת מזה עוד‬ ‫הפעם אסון גדול לכל העם‪.‬ ‬
‫כי על כן חשב יוחנן כי טוב לפניו ולטובת המדינה לקרבם אליו‪ ,‬בתקוותו‬ ‫כי יעלה בידו להנהיגם על פי דרכו‪ ,‬ולא ראה כי על ידי זה יתהפך הדבר‪ ,‬והם‬ ‫יהיו המנהיגים אותו‪. ‬‬ כבר שם שמעון אביו אל לב למעשה חלק מהעם הנגררים אחרי העשירים‬ ‫אילי הארץ האלה‪ ,‬שאין זה מפני כי יסכימו לדרכי הכחשתם בדת‪ ,‬כי אם רק‬ ‫מפני ברק הזהב הנטוי עליהם‪.‬ ‬
‫ובאבות דר׳ נתן פ״ה נאמר על הצדוקים "והיו משתמשין בכלי כסף וכלי‬ ‫זהב כל ימיהם שהיתה דעתן גסה עליהן״.
‫אבל ההמון הגדול כורע ברך לפני הדר כבוד‪ ,‬ולפני נגה ברק הזהב‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים בפניהם החדשים
‬ ‫‫ וזה כבר ראה שמעון ויתן אל לבו להתראות לפני ההמון גם הוא בדרך זה‪.‬‬ ‫ובסוף ימי שמעון נאמר במכביים ט"ו ל״ה:‬
"‫והמלך אנטיוכוס שם מצור על דור וכו׳ ויסגיר את טריפהאן וכו׳ וישלח לו שמעון חיל עוזר שני אלפים‪ ,‬וכסף זזהב וכלי נשק‪ ,‬אבל אנטיוכום לא קבלם‪,‬‬ ‫ויקרע עוד גם את כל כתבי הברית אשר כרת עם שמעון‪ .‬וישלח אליו את‬ ‫אטהענאביוס אוהבו לאמר לו‪ ,‬אתם לקהתם לכם את יפו ואת עזה וכו׳ ותהיו‬ ‫אדוני מקומות רבות מארץ ממשלתי‪ ,‬ועתה שתים אנכי נוטל עליכם‪ ,‬או כי תשיבו‬ ‫לי את וכו׳ או כי תתנו המש מאות טאלאנטי כסף וכו׳ כאשר בא אטהענאביוס‬ ‫אוהב המלך לירושלים השתומם למראה ההוד וההדר אשיר מצא בבית שמעון‪,‬‬ ‫ולמראה שולחנות בית היין בכלי כסף וזהב‪ ,‬ועבדים רבים ומשרתים וכו׳‬ ‫אטהענאביוס לא השיב לשמעון דבר כי אם בקצפו שב אל המלך‪ ,‬ויספר לו את‬ כל דברי שמעון‪ ,‬ואת כל הדר יפעת כבוד ביתו ויקצוף המלך מאד וכו׳‪”.‬ ‬
‫ואין ספק כי שמעון אחד האחים הגבורים אשר עני עמם נגע עד נפשם‪,‬‬ ‫ואשר התענה בכל אשר התענו הם משך זמן שלשים שנה‪ ,‬לא הי׳ מרשה לעצמו‬ ‫לעשות כן מעמל העם אשר אוצרותיו דללו וחרבו על ידי כל המלחמות הגדולות‬ ‫והנוראות ושממת הארין‪ ,‬ואין ספק שלא הי׳ מרשה לעצמו להמשייך קנאת העמים‬ ‫עליהם על ידי זה עד שבאמת קרע מלך סוריא פתאום את כתבי הברית ויבקש‬ ‫ממנו אוצר גדול כזה‪ ,‬וכאשר ראה זה בעיניו גם אוהב המלך השתומם למראה‬ ‫עיניו והנה באה גם מלחמה בארץ‪.‬‬
‫וברור שלא לחנם כתבו זה בספר דברי הימים כי אם מפני שבאו מזה‬ ‫תוצאות רעות‪ ,‬וזה הי׳ אחד מדרכי המעשים‪ ,‬ושלשלת המאורעות אשר באו‬ ‫אחר זה‪.‬‬
‫אבל שמעון ראה זה כהכרח לפי מעמד הדברים במדינה‪ ,‬להמשיך את עיני‬ ‫העם הנטויות אל אילי הכסף‪ ,‬וכי יראו גם בבית ראש הממשלה כבוד והדר עוד‬ ‫‬‫יתר הרבה מאד‪.‬‬ ‫
ולא נוכל כהיום לדעת אם צדקו מעשי שמעון אלה אם לא‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫נוגע לדברי הימים‪ ,‬זה ודאי כי כבר צעד שמעון צעד אחד לאחור על דרכי‬ המתיונים אף שאין ספק שהיתה כונתו לטובה‪.
‬‬‫ועתה כאשר משל יוחנן‪ ,‬צעד עוד צעד יותר גדול לקרב את המתיונים‬ ‫עצמם אליו‪.‬‬
‫ובודאי כי גם לבד שלום הארץ קוה כי גם הם עצמם יטיבו דרכם‪ ,‬על‬ ‫ידי זה‪.‬‬ ‫אבל תכלית מעשיו היו להקים שלום הארין ועל כן נתן גם להם מהלכים‬ ‫בביתו‪ ,‬וגם פקודות במדינה‪ ,‬ולא הבדילם לרעה‪. ‬‬ ‫וכבר עוד לפני המאורע הכולל בימי יוחנן‪ ,‬אשר הניח חותמו על כל דרכי‬ ‫הצדוקים מאז ואילך‪ ,‬הננו מוצאים מפורש את אחד מראשי החבורה הזאת אוהב‬ ‫נאמן ליוחנן בזמן אשר בודאי התהלך יוחנן עוד עם חכמי התורה כמו שיובא כל‬ ‫זה ‬בפרק י״ב‪.‬‬
‫ובהיות עוד יוחנן הורקנוס איש מלחמה מנעוריו וכל השתדלותו היתה להרחיב גבולי הארץ, ‬ויעש מלחמות רבות וגדולות עם כל העמים שכני ארץ 
‫הצדוקים בפניהם ה‬חדשים‬
‫קצז‬
‫ ‫יהודה‪ ,‬הנה גם מבלי משים נסחף בתוך שבולת אבירי הארץ‪ ,‬אשר התקרבו אל‬ ‫‬‫המערכה‪.‬ ‬
‫ועל כן נם נראה את יוחנן עושה דברים עם העמים אשר כבש, נגד רוח‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ונגד דרכי התורה‪ ,‬רק על פי רוח המתיונים אשר בענינים כאלה כבר‬ ‫הלך בדרכם עוד לפני ימי המאורע הכולל‪.‬‬
‫יסוד המתיונים מראשית ימיהם הי' כי כל העמים אשר תוכו לרגלי גוי‬ ‫המושל‪ ,‬עליהם להתנהג בדרכם גם בכל מנהגי הדת‪ ,‬בהיות הדת אצלם רק מהלכות‬ ‫מדינה‪ ,‬ולא ממקור אמונה‪ ,‬ועל כן בהיות היונים אז המושלים על ישראל‪ ,‬היו הם‬ ‫אשר הלכו אל ‬אנטיוכוס עפיפהאנעס להכריח את כל בני יהודה ללכת רק בדתי‬ ‫היונים‪ ,‬עד כי לסוף העמידו נם שיקוץ משומם על מזבח ד׳‪.‬‬
‫עתה באשר נהפך הגלגל ובני יהודה שמו משטרם על העמים אשר‬ ‫סביבותיהם‪ ,‬הנה הפכו את דרכם זה נגד העמים, ויכריחום למול את בשר ערלתם‬ ‫ובעצתס עשה כן יוחנן להאדומים‪ ,‬ואריסטובלוס לבני יטור וכו׳‪.‬‬ ‫
והיסוד הזר עצמו אשר בימי היונים עשה את המתיונים למושכים בערלתם‬ ‫ולרודפים את כל איש אשר מל את בנו‪ ,‬היסוד הזה עצמו נתן עתה חרב בידם‬ ‫בימי ממשלת בני יהודה להכריח את השבטים אשר כבשו למול את בשר ערלתם‪.‬‬ ‫אף כי ידעו היטב כי גם אחר זה ישארו גוים גמורים בכל פרטי הדת‪.‬ ‬
כי לא יסוד של אמונה ותורה ומצוה הובילה אותם בדרכם‪ ,‬כי אם הלכות‬ ‫מדינה, שיהיו בני המדינה שוין‪ ,‬ולא יהי׳ דבר חיצוני המבדילם‪.‬‬ ‫והלא אריסטובלוס בן יוחנן, אשר הוא הי׳ כבר מהמתיונים לאמיתו‪ ,‬כאשר‬ ‫יעידו עליו סופר‬י היונים וגם יאזעפוס‪ ,‬בכל זה עשה נם הוא כן בכבשו את בני‬ ‫יטור ושבטים אחרים‪ ,‬להכריחם למול בשר ערלתם‪.‬‬
‫וזה הוא דבר שאין צריך לאמר שהוא לא עשה כן מתוך קנאתו לדתו‬ ‫אשר הי׳ רהוק ממנה לגמרי ואשר הגוים האלה נשארו רחוקים ממנה גם אחרי‬ ‫‫אשר נמולו‪. ‬‬ ‫אבל הי׳ זה יסוד המתיונים ושיטתם מהלכות מדינה שבל בני המדינה צריכים‬ ‫להיות על דרך אחת בכל הלכות מדינה והנהגה של פומבי‪.‬‬
‫ובכל זה הלך יוחנן עצמו בדרכי אבותיו ויהי משומרי תורה ומצוה, וכל‬ דבר הנהגת הסנהדרין אל העם וכל מעשי חכמי התורה גם נקראו על שמו, ככל דבר נשיאי הדור, אשר שב עתה והלך על ידי המושל במדינה. ‫
‫אבל היחתה איש גחלים בחיקו ורגליו לא תכונה‪ ,‬ואם יאמר איש אני ארבה‬ ‫ולא אסור‪ ,‬והדבר יעלה לו‪.
‫הוא האמין להמשיך את הצדוקים אחריו‪ ,‬אבל החבורה הגדולה הזאת אשר‬ גדלו על ברכי ההשתדלות וחליפת המעמדים השונים‪ ,‬ואשר הדיפלאמאטיע היתה‬ ‫לחם חוקם זה דור הרביעי, הם היו חזקים הרבה ממנו ופתאום נסחף יוחנן אל תוך‬ ‫הזרם, ויבוא מאחריהם‪.‬‬ ‫
ההתקרבות הגדולה עם ראשי החבורה הזאת פעלה ראשונה על בניו כי הם‬ ‫היו כבר למתיונים גמורים‪ ,‬ועל ידי בניו נדחף נם הוא אל תוכם‪.‬‬ ‫ועל ידי כל זה קבלה אז גם כל דבר החבורה הזאת את חותמה הטבועה‪.‬‬ ‫
‫‪394
‫הצדוקים בפניהם החדשים‬
‫ ‫ואך ‪ על‬ידי כל הדברים האלה נוכל להבין את כל פרטי דברי יאזעפוס‬ ‫בנוגע לשלשלת המאורע הגדול והכולל הזה, וכן כל פרטי דברי הברייתא בגמרא מזה‪.‬‬ ‫אין ספק שיאזעפוס כתב כל דבריו ההם מתוך מקור של הצדוקים‪ ,‬אבל‬ ‫בכל זה הנה הם נקראים ומתבארים ומובנים כמו שהם‪ ,‬ומפרשים את עצמן‪.‬‬ ‫ונבין גם את כל דבר המאורע הגדול הזה עצמו‪ ,‬אשר בכל אשר הפכו‬ ‫שם כותבי הדורות ופלפל שם פלפולים זרים לא הבינו ענינם כלל. ‫
‫פרק י״א‪.‬‬
‫ ‫מעמד הדברים לפני המאורע‪.‬‬ ‫
יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 10, 5‬לפני דבר המאורע עצמו הקדים לו דברים‬ ויאמר:
"נחזור לימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬הצלהתו הגדולה הביאה לו מקנאים בין היהודים‪,‬‬ ‫ביחוד היו נגדו הפרושים בתערומות‪ ,‬אשר כפי מה שכבר נאמר הנם כתה בתוך‬ ‫היהודים(יב) והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו לקולם‬ ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם ננד המלך או נגד הכהן הגדול. יוחנן הורקנוס‬ ‫היה תלמידם ובראשונה אהבו אותו מאד. פעם אחת קרא אותם אליו וכו׳‪.‬״‬
אלה הם דברי יאזעפוס לפני סיפור המעשה אשר על ידה נתן יוחנן ידו‬ ‫אל הצדוקים, אשר זה ‬יותחל אצל יאזעפוס מיד אחר זה עם הדברים "‬פעם אחת‬ ‫קרא אותם אליו וכו'״‪. ‬‬ ‫והנה כי כן הלא דבריו:‬ "הצלחתו הגדולה הביאה לו מקנאים בין היהודים ביחוד היו נגדו הפרושים‬ ‫בתערומות‪.‬״‬ ‫
הכונה בהכרח עוד לפני המאורע הכולל הבא אחר זה אשר אז נתן ידו‬ ‫להצדוקים ורדף את חכמי התורה באף וחמה וקצף גדול.‬ ‫
ובמלחמות היהודים ‪ I, 2, 8‬יאמר יאזעפוס‪:‬‬ "אבל הקנאה אשר קנאו העם בהצלחת יוחנן ובניו הביאה מרידה נגדו‪ ,‬וה‬עם‬ ‫התאספו יחד נגדם‪ ,‬ולא נחו עד אשר בא הדבר לידי מלחמה גלויה‪ ,‬אבל המורדים‬ ‫הוכו אחור‪.‬״ ‬
‫והנה אף שזה שקר‪ ,‬ולא הי' שם עם יוחנן לא מלחמה ולא מרידה וגם לא‬ קנאה ויאזעפוס עצמו בקדמוניות לא ידע מאומה לא ממרידה ולא ממלחמה. ‫
------------------------- ‫
(יב) כבר הערנו על עלילות מצעדי יאזעפוס להשתדל לתאר בכל מקום את חכמי התורה ‬בתור כתה בתוך העם, מה שלא יעלה לו ליאזעפוס כל עיקר, מתוך דבריו בעצמו גם במקום הזה יוצא שאין הדבר כן, ואין כל הדברים אמורים באיזה כתה אשר לא היתה כלל, כי אם בחכמי התורה, וכל העם הי' עמהם, רק שהדבר מבואר מעצמו כי הצדוקים, אשר השיגו מיתרי הממשלה לידם, ונהגו כל המדינה, קראו לחכמי התורה העומדים נגדם בתור כתה, והוא מטבע הדברים שיעשו הצדוקים כן, לאמר שאינם נגד העם כלו כי אם נגד כתה של פרושים, אבל בעצמו של דבר לא היתה שם כל כתה של פרושים, כי אם העם וחכמי התורה שבתוכם, כמו שהוא בכל הדורות עד היום. ‫
‫הצדוקים בפניהם החדשים‬
‫ ‫ואין ספק שכתב כל דבריו בנוגע להפאליטיק של הצדוקים מפי מקורים‬ ‫של הצדוקים, וכמו שנראה זה עוד לפנינו, והם השתדלו לתת להדברים תואר ‫כזה שלא הצדוקים אשמו בכל זה כי אם העם עצמו‪ ,‬אשר סלף דרכו‪. ‬‬ ‫והרי גם כשהדברים לעצמם הנם סותרים את עצמן‪.‬ ‬
‫שמה ענין הוא לאמר "‬אבל הקנאה אשר קנאו העם בהצלחת יוחנן ובניו‬ ‫הביאה מרידה נגדו״‪.‬‬
‫אבל מה הוא הצלחת ‬המושל במדינה הלא רק הצלחת העם עצמו‪ ,‬ומה‬ ‫הוא טובתו הלא טובתם הם‪.‬ ‬
‫והלא בדברי יאזעפוס לפני זה מהצלחת יוחנן ובניו אין שם דבר של‬ ‫הצלחה מעניניהם הפרטים לעצמם‪.‬‬
‫כל דבריו הם רק מהנוגע נגד העמים שכני בני יהודה‪ ,‬מהגוים אשר ‫סביבותיהם‪ ,‬אשר הציקו לבני ישראל ובידי יוחנן ועם ישראל עלה להכותם ולהביאם‬ ‫תחת ממשלת בני ישראל‪ ,‬לטובתם של ישראל ולהנאתם‪.‬‬ ‫
והאם אפשר הדבר כי יקנאו העם בטובתם‪ ,‬ויעשו על זה מרידה נגד המושל‪,‬‬ ‫ואם יש לנו כזאת בכל דברי ימי עולם‪ ,‬או הנשמע כזאת בכל הגוים‪.‬‬
‫ובמלחמות היהודים אשר שם לא יספר יאזעפוס כל המאורע עם חכמי‬ ‫התורה, ונתינת יד יוחנן להצדוקים, באמת אין בדבריו כי אם העם לבדו, ויאמר‬ "‬אבל הקנאה בהצלחת יוחנן קראה אצל העם מרידה נגדו" ואין זכר מפרושים‪,‬‬ ‫באשר הפרושים הם רק העם‪ ,‬והעם הינם הפרושים‪ ,‬ולא הי׳ שם כת מיוחדת‬ ‫כזאת‪ ,‬כי אם חכמי התורה ‬שבתוך העם‪.‬‬
‫ורק בקדמוניות אשר ירצה יאזעפוס לספר אחר זה את המאורע ממה שקרע‬ ‫יוחנן בריתו עם חכמי התורה‪ ,‬ויתן ידו אל הצדוקים‪ ,‬יזכיר שם גם תחלה את‬ ‫הפרושים ביחוד‪ ,‬לבד העם‪.‬‬
‫אבל מה ענין לדברים כאלה ‬ואיך הביאה ‬לו הצלחתו הנדולה‪ ,‬שהיא רק‬ ‫הצלחת העם‪ ,‬מקנאים מהעם‪.‬‬ ‫
ואין ספק שכל זה כתב יאזעפוס מתוך נוסח של הצדוקים‪ ,‬וסגנון אשר‬ ‫נתנו הם לשלשלת המעשים אשר הי׳ לפני המאורע הגדול הזה.‬‬ ‫ובכל זה ‬נראים הדברים שהי' כאן לצדוקים‪ ,‬איזה צל ויתד להתלות בו‪.‬‬
‫כי באמת החלו העם להרנן באהליהם על יוחנן ובניו. המה ראו כי בניו‬ ‫כבר ילכו בדרכי המתיונים בפניהם החדשים‪ ,‬וגם יוחנן עצמו יקרבם אליו הרבה‬‬ ‫יותר מדי, וכבר היו מאנשי ביתו ואוהביו המיוחדים‪ ,‬ויהי לבם חרד לטובם‪ ,‬כי‬ ‫כבר ידע העם את הנחש בריח‪ ,‬את החבורה הגדולה הזאת‪ ,‬ואת דרכם על הארץ‪,‬‬ ‫הם ראו כבר את העננים הבאים‪ ,‬אשר בזמן קרוב אחר זה ‬החשיכו את כל‬ ‫ארץ יהודה‪.‬‬
‫ועל כן באמ‬ת החלו העם להתרגש ולהתרעם בינם לבין עצמם‪ ,‬על כל‬ ‫המעשים האלה ‬אשר היו נגד רוח העם חפצו ורצונו‪.‬‬ ‫
והמתיונים ה‬צדוקים הם בלעו הדברים האלה ויביאום לפני יוחנן ובניו‪,‬‬ ויאמרו כי העם יקנאו בהצלחתם, ויוסיפו אש ועצים, ויראו לה‬ם כי עליהם להראותם‬ ‫את נחת זרועם‪.‬‬ ‫
‫‪396‬‬
‫הצדוקים בפניהם החדשים
‫ ‫והנה שבו להצדוקים ימי תקוה ‬לשוב לכל כבודם ושיהיו כל דברי המדינה‬ ‫וכל דבר ההנהגה נחתכין אך על פיהם‪ ,‬וכי ישובו לנהוג על פי דרכם גם עתה‬ ‫ככל אשר הי׳ בימי היונים‪ ,‬רק כי עתה צריך שיהי׳ זה מתוך מנהגי היהודים‪ ,‬ועל‬ ‫פי דרכם הם‪.‬‬
‫כעשרים שנה ארגו בסתר לבוא למטרתם והנה שבו והתקרבו לבית המושל‪,‬‬ ‫וראשיהם היו גם מאנשי ברית יוחנן ובאי ביתו‪ ,‬ובני יוחנן הנם כבר באמנה אתם‪.‬ ‬
‫ויחסר רק ענין אשר יהי׳ בכחו לנתק פעם אחת את כל הקשר אשר‬ ‫הי' לבית החשמונאים עם חכמי התורה‪ ,‬זה דור שני‪ ,‬ואשר גם על ברכם גודל‬ ‫יוהנן עצמו‪.‬ ‬
‫אבל אנשים כהמתיונים־הצדוקים אשר כשמונים שנה היתה ‬כל ארץ יהודה‬ ‫תחת ידם‪ ,‬ואשר הורגלו תחלה בבית המלכות במצרים‪ ,‬ואחר זה בבית ‪‬המלכות‬ ‫בסוריא‪ ,‬לכל תחבולות ערמה ומזמה, ‬ואשר הדיפלאמאטיע היתה ‬לחם חוקם‪ ,‬וחיו‬ ‫רק על פיה‪ ,‬מהם לא יבצר מזמה‪.‬‬
‫והנה ‬מצאו אשר הם מבקשים‪ ,‬ויחבלו תחבולה אשר ידעו מראש כי תוביל‬ ‫אל המטרה באין ספק‪ ,‬וכי‪ ,‬אם ברצונו או שלא ברצונו‪ ,‬יהי׳ יוחנן מוכרח‪ ,‬לא‬ ‫לבד להפר בריתו את חכמי התורה, כי אם גם להיות נגדם בפומבי‪.‬‬ ‫
‫פרק י״ב‪.‬‬
‫ ‫המאורע הכולל בימי יוחנן‪.‬
‬ ‫יש דברים רבים אשר בשעה ‬שהמושל במדינה ‬הנה‬ו חפשי במעשיו‪ ,‬אז לא‬ ‫לבד שלא יעשה ‬זה‪ ,‬כי אם שגם יתנגד בכל כח ידו‪. ‬‬ ‫ופתאום והנה זה ‬נוגע בפנות הכסא‪ ,‬ומבלי משים והדבר נעשה ונגמר‪,‬‬ ‫הגלגל נה‬פך‪ ,‬קרובים נעשו רחוקים‪ ,‬ורחוקים נעשו קרובים‪ ,‬ובני הדור יעמדו‬ ‬‫משתאים‪.‬ ‬
‫בין העם בארץ יהודה ‬הי׳ סיפור ושמועה ‬אשר מלפנים לא האמינו בה‪,‬‬ ולא הושם לב‪.‬‬ ‫
וענין הדבר הי׳ לאמר כי בימי השמד‪,‬ וה‬מבוכות בימי אנטיוכוס עפיפה‬אנעס ‬ ‫נשבית בעיר מודיעין אמו של יוחנן‪. ‬‬ ‫דבר עליית יוחנן על כסא המושל‪ ,‬הי׳ בשעת הסכנה, ‬כאשר נה‬רג אביו‪,‬‬ ‫ופטאלעמעאוס עמד לקחת בידו את הממשלה לאסון ארץ יהודה. ‬‬ ‫עתה ‬כאשר החלו העם להרנן על יוחנן ‪‬ועל בניו‪ ,‬ועל דרכם ומעשיהם ‬‬ ‫נגד רוח העם וחפצם‪ ,‬הנה ‬מטבע הדברים נמצאו גם רוננים כאלה אשר העלו‬ ‫הדבר מתה‬ום הנשיה, וחזקו את דבר הלעז וישננו אותו‪ ,‬ועל ידי זה שב הדבר‬ ‫ויהי לשיחה ‬בפי הבריות‪ ,‬ואחרי שזה לא נתברר‪ ,‬ולא הי׳ אפשר לקבל עדות‬ ‫ולברר דבר מפני אימת המלכות‪ ,‬נמצאו גם בין חכמי התורה ‬אשר הי׳ לבם נוקפם‬ ‫‪‫וחשו לזה‪.‬‬
‫ואת הדבר הזה אשר הלך אז בין העם מצאו להם הצדוקים כצרי גלעד‬ ‫להפיק על ידי זה את כל חפצם מיוחנן כהן גדול‪ ,‬אשר כל גדלו‪ ,‬וכל כבודו‪,‬‬ ‫
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
‫ ‫וכבוד ביתו אחריו, הי' תלוי אך בזה בהיות גם כל ממשלתו בארץ תחת השם‬ כהן גדול‪.‬ ‬
‫וכותבי דברי הימים הבינו את כל דברי המאורע לאמר‪ ,‬שיוחנן כעס על‬ ‫חכמי התורה שלא חשו לכבודו כראוי וענשו רק מלקות להאיש ולא מיתה‪ ,‬וכי‬ ‫על ידי כעסו זה יצא מה שיצא‪.‬ ‬
‫ואין זה כי אם טעות‪ ,‬וחסרון הבנה בעיקר יסוד כל הדבר‪.‬ ‬
‫ומתוך כעסו וקצפו על חכמי התודה לא הי׳ יוחנן פוסע פסיעה גסה כזו‪,‬‬ ‫אשר אין ספק כי בעצמו הי׳ יכול להבין שהנהו מתיצב על דרך רחוק מאד מכל‬ ‫העם נגד ‬דרכי אבותיו‪ ,‬ואחריתה מי ישורנה‪.‬‬ ‫
וגם כי יוחנן עצמו לא הי׳ כלל מהכופרים ביסודי הדת‪ ,‬ולא הי׳ מתיצב‬ ‫על דרך לא טוב ולא הי׳ נותן ידו אל הצדוקים‪.‬‬ ‫ועל דבר קל כזה ששמו על איש אחד פרטי עונש פחות ממה שרצה‪,‬‬ ‫ואשר ידע בעצמו שעשו כדין תורה‪ ,‬לא הי׳ עולה על דעתו להתחזק מדרכו עד‬ ‫היום, ודרך אבותיו אשר נתנו נפשם על זה‪ ,‬ומדרך כל העם‪.‬‬ ‫אבל כל הדבר בא מפני שהצדוקים הראו לו שאין לו דרך עתה לנטות‬ ‫ימין ושמאל‪ ,‬וכי הכרח גמור הוא לו להפרד מחכמי התורה‪ ,‬או בלשונם ״הפרושים״‪.‬‬
‫ונביא את כל דברי יאזעפוס בקדמוניות ‪ XIII, 10, 5‬ואת לשון הברייתא‬ ‫במס׳ קדושין ד׳ ס״ו ולראות משניהם יחד ולהבין את כל הענין הגדול הזה‪ ,‬ אשר‬ ‫הוא באמת אחד מהענינים היותר גדולים בדברי ימינו ואשר תוצאותיה נרגיש עד‬ ‫היום‪ ,‬כי אך על ידי הפרצה הגדולה הזאת יכלה כל אסון האומה לבוא אחרי אשר‬ ‫כבר שגבה ישע בראשית ימי החשמונאים‪.‬‬
‫ובגמרא במס׳ קדושין שם נאמר: "אמר אביי מנא אמינא לה דתניא מעשה בינאי המלך(יג) שהלך לכולחית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו הי' שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו, והי' שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך (יוחנן) לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך. הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך, ‫
---------------------- ‫
(יג) כבר הערנו ״הימים הראשונים״ הערה פ״ג כי אביי גריס בהברייתא הזאת ״ינאי" תחת‬ ‫"יוחנן" ‬מפני שהוא יאמר בברכות ד' כ"ט הוא יוחנן הוא ינאי‪ ,‬אבל אין זה מסקנת הגמ׳ שם‪ ,‬והאמת הוא‬ ‫כדברי רבא שם ינאי לחזד ויוחנן לחוד‪ ,‬ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעקרו‪. ‬‬ ‫ומפני שהברייתא הובאה באן בגמ׳ במס׳ קדושין על ידי אביי "אמר ‬אביי מנא אמינא לה דתניא״‬ ‫נאמרה בלשונו של אביי כפי מה שגרס בה הוא.
‫וסמט בסידור הש״ס על מה שנתבאר שם במס׳ ברכות מדברי רבא‪ ,‬שיוחנן הוא שהי׳ צדיק מתחלה‪,‬‬ ‫צדיק מעיקרו‪ ,‬והמעשה שהיתה ‬היתה עמו ובימיו‪ ,‬וכמו שידענו גם אנחנו מדברי הימים‪.‬‬
וזה הוא דרכם בהברייתות‪ ,‬ועי׳ לדוגמא גם קדושין ד׳ ע״ט בתוס׳ ד״ה כל ג׳ ימים שמחקו תיבת‬ ‫‪"‬הראשונים" וכתבו ״ל״ג הראשונים דהא פליגי בה אמוראי ב״ב דף צ׳׳ו דאיכא למ"ד וכו׳ ואיכא למ"ד כל ג׳‬ ‫ימים האחרונים וכו'״‪.‬‬
‫אבל אין צריך למחוק‪ ,‬ובגמ׳ כאן הביאו הברייתא וגרסו בה כמו שהדין כן, וכן הוא בכמה מקומות‬ ‫בגמ'‪ ,‬ויבואר לנו במקומו‪ ,‬זסמט בהמחלוקת על מה שנתבאר במס׳ ב״ב‪ .‬ועל כן גם פסק הרמב״ם כן עי' פ"ה מה' תרומות הכ״ד ובב״מ שם.‬ ‫
‫‪398‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ינאי המלך (יוחנן) רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. שהיו‬ ‫אומרים אמו נשבית במודיעים״ ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם‪,‬‬ ‫ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך (יוחנן) הדיוט שבישראל כך הוא דינו‬ ‫ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך‪ ,‬ומה אעשה‪ ,‬אם אתה שומע לעצתי רומסם‪ ,‬ותורה‬ ‫מה תהא עליה‪ ,‬הרי היא כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד‬ ‫וכו' מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי' העולם‬ ‫משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס מזה עצמו ‪ ,XIII, 10, 5‬אשר כאוהב ורע הצדוקים נה‬ג‬ ‫את קולמסו במקום הזה מתוך גרונם של הצדוקים(יד) או שגם לא הי׳ לפניו‬ מקור כי אם כזה‪ ,‬ויאמר:
"נחזור לדברי יוחנן הורקנוס, הצלחתו הגדולה הביאה לו מקנאים אצל היהודים, ביחוד קנאו בו הפ‪ר‬ושים ויתרעמו נגדו, אשר כפי שכבר נאמר הנם כתה בתוך היהודים והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כזו עד שיאמינו וישמעו לקולם גם אם יאמרו להם נגד המלך או הכה‬ן הגדול. יוחנן הורקנוס הי׳ תלמידם, והם אהבו אותו. פעם אחת קרא אותם אליו, ויכבדם כיד המלכות, ויכרה להם כירה גדולה, ובתוך שמחתם עמו ובטוב לבם, שאל אותם לאמר, אתם ידעתם כי בכל לבבי אחפוץ ללכת בדרך הטובה והישרה, ובכל דרכי התורה, ועל כן אולי ידעתם דרך עוצב בי הגידו לי ואשוב לעשות הטוב והישר(טו) והם כולם ענו לו כי לא ידעו דבר, וכי מעשיו טובים, והוא שמח על זה. רק איש אחד מתוך הבאים ואלעזר שמו "איש ריב ומדון" הוא השיב, אם תרצה לשמוע האמת ואם תרצה ללכת בדרך הישרה, עליך להניח את משרת כהן גדול ולהסתפק בממשלה לבד.
וכאשר רצה יוחנן הורקנוס לדעת טעם דבריו, השיב לו אלעזר כפי הנשמע מפי הזקנים נשבית אמך בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס. אבל הדבר הי׳ שקר, כי על כן כעס עליו הורקנוס מאד, וגם כל הפרושים כעסו על זה גם הם, אבל הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן(טז) והוא הרבה להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס על הפרושים, ולהראות לו כי אלעזר לא ענה מלבו, וכי דבריו היו מפי כל הפרושים, אשר כולם יחשבו בזה כן, ויוסיף לבאר ליוחנן הורקנוס כי גם הוא עצמו יוכל לראות ולבחון זה על ידי אשר ישאל מהפרושים את העונש אשר 
-------------------- ‫
(יד) כבר הערנו כי בנוגע להצדוקים‪ .‬יש לו ליאזעפוס שני דרכים‪ ,‬את הנוגע ליסודי הצדוקים‬ ‫בדת ודרכי הנהגתם בכלל יכתוב כמו שהוא, לפי שגם הצדוקים עצמם עשו כן והתפארו בזה, ואחרי שיאזעפוס ‫לא הי׳ מסכים לכל יסודותיהם (כי הוא הי׳ מהחיצונים ולא מהצדוקים) בא גם לשונו בסגנון זה.
‫אבל למעשיהם במדינה בזה הלך עמהם לגמרי אחוז יד, וכל כבודו בא לו‪ ‬אך מהם ככל אשר יבואר‬ לפנינו, כי על כן גם יגין עליהם בעניינים כאלה, על פי ‫דרכו‪ ,‬וכל זה יבואר עוד לפנינו‪.‬‬
(טו) חכמי התורה בכללם הבינו היטב כי אילו הי' רוצה לדעת זה באמת לא הי׳ שואל זה‬ במשתה היין‪ ,‬והבינו היטב כי אך תואנה הוא מבקש, להוציא את אשר בלבם עליו‪ ,‬וקיימו "כשם וכו׳ כך מצוה‬ ‫שלא לאמר דבר שאינו נשמע״, ואולי גם הבינו שיד הצדוקים באמצע ורק אחד מהם נכשל, והביא אסון‪.‬‬
(טז) השמות הנם אצל יאזעפוס בשינוי ממה שהם בהברייתא‪ ,‬ואין זה נוגע לדברינו.
‫אבל ראוי להעיר‪ ,‬הן יאזעפוס דרכו בכל מקום לרשום אצל כל אחד לבד שמו גם שם אביו, ובמקום‬ ‫הזה לא עשה כן, וזה יורה לנו שהמקור שמשם העתיק גם הוא לא ידע לכנותם כראוי, לא כן בהברייתא ששם‬ באו גם שמותיהם גם שם אביהם אצל כל אחד, וזה יור‬ה לנו שדברי הברייתא מדוקדקים גם בזה.
‫ועי' גם לפנינו פרק כ"ב שגם משם מבואר שהעיקר כמו שהוא בהברייתא‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ישימו על אלעזר על חטאתו נגדו, אז שאלם יוחנן על זה, ויהי כאשר השיבו לו כי יוכה מלקות על זה, וכי אין לנו משפט מות על דבר כזה, אז האמין הורקנוס לדברי יונתן, וימלא חמה על הפרושים בהאמינו עתה לדברי יונתן שדברי אלעזר הנם ‬מפי כל הפרושים אז הוסיף יונתן (לקיים נגיד פרזלא כד רתח) להעלות חמתו ולהשתדל כי יקרע יוחנן ‬הורקנוס את בריתו עם הפרושים ולבוא בברית עם הצדוקים, ודבריו עשו חפצו‪ ,‬ויוחנן עשה כן וכל התקנות אשר נתנו מהפרושים להעם לא לבד כי בטל אותם, כי אם שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם." ‬‬ ‫וכדבר פלא הוא על כל העוסקים בזה‪ ,‬שלא הרגישו בדבר פשוט‪.‬ ‬
‫שכל הלעז הזה מאיסור שבויה אינו אלא איסור דרבנן‪ ,‬וגם אם יהי׳ אמת שנשבית, אין האיסור כי אם כשנחזיק בתקנות דרבנן בכל חומר האיסורין.
אבל אם נבטל את התקנות דרבנן אז גם אם יהי׳ זה אמת לאמיתו אין כאן לא איסור ולא לעז.
ועל כן הלא יפתח לנו השער מעצמו להבין את כל המעשה הזאת וכל‬ ענין הדברים.
כי לא מפני דבר קל כזה, שלא החמירו חכמי התורה בעונש איש פרטי יותר מדי, קצף יוחנן והפר בריתו מחכמי התורה.
כי אם מפני שהלעז הזה עצמו, ובריתו עם חכמי התורה הם ענין אחד.
הצדוקים הראו לו שאין זה דברי יהודה בן גדידיה לבדו כי אם שכן הוא דעת כל חביריו כל חכמי התורה בכלל אשר יאמינו כולם בהלעז הזה.
וכדברי יאזעפוס המפורשים:
"‬אבל יוחנן הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן והוא הרבה‬ ‫להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס על הפרושים, ולהראות לו כי אלעזר (יהודה בן גדידיה) לא ענה מלבו, וכי דבריו היו מפי כל הפרושים אשר כולם יחשבו כן.״
והראה לו עוד גם אות ומופת על זה שהרי לא ישיתו עליו עונש חמור, ‫כי אם רק עונש קל למראה עינים‪.‬‬
‫כן הוא ברב ענין בדברי יאזעפוס וכן הוא גם בלשון הברייתא שם:‬ ‫
ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך (יוחנן הורקנוס) הדיוט שבישראל‬ ‫כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך דינך‪.‬ ‬
‫ועל כן הראו לו הצדוקים כי כל התנצלות חכמי התורה לפניו וכל דבריהם‬ ‫עמו אין זה כי אם למראה עינים‪ ,‬אבל באמת יאמינו בזה גם הם‪ ,‬גם העם (י״ז)‪.‬‬ ‫ועל כן הנה דברי יהודה בן גדידיה ‪"‬הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן" הנם‬ ‫דברי כל חכמי התורה וכל העם‪.‬‬
‫ועל ידי זה הראו לו הצדוקים אוהביו כי אין לו עצה אחרת כי אם להתיר‬ ‫את הקשר הזה פעם אחת‪ ,‬ולאמר כי כל האיסורים מדרבנן‪ ,‬וכל תקנותיהם אשר‬ ‫תקנו והוסיפו על דברי תורה‪ ,‬הרי הם בטלים מעתה. ‫
------------------------ ‫ ‫
הערה (י״ז) ויוחנן ‬הורקנוס גם לא נקרא עוד בשם מלך‪ ,‬ומושל‪ ,‬רק בשם כהן גדול לבד,‪ ‬וכן כתב אז גם על המטבעות "יוחנן כהן גדול וחבר היהודים" וכן כתבו גם בשטרות "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון" ראש השנה ד' י"ח. ונתבטל אחר זה רק לבלי לכתוב גם "לאל עליון" אבל נשאר ‬"בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול" ע"ש. ‫
‫‪400‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ועל כן גם לא הסתפק בזה לבד כי בטל את כל התקנות דרבנן‪ ,‬כי אם‬ ‫שהלך בדרכו למרחוק כל כך עד שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם‪.‬‬ ‫
כי למטרתו אשר שם לפניו הי׳ דרוש לו למחוק גם רשומם של כל הדברים‬ ‫האלה‪ ,‬ולא שהוא לבדו יבטלם כי אם שגם יבטלו אצל כל העם‪. ‬‬ ‫ועל י‬די זה ‬קבלה עתה כל דבר הצדוקים בכלל צורה חדשה‪ ,‬ושטה שלמה‪.‬ ‬
‫יוחנן הורקנוס לא הי׳ מהכופרים בכל, וגם בנתנו ידו אל הצדוקים‪ ,‬הי׳‬ ‫העיקר מה שהתרחק מדרך חכמי התורה ולא מה שאחז בדרכי הצדוקים‪.‬ ‬
‫ובהיות הוא העיקר‪ ,‬והצדוקים היו עדין כחומר היולי בנוגע למנהגי הדת‪,‬‬ ‫באין צורה בולטת‪ ,‬נטבעה עתה חותם הצדוקית‪ ,‬תחת יד יוחנן כהן גדול‪ ,‬מושל‬ ‫הארץ והעומד בראש כולם‪.‬‬
‫יסודי הדת הנם דברים המסורים אל הלב ואין על זה דבר בדיני אדם‪,‬‬ ‫עיקר הכל אצל אנשים כאלה הוא רק מה שנוגע להנהגה של פומבי‪ ,‬ובזה הי׳ די‬ ‫לפניהם לאמר כי הנם מבטלים רק כל התקנות דרבנן‪ ,‬ועומדים בחוג התורה‬ ‫הכתובה‪ ,‬ואחרי אשר יוחנן כהן גדול עמד עתה על המדרגה הזאת‪ ,‬הנה עמד‬ ‫בראשם‪ ,‬והם יוכלו להיות מעתה מנהיגי העם ברוח ממשלת יוחנן כהן גדול‪,‬‬ ‫ולהיות לכתה המושלת‪ ,‬וכל ההנהגה נמסרת לידם‪ ,‬ויהיו עוד הפעם ידם בכל‪.‬ ‬
‫ואך לזה לבד הסכים עמהם יוחנן כהן גדול‪ ,‬וכמו שהוא בדברי יאזעפוס‬ ‫ככל אשר יבואר בפרק הבא‪.‬‬
‫אבל להצדוקים הי׳ די בזה לפי שגם הם עצמם הי׳ אך זה לבד כל יסודם‬ ‫הקבוע בנוגע לתורה שהנם מבטלים כל התקנות מדרבנן‪ ,‬אבל בגוגע לפירושי דברי‬ ‫התורה‪ ,‬בזה לא הי׳ גם שני צדוקים שוים יחד ולא הי׳ להם כל יסוד כלל‪ ,‬ולא‬ ‫הי׳ אפשר להם כל יסוד בזה כמו שיבואר זה מפרק י"ד ולהלן. ‫
פרק יג.
‫ ובדברי ימינו אשר נשארו בכל מקום סתומים, לא הושם לב גם להיותר עיקר בכל החקירה הגדולה הזאת, והוא ביאור דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪XIII, 10,‬ 6‬ ‫‫לדעת ענינם מה הוא.
כי מפני שהורגלו לחשו‬ב שכל דבר ‬הצדוקים הי׳ רק מה שכחשו בתורה שבעל פה, ובפירושי דברי התורה, ובתוארי כל המצוות כפי שהם בקבלת האומה, וכי האמינו בתורה רק שכחשו בתורה שבעל פה, ומפני שחשבו שאך זה לבדו הי׳ כל יסוד הצדוקים.
כי על כן מבלי משים חשבו שאך זה הוא גם ענין דברי יאזעפוס.
ולא הרגישו כי בכל דברי יאזעפוס שם אין רמז מזה כי הצדוקים דרכם וחפצם לקיים מצוות התורה באופן אחר משאר העם, ואין שם זכר כי הצדוקים יפרשו בתורה הכתובה פירושים אחרים, ואין שם דבר לאמר כי הצדוקים יתנגדו להפרושים בכונת דברי התורה ובקבלתם בדברי התורה.
וכל דברי יאזעפוס שם מראשם לסופם אינם כי אם בנוגע להתקנות מדרבנן, התקנות מדרבנן הידועים לכל העם שהנם תקנות מדרבנן, ואשר דבר אין להם לא עם פירוש דברי התורה, ולא עם הקבלות על כתובי התורה(יח).  ‫
------------------ ‫
(יח) והטעות הגדול יצא בזה מפני שראו בדברי יאזעפוס בביאור הדבר שיזכיר "קבלה מאבות" ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
‫רא‬
‫ ‫בדברי יאזעפוס שם באו שני דברים, האחת כי יוחנן הורקנוס הפר בריתו‬ ‫עם חכמי התורה ויתן ידו אל הצדוקים‪ ,‬וכי בטל ‬את כל המצוות דרבנן וישם גם‬ ‫עונש על המקיימם‪.‬‬ ‬וזאת שנית דבר דרך הצדוקים בזה אשר על כן עשה יוחנן גם הוא כן‬ ‫ושני הדברים האלה‪ ,‬אין דרך ולא שום מקום לפרשם בדברי יאזעפוס כי‬ ‫אם על התקנות דרבנן אבל לא על הקבלה בדברי התורה‪.‬‬
‫הנה בנוגע למעשי יוחנן יאמר‪:‬‬ "אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס עד כי עלה‬ ‫בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים, ויבוא בברית עם הצדוקים‪,‬‬ ‫וכל הדברים אשר ניתנו מהפרושים להעם לא לבד כי בטל אותם כי אם שגם שם‬ ‫עונש על כל מי שיקיים אותם‪.‬״‬
‫ואחר זה יוסיף בביאור מעשי יוחנן אלה ויאמר‪:‬‬ "‬עתה הנני חפץ לה‬ודיע כי הפרושים הנחילו להעם על פי קבלה על פה ‫מאבותיהם הרבה מצוות אשר אינם כתובים בתורת משה‪ ,‬ומפני זה ירחיקו אותם‬ ‫הצדוקים ולא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות "הכתובות" החובה לקיימם‪ ,‬אבל‬ ‫הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות‪.‬״‬
‫ונפלא הדבר לראות כי לא הבינו את דברי יאזעפוס‪ ,‬ולא שמו לב גם‬ ‫להדברים עצמם‪.‬‬ ‫וראשונה לא עמדו על עצם הדברים שהרי אם תהי׳ הכונה להמצוות הכתובות‬ ‫בתורה, אם כן בא יוחנן כהן גדול אז לשנות דת ודין מראש התורה לסופה ‫לשנות פניהם של כל המצוות מהמקובל והנעשה מכל העם‪ ,‬ויהיו גזירותיו מעין‬ ‫מעשי אנטיוכוס עפיפהאנעס‪.‬‬
‫שהרי אפי׳ מצות מילה הדבר ידוע (משנה שבת קל״ז:) ‬מל ולא פרע כאילו‬ ‫לא מל‪ ,‬ודבר הפריעה היא רק קבלה ואינה מפורשת בתורה, וכן הוא ברוב‬ ‫מצוות התורה.
‫ואם כן הי׳ אז גזירה כוללת לשנות כל מראה פני המצוות כולן‪.‬‬ ‫אבל הלא גזירה כוללת כזאת היתה מרעשת את כל ארץ יהודה עד היסוד‪.‬‬ ‫ובכל זה אין לנו דבר מזה בכל דברי ימינו‪ ,‬ונם בדברי יאזעפוס בא זה‬ ‫רק בשתי שורות‪ ,‬מבלי ‬לספר כלל מה הי׳ מזה בתוך כל ארץ יהודה.‬‬ ‫ואמנם כי גם לא התבוננו שזה הי׳ אז לגמרי דבר שאי אפשר‪.‬‬ ‫
והנה יאזעפוס יאמר שה‬ושם עונש על כל אשר ימרה את פיו‪ ,‬ולדבריהם‬ ‫כי בטל את פירושי המצות‪ ,‬הכונה כי הושם עונש על כל מי שיקיים מצות התורה ‫כפי המקובל והנעשה מכל העם עד היום הה‬וא‪. ‫
-------------------------------------- ‬‬ ‫ ‫παρεδόθαγεχ πατέρων διαδοχης
היינו
‪aus der Überlieferung der Väter übergaben
ומפני שא‬נחנו הורגלנו לכנות Überlieferung ‫קבלת תורה שבעל פ‬ה על דברי התורה‬ ‬שבכתב חשבו בפשיטות שכונת יאזעפוס לפירושי התורה שבכתב‪ ,‬ולא ראו שאין זה ענין לדבריו כלל. ‫וכבר נתבאר לנו כי התקנות הכוללות נתקנו באמת שנות מאות רבות לפני ימי יוחנן כהן גדול‪ ,‬וכידוע‬ ‫הנה לא נכתב כל זה, כי אם נתקבל מחכמי התורה ומהעם בעל פה דור אחר דור‪.‬‬ ‫ובכתבו דבריו לעמים‪ ,‬אשר השמות ״דברי סופרים ודרבנן" אין להם‪ ,‬ואשר כל החילוק בין דרבנן‬ ‫לדאורייתא זר להם‪ ,‬איך הי׳ אפשר ליאזעפוס לכתוב אם לא בלשון זה‪.‬‬ ‫
‫‪402‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫אבל הלא זה אי אפשר כלל למלאות שהרי תחלה הי׳ יוחנן כהן גדול‬ ‫צריך להושיב וועד גדול של מלומדים אשר יעסיקו חקר כפשטן של דברי התורה‬ ‫מראשה לסופה ויבררו ויחליטו שבל מצוה צריכה להעשות כזאת וכזאת שלא כמו‬ ‫שנעשתה עד היום‪ ,‬וכי יבררו זה הם עתה ויחליטו כל דבר ודבר בהסכמה גמורה‬ ‫וחלוטה, לכל מצוה ומצוה ביחוד‪ ,‬בין עשה בין לא תעשה‪.‬ ‬
‫ורק אחר זה הי׳ אפשר לגזור שכל מי שלא יעשה כן יענש‪.‬‬ ‫ולבד שכל זה דורש תחלה ישיבה וקיבוץ כולל של מלומדים גדולים‪ ,‬וזמן‬ ‫ארוך מאד של הרבה שנים‪ ,‬הנה גם אחר זה אי אפשר הדבר כי אם אחרי אשר‬ ‫יכתבו כל דבריהם בספר‪ ,‬ונשלוח ספרים בכל עיר וכפר להודיע גלוי לכל העם‬ ‫איך עליהם לעשות מעתה, ואיך עליהם לקיים את כל מצוות התורה.
‫ורק אז הי׳ אפשר לגזור כן שכל שלא יעשה ככל התורה ‬החדשה הזאת‬ ‫יענש על פי החק‪.‬‬
‫ולפני אשר נעשו כל המעשים הגדולים והכבירים האלה הלא הוא לגמרי‬ ‫דבר שאי אפשר לה‬וציא חק הגוזר ואומר לבלי לעשות המצוות כפי המקובל לכל‬ ‫העם וה‬נעשה ‬מהם דבר יום ביומו עד היום הזה‪.‬‬
‫ורק בדברי ימינו הי׳ אפשר לבלי לשום לב לכל הדברים הפשוטים האלה‬ ‫ולהפוך דברי יאזעפוס למה שלא עלה על דעתו‪.‬‬
‫אבל הדברים פשוטים כי הכונה רק לכל התקנות מדרבנן‪.‬‬ ‫וזה הי׳ דבר ידוע לכל העם‪ ,‬כמו שנתבאר כבר‪ ,‬והם קיימום כן רק בתור‬ ‫משמרת וסייג לתורה, וגם כשבטלם יוחנן לא נגע בזה ולא נשתנו כל תוארי‬ ‫מצוות התורה.‬‬
‫ועל כן הי׳ באמת יכול לעשות כן תיכף בשעת כעסו, לפי שכל העם ידעו גם מעצמם על מה ‬יסבו דבריו.
וכל זה בנוגע לעצם הדברים אשר בכל חקירה הבאה עלינו לחקור לדעת‬ ‫זאת אם אפשר הדבר להיות כן‪ ,‬ואם יכול הוא להיות‪.‬‬
‫אבל גם אם נעזוב כל זה‪ ,‬וגם אם לא נשים לב לכל הדברים הברורים‬ ‫האלה אשר לא יוכל להיות בהם ספק כלל‪ ,‬הנה כל דברי יאזעפוס מפרשים את‬ ‫עצמם שכל דבריו אינם כי אם על התקנות מדרבנן, הידועים ומפורסמים רק לתקנות מדרבנן.
כל התקנות הכוללות אשר נעשו לסייגי תורה מהימים הראשונים, ובני ישראל נחלו אותם מאז דור אחר דור וישמרו אותם, וישימום לחובה עליה‬ם.
ורק על זה לבד נוכל לה‬בין דבריו אשר יאמר:
"כי הצדוקים לא ירצו לקיימם באמרם כי רק המצוות הכתובות בתורת משה החובה לקיימם, אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות‪.‬"
שהרי לשונו של יאזעפוס וענין דבריו הם רק על דברים אשר דבר ברור‬ ‫הוא לכל שזה אינו מהמצוות הכתובות בתורת משה ואינו נמצא שם, רק שבכל זה יאמרו חכמי ישראל וכל העם שחובתנו לקיים זה.
והצדוקים יאמרו שכל שאינו מן התורה ולא בא שם אינו כי אם רשות.
אבל אין מקום ואי אפשר כלל לאמר שכונתו על מה שנכתב בתורה כפי קבלת כלל ישראל בפירוש דברי התורה ועניני המצוות, רק שה‬צדוקים‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רב‬
‫ ‫חולקים על זה ויוציאו את דברי התורה לכונה ‬אחרת‪ ,‬ועל כן לא הוזכר זה‬ ‫בתורה‪.‬‬
‫שהרי אין זכר מזה בדבריו‪ ,‬ודבריו ברורים ומפורשים: "‬כי הצדוקים לא ירצו לקיים זה באמרם כי רק המצוות הכתובות בתורת‬ ‫משה החובה לקיימם‪ ,‬אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות."
‫ואין ספק כלל שאין דבר‪י‬ו כי אם על דברים כאלה שגם לדעת הפרושים‬ ‫לא נכתב זה בתורה‪ ,‬וגם לדעתם לא נמצא זה שם.
‫והחכם קראכמאל־הזקן העתיק גם הוא דברי יאזעפוס אלה בעמוד ‪ 63‬לאמר: ‬
‫״שהפרושים העמיסו על העם דברים הרבה שקבלום מאבותיהם ובחוקי‬ ‫משה אינם נמצאים ולפיכך ימאנו הצדוקים באותן הדברים ואומרים שהחיוב‬ ‫להחזיק רק בהחוקים שנכתבו אבל הדברים של האבות ראוי (בדברי יאזעפוס‬ ‬"אפשר") לעזבם‪.‬״‬
‫ומבואר מעצמו גם לפי ‬העתקתו הוא את דברי יאזעפוס‪ ,‬שאין המחלוקת‬ ‫אם נאסר זה וזה בתורה או לא כי אם שזה ודאי נם לדעת הפרושים שלא נמצא‬ ‫זה בתורה ולא נכתב שם‪. ‬‬ ‫רק שבכל זה יאמרו הפרושים שזה חובה לקיים‪ ,‬והצדוקים יאמרו, "שהחיוב‬ ‫להחזיק רק בהחוקים שנכתבו אבל הדברים של ‬האבות אפשר לעזבם״‪.‬‬
‫וכל זה אי אפשר לאמר כי אם על הגזירות והתקנות מדברי סופרים אשר‬ ‫זה ודאי שלא נכתבו בתורה רק שהפרושים יאמרו שבכל זה הנם גם הם חובה‬ ‫לקיימם והצדוקים יאמרו שאין זה כי אם רשות ולא חובה(יט)‪.‬‬ ‫
ואך תמהון הוא כי בכל זה לא שם קראכמאל לב להדברים‪ ,‬ובעמוד זה‬ עצמו לפני זה יאמר:
"‬וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים‬ ‫המקובלים להם בכתובי המצות."‪
אבל היכן ראה קראכמאל זה בדברי יאזעפוס שגם זה עיקר מחלוקת כת זו‬ ‫על הפירושים המקובלים בכתובי המצות‪ ,‬והלא בדברי יאזעפוס אין גם זכר מזה‪,‬‬ ‫ואין זה ענין עם ‬דבריו‪.‬‬ ‫
ודברי הגמ׳ ״דבר שהצדוקים מודים בו‪ ‬ודבר שאין הצדוקים מודים בו" הנם‬ ‫‪‫ענין אחר לגמרי כמו שיתבאר בפרק הבא‪.
‫והחכם ווייס יאמר לו גם הוא בעמוד ‪:116‬‬ ‫"‬עיקר התנגדות הצדוקים הי׳ שהכחישו בתורה שבעל פה ואמרו כי רק מה‬ ‫שכתוב מפורש בתורה יש לו כח המאסר לא מה שלמדו הזקנים (יוסיפון‬ ‫‬‫קדמוניות י"ג י׳)‪‬."
‫אבל הלא כל שנינו אנחנו הנה הדברים האלה "ההכחשה בתורה שבעל פה"‬ ‫היינו העיקר בפירושים המקובלים בכתובי המצות‪.‬‬ ‬‬ ‫וזה הלא אין זכר כלל ‬אצל יאזעפוס‪.‬ ‬‫ ‬
‫‪ -------------‬ ‬‫‫
(יט) והה‬לכו‬ת למשה מסיני רובם גם הם רק בנוגע למצוות המפורשות בתורה, תוארם וענינם, והעומדים לעצמם הנם מעטים מאד, ואי אפשר כלל לאמר שכל דברי יאזעפוס יסבו על זה, ואי אפשר שזה הי' ‫כל יסוד הצדוקים בנוגע לתורה‪.‬‬ ‬‫‫
‫‪404‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ולא הי׳ די להחכם ווייס זה לבד להחליף ולהמיר את לשונו של יאזעפוס‪,‬‬ כי אם שג‬ם שם בפי יאזעפוס שזה הי׳ כל עיקר דבר פירודם של הצדוקים‪ ,‬דבר‬ ‫אשר אינו ענין כלל לכל דברי יאזעפוס שם‪ ,‬וכבר נתבאר לנו זה בפרק ד׳‪.‬‬
‫וכדבר פלא הוא שגם לא שמו לב לדבר גדול מאד‪.‬ ‬
‫שאילו היו דברי יאזעפוס אלה נוגעים גם בפירושי דברי התורה‪ ,‬ואלו היו‬ ‫נוגעים גם במה שברבות הימים התנגדו הצדוקים מתוך הסכמה מהם‪ ,‬לענינים‬ ‫מפורסמים המקובלים בפירושי דברי מצוות התורה הרי הי׳ צריך שדברי יאזעפוס‬ ‫יוכלו לכלול גם את הדברים ההם‪.‬‬
‫אבל הלא הנה כל הדברים המפורסמים ההם כולם אשר על ידי מעשים‬ ‫שונים התנגדו שם הצדוקים לפירושי התורה‪ ,‬הנה לא יוכלו להכנס לתוך דברי‬ ‫יאזעפוס אלה‪.‬‬
‫ולדוגמא הנה המחלוקת היותר גדולה שנחלקו הצדוקים בסוף ימיהם על הקבלה, ואמרו כי ממחרת השבת הכונה לשבת בראשית, ועצרת דוקא אחר השבת.
האם יש שום מקום לאמר על זה שלעשות כדבר הפרושים הוא רק רשות ולא חובה.
הלא לדעת הצדוקים הנה דברי התורה הם לעשות את חג השבועות ‬דוקא אחר השבת ולא קודם.
ולדעת הצדוקים כל מי שאינו עושה כן הרי הוא עושה מקדש חול ומחול קדש, ועושה יום טוב ביום חול, ויום חול בקדושת יום טוב.
ואיך אפשר לאמר על זה שה‬צדוקים לא יקיימו זה ויאמרו שאין חובה לקיים כי אם רשות.
ואיך אפשר לאמר על זה "‬ובחוקי משה אינם נמצאים" ואיך אפשר לאמר על זה "‬שהצדוקים ימאנו באותן הדברים ואומרים שהחיוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו״.
והרי בין לדעת הצדוקים, ובין לדעת הפרושים נכתב זה מפורש בתורה רק שהללו יאמרו שהפירוש שם הוא כך והללו אומרים שפירוש דברי התורה הנם כך.
‫וכן הנה בין הדברים היותר מפורסמים שנחלקו בכל שנה בעבודת יום‬ ‫הכפורים שהצדוקים יאמרו שענין הכתוב כי בענן אראה אל הכפרת הכונה שיתקן‬ ‫זה כבר מבחוץ ואחר זה יכניס‪.‬‬
‫איך אפשר לאמר על זה שהצדוקים יאמרו על דברי הפרושים שאין זה‬ ‫חובה כי אם רשות‪.‬‬
‫והלא לדעת הצדוקים חוב גמור לקיים זה שלא כדעת הפרושים‪ ,‬ואסור‬ ‫לעשות כמוהם.
ואיך אפשר לאמר על זה "‬ובחוקי משה אינם נמצאים" ואיזה מקום יש‬ ‫לאמר על זה "‬שהצדוקים ימאנו באותן הדברים ואומרים שהחוב להחזיק רק‬ ‫בהחוקים שנכתבו״‪.‬‬
‫והלא נכתבו מפורש בתורה ונמצאו שם.
וכן נחלקו הצדוקים כבר בראשית הימים‪ ,‬היינו עוד בימי יוחנן‪ ,‬ואמרו שאין‬ ‫עד זומם נהרג עד שיהרג הנידון‪ ,‬שנאמר נפש תחת נפש (משנה מכות פ"א מ"ו)‪.‬‬ ‫
‫המאורע הכולל כימי יוחנן‬
רג
‫ ואיך אפשר לאמר על זה "‬שרק מה שכתוב מפורש בתורה יש לו כח המאסר״ או "שהחוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו" או "‬ובחוקי משה אינם נמצאים".
והלא מחלקותם הוא לגמרי להיפך שהם יאמרו שרק כדבריהם מפורש בתורה.
ואיך אפשר לאמר על זה "‬אבל הקבלות מפי האבות הנם רשות ולא חובה".
והרי אם יעשו כפי המקובל ישפכו דם ויהרגו שני העדים שלא כדין.
וכן נחלקו ואמרו תירש הבת עם בת הבן מקל וחומר (עי׳ ב״ב קט״ו ומגלת‬ ‫תענית פ"ח).
הנה להיפך שהם יאמרו דבר שלא נמצא בתורה.
וכן מה שבא במס׳ ידים פ"ד מ״ז שהיו מחייבין את האדון לשלם נזקי‬ ‫עבדו ואמתו מדין קל וחומר.
הנה להיפך שהם יאמרו דבר שלא נמצא בתורה.
וכן אם הם אמרו עין תחת עין ממש ולא ממון.
האם אפשר לאמר על זה "‬שהחוב להחזיק רק בהחוקים שנכתבו".
והרי לדעתם נכתב רק כדבריהם הם.
או מה שאמרו כי וירקה בפניו אצל יבמה הוא כי תרוק לו בפניו ממש.
הרי לדעתם נכתב כן מפורש רק כדבריהם הם‪.‬‬
וכל הדברים האלה שחשבנו הנם כבר כמעט כל מה שנמצא ממחלוקת הצדוקים בכל המשך זמנם עד סוף ימי הבית, וכולם אינם ענין כלל לדברי יאזעפוס.
ורק דבר אחד דבר ניסוך המים בחג רק זה לבד יוכל להכנס ולהיות נכלל בתוך דברי יאזעפוס ותוך ענין דבריו.
והדבר הזה הלא באמת אינו ענין כלל לפירושים המקובלים בכתובי המצות.
והוא באמת דבר שגם לדעת הפרושים לא נכתב בתורה, ולא נמצא בתורה.
ורק מפני שכל דברי ימינו נכתבו כדברי חלומות ובלא חקירה של כלום, הי' אפשר לטעות בדברים פשוטים כאלה.
ודברי יאזעפוס ברורים ומפורשים רק על תקנות דרבנן‪ ,‬שנעשו מתחלתן ‫רק לסייג ומשמרת אבל אינם מדברי התורה, ואשר ידעו כן כל העם שאין זה דבר תורה, ואין זה ענין לפירוש דברי התורה, ולא נמצא דבר מזה בתורה ואין זה כי אם מה שנתקן מחכמי הדורות מהימים הראשונים לסייג ומשמרת לתורה‪,‬‬ ‫ונתקבל כן מכל העם מה שנחלו מאבותיהם ראשי ישראל לתוספת קדושה על דברי התורה ולסייג ומשמרת למשמרתה(כ).
ועל זה הוא שאמרו הצדוקים אז שאין זה חובה לקיימם, ורק מה שכתוב בתורה החוב לקיים, אבל לא מה שתקנו חכמי הדורות, ובתורה אין דבר מזה.
וכבר עזבו הצדוקים את כל זה בדרך התרשלות מאז נתפזרו בין העם, ועתה בימי יוחנן על ידי המאורע הכולל הזה הי׳ זה ליסוד קבוע, אשר פרסמו עתה ברבים, כי לא יעזבו זה מפני התרשלות, כי אם שהנם מבטלים זה בכל כח
‫
-------------------‬ ‫
(כ) ועל כן לפי מה שהורגלנו כבר בהדיבורים חתוכנים הכוללים כל זה אי אפשר לנו להעתיק‬ ‫דברי יאזעפוס בנוגע למעשי יוחנן אז רק בלשון כזה.
וכל המצוות מדרבנן לא לבד כי בטל אותם יוחנן הורקנוס כי אם שגם שם עונש וכו׳ ועי׳‬ ‫לעיל בפרק ד‪'‬ ‫
‫‪408‬‬
המאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ידם‪ ,‬והנם עושים זה להם ליסוד קבוע ולחק ולא יעבור‪ ,‬אשר גם כל העובר על ‫זה יענש‪.‬‬
‫ולזה הוא שהסכים עמהם אז יוחנן הורקנוס ויהי מאז ואילך פתגמם הקבוע‪.‬‬ ‫אבל בנוגע להתורה הכתובה שם לא הי׳ להם כל יסוד קבוע‪ ,‬ולא הי׳ שם‬ ‫דעה אחת לשני צדוקים יחד‪ ,‬ויסודם הי׳ "‬נתת תורת כל אחד בידו"‪.‬‬
‫שם לא כפרו בהקבלה של חכמי התורה כי ידעו גם הם אשר חכמי התורה‬ ‫לא חדשו שם דבר והוא כן קבלת כל העם מראשית הימים‪.‬‬
‫כי אם שכפרו בתורה עצמה. ‬‬ ‫והיינו שהי׳ דעתם שאחרי אשר אין תורה מן השמים, ‬וכל זה הוא רק‬ ‫הלכות מדינה‪ ,‬כי על כן הנה כל דבר אשר אין זה מפורש שם באין מקום לנטות‬ ‫ימין ושמאל הרשות ביד כל אחד לפרש זה ולהתנהג בזה כרצונו‪:‬‬
‫והן דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVIII, 1, 4‬אשר יאמר‪:‬‬ "גם נגד המורים מבני חבורתם עצמם יתנגדו ויחשבו זה לשבח ולתפארת‬ ‫להפר דבריהם."‬
‫ועל כן באמת לא עשו להם הצדוקים שום קולטוס לעצמם‪ ,‬לפי שכל‬ ‫אחד ואחד מהם חלך לו בדרך לעצמו‪ .‬לפי רצונו‬ ‫
ועל כן הננו רואים שלא הקפידו כלל על דרכם בתורה לקיים דבר רק‬ ‫דוקא על פי דעתם הם‪.‬‬ ‫ויאזעפוס שם ‪ XVIII, 1, 4‬יאמר‪:‬‬ ‫‪"‬אבל (בעניני הדת) לא ילכו בגדולות‪ ,‬ואם יקחו על עצמם משרה במדינה‬ ‫יעשו ככל מעשי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם‪.‬״‬ ‫
וכן מפורש גם בברייתא בגמ׳ במס׳ יומא ד׳ י"ט‪:‬‬ ‫ת״ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו הי׳ שמח שמחה‬ ‫גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקים אנו מתיראין אנו מן‬ ‫הפרושים‪.‬‬
‫והדברים יתאימו יחד עם דברי יאזעפוס "אף על פי שצדוקים אנו מתיראין‬ ‫אנו מן הפרושים" והיינו שנעשה כמעשיהם הם, וכדברי יאזעפוס "ואם יקחו על‬ עצמם משרה במדינה יעשו ככל מעשי הפרושים״‪.‬‬
‫אבל איך זה יעשו כמעשי הפרושים‪ ,‬ואיך אפשר להם לעשות כמעשיהם‬ ‫במקום שהוא לדעתם נגד כונת דברי התורה‪ ,‬ונגד דבריה המפורשים לדעתם‪.‬‬
‫והרי אין ספק שפרושי מאמין בד׳ ומאמין בתורה מן השמים לא הי׳ מתרצה‬ ‫בשום אופן לבוא ביום הכפורים אל בית קדש הקדשים ולעשות שם עבודת היום‬ ‫נגד דין התורה לדעתו‪ ,‬ונגד דברי התורה‪.‬‬ ‫
אבל כי להצדוקים לא הי׳ כל יסוד קבוע בנוגע לתורה‪.‬‬ ‫
‬היסוד אשר הי׳ להם בזה הוא רק בנוגע לשלילה אבל לא בנוגע לחיוב‪.‬‬ ‫יסודם הקבוע חי׳ כי זה וזה לא יעשו‪ ,‬ואין רצונם לעשות‪ ,‬אבל מה שיעשו‬ ‫על זה לא הי׳ להם יסוד כל עיקר רק שמה שמפורש בתורה באין דרך לנטות‬ ‫ימין ושמאל‪ ,‬ואין שם לא פירוש ולא ביאור כי אם דברים פשוטים מפורשים‪,‬‬ ‫בזח הנה הודו בעל כרחם‪ ,‬שהרי העמידו עצמם בחוג התורה‪ ,‬מאז עזבו היונים‬ ‫את הארץ ובני יהודה היו ממשלה לעצמם‪ ,‬ובפרט מימי יוחנן הורקנוס ואילך‪.‬‬ ‫
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רד‬
‫ אבל מה שאינו מפורש שם באין דרך לנטות, בזה לא הי׳ להם שום יסוד קבוע כל עיקר.
ותהי דעתם לאמר שכל אחד יוכל לעשות שם ולהתנהג כחפצו וכדרוש לו‪.‬‬ ‫
פרק י״ד‪.‬‬
‫ והחכם ווייס אחרי אשר חשב את הפרטים המעטים אשר התנגדו בהם הצדוקים בנוגע לתורה, והנה ראה כי קצר המצע מהשתרע, והנם רחוקים מאד מלאמר על פיהם כי היו יסוד התנגדות הצדוקים בנוגע לקבלה בתורה, וכי יחם לבבו על זה כי על כן יתנחם בעמוד ‪ 118‬ויאמר:
"ולא נחשוב שרק באלה נטו (הצדוקים) ולא באחרים כי באמת נטייתם מכל‬ ‫מה שפירשו ודרשו הפרושים על פי דרכי מדרשם ואין הדבר מפורש בתורה‬ (סנהדרין ל"ג: הוריות ד׳:)" אלה דבריו‪.‬‬
‫וכמה עלובים הם דרכי חקירה כאלה. ‫
כי על חקירה כוללת גדולה ורחבה כזו‪ ,‬לא הביא דברי הגמ' שם‪ ,‬ולא‬ ‫הציע ענינם כל עיקר כי אם ישלח את הקורא לעי׳ שם ושם‪.‬‬ ‫אבל הנה שם ושם טעה החכם ווייס בהפשט הפשוט‪ ,‬טעות כזה אשר‬ תינוקות של בית רבן יודעים‪.‬‬
ודברי הגמ׳ בשני המקומות האלה זה הוא:
‫במשנה במס׳ סנהדרין ד׳ ל"ב נאמר‪ :‬דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין‬ ‫לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה‪.‬‬ ‫ועל זה נאמר שם בגמ׳ ד׳ ל״ג:‪:‬‬
‫ואין מחזירין לחובה. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן והוא שטעה בדבר‬ ‫שאין הצדוקים מודים בו, אבל טעה בדבר שהצדוקים מודים בו זיל קרי בי‬ ‫רב הוא‪.‬‬
‫ובהוריות ד׳ ד׳‪‬: ‫אמר רב יהודה אמר שמואל אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין‬ ‫הצדוקים מודים בו אבל בדבר שה‬צדוקים מודין בו פטורין מאי טעמא זיל קרי‬ ‫בי רב הוא‪.‬‬
‫וסבור הי׳ החכם ווייס כי דבר שאין הצדוקים מודים בו בשני המקומות‬ ‫האלה הכונה שהוא דבר שכבר נחלקו בזה הצדוקים על חכמי ישראל‪ ,‬והוא דבר‬ ‫שכבר לפני זה הרבה ‪התנגדו בו הצדוקים והורו שלא כחכמי התורה‪.‬‬
‫ועל כן הנה הוא מביא ראי׳ מזה שלבד הדברים ההם שנפרטו הי׳ שם עוד‬ ‫דברים רבים שה‬תנגדו להם‪.‬‬
‫וטעה בדברים פשוטים מאד‪.‬‬ ‫
כי בשני המקומות האלה ידובר בדין מעשה והוראה חדשה הבאה עתה ‫לבית דין לחקור עליה ולדון בה‪ ,‬ואם טעו בדבר שהוא כל כך מפורש בתורה ‫עד שגם ‬צדוקי אי אפשר שיכחיש זה‪ ,‬אין זה בכלל הוראה כלל‪.‬‬ ‫ודבר שהצדוקים מודים בו היינו שהדבר פשוט ומפורש בהדיא‪ ,‬עד שבודאי‬ ‫בהכרח יודו בזה גם הצדוקים‪. ‫
‫‪408‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫וכלשון הגמ' "‬מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא" וכלשונו של רש״י ז״ל על‬ ‫זה בסנהדרין שם:‬ "זיל קרי בי רב תינוקות של בית רבן יודעים שאינו כלום והדר."
"ודבר שאין הצדוקים מודים בו" הכונה כאן דבר שאינו פשוט עד שהוא‬ ‫ידוע גם לתינוקות של בית רבן‪ ,‬ועל כן הנה יכולים הצדוקים גם הם להכחיש זה‪.‬‬ ‫
ומי לא ידע שבכל חקירה חדשה‪ ,‬חקירה של הוראה‪ ,‬לא סמכו הצדוקים‬ ‫על הוראת חכמי הדור אשר גם דבר לא הי׳ להם עמהם‪ ,‬ואשר בזמן שהיתה יד‬ ‫הצדוקים תקיפה במדינה רדפום גם בחרב נוקמת ככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬
‫ומי לא ידע כי הצדוקים לא הכירו את חכמי ישראל לאויטאריטעט בכל‬ ‫שאלה והוראה אשר באה עתה לפניהם לאמר שאין לזוז מדבריהם והוראתם‪ ,‬ומי‬ ‫יכול להסתפק בדברים מפורסמים וידועים כאלה‪.‬‬ ‫
והטעות הזה טעה גם החכם גרעץ להיפך ותחת מה שהחכם ווייס יוכיח לו‬ ‫מהנאמר "‬דבר שאין הצדוקים מודים בו" כי הי׳ שם דברים רבים שלא הודו‬ ‫הצדוקים בקבלת כל ישראל‪.‬‬
‫תחת זה יוכיח החכם גרעץ מהנאמר "‬דבר שהצדוקים מודים בו" כי היו שם‬ ‫דברים רבים שהצדוקים הודו לגמרי בקבלת כל ישראל‪.‬‬
‫ובח״ג נאטע ‪ 12‬עמוד ‪ 695‬אחרי אשר יחשוב שם גם הוא את הפרטים‬ ‫‫אשר בהם התנגדו הצדוקים יאמר:‬ ‫"אבל טעות הוא לחשוב מתוך הפרטים האלה כי הצדוקים התנגדו להקבלה‬ ‫בכלל‪ ,‬להיפך מבואר כי הרבה דברים מהקבלה הכירו גם הם‪ ,‬ויהי לכלל כי כל‬ ‫הקבלות אשר הצדוקים לא התנגדו להם‪ ,‬יחשבו לדבר שאין להתנגד אליו‪ ,‬ולדבר‬ ‫שיסודו בתורה‪ ,‬ועל כן לא יחשב זה להתנגדות להוראה כי אם לחסרון ידיעה "אין‬ ‫בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים‬ ‫מודין בו פטורין" אלה דבריו‪.‬ ‫
וכל דבריו שם אינם כי אם טעות על טעות‪.‬‬
‫וראשונה טעה גם הוא בזה עצמו וחשב ‪‬כי "דבר שהצדוקים מודים בו" ‫ היינו שהם מודים במקום הזה להקבלה, ואף שאין זה מפורש בתורה‪ ,‬הנה בכל‬ ‫זה כבר חקרו על זה הצדוקים חקירה שלמה‪ ,‬ויושיבו מצדם חכמים מלומדים‬ ‫כסאות למשפט‪ ,‬ואחרי החקירה והעיון קיימו וקבלו נם הצדוקים שכן הוא פירוש‬ ‫דברי התורה כפי קבלת האומה‪.‬‬
‫וכל זה אינו כי אם דברי טעות כמו שנתבאר שהפירוש מן "דבר שהצדוקים‬ ‫מודים בו" הוא שאין שם שום קבלה‪ ,‬ויותר מזה שגם אין הדבר צריך שום פירוש‪.‬‬ ‫
והוא שהדבר מפורש כל כך בתורה עד שגם הצדוקים‪ ,‬אם נשאל אותם על‬ ‫זה יודו גם הם בהכרח שכן הדבר‪ ,‬לפי שאין כאן שום מקום להסתפק ואין‬ ‫הדברים צריכים שום פירוש.‬ ‬
‫וכמו שהוא גם מפורש בדברי הגמ׳ שם "מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא"‬ ‫וכלשונו של רש״י ז״ל שהוא דבר שגם תינוקות של בית רבן יודעים אותו‪.‬‬ ‫
והחכם גרעץ לא ידע כל כך את ענין הדברים שם עד שחשב שזה נאמר‬ ‫על זקן ממרא‪ ,‬ולא ידע כלל שידובר בזה בנוגע לפר העלם דבר משגגת הוראה‬ ‫של בית דין עצמם ולא בזקן הממרא את פי הבית דין‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רה‬
‫ ‫ובחשבו בטעות שכל זה ידובר בקנלה שהסכימו לזה גם הצדוקים כי על ‫כן יעשה לו מזה פלפול גדול ואחרי העתיקו המאמר "אין בית דין חייבין עד‬ ‫שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו" יאמר:
"‬הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא, מי‬ ‫שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות, אבל מי שיתנגד להם בדברים שנתקבלו‬ ‫מכל, גם מהצדוקים, אין בו עונש דין זקן ממרא, והוא הנאמר בסנהדרין פ״ה:
"‬חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה‬ ‫פטור חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב״ ובכל היות הדברים האלה‬ ‫מוזרים (שהעוקר דברי התורה פטור והחולק על הקבלה חייב) יש לזה מקום‬ ‫בדברי ימי העת ההיא, הדינים על זקן ממרא באו על ידי מחלוקת הצדוקים, ועל‬ ‫כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו, כי אלו ההלכות שהתנגדו להם הצדוקים עליהם‬ ‫חייב זקן ממרא, ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו בתורה, או דברים‬ ‫של קבלה שהסכימו עליהם הכל, על כן לא הי׳ על זה חק, ועל כן יכלו לעשות‬ ‫לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים והצדוקים‪ ,‬ומזה‬ ‫יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה וכו׳‪.‬‬ ‫
ומה נוכל לאמר לכל הפלפול הגדול הזה אשר בא לו רק מפני שלא הבין‬ ‫דברים פשוטים ויהיו לו מוזרים‪.‬‬
‫ואמנם כן אף שזה ודאי שהמרים יד בתורה להכחישה הוא חמור יותר עוד‬ ‫מזקן ממרא, אבל הנם שני ענינים.
‫ופרשת זקן ממרא ענינה מפורש "כי יפלא ממך דבר למשפט" דהיינו בספק‬ ‫הנופל בדברי התורה.
‫ואין זה ענין למרים בזדון יד בתורה לאמר שמותר לאכול ביום הכפורים, ‫ושמות‬ר לאכול חמץ בפסח, ומותר לעשות מלאכה בשבת, שזה הוא אפיקורס‬ ‫ישראל, ודינו דין האפיקורסים‪. ‬‬ ‫אבל דבר אין לזה עם "כי יפלא ממך דבר למשפט" ועם דינו של‬ ‫זקן ממרא.
‫ודבר זקן ממרא הוא במי ששב לעירו והורה הוראה בספק מדיני התורה‬ ‫נגד החלטת הבית דין הגדול‪ ,‬אבל לא במי שמרים יד בזדון ננד דברי התורה‪.‬‬ ‫וזה הוא ענין דברי המשנה:
‫האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור (מדין זקן ממרא)‬ ‫חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב.‬
‫ועל כן גם אין דין זקן ממרא אלא במופלא שבסנהדרין כלשון הברייתא‬ ‫סנהדרין פ"ו "ת"ר כי יפלא ממך דבר במופלא שבבית דין הכתוב מדבר"‪ ,‬ולשון‬ ‫הרמב"ם בה׳ ממרים פ"ג היה "אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהי׳ חכם שהגיע‬ ‫להוראה סמוך בסנהדרין וכו׳ אבל אם הי׳ תלמיד שלא הגיע להוראה והורה לעשות‬ ‫פטור שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט".
‫ואין כל זה ענין לא לאפיקורס ישראל, ולא להתנגדות של הצדוקים.
‫ורק מפני שלא ידע גרעץ כל ענין הדברים הי׳ יכול לטעות ולחשוב שדינים‬ ‫אלו מזקן ממרא נבנו על התנגדות הצדוקים. ‫
‫‪410‬‬
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן
‫ ‫והכל שב למקום אחד שאין דין חיוב בית דין בפר העלם דבר, ולא חיוב‬ ‫זקן ממרא תלוי כל מאומה באם כבר קבלו עליהם הצדוקים את הדבר הזה או‬ ‫לא קבלו‪. ‬‬ ‫ואך תמהון הוא לראות כי הרשו לעצמם לדבר ביסודי דברי ימינו מבלי‬ ‫לדעת שם את הפשט הפשוט‪.‬‬
‫ואך בהשתוממות אפשר לראות טעיות גסים כאלה‪ ,‬עד שגם לא ידעו‬ ‫שדבר שהצדוקים מודים בו הכונה שבהכרח יודו הצדוקים בהיות הדבר מפורש‬ לגמרי שם וידוע גם לתינוקות של בית רבן‪ ,‬ואין מקום לטעות‪.‬‬
‫ויבואו ויחשבו שהכונה שהצדוקים כבר הודו בזה מזה ימים רבים‪ ,‬וכי ידובר‬ ‫כאן בדברים שאינם מפורשים בתורה והנם מדברי קבלה אשר הצדוקים כבר‬ ‫התאספו וקבלו אותם עליהם ועל זרעם לדורותם‪.‬‬
‫והוא טעות מהיפוך להיפוך‪.‬‬ ‫
ואמנם כי התרחקו כל כך מכל חקירת דברי ימינו‪ ,‬עד שלא לבד שהביאו‬ ‫ציונים מבלי לדעת כלל פירושם של הדברים וענינם מה הוא.
‫כי אם שגם לא ביררו לעצמם את הדבר אשר הנם חוקרים עליו‪ ,‬ועל כן‬ ‫נתערבבו להם המושגים‪ ,‬ויבואו ויערבבו יחד דברים שונים.
‫ויהי להם דבר אחד‪ ,‬כל הנוגע להצדוקים לעצמם‪ ,‬הכחשת הצדוקים בנוגע‬ ‫להנהגתם לעצמם‪ ,‬וקלות דעתם של הצדוקים בתורה בכל הנוגע להם לבדם‪ ,‬כל‬ ‫זה ערבבו יחד‪ ,‬עם דבר התנגדותם של הצדוקים‪ ,‬התנגדות שוה לכולם‪ ,‬התנגדות‬ ‫כוללת של ‪הצדוקים בכללם בהסבמה והחלט של פומבי נגד כל מעשי האומה ‫בכללה.
‬‫זה ודאי כי הצדוקים הכחישו בכל קבלת האומה‪ ,‬ולא רצו לדעת מזה, ולא‬ ‫הסכימו הסכמת החלט לשום דבר שאינו ‬מפורש בתורה.
‫ויותר מזה שגם אין ספק כלל שכחשו גם בכל פירושי התורה כולם גם‬ ‫אם יהי׳ הפירוש פשוטו של מקרא לגמרי‪.‬‬ ‫לפי שבהיות התורה אצלם רק הלכות מדינה אמרו שאינם נזקקין לדבריה ‫כי אם במקום שהדבר מפורש שם ואינו צריך שום פי‬רוש‪.‬‬ ‫
אבל כל שהוא צריך פירוש שם יוכל כל אחד ואחד לפרש הדבר כדעתו‬ ‫וכרצונו וכדרוש לו‪.‬‬ ‫
והן דברי יאזעפוס המפורשים אלטטי' XVIII, 1, 4 ‬אשר ימסור לנו מהם:‬ "גם נגד המורים מבני חבורתם יחשבו זה לשבח ולתפארת להפר דבריהם."‬ ‫
והן גם דברי הגמ׳ שם אשר דבר שהצדוקים מודים בו‪ ,‬ודבר שתינוקות‬ ‫יודעים אותו (זיל קרי בי רב) נרדף אצלם יחד‪ ,‬לפי שכן הדבר שהצדוקים לא‬ ‫הודו בהחלט כי אם בדבר שהוא לגמרי מפורש בתורה ואינו צריך שום פירוש‬ אפי' היותר פשוט (וכמו שיבואר עוד לפנינו).
‫אבל כל זה הוא בנוגע למעשי הצדוקים בינם לבין עצמם‪ ,‬בנוגע להנהגת‬ הצדוקים בביתם אפי׳‪ ‬בדברים ידועים‪ ,‬אבל נוגעים לכל איש לעצמו.
אבל שיהיו הצדוקים כולם‪ ,‬הצדוקים בכללם‪ ,‬מתנגדים מתוך דרך אחת‬ ‫לכולם התנגדות של החלט התנגדות כוללת של פומבי נגד דרך כל העם ונגד‬ קבלת האומה‪.‬‬ ‫
הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רו‬
‫ ‫זה לא הי' ולא יכול להיות כי אם בדברים כוללים הנוגעים לכל העם יחד‪,‬‬ ‫אבל לא בדברים פרטים‪ ,‬הנוגעים רק בחיי כל אחד ואחד לעצמו‪.‬‬
‫ושם לא היתה יכולה להיות התנגדות כוללת לפי שלא היתה יכולה להיות‬ ‫שם הסכמה כוללת של הצדוקים לעצמם‪.‬ ‬
‫כי איזה צורך הי' יכול להיות להצדוקים להסכים הסכמה כוללת בדברים‬ ‫הנעשים מכל יחיד ויחיד לעצמו אשר שם לא היו גם שני צדוקים שוין, וכל‬ ‫אחד לקח לו דרכו, עד שלא שמו שם לב גם לדברי ראשי בני חבורתם.
‬‫ורק בדברים כוללים הנוגעים לכל העם בכלל שם הנה בשעה שעמדו הם‬ ‫בראש‪ ,‬או בשעה שהי׳ שם זרוע הנצחון‪ ,‬והצדוקים באו לגבות את חובם‪ ,‬שם‬ ‫בהכרח הי' להם להסכים על דבר אחד כולל והנהגה שוה לכל‪.‬‬ ‫שם באה התנגדותם‪ ,‬ושם הראו את כחם‪.‬‬ ‫
‫פרק ט״ו‪.‬‬
‫ ‫ואמנם כן כי הדברים מבררים את עצמן‪ ,‬והנם פרושים לפנינו עד שאינם‬ ‫משאירים כל ספק‪.‬‬
‫שהרי בכל הדברים אשר ידענו כי שם התנגדו הצדוקים‪ ,‬אין שם גם דבר‬ ‫אחד מהנעשה לכל העם אצל כל אחד לעצמו בביתו‪.‬‬
‫וכל הדברים אשר יש לנו מהתנגדות הצדוקים והסכמת הצדוקים בהחלט נגד‬ ‫המקובל, הנם רק בדברים כוללים אשר לא הי' אפשר שם להניח הדבר על דעת‬ ‫כל יחיד ויחיד לעצמו.
‫וכל הדברים ההם הנם או בדברים המסורים לבית דין‪ ,‬או בדברים הנעשים‬ ‫במקדש‪ ,‬ובדברים כוללים השייכים לכל העם יחד‪.‬‬ ‫
מחלקותם של הצדוקים בדיני התורה הי׳: א) ‫שהיחיד מתנדב ומביא קרבן תמיד‪ , ‬ב) הם אמרו כי דבר מעשי הקטורת ‫ביום הכפורים נלמד מהכתוב כי בענן אראה וכו׳ לתקן מבחוץ ולהכניס לפנים‪,‬‬ ‫ג) הם אמרו שפרה נעשית רק במעורבי שמש,‪ ‬ד) הם היו אוכלין מנחת בהמה‪,‬‬ ‫ה) ואין הצדוקים מודים בניסוך המים בחג‪.‬‬ ‫וכל הדברים האלה הנם דברים שבמקדש‪.‬‬ ‫
וכל יתר הדברים, הנם בנונע למעשי בית דין‪ ,‬והנעשה מהם ועל פיהם:‬ ‫א) עין תחת עין ממש ולא לעונש ממון‪ ב) אין עדים זוממין נהרגין עד ‫שיהרג הנידון‪ , ‬ג) תירש הבת עם בת הבן‪ , ‬ד) וירקה בפניו הנאמר בחליצה הכונה‬ ‫על פניו ממש‪ , ה) ‬ופרשו השמלה לעיני הזקנים שמלה ממש‪ ו) ממחרת השבת‬ ‫הוא שבת בראשית ועצרת נקבע לעולם רק אחר השבת‪ ז) לחייב כל בעל הבית ‫בנזקי עבדו ואמתו כבנזקי שורו מקל וחומר(כא), ח) שריפת הנשרפים היא על ‫ידי הקפת חבילי זמורות‪.‬‬ ‫
--------------- 
(כא) הדבר הזה בא במס׳ ידים פ״ד מ״ז אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים וכו' מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקן. אמרו להם, לא. אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת, תאמרו בעבדי ואמתי, שיש בהם דעת וכו' 
‫‪412‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫וכל הדברים האלה הנם דברים הנעשים מבית דין ועל פיהם‪.‬‬ ‫ובין אלה הנעשים במקדש לכל העם יחד‪ ,‬ובין אלה אשר הנם מסורים‬ ‫לבית דין‪ ,‬אי אפשר שיעשה שם כל אחד ואחד כפי שיעלה על דעתו‪ ,‬ובהכרח‬ ‫שתבוא שם הסכמה כוללת.
‫וכן הדבר כי ראשית המחלקאות בהפרטים האחדים בדיני התורה באו בדברים‬ ‫המסורים לבית דין‪.‬‬
‫וזה כבר בא בימי יוחנן כהן גדול כי כאשר נתן ידו אל הצדוקים‪ ,‬ובטל‬ ‫ושם עונש על כל המצות מדרבנן הנה התנגדו לו חכמי הדור‪ ,‬ומכיון שהיתה כבר‬ ‫יד הצדוקים באמצע רדפם בחרב נוקמת‪ ,‬וכמו שהוא גם בדברי הברייתא במס'‬ ‫קדושין ד׳ ס״ו:‬ ‫ומה אעשה אם אתה שומע לעצתי רומסם וכו׳ מיד ותוצץ הרעה על ידי‬ ‫אליעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם וכו׳‪.‬‬
‫ועל כן הנה עמדו אז פתאום הצדוקים גם בראש כל מעשי בית דין (וכמו‬ ‫שיבואר כל זה לפנינו)‪.‬‬
‫אבל הם לא למדו מעולם‪ ,‬וכבר נתבאר כי הדור ההדש של המתיונים‪,‬‬ ‫היינו הדור ההדש ‬מהם אשר הי׳ עתה בימי יוהנן‪ ,‬לא ידעו את התורה רק‬ ‫מההעתקה היונית ולא ידעו דבר מכל דרכי התורה והבנתה.
‬‫ועל כן בקלות דעתם עשו מה שעשו ופסקו מה שפסקו‪ ,‬ככל אשר יעלה‬ ‫המזלג‪ ,‬כפי אשר יקח את דברי התורה כל איש אשר מוזרים לו דרכי התורה‪,‬‬ ‫ואין לו בה כי אם את אשר יפתח ויקרא‪ .‬כמו‬ ‫נפש תחת נפש כשנה‬רנ הנדון שריפת הנשרפים בחבילי זמורות וירקה בפניו‬ ‫ממש וכדומה לזה‪.‬‬ ‫ואם גם אחר זה נודע להם טעותם‪ ,‬עמדו בנצהונם‪ ,‬ויעמדו על דעתם כי‬ ‫אינם נזקקים לא להקבלה ולא להבנת דברי התורה ודבר אין להם כי אם עם‬ ‫דברים ככתבם‪. ‬‬ ‫ואם גם דברי המשנה במס׳ סנהדרין ד׳ נ"ב (פ״ז מ״ב):
‫אמר ר׳ אליעזר בר׳ צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי.
והוא כדברי הגמ׳ שם על זה "‬אמר רב יוסף בית דין של צדוקים הוה‬״.
וזה יבואר לנו לפנינו בפרק מ״ז מה שהי׳ לפני ימי החורבן בימי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אבל הננו רואים תשובת החכמים בפשיטות "מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי".
שעיקר התנגדות הצדוקים בנונע לאיזה פרטים המסורים לבית דין, לא באו מתחלתן מפני שעמדו הצדוקים על הדבר, וידעו גם את הקבלה על דברי התורה 
----------------‬‬ ‫‫ ואחרי שנתבארו במשנה גם טעם הצדוקים ולימודם ותשובת חכמים על זה בודאי שה‬י׳ בזה‪ ‬הסכמת הצדוקים, וה‬וא מהדברים שהחליטו הצדוקים.
אבל עוד נאמר שם במשנה אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם מטהרים את הנצוק אומרים פרושים קובלים אנו עליכם צדוקים שאתם מטה‬רים את אמת המים הבאה מבית הקברות‬ ‫ואין זה דבר שאמרו הצדוקים בהחלט, כי אם שה‬י׳ זה מהדברים שהיו מונים בהם את חכמי התורה‬ ‫ואולי גם קרה זה בדבר של רבים ובאה על זה הוראת חכמי הדור, וה‬י' שם מהצדוקים מי שה‬י' טוען כגגדם שיצאו מדרכם לטהר ויעשו הצדוקים מזה טענה שהפרושים סותרים את עצמם ועל כן אין בזה שום טעם‬ ‫מהצדוקים על דעתם‬ הם. 
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רז‬
‫ ודעת חכמי התורה, וכל המקובל ונהוג ובא, רק שהם נכנסו לעומק החקירה, והחליטו אחרי העיון שאין זה פשוטו של מקרא, והתנגדו מתוך העיון והחקירה, מכל זה וכיוצא בזה היו הצדוקים רחוקים לגמרי ולא הי׳ זה מלאכתם כלל, ככל אשר כבר נתבאר ויבואר עוד לפנינו.
אבל עשו לשעתו "מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי" ומכיון שעשו כן עמדו אחר זה בפרטים אחדים בנצחונם.
והדבר הזה בולט כל כך עד שגם החכם גרעץ בהלכו לתומו הרגיש בעיקר הדבר וכתב בעמוד ‪89‬:
"ספק גדול הוא אם הצדוקים בראשית ימיהם ידעו כל עיקר לחלק בין‬ ‫דברים הכתובים בתורה ובין המקובלים על פה. ‬יותר נראים הדברים שאך ברבות‬ ‫הימים‪ ,‬התחילו להבין זה על ידי הריבות עם חכמי התורה. קשה להאמין כי אילי‬ ‫הארץ אשר מלאכתם הי׳ בידיעת המלחמה והדיפלאמאטיע ידעו מעצמם להציג‬ ‫יסוד כזה ולהשתמש בו" אלה דבריו‪.‬‬
‫אבל בכל זה טעה גרעץ בענין הדבר כי באמת לא הי׳ להם יסודות כאלה‬ ‫גם ברבות הימים‪ ,‬ומעולם לא הבדילו בכתובים בדעה והבדלה.
כל מה שאמרו הי׳ רק דבר המובן גם לכל הדיוט, ודבר לא הי׳ לה‬ם גם עם חקירת פשטן של דברי התורה.
דבריהם הי׳ שאין להם בדברי התורה כי אם מה שמובן לכל אדם בלי כל‬ ‫עיון וכפי מה שיבין כל הדיוט הפותח את הספר ורואה את המפורש שם באין‬ ‫צורך לפירוש כל עיקר‪.‬ ‬
‫אבל כל מה שצריך לפירוש‪ ,‬עם זה כבר דבר אין להם‪ ,‬וכל אחד יוכל‬ ‫לעשות שם כרצונו וכדרוש לו‪.‬‬
‫ואם ישבו בבית דין שהי׳ כלו משלהם אז גם הורו כן לפי אשר יאמר כל‬ ‫הדיוט מתוך השקפה בדברי הכתובים‪.‬‬ ‫
ועל כן באמת יש לנו מהם דברים אשר נשתומם למראה עינינו‪ ,‬ואשר דבר‬ אין להם עם פשטיה דקרא‪ ,‬והנם ההיפך מפשטיה דקרא‪.‬‬
‫לפי שהיסוד שלהם הי׳ שכל שאינו מפורש בתורה ויוכל הטוען לטעון‪,‬‬ ‫הרי הרשות נתונה, וכל אחד יכול להבינם בדעתו וכדרוש לו‪.‬‬ ‫
ולדוגמא הנה אחת מהדברים שחלקו בהם הצדוקים כבר השבנו שהוא שיחיד‬ ‫מתנדב ומביא קרבן תמיד‪.‬‬
‫ובמנחות ד׳ ס״ה נאמר:
‫"תנו רבנן אילין יומיא דלא ‬לה‬תענאה בה‬ון ומקצתהון דלא למספד בהון וכו׳‬ ‫מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד שהיו צדוקים‬ ‫אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת‬ ‫הכבש השני תעשה בין הערבים‪ ,‬מאי אה‬דרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו‬ ‫שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה‪.‬‬ ‫
וה‬אם יש כאן מקום לטעות, והאם יש כאן מקום לאמר שהדבר בא להצדוקים מפני שחקרו לעמוד על עומק פשוטו של מקרא, והאם יש מקום לאמר שעשו מחלוקת כוללת מפני שדחקם ענין דברי הכתובים.
והלא לשון הכתובים במדבר כ"ח הוא:‬ ‫
‫‪414‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫"צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו‬ ‫להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לד׳ כבשים בני שנה‬ ‫תמימים שנים ליום עולה תמיד‪" ‬
‫שכל זה מפורש שנאמר לכל ישראל‪ ,‬והוא קרבן צבור‪ ,‬דה‬יינו חובת הצבור‬ ‫כלו‪ ,‬ומפורש נאמר "‬צו את בני ישראל" וכן עוד ״תשמרו להקריב לי" וכן "‬זה‬‬ ‫האשה אשר תקריבו". ‬‬ ‫והאם יכול להיות שום ספק‪ ,‬שקרבן צכור אשר הזהירה תורה לכל ישראל‬ ‫להקריב‪ ,‬וכי ישמרו להקריבו במועדו שנים ליום עולה תמיד‪ ,‬האם אפשר להסתפק‬ ‫בזה שזה בא משל צבור מכסף כל ישר‬אל אשר החיוב על כולם להקריב יחד‪,‬‬ ‫אשר חייבה אותם תורה בדברים ברורים ומפורשים כאלה. ‫
וזה שנאמר לכה‬ן המקריב "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני‬ ‫תעשה בין הערבים״‪.‬‬
‫הלא הוא דבר המובן מעצמו שזה כבר ידובר בהמקריב את הקרבן‪ ,‬ולא‬ ‫בהבאת הקרבן‪ ,‬שחיוב הה‬באה הוא לצבור‪ ,‬אבל ההקרבה על המזבה הלא אין‬ ‫הצבור מקריבים כי אם הכהן‪.‬‬
‫אבל הצדוקים דבר לא הי׳ להם לא עם הקבלה ולא עם פשטיה דקרא‪,‬‬ ‫ולא עם שום פירוש יהי׳ מה שיהי׳‪.
‫דבריהם הי׳ שאין להם כי אם דברי התורה כמו שהם בלא שום פירוש‪,‬‬ ‫ואין להם בתורה כי אם הדברים המפורשים לכל אדם‪ ,‬ואינם צריכים שום פירוש‪.‬‬ ‫אבל בדבר שאינו מפורש בתורה, שם כשם שאין להם דבר עם הקבלה‪,‬‬ ‫כן גם דבר אין להם עם פשטיה דקרא‪ ,‬שם יכולים הם לפרש הדברים כדרוש להם‪.‬‬ ‫
ומפני שהי׳ להם אז ענין־כולל אשר הי׳ נדרש להם כן שתמיד קרב משל‬ ‫יחיד ולא משל צבור‪ ,‬ככל אשר יבואר לפנינו בפרק כ״ד‪ ,‬כי על כן אמרו כן‪.‬‬
‫בהיות להם כלל כולל שכיון שדברי התורה אינם להם כי אם הלכות‬ ‫מדינה הנה כל שאין הדבר מפורש בתורה באין דרך לנטות‪ ,‬וכל שימצא שם‬ ‫טענה תהי׳ מה שתהי׳ יכולים הם להטות הדברים כחפצם וכדרוש להם‪.‬‬
‫וכן הדבר כמו שכבר נתבאר שלא הי׳ להם כל יסוד בתורה, וכל שאינו‬ ‫מפורש שם לכל אדם‪ ,‬וזיל קרי בי רב לכל תינוק‪ ,‬הנה שם נתת תורת כל אחד‬ ‫ואחד בידו‪.‬‬
ובמשנה במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ז׳ נאמר:‬ ‫אומרים צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי‬ ‫שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שהזיקו פטיורין מה אם שורי וחמורי שאיני הייב בה‬ן‬ ‫מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני הייב בהן מצות אינו דין שאהא‬ ‫חייב בנזקן‪.‬‬
אבל מה ‬ענין לקל וחומר רחוק כזה שלא מן הענין כלל בפי הצדוקים.
ומה ענין לה‬צדוקים בשאלה כזו "שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שה‬זיקו פטורין״.
אבל האם חכמי התורה אומרים כן הלא הדבר מפורש בתורה רק בשור וחמור, ואין שם זכר מעבד ואמה. 
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רה‬
‫ ‫ויותר מזה שלבד שכל דברי התורה הנם רק בשור וחמור, הנה גם כל‬ ‫ענין דברי התורה בחיוב הבעלים בהזיקן מפורש ומבואר שהוא מפני שלא שמרו‬ ‫כראוי דהיינו שלא נעל ‬בפניו.
‫וזה אפשר רק בשור וחמור שהוא יכול לשומרו ולהכניסו לרפת בקר‬ ‫ולהסגירו על מסגר, ואינו ענין אצל עבדו ואמתו.
‫והנה עבד ואמה שהנם בני דעת דבר אין להם כי אם לכל הפחות עם שור‬ ‫מועד‪ ,‬אשר שם בא לשון הכתוב מפורש:
"‬או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם‪.‬"
‫אבל מה ענין שמירה אצל עבד ואמה בני דעת אשר לא יוכל להעמידם‬ ‫במקום מיוחד ולנעול בפניהם‪.‬‬
‫ומה ענין לקל וחומר כזה ממצוות על חיוב נזקין בפי הצדוקים‪.‬‬
‫ואין דברינו על עיקר הדבר אם לחייב את האדון על נזקי עבדו ואמתו‬ ‫מצד הסברא או מאיזה לימוד או לא‪ ,‬שזה הוא ענין שאינו נוגע לדברינו‬ ‫במקום הזה‪. ‬‬ ‫תכלית דברינו הוא רק להעיר על זה בנונע להצדוקים שאך בטעות חשבו‬ ‫עד היום שהי׳ אצלם יסוד קבוע בנונע לתורה.‬
‫ואך בטעות חשבו שיסודם הי׳ שאין לנו שם כי אם ודברים ככתבם‪.‬‬ ‫בעומק פשוטו של מקרא‬ ‫והנה ‬לנו גם הדבר הזה לעד שהרי זה ודאי שעבד ואמה לא הוזכר מהם‬ ‫דבר בתורה בנוגע לחיוב האדון‪ ,‬והוא גם נגד פשטן של דברי התורה שחיובו‬ ‫בשור הוא מפני שלא שמרו.‬ ‫אבל מפני שרצו הצדוקים בזה‪ ,‬ועל פי דרכם הי׳ זה חפצם‪ ,‬דנו גם קל‬ ‫וחומר רחוק לחייב את האדון‪.‬‬
‫לפי שבאמת לא הי׳ להם כל יסוד בכל מה שלא נתפרש מפורש‪ ,‬וככל‬ ‫אשר כבר נתבאר‪.‬‬
‫וראוי לנו להעיר בזה על טעות כולל בנוגע לדברי הצדוקים‪.‬‬ ‫כי הנה כבר חשבנו בין הדברים אשר התנגדו הצדוקים שהנם מעשי בית‬ ‫דין שהם אמרו ופרשו השמלה ממש‪ ,‬והוא ממגילת תענית פרק ד׳‪.‬‬ ‫
ושם נאמר "ועוד שהיו בייתוסים אומרים עין תחת עין וכו׳ ופרשו השמלה‬ ‫לפני זקני העיר הדברים ככתבם׳׳‪.‬‬
‫והחכם ווייס בחשבו זה גם הוא בעמוד ‪ 117‬יאמר:
‫"‬י״ב) היו אומרים ופרשו את השמלה דברים ככתבם שמלה ממש (מגלת‬ ‫תענית פ׳׳ד) עם הפירוש הזה הסכים ר׳ אליעזר בן יעקב כתובות מ"ו‪.‬"
‫ורק תמהון הוא לראות עד כמה לא ידעו את עניני הדברים אשר דברו בהם.
‫ולא ידע החכם ווייס שגם הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב כמו שכן הוא דברי‬ ‫סתמא דגמ׳‪ ,‬וכן פסק גם הרמב׳׳ם בה‬׳ נערה בתולה פרק ג׳ הלכה ו׳‪.‬‬
‫והחכם גרעץ נאטע ‪ 12‬עמוד ‪ 693‬הכחיש את דברי המגלת תענית שזה‬ ‫דעת הצדוקים שהרי גם אחד מהתנאים סובר כן כתובות מ"ו‪.‬‬ ‫וכל זה גרם להם מה שדברו בכל הדברים האלה מתוך חסרון ידיעה‪.‬‬ ‫
‫‪416‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ודברי ר׳ אליעזר בן יעקב אין לו ענין כלל עם טעותם של הצדוקים‪,‬‬ ‫אשר טעו רק מתוך חסרון ידיעה בתורה‪. ‬‬ כי דברי הצדוקים הנם בנוגע להאשה‪ ,‬ודברי ר׳ אליעזר בן יעקב אינם כי‬ ‫אם בנוגע להבעל‪.‬‬
כי בדברי הפרשה הזאת לא הוזכרו עדים כל עיקר‪ ,‬ואין מזה דבר‬ ‫בדברי התורה‪.‬‬ ‫ומכיון שלא הוזכרו עדים בכל הפרשה הזאת כי על כן חשבו הצדוקים‬ ‫שכל הדברים הנם רק דברים ככתבם‪ ,‬וכל הראיה היא רק מהשמלה‪.‬‬ ‫ודברי התודה דברים כ״ב הם:‬
‫ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה אל זקני העיר השערה‬ ‫ואמר אבי הנערה וכו׳ ופרשו השמלה לפני זקני העיר, ולקחו זקני העיר ההוא‬ ‫את האיש ויסרו אותו וכו׳ ואם אמת הי׳ הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה‬ ‫והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים וכו׳‪.‬‬
‫והנה לא הוזכרו בכל זה עדים כי על כן טעו הצדוקים באי־ידיעתם לחשוב‬ ‫שהבירור הוא רק על ידי השמלה ופרשו השמלה‪.‬‬
‫ואם נמצאו בתולים על השמלה ויסרו אותו‪ ,‬ואם לא נמצאו בתולים על‬ ‫השמלה והוציאו את הנערה אל פתה בית אביה וסקלוה‪.‬‬
‫ודברים כאלה באמת לא יוכלו לאמר כי אם הצדוקים אשר לא ידעו בתורת‬ ‫ד׳ בין ימינם לשמאלם ודבר לא הי׳ להם לא עם קבלת האומה בתורה‪ ,‬ולא עם‬ ‫הבנת דברי התורה‪.‬‬
‫שאיך אפשר להעלות על הדעת כי אם לא נמצאו בתולים על השמלה‬ ‫והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה‪.‬‬
‫והרי יכול להיות שזנתה בהיותה פנויה‪ ,‬ומי מעיד שהי׳ זה בימי היותה ארוסה.
‫והרי יכול להיות שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם בתולים‪ ,‬והרבה‬ ‫מאורעות יש שעל ידם יכלה לאבד את בתוליה.
והרי גם יכול להיות שנאנסה‪ ,‬ומי מעיד שזינתה ברצון.
‫והרי הדעת מכרעת‪ ,‬שגם אם זינתה זינתה בהיותה פנויה‪ ,‬ולא בהימים‬ ‫המעטים אשר היתה אז כבר ארוסה ומשומרת לבעל. ‬
‫ולהיפך איך אפשר גם ליסר ולהלקות את הבעל ולחייבו מאה כסף מפני‬ ‫שאביה ואמה הביאו את השמלה‪ ,‬ומי מעיד שזו היא השמלה‪ ,‬והלא הבעל עומד‬ ‫וצווח‪ ,‬וטוען ברי שלא מצא לה בתולים‪ ,‬וחזקה אין אדם מדבר שקר גלוי כזה‪,‬‬ ‫שהשמלה מלאה דם ואביה ואמה יכולים להראות זה ולברר‪.‬‬
‫והלא אביה ואמה יכולים להביא שמלה מן השוק‪ ,‬ויכולים גם לשחוט צפור‬ ‫‫ולהביא דם‪.‬‬
‫ואיזה ספק יכול להיות בזה שכל זה צריך להתברר מדברי עדים‪.‬‬ ‫וכלל גדול הוא גם בחוקי בני אדם שספר החוקים נכתב עבור מלומדי דת‬ ‫ודין היושבים על המשפט‪ ,‬אשר למדו אצל רבותיהם כל יסודי החוקים ענינם‬ ‫וביאורם‪ ,‬ולא נכתבו ‬עבור הדיוטות כי ישבו הם לדון ולשפוט על פי מה שיפתחו‬ ‫את ספר החוקים ויראו‪ ,‬שבודאי יטעו ולא ידעו איך יכשלו. ‫
‫רט‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יו‬חנן‬
‫ ‫ואם בספרי חוקי בני אדם כך, אף כי בתורת ד', ואשר באמת נתקבלו‬ ‫ביאורי דבריה ויהיו לנחלת האומה.
‫אבל הצדוקים לא רצו לדעת מכל זה ויעמידו את דברי התורה על דעת‬ ‫כל הדיוט כפי אשר יראה שם ויבין על פי שטחיות הדברים.
‫ועל כן באו ואמרו גם זאת כי מכיון שנאמר ופרשו השמלה הנה דברים‬ ‫ככתבן‪ ,‬ואין כאן בירור כי אם זה ואין צריך עדים כלל.
‫‬‫אבל מחלוקת ר׳ אליעזר בן יעקב ורבנן הוא אחרת לגמרי.
‫זה ודאי שכל הבירורים הנם על ידי עדים‪ ,‬אבל הם נחלקו‪ ,‬איך הדין אם‬ ‫לא בעל כלל.
‫אם נאמר שכיון שעונש התורה הוא על הוצאת שם רע הנה הדין כן גם‬ ‫אם נתברר שגם לא בעל כלל.
‫או שכל דברי הפרשה אינם כי אם כשבעל רק שהוא טוען שלא מצא דם‬ ‫ונתברר שיש דם‪.‬‬
‫והלשון בהברייתא במס׳ כתובות ד' מ"ו:
‫מאי רבנן ומאי ר׳ אליעזר בן יעקב דתניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית‬ ‫דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה‪,‬‬ ‫זינתה מעיקרא (בהיותה פנויה) יש לה כתובה מנה נמצא ששם רע אינו שם רע‬ ‫הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל בין לא בעל‪ ,‬ר׳ אליעזר בן יעקב אומר לא‬ ‫נאמרו דברים הללו אלא כשבעל ‬וכו'. ‫
ובגמרא על זה: ‫
בשלמא לר' אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה אלא לרבנן מאי‬ ‫ופרשו השמלה אמר ר׳ אבהו פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה מלמד‬ שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה הדשה ר׳ אליעזר‬ ‫בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש‪.‬‬ ‫
מבואר ומפורש שזה דבר מוסכם לכל:‬ ‫
כיצד הוצאת שם רע ‬בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים‬ ‫אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה‪ ,‬זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה נמצא‬ ‫ששם רע אינו שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע.
‫רק שעל זה יש מחלוקת כי רבנן סברי שכל זה הוא בין בעל בין לא בעל.
‫ור' אליעזר בן יעקב יאמר על כל זה בדברים ברורים:‬
"ר' אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל‪.‬״‬
‫הנה הדברים מפורשים שדבריו ילכו על הדברים הקודמים אשר באו‬ ‫בברייתא‪ ,‬הדברים אשר הם לכולא עלמא‪ ,‬דברים שאין חולק עליהם.
"‬כיצד הוצאת שם רע וכו' אם יש עדים שזינתה תחתיו וכו' נמצא ששם רע‬ אינו שם ‬רע וכו'." ‬
ועל זה יאמר ר׳ אליעזר בן יעקב "‬לא נאמרו דברים ה‬ללו אלא כשבעל"‪.‬‬ ‫ואך זה לבד כל מחלקותם‪.‬‬
‫והיינו שר' אליעזר בן יעקב סובר כי לא לחנם בא כל דבר השמלה‬ ‫בתורדה ואין זה משל‪ ,‬כי אם דברים ככתבן‪ ,‬לפי שכל הפרשה איירי רק בבעל‬ ‫אבל לא כשלא בעל כלל‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יו‬חנן‬
‫‪418‬‬
‫ ‫וזה הוא לשון הרמב"ן בפירושו לתורה:
‫"‬ובודאי שצריך לחזור הדברים בענינים הרבה שהכתוב יקצר בהן‪ ,‬אבל לא‬ ‫אמר (בספרי ובברייתא ‬בגמ׳) הרי זה משל אלא המחייב מוציא שם רע אף על‬ ‫פי שלא בעל וכו׳ וכך אמרו בגמ׳ ר׳ אליעזר בן יעקב אומר שמלה ממש והלכה‬ ‫כדבריו וכן טעם הפרשה וכו׳‪.‬״‬
‫וכן הם דברי הרמב״ם בה׳ נערה בתולה פרק ג׳ הלכה ו׳ שאף שפסק כר׳‬ ‫אליעזר בן יעקב שחיוב הבעל הוא דוקא כשבעיל כתב שם:
"כיצד הוצאת שם רע הוא שיבוא לבית דין וכו׳ ובית דין שומעין דברי‬ ‫העדים וחוקרין עדותן וכו׳ ואם הביא האב עדים וכו׳ וילקה הוא ונותן מאה סלעים‪.‬״‬
‫והן גם דברי הירושלמי כתובות פרק ד׳ ה״ד שאחרי בל מה שנתבאר גם‬ ‫שם מכל דיני עדי הבעל ועדי האב נאמר אחר זה:
‫תני ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ייאמרו הדברים ככתבן מהו ייאמרו הדברים‬ ‫ככתבן אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון לעולם אינו חייב עד שיכנוס ויבעול ויטעון‬ ‫טענת בתולים‪.‬‬
‫והוא אחת עם דברי ‬הבבלי‪.‬‬
‫וכל הדברים פשוטין ומבוארים שכל דברי ר׳ אליעזר בן יעקב אינם כי אם‬ ‫כלשונו בברייתא "‬לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל"‪.‬‬ ‫ורק זה לבד היא כל מחלקותם וגם הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב‪ ,‬וכל דברי‬ ‫סתמא דגמרא כוותיה, וכמו שכבר כתב גם הכסף משנה ‬שם(כב)‪. ‬‬ ‫והנה הוכרחנו להאריך בדברים פשוטים‪ ,‬אבל כי החוקרים האחרונים בדברם‬ ‫כל דבריהם מתוך חסרון ידיעה הפכום לדברי תהו‪.‬‬ ‫ובעצמם ציינו לכתובות מ"ו ויאמר החכם ווייס "עם הפירוש הזה הסכים ר׳‬ ‫אליעזר בן יעקב כתובות מ"ו" וכן ציין לשם גם החכם גרעץ‪.‬‬
‫מבלי לדעת ענין הדברים שם‪.‬‬
‫וכן הדבר בכל מה שכבר נתבאר שגם מעולם לא עסקו הצדוקים בחקירת‬ ‫פשט דברי הכתובים‪ ,‬ויהיו רחוקים לגמרי גם מזה, וכי גם הדברים המעטים אשר‬ ‫התנגדו להם בהחלט היו רק דברים כוללים אשר הוכרחו שם לעשות באופן אחד‪,‬‬ ‫וגם שם לא חקרו כל מאומה, כי אם עשו כאשר יעלה המזלג, וכאשר יעלה על‬ ‫לב כל הדיוט הפותח ורואה ואומר מתוך השקפה על שטחיות הדברים‪.‬‬ ‫‫
פרק ט"ז.
‫ ואמנם כי נראה עוד יותר מזה, כי גם הדברים הכוללים אשר שם באה התנגדותם בהחלט, הנה גם הם לא הי׳ כלל בפעם אחת וגם לא בדור אחד.  ---------------------
‫
(כב) בעת הדפסת הדברים בא לידי ספר דברי שלום ואמת להרב רפאפורט וראיתי שם ‫בעמוד ‪ 15‬שגם הוא טעה את הטעות הזח ו‬יאמר שם:
"ויותר יפלא (על הגליון ממגילת תענית) המקרא השני שהיו אומרים ופרשו השמלה דברים‬ ‫כבתבן, והנה מבואר דברי התנא אשר משנתו קב ונקי כברייתא כדתניא (כתובות מ"ז) ופרשו השמלה ר״א בן ‫יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש, וכן בירושלמי שם פ"ד ה"ד תני ראב"י אומר ייאמרו הדברים ככתבן"‬ אלה דבריו. ‫
‫ ‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יו‬חנן‬
‫רי‬
‫ ‫כי אם איזה מהם בראשית ימיהם, ואיזה מהם אך בסוף ימיהם‪.‬‬
‫לפי שבאמת לא עסקו הצדוקים בכל זה כל עיקר ולא הי' זה ענינם כלל‪,‬‬ ‫וכל מה שבא מהם בכל הדברים האלה הי' רק בדרך מקרה‪ ,‬אם מפני שהי' הדבר‬ ‫אז לטובתם ולהנאתם‪ ,‬או שקרה דבר כזה בדרך נצחון או שהיו הם מוכרחים אז‬ ‫לחתוך הדין בהיות אז זמן רדיפת כל חכמי התורה, ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
ותחת אשר מה שחתכו הדין בעד זומם שאינו נהרג עד שייהרג הנידון הי׳‬ ‫עוד בימי יוחנן‪ ,‬ויהודה בן טבאי אשר הי׳ בימי אלכסנדר ינאי כבר עשה מעשה‬ ‫רב להוציא מלבן של צדוקים (עי' מכות ד׳ ו')‪.‬‬
‫וכל זה הי׳ דבר הצדוקים בסוף ימי יוחנן בשעה שנהרגו כל חכמי ישראל‬ ‫והנשארים ברחו והתחבאו דהצדוקים ישבו אז כסאות למשפט (עי׳ לפנינו בפרק כ״ו).
‫הנה תחת זה דבר עצרת אחר השבת הי׳ כבר בזמן מאוחר מאד‪ ,‬היינו בימי‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬ ‫
וגם אז לא נחלקו בזה יסוד הכתה בכללה‪ ,‬היינו הצדוקים‪ ,‬כי אם המפלגה‬ ‫הקטנה אשר נכללה בתוכם והם "‬הבייתוסים"‪.‬‬
‫ויאזעפוס לא יזכיר כלל את הבייתוסים‪ ,‬לפי שכל השקפותיו הלכו ובאו‬ ‫רק מתוך העוז והמשרה והכח במדינה‪ ,‬והשם אשר נקראו כולם בכלל.
‫וזה הי׳ רק להצדוקים‪ ,‬אשר הבייתוסים היו רק טפלים להם‪ ,‬ובטלים בתוכם‪,‬‬ ‫וכי גם כי החבורה בכללה נקראו רק בשם צדוקים‪. ‬‬ ‫וכן הוא גם במשנה ובגמרא בכל מקום אשר ידברו על החבורה בכלל‬ ‫יזכירום בשם צדוקים‪ ,‬כמו לשונם "דבר שהצדוקים מודים בו" או "אל תתנו מקום‬ ‫לצדוקים לרדות" או "‬הרי זה מדרכי הצדוקים" וכאלה רבות‪.‬‬
‫ובכל זה הנה בנוגע לעצרת אחר השבת דקדקו עיקר כל דבריהם רק על‬ ‫הבייתוסים‪.‬‬ ‫
אשר מזה מבואר כי לא לבד שעד הזמן האחרון לא נחלקו בזה הצדוקים‪,‬‬ ‫כי אם שגם בזמן האחרון הי׳ עיקר כל הדבר רק מהבייתוסים‪.‬‬ ‫
ובמשנה מנחות ד׳ פ"ה נאמר‪:‬‬ ‫"וכל כך למה מפני הבייתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי‬ ‫יום טוב‪.‬‬"
‫ובגמרא שם על המשנה‪ :‬תנו רבנן אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון‬ ‫דלא למספד. מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד‬ ‫ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חנא דשבועיא דרא למספד‪ ,‬מריש ירחא‬ ‫דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד שהיו "‬צדוקים" אומרים יחיד‬ ‫מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבקר וכו׳ מאי אהדרו‬ ‫את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהיו כולן באין, מתרומת הלשכה‪ ,‬מתמניא ביה‬‬ ‫ועד סוף מועדא איתותב הנא דשבועיא דלא למספד‪ ,‬שהיו "‬בייתוסין" אומרים עצרת‬ אחר השבת, נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם מנין לכם‪ ,‬ולא הי׳ אדם‬ ‫וכו׳ חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט כנגדו וכו' אמר לו רבי בכך אתה פוטרני אמר לו וכו׳‪.‬‬ ‫
-------------
‫ ומה יפלא אם בכל חקירותיהם במשנה ובגמ' לא עלה בידם כל מאומה אחרי אשר לא חקרו כלל לדעת את הנאמר שם, שטו ולקטו להם ציונים ועל פיהם רצו להחליט את כל יסודי דברי ימינו, ולא שמו לב כי עיקר הכל צריך לדעת תחלה את פירושן של הדברים. ‫
‫‪420‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬‬
‫ ‫ומבואר שבברייתא הזאת עצמה שעל דבר התמיד בא הדבר על שם יסוד‬ ‫החבורה הזאת ״הצדוקים״‪ ,‬בא בכל זה דבר העצרת על שם "הבייתוסים" ‫
וכן בא זה עצמו גם במגילת תענית פרק א׳‪ ,‬שבענין התמיד נאמר "צדוקים" ‫ובענין חג העצרת "בייתוסים"‬.
‫ונאמר גם שם "מן ריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא‬ ‫למספד שהיו צדוקים אומרים וכו׳“.
‫ואחר זה להלן שם נאמר ״ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב הנא‬ ‫דשבועיא דלא למספד‪ ,‬ואיזה זה עצרת‪ ,‬והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים‬ ‫שבמגילה‪ ,‬אלא שהיו דנין ״כנגד בייתוסים״ שהיו אומרים עצרת לאחר השבת‬ ‫נטפל לחם ר׳ יוחנן בן זכאי וכו״‪.‬‬
‫וכן הדבר כי בנוגע להתמיד הי׳ זה באמת מכלל חבורת הצדוקים לפי שהי׳‬ ‫להם בזה ענין כללי לטובתם ולהנאתם‪ ,‬ככל אשר יבואר לפנינו בפרק כ״ד‪ ,‬והי׳‬ ‫הדבר בזמן שהי׳ ידם תקיפה וזרועם בכל משלה‪.‬‬
‫אבל דבר העצרת אחר השבת שאינו אלא ענין דתי בלבד‪ ,‬בא הדבר בעיקרו‬ ‫רק מבייתוסים לבד‪ ,‬וככל אשר נראה זה עוד גם מכל אשר יובא לפנינו.‬ ‫
והנה מבואר לנו גם זאת שהי׳ זה בזמן האחרון היינו בימי רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי‪ ,‬וכמו שהוא גם בהברייתא בגמ׳ וגם במגילת תענית "נטפל להם רבן יוחנן‬ ‫בן זכאי".
‫ואף שבברייתא זו עצמה בנוגע לדין התמיד נאמר סתם "‬מאי אהדרו" ובמגילת‬ ‫תענית ״אמרו להם חכמים"‬‬.
‫נאמר על עצרת ״נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי״ וכן הוא גם במגילת תענית‬ "‬נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי"‪.‬‬ ‫
וגם כל ההשתדלות הגדולה והנמרצה אשר הי׳ בזה‪ ,‬ובא במקום אחר ולענין‬ ‫אחר‪ ,‬נאמר זה גם שם רק על שם הבייתוסים‪.‬‬
‫ובא במשנה ראש השנה ד׳ כ״ב (פ"ב מ״א):‬
‫בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ״משקלקלו הבייתוסים״ התקינו‬ ‫‫שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין‪.
ובגמרא שם בא ביאור דברי המשנה מן התוספתא במס׳ ר״ה פ״א, וגם שם‬ ‫בא הכל על שם הבייתוסים.
"‬תנו רבנן מה קלקול קלקלו הבייתוסים? פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות‬ ‫את החכמים שכרו שני בני אדם בד׳ מאות זוז אהד משלנו ו‬אחד ‬משלהם, שלהם‬ ‫העיד עדותו ויצא שלנו אמרו לו‪ ,‬אמור כיצד ראית את הלבנה אמר להם וכו׳‬ ‫ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתיים זוז צרורים לי בסדיני‪ ,‬אמרו לו מי הזקיקך‬ ‫לכך אמר להם שמעתי שבקשו בייתוסים להטעות את החכמים אמרתי אלך אני‬ ‫ואודיע להם שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנים ויטעו את החכמים אמרו לו‬ ‫מאתיים זוז נתונים לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד באותה שעה התקינו‬ ‫שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין‪.‬״‬
‫ומבואר כי כל הדבר נכפל ונשנה מדוקדק רק על שם הבייתוסים‪.‬‬
‫ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול מאד אשר נוכל ללמוד ממקום הזה בנוגע‬ ‫לההנהגה הכוללת של הצדוקים והבייתוסים בכלל‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריא‬
‫ ‫כי נשוב ונראה מכאן את כל הדבר הגדול אשר כבר נתבאר כי לא הי׳‬ ‫להצדוקים כל פרינציפ בהנונע להתורה ‬עצמה ולדיני התורה, כל היסוד שלהם הי׳‬ ‫רק בנונע להתקנות מדרבנן.
‫אבל בנוגע לדיני התורה לא עסקו בהם כלל, ונשארו גם מהם בהנהגה‬ ‫של פומבי ככל אשר הי׳ מאז ומעולם.
‫והדבד מתבאר נם במקום הזה באופן בולט מאד.
‫הנה כל השתדלותם הגדולה של הבייתוסים להטעות את החכמים היתה כדי‬ ‫שיחול עצרת אחר השבת וכמו שהדבר מפורש על מקומו בתוספתא ראש‬ ‫השנה שם:
"‬בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם פעם אחת שכרו בייתוסין‬ ‫שני עדים לבוא להטעות את החכמים לפי שאין בייתוסים מודים שתהא עצרת‬ ‫אלא באחד בשבת בא אחד ואמר עדותו והלך לו וכו׳‪.‬" ‫
והנה שכרו לזה שני עדי שקר להטעות את החכמים.
‫אבל מה יושיעם זה‪ ,‬והלא הם יודעים שהם עדי שקר‪ ,‬ויתקנו לעצרת‪,‬‬ ‫ויקלקלו לעצמם את הפסח שלא כדין‪.‬‬
‫שהרי להטעות את החכמים שיהי׳ עצרת חל אחר השבת, אי אפשר כי אם להטעות אותם קודם חדש ניסן.
שבזה הדבר תלוי שיהי׳ יום הנף ביום א׳ אחר השבת‪ ,‬ויוגמר ספירת שבע‬ ‫שבתות תמימות ביום השבת‪ ,‬ועצרת אחר השבת (וע"ש בתוס׳ ד״ה להטעות)‪.‬‬ ‫
ועל כן רצו אז להטעות את החכמים על חדש ניסן שיבואו עדי שקר ויעידו‬ ‫על חדש ניסן‪ ,‬שנראה בזמנו ויקדשו בית דין את יום שלשים לראש חדש ניסן‪,‬‬ ‫ועל ידי זה יהי׳ עצרת אחר השבת‪.‬‬
‫אבל הלא על ידי זה יהי׳ פסה שלא בזמנו‪ ,‬שהרי הם יודעים ששכרו עדי‬ ‫שקר‪ ,‬ויקריבו את קרבן הפסח שלא בזמנו וביום השביעי של חג הפסח יאכלו‬ ‫המץ שלא כדין‪.‬‬
‫ובהכרה יבואר לנו מזה שכל מעשיהם לא הי׳ כי אם לנצחון‪ ,‬אבל בעצמו‬ ‫של דבר‪ ,‬דבר לא הי' להם עם קיום תורת ד׳ ככל אשר כבר נתבאר (ודברי‬ ‫התוס׳ שם בד"ה להטעות תמוהים)‪.‬‬
‫ואחרי שכל הדבר לא הי׳ אצלם מתוך קיום התורה‪ ,‬ולא מתוך ‪‬ענין דתי‬ ‫הקרוב אל לבם כי אם מתוך נצחון, הנה למה שהתנגדו אז שמו לבם והשתדלותם‪,‬‬ ‫ולמה שלא התנגדו לא שמו לב כל עיקר‪.‬‬
‫והחכם ווייס אשר כל חכמתו בחקירת דבר הצדוקים הוא לאמר כי אין אנו‬ ‫יודעים שם כל מאומה‪ ,‬ועל כן הוא יודע בבירור גמור שכל התנגדותם הי׳ רק‬ ‫לתורה שבעל פה ולקבלה‪ ,‬הצליח בדרכו גם במקום הזה‪.‬‬
‫ויאמר בח״א עמוד ‪119‬‬:
"‬מלבד אלה יש עוד זכרון להתנגדות אחת והיא כי לא היתה דעת הצדוקים‬ ‫נוחה במעשה הפרושים בבחינת קידוש החדש, לא הוגד לאיזה צד היו מתנגדים?‬ ‫ומה ממעשי הפרושים הי׳ רע בעיניהם? רק יסופר שפעם אחת קלקלו הבייתוסים (ר"ה פ"ב מ״א) ורצו להטעות את חכמים ושכרו עדי שקר (בבלי שם כ"ב:‬‬ וירושלמי שם ותוספתא פ״א) מזה נראה ברור כי רע עליהם מעשה החכמים‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫בענין קידוש החדש‪ ,‬אבל המעשה הפרטי אשר לא הי׳ נוח להם כבר נשכח‬ ‫באורך הזמן" אלה דבריו‪.‬‬
‫ומה אפשר לאמר לדרכי חקירה כאלה שלא נבראו כי אם להונות בהם את‬ ‫הקוראים‪ ,‬לאמר שלא נודע לנו ולא הוגד לנו ועל כן הוא יודע ברור‪.‬‬
ואיך לא הוגד לנו מה הי' זה, וה‬רי במקומות ההם שציין בעצמו בירושלמי‬ ‫שם ובתוספתא פ״א‪ ,‬שאך שם בא הדבר‪ ,‬הנה שם במקומו מפורש והוגד מה הי׳‬ ‫הדבר ומה רצו ‬בזה‪.‬ ‬
‫שרצו להטעות כדי שיחול עצרת אחר השבת, והוא הדבר הידוע מהם ומפורסם שאמרו כן.
ושם בתוספתא נאמר ״בראשונה היו מקבלין עדות הח‬דש מכל אדם פעם‬ ‫אחת שכרו בייתוסים שני עדים לבוא להטעות את החכמים לפי שאין בייתוסים‬ ‫מודים שתהא עצרת אלא באחד בשבת וכו׳".‬‬
‫ובירושלמי שם במקומו:
‫"ומה קלקול הוה תמן שהיו אומרים עצרת לאחר השבת והיו יוצאין עליו‬ ‫מבערב בחזקת שנתקדש‪“.‬‬
והאם אפשר להיות דברים יותר ברורים מזה‪ ,‬והאם אפשר להגיד יותר‪.‬‬ ‫והנה יציין בעצמו את המקומות האלה במקומם ובכל זה בא ואומר:‬
‫״מלבד אלה יש עוד זכרון להתנגדות וכו׳ לא הוגד לאיזה צד היו‬ ‫מתנגדים ומה ממעשי הפרושים הי׳ רע בעיניהם וכו׳ מזה נראה ברור כי רע עליהם‬ ‫מעשה החכמים בענין קידוש החדש וכו׳ וכבר נשכח באורך הזמן‪.‬״‬
‫ואחת משתי אלה או שכתב לו הציון הלז ולא ראה כלל הנאמר שם‪ ,‬או‬ ‫שבא להונות את הקוראים בזדון‪.‬‬ ‫
אבל מה מקום לדרכים כאלה בחכמת ישראל‪ ,‬ומה ענינם של דברים כאלה ‫להכתב לשם חקירה.‬
‫וכן הדבר כי אין זה ‬התנגדות חדשה כי אם זו עצמה של עצרת אחר השבת‬ ‫הידועה ומפורסמת מהם‪.‬‬
‫ואמנם כן כי תחת מה שטעה החכם ווייס לאמר ״ומזה נראה ברור כי רע‬ ‫עליה‬ם מעשה החכמים בענין קידוש החדש״‪.‬‬
‫הנה אם הי׳ מעיין וחוקר לדעת את ענין הדברים אז הי׳ רואה שאם הי׳‬ ‫נדרש לנו ראי׳ שלא פקפקו הצדוקים בקידוש בית דין‪ ,‬אין לנו על זה ראיה‬ ‫יותר גדולה ויותר ברורה מהמקום הזה‪.‬‬
‫שאם לא כן מה יועילו להם עדי ‪השקר‪ ,‬וה‬רי הם עצמם יודעין שרק‬ ‫בטעות נתקדש יום שלשים‪ ,‬ואם ירויחו בחג העצרת שיהי׳ על ידי זה בזמנו לפי‬ ‫דעתם הם‪ ,‬אבל הלא כנגד זה יפסידו בחג המצות שיהי׳ גם לפי דעתם שלא‬ ‫בזמנו‪ ,‬ויקריבו הפסח בי״ג‪ ,‬ויחוגו את חג המצות עצמו שלא בזמנו‪ ,‬ויאכלו גם‬ ‫חמץ אחר יום האחרון גם כן שלא כדין‪.‬‬
‫והדברים בולטים ומבארים את עצמן‪ ,‬שקיימו גם הם כל מעשי החכמים‬ ‫בקידוש החדש‪ ,‬וה‬י׳ גם אצלם דבר פשוט שאם יקבעו זה בית דין של כל ישראל‬ ‫כל מה שעשו עשוי‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריב‬
‫ ‫ואמנם כי עיקר הכל‪ ‬בזה הוא ‬את יאשר כבר נתבאר כי התנגדו הצדוקים‬ ‫והבייתוסים רק לאיזה פרטים כוללים‪ ,‬וכי התנגדותם באה מתוך איזה מקרה שבא‬ ‫וקרה אז‪ ,‬ותהי להם לנצחון‪.‬‬ ‫
‬‫אבל בכל יתר דברי התורה לא שנו דבר בכל הנהגה של פומבי‪.‬ ‬
‫כי בכלל לא עסקו בדברי התורה‪ ,‬ולא הי׳ ‬זה לא ענינם ולא מלאכתם‪,‬‬ ‫ולא שמו לזה לב כל עיקר‪.‬ ‬
‫ועל כן גם דבר לא הי׳ להם עם מה שעל ידי ששכרו עדי שקר יקלקלו‬ ‫גם לעצמם בנוגע לחג הפסח ולהקרבת הפסח ואכילת חמץ‪.‬‬
‫ועל כן באמת באו גם הפרטים המעטים ההם בתוך המשך גדול של זמנים‬ ‫שונים ומרוחקים‪ ,‬לפי שלא עסקו בזה כלל וכל מה שבא לא בא כי אם בדרך מקרה. ‫
‫פרק י"ז.
‫ ‫ועלינו לבאר בזה עוד דבר גדול אשר בא גם הוא על שם הבייתוסים ‪ו‬לא על שם הצדוקים בכלל‪.‬‬
‫והוא דבר אמרם עין תחת עין ממש‪ ,‬וירקה בפניו ממש‪ ,‬ופרשו השמלה‪,‬‬ ‫שכבר חשבנו אותם בפרק ט״ו‪.‬‬
‫אבל הדברים האלה לא נמצאו כי אם במגילת תענית (בהוספות המאוחרות)‬ ‫פרק ד׳‪ ,‬ושם אף שיתר הדברים נאמרו על שם הצדוקים‪ ,‬בא זה ביחוד על שם‬ ‫הבייתוסים‪.‬‬ ‫ולשון הדברים שם:
‫״בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזרתא דלא למספד מפני שהי׳ כתוב ומונח‬ ‫להם לצדוקים ספר גזירות וכו׳ ועוד שהיו בייתוסין אומרים עין תחת עין שן תחת‬ ‫שן הפיל אדם שנו של חבירו יפיל את שנו סמא את עינו של חבירו יסמא את‬ ‫עינו שיהיו שוין כאחד‪ ,‬ופרשו השמלה לפני זקני העיר דברים ככתבן, וירקה בפניו‬ ‫שתהא רוקקת בפניו אמרו להם חכמים והלא כתוב והתורה והמצוה אשר כתבתי‬ ‫‫להורותם וכו׳ ואותו יום שבטלוהו עשאוהו יום טוב‪".‬‬
‫והנה אף שגם כאן נאמר בתהלה ״עדא ספר גזרתא מפני שהי׳ כתוב ומונח‬ ‫להם לצדוקים וכו״׳‪.‬‬ ‫
נאמר אחר זה דבר עין תחת עין ופרשו השמלה וירקה בפניו על שם‬ ‫הבייתוסים‪.‬‬
‫והחכם ווייס הרשה לעצמו במקום הזה להשתדל להטעות את הקוראים‬ ‫באופן מגונה מאד‪. ‬‬ ‫ובח"א עמוד ‪ 140‬בעמדו בימי שמעון בן שטח יאמר לו:
"‬הריב עם הצדוקים והנצוח עליהם הוציא לאור כמה דינים בענינים‬ ‫שונים, "בזמן ההוא" נמצא הרושם הראשון "‬למדרש על חק התורה״‪ :‬עין‬ ‫תחת עין שכונתו תשלומי עין (ב״ק פ״ג מכילתא משפטים) נגד דעת הצדוקים‬ ‫שהיו אומרים עין ממש‪ ,‬ודעת הצדוקים בזה היא הדעה הנמצאת אצל כל המחוקקים‬ ‫וכו׳ גם הפירושים אשר פירשו הצדוקים את החק של מוציא שם רע על אשתו‬ ‫ואמרו שכונת מאמר התורה‪ :‬ופרשו השמלה היא דברים ככתבם וכמו כן המאמר‬ ‫
‫‪424‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫וירקה בפניו וכו׳ ממש כלומר על שטח הפנים כלם בטלו בימי שמעון בן‬ ‫שטח (מגילת תענית פ״ד) על דבר אחד רבו שמעון וחבריו עם הצדוקים בחזק גדול‬ ‫והתמידה המריבה שמנה ימים עד שנצחו את הצדוקים‪ ,‬שהצדוקים אמרו שקרבן‬ ‫התמיד בא משל יחיד וכו׳ ואם גם שלא נזכר בפירוש כי בימי שמעון (בן שטח)‬ ‫אירע כן‪ ,‬״אין להטיל ספק ‬בזה״. ‬המאמר "‬כשגברו עליהם ונצחום״ מורה על מריבה‬ ‫חזקה וניצוח הפרושים וזה הי׳ בימי שמעון (בן שטח) ותחת ממשלת ינאי (גרעץ ח״ג‬ ‫עמוד ‪(472‬" אלה דבריו.
‫והנה הוא עצמו ישאל על כל דבריו שהרי אין זכר שהי׳ זה בימי שמעון‬ ‫בן שטח‪ ,‬וישיב על זה כי ״אין להטיל ספק בזה״ כי המאמר ״כשגברו עליהם‬ ‫"ונצחום״ מורה על מריבה חזקה וניצוח הפרושים וזה הי׳ בימי שמעון בן שטח‬ ‫ותחת ממשלת ינאי (‬גרעץ ח״ג)".‬‬
‫אבל הלא בכל פרק ד׳ ממגילת תענית אין זכר כלל מהדברים האלה‬ "‬כשגברו עליהם ונצחום״‪.‬‬
‫והחכם ווייס השכיל את ידיו וכתב בסוף כל דבריו אלה את הענין מקרבן‬ ‫התמיד שזה בא בפרק א׳ ושם בסוף נאמר "‬וכשגברו עליהם ונצחום" למען אשר‬ ‫יהי׳ אפשר לו להטעות את הקוראים ולסיים על הכל יחד‪:‬‬ ‫‪"‬ואם כי לא נזכר בפירוש כי בימי שמעון בן שטח אירע כן אין להטיל‬ ‫ספק בזה‪ ,‬המאמר "‬כשגברו עליהם ונצחום״ מורה על מריבה חזקה וניצוח‬ ‫הפרושים וזה הי׳ בימי שמעון בן שטח‪.‬״‬
‫אבל הלא זה בא רק על המחלוקת על קרבן התמיד בפרק הראשון ממגילת‬ ‫תענית‪ ,‬ובפרק ד׳ אין גם זכר מן "כשגברו עליהם ונצחום"‪.‬‬
‫והלא עיקר דברי ווייס במקום הזה הוא דבר עין תחת עין‪ ,‬ופרשו השמלה‪,‬‬ ‫וירקה בפניו‪ ,‬ועל זה באו כל דבריו לאמר:‬ ‫״בזמן ההוא נמצא הרושם הראשון למדרש על חק התורה: ‬עין תחת עין‬ ‫וכו׳ גם הפירושים אשר פירשו הצדוקים את החק של מוציא שם רע וכו׳ וכמו‬ ‫כן המאמר וירקה בפניו וכו׳ ממש כלומר על שטח הפנים כלם בטלו בימי שמעון‬ ‫בן שטח (מגילת תענית פ׳׳ד)‪.‬״‬
‫אבל היכן הוזכר שם שמעון בן שטח‪ ,‬והלא גם הדברים האלה "כשגברו‬ ‫עליהם ונצחום" שהוא סומך עליהם על פי גרעץ לא הוזכרו שם כי אם בפרק א׳‪,‬‬ ‫אשר הנם לגמרי דברים שונים שאין להם ענין כלל עם פ"ד‪.‬‬
‫שם בפרק א׳ ידובר על ״מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא״‪.‬‬ ‫ובפרק ד׳ ידובר על ״בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזירתא"‪.‬‬
‫ואמנם כי תחת לסמוך על גרעץ בדבר שאין לו ענין עם זה כלל הי׳ לו‬ ‫להחכם ווייס לראות דברי גרעץ אשר כתב ‬בהלכו לתומו בח"ג עמוד ‪:89‬‬
‫״ספק גדול הוא אם הצדוקים בראשית ימיהם ידעו כל עיקר לחלק בין‬ ‫דברים הכתובים בתורה לדברים המסורים‪ ,‬ותה‬י להיפך כי נראים הדברים שאך‬ ‫ברבות הימים ה‬תחילו להבין זה על ידי הריבות עם חכמי התורה (עם מתנגדיהם‬ ‫בלשונו של גרעץ) קשה להאמין כי אלה אילי הארץ אשר מלאכתם הי׳ ידיעת‬ ‫המלחמה והדיפלאמאטיע ידעו מעצמם להציג יסוד כזה ולהשתמש בו. יותר נראה‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריג‬
‫ ‫כי כל זה בא רק על ידי הבייתוסים‪ ,‬אשר אך בזמן האחרון הרימו ראשם גם הם‬ ‫וכו׳" אלה דבריו‪.‬‬
‫ובמקום הזה הנה זה עוד יותר כי הדבר בא גם מפורש על שם הבייתוסים‪,‬‬ ‫ולא על הצדוקים ביחוד‪.‬‬ ‫והרב ראפאפורט בדברי שלום ואמת עמוד ‪ 14‬יאמר:
"האמנם נמצא במגלת תענית פ"ד וז״ל ועוד שהיו בייתוסים אומרים עין תחת‬ ‫עין (שמות כ"א) סימא עינו של הבירו יסמא את עינו שיהיו שוים כאהד, ופרשו‬ ‫השמלה לפני זקני העיר (דברים כ״ב) הדברים ככתבן‪ ,‬וירקה בפניו שתהא רוקקת‬ ‫בפניו ע״כ, אולם אין ספק אצלנו שכל אלה הדברים הם מהמוסיף על מג״ת באיזה‬ ‫מקומות דברים מעצמו ולפי זמנו המאוחר (יעוי׳ ע״מ‪ ,‬אקרא) ושם ידע המוסיף‬ ‫כבר מקראים‪ ,‬וקרוב כי פה משים דעת הקראים שבימיו בפי הבייתוסים הקדמונים"‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫ולהחכם ווייס לא הי׳ די לאמר שאין זה הוספה בטעות כי אם שכן אמרו‬ ‫באמת הבייתוסים‪ ,‬ויבוא ויטעה את הקוראים כי יש לו דברים מפורשים שזה הוא‬ ‫דעת הצדוקים בכלל מראש מקדמי ארץ‪ ,‬וכי שמעון בן שטח וחביריו הם בטלו‬ ‫זה מפני ריב הצדוקים והנצוח עליהם‪.‬
‫ואמנם כן כי לא הסתפק ההכם ווייס בזה כי אם שהנהו בא לאמר לנו גם‬ ‫דברים שלא שמעתן אוזן מעולם ויקחם מתוך יסודי דברי גייגער‪. ‬‬ ‫לאמר כי לא באו הצדוקים לחלוק על הקבלה כי אם שחכמי התורה (הפרושים בלשונם) הם שנו דת ודין ממה שהי׳ לפני זה‪ ,‬וננד זה עמדו הצדוקים‬ ‫בצדקתם הגדולה וביושר לבבם‪ ,‬עד שיהפוך לנו החכם ווייס את הכל ויאמר‪:‬‬ "בזמן ההוא נמצא הרושם הראשון למדרש על חק התורה‪ :‬עין תחת עין‬ ‫שכונתו תשלומי עין (ב"ק פ״ג מכילתא משפטים) נגד דעת הצדוקים שהיו אומרים‬ ‫עין ממש‪.‬" ‫
ומפני שאין ההכם ווייס יחיד בטענה זו על הקבלה מדין עין תהת עין‪,‬‬ ‫וכבר ישתמשו בזה גם כל הלבלרים למיניהם‪ ,‬אי אפשר מבלי לבאר הדבר גם‬ ‫במקום הזה‪.‬‬
‫ואמנם כן שגם אילו לא הי׳ לנו קבלת האומה בדברי התורה כי דין עין‬ ‫תהת עין ניתן רק לעונש ממון‪ ,‬היינו יכולים לדעת זה גם מעצמינו מתוך דברי‬ ‫התורה המפורשים‪.‬‬
וכן הדבר שזה ודאי שזה קבלה פשוטה כי עין תחת עין הוא לדין ממון‪.‬‬ ‫ובמשנה במס׳ בבא קמא ד׳ פ"ג‪ :‬לא נאמרו על זה לא דרשות ולא לימודים‬ ‫ולשון המשנה עצמה הוא ככל דיני יסודי התורה הפשוטים‪:‬‬ ‫
החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת‬ ‫ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאלו‬ ‫הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה הי׳ יפה וכמה וכו׳‪".‬‬
‫וכל זה הוא מיסודי המשנה אשר כבר גם נקבעו בכל לשונם לא לבד‬ ‫לפני ימי שמעון בן שטח כי אם גם לפני ימי שמעון הצדיק ככל קבלות האומה‬ ‫בדברי התורה אשר כבר נקבעו אז וכמו שכבר נתבאר לנו כל זה.‬‬ ‫
‫‪420‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫אבל גם אם לא היינו יודעין זה מתוך קבלת האומה‪ ,‬היינו יכולים לדעת‬ ‫זה גם מעצמינו מתוך דברי התורה המפורשים‪.‬ ‬
‫וראשונה עלינו לדעת שטעו כל המדברים מזה וחשבו שהקבלה היא שתרגום‬ ‫של עין תהת עין הוא ממון‪.‬‬
‫ואין זה כי אם טעות פשוט‪ ,‬ומפורש בדברי אונקלוס (שמות כ"א כ׳״ד)‬ ‫״עינא חלף עינא שנא חלף שנא ידא חלף ידא רגלא חלף רגלא״‪.‬ ‬
‫וכן תרגם גם בויקרא כ"ד י"ט ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן‬ ‫יעשה לו שבר תחת שבר עין תהת עין וכו׳ וג‬בר ארי יתן מומא בחבריה כמה‬ ‫דעבד כן יתעבד ליה תברא חלף תברא עינא חלף עינא שנא חלף שנא וכו׳״‪.‬‬
‫אבל דין המשנה החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים ״נזק וכו׳‬ ‫כיצד סימא את עינו וכו׳ רואין אוהו וכו׳״ הוא משום שעונש התורה ניתן‬ לתשלומי כפר‪.‬‬
‫וזה שעין תהת עין ושן תהת שן ניתן לתשלומי כפר הרי יוצא מפורש‬ ‫מדברי התורה‪.‬‬ ‫
שהרי מקרא מלא הוא בתורה (במדבר ל״ה) ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר‬ ‫הוא רשע למות וכו׳‪ ,‬ולא תקהו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ‬ ‫עד מות הכהן ולא תחניפו את הארץ אש־ אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ‬ ‫ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (ולא תקחו כופר לא‬ ‫יפטר בממון רש״י שם)‪.‬‬
‫ומבואר לנו ומפורש שהוציאה התורה רק את הרוצח לבד‪.‬‬
‫ואף שנאמר גם מפורש "‬מות יומת הרצח" בכל זה הוצרכה התורה לפרש‬ ‫לנו שלא נחשוב שאף שהוא ראוי מדין התורה להיות ״מות יומת הרצח״ בכל זה‬ ‫נוכל להחליף זה על תשלומי כפר, וביארה לנו התורה מפורש שאצל רצח אין‬ ‫הדבר כן‪ ,‬ומות יומת הרצח דוקא הוא‪ ,‬ולא ניתן זה לתשלומי כפר.
‫והוסיפה לבאר גם הטעם מדוע הדין כן בהורג נפש ״ולא תחניפו את הארץ"‬ וכו׳ ולארץ לא יכפר כי אם בדם שופכו״‪.‬‬
‫ואיזה ספק יוכל להיות אחר זה כי עין תחת עין ניתן לתשלומי כפר‪.‬‬ ‫והן דברי הברייתא בגמ׳ ב״ק פ״ג שם:
‫ואם נפשך לאמר הרי הוא אומר לא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא‬ ‫רשע למות לנפש רצה אי אתה לוקח כפר אבל אתה לוקח כפר לראשי איברים‬ ‫שאין חוזרין‪.‬ ‬
‫ומבואר גם מדברי הברייתא שאין הכונה שתרגום עין תחת עין הוא ממון‬ ‫כי אם שהכונה שעין תחת עין ניתן לתשלומי כפר‪ ,‬וזה הוא מפורש לשון הברייתא‬ ‫"אבל אתה לוקח כפר לראשי איברים"‪. ‬‬ ‫והננו רואים עוד שגם בחייבי גלות ביארה זה התורה ופרטה זה גם שם‪.‬‬ ‫ואף שיש לנו פרשיות שלמות בתורה מפורש שה‬הורג נפש בשגגה חייב‬ ‫גלות‪ ,‬וחייב לשבת שם עד מות הכהן הגדול‪ ,‬ושם בספר במדבר (ל"ה) פרשה‬ ‫שלמה בכל פרטי דיני עיר מקלטו ונאמר שם "וישב בה עד מות הכהן הגדל‬ ‫אשר משח אותו בשמן הקדש" ופרשה שלמה בספר דברים י"ט "שלוש ערים‬ ‫תבדיל לך וכו׳ וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריד‬
‫ ‫וכו'״‪ ,‬ובאה גם פרשה בספר דברים ד׳ עם שמות ערי המקלט "אז יבדיל משה וכו'‬ ‫את בצר במדבר וכו'״‪. ‬‬ ‫בכל זה מפורש בתורה "ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת‬ ‫בארץ עד מות הכהן ולא תחניפו את הארץ״‪. ‬‬ ‫ואיזה ספק יוכל להיות אחר זה אצל עין תחת עין שזה ניתן לתשלומי כפר‪.‬‬ ‫ולשון הרמב״ם ז״ל בהלכות חובל ומזיק פ׳א ה״ג:
"זה שנאמר בתורה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אינו לחבול בזה כמו‬ ‫שחבל בחבירו אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כאשר עשה ולפיכך‬ ‫משלם נזקו והרי הוא אומר ולא תקחו כפר לנפש רצח לרוצח בלבד הוא שאין‬ ‫בו כופר אבל לחסרון אבר או לחבלות יש בו כופר." ‫
ומבואר הדבר שגם רבינו הגדול הבין הדבר כן שתרגומו של עין תחת עין‬ ‫הוא גם לפי הקבלה עין ממש‪ ,‬רק שזה ניתן לתשלומי כפר‪.‬‬
‫ועין תחת עין הוא "שהוא ראוי לחסרו אבר" אבל לחסרון אבר או לחבלות‬ ‫יש בו כפר‪.‬‬
‫וכן הבין זה הר"א אבן עזרא וכתב (שמות כ״א כ״ד) "והנה פי׳ עין תחת עין‬ ‫ראוי להיות עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו״‪.‬‬ ‫
ואין לשונו מדוקדק והלשון צריך להיות "אבל יתן כפרו״.
‫וזה שיש כאן דין כפר הרי אין ספק כלל שהוא יוצא מפורש מדברי התורה‪.‬‬ ‫ועל פי ‬הטעות הזה שלא הבינו שהוא רק מדין תשלומי כפר‪ ,‬וחשבו שלפי‬ ‫הקבלה תרגום המלות הוא ממון על ידי זה נתחבטו הרב ר' צבי חיות והרב שי״ר‬ ‫להבין איך תרגם אונקלוס במקום הזה את הפסוק כצורתו‪ ,‬והם המציאו להם כלל‬ ‫הדש לאמר שבהלכות המסורות לבית דין לא שמר אונקלוס את הקבלה‪.‬‬
‫ולבד ממה שבמקום הזה אין מקום לזה אם אין זה קבלה על דברי הכתוב‬ ‫כי אם תרגום הכתוב עצמו‪.‬‬
‫הנה גם לבד זה כבר כתב שם על זה הרב בעל נתינה לגר לאמר "רש״ל‬ ‫ראפאפורט ומהר״צ חיות זצ״ל החליטו כי רק בהלכות המסורות לכל אדם פרטי‬ ‫נזהר המתרגם בנפשו לבלי ימנע את הקבלה בתוך חכו‪ ,‬לא כן בדברים המסורים‬ ‫לבית דין‪ ,‬לא חשש לתרגם רק הפשט לבד‪ ,‬וסתיךות רבות נמצאו לזה כאשר ביארנו‬ ‫בהקדמה כוללת״ אלה דבריו‪.‬‬
‫וכל זה גרם לכולם יחד הטעות הכולל אשר הי׳ בזה שחשבו שהקבלה‬ ‫הוציאה כאן הדברים ממשמען לאמר שפירוש המלות של עין תחת עין ושן תחת‬ ‫שן הוא ממון‪.‬‬ ‫
ואין זה כי אם טעות פשוט, וגם לפי הקבלה פירוש המלות של עין תחת‬ ‫עין ורגל תחת רגל הוא ממש, אלא שזה הוא בדברי הרמב״ם שהוא ראוי לחסרו‬ ‫אבר ועל כן גם כן צריך לתרגם, וכמו שתרגם אונקלוס עינא חלף ‬עינא שנא חלף ‫שנא ידא חלף ידא״.
‫והקבלה היא שיש כאן תשלומי כפר‪ .‬וממילא ניתן לכפר‪ ,‬ולדמי עינו דמי‬ ‫שנו ודמי ידו. ‫
‫‪428‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫והוא לא לבד קבלה כי אם גם יוצא מפורש מדברי הכתובים באין מקום‬ ‫לנטות מזה ימין ושמאל(כג)‪.‬ ‬
‫ויש לנו מקום אחר בתורה ששם באו שני הדברים יחד מפורשים בתורה‬ על מקומו‪.‬‬
‫והוא בדין שור שהמית איש‪ ,‬ששם מפורש בכתוב "וגם בעליו יומת"‬ ‫מפורש אחר זה "אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו", ולשון הכתוב (שמות‬ ‫כ"א כ״ט):‬
‫ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש‬ או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת. אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל‬ אשר יושת עליו‪.‬‬ ‫
וזה הי׳ הכרח לפרש במקום הזה עצמו ואי אפשר הי׳ לסמוך על הנאמר‬ ‫שם לפי שגם זה הוא מה שנהרג אדם, אשר שם גם בשוגג חייב גלות, לא ניתן‬ ‫לתשלומין ולדין כפר, ועל כן הי׳ הכרח לפרש זה במקומו‪.‬‬
‫אבל זה ודאי שתרגום הכתוב של "וגם בעליו יומת" הוא כמו שתרגם‬ ‫אונקלוס "ואף מריה יתקטל" ואי אפשר לתרגם בענין אחר‪.‬
‫ובכל זה ידענו מדברי הכתוב שהכונה רק בדברי הרמב־ם ז"ל "שהוא ראוי‬ ‫לעונש גדול" אבל ניתן לתשלומין בתורת כפר פדיון נפשו‪.‬‬
‫ולשון הר"א אבן עזרא שם "אין ספק כי אין כופר למומתי בית דין על‬ ‫כן אמרו מעתיקי הדת כי וגם בעליו יומת מיתתו בידי שמים, הנה יהי׳ זה יומת לפי‬ ‫דעתי כמו עין תחת עין שהוא ראוי שיומת אם לא יתן כופר נפשו" אלה דבריו‪.‬‬ ‫
ואחר שידענו זה מדברי התורה שדין "וגם בעליו יומת" ניתן לתשלומין‬ ‫ולדין כופר, שוב אין שם כי אם תשלומין‪.‬‬
‫וכן ממש הוא עם עין תחת עין ורגל תחת רגל, פירוש המלות ותרגומן הוא‬ ‫ממש, וגם בזה כונת התורה כמו בדבריה "וגם בעליו יומת״ שהוא ראוי לעונש‬ גדול כזה וידע בנפשו שעבר על דבר גדול מאד, אשר ראוי להשמר ולהזהר‪.‬‬
‫אבל כמו שם כן גם בזה יוצא מפורש מדברי התורה שניתן לתשלומין,‬‬ ‫ולדין כופר‪.
ולא יוכל להיות בזה אפי׳ נדנוד ספק כלל שעצם דין התורה אצל עין‬ ‫תחת עין ורגל תחת רגל, הוא שניתן לתשלומין, כמו שלא יוכל להיות שום ספק‬ ‫שהדבר כן אצל "וגם בעליו יומת". ‬
‫והחכם ווייס הי׳ כאן גם למהפך בזכותן של ישראל כדי להפוך בלהות‬ ‫על תורתם:‬
‫ויאמר שם "והראשונים בין העמים אשר הי׳ להם החק לשלם נזקי חגוף‬ ‫בתשלומי ממון היו הרומיים, והנה זה טעות לחשוב שהפרושים תארו החק הזה‬ ‫
------------------------------ ‫
(כג) ומתוך זה עצמו, שעין תחת עין הוא ממש רק שניתן לתשלומי כפר, ‬‬סבר שם ר' אליעזר שעל כן צריך להיות עין תחת עין ממש ושמין דין ממון בניזק ולא במזיק.
והוא הנאמר שם בגמרא (פ"ד) "תניא רי אליעזר אומר עין תחת עין ממש, ממש סלקא דעתך, ר' אליעזר לית ליה ככל הני תנאי וכו' אמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק".
והיינו דתשלומין צריך לדון בהם דין עין ממש, ואינו משלם דמי הניזוק כפי עינו של ניזק כי אם דמי ‫עינו של מזיק, שהרי עינו הי' ראוי לנקר, רק שניתן לתשלומין, אבל זה הוא עינו של מזיק ולא של ניזק וכמו ‫בכפר שור שהרג אדם שהוא דמי מזיק, וע"ש בתוס' פ"ד ד"ה אלא‪.‬‬ ‫
‫‪430‬‬
הצדוקים ‬והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫והוא רק תמהון לראות איך לא שם לב לדבריו ויסתור גם את עצמו‬‬ ‫בנשימה‬ אחת.
‫ואם "אזנו וחקרו ויסדו זה מצד הכרתם הפנימית מן הצדק ולפי מדרגת‬ ההשכלה אשר התנשאו עליה ‬בהמשך הזמנים."
איך הי׳ זה מפני הריב עם הצדוקים והנצוח עליהם‪.‬‬
‫אבל כך הוא עונשם של מבדי דבדים של תהו, כי יסתרו גם את עצמן‪.‬‬
‫ואמנם כי כל דבריו אינם כי אם דברי טעות ככל אשר כבר נתבאר, ולא‬ ‫נעשו עיקרי דינים בישראל על ידי ריב הצדוקים והנצוח עליהם, ולא שנו הפרושים‬ דבר בתורה מפני הכרתם את הצדק, ומי כחכמי התורה היודעים כי משפטי ד׳ אמת‬ ‫צדקו יחדיו צדק עולמים, קבלת האומה בכללה היתה אור לנתיבתם, ובמקום הזה‬ ‫נלוה עם זה יחד גם דברי התורה המפורשים.‬
ואמנם כי גם הצדוקים עצמם בכללם לא התנגדו לזה, וכל הדבר הי׳ רק‬ ‫בתור טענה מהבייתוסים, ונדבר על זה עוד בפרק הבא.‬ ‫
‫פרק י״ח‪.‬‬
‫ ‫ואחרי כל מה שנתבאר לנו מכל עניני הצדוקים בנוגע לתורה הנה יגלו‬ ‫לפנינו כל דברי יאזעפוס בזה, ויראו גם מעצמם. ‬
‫כבר נתבאר לנו בדברים שאין ספק בהם כי כל דברי יאזעפוס על הצדוקים‬ ‫בנוגע לתורה, וכל דבריו ממעשי יוחנן כהן גדול מזה, והעונש אשר שם על‬ ‫מתנגדי הצדוקים, כל זה ידובר רק בנוגע להתקנות דרבנן‪.‬‬
‫ואך זה לבד הי׳ מעתה יסוד כללי לכל הצדוקים ועל זה לבד פרסמו עתה ‫הצדוקים והכריזו מהתנגדותם הכוללת והמוחלטת, ואך לזה לבד גם נאות להם‬ ‫יוחנן כהן גדול לבטל ולענוש על זה.
‫אבל לא הזכיר יאזעפוס כל מאומה מהתנגדותם בפירושי התורה הכתובה, והתנגדותם בתארי המצות הכתובות בתורה, או בכלל התנגדות לאמר שאין זה וזה כונת דברי התורה, מכל זה אין זכר אצל יאזעפוס.
ומתוך כל מה שנתבאר נראה ונכיר עד כמה צדק בכל זה.
כי בנוגע לדברים הכתובים בתורה הנה כל מה שהגיע אלינו מהתנגדות הצדוקים בכל המשך ימיהם לבד אשר הנם רק בדברים מעטים, הנה גם כולם אך‬ ‫בדברים כוללים, אשר שם הי׳ הכרח להצדוקים להחליט דבר, ולא הי׳ אפשר‬ ‫להשאיר הדבר לרצון איש ואיש‪ ,‬ובשעה שעמדו הם בראש או בשעה שקרה מה‬ ‫שקרה והי' להם ענין של נצחון היו גם מוכרחים לעשות להם הסכמה כוללת, הסכמת החלט, והתנגדות מתוך הסכמת החלט.
‫ובכל זה הנה גם הדברים המעטים הכוללים האלה, גם בהם לא באה התנגדותם בפעם אחת‪ ,‬ואף לא בימי דור אחד‪.‬‬
‫ומזה נוכל להבין ולדעת כי לא הי׳ זה לא מתוך יסוד ערוך ומסודר‬ ‫מתחלת ימי הפרדם, ‬ולא מתוך פרינציפ קבוע, ‬וגם לא מתוך ידיעה שלמה אשר‬ נתבשלה במהשבה תחלה. ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל‪ ‬בימי יוחנן‬
‫רטז‬
‫ ‫עד שגם דבר עצרת אחר השבת, אשר הוא דבר כולל וגדול יתר מאד‪,‬‬ ‫ובא בכל שנה ושנה, בכל זה לא התנגדו גם לזה עד סוף הימים, בימי רבן יוחנן‬ ‫בן זכאי (עי׳ בפרק ‬ט"ז)‪.‬‬
‫ונם אז בא עיקר הדבר רק על ידי הבייתוסים‪ ,‬וה‬צדוקים גם הם עזרו אז‬ ‫עמהם‪ ,‬ותהי על ידי זה להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל‪ ,‬אבל תחלתו של דבר‬ ‫בא גם אז רק על ידי הבייתוסים כמו שכבר נתבאר‪.‬‬
‫ודבר עין תחת עין ממש, וירקה בפניו ממש, ופרשו השמלה ממש, לא היתה גם לסוף להתנגדות כוללת מהצדוקים בכלל, ועל כן לא באו הדברים בעיקר מגלת תענית, כי אם בההוספות המאוחרות, וגם לא הוזכרו בגמ׳ מהתנגדותם בזה, לפי שכל הדבר הי׳ רק טענה מהבייתוסים, והצדוקים בכלל לא שמו לב לזה, ולא עזרו על ידם‪ ,‬ולא בא הדבר לידי התנגדות כוללת.
והרב שי"ר בדברי שלום ואמת ירצה להכחיש לגמרי את ההוספה המאוחרת הזאת אשר במגלת תענית, וירצה לאמר כי לא התנגדו לזה לא הצדוקים ולא הבייתוסים ואחרי העתיקו הדברים בלשונם במגלת תענית לפנינו יאמר שם עמוד ‪:15‬‬
אולם אין ספק אצלנו שכל אלה הדברים הם מהמוסיף על מגלת תענית‬ ‫באיזה מקומות דברים מעצמו ולפי זמנו המאוחר (יעוי' ע"מ‪ ,‬אקרא) ושם ידע המוסיף‬ ‫כבר מקראים‪ ,‬וקרוב כי פה משים דעת הקראים שבימיו בפ׳ הבייתוסים הקדמונים״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫והחכם גרעץ גם הוא ירצה להכחיש דברי הגליון הזה במגלת תענית בנוגע‬ ‫לוירקה בפניו ופרשו השמלה (ח״ג עמוד ‪.(693‬‬
‫ואף כי אי אפשר להסכים עמהם להכחיש דברי הגליון לגמרי‪ ,‬לפי שבימים‬ ‫הראשונים לא בדו דברים מלבם‪ ,‬ובודאי הוסיפו זה מתוך איזה מקור שהי׳ לפניהם‪.‬‬
‫אבל זה ודאי כן הוא שלא הי׳ בזה התנגדות כוללת‪ ,‬מה‬צדוקים בכללם‪,‬‬ ‫כי אם שעשו להם הבייתוסים טענות של ויכוה מזה נגד חכמי התורה, ועל כן‬ ‫לא בא זה בעיקר מגלת תענית עצמה. ועל כן גם לא הוזכר מזה דבר בשום‬ ‫מקום בגמ' אף שזה כולל שלשה דברים שונים מענינים שונים בסוגיות ה‬גמ׳‪,‬‬ ‫ובכל זה לא הוזכרה גם אחת מהם בגמ'‪.‬‬
‫וכן זה מה שאמרו הצדוקים תירש הבת עם בת הבן‪ ,‬גם זה הי׳ רק בסוף‬ ‫הימים‪ ,‬דהיינו כאשר הרימו הצדוקים ראש עוד הפעם בימי פקידי הרומיים‪.‬‬
‫ובמס׳ בבא בתרא ד׳ קמ״ו‪ :‬נאמר‪:‬‬ ‬דתניא בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא שהיו צדוקים אומרים תירש‬ ‫הבת עם בת הבן נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים מניין זה לכם‬ ‫וכו׳ וכן הוא גם במגלת תענית פ"ח(כד)‪.‬‬ ‫
והנה הי׳ גם זה רק בסוף ימי הצדוקים, בימי רבן יוחנן בן זכאי.
וכן גם זה שהיו הצדוקים אוכלים מנחת בהמה, הנה במגלת תענית פרק ח׳ הדבר מפורש שה‬י׳ גם זה בסוף ימי הצדוקים, בימי רבן יוחנן בן זכאי.
"‬בעשרין ושבעה ביה (במרחשון) תבת סולתא למיסך על מדבחא מפני שהיו‬ ‫הצדוקים אוכלים מנחת בהמה נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן וכו׳‪".‬‬ ‫
------------- ‫
(כד) רק שבמגלת תענית בא זה בחדש אב‪ ,‬ואין זה נוגע לדברינו במקום הזה.‬ ‫
‫‪432‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫וניסוך המים בחג הנה במס' סוכה ד׳ מ"ח נאמר זה סתם, אבל מדברי‬ ‫יאזעפוס אלטטי' ‪ XIII, 13, 5‬יוצא שפרצו בזה הצדוקים ראשונה בימי אלכסנדר‬ ינאי, וכמו שנדבר על כל זה עוד בפרק ל"א‪.‬‬
ודבר שריפת הנשרפים על ידי חבילי זמורות מפורש במשנה סנהדרין שהי' זה בימי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק(כה)‪.‬ ‬
‫ומבואר נגלה לפנינו כי בנוגע לדברי התורה הכתובה, ‬דרכי פירושה, ודבר‬ ‫הקבלה בתוארי המצות וכל עניני קיומם, הנה בכל קלות ראש של הצדוקים בכל‬ ‫זה, ‬לא הי' להם בכל הדברים האלה כל יסוד כולל ומוחלט, לא חקרו עליהם‪,‬‬ ‫ולא עסקו בכל זה כל עיקר. ואך במשך הימים, בהמשך של זמן גדול ורב,‬ ‫ומתוך מקרים שונים, ‬באו מהם התנגדות שונות בפרטים מעטים של דברים כוללים,‬ ‫אשר במקרים ההם עשו להם הסכמה כוללת, ‬ומתוך זה גם התנגדות כוללת, וגם‬ ‫הפרטים המעטים ההם הרבה מהם היו רק בזמן היותר אחרון של הצדוקים היינו‬ סמוך לימי החורבן בימי רבן יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫ומכל זה נוכל גם אנחנו לדעת שכן הוא ככל דברי יאזעפוס שהיסוד האחד‬ ‫אשר הכריזו עליו הצדוקים בפומבי לדבר כולל ולהחלט כללי בנוגע לתורה הי׳‬ ‫רק זאת שהנם מבטלים את כל התקנות מדרבנן‪.‬‬
‫היינו כל הדברים אשר דבר אין להם עם דברי התורה, כל הדברים‬ ‫המפורסמים לתקנות מדרבנן משמרת וסייג לתורה, ‬ודבר אין להם עם עצם דברי‬ ‫התורה הכתובה, ואשר מתחלתן לא נבראו כי אם משמרת לתורה, ונמסרו כן‬ ‫להעם רק לשם תקנות מדרבנן‪.‬‬
‫וזה הוא שהסכים יוחנן כהן גדול לבטל ועל זה הוא ששם גם עונש על‬ ‫כל איש אשר ימרה את פיו ויקיימם‪.‬‬
‫ואך זה הי׳ מאז לחק כללי להצדוקים, חק כללי מוחלט המשתרע על כל‬ ‫הדברים הנכללים בזה‪.‬‬ ‫
פרק י"ט‪.‬
‫ ‫ועלינו לבלי להעלים עין מאת אשר החכם גייגער מתפאר עלינו בהחלוץ‬ ‫חלק ו׳ כי יש לו דברים מפורשים, ‬כי הצדוקים היו להם דינים אחרים בנוגע‬ לשבת ויום טוב‪.‬‬ ‫
והוא נם שש בנוגים שלו, ‬ובעמדו גם הוא בתוך הטעות הכולל של כל‬ ‫חוקרי אשכנז אשר מחסרון ידיעה בהמשנה חשבו כי הפרושים חדשו בתורה יסודות‬ ‫חדשים (כבר נתבאר לנו כל זה) בא הוא ויוסיף הבל כי דבר הצדוקים הי׳ כי‬ ‫בחששם לדבר ד׳ השתדלו כי ישארו דברי התורה כמו שהם‪.‬‬ ‫ ------------------------- ‫
‫(כה) אי אפשר לאמר שכבר התנגדו הצדוקים לזה מראשית הימים, וכבר עשו כן למעשה ‫בהיות אז סנהדרין של צדוקים, רק שבימי ר' אליעזר בר' צדוק אירע כן עוד הפעם בהיות ‪אז סנהדרין של‬ צדוקים, שאלו הי׳ הדבר כן לא הי׳ אפשר לחכמים להשיב לר׳ אליעזר בר׳ צדוק בלשון כזה ״מפני שלא הי׳‬ ‫בית דין של אותה שעה בקי" (צדוקים היו כלשון הגמ׳) שהלשון הזה מורה על עצמו שהי׳ זה דבר חדש אז‬ ‫להם, וטעו מתוך אי‪-‬ידיעתם, ואי אפשר לאמר כן על דבר שהי׳ כבר חק להצדוקים, ואי אפשר לאמר כן על‬ ‫מה שעשו כפי אשר החליטו כבר הצדוקים אשר לפניהם, וגם ר׳ אליעזר בר׳ צדוק עצמו הי' יודע מזה שזה חק‬ ‫לצדוקים‪ ,‬ולא הי׳ שואל על זה‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריז‬
‫ ‫ואחרי כי דיני שבת ויום טוב הנם באמת כוללים עיקר היותר גדול ממצוות‬ ‫התורה בחיי העם‪ ,‬ואינם לא מדברים המסורים לבית דין‪ ,‬ולא מדברים שבמקדש‬ ‫הכוללים את כל העם יחד‪ ,‬כי אם שהנם דברים של כל אחד ואחד לעצמו‪.‬‬ ‫כי על כן עלינו לשום לב לדבריו אלה‪ ,‬ונעתיק בזה את כל יסודי דבריו‬ ‫שם אשר גם יאמר עליהם כי הנם יסוד שיטתו‪ ,‬ובעמוד ‪ 13‬יאמר בלשון‬ ‫מדברת גדולות:‬
‫עד הנה לא נודע תוכן ההבדל העצום אשר בין הצדוקים לפרושים וכו׳‬ ‫וכנגדם הפרושים וכו' ויהי את נפשם (של הפרושים) לקשור את ‬לב העם עליהם‬ ‫במנהגים ותקנות חדשות וכו׳ ובכל מקום אשר הי׳‪ ‬זה נגד פשט דברי התורה‬ ‫דרשו והוסיפו וגרעו והראו כי אין זה סתירה‪ ,‬והראו כי לא לבטל דברי תורה‬ ‫באו כי אם לפרשה ולמלאות דבריה והמציאו המצאות וערמות(כו) למען יקומו‬ ‫שניהם יחדיו דברי התורה ולחץ ההמוני ובל עוד אשר קמו הצדוקים נגדם‬ ‫ואמרו ראה זה חדש הוא וכל תקנותיהם אין להם לא שורש ולא עיקר‬ ‫בתורה אבל הן מבטלות דבריה וכו׳ ויאריכו העתים ותרב הפרצה ותחת כי בראשונה‬ ‫עוד לא הרחיקו הלאה ויהי הקשר בין תורת הצדוקים ובי‬ן תורת הפרושים‬ ‫עוד אמיץ‪ ,‬במשך הזמנים הי׳ ההבדל הולך וגדול ובקנאה יתירה התאמצו (הפרושים)‬ ‫לסור מדרכי הצדוקים וכו' עד בוא ר׳ עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה‪,‬‬ ‫ותהי ליסוד מוסד ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים וגם הלכות‬ ‫הפרושים הקדומה נשען עליהם וכו׳‪.‬״‬
‫העתקנו את כל הדברים האלה לראות מהם עד כמה לא ידעו כל החוקרים‬ ‫האלה דבר בנונע להמשנה בכלל ובנוגע לר׳ עקיבא בפרט‪ ,‬והרשו להם לדבר על‬ ‫עולם מלא אשר לא ידעו שם ולא כלום‪.‬‬ ‫
ואחרי כל הדברים הבטלים האלה יאמר שם עמוד ‪ 16‬בנוגע לשבת‬ ‫ויום טוב:‬ "‬מצות שבת היתה חביבה מאז בעיני שבי הגולה‪ ,‬ועליה הזהירו עזרא‬ ‫ונחמיה מאד וכו׳׳, איסור הבערה מפורש בתורה, וגם במן מצאו את אשר תאפו‬ ‫אפו ואת אשר תבשלו בשלו ופירשו זה מערב שבת‪ ,‬ועל כן החמירו על הבישול‬ ‫ורוב האיסורים האלה הנהיגו גם בחגים ובמועדים‪ ,‬יען כי גם בהן נאסרה מלאכה‪,‬‬ ‫רק באיסור בישול הקילו‪ ,‬הן באמת לא נודע "אם הצדוקים התירו הבישול ביום‬ ‫טוב״ ‬ואם גם נניח כי התירוה לא התירו הבערה שלא לצורך בשול ושום דבר‬ ‫אשר איננו למאכל ולמשתה ועל פיהם אמרו בית שמאי ״המחזיקים בהלכה‬ ‫קדומה״ לא יחם אדם חמין לרנליו אלא אם כן ראוין לשתיה ובית הלל מתירין‪,‬‬ ‫ועוד שם בגמרא ׳ביצה ד׳ כ״ג בית שמאי אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם‬ ‫כנגדה ובית הלל מתירין‪ ,‬והמשנה שם סתמה כבית הלל‪ ,‬והכותים באמת אומרים‬ ‫כי גם ביום טוב אסור לבשל, והכתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה‬ ‫לכם הכתוב בחג המצות וממנו נשמע שכל המלאכות הצריכות לבישול מותרות‬ ‫ביום טוב הם אומרים כי ענינו רק על קרבן פסח‪ ,‬והוא מותר לצלותו ביום טוב‪,‬‬ ‫אך לבשל לביתו אסור בפסח ובכל ‬שאר יום טוב וגם הקראים נחלקו בדבר"‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬ ‫
----------- ‫
(כו) בנוגע לדבריו אלה נשוב עליהם בההשלמות. ‫
‫‪434‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫והנה הכל טוב ויפה‪ ,‬רק שדבר אחד חסר‪ ,‬כי החכם גייגער וכל חביריו‬ ‫הכותים והקראים לא ראו דברי הכתובים במקומם‪.‬‬
‫והנה יאמר לנו כי המאמר הכולל הבא בדברי התורה "אך אשר יאכל לכל‬ ‫נפש הוא לבדו יעשה לכם" ענינו רק שמותר לצלות את קרבן הפסח‪ ,‬אך לבשל‬ ‫לביתו אסור בפסח ובכל שאר יום טוב‪.‬‬
‫אבל הלא הדברים שם אינם כלל על יום ראשון של פסח לבד‪ ,‬כי אם ‫גם על יום השביעי של החג הזה אשר אין בו זבח פסח‪.‬‬
‫ולשון הכתובים שם (שמות י"ב) ט"ז הם‪:‬‬ "‬וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכה‬ ‫לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם."‪
‫ומפורש שזה הולך על יום השביעי כמו על יום הראשון‪ ,‬ועל שניהם הוא‬ ‫אומר "כל מלאכה לא יעשה בהם" ועל שניהם הוא אומר "‬אך אשר יאכל לכל‬ ‫נפש הוא לבדו יעשה לכם"‪.‬ ‬
‫ואם על יום ה־אשון יכלו גייגער והכותים לבדות הבלים שמאמר כולל כזה ‫ילך רק להתיר צליית הפסח ולא כל צרכי אוכל נפש‪ ,‬הנה לא ראו שזה עצמו‬ ‫נאמר גם על יום השביעי שאין שם זבח פסח‪.‬‬
‫וכל זה גרם להם את אשר בבואם לחקירת חכמת ישראל היו כחולמים‪,‬‬ ‫עינם ולבם הי׳ להפך הכל לתהו ובהו‪ ,‬וכיון שמצאו איזה דרך לזה שכחו מתוך‬ ‫שמחתם ולא ראו נם את אשר בין עיניהם(כז)‪. ‬‬ ואך בהשתוממית אפשר לראות דרכי חקירה כאלה גם אלו לא הי' נאמר‬ ‫מפורש בכתוב גם יום השביעי‪.‬‬
ואיזה דרך יוכל איש השם עיניו ולבו לדבריו לאמר כי מאמר כולל כזה‬ "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" אינו בצרכי איש וביתו‪ ,‬כי אם‬ ‫לאמר שמותר לצלות הפסח‪.‬ ‬
‫עכשיו הנה הדבר מפורש בכתוב הזה עצמו ובכל זה הנה גם זה לא הי׳‬ ‫די לאלה‪.‬‬
‫ועל דברי תהו כאלה הי׳ אפשר עוד לקרוא ולאמר "‬ובכל מקום אשר הי׳‬ ‫זה נגד פשט דברי התורה דרשו והוסיפו וגרעו"‪.‬‬
‫ולא ידעו כל חוקרי אשכנז כולם יחד את דבר יסוד התורה, ככל אשר‬ ‫כבר נתבאר זה בדברינו על דבר "המשנה ביסודה".
‫ועוד גם יותל מזה כי לא ידעו כולם יחד ולא שמו אל לב‪ ,‬כי דברים‬ ‫כאלה אשר נמסרו להנהגת כל העם כולם בביתם מקטנם ועד גדולם‪ ,‬הנם גם הרבה ‫‫
---------------- ‫
(כז) ואין אני חפץ לדבר במקום הזה על מה שלא ידעו ו‬לא הרגישו ההבדל בכל דברי התורה‬‬ שבשבת וביום הכיפורים נאמר בכל מקום "כל מלאכה לא תעשו" וביום טוב נאמר "כ‬ל מלאכת עבודה לא‬ תעשו" והתורה דקדקה כן בכל מקום‪.
‬‫ובמקום הזה נאמר גם אצל יום טיב ״כל מלאכה לא יעשה בהם״ מפני זה עצמו לפי שהי׳ צריך‬ ‫לכתוב אחר זה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" שזה אפשר לומר רק אחרי מה שנאמר לפני‬ ‫זה ״כ‬ל מלאכה"‪ ,‬ועל כן באמת נכתב במקום הזה כן.‬‬
‫וכל זה יבואר לנו במקומו, כי במקום הזה למותר לבאר זה אחרי אשר גם בלא כל זה‪ הדברים‬ ‫מבוארים כל צרכן‪.‬‬ ‫
‫‪434‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫והנה הכל טוב ויפה‪ ,‬רק שדבר אחד חסר‪ ,‬כי החכם גייגער וכל חביריו‬ ‫הכותים והקראים לא ראו דברי הכתובים במקומם‪.‬‬
‫והנה יאמר לנו כי המאמר הכולל הבא בדברי התורה "אך אשר יאכל לכל‬ ‫נפש הוא לבדו יעשה לכם" ענינו רק שמותר לצלות את קרבן הפסח‪ ,‬אך לבשל‬ ‫לביתו אסור בפסח ובכל שאר יום טוב‪.‬‬
‫אבל הלא הדברים שם אינם כלל על יום ראשון של פסח לבד‪ ,‬כי אם ‫גם על יום השביעי של החג הזה אשר אין בו זבח פסח‪.‬‬
‫ולשון הכתובים שם (שמות י"ב) ט"ז הם‪:‬‬ "‬וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכה‬ ‫לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם."‪
‫ומפורש שזה הולך על יום השביעי כמו על יום הראשון‪ ,‬ועל שניהם הוא‬ ‫אומר "כל מלאכה לא יעשה בהם" ועל שניהם הוא אומר "‬אך אשר יאכל לכל‬ ‫נפש הוא לבדו יעשה לכם"‪.‬ ‬
‫ואם על יום ה־אשון יכלו גייגער והכותים לבדות הבלים שמאמר כולל כזה ‫ילך רק להתיר צליית הפסח ולא כל צרכי אוכל נפש‪ ,‬הנה לא ראו שזה עצמו‬ ‫נאמר גם על יום השביעי שאין שם זבח פסח‪.‬‬
‫וכל זה גרם להם את אשר בבואם לחקירת חכמת ישראל היו כחולמים‪,‬‬ ‫עינם ולבם הי׳ להפך הכל לתהו ובהו‪ ,‬וכיון שמצאו איזה דרך לזה שכחו מתוך‬ ‫שמחתם ולא ראו נם את אשר בין עיניהם(כז)‪. ‬‬ ואך בהשתוממית אפשר לראות דרכי חקירה כאלה גם אלו לא הי' נאמר‬ ‫מפורש בכתוב גם יום השביעי‪.‬‬
ואיזה דרך יוכל איש השם עיניו ולבו לדבריו לאמר כי מאמר כולל כזה‬ "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" אינו בצרכי איש וביתו‪ ,‬כי אם‬ ‫לאמר שמותר לצלות הפסח‪.‬ ‬
‫עכשיו הנה הדבר מפורש בכתוב הזה עצמו ובכל זה הנה גם זה לא הי׳‬ ‫די לאלה‪.‬‬
‫ועל דברי תהו כאלה הי׳ אפשר עוד לקרוא ולאמר "‬ובכל מקום אשר הי׳‬ ‫זה נגד פשט דברי התורה דרשו והוסיפו וגרעו"‪.‬‬
‫ולא ידעו כל חוקרי אשכנז כולם יחד את דבר יסוד התורה, ככל אשר‬ ‫כבר נתבאר זה בדברינו על דבר "המשנה ביסודה".
‫ועוד גם יותל מזה כי לא ידעו כולם יחד ולא שמו אל לב‪ ,‬כי דברים‬ ‫כאלה אשר נמסרו להנהגת כל העם כולם בביתם מקטנם ועד גדולם‪ ,‬הנם גם הרבה ‫‫
---------------- ‫
(כז) ואין אני חפץ לדבר במקום הזה על מה שלא ידעו ו‬לא הרגישו ההבדל בכל דברי התורה‬‬ שבשבת וביום הכיפורים נאמר בכל מקום "כל מלאכה לא תעשו" וביום טוב נאמר "כ‬ל מלאכת עבודה לא‬ תעשו" והתורה דקדקה כן בכל מקום‪.
‬‫ובמקום הזה נאמר גם אצל יום טיב ״כל מלאכה לא יעשה בהם״ מפני זה עצמו לפי שהי׳ צריך‬ ‫לכתוב אחר זה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" שזה אפשר לומר רק אחרי מה שנאמר לפני‬ ‫זה ״כ‬ל מלאכה"‪ ,‬ועל כן באמת נכתב במקום הזה כן.‬‬
‫וכל זה יבואר לנו במקומו, כי במקום הזה למותר לבאר זה אחרי אשר גם בלא כל זה‪ הדברים‬ ‫מבוארים כל צרכן‪.‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריח‬
‫ ‫למעלה מקבלה כפירוש דברי התורה אשר היו צריכים למסורת ולחכמי התורה‬ ‫ובתי מדרש‪. ‬‬ ‫לא כן דברים כאלה אשר הנם גם חיים יחד עם העם עצמו‪ ,‬והנם גם‬ ‫למעלה מזיל קרי בי רב‪.‬‬
‫אבל החכם גייגער יש לו בזה דברים ברורים כי רק ר' עקיבא הוא יסד‬ ‫הלכה חדשה‪ ,‬ויאמר ביסוד דבריו: ‬
"‬עד בוא ר' עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ותהי ליסוד מוסד‬ ‫ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים וגם הלכות הפרושים הישנה‬ ‫נשען עליהם‪.‬״‬
‫ולעומת זה הוא יודע דברים ברורים מההלכה הישנה שלפני ר׳ עקיבא ויאמר:‬ "הן אמת לא נורע אם הצדוקים התירו הבישול ביום טוב‪ ,‬ואם גם נניח כי‬ ‫התירוה לא התירו הבערה שלא לצורך בישול ושום דבר אשר איננו למאכל‬ ‫ולמשתה‪ ,‬ועל פיהם אמרו בית שמאי "המחזיקים בהלכה קדומה" לא יחם אדם‬ חמין לרגליו אלא אם כן ראוין לשתיה ובית הלל מתירין‪.‬״‬
‫ומה נעשה להם לאלה שרצו להיות לחוקרי חכמת ישראל מבלי לדעת‬ ‫בה דבר‪.‬‬
‫כי דוקא בדבר הזה דברי ר׳ עקיבא ודברי בית שמאי אחת הם‪ ,‬ור׳ עקיבא‬ ‫לא לבד שיסבור כבית שמאי כי אם גם עוד יותר מהם‪.‬‬ ‫
ועי׳ פסחים ד׳ ה׳ תניא נמי הכי אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם‬ ‫מערב יום טוב וכו׳ דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר‬ ‫אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ומצינו‬ ‫להבערה שהיא אב מלאכה וכו׳ אמר רבא שמע מינה מדר׳ עקיבא תלת שמע‬ ‫מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה וכו׳ ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה‬ ‫הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך‪.‬‬
‫והנה בא גייגער ומלמדינו פרק גדול "כי על פי הצדוקים יחזיקו בית שמאי‬ ‫בהלכה קדומה‪ ,‬לבלי להתיר הבערה שלא לצורך בישול‪ ,‬עד בוא ר׳ עקיבא והוא‬ ‫כלה ליסד את ההלכה החדשה‪ ,‬ויתוץ את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים‬ ‫ונם הלכות הפרושים הקדומה נשען עליהם"‪. ‬‬ ‫ולפנינו ולעינינו כי דוקא ר׳ עקיבא יסבור שלא הותרה הבערה שלא לצורך‬ ‫בישול‪ ,‬והוא סובר ‬זה גם מדין תורה ולא מחומרא מדרבנן‪ ,‬שהרי יליף בזה‬ ‫דתשביתו מערב יום טוב‪.‬‬
‫ואף שיש בזה גם צורך מצוה‪ ,‬בכל זה יסבור שלא הותר זה ביום טוב‬ ‫לפי שצריך שיהי׳ הבערה לצורך בישול ומתוך לא אמרינן‪.‬‬
‫ומה תועלת בגבובי דברים אשר כולם אינם כי אם חסרון ידיעה‪.‬ ‬
‫וכבר נתבאר לנו כי לא לבד שאין דברי בית שמאי הלכה קדומה נגד‬ ‫הלכה חדשה‪ ,‬כי אם שגם אין בכל דבריהם מראש הש"ס לסופו שום דבר‬ ‫ביסודי ההלכה‪ . ‫
כל דבריהם ודברי בית הלל אינם כי ‬אם לפרש דברי המשנה ביסודה‪ ,‬וגם‬ ‫להעמיד ‬גירסתה‪ ,‬ולהגדיר סוף דבריה‪.‬‬ ‫
‫‪436‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ואמנם כי גם בלא כל זה הנה דברי גייגער גם כשהם לעצמם אין להם‬ ‫ענין כי אם להטעות את הקוראים שהרי הוא עצמו יודה כי אינו יודע אם אסרו‬ ‫זה הצדוקים או התירו‪ ,‬ואין לו על כל זה בנוגע להצדוקים אפי' רמז‪ ,‬איך הי'­‬ ‫דעתם‪ ,‬כי באמת אין ספק כלל שנהגו בכל זה ככל העם‪.‬‬
‫ובכל זה יבוא ויאמר "ועל פיהם אמרו בית שמאי"‪.‬‬
‫ודרכים כאלה קראו נם בשם הגדול של חקירת חכמה‪ ,‬אף שאין שם מכל‬ ‫זה דבר‪ ,‬עד שידבר על מקרא בתורה‪ ,‬ולא ראה מה שנאמר שם מפורש בדברי‬ ‫הכתוב הזה עצמו במקומו‪ ,‬ואין לו גם רמז איך הי׳ דבר הצדוקים בזה ובכל זה‬ ‫יאמר "ועל פיהם אמרו בית שמאי"‪.‬‬ ‫
‫פרק כ‪.‬‬
‫ ‫אבל הנה החכם גייגער יש לו בזה עוד דברים גדולים וחדשים מאד בנוגע‬ ‫לאיסורים ותקנות מדרבנן.‬‬
‫כבר נתבאר לנו כל צרכו כי עיקר יסוד התנגדות הצדוקים מימי יוחנן‬ ‫הורקנוס ואילך הי' להתקנות מדרבנן‪.‬‬
‫וגם בלא כל זה הנה הוא גם דבר המובן מעצמו שהצדוקים בודאי התנגדו‬ ‫להתקנות מדרבנן‪ ,‬שהרי זה הוא עצם התנגדותם התנגדות לדברי הכמים‪.‬‬ ‫
אבל החכם גייגער יש לו ראיות ברורות כי הצדוקים נהגו איסור בכל איסורי‬ ‫דרבנן‪ ,‬כמו לבלי ללכת חוץ לתחום‪ ,‬ולבלי לטלטל גם בחצר של דיורין בשבת‪,‬‬ ‫וגם במבוי משותף‪.‬‬
‫ואם בנוגע לבישול ביום טוב יש לו להחכם גייגער ראיות מדברי הכתובים‪,‬‬ ‫שהוא אסור לדעת הצדוקים, הנה בנוגע לאיסורי דרבנן יש לו דברים מפורשים‬ ‫בגמרא‪. ‬‬ ויותר מזה שיש לו ראיות ברורות כי לא לבד שהצדוקים נהגו איסור בכל‬ ‫אלה‪ ,‬כי אם שגם התנגדו שם על היתר העירוב וינהגו איסור גם אם יערבו בחצר‬ ‫והשתתפו במבוי‪.‬‬
‫ואם יפלא הדבר איך אפשר לחשוב כזאת נגד דברים ידועים לכל‪ ,‬לא‬ ‫יבצר מאומה מדרך חקירת חוקרי אשכנז‪ ,‬אשר חקירת חכמת ישראל לא נבראה‬ ‫אצלם כי אם לשרשה משרשה ולהפכה לתהו ובהו‪ ,‬ותהי להם למשחק‪.‬‬
‫‬‫ויאמר החכם גייגער בהחלוץ שם:‬ ״והצדוקים אמרו אין לנו חלק בעירוב ולא נחלה בשיתוף איש לאהלו‬ ‫ישראל‪ ,‬לא ילך חוץ לתחום ולא יטלטל חוץ לרשותו‪ ,‬וגם לא יבשל מיום טוב‬ ‫לשבת וכל הערמות ותחבולות הפרושים לא תועלנה להתיר דבר האסור וכו׳‬ ‫וזה אמרם לענין עירובי תחומין השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי‬ ‫שאינו מודה בעירוב אינו עירוב (משנה עירובין פ"ג מ"ב) ואמרו עלה ‬בבבלי ד׳‬ ‫ל״א ביד מי שאינו מודה בעירוב מאן אמר רב חסדא כותאי ורב חסדא ידע‬ ‫היטב דרכי הכותים ההולכים גם בזה עם הצדוקים‪ ,‬ולענין עירוב חצרות אמרו‬ ‫הדר עם העכו"ם בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי ‬זה אוסר עליו אמר‬ ‫רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהי׳ דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ריט‬
‫ ‫מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא זה ויאסר עליכם וכו׳ [[משנה עירובין ו א|משנה עירובין‬ ‫ריש פ"ו]] ומאמרם בבבלי שם ד' פ"ה צדוקי מאן דכר שמיה הוא בלי הבנה כי ‫הוא הוא מי שאינו מודה בעירוב" אלה דבריו‪.‬‬
‫ואין ספק כי בזדון דבר האיש הזה כי האם אפשר שטעה טעות כזה‬ ‫מהיפוך להיפוך‪.‬‬
‫והאם אפשר הדבר שלא ידע שמי שאינו מודה בעירוב הכונה שאינו מודה‬ ‫באיסור זה ובהצורך של מצות עירוב‪ ,‬ולא שאינו מודה בהיתר זה‪.‬‬ ‫והלא הי׳ יכול להבין זה גם מתוך משנה זו עצמה שהביא שרבן גמליאל‬ ‫יאמר בשם אביו "‬מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא זה ויאסור עליכם״‪.‬‬ ‫דהיינו שחשש שיוציא הצדוקי את כליו לחצר מפני שהוא לא יחוש לאיסור‬ ‫טלטול במבוי ככל דרכי הצדוקים‪.‬ ‬
‫ואמנם כן כי החוקרים האלה עצמם אשר יאמרו כי אין שורש בתורה‬ ‫לאיסור הוצאה גם ברשות הרבים‪ ,‬וחכמי התורה (הפרושים) בדו זה מלבם‪.‬‬ החוקרים ההם עצמם יהפכו פניהם כשזה נדרש להם ויאמרו שגם הצדוקים‬ ‫לא לבד שקיימו וקבלו את איסור הוצאה ברשות הרבים‪.‬‬ ‫כי אם שאסרו גם הוצאה במבוי שאינו מפולש וגם בחצר‪ ,‬אף שכל זה‬ ‫הלא ודאי שאינו כי אם תקנה מדדבנן‪ ,‬ולא נסתפק אדם בזה‪.‬‬
‫ולא זה בלבד כי אם שגם באו לאמר שהצדוקים החמירו בזה כל כך עד‬ ‫שגם לא רצו לטלטל שם על ידי עירוב ושיתוף‪.‬‬
כי חששו לתקנות דרבנן עד קצה האחרון ויראו לגעת באפס קציהם‪.‬‬ ‫
והבלים כאלה קראו בשם חקירת חכמת ישראל‪ ,‬ועל דבר־ם כאלה קרא‬ ‫אלינו בראש דבריו את הקריאה הגדולה "עד הנה לא נודע תוכן ‬ההבדל העצום‬ ‫אשר בין הצדוקים לפרושים" והוא יגלה לנו בזה תעלומות חכמה‪.‬‬ ‫
ולא הי׳ זה די לו‪ ,‬ונתן להצדוקים נם איסור תחומין‪ ,‬ויתן זה גם להכותים‪,‬‬ ‫וכולם יחד גם הכותים גם הצדוקים לא טלטלו גם בחצר המעורבת‪ ,‬וגם לא הלכו‬ ‫חוץ לתחום‪.‬‬
‫ולבד ממה שאין איסור זה מפורש בתורה‪ ,‬הנה לרוב הפוסקים אינו אסור‬ ‫כלל מן התורה‪ ,‬ואפי׳ י"ב מיל‪.‬‬ ‫
וגם מי שסובר שי״ב מיל יש לו סמך בתורה אבל זה דבר פשוט ומוחלט‬ ‫כי אלפים אמה ודאי שהוא דרבנן‪.‬‬
‫וכידוע שכל מקום שידובר בדין עירוב הוא רק בתחומין של אלפים אשר‬ ‫רק לזה מהני עירוב‪ ,‬אבל לא לי"ב מיל‪ ,‬ובתחומין של אלפים הלכה פסוקה‬ ‫שהוא רק מדרבנן‪ ,‬ורק ר׳ עקיבא יחיד הוא בדבר שהוא מסמיך זה לקרא דמדותם‬ ‫מחוץ לעיר אלפים באמה האמור אצל מגרשי הלוים‪.‬‬
‫והנה כדי לעשות מדהה‪ ,‬ולהפוך הדברים ולעשותן פלסתר הי׳ כדי גם‬ ‫לעשות את הצדוקים לא לבד לאוסרים תחומין של אלפים אמה‪ ,‬כי אם שגם לא‬ ‫הסכימו להתיר זה על ידי עירוב‪ ,‬ויאמר:
"‬והצדוקים אמרו אין לנו חלק בעירוב ולא נחלה בשיתוף איש לאהלו‬ ‫ישראל‪ ,‬לא ילך חוץ לתחום‪ ,‬ולא יטלטל חוץ לרשותו וכו׳‪.‬"‬ ‫
‫‪438‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ובכל זה יאמר‪:‬‬ "‬עד בוא ר' עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ותהי ליסוד מוסד‬ ‫ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים גם הלכות הפרושים הקדומה נשען‬ ‫עליהם‪.‬״‬
‫אבל הלא הדבר להיפך‪ ,‬שהרי אך ר׳ עקיבא הוא האוסר תחומין של‬ ‫אלפים‪ ,‬ודריש זה במשנת סוטה ד' כ״ו‪ :‬מקרא (במדבר ל"ה) הכתוב במגרשי‬ ‫הלוים ועריהם‪.‬‬
‫והיש קץ לדברי רוח‪ ,‬אשר גם מתחלתן לא נבראו כי אם להכחיש את‬ ‫דברי ימינו.‬‬
‫אבל אם החכם גייגער רואה בהמשנה בעירובין ריש פרק ו' ששם נאמר‬ ‫מפורש כי הצדוקים נהגו איסור לא לבד באיסור הוצאה ברשות הרבים‪ ,‬כי אם גם‬ ‫בחצר ובמבוי‪ ,‬עד שגם לא הודו להיתר עירוב ושיתוף‪.‬‬
‫הנה יעשה רעהו ונושא כליו החכם ווייס את הדברים פלסתר‪ ,‬לגמרי להיפך‬ ‫וגם כן ממשנה זו עצמה במס׳ עירובין.‬ ‫ובעמוד ‪ 119‬יאמר על הצדוקים‪:‬‬ "לא היו מודים בעירוב והכחישו איסור הוצאה בשבת (עירובין פרק ו' מ״א)״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה בא האחד ומעיד לנו בשם המשנה הזאת שלא לבד שהי' להם איסור‬ ‫הוצאה דאורייתא‪ ,‬כי אם שקיימו וקבלו גם סייג ותקון דרבנן שיש בזה גם בחצר‬ ‫ובמבוי‪ ,‬והוסיפו עוד לאסור גם חצר מעורבת‪.‬‬
‫והשני יעיד לנו בשם המשנה הזאת עצמה כי לא לבד שלא נהגו באיסור‬ ‫דרבנן שיש בזה כי אם שהכחישו גם לאיסור הוצאה עצמה‪.‬‬ ‫
ועל שולחן אחד שניהם כזב ידברו‪ ,‬ובמשנה שם אין שם לא דברי זה‬ ולא דברי זה‪.‬‬
‫וכל דברי המשנה שם אינם כי אם זאת שהצדוקים אינם מודים בתקנת‬ ‫חכמים שצריך ערוב, והם יטלטלו גם בלא עירוב‪ ,‬לפי שבאמת אין זה כי אם‬ ‫תקנת חכמים‪ ,‬וככל תקנות חכמים פקרו בריש גלי ‬ובפומבי‪ ,‬וזה הי׳ כל עיקר יסוד‬ ‫דבריהם לאמר שאינם רוצים לשמור תקנות חכמים‪.‬‬
‫ואין במשנה זו שום דבר חדש בנוגע להצדוקים כי אם את אשר כבר‬ ‫נתבאר שהיסוד אשר עשו להם הצדוקים מימי יוחנן הורקנוס ואילך הי׳ זה שאינם‬ חפצים בתקנות דרבנן. ‬
ומה אפשר לאמר על לשון ערומים אשר בחר לו החכם גייגער בראשית‬ ‫דבריו (הועתק בפרק הקודם) וכתב:
"מצות שבת היתה חביבה מאד בעיני שבי הגולה‪ ,‬ועליה הזהירו עזרא‬ ‫ונחמיה מאד וכו׳ איסור הבערה מפורש בתורה‪ ,‬וגם במן מצאו את אשר תאפו‬ ‫אפו ואת אשר תבשלו בשלו, ופירשו זה מערב שבת״ על כן החמירו וכו׳‪.‬״‬ ‫
אבל האם הם פירשו זה מערב שבת‪ ,‬והלא הדבר מפורש כן בהכתובים‬ ‫עצמם‪ ,‬והלשון בשמות ט"ז כ"ג: ‬
"ויאמר אלהם הוא אשר דבר ד׳ שבתון שבת קדש לד׳ מחר את אשר‬ ‫תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר‪.‬״‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רכ‬
‫ ‫והו‬א עצמו איזה שורות אחר זה יבוא ויבדא מלבו שלא לבד ביום השבת‪,‬‬ ‫כי אם שגם ביום טוב אסור בישול‪ ,‬ושזה הוא דעת הצדוקים על פי עומק פשט‬ ‫הכתובים‪ ,‬עד שבא ר׳ עקיבא ונתץ את עמודי ההלכה הקדומה והישנה‪.‬‬ ‫
וכל זה נכתב לשם חקירה‪ ,‬ולשם חכמת ישראל ודברי ימיו‪.‬‬ ‫
‫פרק כ״א‪.‬‬
‫ ‫ודברי ימינו אשר היו לשחוק אצל כל חוקרי אשכנז יחד נתנו מקום נם‬ ‫להחכם גרעץ לבנות בנין גדול באויר.‬‬
‫ובהיות הדברים גם נוגעים לכל דברינו על הצדוקים עלינו לבאר גם את זה‪.‬‬ ‫ואמנם כן כי הרשה לו החכם גרעץ במקום הזה להונות את הקוראים‬ ‫באופן גס מאד.
‫ובח"ג עמוד ‪ 113‬בא ויאמר:
"בכלל נראה כי בימי יוחנן הורקנוס נתרחבו חוקי הפרושים‪ ,‬חלק מהם על‬ ‫ידי הרחבת והקצרת דברי התורה על ידי פירושים וביאורים מדעתם וחלק מהם‬ ‫על ידי חדשות אשר חדשו‪ ,‬ועל כן הנה נפסלו אז נשים מעדות (יאזעפוס אלטטי'‬ ‫‪ IV, 8, 15‬, שבועות פ־ד מ״א) ואסרו אז את הסירוס באדם ובבהמה (יאזעפוס‬ ‫שם ‪, 8, 40‬ ספרא כ״ג כ"ד) אצל מלקות כתוב בתורה ארבעים‪ ,‬אבל מפני שכתוב‬ "‬ונקלה אחיך לעיניך" כי על כן קבע חק הפרושים ליתן אחת פחות מארבעים‬ ‫לבלי יבוא להוסיף (יאזעפוס שם ‪, 8, 22‬מכות פ"ג מ"י) הכתובים בתורה וקשרתם‬ ‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך‪ ,‬פירשו הם שהכונה שהפרשיות ההם אשר‬ ‫באו בהם ביחוד אחדות‪ ‬ד' ואהבתו וחסדו לעמו ולבלי לעבוד עבודה זרה צריכים‬ ‫לדיכתב ולשאת אותם על היד והראש" אלה דבריו.
‫הקורא דבריו אלה לתומו יחשוב כי בהמשניות ההם‪ ,‬ולכל הפחות בדברי‬ ‫יאזעפוס‪ ,‬יש שם כי כל זה נעשה בימי יוחנן הורקנוס.
‫שהרי אין תכלית דברי גרעץ להודיע לנו כי נשים פסולות לעדות וכי‬ ‫צריך להניח תפילין‪.‬‬ ‫
תכלית דבריו הם לאמר שכל זה נתחדש ראשונה בימי יוחנן הורקנוס‪,‬‬ ‫אבל הלא בכל המראה מקומות ההם אשר ציין ורשם אין גם זכר מזה.‬ ‫ותהי להיפך כי לא לבד בדברי המשנה כי אם שגם בדברי יאזעפוס הנה גם כל דבריו מזה הנם מדין תורה גמור‪. ‬
‫ובראשית דבריו מכל זה (IV, 8, 4) ‬יאמר מפורש‪:‬‬
"‬כל דבריי כתבתי כפי אשר הניחם משה (בתורה) והנחתי ידי מכל מליצה‬ ‫לפארם‪ ,‬ונם לא הוספתי דבר אשר לא צוה משה." ‫
ואמנם כי ככל הדברים הבדוים‪ ,‬אשר הכותבם יודע בעצמו כי הנם הבל‪,‬‬ ‫ולא ישים אליהם לב גם הוא‪ ,‬אף כן עשה בזה גם החכם גרעץ‪.‬‬
‫כי במקום אחר יכתוב הוא עצמו לגמרי להיפך.
והנה חשב בזה את מצות תפילין לחדשה אשר בדו להם הפרושים בסוף‬ ‫הימים בימי יוחנן הורקנוס דהיינו כבר בימי הצדוקים‪ ,‬ובעצם ימי התנגדותם‪.‬‬ ‫
‫‪440‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫אבל בנאטע ‪ 12‬אשר שם נדרש לו לבנות עולם מלא באופן אחר‪ ,‬ואחרי‬ ‫אשר בעמוד ‪ 695‬ יעתיק לו את דברי הגמ' במס׳ הוריות ד׳ ד' אין בית דין‬ ‫חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו‬ ‫פטורין ‬יאמר:
‫״הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא‪ ,‬מי‬ ‫שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות‪ ,‬אבל מי שיתנגד להם בדבר שנתקבלו‬ ‫מכל‪ ,‬גם מהצדוקים‪ ,‬אין בו עונש דין זקן ממרא והוא הנאמר בםנהדרין פ״ח‬ ‫"חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי ‬תורה‬ ‫פטור המשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב" ובכל היות הדברים האלה‬ ‫מוזרים יש לזה מקום בדברי העת ההיא. הדינים על זקן ממרא באו על ידי‬ ‫מחלוקת הצדוקים‪ ,‬ועל כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו‪ ,‬כי אלו ההלכות שהתנגדו‬ ‫להם הצדוקים עליהם חייב זקן ממרא‪ ,‬ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו‬ ‫בתורה‪ ,‬או דברים של קבלה שהסכימו עליהם הכל‪ ,‬על כן לא הי׳ על זה חק‪,‬‬ ‫ועל כן יכלו לעשות לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים‬ ‫והצדוקים‪ ,‬ומזה יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה‪ ,‬וכפי‬ ‫הנראה הסכימו לדברים כאלה אשר חופפה עליהם הדר שיבה מהימים הקדמונים‬ ‫כמו החק מהנחת תפילין וקשירתם על היד ועל הראש‪ ,‬אשר בהמשנה הזאת יבוא‬ ‫לדוגמא ממנה‪ ,‬אשר הצדוקים כנראה לא הכחישו‪“.‬‬
‫והנה יבאר הוא עצמו את הדבר "‬כי הצדוקים הסכימו לתפילין מפני הדר‬ ‫שיבה החופפת על החק הזה מהימים הקדמונים"‪.‬‬
‫ובכל זה שכח דברי עצמו‪ ,‬ובודה מלבו כי הוא דבר חדש אשד נתחדש‬ ‫בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬דהיינו בעצם ימי הצדוקים‪.‬‬
וזה הוא באמת דרך נוחה וקלה מאד כי יכתוב לו איש בכל מקום כפי‬ ‫אשר ירצה וכפי הדרוש לו במקום ההוא‪.‬‬ ‫
וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה‪ ,‬נם בלא סתירת דבריו‪.‬‬ ‫
‫על דבר שאין ספק שהודו בו גם הצדוקים לאמר על זה שנתחדש בימי‬ יוחנן כהן גדול לעיני הצדוקים‪ ,‬ובימי התנגדותם‪.‬‬
‫כי אמנם אין אנו צריכים לא להשערות ולא לפלפולים לדעת כי בתפילין‬ ‫לא הכחישו הצדוקים‪ ,‬כי הוא מפורש במשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד:‬
"‬העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו‬ הרי זו דרך המינות ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים."
‫ולפנינו כתוב במשנה ״נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות" ‫ובמשנה שבגמ׳ באיזה דפוסים "דרך הקראים" אבל ברמב"ם הלכות תפילין פ״ד ה״ג מפורש‬ ‫״המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זו דרך צדוקים״‪.‬‬ ‫‫ובודאי שזה הי׳ גירסתו במשנה‪.‬‬
‫וכל החוקרים האלה כולם הורגלו כל כך לנטות מכל דרכי החקירה‪ ,‬ולנהל‬ ‫את קולמסם כחפץ לבם‪ ,‬עד שגם כאשר הוכרח החכם ווייס נגד רצונו להסכים‬ ‫כי מצות תפילין מקוימת לכל ישראל עד שגם הצדוקים לא עלה על דעתם‬ ‫להתנגד לזה, בחר לו לשון ערומים‪ ,‬ויאמר בח״א עמוד ‪:118‬‬ ‫
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫רכא‬
‫ ‫"‬ומצאנו גם כן שהצדוקים, היו מודים לדעת הפרושים בפירוש המקרא‬ ‫אף במקום שפשוטו של מקרא יתפרש באופן אחר כמו במצות תפילין שהמקרא‬ ‫סובל שני פירושים או שנאמר כי והי' לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך הוא‬ בדרך משל וכו' או שנאמר שפירושו על אות ממש שיתן על היד ובין העינים‬ ‫וכמדרש הפרושים, והנה במצות תפילין, הסכימו הצדוקים עם דעת הפרושים״‬ ‫ואמרו על מצוה זו שהיא אחת שהודו בו הצדוקים למדרש הפרושים (שבת‬ ‫ק״ח)״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות איך הרשו להם על כל צעד וצעד להטעות את‬ ‫הקוראים.
‫והיכן הוזכר שם במס׳ שבת ד׳ ק״ח "שהיא אחת שהודו בה הצדוקים‬ ‫למדרש הפרושים״‪ ,‬והיכן אמרו זה על מצוה זו שם‪ ,‬והלא גם לא ידובר שם מזה‬ ‫כלל‪ ,‬והיכן הוזכר שום דרשה על יסוד מצוה זו לא לבד במס׳ שבת ד׳ ק״ח כי‬ ‫אם גם בכל הש״ס מראשו לסופו‪.‬‬
‫כל הדברים במס׳ שבת ד׳ ק״ח הנם רק זאת:‬ ‫זו שאילה שאל בייתוסי אחד את ר׳ יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין‬ ‫על עור בהמה טמאה (אמר ליה) דכתיב למען תהי׳ תורת ד׳ וכו׳ אלא מעתה על‬ ‫גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל וכו׳ אלא מעתה ‫יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמר‬ ‫לו קאלוס‪.‬‬ ‫
ועל הדברים כאלה שאין להם ענין כלל עם עצם מצות הנחת תפילין‬ ‫עצמה יאמר החכם ווייס:
"‬ואמרו על מצוה זו שה‬יא אחת שהודו בה הצדוקים למדרש הפרושים‬ (שבת ק"ח‪(.‬״‬ ‫אף שידע גם הוא שאין שם מכל זה דבר‪.‬‬ ‫
כי ‬אמנם כן לא הי׳ בזה לא מדרש של הפרושים‪ ,‬ולא הודאה של הצדוקים‪.‬‬ ‫הפרושים לא דרשו ולא חדשו בזה דבר‪ ,‬לפי שכל זה הוא קבלת האומה‬ ‫בדברי התורה, ובני ישראל עשו כן מימי עולם, ככל ידיעתם את המצות כולם‬ ‫הנאמרות בתורה אשר ידעו ענינם‪.‬‬
‫והצדוקים לא הודו בזה ביחוד‪ ,‬כי מעולם לא עמדו הצדוקים לחקור את‬ ‫המצות וענינם‪ ,‬ומעולם לא הושיבו מלומדים לחקור לא על תארי המצות‪ ,‬ולא‬ ‫על עניני דברי התורה‪ ,‬שלא הי׳ זה לא מלאכתם ולא ענינם‪ ,‬ולא נתנו לב לזה‬ כל עיקר. ‬
‫בעניניס הכוללים אשר הי׳ שם הכרח להחליט דבר אחד לכל‪ ,‬שם קרו‬ ‫דברים ופרטים אחדים בתוך המשך של זמנים שונים אשר ה‬וכרחו להחליט דבר‬ ‫ולעשות מתוך הסכמת החלט‪ ,‬או לה‬תנגד בהחלט‪.‬‬
‫אבל בכל יתר הדברים‪ ,‬ובפרט בדברים הנעשים מכל אדם לעצמו‪ ,‬שם לא‬ ‫עשו דבר‪ ,‬ויניחו לכל אחד לעשות ולהתנהנ כרצונו‪ ,‬ורובם לא פרשו מדרכי כל‬ ‫העם בכל זה‪ ,‬ובלשון האשה הצדוקית במס׳ נדה ד׳ ל״ג "אע״פ שנשי צדוקים הן‬ ‫מתיראות מן הפרושים" וזה הי׳ בזמן שלא היתה יד הצדוקים תקיפה ביותר‪ ,‬והיו בזה‬ ‫ז‪מ‬נים שונים‪ ,‬ככל אשר יבואר מתוך הדברים לפנינו‪.‬‬ ‫
‫‪442‬‬
‫הצדוקים והמאורע הכולל בימי יוחנן‬
‫ ‫ועל כן באמת לא הי׳ להם קולמוס לעצמם‪ ,‬ולא נבדלו מתוך העדה״‪.‬‬
‫ואחרי אשר נתבאר לנו כל הנונע לדרכי הצדוקים בהדת‪ ,‬נוכל לשום לב‬ ‫לעיקר דבר מעשי הצדוקים שהוא הממשלה במדינה אשר זה הי' כל תכלית דבר‬ ‫המפלגה הזאת מראשית ימיהם עד סופם‪.‬ ‬
‫ושם יתראו הצדוקים לפנינו בכל קומתם ובכל תארם‪ ,‬ונראה אותם בכל‬ ‫עלילות מצעדיהם‪.‬‬
‫ונכירם שנית ככל אשר ראינו אותם כבר לפנינו בימי המלחמה מראשית‬ ‫ימי אנטיוכום עפיפהאנעס עד אחרי נצחון האחרון של החשמונאים בימי שמעון‬ ‫אחרון האחים החשמונאים‪.‬‬ ‫
ולא נשתנה בזה דבר‪ ,‬כי אם מה שאז פעלו ועשו מעשיהם על ידי ממשלת‬ ‫היונים‪ ,‬ועתה עשו זר מעשיהם על פי מושלי יהודה. ‬
‫שני זמנים יש כאן לפנינו עתה עד ימי הרומיים בארץ יהודה.‬ ‫האחת מסוף ימי יוחנן הורקנוס עד אחרי מות בנו אלכסנדר ינאי‪ ,‬כערך זמן‬ קרוב לארבעים שנה "ימי ממשלת הצדוקים"‪.‬‬
‫והשניה מתחלת ימי ממשלת שלמינון אשת אלכסנדר ינאי עד מלחמת‬ ‫האחים בני ינאי‪ ,‬הורקנוס ואריסטובלוס‪ ,‬הם "ימי ממשלת הפרושים"‪.‬‬
‫ועלינו להכיר ולדעת את כל המעשים במדינה בימים האלה‪ ,‬ולדעת מהם‬ ‫את כל דבר הצדוקים‪ ,‬וכל מעשי הפרושים‪.‬‬
‫הצדוקים והמעשים במדינה. ‫
‫פרק כ"ב‪.‬‬
‫ ‫ממשלת ‬הצדוקים בארץ‪.‬ ‬
‫כאשר נתבונן בהמאורע הכולל בימי יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן גדול) נראה‬ ‫מיד את ההבדל הגדול בסדרי ההנהגה בין הזמן אשר לפני ימי ממשלת הצדוקים‪,‬‬ ‫הזמן אשר כל ההנהגה הלכה ובאה על ידי חכמי התורה‪ ,‬לבין הזמן שאחר זה‪,‬‬ ‫אחרי אשר נתן יוחנן ידו להצדוקים‪ ,‬ויהיו הם למנהיגי הארץ‪.‬‬
‫את סדרי ההנהגה במדינה לפני זה נראה ונכיר מתוך המעשה הזאת עצמה‪.‬‬ ‫יוחנן הורקנוס כעס מאד על יהודה בן גרידיה על אשר אמר לו "‬הנח כתר‬ כהונה לזרעו של אהרן״‪. ‫
ככל זה גם אותו לא דן הוא עצמו‪ ,‬דינו הי׳ מסור לבית דין‪ ,‬וכאשר דנו‬ ‫אותו למלקות ולא למיתה כעס יוחנן עליהם על פי הסתת הצדוקי‪ ,‬לאמר כי‬ ‫לולא הי׳ דעתם כדעת חברם יהודה בן גדידה‪ ,‬אז לא הקלו בעונשו והיו דנים‬ ‫אותו למיתה‪.‬‬
‫אבל יוחנן עצמו בכח ידו בתור מושל לא עשה בזה דבר‪ ,‬ולא הי׳ יכול‬ ‫לעשות דבר לפי סדרי הארץ עד עתה‪.‬‬
‫והוא ככל דבר סדרי מדינה מסודרת אשר המשפט מסור אל השופטים‬ ‫היושבים כסאות למשפט‪ ,‬ולא לחפץ איש אחד יהי' מי שיהי׳ וכי אי אפשר גם‬ ‫להמושל להמית בלא משפט השופטים היושבים כסאות למשפט ועל פי חוקי משפט‪.‬‬ ‫
‫ממשלת הצדוקים בסוף ימי ‬יוחנן‬
‫רכב‬
‫ ‫אבל מה הננו רואים מיד אחר זה כאשר בכעסו על חכמי ישראל נתן ידו ‫אל הצדוקים‪ ,‬שם נאמר בהברייתא המדוייקת במס' קדושין ד' ס"ו:‬ ‫ויאמר אלעזר בן פועירה הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך‬ וכהן גדול כך הוא דינך, ומה אעשה אם‪ ‬אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תה‬א עליה וכו׳ מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.
והנה פתאום ‬היו כל סדרי הארץ לתהו ובהו ויהפכו לבלהות.
ובלא חקירה, ובלא דין ומשפט ורק על פי הסתת איש אחד, ובכח ידו‬ ‫לבד הוציא להורגים לא את האיש האחד לבד‪ ,‬אשר חטא נגדו‪ ,‬כי אם מסר‬ ‫לטבחים את כל ראשי חכמי ישראל‪ ,‬עד כי הי׳ העולם שמם מחכמי הדור‪ ,‬אשר‬ ‫מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ‪.‬ ‬
‫והנה פתאום לפתע בטלו כל הסדרים במדינה וישובו הסדרים אשר היו‬ ‫שם בימי המלחמה על פי הנהגת המתיונים בשעה שהיתה‬ תוקף הממשלה בידם‪.‬
ויכול להיות כי זה הוא גם דבר שני הנוסחאות השונות על חמטבעות אשר‬ טבע יוחנן כהן גדול(כז)‪.‬‬ ‫כי יש מהם כאלה אשר כתוב עליהם‪:‬‬ "‬יהוחנן הכהן הגדול וחבר היהודים"‬‬ ‫‪‬ ‫ויש מהן אשר כתוב עליהם:‬‬ "יהוחנן הכהן הגדול ראש חבר היהודים"‪.‬‬
‫כי בראשית ימיו היו שם שני כוחות שוים אשר נהלו יחד את כל דבר ‫העם‪ ,‬יוחנן והסנהדרין‪ ,‬אשר היו דבר אחד עם העם.‬
‫יוחנן נהג בעיקרו של דבר את ההנהגה כלפי חוץ בנוגע לבני ישראל עם‬ ‫שכניהם מהעמים, ובפנים הי׳ הוא כנשיא והמוציא לאור את כל דבר הסנהדרין‪,‬‬
‫ועל כן יכול להיות כי מהימים ההם הוא שנמצאו בידינו המטבעות עם‬ ‫הכתוב עליהם שני מנהיגי העם יהד בעומדים זה בצד זה‪.‬ ‬
אבל אחרי המאורע הגדול הזה‪ ,‬אז חדשה נהיתה‪ ,‬הסנהדרין כמו נתבטלה‬ ‫‫פתאום‪ ,‬ראשי חכמי הדור העומדים ברשות עצמם מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ‪,‬‬ ‫ועל מקומם לא הוקם אחרת עומדת לעצמה‪ ,‬כי אם בהיכל ממשלתו של יוחנן‬ ‫הוכנו גם כסאות למשפט אשר הצדוקים דנו שם תהת שמו של יוחנן והוא הי'‬ ‫שם לא לבד הנשיא כי אם ראש אב בית דין (יבואר לפנינו בפרק כ״ז).
‫אז שנו את נוסח המטבעות‪ ,‬ויכתבו עליהם נוסח חדש(כח)‪:‬‬ "יהוחנן הכהן הגדול ראש חבר היהודים"‪.‬‬
ונראה דבר הצדוקים והמעשים במדינה חוזרים לכל מראה פניהם בראשית‬ ‫ימי הצדוקים‪ ,‬היינו בימי תקפם וגבורתם בימי היונים‪ ,‬רק בדרך האפשר בימי‬ ‫ממשלת היהודים בארצם‪.‬‬ ‫
‫------------------- ‫
(כז) עי׳ מזה גם ‬לשירער בחלק א׳ עמוד ‪ 269‬‬ובהערה 25, וגרעץ ח"ג עמוד 77 הערה 2.
(כח) הערנו על דבר המטבעות רק להעיר על הדבר הנוגע לדברי הימים, אבל להגיד בזה דבר ברור אי אפשר כלל, כי רבו הסתירות, וכל הנאמר בזה אינו כי אם בגדר השערה רחוקה. ‫
‫‪444‬‬
‫ממשלת ‪ הצדוקים‬בסוף ימי יוחנן‬
‫ ‫כי גם עתה שבו למעשיהם הראשונים להכריח ביד חזקה לבלי לקיים את‬ ‫מעשי הדת אשר נגד רצונם‪. ‬‬ ‫ואס כי אז עשו זה על כל המצות, גם על מצות התורה עצמה‪ ,‬ועתה הנה‬ ‫יוחנן הורקנוס לא הי׳ ממכחישי תורה‪ ,‬וגם הם עצמם כבר עמדו בחוג התורה‬ הכתובה‪.‬‬
‫אבל את אשר לא רצו לקיים גם עתה דהיינו התקנות מדרבנן‪ ,‬בזה שבו‬ ‫לדרכם הראשונה לבלי להסתפק בזה לבד להניח ‬לכל איש חפשי להתנהג על פי‬ ‫הפצו ורצונו והרגשותיו‪.‬‬
‫כי אם העמידו כח האגרוף ויכריחו ביד חזקה‪ ,‬לעשות דוקא כרצונם וכחפצם‬ ‫הם ולבלי לתת לאיש לקיים משמרת לתורה‪.‬‬ ‫
והן דברי יאזעפוס ‪XIII, 10, 6‬:‬ "אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס עד כי‬ ‫עלה בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים‪ ,‬ויבוא בברית עם‬ ‫הצדוקים‪ ,‬וכל המצות מדרבנן לא לבד כי בטל אותם יוחנן הורקנוס כי אם שגם‬ שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם‪".‬‬ ‫
וזה הי׳ הצעד הראשון‪ ,‬אבל עוד מעט‪ ,‬ובימי אלכסנדר ינאי כבר לקחו‬ ‫בידם גם חרב נוקמת על כל הדברים האלה חרב נוקמת על העם שומרי תורה‬ ‫ומצוה להכריחם להתנהג רק על פי דרכם ככל אשר נראה כל זה לפנינו. ‫
‫פרק כ"ג
‫ ‫ אחרי כי כל הנהגת הארץ באה עתה תח‬ת יד הצדוקים, לא נבצר מהם עוד‬ מכל אשר יזמו‪.‬‬
‫ובירושלמי מעשר שני פרק ה׳ הלכה י׳ על המשנה שם אשר נחשבו כל‬ ‫מעשי יוחנן הורקנוס‪ ,‬בא מחלוקת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי‪ ,‬אם כולן מה‬תקנות‬ או שיש שם גם מה שבטל בזרוע‪.‬‬ ‫
וה‬יינו אם כולן תקנות מלפני ימי המאורע על ידי הצדוקים‪ ,‬ועשה זה רק‬ ‫על פי דרכי התורה, או שיש מהן גם מה שעשה בזרוע על פי חפץ הצדוקים‪.‬‬
‫וזה עצמו אינו נוגע בעיקרו לדברינו‪.‬‬ ‫
אבל ר׳ יהושע בן לוי הסובר שיש מהן מה שעשה בזרוע לאחר מכאן‬ ‫יביא שם כדי לבאר דבריו ענין כולל מימי יוחנן‪.‬‬ ‫ונאמר בירושלמי שם: ‫"מילתיה דר׳ יהושע בן לוי אמר מהן לגנאי ומהן לשבח‪ ,‬דאמר ר׳ יוסי בשם‬ ‫ר׳ תנחום בר׳ חייא ר׳ חזקיה ר׳ אלעזר בי ר׳ יוסי ר׳ תנחום בי ר' חייא בשם ר'‬ ‫יהושע בן לוי בראשונה ‬הי׳ מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה‬ ‫ולויה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים‪ ,‬אמר ר׳ יוסי בי­‬ ‫ר׳ בון מן דהוה סליק למידן בירושלים עד דתלת אינרין הוה יהב מדידיה מכאן‬ ‫ואילך משל אוצר‪ ,‬משבא אלעזר בן פתורה ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן ‫בזרוע והי׳ סיפק בידו (של יוחנן הורקנוס) למחות ולא מיחה, והעביר הודיות‬ ‫מעשר‪ ,‬וזו לגנאי." ‫ ‫
‫ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן‬
‫רכג‬
‫ ‫והיינו שעל פי דברי המעשה הזאת מבאר ר' יהושע בן לוי את דברי‬ ‫המשנה במה שנאמרה על יוחנן הורקנוס (יוהנן כהן גדול) "והעביר הודיית המעשר״‪.‬‬
‫ומבאר זה ר' יהושע בן לוי שהי' זה אחרי המעשה הזאת מאלעזר בן‬ ‫פתורה ויהודה בן פתורה‪.‬‬
‫ושעל כן בטל יוחנן הורקנוס את ‬הודיית המעשר מפני שהם לא הניחו‬ ‫לתת המעשר ללוים‪) ,‬וגם לא ‬לכהנים אחרים או שהכונה גם למעשר עני כדברי‬ ‫הקרבן עדה בסוטה) ונטלו המעשר בזרוע‪ ,‬ולא הי' אפשר עוד לאמר "וגם‬ ‫נתתיו ללוי״‪.‬‬
‫ותחת למחות בידם ולגעור בם‪ ,‬הניח להם לעשות כרצונם‪ ,‬ובטל הודיית‬ ‫המעשר‪.‬‬
‫ואליעזר בן פתורה בירושלמי‪ ,‬הוא הצדוקי הזה עצמו רע יוחנן הורקנוס‬ ‫אשר בא בהברייתא בבבלי קדושין ד׳ ס"ו בעיקר המאורע אשר הוא פעל עליו‬ ‫כי יתן ידו להצדוקים‪.‬ ‬
"והי' שם איש לץ ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו וכו׳ מיד ותוצין הרעה ‫על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם וכו׳‪.‬״‬
‫ובירושלמי "אליעזר בן פתורה" ובבבלי בן פועירה והוא רק משינוי המבטא‬ ‫בין הירושלמי והבבלי‪.‬‬
‫ויהודה בן פתורה נראה שהי׳ אחיו של אליעזר בן פתורה‪ ,‬אלעזר בן פועירה.‬‬ ‫והוזכרו גם שמותיהם גם שם אביהם והוא מהקבלות המדוייקות אשר היו‬ ‫בידם על כל הענינים האלה.
‫והנה בזה לפנינו עוד צעד גדול מאשר הרשה יוחנן הורקנוס להצדוקים‬ ‫מאז הי׳ נפתה מהם והולך אחריהם. ‬
‫ולהבין ענין הדבר יותר‪ ,‬ועם זה לדעת גם זאת כי קו אחד יקיף את כל‬ ‫מעשי הצדוקים מראשית ימיהם עד סופם בכל הנוגע לדרכי הנהגתם‪ ,‬עלינו להביא‬ ‫בזה את אשר עשו הצדוקים בזה עצמו‪ ,‬היינו בנוגע למעשר הארץ, אחר זה כאשר שבו הצדוקים עוד הפעם לתוקף הזרוע בארץ יהודה.
והוא ממה שבא מפורש בדברי יאזעפוס ממעשיהם לפני החורבן.
‫ובאלטטי׳ ‪ XX, 8, 8‬יאמר:
‫"בעת ההיא נתן אגריפס (השני) את הכהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי(כט)‬ ‫אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים(ל) במלחמה וקטטה עם הכהנים‬ ‫ועם נכבדי ירושלים, וכל אחד מהם (מהכהנים הגדולים) עמד בראש חבר‬ ‫פוחזים ומריבי עם‪ ,‬ובכל מקום אשר נפגשו יחד סקלו באבנים‪ ,‬ויקרא לריב‪ ,‬ולא‬ ‫
------------- ‫
(כט) על דבר ישמעאל בן פאבי דובר לפנינו, ואף שגם הוא הי׳ ממשפחות הצדוקים, הנה‬ ‫הוא עצמו לא הלך בדרכיהם, ויהי ככל שלומי אמוני ישראל אבל בנוגע לבני ביתו לא עצר כח, והם הלכו‬ ‫בכל דרכי אחיהם יתר הצדוקים ויעזרו לרעה, ויבואר כל זה לפניני במקומו בימי התנאים וגם יאזעפוס לא כלל‬ ‫במקום הזה את ישמעאל בן פאבי יחד עם המשחיתים.
(ל) דבר הכהונה הגדולה בימים ההם לא הי' בעיקרו השימוש במקדש כי אם השם כהן גדול, ‫ומכיון שעלה האיש למעלה זו וקנה לו שם זה לאיזה חדשים כבר בא וקנה מקומו תוך חבורת הכהנים הגדולים, ‬ ‫ויהי לאיש שורר בעמו, ופוסע על ראשי עם קדש, ויחד עשו מעשיהם עם אגריפס השני, ועם פקידי רומא, וכל זה יבואר במקומו לפנינו‪ ,‬ועל כן ידובר עליהם ‬בלשון רבים‪ ,‬וכעל חברת בני אדם אף כי לעצמו של דבר הי׳‬ ‫צריך להיות רק כהן גדול אחד‪,‬‬ ‫
‫‪446‬‬
‫ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן‬
‫ ‫נמצא עוצר בעם אשר יתן על אלה בקולו‪ ,‬וישים מתג בפיהם (ואגריפס השני‬ ‫עוד עזר לרעה ככל אשר יבואר לפנינו)‪ ,‬והכהנים הגדולים הלכו כל כך למרחוק‬ ‫בעוז רוחם ודרכי לבם עד אשר לא בושו לשלוח את עבדיהם אל הגרנות‬ ‫ולקחת להם את כל המעשר‪ ,‬אשר הוא לכהנים (ולוים)‪ ,‬ועל ידי זה בא‬ ‫הדבר אשר הכהנים העניים רעבו ללחם, ומהם גם מתו ברעב‪.‬"
‫ושם ‪ 9, 1‬יוסיף יאזעפוס ויאמר:
"אז הוריד אגריפס (השני‪ ,‬אגריפס בן אגריפס) את יוסף ממשמרת הכהונה‬ ‫הגדולה‪ ,‬ויעלה על מקומו את הנן בן חנן. חנן האב הי׳ לו חמשה בנים אשר‬ ‫כולם היו כהנים גדולים‪ ,‬אחרי אשר כבר הי׳ אביהם עצמו כהן גדול. חנן זה בן‬ ‫חנן הי׳ איש קשה מצור‪ ,‬איש אשר לא ישוב מפני כל‪ ,‬וחפצו ורצונו הי׳ מטיל‬ ‫ברזל‪ ,‬ובהיותו מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי׳ משפט‬ ‫קשה יתר מכל שאר היהודים‪ ,‬ולמלאות חפצו אסף לו וכו׳ ראשי‬ ‫העם שלחו מלאכים אל אגריפס להתחנן לפניו להשיב את כל רעת חנן‬ ‫ומיראתם את חנן שלחו המלאכים חרש‪ ,‬וכן שלחו מלאכים גם אל הפקיד החדש‬ ‫הרומי וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם‪ ,‬ועל כן הוכרח אגריפס להוריד את חנן‬ ‫ולהפקיד תחתיו את יהושע בן דומנאי וכו׳ אבל חנן זה התחזק גם הוא‪ ,‬ויעלה‬ ‫מעלה מעלה אצל כל בני בריתו העוטרים אותו‪ ,‬כי הוא ידע היטב איך להשתמש‬ ‫בכסף‪ ,‬וידע איך לקנות לו את לבב אלבינוס בשוחד‪ ,‬ובבל יום ויום התחזק דבר‬ ‫אהבתם (של חנן הצדוקי והפקיד הרומי) יחד‪ ,‬ובדרך זה קנה גם את לבב הכהן‬ ‫הגדול המשמש תחתיו (יהושע בן דומנאי)‪ ,‬ועבדיו עושי רצונו הם רדו על ידו‪ ,‬והם‬ ‫ידעו איך להתקשר עם זולת לבני אדם ויקחו בידם מהגרנות את כל מעשר‬ ‫הארץ אשר להכהנים‪ ,‬וכל אשר הרהיב בנפשו לעמוד כנגדם‪ ,‬קבל מהם‬ ‫מכות חדרי בטן‪ ,‬וכן עשו גם כל יתר הכהנים הגדולים‪ ,‬כי לא הי׳ אז מי אשר‬ ‫יעמוד כנגדם‪ ,‬והכהנים (הלוים) רשו ורעבו ויאבדו בענים‪.‬־‬ ‫
והנה את אשר עשו אלה באחרית הימים בימי פקידי רומא אשר לקחו‬ ‫מהם שוחד כסף‪ ,‬ויתירו את ידם לחלק שלל.‬
‫זה עצמו הרשה להם גם מושל ביהודה יוחנן הורקנוס מביון שבא בבריתם‬ ‫‫וינהג את דרכי ממשלתו על פיהם‪.‬‬
‫והפה הזה עצמו של אלעזר בן פועירה אשר השתדל לפני יוחנן להפיר‬ ‫בריתו עם חכמי התורה‪ ,‬ולתת ידו אל הצדוקים.‬
הפה הזה עצמו הוא שהשתדל לפני יוחנן להתיר ידו לקחת בזרוע את‬ ‫כל מעשר הארץ‪.‬‬ ‫
והאיש הזה אשר על ידו יצאה הרעח "‬ויבדלו חכמי ישראל בזעם״ "ויהרגו‬ ‫חכמי ישראל והי׳ העולם שמם״ מהאיש הזה עצמו נאמר‪:‬‬
"משבא אליעזר בן פתורה (פועירה) ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן‬ ‫בזרוע והי׳ סיפק בידו (של יוחנן הורקנוס) למחות ולא מיחה והעביר הודיית‬ ‫המעשר‪.‬״‬ ‫
ואמנם כי אם ר׳ יהושע בן לוי יאמר כי על ידי זה הוכרחו לבטל הודיית‬ ‫המעשר‪ ,‬אין ספק שלא היו אלה אלעזר בן פועירה ויהודד בן פועירה יחידים‬ ‫בדבר‪ ,‬וכן אין ספק אשר נגזל ונעשה כן בכל המדינה מכל בעלי הגרנות‪.‬‬ ‫
‫ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן‬
‫רכד‬
‫ ‫וכמו שהם גם דברי יאזעפוס על דרכם זו עצמה בזמן האחרו‬ן אשר יאמר‬ ‫"‬ועל ידי זה בא הדבר אשר הכהנים העניים רשו ורעבו‪ ,‬ומהם גם מתו ברעב־‪.‬‬
‫כי לא עשו הדבר בדרך מקרה‪ ,‬כי אם שאספו להם זה מכל המדינה ולא‬ ‫הניחו יתרם‪ ,‬ויהי הדבר מאבירי הצדוקים לסדר הנהוג עד שר׳ יהושע בן לוי יבאר‬ ‫בזה דבר ביטול הודיית המעשר‪.‬‬
‫ולענין דברינו במקום הזה אין הדבר נוגע אם זה הוא טעם ביטול הודיית‬ ‫המעשר או לא, שזה הוא שאלה לעצמה ומחלוקת האמוראים ככל אשר יבואר לנו במקומו‪.‬‬ ‫כל דברינו הוא בנוגע לעיקר הדבר הזה שנעשה אז חק לראשי הצדוקים‪,‬‬ ‫ולסדר במדינה אשר עשו כן עד סוף ימי החורבן‪.‬‬
‫וכבר אמרנו שזה הי׳ האסון הגדול‪ ,‬אשר על ידו באה הרעה הגדולה. יוחנן‬ כהן גדול לא עלה על דעתו בתחלה‪ ,‬כי אם לקרב אליו את כל האבירים במדינה‪,‬‬ ‫בהיותו חושב מחשבות גדולות‪ ,‬להאדיר ולחזק את ארץ יהודה, להרחיב גבולה‬ ‫במזרח ובמערב‪ ,‬לכבוש את כל הארצות מסביב לה‪ ,‬ולשובב לבני יהודה את‬ ‫נחלתם אשר נהפכה לזרים‪.‬‬
‫ועל כן הי׳ נדרש לו אחדות הכוחות‪ ,‬וכי יהי׳ מעמד המדינה איתן מבפנים‪,‬‬ ‫ויקו כי הצדוקים גם הם ילכו אחריו אל המקום אשר יהי׳ רוחו ללכת‪.‬‬
‫אבל שגה ברואה, כי אחרי אשר נתקרבו אל כסא הממשלה‪ ,‬הנה בעוז ידם‬ ‫נהגו הם את יוחנן אחריהם‪.‬‬ ‫ומני אז עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי היו הצדוקים המושלים‬ ‫במדינה‪ ,‬ועל פיהם ישק הארץ‪.‬‬
‫ומאז‪ ,‬מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי‪ ,‬בטלו לגמרי הסדרים‬ ‫בפנים הארץ‪ ,‬ונראה שם רק מעשים מבהילים‪ ,‬אשר לא הי׳ כזאת כישראל מיום‬ ‫היותו לגוי‪ ,‬ולא היתה כזאת גם בימי המלכים היותר רעים אשר היו בימי הבית‬ ‫הראשון‪ ,‬ככל אשר נראה את כל פני הדברים לפנינו בימי ינאי‪.‬‬
‫ועלינו לבאר במקום הזה עוד דבר אחד ממעשים פרטים של הצדוקים‬ ‫הנוגעים גם הם בכל סדרי הארץ ואשר אין ספק אשר בשעתו הרעיש לא לבד‬ ‫את כל יושבי ארץ ישראל כי אם גם את היושבים בערי העמים בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫אשר נגע הדבר גם להם‪.‬‬ ‫
פרק כ"ד‪.‬‬
‫ ‫כסף בית האוצר‪.‬‬ ‫
במס׳ מנחות ד׳ ס״ה בא בגמרא ברייתא וזה לשונה‪:‬‬ ‫תנו רבנן אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון‬ ‫מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד וכו׳ שהיו הצדוקים‬ ‫אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבקר ואת‬ ‫הכבש השני תעשה בין הערבים מאי אהדרו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהיו‬ ‫‬‫כולן באין מתרומת הלשכה‪.‬‬ ‫
‫‪448‬‬
‫ממשלת הצדוקים בסוף ימי יוחנן‬
‫ ‫וזה עצמו בא בריש מגילת תענית בלשון הזה:
‫״אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון‪ ,‬מריש ירחא‬ ‫דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד, שהיו צדוקים אומרים מביאין‬ ‫תמידין משל יחיד זה שבת אחד וזה מביא ב׳ שבתות וזה מביא שלשים יום ומה ‫היו דורשים אמרו כתוב בתורה (במדבר כ״ח) את הכבש אחד תעשה בבוקר ליחיד‬ ‫משמע אמרו להם חכמים אין אתם רשאים לעשות כן, לפי שאין קרבן צבור בא‬ ‫אלא משל כל ישראל שנאמר צו את בני ישראל קרבני זה הדם וכו׳ תשמרו‬ ‫להקריב לי במועדו שיהא כולם באים מתרומת הלשכה ר׳ עקיבא אומר מנין שלא‬ ‫יצא וירעה בעדר וכו׳ וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן‬ ‫ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קריבין משל ציבור וכל אותן הימים שדנום‬ [צ"ל שדנו אתם] עשאום ימים טובים‪.‬־‬
‫והדבר הזה הי׳ באמת אחד המאורעות הגדולים בימים ההם‪ ,‬והי׳ לענין‬ ‫מדיני‪ ,‬ואך בטעות חשבו עד היום כי כל דבר התנגדות הצדוקים גם בזה הי׳ רק‬ ‫ענין דתי לבד‪.‬‬ ‫
ולבד ממה שכבר נתבאר לנו בפרק ט"ו שבמקום הזח אין מקום כלל‬ ‫לאמר שדחק להצדוקים פשטיה דקרא שהרי ודאי שפשטיה דקרא הוא שזה‬ ‫שהוא קרבן צבור של כל ישראל קרב משלהם‪ ,‬וכלשון הכתובים (במדבר כ"ח)‬ ‫המפורשים: ‬
"‬וידבר ד׳ אל משה לאמר צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני‬ ‫לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו‪ ,‬ואמרת להם זה האשה אשר‬ ‫תקריבו לד׳ כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עלה תמיד‪.‬״‬
‫ואיזה ספק יכול להיות בזה שזה שנצטוו כל ישראל להקריב‪ ,‬ושכל הצבור‬ ‫מחויב בזה‪ ,‬בא מכסף הצבור כסף כל ישראל המחויבים בזה‪.‬‬
הנה גם לבד זה יפלא לדעת כל ענין ההתנגדות הזאת שהרי זה ודאי גם‬ ‫לדעת הצדוקים שכמו שהוא נקרב עתה מכסף כל הצבור‪ ,‬הוא בודאי טוב ויפה‪,‬‬ ‫ואיזה ריב והתנגדות הי׳ יכול להיות מהצדוקים על זה בתור התנגדות דתית‪ ,‬בדבר‬ ‫שכמו שהוא טוב ויפה גם לדעתם הם‪.‬ ‬
‫אבל הדבר מתבאר מעצמו‪.‬‬ ‫וכן הדבר כי לא הי׳ כאן ענין עם איזה בטלני הצדוקים דורשי דרשות‬ ‫של דופי דרשות זרות‪.‬‬
‫כי אם שהי׳ דבר כולל עם ראשי הצדוקים‪ ,‬אשר היו ראשי הממשלה אז‪,‬‬ ‫ובידם כל ההנהגה‪.‬‬ ‫וכל הדבר לא נגע להם בנוגע להקרבת התמיד עצמו‪ ,‬כי אם בנונע‬ ‫להלשכה‪ ,‬בנונע לאוצר המקדש‪ ,‬האוצר הגדול מכסף כל שקלי ישראל בכל‬ ‫‫מקומות מושבותם‪.‬‬
‫והנה זמן המחלוקת הזאת נאמר בברייתא בגמ׳ מנחות שם ובמגלת תענית‬ "מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא״‪.‬‬
‫והוא באמת זמן תרומת הלשכה, והזמן אשר אז נקבצו ובאו כל כסף שקלי‬ ‫ישראל לבית האוצר אל הלשכה.‬‬
‫ובמשנה שקלים ריש פרק ג׳ נאמר:‬ ‫
‫‪450‬‬ ממשלת הצדוקים בימי יוחנן‬ ‫ ‫והסדר אשר הי' שם הכריח אותם לדרשות כאלה, לפי שכל המעות כולם‬ ‫‫הנתונים שם, כל שקלי ישראל, היו שמורים יחד, למען אשר מכולם יחד יותרם‬ ‫התרומה להקרבנות, למען אשר יהי׳ כל זה משקלי כל ישראל יחד.
‫ועל כן לא הי׳ להם דרך לקחת את האוצר בידם כי אם במצאם הדרך‬ ‫לעקור את הכל ולאמר שאין צריך כלל שיהי׳ זה משל צבור, ואפשר שיבוא גם‬ ‫משל יחיד, ואם כן אפשר ואפשר לעשות עם האוצר כחפץ הממשלה ולקחת‬ ‫אותו כולו כמו שהוא, ולהוציאו מרשות העם בכללו, ולהביאו תחת רשות‬ ‫הממשלה לבד.
‫ועל כן באמת הי׳ אז סכנה גדולה מאד בדבר‪ ,‬והי׳ כאן דבר גדול‬ ‫מאד לשני הצדדים‪ ,‬ועל כן גם ארכו הויכוחים שמנה ימים רצופים מן ראש חדש‬ ‫ניסן יום המיועד לתרומת הלשכה עד היום השמיני‪.‬‬
וטובי העם דנו עמהם‪ ,‬בדבר כזה אשר ידעו הכל שהוא נגד התורה ואשר‬ ‫הבינו גם כל העם כלו כי טענת הצדוקים הבל עד שבכל תקפם הוכרחו גם‬ ‫הצדוקים להודות שכן הדבר‪ ,‬ולעשות מפורש נגד התורה זה לא יכלו אז כבר‪.‬‬ ‫ואך על ידי כל זה נבין גם את סוף הדברים במגילת תענית:‬ "וכשגברו עליהם ונצחום (אחרי ויכוחים של שמונת ימים)‪ ,‬התקינו (אחר זה)‬ ‫שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קריבין משל צבור וכל‬ ‫אותן הימים שדנום [צ״ל שדנו עמהם] עשאום יום טוב‪.‬״‬
‫כי הנה אנחנו כהיום נקרא את הרשמים הקצרים מסופי המעשים‪ ,‬ולא יעשו‬ ‫עלינו עוד שום רושם כלל.
‫אבל נוכל להבין היטב‬ הרעש הגדול אשר הסב כל המעשה הזה בכל‬ ‫תפוצת הגולה. ‫וכשנתבונן בכל פרשת סדרי הדברים אשר היו שם בכל ערי ישראל‬ ‫בשילוח שקליהם‪ ,‬עד שיאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVIII, 9, 1‬יספר על בבל בכלל:‬ ‫שהיו כל העירות משם שולחים שקליהם לנהרדעא ומניחים זה בבית האוצר‬ ‫שם‪ ,‬ומשם היו שולחים זה הכל יחד לירושלים‪ ,‬תחת מחסה של הרבה אלפים‬ ‫אנשים שומרים אשר הלכו עם זה להגן על האוצר הגדול הזה עד ירושלים‪.‬‬
‫וכן הי׳ גם בשאר הארצות בכל המקומות הרבות אשר נפוצו שם בני ישראל‬ ‫כמו שהדבר יוצא מתוך פקודות המלכות אשר באו על כל זה בדברי יאזעפוס‬ ‫באלטטי׳ ‪ XVI , 2, 3‬ושם ‪ XVI, 6‬ועוד בכמה מקומות (וכבר גם נעתקו דבריו‬ ‫בעמוד ‪ 28‬לעיל)‪.‬‬
‫כל זה הי׳ מפני כי הי׳ עינם ולבם אל מקדש ד׳ ורצו כי קרבנות צבור‬ ‫ותמידין כהלכתן יוקרבו שם ממעות כל קהל ישראל‪ ,‬וכל אחד מישראל יהי׳ לו‬ ‫חלק ונחלה עמהם כדין התורה המפורש‪ ,‬וכי יהי׳ כל זה לכל צרכי המקדש‬ ‫המיוחדים‪.‬‬
‫ועל כן בהשמע הדבר בכל ערי ישראל כי הצדוקים אשר היתה עתה‬ ‫הממשלה בידם רצו לקחת את כל הכסף הזה לצרכי הממשלה‪ ,‬ולשלם לשכירי‬ ‫חיל מבני הנכר למלחמות הרשות ולתת חתיתם על בני יהודה בארצם‪.‬‬
‫הנה אין ספק כלל כי זה עשה אז רושם אדיר ונורא‪ ,‬בין כל בני ישראל‬ ב‫כל מקומות מושבותיהם אשר פתאום אבדו כל אמונתם באחיהם היושבים בארץ‬ ‫
‫ממשלת הצדוקים בימי יוחנן‬ רכו‬‫ ‫ישראל‪ ,‬וכי לא יוכלו לבטוח עליהם עוד כי יוציאו את כספם כחפצם‬ על פי מצות התורה עליהם. ‬
‫ואם כי הפעם עלה בידי שלומי אמוני העם, להסיר יד הצדוקים מבית‬ האוצר‪ ,‬ושתהי׳ התרומה נתרמת וקרבנות צבור קריבים משל צבור‪ ,‬וכל האוצר‬ ‫שמור רק לצרכי המקדש‪.‬‬
‫הנה אחרי אשר הממשלה היתה גם אז עוד בידי הצדוקים‪ ,‬חשבו מחשבות‬ ‫מה יולד יום‪ ,‬ומי יודע מה שיעלה על לב הצדוקים עוד הפעם לעשות זר‬ ‫מעשיהם‪.‬‬
‫וזה הביא אז התרשלות גדולה וחישוב מחשבות איך לחבל תחבולות להפר‬ ‫עצתם‪ ,‬אם על ידי אשר ישאירו עיקר הכסף בידם‪ ,‬וישלחו לירושלים קמעא קמעא‬ ‫ממה שיתרמו מתוך כלל ה‬כסף במקומם‪ ,‬או דרכים אחרים כיוצא בהם, שיהיו גם ‫על פי הדין‪ ,‬ובכל זה לא יהי׳ מורא הצדוקים על האוצר בכלל‪.‬‬ ‫
אבל אחיהם הישרים בירושלים לא נתנום לעשות כן, וישתדלו לחזק הדבר‪,‬‬ ‫שיושלח גם להבא הכל לירושלים ויונח בלשכה‪.‬‬
‫והן דברי מגילת תענית:‬ "וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה‬ ‫והיו תמידין קרובין משל צבור‪.‬״‬ ‫
ובהוצאת נייבויער הגירסא "התקינו שוקלים שקליהם ומניחים אותם בלשכה‬ ‫והיו תמידין קריבין משל צבור״‪.‬‬
‫וכל העוסקים בזה לא הרגישו בדבר פשוט שלא בא הלשון:‬ "וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן והיו (או ויהיו)‬ ‫תמידין קריבין משל צבור‪.‬״‬ ‫כי אם, וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהם ומניחין‬ ‫אותן בלשכה״‪.‬‬
‫אבל מה ענין "ומניחין אותן בלשכה״ לכאן‪ ,‬והרי זה דבר פשוט הוא‬ ‫המובן מעצמו כי היכן יניחו מעות הקרבנות אם לא במקדש‪ ,‬אשר הי׳ שם בית‬ ‫האוצר לכל‪ ,‬אף כי למעות הקרבנות‪.‬‬
‫וכידוע הנה גם כל כסף אלמנות ונכסי יתומים היו נשמרים בלשכת אוצר‬ ‫המקדש (עי׳ דברינו לעיל עמוד ‪ (60‬וגם כסף הורקנוס בן טוביה הונח שם למשמר‬ (חשמונאים ב׳ ג׳) ואף כי כסף הקרבנות אשר אך שם מקומם‪.‬‬
‫אבל זה נפרט מפני שזה הי׳ באמת עיקר התקנה "ומניחין אותן בלשכה״‬ ‫שאך זה נתרשל בידם אז‪ ,‬ואך זה הוצרכו לתקן‪.‬‬
‫ואחרי אשר עלה בידם הדבר להשיב דבר הצדוקים‪ ,‬השתדלו עם כל תפוצת‬ ‫הגולה כי לא יתרשלו בדבר שילוח כספם לבית האוצר בירושלים‪ ,‬ולא יעשו בזה‬ ‫אגודות אגודות‪ ,‬ולבלי לחפש דרכים חדשים‪ ,‬כי אם לשלוח כל שקליהן ישר‬ ‫לירושלים‪ ,‬והן דברי הגליון במגלת תענית:
"‬וכשגברו עליה‬ם ונצחום התקינו (גם זאת) שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין‬ ‫אותן בלשכה״‪.‬‬ ‫
‫‪452‬‬ ‫ממשלת הצדוקים בימי יוחנן‫ ‫ואז שב כל הדבר לכמו שהי׳, בני המדינות כולם שלחו כל שקליהם במועדם‬ ‫לירושלים‪ ,‬ותרומת הלשכה שבה להיות בזמנים הקבועים, ועבור כל ישראל "והיו‬ ‫תמידין קרבים משל צבור" משל כל ישראל יחד.
וחוקרי אשכנז תחת לחקור על המאורע עצמו ולדעת ענינו‪ ,‬מצאו שם רק‬ ‫את אשר הם מבקשים לאחר גם את כל דבר השקלים להזמן היותר אחרון‪.‬‬
‫ויאמר לנו החכם גרעץ ח"ג נאטע ‪ 1‬עמוד ‪:568‬ ‬
"‬הגליון במגלת תענית יש לו אצל היום הזה הוספה רבת הערך מאד‪ ,‬אשר‬ ‫לא נמצא בגמ׳ מנחות ס"ה והוא כי לאסוף מעות לקרבנות צבור ולהביא ללשכה‪,‬‬ ‫הוא דבר חדש‪ ,‬ובא רק אחרי אשר נצח היסוד של הפרושים על הצדוקים. וכשגברו‬ ‫עליהם ונצחום התקינו שיהו שוקלין שקליהם ומניהין אותן בלשכה״ הנה כי כן‬ ‫זמן התקנה הזאת הוא רק אחרי אשר נצחו לגמרי את הצדוקים‪ ,‬והיינו בזמן‬ ‫שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, "ואין ספק שמיסדיה לראשונה״ הם יהודה בן טבאי‬ ‫ושמעון בן שטח‪.‬״‬ ‫
ונפלא הדבר בי גם כל הדברים הבטלים מעצמם מכיון שעלו על דעתם‪,‬‬ הוחלטו מיד‪ ,‬ויחתמום גם באין ספק‪. ‬‬ ‫ואמנם כן כי לא ראה את אשר בין עיניו במקום הזה עצמו‪ ,‬במגלת תענית‬ ‫ובברייתא שם‪.‬‬ ‫
שבברייתא בגמ' מזה נאמר "מאי אהדרו את קרבני לחמי לאשי תשמרו‬ ‫שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה" ובמגלת תענית "אמרו להם חכמים אין אתם‬ ‫רשאין לעשות כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל״‪.‬‬ ‫
ואיך יכלו לאמר כן להצדוקים‪ ,‬אם עד היום גם כן לא בא משל כל ישראל‪.‬‬ ‫שהרי שיהי׳ בא משל כל ישראל אין שום דרך כי אם על ידי שקלים‪,‬‬ ‫שיתנו זה כל ישראל באין יוצא מן הכלל‪.‬‬
‫אבל נדבות סתם שנתנו יחידים והקדישו‪ ,‬הרי הוא זה עצמו את אשר רצו‬ הצדוקים‪.‬‬
‫ואין בזה שום חילוק בין יחידים אשר מספרם יעלה לאלפים לבין יחידים‬ ‫מעטים, כל שאין זה מכל ישראל עשיר ועני כולם יחד באין יוצא מהכלל אשר‬ ‫רק אז אפשר לאמר "שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל״‪.‬‬
‫והנה לא ראה גרעץ דברים מפורשים כאלה במקומם‪ ,‬ויבא ויאמר‪:‬‬ "כי לאסוף מעות לקרבנות צבו‪ ר‬ולהביא ללשכה הוא דבר חדש ובא רק‬ ‫אחרי אשר נצח היסוד של הפרושים‪.‬״‬ ‫
מבלי לראות דברים מפורשים כי אך בזה נצחו אותם שאין קרבן צבור בא ‫אלא משל כל ישראל‪.‬‬
‫אשר מזה מבואר כי כן הי׳ הדבר עד היום ויהיו דבריהם עם הצדוקים שאי‬ ‫אפשר לשנות מזה‪ ,‬לפי שהוא דין גמור.
ואמנם כי החכם גרעץ גם מקרא לא קרא.
‫והנה בא ויאמר כי דבר השקלים שיתנו לקרכנות צבור ולהביא ללשכה הוא‬ ‫דבר חדש ובא באין ספק רק על ידי יהודה בן טבאי ושמעון בן‬ שטח. ‫
אבל הלא מקראות שלמים הם בספר נחמיה י׳ ל״ג על ראשית ימי הבית השני: ‫
ממשלת הצדוקים בימי יוחנן רכו‬‫ "והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבדת בית‬ אלקינו‪ ,‬ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעלת התמיד השבתות החדשים‬ ‫למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלקינו."
‫והם העמידו אז את דבר דין התורה לפי המטבע היוצאת בימיהם‪ ,‬ולפי‬ מעמד העם‪.‬‬
‫והן גם דברי המשנה במס' שקלים פרק ב' משנה ד':‬‬ ‫"ר' יהודה אומר אף שקלים אין להם קצבה שכשעלו ישראל מן הגולה ‫היו שוקלין דרכונות(לב) חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעים ובקשו‬ ‫לשקול דינרים ולא קבלו מהן‪.‬‬
‫וזה עצמו האמור במגלת תענית "אמרו להם חכמים אין אתם רשאין לעשות‬ ‫כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל"‪.‬‬
‫זה עצמו נפרט בדברי הכתובים בנחמיה שם אשר חשבו כל קרבנות צבור‪.‬‬
"‬ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעלת התמיד השבתות החדשים למועדים‬ ‫ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל‪.‬" ‬
‫וכל הכסף הזה הונח נם אז בלשכה ‬בבית המקדש‪ ,‬כי גם המעשר הביאו‬ ‫אי ללשכה בבית המקדש‪ ,‬כמו שהוא בנחמיה י׳ ל״ח ושם י״ג ה׳ ובמלאכי ג' י׳‬ ‫ואף כי כל כסף קרבנות צבור ובדק הבית אשר מקומם אך שם‪.‬‬
‫ונבוא אל עיקר זמן ממשלת הצדוקים‪ ,‬שהוא אחרי מות יוחנן כהן גדול‪,‬‬ בימי בני יוחנן‪ ,‬אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫
‫פרק כה‪.‬ ‬
‫ ‫במות יוחנן כהן גדול מלך אחריו תחלה בנו הבכור אריסטובלוס שנה‬ ‫אחת(לג)‪.‬‬
‫בני יוחנן כבר גודלו על ברכי הצדוקים‪ ,‬ועוד לפני המאורע הכולל בימי‬ ‫יוחנן‪ ,‬כבר התרועעו את ראשי הצדוקים‪ ,‬על שדה מלחמה‪ ,‬ועל כן כבר היו‬ ‫למתיונים גמורים‪.‬‬
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 11, 3‬יאמר על אריסטובלוס:‬ "אף כי הוא יקרא (בפי סופרי היונים) אוהב היונים‪ (Philhellene) ,‬בכל זה‬ ‫עשה גם טוב כי נלחם עם בני יטור וכו׳‪.‬״‬
‫ומלך ישראל בימים ההם, אשר היונים נתנו לו שטר עדות כזו‪ ,‬עד אשר‬ ‫יקרא בפיהם כן‪ ,‬נוכל להבין כל ארחות דרכו‪ ,‬גם אלו לא היו נודעים לנו איזה‬ ‫פרטים ממעשיו‪ ,‬אבל מעשיו הנודעים לנו ישלימו את כל החזיון כלו‪.‬‬
‫ובצדק יאמר עליו הפראפעססאר שירער ח"א עמוד ‪274‬‬: ‫״הקולטור של היונים אשר החשמונאים הראשונים עמדו בכל כחם לבלי‬ ‫לתת לה מהלכים מצאה בו גואל ותומך‪.‬״‬ ‫
------------- ‫
(לב) המפרשים ז׳׳ל נדחקו בזה מפני שחשבו כי דרכונות היו רק של זהב, אבל ה‬י׳ כזאת גם‬ ‫מכסף, וכל זה יבואר לנו במקומו‪.‬‬ ‫
‫
(לג) כבר הערנו כי מעשיהם הכוללים יבואו כולם במקומם בחלק שלפני זה, וכל דברינו‬ ‫במקום הזה אינם כי אם בנוגע להצדוקים ומעשיהם בארץ מראשית ימיהם עד סופם, לדעת את כל דבר‬ ‫המפלגה הזאת ביחוד. ‫
‫‪454‬‬ ממשלת הצדוקים בימי אריסטובלוס‫ ‫ולא יפ‬לא בעינינו כל זאת אחרי אשר כבר היה באמנה עם הצדוקים מימי ‬‬ ‫נעוריו‪ ,‬והוא גם עזר על ידם לקרב להם גם את לב אביו ככל אשר כבר נתבאר‪.‬‬ ‫וכבר נתבאר לנו הדבר כל צרכו כי כל עצם דבר הצדוקים מראשיתם הנהו‬ ‫דבר המתיונים‪.‬‬
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 11‬יתחיל דבריו על אריסטובלוס ויאמר‪:‬‬ "כאשר מת יוחנן הורקנוס‪ ,‬החליט בנו הבכור אריסטובלוס להחליף את תואר‬ פני הממשלה ולהיות למלך (תחת עוצר בעמו‪ השם ,‬אשר נשאו החשמונאים עד‬ ‫עתה) מכל אחיו אהב רק את אנטיננוס‪ ,‬עד אשר חלק עמו את כבוד מלכים אבל‬ ‫את כל יתר אחיו הושיב בשלשלאות של ברזל בבתי כלאים וגם את אמו אשר‬ ‫יוחנן צוה כי היא תמשול בארץ‪ ,‬בא הוא על זה בריב עמה ויושיב גם אותה‬ ‫בבית האסורים ויוסיף להתאכזר עוד ויתן אותה למות שם ברעב‪“.‬‬ ‫
והנה לא יוכל להיות ספק כי כל מעשיו אלה עשה על ידי הצדוקים‬ ‫ובעצתם‪ ,‬שהרי אך עמהם התהלך‪ ,‬והפרושים היו רחוקים ממנו‪ ,‬וכי גם לא יוכל‬ ‫להיות שום ספק שהפרושים היו רחוקים מאד מלהשתדל כי יהי׳ הוא המושל בארץ‪,‬‬ ‫האיש אשר היונים העידו עליו כי בחר בכל דרכם‪.‬‬
‫והננו רואים גם זאת כי המעשים האלה היו כל כך ידועים ומפורסמים בין‬ ‫כל העם‪ ,‬אשר אף כי כמו שיתבאר הנה כל עיקר דברי המעשים בימי אריסטובלוס‬ ‫ובימי ינאי ושלמינון כתב יאזעפוס רק מתוך מקורים של הצדוקים‪ ,‬בכל זה לא‬ ‫הי‘ אפשר נם להם לכחד תחת לשונם את כל הדברים האלה בהיותם ידועים‬ ‫לכל העם‪.‬‬
‫והחכם גרעץ באהבתו הגדולה להצדוקים ובשנאתו הגלויה להפרושים בא‬ ‫והכחיש את יאזעפוס ואת כל דבריו על אריסטובלוס‪.‬‬ ‫
ואלו רק הכחיש את זה לבד, הנה מי משים לב לדברים כאלה.‬ ‫אבל כי יחד עם זה הוא גם בא ובודה דברים מבה‬ילים על הפרושים‪ ,‬לא‬ ‫לבד בלא כל רמז מהמקורים, כי אם גם נגדם‪ ,‬רק מתוך חפצו להשחיר פניהם‬ ‫של ישראל.
ובח"ג עמוד ‪ 119‬יאמר: "הדבר הזה את אשר הי׳ אריסטובלוס אוהב דרכי היונים‪ ,‬הי׳ די כי יהי'‬ ‫מהשנואים אצל מפלגת העם ‪) bei der Volkspartei‬כלומר אצל חכמי התורה וכל‬ העם בכללו), והחשד לוה אותו בכל דרכיו‪ ,‬ויבדו עליו כל רע‪ ,‬ותחת אשר היונים‬ ‫אמרו עליו כי הי׳ איש ישר וטוב‪ ,‬ישימו אותו היהודים לאיש אכזר וקשה לב‪,‬‬ ‫אמו מתה במשמר, אולי רק מחולשת זקנתה‪ ,‬והנה אמרו החושדים בכשרים כי‬ ‫בנה נתן אותה למות ברעב. אחיו אנטיגנוס נהרג כפי הנראה על ידי הכתה‬ ‫אשר היתה נגד החשמונאים (לאמר על ידי הפרושים) ובעלי הלשון הפכו‬ ‫הדבר לאמר כי נהרג על ידי אריסטובלוס בקנאתו בו״ אלה דבריו.
‫ורק בדברי ימי ישראל הי׳ אפשר לעשות עט סופרים באופנים כאלה‪ ,‬עד‬ ‫שלא הסתפק בזה לבד לנקות את אריסטובלוס‪ ,‬כי אם שתחת זה ישים אשם בנפש‬ ‫האומה כולה‪ ,‬אשר קראה בשם מפלגת העם‪.‬‬
‫ונניח כרגע שכן הדבר כי לא המית את אמו ברעב‪ ,‬כי אם שהוא כדברי‬ גרעץ‪ ,‬כי מתה בבית האסודים מאוצר רעה ויגון‪ ,‬ובהיותה זקנה‪.‬‬ ‫
ממשלת הצדוקים בימי אריסטובלוס רכח‬‫ ‫אבל האם אז יש מקום לאמר כי צדקו היונים בדבריהם עליו כי הי׳ איש‬ ‫ישר וטוב‪.‬‬
‫הן אביו צוה לפני מותו כי אשתו‪ ,‬אם אריסטובלוס‪ ,‬תמשול תהתיו‪ ,‬ובודאי‬ ‫כי ידע יוחנן כי היא ראויה לזה‪ ,‬וכי טוב הדבר‪.‬‬
והנה בא הוא אחרי מות אביו‪ ,‬וימרה את פי אביו ואמו‪ ,‬וביד חזקה הוריד‬ ‫את אמו מכסאה ויושיב אותה בבית האסורים‪ ,‬ואת כל אחיו הושיב בשלשלאות‬ ‫של ברזל‪ ,‬ומרוב יגונה מתה אמו בבית האסורים‪.‬‬
‫ובדברי הבל כאלה ירצה גרעץ להכחיש את דבר היהודים‪ ,‬ולקיים דברי‬ ‫שונאיהם היונים אוהבי אריסטובלוס כי הי׳ איש ישר וטוב‪.‬‬
‫הזכות האחד אשר נוכל לדון בו את אריסטובלוס הוא רק זאת כי עשה כל‬ ‫מעשיו אלה בהסתת הצדוקים‪ ,‬אשר לא היו בטוחים באשת יוחנן כי תלך גם היא‬ ‫בדרכי יוחנן בסוף ימיו‪ ,‬ואריסטובלוס הוא הי׳ לגמרי כאחד מהם‪.‬‬ ‫
ובאמת כי מאת אשר יתנו היונים את תהלות אריסטובלוס נוכל להבין‬ ‫ולדעת כי במות יוחנן צעדו הצדוקים עם אריסטובלוס בראשם צעד גדול לאחור‪,‬‬ ‫על דרכם הראשונה בדרכי היונים(לד)‪.‬‬
‫רק כי אריסטובלוס מלך רק שנה אחת‪ ,‬ואחרי מותו שבו הדברים ועמדו‬ ‫על מה שהועמדו בסוף ימי יוחנן ככל דבר פרשת המעשים אשר יבוארו לפנינו‪.‬‬
‫ואמנם כי התרחק החכם גרעץ מכל חקירת דברי ימינו עד כי לא הרגיש‬ ‫כלל את ענין דברי יאזעפוס בנונע להצדוקים והפרושים‪.‬ ‬
‫ולא ראה גרעץ ולא הרגיש כי כל עיקר דברי יאזעפוס בנונע לההנהגה‬ ‫והממשלה כתב בהכרח מתוך זכרונות הצדוקים‪ ,‬כי שם יתנה יאזעפוס צדקת‬ ‫הצדוקים ויסלף דרכי הפרושים‪ ,‬וידבר עליהם תועה בשפתים דולקים ולב רע‪,‬‬ ‫ולא יוכל להיות שום ספק כי עיקר כל דבריו שם כתב מתוך זכרונות הצדוקים‬ ‫וסגנונם‪ ,‬וכמו שיבואר זה עוד לפנינו בדברים ברורים‪.‬‬
‫אבל גם אם לא עמד גרעץ על כל הדברים בכלל הי׳ יכול לראות ולהכיר‬ ‫זה ממקום הזה עצמו‪ ,‬ואלו לא הי׳ בוטה דברים כמדקרות חרב‪ ,‬בי אם נהג דרך‬ ‫חכם חוקר‪ ,‬הי׳ רואה זה לפניו‪.‬‬
‫כי גם במקום הזה מפני שלא יכלו הצדוקים להכחיש את הכל‪ ,‬בהיות הדבר‬ ‫ידוע לכל כי אנטיגנוס נהרג על פי אחיו אריסטובלוס‪ ,‬השתדלו בסגנון הדברים‬ ‫להקל מעליו‪ ,‬ולהאשים את שלמינון אשתו כי היא בנכליה הפכה את דברי‬ ‫אריסטובלוס אל אנטיגנוס ועל ידי זה לא עשה רצונו ונהרג על פיו‪.‬‬ ‫
והדבר ידוע כי שלמינון המלכה, אשת אריסטובלוס ואחר זה אשת אלכסנדר‬ ‫ינאי‪ ,‬היתה אשה יראת ד׳ וכל מעשיה על פי החכמים‪ ,‬ובאשר מלכה היא מסרה‬ ‫את כל ההנהגה בידי הפרושים‪ ,‬והימים ההם היו ימי האור, הימים היותר טובים‬ להארץ בכל ימי הבית השני ככל אשר נראה לפנינו‪.‬‬
‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬מרוב שיחו וכעסו ובדברו גם שם בלשונם‬ ‫של הצדוקים (כאשר יבואר בפרק ל"ח) יאמר‪:‬‬ ‫
---------------- ‫
(לד) וכבר הערנו בפרק י׳ על מעשיו עם בני יטור שהיו גם הם רק על פי הצדוקים ורחוקים‬ ‫לגמרי מדרכי חכמי התורה ושירער ח"א עמוד ‪ 275‬טעה בזה‪.‬‬ ‫
456 ממשלת הצדוקים בימי אריסטובלוס ‫ "רק שם המלכה נקרא על הממשלה, אבל בעצמו של דבר היו הפרושים המושלים בארץ."‬
וכל הדברים במקום הזה בדברי יאזעפוס אשר כל סגנונם הוא להשתדל‬ ‫להקל אשמת אריסטובלוס על ידי אשר יאשימו את שלמינון‪ ,‬האם יוכל להיות‬ ‫ספק שמקורו מהצדוקים שונאי המלכה ואוהבי אריסטובלוס‪ ,‬ולא מהפרושים שונאי‬ ‫אריסטובלוס ומכבדי שלמינון(לה).
‫והלשון בדברי יאזעפוס על דבר אנטיגנוס ואריסטובלוס זה הוא‪:‬‬
"ונמצאו הרבה אנשים רעים אשר אחדות שני האחים הי׳ רעה בעיניהם‪ ,‬והם הביאו דבתו רעה לפני המלך, וישתמשו בזה אשר בא אל המקדש בראש חילו‬ ‫העוטרים אותו ונצחונו במלחמה לאמר עליו כי יבקש לו המלוכה‪ ,‬ובכל אשר לא‬ ‫רצה אריסטובלוס להאמין זה‪ ,‬באו הדברים אל לבו‪ ,‬ולמען אשר לא ירגיש אחיו‬ ‫אנטיגנוס כי יחשוד אותו‪ ,‬ובחפצו לדאוג לנפשו, צוה לחיל שומרי ראשו להסתתר‬ ‫אצל הבירא מקום אשר ש‪כב שם בחליו‪ ,‬ויצו אותם לאמר אם יראו כי אנטינגוס‬ ‫בא אליו מזוין, יתנפלו עליו ויהרגו אותו‪ ,‬ולאנטיגנוס שלח לבקשו לבוא אליו‬ ‫בלתי מזוין. אבל המלכה ואלה מבית המלך אשר שנאו את אנטיגנוס הסיתו את‬ ‫השליח להפוך דברי המלך‪ ,‬ולאמר לו כי בקשו לבוא בכלי זיינו החדשים, אנטיגנוס אשר ידע אהבת המלך אליו מהר ויבוא אליו בכל כלי נשקו‪ ,‬ובהלכו דרך‬ ‫הבירה התנפלו עליו שומרי ראש המלך וימיתוהו‪".‬‬ ‫
והנה הדברים בולטים לפנינו כי נכתבו מאיש אשר חפין ביקרו של‬ ‫אריסטובלוס, ומבלי יכולת להכחיש את כל הדבר בהיות כל זה ידוע ומפורסם כי‬ ‫נהרג על פי אחיו‪ ,‬וכי הרגו אותו שומרי ראש אריסטובלוס‪ ,‬על פי דבריו אליהם, השתדל הכותב להסב פני הדבר‪ ,‬כי המלכה אשמה בזה כי היא ואנשיה הפכו‬ ‫דבריו, ואלו לא הפכו הם הדברים לא הי׳ נהרג‪.‬‬
‫אבל בזה לא יוכל להיות שום ספק שכל הדברים האלה נכתבו מאוהבי אריסטובלוס ושונאי המלכה‪ ,‬והיינו מהצדוקים ולא מהפרושים‪.‬‬
‫וגם בראש הסיפור כבר הדברים בולטים כי נכתבו מאוהבי האחים ואנשי‬ ‫בריתם‪ ,‬ולא משונאיהם ומנדיהם‪ ,‬וכל סננון הדברים הם כי אך דבת שוא בדו‬ ‫מחרחרי ריב על אנטיגנוס‪ ,‬וכי הוא בא אל המקדש בראש חילו רק להתפלל שם‬ ‫כי יקום אחיו המלך מחליו‪.‬‬
‫והלשון שם הוא‪:‬‬
"בתחלה לא שם אריסטובלוס לב לדברי שונאי אנטיגנוס ‬וכו׳ אבל כאשר‬ ‫יום אחד בא אנטיגנוס משדה מלחמה בקול המון חוגג אף כי אריסטובלוס שכב אז על ערש דוי, וכאשר הגיע אז מועד חג הסוכות בא אנטינגוס בתרועת שמחה‬ ‫וקול המון בראש חילו לבית המקדש, לחוג את החג, ויותר מכל להתפלל שם‬ ‫
---------------------------- ‫
(לה) החכם גרעץ שם אצל אלכסנדר ינאי בחפצו ‬להפוך את דברי הימים ישים לו טענות‬ ‫להכחיש את יאזעפוס כי שלמינון היתה תחלה אשת אריסטובלוס ואחר זה אשת אלכסנדר ינאי‪ ,‬ואין זה נוגע‬ לדברינו במקום הזה‪ ,‬שהרי זה ודאי כי יאזעפוס עצמו והמקורים אשר מהם כתב דבריו הם הולכים בכל הדברים‬ האלה על שלמינה המלכה, שהר‬י דברי יאזעפוס מתפרשים כן, שהיא היתח תחלה אשת אריסטובלוס ואחר זה‬ אשת אלכסנדר ינאי וכל דברינו בפנים הלא הנם על המקורים עצמם.
ואמנם כי גם דברי גרעץ שם הבל המה וטעה בדברים פשוטים ככ‬ל אשר יבואר בפרק כ"ו‪.‬‬ ‫
ממשלת הצדוקים בימי אריסטובלוס
‬רכט‬
‫ ‫ולבקש על אחיו המלך כי יקום מחליו, אבל אנשים רעים אשר חפצם הי׳ להפריד‬ ‫בין האחים, הנה מדבר תרועת השמחה ומנצחונו במלחמה, הפכו פני הדברים לאמר‬ ‫למלך כי כל דרכי אחיו אינם בתור איש פרטי כי אם שיבקש לו המלוכה."
‫ומי לא יראה שסגנון הכותב הוא דברי איש המתהפך בתחבולות להצדיק‬ ‫את שני האחים יחד ולהרשיע את המלכה ואת אשר עמה.
‫ואם כי לא הי׳ אפשר לו להכחיש את הכל‪ ,‬בהיות כל זה אז מהדברים‬ ‫הידועים והמפורסמים כי הומת על פי אחיו אשר חשדו כי יחפוץ להסב אליו‬ ‫המלוכה‪ ,‬וכי נהרג על ידי שומרי ראש המלך במצות המלך‪ ,‬בדה לו הכותב‬ ‫דברים כי אריסטובלוס התנה תנאי בדבר‪ ,‬והמלכה ואשר עמה הפכו את התנאי‪,‬‬ ‫ואף כי הי׳ ידוע לכל שחשד המלך בא מפני כי אנטיננוס הראה דרכו לפני כל‪,‬‬ ‫עד כי בזמן ההוא עצמו‪ ,‬אשר אחיו המלך נשפך דמו לארץ והנהו שוכב על‬ ‫מטתו ומתאבק עם המות‪ ,‬בא אנטיגנוס בתרועת שמחה וקול המון ובראש חילו‬ ‫להתראות לפני העם במקדש ד׳‪ ,‬הנה יאמר לנו הכותב הזה כי הי׳ זה רק לשפוך‬ ‫שיחו ולהתפלל שם עבור אהיו, ורק אנשים רעים וחטאים הפכו מעשיו לרעה‪.‬‬
‫ומבואר נגלה לכל שזה ודאי שמקור כל דברי יאזעפוס אלה הנם מאיש‬ ‫אשד הי׳ הפץ ביקרם של שני האחים אריסטובלוס ואנטיגנוס, ושונא להמלכה‬ ‫אשת אריסטובלוס‪ ,‬וזה הוא נעלה מכל ספק‪ ,‬בהיות כל זה מוכח מתוכו ומראה‬ ‫על עצמו‪.‬‬
‫והנה לא הבין גרעץ דברים פשוטים כאלה‪ ,‬ולא ראה את אשר לפניו‪,‬‬ ‫ויבוא לאמר כי כל הדברים האלה נכתבו ונאמרו משונאי שני האחים‪ ,‬ומאוהבי‬ ‫המלכה‪.‬‬
‫וכל זה גרם להם את אשר לא חקרו ולא שמו לב לדברי ימינו‪ ,‬ויהיו‬ ‫עינם ולבם רק לבית מלחמתם להפוך בלהות על ישראל שומרי תורה ומצוה‪.‬‬ ‫והלך בדרכו למרחוק כל כך עד שהבחיש את המקורים כדי לחפות דברים‬ ‫אשר לא כן על בני ישראל‪.‬‬
‫ותחת מה שהצדוקים עצמם הודו בעיקר הדבר‪ ,‬כי נהרג על פי אריסטובלוס‪,‬‬ ‫משומרי ראש המלך‪.‬‬ ‫
הנה הי׳ לנו גרעץ לצדוקי יותר מהצדוקים עצמם‪ ,‬והוא יכחיש זה לגמרי‪,‬‬ ‫כי לא הי׳ זה כלל על פי אריסטובלוס והוא גם לא ידע מזה כל עיקר‪ ,‬ורק‬ ‫הפרושים‪ ,‬שונאי אריסטובלוס ואנטיגנוס‪ ,‬הם עצמם הרגו את אנטיגנוס‪ ,‬ויוציאו דבתם‬ ‫רעה לאמר כי נהרג מאריסטובלוס‪.‬‬ ‫
ודברים כאלה נאמרו לשם חקירה‪ ,‬ודברים כאלה נכתבו לשם דברי ימי‬ ‫ישראל‪ ,‬אף שאין שם כי אם עקימת שפתים להשתדל לעקור דברי ימינו משרשם,‬ ‫ולהפכם לתהו ובהו‪.‬‬
‫ואחרי אשר נתבאר לנו כל זה נוכל לשוב לימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬כי‬ ‫אריסטובלוס לא מלך כי אם שנה אחת ומיד אחרי אשר נהרג אנטיננוס אחיו מת‬ ‫נם הוא כי נשפך לארץ מררתו‪ ,‬ואז מלך תחתיו אחיו אלכסנדר ינאי בן יוהנן‬ ‫כהן גדול‪.‬‬ ‫
והוא מלך עשרים ושבע שנים‪ ,‬ובכל הימים ההם כולם משלו הצדוקים‬ ‫בארץ‪ ,‬וכל ימי אלכסנדר ינאי היתה המשרה על שכמם‪ ,‬וכל הנהגת הארץ תחת ידם‪.‬‬ ‫
458‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ועלינו לראות ולדעת את כל סדר הארץ בכל הימים ההם, ואת דבר כל‬ ‫סדרי המעשים אז‪.‬‬ ‫
פרק כ"ו.‬ ‫
‫ אלכסנדר ינאי‪. ‬‬
‫במות אריסטובלוס בן יוחנן כהן גדול מלך אחריו אלכסנדר ינאי אחיו. ‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 12, 1‬יאמר:
"כאשר מת אריסטובלוס הוציאה אלמנתו סאלאמע את אחיו מבית האסורים‬ ‫אשר הושיבם שם אריסטובלוס‪ ,‬ותשא את ראש אלכסנדר ינאי ותשימהו למלך‪,‬‬ ‫בהיותו הוא הגדול בין האחים הנשארים‪.‬״‬
‫והדברים האלה לא לבד שהנם ברורים ומוחלטים במקורם‪ ,‬הנה אך על‬ ‫פיהם נוכל להבין ולדעת את סידור המעשים שאחר זה‪.‬‬
‫ולא הי' צריך לדבר בזה כלל אחרי היות הדברים מפורשים וברורים כל כך‬ ‫במקורם‪.‬‬ ‫
אבל בדברי ימינו אשר המקורים היו כלא היו ההכרח לדבר גם על זה‪.‬‬ ‫
והחכם גרעץ לבד ממה שלא חקר את דברי ימי ישראל‪ ,‬עשה לו לחוק‬ ‫לכתוב הכל ננד המקורים‪ ,‬ולבדות דברי הימים מלבו‪ ,‬ויעשה כן גם במקום הזה‪.‬‬ ‫ואחרי אשר גם חסרו לו ידיעות חוקי התורה‪ ,‬כי על כן יכחיש את יאזעפוס‬ ‫ויאמר שאי אפשר להיות כדבריו שהרי הנם נגד הדין‪.‬‬
‫ובח"ג עמוד ‪ 122‬יטעון על יאזעפוס ויאמר: "אבל איך אפשר זה‪ ,‬והרי אם הדבר כן כי סאלאמע היתה כבר אשת‬ ‫אריסטובלוס‪ ,‬אם כן הנה לקח אותה ינאי באלמנותה, אבל הלא כהן גדול אסור‬ ‫באלמנה, ואם כי אריסטובלוס לא הניח אחריו בנים‪ ,‬אבל הלא גם יבום אסור‬ ‫לכהן גדול‪ ,‬אף גם זאת אם סאלאמע הוציאה אותו מבית האסורים ותשם כתר‬ ‫מלכות בראשו‪ ,‬איך שכח ינאי את כל טובתה עמו, ויתנהג עם הפרושים נגד‬ ‫רצונה, כי על כן ההכרח לעשות כל זה לאגדה, וסאלאמע מעולם לא היתה‬‬ ‫אשת אריסטובלוס‪ ,‬וינאי לא ישב כלל בבית האסורים לפני זה, בי אם מעצמו‬ ‫הי׳ למלך‪ ,‬ואחרי מלכו לקח לו את סאלאמע לאשה בעודה בנעוריה בית אביה" ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה טעה בדברים היותר פשוטים‪.‬‬
‫כי טרם אשר נתמנה ינאי להיות כהן נדול ולבש בנדי כהן גדול ונתחנך‬ ‫לזה, אין עליו דין כהן גדול‪ ,‬ודינו ככל כהן הדיוט‪.‬‬
כי גם בנו של כהן גדול אין לו דין כהן גדול כי אם דין כהן הדיוט‪ ,‬עד‬ ‫שיתמנה וילבש בגדי כהן גדול ויתחנך במשרתו‪.‬‬
‫והדברים מפורשים במקרא‪ ,‬ובספר שמות כ״ט כ״ט נאמר:
"ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את‬ ‫ידם‪ ,‬שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת‬ ‫בקדש‪.‬‬" ‫
אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
רל
‫ ‫ולשון רש"י ז"ל שם על זה: ‬
"שבעת ימים רצופין ילבשם הכהן אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה‬ ‫כשימ‬נוהו להיות כהן גדול‪".‬‬
‫ובספר ויקרא ‪ ט"ז‬ל"ב:
"וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו וכו'.״‬ ‫
וכל זה מבואר במס' הוריות ד' י"ב ובמס' יומא ד' ה׳‪.‬
‬ ‫ולשון הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ד הי״ב: ‬
"וממנין כהן גדול הוא ראש לכל הכהנים ומושחין אותו בשמן המשחה,‬ ‫ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק וכו'‬ ‫ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד שנאמר אשר ‫יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים, ‬כשם שמתרבה‬ ‫בשמן המשחה כך מתרבה בבגדים, כיצד מרבין אותו בבגדים לובש שמנה בגדים ‫ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום שנאמר שבעת ימים ילבשם‬ ‫הכהן תחתיו מבניו וכו׳ ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם‬ ‫שימשח כל שבעה עבודתו כשרה הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כהן‬ גדול לכל דבר."
‫ומבואר שאך אחרי שנתמנה ונמשח בשמן המשחה, או נתרבה בבגדי כהונה‬ גדולה אך אז יש לו דין כהן גדול ולפני זה הרי הוא כהן הדיוט לכל דבר.
‫והנה בא החכם גרעץ להכחיש דברים ברורים מדברי הימים בטענה מדיני‬ ‫התורה, אשר לא ידע אותם כלל.
‫ולא ידע החכם גרעץ וחוקרי העמים אשר סמכו עליו בזה, ‬כי מתוך הכחשתם‬ ‫זו לא יכלו למצוא הדרך בהמעשים בימי אלכסנדר ינאי.
ואמנם כן כי דברי יאזעפוס בזה אינם איזה ביטוי שפתים אשר אפשר‬ ‫לאמר כי לא דקדק בדבריו, ואינם איזה סגנוני דברים ומליצות אשר אפשר‬ ‫להניחם, כי אם דברים פשוטים ממעשים שהיו, ואשר באו בשפה פשוטה לענינם, ויתאימו יחד עם דבריו במקום אחר, ואשר אי אפשר להבינם כי אם יחד, והדברים‬ ‫יעידו זה על זה.
‫והנה במקום הזה ‪ XIII, 12, 1‬דברי יאזעפוס פשוטים וברורים ויאמר‬ ‫בידיעה שלמה:
"כאשר מת אריסטובלוס הוציאה אלמנתו סאלאמע אשר בפי היונים תקרא‬ ‫אלכסנדרא, את אחיו מבית האסורים אשר כפי שכבר הזכרנו שם אותם שם אריסטובלוס, ותתן להם חופש, ותשא את ראש ינאי אשר נקרא נם אלכסנדר‬‬ ‫ותשים אותו למלך בהיות הוא הגדול בין האחים הנשארים.״
והדברים האלה לבד מה שהנם ברורים לענינם ואין בהם כי אם דבר ‫המעשים עצמם.
‫הנה גם יתאימו יחד עם דבריו שם XIII, 16, 3 ‫אשר גם אי אפשר‬ ‫להבינם כי אם על פי זה.
‫כי שם יאמר יאזעפוס על סאלאמע במותה לאמר: ‬
"מיד אחר זה (אחרי מרידת בנה) מתה המלכה סאלאמע, אחרי אשר מלכה ‬ ‫תשע שנים, ויהיו כל ימי חייה שלשה ושבעים שנה." ‫
‪460
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ועל אלכסנדר ינאי יאמר יאזעפוס באלטטיי XIII, 15, 5:
"‬אחרי פקדו לאשתו כזאת מת אלכסנדר ינאי אחרי אשר מלך שבע ועשרים‬ ‫שנה, ויהי במותו תשע וארבעים שנה‪".‬‬ ‫
ומזה מבואר כי בעלות אלכסנדר ינאי למלוכה הי' בן שתים ועשרים שנה, ‫וסאלאמע אשתו היתה אז כבר בת שבע ושלשים‪ ,‬שהרי במותה היתה בת שלשה‬ ‫ושבעים ובעלות ינאי למלוכה שזה הי' ששה ושלשים שנה לפני זה, הנה היתה‬ ‫בת שבע ושלשים‪. ‬‬ ‫והדבר הזה שהוא נגד טבע העולם ומנהגו אשר בעלות ינאי למלוכה בן‬ ‫שתים ועשרים שנה לקח לו לאשה את שלמינון אשר היתה אז כבר בת שבע‬ ‫ושלשים שנה לא נוכל להבין כי אם על פי דברי יאזעפוס הראשונים שם‬ XIII, 12, 1.‬
‫כי לא לקח אותה בתולה מעמיו בנעוריה בית אביה, כי אם שסאלאמע‬ ‫היתה כבר אשת אריסטובלוס‪ ,‬ומידה‪ ,‬היתה לו כתר המלוכה, אשר היא הוציאה‬ ‫אותו מבית האסורים‪ ,‬והיא המליכה אותו על יהודה וישראל, ויחד עם זה נתנה לו‬ ‫את ידה ותהי לו לאשה‪.‬‬
‫וכדברי יאזעפוס יוצא גם מתוך מקור אחר והוא מדברי הגמ׳ ושני המקורים‬ ‫הרחוקים זה מזה לגמרי הנה יתאימו יחד‪.‬‬ ‫
כי כידוע מדברי הגמ׳ במס' סוטה ד׳ מ"ז וכאשר יבואר לנו עוד בפרק‬ ‫כ"ט הנה ברח יהושע בן פרחיה לאלכסנדריא של מצרים, וזה הי׳ בימי יוחנן‬ ‫הורקנוס כאשר נתן ידו אל הצדוקים, אבל יחד עם זה נאמר שם:‬ "שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל עריק לאלכסנדריא ‬ ‫של מצרים‪.‬״‬ ‫ומזה מבואר כי עוד בחיי יוחנן היתה כבר סאלאמע אחות שמעון בן שטח‬ ‫גדולה בשנים, וכבר יצאה מבית אביה‪ ,‬ותעמוד ברשות עצמה.‬‬
ו‫הוא כדברי יאזעפוס כי שנה אחת אחרי מות יוחנן הורקנוס היתה שלמינון‬ ‫כבר בת שבע ושלשים שנה.‬‬
‫והחכם גרעץ בדה לו עוד טענה נגד דברי יאזעפוס ויאמר:
"ויותר יפלא איך שכח ינאי אחר זה את כל זאת, ולא שם לב להטובות‬ ‫הגדולות האלה כי ניתן לו חופשו וגם כתר מלכות‪."
‫ושכח החכם גרעץ דין התורה כי לא טובה גדולה עשתה שלמינון עם‬ ‫אלכסנדר ינאי, כי הוכרחה לעשות כן שהרי אריסטובלוס מת בלא בנים והיא‬ ‫היתה זקוקה לו ליבום, ואחיו היו צעירים יותר ממנו, וכידוע הנה גם מצוה בגדול‬ ‫ליבם (משנה יבמות פ"ד)‪.‬‬
‫והנה הי׳ ינאי עצמו צעיר הרבה ממנה ואחיו עוד צעירים יותר‪ ,‬והיא הוכרחה‬ ‫לעשות כן ככל דין התורה‪.‬‬
‫והן גם דברי יאזעפוס‪:‬‬ "כאשר מת אריסטובלוס הוציאה אשתו סאלאמע את אחיו מבית האסורים‬ ‫אשר הושיבם שם אריסטובלוס ותשא את ראש אלכסנדר ינאי ותשים אותו למלך ‫בהיותו הוא הגדול בין האחים הנשארים‪.‬״‬ ‫
וכל הדברים הנם על מקומם ועל ענינם וכל דברי המקורים ברורים‪.‬‬ ‫
אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלא‬
‫ ‫ואחרי אשר נתבאר לנו כל זה נוכל להבין גם את כל שלשלת המעשים‬ ‫בראשית ימי אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫
פרק כ"ז‪. ‬‬
‫ כשנתבונן בפרשת המעשים בראשית ימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬נראה כי לא‬ ‫יבדלו ממעשיו באמצע ימי מלכותו רק בנונע לרדיפת הפרושים ביד רמה וחרב‬ ‫נוקמת‪.‬‬
‫אבל בנונע לברית בית החשמונאים עם הצדוקים בזה לא נטה ימין ושמאל‬ ‫מהדרך אשר סלל לו אריסטובלוס אחיו בסוף ימי אביו‪ ,‬ובימי ממשלתו הוא‪.‬‬ ‫רוחם הי׳ כבר רוח הצדוקים, ודרכיהם דרכם‪ ,‬וכל מעשיהם אל המקום‬ ‫אשר הי׳ רוח הצדוקים ללכת‪.‬‬ ‫
עד שנם הגזירה הכוללת של יוחנן הורקנוס‪ ,‬אשר גזר לבטל לגמרי את כל‬ ‫התקנות מדרבנן, ולהטיל עונשים על כל איש אשר יקיים אותם לא נתבטלה בכל‬ ‫הימים הרבים ההם‪.‬‬
‫והדבר מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬כי נתבטל זה רק‬ ‫אחרי מות אלכסנדר ינאי כאשר מלכה שלמינון תחתיו‪ ,‬ויאמר שם‪:‬‬ "כי היא השיבה למקומם את כל התקנות מדרבנן (תקנות אבות) אשר‬ נתבטלו מימי יוחנן הורקנוס‪.‬״‬
‫ואף שנראין הדברים שגזירת העונשים לא נשמרו‪ ,‬והעם עשה מעשיו מבלי‬ ‫פנות להגזירות האלה שלא הי׳ להם מקום בתוך העם‪.‬‬ ‫
אבל מפני שהמעשה הזאת נעשתה לשמור כבוד בית החשמונאים ולהסיר‬ ‫מהם חרפת איסור שבויה ופסול חללות‪.‬‬ ‫כי על כן אף אם לא דקדקו אחרי מעשי העם‪ ,‬אבל הפרינציפ נשאר קיים‬ ‫ועומד‪ ,‬כל ימי יוחנן וכל ימי אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי‪ ,‬כי כל התקנות אין‬ להם מקום ונתבטלו בגזירת הממשלה.
‫ומבואר הדבר שאך כאשר מלכה שלמינון נשתנה הדבר להדיא ונתבטל‬ ‫כל זה‪ ,‬אבל לא בימי אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫
כל הדבר אשר יכלה שלמינון להפיק מינאי הי׳ רק זאת‪ ,‬כי גם בהיותו‬ ‫באמנה עם הצדוקים‪ ,‬ואף כי הם ישארו נם עתה שריו ועבדיו‪ ,‬ומנהיגי המדינה‪.‬‬ ‫אבל כי מעתה לא יורדפו עוד חכמי התורה‪ ,‬וראשיהם הגדולים יוכלו לשוב‬ ‫לארצם‪ ,‬ולהתהלך בארץ‪ ,‬באין מפריע‪.‬‬ ‫וכי אחיה הנדול‪ ,‬שמעון בן שטה‪ ,‬הוא לבדו נם יהי׳ בבית המלכות‪.‬‬ ‫ותחת אשר עד עתה מסוף ימי יוחנן ואילך לא יכלה להגן גם על אחיה‪,‬‬ ‫וגם הוא הוכרח להסתר‪ ,‬וכלשון הגמ׳ בבבלי סוטה ד׳ מ"ז: "שמעון בן שטח ‫אטמינהו אחתיה".
‫הפיקה שלמינון חפצה כי לכל חכמי הדור ישימו להם שלום בארצם‪ ,‬בארץ‬ ‫יהודה‪ ,‬ושמעון בן שטח הוא אחי המלכה יקח עמדתו בבית המלכות. ‫
וזה הי׳ אז דבר גדול מאד לפי מעמד הדברים אצל ינאי והצדוקים, ויותר‬ ‫מזה לא יכלה לפעול גם אז. ‫
‫‪462‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ועל כן נבין כי יהושע בן פרחיה אשר בסוף ימי יוחנן ברח לאלכסנדריא‬ ‫של מצרים‪ ,‬לא הרגיש שם כל מאומה מהחדשות אשר היו בארץ יהודה עד‬ ‫אשר הודיעו שמעון בן שטח‪ ,‬ומדבריו למד "אמר שמע מינה הוה ליה שלמא״‪.‬‬
‫לפי ששינוי גדול ובולט בסדרי הממשלה לא בא אז‪ ,‬ועל כן לא הי׳ שם‬ ‫דבר ממה לדעת ההשתנות אשר באה בארץ‪ ,‬אשר הי׳ הכל רק תחת סתר פנים‪.‬‬ ‫ועל כן תחת מה שבמעשה זאת עצמה לאחר זמן בימי יהודה בן טבאי‪,‬‬ ‫הדור שאחרי יהושע בן פרחיה, שזה הי׳ במות אלכסנדר ינאי באשר מלכה שלמינון‬ ‫אשר אז באמת הוקם מיד ממשלת הפרושים‪ ,‬וחכמי ישראל התחברו יחד‪ ,‬נאמר‬ בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב‪:‬‬ "והיו בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה עד מתי‬ ‫ארוסי יושב אצלכם וכו׳‪."
‫והנה כתבו זה אז ״בני ירושלים בכלל‪ ,‬לפי שהלך אז הדבר על ידי‬ ‫פומבי של סוד ישרים ועדה‪.‬‬
‫נאמר בבבלי סוטה מ״ז(לו):‬ ‫״שלח ליה שמעון בן שטח‪ ,‬מני ירושלים עיר הקדש לך אלכסנדריא של‬ ‫מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך וכו׳‪.‬״
‫כי לא הי׳ הדבר מתוך מושב זקנים אשר לא הי׳ אז עוד כלל‪ ,‬כי אם‬ ‫שמעון בן שטח אשר ידע בעצמו כי כחו חדש עמדו הוא בעצמו שלח לו כן‪,‬‬ ‫ועל זה הוא שאמר יהושע בן פרהיה ״שמע מינה הוה ליה שלמא". ‬
‫ועל כן גם נראה כי לא נעשו אז חדשות גדולות ובראשית ימי אלכסנדר‬ ינאי ישבו עוד הצדוקים כסאות למשפט‪.‬‬
‫ורק שמעון בן שטח בחכמתו הנדולה‪ ,‬אחרי אשר הוא כבר הי׳ שם עמהם‪,‬‬ ‫הצליח חפצו בידו להרחיקם משם אחד אחד‪ ,‬לא מתוך תוקף היכולת‪ ,‬אשר בזה‬ ‫הי׳ גם אז הכל בידי הצדוקים‪ ,‬כי אם בדרכי המעשים‪ ,‬אשר הם עצמם נשמטו‬ אחד אחד‪.‬‬ ‫
וזה הוא ענין הדברים במגלת תענית פרק עשירי אשר בא שם: ‬
"‬בעשרים ותמניא בטבת יתיבא כנישתא על דינא, מפני שכשהיו צדוקין‬ ‫יושבים בסנהדרין שלהם וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו‪ ,‬ולא אחד‬ ‫מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח‪ ,‬והיו שואלין תשובות והלכות ולא‬ ‫היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטה כל מי שיודע‬ ‫להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא‬ ‫ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין‪ ,‬פעם אחת נפל דבר של מעשה ביניהן‬ ‫ולא היו יודעין להביא ראי׳ מן התורה חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט‪ ,‬כנגדו אמר‬ ‫לו תן לי זמן ולמחר אני משיבך נתן לו זמן הלך וישב בינו לבין עצמו‪ ,‬וכיון‬ ‫שראה שלא הי׳ יודע להביא ראי׳ מן התורה למחר‪ ,‬נתביש מלבוא ומלישב‬ ‫בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אהד מהתלמידים והושיבו במקומו‪ ,‬אמר‬ ‫להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה בכל יום ויום עד‬ שנסתלקו כולם וישבה סנהדרין על דעתה‪." ‫
----------------------- ‫
(לו) כל דברי הבבלי והירושלמי האלה יבוארו בפרק מיוחד לפנינו בפרק כ"ט‪.‬‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלב‬
‫ ‫והדברים באו בסגנון של אגדה אבל יסוד הדבר הוא כי בדרך רשמי‬ (אפפיציעלל) לא נשתנה גם בראשית ימי ינאי דבר‪.‬‬
‫והצדוקים נשארו גם אז כל הסנהדרין אשר ישבה לה בבית ינאי‪ ,‬והוא‬ ‫ואשתו עמהם "וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו" והסדר גם הוא הנהו‬ ‫סדר של הצדוקים בדרכי העמים.
‫רק שנתחדש עתה שגם אחי המלכה שמעון בן שטח מצא גם הוא מקומו‬ ‫ביניהן, "ולא הי׳ אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח"‪.‬‬
‫ואם כי בדרך רשמי לא הי׳ אפשר לדחותם אבל מפני כי באמת רק על‬ ‫אפם ועל חמתם נטפלו הצדוקים בעניני הדת‪ ,‬בהיותם כולם רחוקים מן התורה‬ ‫ועמי הארץ‪.‬‬
‫ואחרי אשר עתה כבר נתחזקו מאד בהיות ידם בכל מימי יוחנן בשלות‬ ‫השקט באין מוחה‪ ,‬וכל הנהגת המדינה תחת ידם לכל פרטיה‪ ,‬ובהיותם בטוחים‬ ‫בינאי אשר מסור להם בבל לבבו‪ ,‬לא שמו לב לדברים באלה‪.‬‬
‫ואין ספק שאילו הי׳ שמעון בן שטח מעמיד את השאלה באופן של‬ ‫התנגדות להצדוקים‪ ,‬ולאמר שיחפוץ שתהי׳ סנהדרין של פרושים‪ ,‬ולבטל סנהדרין‬ ‫של צדוקים‪ ,‬ולהקים תחתיהם סנהדרין מחכמי התורה‪.‬‬
‫בודאי שהצדוקים היו עומדים כננדו ביד רמה ולא הי׳ מועיל כל מאומה‬ גם את אשר אחותו שלמינון עמדה לימינו‪ ,‬בהיות ינאי מסור להצדוקים וכל‬ ‫הנהגת הארין תחת ידם‪.‬‬
‫אבל הוא בחכמתו הגדולה העמיד את השאלה באופן כזה אשר יסוד דבריו‬ ‫היו רק פרינציפ כולל‪ ,‬ויסוד צדדי מדבר יסודי המשפט בכלל‪ ,‬אשר כל אחד ואחד‬ ‫הוכרח להסכים, שכדבריו כן הוא‪.
שהרי אין איש אשר יוכל להכחיש פרינציפ כולל כזה‪ ,‬שהסנהדרין הגדולה‪,‬‬ ‫היושבת עם המלך בבית מלכותו‪ ,‬ומצודתה פרושה על כל המדינה‪ ,‬הכרח גמור‬ ‫הוא שיהיו בקיאים בדת ודין‪.‬‬
ועל כן עשה פרינציפ קבוע אשר הורכחו להסכים עליו גם הם‪.‬‬
"אמר להם שמעון בן שטח כל מי שיודע להביא ראיה מן התורה יהא‬ ‫ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב‬ ‫בסנהדרין‪.‬־‬
‫כי באמת בימי יוחנן כאשר לקחו תחת ידם את הכל‪ ,‬ויהיו גם לסנהדרין‪,‬‬ ‫ובהיותם בורים גמורים ולא למדו ולא שמשו‪ ,‬עשו להם ספר אשר נכתבו בו‬ ‫הפסקים מכל דבר הנהוג ובא ומזה פסקו וגזרו‪.‬‬
‫ובמגילת תענית פרק ד' נאמר‪:‬‬ "בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזירתא דלא למספד‪ ,‬מפני שהי׳ כתוב‬ ‫ומונח להם לצדוקים ספר גזירות אלו שנסקלים ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו‬ ‫שנחנקין‪ ,‬וכשהי׳ אדם שואל הולך ורואה בספר(לז) ומי שאומר להם מניין אתם‬ ‫יודעין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה וזה חייב הריגה וזה חייב חניקה‪ ,‬אין‬ ‫יודעין להביא ראיה מן התורה‪.‬״‬ ‫ ‫
------------ ‫
(לז) ועל ידי זה גם נבין דבר גדול מאד‪ ,‬את אשר גם בדברים הנוגעים לדין אין שם ‬‫התנגדות מהצדוקים רק דברים מעטים מאד. ‫
‫‪464‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ובזה הוא שלכד אותם שמעון בן שטח להעמיד פרינציפ "‬כל שאינו יודע‬ ‫להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין״‪. ‬‬ ‫וזה יכלה שלמינון לעזור על ידו, לפי שהצדוקים עצמם לא הי׳ אפשר‬ ‫להם להתנגד לדבר כזה שהוא מהמושכלות היותר ראשונות‪ ,‬ומהדברים המוסכמים‬ ‫לכל איש‪.‬‬
‫וזה הי׳ די‪ ,‬כי יהיו נשמטים אחד אחד ויניחו מידם את הדבר הזה אשר‬ ‫לפי מעמדם עתה במדינה לא הי׳ להם צורך בו כלל, הממשלה היתה גם בלא זה‬ ‫תחת ידם‪ ,‬וכל הנהגת הארין תחת ישותם‪.‬‬
‫ודבר הסנהדרין הורד תחת ידם ולא הי׳ נוגע אז כל מאומה בהנהגת המדינה‬ ‫על פי התורה‪.‬‬
‫וראוי להעיר גם על זח כי בדברי שמעון כן שטח אין זכר כלל אם יביאו‬ ‫ראי׳ מן התורה בדרכי הפרושים או הצדוקים‪ ,‬כי כמו שכבר נתבאר לא הי׳‬ ‫להצדוקים כל דרך לעצמם בתור‬ה עצמה‪.‬‬
‫כל דברי שמעון בן שטח היו רק זאת שיהיו אלה בני תורה יודעים אותה‪,‬‬ ‫ומורגלים בדרכיה‪.‬‬
‫ואחרי אשר זה הי' חסר להם לגמרי‪ ,‬וביותר אצל אלה הקרובים למלכות‪,‬‬ ‫והיושבים שם כסאות למשפט‪ ,‬ואחרי אשר הי׳ זה גם דבר הבולט לפני המלך‬ ‫ושלמינון‪ ,‬עזבו זה ולא התערבו בדבר‪.‬‬ ‫וכמימלא ומעצמו קם ויהי תהתיהם סנהדרין של חכמי התורה‪.‬‬
‫וכמו שמפורש אחר זה "נתביש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה‪ ,‬והעמיד‬ ‫שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו. אמר להם אין פוחתין‬ ‫בסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה בכל יום ויום (כלומר בכל עת שקרה‬ ‫כך) עד שנסתלקו וכו׳"‪.‬‬
‫וכל זה מפורש ומבאר את עצמו כי גם אז לא נשתנה דבר בההנהגה‬ ‫הכוללת‪ ,‬וכל הנוגע לההנהנה האפפיציעללית נשאר גם עתה כמו שהי׳ בסוף ימי‬ ‫יוחנן ובימי אריסטובלוס‪ ,‬בהיות גם עתה יד הצדוקים רוממה ובכל משלה‪.‬‬
‫וכל מעשי שמעון בן שטח הי׳ רק זאת כי בתחבולות עשה אתם מלחמה‪,‬‬ ‫בדברים אשר הי׳ אפשר לפי מעמד השעה‪ ,‬ובזה עזרה לו שלמינון כי יצליח‬ ‫חפצו בידו‪.‬‬
‫ועל כן נבין גם זאת כי אף שעלה בידו עתה כי תחת סנהדרין של צדוקים‬ ‫הי׳ עתה סנהדרין של חכמי התורה‪.‬‬ ‫בכל זה לא הי׳ יכול אז יחד עם זה לבער מן העולם את "ספר גזרתא״ עצמו‪.‬‬ ‬
‫וזה בא לדבר בפני עצמו‪ ,‬ואף ‪"‬שבעשרים ותמניא בטבת יתיבא כנישתא‬ ‫על דינא וכו׳ וישבה סנהדרין על דעתה" בכל זה דבר לעצמו "בארבעה עשר‬ ‫בתמוז עדא ספר גזירתא"‪. ‫
------------------------ ‬‬‫
‫לפי שאף שכן הדבר שאילו הי׳ הצדוקים פוסקים בעצמם רק מתוך דברי התורה בודאי שהיו נכשלים‬ ‫בחסרון ידיעה ובתהפוכות על כל צעד וצעד‪.‬‬
‫אבל הם ידעו זה מראשית דרכם בימי יוחנן, וימצאו להם איש מלומד מהפרושים אשר כתב להם על‬ ‫ספר את ראשי הדינים ״וכשאדם שואל הולך ורואה בספר" אבל לא ידעו מניין הוא זה, והיכן הוא בדברי התורה‬ ‫עצמה, אשר לא ידעו ממנה דבר, כמו שכבר נתבאר כל זה. ‬‬‫
רלג‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫כי אז בזמן אשר יתיבת נדעותא על דינא‪ ,‬אף שפסקו מלפסוק מתוך ספר‬ ‫גזרתא בכל זה לא הי׳ יכול להיות זה‪ ,‬לפי שכל זה הי׳ רק בדרכי תחבולות‪,‬‬ ‫אבל לא בדרך רשמי‪ ,‬ולבער את הספר עצמו לא יכלו‪.‬‬
‫ורק לאחר זמן מרובה אחרי מות אלכסנדר ינאי ושלמינון אשתו מלכה‬ ‫תחתיו‪ ,‬וכל הממשלה באה אז תחת יד חכמי התורה‪ ,‬אשר אז היו כל מעשיהם‬ בפומבי ובדרך רשמי ככל אשר יבואר לפנינו‪.‬‬
‫הנה אז גם ביערו מן העולם את ספר גזרתא וזה הוא הנאמר לעצמו‬ "בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזרתא״‪.‬‬
‫ועל כן הנה תחת אשר שם אצל "יתיבת כנישתא על דינא" נאמר באמת‬ ‫הכל רק על שם שמעון בן שטח‪ ,‬הנה אצל "עדא ספר גזירתא״ לא הוזכר שמעון‬ ‫בן שטח כלל בי אם נאמר שם ״אמרו להם חכמים״‪.‬‬
‫והוא ממש במו שכבר נתבאר על ענין אחר‪ ,‬גם כן ממעשי שני הזמנים‬ ‫האלה‪.‬‬ כי כאשר קראו ליהושע בן פרחיה מאלכסנדריא לשוב לירושלים שהי׳‬ ‫בראשית ימי ינאי נאמר באמת הכל על שם שמעון בן שטח, מה שאין כן‬ ‫בקריאת יהודה בן טבאי משם שזה הי׳ כבר אחרי מות אלכסנדר ינאי בראשית‬ ‫ימי שלמינון לעצמה‪ ,‬שאז הלכו כל הדברים קוממיות ובפומבי והדברים נעשו‬ ‫בראש הומיות מטובי העם בכללם‪ ,‬שם נאמרו הדברים בכולל על בני ירושלים‬ עצמם‪.‬‬ ‫
וכל המקורים קוראים זה לזה והולכים יחד ומעידים על עצמם‪ ,‬ולא לבד‬ ‫שהנם מובנים לגמרי יחד‪ ,‬כי אם שהנם כל כך מדוקדקים בעיקר דבריהם עד‬ ‫שיפרשו את עצמן‪.‬‬
‫אמנם כי גם עוד דבר גדול עשה שמעון בן שטח במשך הימים של ראשית‬ ‫‫ימי אלכסנדר ינאי אשר בהם שקט מריב ולא רדף באף‪.‬‬
‫וגם זה הי׳ ירא לעשות בהדיא ובפומבי על ידי עצמו‪ ,‬ועל כן התחכם‬ ‫ויעשה הדבר על ידי אחר‪ ,‬איש אשר ינאי הי׳ הפץ ביקרו‪ ,‬ואשר גם הי׳ מראשי‬ ‫עשירי הדור‪ ,‬אשר להם נשאו הצדוקים פנים‪.‬‬ ‫
ובמשנה יבמות ד׳ ס״א נאמר ״מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא‬ בת ביתוס, ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה"‪.‬‬
‫ובגמרא שם נאמר על זה "אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא דאמר ר׳ אסי‬ ‫תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע‬ ‫בן גמלא בכהני רברבי"‪.‬‬
ועל ידי האיש הזה המקורב לאלכסנדר ינאי ואשר כפי הנראה מזה עצמו‬ ‫כי לא הבי‬טו עליו הצדוקים בעין רעה עד שנתנו את ינאי גם להקימו לכהן גדול‬ ‫משמש במקדש‪ ,‬על ידי האיש הזה פעל שמעון בן שטה לעשות דבר גדול מאד‬ ‫בישראל‪.‬‬
‫והוא הנאמר במס׳ בבא בתרא ד׳ כ״א ע״א:‬
"סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך דאמר‬ ‫רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא‬ ‫הוא נשתכחה תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה וכו׳ התקינו‬ ‫‪‫
‫‪466‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים (בימי עזרא שאז היתה ירושלים לבדה‬ ‫עירם ויבואר במקומו) וכו׳ התקינו שיה‬ו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן‬ ‫כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהי׳ וכו׳ עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין‬ ‫מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש‬ ‫וכבן שבע‪."
‫וכבר כתבו שם התוס׳ "הוא אותו (יהושע בן גמלא) דאמר רב יוסף (ביבמות‬ ‫ד׳ ס"א) תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד דאוקים‬ ‫ליהושע בן גמלא בכה‬ני רברבי וצדיק גמור הי׳ כדאשכחן הכא וכו'‪".‬‬
‫ודבריהם צדקו מאד‪ ,‬ובאמת כי הדבר הזה עצמו אשר נאמר כאן על יה‬ושע‬ ‫בן גמלא נאמר בירושלמי כתובות ספ"ה על שמעון בן שטח‪ ,‬ששניהם זמנם אחד‬ ‫בימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬ולשון הירושלמי שם‪:‬‬
"התקין שמעון בן שטח שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת‬ ‫אשתו "ושיהיו התינוקות הולכים לבית הספר" והוא התקין וכו׳‪“.‬‬
‫וכבר כתב שם גם הקרבן עדה ״ושיהו תינוקות הולכין לבית הספר והא‬ ‫דאיתא בבבלי בבא בתרא שיהושע בן גמלא תיקן שיהו התינוקות הולכין לבית‬ ‫הספר יש לומר ששניהם תיקנו שבזמן אחד היו בימי ינאי המלך‬‬."
‫וכן הדבר ששניהם תיקנו‪ ,‬רק ששמעון בן שטח עצמו בזמנו השתדל שיהי׳‬ ‫הדבר נקרא על שם יהושע בן גמלא ויוצא על ידו‪ ,‬בידעו כי עליו ועל מעשיו‬ ‫יביטו הצדוקים בעין של חשד‪ ,‬לא כן על יהושע בן גמלא אשר לא הי׳ מראשי‬ ‫חכמי התורה‪ ,‬ולא חשדוה‬ו במעשים נגדם‪.‬‬ ‫
וכן בא הדבר בספרי זכרונותיהם מהימים הה‬ם על שם יה‬ושע בן גמלא והן‬ ‫דברי רב בבבלי‪.‬‬
‫אבל בירושלמי שלא דברו מעצם הדבר הזה‪ ,‬כי אם שחשבו שם את‬ ‫תקנותיו של שמעון בן שטח זו אחר זו‪ ,‬מנו גם את זה‪ ,‬בהיות באמת יסוד‬ ‫התקנה ממנו‪ ,‬והוא הי׳ גם בזה רוח החיח באופנים(לח)‪.‬‬ ‫
------------- ‫
(לח) ותמהון הוא לראות עד כמה לא חקרו החוקרים האחרונים על דרכי המעשים, ‬עד כי‬ ‫מפני שראו ומצאו עוד כהן גדול בשם זה סמוך לימי החורבן באו ויתלו את כל כבוד המעשים האלה על יהושע‬ בן גמלא האחרון אשר ימי כהונתו נופלים כבר בעצם ימי המהומות וימי המלחמה ימי החורבן‪.‬‬ ולא ראו דברי יאזעפוס עליו כי הי' בין עוזרי רהב אוכלי עמם‪ ,‬אשר הפשיטו עורם מעליחם‪ ,‬ואשר‬ הביאו את חורבן הארץ‪ ,‬ויהי גם נגד רבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬וככל אשר יבואר במקומו לפנינו‪.‬‬
ואמנם כי לא שמו לב גם להדבר עצמו‪ ,‬שהרי גם אלו הי׳ צדיק וישר‪ ,‬לא הי' זה‪ אפשר כלל‪ ,‬כי ימי‬ ‫כהונתו נופלים שלש וארבע שנים לפני החורבן, כמעט בעצם ימי המלחמה‪.‬‬
‫ואלו גם נתקן אז כזאת‪ ,‬לא הי׳ להדבר שורש כמעט בימי הטירוף ההם‪ ,‬ואיך יאמר רב שאלמלא הוא‬ ‫נשתכחה תורה מישראל‪ ,‬והרי גם אם נתקן אז דבר כזה בערי ישראל‪ ,‬לא יצא הדבר לאור, ולא נתפשט הדבר‪,‬‬ ‫ולא בא לידי מעשים קיימים ועומדים‪ ,‬ולא היו יכולים להועיל כל מאומה שלא תשתכח תורה מישראל‪.‬‬ ‫
אבל כל הדברים פשוטים ועל מקומם‪ ,‬והוא יהושע בן גמלא הראשון שהי׳ בימי ינאי והוא הנזכר לחז״ל‬
‫ובא הדבר מפורש ביבמות שם ״תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייחום לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן ‫גמלא בכהני רברבי" והוא זה עצמו אשר בא גם מפורש בירושלמי שהי׳ התקנה בימי שמעון בן שטח שזמנם אחוד. ‫ורבותינו בעלי התוס׳ כתבו ביבמות שם ״לאו היינו ינאי כ״ג דבפרק האומר בקדושין ד׳ ס״ו דאם כן לא היה מושיב אחר במקומו".‬ ‫
אבל רבותינו לא הי׳ מלאכתם חקירת דברי הימים‪ ,‬כי באמת לבד יוחנן כהן גדול (אבי ינאי) היו‬ ‫החשמונאים בשם כחן גדול רק בדרך רשמי‪ ,‬בנוגע נגד העמים אשר ראו בשם זה את מושל הארץ‪ ,‬ובנוגע‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלד‬
‫ ‫ואחרי אשר נתנו להדבר תואר כזה שאינו בא מתוך מתנגדי הצדוקים‪,‬‬ ‫ומוציאי הדבר לאור לא היו הכמי התורה ביחוד‪ ,‬לא מצאו הצדוקים בזה מקום‬ ‫להקפיד‪ ,‬אהרי אשר כל הדבר נונע רק לתלמוד תורה של תינוקות "ושיהיו‬ ‫התינוקות הולכים לבית הספר דהיינו להטיל חובה על האבות לשלוח את בניהם‬ ‫לבתי הספר‪ ,‬ועוד בראשית ימי ילדותם "ומכניסין אותן כבן שש וכבן שבע".‬‬ ‫והדבר הזה אשר נעשה אז רק תקנה לתינוקות הקטנים ואשר הצדוקים לא‬ הבינו בראשונה את האור והחיים לתורת ד׳ אשר יבוא עם זה‪.‬ ‬
‫הדבר הזה העלה לבני ישראל אז את האור בכל מושבותיהם‪ ,‬ראו שמעון‬ ‫בן שטח וכל חביריו הגדולים והכירו‪ ,‬כי המתיונים־הצדוקים מלפני ימי החשמונאים‪,‬‬ ‫מראשית ימי יוסף בן טוביה עד ימיהם הם, מצאו בקעה לחדור אל תוכה רק‬ במקום אשר רבו עמי הארץ‪.‬‬
‫ראו והכירו כי הסדר הישן‪ ,‬אשר הי׳ נשען בעיקרו על האבות עצמם עד‬ ‫אשר נתגדלו הבנים ויהיו בני ט"‬ו ט"ז שנה‪ ,‬אי אפשר עוד להביא טובה בעת רעה‬ ‫כזאת אשר הצדוקים שמו משטרם בארץ‪.‬‬ ‫
ראו והכירו כי אם הי׳ זה מועיל וטוב בשעה שבני יהודה היו ישרים‬ ‫בלבותם‪ ,‬לא יכיר מקומו בשעה כזו שהצדוקים יפרשו אולת‪ ,‬ונערים בני ט"ז י"ז‬ ‫שנה כבר יצאו אל שוק החיים אשר לא ישובו משם עוד‪ ,‬ואם הביאום אז לבית‬ ‫הספר היו נם בועטים ברבותיהם ויוצאים‪.‬‬
‫והוא לשון הברייתא שבפי רב שם‪:‬‬ ‫״שבתחלה מי שיש לו אב וכו׳ התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות‬ ‫בירושלים וכו׳ ועדין מי שיש לו אב הי׳ מעלו וכו׳ התקינו שיהיו מושיבין בכל‬ ‫פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהי׳ רבו כועס עליו מבעיט בו‬ ויוצא(לט)."‪‬
‫ועל זה באה אז התקנה האהרונה מהם‪:‬‬ ‫״שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין‬ ‫אותן כבן שש וכבן שבע‪.‬״‬ ‫והנה יסדו בתי ספר בכל עיר ועיר‪ ,‬ועל ידי זה גם יכלו לעשות חובה‬ ‫לשלחם לבית הספר באביב ימיהם בהיותם בני שש ושבע ולהתחנך שם על ברכי‬ ‫התורה בבתי הרבים‪ ,‬ולבטל את חסרון ידיעת התורה בין בני עמי הארץ‪ ,‬ולבלי‬ ‫לתת את המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף‪.‬‬ ‫
------------------ ‫
‫להממשלה בהארץ עצמה וכבודה אשר היתה קשורה בזה‪ ,‬אבל לא בנוגע להשימוש במקדש, בתור כחן גדול המשמש‬ והנמצא שם יום יום בכלל וביום הכיפורים בפרט‪.‬‬
‫וינאי ביחוד הי׳ רוב ימיו חוץ לירושלים על שדה מלחמה‪ ,‬עד שלפי דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪XIII,‬‬ ‫15, 3‬ הי׳ שם גם שלש שנים רצופות שלא‬ הי' ‫בירושלים, ושם ‪ 16, 5‬מבואר כי בסוף ימיו גם חלה שלש שנים רצופים‪.‬‬
‫ולא נמצא ששימש אחד מהחשמונאים ביום הכפורים‪ ,‬בתור כהן גדול, זולתי יוחנן‪.‬‬ ‫וכל דבר כהונתם קיימו בפני העם רק במועד חג הסוכות בהיות אז שמחה כוללת לכל העם, ‬ואך אז‬ נמצא אותם במקדש ובעבודה‪ ,‬והדברים ארוכים ויבוארו לנו במקומם‪,‬ ועי׳ גם לפנינו בפרק ל"א.‬
(לט) הכונה שזה בא אז ממילא שהכניסום בני ט״ז י״ז מפני שלא הי׳ הדבר במקומן‬ ‫ותינוקות קטנים לא הי׳ אפשר לשלוח בריתוק מקום‪ ,‬ומזה בא בזמן יהושע בן גמלא ושטעון בן שטה שהי׳‬ ‫מבעיט ברבו ויוצא. ‫
‫‪468‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
‫ ‫וכל המעשים הגדולים ההם כולם אשר פעל ועשה שמעון בן שטח לש‬ובב‬ ‫נתיבות בארץ יהודה‪ ,‬בחכמתו הגדולה ובמתינות דרכו ללכת בין צורי מכשול של‬ ‫ממשלת הצדוקים בארץ‪.‬ ‬
‫כל זה הותחל זמן קצר אחרי מות יוחנן כהן גדול‪ ,‬היינו מיד אחרי אשר‬ ‫הוציאה שלמינון אחותו את אלכסנדר ינאי מבית האסורים ותשם עליו כתר מלכות‪,‬‬ ‫אשר הי׳ זה שנה אחת אחרי מות יוחנן‪. ‬‬ ‫ומאז הותחלו ימי פעולותיו הגדולות של שמעון בן שטח אשר עשו דרכם‬ ‫עד אמצע ימי אלכסנדר ינאי ככל אשר יתבאר לפנינו‪.‬ ‬
‫וזה היא הנאמר בהברייתא הקדומה והמדויקת במס׳ קדושין ד׳ ס"ו‪ ,‬אשר‬ יסופר שם דבר המאורע בימי יוחנן‪ ,‬וכי נהרגו חכמי ישראל: "והי׳ העולם משתומם, עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את‬ ‫התורה ליושנה‪.‬״‬ ‫וכל הדברים מבררים את עצמם‪ ,‬וסדרי המעשים מתאימים יחד‪ ,‬ודברי‬ ‫המקורים כולם על מקומם‪.‬‬ ‫
‫פרק כ"ח.
‫ ‫והחוקרים החדשים נתהפכו להם בכל הדברים האלה כל סדרי הזמנים וסדרי‬ ‫המעשים‪ ,‬עד אשר נשתומם למראה עינינו‪.‬‬ ‫
והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד ‪ 66‬בדברו שם על המאורע‬ ‫הכולל בימי יוחנן אשר נתן ידו את הצידוקים‪ ,‬יאמר:
"נראה מאד שחזר בו מיד בזמן קצר וכו׳ ומה שיחזיק השערתנו הוא שלדברי‬ ‫הכל לא הי׳ המאורע הנזכר כי אם בסוף ימיו (של יוחנן כהן גדול) ולפי הנראה‬ ‫ברור מתוך ספורי אגדות השונות ומעורבבות (מ) יהושע בן פרחיה שהי׳ בוודאי‬ ‫ראש המורים בבית הוועד הראשון שבירושלים בימי יוחנן הוא הבורח לאלכסנדריא‪,‬‬ ‫וזכרו (ירושלמי סנהדרין פ״ו ה"ו) שאחר שכתבו מירושלים לאלכסנדריא בזה הלשון‬ "בעלי שרוי בתוכך ואני אשב שוממה" הבין שיש שלום ושב לשם‪ ,‬ובהכרח הי׳ זה‬ ‫עדיין בחיי יוחנן הורקנוס‪ ,‬לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם‬ ‫בסוף ימי ממשלתו‪ ,‬על ידי שמעון בן שטה שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני‬ ‫ליהושע בן פרחיה" אלה דבריו‪.‬‬
‫ונפלא לראות איך נתהפכו לו הדברים מהיפוך להיפוך‪.‬‬ ‫כי בא וחשב שאלכסנדר ינאי השלים לעמו ולחכמים רק בסוף ימיו‪ ,‬ואז‬ ‫כבר הי׳ שמעון בן שטח ראש הוועד ודור שני ליהושע בן פרחיה‪ ,‬ואחרי שיהושע‬ ‫בן פרחיה שב על ידי השלום הנעשה הנה בהכרח שהי׳ זה עוד בימי יוחנן הורקנוס‪.‬‬ ‫ולא ראה דברי יאזעפוס המפורשים באורך גדול וברוב ענין מסדרי המעשים‬ ‫כי הדבר להיפך‪. ‫
---------------- ‫
(מ) כלל גדול הוא‪ ,‬אשר אם תחת לחקור ולעיין נשתמש בדמיונות והשערות אז יהיו כל המקורים‬ ‫מעורבבים‪ ,‬וכן היו באמת אצלם כל המקורים כולם‪ ,‬וגם דברי יאזעפוס‪. ‬‬ ‫אבל באמת הנה כל עיקרי דברי המקורים בכל זח ברורים כל כך עד כי ביסודי דבריהם הנם הולכים‬ ‫יחד, ומשלימים זה את זה, ודברי יאזעפוס ומגלת תענית והדברים בגמ׳ יבררו לנו יחד את כל סדרי המעשים, ‫עלינו רק לראות את אשר לפנינו. ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
‫רלה‬
‫ ‫ומאמצע ימי אלכסנדר ינאי ואילך אז שב מהעם ויפר כל בריתו עמהם ועם‬ ‫חכמי הדור‪ ,‬ומאז עד יום מותו עמד כצר עמהם‪.‬‬ ‫ורק בראשית ימיו נתן להם מנוחה‪ ,‬ויתהלך גם עמהם‪.‬‬ ‫והן דברי הברייתא אשר אך איזה שורות לפני זה העתיק אותה קראכמאל‬ שם במה שקרה ליוחנן הורקנוס עם חכמי הדור‪.‬ ‬
"מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי׳‬ ‫העולם שמם עד שבא שמעון בן שטה והחזיר את התורה ליושנה‪.‬״‬
והנה הי׳ זה באמת זמן קצר אחרי מות יוהנן בראשית ימי אלכסנדר ינאי‪,‬‬ ‫אשר אז נשא את פני שלמינון אשתו אחות שמעון בן שטח‪ ,‬כי אך זה עתה‬ ‫הוציאה אותו מבית האסורים ויהי׳ למלך בישראל‪.‬‬ ‫
אבל באמצע ימי מלכותו כבר שכח אלכסנדר ינאי בהוללותו את הכל‪,‬‬ ‫ויהי דרכו רק עם הצדוקים בשנאה גלויה וחרב נוקמת להעם‪ ,‬עד אשר גם ששה‬ ‫שנים רצופים לחם עמהם בחוצות ירושלים‪ ,‬וככל אשר נביא כל זה לפנינו באורך‬ ‫בכל פרטי הדברים‪.‬‬
‫ולבד כל סיפורי המעשים הגדולים אשר יספר יאזעפוס ‪ XIII, 13, 5‬מכל‬ ‫אשר הי׳ בין אלכסנדר ינאי ובין העם מאמצע ימי מלכותו ואילך אשר יבואו‬ ‫כולם לפנינו‪.‬‬ ‫
הנה בא שם ‪ XIII, 15, 5‬גם זאת כי לפני מות אלכסנדר ינאי בכתה‬ ‫שלמינון המלכה לפניו לאמר "כי תעזוב עתה אותי ואת בנינו באין תומך בידינו‬ ‫כי הלא כל עם יהודה הנם בריב עמך" והוא נתן לה עצתו להשלים אחר מותו‬ ‫עם הפרושים והעם‪.‬‬ ‫
ורק בראשית ימיו דהיינו כמעט מיד אחרי מות יוחנן אביו (כי מלך שנה‬ ‫אחת אחרי מות אביו) רק אז השלים על ידי שמעון בן שטח בעזרת המלכה עם‬ ‫חכמי התורה לבלי לרדוף אותם‪.‬‬
‫ואמנם כי לא לבד אשר לא שם קראכמאל־הזקן לב להמקורים כי אם‬ ‫שגם לא שמע כלל את אשר ידבר הוא בעצמו‪.‬‬
‫הן תכלית כל דבריו הוא לאמר ולהוכיח כי חזרת יהושע בן פרהיה הית׳‬ ‫בהכרח עוד בימי יוחנן‪ ,‬ואי אפשר שהי׳ זה אחר זה בימי אלכסנדר ינאי‪.‬‬
"לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו‬ ‫על ידי שמעון בן שטה שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה‪.‬״‬ ‫אבל הלא הדבר מפורש שכל חזרתו של יהושע בן פרחיה היתה על ידי‬ ‫שמעון בן שטח‪.‬‬ ‫
והלא המקור היחידי אשר יש לנו על כל ז‪‬ה, גם על בריחתו של יהושע‬ ‫בן פרחיה לאלכסנדריא של מצרים וחזרתו משם לירושלים‪ ,‬הוא רק בבבלי סוטה‬ ‫ד׳ מ"ז‪.‬‬ ‫ושם הלא מפורש ששב על ידי שמעון בן שטה והלשון שם הוא: "כד הוה קטיל ינאי לרבנן (מא) שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע‬ ‫בן פרחיה אזל ארק לאלכסנדריא של מצרים‪ ,‬כי הוה שלמא שלה ליה שמעון‬ ‫
---------- ‫
(מא) ‬כבר הערנו כי כל הלשונות בגירסת הברייתות בגמ׳ ילכו בשיטת אביי בברכות כ"ט‬ ‫
‫‪470‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫בן שטח מני ירושלים עיר הקדש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי‬ בתוכך ואני יושבת שוממה‪ ,‬אמר שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳‪.‬״‬ ‫ומבואר ומפורש בהמקור עצמו‪ ,‬המקור היחידי שיש על זה‪ ,‬שכל זה הי׳‬ ‫על ידי שמעון בן שטח‪.‬‬ ומה נוכל לאמר גם לעיקר טענתו של קראכמאל וסננון לשונו‪:‬‬ "לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי ממשלתו‬ ‫על ידי שמעוין בן שטח שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע בן פרחיה‪".‬‬
‫וזה הוא באמת טעות כולל אצל כל החוקרים האלה כולם‪ .‬יחד בכל ימי‬ ‫הדורות‪ ,‬כי ציירו להם את הדור הבא לנולדים אחרי מות הדור הקודם‪.‬‬ ‫אבל חכמי הדור הבא‪ ,‬הנם אלה אשר במות גדולי הדור הקודם עמדו הם‬ ‫‪‫בראש הדור‪.‬‬
‫ובמות יהושע בן פרחיה יכול להיות כי הי׳ אז שמעון בן שטח למעלה‬ ‫‪.‬‫מחמשים שנה
‫וכבר נתבאר כי במות יוחנן הורקנוס כבר היתה שלמינון אחות שמעון בן‬ ‫שטח שלשים וששה שנה ושמעון אחיה אשר נפטר לפניה (עיי׳ לעיל עמוד ‪(71‬‬ ‫מאד יכול להיות שהי׳ אז כבר הרבה למעלה מארבעים‪.‬‬ ‫ובהיותו בבית המלכות ואחי המלכה‪ ,‬כתב אז לרבו הגדול ראש הדור וזקן‬ ‫חכמי הדור, כי יובל לשוב לירושלים‪.‬‬
‫ומה יכול להיות דבר יותר טבעי‪ ,‬מהדבר הזה‪.‬‬ ‫ואמנם כי החכם קראכמאל־הזקן לא הי׳ די ‬לו בכל זה‪ ,‬ויבוא גם להטעות‬ ‫את הקוראים‪ ,‬ויאמר‪:‬‬
"וזכרו (ירושלמי סנהדר־ן פ׳׳ו ה"ו) שאחר שכתבו מירושלים לאלכסנדריא‬ ‫בזה הלשון "בעלי שרוי בתוכך ואני אשב שוממה" הבין שיש שלום ושב לשם‬ ‫ובהכרח הי׳ זה עדיין בחיי יוחנן הורקנוס‪.‬״‬
"אבל הלא בירושלמי שם אין זכר כלל מיהושע בן פרחיה‪ ,‬ולא ידובר שם‬ ‫ממנו כל עיקר‪ ,‬וכל דברי הירושלמי שם אינם כי אם מיהודה בן טבאי חבירו‬ ‫של שטעון בן שטח‪:‬‬ ‬ ‫ולשון הירושלמי שם הוא‪:‬‬ "אית תניי תני יהודה בן טבאי נשיא אית תניי תני שמעון בן שטח נשיא‪,‬‬ ‫מאן דמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדריא מסייע ליה והוון בני ירושלים‬ ‫כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה עד מתי בעלי שרוי בתוכך ואני‬ ‫יושבת עגומה בביתי‪ ,‬מאן דמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע‬ ‫ליה וכו׳‪.‬" ‫ ‫
---------------- ‫
כי הוא יוחנן הוא ינאי‪ ,‬ובקדושין גם מפורש שאביי הביא לשון הברייתא שם‪ .‬וכל זה נקבע שם בלשון הגמ' בימיו ולא שינו הסידור‪ ,‬אכל סמכו על מסקנת רבא בברכות שם‪.‬‬
ואין זה נוגע לדברים במקום הזח שהרי לא לבד שגם קראכמאל־ה‬זקן יפרש זה גם הוא על יוחנן‪ ,‬כי‬ ‫אם שגם יאמר שגם חזרתו של יהושע בן פרחיה משם לירושלים גם זה הי׳ בימי יוחנן.
‫ומאד יכול להיות שאין זה בגמ׳ אליבא דאביי כי אם שהוא טעות המעתיקים ותחת ינאי צריך להיות‬ יוחנן והוא רק טעות סופר‪.‬‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלו‬
‫ ‫ומהירושלמי הזה המדבר מיהודה בן טבאי‪ ,‬ואשר גם אי אפשר שם שום‬ ‫טעות סופר שהרי כל ענין דברי הירושלמי הוא להוכיח מזה מי הי' הנשיא‪ ,‬אם‬ ‫יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין‪ ,‬או להיפך‪.‬‬
‫מהירושלמי אשר כל הדברים שם אינם כי אם על יהודה בן טבאי‪ ,‬ואין‬ ‫שם זכר מיהושע בן פרחיה‪ ,‬יבוא קראכמאל־הזקן ויוכיח לנו כי בהכרח‬ ‫שב יהושע בן פרחיה מאלכסנדריא לירושלים עוד בימי יוחנן הורקנוס, ויאמר לנו‪:‬‬ "וזכרו (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו) וכו׳ ובהכרח הי׳ זה עדיין בחיי יוחנן‬ ‫הורקנוס לפי שאלכסנדר ינאי לא השלים לעמו ולחכמים כי אם בסוף ימי‬ ‫ממשלתו על ידי שמעון בן שטח שהי׳ ראש הוועד בזמנו ודור שני ליהושע‬ ‫בן פרחיה‪.‬‬" ‫
אבל הלא הדברים שם אינם כי אם על יהודה בן טבאי חבירו של שמעון‬ ‫בן שטח‪ ,‬ודור שני ליהושע בן פרחיה‪.
‫ולא זכר קראכמאל גם במלה אחת כי הדברים שם הנם על יהודה בן‬ טבאי‪ ,‬ואינם ענין ליהושע בן פרחיה‪.‬‬
‫ודרכים כאלה קראו בשם חקירת חכמה‪ ,‬ונכתבו לשם דברי ימי ישראל‪.‬‬ ‫ואמנם כי גם הברייתא הקדמונית בקדושין ד׳ ס"ו השתדל החכם קראכמאל־‬ הזקן לגזור אותה לגזרים בחזקת היד‪.‬‬
‫ואחרי שיאמר בראש ‬דבריו שם עמוד ‪65‬‬:
"ונשוב לזכרון דברי יוחנן הורקנוס‪ ,‬המאורע שכבר הרמזנו עליו שאירע לו‬ ‫עם הפרושים ושעל ידו הפך לבו לשנוא אותם וכו׳ ויש בזה הענין משנה נכון‬ ‫להציגה הנה והיא אחת מן המשניות ברייתות שהיו שוני ההלכות שונין אותן בקורות‬ ‫ישראל ובתולדות החכמים בצחות לשון עברי מאוחר וכו׳."‪ ‫
ויעתיק לו את כל הברייתא במס׳ קדושין ד׳ ס״ו אשר כבר נתבארה לנו‪.‬‬
‫הנה בבואו לאמצע הברייתא הקדמונית הזאת ישים הדברים בסוגר, ויבתר‬ ‫אותם בתוך לבארם על ימי ינאי ויאמר:
"ויהרגו כל חכמי ישראל (פה נתערב מעשה אכזריותו של ינאי שעוד‬ ‫יסופר) והי׳ העולם שמם עד שבא שמעון בן שטח (בסוף ימי ינאי) וההזיר את‬ ‫התורה ליושנה (שהשפיל גאות הצדוקים וזרועם בסנהדרין וכמו שיבוא) עד הנה‬ ‫דברי הברייתא״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ורק בדברי ימי ישראל אפשר לראות דרכים כאלה כי בלא ראיה של‬ ‫כלום‪ ,‬ובלא חקירה כל עיקר‪ ,‬ונגד מקורים ברורים ומפורסמים‪ ,‬מתוך חפצו להפוך‬ הדברים‪ ,‬יגזור את המקור הגדול והמדויק ‬הזה‪.‬‬
ואמנם כי גם יסתור את עצמו בנשימה אחת‪ .‬ולא הבין את דבריו בעצמו.‬ ‫
‬שהרי כל דבריו בזה הוא לאמר ולהוכיח כי לא לבד בריחתו של יהושע בן פרחיה ‬לאלכסנדריא היתה בימי יוחנן‪ ,‬כי אם שגם חזרתו משם לירושלים‪ ,‬גם‬ זה הי׳ בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬וזה הוא תכלית כל דבריו‪.‬‬
‫ולפי זה בהכרח שהדברים בבבלי סוטה ד׳ מ״ז‪ ,‬היו כולם בימי יוחנן‬ ‫הורקנוס‪ ,‬אחרי שגם חזרת יהושע בן פרחיה היתה גם חיא כבר בימי יוחנן‬ הורקנוס‪.‬‬ ‫
‪472‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ואם כן הלא הדברים בברייתא בקדושין:
"מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל‪.‬" הנם גם לפי דבריו בהכרח בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬שהרי כן הם גם לפי דבריו‬ ‫דברי הגמ' במס׳ סוטה ד׳ מ"ז:‬
"‬כד הוה קטיל יוחנן לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן‬ ‫פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן‬ ‫שטח מני ירושלים וכו׳ בעלי שרוי בתוכך וכו׳ אמר ‬שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳.‪" כל זה הלא הוא לפי דברי קראכמאל עצמו הכל בימי יוחנן הורקנוס‪,‬‬ ‫יוחנן כהן גדול‪.‬‬ ‫
אם כן הנה הדברים בסוטה "כד הוה קטיל יוחנן כהן גדול לרבנן״ והדברים‬ ‫בקדושין שם אצל המאורע עם יוהנן "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל".‬‬
‫הלא הנם שפה אחת ודברים אחדים מכל מה שהי׳ במאורע זו בימי יוחנן‪,‬‬ ‫והוא כן בהכרח גמור גם לפי דברי קראכמאל־הזקן עצמו‪.‬‬
‫ובכל זה לא הבין דברים ברורים ופשוטים כאלה ובהעתיקו את הברייתא‬ ‫בקדושין‪ ,‬יאמר אצל "ויהרגו כל חכמי ישראל": "פה נתערב מעשה אכזריותו של ינאי״‪.‬‬
‫מבלי לראות שגם לבד ממה שהוא מפורש בהברייתא יחד על כל המאורע‬ ‫מיוחנן הורקנוס‪ ,‬הוא כן בהכרח גמור גם לפי דבריו הוא בעצמו‪.‬‬ ‫ואמנם כי גם בלא כל זה כמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה לאמר‬ ‫כי כל דברי הברייתא: ‬
"והי׳ שם איש לב רע ובליעל אלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן‬ ‫פועירה ליוחנן לבם של פרושים עליך וכו׳ ויאמר אלעזר בן פועירה ליוחנן‬ ‫הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך, ומה אעשה, אם אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תהא עליה, הרי כרוכה ומונחת בקרן‬ ‫זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה״‪.‬‬ כל זה הוא באמת על יוחנן‪.‬‬
‫רק שאחר זה "ויהרגו כל חכמי ישראל" הולך פתאום על ינאי‪.‬‬ ‫אבל הלא אלעזר בן פועירה אמר לו כן "אם אתה שומע לעצתי רומסם".‬
ומבואר נגלה כי זה עצמו נתקיים: "‬מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל."­‬
‫והיינו שנעשתה עצת אלעזר בן פועירה "אם אתה שומע לעצתי רומסם״‪.‬‬ ‫אבל כי דבר לא הי׳ לכל החוקרים האלה‪ ,‬לא עם הדברים כשהם לעצמם‪,‬‬ ‫ולא לחקור לדעת את המקורים וענינם ולא להעמידם יחד לדעת מהם סדרי זמנים‬ ‫וסדרי מעשים ויהיו להם מעורבבים‪ ,‬ויעשום לבוקים ומבולקים‪.‬‬
‫וכל הדברים ברורים‪ ,‬וכל המקורים ילכו בעיקרי דבריהם יחד, ואין‬ ‫כאן לא ערבוביא ולא סתירה‪ ,‬ותהי להיפך כי ישלימו אחד את חבירו ויתלכדו‬ ‫יחד‪ ,‬ויאירו לפנינו לדעת את כל מעשי הימים ההם כמו שהם‪.‬‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלז‬
‫ ‫דברים מפורשים הם בדברי המקור הגדול מהברייתא הקדמונית המדויקת‬ בכל דבריה, על שעת המאורע בימי יוחנן‪.‬‬
"ויאמר אלעזר בן פועירה ליוחנן הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך‬ ‫וכהן גדול כך הוא דינך‪ ,‬ומה אעשה, אם אתה שומע לעצתי רומסם,‬‬ ‫ותורה מה תהא עליה הרי כרוכה ומונהת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבוא‬ ‫וילמוד מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל‪.‬" ‫והדברים האלה בהברייתא הזאת "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן‬ ‫פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל"‪.‬‬
‫הן אחת עם המקור השני במס׳ סוטה ד׳ מ״ז:
"כד הוה קטיל יוחנן לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן‬ ‫שטח מני ירושלים וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא וכו׳‪."
‫והדברים האלה יתלכדו יחד עם דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 6‬כי‬ ‫במותה היתה שלמינון שלשה ושבעים שנה, ועל כן הנה היתה במות יוחנן כהן‬ גדול בת ששה ושלשים שנה ותהי כבר בבית המושל בשעת המאורע הגדול ותהי‬ ‫אז כבר אשת אריסטובלוס. ‫
והן דברי הגמ׳ שם "שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה״‪.‬‬
‫והלשון הזה שם "יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי‬ ‫הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים וכו׳ אמר שמע מינה הוה‬ ‫ליה שלמא"‪.‬‬
‫אשר מבואר מזה כי השלום הזה הי׳ רק שלום קטיעא‪ ,‬לא שלום של‬ ‫פומבי מפורסם ובולט‪ ,‬ולא שהתגברו אז הפרושים‪ ,‬והצדוקים נדחו לאחוריהם‪ ,‬ולא‬ ‫ששבו הדברים למקומם בפעם אחת ונצחון שלם‪ ,‬כי אם שכל הדבר הי׳ בסתר פנים‪.‬‬
כל זה יוצא לנו כן בדברים מפורשים גם במקום אחר‪.‬‬
‫וכן הדבר כי אלכסנדר ינאי אשר גודל עם הצדוקים‪ ,‬ויהי "רשע מעיקרו"‬ ‫וכל הרגשותיו הי׳ נתונים רק להם‪ ,‬והם היו גם כל שריו ובאי ביתו‪.‬‬
‫הנה כל אשר יכלה שלמינון לפעול עליו הי׳ רק זאת כי יתן לחכמי‬ התורה מנוחה‪ ,‬ולא ירדפם באף‪ ,‬וירשה להם לשוב לארץ ולשוב למקומם‪.‬‬ ‫ועל כן לא ידע עוד גם יהושע בן פרחיה ולא הרגיש מעצמו כל מאומה‪ ,‬כי‬ ‫באמת לא נשתנה דבר בארץ יהודה בסדרי הממשלה עצמם‪ ,‬ועל כן גם הי׳ אז רק‬ ‫שמעון בן שטח לבדו המודיעו והקורא לו לשוב לארץ יהודה‪ ,‬ואך על פי דברי‬ ‫שמעון בן שטח אליו אמר שמע מינה הוה ליה שלמא‪.‬‬
כל הדברים האלה הנה יתאימו יהד עם המקור הגדול שיש בזה על הזמן‬ ‫הזה והמעשים האלה והנם אחת עם המקור ממגלת תענית פרק י׳ בדבר ביטול‬ ‬הסנהדרין של צדוקים אז‪.‬‬ ‫
ואך בטעות כתב החכם קראכמאל־הזקן שם בעמוד ‪66‬‬:
"עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה לאמר שהשפיל גאות‬ ‫הצדוקים וזרועם בסנהדרין וכמו שיבוא."
‫ואין זה כי אם דברי טעות ולא הבין את מראה פני הדברים בזמן ההוא ולא‬ ‫ראה את המקור היחידי אשר יש על זה שם במגלת תענית פרק י׳‪.‬‬ ‫
‫‪474‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫שהדברים שם מורים ‪‬על עצמן שלא השפיל אז שמעון בן שטח את גאות‬ ‫הצדוקים ואת זרוע עוזם‪ ,‬כי אם שהשתדל בחכמתו כי הם עצמם יעזבו מרצונם‬ ‫הטוב את הסנהדרין, ויהיו נשמטין משם אחד אחד, בהיות גם אז כל ממשלת‬ הארץ בידם, ואלכסנדר ינאי רק עמהם.
והלשון במגלת תענית שם הוא:‬ "בעשרים ותמניא בטבת יתיבת כנישתא על דינא, מפני שהיו הצדוקים‬ ‫יושבין בסנהדרין שלהם וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו ולא אחד‬ ‫מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח והיו שואלין תשובות והלכות ולא‬ ‫היו יודעין להביא ראיה מן התורה אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע‬ להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין וכל מי שאינו יודע וכו׳ אינו‬ ‫ראוי לישב בסנהדרין פעם אחת נפל דבר של מעשה אחד ביניהם ולא היו יודעין‬ ‫להביא ראיה חוץ מזקן אחד שהי׳ מפטפט כנגדו אמר לו תן לי זמן וכו׳ למחר‬ ‫נתביש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים‬ ‫והושיבו במקומו אמר להם אין פוחתין מסנהדרין של שבעים ואחד וכך הי׳ עושה‬ ‫להם בכל יום ויום (כלומר בכל פעם ופעם שקרה כזאת) עד שנסתלקו כולם‬ ‫וישבה סנהדרי ישראל על דעתה‪.‬״‬ ‫
והדברים בולטיים ומבררים כי לא בגבורה ולא בעוז ידו הי׳ יכול שמעון‬ ‫בן שטח להתגבר עליהם, וכי גם אז הי׳ הכל רק תחת ידם, לא לבד כל דבר‬ ‫הממשלה והנהגת כל הארץ, כי אם גם כל דבר הסנהדרין, והם לבדם ישבו עם‬ ‫ינאי בסנהדרין הגדולה ורק שמעון בן שטח לבדו זכה לישב שם על פי‬ ‫בקשת אחותו.
"ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח‪".‬‬
‫ורק על ידי עצות ותחבולות עלה בידו כי הם עצמם נסתלקו מהסנהדרין‪,‬‬ ‫ונשמטו אחד אחד בהיותם בוזים לקטנות כאלה, אחרי אשר כל ההנהגה וכל‬ הממשלה רק תחת ידם‪.‬‬
ועל כן לא ידע יהושע בן פרחיה ולא הרגיש כל מאומה מהשתנות בארץ‪,‬‬ ‫עד אשר קבל דברי שמעון בן שטח‪ ,‬ואז הבין "שמע מינה הוה ליה ‪שלמא״‬ ‫והדבדים מבררים את עצמן‪.‬‬
‫הארכנו בכל זה לפי שזה עצמו את אשר כל המקורים קוראים זה לזה ‫ומשלימים דבריהם יחד, זה ‬עצמו יברר לנו את אורם ואמתם ודקדוק דבריהם‪.‬‬ ‫
וכי גם נצטרך לכל בירורי הדברים האלה לדעת ולהבין על פיהם את אשר‬ הי׳ אחר זה במחצה השניה של ימי מלכותו של אלכסנדר ינאי. ‫
‫פרק כ"ט‪.‬‬
‫ והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 34‬בחשבו שיש בזה סתירה בין‬ ‫הבבלי והירושלמי בא בחלומו להכחיש את דברי הבבלי ולהכריע כהירושלמי‪,‬‬ ‫‫והנה יאמר שם:
"ולא נודע לנו מן נתאי (הארבלי) כי אם מאמריו הבאים במס׳ אבות‪ ,‬אבל‬ מיהושע (בן פרחיה) מסופר בבבלי סוטה מ״ז (אמשטרדם בנבשתי): יהושע בן פרחיה ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רלח‬
‫ ‫אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני‬ ‫ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה‪,‬‬ ‫ובירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב נמצאה סיפור הזח ממש אות באות אך במקום‬ ‫יהושע בן פרחיה איתא שם יהודה בן טבאי, והנה בחילופים בין הבבלי ובין הירושלמי‬ ‫בקורות ימים קדמונים לרוב גירסת הירושלמי צודקת יותר(!)‪ ,‬ובפרט בקורות אשר‬ ‫נתהוו בארץ ישראל (מא)‪ .‬וגם הסברא מכרעת כגירסת הירושלמי‪ .‬כי לגירסת‬ ‫הבבלי שב יהושע בימי שמעון בן שטח אשר נשאו וכתב עליו בשם ירושלים‬ ‫בעלי וכו׳ ובעל השב אל אשתו המשתוקקת אליו שב לגדולתו וישב בראש‪ ,‬ואם ‫כן הי' יהושע נשיא כאשר בראשונה ועמד בראש הסנהדרין עם שמעון בן שטח‬ ‫כי בודאי שמעון הי׳ כבר גדול הסנהדרין בכתבו האגרת הזאת וזה לא שמענו‬ ‫מעולם כי המשנה מונה לזוג אחד ‬יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח‪ ,‬גם יש‬ ‫לתמוה למה קפץ שמעון בן שטח בראש הלא בודאי הי׳ אז יהודה בן טבאי עוד‬ ‫וקודם לו‪ ,‬ולא נאריך בזה כי נראה בבירור שגירסת הירושלמי היא נכונה‬״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה היו רחוקים כל כך מידיעת ‪דברי הימים ההם, עד שנסתבך בשאלות‬ ‫על שאלות שאין להם מקום כלל‪ ,‬ויבוא להפוך את סדרי המעשים מתוך חסרון‬ ידיעתו‪.‬‬ ‫
וה‬נה הוא שואל כי בודאי בכתבו האגרת הי׳ שמעון בן שטח גדול הסנהדרין‬ ‫ואם כן עמד הוא בראש הסנהדרין יחד עם יהושע בן פרחיה וזה לא שמענו‬ ‫מעולם שהרי המשנה מונה את יהודה בן טבאי לבן זוגו ולא את יהושע בן פרחיה‪.‬‬ ‫
ובא ושואל עוד "וגם יש לתמוה למה קפץ שמעון בן שטח בראש״‪.‬‬
‫וכל זה אינו כי אם דברי תהו מתוך חסרון ידיעה‪ ,‬שמעון בן שטח לא‬ ‫קפץ לעמוד בראש, ולא כתב האגרת ליהושע בן פרחיה בתור "גדול הסנה‬דרין‬" ‫כי אם בתור אחי המלכה‪.‬‬
‫כי אחרי אשר בתחבולותיו בחצר המלכות עלה בידו כי נסתלקו הצדוקים‬ ‫ונשמטו מלשבת בסנהדרין‪ ,‬צעד עוד צעד לפנים, וישתדל להשיב להסנהדרין את‬ ‫כבודה הראשון ולהשיב מאלכסנדריא של מצרים את זקן הדור וראש כל חכמי‬ ‬הדור ההוא את יהושע בן פרחיה. ‬
‫ושמעון בן שטח נשאר גם עתה רק חבר הסנהדרין‪ ,‬כמו שהי׳ לפני זה, ‫ורק אחרי מות אלכסנדר ינאי בימי שלמינון‪ ,‬כאשר שבו חכמי הדור‪ ,‬ויהו‬ושע בן‬ ‫פרחיה ונתאי הארבלי כבר נפטרו‪ ,‬אז עמדו בראש שמעון בן שטח ויהודה‬ ‫בן טבאי‪.‬‬ ‫
ואמנם כי לא חקר פראנקעל כלל את מעשי הימים ההם‪ ,‬ולא עמד על‬ ‫סידרן כל עיקר, עד ששם עמוד ‪ 35‬אצל שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי יעיר‬ ‫על הברייתא בקדושין ד׳ ס״ו וכתב: ‫
-------------- ‫
(מא) הדברים האלה גם מהם לעצמן אין להם שחר‬ כלל, וכבר נתבאר לנו זה במקומות הרבה בח"ב.
אבל גם אם הי׳ לזה איזה ענין בדורות הסמוכים להאמוראים אש‬ר שמעו עוד מהדור שלפניהם ומזקני הדורות ההם, מה ענין זה לדברים שהיו שנות מאות לפני זה, העשו כבר מימים רבים לקנין האומה על ידי ‫ספרי זכרונות דברי הימים וברייתות בבתי מדרשות אשר היו ידי הכל שוין בהם ‫
476
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫‪"‬ובברייתא דקדושין אשר זכרנו למעלה (עמוד ‪ (14‬איתא "והי׳ העולם‬ ‫משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה״ והנה אף כי יהודה קדם‬ ‫לשמעון בגדולה — יהודה הי׳ נשיא ושמעון אב״ד לפי המשנה דחגינה פ״ב —‬ ‫אמרו והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון וכו׳‪.‬"‬
‫והנה לא ידע כלל שזה הי׳ לגמרי בשני זמנים וזה שנאמר במס׳ קדושין במעשה‬ ‫של יוחנן כהן גדול "והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה‬ ‫ליושנה״ הכונה מיד אחרי ימי יוחנן הורקנוס היינו בתחלת ימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬ואז‬ ‫עדיין לא הי׳ לא יהודה בן טבאי נשיא ולא שמעון בן שטח אב״ד כי אם שיהושע‬ בן פרחיה רבם זקן הדור שב למקומו‪.‬‬
‫ודבר נשיאות יהודה בן טבאי הי׳ זמן רב אחר זה‪ ,‬וכמו שכבר נתבאר‬ ‫לנו כל זה‪.‬‬ ‫
וכל כך לא שם פראנקעל לב לדבריו עד אשר גם לא ראה את אשר בין‬ ‫עיניו‪ ,‬ויאמר‪:‬‬ "ובירושלמי חגיגה פ״ב ה״ב נמצא הסיפור הזה ממש אות באות אך‬ ‫במקום יהושע בן פרחיה איתא שם יהודה בן טבאי.‬״‬
‫וזה רק פרי חפזון‪ ,‬להעיד גם עדות שקר ולאמר "נמצא הסיפור הזה ממש‬ ‫אות באות".‬‬ ‫
אבל הלא השינוי בין סיפור הבבלי על יהושע בן פרחיה‪ ,‬לבין הסיפור‬ ‫בירושלמי ממה שהי׳ לאחר זמן עם יהודה בן טבאי באמת רב ועצום מאד‪.‬‬ ‫והוא מפני שאין בזה גירסאות שונות ואין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי‬ ‫עם מי הי׳ זה‪ ,‬אם עם יהושע בן פרחיה או עם יהודה בן טבאי‪ ,‬כי אם שהנם‬ מעשים שונים ומתוך מאורעות שונים ככל אשר כבר נתבאר‪.‬‬
‫כי דבר יהושע בן פרחיה היתה על ידי המאורע הגדול בימי יוחנן והריגת‬ ‫החכמים אז‪.‬‬
‫ודבר יהודה בן טבאי היתה בשעת שלום בראשית ימי שלמינון‪.‬‬ ‫ועל כן באמת שונים דברי הבבלי והירושלמי זה מזה לגמרי‪.‬‬ ‫וכל זה לא ראה פראנקעל ולא הרגיש כל עיקר ויבוא ויעיד שהוא ממש‬ ‫אות באות‪.‬‬ ‫
ונבאר הדברים:‬ ‫א) בבבלי נאמר כד הוה קטיל יוחנן (או ינאי) לרבנן שמעון בן שטח‬ אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק וכו׳‪.‬‬ ‫
ומכל זה לא לבד שאין גם זכר בירושלמי כי אם שהדברים גם מפורשים‬ ‫שם כי יהודה בן טבאי הלך בזמן שכל הסדרים על מכונם‪ ,‬ולא מפני חרב נדד‬ ‫כי אם מחפצו הטוב‪ ,‬ומתוך סדרי מדינה השלמים‪.‬‬ ‫והלשון שם הוא: "יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים‬ ואזל ליה לאלכסנדריא‪.‬״‬ ‫וכמה רחוקים הדברים האלה מסיפור הבבלי בנוגע לבריחתו של יהושע בן פרחיה.‬
‫והדברים מורים על עצמן כי אז בימי יהודה בן טבאי הי׳‬ שעת שלום ‫והסדרים על מקומם‪ ,‬רק שהוא לא רצה אז עוד להתמנות.‬‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים ‬
‫רלט‬ ‫
‫ "ופראנקעל טעה בזה עד שלא ראה את דברי הירושלמי כלל ויאמר‬ ‫בעמוד 35‬:
"והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו ונראה ‫שברח בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן‬ ‫הארץ להציל את נפשם וגם יהודה הי׳ בתוכם" אלה דבריו‪.‬‬
‫אבל הלא לשון הירושלמי על בריחת יהודה בן טבאי מפורש "‬יהודה בן‬ ‫טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים"‪.‬‬ ‫
והדברים מבארים את עצמם שהי׳ זה בשעת שלום ולא מפני חרב והרג‬ ‫רב ברח מהארץ‪.‬‬ ‫והלשון בירושלמי "יהודה ‬בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא‬ ‫בירושלים" הוא כל כך מדויק ודוקא עד שאך מזה לבד הוא שם כל ענין דברי‬ ‫הירושלמי לפשוט מברייתא זו כי יהודה בן טבאי הי׳ הנשיא ולא שמעון בן שטח‪.‬‬
‫ב) וכן אחר זה בהסיפור על יהושע בן פרחיה נאמר בבבלי: "‬כד הוה שלמא שלח ליה וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא‪.‬״‬
‫וגם מכל זה אין זכר אצל המעשה מיהודה בן טבאי בירושלמי‪ ,‬לפי שרק‬ ‫יהושע בן פרחיה ברח בשעת הסכנה, וכי הופר שלום הארץ ושלום חכמי התורה‬ ‫בפרט, אבל לא הי׳ מזה דבר אצל יהודה בן טבאי בהלכו לאלכסנדריא‪ ,‬אשר גם‬ ‫"בעון ממניתיה נשיא בירושלים״‪.‬‬ ‫
ג) בבבלי אצל דבר יהושע בן פרחיה בא הדבר על שם שמעון בן שטח‬ ‫ונאמר ״כד הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח־‪.‬‬
‫לפי שעדין לא הושבו הסדרים‪ ,‬והוא לבדו פעל ועשה והשתדל להשיב‬ ‫לאט לאט את כל הסדרים למקומם‪ ,‬ועל כן הי׳ רק הוא לבדו הכותב‪ ,‬וכמו שהי׳‬ ‫אז רק הוא לבדו יושב בין הצדוקים, "ולא הי׳ אחד מישראל יושב עמהם חוץ‬ ‫משמעון בן שטח״‪ ,‬וכל זה הי׳ מפני כי הסדרים אשר נהרסו בסוף ימי יוחנן‬ ‫הורקנוס היו עוד מהורסים‪ ,‬ורק שמעון בן שטח לבדו בכחו בהצר המלכות‬ ‫ובחכמתו הגדולה השתדל בסתר פנים להשיב הסדרים בלא פומבי‪ ,‬ובלא קול המון‬ ‫לבלי יתנגדו לו הצדוקים‪ ,‬אשר כל הנהגת הארין בידם‪ ,‬ולב אלכסנדר ינאי נתונה ‫להם‪ ,‬ועל כן עשה זה הוא לבדו‪.‬‬
‫אבל בירושלמי אצל יהודה בן טבאי‪ ,‬אשר כל סדרי הארין היו אז על‬ ‫מקומם נאמר זה באמת ממעשי הכלל‪ ,‬ככל שעת שלום אשר דברים כאלה נעשים‬ ‫בפומבי ומרבים יחד‪:‬‬ "והיו בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה(מב)‪.‬״‬ ‫‫
----------------- ‫
(מב) ‬וראוי לנו להעיר בזה על דברי ימי הדורות הבאות בהברייתות הקדומות עצמן, לבין‬ ‫האגדות המאוחרות אשר באו אחר זה ונמשכות עליהן‪ ,‬שהם שני דברים ועלינו לחלקם זה מזה‪.‬‬ ‫כי הדברים על מעשי הימים הראשונים הנם דבר קבלותיהם מתוך הברייתות הקדומות אשר נסדרו שם‪,‬‬ ‫והאגדות על זה נתוספו עליהם אחר זה. ‬
‫ועל כן יש בזה אגדות חלוקות‪ ,‬וכן הוא גם במקום הזה שיש אשר תלו האגדות ההם בחזרתו של‬ ‫יהושע בן פרחיה‪ ,‬ויש שתלו זה בחזרתו של יהודה בן טבאי‪ ,‬וכל זה אינו נוגע לעצם הדברים עצמן‪ ,‬והוא כלל‬ ‫גדול בכל האגדות האלה כולם ויבואר לנו במקומו.‬ ‫
‫‪478‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ד) ‫ולאחרונה עלינו להעיר גם על השינוי הזה, כי בבבלי ‬נאמר בלשון‬ ‫‫האגרת "בעלי שרוי בתוכך" אבל בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב אצל יהודה בן טבאי‬ ‫נאמר "‬עד מתי ארוסי יושב אצלכם"(מג)‪.‬‬
‫וזה לפי שיהודה בן טבאי עדין לא שימש במשמרתו‪ ,‬שהם מינו אותו‬ ‫והוא עדין לא ישב לכסא, "והוון בני ירושלים בעון ממניתיה" על כן קראו לו‬ ‫בשם ארוסי ולא בשם בעלי‪.‬‬
‫לא כן יהושע בן פרחיה שהוא כבר הי׳ ראש הסנהדרין בימי יוחנן‪ ,‬לפני‬ ‫בריחתו מירושלים‪ ,‬רק שהוכרח להניח מקומו ולצאת בגולה‪ ,‬הנה באמת נאמר עליו‬ ‫"בעלי שרוי בתוכך"‪. ‬‬ ‫וכל הדברים הולכין למקום אחד‪ ,‬ומבארים את עצמם ואת כל דברי הימים‬ ‫ההם בכלל‪ ,‬כי גם בתחלת ימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬ימי השלום עמו‪ ,‬הנה גם אז כל‬ ‫אשר עלה בידי שלמינון ושמעון בן שטח הי׳ רק זאת לשכך כעס וחמה‪ ,‬וכי לא‬ ‫ירדוף באף‪ ,‬ולא יכלה בחמתו‪ ,‬ויתן רשות לחכמי התורה להתהלך בארין‪ ,‬והוא‬ ‫לא ישים לב למעשיהם לנפשם‪.‬‬
‫אבל גם אז היתה בריתו נאמנת עם הצדוקים והם לבדם משלו אז בארץ ורק בידם היתה כל הנהגת הממשלה‪.‬‬ ‫
‫פרק שלשים‪.‬‬ ‫
‫ המחצה השניה מימי ינאי‪.‬‬ ‫שיבת הצדוקים לצור חרבם‪ .
‬‬ ‫אם בראשית ימי אלכסנדר ינאי יכלו חכמי תורה לשוב למקומם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זה גם החלו הסדרים לשוב לאט לאט, ה‬נה באמצע ימי ינאי הוציאו הצדוקים‬ ‫פתאום את להט החרב‪ ,‬ויאמרו השמד‪.‬ ‬
‫כבר נתבאר כי גם בראשית ימי אלכסנדר ינאי הי׳ בריתו רק עם הצדוקים‪,‬‬ ‫וכל לבבו הי׳ אליהם‪ ,‬עד שרק הם לבדם ישבו נם בהסנהדרין גם אחרי אשר‬ ‫מלך ינאי, וכל מה שעשה למלאות הפץ שלמינון אשתו הי׳ רק זאת כי בטל את‬ ‫רדיפות חכמי התורה, ויתן להם לשוב לארצם ולהתהלך בארץ‪ ,‬ולשמעון בן‬ ‫שטח אחי המלכה גם קרב אליו, ויהיו דבריו עמו‪.‬ ‬
‫אבל ברוחב לבבו וחכמתו הנפלאה הי׳ זה די לפני שמעון בן שטה‪ ,‬וגם‬ ‫בסתר פנים בנה חרבות‪ ,‬ויקומם כל הרוס‪.‬‬
‫הסנהדרין מחכמי התורה ישבו מח‬דש במקומם‪ ,‬והעם הביטו אליהם ונהרו. ‫גם ראש חכמי הדור יהושע בן פרחיה שב למקומו‪ ,‬בתי ספר לכל העם הוקמו‬ ‫בכל עיר ועיר ובני העם ידעו את התורה מקטנם ועד גדולם ויקם דור חדש ועם תורתם בלבם‪.‬‬ ‫ ‫
------------------ ‫
(מג) בירושלמי סנהדרין פ״ו ה״ו ששם באו הדברים שלא במקומם וקטועים‪ ,‬נאמר ״בעלי‬ ‫שרוי בתוכך" וזה ודאי שהשינוי בין ירושלמי חגיגה לבין ירושלמי סנהדרין העיקר כמו שהוא בחגיגה אשר שם‬ ‫באו כל הדברים בשלמות והוא מבואר גם מהדברים בפנים‪ ,‬ואין ספק כי בסנהדרין הוא כבר הגהה בטעות‪,‬‬ ‫ופראנקעל עצמו הלא ידבר על דברי הירושלמי חגיגה‪.‬‬ ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רמ‬
‫ ‫כי על כן אם כי שמעון בן שטח עצמו ידע איך להסתיר את עת‬ הולד ‫כל הדברים הגדולים ההם וידע לתת עליהם כפו להסתיר פניהם‪.‬‬
‫לא הי׳ אפשר כי יהי' הדבר כן כאשר כבר גדלו והצליחו כל המעשים‬ ‫ההם ויאירו במאור פניהם ויכריזו על עצמן‪ ,‬והם עצמם באו וטפחו על פני הצדוקים‪.‬‬ ‫והנה ראו הצדוקים והכירו כי כבר נתקו כפות רגליהם מצור איתן אשר‬ ‫עמדו עליו‪ ,‬ויתנו אל לבם לקדם פני הדבר‪.‬‬
‫ראו הצדוקים והכירו, כי שב רוח העם אליו וכי יחד עם זה גם החלו‬ להרגיש את מכאובם כי נמכרו למפלגת אבירים הרודים בהם‪.‬ ‬
כי על כן ראו והבינו כי לא טוב עשו בהעלימם עין ממעשי חכמי התורה‪,‬‬ ‫ויתנו לבם לשוב ולהרוס את כל אשר בנו‪ ,‬ויחד עם זה לדכא לארץ גם את רוח‬ ‫העם העולה למעלה‪.‬‬
‫והשעה גם היא שחקה להם אז עוד הפעם‪ ,‬כי שלמינון אשת ינאי כבר‬ אבדה אז הרבה מכחה על ינאי‪.‬‬
‫כי בעוד אשר ינאי הי' עוד בעצם ימי עלומיו כבן שלשים וחמש או‬ ‫שלשים ושש‪ ,‬התחילה היא כבר להתקרב לימי הזקנה, בהיותה אז כבר למעלה‬ ‫מחמשים.‬‬ ‫
ובאמת מפורש על ינאי בדברי יאזעפוס ‪ XIII, 14, 2‬כי בימים הה‬ם אהב‬ ‫המון נשים נכריות ויעגב עם זרות‪ ,‬ויתמכר לעשות הרע‪.‬‬
‫ויאזעפוס יאמר שם "באשר — בעצת הצדוקים — סמר אל הצלב שמנה‬ ‫מאות אנשים ויצו לשחוט גם את נשיהם ובניהם לעיניהם ישב הוא בראש הומיות‬ ‫עם זונותיו עושה משתה שמנים ורואה במראה בלהות הזאת״‪.
ועל כן ראו הצדוקים כי העת טובה להפיק חפצם לשנות כל פני הדברים‪.‬‬ ‫ודרכם על הארין לא הי׳ ללכת אל מטרתם בצעדים מדודים‪ ,‬והם אחזו‬ ‫דרכם כל פעם בסופה וסערה וברוח קטב ישוד‪.‬‬ ‫
אף גם זאת כי בהיות שמעון בן שטח עוד בחצר המלכות‪ ,‬הנה כבר ידעו‬ ‫את רוחב דעתו כי יכול הוא לקלקל עצתם ולהפר מחשבתם‪ .‬וכי גם המלכה לא‬ ‫אבדה עוד את כל כחה ותוכל עוד‪ ,‬אם ברב או במעט‪ ,‬להיות לו לעזר‪.‬‬ ‫
כי על כן בחרו דרכם להפיק חפצם מינאי לנתק את הקשר פעם אחת‪ ,‬וכי‬ ‫ישרוף את המעברות אחריו, וילך בדרך אשר לא במהרה יוכל לשוב ממנה‪. ‬‬ ‫ובידעם היטב כי בדרכם זו יפגעו בכל הרגשות העם, וכי אי אפשר מבלי‬ שיתרגשו מאד נגד מעשי ינאי, הכינו גם את חיל בני הנכר, לעשות בהם נקמות‬ ‫בזרוע חשופה וחרב שלופה, וגם לה‬ומם ולאבדם. ‫
‫פרק ל״א‪.‬‬
‫ כבר נתבאר לנו כי כל דברי יאזעפוס בנונע להמעשים בימי אריטובלוס‪,‬‬ ‫אלכסנדר ינאי‪ ,‬ושלמינון‪ ,‬הנם כתובים בסגנון הצדוקים‪ ,‬ובשנאה גלויה ננד כל‬ ‫העם ככלל‪ ,‬כאלו הי׳ זה אויב ומתנקם מבח‬וץ הכותב דברי העם על פי דרכו‬ ומטה אותם לחפצו.‬‬ ‫
480
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ובכל זה נשמור גם‪ ‬בזה את הפרינציפ הכולל אשר יסדנו לבלי לנטות ימין‬ ‫ושמאל מהמעשים עצמם כמו שהם בדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫ומשם נשתדל להבין את חיי אבותינו הגדולים ולדעת ארחות דדכם מתוך‬ ‫דברי הצדוקים עצמם עליהם‪.‬‬
כי טוב טעמם של אבותינו בימים ההם וארחות דרכם הי׳ צדק ומשרים‬ ‫במדה גדולה כזו עד כי גם בכל עמל הצדוקים ויאזעפוס לסלף דרכם לא עלה‬ ‫בידם כל מאומה‪ ,‬והדברים מבצבצים ויוצאים גם מתוך דבריהם הם בעצמם‪ ,‬ויגלו‬ ‫לפנינו ויביעו ויאמרו תום דרכם ויושר לבבם‪.‬‬
‫והנה במלחמת היהודים ‪ I, 4, 3‬יספר לנו יאזעפוס את תחלת המעשים אז‬ ‫בלשון הזה:‬ "‬אחרי אשר כבש (אלכסנדר ינאי) את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד‬ ‫מהיהודים בימי החג‪ ,‬כמו שהם תמיד אשר המרידות יבואו בימי החגים‪ ,‬להשקיט‬ ‫את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו‪ ,‬אם לא הי׳ לו חיל בני הנכר מהפיזידים ובני‬ ‫קיליקיה, ואחרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים עשה מלחמה עם הערביים וכו׳‪.‬־‬
והנה אלו לא היו לפנינו כי אם דבריו אלה היינו יכולים לחשוב‪ ,‬כי בתוך‬ ‫ימי החג שמו עליהם העם את כלי נשקם‪ ,‬וישימו מצור על אלכסנדר ינאי בבית‬ ‫מלכותו‪ ,‬ורק בעזרת השכירים בני הנכר יצא מן המצר ויך צריו אחור וינצל מידם‪.‬‬ ‫
אבל מדברי יאזעפוס עצמו באלטטי׳ נוכל לדעת כי העם עמדו אז‬ ‫בידים ערומות ולא עלה על דעתם לא קשר ולא מרד וכל הדבר הי׳‬ ‫במקדש ד׳ בעזרה, והעם באו שם רק לעבודה‪ ,‬ולא הי׳ בידם לא חרב ולא‬ ‫חנית וכל כלי נשק כי אם אתרוג ולולב‪ ,‬והם עמדו בעבודתם לפני ד׳ ורק ינאי‬ ‫הוציאם פתאום מעולמם‪.‬‬ ‫
ולשונו של יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XIII, 13, 5‬הוא:
"ונשובה לדברי אלכסנדר ינאי ובנוגע אליו כי הנה מרדו בו העם‬ ‫ויקומו נגדו בימי החג כאשר קרב אל המזבח ויחפוץ להקריב עליו‬ ‫רגמוהו העם באתרוגיהם‪ ,‬ויקראו לו בן השבויה לאמר כי אינו ראוי לקרב ‫אל המזבח‪ ,‬ובקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים נפש וכו׳‪ ,‬בימים ההם עשה‬ ‫לו אלכסנדר ינאי עוד חיל שכירים מבני הנכר, מבני פיזידיה וקיליקיה, ובעזרתם‬ ‫עשה לו למס עובד את שבטי הערביים המואבים והגלעדים‪ ,‬ויגבה לבו ויקרא‬ ‫מלחמה גם על הנסיך הערבי אבידס, והוא משך את חיל ינאי אל בור צרה דרך‬ ‫חתחתים ומקום ביצה, ותעוז ידו על חיל ינאי אשר כשלו ונפלו, וספו תמו שם, ‫וינאי נס וימלט בגפו ויבוא לירושלים. אז התקוממו נגדו העם והוא הראה להם‬ ‫זרוע קשה וילחם עמהם ששה שנים רצופים, ובתוך הזמן הזה נהרגו מתוך העם‬ ‫חמשים אלפים נפש‪ ,‬ועל ידי זה גדלה מאד שנאת העם אליו וישנאו אותו תכלית‬ ‫שנאה‪ ,‬וכאשר שלח אלכסנדר ינאי לשאול מהם חפצם ענו כל העם פה אחד כי‬ ‫יחפצו רק את מותו וכו׳‪.‬״‬
‫והנה כבר הסכימו כל כותבי דברי הימים שתחלת המעשה הזאת אשר בדברי‬ ‫יאזעפוס "בימי החג כאשר קרב אל המזבח וכו׳ רגמוהו העם באתרוגיהם״ הוא אחת‬ ‫עם האמור במס׳ סוכה ד׳ מ"ה: במשנה: ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רמא‬
‫ ‫‪"‬ולמנסך (ניסוך המים) אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת נסך אחד על‬ ‫‬‫רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן‪.‬״ ‬
‫רק שבמשנה בצדקתם הגדולה וביושר לבבם כסו קלון בית החשמונאים‪,‬‬ ‫ולא פרסמו שם ינאי מפורש‪.‬‬
‫והנה מתוך דברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא כי לפני המעשה הזאת בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬לא הי׳ שם לא מרד ולא קשר עליו‪ ,‬ולא דבר נגדו‪ ,‬וכל הדבר בא רק‬ ‫כאשר קרב אל המזבח כדברי יאזעפוס‪ ,‬וכדברי המשנה כי עשה אז שחוק וקלסה‬ ‫מדיני ישראל‪ ,‬וינסך על רגליו להכעיס את העם תמרורים בבזותו את העבודה על‬ ‫המזבח בפומבי‪.‬‬
‫והוא עצמו והצדוקים עמו ידעו מראש כי אי אפשר שיחשו העם למראה‬ ‫מעשים כאלה‪ ,‬ויכינו את בני הנכר להומם ולאבדם‪.‬‬
‫ודבר זה קראו הצדוקים ויאזעפוס עמהם מרד‪ ,‬ואף שמדבריו עצמו יוצא‬ ‫כי לפני אשר קרב אל המזבח לא עשו לו העם דבר‪ ,‬ואל המקדש באו רק עם‬ ‫אתרוגיהם‪ ,‬בכל זה יתחיל דבריו לאמר‪:‬‬ "נחזור לדברי אלכסנדר ינאי כי הנה העם מרדו בו והתקוממו ננדו‪.‬״‬ ‫
ובמלחמת היהודים יעשה עוד יותר ויאמר:‬
"אחרי אשר כבש את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד מהיהודים בימי חחג‪,‬‬ ‫כמו שהוא תמיד אשר המרידות יבואו בימי ההגים‪".‬‬
‫ושם גם לא יזכיר דבר כי כל המעשה הי' אשר בקרבו אל המזבח לעשות‬ ‫זר מעשהו זרקו עליו ‬באתרוגיהם‪.‬‬
‫והמעשה הזאת אשר באה על ידי אשר ינאי רצה להכעיסם תמרורים‪ ,‬עד‬ ‫שגם הכין לזה חיל בני הנכר‪ ,‬הנה גם אם אלף פעמים יקראו לזה הצדוקים מרד‬ ‫דבר אין לזה עם מרידה החושבת דרכה‪ ,‬ובאה מתוך מחשבה תחלה‪ ,‬וקשר‬ ‫אנשים יחד‪.‬‬
‫הדבר בא פתאום‪ ,‬ומתוך התרגשות של רגע ההיא‪ ,‬רגע של בהלה ומהומה‪.‬‬ ‫העם העומדים בעזרה לעבודה ולקדושה‪ ,‬ועינם ולבם אל טהרת המקדש‬ ‫וקדושת העבודה‪ ,‬וחדות ד׳ מעוזם ביום החג‪ ,‬התרגשו מאד למראה מבהילה ומוזרה‬ ‫כזו אשר עוד לא היתה כזאת בישראל‪.‬‬
"חג הסוכות יבדל בזה מכל יתר מועדי קדש‪ ,‬כי גם לבד עיקר דבר החג‬ ‫עצמו‪ ,‬הי׳ גם לימי שמחת הלאום וימי שמחתם בכלל‪ ,‬עד שאמרו במשנה (סוכה ‫פ"ה מ"א) "‬כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"‪.‬‬
כי על כן עשו אז גם החשמונאים את ימי שימושם על המזבח, וגם יונתן‬ ‫אחי יהודה המכבי לבש בגדי כהן גדול במועד חג הסוכות (מכביים א׳ סי׳ י׳ כ״א)‪.‬‬
‫גם אנטיגנוס אחי אריסטובלוס בן יוחנן הורקנוס בא משדה המלחמה ברוב‬ ‫פאר והדר וכל תרועת שמחה למועד חג הסוכות (יאזעפוס אלטטי׳ ‪.(XIII, 11, 1‬‬ ‫
גם בתחלת ימי הורדוס כאשר נעשה לכהן גדול אריסטובלוס אחי מרים‪,‬‬ ‫לבש בגדי כהן גדול תחלה רק במועד חג הסוכות בתוך ‬שמחת כל העם ואז‬ נתקנא בו הורדוס בשמשו שם בפומבי בתוך שמחת העם כלו וגמר בלבו להמיתו‬ ‫(‬יאזעפוס אלטטי׳ ‪.(XV, 3, 3‬‬ ‫
‫‪482‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫ ‫ובספר זכריה י״ד ט״ז נאמר רק על חג הסוכות ״והי׳ כל הנותר מכל הגוים‬ ‫הבאים על ירושלם ועלו מידי שנה בשנה להשתחות למלך ד׳ צבאות ולחג את‬ ‫הג הסוכת והי׳ אשר לא יעלה וכו׳ ואם משפהת מצרים וכו׳ אשר לא יעלו לחג‬ ‫את חג הסכות‪ ,‬זאת תהי׳ חטאת מצרים והטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את‬ ‫חג הסכות‪.‬‬ ‫
וכל זה נאמר רק בחג הסכות‪ ,‬בהיותו מאז ומעולם אצל בני ישראל על‬ ‫פי התורה גם לבד עיקר דבר החג עצמו בכל מועדי קדש‪ ,‬גם חג השמחות לכל‬ ‫העם, שמחת הלאום בכללו יחד בבית ד׳‪ ,‬וחדות ד׳ מעוזם (מד)‪.‬‬
‫ועל כן גם קרב אז אלכסנדר ינאי עצמו אל המזבח‪ ,‬ככל אשר עשו כן‬ גם כל החשמונאים במועד הג הסכות‪ ,‬במועד הקשור יחד עם שמחת כל העם‪,‬‬ ככל אשר עשה בכל שנה‪.‬‬
‫ובמעמד כזה בחרו הצדוקים כי ייראה בפומבי לעיני כל העם‪ ,‬כי הפר‬ ‫בריתו עמהם‪ ,‬ולא יחוש לא לשמחתם ולא לעבודתם‪.‬‬
‫ואיך הי׳ יכול להיות אחרת אז, כי כל העם העומדים בעזרה התרגשו מאד‬ ‫ברגע כזו‪ ,‬למראה בלהות כזאת‪ ,‬כי מלך ישראל ישבית פתאום את מנוחתם ואת‬ ‫שמחתם‪ ,‬וירים יד בפומבי נגד התורה והמצוה‪ ,‬בפני כל העם ובמקדש ד׳‪ ,‬בדבר‬ ‫אשר היתה עיקר שמחתם בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫ויעשה עוד מעשיו באופן נתעב ומגואל כזה לעשות צחוק וקלסה מדרכי‬ ‫בני ישראל‪ ,‬אצל המזבח‪ ,‬ובתוך קדושת עבודת היום‪.‬‬
וברגע ההיא‪ ,‬רגע של התרגשות‪ ,‬אז אין חשבון ואין מביאי חשבון‪ ,‬המית‬ ‫הרוח שולטת בכל‪ ,‬והיא תעשה מעשיה מעצמה‪ ,‬עצת הצדוקים לינאי לא נודעה‬ ‫לפני זה‪ ,‬וכל הדבר בא לפני העם פתאום‪ ,‬ואף כן פתאום ומעצמו היו מעשיהם‬ ‫נגד זה‪ ,‬כי זרקו עליו באתרוגיהם אשר בידם ויקראו לו בן השבויה לאמר חלל‬ ‫‫זר מלקרב אל המזבח‪.‬‬
‫ומעשי רגע כזו דבר אין לה לא עם מרד ולא עם קשר‪ ,‬וגם מראש הי׳‬ ‫יכול אלכסנדד ינאי לדעת כי בעשותו כן לעיני כל העם בפומבי לא ינקה רע‬ ‫ברגע ההיא‪. ‬‬ ‫ועל כן באמת הכין לו מקודם את חיל בני הנכר להשתער על העם ולהשקיט‬ ‫המית רוחם כרגע וככל אשר יבואר עוד לפנינו‪.‬‬
‫וראוי להעיר גם על זה עד כמה השתדלו הצדוקים ויאזעפוס עמהם להסתיר‬ ‫עצה במעמקים‪ ,‬ולחפות ככל האפשר על ינאי נגד כל העם בכללו‪.‬‬ ‫
כי הנה באלטטי׳ שם בא לשונו: ‫"בכעסו וקצפו על זה הרג מהעם כששת אלפים‪ ,‬ואז עשה סביב להמזבח‬ ‫וההיכל וכו׳ למנוע את העם מלבוא ולגשת שם‪ ,‬וגם עשה לו חיל בני הנכר‬ מהיזידים ובני קיליקיא וכו׳."
והדברים האלה סגנונם מורה עליהם שעשה זה רק אחרי המעשה הזאת עם‬ ‫העם‪ ,‬ואך אז כאשר אבד בטחונו בהעם שכר לו שכירים בני הנכר‪.‬‬ ‫‫
------------ ‫
(מד) ועל כן הנה זה ה‬וא אחד מה‬טעמים את אשר קבעו מועד זמן שמחת חינוך המקדש‬ ב‬ימי שלמח לימי שמחת החג ה‬זה, ויבואר לנו במקומו. ‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רמב‬
‫ ‫אבל הנה במלחמות היהודים מפורש כי לא לבד אשר כבר היו לו כל בני‬ ‫הנכר האלה לפני המעשה הזאת‪ ,‬כי אם שלהם התיר את ידם‪ ,‬ואותם צוה להשתער‬ ‫על העם העומדים במקדש ד׳ בעזרה‪ ,‬ויאמר שם‪:‬‬
״להשקיט את המרד הזה לא הי׳ עולה בידו אם לו נעזר על ידי חיל בני‬ ‫הנכר מהפהיזידים ובני קיליקיא‪ ,‬ואהרי אשר הרג ששת אלפים מהמורדים וכו׳‪".‬‬
‫ושם הי׳ יכול יאזעפוס לאמר כן מפורש‪ ,‬מפני ששם אין בדבריו כל זכר‬ ‫לא שהי׳ זה רק במקדש ובעזרה‪ ,‬ולא שכל כלי נשק העם הי׳ הלולב והאתרוג‬ ‫אשר בידם‪.‬‬
‫וכל זה בנוגע לראשית כל הדברים האלה‪ ,‬ולתחלת דבר כל המעשים‬ ‫הנוראים אשר באו מאז ואילך‪ ,‬אבל עוד נשוב ונראה הרבה יותר מזה בכל המעשים‬ ‫‬‫ההם עצמם‪.‬‬
‫אבל אם הצדוקים ויאזעפוס אחריהם הרשו להם בכל זה רק להשתדל‬ ‫לשנות את סגנון הדברים למען להרשיע את העם‪ ,‬את כל בני יהודה וישראל‪,‬‬ ולהצדיק את אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫
הנה הרשו להם חוקרי אשכנז לשנות גם את פני הדברים עצמם‪.‬‬ ‫
ועלינו לבאר את כל זה לפי שאין הדברים נוגעים להמקום הזה לבד‪ ,‬כי‬ ‫אם שהם נוגעים בכל פנת דברי הימים ההם, ולכל דבר העם בכלל, והפרושים בפרט‪.‬‬ ‫‫
‫פרק ל"ב‪.‬
‬‫ ‫העם, הפרושים והצדוקים.‬‬ ‫
דברי ימי ישראל הובאו לתוך הענן וערפל במדה כזו עד שכותבי דברי‬ ‫ימיו שכח‬ו שם גם את העם עצמו‪.‬‬
‫ובהפזם ללכת שכחו כי‬ ‫לבד מורי התורה אשר עמדו בתוך העם‪ ,‬ולבד‬ ‫הצדוקים אשר עמדו ננד העם, הי׳ שם גם עוד עם שלם‪ ,‬החי ומרגיש‪ ,‬וחפץ בחיים‪.‬‬
‫יאזעפוס יזכיר את חכמי התורה, או פרושים בלשונו במקום שידובר מהם‬ ‫ביחוד, כמו אצל המאורע עם יוחנן שקרא אז לפניו את הסנהדרין‪ ,‬ואצל צואת‬ ‫אלכסנדר ינאי במותו כי אשתו תשלים עם העם על ידם‪ ,‬ואחר זה כאשר מלכה ‫שלמינון עצמה אשר מסרה לחכמי התורה את דבר ההנהגה הכוללת‪ ,‬או במקום‬ ‫שידבר באמונות ודעות כשיציג אותם לעומת הצדוקים‪.‬‬
‫אבל בכל דבריו על המעשים הכוללים‪ ,‬שם דבריו ברורים על העם עצמו‪,‬‬ ‫ככל דרכי הדברים האלה אשר יעשו דרכם על ידי העם בכללו ובאים מתוכם ומהם‪.‬‬
‫אבל המתימרים לכתוב דברי ימי יהודה וישראל שכחו דבר קטן מאד‬ את העם כלו‪.‬‬
‫הם שכחו כי לבד סגולת העם חכמי התורה הי׳ שם גם עם שלם הדורש‬ ‫תפקידו‪ ,‬עם שלם החי על פי התורה והמצוה וכל נפשו אליהם‪ ,‬אבל יחד עם זה‬ ‫ירצה גם לאכול מפרי הארץ ולשבוע מטובה‪ ,‬עם שלם החפץ במנוחת הארץ וכי ‫יוצא לפעלו ולעבודתו בלב שקט‪ , ,‬עם השואף לחירות ולבלי יגדרו לו דרכו‬ ‫בגזית, ויחפוץ ללכת דרכו, ולחיות על פי רוחו וחפצו, ואשר גם לא יחפוץ בכל‬ ‫
‫העם הפרושים והצדוקים‬
‫‪484‬‬
‬‫ ‫המלחמות הרבות והנוראות‬ ‫אשר יהרסו את מעמדו, ואשר ברובם לא היו כי אם‬ ‫מלחמה לשם מלחמה, עם כלו אשר לא יחפוץ להמכר ממכרת עבד לאילי הארץ‬ ‫האבירים החפצים להשתרר עליו ולהבנות מחורבנו, מתי מעט אבירים‬ אשר ‫העם‬ כלו הי׳ להם למשחק, עם שלם אשר יחפוץ כי בבית המושל ובכל בתי הממשלה‬ ‫‫יהיו מהלכים לכל בני העם, ולא רק למפלגת אבירים‬ אשר לא יתערבו ‫עמהם, ‫ואשר גם רוחם זר להם.
‫בדברי יאזעפוס בראשית ימי המעשים מאמצע ימי ינאי ואילך‬ (אלטטי׳‬ ‫‪ (XIII, 13, 5‬הדברים מפורשים לאמר:
״ובנוגע לאלכסנדר ינאי הנה מרדו בו העם ‫ויקומו‬ ‫נגדו בימי החג כאשר‬ ‫קרב אל המזבח וכו׳ רג‬מוהו כל העם באתרוגיה‬ם וכו׳ ובקצפו על זה צוה לחילו‬ להשתער ‫על‬ העם ויהרגו מהם ששת ‫אלפים נפש, אז וכו׳ ויגבה לבו ויקרא‬ ‫מלחמה גם על הנסיך הערבי וכו׳ ותעוז ידו על חיל ינאי וינאי נס ויבוא לירושלים‪,‬‬ ‫אז התקוממו העם נגדו, ועל כן לחם עם כל העם ששה שנים רצופים, ובתוך ‫הזמן הזה נהרגו מתוך העם יותר מחמשים אלף נפש, ועל ידי כל זה שנאו העם‬ ‫את אלכסנדר ינאי תכלית שנאה, וכאשר נלאה מהמלחמה ושלח לשאול מהם חפצם, ענו כל העם כי יחפצו רק מותו וכו'."
ואך זה הוא המקור האחד לכל הדברים האלה ותכלית הדברים וענינם הוא‬ ‫כי העם קצרה נפשם בעמלם, ויקומו על נפשם, וכמו שיבואר עוד כל מעשיהם‪.‬‬
אבל החוקרים החדשים שמו להם לקו ‫לעשות את דבר הצדוקים יותר מהצדוקים ‬עצמם, וישתדלו השתדלות גדולה ונמרצת להבזות את חכמי התורה ולהשחיר פניהם של ישראל והנה הפכו גם את הדברים הברורים האלה:‬‬
‫והחכם גרעץ ח״ג עמוד 130 יאמר‪:‬‬
‫״בבואו לירושלים קדמה פניו המית רוח הפרושים‪ ,‬וחמתם אשר הסיתו‬ ‫בו את העם ויעוררו ‫את‬ ‫רוחם למרוד בו, ששת שנים תמימות התקוממו‬‬ ‫וכו׳ ולאחרונה קצרה נפש אלכסנדר בעמלו‬ ויקרא להפרושים לשלום בפעם ‫הזאת היתה כיתה זו באשמה והפרושים הושיבו ריקם ודחו את היד‬ הפשוטה לשלום מעברתם וקנאתם העזה תאות הנקמה הכתה אותם בסנורים עד כי גם מרדו בארץ מולדתם וחרפת עולם אשר לא תמחה יהי' זה על ראש הכתה הזאת."
ולבשתנו וכלימתנו נקרא על הדברים חמבהילים האלה גם שם דברי הימים‬ ‫לבני ישראל‪.‬‬ ‫והנה הי׳ כדי לפני החכם גרעץ לשנות את כל מראה פני הדברים‪ ,‬עד כדי‬ ‫להצדיק את הצדוקים ואת ינאי, ולהרשיע את כל העם‪.‬‬ ‫
למען‬ לבוא אל המטרה ‬‫הגבוה לבדות עלילות ברשע על חכמי התורה, ‬ ולהתגולל ולהתנפל עליהם, במקום אשר בהמקורים גם באלטטי׳ וגם במלחמות ‫היהודים לא בא גם זכרם בכל המעשים האלה‪.‬‬
‫ולפנינו יבואר כי גם לא היו אז חכמי התורה בארץ ונרדפו בחרב‬ ‫נוקמת‬ ‫ופליטיהם כבר הוכרחו לברוח מיד בראשית כל המעשים האלה.
‫וכפי הנראה לא ראה גרעץ מימיו עם הקם על נפשו נגד עריצים נוגשיו‬ ‫ומעניו‪.‬‬ ‬‫
‫רמג‬
העם הפרושים והצדוקים‬
‬‫ והנה גם למד גרעץ את לשון נוגשי אדם ודרכם, ‫אשר אם יקום העם על‬ ‫נפשו להסיר עול סובלם‪ ,‬יאמרו הם כי העם עצמו ישבע בטובה‪ ,‬ולא היו מניעים‬ ‫יד ורגל‪ ,‬וכל הדבר בא רק על ידי מתי מעט הנאורים אשר י‬סיתו אותם לעשות‬ ‫מדחה‪ ,‬ולולא הם לא הי׳ נודד כנף‪.‬‬
‫ונפלא‬ הדבר כי החכם גרעץ עצמו במקום אשר שכח מלחמתו וידבר לתומו יאמר (נאטע 13 עמוד 704) על ראשית כל המעשים האלה לאמר:‬
"הדבר יוצא מהמעשה הזאת כי כל זמן אשר הי' לאלכסנדר ינאי מלחמות ואסונות עם‬ ‫לאטוה‬וראס ירא מלעמוד נגד הפרושים בפומבי‫(מה), אבל כאשר ‫גמר את המלחמות האלה‪ ,‬אז מצא עוז בנפשו להפיר כל בריתו עמהם, ועם המים‬ ‫אשר נסך על רגליו רצה להראות זה לעיני כל העם ונראים הדברים ‫כי על כן‬ גם הביא אז לירושלים את חיל השכירים מבני הנכר‪ ,‬למען אשר יעמדו שם הכן‬ ‫לקצות בעם‪ ,‬וכאשר נבין הדבר מתוך דברי יאזעפוס‪ ,‬השתעירו בני החיל על העם‬ ‫תיכף, (מפני כי עמדו מוכנים לזה מראש) אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה בעצמו ראה גרעץ והבין גם הוא‬ כי גם מתחלה לא הי' מהעם לא ‫קשר ולא מרד, כי אם שבגמרו מלחמתו עם לאטהוראס ובהיותו בטוח בגבורת ידו‬ ‫עמד פתאום בתוך מקדש ד׳ אצל המזבח לעשות שחוק וקלסה מעבודת המקדש ‫נגד‬ כל העם ‫ביום החג, ‫ובידעו כי אי אפשר שיחשו לזה כל העם כלו, הכין ‫מראש חיל בני הנכר להשתער עליהם ‫להשמיד להרוג ולאבד, עד כי לפי דברי ‫הצדוקים עצמם הרג ביום ההוא על ידי עריצי גוים ששת אלפים מבני ישראל.‬
‫והנה הי׳ הדבר כדי להצדוקים ולינאי אשר שמע לעצתם‪ ,‬לה‬ביא חיל גוים‬ ‫לירושלים‪ ,‬ולהעמידם הכן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים‪ ,‬רק כדי לעשות‬ ‫שחוק‬ ‫מעבודת‬ ‫המקדש‬ ‫נגד כל העם אשר נאספו יחד‬ ‫ועלו לרגל‬ ‫בהג ליראות‬ ‫לפני ד׳‪.‬‬
‫ומעשים נוראים ומבה‬ילים כאלה‪ ,‬אשר לא נשמעו בכל הארץ ובכל הגוים‪,‬‬ ‫לא יוכל גרעץ להבין איך התמרמרו העם נגדם מעצמם בלא הסתת חכמי התורה, ‫והלא דבר המובן מעצמו הוא כי כל המעשיים‬ האלה הרעישו את כל העם, ואם ‫כי בשעה זו נשאו בשרם בשיניהם‪,‬‬ ‫בהיות חיל בני הנכר עומדים עליהם להומם‬ ‫ולכלותם‪.‬‬
‫הנה אחר זה, כאשר נגד הפץ העם יקרא ינאי מלחמה‬ על הערביים, ויאבד ‫את כל חילו‪ ,‬והוא נס בגפו לירושלים‪.‬‬
‫הלא‬ מטבע הדברים ‫עצמם‬ ‫הי׳ כי הראו לו אז העים אותות בוז ושנאה‪,‬‬ ויהיו גם מתקוממים נגדו.
‫ודברים כאלה מטבע העולם ומנהגו, ומדרכן של בני אדם‪ ,‬ומעשי עם ועם‬ ‫מימי עולם עד היום הזה, לא הי׳ החכם גרעץ יכול להבין‪ ,‬‬ויאמין‬ ‫כי ‫העם לא‬ ‫הרגיש כל מאומה וכי ינאי לא עשה כל מאומה להרעיש‬ ‫את לבב כל העם, כי ‫אם הפרושים הם‬ ‫עשו נבלה‬ ‫בישראל להסית את העם נגד מלכם, ‫עד שיאמר‬ בלשון מדברת גדולות: ‬‫
--------------- ‬‫
‫(מה) לא ‬גמר המלחמה עם לאטהוראס הי׳ סיבת הדברים כי אם ענינים רבים אחרים ככל ‫אשר כבר נתבאר‪.‬‬ ‬‫
‫העם הפרושים והצדוקים‬
‫‪486‬‬
‬‫ ‫״בבואו לירושלים קדמה פניו המית רוח הפרושים וחמתם אשר הסיתו בו‬ ‫את העם ויעוררו אותם למרוד בו‪“.‬‬ ‫
וכל זה אלו הי׳ איזה זכר להפרושים בכל ‫דברי המעשים ההם כולם‪.‬‬
‫אבל הלא קולמסם של הצדוקים עצמם‪ ,‬ושנאתו הגלויה של יאזעפוס לכל‬ ‫העם אשר השיא עליהם גם עון מרד אשר לא הי׳ כלל‪ ,‬הם עצמם לא ידעו דבר‬ ‫מהפרושים בכל זה‪,‬‬ ‫ולא הזכירו גם שמם‬ בכל הדברים האלה, באשר לא לבד ‫שהעם עצמו עשה כן, והפרושים ביחוד לא התערבו בכל זה, כי אם שכבר גם עלו מן הארץ, וראשי חכמי התורה הוכרחו כולם לעזוב את הארץ, וגם במקום ‫גלותם רדפה אותם חרב הצדוקים ככל אשר יבואר לפנינו‪.‬‬
וכל זה לא ר‬צה החכם גרעץ לא להבין ולא לדעת‪ ,‬ויבוא ויבדה לו דברים‬ ‫אשר כל ענינם ‫אינו‬ כי אם ‫להשחיר פניהם של ישראל, ולתת אותם קלסה ‬ בלאומים. ואמנם כי החכם גרעץ בשנאתו הגלויה‬ ‫לחכמי התורה ‫לא הי׳ יכול לשכך‬ ‬חמתו בזה לבד ויתן אותם גם למורדים בארץ מולדתם (‪ (Landesverrater‬ויאמר שם: "תאות הנקמה הכתה את הפרושים בסנורים עד כי גם מרדו בארץ מולדתם‬ ‫וחרפת עולם אשר לא תמחה יהי׳ זה על ראש הכתה הזאת‪.‬״‬ ‫ולא‬ ‫הסתפק גרעץ גם בדבריו אלה בתוך סיפוריו כי אם שגם על מצח הפרק הזה כתב לו:‬ Aufstand der Pharisaer gegen ihn, ihr Landesverrat(מו). וכל זה במקום שאין שם בהמקור־ם גם זכר מזה, ולא לבד שלא הוזכרו ‫המעשים על שם הפרושים, בכל אשר עשה גרעץ, ולא לבד שאין זכר שם שהתערבו בכל זה גם הפרושים, כי אם שגם לא הוזכרו שם הפרושים כל עיקר, ובכל המעשים ההם אין שם בכל דברי יאזעפוס גם זכר מהפרושים, וכל דבריו אינם כי אם מהעם.
ואמנם כן לא לבד חכמי התורה אשר הם ביחוד דבר לא הי׳ להם בכל זה‪.‬‬ ‫כי אם שגם העם אשר כל המעשים ההם נעשו מהם‪ ,‬הנה גם העם בכללו‪,‬‬ ‫כל מעשיהם הי׳ רק לטובת הארץ ולא הי׳ שם גם צל של לאנדעספערראט, ‬ועשו‬ ‫מעשיהם בחכמה ודעת, עד שנתפלא על כשרון מעשיהם ‫ויושר‬ לבבם, ככל ‬ ‫אשר יבואר‪. ‬‬ ‫ועלינו לחקור לדעת זאת מי המה נגד עמם ולאומם‪,‬‬ ‫אם אבותינו הגדולים‬ ‫בימים ההם‪ ,‬או מוציאי דבתם רעה בימינו אלה‪ ,‬אשר יכו בחרפה על להיי לאומם‬ ‫וירשו לעצמם גם לקרוא זה בשם דברי ימי ישראל. ‬‫
‫פרק ל״ג‪.‬‬ ‫
‬‫ בדברי יאזעפוס ‪ XIII, 13, 5‬מיד אחרי מעשי אלכסנדר בבית המקדש‪,‬‬ ‫והריגת ששת אלפים מהעם על ידי בני נכר אשר הכינם מראש לזה‪ ,‬מיד אחרי זה נאמר: ‬‫ -------------- ‬‫
(מו) נפלא הדבר לראות כי אחרי דברים כמתלהמים כאלה אשר בדה גרעץ על חכמי התורה‬ ‫וטובי העם‪ ,‬מצא עוז בלבבו בנאטע ‪ 12‬לעשות עצמו כמתרעם על חוקרי העמים אשר הרשו להם לדבר תועה‬ ‫על הפרושים‪ ,‬אבל מה יכלו חוקרי העמים לאמר עליהם ולא אמר הוא‪ ,‬עד שלא נחה דעתו ויבדה עליהם גם‬ ‫עון אשמת ‪.Landesverrat‬‬ ‬‫
‫העם הפרושים והצדוקים‬
‫רמד‬
‬‫ "אז קרא מלחמה גם על הנסיך הערבי אבידוס‪ ,‬והוא משך את חיל אלכסנדר‬ ‫ינאי אל מקום ביצה ודרך חתחתים‪ ,‬ובאורח פלא ניצל הוא עצמו וכו׳ וכאשר גם שם‬ ‫התקוממו לו העם, לחם נגדם ששה שנים רצופים, ויהרוג מהם במשך הזמן הזה לא פחות מחמישים אלף נפש ואף כי כפעם בפעם הזכירם להניח את שנאתם ‫ נגדו "שנאו הם אותו עוד יותר" וכאשר לסוף שלח אליהם לשאול מהם מה‬ חפצם צעקו כולם ‫כי יחפצו רק במותו, וישלחו א ל דעמעטריאוס אייקערוס כי‬ ‫יבוא לעזרתם‪".‬‬
‫ועלינו להבין ולדעת את כל סדרי המעשים האלה‪ ,‬ולהכיר את כל מראה פניהם‪.‬‬ ‫והנה אחרי אשר ‫ביום עברות‬ בעשותו זר מעשהו במקדש ד' הרג על ידי בני הנכר ששת אלפים מישראל, עשה מלחמה עם מלך הערביים וכאשר ניגף ‫לפניו וינס לירושלים‪ ,‬יאמר יאזעפוס:
"כי התקוממו העם נגדו וילחם עמהם ששה שנים רצופות ויהרוג מהם במשך‬ ‫הזמן הזה חמשים אלף נפש‪.‬"‬ ‫
והנה לפנינו דברים גדולים ונפלאים מאד‪ ,‬מלחמה של ששה שנים רצופים‪,‬‬ ‫נאמרים רק בשתי שורות ולא ידע יאזעפוס כל מאומה מפרטי המלחמות הגדולות‬ ‫והאיומות האלה אשר כללם בשתי שורות‪.‬‬
‫ואנחנו ידענו את יאזעפוס ‫ואת דרכו כי הנהו ‫אוהב מאד להרחיב דבריו‬ ‫במקומות כאלה ויאריך בכל סיפורי מלחמות אשר יפגע, גם במלחמות של בני‬ ‫עמים אחרים אשר יזכיר בדרך אגב‪ ,‬ובכל זה הנה נגד דרכו כלל לנו במקום הזה‬ ‫המון מעשים רבים וכבירים באין אומר ודברים‪.‬‬
כי על כן עלינו להבין זאת ‫ולהשתדל לגלות את פני‬ הלוט אשר שם ‫יאזעפוס בסגנון הצדוקים על המעשים האלה‪ ,‬להתבונן בהם ולדעתם‪.‬‬ ‫א) הן מלחמה גדולה וארוכה כזו של ששה שנים רצופים‪ ,‬מלחמה בין המלך‬ ‫והעם‪ ,‬הלא אי אפשר שלא היו שם שרי צבאות רבים וגדולים בראש העם‪ ,‬ולכל‬ ‫הפחות ראשי המדברים‬ ‫אשר היו שם רוח החיה באופנים, ‬ובדברי ‫יאזעפוס‬ אין ‫מזה גם זכר‪.‬‬
‫ב) אבל גם לבד זה‪ ,‬הן מלחמה נוראה כזו מלחמה פנימית של המלך עם‬ ‫העם ששה שנים רצופים‪ ,‬הלא רעשה ורגזה תחתיה כל ארין יהודה‪ ,‬והמלחמה היא‬ ‫להט החרב המתהפכת, ואי ‫אפשר שתמשך זמן גדול כזה אם הנצחון ‫עמד כל ‬ ‫פעם רק לימין האחד‪.‬‬
‫ובהכרה שהי׳ שם זה נופל וזה קם‪,‬‬ ולכידת עירות וכבישת כרכים‪ ,‬ותגעש‬ ‫ותרעש‬ ‫הארץ‪,‬ ‫והאם דברים כאלה אפשר הם‬ ‫שיוזכרו רק‬ ‫בשתי שורות שאין‬ ‫בהם דבר מכל זה‪.‬‬
‫ובכל דברי יאז עפוס מכל המעשים אין גם דוגמא מאופן סיפור כזה‪.‬‬ ‫
ג) ואמנם כי עוד יותר מזה, ‪יאזעפוס יאמר "כי לחם עם העם ששה שנים רצופים ויהרוג מהם חמשים אלף נפש"‪.‬‬ ‫
אבל מדוע אין בדבריו זכר שגם מחיל ינאי נפל מהם רב‪,‬‬ והלא ‫זה הוא‬ ‫ דרכו של יאזעפוס להזכיר גם דבר הנוצח וגם דבר המנוצח‪.‬‬
‫ואלו הי׳ גם חיל ינאי רק אנשים מבני ישראל‬ הי' אפשר לאמר שכונתו ‫שנפלו מבני ישראל בכלל במלחמה זו כזאת וכזאת‪.‬‬ ‬‫
‫העם הפרושים והצדוקים‬
‫‪488‬‬
‬‫ ‫אבל לבד שאין לשונו של יאזעפוס כן, וכל דבריו מפורשים שינאי הוא שהרג מהעם חמשים אלף נפש, ויותר מזה דבריו מפורשים כן במלחמת היהודים‬ ‫מזה (‪ (I, 4, 3‬אשר יובאו לפנינו, הנה גם לבד זה הדבר ידוע ומפורש בדברי‬‬ ‫יאזעפוס כי כל כחו וגבורתו של ינאי נגד העם הי׳ חיל בני הנכר פחיזידים וקיליקים‪.‬‬
ואיך היתה כזאת כי כל חיל ינאי חיל בני הנכר נתברכו בברכת "לא נפקד ‬ ‫מהם איש" ובני ישראל ירדו במלחמה ונספו באופן מבהיל כזה ״חמשים אלף נפש״‪.‬‬
‫אבל כל הלשונות‬ ‫האלה ‫של יאזעפוס כן מפי הצדוקים ממרידות גדולות ‫וכוללות מתבארים לפנינו מתוך דברי יאזעפוס‪,‬‬ גם במקומות אחרים, וגם במקום הזה עצמו.
כבר ראינו את לשונו של יאזעפוס על המעשה בבית המקדש, אשר העם לא‬ ‫ידעו ‫כל‬ ‫רע, ולא הי׳ להם כל מחשבת מרד, ועמדו בעבודתם ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם כי יאמר על זה ‫במלחמת היהודים ‪:I, 4, 3‬‬
‫״כאשר כבש את כל הערים האלה פרצה נגדו מרידה מהיהודים בימי ההג‪,‬‬ ‫ככל המרידות אשר דרכם לבוא בימי החגים‪.‬״‬ ‫
‫וגם באלטטי׳ מזה עצמו בא לשונו‪:‬‬
‫״ונשוב בנוגע לאלכסנדר ינאי כי הנה העם מרדו בו ויקומו נגדו‪".‬‬
‫ויותר מזה יבוארו לנו לשונותיו אלה מתוך דבריו בימי יוהנן כי הנה ‫תחת‬ אשר באלטטי׳ ‪ XIII, 10, 5‬יאמר‪:‬‬
‫״נחזור לדברי יוחנן הורקנוס הצלחתו הגדולה הביאה לו מקנאים‬ וכו' פעם ‫אחת קרא את הפרושים אליו ויכבדם כיד המלכות ויכרה להם כירה גדולה ובתוך‬ ‫שמחתו אתם שאל אותם וכו׳‬ ‫רק איש מתוך הבאים וכו׳ יוחנן כעס על זה מאד‬ ‫וכו׳ אבל הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים וכו׳‬ אז האמין הורקנוס לדברי ‫יונתן הצדוקי וימלא חמה על הפרושים וכו׳ וכל התקנות אשר נתנו ‫מהפרושים‬ ‫להעם בטל אותם יוחנן וגם שם עונש על כל אשר יקיים אותם‪.‬״‬
‫תחת זה יאמר במלחמות היהודים ‪:I, 2, 8‬‬
"אבל הקנאה בהצלחתו של יוחנן ובניו קראה מרידה אצל היהודים, גדודים‬ ‫גדודים התאחדו והתקוממו נגדם‪ ,‬ולא נחו עד אשר בא הדבר לידי מלחמה גלויה‪,‬‬ ‫אבל המתקוממים הוכו אחור וכו׳‪".‬‬
‫והנה אלו לא הי׳ לנו מקור אחר זולת זה על כל המאורע הזה, ואלו לא ‫הי׳ לנו כי אם דברי יאזעפוס אלה במלחמות היהודים‪,‬‬ היינו כותבים בדברי ימי ישראל כי בימי יוחנן כהן גדול היתה שם נגדו ונגד בניו מרידה כוללת.
עכשיו הננו יודעם שלא היתה שם מכל זה דבר‪ ,‬כי אם ‫שאחד מהפרושים‬ ‫בישבו עמו במשתה היין אמר לו על שאלתו ״הנח כתר כהונה ‫לזרעו של אהרן״‬ ‫והצדוקי יונתן הסית אותו כי זה דבר‬ ‫כל הפרושים ‫שהרי ‫לא‬ ‫ימיתו את האיש‬ ‫הזה ובקצפו וכעסו ובהסתת אלעזר בן פועירה הרג את כל חכמי ישראל‪.‬‬
‫ומזה נעשה אצל יאזעפוס במלחמות היהודים גולם שלם של מרידה כוללת‪,‬‬ ‫ולהיפך מה שהי׳ שם והמעשה עצמה חסרה לגמרי‪.‬‬
‫וממש כן הוא גם במקום הזה, ‫כאשר אחרי מעשיו המבהילים ‫במקדש ד׳‬ ‫והריגת ששת אלפים מישראל על ידי עריצי גוים ניגף במלחמה והוא נס מהמערכה‪,‬‬ ‬‫
‫העם והצדוקים‬
‬‫ ‫הי׳ שם מהעם רבים אשר התמרמר‬ו נגדו‪,‬‬ ויהיו גם כאלה אשר בראש הומיות‬ דברו בשנאה גלויה נגד כל הממשלה החטאה הזאת אשר ידכאו את כל העם תחתם‪.‬‬
‫והצדוקים אך לזה חכו‪,‬‬ ‫ובעזרת חיל גוים נטו ידם פעם אחר פעם על כל‬ ‫הרוגנים ההם וכל אשר הוסיפו העם להרגן ולהתמרמר הוסיפו הם לרחוץ פעמיהם‬ ‫בדם ולהוביל לטבח את כל פוצה פה ונודד כנף, וידכאו תחת רגלם את כל‬ ‫הצועקים מרה וקוראים מנהמת לב‪,‬‬ ‫עד כי במשך זמן של ששה שנים פעם אחר‬ ‫פעם הרגו מהעם כחמשים אלף אנשים‪.‬‬
‫וקרוב לזה יותר לשונו של יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 4, 4‬אשר יאמר‪:‬‬
"אבל הנצחון עמד לימינו גם הפעם ויהרוג בתגרות תכופות זה אחר זה לא‬ ‫פחות מן חמשים אלף יהודים‪.‬״‬
‫וכן הדבר שהשקיט את כל המית העם וכל צעקתם בדם ואש, פעם אחר ‫פעם‪ ,‬ויהרוג מהם לכל הפחות חמשים אלף‪.‬‬
‫ועל ‫כן‬ ‫באמת‬ ‫לא הי׳ לו ליאזעפוס מה‬ לספר מכל המלחמות הרבות ‫והגדולות ההם אשר לא היו כלל‪,‬‬ ‫ועל כן לא הי׳ לו מה לספר מאת אשר נפל‬ מחיל ינאי כי לא נפקד מהם איש, ‫ורק בני ישראל ‫לבד‬ ‫כרעו ונפלו תחת יד‬ חרב עריצי גוים‪ ,‬ונצחון הצדוקים וינאי על היהודים האומללים הי׳ נצהון שלם‪.‬‬
‫וזה הוא דבר כל ההתקוממות ההם אשר יספר לנו יאזעפוס‪ ,‬הנה ההתקוממות‬ ‫‫הראשונה מפורש כל ענינה בדברי יאזעפוס עצמו, כי העם לא קשרו קשר ולא‬ ‫מרדו‪ ,‬וכל הדבר הי׳ רק במקדש ד׳‪.‬‬
‫ואחרי אשר מסרם בידי עריצי גוים‪,‬ ויהרוג בהם ששה אלפים נפש, הנה‬ ‫אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ‫ואף‬ כי ‫עם‬ שלם הנמסר למתי מעט אבירים אשר ישלטו עליהם על ידי חיל שכירים בני הנכר עריצי גוים‪.‬‬
‫כי על כן הנה כל צעקה מכאב לב קראו הצדוקים התקוממות, וכל מחאה‬ ‫ופרכוס ‫יד‬ ‫ורגל ‫קראו‬ ‫בשם ‫מרד‪,‬‬ ‫כ ל השתערות בני הנכר ‫על ההמון הקורא‬ ‫מנהמת לב מתוך מכאוביו קראו הם מלחמה‪ ,‬וכל טבוח טבח והכן קראו נצחון‪.‬ ‬
‫ובנצחונות גדולים ותכופים כאלה בזמנים שונים זה אחר זה נפלו הרבה יותר‬ ‫מחמשים אלף מישראל‪.‬‬
‫וזה הוא דבר כל המעשיים האלה וענינם, ועלינו לראות ולדעת את אשר ‬ ‫הי׳ אחר זה. ‬‫
‫פרק ל"ד‪.‬‬
‬‫ ‫אחרי המון מעשים רבים ונוראים כאלה‪,‬‬ ראו העם והכירו כי אין להם כל‬ ‫תקוה עוד להשיב את‬ ‫אלכסנדר ינאי מדרכו ולא יוכלו לקוות ממנו כי יאיר ‬‫פניו ‬אליהם‪.‬‬
ראו כי התמכר אל הצדוקים לעשות הרע, ויחדיו המה ‫על יהודה לעשות‬ ‫שמות בארץ, ראו ‫כי‬ לקול צעקתם יאטם אזניו, ואם יתאסף העם להקריב לפניו‬ ‫משפטם ודינם, יענם באש, וישלח בהם את חיל בני הנכר להומם ולאבדם. ‫
והדבר הולך כן זה שנים אחרי שנים באין תקוה לצאת מן המצר. ‬‫
‫‪490‬‬
‫העם והצדוקים‬ ‫
‬‫ ‫כי על כן נואשו לגמרי מהמשפחה הזאת אשר נהפכו להם לרועץ, ויכירו‬ ‫וידעו כי עליהם למצוא הדרך להסיר עול סובלם‪ ,‬ולכונן להם ממשלת עם‪.‬‬
כי לא לבד אשר תמה זכות אבות אצל ינאי ובניו, כי אם שאין ספק ‫אשר אלו היו חיים עוד החשמונאים הראשונים יהודה המכבי ואחיו‪,‬‬ אז היו הם הראשונים לכל בית ישראל לצאת לקראת נשק נגד אלה אשר עזבו את כל דרכי‬ ‫עמם וינזרו לבושת לאחוז בארחות דרכי המתיונים‪.‬‬
‫אבל להלחם הם לבדם נגד ינאי ‫וכל חיל בני הנכר אשר ‫עמו ידעו כי‬ היא לא תצלח‪.‬‬
‫כי על כן נועצו‬ כי יעשו גם הם כמעשי ינאי והצדוקים ולהעזר על ידי חיל בני הנכר‪.‬‬
‫כל ערי הנשק והמצודות היו רק בידי ינאי והצדוקים‪,‬‬ וכל ‫המשרות כולם‬ היו אך בידם, כי על כן הוכרחו לשכור להם שכירים מבחוץ‪.‬‬
‫ויעשו אז ממש ככל אשר עשה הורקנוס החשמונאי בנו של ינאי אחר זה‬ ‫כי ישכר לו את מושל הערביים לעזור לו נגד אריסטובלוס‬ ‫אחיו, והוא ‫עזר‬ ‫לו‬ ‫להפיק חפצו‪.‬‬
‫וכאשר עשה אחר זה גם אנטיגנוס בן אריסטובלוס אשר שכר לו את מלך‬ ‫הפרתים לעזור לו נגד אנטיפטר והורקנוס‪.‬‬
‫וכל זה הי׳ אז דבר הנהוג ומהלכות מדינה‪ ,‬ולא הי׳ בזה כל סכנה להארץ‪,‬‬ ‫וככל אשר נראה גם מהמעשה הזאת עצמה‪.‬‬
‫כי אמנם נראה לפנינו עד כמה השכילו העם במעשיהם‪,‬‬ ועד כמה ‫חששו‬ ‫להסיר כל מכשול‪ ,‬ולהיות בטוחים‪ ,‬כי מושל דאמאסקוס אשר שכרו לעוזר להם‪,‬‬ ‫לא ישוב לרודף‪,‬‬ ‫ולחפוץ לתקוע הוא יתדו‬ ‫בארין יהודה‪,‬ ונוכל ‫להבין‬ ‫כל‬ ‫זה‬ ‫מהמעשים עצמן מאת אשר נראה מפורש את אשר הי׳ אחרי המלחמה הזאת‪.‬‬
‫והננו רואים כי כל כך השכילו מעשיהם לבחור דרכם כי יהיו בטוחים לגמרי‬ ‫לבלי יעשה דבר נגד כל העם‪ ,‬עד כי אף כי נצח לגמרי את ינאי‪ ,‬וכל חילו נפזר‬ ‫והוא נשאר‬ ‫בודד‬ ‫בכל זה מיד כאשר ראה המושל הזה ‫כי החלו העם‬ ‫לפסוח על שתי הסעיפים‪ ,‬וששת אלפים מהם גם רחמו על ינאי ושבו אליו‪ ,‬מהר‬ ‫המושל הזה וישב אל ארצו‪.‬‬
‫ומזה עצמו נוכל לדעת עד כמה דאגו העם לשלום הארץ‪ ,‬וכי בהחוזה אשר‬ ‫עשו עם המושל הזה היו בטוחים מראש כי לא יעשה דבר בלעדם, וכי לא יעשה‬ ‫דבר נגד חפץ העם כלו‪.‬‬
‫והנה הי׳ כל דרכם נכון ‫לפניהם‪,‬‬ להשיב את ‫שלום‬ ארץ יהודה, לנער ‫מעליהם ממשלת עריצים‪ ,‬אשר כוננו ממשלתם על חיל בני הנכר‪ ,‬ויעשו הוזה עם‬ ‫מושל כזה אשר היו בטוחים כי מעצמו לא יעשה דבר‪.‬‬
‫אז ראו ינאי והצדוקים כי רעה נגד פניהם, ‫וכי העם מצא הדרך לצאת מן‬ המצר, כי על כן שלחו ‫להם דברי שלום כי יגידו חפצם, וכי יעשה להם‬ ינאי שלום.‬‬
‫אבל הם ידעו היטב כי לא יהפוך כושי עורו, וכי כל חפץ‬ ‫הצדוקים הוא ‬ ‫רק זאת כי ימירו את בריתם עם מושל דאמאסקוס, ואז ישובו לנטות ידם עליהם‪.‬‬
‫כי על כן השיבו לשלוחיו כי אין להם שלום עמו, ורק המות יחרץ ביניהם‪.‬‬ ‬‫
‫העם והצדוקים‬
‫רמו‬
‬‫ ‫ויאזעפוס יאמר זה בנשימה אחת‪ ,‬ויהפוך הסיגנון לאמר "כאשר שלח לשאול‬ ‫מהם חפצם ממנו צעקו כולם כי מותו יבקשו וישלחו אל ‫דעמעטריאוס אייקערוס‬ ‬‫ויקראו לו לעזור להם".‬‬
‫אבל בלא ראי׳ ממקום אחר‪ ,‬נוכל לדעת מטבע הדברים עצמם‪ ,‬כי לא הי׳‬ ‫זה ברגע אחת, ‫וכי תחלה עשו חוזה עם דעמעטריאוס‪,‬‬ ‫ואחר זה יכלו ‫להשיב‬ תשובה כזו‪. ‬‬ ‫והלא הננו רואים שידעו בעצמם כי בלא דעמעטריאוס וחילו לא יוכלו להרים‬ ‫ראש נגד ינאי‪.‬‬ ‫
ואיך ישיבו לו כן טרם עשו הוזה עם דעמעטריאוס והלא יעשה מהם כלה‪,‬‬ ‫ומי שלח ידו אל הארי ונקה‪.‬‬
‫ומה ענין לתשובה כזאת בשעה שידעו ‫בעצמם‬ ‫שינאי חזק‬ מהם עשרת ‫מונים, האם יבוא ינאי ויקריב נפשו לפניהם‪.‬‬
‫והלא גם על דברים קלים עבר ורמס וטרף ומי יעמוד להם נגדו ונגד‬ ‫אביריו בהשיבם לו תשובה כזו‪ ,‬ובדברי יאזעפוס גם לא נמיצא כלל כי עשה להם‬ ‫ינאי דבר עבור תשובתם זאת‪ ,‬ובודאי כי‬ ‫גם החוזה אשר עשו עם דעמעמטריאוס‬ ‫לא נעשתה בין לילה.‬‬
‫אבל הדברים הנם מבארים ‫את‬ עצמם, כי אלכסנדר ינאי השפיל גאונו ‫לקרוא ולבקש את השלום ולרדפהו‪,‬‬ והם יכלו להשיב לו תשובה נמרצת כזאת בשעה שכבר שמו להם עזר את דעמעטריאוס‪ ,‬ויהיו כבר עומדים סדורים במערכה.‬‬ ‫
כי בראותם אשר ימים על שנים ינקופו וינאי בעצת הצדוקים והנהגתם‪ ,‬תחת‬ ‫לשמוע ‫צעקתם ‫ויושר משאלותם, ‫עוד יוסיפו סרה‪ ,‬ויום יום יעשו להם נצחונות‬ ‫מחיי אנשים אשר ישפוך דמם לאלפים ולרבבות, וירחצו פעמיהם‬ ‫בדמי‬ ‫אנשים‬ ‫נקיים‪ ,‬והצדוקים שובבו משובה נצחת‪.‬‬
‫אז נוכחו כי אין דרך כי אם לפרוק את עול אלכסנדר ינאי‬ ‫מעל צוארם‪,‬‬ ‫בעזרת חיל זרים, ככל אשר עשו ינאי והצדוקים נגדם‪.‬‬
‫אז נבהל ינאי מאד‪ ,‬וישלח דברו אליהם לעשות שלום עמהם‪ ,‬למען אשר‬ ‫יפרו בריתם עם חיל העוזר‪.‬‬
‫אבל הם ידעו כי אך בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים ארבו‪ ,‬על כן ענו לו‬ ‫כי רק המות יפריד ביניהם‪ ,‬ועתה רק החרב יחרץ משפטו‪.‬‬
‫והננו באים אל דבר המעשים האלה‪,‬‬ ‫אשר היו באמת עתה לחדשה בארין‬ ‫ולא לבד למרידה כוללת‪ ,‬כי אם גם למלחמה גלויה‪ ,‬להסיר עול סובלו של ינאי‬ ‫ולהשיב את ממשלת העם למקומה.‬‬
‫ונראה שם עד כמה עשו מעשיהם לטובת הארץ עד כי גם בהשתמשם בחיל‬ ‫עוזר בחרו להם כאלה אשר היו בטוחים בהם ‫כי‬ ‫לא‬ ‫יאונה‬ ‫כל‬ ‫רע‬ להמדינה ‫עצמה מזה‪.‬‬
‫ונביא דברי יאזעפוס מזה ונראה. ‬‫
פר‬ק ל״ה‪.‬‬
‬‫ ‫באלטטי׳ ‪ XIII, 14, 1‬אחרי אשר יספר יאזעפוס מספר חיל דעמעטריאוס‬ ‫ומספר חיל ינאי יאמר:‬‬ ‬‫
‫‪492‬‬
‫העם והצדוקים‬
‬‫ ‫״הנצחון הי׳ לדעמעטריאוס וכל חיל ‫אלכסנדר נפלו במלחמה‪,‬‬ אף כי גם ‫מחיל דעמעטריאוס נפל ממנו רב‪ ,‬ינאי נס מהמערכה ויהי נודד בהרים‪ ,‬אבל אסונו‬ ‫הגדול (נהפך לטובתו) הביא כי רבים מהיהודים רחמו עליו וישובו אליו, ועל ידי‬ ‫זה נאספו אליו כששת אלפים איש‪,‬‬ ודעמעטריאוס ‫בראותו זה ירא לנפשו וילך ‫וישב לארצו, ועם יתר היהודים לחם ינאי ויכם מכה רבה, וסגולת העם ונכבדיהם דחק אלכסנדר ינאי עד כי נדחקו‬ ‫לבוא מפניו‬ אל מבצר ‫בית־המון‪,‬‬ והוא שם ‫עליהם מצור, ובלכדו את המבצר סחבם לירושלים ושם בדה לעשות להם דבר היוצא‬ ‫מטבע‬ בני אדם‪,‬‬ כי בישבו בראש הומיות עם זונותיו ל שחק צוה להביא‬ ‫לעיניו בתוך רחוב העיר שמנה מאות איש מהם ולסמור אותם אל הצלב‪ ,‬ובעודם‬ ‫חיים שחטו לעיניהם את נשיהם ובניהם (והוא עם זונותיו התענגו במראה‪ ,‬מלחמת‬ ‫היהודים שם ‪ (I, 4, 6‬אז נפל פחד נורא על כל העם‪ ,‬וינוסו בלילה ההיא שמנת‬ ‫אלפים מאנשי המלחמה‪ ,‬ויהיו בארין גלותם עד אחרי מות אלכסנדר ינאי‪.‬״‬
‫והנה הדברים מפורשים לפנינו כי לא לבד שלא הי׳ אפשר לירא כי מלך‬ ‫דאמאסקוס יעמוד ננד כל העם וירצה לרשת את הארץ‪ ,‬ולהביאה תחת ידו כי אם‬ ‫שגם כאשר ראה‬ ‫דעמעטריאוס‬ ‫כי אין לבב כל העם שלם עמו‬ וששת ‫אלפים‬ ‫מהם שבו ממנו‪ ,‬הניח את כל דבר המלחמה וילך וישב אל ארצו‪.‬‬
‫והדברים מזה מבוארים יותר‬ ‫בדברי יאזעפוס במלחמות ‫היהודים ‪ I, 4, 5‬‬‬ אשר יאמר:‬ "אבל אף כי נצח דעמעטריאוס היו תוצאות המלחמה את אשר לא פללו שני הצדדים‬‪ ,‬ראשונה מפני שהיהודים אשר ‬קראו לדעמעטריאוס לא נשארו באמנה‬ ‫אתו‪ ,‬וזאת שנית כי מפני אשר רחמו על ינאי אשר הי׳ לנודד בהרים שבו ששת‬ ‫אלפים מאחרי העם ויבואו אל ינאי‪ ,‬המעמד הזה לא הי׳ יכול דעמעטריאוס לסבול‬ ‫ובחשבו כי לב העם שב עוד הפעם אל ינאי ולא יוכל להלחם עמו שב אל ארצו‪".‬ ‬
‫והננו רואים כי כגבוה שמים מארץ כן גבהו דרכי בני ישראל‪,‬ העם כלו,‬ מדרכי הצדוקים וינאי עמהם‪.‬‬
‫הם בהיותם רחוקים מאד מדרכי העמים‪ ,‬ואשר שנאה כבושה ואכזריות רחקו‬ ‫מהם גם על אויביהם בנפש‪,‬‬ ‫הנה אחרי המלחמה והנצחון שב אפם‬ ‫וירחמו עליו‪,‬‬ ‫הרבה מהם שבו לגמרי אל ינאי‪ ,‬והרבה מהם החלו לפסוח על שתי הסעיפים עד‬ ‫כי דעמעטריאוס הכיר כי אין לבם אליו וישב לארצו.
‫ואין ספק כי כל אלה יחד חשבו‪,‬‬ כי עתה אשר הראו לינאי כי אפשר ‫להם למצוא הדרך לעמוד על נפשם‪,‬‬ ‫וכי הי׳ הנצחון על ימינם‪,‬‬ הנה ישוב ונחם ‫על הרעה ולא ישוב עוד לכסלה‪.‬‬
‫כי על כן חשבו כל העם מחשבת שלום, ‫ורבים מהם כבר מהרו‬ ‫ויחליטו‬ ‫וישובו אליו‪.‬ ‬
‫אבל תחת למשוך עתה את לב כל העם אליו‪ ,‬לב כל העם‪ ,‬אשר דעמעט‫ריאוס בן הנכר גם הוא הכיר "כי שב לב העם לעשות לו שלום"‪.‬‬
‫הנה תחת כל זה עשה בעצת הצדוקים מעשים נוראים אשר עברו גם את‬ ‫כל אכזריות לבו ולבב הצדוקים עד היום‪.‬‬
והננו רואים לפנינו עד כמה טעו העם לחשוב כי עתה ייטב ינאי את דרכו‪,‬‬ ‫כי רק אחרי אשר צלב‬ ‫אז בשוקי ‫ירושלים‬ ‫שמנה מאות ‫איש‪,‬‬ ‫ובעודם חיים‬ ‬‫
‫העם והצדוקים‬
‫רמז‬
‬‫ ‫שחט לעיניהם את נשיהם ובניהם‪ ,‬אך אז ראו את כל הסכנה הנדולה ונאמר‬ ‫אצל יאזעפוס:
‫"בלילה ההוא נסו שמנת אלפים מאנשי המלחמה‬ ויהיו בארץ גלותם עד ‫אחרי מות ינאי‪".‬‬
‫והדבר מבואר כי לפני המעשים הנוראים האלה לא עלה על דעתם כי הנם‬ בסכנה, ‫כי חשבו להיפך כי אחרי אשר העם אחרי נצחונם עליו קרבוהו אליהם ‫ואך על פיהם הלך דעמעטריאוס וישב לארצו‪,‬‬ ‫ואך‬ הם עצמם חלצו אותו מן המצר‪ ,‬אחרי נצחון גמור כזה‪ ,‬הלא בודאי עתה יקיים את דבר השלום אשר שלה‬ ‫להם לפני נצחונם עליו, וכי לכל הפחות ישוב מכל דרכיו הרעים ומכל אכזריות‬ ‫נפשו נגדם‪.‬‬
‫אבל טעו בחשבונם‪ ,‬והביאו אסון על עצמם ועל כל העם‪ ,‬בהיות אז השעה‬ ‫האחרונה להציל את הארץ‪.‬‬ ‫
וכי אך פנה דעמעטריאוס ללכת‪ ,‬והנה מהר ינאי ויאסוף את שארית פליטת‬ ‫חילו‪,‬‬ ‫ויט ידו על כל אלה אשר עוד לא באו אליו‪,‬‬ ‫ועל ראשי העם שם מצור‬ ‫ובנפלם בידו סחבם לירושלים להוקיעם נגד השמש‪.‬‬
ואז‬ עשה דבר ‫בעצת‬ ‫הצדוקים‬ (מפורש בדברי יאזעפוס XIII, 16, 2 ‫שכל זה נעשה בעצת הצדוקים) להראות בפומבי ‫כי שב לכל הוללות המתיונים‪,‬‬ ‫וכי הנהו עוזב את כל דרכי בני ישראל ללכת בארחות היונים‪.‬‬
‫ובשוקי ירושלים בתוך רחובה של עיר‪,‬‬ במקום רואים ישב לו לצחק עם זונותיו‪ ,‬ושם לעיניו ערכו מחזה אשר יתר כל לב ויתפלץ‪ ,‬כי הביאו שמנה מאות‬ מנכבדי העם ‫ויסמרו אותם‬ אל הצלב ובעודם חיים שחטו לעיניהם את נשיהם ‫בניהם ובנותיהם‪.‬‬
‫והדברים הנם אחת בזה גם באלטטי׳ נם במלחמות היהודים‪.‬‬
‫לפי ‫שבזכרונות ‫הצדוקים‬ ‫אשר היו לפני יאזעפוס לא ‫שנו‬ ‫דבר בזה‪ ,‬כי‬ ‫הצדוקים לעצמם לא ראו בזה אכזריות כי אם תפארת רום דרכם‪ ,‬ויסרם למשפט‪,‬‬ ‫אשר זה הי׳ יסודי דרכם ככל הנהגתם והיא תהלתם‪.‬‬
‫אז ברחו מהארין כל אלה אשר התערבו בהמלחמה ויחלצו לצבא‪ ,‬כי עתה ‫ראו‬ ‫והכירו את ‫השלום ‫אשר הציע ינאי ‫לפניהם ‫לפני נצחונם עליו‪ ,‬‬אז ראו ‫והכירו את טעותם הגדול בשובם לעשות שלום עם ינאי‪.‬‬
ואנחנו כהיום נדע כי על ידי טעותם זה ואהבתם את השלום במדה מרובה‬ ‫יותר מדי גרמו בכייה לדורות‪ ,‬ואלו עשו עתה כמעשי החשמונאים הראשונים ודחו‬ ‫את‬ ‫ינאי ‫ואת‬ ‫הצדוקים‬ ‫לגמרי‫, אז היתה לרגל עמידה‬ ‫ולא באה אחר זה דבר‬ ‫מלחמת אריסטובלוס והורקנוס ומסירת הארץ בידי הרומיים ולא באה יהודה בעול‬ ‫אנטיפטר והורדוס ולא חרב הבית, ‬‫וככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬
‫ועל כן לא במלחמתם עם ינאי גרמו רעה להארץ כי אם בהשלום‬ אשר ‫שבו ועשו עמו‪.‬‬ ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
494
פרק ל״ו‪.‬‬
‬‫ ‫רדיפת חכמי התורה ביחוד‪.‬‬
‫ואמנם כן שיש בזה עוד טעות כולל אשר טעו כל החוקרים החדשים כולם‬ ‫יהד‪ ,‬ולא שמו לב כי כבר ב‬ראשית כל המעשים ההם לא היו עוד הכמי התורה בארץ‪.‬‬
‫כבר נתבאר לנו כי כל תכלית מעשי אלכסנדר ינאי בראשית כל המעשים‬ ‫בעמדו במקדש ד׳ לבזות עבודת היום ולנסך על רגליו הי׳ רק זאת להראות בפני‬ ‫כל העם‪ ,‬כי הנהו מתרחק מהם‪ ,‬ומתחבר לגמ‬רי אל הצדוקים‪ ,‬ולוקח כל דרכו רק‬ ‫עמהם כחפצם הם‪,‬‬ ‫ובידעו כי העם יתגעש על זה הכין לו חיל בני הנכר להטות‬ ‫ידו עליהם בחרב נוקמת‪ ,‬וגם הרבה חלליהם ביום ההוא ויהרוג ששת אלפים נפש‪.‬‬ ‫
והנה דבר המובן מעצמו הוא‪,‬‬ כי אם חרד אליהם את כל החרדה הגדולה ‫הזאת רק למען אשר ידעו כי נקעה נפשו מדרכי התורה, ‫אף כי הראה אז קשה‬ ‫לחכמי התורה עצמם‪.‬‬
‫הן כבר ראינו את דרכי הצדוקים מראשית דרכם בימי יוהנן כי אך קנו את‬ ‫לבבו‪ ,‬ראו לכל לראש לרמוס את הכמי התורה‬ ‫״ויהרגו חכמי ישראל" ושאריתם‬ ‫ברחו מהארץ‪.‬ ‬
‫ואם אחזו דרכם כן בימי יוחנן כהן גדול‬ אשר הי' צדיק מעיקרו ותלמידם של ‫חכמי התורה, ואם ‬היתה השתדלותם גדולה ונמרצה כל כך עד שפעלו זה‬ ‫אצל יוחנן‪.‬‬
‫אף כי עשו כן עתה עם ינאי אשר הי׳ רשע מעיקרו ואשר גם לפני זה הי' כל לבבו עם הצדוקים‪,‬‬ ‫ועתה גם הפך לבו לשנוא עמו והראם קשה רק להראות‬ ‫כי ירדוף מעתה לחכמי התורה‪.‬‬
אבל הנה יש לנו על זה גם דברים מפורשים במגלת תענית פרק י״ב‪ ,‬על‬ ‫רדיפת חכמי התורה ביחוד:‬
"בשבעה עשר ‫בו (באדר) קמו עממיא על פליטת ספריא ‬במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל‪,‬‬ שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת קוליקוס, ונכנו האויבים שבאותו מקום עליהם‪ ,‬וצרו עליהם להרגם‪ ,‬והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה‬ ‫רבה‪ ,‬והשאירו מהם (רק) פליטה‪ ,‬והלכו להם לבית זבדאי‪ ,‬וישבו שם עד שחשיכה‬ ‫וברחו משם. ר' יהודה אומר סוס קשור הי׳ להם ‫וכל מי שרואה אותו כמדומה ‪ ‫שאין שם יהודי (שהי׳ זה ביום השבת) וישבו להם עד שחשיכה וברחו להם ובאותו‬ יום שברחו משם עשאוהו יום טוב‪.‬״‬
‫והלשון הזה בראשית הדברים במגלת תענית "בשבעה עשר בו קמו עממיא‬ ‫על פליטת ספריא במדינת כליקוס ובית זבדאי והוה פורקן לבית ישראל" הוא כן‬ ‫גם בירושלמי תענית פ"ב הי"ב"‬‬ ־בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטת ספריא‬ במדינת‬ ‫כוליקוס‬ ‫ובית‬ זבדין והוה פורקן.
והנה לא עשו את יום היום טוב ביום ההוא אשר נצולו מידו של אלכסנדר‬ ‫ינאי וברחו מלפניו לסוריא‪ ,‬כי אם על היום אשר נצולו בבית זבדי‪.‬‬ ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‬‫ ‫וזה מתבאר מעצמו שהוא מפני שגם פליטיהם‬ ‫אשר‬ הצליח להם להנצל מחרבו של ינאי, "פליטת ספריא״ אלה היו עוד בסכנה גדולה‪ ,‬וגם מהם נהרגו עוד‬ רבים מאד‪ ,‬כי רדפה אותם חרב אויביהם גם בארץ גלותם‪ ,‬וגם שם השיגה אותם‬ ‫ותרבה את חלליהם‪ ,‬וכמו שהוא במגלת תענית‪.‬‬ ‫
"שכשירד ינאי וכו׳ ונכנסו האויבים שבאותו מקום וצרו עליהם והזיעו בהם‬ ‫זיע גדולה והכו בהם מכה רבה‪.‬״‬
‫וכידוע הנה ישבו בני ישראל בסוריא בימי ם ההם בשלות השקט‪ ,‬ויהי׳ להם‬ ‫שם גם זכותי אזרחים‪ ,‬ובכל זה הנה נרדפו הבמי ישראל אלה באופן מבהיל כזה‪.‬‬ ‫
ולא יוכל להיות כל ספק‬ ‫שלא הי׳ זה במקרה‪,‬‬ כי אם שהיתה בזה יד ‫רודפיהם באמצע‪ ,‬והאויבים האלה אשר צרו עליהם להרגם‪ ,‬היו עושי דבר האבירים־‬ ‫הצדוקים בארץ יהודה‪.‬‬
‫ועל כן סוף מעשה של רדיפת החכמים היתה רק כאשר ברחו גם פליטיהם‬ ‫מבית זבדי ונצולו‪ ,‬ואת היום הזה הוא שקבעו ליום טוב‪ ,‬דהיינו שבעה עשר באדר‪.‬‬
‫וכבר‬ נתבאר ‫שתחלת מעשי אלכסנדר ינאי אשר הראה בפומבי כי יגזר‬ ‫מדרכי התורה הי׳ במועד חג הסוכות בנסוך המים‪,‬‬ והנה ארכו‬ ‫ימי הסכנה‬ לחכמי ‫הדור‪ ,‬עד אשר נצולו פליטיהם‪ ,‬מחג הסוכות עד שבעה עשר באדר‪.‬‬
‫והחכם גרעץ אשר למען האשים את חכמי התורה הי' נדרש לו להשאירם ‫בארץ עד סוף כל ‫המעשים‪ ,‬נטש את כל סדרי הדברים וישם את כל דבר רדיפת‬ חכמי התורה ‫על ידי ינאי לסוף ימיו. ויספר כן לתמו גם בפנים עמוד ‪ 131‬גם‬ ‫בנאטע ‪ 1‬עמוד 570.‬‬ ‫
ויטעה ‫את ‫המעיין‬ לחבר זה יחד עם דברי יאזעפוס ‪ XIII, 14, 2‬אשר‬ ‫אין להם ענין עם זה כלל כמו שיתבאר‪.‬‬
‫ואמנם כי רק בהשתוממות‬ אפשר לראות סדרי דברים כאלה, ורק תמהון ‫הוא עד כמה לא חקרו את סדרי המעשים‪ ,‬ועד כמה לא נתנו להם לב‪.‬‬
‫הן הוא עצמו ‫בנאטע ‫13‬‬ ‫עמוד‬ ‫‪704‬ ראה והבין כי כל מעשי ינאי גם‬ ‫בראשית המעשים בניסוך המים בחג הי׳ רק להראות בפומבי כי הנהו נצב כצר‬ ‫על חכמי התורה, ויאמר שם:
״הדבר יוצא מהמעשה הזאת כי כל זמן אשר הי׳ לאלכסנדר ינאי מלחמות‬ ‫ואסונות עם לאטהוראס ירא מלעמוד נגד הפרושים בפומבי‪,‬‬ אבל כאשר גמר את‬ המלחמות האלה, ‫אז מצא עוז בנפשו להפיר את בריתו עמהם‪,‬‬ ועם ‫המים אשר‬ ‫נסך על רגליו רצה להראות זה ‫לעיני כל העם‪ ,‬ונראים הדברים כי על כן גם הביא‬ ‫אז לירושלים את חיל השכירים מבני הנכר, ‫למען אשר יעמדו שם הכן לקצות‬ ‫בעם, וכאשר נבין הדבר ‬מתוך ‫דברי יאזעפוס השתערו בני החיל על העם תיכף‪,‬‬ (מפני כי עמדו מוכנים לזה מראש)" אלה דבריו‪.‬‬
‫והנה הבין גם הוא שכל תכלית המעשים הנוראים ההם‪ ,‬וכל ענינם הי׳ רק‬ ‫להראות לעיני כל העם כי יפיר בריתו‬ עם חכמי התורה‪,‬‬ ועל כן הי' לו כדי ‫לעשות‬ ‫קלסה בפני כל ‫העם מעבודת המקדש‪ ,‬ועל כן הי׳ לו כדי לערבב את‬ ‫שמחת כל העם בעלותם לרגל ובעמדם לעבודה בבית המקדש‪ ,‬ועל כן הי׳ כדי גם‬ ‫להביא חיל בני הנכר לירושלים ‫להעמידם הכן לקצות בעם‪,‬‬‫ ועל כן גם הי׳ כדי‬ ‫להשתער על העם ולהרוג מהם ששת אלפים איש‪.‬‬ ‬‫
496
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬ ‫
‬‫ והנה החריד ינאי את כל העם‬ ‫מקצה‪,‬ רק כדי‬ לרדוף‬ מעתה את ‫חכמי‬ התורה‪ ,‬ובכל זה יסדר לו גרעץ סדרי מעשים‪ ,‬כי הי׳ ירא לגשת אל חכמי התורה‬ ‫עצמם‪ ,‬ויניח להם לשבת בשלות השקט בירושלים‪ ,‬ועטרותיהם בראשיהם‪ ,‬ומלמדים‬ ‫ארחות דרכם לכל העם‪.‬‬
‫וכבר‬ ‫נתבאר‬ ‫לנו‬ ‫כי גם לפני זח מעולם לא‬ כרת ינאי ברית עם חכמי ‫התורה‪ ,‬ולא מסר להם דבר בכל ההנהגה‪,‬‬ ‫ולבד שמעון בן שטה אחי אשתו‬ ‫היו להם גם מהלכים בביתו‪,‬‬ ‫ועד שנשמטו הצדוקים מעצמם‬ ‫מלשבת בהסנהדרין‬ ‫ישבו רק הם לבדם גם בהסנהדרין עד שגם העונש על מקיימי התקנות מדרבנן‬ ‫עוד לא נתבטל אז‪ ,‬וכל מה שנתן לחכמי‬ התורה בראשית ‫ימיו הי' רק זאת כי‬ הרשה להם לקום ולהתהלך בארץ‪.‬‬
ועל כן הלא הדבר מובן מעצמו כי עתה היו כל מעשיו לבטל גם את זה‪,‬‬ ‫וכי זה הי׳ ראשית דרכו מיד אחר זה‪.‬‬
‫וההכם גרעץ לא הסתפק בזה לבד את אשר יכתוב לו סדרי מעשים לאמר ‫כי בכל אש עברתו של ינאי נגד חכמי התורה ובכל אכזריות לבו נגדם הניח להם‬ ‫לשבת שקטים בירושלים‪.‬‬
‫כי אם שגם ילך בדרכו הלאה יושיב אותם בירושלים גם אחר זה יושבים‬ ונותנים שם חתיתם בארין החיים‪ ,‬וינאי ישים יד לפה גם אז‪.‬‬
‫וגם אחר זה כאשר לחם ינאי עם נסיך הערביים ויאבד את כל חילו‪,‬‬ ‫הנה‬ ‫גם אז יתן גרעץ את חכמי התורה ליושבים עוד שלוים ושקטים בירושלים ויאמר‬ ‫בעמוד ‪130‬‬:
"בבואו לירושלים קדמה פניו המית הפרושים וחמתם אשר הסיתו בו את‬ ‫העם ויעוררו את רוחם למרוד בו."
‫ובכל זה הנה לדברי גרעץ הניח ינאי גם‬ עתה ‫את הסנהדרין‬ ‫ואת‬ ‫ראשי‬ ‫חכמי התורה כולם‪ ,‬היינו המסיתים האלה את העם למרוד בו‪ ,‬וישבו להם במנוחה‬ ‫בירושלים‪.‬‬
‫ואם כי ששת שנים ‫‫רצופים נטה עתה ידו על כל העם‪ ,‬עד כי גם הרג‬ ‫מהם יותר מחמשים אלף נפש‪.‬‬
‫אבל להמסיתים ההם עצמם‪ ,‬הסנהדרין וראשי חכמי התורה‪ ,‬להם לא עשה‬ ‫דבר‪ ,‬כי ירא לגשת אליהם‪ ,‬ויהי כבודם ומוראם עליו‪.‬‬
‫ואף כי‬ ‫באמת‬ ‫מפורש ‫במגילת‬ ‫תענית‬ ‫כי ינאי ירד להרוג את כל חכמי‬ ‫הדור‪ ,‬וגם הפליטים אשר מלטו את נפשם נרדפו גם שם ונהרגו רובם‪.‬‬
‫הנה דבר אין להחכם גרעץ עם זה‪,‬ ‬‫טוב ויפה הדבר‬ ‫לדחות כל זה‬ ‫אחרי‬ ‫כל המעשים כולם‪ ,‬ולסוף הימים‪ ,‬כי הלא נדרש ונחוץ לנו ישיבתם בירושלים כל‬ ‫העת ההיא‪ ,‬למען נוכל לבדות עליהם עלילות ברשע ולתת אותם לשמצה בקמינו‪.‬‬
‫אבל אם לההכם גרעץ נדרש להפוך סדרי המעשים כדי להפוך בלהות על‬ ‫דברי ימינו‪.‬‬
הנה לדברי ימינו עצמם אין זה נוגע כל מאומה‬ ‫ושם כל ‫הדברים הולכים‬ ‫על סדרם‪ ,‬והמעשים יבררו את עצמן והמקורים ברורים לפנינו‪.‬‬
‫וכן הדבר כי בכל דברי יאזעפוס מדבר המעשים ההם כולם בימי אלכסנדר‬ ‫ינאי אין שם גם זכר מהפרושים‪.‬‬ ‬‫
‫רמט‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‬‫ ‫וזה לפי שראשי חכמי התורה כבר הוכרחו לברוח מהארץ מיד בראשית‬ ‫המעשים ההם‪ ,‬בהיות גם כל מעשי ינאי גם מראשיתם רק נגדם ביחוד‪ ,‬וכל מה‬ ‫שטרחו ינאי והצדוקים לא טרחו אלא בשבילם להרוס את כל מעשיהם‪ ,‬וידעו‬ ‫היטב כי זה אי אפשר כי אם כאשר ירחיקו אותם מהארץ‪.‬‬
‫וזה הי׳ כל ענין מעשיהם מראשיתם ככל אשר יאמר גם גרעץ עצמו‪.‬‬ ‫ולא עשה זה כאיזה דבר פרטיי‪ ,‬כי אם שהביא מראש את חיל בני הנכר‬ ‫לירושלים‪ ,‬ויעמיד אותם מוכנים ומיד אחרי זה גם השתער על כל העם ויהרוג‬ ‫מהם ששת אלפים נפש‪.‬‬ ‫
ובהיות כל הדבר רק נגד חכמי התורה הנה דבר שאין צריך לאמר הוא‬ ‫שאז הוא הזמן מהנאמר במגלת תענית שירד להרוג את החכמים והם ברחו לסוריא‬ ‫וגם שם נהרגו פליטיהם.‬‬ ‫
ותחלת המעשים הי׳ בניסוך המים בחג‪ ,‬וסוף מעשיו עם חכמי התורה וסוף‬ ‫רדיפתם גם בארץ גלותם זה הי׳ כבר בשבעה עשר באדר‪.‬‬ ‫
וזה הוא דברי המגלת תעינית "בשבעה עשר בו קמו עממיא על פליטת‬ ‫ספריא במדינת כליקוס ובית זבדיא והוה ‬פורקן לבית ישראל(מז)‪.‬‬
‫ועד כמה הי׳ ינאי מהיר חמה נגד כל חכמי הדור נוכל לדעת גם ממעשיו‬ ‫עם אחי אשתו‪ ,‬האיש היחיד בין חכמי התורה אשר הי׳ לו מהלכים בביתו לפני‬ ‫ימי הרדיפות‪.‬‬
‫ועל דבר קל שבקלים הקפיד כל כך על שמעון בן שטח אחי אשתו עד‬ ‫כי הוכרח לברוח ולהחבא עד יעבור זעם‪ ,‬והן דברי הירושלמי ברכות פ"ז ה"ב‬ ‫ונזיר פ"ה ה"ג:
"תני שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח מאה והמשים מצא‬ ‫להן פתח מאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא אמר ליה‬ ‫אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין אלא יהב את פלגא מן דידך‬ ‫ואנא פלגא מן דידי שלה ליה ארבע מאה והמשין "אזל לישנא בישא" ומר ליה‬ ‫לא יהב מן דידיה כלום. שמע ינאי מלכא וכעס דחל שמעון בן שטח וערק בתר‬ ‫יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא מן דיתבין אכלין‬ ‫אמרי ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב וה‬וה אמר קומין מילין דחכמה ‫תנא לון עובדא אמרין ליה שלח ואייתיתיה שלח ויהב ליה מלה ואתא ויתיב‬ ‫ליה בין מלכא ומלכתא אמר ליה למה אפליית בי אמר ליה לא אפליית בך את‬ ‫מממונך ואנא מן אורייתי דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף אמר ליה ולמה ערקת‬ ‫אמר ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימא הדין קרא חבי כמעט רגע עד‬ ‫יעבור זעם וכו׳‪.‬״‬ ‬‫
------------------ ‬‫
(מז) ודבר אין לזה עם הנאמר אצל יאזעפוס ‪ XIII, 14, 2‬אחרי כל המעשים כולם כי‬ אחרי אשר צלב שמנה מאות איש ברחוב ירושלים על השתתפם במלחמה נגדו ברחו אז יתר הלו‬חמים כשמנה‬ ‫אלפים איש‪.‬‬
‫שזה ידובר באנשי המלחמה וצבא הלוחמים עמו כמו שיאמר שם מפורש‪.‬‬
‫ואך לחנם ערבב גרעץ את שגי הדברים האלה יחד‪ ,‬אף כי דבר אין להם זה עם זה, ולא לבד שהם‬ ‫זמנים שונים כי אם גם אנשים שונים‪ ,‬כי במגלת תענית ידובר על ראשי חכמי התורה, ואצל יאזעפוס שם ידובר‬ על עמי הארץ וצבא הלוחמים ואשר עמהם.‬‬ ‫‬‫
‫‪498‬‬
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‬‫ ‫העתקנו את כל הדברים האלה לפי שהפראפעססאר שירער במצאו הדברים‬ ‫האלה אצל איזה בעלי אסופות‪ ,‬טעה לחשוב שדברי הירושלמי הם לתת סיבה על‬ ‫ידי המעשה הזאת לבל הנקמות הנוראות אשר עשה ינאי לכל העם‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫הי' די לשירער לשלוח יד בהמאמר הזה לבד כי אם שמלא פיו חרפות וגדופים‬ ‫על כל התלמוד בכלל‪.‬‬
‫ובח"א עמוד ‪ 279‬יאמר:‬ "כמעט קם ובאה מנוחה מבחוץ והנה קמו מלחמות מבפנים‪ ,‬ריב הכתות‬ ‫אשר כבר השליך צלו בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬עשה את ממשלת אלכסנדר לסערות‬ ‫סופה מבפנים‪ ,‬ותקרא מלחמות רבות בארין. אגדת התלמוד תספר בזה מקטטות‬ ‫ותגרות של ינאי עם ראשי הפרושים, אבל הנם חסרי טעם כל כך עד‬ ‫שהנם מסוגלים יותר להיות לתגרות ילדים מלהיות לסיבות מלחמות במדינה‪,‬‬ ‫סיפורם הנהו רחוק מכל ערך של דברי הימים‪ ,‬עד שהננו מביאים אותם רק‬ ‫להראות עד כמה היו חסרי טעם ועד כמה רחוק המאראל של היהדות התלמודית‪,‬‬ גבור הסיפור הוא שמעון בן שטח וכו׳ אבל באמת עיקר הטעם של מלחמות‬ ‫ינאי עם הפרושים‪ ,‬והעם אשר נהלו הם‪ ,‬הנם לנמרי אחרת והיו ענין כולל וכו'״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬
‫ורק בדברי ימי ישראל‪ ,‬אשר נתנו למרמס ונעשו להפקר על ידי חוקרי‬ ‫ישראל עצמם‪ ,‬רק שם הי' אפשר דבר כזה‪.‬‬
‫עד כי גם מבלי אשר התבונן שירער בענין הדברים בא ויעפר בעפר‬ ‫וסקל באבנים‪.‬‬
‫ומי לא יראה כי גם דבר אין לכל המאמר הזה עם דבר המלחמות הרבות‬ ‫והאיומות וחרב נוקמת אשר שלחו ינאי והצדוקים בכל העם‪ ,‬ומי לא יראה כי גם‬ ‫דבר אין להמאמר הזה עם דבר רדיפות כוללות לכל חכמי התורה‪ ,‬ורדיפות וטבח‬ ‫טבח בעם אשר היו מאמצע ימי ינאי ואילך‪.‬‬
‫כל המאמר בירושלמי שם אינו כי אם מדבר פרטי אשר נפל בין שמעון‬ ‫בן שטח לעצמו עם ינאי‪ ,‬דבר פרטי אשר גם לשמעון בן שטח לא נגע זה כי‬ ‫אם לשעה ובתשובתו של שמעון בן שטה לינאי אחר זה: "ולמה ערקית‪ ,‬אמר‬ ‫ליה שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימא הדין קרא חבי כמעט רגע עד‬ ‫יעבור זעם״‪.‬‬
‫ולא לבד שאין שם גם זכר מדברים כוללים עם העם ועם חכמי התורה‬ ‫בכללם לא לפני זה ולא לאחר זה‪ ,‬כי אם שגם על שמעון בן שטח לבדו גם כן‬ ‫מפורש שם בהמאמר ההוא עצמו‪ ,‬כי הי' כל זה רק דבר עובר‪ ,‬ומיד אחר זה‬ ‫הושב לבית המלך ככל אשר הי׳ שם לפני זה‪.‬‬
‫וכל הדבר הי׳ רק ממה שגם לפני הרדיפות הכוללות הי׳ שמעון בן שטח‬ לקוץ כעיני הצדוקים בישבו גם ההוא בבית המלכות‪ ,‬וישתדל שם להפר עצתם‬ ‫ולקלקל מחשבתם ככל אשר יוכל‪ ,‬והם לא מצאו עוד הדרך איך להרחיקו‬ ‫משם לגמרי‪ ,‬כי בראשית ימי ינאי הגינה עליו אחותו‪ ,‬וכבודה אצל ינאי הי׳ עוד‬ ‫חדש עמה‪.‬‬
‫וישתמשו אז הצדוקים ננדו בכל עלילות דברים אשר מצאו למען הרחק‬ ‫לב ינאי ממנו‪.‬‬ ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
‫רנ‬
‬‫ ‫והן דברי הירושלמי "אזיל לישנא בישא ומר ליה לא יהיב מן דידיה כלום‬ ‫שמע ינאי וכעס דחל שמעון בן שטח וערק".
‫אבל גם מזה נוכל להבין את עלילות מצעדי ינאי נגד חכמי התורה‪ ,‬עד כי‬ ‫גם היחיד ומיוחד שבהם אשר הי׳ בחצר המלכות‪ ,‬ואשר הי׳ אחי אשתו‪ ,‬הנה על‬ ‫דבר קל כזה‪ ,‬לא לבד שלא ערב בנפשו לבוא לפניו להצטדק ולהודיעו דברו‪,‬‬ כי אם שחשב עצמו בסכנה והוצרך לברוח "דחל שמעון בן שטח וערק".‬‬
‫ובמדרש רבה בראשית פרשת מקץ (פ׳ צ"א) הלשון מפורש יותר שירא‬ ‫שלא יהרגהו ונאמר "אמר ליה למה ערקת‪ ,‬שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח‬ ‫לי מינך דלא תקטלינני" וכל זה הנה הי׳ בשעת שלום‪ ,‬ולא בעידן ריתחא‪.‬‬ ‫ואיזה ספק יכול להיות אחר זה במעשיו עם חכמי התורה כולם בימי ריבו‬ ‫עמהם‪ ,‬בשעה שבעצת הצדוקים ראה ויבחר דרכו להראות לפני כל העם בפומבי‬ ‫כי הנהו נצב כצר נגדם‪ ,‬עד שגם הכין לו לזה את חיל בני הנכר ויעמידם מוכנים‬ ‫להרוג ולאבד‪ ,‬ואשר גם התיר ידם ויהרגו ששת אלפים נפש מהעם‪.‬‬ ‫
והלא גם אלו לא היו לפנינו דברי המגילת תענית היינו יכולים להבין גם‬ ‫מעצמינו, כי בעת ההיא נרדפו ממנו חכמי התורה והוכרחו לברוח מהארץ‪.‬‬
‫עכשיו הנה הדבר מפורש במגלת תענית, כי ירד להרוג את החכמים והם‬ ‫ברחו מפניו‪ ,‬וגם שם רדפה אותם חרב אויביהם‪.‬‬
‫איזה ספק יכול להיות שהי׳ זה אז בשעה שהחליט בדעתו לנטות ידו על‬ ‫כל העם למען הראותם כי ירדוף מעתה את חכמי התורה‪.‬‬
‫ואמנם כי אין גרעץ יחיד בטעותו זה ונם פראנקעל הושיב את חכמי התורה‬ ‫בארין יהודה ובירושלים בכל ימי המעשים הנוראים נגדם והוא גם שכח לגמרי את‬ ‫דברי המגילת תענית ויבוא ויערבב עוד יותר את כל הדברים יחד‪.‬‬
‫ובדרכי המשנה עמוד ‪ 35‬יאמר‪:‬‬ "והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו‪ ,‬ונראה שברח‬ ‫בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן הארץ להציל‬ ‫את נפשם (יוסף שם ‪ (13‬וגם יהודה הי׳ בתוכם‪ ,‬וגם שמעון בן שטח אחי אשתו‬ ‫של אלכסנדר ינאי הנקראת בלשון חז״ל שלמצא הסתתר מפני המרצח האכזר הזה‬ ‫אשר קצף עליו על ההוא מעשה דנזירים הובא בירושלמי ברכות פ״ז ה״א וכו׳‪ ,‬ועי״ש‬ ‫איך נתרצה המלך ושב שמעון אל גדולתו‪ ,‬ונראה כי בעת ההיא כאשר שככה‬ ‫חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה‬ והשיב את יהודה בן טבאי" אלה דבריו‪.‬‬
‫וכפי הנראה נעלמו ממנו דברי המגלת תענית לגמרי עד שברצותו לאמר‬ ‫שברח בימי אלכסנדר ינאי הוכרח לנוע על דברי יאזעפוס אשר ידובר שם רק‬ ‫על העם הלוחמים עם ינאי‪ ,‬והרי במגלת תענית הדברים מפורשים מבריחת חכמי‬ ‫התורה ביחוד אשר מהם ובראשם הי׳ יהודה בן טבאי‪ ,‬והנה גם לא הזכיר כלל‬ ‫את דברי המגילת תענית‪.‬‬ ‫
וכל כך נתערבבו לו הדברים עד שערבב גם הוא את המעשה הפרטית‬ ‫אשד הי׳ לו לשמעון בן שטח עם ינאי במעשה הנזירים‪ ,‬אשר גם דבר אין לה‬ ‫עם הרדיפות הכוללות לכל חכמי הדור ולכל העם כלו, המעשה הפרטית אשר גם‬ ‫חותמה מעיד עליה שהיתה בשעת שלום‪.‬‬ ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫‪500‬‬
‬‫ ‫הנה בא וערבב זה יחד עם דבר הרדיפות הכוללות אשר מפניהם ברח לדעתו‬ ‫יהודה בן טבאי‪ ,‬עד שיאמר:
‫״ונראה כי בעת ההיא ‫כאשר שככה חמת ינאי כי הטה שמעון את לבו‬ ‫לטוב כתב שמעון האגרת הנזכרת למעלה והשיב את יהודה בן טבאי‪".‬‬
‫אבל מה ענין המעשה הפרטיית של שמעון בן שטח אשר אירע לו לשעה‬ ‫קלה עם ינאי עוד בימי השלום‪ ,‬מה ענין זה עם דבר "ה‬הרג רב בעמו אשר הרג‬ ‫ינאי ויצאו אז מן הארץ כמה אלפים להציל את נפשם״‪.‬‬
‫והנה פתאום יראה לו פראנקעל במעשה הפרטיית של שמעון בן שטח גם‬ ‫דברים היותר גדולים במדינה כי כאשר שב אל ינאי פעל עליו כל כך והטה את‬ ‫לבבו לטובה עד ששכח ינאי את כל מלחמתו עמהם ואשר זה עתה גם צלב מהם‬ ‫שמנה מאות איש וישחוט נשיהם ובניהם לפניהם‪ ,‬והנה כרגע הפך שמעון בן שטח‬ ‫לבבו לטוב‪ ,‬עד שהרשה ינאי להשיב למקומו גם את הראש ‫והראשון בין חכמי‬ ‫התורה את יהודה בן טבאי‪.‬‬
‫והנה פתאום נהפכה לבב ינאי לטובה וכל העם שב למקומו‪.‬‬ ‫
אבל הלא דברי יאזעפוס מפורשים שם שהדברים נשארו כן עד אחרי מות‬ ‫אלכסנדר ינאי‪ ,‬ויאמר שם ‪:XIII, 14, 2‬‬ "בלילה ההוא (אחרי אשר צלב את השמנה מאות איש) ברחו מהארץ אנשי‬ ‫המלחמה אשר היו נגדו‪,‬‬ כשמנת אלפים איש, ‫וישארו בארץ‬ ‫גלותם עד ‫אחרי‬ מות ינאי‪.‬־‬
‫וכן יאמר גם במלחמת היהודים 6 ‪:I, 4,‬‬
"‬ועל ידי זה נפל פחד גדול על כל העם ‫ובלילה ההוא‬ ברחו מכל ארץ יהודה שמנת אלפים ממתנגדי ינאי, ורק אחרי מות ינאי ערבו בנפשם לשוב לארץ יהודה."
ואך בטעות כתב פראנקעל ‫כי שמעון בן שטח ‫כתב ‫האגרת ‫ליהודה ‫בן טבאי כי במקור הדברים בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב הדברים מפורשים שבני ירושלים‬ ‫בכללם כתבו לו כן‪ ,‬ככל מעשים של שעת שלום‪.‬‬
והנה יודע פראנקעל להגיד לנו חדשות ונצורות כי מכיון שלא הקפיד עוד‬ ‫ינאי על‬ המעשה דנזירים, ‫ומכיון שסלח לשמעון בן שטח על אשר לקח ממנו‬ ‫איזה מאות שקלים לקרבנות‪ ,‬הנה שב הכל למקומו‪ ,‬וכל הארץ באה אל המנוחה‪.‬‬
וכל זה ‫ראה ‫פראנקעל ‫בהמעשה‬ הפרטית הקלה שבקלות, אשר נזכרה בירושלמי ברכות מהקפדת ינאי לשעה על שמעון בן שטח.
ומה יפלא אם חוקרי העמים כשירער וחביריו עשו שחוק על ידי זה מכל‬ ‫התלמוד‪,‬‬ אחרי אשר סופרי ישראל עצמם לא לבד שלא ביארו הדברים, כי אם ‫שבהתרחקם מכל חקירה עזרו עוד לרעה‪ ,‬ויעשו את דברי ימינו לנטושים ורטושים‬ ‫ויערבבו כל המעשים יחד‪ ,‬ויטשטשו פניהם ויהיו כלא היו‪.‬‬
‫אבל כל הדברים יבארו את עצמן, המעשה הפרטית אשר אירע שם לשעה‬ ‫בין שמעון בן שטח וינאי, דבר אין לה עם המעשים הגדולים והנוראים אשר היו‬ ‫אחר זה מאמצע ימי ינאי עד סוף ימיו בין ינאי וחכמי התורה, אשר רדפם באכזריות‬ ‫חמה, ובין ינאי ובין העם אשר הדריכם מנוחה שנים הרבה זה אחר זה ויהרוג מהם‬ ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רנא‬
‬‫ ‫אלפים ורבבות‪ ,‬וישפוך דמי נקיים ויצלוב אותם בחוצות ירושלים ויתענג עם זונותיו‬ ‫על המחזה הזאת.
‫ובימים ההם מאז אשר רדף את כל חכמי הדור הי׳ כן עמהם גם מנת כוסו‬ ‫של שמעון בן שטח‪ ,‬עד אשר הי׳ לעני מדוכא‪ ,‬ויביא לו לחמו מסחרו בפשתן‪,‬‬ ‫ולא הי׳ לו אפי׳ חמור לטעון משאו עליו וזה הוא מאמר בירושלמי בבא מציעא‬ ‫פ״ב ה״ה:
‫״שמעון בן שטה הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי רבי ארפי‬ ‫מינך (לא תשא משאך בעצמך) ואנן זבנין לך חמר ולית את לעי סונין ואזלון‬ ‫זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה וכו׳‪.‬" ‫
וזה הוא באמת רום גדלם של חכמי התורה אשר גם בישבם בארין נוד‬ ‫מסתתרים ובנפשם הביאו לחמם‪ ,‬וגם חמור למשא לא הי׳ לו שם‪ ,‬בכל זה הפיצו‬ ‫גם שם תורת ד׳ לתלמירים מקשיבים‪.‬‬ ‫
ובימים ההם עצמם צהלו הצדוקים כאבירים בתוככי ירושלים ומאז אשר‬ ‫ברחו חכמי התורה השתערו באכזריות חמה על העם עצמם ושנים רבות ורצופות‬ ‫הרבו חלליהם עד כי יאזעפוס עצמו הוכרח להודות כי עלה מספר חללי העם‬ ‫‪‫לחמשים אלף‪.‬‬
‫עד אשר קצרה נפש העם בעמלם וימצאו הדרך לפרוק עול ינאי והצדוקים‬ ‫מעל צוארם‪ ,‬וישכרו להם גם הם חיל שכירים וילחמו עם ינאי והנצחון עמד‬ לימינם‪ ,‬וינאי הי׳ לנודד בהרים‪.‬‬ ‫
אבל אז שב העם בצדקתם וביושר לבבם ויזכרו לינאי את זכות אבותיו‬ ‫הגדולים‪ ,‬החשמונאים הראשונים‪ ,‬וישובו ויתנחמו להשיב לבבם אליו‪ ,‬חיל השכירים‬ ‫בראותם כי שב לב העם אליו מהרו וישובו אל ארצם‪ ,‬ובני יהודה מהם החלו‬ ‫להתלקט אל ינאי ומהם עמדו עוד לחכות איך יפול דבר‪.‬‬ ‫
אבל כולם שגו ברואה ובעצת הצדוקים הוסיף ינאי על חטאתו שבע‪ ,‬ואך‬ ‫פנו חיל השכירים נטה ‬ידו על העם‪ ,‬ולאחרונה סחב את כל נכבדי העם לירושלים‬ ‫ויכין להם מטבח‪ ,‬ובתוך רחובה של עיר סמר שמנה מאות מהם אל הצלב ובעודם‬ ‫חיים צוה להביא את נשיהם ובניהם וישחט אותם שם לעיניהם‪ ,‬והוא ישב עם‬ ‫זונותיו להתענג במחזה הנוראה הזאת‪.‬‬ ‫
זה הוא דבר המעשים בימים ההם‪ ,‬וזה הוא דבר החג הגדול אשר חגגו אז‬ ‫הצדוקים על זבחי העם ועל חללי בת עמם‪ ,‬וזה הי׳ כל סדרי ממשלתם בארין‪.‬‬ ‫אבל גם לבד כל אלה הושיבו גם אלפים בבתי כלאים‪ ,‬וישבו שם עד‬ ‫אחרי מות ינאי ככל אשר נראה עוד לפנינו‪.‬‬ ‬‫
‫פרק ל"ז‪.‬‬
‬‫ ‫סוף ימי אלכסנדר ינאי‬ ‫ואחרית ממשלת הצדוקים‪.‬‬
‫בשחרית ימיו בהיותו רק כבן ארבעים ושש חלה ינאי את חליו אשר מת‬ ‫בה אחרי מכאובים רבים במשך שלש שנים‪.‬‬ ‬‫
502
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‬‫ ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 15, 5‬יאמר:‬ "מתוך השתכרו ואהבתו למסוך יין‪ ,‬נפל אלכסנדר ינאי בחלי הקדחת ושלש‬ ‫שנים נשא וסבל מזה‪." ‬
‫ואמנם כן כי דרכי הוללות וסכלות רעה של היונים אשר למדו הצדוקים‬ ‫לבני יוחנן לבד ממה שהרסו את כל מעמד ארץ יהודה‬ הנה הצעידה גם אותם בעצמם לבלהות‪.‬‬
‫מהצדוקים נודעו לנו רק המעשים בכלל‪,‬‬ ‫ואך אחדים ‫מהם נוכל לכנותם‪,‬‬ ולקרוא בשמם‪.‬‬
‫אבל‬ ‫האנשים‬ ‫האחדים‬ ‫האלה ‬‫הנודעים לנו מהם במשך זמן של דורות‬ שונים, אין קץ לאכזריות נפשם ואבירות לבם, ו‫אין קץ להרעות אשר המיטו ‫לארצם‪.‬‬
‫הראשון מהם אשר בא זכרו אלינו ‫הוא‬ אלעזר בן ‫פועירה‪,‬‬ הוא האיש ‫אשר נאמר עליו בהברייתא במס׳ קדושין (ד׳ ס״ו)‪:‬‬ "ויאמר אלעזר בן פועירה ‫וכו׳ ‫אם אתה שומע לעצתי רומסם מיד ותוצץ‬ ‫הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל" ומאז הורס כל שלום המדינה‪.‬‬
‫אחריו נודע לנו שמו של אריסטובלוס בנו של יוחנן כהן גדול אשר מלך‬ ‫אחריו‬ ‫כשנה אחת‪ ,‬ואשר נשאר ענינו לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ 1 ‪:XIII, 11,‬‬ ‫
"מכל‬ ‫אחיו אהב רק את‬ ‫אנטיננוס וכו' אבל את כל יתר אחיו הושיב ‫בשלשלאות של ברזל בבתי כלאים‪,‬‬ ‫וגם את אמו אשת יוחנן (אביהם) צוה כי‬ היא תמשול בארץ, ‫בא הוא על זה בריב עמה ויושיב גם אותה בבית האסורים‬ ‫ויוסיף להתאכזר עוד ויתן אותה למות שם ברעב" אבל הוא לא מלך כי אם שנה אחת וגם בתוך השנה הזאת כבר חלה חולי כבד מאד‪ ,‬כי על כן לא הספיקה‬ ‫לו השעה לעשות גם לעמו מעשים נוראים אשר ישארו לזכ‬ר עולם‪.‬‬
‫עוד בא אלינו שמו של צדוקי ‫בימי‬ ‫אלכסנדר ינאי‪,‬‬ אחד מראשי שריו בשמו דיאגענעס‪ ,‬והוא הי׳ מראשי יועצי ינאי אשר יעצו אותו לסמר אל הצלב‬ שמנה מאות ‫איש מראשי נכבדי היהודים ובעודם חיים‬ ומתאבקים עם מר המות ודמם‬ ‫שותת כמים הובאו לשם גם נשיהם ובניהם ונשחטו שם לעיניהם (עי׳ בדברי‬ ‫יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬ויבואר לפנינו)‪.‬‬
‫ולסוף הנה שם ינאי עצמו אשר הי׳ גם הוא צדוקי לאמיתו, וכל מעשיו ‬ מראשית ימיו עד יום מותו היו נחתכין רק על פיהם‪ ,‬וכבר נתבארו לנו כל עלילות‬ ‫מצעדיו, אשר לפי דברי הצדוקים עצמם הרג במשך זמן של ששת שנים חמשים‬ ‫אלף מישראל‪,‬‬ ‫לבד ממה שהרג כבר לפני זה ששה אלפים בבית המקדש‪ ,‬ולבד‬ ‫חכמי התורה אשר נהרגו‬ ‫ונרדפו ממנו ביחוד‪,‬ ‫ולבד‬ ‫רבבות ‫אשר ‫הושיב‬ בבתי כלאים ואלפים אשר גלו מארצם(מט)‪.
‫מאד יכול להיות כי הי׳ זה תפארת רום גדלם של הצדוקים בהתפארם‬ ‫בכביר כח לבבם, וכי יהיו כאבירים ולא ידעו רחם‪.‬‬
‫והן דברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ II, 8, 14‬עליהם לאמר: ‬‫
-------------- ‬‬‫
(מט) מהימים האחרונים לפני החורבן יש לנו עוד שמות מיחידי הצדוקים, כמו חנן בן חנן וחביריו ‬ונדבר על זה שם, וכבר נגעגו בזה גם בפרק כ"ג. ‬‬‫
‫אלכסנדר ינאי ‪ו‬ממשלת הצדוקים‬
רנב‬
‬‫ "הצדוקים הנם גם נגד רעיהם ברוע פנים‪ ,‬ולא ידעו רחם גם לחביריהם,‬‬ ‫ויתהלכו כזרים עם בני חברתם‪.‬‬
‫בני יוחנן כהן גדול אשר חונכו על ברכי הצדוקים מתו בענין רע‪ ,‬אריס‫טובלוס מת כבר שנה אחת אחרי מות יוחנן‪ ,‬וימת בדמי לבבו אשר שפך לארץ‬ ‫מתוך סערת נפשו‪ ,‬אחיו אנטינגוס כבר נהרנ עוד לפני זה על ידי שומרי ראש‬ ‫המלך ועל פיו‪ ,‬את אחיו הצעיר המית ינאי בעלותו למלוכה (יאזעפוס ‪.(XIII, 12, 1‬‬ ‫
וינאי עצמו בבחרו בדרכי המתיונים התמכר לתבל ומזמה, הוללות היונים‬ ‫וסכלות רעה, ובהפרדו עם הזונות עד כי גם ישב עמהם לראות בשחוק כאשר‬ ‫הביאו נשים וילדים למאות ולאלפים וישחטו אותם לפני בעליהם והוריהם המסומרים‬ ‫אל הצלב‪ ,‬ובהיותו בסובאי יין‪ ,‬גבר עליו חליו בשחרות ימיו‪ ,‬ואחרי חולי כבד‬ ‫שלשת שנים מת בן תשע וארבעים שנה‪.‬‬
‫ויאזעפוס באלטטי' ‪ XIII, 15, 5‬יאמר‪:‬‬ "כאשר הרגישה המלכה כי קרב קצו וכי אין עוד תקוה כי ישוב לאיתנו‬ ‫בכתה בכי תמרורים על כי מעתה תהי׳ היא ובניה גלמודים ואחר זה דברה דבריה‬ גם לפני אלכסנדר ינאי כי יעזוב אותה ואת בניהם במצב רע כזה‪ ,‬אשר נדרש‬ ‫להם עזרה מבחוץ‪ ,‬הלא ידעת כי כל עם היהודים יתמרמרו מאד עליך‪ ,‬אבל הוא‬ ‫הרבה דבריו עמה לשמוע לעצתו, ולבלי יניחו היא ובניה את כסא המלוכה, כי‬ ‫אם להסתיר דבר מותו מאת בני החיל עד אשר ילכד המבצר (רנב בעבר הירדן)‬ ‫ואחר זה תבוא לירושלים בתרועת נצחון‪ ,‬ותתן שם להפרושים את היתרון בההנהגה‬ ‫והם יפעלו אז על רוח העם להשיב לבבם אליהם‪.‬״‬ ‫
וסוף הדברים יבארו לנו את כל ענין דברי ינאי עם המלכה אשר יאזעפוס‬ ‫השתדל לשום עליהם מסוה.
‫כבר ראינו כי העם נקעה נפשם מבית המושלים האלה אשר התמכרו אל‬ ‫עדת אבירים נגד כל העם‪ ,‬ויעשו בארץ יהודה שמות נוראות וכבר השתדלו העם‬ ‫לפרוק עולם‪ ,‬והדבר גם עלה בידם‪ ,‬ואך הם עצמם בצדקתם ויושר לבבם‪ ,‬שבו‬ ‫ורחמו על ינאי בזכרם לו זכות אבותיו החשמונאים הראשונים‪ ,‬ובחשבם כי אחרי‬ ‫אשר יסרו אותו למשפט‪ ,‬ואחרי אשר עין בעין ראה כי יוכלו גם לנצחו ולהורידו‬ מכסאו הנה ישוב עתה מדרכו הרעה.
‫ואמנם כי טעו בחשבונם‪ ,‬ובעצת הצדוקים הוסיף אחר זה עוד על חטאתו שבע‪.‬‬ ‫כי על כן ידעו המלכה ובניה כי עתה ישובו העם להשתדל להסיר מהם‬ ‫את הנגע הזה‪ ,‬כי הלא יודעים כל העם היטב את בני ינאי כי גם הם הנם מסורים‬ ‫בכל לבבם אל הצדוקים אשר גודלו על ברכם‪.‬‬
‫וביותר יראה המלכה עוד לפי שבני החיל עמדו אז במערכה בשדה לצור‬ ‫על המצור בעבר הירדן‪ ,‬ועל כן הנה בהשמע להעם כי מת ינאי ימצאו עתה את‬ ‫השעה הראויה והיותר טובה לפניהם להפיק בה חפצם‪.‬‬
וגם אם ימסור ינאי את המלוכה להמלכה, אשר האמין בה העם וידע תום‬ ‫דרכה, הנה ידעו כולם את אשר עולל אריסטובלוס הראשון לאמו אחרי מות יוחנן‬ ‫כי הוריד את שיבתה בדמים שאולה וימית אותה בבית האסורים ברעב(נ)‪.‬‬ ‫‬‫
----------------- ‬‫
(נ) ויאזעפוס מפי הצדוקים שם ‪ XIII, 16, 3‬באמת יאשים אותם על אשר נתנו הצדוקים אז כי תמלוך היא ולא הורידו אותה מכסאה. ‫
‫‪504‬‬
‫אלכסנדר ינאי ‪ו‬ממשלת הצדוקים‬
‬‫ ‫כי על כל זאת רצתה המלכה לקדם פני הרעה‪,‬‬ ‫ולמסור ברצונה הטוב את‬‬ ‬כל הממשלה להעם, וכי יהיו היא ובניה בתוך העם כאנשים פרטים‪.‬‬
‫וזה הוא ענין דברי יאזעפוס המפורשים מתשובת ינאי ודבריו אל המלכה‬ ‫אשר יאמר:‬ "‬אבל הוא הרבה דבריו עמה לשמוע לעצתו‬ ולבלי ‫יניחו‬ היא ‫ובניה את‬ ‫כסא המלוכה‪.‬"
‫ותהי עצתו שני דברים. האחת להסתיר דבר מותו עד אשר יכבש המבצר.‬
‫ולבוא לירושלים ולמסור את הנהגת הממשלה לידי הפרושים‪) .‬עי׳ גם ‪(XIII, 16, 1‬‬ ‫ועל ידי זה תהי׳ המלכה בטוחה בחייה כי הצדוקים ואריסטובלוס בנה לא‬ יורידו אותה מכסאה‬ ולא ימיתו אותה ‫ככל‬ אשר ‫עשו‬ הצדוקים ואריסטובלוס הראשון לאשת יוחנן ואם אריסטובלוס‪ ,‬בהיות עתה הממשלה בידי הפרושים והם‬ ‫ידעו כבר איך להגן עליה.
‫ובימי ממשלתה היא ישוב חמת העם מבית המלכות, כי בה בטח לבב כל‬ ‫העם (כמו שנראה עוד) וברבות הימים הכל נשכח, וישכחו גם לבניו את כל הרעה‬ אשר עשה אביהם, ‫וגם הם עצמם יתרגלו עם הפרושים‪,‬ וידעו איך לבחור דרכם‬ עמהם‪ ,‬ולבלי לעבוט ארחותם‪.‬‬
‫ועל ידי הרשיון הזה אשר השיגה שלמינון עתה מאלכסנדר ינאי לאחוז ‫דרכה אחרי מותו עם הפרושים, יכלה להשיב מיד את שבותם, ועוד טרם נודע‬‬ ‫דבר מותו לשרי החיל בבר שבו ראשי חכמי התורה למקומם, ויחד עם הודעת ‬ מותו יכלה גם למסור להם את כל הנהגת הממשלה ‬מיד אחרי זה, וככל עצת ינאי אליה.
‫וגם בניה הסכימו אז ברגע ההיא לכל מעשיה‪ ,‬ראשונה בידעם כי כן היתה ‫גם עצת אביהם אף כי כל ימיו עשה דרכו עם הצדוקים, וזאת שנית שגם הם ‫עצמם ידעו, שאם לא כן יקומו עתה נגדם כל העם, וכל ביתם יודחו ‫מהמלוכה.
‫והנה הי׳ עתה לישועה גדולה מאד את אשר ה‬ראו העם בימי ינאי כי גם‬ ‫הם ‫יוכלו ‫למצוא‬ ‫עזר‬ ‫מבחוץ ‫לנער‬ מהם את רעת הממשלה ולעשות להם ממשלת עם‪.‬‬
ואם כי אז לא גמרו מעשיהם, הנה‬ נושעו עתה אך על ידי זה, עד כי ‫אלכסנדר ינאי הוא עצמו פקד עתה על אשתו ובניו למסור ההנהגה להפרושים.‬
‫ועל ידי זה נרפא עת‬ה כל שבר בת יהודה, והעם ההולכים בחשך ראו אור‬ ‫גדול, והימים האלה היו ימי האורה הימים היותר טובים בכל ימי הבית השני ככל‬ אשר יבואר.
‫והדברים הנם בולטים‬ ‫כל‬ ‫כך, עד ‫שגם ‫החוקרים החדשים, אשר ‫גדלה‬ ‫השתדלותם להקטין כל זה בכל האפשר, הוכרחו גם הם להודות בעיקר הדבר כי‬ ‫היו הימים ההם טל של תחיה לארץ יהודה, ככל אשר יבואר עוד לפנינו.
‫ויאזעפוס בדברו מתוך גרונם של הצדוקים אשר כעסו וקצפו על זה, כי‬ ‫לוקחה הנהגת הממשלה מהם וניתנה להפרושים‪,‬‬ יעשו מהם‬ צחוק וקלות ראש, כי היו חנפי לב וקברו את אלכסנדר ינאי בכבוד גדול, ויאמר אלטטי' XIII, 16, 1: ‬‫
‫אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים‬
‫רנג‬
‬‫ "הפרושים הלכו אז אל העם‪ ,‬ויאספו אותם‪ ,‬וידברו טוב על אלכסנדר ינאי‬ וירוממו מעשיו‪ ,‬וכי אבדו בו מלכם הטוב‪ ,‬ועל ידי התהלות האלה פעלו כי העם‬ ‫התאבלו עליו באמת‪ ,‬ועל ידי זה נקבר בכבוד מלכים יותר מהקודמים לפניו‪.‬״
‫אבל האם לא ידעו הצדוקים ויאזעפוס עמהם את ראשי חכמי התורה, כי‬ ‫קנאה חמת גבר ונטירת שנאה רחקה מהם לגמרי‪.‬‬
‫ואחרי אשר ברגעיו האחרונים קנה לו ינאי עולמו בשעה אחת‪ ,‬וברגע ההיא‬ ‫אשר הצדוקים לא צנפוהו כדור צוה הוא עצמו למסור עתה כל ממשלת הארץ‬ ‫ליד ראשי חכמי התורה‪ ,‬והוא עצמו גם צוה למסור להם גופו לעשות בו כטוב‬ ‫בעיניהם‪ ,‬עד שכדברי יאזעפוס עצמו ‪ XIII, 15, 5‬אמר לאשתו‪:‬ ‬
"הראה להם את גופי ותן להם רשות להתנהנ עמדי כרצונם‪ ,‬והרשות בידם‬ ‫מפני שסבלו ממני כל כך להמנע גם מלקבור אותי‪ ,‬ולתת את גופי לחרפה‪ ,‬או‬ ‫להתעולל בו בכעסם ולעשות כטוב בעיניהם‪.‬״‬ ‫
ואחרי דברים באלה אשר לפני מותו הכיר בעצמו עותתו הלא ידענו את‬ ‫ראשי ישראל ואת גדולת נפשם הרוממה אשר ברגע ההיא כבר שכחו את כל‬ ‫הרעות אשר עולל למו‪ ,‬אשר גם לפני זה ידעו כי הי׳ כל זה רק מהסתת הצדוקים‬ ‫ובעצתם ואך מידם היתה להם כל זאת‪.‬‬
‫ועתה הנה הוא מת‪ ,‬והוא עצמו צוה לפני מותו כי אשתו ובניו ימסרו‬ ‫הנהגת הממשלה ליד הפרושים‪ ,‬והנה גם קיבל עליו את הדין‪ ,‬והוא עצמו גם צוה כי אחרי כל הרעה אשר עשה להפרושים ימסרו גם גופו להם לעשות בו כטוב‬ ‫בעיניהם גם אם ירצו לבלי לקוברו כלל‪.‬‬
‫הלא בגודל נפשם הרוממה וטוב מדותיהם הגדולות הי׳ זו חובתם לשכוח‬ ‫עתה את כל חשבונותיהם עמו ולעשות לו כבוד מלכים‪ ,‬והיא תהלתם אשר‬ ‫בהם נתפאר.
‫וה‬ננו באים עתה לימי ממשלת הפרושים בארץ יהודה. ‬‫
‫פרק ל״ח‪.‬‬
‫ ‬‫ ממשלת הפרושים‪.‬‬
‫רגילים הם כותבי הדורות ודברי הימים לאמר כי על כן הלכו יוחנן הורקנוס‬ ‫בסוף ימיו ואריסטובלוס וינאי בניו כל ימיהם בדרכי הצדוקים ועמהם‪ ,‬לפי שהפרושים‬ ‫העמידו את כל דרכי העולם רק על התורה והמצוה לבד‪ ,‬ולא נתנו לבם לטובת‬ ‫העם ואשרם מבית ומחוין‪ ,‬לא כן הצדוקים אשר גם העולם הי׳ נתון בלבם‪,‬‬ ‫והמושלים אשר היתה חובתם לדאוג לשלום העם ולטובתו בדרכי העולם הוכרחו‬ ‫ללכת רק עם הצדוקים‪.‬‬
‫אבל הטעות הגדול הזה יתברר לנו מיד כאשר אך נשים לב להמעשים עצמם‪.‬‬
‫לפנינו ולעינינו שני זמנים בימי החשמונאים‪ ,‬האחד זמנו של אלכסנדר ינאי‬ ‫אשר אז היתה יד הצדוקים בכל משלה‪.‬‬
‫והשני זמן שלמינון אשת אלכסנדר ינאי אשר אז היתה כל ההנהגה ביד‬ ‫הפרושים‪.‬‬ ‬‫
‫ממשלת הפרושים‬
‬‫ ורק בשני הזמנים האלה היתה ההנהגה או ביד הצדוקים או ביד הפרושים(נא)‪.‬‬ ‫ועלינו עתה לראות ולדעת את אשר הי' שם בשני הזמנים האלה זה‬ ‫לעומת זה‪ ,‬על פי הודאת בעל הדין עצמו‪ ,‬ועל פי המעשים עצמם הגלוים‬ ‫וידועים ומוסכמים לכל. ‬‫
פרק ל"ט‪.‬‬
‬‫ ‫הננו באים עתה לפרק המעשים האחרונים של הצדוקים הראשונים‪ ,‬ולהימים‬ ‫הגדולים אשר משלו אז חכמי התורה בארץ יהודה‪ ,‬וכל מיתרי הממשלה מבית‬ ‫ומחוץ היו אך בידם‪.‬‬
‫דבר ממשלת ראשי חכמי התורה לבדם בימי היות ארץ יהודה ממלכה ‫לעצמה ושיהי' זה מפורש בהמקורים הוא חזיון חדש‪ ,‬ועלינו לכונן מבטינו‪ ,‬ולשום‬ ‫לב לכל פרשת המעשים בימים ההם‪ .‬לראות ולדעת מה הגיע לארץ יהודה בתוך‬ ‫הימים המעטים והנפלאים ההם‪.‬‬ ‫
לראות ולדעת דרכי הממשלה בנוגע לחוץ, בנוגע לתקפם וגבורתם נגד‬ ‫העמים‪ ,‬ננד כל שכניהם הגוים‪.‬‬
‫ולראות ולדעת את אשר הי' אז בהארץ פנימה, בנוגע לשלום העם‪ ,‬ובנוגע‬ ‫למצבם הטוב‪.‬‬
‫הארץ היתה לפני זה תהו ובהו, הרוסה ושבורה לרסיסים‪ ,‬איש לא האמין‬ ‫בחייו, לאלפים ולרבבות הוצעו חללים בתוך רחובה של עיר‪ ,‬ולאלפים עזבו ביתם‬ ‫וכל קנינם וילכו כמוצאי גולה ויתגוררו בארץ לא להם‪.‬‬
‫ועלינו לדעת האם עלה ביד חכמי התורה בימי הנהגתם הם להביא מרפא‬ ‫בכנפיהם ולהשיב את שלום העם‪ ,‬להשיב המנוחה ולהוסיף ידם לכונן את טוב‬ ‫העם כי יאכלו מטוב הארץ ויתענגו מרוב טובה‪.‬‬
‫ומבחוץ הן היו אז לפני ימי שלמינון‪ ,‬בימי ממשלת ינאי עצמו‪ ,‬כל שכני‬ ‫הארץ נגד בני ישראל‪ ,‬כי כל ימי ינאי לחם עמהם‪ ,‬וירעצם וירוצצם פעמים רבות‬ ‫גם בלא כל תועלת‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל־הזקן בבל היותו משפר מעשי הצדוקים בימיהם‪ ,‬יאמר‬ ‫במורה נבוכי הזמן עמוד ‪66‬:‬ "עם מות יוחנן הורקנוס מבית חשמונאי קמו תחתיו בבית ההוא זרע אנשים‬ ‫רעים אכזרים‪ ,‬הרגל הקרב וקחת נקם מאויביהם הקשו את לבבם ויהיו לאנשי‬ ‫דמים‪ ,‬מתגרים תמיד בשכניהם ומבקשים באשר ימצאו מלחמת חנם(נב) והמלחמה ‫בדרכה מתהפכת בתהלוכותיה‪ ,‬ביחוד בשהיא ללא הכרח‪ ,‬פעם לנצחון ופעם לנפילה.״‬ והנה היו אז באמת כל העמים מסביב אויבי היהודים. ‬‫ ‫
-------------- ‬‫
(נא) בימי יוחנן הורקנוס באו הצדוקים רק בסוף ימיו ומאז אין לנו מעשים רק זאת: "מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו חכמי ישראל והי׳ העולם משתומם."‬ ובסוף ימי הבית כאשר הרימו הצדוקים ראשם עוד הפעם עד שהביאו את חורבן הבית, זה יבואר לנו בדברינו שם. ‬‫
‬‫ ‫(נב) הובאו לנו הדברים האלה רק להראות איך הם באמת טיב הרגשות דבר כל פרשת מעשי הצדוקים וינאי גם אצל אלה אשר השתדלו ליפות את מעשי הצדוקים ולהטות משפט חכמי התורה. ‬‫
‫רנד
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫ועל כן עלינו לדעת מה הי׳ עמהם עתה‪,‬‬ בימי הנהגת ראשי חכמי התורה, ‫ועם זה לדעת איך הי׳ מצב ארץ יהודה עתה נגד העמים‪ ,‬ואם הצליחו ראשי העם‬ ‫לשום מתג ורסן בפיהם‪ ,‬ואם הצליחו כי תהי ידם על העליונה‪.‬ ‬
‫סוף דבר לראות ולדעת מה הי׳ מעשיהם ואם היתה דרכם דרך מדיני‪ ,‬ואם‬ ‫הצליחו לרפא את כל הריסות ארץ יהודה אחרי ימי שממון‪ ,‬ולהעלותה בזמן קצר‬ ‫על גרם המעלות‪ ,‬מבית ומחוץ.‬‬
‫להצלחת דברי ימינו‬ ‫ולידיעת בירורם‬ הננו בטוחים כי המקור אשר ממנו נשאב בכל זה נוכל לסמוך עליו לגמרי‪. ‬‬ ‫לפי שדברי יאזעפוס בכל הפרק הזה הנם בשנאה גלויה לחכמי התורה, ויסיר ‫כל‬ ‫מסוה וידבר ‫נגדם‬ כאויב היותר רע, ויתיצב כצד, בדברים בוטים ‫כמדקרות חרב‪.‬‬
‫ועל כן אם בכל זה נקח ממנו את מעשי הפרושים כפי אשר ימסרם הוא‬ ‫לנו‪ ,‬הלא הננו בטוחים כי לכל הפחות זה וזה בודאי עשו‪ ,‬וזה וזה בודאי הי׳ אז‪,‬‬ ‫אף כי אין ספק אשר לא מסר לנו כי אם אחד אחוז ממאה וגם זה רק ‫בתוך‬ גנותם ואין ספק כי יש שם עוד המון מעשים רבים טובים וגדולים אשר לא נוכל‬ ‫למצוא עוד מתוך דבריו באשר לא הזכירם כל עיקר‪.‬‬
‫ובאש ‫עברתו וקנאתו של יאזעפוס על אשר ניתנה עתה הממשלה לידי‬ הפרושים הלך בדרכו למרחוק כל כך עד אשר בסוף כל דבריו מה‬מלכה שלמינון‬ ‫אלטטי׳ ‫‪XIII, 16, 6‬‬ ‫יאמר:
"תמיד הביטה רק על ההוה, ולא על אשר יוצא מזה, ואשר יסובב מזה ות‬שים לב רק לתשוקתה להיות למושלת ולא שמה לב לא לצדק‬ ולא ליושר. ועל ידי זה הביאה את בית מלכותה לתחתית המדרגה, עד כי עוז כחו אשר‬ ‫הוקמה ברוב אונים‪ ,‬עברה עתה ובטלה, וכל זה גרם, מפני ‫כי כל דבריה הי' רק‬ ‫עם אלה אשר היו נגד בית המלכות (הפרושים) ותקח מהמדינה את מגיניה היותר‬ ‫חזקים (את הצדוקים)‪.‬״‬
‫ואחרי דברים כמתלהמים כאלה וכאלה‪ ,‬אשר יובאו עוד‪ ,‬הלא אם בכל זה‬ ‫נסמוך בנוגע להמעשים עצמן רק על יאזעפוס‪ ,‬הלא הננו בטוחים ‫כי שמרנו את‬ ‫כל דבר הצדוקים עד כדי יותר מדי‪ ,‬וגרענו דבר הפרושים עד המדרגה היותר קטנה. ‬
‫ואשר גם אין ספק כלל, כי את עיקר פארם והדרם ומעשיהם הגדולים לא‬ ‫זכר כלל, אחרי אשר יצא בשנאה גלויה כזו לדבר תועה עליהם ועל המלכה‬ ‫באופנים כאלה‪.‬‬
‫אבל פארם והדרם ומעשיהם הגדולים גדלו ורחבו ונסבו למעלה כל כך‪ ,‬עד‬ ‫כי גם מתוך גנותם אשר נשאר בידינו נוכל ללמוד רק שבחם‪.‬‬
וטוב טעמם גדול כל כך עד אשר גם מתוך הדברים אשר יספר יאזעפוס‬ ‫לגנות‬ ‫אותם ‫ולחרפם‬ ‫בהם, משם יתראה לפנינו כל גדלם ותפארתם, והנהגתם הנפלאה לתפארת ישראל. ‬‫ ‫
------------------------- ‬‫ אבל לעיקר הדבר הנה היו שם במשך הימים הרבים ההם גם מלחמות חובה, אף שכאשר נשפטם משרים נראה שגם המלחמות ההם, אלו לא הלך ינאי בדרך הצדוקים לעשות מלחמה לשם מלחמה היה תוצאות המלחמות ההם שונות לגמרי, וגם דרך המלחמה הי' אז שונה לגמרי. ‫וכל זה יבואר לנו במקומו בחלק שלפני זה בדברינו על דברי הימים ההם ביחוד לפרטיהן‪.‬‬ ‬‫
508
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
פרק ארבעים ‬
‬‫ ‫באלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬יתחיל יאזעפוס דבריו ממעשי אלכסנדרא (שלמינון)‬ אשת אלכסנדר ינאי ויאמר:
"לכהן גדול בחרה את הורקנוס בנה, ראשונה מפני כי הוא הי׳ הבכור, וזאת‬ שנית מפני כי הי׳ רפה ידים(נג) ובכל יתר הדברים נתנה הכל ביד‬ ‫הפרושים ותצו לכל העם לשמוע בקולם, וכל התקנות אשר קבלו הפרושים‬ ‫מאבותיהם הראשונים, אשר יוחנן הורקנוס בטלם, שבו לכל כחם אשר הי' להם‬ ‫לפני זה, ורק שם המלכה נקרא על הממשלה‪ ,‬אבל באמת משלו אז רק הפרושים‪,‬‬ וכל דברי הממשלה התנהגו ונעשו רק יעל פיהם‪ ,‬והם קראו להגולים לשוב‬ ‫אל ארצם, ולהאסירים אשר ישבו בבתי כלאים קראו דרור‪ ,‬ולא הי׳‬ ‫חילוק של כלום בינם לבין מושלים המושלים לבדם במדינה‪ ,‬בכל זה הי׳ כל‬ ‫דבר הממשלה קרוב גם ללב המלכה‪ ,‬ותקם לה חיל וצבא רב ותאמץ ותשגיא‬ ‫את עוז כחה עד כי הי' מוראה וחתיתה על כל המושלים אשר מסביב‪ ,‬ויהיו‬ ‫מוכרחים גם לשלוח לירושלים בני התערובות (למען אשר יהיו היהודים בטוחים‬ ‫בשלומם)‪ ,‬כל הארץ באה אל המנוחה רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו‬ ‫לפני המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי אשר על‬ ‫פיהם נצלבו השמנה מאות אנשים, ראשונה דנו את דיאנענעס‪ ,‬ואחר זה נדונו גם‬ חביריו. אז באו ראשי הצדוקים‪ ,‬ואריסטובלוס בן המלכה עמהם‪ ,‬אל המלכה‪,‬‬ ‫אריסטובלוס העיר כל חמתו על הנעשה וכו׳‪.‬״‬ ‫
העתקנו את כל דברי יאזעפוס בנוגע לממשלת הפרושים‪ ,‬ועלינו לדעתם‬ ‫ולהבינם‪ ,‬ולסדר אותם לסדר דברי הימים‪.‬‬ ‫
הנה הוא עצמו יתאר לפנינו את מצב כל הדברים אז ויאמר‪:‬‬ "כי נתנה את כל ממשלת הארץ רק בידי הפרושים‪ ,‬ותצו לכל העם לשמוע‬ ‫בקולם‪.‬־‬ ‫
ויאמד לנו עוד יותר‪:‬‬ "רק שם המלכה נקרא על הממשלה‪ ,‬אבל בעצמו של דבר היו כל מיתרי‬ ‫הממשלה רק בידי הפרושים ורק על פיהם ישק הארץ ולא הי׳ חילוק של כלום‬ בינם לבין מושלים המושלים לבדם במדינה‪".‬‬
‫וממעשיהם אשר עשו בארץ‪ ,‬באו דבריו ברורים ומפורשים לאמר‪:‬‬ "כל הארץ באה אל המנוחה‪.‬־‬ ‫‬‫
------------------- ‬‫
(נג) כונתו לאמר כי על כן ‬היתה בטוחה בו, ותוכל למנותו בשם פקודה גבוהה כזו, אף שהי' נפשו ולבו אל הצדוקים. ‬
‫ובמלחמת היהודים ‪ I, 5, 1‬דבריו מפורשים יותר ויאמר שם ״משני בניה אשר ילדח לאלכסנדר ינאי‫ קראה בשם כהן גדול את הורקנוס, האחת מפני שהוא הבכור, וגם כי בהיותו רפה ידים לא יניח לה מכשולים בדרכי הממשלה."‬
והמכשולים בדרכי הממשלה, הכונה רק זאת לתת ידו עם הצדוקים אוהביו, ולחזק ‪עלילות מצעדיהם‪.‬‬
‫ובהיות אשה המושלת בארץ, הנה הכבוד האפפיציעללי, שם כהן גדול, אשר בשם ‬זה משלו החשמונאים ‫בארץ, נתנה על שכם בנה הורקנוס, אשר ידעה כי בכל זה לא יתערב בעניני הממשלה. ‬‫
‫רנה‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ויאמר לנו עוד: ‫"להגולים קראו לשוב אל‬ ארצם ‫ולהאסירים‬ ‫אשר ישבו בבתי‬ ‫כלאים קראו דרור‪.‬״‬
ובנוגע‬ נגד ‫המושלים‬ מבחוץ יאמר לנו על מעמד הארץ אז בדברים ‫ברורים לאמר‪:‬‬ "‬ותקם לה חיל וצבא רב‪,‬‬ ותאמץ עוז ‫כחה‪,‬‬ עד כי‬ הי' מוראה וחתיתה על כל המושלים מסביב ויהיו מוכרחים לשלוח לירושלים‬ בני התערובות (למען‬ ‫אשר יהיו בני יהודה בטוחים בשלומם)." ‬‬ ‫ואם כי זה ביחוד יקרא יאזעפוס על שם המלכה עצמה‪.‬‬
‫הנה גם אם אלף פעמים יכתוב על זה את שם המלכה‪ ,‬הדבר בולט לפנינו‬ ‫שרק הפרושים השכילו להעמיד את בני החיל על מעמד גבוה כזה‪.‬‬
‫והרי‬ דברי יאזעפוס‬ ברורים ‫שכל ‫ממשלת‬ הארץ היתה עתה רק בידי הפרושים, ואפי' אם הי' אפשר להסכים כי פתאום היתה שלמינון לעת זקנותה‬ לאשת חיל, אבל אחרי אשר הממשלה התנהגה רק על פי הפרושים, הלא רק ‫על ידם הלך כל זה‪ ,‬ואך על ידם נסדר כל זה‪.‬‬
‫ויותר ‫מזה‬ ‫עלינו‬ ‫להתבונן‪,‬‬ ‫הן אלכסנדר ינאי הי׳ איש מלחמות מנעוריו‪,‬‬ ‫וחי כל ימיו על חרבו, ‫ובודאי כי הגדיל את צבא חילו ‬ככל אשר השיגה ידו, ‫ובכל זה הננו רואים מדברי יאזעפוס כי הוגדל והושגב חיל המדינה הרבה יותר‬ אחר ימיו‪.‬‬ ‫
ובמלחמת היהודים ‪ I, 5, 2‬הדברים מבוארים עוד יותר ויאמר:‬‬ "יותר מכל שמה מבטה ועיניה להשגיב ולהאדיר את כח צבא חילה‪ ,‬עד כי‬ ‫העמידה את מספרם על פי שנים מאשר הי׳ עד עתה.״‬ ‫
וזה הוא דבר אשר ראוי להתבונן בו לדעת מזה את עניני הדברים במדינה ‫ומעמדם‪.‬‬
‫שהרי זה ודאי כי אלכסנדר ינאי אשר לא נח ולא שקט‪ ,‬וכל ימיו מראשם‬ ‫עד סופם היו רק מלהמה על מלחמה, ‫עד כי גם מת על שדה ‬מלחמה‪ ,‬בודאי כי‬ ‫עשה כל אשר ביכלתו להרבות צבא חילו ולהעמידם על מדרגה גבוהה.
‫ובכל זה הנה הדברים מפורשים לפנינו‪,‬ כי אך אחרי ימיו, בימי ממשלת ‬ ‫הפרושים‪,‬‬ ‫כאשר ישבה אז לכסא שלמינון‪,‬‬ אך אז ‬הובא דבר הצבא‬ ‫על מדרגה ‫נבוהה ומספרם רב פי שנים‪.‬ ‬
‫אבל הדבר‬ ‫מתבאר‬ ‫מעצמו, כי על ידי השמות אשר עשו הצדוקים וינאי‬ ‫עמהם בכל ארץ יהודה דללו וחרבו כל מעיני הארץ, ארץ יהודה נהפכה אז‬ ‫צלמות ושדה קטל, וכל הארץ שאה שממה כמהפכת זרים‪.‬‬
ועל כן הנה בכל חפץ ינאי להגדיל ולהאדיר את צבא חילו, ‫ולהשגיא כח‬ פעלם, לא הי׳ אפשר לו להגיע לזה כראוי‪ ,‬כי לא הי׳ לו די כסף‪.‬‬ ‫לא כן עתה בימי ממשלת הפרושים אשר‬ "‬כל ‫הארץ‬ ‫באה ‫אל‬ ‫המנוחה"‬ ‫ותעש לקמצים‪ ,‬העם יצאו לפעלם ועבודתם‪ ,‬והארץ ענתה את הדגן ואת התירוש‪,‬‬ ‫כל אחד האמין במעשיו ובמשלח ידו, ומעשי ידיהם פרץ בארץ, ועל כן גברה ‫ורבתה הכנסת אוצר המדינה. ‬‫
510‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ כי על כן הנה בנקל עשו להם עתה בני יהודה חיל וצבא לרוב עד כי גם‬ ‫מבלי כל שפיכת דם נתנו חתיתם על כל המושלים מסביב‪ ,‬ויכריעו את כל הדברים‬ ‫לטובתם ולחפצם. ‬‬ ‫והן דברי יאזעפוס המפורשים גם באלטטי׳ וגם ‫במלחמות היהודים, ‫ויאמר‬
‫באלטטי' ‪XIII, 16, 2‬:‬
"ותקם לה חיל וצבא רב ותאמץ ותשגיא את עוז כחה‪,‬‬ עד כי הי' פחדה ‫ומוראה‬ נורא על כל ‬המושלים אשר מסביב ויהיו מוכרחים לשלוח גם בני התערובות לירושלים.‬״‬
‫ובמלחמת היהודים שם I, 5, 2:‬‬
"ביותר מכל שמה מבטה ועיניה להשגיב ולהאדיר את כח צבא חילה, עד‬ ‫כי העמידה את מספרם על פי שנים, ותקח גם חיל בני הנכר לתוך בני חילה,‬ ‫עד כי על ידי אשר חזקה ואמצה את כח חיל המדינה‪,‬‬ הפילה‬ חתיתה‬ על כל המושלים מסביב."
‬ואחרי‬ ‫דברים‬ ברורים ומפורשים כאלה בסדרי המעשים מה נוכל לאמר ‫לדברי יאזעפוס‬ בסגנונם‬ של הצדוקים בסוף כל דבריו אלטטי׳ ‪XIII, 16, 6‬,‬ ‫אשר יסיים דברי ימי שלמינון ויאמר‪:‬‬
"תמיד הביטה רק על ההוה, ולא על אשר יוצא מזה, ות‬שים לב רק לתשוקתה להיות למושלת, ולא שמה לב לא ליושר‬ ולא לצדק. ועל ידי זה הביאה את בית מלכותה לתחתית המדרגה, עד כי עוז כחה אשר‬ ‫הוקמה ברוב אונים‪ ,‬עברה עתה ובטלה, וכל זה גרם מפני ‫כי כל דברה הי' רק‬ ‫עם אלה אשר היו נגד בית המלכות (הפרושים) ותקח מהמדינה את מגיניה היותר‬ ‫חזקים (את הצדוקים)‪.‬״‬
‫ורק למצח נחושה כהצדוקים הי׳ אפשר לעשות זר מעשיהם באופנים כאלה‪.‬‬
‫בעצמו יאמר כי כל הארץ באה אל המנוחה, בעצמו יאמר כי הצלחת הארץ‬ ‫גדלה כל כך עד כי הי׳ אפשר להרבות ולהשגיא ‫את צבא החיל פי שנים מה‬ ‫שלא הי' יכול ינאי בימיו לעשות‪ ,‬ובעצמו יאמר ‫כי ארץ יהודה עמדה אז ברום‬ המעלה ובכל תוקף ועוז עד ‬כי כל המושלים מסביב הוכרחו לשלוח בני התערובות‬ ‫לירושלים למען אשר יהיו בני יהודה בטוחים בשלומם, ‫ובעצמו יאמר כי הי'‬ ‫פחדם וחתיתם על כל העמים‪.‬‬
‫ובכל זה מפני שלא הי׳ זה על ידי אוכלי עמם הצדוקים‪,‬‬ כי אם על ידי הפרושים כי על כן: ‬
"הנה הביאה את בית מלכותה לתחתית המדרגה, עד כי עוז כחה אשר‬ ‫הוקמה ברוב אונים‪ ,‬עברה עתה ובטלה."
וזה יראה לנו לדעת ולהבין מה טיב ענין סגנון דברי יאזעפוס ‫אשר ‫לקח‬ ‫דבריו מזכרונות הצדוקים‪.‬ ‬
‫ויחד עם זה נוכל לדעת את רום תפארת מעשי הפרושים בהנהגתם‪ ,‬עד כי‬ ‫גם ‫הצדוקים עצמם לא הי' אפשר להם להכחיש את המעשים עצמם. וכל זר מעשיהם‬ לא הי' יכול להשתרע כי אם רק על הסגנון לבדו, ורק משם יכלו לירות חיצים וזיקים. ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפ־ושים‬
רנו‬
‫פרק מ׳׳א‪.‬‬
‬‫ ‫ואמנם כן כי אם יאזעפוס והצדוקים בכל שנאתם אל הפרושים לא נגעו רק‬ ‫בסגנון הדברים‪ ,‬אבל לא בהמעשים עצמם‪ ,‬אשר היו אז גלוים וידועים לכל‪.‬‬
‫הנה לא יכלו חוקרי אשכנז לעשות כן‪ ,‬והם בשנאתם הגלויה לחכמי התורה‬ ‫עשו דרכם הלאה ויטפלו אשמות וחטאים על חכמי התורה‬ באופן מבהיל מאד, ויהפכו את כל הדברים עד כי נשתומם למראה עינינו‪.‬ ‬
‫בדברי יאזעפוס באה‬ ‫תלונה מיוחדת‬ ‫על חכמי התורה‪ ,‬על אשר העמידו‬ ‫לדין את יועצי אלכסנדר ינאי אשר על פיהם נצלבו‬ שמנה מאות‬ מנכבדי העם, ובעוד‬ם חיים נשחטו לעיניהם נשיהם ובניהם‪.‬‬
והנה ‫לא נדבר עתה ‫על זה אם צדקו חכמי התורה בזה או לא, כי זה יבואר לנו אחר זה‬.
אבל זה מבואר ומפורש גם ‬בתלונתו של יאזעפוס‬ שכל הדבר הגיע רק לאלה אשר אשמו בזה כי יעצו לינאי לשפוך דמי נקיים‪ ,‬ועל פיהם נעשה הדבר‪,‬‬ ‫וכל זה מפורש בדברי יאזעפוס בדברים ברורים‪.‬ ‬
‫ויבואו החוקרים ההם וישנו את פני הדברים לאמר כי נרדפו אז כל הצדוקים‬ ‫בכללם‪,‬‬ ‫וכל מי מהם אשר לא עשה איזה דבר כרצון חכמי התורה הוצג בשעת‬ ‫משפט ויהי אחת דינו למות‪.‬‬
‫ואם יפלא איך הרשו לעצמם לבדות דברים ולכתוב זה לשם דברי הימים‪,‬‬ ‫ולהפוך הדברים ‫באופנים‬ מבהילים כאלה, ואם יפלא איך הרשו לעצמם לבדות דברים כדי להשחיר פניהם של ישראל.
‫‫הנה לא יפלא עוד כל מאומה אחרי ידענו כי חקירת דברי ימינו והמעשים‬ ‫כולם‪,‬ ‫לא נחשבו אצלם לכלום נגד ‫חשבונות ‫של מצוה, ‫ונגד המטרה הגבוהה‬ להשתדל להבזות את כל חכמי התורה‪.‬‬
ונבאר את כל הדברים האלה על הסדר למען העמיד את דברי ימינו על‬ ‫מה שהם‪ ,‬ככל דברי המקורים עצמם‪.‬‬
‫יאזעפוס אלטטי' ‪ XIII, 16, 2‬בתלונתו על הפרושים יאמר‪:‬‬ "כל הארץ באה אל המנוחה‪ ,‬רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו בדבריהם‬ ‫לפני המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות‬ ‫לכל ‫אלה‬ ‫יועצי‬ ‫אלכסנדר‬ ‫ינאי‬ ‫אשר על פי עצתם נצלבו השמנה מאות אנשים‪ ,‬ראשונה דנו את דיאגענעס‪ ,‬ואחר‬ ‫זה נדונו גם חביריו‪,‬‬ עד אשר ראשי הצדוקים ואריסטובלוס בן המלכה אמהם ‫באו ‫לפני‬ ‫המלכה‪,‬‬ לקרוא‬ ‫תגר‬ ‫על כלל זה, אריסטובלוס כעס מאד על כל הנעשה וכו'."‬
‫והנה לא נתפלא כל מאומה על יאזעפוס כי עשה מזה תלונה על הפרושים, ‫אף שאין ספק שידע בעצמו שלא עשו בזה כי אם משפט עמם‪.‬‬
‫שהרי איה היא מדינה מסודרת אשר לא היו מציגים ‫בשער משפט אנשים‬ ‫אשר לקחו נשים וילדים ויקריבום לטבח, וישחטו מהם לאלפים בראש כל חוצות‬ ‫רק כדי לעשות נחת רוח ליצרם, ולהתאכזר בזה על הוריהם ובעליהם המסומרים‬ ‫שם אל הצלב. ‬‫
‫‪512‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת ‬הפרושים‬
‬‫ ‫ואיה עם ומדינה מסודרת אשר לא היו מעמידים למשפט בני בריוני כאלה ‫אשר על פיהם ובעצתם נעשו מעשים נוראים כאלה אשר לא נשמעו בכל הארץ‬ ‫ובכל הגוים‪.‬‬
‫אבל הלא ידענו כי יאזעפוס כתב כל דבריו בזה מפי הצדוקים‪,‬‬ אשר היו ‫אוכלי עמם כאשר אכלו לחם‪,‬‬ ‫ואכזריות לבם הי׳ רום תפארתם וגאונם‪.‬‬
‫ובפרט כי להם הי׳ נדרש להתרעם על מעשי הפרושים אלה‪ ,‬אשר אך זה‬ ‫‫הי׳ אז טענתם על הפרושים לפני המלכה‪ ,‬בהשתדלותם להשיג הממשלה מחדש‪‬ ‫וככל אשר יתבאר כל זה עוד לפנינו‪.‬‬
‫אבל הנה החוקרים החדשים הם עטו אל השלל וירימו זה על הנס‪.‬‬ ‫
והם בידעם כי זה לבד לא יספיק‪ ,‬שהרי במה שהעמידו את אלה למשפט‬ ‫עשו רק חובתם‪ ,‬השתדלו ללכת הלאה הרבה יותר מהצדוקים‪.‬‬ ‫
ויתנו לכל הדברים תואר כזה כי נרדפו אז כל הצדוקים בכללם‪,‬‬ ‫וכי ‫לא‬ ‫הי׳ בזה לא דין ולא משפט כי אם ריב הכתות‪ ,‬עד שההכם גרעץ שנן את לשונו‬ ‫לבדות ולאמר ‫כי כל צדוקי אשר עשה איזה מצוה ‫שלא בחפין הפרושים הובא‬ ‫במשפט ויומת‪.‬‬
‫והראשון אשר השתדל להאשים ‫את‬ חכמי התורה ‫ברדיפת כל הצדוקים ‬ ‫בכלל‪ ,‬מתוך שנאתם וחפצם לנקום נקם הי׳ החכם קראכמאל הזקן‪ ,‬ובמורה נבוכי‬ ‫הזמן עמוד ‪ 68‬יאמר:
‫״והנה היתה השעה מצלחת להעלות ארוכה ‬‫לפצעי העם והמדינה, ולהשיב‬‬ שבותם ‫כקדם ימי ‫הורקנוס, לולא שכבר פשה הנגע של שנאת הכתות‬ ופירוד ‫הלבבות בעומק לב האומה וכו' וזה לפי כאשר הרימו עתה הפרושים קרן החלו מצדם‬ ‫גם‬ ‫הם‬ ‫לנקום נקם‬ ‫באויביהם‬ והראשון ששלחו בו יד הי' דיונגיס ריע המלך ינאי, ונאמר עליו שהוא הי׳ ביועציו בהריגת שמנה מאות הפרושים‪ ,‬ואחריו‬ ‫הומתו עוד איזה מן הצדוקים שונאיהם. ויהי כל צדוקי וכל אוהב מקדם ‫לינאי‬ פחדו‬ ‫ולא האמינו בחייהם עד כי נועצו ויהיו דבריהם עם ‬אריסטובלוס וישימוהו לראש ומגן בעדם, ובא הוא וכל ראשי הצדוקים אל המלכה ויחננו אליה בהכנעה, שהיא היודעת איך בכל לבם עבדו את בעלה ואת בית החשמונאים נגד כל שוטניהם, וכי רק בשביל זה הנם נמסרים עתה כצאן לטבח בידי ‫אויביהם, והוסיפו עוד שהם, הצדוקים, היו תמיד לפחד ולמחתה ‬‬ ‫לצורריהם‬ ‫הפרושים, ולכן גם עתה אין חפצם לבקש על נפשם מהם, וכי‬‬ יש בידם לעזוב את הארץ וללכת אל מלך הערביים שיאספם בכבוד אליו וכו' ותהי בקשתם ‫כי יותן בידם מערי הבצורות שבארץ וישמרום וגם ישבו בהם‬ בטוחים על נפשם‪ ,‬ויהי כי הציקו לה ובנה הי׳ בעוזרם ותאות להם המלכה, ויהיו‬ ‫ערי ומגדלי המבצר בידי הצדוקים ואוהבי ינאי, ושארי הפקודות בירושלים ובמדינה‬‬ ‫היתה ‫משמרתם ‫בידי ‫הפרושים‪,‬ ‫וככה‬ ‫על‬ ‫כל‬ ‫פנים‬ "זמן איזה שנים" שבה ‫הארץ למנוחה, ומטוהרה מעט גם מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה ‬ ‫בימי ינאי השובבים" אלה דבריו.
‫והחכם גרעץ אשר‬ בכל ימי הבית השני דבר אין לו עם דברי הימים עצמם, ‫וכל עמלו הוא רק‬ לנעוץ קנה בים‬ כדי לעלות עליו ‫שרטון‪,‬ הנה גם‬ ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫רנז‬
‬‫ ‫במקום הזה בדה לו דברי רוח‪ ,‬כי אז בימי שמעון בן שטח לעיני הצדוקים נבראה‬ ‫תורה חדשה‪.‬‬
‫ואחרי כל ההבלים ההם הנה כבר חלה גרעץ וגם ילד וישיב ידו כבוצר על‬ ‫סלסלות ובעמוד ‪ 145‬יעמוד ויאמר: ‬
"אבל כל הליכה לאחור (‪ (Reaction‬לא תוכל להשאר באמצע דרכה‪,‬‬ ‫ומבלי משים תתקרב אל קצה האחרון‪ ,‬כטבע הדברים אשר כל דחיפה תביא‬ ‫אחריה רעידה כנגדה, אלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי‬ ‫התורה כפי מה שביארו הפרושים הועמדו עתה למשפט ונידונו‬ ‫באין רחמים (ויציין גרעץ על זה יאזעפוס אלטטי׳ XIII, 16, 1), ‬קנאת הדת‬ ‫הגיעה למרום קצה עד כי יהודה בן טבאי הרג עד זומם למען הראות נגד הצדוקים‪,‬‬ ‫מבלי שים לב שיעבור בזה נגד חוקי הפרושים וכו׳‪ ,‬חרב בית משפט הפרושים‬ ‫לא הניחה גם את ראשי הצדוקים‪ ,‬ותהי להיפך כי הם נדונו ראשונה מפני כי‬ ‫רדיפת אלכסנדר ינאי הי׳ על פיהם ובעצתם‪ ,‬הראשון אשר חרצו משפטו למות‬ ‫הי' דיאנענעס אהוב ינאי ואיש עצתו ועם דיאגענוס הומתו עוד רבים אשר‬ ‫יעצו או הסכימו להרוג את השמונה מאות אנשים ועל ידי הרדיפות האלה לבני‬ ‫חברתם יראו את עצמם נכבדי הצדוקים בסכנה‪ ,‬כי חרב המשפט מעל לראשם‪,‬‬ ‫בכל אשר יעברו גם על דבר קל מהמצות, ובדאגם לנפשם פנו אל אריס־‬ ‫טובלוס‪ ,‬ומבלי אשר הי׳ מכת הצדוקים קם לעזרתם וכו'״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ואנחנו היינו חפצים לדעת מי הרשה להחוקרים האלה לתת את ישראל‬ ‫לגדופים באופנים כאלה, ומי הרשה להם לבדות דברים מלבם אשר אין להם גם‬ ‫זכר בכל דברי הצדוקים עצמם אשר באו בדברי יאזעפוס. ‫
והיכן יש שם גם רמז מזה כי: ‬
"אלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי התורה כפי מה שביארו‬ ‫הפרושים הועמדו עתה בשער משפט ונידונו באין רחמים‪.‬״‬ ‫
והחכם גרעץ הרשה לו להטעות את הקוראים ולציין על דבריו אלה "יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪XIII, 16, 1‬״‪.‬‬ ‫
אבל הלא ידע גם גרעץ עצמו שאין שם בדברי יאזעפוס גם זכר מזה‪.‬‬
‫והיכן ראה גרעץ והיכן מצא שם בכל דברי הצדוקים עצמם ודברי יאזעפוס‬ ‫לאמר:‬
"כי ראו את עצמם נכבדי הצדוקים בסכנה כי חרב המשפט מעל לראשם‬ ‫בכל אשר יעברו גם על דבר קל מהמצוות‪.‬״‬ ‫
אבל הלא אין שם גם זכר מעניני הדת ומדברי המצוות כל עיקר‪ ,‬ואין שם‬ ‫זכר לא שאלה מהצדוקים אשר לא רצו לקיים את דברי התורה כפי מה שביארו‬ ‫הפרושים הועמדו עתה בשער משפט ונדונו באין רחמים‪ ,‬ולא כי ראו עצמם נכבדי‬ ‫הצדוקים בסכנה כי חרב המשפט מעל לראשם בכל אשר יעברו גם על דבר קל‬ ‫מהמצוות‪.‬‬ ‫
כל מה שבא שם מתלונת הצדוקים עצמם על הפרושים אז, אינו כי אם‬ ‫זה כי העמידו במשפט את אחדים מראשי יועצי אלכסנדר ינאי, אשר על פיהם‬ ‫נשפך דמי נפשות נקיים ואשר צלבו בתוך שוקי ירושלים בפעם אחת שמנה מאות‬ ‫‪‬‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫‪514‬‬
‬‫ ‫מנכבדי ירושלים‪ ,‬ויביאו שם גם את נשיהם ובניהם וישחטום שם לעיניהם כפרים‬ ‫וכאילים‪.‬‬
‫וכי אנשים האלה אשר נדונו‪ ,‬באמת אשמים בזה, זה לא ערבו גם הצדוקים‬ ‫עצמם להכחיש‪.‬‬
‫ומבואר ומפורש שכל מה שעשו לא הגיע כי אם להאחדים האלה אפס זולתם‪.‬‬ ‫
‫ועם אלה לא לבד שהיתה אז חובתם לעשות כן, כי אם שגם הוכרחו‬ לעשות כן‪.‬‬ ‫
כי לא יוכל להיות ספק כלל ‫אשר‬ ‫גואלי‬ הדם מכל הנפשות ‫הטהורות‬ ‫האלה דרשו משפטם ודינם‪ ,‬וגואלי הדם האלה הי׳ מספרם לאלפים‪.‬‬
‫והננו רואים כי אחרי זה‬ כאשר המית הורדוס בארץ הגליל את חזקיה ‫ואנשיו אף שהורדוס עשה זה כדבר מדיני‪,‬‬ ‫לא שקטו גואלי הדם ולא נחו וזעקו‬ ‫אצל מזבח ד׳ על דם אחיהם, עד כי הסכים הורקנוס להעמיד את הורדוס למשפט, ‫אלטטי׳ XIV, 9, 4‬‬.
‫ואם עם חזקיה ואנשיו הי׳ הדבר כן, אשר יאזעפוס תארם‬ ‫בתור שודדים, ‫ובכל האופנים הלא היו נגד הרומיים אדוני הארץ בעת ההיא, והורדוס ‫עשה זה‬ בתור מלחמה ושקט הארץ, ולא הוזכר כי אם שהרגם, אבל לא עשה להם אכזריות‬ ‫נוראות, ובכל האופנים לא נגע בנשיהם ובניהם.
‫ובכל זה ידענו כי הרעישו אז גואלי הדם להעמידו במשפט, עד ‫שהוכרח‬ ‫הורקנוס לעשות כן.
‫ומה הוא זה נגד שמנה מאות מראשי סגולת העם, אשר גם לא הומתו פעם‬ ‫אחת לברור להם מיתה קלה, כי אם נסמרו חיים אל הצלב בשוק ירושלים לעיני‬ ‫כל העם היושב בירושלים ויהיו נמקים שם ביסורים קשים עד אשר גאלם המות, ‫ולשם נסחבו עוד ‫נפשות ‫נקיות‬ ‫נשים וילדים לעשות מהם שוק של טבחים‬ ‫ולשחטם בתוך רחובה של עיר לעיני ‫בעליהם‬ ‫ואבותיהם‬ ‫התלוים‬ שם מסומרים ‫לקורות עצים, למען הוסיף מכאובם ויגונם טרם ימותו.
‬‬‫והאם יוכל להיות בזה ספק כלל כי גואלי הדם תבעו עתה את ‬דמם, מידי‬ ‫שרי טבחים אלה. ‬‬ ‫ואלו היו הסנהדרין ראשי חכמי התורה מעלימים עין ומניחים לאנשים כאלה‬ ‫לשבת ברום היכליהם בירושלים‪ ,‬‬‫עושים משתה שמנים כעגלי מרבק‪,‬ לעיני כל‬ ‫המשפחות הרבות אשר לוקחו מהם אבותיהם אמותיהם בניהם ובנותיהם‪ ,‬ואלו ‫לא‬ ‫שמו לב לכל‬ ‫זעקת שבר ‫מגואלי הדם‬ ‫דורשי משפטם ודינם‪,‬‬ הלא היו מראים ‫בזה כי אך צלמות ימשול עוד ביהודה, והארץ חנפה תחת יושביה ‫ותהפך לתהו‬ ‫ובהו, ואך איש זרוע לו הארץ‪ ,‬נגד דברי התורה לא תגורו מפני איש‪ ,‬לבד ממה‬ ‫שאין ספק שגם הוכרחו לעשות כן‬ ‫על פי‬ גואלי הדם ‫הרבים‬ והעצומים אשר ‫מספרם עלה לאלפים‪.‬‬
וקראכמאל־הזקן עצמו גם הוא בדברו על הורדוס (עמוד ‪ (76‬הלא יאמר:
"האף אמנם שאין להמתבונן להכחיש שהורדוס הגם כי‬ אכזר לא הרשיע ‫נגד העם כמו אלכסנדר ינאי‪.‬״‬ ‫
וקראכמאל עצמו יאמר גם כאן: ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫רנח‬
‬‫ ‫״וככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם‬ ‫מטומאותיה כל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים‪.‬״‬ ‫
אבל על ידי מי ובעצת מי עשה ינאי את כל מעשיו הרעים אשר הרשיע‬ ‫בהם עוד יותר מהורדוס לפי דברי קראכמאל‪ ,‬הלא הי' כל זה רק על ידי האבירים‬ ‫האלה הצדוקים יוצאי ירך משפחות המוכסין ראשי שרי אלכסנדר ינאי‪ ,‬אשר רק‬ ‫על פיהם נעשה כל זה‪.‬‬
‫ועל ידי מי ובעצת מי היו שם "כל מיני השחתה ומשובה נצחת״ אשר יאמר‬ ‫נם קראכמאל עצמו‪ ,‬הלא רק על ידי הנהגת בריוני אלה. ‬
‫ואיך הי׳ אפשר לבלי לשמוע בקול גואלי הדם דמי נפשות לאלפים אשר‬ ‫שפכו האבירים האלה בחוצות ירושלים‪ ,‬ואיך הי' אפשר לבלי להעמיד לדין את‬ ‫האחדים האלה אשר ידם היתה במעל הזה.‬ ‫
ומה ענין זה לנקמות באויביהם והרוג בשנאיהם אשר יאמר לנו קראכמאל‪,‬‬ ‫אשר אין שם גם זכר מזה‪.‬‬
‫והחכם גרעץ לא הסתפק בזה לבד לבדות על חכמי התורה כל עון וכל‬ ‫חטאת‪ ,‬עד שעשה אותם גם ללאנדעספעררעטער‪ ,‬ולפאר ולרומם נגד זה את‬ ‫הצדוקים‪ ,‬כי אם שגם השתדל לתת את חכמי התורה והפרושים בכלל לחשוכים‬ ‫יושבי חשך וצלמות ובלתי יודעים בטיב העולם והנדיהגנתה, ואנשים אשר אינם‬ ‫מוכשרים להנהגת הממשלה‪ ,‬אשר רק הצדוקים לבד היו מוכשרים לזה בטיב‬ ‫הנהגתם‪ ,‬עד שיעשה את זה גם לסיבת פירוד הצדוקים באהבתם הגדולה לעמם‪.‬‬ ‫
ובח״ג מספרו עמוד ‪ 84‬ילמד אותנו דעת לאמר:
‫״אולם גם אלה (הפרושים) אשר בידם‬ הי׳ נקודת הכבד של העם‬ ‫‫הפריזו לחפוץ כי כל מעשי הצבור וכל דבר הנהגת המדינה בנוגע לחוץ‪ ,‬וכל‬ ‫דבר האומה בכללה, ימדו רק באמה של הדת, אבל חפצם זה לא יכלו לקיים‬ ‫ראשי העומדים על הפקודים המכלכלים במשפט דברי המדינה בימי השלום ולכל‬ ‫דבר המלחמה, הם ראו ונוכחו כי לא בכל פעם אפשר למוד דרכי המשרה והנהגת‬ ‫המדינה באמת הדת והאמונה, כי על כן קם בעם מפלגה שלישית בשם‬ ‫צדוקים אשר מבלי לסור מעל התורה נתנו היתרון לטובת האומה ואשרה‪.‬״‬ ‫
אבל האם לא ידע החכם גרעץ כי כל דברי הימים ההם עומדים חיים‬ ‫לפנינו ומעידים על עצמם ממש ההיפך.
‫ונפלא הדבר כי בשכחו בית מלחמתו ובעמדו בימי שלמינון בעמוד ‪136‬‬ ‫יאמר הוא עצמו:
"לאושר עם יהודה וטובו ושלומו אחזה עתה אשה טובת לב ויראת ד׳ בכל‬ ‫לבבה את רסן הממשלה על הארץ‪ ,‬אשר לפני זה רגזה תחתיה ונעקרו‬ ‫מוסדותיה מרגשת אישה ורוחו הקשה, כטל על עשב וכרביבים על ארץ עיפה‬ ‫צמאה למים, כן הי׳ דבר ממשלתה. בימיה נפוגה השנאה בין שתי המפלגות וכו׳‬ ‫בכל יראתה את ד׳ ודבקתה בהפרושים עד שמסרה להם את כל ההנהגה הפנימית‪,‬‬ ‫היתה בכל זה רחוקה מלרדוף את הצדוקים וכו׳ כל מלכי גוים מסביב הדרו פניה‬ ‫ויכבדוה ולא ערבו את לבם לתגר מלחמה ביהודה ולנפול בגבולות הארץ‪ ,‬וחכמתה‬‬ ‫עמדה לה להרחיק מגבול ארץ יהודה את החולש על גוים טיגראנעס אשר לכד את‬ ‫סיריען, השמים עצמם פתחו אוצרם הטוב להריק ברכה על ארץ יהודה וכו׳.‬״‬ ‬‫
‫‪516‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫ונניח כרגע שכן הדבר שכל זה הי׳ רק מעשי שלמינון לבדה אפס זולתה, ‫והפרושים אשר כל המשרות במדינה היו בידם לא עשו בזה כל מאומה. ‫
אבל הלא יודה גם גרעץ, כי גם היא עצמה עשתה את כל מעשיה רק על‬ ‫פי התורה והמצוה ויאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 5, 1‬יאמר עליה:
‫״את כל מנהגי דת היהודים שמרה היא בכל פרטי דקדוקיהם, ומיד כאשר‬ ‫מלכה היא הורידה ממשרתם את כל אלה אשר לא ישמרו את הדת(נד)‪".‬‬
‫ובכל זה הלא יודה גם גרעץ‪ ,‬כי היו הימים ההם ימי האורה היותר גדולים‬ ‫וטובים אשר בכל ימי הבית השני‪.‬‬
‫והלא זה ודאי כי אלו היו גם לפני זה סדרי המדינה על מקומם‪ ,‬אז היו‬ ‫מרימים את אושר הארין עוד הרבה יותר‪ ,‬ותור הזהב הי׳ עולה עוד במעלות רבות‪.‬‬ ‫
ובכל זה אף שלפני זה נהפכה כל ארין יהודה לתהו ובהו וכדברי גרעץ‬ ‫עצמו כי הארין רגזה תחתיה ונמוטו מוסדותיה‪.‬‬
‫הנה בזמן קצר השיבו כל הסדרים למקומם וארץ יהודה היתה כפורחת וכל‬ ‫העם התענגו על רוב טובה‪ ,‬ויפילו נם חתיתם ומוראם על כל העמים מסביב‪.‬‬
‫ומה לנו עדות יותר גדולה על טוב טעם חכמי התורה אז ועל עשר כבוד‬ ‫חכמתם בדרכי הנהגת המדינה לכל פרטיהם גם מבית גם מהוץ‪.‬‬ ‫
ונפלא הדבר לראות עד כמה התרחקו מחקירת דברי הימים‪.‬‬
‫הן לפנינו רק שני זמנים האחת זמנו של אלכסנדר ינאי וימי ממשלת‬ ‫והנהגת הצדוקים וכל אגפיהם‪.‬‬ ‫
והשניה ימי שלמינון‪ ,‬וימי ממשלת והנהגת הפרושים‪.‬‬
‫ועל ימי ממשלת הצדוקים יאמר גם גרעץ עצמו‪:‬‬ ‫"כי הארץ רגזה אז תחתיה ונעקרו מוסדותיה‪".‬‬ ‫ולהיפך על ימי ממשלת הפרושים הוכרח הוא עצמו להודות‪:‬‬
"כי הי' זה לאושר עם יהודה וטובו ושלומו‪ ,‬ויהי כטל על עשב וכרביבים‬ ‫על ארץ צמאה‪."
‫וקראכמאל‪-‬הזקן גם הוא הוכרח לאמר על שני הזמנים האלה זה לעומת זה‪.‬‬ "וככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט‬ גם מטומאתה כל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים‪.‬״‬ ‫
ובכל זה גברה על גרעץ אגרופה של שנאתו לחכמי התורה לאמר כי הצדוקים‬ ‫נפרדו מהעם‪ ,‬מפני שלא יכלו להסכים להנהגת חכמי התורה במדינה‪ ,‬וכי הצדוקים‬ ‫נתנו היתרון לטובת האומה ואשרה‪.‬‬ ‫
אבל הלא ידע גם גרעץ בעצמו כי הדברים הנם לגמרי להיפך‪ ,‬והמעשים‬ ‫עצמם עומדים חיים לפנינו ומכריזין על עצמן‪.‬‬
‫והחכם גרעץ בהשתדלותו הגדולה להכחיש ולהשכיח את כל דבר מעשי‬ חכמי התורה הצליח בדרכו כל כך עד שהוא יודע לספר לנו דברים נפלאים מאד‬ ‫ויאמר על שלמינון‪:‬‬ ‬‫
------------------------- ‬‫
(נד) יאזעפוס לא יאמר כי הסירה את הצדוקים, כי אם בדרך כלל "כל אלה אשר לא ישמרו‬ ‫את הדת" ומזה הננו יכולים להבין, כי בימי ממשלת הצדוקים הוקמו עוזבי תורה בכלל, אשר באמת זה הי׳ גם עיקר דבר הצדוקים‬ ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫רנט‬
‬‫ "‬כל מלכי גוים מסביב הדרו פניה ויכבדוה ולא ערבו את לבבם לתגר‬ ‫מלחמה ביהודה‪ ,‬ולנפול בגבולות הארץ‪ ,‬וחכמתה עמדה לה להרחיק מגבול ארץ‬ ‫יהודה את החולש על גוים את טיגראנעס וכו׳‪".‬‬
‫ואמנם כן כי על ידי צלצלי שמע ולשון מדברת גדולות אפשר להשמיע‬ ‫דברים גדולים ונפלאים‪ ,‬ולשום הכל רק על ראש האשה הזאת וחכמתה הגדולה‪,‬‬ ‫עד כי גם כל מלכי גוים הדרו פניה ויכבדוה כבוד גדול‪ ,‬ומפני כבודה והדר‬ ‫חכמתה לא ערבו בנפשם לעבור על רצונה.
‫אבל כמדומה לנו כי ידענו ממעשי דברי הימים אשר חכמתה לא עמדה‬ ‫לה‪ ,‬לא לבד אצל עריצי גוים הלוטשים עיניהם על חיל זרים‪ ,‬כי אם גם אצל‬ ‫אלכסנדר ינאי אישה.
וכמדומה לנו ידענו מדברים מפורשים בדברי הימים‪ ,‬כי אף שכל מעשי‬ ‫הצדוקים ועלילות מצעדיהם וכל האכזריות הרבות והנוראות אשר עשה ינאי בעצתם‬ ‫וגירוש חכמי התורה, ועוד דברים רבים כהנה וכהנה, אשר יהיו כולם נגד רוחה ונפשה‪.‬‬ ‫
בכל זה לא יכלה לה‬ועיל כל מאומה, ולא יכלה למצוא אוזן קשבת לא‬ ‫אצל ינאי אישה, ולא אצל עבדיה‪ ,‬וגם שרי ביתה לא הדרו פניה בכבוד‪ ,‬ויעשו‬ ‫דרכם ככל חפצם הם‪.‬‬
‫וגם על אחיה הגדול תפארת הלאום כלו‪ ,‬שמעון בן שטח‪ ,‬לא עמדה לה‬ ‫חכמתה להגן עליו‪ ,‬ויהי מוכרח להסתתר ולהחבא ולסבול כל יד עמל ותלאה. ‬
‫ופתאום לעת זקנותה היתה על פי גרעץ לאם כל חי‪ ,‬עד אשר גם עריצי‬ ‫גוים נחתו מהדר כבוד חכמתה, ולא ערבו בנפשם לעשות גדולה וקטנה נגד‬ ‫חפצה ורצונה.
‫אבל כל התהפוכות האלה מה ענינם בדברי הימים וכל הכרכורים האלה‬ ‫להכחיש את עצמינו מה טיבם‪.‬‬
‫והדברים מבארים את עצמם‪ ,‬והמקורים מפורשים כי אך שם המלכה נקרא‬ ‫על הממשלה‪ ,‬אבל בעצמו של דבר היו הפרושים המושלים בארץ‪.‬‬
‫והם ברוחב דעתם ובנתנם נפשם לטובת האומה, הצליחו לרפא את כל שבר‬ ‫ביהודה, לקומם כל הריסות עמם‪ ,‬ולהושיבם על מרומי ההצלחה, ואך על ידם‬ ‫באו אז ימי האורה ההם לבני ישראל‪ ,‬אשר היו באמת כטל וכרביבים על ארץ‬ ‫עיפה וכצרי מרפא ללב דוי‪.‬‬
‫והצלחת הארץ הרשתה להם להגדיל ולהשגיב גם את כח בני הצבא‪.‬‬ ‫
וצרי יהודה המושלים מסביב ידעו היטב‪ ,‬כי עתה הנה לבב כל העם אחרי‬ ‫ממשלת הארץ‪ ,‬ואם יגעו בנחלת יהודה יקום נגדם כל העם כאיש אחד‪ ,‬כי על‬ ‫כן נפל פחד ממשלת יהודה עליהם‪ ,‬בידעם כי כחם רב לדכא אויביהם לפניהם‪,‬‬ ‫ועל כן הוכרחו לבקש את השלום עם ארין יהודה ולרדפהו‪ ,‬ולשלוח להם גם‬ ‫בני התערובות‪.‬‬
‫וכל הדברים הגדולים האלה דורשים ידים חרוצות‪ ,‬ולבב מתנה, וכל זה‬ ‫יוכל לבוא רק על ידי המון מעשים רבים גדולים וכבירים‪ ,‬וארגאניזאציאן שלמה‬ ‫ודיפלאמאטיע של חכמה עד שיהי׳ אפשר שהנסיכים והמושלים ההם עצמם אשר‬ ‫כל ימי ינאי רבו ונלחמו אתו‪ ,‬יכפפו קומתם‪ ,‬ויהיו מוכרחי‬ם לשלוח גם בני‬ ‫התערובות לירושלים‪.‬‬ ‬‫
‫‪518
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ורק מי שאינו יודע בטיב העולם ומנהגו יוכל להאמין כי כל זה נעשה רק‬ ‫על ידי אשה זקנה אחת‪.‬‬
‫ואם לא נסגור את עינינו כדי להונות את עצמינו‪ ,‬ואם לא נשים לנו מטרה ‫לדבר תהפוכות כדי להשחיר את פני האומה‪ ,‬ואם נביט עין בעין על המעשים‬ ‫עצמם‪ ,‬לדון עליהם מתוכם ומענינם‪ ,‬ואם לא נקרא דברי ימי ישראל על דברים‬ ‫מהופכים‪ ,‬אז יגלו הדברים ויראו לפנינו כמו שהם‪ ,‬ונכיר ונדע כי גם בנונע‬ ‫להנהגת המדינה הנה כגבוה שמים מארץ כן נבהו דרכי אבותינו הגדולים מדרכי‬ ‫הצדוקים. ‬‫
פרק מ"ב‪. ‬‬
‬‫ ‫ונשובה ליתר סדרי המעשים בימי שלמינון המלכה.‬‬
‫כי אמנם כן אשר יאזעפוס בתוך דבריו מתלונת הצדוקים הבליע הדבר היותר‬ ‫גדול אשר הי' אז‪.‬‬
‫וכל דבר ביאת אריסטובלוס לפני המלכה בראש הצדוקים הי׳ מאורע גדול‬ ‫מאד אשר הניח חותמו על כל אשר הי׳ ביהודה אחר זה‪.‬‬
‫וכל עיקר תלונתם לפני המלכה‪ ,‬לא הי׳ כלל דבר פחדם לנפשם אשר לא‬ ‫הי' פחד כל עיקר‪ ,‬כי אלה האחדים ראשי בני בריוני כבר הומתו‪ ,‬ואת יתר שרי‬ ‫ינאי הלא לא העמידו במשפט‪.‬‬
‫כל הדבר הי׳ למצוא תואנה לאמר לפני המלבה הרכוש או הנפש‪.‬‬
‫והוא או למסור בידם את כל מבצרי הארץ או שילכו ויתחברו עם מלכי‬ ‫העמים ונוספו על צרי יהודה‪ ,‬ככל אשר יבואר בפרק מ"ד‪.‬‬
‫וכל כך גדלה השתדלותו של יאזעפוס להסתיר את כל הדבר הזה עד‬ ‫שבמלחמות היהודים לא הזכיר כל עיקר את דבר בקשתם למסור המבצרים לידם‪,‬‬ ‫וגם באלטטי׳ כאשר הוכרח להזכיר זה‪ ,‬השתדל להעלים פני הדבר ולהקטינו‪,‬‬ ויערבב זה בתוך המון מליצות‪.‬‬
‫וכל לשונו במלחמות היהודים ‪ I, 5, 3‬מדבר ביאת אריפטובלוס לפני המלכה‬ ‫בראש חצדוקים הוא רק זאת:‬ "ראשי הצדוקים אשר הדבר יכול לגעת בהם עשו להם לסתרה את‬ ‫אריסטובלוס‪ ,‬והוא פעל אצל אמו לשום לב למצבם הנכוה של האנשים האלה‪,‬‬ ‫וגם אם תמצא כי נכתם עונם‪ ,‬להסתפק בזה לבד לגרשם מהעיר (ירושלים)‪ ,‬ואחרי‬ ‫אשר הובטח להם כי לא יענשו‪ ,‬נתפזרו בכל הארץ זה בכה וזה בכה."‬
‫והנה מסר לנו כל בקשתם כאלו לא בקשו דבר ותהי רק נפשם בשאלתם‪.‬‬ ‫אבל יאזעפוס עצמו ראה ונוכח אחרי זה גם על ידי עצמו גם על ידי‬ ‫מבקריו כי לשקר לגמרי לא יתכן‪ ,‬כי על כן תקן הרבה מדבריו אחר זה בספרו‬ ‫אלטטי׳(נה) וכן עשה גם במקום הזה ויגל לפנינו באלטט׳ את עיקר הדבר כמו‬ ‬‫
------------------- ‬‫
(נה) כמו לדוגמא גם בהעניינים האלה אשר לפנינו, ככה עשה בימי יוחנן כהן גדול כי במלחמת היהודים לא הזכיר אף במלה אחת את כל דבר המאורע הגדול מהתגברות הצדוקים על הפרושים, ודבר הלעז של שבויה ומה שיצא מזה, ותחת זה בדה שקר כי היתה אז מזימה גדולה נגדו ונגד בניו, והנה באלטטי' הוכרח לתקן זה ולהגיד דבר המאורע, ולהסיר לגמרי דבר הפרשה אשר לא היתה כלל.
וכן עשה אצל ינאי בראשית מעשיו נגד העם, כי במלחמת היהודים לא יזכיר כלל שהי' זה במקדש ה' ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬‬ ‫
‬‫ שהוא‬ ‫רק כי השתדל לסבב פני הדברים בהמון מליצות ופיוטים‪ ,‬למען אשר לא‬ ‫יהיו לא בולטים לעצמם‪ ,‬ולא ניכרים לכל קורא בלתי מדקדק‪.‬‬
‫אבל הדברים הנם גדולים כל כך וסוף ענינם גדל‬ ‫עוד יתר מאד עד שהם‬ ‫מודיעים על עצמן‪.‬‬
‫ובאלטטי' אחרי אשר יספר באריכות‬ ‫ממה שפנו הצדוקים אל אריסטובלוס‪,‬‬ ‫ודבר בואו עמהם אל המלכה‪ ,‬וכי דבר עמה רתת‪ ,‬והצדוקים אמרו כי אם יפנו‬ ‫אל מלך הערביים יקחם אליו בשתי זרועותיו‪ ,‬ישלים שם ‪ XIII, 16, 2‬סוף דברי‬ ‫הצדוקים:‬
"אבל אם לא תרצה המלכה בזה (כי‬ ‫יפלו אל מלך הערביים) ‫ואם תרצה‬ ‫המלכה כי גם על להבא תשאר כח הממשלה בידי הפרושים‪ ,‬אז תצוה נא לשלוח‬ ‫אותם (את ראשי הצדוקים) אל מבצרי הארץ, כי אם תרבץ מארה על בית אלכסנדר‬ ‫ינאי (כי בניו ושריו נתרחקו מהממשלה) הנה יתרצו גם הם להסתפק במשרות אשר‬ ‫הנם למטה ממצבם‬ ‫הגבוה.‬ ‫בדברם לפני המלכה ‫כזאת וכזאת וכו' ‫המלכה לא ‫ידעה איך לשית עוצית בנפשה ותמסור בידם את כל מבצרי הארץ לבד שלשה, הירקאניא, אלכסנדריום, ומאכערוס כי שם נשמרו אוצרותיה הגדולים."
‫ומבואר כי הם בקשו את מבצרי ארץ יהודה עד אחד, רק כי המלכה עמדה‬ ‫על נפשה למנוע מהם שלשה מבצרים‪ ,‬אשר בהם הי׳ אז עיקר כל רכוש המדינה‪.‬‬ ‫והחכם גרעץ סתרם ומגינם של ‫הצדוקים, ‫אף כי יציין ‫מקורו‬ ‫ליאזעפוס‬ ‫אלטטי', הרשה לו לשנות פני הדברים לגמרי.
‫ויאמר בעמוד ‪:148‬‬ "ותהי בקשתם ‫להסתר‬ ‫באיזה מבצר‬ ‫בארץ ‫למען לא ‫יראו‬ ‫מאויביהם‬ ‫שם" ולשונו‪Sie baten um Sicherheit in irgend einer Festung des :‬‬ ‫“Landes, um vor Beaufsichtigung geborgen zu sein.‬‬ ‫אבל מה תועלת בהפיכת פני הדברים ודברי יאזעפוס הלא מפורשים לפנינו‪.‬‬ ‫כי לא בקשו‬ ‫איזה‬ ‫מבצר להסתר כי‬ ‫אם שבקשו‬ ‫את כל מבצרי הארץ‪,‬‬ ‫ויהיו דבריהם למסור המבצרים כולם לידם הם.‬
ובמליצתם אשר בחרו להם יאמרו‪:‬‬ "כי אחרי אשר רובצת מארה על בית אלכסנדר ינאי יסתפקו גם הם במועט‬ ‫ובמשרות כאלה (בהמבצרים אשר יהיו תחת ידם) אף כי זה הוא נגד כבודם הגדול‪.‬״‬ ‫והחכם גרעץ יטעה שם את הקוראים גם אחר זה ויאמר‪:‬‬ "המלכה בלבבה הרך‬ ‫נכמרו נחומיה על‬ ‫דמעות‬ ‫זקני‬ ‫הצבא‬ ‫ותשים ‫את‬ ‫הצדוקים לראשי מבצרי המדינה."
‫אבל הלא הדברים מפורשים אצל יאזעפוס כי‬ ‫רק מהכרח עשתה המלכה‬ ‫זאת, ולא ידעה איך לצאת מזה, ואיך לשית עצות בנפשה, כי באמת עשתה כן‬ ‫רק מפני כי הצדוקים הוליכו עליה אימים וככל אשר יבואר לפנינו‪. ‬‫
------------------------- ‬‬‬‫ ‫וכי העם לא באו למרידה כי אם ‬לעבודה ויכתוב זה רק בתור מרידה פשוטה ובאלטטי׳ כבר הוכרח לתקן זה ‫במקצת‪ ,‬ולהגיד לכל הפחות כי לא היחח בזה מרידה כוללת של כלי נשק‪ ,‬כי אם שהעיזו פניהם נגד ינאי‪.‬‬ ‫וכן עשה גם במקום הזה כי במלחמות היהודים הסתיר עצה במעמקים‪ ,‬ובאלטטי׳ הוכרח כבר לתקן‬ ‫דבריו במקצת ולהגיד גם עיקר ‬‫הדבר‪.‬‬ ‬‬‬‫
‫‪520‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ מחפצו הגדול לעשות את הצדוקים לנרדפים והולכים שחוח מתגרת יד‬ ‫אויב, בא גרעץ ויאמר שם על אריסטובלוס:
"ומבלי להיות מאוהבי דרכי הצדוקים, בא אריסטובלוס להיות להם‬ למגן וכו'."
והנה מלבד אשר לא הבין את כל דבר אריסטובלוס עתה עם הצדוקים וכל עיקר בואם עתה יחד לפני המלכה ככל אשר יבואר עוד.
‫לא שם לב לדברי יאזעפוס המפורשים כי אריסטובלוס הי׳ שונא מוחלט‬ ‫להפרושים, וכי כל חפצו הי׳ לדחות את הפרושים מהממשלה, ולנקום גם נקמתו‬ ‫מהם. ‫
ובאלטטי׳ ‪ XIII, 16, 5‬כאשר יספר יאזעפוס כי חלתה המלכה יאמר: ‬
‫״כאשר מיד אחר זה חלתה המלכה מהר אריסטובלוס להשתמש בשעה זו‬ ‫לקחת לידו את רסן הממשלה וכו׳ כבר לפני זה היו דרכי ממשלת אמו נגד‬ ‫רוחו‪ ,‬ועתה גם דאג כי במות אמו תעמוד כל משפחתו תחת ממשלת הפרושים‪.‬־‬
‫ויותר מזה עוד מפורש בדבריו להלן כי היתה דרכו כינאי אביו רק עם‬ ‫הצדוקים גם נגד כל העם‪ ,‬וכאשר מסרו לו הצדוקים כל המבצרים‪ ,‬יאמר:‬
״המלכה וכל העם נבהלו מאד‪ ,‬כי ידעו היטב אשר עוד מעט וכל מיתרי‬ ‫הממשלה יבואו לידו‪ ,‬ויהי פחדם גדול כי ינקום נקמתו מהם על כי השמו את ביתו‪.‬‬
‫ואין להדברים האלה ביאור אחר כי אם זה כי את אשר התנהגה עתה‬ ‫הממשלה על ידי הפרושים חשבו בני ינאי לשממת ביתם‪ ,‬מפני כי גודלו על ברכי‬ ‫הצדוקים ומנעוריהם מלאה אזנם לשמוע כי הפרושים וכל העם עמם הנם שונאי‬ ‫בית החשמונאים ונגדם, וחפצם ורצונם לבטל את כל ממשלתם בארץ‪.‬‬
‫והן גם דברי יאזעפוס המפורשים בסוף כל דבריו מימי ממשלת שלמינון‬ ‫שם ‪ 16 ,6‬אשר יאמר:‬ ‫״כי היא מסרה את דבר ממשלתה לאלה אשר היו נגד בית המלכות‬ (הפרושים).‬״‬
והדברים האלה אשר היו תמיד בפי הצדוקים לבני ינאי ואשר מסרם לנו‬ ‫יאזעפוס מדברי הצדוקים‪ ,‬הדברים האלה הנם אחת עם דבריו שם ‪5‬:
"המלכה וכל העם נבהלו מאד וכו׳ וביחוד גדל פחדם כי ינקום נקמתו על‬ ‫כי השמו את ביתו‪".‬‬ ‫
ומבואר באין ספק כלל כי בני ינאי חשבו את חכמי התורה ואת העם בכללו‬ ‫לאויביהם‪ ,‬העומדים נגד ביתם‪ ,‬ויהיו דבריהם רק עם הצדוקים.‬
‫ורק בטעות חשבו החוקרים האחרונים כי כל דבר ביאת אריסטובלוס בראש‬ ‫הצדוקים לפני המלכה הי׳ רק זאת כי נכמרו רחומיו על הצדוקים האומללים‪.‬‬
‫הארכנו בזה לפי שאך על ידי אשר נשיב להדברים את מראה פניהם‪ ,‬נוכל‬ ‫להשקיף עליהם ולהכירם‪ ,‬ואך על ידי אשר נדע את כל תארם נוכל לדעתם‬ ‫ולהבינם. ‬‫
פרק מ"ג.
‬‫ כי הנה נגד דרכו של יאזעפוס בספרו אלטטי׳ אשר יגיד שם ויספר כל‬ עלילות מצעדי החשמונאים‪ ,‬יוחנן הורקנוס אריסטובלוס (אשר מלך רק שנה אחת)‬ ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫ואלכסנדר ינאי‪ ,‬הנה בבואו לימי שלמינון אין לו שם מכל דברי המדינה ומכל‬ דבר המעשים כולם‪ ,‬כי אם איזה שורות בדרך כלל‪.‬‬
‫וכל‬ מה‬ שיבאר‬ ‫אחר ‫זה‬ אינו ‫כי‬ אם מענינם של הצדוקים, ודבר אריסטובלוס השני.
אבל מכל דברי המלכה עצמה וכל דברי המדינה בימים ההם לא יכתוב‬ ‫כי אם דברים קצרים כוללים‪. ‬‬ ‫וזה הוא ראשונה מפני שיאזעפוס עצמו בשנאתו הגדולה לחכמי התורה לא רצה‬ ‫לדבר בפרט על ימי ממשלתם והנהגתם הם, אחרי אשר היו אז ימי האורה, כפי‬ ‫היוצא גם מתוך דבריו הקצרים והכוללים‪,‬ ועל כן הנה נשמר מלהרבות בשבחם‬ ורום תפארת הימים ההם בפרט‪.‬‬ ‫
וזאת שנית כי בהלכו בכל דבריו אלה רק אחרי זכרונותיהם ודבריהם של‬ ‫הצדוקים‪ ,‬כמו שכבר נתבאר, ‫הנה שם הלא בודאי שלא הוזכר דבר מכל פרטי‬ המעשים הגדולים בימים הטובים ההם‪.‬‬ ‫וזה גרם להחוקרים האחרונים לחשוב‪ ,‬כי כל מה שבא שם הי׳ הכל יחד‪.‬‬ ‫כי בהיות הדברים קצרים ביותר‬ ‫ותכופים זה ‫על זה נדמה להם שכל זה‬ ‫הי‘ ברגע אחת‪.‬‬
‫אבל כשנתבונן בהדברים נראה ונכיר מיד כי אין הדבר כן.
‫ויאזעפוס עצמו לא יתחיל דבריו מכל דבר הצדוקים כי אם אחרי דבריו על‬ ‫דבר מעמד הדברים במדינה בימי המלכה וכל דבר הפרושים בימיה‪ ,‬לפי שבאמת‬ ‫הי' כל‬ ‫הדבר עם הצדוקים‬ ‫רק לאחר זמן מרובה בימי ממשלתה‪.‬‬
‫ורק אחרי אשר יסיים כל אשר ירצה להגיד על ימי המלכה שלמינון‪ ,‬ודבר‬ ‫ממשלת הפרושים בימיה‪ ,‬רק אחר זה יתחיל הנוגע להצדוקים בכלל ולאריסטובלוס‬ ‫עמהם ‫בפרט‪ ,‬וזה הוא כבר דבריו האחרונים מכל הנוגע לימי שלמינון‪.‬‬
‫ולפני אשר יתחיל את דבריו האחרונים האלה מהנוגע להצדוקים ואריסטובלוס‬ ‫יקדים לאמר: ‬
"כל הארץ באה אל המנוחה‪ ,‬רק הפרושים לא נהו כי הם הרעישו בדבריהם‬ ‫לפני המלכה להציג בשער משפט את יועצי אלכסנדר וכו׳‪.‬"‬
‫ומזה הננו רואים כי גם את אשר הציגו בשער משפט‬ ‫את האחדים מראשי‬ ‫יועצי ינאי אשר על פיהם הומתו השמנה מאות איש‪.‬‬ ‫גם זה הי׳ כבר אחרי אשר ‫כל הארץ באה אל ‫המנוחה, ‫אשר אחרי ימי‬ ‫תהו ושממון בימי אלכסנדר לא בנקל הי' זה‪ ,‬ולא ביום אחד בא הדבר‪.‬‬
‫ורק אחרי אשר הושבו כל ‫הסדרים למקומם וחיל הצבא הובא בסדרים ‫נבונים‪ ,‬ויהי גם פי שנים מכפי שהי׳ בימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬ואחרי אשר‬ גם נסדרו ‫כל עניני חוץ עם‬ ‫המושלים מסביב‪ ,‬עד שהי׳ להם‬ עמהם שלום אמת, והכריחו ‫אותם גם לשלוח בני התערובות לירושלים‪.‬‬
אחרי כל זה אחרי אשר הי׳ להם שלום אמת מבחוץ ומנוחה שלימה מבית, ‫אך אז הסכימו לבקשת גואלי הדם, והעמידו במשפט את האחדים ההם אשר בשלהם‬ ‫הי׳ כל הסער הגדול, ואך אז נדונו אלה‪.‬‬
‫וגם אחר זה לא ביום אחד גמרו הצדוקים‬ ‫את ‫הקנוניא‬ ‫עם‬ ‫אריסטובלוס‪,‬‬ ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים ‬
‬‫ ‫והדברים מתבארים מתוך דברי יאזעפוס כי זה הי׳ כבר כמעט זמן קרוב לסוף ‫ימי ממשלתה‪.‬‬ ‫
כי אחרי דבר מסירת המבצרים כולם ליד הצדוקים נאמר שם ‪XIII, 16, 3‬: ‬
"זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס לדאמאסקוס, אבל שב בידים‬ ‫ריקניות. בעת ההיא באה השמועה כי טיגראנעס מלך ארמעניען בא לסוריא בראש‬ ‫חמש מאות אלף חלוצי צבא, וכי ישים פניו לעלות גם על יהודה ולהקיצה אליו. ‫ותשלח לו המלכה וכו' מיד אחר זה חלתה המלכה וכו'."
‫ומתוך חולי זה מתה אחרי זמן קצר כמבואר שם בדברי יאזעפוס, ויובא‬ ‫גם לפנינו.
‫ומכל זה הדבר מתבאר שכל דבר הצדוקים ואריסטובלוס לפני המלכה הי'‬ ‫בסוף ימי שלמינון‪.‬‬
‫ונראה גם את זאת כי דבר ביאת אריסטובלוס בראש הצדוקים לפני המלכה‬ ‫לא לבד כי הכריחו אז את המלכה למסור להם את כל מבצרי הארץ‪ ,‬כי אם שגם‬ ‫יחד עם זה הכריחו את המלכה להעמיד את אריסטובלוס בראש הצבא‪.‬‬ ‫
וזה הוא ההבדל הגדול בין ראשית ימיה ובין הנעשה אחר ביאת הצדוקים‬ ‫ואריסטובלוס‪.‬‬ ‫
ותחת מה שנאמר בדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 5, 1‬בנוגע‬ ‫לראשית ימי מלכותה:‬ "משני בניה אשר ילדה לאלכסנדר ינאי קראה בשם כהן גדול להורקנוס‪,‬‬ ‫מפני כי הוא הי׳ הבכור‪ ,‬וכי גם הי' רפה ידים, וידעה כי לא יניח לה מכשולים‬ ‫בדרכי ממשלתה. אבל בנה השני אריסטובלוס מפני כי נפשו גחלים תלהט‬ ‫השאירה רק בתור איש פרטי‪".‬‬
‫תחת זה הננו רואים עתה כי העמידה אותו בראש הצבא ותשלח אותו להלחם‬ ‫בדאמאסקוס‪ ,‬מלחמת תגרה שלא לצורך ככל דרכי אלכסנדר ינאי‪ ,‬ואשר באמת‬ ‫שב בידים ריקניות‪. ‬‬ ‫וכל זה היתה עתה חדשה בארץ ולאסון האומה.
‫וכבר נתבאר לנו (עמוד ‪ (71‬כי שמעון בן שטח אחי המלכה נפטר עוד‬ ‫בחייה‪ ,‬ובסוף ימיה כבר היו לראש שמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫ואף שכן הדבר כי שלמינון היתה יראת ה' וכל מעשיה רק על פי חכמי‬ ‫הדור בכלל‪ ,‬וככל אשר יאמר זה גם יאזעפוס, אבל אין ספק כי איש עצתה ויד‬ ‫ימינה בכל המעשים הי׳ אחיה הגדול ראש הדור בימיו‪.‬‬
‫וגם בניה בעצמם נשאו פניו‪ ,‬בהיותו אחי אמם‪ ,‬ובישבו עמהם יחד בבית‬ ‫המלכות‪ ,‬ובחכמתו הגדולה ורוחב דעתו ידע איך לשום מתג ורסן בפי הצדוקים‬ ‫לבלי יעבטו ארחותם על ידי אריסטובלוס‪ ,‬וידע איך להשיבם לאחור‪ ,‬ולשמור את‬ ‫משמרת העם ולהביאם אל המנוחה. ‬
‫אבל במותו נתרוקנה בית המלכות עצמה מכל משמר‪ ,‬ואריסטובלוס והצדוקים‬ ‫מצאו אז את השעה הראויה להוליך אימים על המלכה ולדחוק אותה אל הקיר‪.‬‬ ‫והיא עצמה הנה בכל יקר ערכה, הי׳ חסר לה חכמת לב להטות לחפצה את‬ ‫כל העוטרים אותה, וגם בימי אלכסנדר ינאי אישה לא יכלה לפעול כל מאומה‬ ‫לא על אישה ולא על שרי ביתה. ‬‫
‫רסב‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫ועל כן עתה במות אחיה‪ ,‬והיא נשארה גלמודה בביתה ובהיכלה, הנה כאשר‬ ‫סבוה פתאום הצדוקים ואריסטובלוס בראשם נבהלה מאד‪ ,‬ותהרוס בידיה את כל‬ ‫עמל חכמי ישראל ראשי האומה לטובת עמם והצלחת הארץ. ‫
כן הדבר כי לכסות עינים לקחו להם אז הצדוקים טענה כי הנם יראים את‬ ‫הפרושים לבלי יעשו להם רעה.
‫אבל המליצות האלה ליפות את ‫הדברים ‬בין שנאמרו‬ רק ‫מפי יאזעפוס‬ ‫כדרכו בכל מקום לשום בפי גבוריו דברים רבים אשר לא אמרו ככל דרכי סופרי‬ ‫היונים, ובין אם אמרו איזה דברים מזה גם הצדוקים עצמם, אין זה לא מעלה ולא‬ ‫מוריד את עיקר יסוד הדבר.
כי הלא מטבע הדברים הוא כי בבואם לבקש להם גדולות ונצורות‪ ,‬למסור‬ ‫לידם את כל מבצרי הארץ, ולהעמיד את אריסטובלוס בראש כל הצבא, בודאי‬ ‫כי בחרו להם גם הם לשון ערומים‪.‬‬ ‫
ויהיו דבריהם לאמר כי יחפצו בזה מפני כי הנם יראים את הפרושים ויזכרו‬ ‫גם זכות עבודתם לינאי‪.‬‬
‫אבל עיקר הכל הי׳ לאמר כי יוכלו‬ ‫ללכת‬ ‫אל מלך הערביים‬ ונוספו על ‫אויבי היהודים בידעם את כל מסתרי‬ ‫הארץ, ואריסטובלוס גם‬ הוא ‫הרעים לפני‬ ‫המלכה כי אם לא ימולא כל חפצו אז הנהו מוכן לקום גם ביד רמה‪ ,‬וככל אשר‬ ‫יבאו לנו הדברים לפנינו‪.‬‬
אז נבהלה נחפזה המלכה‪ ,‬ומבלי ידעה מה לעשות, ומתוך מבוכתה‪,‬‬ מלאה ‫את כל חפצם‪ ,‬ועל ידי זה הביאה את כל אסון האומה‪ ,‬ותחתום את גזר דינם‪.‬‬
‫ונעתיק לפנינו את כל דברי יאזעפוס, ‬‫מבלי ‫לגרעות ‫שיחה‪,‬ רק ‫בעזיבת‬ המליצות וקישוטי הדברים אשר דבר אין להם עם דברי הימים‪.‬‬ ‫מבלי לסור מהמעשים‬ ‫עצמם‬ ‫ודרכי המעשים אשר ישים‬ ‫לפנינו ‫יאזעפוס‬ ‫מפי הצדוקים‪ ,‬מתוך שנאה גלויה אל הפרושים‪.‬‬ ‬‫
פרק מ״ד‪.‬‬
‬‫ ‫באלטטי׳ ‪XIII, 16, 2‬‬ ‫ומשם ‫ואילך באו ‫לפנינו ‫בדברי יאזעפוס‬ ‫סדרי‬ ‫המעשים אז‪ ,‬ויאמר:
"ראשי הצדוקים ואריסטובלוס הלכו אל המלכה לדבר דבריהם, אריסטובלוס‬ ‫אמר בפירוש כי הנהו נגד כל המעשים אשר נעשו וכי ‫כאשר אך יהי׳ ‫לאל ידו‬ ‫הנהו מוכן לשום קץ לכל דרכי אמו בההנהגה, והצדוקים בקשו את המלכה בידעה‬ ‫כי הנם אנשים אשר לא יחתו לכל אסון, וכבר‬ ‫הראו כביר כחם בימי ינאי והוא‬ גם הראה כי ידע להוקיר פעלם, כי על כן על ‫המלכה ‫לבלי ‫לקחת‬ ‫מהם‬ כל ‫תקותיהם וכו׳ ואך חרפה היא אם היא תשלחם לגמרי מעל פניה והמושלים אויבי‬ ‫ינאי ‫הם‬ ‫יקרבום ‫אליהם‪,‬ ‫מלך‬ ‫הערביים‬ ‫ארעטאס ויתר המושלים בודאי ישמחו‬ ‫לקראתם, ויחשבו זה להצלחה גדולה כי ימצאו חפץ ‬מהם‪ ,‬ואם לא תרצה המלכה‬ ‫כי הם ילכו להם אל אויבי יהודה, ואם גם‬ לא תתרצה לקחת הממשלה כולה ‫מידי הפרושים, אז ירצו כי לכל הפחות יהי' ‬פקודתם בהמבצרים אשר זה הוא ‫רק משרה קטנה עבורם." ‬‫
‫‪524‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫״המלכה לא ידעה איך לשית עצות בנפשה, ותתן בידם את כל מבצרי‬ ‫הארין לבד שלשה‪ ,‬הירקאניא אלכסנדריום‪ ,‬ומאכערוס‪ ,‬אשר שם נמצאו אוצרותיה‬ ‫הגדולים‪ ,‬זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס בנה בראש הצבא לדאמאסקוס‬ ‫להלחם עם פטאלאמעאוס מאני אשר הי׳ שכן מסוכן לירושלים‪ ,‬אבל הוא שב‬ ‫באשר הלך ומאומה לא הביא בעמלו. בעת ההיא באה הידיעה כי מינראנעס בא‬ ‫לסיריען בראש חמש מאות אלף אנשי חיל וכו׳ ותשלח לו המלכה מתנות וכו'‬ ‫מיד אחר זה חלתה המלכה חולי כבד‪ ,‬אז הגיעה העת לאריסטובלוס למלאות הפצו‬ ‫לקחת לו המלוכה ויתחמק בלילה מהעיר‪ ,‬ורק נערו עמו ויבוא אל המבצרים אשר‬ כבר היו עתה בידי אוהבי אביו (בידי אוהביו). כבר לפני זה הי׳ נגד דרכי‬ ‫ממשלת אמו, עתה דאג כי במות אמו תעמוד כל משפחתו תהת הנהגת הפרושים‪,‬‬ ‫אחרי אשר אחיו לא יצלח למלוכה. מכל מחשבתו לא ידע איש‪ ,‬לבד אשתו אשר‬ ‫אותה עזב עם בניו בירושלים. ראשינה בא אל מבצר אנאבא אשד הי׳ ביד גאלאיסטעס‬ ‫אוהבו‪ ,‬איש כביר כח‪ ,‬והוא שמח לקראתו. כאשר האיר היום נודע להמלכה כי‬ ‫אריסטובלוס יצא מירושלים. בכל זה לא חשבה כי מחשבת מרד בלבבו‪ ,‬אבל‬ ‫באשר באו אליה רץ אחרי רץ להודיע מכל הנעשה‪ ,‬וכי כל המבצרים יומסרו לידו‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬אז נפל פחד גדול על המלכה ועל העם, כי כולם ראו אשר עוד‬ ‫מעט וכל ממשלת הארין תבוא ליד אריסטובלוס ופחדו ביחוד כי הוא ינקום נקמתו‬ ‫על אשר החריבו את בית המלכות, ויהליטו להביא את אשתו ובניו אל‬ ‫בירת המקדש‪ ,‬אבל כבר הי׳ אריסטובלוס כמלך כי במשך זמן של חמשה עשר‬ ‫יום באו לידו עשרים ושתים מבצרים (אשר מסרו הצדוקים לידו) ושם מצא די‬ ‫צרכו כסף לשכור לו בני חיל שכירים מהלבנון וטראכאניען ויתר המושלים הסמוכים‬ ‫וכו' מיד אחר זה מתה המלכה אחרי אשר מלכה תשע שנים וכו'.‬ ‫
והאם יכול להיות בזה איזה ספק כי כל מעשי הצדוקים ואריסטובלוס‬ ‫בראשם בבואם יחד לפני המלכה הי׳ במחשבה תחלה‪ ,‬לאת אשר פעלו ועשו‬ ‫אחר זה כאשר חפצם עלה בידם ומבצרי הארץ נמסרו להם ויחכו להשעה הראויה‬ ‫להשיב להם הממשלה‪.‬‬
‫והאם יכול להיות בזה איזה ספק כי דבר אריסטובלוס ודבר הצדוקים הי׳‬ ‫אחת לגמרי‪.‬‬ ‫
והננו רואים לפנינו כי עיקר הכל ותכלית ענין דבריהם עם המלכה הי' כי‬ ‫שלש הנם נוטלים עליה‪.‬‬
‫או לבטל לגמרי כל הנהגת הפרושים‪ ,‬ולשוב ולמסור את כל חהנהגה לידם‬ הם אף שהוא נגד רצון כל העם‪.‬‬
או כי ילכו הם ונוספו על אויבי היהודים‪ ,‬ובפרט מושל הערביים אשר הוא‬ ‫בודאי יקבלם בזרועות פתוחות‪ ,‬ויהי זה סכנה לכל עם יהודה בכללם, כי יהיו הם‬ ‫לשרי הצבא אצל אויבי היהודים בידעם היטב את כל סתרי המבצרים וכל ערות‬ ‫הארץ, ודבר הצבא‪.‬‬ ‫
ואם לא תחפוץ בשתי אלה אז עליה לעשות לכל הפחות את זאת למסור‬ ‫לידם את כל מבצרי הארץ ולעשות אותם לאדוני המבצרים האלה‪.‬‬ ‫
ואם הם הפחידו את המלכה‪ ,‬כי אם לא תעשה חפצם ילכו אל מושל ‬‫
‫ימיי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫רסג‬
‬‫ ‫הערביים‪ ,‬הרעיש עליה אריסטובלוס גם הוא כי כאשר אך תמצא ידו ישיב לאחור‬ את ידי אמו‪.‬‬ ‫
ראשי הפרושים בשעתם‪ ,‬בשעה שהי׳ באמת החרב מעל לראשם וכל ארץ‬ ‫יהודה רגזח תחתיה מחמת הצדוקים וחרבם הקשה‪ ,‬ולא שהועמדו אחדים מהם‬ ‫למשפט‪ ,‬כי אם שבלא דין ובלא משפט היו כולם למרמס‪ ,‬לבשו כלי גולה‬ ‫וימלטו אל אחיהם‪ ,‬אם בארץ מצרים או בערי סוריא‪ ,‬וירביצו גם שם תורתם‬ ‫לרבים‪ ,‬גם בימי ענים ומרודם‪.‬‬
‫ואלה הצדוקים בשעה שכל הארץ ישבו שלוים וטובם בידם‪ ,‬וגם בהם לא‬ ‫לא נגעה יד איש לרעה‪ ,‬מכיון שמצאו להם תואנה כי איזה מחביריהם אשר‬ ‫נתחייבו בדין נדונו כמשפט‪ ,‬הרי הנם יראים לנפשם‪ ,‬לא עלה על דעתם לצאת‬ ‫בגולה אל אחיהם בערי ישראל‪.‬‬ ‫
כי אם אמרו מפורש לפול דוקא אל העמים אויבי היהודים‪ ,‬ולהיות שם‬ ‫נוספים על שונאיהם‪ ,‬והיו שם לשרי צבאות ננד עמם ולאומם‪.‬‬
‫והדברים בולטים כל כך עד שגם החוקרים ההם עצמם אשר השתדלו‬ ‫לעשות מדחה ולהסתיר כל דבר ענין ביאת אריסטובלוס והצדוקים לפני המלכה‬ ‫כי עמדו רק לבקש על נפשם‪ ,‬לא מצאו הדרך איך להסתיר גם זה‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל־הזקן עמוד 68 ‬בלשונו מדבר הצדוקים לפני המלכה‬ ‫שלמינון יאמר:
"והוסיפו עוד וכו׳ יש בידם לעזוב את הארץ וללכת אל מלך הערביים‬ ‫שיאספם בכבוד אליו‪ ,‬אולם איככה יוכלו ויראו ברעה אשר תמצא את המלכה כי‬ ‫תהי׳ למרמס בכף הפרושים ושפחת עולם לרצונם(נו) ואוהביה מקדם יהיו‬ ‫נוספים על שונאיה שמבחוץ‪.‬״‬
‫ולא יפלא אם המלכה נבהלה מאד לשמוע דברים כאלה הנאמרים גם בדעת‬ ‫וברצון אריסטובלוס בנה‪ ,‬אשר בא עם הצדוקים האלה‪ ,‬ועומד עליהם ומחזק את‬ ‫דבריהם‪ ,‬ולא יפלא אם מתוך מבוכתה מלאה את חפצם‪ ,‬ותמסור לידם את כל‬ ‫מבצרי הארץ‪ ,‬ותהרוס ברגע אחד את כל מנוחת הארץ‪ ,‬והנה אסף שלום העם‪.‬‬ ‫
מיד אחר זה הננו רואים כבר דרך הצדוקים לעשות מלחמה בלא כל תועלת‪,‬‬ ‫רק מלחמה לשם מלחמה‪ ,‬ככל דרכי הצדוקים בכל ימי ינאי‪.‬‬ ‫
אחרי אשר יחד עם מסירת כל המבצרים לידי הצדוקים הוכרחה גם להוציא‬ ‫את אריסטוכלוס ממצבו אשר חי כאיש פרטי‪ ,‬והנה באה מלחמה בארץ‪.‬‬
‫ונאמר שם:
"זמן קצר אחר זה שלחה את אריסטובלוס בנה כראש הצבא לדאמאסקוס‬ ‫להלחם עם פטאלאמעאוס מאני אשר הי׳ שכן מסוכן לירושלים‪ ,‬אבל שב כאשר‬ בא ומאומה לא הביא בעמלו‪.‬״‬ ‬‫
------------------ ‬‫
(נו) נפלא הדבר לראות את שנאתם של החוקרים האלה לחכמי התורה‪ ,‬עד שבא ושם בפי‬ ‫הצדוקים דברים אשר לא העיזו חצדוקים עצמם לאמר כן‪.‬‬ ‫כי הלשון הזה:
‫״אולם וכו׳ ברעה אשר תמצא את המלכה כי תהי' למרמס בכף הפרושים ושפחת עולם לרצונם‪".‬‬ ‫
מכל זה אין זכר אצל הצדוקים עצמם‪ ,‬ואשר לא הי׳ גם כל מקום לזה‪ ,‬ורק החכם קראכמאל הזקן‬ ‫בעצמו בדה לו אה הדברים הבוטים האלה וישימם בפי הצדוקים‪.‬‬ ‬‫
‫‪526‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫ולא ידע יאזעפוס כל טעם למלחמה זו‪ ,‬ויאמר מפני שהי׳ שכן מסוכן‪,‬‬ ‫אבל הלא הדבר להיפך כי הם קראו מלחמה עליו ולא הוא עליהם‪.‬‬
‫אבל כי הי׳ זה באמת רק מלחמה לשם מלחמה ככל ארחות דרכי הצדוקים‬ ‫בימי ינאי‪.‬‬
‫ואין ספק כי חשב אריסטובלוס גם זאת כי אם יעמוד עתה במלחמה בראש‬ ‫הצבא, יקנה את לבבם לעזור על ידו להסב אליו המלוכה‪.‬‬
‫אבל טעה בחשבונו‪ ,‬ובני החיל היו כל כך מלאי רצון מהנהגת המדינה‪ ,‬עד‬ ‫כי לא אבו שמוע לו ולהצדוקים‪ ,‬וככל אשר יבואר‪.‬‬
‫ונראה ונכיר את טיב ההנהגה הגדולה של חכמי התורה לטובת המדינה‪ ,‬ועד‬ ‫כמה העלו אותה למדרגה היותר גדולה‪.‬‬
‫הנה יאזעפוס ‪ XIII, 16, 3‬יאמר:
‫‪"‬המלכה לא ידעה איך לשית עצות בנפשה‪ ,‬ותתן בידם את כל מבצרי‬ ‫הארץ לבד הירקאניא אלקסאנדריום ומאכערוס אשר שם נמצאו אוצרותיה הנדולים‪".‬‬ ‫ומבואר כי אך בשלשה המבצרים האלה נמצאו אוצרות המדינה‪ ,‬ולא ביתר‬ ‫המבצרים‪.‬‬
‫ובכל זה הנה נאמר שם להלן ‪XIII, 16, 6‬:
"‬במשך זמן של חמשה עשר יום נמסרו לידו (מהצדוקים) שנים ועשרים‬ ‫מבצרים, וימצא די כסף לשכור לו חיל שכירים בהלבנון ובטראכאניען, ואצל‬ ‫הנסיכים הקרובים‪.‬־‬
‫ומבואר כי אף אשר בהמבצרים ההם לא היו בהם אוצרות המדינה‪ ,‬בכל זה ‬היו סדרי המדינה גדולים כל כך‪ ,‬ומצב הכנסת המדינה באופן טוב כזה עד שגם‬ ‫בתוך מבצרים פשוטים נמצא מוכן די כסף להקים מהדש חיל מדינה‪ ,‬ולכלכל‬ ‫את הצבא הגדול הזה‪.‬‬
‫וכל זה יורה לנו לדעת את כל דבר ההנהגה הגדולה והנפלאה אשר הנהיגו‬ ‫חכמי התורה במדינה ואת הסידור הגדול‪ ,‬אשר לא הי׳ הפר שם דבר מההכנה על‬ ‫כל צרה שלא תבוא‪ ,‬ואת המעמד הגבוה מהצלחת המדינה בכללה בימי הנהגתם‬ ‫עד כי יכלו לעשות כן‪.‬‬ ‫
והננו רואים כי כל בני החיל היו באמנה עם הנהגתם הם‪ ,‬עד שאריסטובלוס‬ ‫אף כי כבר עמד בראש החיל במלחמתו בדאמאסקוס‪ ,‬בכל זה הוכרח עתה להקים‬ ‫לו לעצמו חיל חדש‪.‬‬
‫והננו רואים כן גם אחר זה בדברי המלכה כי אחרי אשר נמסרו לו מהצדוקים‬ ‫כל המבצרים והוא גם כבר הקים לו חיל שכירים גדול‪ ,‬ונכבדי העם באו אז אל‬ ‫המלכה לשמוע דבריה ומה עליהם לעשות יאמר שם יאזעפוס:
"אלכסנדרא (המלכה) השיבה כי הם יעשו עתה ככל אשר ימצאו הם לטוב, ‫כי הלא עמהם כל כח העם בעצומיו‪ ,‬וחיל הצבא(נז) ואוצרות המדינה‪ ,‬ובכל אלה‬ ‫יש להם די למלאות כל מגמת נפשם וחפצם‪ ,‬והיא מפני חולשתה לא תוכל‬ להתערב עוד‪". ‬‫
---------------------- ‬‬‬‫
(נז) קראכמאל הזקן בהשתדלותו לעוות משפט חכמי התורה יעתיק בעמוד 69 ‪ דברי המלכה ‬ ‫״וחיל צבא הנכרים שבעבודתי" למען יתראה כי חיל היהודים היו עם אריסטובלוס, אבל הדברים מפורשים שכל‬ חיל המדינה לא נתנו לו ידם‪ ,‬ודברי המלכה הם על צבא החיל בכלל.‬ ‬‬‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‫רסד‬
‬‫ ‫ומבואר גם מזה כי חיל המדינה לא נתנו ידם אל הצדוקים ואריסטובלוס‪.‬‬
‫ואף כי הדבר מפורש שגם בחיל המדינה היו גם שכירים מבני הנכר כמו‬ ‫שיאמר יאזעפוס במלחמות היהודים ‪.I, 5, 2‬‬
‫בכל זה הנה נשארו נם הם באמנה עם דבר הנהגת המדינה עד עתה‪ ,‬ולא‬ נתנו ידם לא להצדוקים ולא לאריסטובלוס אשר עמד עתה בראשם‪.‬‬
‫ודברי המלכה ברורים כי העם בכללו העם בעצומיו (לבד אלה הנתלים‬ ‫בהצדוקים) היו נגד הצרוקים‪ ,‬ונגד אריסטובלוס‪.‬ ‬
‫וראוי לנו להעיר בזה עוד על דבר גדול מאד בפרשת מעשי הימים הה‬ם‪,‬‬ ‫ולהכיר ולדעת את דרכם של חכמי התורה אז‪.‬‬
‫כי הנה הדברים פרושים לפנינו עד כמה התרחקו חכמי התורה מכל משרה ‫במדינה ומיד כאשר ראו כי אין דרך להשאיר ממשלת הארץ בידם כי אם על‬ ‫ידי מלחמה עם אריסטובלוס והצדוקים המשיכו הם לגמרי את ידם‪ ,‬ולא רצו‬ ‫במלחמה של יהודה על יהודה‪ ,‬והניחו את כל ההנהגה מידם‪.‬‬
‫ואף כי זה הי׳ רצון שלמינון‪ ,‬ודבריה היו כי יעשו העם עתה נגד‬ ‫אריסטובלוס‪ ,‬ונגד הצדוקים‪ ,‬בהיות כל חיל המדינה והאוצרות בידם‪.‬‬
‫לא הסכימו לזה חכמי התורה להביא מלחמת אחים בישראל ופלגות נוראות‬ ‫במדינה ויחליטו להניח כל המשרות מידם ולעמוד מרחוק‪.‬‬ ‫
ועל כן הנה נראה אצל יאזעפוס כי מאחרי מעשי אריסטובלוס אין שם‬ עוד זכר מהפרושים‪.
ואף שכל חדברים באו אצלו יחד בפרק אחד הנה בראשית הפרק אשר‬ ‫שם באו דבריו מהנהגת המדינה בימי שלמינון ומהגולים אשר הושיבו לארצם‪,‬‬ ‫ואסירי בתי כלאים אשר יצאו לחפשי‪ ,‬ומדבר העמדת ראשי הצדוקים במשפט‪,‬‬ ‫וכל תלונת הצדוקים עליהם‪.‬‬
‫בכל הדברים האלה באו כל דברי יאזעפוס על שם הפרושים ביחוד, ורק‬ ‫הם הוזכרו בכל דבריו מזה‪ ,‬וחזרו והוזכרו על כל דבר‪ ,‬ולא העם בכלל‪,‬‬ ‫יגם לא נכבדי העם בפרט, כי אם הפרושים ביחוד‪.‬‬
‫לפי שבאמת כן הי׳ הדבר שכל ההנהגה מראשית ימי שלמינון עד מסירת‬ ‫המבצרים לידי אריסטובלוס על ידי הצדוקים הי׳ הכל רק על ידי חכמי התורה ביחוד‪ ,‬היינו על ידי ראשי חכמי התורה אשר בראש העם כלו‪.‬‬
‫ואף שכל העם הי׳ עמהם, ויעזרו על ידם בכל לב‪ ,‬אבל הדברים באו ויצאו‬ ‫לאור והתנהגו בעיקר אך מהם ועל ידם ביחוד‪.‬‬
‫אבל הנה משם ואילך‪ ,‬מאז מסרו הצדוקים את המבצרים לאריסטובלוס‪,‬‬ ‫ובעזרת הכסף המוכן שם לצרכי המדינה עשה לו לעצמו חיל חדש של שכירים‬ ‫מבני הנכר‪ ,‬משם ואילך גם בפרק הזה עצמו ונם בכל המעשים כולם אחר זה‬ ‫אין שם אצל יאזעפוס גם זכר עוד מהפרושים במעשי המדינה.
‫וזה יורה לנו לדעת את הדברים כמו שהם‪ ,‬כי מעצמם הניחו עתה חכמי‬ ‫התורה את המשרה מידם ויסוגו אחור‪.‬‬
‫לפי שגם הורקנוס לא טוב הי׳ מאריסטובלוס וגם הוא גודל על ברכי‬ ‫הצדוקים ויבחר דרכם‪ ,‬והצדוקים בחרו להם את אריסטובלוס לראש בהיותו גבור‬ ‫חיל, והוא נדרש להם מתחלה לדבר רתת עם אמו, ולהוליך עליה אימים, אשר‬ ‬‫
‫‪528‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬
‬‫ ‫הורקנום לא הי־ ראוי לזה כל עיקר‪ ,‬בהיותו רפה ידים ואין לב‪ ,‬וכי גם כי את‬ ‫אריסטובלוס הושיבה אמם על פי עצת הפרושים לאיש פרטי‪ ,‬לא כן הורקנוס אשר‬ ‫הי׳ מלא רצון כי נקרא עליו שם כהן גדול‪.‬‬ ‫אבל הנה אך ראה הורקנוס כי הצדוקים נתנו ידם אל אריסטובלוס‪ ,‬לא‬ ‫בחר הוא להתחבר אל הכמי התורה‪ ,‬ולבקש קרבתם ועצתם‪ ,‬כי אם בחר לו כתה‬ ‫חדשה של זרע מרעים‪ ,‬מאנטיפטר האדומי והביריו‪ ,‬ויהיו לו אלה למנהיגיו‬ ‫ומורי דרכו‪.‬‬
‫ולעמוד בראש העם נגד שני האחים יחד‪ ,‬זה הי׳ טוב ויפה מאד על פי‬ ‫יסוד ההנהגה אשר הניחו בימי המלכה שלמינון‪ ,‬לבלי לתת להאחים מקום אשר‬ ‫משם יוכלו להדיח הרעה על עמם‪.‬‬
‫אבל אחרי אשר מבלי שים לב ומתוך מבוכתה מסרה שלמינון את כל‬ ‫מבצרי הארץ להצדוקים‪ ,‬והם מהרו וימסרו כל זה ליד אריסטובלוס ויקראו אותו‬ ‫מלך הארץ עוד בחיי שלמינון‪ ,‬ובכסף אשר מצא בהמבצרים גם עשה לו חיל‬ ‫לעצמו‪ ,‬הנה עתה לא הי׳ מקום להאריך דבר הנהגתם על פי העם כי אם על ידי‬ ‫מלחמה עם אריסטובלוס‪ ,‬ולהעמיד את כל הארין בסכנה, וזה לא רצו חכמי התורה‬ ‫לעשות בשום אופן‪.‬‬
‫אף גם זאת כי הרומיים כבר לטשו עיניהם על אריץ יהודה, ועל כן ידעו‬ ‫חכמי התורה היטב‪ ,‬כי אם תהי׳ עתה מלחמה ביהודה‪ ,‬ואם ילהם יהודה ביהודה‬ ‫ימשיכו עליהם את הנשר הרומי לשום את אריץ יהודה הדום לרגלו‪ ,‬וידעו היטב‬ כי הצדוקים עצמם יביאום לארין יהודה כמו שעשו בימי אנטיוכוס עפיפה‬אנעס עם‬ ‫היונים‪ ,‬וכמו שעשו באמת גם עתה כאשר עמדו נגדם הורקנוס ואנטיפטר‪.‬‬
‫כי על כן ראו וישר נוכחו שאין עליהם עתה כי אם לסוג אהור‪ ,‬ולבלי‬ ‫תבוא מלחמה על ידם‪.‬‬
‫ועל כן הנה מאז נמסרו המבצרים לידי אריסטובלוס אין עוד אצל יאזעפוס‬ גם כל זכר עוד מהפרושים‪.‬‬
‫ולבד ממה שכל זה יוצא כן מתוך ענין דברי יאזעפוס בכל דבריו‪.‬‬ הנה נוכל לראות כן גם מדברי אחד מראשי זקני חכמי התורה בעת הרעה‬ ‫ההיא‪ ,‬הוא חוני המעגל‪.‬‬
ודבריו נשארו לפנינו בדברי יאזעפום אלטטי׳ ‪.XIV, 2, 1‬‬ ‫
ואחרי אשר יספר לפני זה כי במות שלמינון נטה אריסטובלוס ידו על‬ ‫הורקנוס‪ ,‬והורקנוס נשבע לו להיות לאיש פרטי ולשבת מריב‪ ,‬ויהי אריסטובלוס‬ ‫למלך‪ ,‬אבל אנטיפטר רע הורקנוס פעל עליו לחלל שבועתו וללכת אל מלך‬ ‫הערביים והוא בא לעזרתם וישימו מצור על ירושלים‪ ,‬יאמר יאזעפוס שם‪:‬‬
"אנשי הורקנוס מצאו את חוני המעגל מתחבא בסביבי ירושלים‪ ,‬ויוליכו‬ ‫אותו אל המחנה‪ ,‬ושם השתדלו להכריחו להתפלל בעבורם‪ ,‬ולקלל את אריסטובלוס‬ ‫והעומדים עמו כפנים‪ ,‬והוא לא רצה לעשות כן‪ ,‬ויהי כי הציקו לו קם ויאמר‬ "רבונו של עולם הללו שבחוץ העומדים עלי בני עמך הם, והללו שבפנים כהניך‬ ‫(במקדש) אל תעש חפץ שניהם מכל אשר יזמו לעשות איש לרעהו‪.‬״‬
‫ומדברי חוני המעגל זקן חכמי הדור בעת ההיא‪ ,‬נוכל להבין ולדעת את‬ ‫כל דעתם של חכמי התורה בכלל‪ ,‬ומבטם על מעשי שני האחים יהד‪ ,‬והנלוים‬ ‬‫
‫ימי שלמינון וממשלת הפרושים‬ ‫
רסה‬ ‫
‬‫ עמהם, חפצם ורצונם וכל מגמתם היתה כי לא תצא‬ ‫הרעה משניה‬ם, ‫ולא‬ ‫תקום‬ ‫מחשבת שניהם לרעה‪.‬‬
‫כי באמת היו גם שניהם בעת ההיא חבור עצבים ורחוקים מכל דרכי יושר‬ ‫צדק ומשרים ועל כן ראו להם חכמי התורה‬ ‫להכרח ‫להתרחק‪ ,‬גם מאריסטובלוס‬ והצדוקים‬ וגם מהורקנוס וכל אגפיו‪.‬‬ ‫
הנה מאריסטובלוס עם הצדוקים ‫הלא‬ ידענו את כל ‫מצעדי‬ הצדוקים ‫ודרכם בארץ‪. ‬‬ ‫ודרכי הורקנוס ואנשיו בימים ההם‪ ,‬נוכל לדעת גם מתוך הסיפור הזה אשר‬ ‫יספור יאזעפוס ממעש‬יהם עם חוני המעגל כי כאשר אמר דבריו אלה ותפלתו זאת‬ ‬קמו עליו ויהרגוהו.‬
אף גם זאת הנה הם צרו עתה על מקדש ד׳ והכהנים אשר נסגרו שם לעבוד‬ ‫לעמוד ולשרת הי׳ נדרש להם בכל יום שני כבשים להקרבת התמיד והלא היתה‬ ‫זו חובתם של העומדים בחוץ‬ ‫להמציא‬ להם ‫קרבנות להקריב התמיד בכל יום, שהרי זח הוא חיובם גם הם כמו על אלה שבפנים‪.‬‬
‫אבל מה עשו הם‪ ,‬זה מפורש גם בדברי יאזעפוס גם בברייתא בגמ׳‪.‬‬
ובמס׳ בבא קמא ד' פ״ב נאמר‪:‬‬
"תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה והי׳ הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים(נז) ובכל יום הי' משלשים להם בקופה דינרים והיו מעלים להן תמידין הי' שם זקן אחד שהי' מכיר בחכמת יונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו וכו'."
ולא נדבר על ‫סוף מעשיהם מעשה ‫רשע כסל הבולט ‫מעצמו לעשות גם‬ ‫קלסה מכל העבודה.
‫אבל גם מעשיהם לפני זה "בכל יום‬ היו ‫משלשלים‬ ‫להם בקופה דינרים‬ בדברי יאזעפוס מפורש שעשו חוזה לתת להם דוקא אלף דרכמונים בעד כל שה.
‫ואף שאין‬ ‫קרבן צבור קרב אלא משל‬ ‫כל‬ ‫ישראל וה‬י׳‬ ‫צריכים‬ ‫לשלם‬ להם ‫מתרומת הלשכה כפי המחיר, אבל הלא מחיר שני כבשים הוא מצער מאד‬ ‫והם באו ועשו עסק מהקרבת התמידין‪ ,‬חוב התורה על‬ ‫כל ישראל‪ ,‬ואשר‬ ‫גם הם היו חייבין בזה ולבסוף עברו כל חוק(נח)‪.‬״‬ ‬‫
----------------------- ‬‫
(נז) כן הוא במנחות ד׳ ס״ד ובסוטה ד׳ מ"ט, וכן הנכון כי כן עולה גם מתוך דברי יאזעפוס ובב״ק‬ בא הלשון מהופך, והוא טעות סופר.
‫(נח) בדברי יאזעפוס בא זה על קרבנות צבור בכלל הבאים בחג הפסח או על הפסח עצמו‪.‬‬
‫אבל הדברים מתבארים שדברי הברייתא מדוקדקים, וכל זה הי' בקרבן תמיד‪ ,‬ואף שהי׳ זה קרוב לימי ‫הפסח, הנה בהגיע החג עצמו כבר היו שערי העיר פתוחין‪.‬‬ ‫
שבסוף הברייתא נאמר "ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר".‬
וגם מסכים עם דברי יאזעפוס עצמו בסוף המעשה אשר יאמר כי הכהנים בקצפם על מעשי אנשי ‫הורקנוס עם הקרבנות חלו פני ד' להענישם‪ ,‬ונתקלקלו אחר זה כל תבואות השדה על ידי ארקאן גדול‪.‬‬
‫וזה הוא ענין הברייתא שמפני זה בא אז אחר זה עומר מגגות צריפין וכו' אבל מזה מבואר כי דבר‬ הקרבנות הי' איזה זמן קודם זה, והי' עם קרבן התמיד‪.‬‬ ‬‫
‫‪530‬‬
‫ימי שלמינון וממשלת הפר‬ושים‬
‬‫ ‫ועל כן הנה מאז אשר לקחו האחים האלה את רסן הממשלה לידם‪,‬‬ ‫לבד שחכמי התורה נערו כפם מכל ההנהגה‪ ,‬ומלהתערב בריב האחים יחד, כי אם‬ ‫שראשיהם גם הזהירו לבלי לבוא בסוד מנהיגי הממשלה והן דברי שמעיה (אבות‬ ‫פ״א ‬משנה י׳) "‬שמעיה אומר וכו׳ ואל תתודע לרשות״‪.‬‬
‫ואבטליון חבירו הוסיף להזהיר לשמור נם מוצא פיהם בינם לבין עצמם‪.‬‬
"אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו‬ ‫למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם (ללמוד שם) וימותו ונמצא‬ ‫שם שמים מתחלל‪.‬־‬
‫וזה הוא את אשר מיד כאשר קמו הצדוקים ומסרו את כל מבצרי הארץ‬ ‫בידי אריסטובלוס‪ ,‬לא הוזכרו חכמי התורה עוד לפי שהם משכו את ידם לגמרי‪.‬‬ ‫כי כל שררות במדינה היתה רחוקה מדרכם וכל מה שעשו ה‬י׳ רק לטובת‬ ‫העם‪ ,‬ואחרי אשר ראו עתה כי רק על ידי מלחמה עם אריסטובלוס והצדוקים‬ ‫אפשר להשיב ידם מבלוע‪ ,‬לא רצו כי תהי׳ ידם בזה.‬
‫ואחר זה הוסיפו שמעיה ואבטליון להזהיר, כי גם לא יתרעמו בסתר אהלם‬ ‫ויהי׳ נזהרים גם בדיבורם ולבלי להתודע להרשות כל עיקר‪.‬‬ ‬‫
‫פרק מ"ה‪.‬‬
‬‫ ‫ודברי ימינו כסו במשאון בחזקת היד באופן כזה עד שגם הדברים היותר‬ ‫מפורשים בהמקורים‪ ,‬היותר בילטיס משם ופשוטים לפנינו ההכרח לבארם ולהעמידם‬ ‫על מקומם‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן (שער י׳ עמוד ‪ (72‬יאמר: "‬ובימים ההם ראשי בתי הוועד השנים(נט) שמעיה ואבטליון צדיקים וענוי‬ ‫לב ממשפחת גרים וכנראה ברור מן המשלים המורגלים בפיהם שבמשנת אבות‬ ‫ומן ספור שבא בגמ׳ יומא ד׳ ע"א היו מואסי השררה ורודפי השלום ולא בקשו‬ ‫ידם בעסקי המדינה ויותר מזה שהיו נזהרים בלשונם נגד צעירי תלמידיהם שלבם‬ ‫חם ודמיונם חזק‪ ,‬וגובר על דעתם הבלתי מבושלת כל צרכה, ומטה אותם לקנאה ‫ולכל הפרזה על המדה הנכונה וכל אלו מהמדות הם הפוך הנעשה מקצת‬ ‫מי שקדמו להם ומי שבאו אחריהם‪.‬״‬
‫אבל לא הטריח את עצמו קראכמאל הזקן להראות לנו מקור לדבתו רעה, ‬‫
--------------------------- ‬‬‫ ויאזעפוס בידעו שהי׳ זה סמוך לפסח טעה לחשוב שהי׳ זה בפסח עצמו‪.‬‬ ובמקומו יבואר לנו כל צמצום סדרי הזמנים מכל זה‪.‬‬
‫ורבותינו בעלי התוספ׳ במנחות ד׳ ס׳׳ד בד״ה ועל אותה שעה שנינו כתבו ״בירושלמי דשקלים פ״ה תני‬ ‫לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל וכו'."‬
‫וכבודם הגדול במקומו‪ ,‬אבל דברי הבבלי והירושלמי אחת‪ ,‬וכמבואר בדברי יאזעפוס שהרעב ״בא אז‬ ‫לא מפני ״שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים״ כלשונו של רש״י ז״ל כי אם מפני שנתקלקלו אחר‬ ‫מעשה זו של קרבנות כל תבואת השדה עד שנעשה כל מדה חיטים אחד עשר דרכמינים‪.‬‬
‫ודברי הירושלמי שקלים פ״ה ה״א שם הם בשם אמורא בבלי רב חסדא‪ ,‬ודברי שניהם הכונה לזמן‬ ההוא עצמו‪ ,‬והוא עובדא אחת‪.‬‬ ‬‬‫
‬‬‫
(נט) החכם קראכמאל הזקן יתהפך בטעותו משני בתי הוועד וכבר נתבאר לנו כי עד הלל‬ ושמאי הי׳ רק בית הועד אחד.‬ ‬‬‫
‫סוף ימי שלמינון‬
‫רסו‬
‬‫ ‫ואיה ראה ומצא כי ראשי חכמי הדור הקודמים לשמעיה ואבטליון וראשי חכמי‬ ‫הדור אשר באו אחריהם עשו ההיפוך‪.‬‬
‫ואמנם כי לא הסתפק קראכמאל־הזקן בדבריו אלה אשר התהפך בהם‬ ‫בלשונו, כי אם שבראש דבריו על הצדוקים (עמוד ‪ (60‬בא ויחבר יחד את חכמי‬ ‫התורה עם הצדוקים ובלשון מדברת גדולות יאמר‪:‬‬ ‫
"סביב לשנת מאתים ליוונים בסוף ימי נשיאות יוחנן הורקנוס גבר הנגוד ‬‫והמחלוקת בין שתי הכתות וכו׳ כת הפרושים וכת הצדוקים כתות שהי׳ על דיעות‬ ‫שונות וכו׳ ואחר בקשו להן גם שתיהן כח ממשלה ושררות על הצבור‬ ‫והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור‬ ‫נאמן לרעות אין מספר וכו׳." ‬
‫ומי יתן והי׳ ההכם קראכמאל־הזקן נוהג מנהג חכמים להביא איזה מקור‬ ‫לדברים בוטים כמדקרות חרב כאלה‪.‬‬
‫כי לא לבד שלא נמצא כזאת, ואין מכל זה דבר בהמקורים, כי אם שהנם‬ ‫נגד דבר כל המעשים הגלוים והידועים, ונגד כל דברי המקורים כולם‪.‬‬
‫ובכל דברי יאזעפוס מראשית ימי הצדוקים עד סופם אין שם אף מקום‬ ‫אחד כי הכמי התורה או הפרושים בלשונו, עשו להם השתדלות ודרכים לבקש‬ ‫כח ממשלה ושררות על הצבור, ושהתערבו שלא כדין בהנהגת המדינה, וכי עשו‬ ‫מתוך איבתם וקנאתם‪.‬‬
‫בכל נטייית יאזעפוס אל הנהגת הצדוקים, ובכל היות דבריו רק מפיהם ומפי‬ ‫כתבם, לא הי׳ יכול לא הוא ולא הם להכחיש את כל השתדלותם הגדולה‬ ‫והנמרצה של הצדוקים פעם אחר פעם להביא את כל רסן הממשלה לידם, נגד‬ ‫חפץ כל העם‪.‬‬
‫אבל בכל דבריו גם בימי יוחנן גם בימי אלכסנדר ינאי, ובימי שלמינון‬ ‫ואריסטובלוס השני, אין מזה דבר על הפרושים, אשר לא היתה בזאת ולא עלה‬ ‫על לבם‪.‬‬
‫ומי הרשה להחכם קראכמאל־הזקן לעשות את דברי ימינו פלסתר‪ ,‬ולהשחיר‬ ‫פניהם של ישראל‪ ,‬ולבדות עלילות ודברים אשר לא היו כלל‪.‬‬
‫הדברים מפורשים בהמעשים עצמם‪ ,‬כל התחבולות אשר חבלו הצדוקים בימי‬ ‫יוחנן הורקנוס, ובימי אלכסנדר ינאי, ובראשית ימי אריסטובלוס השני (סוף ימי‬ ‫שלמינון) לקחת את כל הנהגת הממשלה לידם נגד רצון כל העם ולרדוף את חכמי ‫התורה בחרב ולגרשם מהארץ בימי ממשלתם גם בימי יוחנן גם בימי ינאי.
‫אבל לא נמצא אף פעם אחת כי חכמי התורה חבלו תחבולות להשיג‬ ולהביא את רסן הממשלה לידם.
‫ואם רק הרשו להם הצדוקים בימים ההם, לקום ולהתהלך בארץ וללמוד‬ ‫תורתם ברבים, לא בקשו דבר, ויהיו שמחים בחלקם.
‫בכל ימי הצדוקים בימי החשמונאים היתה הממשלה בידי חכמי התורה רק‬ פעם אחת בימי שלמינון.
‫ועל זה הנה הדברים מפורשים כי נעשה זה על פי דברי אלכסנדר ינאי‬ עצמו אשר צוה כן לפני מותו. ‬‫
‫‪532‬‬
‫סוף ימי שלמינון‬
‬‫ ‫וזולת זה הנה כל הדברים מבוארים, כי מאז נראו הצדוקים ונתקרבו מיוחנן‬ ‫אחרי המלחמה והשמד עד ימי שלמינון, נרדפו חכמי התורה על צוארם, מהם‬ ‫נהרגו ומהם ברחו מהארץ, ודבר לא הי׳ להם בארץ, זולתי איזה זמן בראשית ימי‬ ‫ינאי, אשר הרשה להם לשוב לארץ ולהיות בארצם, ותהי השתדלותם רק לנטוע‬ ‫הנשמות באהלי התורה.
‫ולא ארכו להם הימים בעבודתם הקדושה‬ והנה סערת הצדוקים חמה יצאה‬ ‫‫נדונו בחרב ובאש לא לבד בארץ יהודה עצמה כי אם שגם פליטיהם אשר נמלטו‬ ‫לארץ אחרת נרדפו גם שם.
‫וכבר נתבארו לנו כל סדרי המעשים בכל הימים ההם, אשר היתה הממשלה‬ ‫רק בידי הצדוקים, ודבר לא הי׳ להכמי התורה עמהם, ותהי שמחתם גדולה מאד‬ ‫אם הניחו להם איזה זמן קצר בכל משך הזמן הזה לשבת בארצם.
‫והנה בא החכם קראכמאל־הזקן ומבדה לו דברים על העת ההיא, דבר אשר‬ ‫לא הי׳ ולא יכול להיות אז.
ויודיע לנו חדשות ונצורות כי גם חכמי התורה בקשו להם כח ממשלה ‫ושררות על הצבור והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם‬ ‫מקור נאמן לרעות אין מספר.
‫מבלי להראות לנו מתי היתה כזאת ומתי בא וקרה שם דבר כזה, והרי לא‬ ‫הי׳ מכל זה גם דבר בכל העת ההיא, וגם לא הי׳ אפשר להיות.
‫ואמנם כי גם זולת זה הנה כמה מיעוט ידיעה בדברי הימים צריך לביטוים‬ ‫כאלה, אשר אין להם שחר גם מתוך ענינם לעצמם.
‫והלא ידע גם קראכמאל עצמו כי דבר כל העם וחפצם ורצונם הי׳ כי תהי'‬ ‫ההנהגה בידי חכמי התורה (הפרושים) וכאשר רצה אלכסנדר ינאי להשלים עם כל‬ ‫העם, יעץ לאשתו למסור ההנהגה בידי חכמי התורה, ואז באמת נחה שקטה‬‬ ‫הארץ, וכל העם היו מאושרים.
‫ולהיפך אחר זה בסוף ימי שלמינון כאשר מסרו הצדוקים המבצרים‬ ‫לאריסטובלוס, והנה ראו העם כי הצדוקים שבים אל הנהגת הממשלה, נאמר אצל‬ ‫יאזעפוס ‪ XIII, 16, 5‬כי פחד גדול נפל על העם.
‫וכל זה מפני שכל ישע וכל חפץ העם הי׳ כי תתנהג הממשלה רק על ידי‬ ‫הפרושים, אשר רק בהם בטח לבם ורק הם נהגו את הממשלה לטובת העם.
‫ועל כן לוא גם אם הי׳ הדבר כן ‬וגם אלו הי׳ הדבר מפורש בהמקורים כי‬ ‫השתדלו הפרושים להביא את ההנהגה לידם, ולוא גם אם הי׳ נאמר מפורש כי‬ ‫השתדלו חכמי התורה בכל כחם כי תהי׳ הממשלה בידם ולא ביד הצדוקים הלא‬ ‫הי׳ זה כדין וככל משפטי העמים אחרי אשר אך זה הי׳ חפץ כל העם, ואך זה ‫הי׳ טובת העם ואשרם. ‫
ורק הצדוקים אשר דבר ממשלתם היתה נגד חפץ כל העם ולרעתם, ואשר‬ ‫אחרי ימי ממשלתם בימי ינאי בבוא הממשלה לידי הפרושים יאמר קראכמאל‬ ‫עצמו (עמוד 69):‬‬
״ככה על כל פנים זמן איזה שנים שבה הארץ למנוחה ומטוהרה מעט גם ‫מטומאותיה וכל מיני השחתה שגברו בה בימי ינאי השובבים". ‬‫
סוף ימי שלמינון‬
‫רסז
‬‫ ‫אך עליהם אפשר לאמר "כי בקשו להם כח וממשלה ושררות על הצבור‬ ‫והתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה ותהי איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות‬ ‫אין מספר."
‫לפי שכל ממשלה אשר היא נגד רצון העם, הרי זה רק שררות על הצבור, ‫וכל דבר אבירים יחידים הבאים בכח אגרופם להנהיג, הרי הם רק מתערבים‬ ‫בהנהגת המדינה אשר לא יכירם שם מקומם, והוא רק מקור לרעות אין מספר.
‫אבל מה ענין זה למנהיגי המדינה ההולכים רק עם העם ואשר הם עצמם‬ ‫הנם העם, וכל נפשם ולבם אליהם, ואשר הנם מנהיגי העם הטבעיים, החיים יחד‬ ‫עם העם, טובת העם טובתם, ואושר העם חיי רוחם.
‫מה ענין לאמור עליהם כי יתערבו בהנהגת המדינה ובמועצותיה, ומי זה‬ יתערב שם אם לא כאלה וכאלה. ‫
ומה ענין לאמר כי יבקשו שררות על הצבור על אנשים אשר כל חפץ‬ ‫הצבור הוא כי אלה יעמדו בראשם.
‫ולמי הי׳ איבתם וקנאתם הלא נגד מבקשי רעת עמם, לבלי ליתן למשחית‬ ‫לבוא אל בתיהם לנגוף.
‫וכל זה גם אלו הי׳ מפורש כן בדברי המקורים נם אז היו דבריו רק חסרון‬ ‫ידיעה בדרכי העמים וטבע העולם ומנהגו.
‫אבל הנה הוא רק בודה דברים מלבו ויורה חיצים וזיקים רק מחפצו לדבר‬ תועה, כי הלא בהמקורים אין גם זכר מזה, ובימי יוחנן, אריסטובלוס הראשון, ‫ואלכסנדר ינאי, הי׳ זה גם דבר אשר לא הי׳ יכול להיות כל עיקר, ובכל הימים‬ ‫ההם מאז קרב אליו יוחנן את הצדוקים, ישבו ראשי חכמי התורה בארץ לא להם‬ ‫ויחיו בגלותם, ורק בראשית ימי ינאי שבו לארץ, אבל גם אז דבר לא הי׳ להם‬ ‫לא בהממשלה ולא בההנהגה. ‫
ומה נוכל לאמר לדברי קראכמאל־הזקן על שמעיה ואבטליון כי הם היו ‫מואסי השררה ורודפי שלום וזה הוא היפך מהנעשה מהקודמים להם ומי שבאו‬ ‫אחריהם. ‫
אבל מי המה מי שקדמו להם, הלא יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע‬ ‫בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, ומי הם הבאים אחריהם‬ ‫הלא הלל ושמאי.
‫והנה יוסי בן יועזר הלא יודה גם קראכמאל עצמו כי נהרג בידי הצדוקים‬ (אשר אז נקראו מתיונים). ‫
והוא עצמו בעמוד ‪ 58‬יאמר:
"‬ומתוך הסיפור הנזכר בצירוף מה שזכרו במדרשות למדנו עוד כי ראש‬ ‫המורים החסידים הנקרא נם בפי חכמינו חסיד שבכהונה הוא יוסי בן יועזר דור‬ ‫שני לחכמי המשנה הוא הנרצח באמצע המלחמה בשנת קנ״א ליוונים על ידי שר‬ ‫הצבא בכחידס בהסתת אליקים״ אלה דבריו.
‫ועד כמה היו יוסי בן יועזר וחביריו הגדולים מואסי השררה ורודפי שלום‬ ‫נוכל לדעת מהסיפור הזה עצמו, הבא במכביים א' ז׳ י׳ ונאמר שם: ‬
והנה כי כן נסעו (בכחידעס ואלקימוס) בראש חיל גדול לארץ יהודה, וישלחו שלוחים ליהודה (המכבי) ואחיו בדברי שלום למען משכם ברשתם, ‬‫
‫סוף ימי שלמינון‬
‬‫ ‫והם בראותם כי הנם באים בראש חיל גדול וצבא רב לא האמינו להם ויהיו‬ ‫נזהרים מאד לבלי ילכדו בשחיתותם, אבל רבים מחכמי התורה נסו את‬ ‫דבר השלום ויבואו לקדם פני אלקימוס ובכחידעס ולבקשם לשום שלום בארץ גם החסידים, הראשונים לבית ישראל (יוסי בן יועזר חסיד שבכהונה‬ ‫וחביריו), באו גם הם לדרוש ולבקש שלום באמרם כהן מזרע אהרן בא עתה‬ ‫עם צבא הגוים והוא לא יעשה לנו עול, וידבר אלקימוס עמהם דברי שלום וישבע‬ ‫להם כי לא יגע בהם ולא ברעיהם לרעה, והם האמינו לו אבל פתאום השתער‬ ‫עליהם וישב מהם ששים איש וימיתם כולם ביום אחד וכו׳."
‫וכבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 380‬כי שלומי אמוני ישראל אשר לכל לראש‬ ‫דאגו לשלום עמם ואשר הי׳ רחוק מהם כל בקשת שררה ומשרה לעצמם חשבו‬ ‫אז אולי אפשר הדבר להשלים עם אלקימוס ולבלי לתגר ברעה ואולי ישובו אלה‬ ‫מדרכם הרעה ויסתפקו בזה לבד כי תהי׳ המשרה על שכמם ועל פיהם ישק‬ ‫הארץ, ויניחו ידם מלהביא הבלי היונים לארץ יהודה, ויניחו ידם מלרעות את‬ ‫עמם במקל חובלים. ‫
והנה עשו כן ראשי חכמי התורה לא לבד עם הצדוקים בשעתם כי אם‬ ‫גם עם הצדוקים הראשונים, בעוד היו מתיונים גמורים. ‫
וכל זה רק מפני כי חכמי ישראל הי׳ עינם ולבם רק לשלום עמם, וכל‬ ‫שררה ומשרה רחקה ממבטם ומחפצם.
‫והבא אחרי יוסי בן יועזר הוא יהושע בן פרחיה תלמידו, ראש הדור‬ ‫לחכמי התורה בימי יוחנן הורקנוס, הנה ידענו כי מיד כאשר התקרבו הצדוקים אל‬ ‫יוחנן הורקנוס היו דברם:
‫אם אתה שומע אלינו רומסם, ותורה הרי כרוכה ומונחת כל הרוצה ללמוד‬ ‫יבוא וילמוד, מיד ותוצץ הרעה ונהרגו חכמי ישראל ויהושע בן פרחיה ברח‬ ‫לאלכסנדריא של מצרים וישב שם עד אחרי מות יוחנן ואחרי מות אריסטובלוס‬ ‫בנו ועד אשר מלך ינאי ועלה בידי שמעון בן שטח להשיב מעט מעט ולאט‬ ‫לאט את הסדרים, ורק כאשר עלה בידו גם זאת להשיב שבות סנהדרי ישראל‬ ‫מחכמי התורה אז כתב ליהושע בן פרחיה כי גם הוא יוכל לשוב לארץ יהודה, ‫כי אחרי אשר נתנו הצדוקים להקים סנהדרין מחכמי התורה, לא יהי׳ להם עוד‬ ‫סיבה לרדוף גם את יהושע בן פרחיה ראש הסנהדרין, ובענות צדקתו אמר על‬ ‫זה יהושע בן פרחיה ‪"‬שמע מינה הוה ליה שלמא״ וילך וישב אל ארצו, וזה‬ ‫הי׳ כבר בזקנותו הגדולה. ‫
וכבר נתבאר לנו כי גם אז הי׳ כל הממשלה וכל הנהגת המדינה רק בידי‬ הצדוקים לבדם אפס זולתם, וחכמי ישראל וגם כל העם כלו לא התערבו בזה‬ ‫מאומה ולא יכלו להתערב בכל ימי ינאי.
‫וראשי חכמי התורה אחרי יהושע בן פרחיה הם תלמידיו יהודה בן טבאי‬ ושמעון בן שטח. ‫
ועד כמה התרחק יהודה בן טבאי משררות, הנה גם כשרצו למנותו נשיא‬ ‫נאמר בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב:
"יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים ערק‬ ואזל ליה לאלכסנדריא‪." ‬‫
‫סוף ימי שלמינון‬
‫רסח‬
‬‫ ‫ובמס׳ מכות ד' ה' שכאשר פעם אחת העמידו שמעון בן שטח על הדין(ס)‬ "מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח״. ‬
‫וכל אשר נוסיף להתבונן בדרכו של שמעון בן שטח יותר נוסיף ללמוד‬ ‫ארחות דרכו הגדולה ועד כמה ברח מדרכי הממשלה ושררות על הצבור‪ ,‬ויותר‬ ‫נוסיף לדעת עד כמה התרחק מכל כח הממשלה ומשרה במדינה‪ ,‬ועד כמה אחז‬ ‫דרכו רק באהלי התורה.
‫כי הנה עוד בימי עלומיו היתה כבר אחותו כלתו של מושל הארץ יוחנן‬ ‫הורקנוס‪ ,‬ומזה נוכל לדעת כי הי׳ מראשי משפחות ישראל, וגם אביו מראשי‬ ‫ירושלים‪ ,‬והנה היתה אחותו כלתו של יוחנן הורקנוס ואשת יורש העצר, וכבר‬ ‫מימי שמעון אחרון האחים החשמונאים נהגו מושלי החשמונאים את ביתם ברמים, ‫וכאשר בא אטהנעאביוס שליח מלך סוריא אל שמעון השתומם למראה ההוד‬ ‫וההדר אשר מצא בביתו ולמראה ‬שולחנות בית היין מכסף וזהב (עי׳ דברינו‬ ‫עמוד ‪ (392‬ויוחנן הורקנוס נאמר עליו בהברייתא הקדומה בקדושין ד׳ ס״ו‬ ‫״והעלו מלוחים על שולחנות של זהב".
‫וכל זה לא משכו את לבב שמעון בן שטח ויהי דרכו רק באהלי תורה ‫ודבר לא הי׳ לו עם המושלים, עד שכאשר נהרגו ונרדפו כל חכמי ישראל בימי‬ ‫יוחנן הורקנוס נרדף גם הוא כאחד מהם וכמו שהוא בהדברים במס׳ סוטה ד׳ מ״ז‬ ‫שכבר הובאו לנו "שמעון בן שטח, אטמינהו אחתיה". ‬
‫ומזה הדבר מבואר כי הי׳ מקומו וכל ענינו רק בין חכמי התורה, והנה‬ ‫נפטר יוחנן הורקנוס ואחותו היתה למלכה תחלה על ידי אריסטובלוס בעלה ואחר‬ ‫זה עיל ידי אלכסנדר ינאי אשר היא הוציאה אותו מבית האסורים, ותהי לו לאשה ‫ותתן בידו את ממשלת ישראל‪.‬‬
‫אבל מה הם מעשי שמעון בן שטח גם אז, בישבו בבית המלכות, דבר‬ ‫אין לו בהנהגת הממשלה, ונמצא אותו רק משתדל להשיב שבות הסנהדרין שתהי׳‬ ‫רק מחכמי התורה, ועומד ומשתדל לתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ושיהיו תינוקות‬ נכנסים שם בני שש בני שבע שנים‪.‬‬ ‫
וכאשר גם עלה בידו לטה‬ר את הסנהדרין מן הצדוקים‪ ,‬ולהושיב שם את‬ ‫חכמי התורה, לא הי׳ הוא להם לראש, כי אם השיב את שבות רבו הגדול זקן‬ ‫הדור, את יהושע בן פרחיה ממצרים‪ ,‬וה‬וא נשאר רק חבר חסנהדרין כמו שהי'.
‫ואם כי אחותו היתה אשת מלך ישראל וה‬וא יושב בהיכלם הי׳ גם אז‬ ‫מתרחק מכל עושר ויחי חיי עוני עד כי כאשר רצה לפטור מאה וחמשים נזירים‬ ‫מקרבנותיהם הוכרח להעמיד עצמו בסכנה ולעשות זה על ידי ינאי, אף שכל‬ קרבנותיהן יחד לא עלו לאלף כסף. ‬‫
-------------------------------- ‬‫
(ס)‬ יהודה בן טבאי לא ‫טעה שם בדין והדברים מפורשים שלא עשה זה מפני שהדין כן כי‬ ‬‬‫אם מפני שהשעה צריכה לכך למיגדר מלתא וכדין ב"ד מכין ועונשין לא מפני שהדין כך אלא מפני שהשעה‬ ‫צריכה לכך וכן מפורש בלשונו של יהודה בן טבאי ״להוציא מלבם של צדוקים״‪.‬‬ ‫
אבל שמעון ‪ בן‬שטח העמידו על האמת שאין דין מיגדר מלתא כי אם כשעשה בודאי חטא קל ואנו‬ ‫מחמירין עליו יותר אבל בעדים זוממין יכול להיות שהוא נקי וצדיק, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ‫על כן במקום שאין שם גזירת הכתוב אין שם גם דין מיגדר מלתא לפי שנוכל לעבור על איסור של נקי וצדיק‬ אל תהרוג.
‫והערנו על זה לפי שהחוקרים האחרונים כתבו בזה שיבושים רבים‪ ,‬ויבואר לנו כל זה במקומו. ‬‫
‫‪536‬‬
‫סוף ימי שלמינון‬
‬‫ ‫וכאשר שבו הצדוקים וינאי עמהם לרדוף את כל חכמי הדור‪ ,‬התענה גם‬ ‫הוא ככל אשר התענו הם כולם‪ ,‬בהיות גורלו רק בתוכם כל הימים‪ ,‬ויהי עניו‬ ‫גדול ונורא כל כך עד כי לחמו לנפשו הביא מעסקו בפשתן וגם חמור למשאו‬ ‫זה לא הי׳ לו(סא)‪.‬‬
‫ובכל זה הרביץ גם שם בארץ גלותו ובעת ההיא תורתו לתלמידים‪.‬‬
‫ורק אצל ראשי ישראל נוחלי התורה ומנחיליה‪ ,‬אפשר למצוא הנהגה גדולה‬ ‫ונפלאה כזאת‪.‬‬
כי אף שהיו כל השערים פתוחים לפניו לכבוד מלכים וסגולת המדינות‪,‬‬ ‫בהיותו אחי המלכה‪ ,‬וגיסו מלך ישראל‪ ,‬ויושב בבית מלכותם‪ ,‬ובהיותו הכם לבב‬ ‫מראשי יחידי הדור‪ ,‬ואשר אין ספק כי אלו רצה לתת ידו לדרכי אלכסנדר ינאי‬ ‫הי׳ הוא ראש לכל שרי הממשלה‪.‬‬
‫הנה התרחק הוא מכל זה לגמרי ויט אהלו רק בין חכמי הדור‪ ,‬עד כי‬ גורלם הי׳ גורלו‪ ,‬ובהיותם נרדפים נרדף גס הוא עמהם יחד‪ ,‬ויחי כל ימיו חיי‬ ‫עוני ובנפשו הביא לחמו‪.‬‬
‫והשתמש בכחו בבית המלכות בשעה שהי׳ זה אפשר רק לזאת‪ ,‬להשיב‬ ‫את דבר סנהדרי ישראל מחכמי התורה‪ ,‬ולתקן בתי ספר בכל עיר ועיר ולהכניס‬ ‫שם תינוקות כבני שש כבני שבע‪ ,‬ולהשיב למקומו את ראש הדור‪ ,‬זקן חכמי‬ ‫התורה‪ ,‬ועוד דברים כאלה‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה הנם גלוים וידועים ופרושים לפנינו‪.‬‬
‫אבל כי החוקרים האחרונים ההם דבר לא הי׳ להם עם הקירת דברי ימי‬ ‫ישראל, לבם שמו רק לבית מלחמתם נגד ראשי ישראל נושאי דגל התורה למען‬ ‫אשר יהי׳ אפשר להרוס את יסודי התורה עצמם‪ ,‬כי על כן לא יכלו לא לעמוד‬ ‫על אופיה של אומה זו‪ ,‬ולא לדעת את דברי ימיהם‪.‬‬
‫והנה העמיד קראכמאל את שמעיה ואבטליון למואסי שררה ורודפי שלום‬ גם נגד הבאים אחריהם, דהיינו הלל ושמאי.
‫ובחפזו שכח קראכמאל־הזקן כי ימי הלל ושמאי הנם ימי הורדוס וארכעלאוס‬ ‫בנו, הימים אשר לא הי׳ שם מקום לראשי חכמי התורה, לא להתערב בעניני‬ המדינה ובמועצותיה, ולא לבקש להם כח וממשלה.‬
‫ולא לבד חכמי התורה, כי אם שגם הצדוקים האבירים אשר אך זה לבד‬ ‫היתה מלאכת ידם לא ערבו לנפשם אז להתערב בעניני המדינה ובמועצותיה, ולא‬ ‫נסו בימים ההם לבקש להם כח וממשלה, ולא יכלו לדרוש אז שררות על הצבור.
‫ואחרי ימי הורדום וארכעלאוס, בימי נציבי רומא וימי אגריפפא הראשון‬ ‫והשני, הנה היו אז ראשי ישראל רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבן‬ ‫שמעון בן גמליאל. ‫
ועד כמה ‬לא בקשו להם רבן גמליאל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי וחכמי‬ התורה כח וממשלה נוכל לדעת מזה עצמו כי אצל יאזעפוס לא נמצא גם זכרם ‬‫
-------------------- ‬‬‫
(סא) לא יוכל להיות ספק כ‬י זה הי׳ בימי היותו בארץ נוד, ואי אפשר שיהי' במצב נורא‬ ‫כזה בביתו בירושלים, אף שגם שם לא נהנה‬ כל מאומה מבית המלכות. ‫
והנה כבר נתבאר כי הצדוקים רדפו אז את חכמי הדור גם בכל המחבואים אשר התחבאו עד שרדפו‬ גם את פליטיהם בארץ גלותם, ועל כן לא יכלה אחותו להצפינו כמו שעשתה בימי יוחנן.‬‬ ‬‬‫
‫סוף ימי שלמינון‬
רסט‬
‬‫ ‫אז, ובכל מהלך סיפוריו בימיהם לא הוזכרו אצלו דברים ומעשים לא מהם בפרט‬ ‫ולא מהפרושים בכלל ואין שם גם דבר מהם בנוגע לדברי ממשלה.
‫ואמנם כי את רבן שמעון בן גמליאל אותו יזכיר יאזעפוס לפי שהוא‬ ‫השתדל נגד הצדוקים לדחות את יאזעפוס ממשמרתו בארין הגליל, אחרי אשר ראה‬ ‫כי כל מעשיו הנם לרעת ישראל.
‫וראוי לנו להעתיק במקום הזה את דברי יאזעפוס אלה על רבן שמעון‬ ‫בן גמליאל, לראות ולדעת משם את טיב חכמי התורה בימים ההם בעניני העולם‬ ‫ובהנהגת המדינה.
‫ועדותו של יאזעפוס בזה הלא נאמנה מאד, אחרי אשר הי׳ שונא מוחלט‬ ‫לרבן שמעון בן גמליאל, אשר כל השתדלותו היתה נגד יאזעפוס.
‫והדברים באו בספרו ‪ Vita 38‬ולשונו שם הוא:
"שנאתו של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מעת לעת ומחפצו להגות אותי לגמרי‬ ‫מן המסלה בנה ויקיף את עירו גוש חלב בחומה, ואחר זה שלח את אחיו שמעון‬ ‫ואת יונתן בן שישנא עם גדוד ממאה אנשים אל שמעון בן גמליאל לבקשו כי‬ ‫יפעול אצל העדה בירושלים כי ידחו אותי ממשרתי בארץ הגליל, ולמסור זה ‫לידו (של יוחנן). שמעון זה הוא מעיר ירושלים והי' ממשפחה נכבדה מאד ומכתת‬ ‫הפרושים אשר בנוגע לחוקי אבות ידקדקו הם לשמרם יותר מאחרים, והוא הי׳‬ ‫איש מלא רוח חכמה ושכל חריף, וגם דברים היותר מקולקלים‬ ‫הי׳ יכול הוא בחכמתו להוציא למרחב". ‫
ודבריו אלה כל ענינם רק בנוגע לעניני המדינה וחכמת הנהגתה אשר אך‬ ‫מזה ידבר. ‬
‫והנה בכל שנאתו הגדולה של יאזעפוס אליו אשר כל פעולותיו היו נגדו‬ כמו שנאמר שם ויבואר לפנינו במקומו‪.‬‬ ‫
בכל זה הי׳ רום תפארת חכמתו גדולה ורחבה כל כך עד כי בעל כרחו‬ ‫הי׳ גם שונאו היותר גדול מוכרח להגיד מקצת שבחו‪.‬‬
‫וכן הוכרח יאזעפוס להניד גם מקצת שבחם של חכמי התורה בכלל בנוגע‬ ‫להנהגתם עם העם ובחיי העולם וההנהגה בכללה‪.‬‬
‫ובמלחמת היהודים ‪ II, 8, 14‬בדברו מהפרושים והנהגתם והצדוקים‬ והנהגתם יאמר:‬
"אבל בעוד אשר הפרושים יהיו באחדות גמורה, ולטובת הכלל ישאו‬ ‫במרומים דגל האחדות, הנה נגד זה דרכי הצדוקים ברוע פנים נגד בני‬ ‫חבורתם וכו׳‪.‬״‬ ‫
וכל החוקרים החדשים בבואם להפוך את כל מראה פני דברי ימינו ויתנו‬ ‫את הצדוקים למנהיגי העם היותר ראוים ולדורשי טובת עמס ולאומם לא שמו לב‬ להדברים האלה אשר בדברי יאזעפוס‪.‬‬ ‫
ולא שאלו את עצמם איך אפשר הדבר כי אנשים כאלה ידרשו טובת‬ ‫עמם, אנשים אשר אין להם בעולמם כי אם הם עצמם וגם עם חביריהם אשר‬ ‫דרכם אחת לא הי׳ לבבם שלם ובריתם נאמנה.
והחבם קראכמאל־הזקן עצמו יעתיק גם הוא בעמוד ‪ 64‬את דברי יאזעפוס‬ ‫אלה ויכתוב בלשונו‪:‬‬ ‬‫
‫סוף ימי שלמינון‬
‫‪538‬‬
‬‫ "והצדוקים בעלי מדות גסות וקשות איש נגד רעהו, ובהיותם בחבורה הם‬ ‫ננד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר‪.‬״‬
‫ואנש־ם כאלה הלא מטבע הדברים הי' כי ירמסו ויטרפו את כל העומד‬ ‫להם בדרכם ויהרגו ויצלבו ויסמרו וישחטו את כל העומד ננדם וכל מי שיש להם‬ ‫עליו צל של השד בזה והלא מטבע הדברים הי' כי יבקשו להם כח ממשלה‬ ‫ושררות על הצבור בהיות אך זה לבד משוש דרכם‪ ,‬ואך זה לבד מטרתם‬ בחיים והלא מטבע הדברים הי' כי תהי׳ איבתם וקנאתם מקור נאמן לרעות‬ ‫אין מספר.‬‬
‫ואיך אפשר להיות אהרת אצל אנשים אשר הנם בעלי מדות גסות וקשות‬ ‫גם איש נגד רעהו וחבירו‪ ,‬אנשים אשר גם בהיותם עם רעיהם בחבורה הנם גם‬ ‫נגד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר‪. ‬‬ ‫וזה הי׳ להם לפרינציפ כולל ויסוד קבוע עד שיאועפוס יאמ־ זה על כל‬ ‫הצדוק־ם בכלל‪.‬‬
‫ואיך הי' אפשר כי לא יהיו נגדם כל העם כלו בכללם‪ ,‬ואיך הי׳ אפשר להיות‬ ‫אחרת כי גם בלא חכמי התורה ובלא כל התעוררות מצדם יהי׳ כל העם נגד כל‬ ‫הנהגתם של מתי מעט אבירים כאלה אשר דרכו על במתימו וכל מבטם הי׳ רק‬ ‫איך להבנות מחורבנם‪.‬‬
‫וכל זה לא הי׳ אפשר לכל ההוקרים האלה לא להבין ולא לדעת ויבואו‬ ‫ויאמרו כי חכמי התורה התחרו עם הצדוקים הללו מפני שבקשו להם כח וממשלה ‫ושררות על הצבור‪ ,‬וכל מה שעשו עשו רק מאיבתם וקנאתם בהצדוקים. ‬‫
פרק מ"ו‫‪.‬‬
‬‫ ‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‪.‬‬
‫בסיף ימי שלמינון זמן קצר לפני מותה שבו הצדוקים לממשלתם בארין‪.‬‬
עוד בחיי המלכה מסרו הצדוקים את כל מבצרי הארץ‪ ,‬שנים ועשרים‬ ‫במספר‪ ,‬לידי אריסטובלוס איש בריתם‪ ,‬ועל ידי זה הי׳ הוא עתה למלך הארץ‬ ‫ואף כי חיל המדינה לא נתנו לו ידם‪ ,‬וגם שלשה המבצרים הראשים אשר היו‬ ‫בידי הפרושים ואשר שם היו אוצרי המדינה לא נמסרו לידו‪ ,‬הנה גם הכסף אשר‬ ‫מצא ביתר המבצרים הספיקו דים לעשות לו חיל שכירים מהלבנון וטראכאניטיס‪,‬‬ ‫ומהמושלים מסביב‪ ,‬והצדוקים ראשי שרי הצבא בימי אלכסנדר ינאי‪ ,‬אשר מסרו‬ ‫לו את כל מבצרי הארץ, המה עטרו אותו מסביב‪ ,‬ויהיו לו לשרי הצבא‪.‬‬
‫והנה שבה עתה הממשלה עוד הפעם אל הצדוקים, או בלשונו של יאזעפוס‬ ‫אלטמי׳ ‪ XIII, 16, 6‬אל מגיני המדינה היותר חזקים‪ ,‬המגינים החזקים והגדולים‬ ‫אשר בדבריהם לפני שלמינון אמרו הם על עצמם‪ ,‬בי מושל הערביים יחת ויירא‬ גם משמע שמם הגדול‪.‬‬
‫ועתה הנה באמת הניעה השעה אשר אלה מגיני המדינה היותר חזקים‬ ‫הי׳ עליהם להראות כחם וגבורתם נגד מושל הערביים הזה.
‫כאשר אך מתה אמם התנגחו יחד שני האחים אריסטובלוס והורקנוס‪ ,‬ובהיות‬ ‫הורקנוס רפה ידים הנה גם בלא מלחמת תגרה הוכרח הורקנוס לברוח מהמערכה ‬‫
‫רע‬
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‬‫ ‫אצל יריחו כי כל אנשיו עזבוהו, ואז עשו שני האחים ברית שלום כי אריסטובלוס‬ ‫יהי׳ המושל בארץ‪ ,‬והורקנוס יהיה כאיש פרטי‪ ,‬ויחזקו את בריתם על ידי שבועה‬ ‫במקדש ד׳ בפני כל העם‪.‬‬ ‫
אבל אם נתרצה לזה‬ הורקנוס, לא‬ הי' הדבר טוב ‫ויפה לפני ‫אנטיפטר ‬ ‫האדומי (אבי הורדוס) רע הורקנוס אשר קוה מאז כי דבר דביקות הורקנוס בו יהי׳‬ ‫לו לישועה למשול על ארץ יהודה בשם הורקנוס רפה ידים וגבר ‬‫לא יוצלח‪ ,‬כי‬ ‫על כן חזקו דבריו על הורקנוס ויסית‬ אותו יום יום לחלל את שבועתו ולברוח ‫עמו אל מלך הערביים‪ ,‬והוא על ידי‬ שוחד כסף ואיזה‬ ערים ‫יעזור להם ללכוד‬ ‫את ירושלים ולהושיב לכסא את הורקנוס תחת אריסטובלוס‪.‬‬
‫הורקנוס שמע לדברי אנטיפטר אוהבו ואיש עצתו, ומושל הערביים שמע‬ לדבריהם‬ ויעש חפצם, ובמלחמה הראשונה אשר עשה עם אריסטובלוס לא עמד אריסטובלוס לפניו וינס לירושלים ויסגר שם רק עם הכהנים ‫אשר רק הם לבדם‬ ‫נשארו עמו לשמור את משמרת המקדש‪.‬‬
וראוי לנו להתבונן בהדברים האלה ובהליכות ‬המעשים אז, לדעת ולהבין‬ ‫מהם פרשת דברי הימים‪.‬‬
‫הן אלכסנדר ינאי נלחם כל ימיו עם ‫הערביים ויקח מידם ערים ומדינות‬ ‫עד שהורקנוס עתה היתה הבטחתו להמושל הזה כי אם‬ יעזור לו להיות למלך ‫יהודה, ישיב לו את הפלך משנים עשר‬ ‫ערים‬ אשר לקח אביו ממנו‪ ,‬והם ערים‬ ‫גדולות כמו מידבא ועגליים מורשה ועוד ועוד‪.‬‬
‫ולא‬ עלה בדעת הערבי הלז גם בימי שלמינון לשוב‬ ‫ולקחת הערים האלה‬ ‫מארץ יהודה ולהשיבם אליו כי ידע את כחם וגבורתם כי ‫לא יוכל לעמוד בפניהם‬ ‫גם בארץ ירושתו ובהערים אשר כבשו ממנו אשר הנם יחד עם ארץ ממשלתו‪.‬‬
‫ופתאום נראה אותו‪ ,‬כי הנהו בטוח בכחו ‬‫הגדול ובא ושטף בארץ יהודה‬ ‫וישים מצור גם על ירושלים עצמה. ‫
וכבר‬ ‫בהמלהמה הראשונה אחרי אשר רק עבר את גבול יהודה ‫כבר‬ לא ‫יוכל אריסטובלוס לעמוד לפניו‪ ,‬וכפי הנראה גם מלחמה כראוי לא היתה שם כי ‫כל לשונו של יאזעפוס אלטטי' ‫‪ XIV, 2, 1‬הוא‪:‬‬
"על ידי ההבטחות האלה (אשר הבטיחו לויום יום אנטיפטר והרקנוס)‬ ‫פעלו עליו לעשות חפצם, ויסע ‬‬‫ארעטאס (מושל הערביים) עם מחנה רגליים‬ ורוכבים חמשים אלף נגד אריסטובלוס וינצחהו, ואחרי אשר אחרי הנצחון הזה באו הרבה מאנשי אריסטובלוס אל הורקנוס ראה עצמו אריסטובלוס נעזב לנפשו וינס לירושלים‪ ,‬והערבי בא‬ ‫אחריו‬ ‫על עקבו וישם מצור על המקדש, והעם‬ (האספסוף) נתנו ידם אל הורקנוס, ויחזקו עמו את המצור, ורק הכהנים (העובדים‬ במקדש) נשארו את אריסטובלוס."
והדברים מבוארים כי גם ‫מלחמה כראוי‬ לא היתה שם בין אריסטובלוס והערביים, כי אין בדברי יאזעפוס מזה כל מאומה כי אם יאמר "ויסע ארעטאס‬ עם חמשים אלף רגליים ורוכבים נגד אריסטובלוס וינצחהו".‬‬
‫ועוד יותר דברי ‫יאזעפוס‬ מפורשים‬ ‫במלחמת‬ היהודים ‫‪‫‪I, 6, 2,‬‬ אשר יאמר: ‬‫
‫‪540‬‬
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‬‫ "נגד חיל צבא כזה חמשים אלף במספר רגליים ורוכבים לא יכול אריסטובלוס‬ ‫לעמוד‪ ,‬כי אם ‬מיד כאשר נפגשו יחד הוכה ויבוא לירושלים‪.‬״‬ ‫
ואז עדין לא הי׳ להורקנוס כל תומכים מהיהודים כי בגפו נס הורקנוס בלילה‬ ‫עם אנטיפטר מירושלים אל ארעטאס ועתה שבו עם הערביים‪ ,‬ואך נפגשו עם‬ ‫אריסטוכלוס נצחו אותו מיד‪ ,‬ורק אחרי הנצחון הזה באו ונתחברו אל הורקנוס גם איזה‬ ‫מאנשי אריסטוכלוס‪ ,‬אבל בהמלהמה הראשונה הי' שם רק חיל מושל הערביים לבדם‪.‬‬
‫ובכל זה לא הי' אריסטובלוס יכול לעמוד לפניו גם בהמלהמה הזאת‪ ,‬וכבר‬ גם במלחמה זו הי' כצל בנטותו עד שלא הי' ליאזעפוס גם מה לספר מדבר‬ ‫המלחמה כי לא הי׳ אריסטובלוס יכול לעמוד עמו בקשרי המלחמה כל עיקר‪.‬‬ ‫
ובפרט הנה יפלא שהרי אך זה עתה‪ ,‬בימי ממשלת הפרושים לפני זה‬ ‫הנה הי׳ צבא המדינה גם פי שנים מאשר הי׳ בימי ינאי וחסנם גדול מאד עד‬ ‫שגם בלא מלחמה הפילו בני ישראל חתיתם על כל העמים מסביב עד שכפפו‬ ‫קומתם לשלוח גם בני התערובות לירושלים‪.‬‬
‫ועתה הלא הי' כל זה לאריסטובלוס מלך הארץ והצדוקים גבורי החיל‬ ‫בראש כל החיל הגדול הזה‪.‬‬
‫בכל זה הנה לא לבד כי הערבי לא חת כלל מלהביא להם מלהמה ‫בשעריהם‪ ,‬כי אם שהם גם לא מצאו ידיהם ביום קרב ולא יכלו גם לעמוד עמו‬ ‫בקשרי המלחמה‪.‬‬
‫אבל הדברים פשוטים ומבארים את עצמן‪.‬‬ ‫
הצדוקים אשר לא הי׳ נפשם כי אם אל עצמם‪ ,‬אל כיסם הנאתם וטובתם‪,‬‬ ‫ושנאו לא לבד את כל העם כי אם גם את רעיהם ואחיהם ובני חבורתם‪ ,‬אנשים‬ ‫אשר היו "בעלי במדות גסות וקשות איש נגד רעהו‪ ,‬ובהיותם כחבורה עם בני‬ ‫חבורתם הם ננד אחיהם בקושי ותחרות באלו היו מבני הנכר"‪.‬‬
‫אנשים כאלה כשם שלא יצלחו להנהיג את העם כן גם לא יוצלחו להנהגת‬ ‫הצבא ולתת מרוחם עליהם‪.‬‬
‫כל הצלחת המלחמה בימי שמעון יוחנן ואלכסנדר ינאי הי׳ רק על ידי‬ ‫העם עצמם‪ ,‬עם יהודה בכללו אשר בשעה שהי׳ יחד עם המושל כרע רבץ כארי‬ ‫וכלביא ויך צריו אחור‪ ,‬בגבורה נפלאה, בהלכו בשם ד׳‪.‬‬
גם בסוף ימי יוחנן הורקנוס ובימי אריסטובלוס הראשון ואלכסנדר ינאי ככל‬ ‫אשר נקעה נפש העם מהם‪ ,‬בכל זה עזרו על ידם ועמדו לימינם‪ ,‬כי זכרו להם‬ ‫זכות אבותם‪ ,‬וזקני הדור ראו עוד את כל המעשים הגדולים בימי יהודה, יונתן‬ ‫ושמעון‪ ,‬ואיך מסרו נפשם לטובת העם וכל המעשים וכל דבר ממשלתם הלכו‬ ‫כן זה אחר זה ונמשכו יחד‪.‬‬
‫עתה הנדי בנתיים ראו העם בטובה ויהיו ימי האורה ימי שלמינון וממשלת‬ ‫הפרושים‪ ,‬הימים אשר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול‪ ,‬ויחיו חיי אושר ושלוה‬ וכל טובם בידם‪.‬‬
‫ופתאום והנה נשתנו כל פני הדברים‪ ,‬והצדוקים שבו אל הממשלה. ‬
‫כל העם זכרו עתה את שני העתים השונים אשר עברו עליהם בזמן‬ ‫קצר כזה‪.‬‬ ‬‫
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‫רעא‬
‬‫ מעבר מזה ימי ינאי וממשלת הצדוקים‪ ,‬אשר שנה אהר שנה הרבו הללי‬ ‫בת עמם עד כי לדברי הצדוקים עצמם הרגו מהעם כששים אלף נפש‪ ,‬לבד‬ ‫לאלפים ולרבבות אשר נאספו בהמלחמות הרבות והנוראות אשר רובן היו בלא‬ ‫כל תועלת לארץ יהודה עצמה, ולבד אלפים ורבבות אשר הוכרחו לברוח מהארץ‬ ‫ולהיות בגולה, או הושבו בבתי כלאים, וידמו בחושך, ולבסוף עשו להם גם צחוק‬ ‫ויביאו לאלפים נשים וילדים וישחטום ברחוב העיר לעיני אבותיהם ובעליהם‬ ‫המסומרים ומוצלבים שם‪.‬‬
‫ומעבר מזה ימי שלמינון וממשלת הפרושים אשר כל הארץ באה אל‬ ‫המנוחה, הגולים הושבו, יושבי חושך בבתי כלאים הוצאו לחפשי, כל העם ישבו‬ ‫שלוים ושקטים ומתענגים על טוב הארין מבפנים, ושלום אמת ומנוחה שלמה‬ ‫מכל אויביהם מבחוץ אשר תוכו לרגלם ויהי פחדם ומוראם עליהם עד כי גם‬ ‫הוכרחו לשלוח בני התערובות לירושלים למען אשר יהיו בני יהודה בטוחים‬ ‫בשלומם.
‫כי על כן כאשר שב עתה אריסטובלוס בראש הצדוקים אל הממשלה, הנה‬ ‫דבר גדול מאד הי׳ את אשר פעלו הפרושים חכמי התורה על העם לשבת מריב‬ ‫ולמנוע מבוא בדמים. ‫
אבל יותר מזה לא הי׳ אפשר להם לפעול עליהם.
‫וגם הדבר הזה לשבת מריב הי׳ כבד מאד לפני העם, והננו רואים לפנינו‬ ‫כי המלכה עצמה לפני מותה הי׳ דעתה כי יעמדו ביד חזקה נגד אריסטובלוס‬ ‫והצדוקים.
‫אבל חכמי התורה לא יכלו להסכים על זה, בידעם כי האורב יושב להם‬ ‫והרומיים כבר יתקעו יתדם בכל סוריא והנם עומדים על סף ארץ יהודה ולוטשים‬ ‫את עיניהם, ואם ילחמו עם הצדוקים יקראו הצדוקים עצמם את הרומיים‬ ‫לארץ יהודה.
כי על כן פעלו על העם כי יעשו כמוהם לבלי לקרוא מלחמה, ולתת‬ ‫לאריסטובלוס והצדוקים לקחת את כל ממשלת הארץ לידם.
‫אבל ללכת אחוזי יד עם הצדוקים ואריסטובלוס זה הי׳ דבר אשר לא הי׳‬ ‫אפשר גם לאמר להעם‪.‬‬ ‫
ותהי להיפך ודברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 5‬מפי הצדוקים מפורשים, ‫כי כאשר נשמע בין העם כי הצדוקים מסרו את המבצרים ליד אריסטובלוס ועוד‬ ‫מעט ויהי למלך הארץ נפל עליהם פחד גדול כי ידעו אשר ינקום נקמתו מהם. ‫
כי על כן הננו רואים עתה לפנינו דבר נפלא מאד, פרי דבר ממשלה‬ ‫כזאת נגד כל העם. ‫
וחערביים האלה עצמם אשר אלכסנדר ינאי לקח מהם ערים ומדינות, והם‬ ‫לא העיזו להשיבם אליהם במלחמה לא בימי ינאי עצמו וגם לא אחרי מותו בכל‬ ‫ימי שלמינון.
הערביים האלה ימצאו עוז בנפשם עתה לא לבד לקרוא מלחמה שם במקומם‬ ‫לשוב ולקחת את כל הערים האלה, כי אם שגם לא פחדו ממושל יהודה כל‬ ‫מאומה, עד שגם הבקיעו אל לב ארץ יהודה, וישימו גם מצור על ירושלים, ‫ואריסטובלוס והצדוקים לא יוכלו לא להלחם אתם וגם לא לבוא עמהם בקשרי‬ ‬‫
542
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‬‫ ‫המלחמה‪ ,‬ומיד כאשד התראו הערביים הנה הוא נס ויסגר בחומות המקדש רק עם‬ הכהנים אשר הנם שם‪.‬‬
‫והננו רואים עוד יותר מזה כי גם כאשר מתה שלמינון ומלך אריסטובלוס‬ ‫טרם נודע להערביים מצב הדברים בארץ‬ ‫יהודה, לא ערב‬ גם אז בנפשו לקרוא‬ ‫מלחמה להשיב לו את הערים ההם.‬‬
ורק כאשר ברחו אליו אנטיפטר והורקנוס ויום יום חזקו דבריהם עליו אשר‬ ‫הודיעו ‬לו את כל מצב הארץ אך אז נפתה לדבריהם‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס אלטטי׳ XIV, 1, 4 ‬הם‪:‬‬
"אחרי אשר חזקו על ארעטאס בקשתם יום אחר יום‪ ,‬ואחרי אשר נתנו לו‬ ‫גם מתנות רבות הבטיח להם למלאות חפצם‪ ,‬וכי גם הורקנוס הבטיח לו כי כאשר‬ ‫ימשול הוא ימסור לו את הארין עם שנים‬ עשר ערים אשר לקח אביו ‫אלכסנדר‬ ינאי במלחמה מהערביים והם מידבא וכו׳ ועל ידי הבטחות האלה פעלו על ארעטאס‬ ‫ויסע עם מחנהו וכו׳‪.‬־‬
‫והנה גם אחר מות שלמינון לא עלה על דעת ארעטאס עצמו גם זאת כי‬ ‫יוכל להשיב אליו הערים אשר לקח מהם ‫ינאי‪,‬‬ ‫לפי שידע היטב‬ ‫את גבורת עם‬ ‫יהודה אשר חזקו הרבה ממנו‪.
‫אבל אנטיפטר והורקנוס הם הודיעו לו כל מצב הדברים עתה‪ ,‬כי כל העם‬ ‫הנם לגמרי נגד אריסטובלוס והצדוקים עד כי על פי דבריהם ערב ארעטאס בנפשו‬ ‫להבקיע גם אל לב ארץ יהודה‪ ,‬ואריסטובלוס עם הצדוקים לא יכלו גם לבוא עמו‬ בקשרי המלחמה‪.‬‬
והנה באה ‫ונהיתה‬ ‫כל הרעה הגדולה‪,‬ ואף כי חכמי התורה נשמרו מכל‬ ‫משמר לבלי להביא עתה מלחמה בארץ לבלי ישימו הצדוקים‬ ‫פניהם להביא את‬ ‫הרומיים אל ארץ יהודה.
‫עשה זה הורקנוס בהסתת אנטיפטר‪ ,‬ופחד חכמי התורה בא כי כאשר צדו‬ ‫צעדיהם קראו אריסטובלוס והצדוקים‬ ‫לעזרת הרומיים‪,‬‬ ‫והורקנוס ואנטיפר עשו כן‬ ‫גם הם‪ ,‬והרומיים מהרו וישימו להם את ארץ יהודה הדום לרגלם.‬
‫יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 5‬יאמר לנו מפי הצדוקים, כי על כן מרד‬ ‫אריסטובלוס באמו‪.‬‬
"עתה כאשר חלתה אמו דאג כי במות אמו יעמדו כל בני משפחתו תחת ‬ ממשלת הפרושים‪.‬־‬
‫וכן הדבר כי אם לא מרד באמו‪ ,‬ואם הצדוקים לא מסרו לו המבצרים‪ ,‬אז‬ ‫הנה במות שלמינון ‫נשארה ממשלת הארץ בידי חכמי התורה, ורק שם‬ משפחת ‫החשמונאים הי׳ נקרא על הממשלה, אבל בעצמו של דבר הי׳ הכל עומד תחת יד‬ ‫הפרושים‪ ,‬ככל אשר הי׳ בכל ימי שלמינון‪.‬‬
‫אבל כמה טוב ויפה הי׳ הדבר‪ ,‬ועד כמה היתה אז ארץ יהודה ברום מעלתה,‬‬ ‫לא הערביים ולא יתר שכני הארץ לא היו מרהיבים בנפשם לא לבד לבקוע‬ אל ‫ארץ יהודה, כי אם שהיו ‫שוקטים במכונם ‫ולא ‫היו מרהיבים בנפשם גם לנגוע‬ בקצה גבולם ככל אשר הי׳ בימי שלמינון‪.‬‬
‫ובפנים הארץ היו בני יהודה מתענגים על רוב טובה‪ ,‬והיו מבצרים ומחזקים‬ ‬‫
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‫רעב‬
‬‫ ‫את מעמדם יום יום ככל אשר באה כל הארץ אל המנוחה לפני זה בימי שלמינון‬ ‫וממשלת הפרושים‪. ‬‬ ‫ולא דאה עליהם הנשר הרומי, ולא ידעו לא מאנטיפטר ולא מהורדוס בנו‬ ‫ולא מנציבי הרומיים אשד כולם יחד אכלו את יהודה ואת נוהו השמו, ויביאו את‬ ‫חורבן הארץ. ‫
ואם משפחת החשמונאים הותה מושלת בארץ בהנהגת הפרושים, ולא תחת‬ ‫הנהגת הצדוקים מגיני הארץ היותר חזקים אשר כל מושלי ארץ יחתו משמם‬ ‫הגדול, לא הי׳ בזה רע כל עיקר אחרי אשר כל הארץ היתה שלוה ושקטה, וכל‬ ‫טוב ד׳ בידם, והצלחתם תעלה כפורחת.
‫עתה הנה הפיקו אריסטובלוס והצדוקים את כל חפצם ובמות שלמינון נקרא‬ ‫שם הממשלה מפורש על שם אריסטובלוס, הפרושים דבר לא הי׳ להם בההנהגה, ‫וכל הארץ שבה כבימי ינאי לממשלת הצדוקים. העם עמדו משתאים ומשתוממים‬ ‫למראה בלהות אשר ידעו מראש כי מרה תהי׳ אחריתם ידעו כי ייסרו אותם‬ ‫הצדוקים ואריסטובלוס קשה‪ ,‬ויקחו נקמתם מהם‪ ,‬כלשונו של יאזעפוס אלטטי׳‬ ‫‪XIII, 16, 5‬ ידעו כי כאשר אך יראו אריסטובלוס והצדוקים כי הממשלה נכונה‬ ‫בידם יציעום חללים בראש כל חוצות ויוקיעום לעיני השמש‪ ,‬ידעו כי נכונים להם‬ ‫שפטים בבתי כלאים ובבור צרה‪ ,‬וידעו כי יהי׳ עליהם לקחת כלי גולה וללכת‬ ‫אל ארץ לא להם‪.‬‬
‫כי על כן אף כי לא הניחו אותם חכמי התורה להלחם עם הצדוקים‬ ‫ואריסטובלוס‪ ,‬אבל עמדו מנגד‪ ,‬והאחים התנגחו יחד עד אשר נתנו את הארץ‬ ‫בידי הרומיים‪.‬‬
‫והם ראו כי הורקנוס טוב לפניהם יותר מאריסטובלוס כי בהיותו כצל בנטותו‬ ‫הנהו דרוש מאד לכל חפצם‪ ,‬כי על כן קראו אותו בשם מושל יהודה והורקנוס זה‬ ‫אשר גם הוא דבר לא הי׳ לו עם העם התמכר ביד איש עצתו אנטיפטר האדומי‪.‬‬
‫עתה הנה פגע בהצדוקים מי שתקיף מהם האיש אשר לא יחת גם הוא‬ מתחבולות ברשע‪.‬‬ ‫
השם אשר לקהו להם הצדוקים מסוף ימי יוחנן עד אחרי אריסטובלוס השני‬ ‫הי׳ כי הם הנם העמודים אשר בית החשמונאים נשען עליהם‪ ,‬וכי אך הם יגינו על‬ ‫בית הממשלה‪ ,‬אשר הפרושים והעם ירצו להורידם מכסאם‪.‬‬
‫והשם אשר נוסף על זה להצדוקים בסוף ימי שלמינון הי׳ כי הם הנם‬ ‫עומדים לימין אריסטובלוס נגד הורקנוס ואחר זה נגד הורקנוס ואנטיפטר‪.‬‬
‫ועל כן הנה נהפך להם הדבר עתה לרועץ‪ ,‬כי בהמיר ארץ‪ ,‬ואנטיפטר הי׳‬ ‫המושל ביהודה‪ ,‬וידגול בשם הורקנוס‪ ,‬הנה כשם שנשמר מכל תחבולות אריסטובלוס‬ ‫עצמו‪ ,‬כך נשמר מכל תחבולות הצדוקים העוזרים על ידו‪ ,‬ואשר גורלו הי׳ מעתה‬ גם גורלם‪.‬‬
‫והדבר הזה הי׳ גם אחר זה כל ימי הורדוס בן אנטיפטר‪ ,‬ונתחזק בימיו גם‬ ‫עוד יותר‪ ,‬מפני שהוא כבר רדף בחרב נוקמת את כל בית החשמונאים וכל נצר‬ ‫משרשם‪ ,‬אשר הצדוקים העמידו פנים במשך זמן גדול מימי יוחנן כהן גדול עד‬ ‫אריסטובלוס השני כי כל דבר הבית הזה נשען עליהם‪ ,‬וכל ימי אנטיפטר אביו‬ ‬‫
‫‪544‬‬
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‬‫ ‫אשר לחם עם אריסטובלוס ובניו הי' לו יחד עם זה גם מלחמה נגד הצדו‬קים וכל‬ ‫אגפיהם‪.‬‬
‫כי על כן נתרחקו עתה הצדוקים לגמרי לא לבד מהממשלה, כי אם גם‬ ‫מבל משרה רשומה במדינה‪.‬‬
‫ואחרי אשר כתה דתית לא היו מעולם וכל ענינם הי׳ רק מפלגה מדינית‬ ‫המשתמשת בכל תחבולות ערמה ומזמה שתהי׳ הממשלה רק בידם‪ ,‬מפלגת אבירים‬ ‫אשר דבר אין לה עם העם‪ ,‬וכל מעשיהם רק למצוא הדרך איך למשול עליהם‬ ‫ביד חזקה.
‫כי על כן הנה בימי אנטיפטר וביותר עוד בימי הורדוס וימי ארכעלאוס כבר‬ ‫לא הי׳ להם מקום כלל‪ ,‬והוכרחו לצמצם עצמם רק בתור אנשים פרטים. ‬
‫ועל כן נראה לפנינו דבר נפלא כי כל ימי שמעיה ואבטליון, בני בתירא, והלל ושמאי‪ ,‬אין זכרונם בא לפנינו, ואין שם לא ויכוחים עמהם ולא דבר של‬ ‫פרסום‪ ,‬כאלו כבר אבדו ואינם‪.‬‬
‫אבל אחר זה בימי נציבי רומא‪ ,‬אשד אז ענה הכסף את הכל‪ ,‬אז נשמע את‬ ‫קולם עוד הפעם סואן ברעש‪ ,‬ואז נשמע אותם עוד הפעם קוראים למהלומות‪,‬‬ ‫וראשיהם גם עשו חוזה עם נציבי רומא ויחלקו ביניהם שלל‪ ,‬ויהי מעשיהם אז על‬ ‫הדרך הזה עצמו אשר הלכו בו בהימים הראשונים כאשר היו בני ישראל תחת‬ ‫יד היונים וככל אשר נראה זה לפנינו בבואינו אל מעשי הימים ההם‪.‬‬
‫זה הוא כל דבר הצדוקים מראשם לסופם‪ ,‬דבר אבירים בעם אשר כל‬ ‫מעשיהם כוננו רק למטרה אחת איך לכבוש את העם תחתיהם, ולדרוך עליו‬ בנעלים.‬‬
‫ואחרי כל מה שנתבאר לנו בכל פרשת המעשים‪ ,‬הנה אם נחקורה לדעת‬ ‫זאת ואם נשוב להתבונן בהם אז נבין גם אנחנו הרחוקים מהימים ההם ונמצא‪.‬‬
‫כי אחרי ימי ממשלת הצדוקים מימי יוחנן כהן גדול עד סוף ימי אלכסנדר‬ ‫ינאי‪ ,‬אשר הפכו אז את ארץ יהודה לתהו ובהו, עד כי גם מעריצי הצדוקים‬ ‫כ‬החכם גרעץ יאמרו גם הם כי הארץ רגזה תחתיה ונעקרה ממוסדותיה, וכאשר‬ ‫יאמר גם החכם קראכמאל־הזקן "ככה על כל פנים זמן איזה שנים (של ימי‬ ‫שלמינון) שבה הארץ למנוחה ומטוה‬רה מעט גם מטומאותיה כל מיני השחתה ‫שגברו בה בימי ינאי (ממשלת הצדוקים) השובבים"‪.‬‬
הנה נבין גם אנחנו כהיום כי לא הי׳ אז עצה אחרת לרפא את כל שבר‬ ‫יהודה כי אם כמו שעשתה שלמינון אחרי מות אלכסנדר ינאי‪ ,‬כי בית החשמונאים‬ ‫ישבו לכסא הממשלה‪ ,‬אבל בעצמו של דבר נהגו חכמי התורה את כל דבר הממשלה ‫יחד עם העם‪.‬‬
‫ולו נשאר הדבר כן נם לאחר מותה, ואלו הבינו זה גם בניה, אריסטובלוס‬ ‫והורקנוס‪ ,‬ואלו לא שמע אריסטובלוס לדברי הצדוקים‪ ,‬ואלו לא התנפל הורקנוס‬ ‫בזרועות אנטיפטר האדומי‪.‬‬
‫אז הי׳ שלום אמת במדינה‪ ,‬העם כולו בעצומיו הי׳ עומד לימין הממשלה, ‫ובית החשמונאים ישבו לכסא בשלות השקט‪ ,‬בני יהודה היו מתענגים על רוב טובה‪,‬‬ ‫ומנוחה שלמה מבית ומבחוץ‪ ,‬ככל אשר הי׳ אך זה עתה בימי שלמינון‪ ,‬ואז לא‬ ‫נמסרה הארץ בידי הרומיים, ולא ישבו לכסא לה לא אנטיפטר האדומי ולא הורדוס‬ ‬‫
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‫רעג‬
‬‫ ‫ובניו‪ ,‬ולא באו כל הצרות הנוראות על ידי נציבי רומא‪ ,‬ולא חרב הבית‪ ,‬וישראל‬ ‫לא גלה מעל אדמתו‪.‬‬
‫אבל הורקנוס ואריסטובלוס בני ינאי גודלו על ברכי הצדוקים‪ ,‬ולא ידעו כי‬ ‫אם דרכם‪ ,‬ועל כן לא לבד כי לא יכלו להבין את אשר הבינה אמם‪ ,‬כי אם‬ ‫להיפך שכדברי יאזעפוס המפורשים הנה הי' אך זה טעם הדבר אשר מרד‬ ‫אריסטובלוס באמו בחייה מפני כי דאג אשר במותה תעמוד כל משפחתו תחת יד‬ ‫הפרושים‪.‬‬ ‫
והנה שב והקים לו ממשלת הצדוקים גם עתה אחרי אשר כבר נלאה העם‬ ‫לשאת עול סובלם‪ ,‬כי על כן באה אלינו כל הצרה הגדולה הזאת‪.‬‬
‫את אשר נוכל להאשים את ראשי ישראל בימים ההם‪ ,‬הוא לגמרי להיפך‬ ‫מדברי החוקרים החדשים, עונם וחטאתם נוכל למצוא רק בזה‪ ,‬מדוע התרחקו כל‬ ‫כך מכל דבר ממשלה ומשרה‪.‬‬ ‫
ואחרי אשר עתה בכל ימי שלמינון היתה עיקר הממשלה בידם מדוע נערו‬ ‫כפיהם‪ ,‬ונתנו לאריסטובלוס להפיק חפצו‪ ,‬ומדוע לא שמעו לעצת שלמינון המלכה‬ ‫לפני מותה כי יעמדו בראש כל העם בעצומיו אשר הי׳ רק עמהם‪ ,‬ובראש בני‬ ‫החיל אשר נשארו באמנה אתם‪ ,‬ומדוע לא לחמו עם אריסטובלוס והצדוקים‪ ,‬להשיב‬ ‫את המבצרים וכל דבר הממשלה רק לידם הם‪ ,‬ולהביא את הורקנוס ואריסטובלוס‬ ‫תחת מתג ורסן‪ ,‬כי יסורו למשמעתם‪ ,‬ככל דבר העם וכחפצם‪.‬‬ ‫
אבל אין ספק כי הי׳ זה מפני כי ידעו היטב את אריסטובלוס ואת הצדוקים‬ ‫והבינו כי בצר להם וכאשר יצרו צעדיהם אז יפנו אל הרומיים לעזרה, ואז יאבד‬ ‫מארץ יהודה כל עמדתה ברשות עצמה, כמו שעשו באמת אריסטובלוס והצדוקים‬ ‫אחרי אשר צרו צעדיהם על ידי אנטיפטר והערביים‪.‬‬
‫ועד כמה נוכל להתפלא ולהשתומם על חכמתם הגדולה רוחב דעתם ועינם‬ החודרת‪.‬‬ ‫
כי אלו עשו כחפץ שלמינון‪ ,‬להלחם עם אריסטובלוס ולהדוף אותו ואת‬ ‫הצדוקים‪ ,‬ולהושיב לכסא את הורקנוס החלש ואין ידים תהת הנהגתם הם‬ ‫ואריסטובלוס והצדוקים בודאי הלא עשו גם אז כאשר עשו עתה לפנות אל‬ ‫הרומיים לעזרה‪.‬‬
‫אז היינו גם אנחנו כולנו חושבים, כי מתוך חפץ חכמי התורה לבלי להניח מידם‬ ‫את דבר הממשלה במדינה, ומתוך רצונם להאריך את ימי ממשלתם בארץ, ולבלי‬ ‫להוציא את מיתרי הממשלה מתחת ידם, קראו מלחמה על אריסטובלוס להדיחו‬ ‫משאתו, אף כי רק הוא הי׳ ראוי למלוכה ולא הורקנוס, ואין אדם נתפס על צערו‬ ‫אם עמד על נפשו וקרא לעזרה את הרומיים, והנה באה על ידם כל צרת בת יהודה.
‫והנה הבינו הם כל זה מראש ובצדקתם הגדולה ורוחב דעתם, ובהיות כל‬ ‫מעשיהם רק לטובת העם, הניחו מידם כל ההנהגה ויקבלו עליהם מרות הצדוקים‬ ‫וממשלתם אף כי ידעו היטב שכאשר אך תכון הממשלה בידם אז יהיו כל חכמי‬ ‫התורה נמסרים לפי חרב, אם לא יעזבו את הארץ, ואם לא יברחו אל נפשם.
‫אבל את אשר נשמרו חכמי התורה מלעשות אז בהיות אצלם טובת עמם‬ ‫לכל לראש, הנה לא שמו לב לזה אנטיפטר האדומי והורקנוס ההולך אחריו, ואם‬ ‫חכמי התורה לא רצו לעמוד בראש כל העם ובראש הצבא להלחם עם אריסטובלוס, ‫‬‫
‫‪546‬‬
‫סוף דבר הצדוקים בימי ממשלתם‬
‬‫ ‫הנה עשו זה אנטיפטר והורקנוס על ידי הערביים‪ ,‬ואז באמת פנה אריסטובלוס אל‬ ‫הרומיים‪ ,‬וכנסת ישראל אמרה את אשר יגורתי בא.
‫כאשר פנה אריסטובלוס אל הרומיים‪ ,‬אז פנו אליהם גם אנטיפטר והורקנוס‪.‬‬ ‫והרומיים הם מצאו כי הורקנוס‪ ,‬אשר הנהו גבר לא יצלח‪ ,‬טוב לפניהם הרבה יותר‬ ‫לקרוא עליו שם מושל יהודה‪ ,‬ועל ידי זה באה עתה כל ההנהגה תחת יד אנטיפטר האדומי‪.‬‬
‫את הצדוקים הרחיק אנטיפטר מכל הנהגה וכל דבר הממשלה‪ ,‬בהיותם כרוכים‬ ‫אחרי אריסטובלוס ובהיותם אנשים החפצים גם הם בשלל המדינה כמוהו‪.‬‬
‫אבל גם חכמי התורה לא נקו רע‪ ,‬ואף כי התרחקו גם מעצמם מכל משרה‬ ‫ומכל ממשלה‪ ,‬עד שאבטליון אמר גם בישבם לעצמם "חכמים הזהרו (גם) בדבריכם״‬ ‫הנה מצא אנטיפטר כי גם דבר הבית דין הגדול הוא לו למכשול בדרכו‪,‬‬ ‫כי על ידי הבית דין הגדול המיוחד לכל ישראל יצאו ובאו דברים רבים במדינה‪.‬‬ ‫וזה לא הי׳ לפי חשבונו של אנטיפטר אשר כבר שם מבטו להנחיל לו ולבניו‬ ‫שבט מושלים ביהודה‪.‬‬
‫כי על כן בטל את דבר הבית דין הגדול‪ ,‬ולהסתיר מעשיו לבלי יראו אותו‬ ‫על זה העם ברע עשה זה על ידי גאביניוס שר צבא הרומיים ככל אשר כבר‬ ‫נתבאר לנו כל ענין הדבר בדברינו על סוף ימי החשמונאים ‪.53 - 70‬‬ ‫זה הוא כל דבר הצדוקים בארץ מראשית ימיהם בימי היונים עד סוף‬ ‫ימיהם בימי הרומיים‪.‬‬
‫עוד כל ימי היונים נקראו בשם מתיונים‪ ,‬וכאשר עלו היונים מהארץ‬ ‫ובני יהודה היז ממשלה לעצמם נקראו מאז והלאה בשם צדוקים‪ ,‬אבל כל‬ ‫יסודם כל ענינם וכל דרכם נשאר גם אז את אשר הי׳ לפני זה‪ ,‬ותהי ידם נגד‬ ‫כל העם עד אשר שבו בני יהודה ויאבדו את ממשלתם לעצמם‪ ,‬ויבואו‬ תחת עול הרומיים‪.‬‬ ‫
אז עברו ובטלו ויהיו כלא היו‪ ,‬וכל ימי אנטיפטר והורדוס בנו לא נשמע‬ ‫מהם דבר‪.‬‬ ‫
אבל בימי נציבי רומא התנערו מעפר ונפגוש אותם עוד הפעם על כל מדרך‬ ‫כף רגל ונראה את ענינם בבואינו לימים ההם‪.‬‬ ‬‫
‫‬‫ תקופת ימי התנאים‪.‬‬
‫בראשית ימי הורדוס הותחלה תקופה חדשה בדברי ימינו תקופת ימי‬ ‫התנאים‪.‬‬
‫עוד בימי אבי הורדוס‪ ,‬בימי אנטיפטר האדומי נתבטל הבית דין הגדול של‬ ‫כל ישראל‪.‬‬
‫ימי בני בתירא אשר באו אחר זה היו ימי המעברה הימים אשר היתה‬ ‫תקות בני ישראל גדולה‪ ,‬כי עוד ישתנו פני הדברים‪ ,‬וכל סדרי המדינה ישובו‬ למקומם.‬‬
‫אבל כאשר בית החשמונאים נדחה לגמרי‪ ,‬ותחת אשר עד עתה משל‬ ‫אנטיפטר האדומי בשם הורקנוס‪ ,‬ואחר זה גם משל אנטינגוס בן אריסטובלוס זמן‬ ‫קצר על רגלי עצמו‪ ,‬הנה תחת זה העמידו עתה ברומי את הורדוס למלך יהודה‪.‬‬
‫אז ראו חכמי ישראל את עב הענן אשר יעיב באפו, ויכירו וידעו כי לא‬ ‫במהרה ישובו העבים‪ ,‬ולא בזמן קרוב כאור בוקר יזרח שמש‪ ,‬ויכירו וידעו כי אי‬ ‫אפשר עוד להניח הדברים להתנהג מתוך סדרים שלא נבראו אלא לשעה‪ ,‬ויחלו‬ ‫לחשוב מחשבות לסדר להם דבר קיים לפי מעמד הדברים עתה‪.‬‬
‫דרכם אשר בחרו אז הי׳ לצמצם הכל בתוך כותלי בית המדרש‪ ,‬בידעם‬ ‫היטב כי בכל אשר יתנו לכל זה צורה של זעיר אנפין יכיר העם מיד את כל‬ ‫האור והחיים אשר הנם שם‪ ,‬ויהי לבב חכמי ישראל בטוח‪ ,‬כי לאט לאט ישוב הדבר‬ ‫לכל איתנו הראשון‪ ,‬ולכל תואר פניו מימי קדם‪ ,‬בהיות כל זה על פי חפץ כל‬ ‫העם‪ ,‬ועל פי דרכם ורוחם‪.‬‬
‫וד׳ שלח להם את מלאכו לפניו‪ ,‬והלל הבבלי עלה מבבל ובא אז לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬והנה מצאו את האיש אשר הם מבקשים‪ ,‬להעמיד אותו ראשון לכל‬ ‫בית ישראל‪.‬‬
‫והנה מצאו לפניהם את ראש הדור אשר נקבצו בו כל חמדת ישראל וכל‬ סגולת התורה יחד‪.‬‬ ‫
כי גם לבד היותו ראש וראשון לכל חכמי הדור בגדולת תורתו‪ ,‬היו גם‬ ‫מדותיו גדולות ונפלאות עד אשר הגיעו עד קצה גבול הטוב‪ ,‬וקצה הגבול של כל‬ ‫מרום ונשא‪ ,‬והנה עטרה אותו גם חכמה נפלאה בדרכי העולם, עד כי ברבות‬ ‫הימים נשאו פניו נם הורדוס האדומי וכל אגפיו‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪548‬‬
‫תקופת ימי התנאים‬
‫‬‫ ‫ובבואו והנה האירה כל הארץ מכבודו‪ ,‬ולא לבד חכמי התורה כי אם גם‬ ‫כל העם הביטו אליו ונהרו וימצאו בו את העמוד אשר יכלו להשען עליו‪ ,‬ורוח‬ ‫החיה אל כל המקום אשר דרכם ולבם שם‪.‬‬
‫בני בתירא מהרו ויתנו בידו הנשיאות אשר ברגע ההיא לא הי׳ זה בתור‬ ‫ראש הבית דין הגדול‪ ,‬אשר נתבטל לפני זה ולא הושב עוד למקומו‪ ,‬כי אם בתור‬ ‫ראש מתיבתא‪ ,‬ראש בית המדרש לתורה‪.‬‬
‫ואחרי אשר בימי בני בתירא‪ ,‬אשר הסדרים הראשונים בטלו‪ ,‬ותחתיהם שמשו‬ סדרים לפי שעה‪ ,‬הי' אז שמאי הזקן ראש לחכמי התורה‪.‬‬
‫כי על כן הנה בחששם לכבודו הגדול של שמאי הזקן, ויחד עם זה גם‬ ‫מפני יראתם את הורדוס‪ ,‬אשר אם הי' נתבטל עתה גם דבר ב‬ני בתירא וגם בית‬ מדרשו של שמאי הזקן והלל הי' מאחד הכל תחת ידו‪ ,‬הלא היו ‫הדברים בולטים‬ ‫‬‫כי שבו כל הכוחות והתאחדו יחד‪.‬‬
‫ראו הכרח להניח גם את בית מדרשו של שמאי הזקן להשאר במקומו‪.‬‬
‫ועל ידי זה ומתוך מעשי הימים נעשה עתה חדשה בארץ. שני בתי הוועד‬ ‫שוים בתואר ובקומה עומדים זה בצד זה בירושלים עצמה‪ ,‬דבר אשר לא הי'‬ לא לפני זה ולא לאחר זה בכל ימי המתיבתות‪.‬‬
‫וזה הי׳ תחלת ימי התקופה החדשה הזאת היא תקופת ימי תנאים‪.‬‬ ‫ויהי הדור הראשון להם הלל ושמאי(א) ראשי שני הבתים האלה אשר‬ ‫יסדו ואשר נקראו מאז והלאה בשם בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫‬‫
פרק ב‪.‬ ‬
‫‬‫ ‫בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫הדבר הזה כי בית שמאי ובית הלל הנם שני בתים אשר הוקמו על ידי‬ ‫שמאי והלל כל אחד מהם בראשית ימי פעולותיו‪ ,‬זה הוא כל כך פשוט ומבואר‬ ‫מעצמו עד שלא הי׳ צריך לא לבאר הדבר‪ ,‬וגם לא לדבר על זה כל עיקר‪.‬‬ ‫‬‫
--------------- ‫‬‫
(א) מיראתם את הורדוס ומהשמרם ממנו, עשו מתחלה גם זאת כי הושיבו למשנה להלל את מנחם, אשר הורדוס הי׳ הפץ ביקרו, ואשר כבר הגיד להורדוס בימי עלומיו כי יהי' למלך.
אבל זה נתהפך להם מיד לרועץ כי בהיות מנחם נוטה לדרכי האיסיים, הביא עמו ערבובי' בין התלמידים. והלל בחכמתו ורוחב דעתו עלה בידו כי מנחם ‬הניח את מקומו, וגם כל התלמידים הנתלים בו יצאו עמו. והן דברי המשנה בחגיגה ט"ז "יצא מנחם" ובברייתא שם שיצא ויצאו עמו שמנים זוגות ‫תלמידים‪ ,‬והיינו כל אלה אשר אין רוח חכמים נוחה מהם.
‫ותחת מנחם עלה בידי הלל לתת משרת בן זוגו על שמאי הזקן, ועל ידי זה נעשה גשר של זהב בין שני הבתים הגדולים האלה, כי בדברים כוללים כבר התחילו להוועד יחד והיה זה אחד מהדברים אשר ‬‬ ה‫ושיב הלל הסדרים למקומם גם בתוך צורתם החדשה.
ובכל עריצותם של הורדוס ובני הנכר הרודים על ידו דבר לא הי' להם עם שני הבתים לתורה האלה ‫בנשאם פני הלל עי׳ יאזעפוס אלטטי' ‪XV, 10, 4‬‬
ואף ‫כי היו אז ימים רעים ליהודים בכלל, הנה הי' אז מצב ‬חכמי התורה במקומם אחרי החרב בימי הרומיים בשעה שלא גזרו שמד ולא רדפו דבר התורה ביחוד ‫‬‫
‫תקופת התנואים בית שמאי ובית הלל‬
‫רעה‬
‫‬‫ ‫אבל בדברי ימינו אשר שממו שעריהם‪ ,‬וכותביהם התרחקו לגמרי מכל‬ ‫חקירה לא יפלא אם גם דברים היותר פשוטים אבדו ואינם‪ ,‬או נעקרו ונתהפכו‪.‬‬
‫והרב פראנקעל בספרו דרכי המשנה באין אומר ודברים בא וכותב בהחלט כי רק‬ ‫אחרי מות הלל ושמאי נחלקו לשני בתים‪ ,‬ואך אז קמו בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫ובחשבו בטעות כי אך מבית שמאי ובית הלל הותחלה התורה‪ ,‬וכי הם היו‬ ‫חכמי ההלכה היותר ראשונים‪ ,‬יקום בעמוד ‪ 45‬ויאמר:‬ "לחכמי ההלכה נמצאים ששה דורות והתחלתם מבית שמאי ובית הלל וכו׳‬ ‫תלמידי שמאי והלל נחלקו לשני בתים אבל לא לשתי כתות וכמאמרם‬ ‫אעפ״י שנחלקו בי‬ת שמאי ובית וכו' משך ימי בית שמאי ובית הלל הוא לערך‬ ‫מאה ועשר שנה‪.‬" ‬
‫ויבאר שם את המאה ועשר שנים האלה בהערה ‪ 3‬בדברים קצרים ויאמר:‬
"ששים שנה ממות הלל עד חרבן הבית וחמשים ושתים שנה עד מלחמת ביתר"‪.‬‬
‫והנה בלא חקירה של כלום הוא בא בהחלטות כאלה אשר יערבבו את כל‬ ‫דברי תקופת התנאים מראשם לסופם‪.‬‬
‫מעבר האחד הנהו ממשיך את זמן שני הבתים האלה מאה ועשר שנה‬ ‫מאחרי מות הלל‪ ,‬דהיינו כמעט עד סוף ימי התנאים‪.‬‬
‫ומעבר השני הנהו מאחר את תחלת זמנם עד אחרי מות הלל ושמאי‪ ,‬וכי‬ ‫רק אחרי מותם נחלקו לשני בתים‪.‬‬ ‫
ואמנם כן כי גם בלא כל בירורי הדברים אשר יבואו לפנינו‪ ,‬הנה אם הי׳‬ ‫הרב פראנקעל משים לב לדבריו הי׳ יכול להכיר טעותו גם מעצמו‪.‬‬
‫וגם מתוך דבריו בעצמו הי' יכול לדעת שדבר שני הבתים האלה הוא שני‬ ‫בתים אשר יסדו שמאי והלל עצמם כל אחד בראשית ימיו‪.‬‬
‫כי הנה בעמוד ‪ 46‬הערה ‪ 4‬יאמר פראנקעל בעצמו‪:‬‬ "בית שמאי קדמו בזמן לבית הלל כי עמדו כבר בחיי הלל‪ ,‬ולכן קדמו‬ ‫במשנה וברייתא לבית הלל‪.‬״‬
‫אבל הלא דבר זה אי אפשר להיות ולא יכול להיות במציאות‪ ,‬אם לא‬ ‫שבית שמאי נוסד עוד טרם עלה הלל מבבל‪ ,‬והלל בבואו יסד את בית הלל‪,‬‬ ‫ויהיו מאז ואילך לשני בתים‪.‬‬ ‫
ורק תמהון הוא לראות איך אפשר לאיש לבלי לשום לב לדבריו כל כך‪.‬‬ ‫הוא עצמו יאמר: "בית שמאי קדמו לבית הלל"‪.‬‬ ‫ואחרי שהדבר כן איך אפשר כי נתחלקו לשני בתים אחרי מות הלל‬ ‫ושמאי‪ ,‬או אחרי מות שמאי ובחיי הלל‪ ,‬הרי אז כבר היו גם בית הלל‪ ,‬ואיך זה‬ ‫קדמו בית שמאי לבית הלל‪.‬‬
‫כי אם בימי שמאי והלל הי' שם רק בית המדרש אחד לכולם‪ ,‬ושם למדו‬ ‫לתלמידיהם הלל ושמאי יחד‪ ,‬אם כן‪ ,‬בין שנתחלקו אחר זה בית שמאי מבית‬ ‫הלל ועזבו את בית המדרש הכללי אשר הי׳ לשניהם יחד ויסדו להם בית לעצמם‪,‬‬ ‫ובין שתלמידי הלל עשו כן‪ ,‬והם עזבו את בית המדדש הכללי‪ ,‬וילכו ויסדו‬ ‫להם בית המדדש לעצמם‪.‬‬
‫הנה בין כך ובין כך ברגע ההיא אשר היו שם בית שמאי לעצמם‪ ,‬ברגע‬ ‫ההיא עצמה היו שם גם בית הלל לעצמם‪.‬‬ ‫‬‫
560
תקופת התנאים בית שמאי ובית חלל‬
‫‬‫ ‫וכל כך לא שמע את אשר ידבר עד שיסתור עצמו גם בנעימה אחת בתוך‬ ‫דבריו בהערה זו עצמה‪ ,‬כי יאמר‪:‬‬ "בית שמאי קדמו בזמן לבית הלל כי עמדו כבר‬ בחיי הלל‪.‬״‬ ‫
אבל הלא אם עמדו רק בחיי הלל אם כן אין ‬מקום ואין דרך כי יהיו‬ ‫קודמין בזמן לבית הלל‪ ,‬שהרי משעה זו עצמה שיסדו ‬‫להם תלמידי שמאי בית‬ ‫המדרש לעצמם‪ ,‬הנה נשארו מאז ואילך גם בית הלל ‬‫לעצמם‪ ,‬ויהיו מאז שני‬ ‫בתים בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
וכל כך לא חשב דרכו עד שעשה מזה גם טעם על אשר במשנה וברייתא‬ ‫הקדימו כל פעם בית שמאי לבית הלל ויאמר‪:‬‬
"בית שמאי קדמו בזמן לבית הלל כי עמדו כבר בחיי הלל ולכן קדמו‬ במשנה וברייתא לבית הלל‪.‬״‬
‫ולא הרגיש שאם היו הדברי׳ כדבריו שבית שמאי נתחלקו רק בחיי הלל‪,‬‬ ‫אז היו בית הלל צריכים להיות קודמים על פי הטעם הזה‪.‬‬ ‫שאם בית שמאי עמדו ונתחלקו רק בחיי הלל‪ ,‬ולא היו כן מראש‬ ‫ומבראשונה עוד קודם בא הלל‪ ,‬כי אם שתלמידי שמאי אחרי מות שמאי עזבו‬ ‫את בית המדרש הכללי בחיי הלל ויסדו להם בית המדרש חדש לעצמם‪ ,‬אם כן‬ ‫הלא קדם בית מדרשו של הלל ובית הלל לבית מדרשם של בית שמאי‪.‬‬
‫ולא לבד שקדם לו בזמן כי אם שבהכרח הי׳ אז גם ראשון במעלה‪ ,‬בהיות‬ ‫הלל עדין חי ועומד בראש תלמידיו ובית מדרשו‪ ,‬ובהיות נם בית מדרשו הבית‬ ‫הגדול אשר שם הרביצו תורתם גם שמאי והלל יחד‪ ,‬בית המדרש הכללי‪ ,‬וחכמי‬ ‫הדור אשר ישבו שם היו גם הם את אשר היו לפני זה ובכל סידורם ובמקומם‬ ככל אשר הי׳ שם מאז ומקדם‪.‬‬
‫ולהיפך בית שמאי היו לפי זה אך דבר חדש אשר עשו זה עתה‪ ,‬ונפרדו‬ ‫מהלל זקן הדור‪ ,‬ומבית המדרש הכללי‪ ,‬ויהיו רק נפרדים ובודדים עד שגם לא‬ ‫שמו להם ראש‪.‬‬ ‫
והלא דבר ברור הוא באין ספק כלל שאם הי׳ הדבר כן אז בהכרח הי'‬ ‫צריך להיות במשנה ובברייתא דברי בית הלל קודם‪.‬‬ ‫
ודברים פשוטים כאלה לא הי׳ פראנקעל יכול להבין ויסתבך בהן עד‬ ‫שנתהפכו לו הדברים ויבוא ויתן זה לטעם על אשר במשנה ובברייתא קדמו בית‬ ‫שמאי לבית הלל‪.‬‬
‫ונפלא הדבר לראות עד כמה לא שמו לב גם להציונים אשר עשו להם‪.‬‬ ‫כי הנה יאמר בעמוד ‪ 46‬בשתי הערות זה אחר זה‪.‬‬ ‫
"ודע דמביצה ד׳ (כ׳) נראה דבית שמאי עמדו כבר בחיי הלל. בית שמאי‬ ‫קדמו בזמן לבית הלל כי עמדו כבר בחיי הלל‪.‬״‬
‫ולא ראה ששם בביצה כשם שהוזכרו שם באותה מעשה בית שמאי‪ ,‬כך‬ ‫הוזכרו באותה מעשה עצמה גם בית הלל‪.‬ ‬
‫וכשם שמבואר משם שבית שמאי עמדו כבר בחיי הלל כך מבואר שם‬ ‫שגם בית הלל עמדו כבר בחיי הלל‪ ,‬כי הוזכרו שם בהברייתא גם בית שמאי נם‬ ‫בית הלל יחד‪ ,‬ולשון הברייתא שם‪:‬‬ ‫‬‫
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל
רעו
‫‬‫ "תנו רבנן מעשה‬ בהלל ‫הזקן וכו' ואותו היום גברה ידן של בית שמאי על ‫בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והי' שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן‬ ‫ובבא בן בוטא שמו שהי' יודע שהלכה כבית הלל ושלח וכו' ואותו היום גברה‬ ידם של בית הלל וכו'" (ועי' לפנינו בפרק ה')‪.‬‬
‫ומבואר ומפרש שעמדו אז גם בית שמאי גם בית הלל‪.‬‬ ‫ואמנם כי בכל חקירותיהם גם לא שאלו ארחות עולם‪ ,‬ולא שמו לב גם‬ ‫לטבע הדברים ומהלכן‪.‬‬
‫כי אם לא הוקם בית שמאי בשעתו על יד שמאי עצמו בראשית ימיו‪,‬‬ ‫ולא הוקם בית הלל על ידי הלל עצמו בראשית ימיו‪ ,‬כי אם שאחרי מות שמאי‬ ‫ובחיי הלל באו תלמידי בית שמאי ונתחלקו מבית המדרש הכללי ויעזבו את הלל‬ ‫ובית המדרש אשר לכל חכמי הדור יחד‪ ,‬וילכו ויעשו חדשה בישראל ויסדו להם‬ ‫בית המדרש מיוחד לעצמם.‬‬
‫הלא אי אפשר הדבר כי אם מתוך מחלוקת גדולה וכבירה אשר הי׳ להם‬ ‫אז עם הלל עצמו‪.‬‬
‫אבל הלא ידע גם פראנקעל כי אין גם זכר מזה בכל דברי ימי ישראל‪.‬‬ ‫ואם בכל ימי שמאי רבם ישבו יחד‪ ,‬הלא אי אפשר שגרם לזה שיטת רבם‬ ‫השונה משיטת הלל‪.‬‬
‫ואיך שיהי' הדבר הנה לא יוכל להיות ספק כלל שאם רק אחרי מות שמאי‬ ‫נפרדו מבית המדרש הכללי ויעזבו את הלל רבן של ישראל‪ ,‬אי אפשר הדבר כי‬ ‫אם על ידי סיבה נדולה מבחוץ‪ ,‬ואי אפשר הדבר כי אם שהי׳ אז מחלוקת גדולה‬ ‫כוללת עד שנעשה אז דבר שלא הי' לא לפני זה ולא לאחר זה‪.‬‬
‫ובכל זה אין גם זכר מזה‪.‬‬
אף גם זאת שאם אחרי מות שמאי עזבו את הלל ויסדו להם בית המדרש‬ ‫לעצמם הדומה לגמרי בכל כחו עם בית הלל‪ ,‬הלא בהכרח הי׳ עליהם להקים גם‬ ‫להם ראש מיוחד‪ ,‬ראש המתיבתא ההדשה אשר יסדו הם‪.‬‬
‫אבל הלא לבד הלל אשר הי׳ ראש לבית הלל ולבד שמאי הראש לבית‬ ‫שמאי‪ ,‬אין להם לבית שמאי ראש אחר‪ ,‬ואין גם זכר מזה בשום מקום‪.‬‬
‫ואמנם כן כי החוקרים האלה לא ביררו לעצמם את כל מעשה הימים בסוף‬ ‫ימי החשמונאים‪ ,‬ולא ביררו לעצמם לא זמנם של שמעיה ואבטליון ולא כל דבר‬ ‫המעשים לפני ימי שמאי והלל‪ ,‬ועל כן נסתבכו בהכרח בכל חקירותיהם בסדרי‬ ‫מעשי הימים ההם‪.‬‬
‫אבל כל הדברים הנם על מקומם ועל ענינם וילכו למשרים ויבארו גם‬ ‫את עצמם‪.‬‬
‫וכן הדבר כמו שכבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 73 — 78‬כי בית שמאי הוקם‬ ‫משמאי הזקן עוד לפני בוא הלל מבבל לארץ ישראל, והי׳ זה אחרי מות‬ ‫שמעיה ואבטליון בימי בני בתירא אשר הם היו אז נשיאים לשעה, אבל לא ראשי‬ ‫מתיבתא‪.‬‬
‫ועל כן באמת הקדימו במשנה וברייתא דברי בית שמאו לפני בית הלל‪,‬‬ ‫לפי שהם קדמו לבית הלל‪ ,‬אשר נוסדה רק אחרי בוא הלל מבבל‪ ,‬ואחרי אשר‬ ‫הי׳ לנשיא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪552‬‬
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫‬‫ ‫וכבר נתבאר לנו שם שכן הדבר יוצא גם מדברי הירושלמי שבית שמאי‬ ‫קדמו לבית הלל‪.‬‬
‫ודבר שני הבתים האלה לא בא על ידי מחלוקת ולא על ידי פירוד‬ ‫הלבבות‪ ,‬כי אם על ידי מעשי הימים‪ ,‬אשר הכריחו את חכמי ישראל אז לעשות‬ ‫כן‪ ,‬ואי אפשר הי׳ לעשות אחרת ככל אשר כבר נתבאר‪.‬‬
‫והן דברי המשנה במס׳ יבמות ד׳ י״ג (פ״א מ׳ד)‪" :‬אף על פי שאלו אוסרין‬ ‫ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית‬ ‫הלל ולא בית הלל מבית שמאי כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו‬ ‫מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו‪." ‬
‫ובברייתא בגמ׳ שם ד׳ י"ד‪" :‬אף על פי שנחלקו וכו׳ ללמדך שחיבה וריעות‬ ‫נוהנים זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו״‪.‬‬
‫ועל כן באמת גם אין לנו כל זכר מראש אחר לבית שמאי זולתי שמאי‬ ‫הזקן‪ ,‬לפי שלא הי׳ להם מכל זה דבר‪.‬‬ ‫
כי רק בימי שמאי והלל הי׳ כל עיקר ימי הבתים האלה‪ ,‬ואך אז הי׳ כל‬ ‫עיקר ימי מחלוקותיהם‪.‬‬
‫ואף שעד שנפסקה הלכה בימי יבנה שבכל מחלוקותיהם של בית שמאי‬ ‫ובית הלל הלכה כבית הלל נמשך בהכרח דבר בית שמאי‪ ,‬ולא נתבטל ענינם‬ ‫ככל אשר יבואר זה לפנינו‪.‬‬
כל זה הוא בנוגע להמחזיקים בשיטתן‪ ,‬ובנונע להשונים את לשון המשנה ‫בשיטת בית שמאי‪ ,‬ובנוגע לחכמי הבית הזה בכלל אשר נמשכו ימיהם הם וימי‬ ‫תלמידיהם‪ ,‬אשר כל זה לא נתבטל ולא הי׳ אפשר לבטל טרם נפסקה הלכה‬ ‫כוללת כבית הלל‪.‬‬ ‫
אבל עיקר ימי הבית הזה‪ ,‬ועיקרי ימי מחלוקותיהם עם בית הלל‪ ,‬כל זה ‫הי׳ בימי הלל ושמאי עצמן‪ ,‬ואחר זה נמשך הדבר רק על דרך בי רב אחרי רב‪,‬‬ ורבנן דבי רב אשי אחרי רב אשי‪.‬‬ ‫
ועל כן אין לנו ראשים עליהם, כי אם הלל ושמאי‪ ,‬הם לבדם אפס זולתם‪.‬‬ ‫‬‫
‫ פרק ג‪.‬‬
‫ ‫‬‫ וכדרך כל טעות אשר לא יבוא בגפו וימשוך אחריו עוד טעיות רבים כי‬ ‫על כן מפני שטעה הרב פראנקעל וחשב כי בית שמאי נוסד רק אחרי מות שמאי‪.‬‬ ‫על ידי זה לא הי' לו כל הבדל בין ראשית ימיהם לסופם ועל כן בא‬ ‫בעמוד ‪ 45‬ויאמר‪:‬‬ "משך ימי בית שמאי ובית הלל הוא לערך מאה ועשר שנה.״‬
‫ובעמוד ‪ 53‬יחליט זה עוד הפעם באין אומר ודברים ויאמר‪:‬‬ "וזמן המשכת בית שמאי ובית הלל הוא מאה ועשר שנה‪ ,‬אבל לא נודע‬ ‫בשום מקום בפירוש איזה מחלוקת קדמה בזמן‪ ,‬ולכן אי אפשר להגביל כל‬ ‫מחלוקת בזמן ידוע״‪.‬‬
‫והנה במקום הזה הלך בדרכו למרחוק באופן כזה עד שהיו לו מאה ועשר‬ ‫שנים זמן המחלקאות של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬דהיינו כבר עד אחרי כל ימי יבנה ‫עד מלחמת ביתר‪.‬‬ ‫‬‫
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫רעז‬
‫‬‫ ‫ובכל זה הנה בעמוד ‪ 45‬עצמו אף שיאמר שם: "משך ימי בית שמאי ובית‬ ‫הלל הוא לערך מאה ועשר שנה" יבוא ויחשוב את בית שמאי ובית הלל רק‬ ‫למשך ימי דור אחד ויאמר שם:
‫"הדור הראשון בית שמאי ובית הלל עקביא בן מהללאל רבן גמליאל הזקן‬ ‫וכו׳ ר׳ יוחנן בן זכאי‪."‬
‫ויסיים על זה:‬ "משך זמן הדור הזה לערך שבעים או שבעים ושתים שנה‪." ‫
אבל איך הוא שבעים שנה או בדקדוק וצמצום גמור שבעים ושתים שנה‬ ‫והרי במקום הזה עצמו יחשוב זמן המשכת בית שמאי ובית הלל מאה ועשר שנה"‪.‬‬ ‫
והרי לא ימנה את בית שמאי ובית הלל כי אם בדור הזה לבד‪ ,‬אם כן אין‬ ‫זה דור של שבעים ושתים שנה כי אם ימי דור אחד של מאה ועשר שנה‪.‬‬ ‫
ואין אני רוצה לדבר על דבר ימי דור של מאה ועשר שנה‪ ,‬אבל היכן‬ ‫ראה פראנקעל גם דור נפלא משבעים ושתים שנה‪.‬‬
‫והלא ידע גם הוא כי בכל הדברים האלה לא יחשבו ימי הילדות והשחרות‪,‬‬ ‫כי אם ימי העמידה בראש הדור‪.‬‬
‫והוא עצמו בעמוד ‪ 203‬בסוף דבריו על ימי ר׳ יהודה הנשיא (רבי) יאמר:‬ ‫בענין "משך זמן הדור הזה אין בידינו סימן מיוחד לכן נגבילהו וכו׳ ויהי׳ משך‬ ‫זה הדור כ״ה שנה״‪.‬‬
‫אבל תחת מה שחשב הרב פראנקעל את ימי רבן גמליאל הזקן ורבן‬ ‫יוחנן בן זכאי לדורם של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬הנה זה הוא באמת כבר הדור‬ ‫שאחרי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
כי אף שגם אחרי מות שמאי והלל לא נתבטלו הבתים ההם ונמשכו גם‬ ‫ימי בית שמאי כל ימי חיי תלמידי שמאי וכל ימי המחזיקים בשיטת בית שמאי‬ והשונים משנתם בשיטת בית שמאי‪ ,‬עד אשר הוחלט בימי יבנה לעולם הלכה‬ ‫כבית הלל‪ ,‬ובית שמאי במקום בית הלל אינה משנה‪.‬‬
‫אבל כל זה אין לו ענין כלל עם עיקר ימי הבתים האלה‪ ,‬ועיקר ימי‬ ‫המחלוקאות שביניהם אשר הנם לפנינו בכל הש״ס‪ ,‬שזה הי׳ בעיקרו בימי שמאי‬ ‫והלל‪ ,‬שאך זה הוא עיקר ימי הבתים האלה‪.‬‬
‫והחכם ווייס בדו״ד ח"א עמוד ‪ 178‬אף שיודה במקצת בכל זה יבלבל את‬ ‫הדברים גם הוא ויאמר:
"מן ההלכות הנזכרות על שם בית שמאי ובית הלל יש מהן שיש ליחסן‬ ‫לזמן שמאי והלל או קרוב אחרי מותם‪ ,‬ורובן נשנו במשך הזמן אשר ממות שני‬ ‫הראשים האלה עד חרבן הבית כי כשחרב הבית נשתקע שם בית שמאי מכל וכל‪".‬‬
‫אבל דברים פורחים באויר אין בהם גם לבעליהם כלום‪ ,‬והנה יסתור גם את‬ ‫עצמו בהחלט‪.‬‬
‫כי במקום הזה יבדה לו מלבו לאמר: "ורובן נשנו במשך הזמן אשר ממות‬ ‫שני הראשים האלה עד חרבן הבית" ‬‬ ‫אנל נעמוד ‪ 184‬יאמר הוא עצמו:
‫״ובפרט קשה לצייר ענין שני הבתים ממות שמאי והלל והלאה‪ ,‬בית הלל‬ ‫נשאר קיים שמזרע הלל הנשיאים וראשי הסנהדרין והתלמוד‪ ,‬אבל מה הי׳ לבית‬ ‫‬‫
554
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫‬‫ ‫שמאי אחרי מות הראש, אלו הי' בית מדדש מיוחד בהכרח שאחד עמד בראשו‪,‬‬ ‫ואיך לא נזכר מי הי' הראש‪." ‫
ובכל זה שכח דברי עצמו ובא ומחליט ההיפך בעמוד ‪ 178‬ויבדה לו‬ ‫דברי תהו לאמר:
"רובן נשנו במשך הזמן אשר ממות שני הראשים האלה עד חרבן הבית."
‫ואמנם כי דבריו במקום זה גם כשהן לעצמם הנם סותרים את עצמם‪.‬‬
כי אחרי אשר יודה גם הוא כי שני הבתים האלה כבר עמדו בחיי שמאי‬ ‫הלל עד שיאמר בעצמו "מן ההלכות הנזכרוות על שם בית שמאי ובית הלל יש ‫מהן שיש ליחסן לזמן שמאי והלל"‪.‬‬
‫ואם הדבר כן מנין זה יקח לו דברי תהו אלה אשר יאמר יחד עם זה‬‬ ‫ורובן נשנו במשך הזמן אשר ממות שני הראשים האלה עד חורבן הבית"‪.‬‬ ‫
והרי לא לבד שאין לו על זה לא מקור ולא ראיה, כי רובם נשנו אחר‬ ‫מות שני הראשים האלה‪ ,‬כי אם שהוא עצמו יאמר להיפך מזה בעמוד ‪184‬‬ ‫ויחליט גם הוא‪:‬‬
"אילו הי' בית מדרש מיוחד בהכרח שאחד עמד בראשו‪ ,‬ואיך לא נזכר מי­‬ ‫הי' הראש‪".‬‬
‫וזה באמת רעה חולה כי בכל דבריהם היו רק למגבבי דברים מבלי לברר‬ ‫ענינם גם לעצמם‪.‬‬
‫ואמנם כי מתוך שלא חקרו על הדבר עברו גם לקצה האחרון בטעות. ‬
ויאמר בעמוד ‪178‬: "כי כשחרב הבית נשתקע שם בית שמאי מכל וכל"‪.‬‬
‫וגם פראנקעל אף כי בעמוד ‪ 53‬יאמר: "וזמן המשכת בית שמאי ובית הלל‬ ‫הוא מאה ועשר שנה, אבל לא נודע בשום מקום בפירוש איזה מחלוקת קדמה‬ ‫בזמן, ולכן אי אפשר להגביל כל מחלוקת בזמן ידוע‪".‬‬
הנה בכל זה יהפוך ידו בעמוד ‪ 54‬ויאמר בשפה רפה:
"‬ואינו רחוק כי רוב מחלוקת ב״ש וב"ה נתהוו ממות הלל עד חרבן הבית‬ (במשך ס' שנים)‪ ,‬כי לא ארכו הימים אחר חרבן הבית וקמו חכמים אשר לא‬ ‫נחשבו לאחד משני בתים אלה וכח הבתים נשבת אז‪.‬" ‫
וכל זה אינו כי אם דברי טעות‪ ,‬וחרבן הבית ומיד אחר חורבן הבית כל זה‬ ‫לא שינה דבר בענין שני הבתים האלה. ‬
‫השינוי הגדול אשר בא בזה הי' רק אחרי מות הלל ושמאי שאז נתבטל כל‬ ‫עיקר דבר הבתים האלה, ובית שמאי גם לא עשו להם ראש אחד תחת שמאי‬ ‫הזקן‪ ,‬וישארו מאז ואילך על דרך רבנן דבי רב אשי‪ ,‬ובי רב אחרי מות רב‪.‬‬
‫וזה נמשך ובא כן נם אחר ההרבן‪ ,‬אבל לא חמשים ושתים שנה עד ימי‬ ביתר‪ ,‬כי אם עד עיקר ימי יבנה, ואז נתבטל לגמרי גם זה.‬‬ ‫
ולא מפני "שקמו אז חכמים אשר לא נחשבו לאחד משני בתים אלה"‬ ‫כטעותו של פראנקעל‪.‬‬
‫כי אם מפני שאז הוכרע לעולם הלכה כבית הלל ובית שמאי במקום בית‬ ‫הלל אינה משנה, דהיינו שהשונה משנתו על פי שיטת בית שמאי טעות הוא‪.‬‬ ‫‬‫
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫רעה‬
‫‬‫ ‫ואז פסקו בית שמאי לגמרי, וככל אשר יבואר לנו כל זה לפנינו‪ ,‬וענין‬ ‫הדברים האלה ומהלכן‪.‬‬
‫ואחרי אשר הערנו בקצרה על התהפוכות אשר נאמרו בזה‪ ,‬נוכל לשוב‬ ‫להעמיד הדברים על מקומם ועל ענינם. ‫‬‫
‫בירורי‬ הדברים‪.‬‬
פרק ד‪.‬‬
‫‬‫ ‫ואמנם כן כי לא הרגישו כל העוסקים בזה כי הדבר יוצא גם מתוך דברי‬ ‫משנה שלמה‪ ,‬שהמחלקאות הרבות והגדולות של בית שמאי ובית הלל היו בחיי‬ ‫הלל ושמאי ותחת הנהגתם הם‪ ,‬ועמהם יחד‪.‬‬ ‫
עד שהמשנה שם אשר תפסה לשון קצרה תקרא זה רק על שם שמאי‬ ‫והלל עצמם.
‫ובמס׳ אבות פרק ה׳ משנה י"ז נאמר:
‫וכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין‬ ‫סופה לחתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי‬ ‫ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו. ‫
והדבר ידוע כי הלל ושמאי עצמם, הם לבדם ועל שמם ביחוד כמעט שאין‬ ‫מהם דבר של מחלוקת‪.‬‬ ‫
סך הבל יש לנו בזאת שלשה דברים ממה שנחלקו הם על שמם ושנים‬ ‫מהשלשה הנם רק בתקנה מדרבנן ובפרטים רחוקים, והם במה הם שיעור מים‬ ‫שאובין הפוסלין את המקוה מדרבנן אם הין או תשעה קבין, ודין טומאה למפרע‬ ‫בדם אשה, ורק השלישית לבד היא בנוגע לדין תורה בשיעור חלה (עי׳ דברינו‬ ‫לעיל עמוד ‪.(226‬‬ ‫
ובכל השלשה דברים האלה לא נתקיימו דברי שניהם‪ ,‬ואין הלכה לא‬ ‫כשמאי ולא כהלל‪.‬‬
‫ועל כן הלא אין מקום כלל לחשוב כי יעמידו את מחלוקת שמאי והלל‬ ‫בהפרטים הבודדים האלה‪ ,‬ששנים מהם אינם אפי' ביסוד של דרבנן‪ ,‬ובכל השלשה‬ ‫אין הלכה לא כהלל ולא כשמאי‪ ,‬איך יעמידו זה נגד דבר מחלוקת קרח וכל עדתו‪.‬‬ ‫
ולא יוכל להיות כל ספק כלל שדברי המשנה "זו מחלוקת הלל ושמאי״‬ ‫ילכו על כל המחלקאות הגדולות והכוללות של בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫והמחלקאות האלה אשר המשנה ביבמות ד׳ י"ג מצאה לנחוץ ונדרש‬ ‫להודיענו:
"אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא‬ ‫נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, כל הטהרות והטומאות שהיו אלו‬ ‫מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו״‪.‬‬
‫על המחלקאות האלה הוא שאמרה לנו המשנה באבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו׳ איזו היא מחלוקת‬ 
556
‫תקופת התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫‬‫ ‫שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קורח‬ ‫וכל עדתו" והדברים ברורים ומבארים את עצמם‪.‬‬
‫וכן פרשו זה לתומם גם מפרשי המשנה שהכונה על המחלקאות של בית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬והוא דבר פשוט שאי אפשר לפרש דברי המשנה כי אם כן‪.‬‬ ‫והמשנה תפסה בלשונה סתם "‬זו מחלוקת הלל ושמאי״ בהיותם הם ראשי‬ ‫הבתים הגדולים האלה‪ ,‬וכל הדברים הלכו שם ובאו עמהם ועל פיהם‪ ,‬וכבר נתבאר‬ ‫לנו בח"ב מעמוד ‪ 562‬והלאה כיוצא בזה ועוד יותר מזה שבא כן בגמ׳ עם רב‬ ‫אשי שגם במקום שאין ממנו בעצמו דבר נאמרו דברי אחרים על שמו בהצעת‬ ‫הדברים‪ ,‬מפני שהוא הי׳ ראש הוועד ככל אשר נתבאר כל ענין הדבר שם‪.‬‬ ‫
והמחלקאות האלה משני הבתים אשר עמדו תחת הנהגת הלל ושמאי הי׳‬ ‫באמת דבר גדול וכולל בתוך האומה בכללה‪ ,‬ודבר חדש בישראל בהתחלק עתה‬ ‫ראשי הדור לשתי בתים כוללים אשד עוד לא היתה כזאת‪ ,‬ובחלקם בדברים רבים‬ ‫ולא הוכרעו על ידי בית דין הגדול ככל אשר הי' לפני זה בשעה שהיו עוד כל‬ ‫סדרי הבית דין הגדול על מקומו‪ ,‬והדברים ההם גם השתרעו לתוך הנהגת העם‬ ‫מחוץ לכותלי בית חמדרש‪.‬‬
‫כי על כן מצאו זה במשנה להעמיד את האור נגד החשך‪ ,‬ולהבדיל בין‬ ‫היום ובין הלילה‪ ,‬בין מחלוקת כוללת שהיתה לשם שמים ובדברי תורה שכל‬ ‫דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה האמת והשלום‪ ,‬לבין מחלוקת כוללת מבעלי‬ ‫הנאה לטובתם‪ ,‬מחלוקת הידועה לכל מתוך דברי התורה‪.‬‬
‫ומאיר ובא לפנינו דברים מפורשים בגמ' במס' יבמות‪.‬‬
‫שעל המשנה שם ד' י"ג בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל‬ ‫אוסרים‪ ,‬נאמר שם אחר זה בגמ' שקלא וטרי' בין ר' יוחנן וריש לקיש ונאמר שם:‬ "מי סברת עשו בית שמאי כדבריהם לא עשו בית שמאי כדבריהם ור' יוחנן‬ ‫אמר עשו ועשו ובפלוגתא דרב ושמואל דרב אומר לא עשו בית שמאי כדבריהם‬ ‫ושמואל אמר עשו ועשו‪.‬״‬ ‫
ועל זה בא שם בגמרא ד' ט״ו ע״א‪:‬‬ ‫מתיב מר זוטרא (סוכה כ״ה) מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את‬ ‫המעזיבה וסיכך על גבי מטה בשביל קטן שמע מינה עשו. התם הרואה אומר‬ לאפושי אויר קעביד‪.‬״‬
‫ומבואר ומפורש לפנינו שעל המחלוקת אם עשו בית שמאי כדבריהם‪ .‬יביא‬ ‫מר זוטרא ראיה משמאי הזקן עצמו‪.‬‬ ‫
ולשונו מפורש לעינינו "שמע מינה עשו" דהיינו שהוא מוכיח מזה דעשו‬ ‫בית שמאי כדבריהם‪.‬‬ ‫
וכל זה הוא מפני שבית שמאי הכונה בעיקרה לחכמי המתיבתא של שמאי‬ ‫הזקן אשר ישב הוא בראשם‪ ,‬וכל דברינו הם על בית שמאי ושמאי עמהם‪ ,‬וכן הוא‬ ‫בית הלל אשר הותחל רק על ידי הלל עצמו, והוא עמד בראשה ויהיו דבריו עמהם יחד‪.‬‬ ‫
ועיקר ימי הבתים האלה הי' בימיהם הם‪.‬‬
‫וכל המדברים בזה לא עמדו על דבר פשוט מאד‪ ,‬שהשלשה מחלקאות של‬ ‫שמאי והלל אשר נאמר עליהן במס׳ שבת ד' ט״ו "אמר רב הונא בשלשה מקומות‬ ‫נחלקו שמאי והלל שמאי אומר מקב לחלה וכו'.‬"‬ ‫‬‫
‫תקופות התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫רעט‬
‫‬‫ ‫השלשה מקומות האלה מפורש עליהם במשנה "‬וחכמים אומרים לא כדברי‬ ‫זה ולא כדברי זה"‪.‬‬
‫והיינו שראשי חכמי שני הבתים לא הסכימו לא עם זה ולא עם זה‪ ,‬ועל כן‬ ‫הנה נשארו רק הם לבדם החולקים בזה‪ ,‬ועל כן היו אלה מחלוקת רק בין שמאי והלל‪.‬‬
‫וכל השלשה דברים באו כן גם כל אחד במקומו וגם בריש מס׳ עדיות‪.‬‬
"שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה אפי׳ לימים‬ ‫הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על‬ ‫יד מפקידה וכו׳"‪.‬‬ ‫
"שמאי אומר מקב לחלה, והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה ‫ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה".
"הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה אלא שחייב אדם לומר‬ ‫כלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבין וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה וכו׳‪'.‬‬ ‫
ורק זה הוא ענין הדברים שנחשבו רק שלשה דברים למחלוקת הלל ושמא‬י ‫עצמם‪ ,‬שלפי שבשלשה אלה נחלקו עליהם חכמי הדור חכמי שני הבתים הגדולים‪,‬‬ ‫על כן אין לנו מה שנחלקו הם לעצמם כי אם השלשה דברים‪.‬‬
‫אבל בכל יתר הדברים יכול להיות כי הלל עצמו עמד בשיטת בית שמאי‪,‬‬ ‫או ששמאי עצמו עמד בשיטת בית הלל‪ ,‬או שהם לא אמרו בזה דבר ולא נחלקו‬ ‫בזה כל עיקר‪.‬‬ ‫
כי באמת הנה בית שמאי ובית הלל אינם תלמידי שמאי והלל‪ ,‬כי אם חכמי‬ ‫שני הבתים האלה‪ ,‬חכמי המתיבתא אשר בראשה עמד הלל‪ ,‬וחכמי המתיבתא אשר‬ ‫בראשה עמד שמאי‪.‬‬ ‫
וכבר נתבאר לנו בחלק ב׳ כל דבר המתיבתות אשר אינם ענין כלל לבתי‬ ‫ישיבות פרטיות‪ ,‬אשר בהן ישבו רק תלמידים לבד‪.‬‬
‫אבל דבר המתיבתות הי׳ אז דבר מתיבתא כוללת לכל חכמי הדור ראשי‬ ‫המדברים אשר לבד התלמידים נקבצו ובאו שם כל ראשי חכמי הדור ושם הוצעו‬ ‫כל ספיקי תורה ושם הוכרעו‪ ,‬ואשר בכל ימי התנאים הי׳ זה רק במקום אחד‪ ,‬לבד‬ ‫ימי שמאי והלל שהיו שם שני בתים כאלה‪.‬‬
‫וחכמי שני הבתים עליהם הוא שנאמר בכל השלשה דברים האלה וחכמים‬ ‫אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה״(ב)‪.‬‬ ‫‬‫
------------------------------- ‫‬‫
(ב) במס׳ שבת ד׳ ט׳׳ו פרכינן וליחשב נמי הבוצר גת שמאי אומר הוכשר והלל אומר לא‬ ‫הוכשר‪ ,‬ומשני בר מינה דההיא דהתם קא שתיק ליה הלל לשמאי‪.‬‬ ‫
והיינו דגם שם מבואר מכל השקלא וטרי' שבין הלל ושמאי על זה, שנחלקו בזה הם לעצמם ביחוד‪.‬‬
וקושית הגמ' שם מסמיכה גם הוא מפני שבמשנה במס' חגיגה ד׳ ט״ו בא זה על שם הלל ושמאי‪,‬‬ ‫שנחלקו בזה גם הם עצמם ביחוד ככל הנשיאים והאבות בית דין שנמנו שם‪.‬‬ ‫
ושם במס' שבת כתב רש״י ז״ל ״לסמוך פלוגתא היא דב״ש וב״ה גבי מביאין נדרים ונדבות וסומכי‬ ‫ביום טוב"‪.‬‬
‫ודברי רבינו הגדול נפלאו שהרי שם באו הדברים על שם בית שמאי ובית הלל‪ ,‬ודברי הגמ׳ כאן הלא‬ ‫הם לחשוב המקומות שנחלקו שמאי והלל עצמם‪ ,‬והי׳ לו לרבינו להביא משנת חגיגה שם‪.‬‬ ‫
אבל זה הננו רואים גם מדברי רש׳׳י ז״ל שזה דבר פשוט לרבינו והלל ושמאי ובית הלל ובית שמאי‬ ‫אחת הוא‪.‬‬ ‫ולחנם נדחקו רבותינו בעלי התוס׳ בחגיגה ד' ז׳ בר״ה מביאין‪ ,‬בעולת ראיה‪ ,‬והדברים פשוטים שזה הוא‬ ‫בכלל מחלקאות בית שמאי ובית הלל שנחלקו גם שמאי והלל עצמם‪.‬‬ ‫‬‫
‫‪558‬‬
‫תקופות התנאים בית שמאי ובית הלל‬
‫‬‫ ‫ועל כן יש לנו גם דברי שמאי שנחלק על בית שמאי ובית הלל יחד‪.‬‬ ‫כמו במס' כלים פרק כ"ב משנה ד'‪:‬‬ "כסא של כלה שניטלו חפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי‬ ‬אומר אף מלבן של כסא טמא. כסא שקבעו בעריבה בית שמאי מטמאין ובית הלל‬ ‫מטחרין‪ ,‬שמאי אומר אף העשוי בה(ג)‪.‬‬
‫וכן הם גם דברי המשנה במס׳ מעשר שני פרק ב׳ משנה ד׳:‬‬ "כרשיני מעשר שני וכו׳ ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין‬ ‫בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה‬ ‫שמאי אומר יאכלו צריד"‪.‬‬
‫ובמס׳ עדיות הובא זה (פ״א מ״ח) ובמשנה ז׳ נאמר שם‪:‬‬ "בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה‪,‬‬ ‫ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין‪ ,‬שמאי‬ ‫אומר אפי׳ מעצם אחד‪". ‬‬ ‫וזה הוא באמת נם ענין גדול לעצמו לדעת עיקר הדבר כמו שהוא‪ ,‬כי‬ ‫בית שמאי ובית הלל אין הכונה לתלמידים של שמאי והלל באותה הוראה של‬ ‫תלמידים אשר הורגלנו בהם במשנה ובגמ'‪.‬‬
‫וכי גם כי מזה יצא הטעות הכולל בדבר זמנם של בית שמאי ובית הלל‪,‬‬ ‫כי מפני שחשבו בטעות שהכונה לתלמידיהם אשר קבלו תורתם אך מהם‪ ,‬על כן‬ ‫נם טעו לחשוב כי בהכרח היו זמנם ומחלוקותיהם רק בשעה שכבר נתגדלו לעצמם‬ ‫ויהיו הדור הבא אחרי שמאי והלל‪.‬‬
‫ואין זה כי אם טעות מבואר‪ ,‬ובית שמאי ובית הלל הם חכמים גדולים‪,‬‬ ‫אשר עמדו כבר בחיי שמאי והלל על רגלי עצמם‪ ,‬ונחלקו גם עם הלל ושמאי והן‬ ‫הן חכמי הדור אשר נאמר עליהם‪ ,‬וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה"‪.‬‬
‫והוא ככל דרכי המתיבתות מראשם לסופם אשר אף כי הראש מתיבתא‬ ‫יחשב בתואר הכבוד לרבם של כל היושבים לפניו עד שנחשב גם רבינא שם רק‬ ‫לתלמיד חבר של רב אשי (עי׳ עירובין ס"ג)‪ ,‬הנה כל זה רק בנוגע לסדרי‬ ‫המתיבתא ולתוארי הכבוד שם‪ ,‬אבל בעצמו של דבר הנה ישבו שם לפני הראש‬ ‫מתיבתא הרבה מראשי החכמים אשר היו חביריו‪ ,‬וגם קשישים ממנו ועי׳ דברינו‬ על זה בח״ב עמוד ‪.35‬‬
‫וכן הי׳ הדבר בהבתים הגדולים אשר יסדו שמאי תחלה‪ ,‬ואחר זה הלל‪,‬‬ ‫הבתים הגדולים אשר מאז יסד גם הלל את ביתו נבדלו בשמם ונקראו ונסמנו מאז‬ ‫ואילך בשם בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫‬‫
-------------------------------- ‫‬‫
ואולי הוא גליון בתוספ׳ כמו שאין ספק שדבריהם בזה בד' ט״ז בד״ה יוסי בן יועזר וכו' ומה שאמר‬ ‫בירושלמי וכו׳ הוא רק גליון בטעות שהרי הירושלמי חשיב זה יחד עם סמיכה וחס ושלום שיטעו בדבר פשוט‬ ‫כזה‪ ,‬אבל הוא רק גליע בתוס׳‪.‬‬
(ג) ‬גם במקום הזה הנה כל מחלוקתם אינו באיזה יסוד‪ ,‬כי אם בפרט רחוק‪ ,‬אשר אין לו‬ ‫מקום כי אם על פי כל יסודי המשנה הקבועים וידועים‪ ,‬וכבר נתבאר לנו כל ענין הדבר הגדול הזה‪.‬‬
‫וכן הוא גם ביתר המחלקאות אשר יובא בפנים משמאי עם בית שמאי ובית הלל (וההיא דרובע‬ ‫עצמות כבר נתבאר לנו שדבריהם הולכים לבאר דברי יסוד המשנה) וכן הוא במה שנחלק הלל עם חכמי דורו‬ ‫והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬ ‫‬‫
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפ‬
‫‬‫ ‫וכן מצאנו גם להלל לבדו נגד חכמי דורו בכלל ולא עם שמאי‪.‬‬
‫כמו בפסחים ד׳ קט"ו ע"א: מאן תנא דשמעת ליה מצות אין מבטלות זו‬ ‫את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל וכו' אמר ר' יוחנן חולקין עליו חביריו‬ ‫על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן וכו׳‪.‬״‬ ‫וחולקין עליו חביריו על הלל הם חכמי הדור בכלל מבית שמאי ומבית הלל‪.‬‬ ‫
ובמס׳ ביצה ד׳ ל"ה ע"א‪:‬‬
"כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן וכו׳ שבת לאפוקי מדהלל דתניא המעמר פירות‬ ‫ממקום למקום לקצור וקדש עליהם היום אמר ר׳ יהודה הלל לעצמו אוסר‪.‬׳׳‬ ‫
ולשון רש"י ז"ל "הלל לעצמו‪ ,‬הלל לבדו אוסר משמע דכל דורו‬ ‫חלוקין עליו"‪.‬‬
‫ובמס' בבא מציעא ד' ע"ה (פ"ה מ"ט)‪:‬‬
"לא יאמר אדם לחבירו הלויני בור חיטים ואני אתן לך לגורן‪ ,‬אבל אומר‬ ‫לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח‪ ,‬והלל אוסר וכן הי׳ הלל אומר‬ ‫לא תלוה אשה כבר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקירו חטים ונמצאו באות‬ ‫לידי רבית."‬‬ ‫
ובכל זה באו דברי שמאי לעצמו ודברי הלל לעצמו לפי שחלקו בזה עם‬ ‫חכמי דורם בכלל ודבריהם הם היו ננד דברי חבריהם‪. ‬
אבל בכל שאר הדברים הנה הי׳ דעתם כהכרעת רוב חכמי בתי מדרשיהם‬ ‫או שהם היו בתוך המיעוט ועל כן באו הדברים כן לפנינו בכלל בשם בית שמאי‬ ‫ובית הלל‪.‬‬ ‫‬‫
פרק ה‪.‬‬
‫‬‫ ‫והדברים יוצאים כן מפורש לפנינו גם מתוך דברי המשנה והגמ׳ במס'‬ ביצה ד׳ כ׳‪.‬‬
‫ובהיות זה גם דבר מאורע גדול ודבר אשר הי׳ בראשית ימי הלל בתחלת‬ ‫בואו לארץ ישראל עלינו לבאר את הדברים על הסדר‪.‬‬ ‫
וראשונה נראה גם משם ככל דברינו שאף שהדבר מפורש שם שגם הלל‬ ‫עצמו נחלק עם בית שמאי‪ ,‬בכל זה נאמרו הדברים סתם על שם בית שמאי ובית‬ ‫הלל‪ ,‬ובא לפנינו במשנה ככל מחלקאות של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬אשר כן היו‬ ‫יחד עם שמאי והלל עצמם עמהם יחד.
‫ובמשנה שם ד׳ י״ט נאמר‪:‬‬
"ובית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות‬ ובית הלל אומרין מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן"‪.‬‬
והנה בא זה במשנה סתם למחלוקת של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬אף שזה‬ ‫ודאי שבכלל בית הלל הי׳ גם הלל עצמו‪ ,‬ונאמר שם ד' כ׳ ע"א‪:‬‬
"תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה ביום טוב‬ ‫חברו עליו תלמידי שמאי הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם נקבה היא‬ ‫ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש להם בזנבה והלכו להם‪ ,‬ואותו היום גברה ידם של‬ ‫בית שמאי על בית הלל ובקשו לקבוע הלכה כמותן והי׳ שם זקן אחד מתלמידי‬ ‫‬‫
‫‪560‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו שהי׳ יודע שהלכה כבית הלל ושלח והביא‬ ‫כל צאן קדר שבירושלים והעמידן בעזרה ואמר כל מי שרוצה לסמוך יביא‬ ‫ויסמוך (ד) ואותו היום גברה ידן של בית הלל וקבעו הלכה כמותן ולא הי׳ שם‬ ‫אדם שערער בדבר כלום״‪.‬‬
‫ומבואר לפנינו באין ספק כלל שבכלל בית הלל נכלל גם הלל עצמו‪ ,‬ובא‬ ‫במשנה ״בית שמאי אומרים ובית הלל אומרים״‪ ,‬והוא כן גם בשאר מקומות‪.‬‬ ‫
וכמו שנכלל הלל בכלל בית הלל ובא כן במשנה סתם‪ ,‬אף כן נכלל שמאי‬ ‫בכלל בית שמאי‪ ,‬וגם ממקום הזה הדבר יוצא כן‪.‬‬ ‫שהרי לבד ממה שהמשנה כאן בביצה ד׳ כ׳ חשבה למחלוקת בית שמאי‬ ‫ובית הלל גם הבאת עולת ראיה וגם סמיכה, ובסמיכה הרי מפוו־ש במס׳ חגיגה‬ ‫שגם שמאי עצמו סובר כבית שמאי.‬‬
אבל גם לבד זה הנה כל המאורע מראשו לסופו אי אפשר להבין כי אם‬ ‫שהיה זה בראשית בוא הלל לארץ ישראל‪ ,‬והיינו בראשית ימי הבתים האלה‬ ‫בתחלת ימי הלל ושמאי‪.‬‬
‫ולא לבד שאי אפש־ לאמר שהי׳ זה בסוף ימי הלל ואחר מות שמאי‪,‬‬ כי אם שגם אין דרך לאמר שהי׳ זה באמצע ימיהם‪.‬‬ ‫
כי כל הסיפור הזה וכל המאורע בכללו יפלא מאד‪.‬‬ ‫
א) הן בגמ׳ במס׳ יבמות ד׳ י"ד נסתפקו אם עשו בית שמאי כדבריהם או‬ ‫לא‪ ,‬אבל זה הלא לא יוכל להיות ספק כלל כי בית הלל עשו כדבריהם בהיות‬ ‫הם הרוב ואתם רוב חכמי הדור‪ ,‬והנשיא ראש חבמי ישראל עומד בראשם‪.‬‬
ומה ענין לשאלה כזו "מה טיבה של בהמה זו״ לראש הדור העושה‬ ‫כדבריו כדעתו וכדעת רוב חכמי הדור ‬אשר עמו‪.‬‬ ‫
והלא לא בסתר חלקו בית הלל על‬יהם‪ ,‬ומה ענין שאלה כזו‪.‬‬
‫ב) ואמנם כי יפלא עוד הרבה יותר‪ ,‬כי אף שבבבלי באו דברי הברייתא‬ ‫בקצור כדרך הבבלי עם הברייתות לכתוב רק עיקר הדבר (ה) אבל בירושלמי‬ ‫ביצה פ״ב ה״ד באו הדברים יותר מפורשים ומבואר משם שכמו שעשה הלל כן‬ עשו אז לפני זה גם העם‪. ‫
ולשון הירושלמי שם הוא‪:‬‬ "מעשה בהלל חזקן שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה (ו) וחברו עליו‬ ‫תלמידי שמאי התחיל מכשכש בזנבה אמר לון ראו נקבה היא ושלמים הבאתיה‬ ‫והפליגן בדברים והלכו להן לאחר ימים גברה ידם של בית שמאי ובקשו לקבוע‬ ‫הלכה כדבריהם והי׳ שם בבא בן בוטי מתלמידי בית שמאי יודע שהלכה כבית‬ ‫הלל פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת אמר ישמו בתיהן של אלו‬ ‫שהשימו את בית אלקינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן וכו׳"‪.‬‬
‫ומבואר כי אך עתה אחרי המאורע עם הלל היתה שם חדשה ונמנעו העם‬ ‫מהביא עד שבבא בן בוטא נתפעל מזה‪ ,‬ובידעו כי הדבר בא עתה על ידי בית‬ ‫שמאי גם קללן "‬ישמו בתהן של אלו שהשימו את בית אלקינו״‪.‬‬
-----------------------
‫הערה (ד) בגמ׳ לפנינו נאמר ״יבוא ויסמוך" וזה טעות סופר פשוט ותחת ״יבא״ צ"ל ״יביא"
‫הערה (ה) כבר דברנו על זח בח״ב ויבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא במקומו בדברינו על הברייתות בכלל‪.‬‬
‫הערה (ו) בירושלמי לפנינו בא ״וסמך עליה״ ופשוט שהוא ט״ס וצ״ל כמו שהוא בבבלי ״לסמוך עליה".‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפא‬
‫והנה עשו העם קודם זה כהלל וסיעתו ובית שמאי לא אמרו להם דבר‪.‬‬
ג) ויפלא גם זאת כי גם בבבלי גם בירושלמי נאמר על בבא בן בוטא‬ ‫״שהיה יודע שהלכה כבית הלל״ אבל מנין היה בבא בן בוטא יכול לדעת שהלכה‬ ‫כבית הלל‪.‬‬ ‫
והרי אם זה הוא מחלוקת שבאה עתה בין בית שמאי לבית הלל 'ושני‬ ‫הבתים עמדו עדין במחלקותן‪ ,‬מנין הי' בבא בן בוטא יודע שהלכה כבית הלל‪.‬‬ ‫ואם הוא עצמו הי׳ דעתו מכרעת לדעתם של בית הלל‪ ,‬הנה יתוסף על‬ ‫בית הלל עוד מי שסובר כמותן‪ ,‬אבל אי אפשר לאמר על זה ״שהי׳ יודע שהלכה‬ ‫כבית הלל״‪.‬‬
ד) ובכלל יפלא מאד שהרי נדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב‪ ,‬ורק עולת‬ ‫ראיה הביא הלל‪.‬‬
‫והדבי ידוע כי עולת ראיה באה בכל רגל ורגל‪ ,‬והננו רואים מפורש כי‬ ‫הלל סובר שעולת ראיה באה ביום טוב ובודאי שמאז בא לארץ ישראל עשה כן‪,‬‬ ‫ואם שמאי אינו נכלל בכלל בית שמאי‪ ,‬וגם אין זה נחשב בין הדברים שחלק שמאי‬ ‫ביחוד על הלל אם כן סובר כן גם שמאי עצמו‪ ,‬ועשה כן גם הוא כהלל בכל‬ ‫רגל ורגל‪.‬‬ ‫
ואיזה דבר חדש הי׳ עתה בזה במעשה זו של הלל‪ ,‬אשר הוא דבר שנהגו‬ ‫ועשו כן שמאי והלל כל ימיהם הארוכים‪ ,‬וכל העם עמהם‪ ,‬ותלמידיהם כולם.‬ ‫
ואיך אפשר על דבר הנהוג ובא בכל רגל ורגל‪ ,‬דבר של פומבי בין כל‬ ‫העם בעזרה‪ ,‬איך אפשר לאמר על זה כדבר שקרה פתאום:
"מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו וכו׳ חברו עליו תלמידי שמאי הזקן‬ ‫אמרו לו מה טיבה של בהמה זו"‪.‬‬
‫אבל כל הדברים הולכים למשרים והנם על מקומם ועל ענינם‪.‬‬ ‫שמאי עצמו חולק גם הוא על זה‪ ,‬ונכלל בכלל בית שמאי‪ ,‬כמו שהוא‬ גם עם הלל שנהלק נם הוא בזה ונכלל בכלל בית הלל‪.‬‬ ‫ובהיות מתחלה כל ימי בני בתירא שמאי ובית שמאי לבדם בלא בית הלל‬ ‫הנה הורו אז כן לכל שומעי קולם שאין מביאין עולת ראייה כי אם בחול המועד‪.‬‬ ‫
ולא היה בזה חדשה גדולה לפי שזה ודאי שאפשר להביא זה גם בחול‬ ‫המועד ובלא זה היו שם רבים אשר עשו כן‪) ,‬וכן הורו בסמיכה לסמוך מאתמול)‬ ‫והוא אחד מהדברים אשר מפני שזה לא בא מפורש ביסוד המשנה (ז׳) באו‬ ‫שם מבוכות בימי השערוריות במדינה‪ ,‬אשר בתי הוועד בטלו וכל הסדרים נהרסו‪,‬‬ ‫וחכמי התורה מהם נהרגו ומהם ברחו מהארץ‪.‬‬ ‫והננו רואים שבמשנה בא זה למחלוקת בית שמאי ובית הלל יחד עם דין‬ ‫הסמיכה "בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סוסכין עליהם אבל לא עולות‬ ‫ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם״‪.‬‬
‫והרי סמיכה בודאי שהיא מחלוקת ישנה מתחלת ימי המבוכות מימי יוסי‬ ‫בן יועזר (ח) כמו שהוא במשנה חגיגה דף ט"ו‪.‬‬
-------------------
‫הערה (ז) דברים כאלה הנעשים יחד מכל העם בכל רגל ורגל לא באו ביסוד המשנה, ועי' דברינו לעיל עמוד 227.‬
הערה (ח)‬ והמשנה ???????? מחלוקת זז לבד ‪ *hd‬שזו באה והיתה למחלוקת בין חכמי הוועד מחלוקת‬
‫‪562
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫אבל אף שרבים שמעו לקולם ועשו כדבריהם גם בדין עולת ראיה וגם בדין‬ ‫הסמיכה, אבל מפני שהבית דין הגדול היה בטל אז‪ ,‬והם עצמם לא אמרו זה מפ‬ני‬ ‫שעמדו למנין והחליטו כן הלכה למעשה‪ ,‬כי אם שעשו כן מפני שנטו בכל‬ ‫כיוצא בזה לחומרא‪ ,‬על כן היו שם רבים מאד אשר עשו ככל אשר עשו גם לפני זה‪.‬‬
‫והלל בבואו מבבל והוא קבל מרבותיו שעולת ראיה באה ביום טוב עצמו‪,‬‬ ‫ושסומכין ביום טוב‪ ,‬עשה כן‪ ,‬וכאשר הורגש הדבר שמרו תלמידי שמאי את‬ ‫צעדיו ברגל הבא‪.‬‬ ‫
לפי שהנהגתו של הלל עשתה רושם גדול בין העם‪ ,‬כי עם הלל הוחזרה‬ ‫העטרה‪ ,‬והוא היה לנשיא קבוע וראש הדור‪ ,‬והנה יעשה הלכה למעשה בפומבי‬ ‫ננד דעתם‪.‬‬
‫ועל כן הננו מבינים גם את זאת שאף שזה ודאי שתלמידי שמאי ראו‬ ‫וידעו היטב שזה זכר והביאו לעולה‪ ,‬ואשר על כן חוברו עליו יחד ואמרו לו‬ ‫״מה טיבה של בהמה זו״‪.‬‬
‫בכל זה הסתפקו בהתנצלותו של הלל‪ ,‬אף שידעו שאין הדבר כן‪ ,‬אחרי‬ ‫אשר אך אותה היו מבקשים לבלי יוקבע על ידי זה הלכה למעשה כמעשי הלל‪.‬‬ ‫
אבל המעשה הזאת אשר היתה בזה בין הלל נשיא הדור ובין בית שמאי‬ ‫פעלה בין העם פעולה גדולה וחזקה מאד‪ ,‬בהשמע הדבר כי הלל עצמו לא עמד‬ ‫על דעתו‪.‬‬
‫וזה הביא כי נמנעו גם העם מלהביא‪ ,‬ויתחילו גם הם כולם לעשות כבית‬ ‫שמאי עד שכדברי הירושלמי המפורשים בא הדבר שבבא בן בוטא מצא ברגל‬ ‫את העזרה שוממת‪.‬‬
‫ועל ידי זה גברה ידם של בית שמאי בדין הלכה זו ובקשו לקבוע הלכה‬ ‫למעשה רק כמותן‪ ,‬והיינו לבלי להניח עוד לעשות אחרת‪ ,‬ככל דין שכבר יצא‬ ‫משקלא וטריא ומחלוקת חכמי הדור ובא לידי הכרעה והחלטה (ט)‪.‬‬
‫אבל בבא בן בוטא בקבלתו מחכמי הדור הקודמים‪ ,‬ומידיעתו קבלת רוב‬ ‫חכמי הדור ידע שדעתם והסכמתם נוטה לדעת בית הלל‪ ,‬ורק מפני שהיה דרכם‬ ‫של שמאי ותלמידיו לנטות בכל ספק קבלה להחמיר רצו לחתוך הדין כן‪.‬‬
כי על כן מנע אותם מזה‪ ,‬וחפצו הצליח בידו מפני שבית שמאי עצמם‬ לא עשו כן כי אם מנטייתם להחמיר בכל ספק (י)‪.‬‬
-------------------------
‫גם בין הנשיאים ו‬האבות בית דין‪ ,‬אבל יתר הדברים היה רק מטבות ומנהגים ‬שונים בין העם‪ ,‬עד שבאו בית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬ואספי כל הדברים השונים ההם וה‬ביאום להכרעה בבית המדרש‪ ,‬ומהם דברים אשר הוכרעו‬ ‫בהיות בזה דעתם‪ ,‬שוה ומהם אשר נשארו גם מהם במחלוקת ונשוב לכל זה עוד בדברינו בימי התנאים‪.‬‬
‫הערה (ט) ובימים ההם הוא שהיתה גם המעשה השניה שבאה בביצה שם ״שוב מעשה‪ בתלמיד‬ אחד מתלמידי בית הלל וכו'‪.‬״‬ ‫הערה (י) בבבלי קצרו ונאמר שם ״ואותו היום גברה ידם של בית שמאי" ובירושלמי נאמר מפורש‬ ‫״לאחר ימים גברה ידם של בית שמאי" אבל הכונה אחת לפי ״שאותו היום" הבא במשנה ובגמרא על ענינים‬ ‫כאלה הכונה שם על אותו מעמד אותה אסיפת חכמי הדור‪ ,‬וזמן השקלא וטריא בהדבר א הדברים אשר הועמדו‬ ‫על הפרק‪ ,‬ככל אשר יבואר לנו על ענינו במקומו בכרך הבא‪.‬‬ ‫
ולבד מה שמבואר כן גם בזה בירושלמי הנה הדבר יוצא כן מדברי הבבלי גם במקום הזה, שהרי‬ ‫כמו שנאמר לפני זה ״ואותו היום גברה ידם של בית שמאי" נאמר מיד אחר זה ״ויהי שם זקן אחד וכו'‪ ,‬וצלח‬ ‫והביא וכו׳ ואותו היום גברה ידם של בית הלל" והלא זה ודאי שלא היו שני הדברים יחד ביום אחד‪ ,‬והדברים‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפב‬
‫הארכנו בזה לפי שזה הוא הענין היחידי אשר הגיע אלינו ממה שהי׳ להלל‬ ‫עצמו עם בית שמאי‪ ,‬והדברים מוכיחים על עצמן וחותמם מעיד עליהם כי היה‬ ‫זה בראשית בוא הלל לארץ ובראשית ימי התחלקות שני הבתים האלה‪ ,‬והדבר‬ ‫בא אז בהכרח על פי טבע מהלך הדברים בדבר כזה אשר הוא דבר מעשה של‬ ‫פומבי בפני כל העם בעזרה‪.‬‬
והכל הולך למקום אחד והדבר מתבאר כי שמאי והלל עצמם נכללו בהשם‬ ‫הכולל הזה בית שמאי ובית הלל‪ ,‬וכי יש לנו בזה מאורע אשר בא בראשית‬ ‫ימי הבתים האלה‪.‬‬
‫פרק ו‪.‬‬
‫ועל כן נראה באמת‪ ,‬כי כל דור התנאים שאחרי החרבן דברי כולם יחד‬ ‫ילכו על דברי בית הלל ובית שמאי‪ ,‬ממש על הדרך הזה עצמו‪ ,‬ככל אשר ילכו‬ ‫דברי האמוראים על דברי התנאים‪.‬‬
‫בהיות באמת כן כי עיקר ימי הבתים האלה ועיקר ימי המחלקאות‬ ‫שביניהם שכל זה היה בחיי הלל ושמאי‪ ,‬הנם ננד כל דור התנאים שאחרי החרבן‬ ‫‫כדבר התנאים נגד האמוראים שאחריהם‪.‬‬
‫ונביא בזה איזה דוגמאות אשר יספיקו דים לברר הדבר‪.‬‬ ‫עיין לדוגמא במסכ׳ פאה פרק ו׳ משנה ב׳ שבמשנה שם נאמר: ‬
‫״העומר שה‬וא סמוך לגפה ולגדיש לבקר ולכלי׳ ושכחו בית שמאי אומרי׳‬ ‫אינו שכהה ובית הלל אומרים שכחה‪.‬״‬
‫ועל זה בא בתוספתא פאה פרק ג׳‪:‬‬ "אמר ר׳ אילעא שאלתי את ר׳ יהושע באלו עומרים נחלקו בית שמאי‬ ‫ובית הלל אמר בתורה הזאת על העומר הסמוך לנפה ולגדיש לבקר ולכלים‬ ‫ושכחו‪ ,‬וכשבאתי ושאלתי את ר׳ אליעזר אמר לי מודים באלו שהן שכחה על‬ ‫מה נחלקו על העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הנפה או בצד הגדר‬ ‫שבית שמאי אומרים אינו שכחה מפני שזכה בו וביה הלל אומרים שכחה‪.‬"‬ ‫
והדברים האלה הנם ממש ככל דרך האמוראים על דברי התנאים ובהסגנון‬ הזה עצמו‪.‬‬ ‫
ועיין במסכת עירובין פרק א׳ משנה ב':‬
‫״הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או‬ ‫קורה וכו׳ משום ר׳ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא לא נחלקו בית‬ ‫שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מד׳ אמות שהוא ניתר או בלחי או בקור׳‬ ‫על מה נחלקו על רחב מארבע אמות עד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה‬ ‫ובית הלל אומרים או לחי או קורה. אמר ר׳ עקיבא על זה ועל זה נחלקו‪.‬״‬ ‫
ועיין במסכת כלאים פרק ו' משנה א': "איזהו עריס וכו' בית שמאי אומרים מודדין ד׳ אמות מעיקר הגפנים לשדה ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. אמר ר׳ יוחנן בן נורי טועים כל‬ ‫
----------------------
מבוארים מתוך דברי הירושלמי אשר כמו בכל מקום ישלימו הבבלי והרושלמי זה את זה, ונוכל לדעת ענין‬ הדברים על ידי השלמתן יחד.
‫‪564‬‬
‫תקו‬פת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫האומרים כן אלא אם יש שם ארבע אמות מעיקר הגפנים ולגדר נותנין לו‬ ‫עבודתו וכו׳‪.‬־‬ ‫
ודברי ר׳ יוחנן בן נורי הנם לפרש איך הם דברי בית הלל וחולק בזה על‬ ‫ת"ק בדברי בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫וכלשון הר"ב שם ״טועים כל האומרים כן דלעולם לא אמרו בית הלל‬ ‫דעריס של שורה אחת וכו'‪.‬״ (ועי׳ שם בתיו"ט בשם הכ"מ לתרץ קושית הר"ש)‪.‬‬
‫ובמסכת עדיות פרק א׳ משנה ד׳: ‫״בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה‬ ‫ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין שמאי‬ ‫אומר אפילו מעצם אחד‪".‬‬
‫ועל זה בא בתוספתא אהלות וחובא בגמ׳ במס׳ נזיר ד' נ"ב:‬
"אמר ר׳ יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד‬ ‫שבית שמאי אומרים משנים או משלושה או משני שוקיים דרך אחד וכו׳ ובית‬ ‫הלל אומרים מן הגויה או מרוב בנין או מרוב מנין הואיל וישנן וכו׳‪.‬"‬ ‫
ועי׳ ביבמות ד׳ כ"ו במשנה פ"ג מ"א‪:‬‬ "‬ארבעה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי‬ ‫אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר' אליעזר אומר בית שמאי‬ ‫אומרי׳ יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו."‬
‫ועי׳ במשנה במס׳ בבא בתרא ד׳ קנ"ח פ"ט מ"ט‪:‬‬ ‫״נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים וכו׳ בית שמאי אומרים‬ ‫יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן כתובה וכו׳ נפל הבית עליו ועל אמו‬ ‫אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר‬ לו בן עזאי וכו׳‪".‬‬
‫וכבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 286‬שהוא מחלוקת ר׳ עקיבא עם תנא קמא‬ ‫בשיטת בית הלל‪.‬‬
‫ובתוספתא בבא בתרא ספ"י בא הלשון בדברי ר׳ עקיבא יותר מפורש ״אמר‬ ‫ר׳ עקיבא מודה אני בזה בדברי בית הלל שהנכסים בחזקתן״‪.‬‬ ‫
ועי׳ במס׳ זבים פרק א׳ משנה ב׳: "הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בית שמאי אומרים סותר שני ימים‬ ‫שלפניו ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו‪.‬־‬
‫ועל זח בא במשנה עצמה מיד אחר זה מחלוקת ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא‬ ‫איך יש לפרש מחלוקתם‪.‬‬
"ר׳ ישמעאל אומר הרואה בשני סותר את שלפניו ר׳ עקיבא אומר אחד בשני‬ ‫ואחד בשלישי שבית שמאי אוסרים סתי שני ימים שלפניו ובית הלל אומרים לא‬ ‫סתר אלא יומו."
ושם במשנה שלפני זה נאמר:‬ "הרואה ראיה אחת של זוב בית שמאי אומרים כשומרת יום כנגד יום ובית‬ ‫הלל אומרים כבעל קרי‪ ,‬ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים או אחת‬ ‫מרובה כשתים בית שמאי אומרים זב גמור ובית הלל אומרים מטמא משכב‬ ‫ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית עמאי ובית הלל‬
‫רפג‬
‫אמר ר׳ אליעזר בן יהודה (איש ברתותא) מודים בית שמאי בזה שאינו זב‬ ‫גמור ועל מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק וכו׳."‬ ‫וכבר נתבאר לנו (לעיל בעמוד ‪ (241‬שר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא‬ ‫היה מראשי התנאים השונים אשר זה היה ענינו גם הוא כמוהם ומהם קבלו עיקר‬ ‫נוסח המשנה‪ ,‬וגם עיקר דברי הראשונים בסגנונם‪.‬‬
‫ובתוספתא זבים פ״א והובא בריש מבואר הדבר עוד יותר ובא שם‪:‬‬ ‫״אמר ר׳ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה שתים או אחת‬ מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת שאין זה זב גמור על מה נחלקו‬ ‫על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים שבית שמאי אומרים‬ ‫זב גמור וכו׳ כשהי׳ ר׳ עקיבא מסדר הלכות לתלמידים אמר כל מי ששמע טעם‬ ‫מחבירו יבוא ויאמר לי אמר לפניו ר שמעון משום ר׳ אליעזר בן יהודה איש‬ ‫ברתותא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה אחת בראשונה ובשני הפסיק‬ ‫ובשלישי ראה שתים שאין זה זב נמור על מה נחלקו על הרואה שתים או אחת‬ ‫מרובה וכו׳ אמר לו לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן טעם לדבריו אמר לפניו‬ ‫ר׳ שמעון כך אמרו בית הלל לבית שמאי מה לי כשראה אחת בתחלה וכו׳ מה‬ ‫לי כשראה וכו׳ אמרו להם בית שמאי כשראה אחת וכו׳ וחזר ר׳ עקיבא להיות‬ ‫שונה כדברי ר׳ שמעון‪".‬‬
‫והיינו שחזר להיות שונה כרברי ר׳ שמעון בשם ר׳ אליעזר בן יהודה איש‬ ברתותא.
‫ומבואר לנו בזה שגם לפני זה ידע ר׳ עקיבא שיש בזה מחלוקת איך נחלקו‬ ‫בית שמאי ובית הלל‪ ,‬לפי שכבר נחלקו בזה הקודמים לר׳ עקיבא ולר׳ אליעזר‬ ‫איש ברתותא‪.‬‬
‫ועל כן בא לשונו של ר׳ עקיבא גם בתחילה גם כן בלשון זה‪:‬‬
‫״אמר ר׳ עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה שתים (כהלשון‬ ‫שקבל ר׳ אליעזר בר׳ יהודה בדבריהם) וכו׳ על מה נחלקו על שראה אחת וכו׳‪".‬‬ ‫
וכשר׳ שמעון העמידו על האמת בשם ר׳ אליעזר בן יהודה‪ ,‬הנה היו גם‬ ‫דברי ר׳ אליעזר בן יהודה גם הם בלשון זה להוציא מהשונים שקבלו זה בסגנון‬ ‫אחר וגם הוא בלשונו יאמר ״לא נהלקו בית שמאי ובית הלל על הרואה אחת‬ ‫בראשונה ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים וכו׳ (כהלשון שקבל ר׳ עקיבא) על‬ ‫מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה וכו׳‪.‬״‬
‫וכשאמר לו ר׳ שמעון זה בביאור הדברים אשר קבל מר׳ אליעזר בר׳ יהודה‬ ‫אשר דברי בית שמאי ובית הלל בהכרח כן נשנו וכן נחלקו‪ ,‬חזר בו ר׳ עקיבא‬ ‫וקבל לשנות סגנון מחלוקתם בקבלת ר׳ אליעזר בר׳ יהודה‪.‬‬
‫ובמשנתינו באו בכל זה שני הסגנונים כדברי המשנה בעדיות פ״א מ"ו ״שאם‬ ‫יאמר אדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי פלוני שמעת‪".‬‬
‫והדברים מבוארים לפנינו כי לא הם ולא רבותיהם אשר מהם קבלו דברי‬ ‫בית שמאי ובית הלל ודבר מחלוקתם בזה‪ ,‬כבר לא ידעו ולא הכירו את החולקים‬ ‫עצמם‪ ,‬כי גם כל דור החורבן כבר הי׳ לאחר עיקר ימי בית שמאי ובית הלל‪ ,‬וגם‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי וחביריו היו רק תלמידי שמאי והלל‪ ,‬אבל לא מזקני בית שמאי‬
566‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫ובית הלל‪ ,‬אשר נחלקו יחד‪ ,‬אשר כבר היו ראשי הדור בימי שמאי והלל‪ ,‬ונחלקו‬ גם עמהם במקומות הרבה‪.‬‬
‫ועל כן הנה גם בימי רבותיו של ר' עקיבא וחביריו כבר היו שם סגנונים‬ ‫שונים במחלוקותיהם של בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫וכל תנאי הדור שאחר החורבן גם היותר ראשונים שבהם כל דבריהם על‬ ‫דברי בית שמאי ובית הלל הנם ממש ככל סגנון דברי האמוראים בנוגע לדבר‬ ‫התנאים‪ ,‬והיא כן לא בדרך מקרה‪ ,‬כי אם בכל מקום‪.‬‬
‫ונמצא כן גם מה שאמרו סתם שהוא רק מה שהוציאו אם מתוך שיטת‬ ‫בית שמאי או מתוך שיטת בית הלל‪ ,‬והוא ככל דרכי האמוראים אשר בא על זה‬ ‫בגמ׳ ״כתנאי" גם כן בדרך זה‪.‬‬ ‫
ועי' לדוגמא במס' ערכין ד׳ כ"ג ע"א‪:‬‬ ‫״והתניא המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר׳ אליעזר אומר כשהוא‬ ‫מגרשה ידור הנאה רבי יהושע אומר אינו צריך‪ ,‬ואמר ר׳ אלעזר בר׳ שמעון‬ ‫הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים הקדש טעות‬ ‫הקדש ובית הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש‪".‬‬ ‫
ודברי בית שמאי ובית הלל אלה הנם מחלוקתם במשנה במס׳ נזיר ד׳ ל"א‬ ‫״בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש כיצד‬ ‫אמר שור שחור שיצא מבית ראשון וכו׳״‪.‬‬ ‫ומתוך מחלוקתם זו בא מחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע בדין המקדיש נכסיו‬ ‫ןהיתה עליו כתובת אשה ודברי ר' אליעזר בשיטת בית שמאי (עי׳ פרק הבא)‬ ודברי ר' יהושע בשיטת בית הלל‪.‬‬
‫וזה עצמו שיבוא בלשון הגמ׳ ״כתנאי" על מחלוקת האמוראים כיוצא בזה‬ ‫בא בלשון התנאים ״אמר ר׳ שמעון בן אלעזר הן הן דברי בית שמאי הן הן‬ ‫דברי בית הלל"‪.‬‬
‫ובמס׳ מועד קטן ד' כ׳ ע"א:‬ "תנו רבנן קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה ‫אחר הרגל דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אפי׳ יום אחד אפי׳ שעה אחת אמר ר׳‬ ‫אלעזר בר׳ שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי‬ ‫אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפי' יום אחד‪.‬״‬
ובמקום הזה הננו רואים עוד יותר שבימי ר׳ אליעזר וחכמי דורו כבר נשתקעו‬ ‫שם בית שמאי ובית הלל מהדברים‪ ,‬עד שבתחלה חשבו שאין זה כי אם מתוך‬ ‫דברי ר׳ אליעזר וחכמי דורו עצמם‪.‬‬
‫והדבר הזה יתברר עוד יותר מענין הדברים במס׳ כתובות ד׳ ס׳:‬ "תנו רבנן מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זו לא תתארס‬ ‫ולא תנשא עד עשרים וארבעה חדש דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה מתיר בשמנה עשר‬ ‫חדש. אמר ר' נתן בר יוסף הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית‬ ‫שמאי אומרים עשרים וארבעה חדש ובית הלל אומרים שמנה עשר חדש‪ ,‬אמר רבן‬ ‫שמעון בן גמליאל אני אכריע לדברי האומר עשרים וארבעה חדש וכו׳ אמר עולא‬ ‫הלכה כרבי יהודה.״‬
‫‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפד‬
‫וכבר ביארנו (לעיל מעמוד ‪ (282—292‬שבא כן במקומות רבות מאד שכל‬ ‫מהלוקותיהם אף שנאמרו סתם דברי פלוני ודברי פלוני אינם כי אם מתוך קבלתם‪.‬‬ ‫
וכבר נשתקעו במקום הזה אצל כל השונים דברי בית שמאי ובית הלל‪,‬‬ ‫עד שעולא יאמר ״הלכה כר׳ יהודה״ ולא לבד שלא היה יכול לסמוך על הכלל‬ ‫הידוע שהלכה כבית הלל‪ ,‬כי אם שגם לא הי׳ יכול לאמר זה על שמם של בית‬ ‫הלל‪ ,‬ואמר הלכה כר׳ יהודה‪.‬‬
‫ואביי שם יחזור על שניהם יחד ויאמר ״לרב יוסף״ אמר ליה חדא דרבי‬ ‫מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ועוד בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל‪.‬‬
‫וכל זה מפני שארכו להם הימים מעיקר ימי בית שמאי ובית הלל‪ ,‬וברבות‬ ‫הימים שבו הוראות ודברים אשר נשמעו מפיהם של ראשי הדור ונחשבו מהשומעי׳‬ ‫על שמם עד שהתנאים האחרונים הוצרכו להשיבם למקומם הראשון כפי ששנו‬ ‫הם זה שהוא מחלוקת בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫והנה היה הדבר כן גם עם התנאים היותר ראשונים מיד אחר החרבן‪ ,‬כמו‬ ‫ההיא דמועד קטן ד׳ כ׳‪ ,‬בהיות גם זמנם כבר רחוק מעיקר ימי בית שמאי ובית‬ הלל בעיקר ימי מחלוקותיהם‪.‬‬
‫ובמסכת שבת ד׳ י"ח: "‬תנו רבנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חפצו‬ ‫לעכו"ם וכו׳ ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ר׳ עקיבא אומר‬ ‫כדי שיצא מפתח ביתו אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה הן הן דברי ר׳ עקיבא הן הן‬ ‫דברי בית הלל לא בא ר׳ עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל‪".‬‬ ‫
וכבר כתב שם רש"י ז"ל "הן הן דברי וכו׳ לא בא ר׳ עקיבא לחלוק על‬ ‫בית הלל אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דבית הלל לבית‬ ‫הסמוך לחומה ובא ר׳ עקיבא לומר לא אמרו בית הלל כן אלא וכו׳‪.‬״‬ ‫
ודברי רבינו ברורים‪ ,‬אבל הדברים האלה הנם כלל גדול‪ ,‬וכן הוא במקומו׳‬ ‫הרבה כיוצא בזה‪.‬‬ ‫
ועי׳ אהלות פרק ה׳ משנה א׳‪:‬‬ "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת‬ ‫בית שמאי אומר־ם הכל טמא ובית הלל אומרים התנור טמא והבית טהור רבי‬ עקיבא אומר אף התנור טהור‪.‬‬
‫ומהתוספתא הדבר מבואר שאין ר׳ עקיבא חולק עם בית הלל כי אם שנחלק‬ ‫עם חביריו אם בית הלל מטהרין הכל‪ ,‬או שאינם מטהרין כי אם את הבית‬ אבל לא את התנור עצמו‪.‬‬ ‫
ובפרק ד׳ באהלות נאמר בתוספתא: ‬
"אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוהנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו מה אתה בעין‬ ‫של תנור אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר‪.‬״‬ ‫
והנה הדבר פשוט שדברי התוספתא ילכו על דברי המשנה‪ ,‬שהרי לא הוזכר‬ ‫בתוספתא כלל איזה עין התנור‪ ,‬והיכן הוא‪ ,‬ומה הי׳ זה ובלא זה הלא אין ענין לשאלה זו‪.‬‬
‫אבל כבר נתבאר לנו (עמוד ‪ (272‬כי כן הוא דרך התוספתא בכל מקום‪,‬‬ ‫ודברי התוספתא בזה שבים ללשון המשנה ששם נתפרש מחלוקת בית שמאי ובית‬ ‫הלל בזה "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי‬ המת‪ “.‬‬
‫‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפד‬
‫וכבר ביארנו (לעיל מעמוד ‪ (282—292‬שבא כן במקומות רבות מאד שכל‬ ‫מהלוקותיהם אף שנאמרו סתם דברי פלוני ודברי פלוני אינם כי אם מתוך קבלתם‪.‬‬ ‫
וכבר נשתקעו במקום הזה אצל כל השונים דברי בית שמאי ובית הלל‪,‬‬ ‫עד שעולא יאמר ״הלכה כר׳ יהודה״ ולא לבד שלא היה יכול לסמוך על הכלל‬ ‫הידוע שהלכה כבית הלל‪ ,‬כי אם שגם לא הי׳ יכול לאמר זה על שמם של בית‬ ‫הלל‪ ,‬ואמר הלכה כר׳ יהודה‪.‬‬
‫ואביי שם יחזור על שניהם יחד ויאמר ״לרב יוסף״ אמר ליה חדא דרבי‬ ‫מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ועוד בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל‪.‬‬
‫וכל זה מפני שארכו להם הימים מעיקר ימי בית שמאי ובית הלל‪ ,‬וברבות‬ ‫הימים שבו הוראות ודברים אשר נשמעו מפיהם של ראשי הדור ונחשבו מהשומעי׳‬ ‫על שמם עד שהתנאים האחרונים הוצרכו להשיבם למקומם הראשון כפי ששנו‬ ‫הם זה שהוא מחלוקת בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫והנה היה הדבר כן גם עם התנאים היותר ראשונים מיד אחר החרבן‪ ,‬כמו‬ ‫ההיא דמועד קטן ד׳ כ׳‪ ,‬בהיות גם זמנם כבר רחוק מעיקר ימי בית שמאי ובית‬ הלל בעיקר ימי מחלוקותיהם‪.‬‬
‫ובמסכת שבת ד׳ י"ח: "‬תנו רבנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חפצו‬ ‫לעכו"ם וכו׳ ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ר׳ עקיבא אומר‬ ‫כדי שיצא מפתח ביתו אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה הן הן דברי ר׳ עקיבא הן הן‬ ‫דברי בית הלל לא בא ר׳ עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל‪".‬‬ ‫
וכבר כתב שם רש"י ז"ל "הן הן דברי וכו׳ לא בא ר׳ עקיבא לחלוק על‬ ‫בית הלל אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דבית הלל לבית‬ ‫הסמוך לחומה ובא ר׳ עקיבא לומר לא אמרו בית הלל כן אלא וכו׳‪.‬״‬ ‫
ודברי רבינו ברורים‪ ,‬אבל הדברים האלה הנם כלל גדול‪ ,‬וכן הוא במקומו׳‬ ‫הרבה כיוצא בזה‪.‬‬ ‫
ועי׳ אהלות פרק ה׳ משנה א׳‪:‬‬ "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת‬ ‫בית שמאי אומר־ם הכל טמא ובית הלל אומרים התנור טמא והבית טהור רבי‬ עקיבא אומר אף התנור טהור‪.‬‬
‫ומהתוספתא הדבר מבואר שאין ר׳ עקיבא חולק עם בית הלל כי אם שנחלק‬ ‫עם חביריו אם בית הלל מטהרין הכל‪ ,‬או שאינם מטהרין כי אם את הבית‬ אבל לא את התנור עצמו‪.‬‬ ‫
ובפרק ד׳ באהלות נאמר בתוספתא: ‬
"אמר ר׳ יוסי בא ר׳ יוהנן בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו מה אתה בעין‬ ‫של תנור אמר לו טמאה אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר‪.‬״‬ ‫
והנה הדבר פשוט שדברי התוספתא ילכו על דברי המשנה‪ ,‬שהרי לא הוזכר‬ ‫בתוספתא כלל איזה עין התנור‪ ,‬והיכן הוא‪ ,‬ומה הי׳ זה ובלא זה הלא אין ענין לשאלה זו‪.‬‬
‫אבל כבר נתבאר לנו (עמוד ‪ (272‬כי כן הוא דרך התוספתא בכל מקום‪,‬‬ ‫ודברי התוספתא בזה שבים ללשון המשנה ששם נתפרש מחלוקת בית שמאי ובית‬ ‫הלל בזה "תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי‬ המת‪ “.‬‬
‫‪568
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
וזה הוא מה ששאלו "מה אתה בעין התנור‪.‬״‬ ‫
ורק על ידי זה נבין את אשר שאלו מה אתה בעין התנור‪ ,‬ולא שאלו גם‬ ‫על הבית עצמו שהרי בית שמאי אומרים הכל טמא‪.‬‬
‫ואלו היו דברי ר׳ יוחנן בן נורי הולכים לעצמם ולא על דברי בית שמאי‬ ‫ובית הלל‪ ,‬הלא הי׳ לו לדון תחלה על דין הבית עצמו אם הוא טהור או טמא‪.‬‬
אבל כי כל דבריהם ילכו על דברי בית הלל איך נחלקו בזה ומה הם‬ ‫מטהרין‪ ,‬אם גם את עין התנור או רק את הבית‪.‬‬
‫ועל כן אין שאלתו כי אם "מה אתה בעין התנור" אם מטהרין בית הלל‬ ‫גם בזה‪.‬‬
‫וכשהשיב לו ר' חלפתא שבית הלל מטהרין רק את הבית אבל עין התנור‬ ‫טמא גם לבית הלל‪ ,‬השיב לו רבי יוחנן בן נורי "אף אני אומר כן אלא שעקיבא‬ מטהר‪.‬״‬ ‫והוא כדברי רש"י ז,ל שם במס׳ שבת "לא בא ר׳ עקיבא לחלוק על בית‬ ‫הלל אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דבית הלל וכו׳‪.‬״‬
‫והגר״א ז"ל בפירושו למשניות הגיה בתוספתא וכבר נתבאר כי דברי התוספתא‬ ‫שבים אל המשנה‪.‬‬
‫ובסוף דבריו כתב שם הגר"א זצ"ל "ורבי יוחנן בן נורי וחלפתא כבית הלל‬ ‫דגזור אתנור אטו עומד בחוץ‪..‬‬ ‫אבל דבריהם אינם "כבית הלל" שזה הנם כן גם דברי ר׳ עקיבא‪.‬‬ ‫
כי אם שדברי בית הלל במשנתינו נישנו על פי שיטתם בדברי בית הלל‬ ‫ור׳ עקיבא חולק עליהם בדברי בית הלל ודעתם‪.‬‬
והדברים פשוטים ומבוארים‪.‬‬ ‫
והנה כל השקלא וטריא שלהם רק זאת איך הוא העיקר בשיטת בית הלל‬ ‫וגדולה מכל זה הננו רואים במשנה במס׳ נדרים ד׳ ס"ו שנאמר שם‪.‬‬
"פותחין בימים טובים ובשבתות‪.‬‬ ‫בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימי׳ אסורין עד שבא‬ ‫ר׳ עקיבא ולימד שהגדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד שאיני נהנה לכולכם הותר‬ ‫אחד מהם הותרו כולם‪.‬״‬ ‫
והנה נאמר בזה גם ‪"‬עד שבא רבי עקיבא ולימד״ ובכל זה אין זה כי אם‬ ‫מה שביאר רבי עקיבא שיטת בית הלל בדין הותר אחד מהם הותרו כולם‪ ,‬וכבר‬ ‫נתבאר לנו זה בעמוד ‪.276‬‬ ‫
וכלשון הר״ן ז״ל בד׳ כ״ו "ולענין הלכה קיימא לן כר׳ עקיבא אליבא‬ ‫דבית הלל‪.‬״‬
‫ועל ידי כל זה יאירו לנו גם דברי הגמ׳ בבבלי במס׳ גיטין ד׳ צ׳ שכבר‬ ‫נתקשו שם התוס׳ וגם נמחק והוגה בספרים כמו שהביאו התוס׳ שם‪ ,‬וגם דברי‬ ‫הירושלמי שם תמוהים וכבר נתקשה בזה הרשב"א ז״ל‪ ,‬וכל הדברים פשוטים‬ ‫וברורים‪.‬‬ כי הנה בגיטין ד׳ צ׳ בא במשנה פ״ט מ״י:‬ "בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בא דבר‬ ‫ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפי׳ הקדיחה תבשיל‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפה‬
‫שנאמר כי מצא בה ערות דבר‪ ,‬ר׳ עקיבא אומר אפי׳ מצא אחרת נאה הימנה‬ ‫שנאמר והי׳ אם לא תמצא הן בעיניו‪".‬‬
‫ובירושלמי שם יאמר ״זקנים הראשונים היו אומרים תהא בנדתה לא תכחול‬ ‫ולא תפקוס עד שתבוא במים. אמר להן ר׳ עקיבא משם ראיה אם את אומר כן‬ ‫אף היא עצמה מביאה לידי כעירות והוא נותן את עיניו בה לגרשה ואתייה דזקנים‬ ‫כבית שמאי ודר׳ עקיבא כבית הלל‪."‬ ‫
וכבר תמה שם הרשב"א ז"ל בחידושיו וכתב ״תימא הוא דלמה הוצרך לומר‬ ‫ודר׳ עקיבא כבית הלל אלא כדברי עצמו הי׳ לו לומר דהא אית ליה לר׳ עקיבא‬ ‫דמשום נוי רשאי לגרשה‪ ,‬ולדברי בית הלל עד שימצא בה דבר כגון שהקדיחה‬ ‫תבשילו‪ ,‬אבל משום כיעור ונוי לא וצריך עיון" אלה דבריו‪.‬‬
‫ומפרשי הירושלמי גם הם הביאו זה והאריכו בפלפולים שונים‪.‬‬
‫והוא באמת פליאה גדולה שהרי זה רק כר׳ עקיבא ולא כדברי בית הלל‪,‬‬ ‫והירושלמי גם קאי על ר׳ עקיבא והי׳ צריך לאמר ר׳ עקיבא כשיטתיה‪.‬‬
‫אבל הדברים מפרשים את עצמם שר׳ עקיבא אינו חולק עם בית שמאי ועם‬ ‫בית הלל‪ ,‬כל דבריו של ר׳ עקיבא אינם כי אם לפרש שיטת בית הלל‪.‬‬ ‫
ועל כן כלפי מה שיאמר הירושלמי שזקנים הראשונים כבית שמאי‪ ,‬יאמרו‬ ‫ודר׳ עקיבא כבית הלל דהיינו כבית הלל אליבא דר׳ עקיבא‪ ,‬שאך זה לבד הנם‬ ‫דברי ר׳ עקיבא במשנתנו לפרש דברי בית הלל ודעתם‪.‬‬ ‫
ובבבלי נאמר ‪"‬ר׳ עקיבא אומר אפי׳ מצא אחרת‪ ,‬במאי קא מיפלגי בדריש‬ ‫לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בארבע לשונות או דלמא אלא דהא. בית שמאי‬ ‫סברי והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר דהא מצא בה ערות‬ ‫דבר. ור׳ עקיבא סבר כי מצא בה ערות דבר אי נמי מצא בה ערות דבר‪.‬״‬ ‫והנה נתפרש גם בבבלי רק מחלוקת ר׳ עקיבא עם בית שמאי‪ ,‬ולא עם בית‬ ‫הלל‪ ,‬לפי שאין דבריו כי אם לפרש דברי בית הלל‪.‬‬
‫ורבותינו בתוס׳ כתבו שם ״ואית ספרים דגרסי ב״ה וב״ש ואומר ר״י דר׳‬ ‫עקיבא סבר כבית שמאי דאמר ערות דבר חדא מלתא וכו׳ ולפי זה אתי שפיר‬ ‫הא דנקט בספרים ובית שמאי ולא נקט ובית הלל וכו׳ והרב ר׳ אלחנן מפרש דר׳‬ עקיבא אתי שפיר כבית הלל וכו'."
‫וכל הדברים פשוטים שדברי ר׳ עקיבא הם רק בשיטת בית הלל‪ ,‬והוא‬ ‫הולק על ת"ק בשיטת בית הלל‪ ,‬שהוא שנה אותה בסגנון אחר‪.‬‬
‫ועל כן אחרי אשר לפני זה נתפרש שם בגמ׳ דברי בית שמאי ובית הלל‬ ‫כפי ששנו זה שאר השונים‪ ,‬נתפרש אחר זה דברי בית שמאי ובית הלל כפי‬ ‫ששנה זה ר׳ עקיבא‪.‬‬
‫והכל הולך אל מקום אחד וכל הדברים ילכו יחד‪ ,‬שכל דברי ראשי התנאים‪,‬‬ ‫ראשי דור התנאים שאחרי החרבן‪ ,‬ילכו על דברי בית שמאי ובית הלל על דרך‬ ‫זו עצמה ככל אשר ילכו האמוראים על דברי התנאים‪.‬‬
‫בהיותם כבר גם הם רחוקים מעיקר ימי המחלקאות של בית שמאי ובית‬ ‫הלל ומעיקר ימי הבתים האלה‪.‬‬
‫‪570‬‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
פרק ז‪.‬‬
‫ואמנם כן כי כל זה הוא רק בנוגע לימי המחלקאות אשר לפנינו מבית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬שזה הי׳ בימי שמאי והלל עצמם‪.‬‬
‫אבל בנונע להמשך ימי המחזיקים בשיטת בית שמאי בבל המחלקאות ההם‬ ‫זה נמשך ובא עד תוך ימי יבנה‪ ,‬היינו עד אשר נפסקה הלכה כוללת לעולם‬ ‫הלכה כבית הלל‪ ,‬וככל אשר יבורר לנו ענין‪ ,‬הדבר בדברינו על ימי יבנה.
‫וזה הוא גם ענין הדברים בתוספתא במס׳ כלאים פרק א׳: "בשוקי צפורי היו מרכיבין קריסתמלין על גבי עוגס מצאן תלמיד אחד אמר‬ ‫להן אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמרו מי פגע בכם אינו אלא‬ מתלמידי בית שמאי." ‫
והכונה שהנהו מההולכים ומהמחזיקים בדרכי בית שמאי‪ ,‬אשר נקראו גם‬ אז בית שמאי‪.‬‬
‫והן גם ענין דברי הברייתא בגמ׳ במס׳ חגיגה ד׳ כ׳׳ב:‬
‫‪"‬תניא אמר ר׳ יהושע בושני מדבריכם בית שמאי אפשר אשה וכו׳ נטפל‬ ‫לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו אומר לך טעמן של בית שמאי‬ ‫אמר לו אמור וכו׳‪.‬״‬ ‫
ועי׳ גם ביבמות ד׳ ט״ז שכשבאו ר׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא‬ ‫אצל ר׳ דוסא בן הרכינוס ושאלו אותו בדין צרת הבת השיב להם‪.‬
"אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי שמאי‬ הזהרו בו שלא יקפח אתכם בהלכות‪.‬״‬ ‫
וזה שנאמר "‬מתלמידי שמאי״ הדבר פשוט שהוא ט״ס וצ״ל "מתלמידי בית‬ ‫שםאי״, וכן הוא הגירסא בירושלמי יבמות פרק א׳ הלכה ו׳ "מתלמידי בית שמאי‪.‬״‬
‫ואמנם כי המקום הזה גם ישוב ויורה לנו גם הוא את כל הדבר כמו שהוא‪,‬‬ ‫ואת שני צדדי הדבר‪.‬‬ ‫
ויבואר לנו גם בזה כי יש לנו בנוגע להבתים האלה שני זמנים שונים‪.‬‬
‫הזמן האחד הוא זמן המחלקאות הרבות של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬שזה הי'‬ ‫בעיקרו בימי הלל ושמאי עצמם‪ ,‬ובימי חכמי דורם הם‪.‬‬
‫והזמן השני הוא דבר המשך ימי המחזיקים בשיטתם אשר נקראו על ידי‬ ‫זה בית שמאי ובית הלל שזה נמשך ובא בתוך ימי יבנה‪.‬‬ ‫
הנה לנו במקום הזה על אחיו הקטן של ר׳ דוסא הצעיר הרבה ממנו‪,‬‬ ‫(וכנראה הי׳ אחיו מאביו ולא מאמו) שאמר עליו "‬שהוא מתלמידי בית שמאי״‪,‬‬ "אמר להם אח קטן יש לי בכור שטן הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי בית שמאי‪.‬״‬
‫לעומת זה בנוגע להמחלקאות של בית שמאי ובית הלל בא במס׳ [[גיטין פא א|גיטין ד'‬ ‫פ״א]] על המשנה‪.‬‬ ‫״כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית‬ ‫הלל אומרים אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה‬ מן הכהונה‪.‬״‬ ‫
נאמר שם על זה בגמ׳. "אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יהודה בר אילעי בא וראה‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפו
‫שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים‪ ,‬דורות הראשונים בית שמאי (שהיו‬ ‫מחמירין בקדושת יוחסין שאוסרין אותה לכהונה מפני כתיבת הגט‪ ,‬רש״י) דורות‬ ‫האחרונים ר' דוסא דתניא שבויה אוכלת בתרומה דברי ר׳ דוסא אמר ר׳ דוסא וכי‬ מה עשה לה ערבי זה וכו'״‪.‬‬ ‫
והוא ר׳ דוסא בן הרכינס כמו שהוא במשניות עדיות פרק ג' ממשנה‬ ‫א׳ ואילך‪.‬‬
‫ומבואר שבנוגע להמחלקאות של בית שמאי ובית הלל‪ ,‬יחשב גם ר׳ דוסא‬ ‫עצמו נגדם לדורות האחרונים נגד דורות הראשונים‪ ,‬לפי שזה הי׳ באמת כבר בימי‬ ‫הלל ושמאי עצמם‪.‬‬
‫ויתבאר לנו הדבר עוד יותר מכל היוצא מתוך הדברים שם בבבלי וירושלמי‪,‬‬ ‫אשר משם נראה כי אף כי ר׳ דוסא בן הרכינס הגיע לזקנה גדולה ומופלגת מאד‬ ‫ועל כן הי׳ חי עוד גם לאחר החרבן ובתוך ימי יבנה‪.‬‬ ‫
אבל אז כבר גם לא בא לבית המדרש מזמן רב מפני זקנתו הגדולה‪ ,‬עד‬ ‫שאת ר׳ עקיבא לא הכיר כלל‪ .‬ואת ר׳ ‬אלעזר בן עזריה לא ידע ממנו כל עיקר‬ ‫גם ממציאותו‪.‬‬ ‫
בהיות באמת עיקר דורו‪ ,‬היינו עיקר ימי פעולותיו‪ ,‬בימי רבותיהם של ר׳‬ ‫אליעזר ור׳ יהושע‪ ,‬בהימים שלפני חרבן הבית.‬ ‫
ולשון הדברים בבבלי יבמות שם הוא‪:‬‬
"‬גופא בימי ר׳ דוסא בן הורכינס התירו צרת הבת לאחין והי׳ הדבר קשה‬ ‫לחכמים מפני שחכם גדול הי׳ ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש אמרו מי ילך ויודיעו‬ ‫אמר להן ר׳ יהושע אני אלך ואחריו מי ר׳ אלעזר בן עזריה ואחריו מי ר׳ עקיבא‬ ‫הלכו ועמדו על פתה ביתו נכנסה שפחתו אמרה לו רבי חכמי ישראל באין אצלך‬ ‫אמר לה יכנסו ונכנסו תפסו לר׳ יהושע (אשר רק אותו ידע והכיר) והושיבו על‬ ‫מטה של זהב, אמר לו רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא ר׳‬ ‫אלעזר בן עזריה, אמר ויש בן לעזריה ‬חבירינו קרא עליו המקרא נער הייתי‬ ‫גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וכו' תפשו והושיבו על מטה של זהב אמר לו‬ ‫רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו ומי הוא עקיבא בן יוסף אמר לו אתה‬ ‫הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף עולם עד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל‪,‬‬ ‫התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת אמרו לו צרת הבת מהו‬ ‫אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כדברי מי הלכה כבית הלל וכו׳‪".‬‬
‫ובירושלמי שם נאמר ראה את ר' יהושע וקרא עליו את מי יורה דעה (גמולי‬ ‫מחלב עתיקי וכו׳) זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל‬ שיתדבקו אזניו בדברי תורה. ‬
‫ואת ר' אלעזר בן עזריה לא ידע כלל וגם את שמעו לא שמע עוד עד‬ ‫שהתפלא ואמר‪" :‬ויש בן לעזריה חבירנו"‪.‬‬
וכל זה מפני שעיקר ימי פעולותיו והימים אשר ישב בין חכמי הדור‪ ,‬ויחד‬ ‫עמהם‪ ,‬הי׳ לפני החרבן‪ ,‬ויהיו דבריו רק עם זקני הדור מימי חרבן הבית‪.‬‬ ‫
וכמו שהננו רואים כן מפורש גם במשנה במס׳ כתובות ד׳ ק"ד: ונאמר שם‪:‬‬ "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע‬
‫‪572‬‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫בתחלה נחלקו עליו בני כהנים נתלים ואמרו תשבע וכו׳ אמר ר׳ דוסא בן הורכינס‬ ‫כדבריהם אמר ר׳ יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן וכו׳‪".‬‬ ‫ושם ק"ז:‬ "מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו‬ ‫נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול אמר ר׳ דוסא בן‬ ‫הרכינס כדבריהם אמר ר׳ יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו וכו'."
וכל זה הנם דברים ידועים ומפורסמים בנוגע לר' דוסא וכבר ציין זה מכתובות‬ ‫גם הסדר הדורות בערכו‪.‬‬
‫והרב פראנקעל אשר נשתבש לעשות את תחלת ימי בית שמאי ובית הלל‪ ,‬רק‬ ‫אחרי מות שמאי והלל‪ ,‬וכי דורם הוא דור רבן גמליאל הזקן‪ ,‬הנה בבואו לערך ר'‬ ‫דוסא בן הרכינס וימצא שם בסדר הדורות גם את הציון מכתובות ויבמות וגם הציון‬ ‫מגיטין פ״א הרשה לעצמו להשתדל לבלבל את הקורא באופן גס ומשונה מאד‪.‬‬
‫ואחרי אשר בעמוד ‪ 68‬יעשה לו את ר׳ דוסא לדור אחד עם ר׳ אליעזר‬ ‫ור׳ יהושע, הנה אחר זה בבואו בעמוד ‪ 71‬לדבר על ר׳ דוסא בן הרכינס‬ ‫יאמר שם: ‬
"ר׳ דוסא בן הרכינס‪ ,‬על ר׳ דוסא בן הרכינס נאמר בברייתא יבמות ט"ז‬ ‫חכם גדול הי׳ וכו׳ ולא נודע אם היה כבר בימי הבית אך ממה שקראו ר׳‬ ‫יהושע ״רבי" נראה ״שהי' כבר נמנה בין ראשי החכמים" וכל ימי יבנה עד מלחמת‬ ‫ביתר לא היו כי אם נ"ב שנה ומזה יש לשער קצת שראה הבית בבנינו וגלה‬ ‫עם ר׳ יוחנן בן זכאי ליבנה‪ ,‬וממשנה כתובות פי"ג א׳ ב׳ משמע שחלק על ריב"ז כי‬ ‫לעומת מה שאמר ר׳ דוסא שם בדברי בני כהנים גדולים אמד ריב"ז יפה אמר חנן‪ .‬ולפי‬ הברייתא אשר זכרנו האריך ר׳ דוסא ימים אהרי ריב"ז שהרי ר׳ עקיבא בא אצלו‬ ‫ור׳ דוסא כבדהו ואמר אתה וכו׳ ואם כן זרחה כבר שמש ר"ע בגבורתו" אלה דבריו‪.‬‬
‫ואנחנו היינו רוצים לדעת מה טיב ערבובי דברים כאלה בחקירת דברי ימינו‪.‬‬
‫והנה נתן לדבריו תואר כזה כאילו היתה כאן חקירה אם ראה ר' דוסא את‬ ‫הבית כל עיקר‪ ,‬או שנולד אחר זה עד שיאמר: "ולא נודע אם הי׳ כבר בימי הבית" ‫ומהברייתא יאמר "ומזה יש לשער קצת שראה הבית בבנינו" כאלו יכול להיות איזה ‫ספק גם בזה וכאלו אך זה לבד מוכח קצת מהברייתא‪.‬‬
‫וכל הכרכורים האלה הנם רק כדי שיהי׳ אפשר לו לאמר על זה בהערה:
"ובגיטין פא אמר ר׳ יוחנן משום ר' יהודה בר׳ אלעי בא וראה שלא כדורות‬ ‫הראשונים וכו׳ אך זה דרכו של ר׳ יהודה לקרוא להקדמונים אף בדור אחד או בשני‬ ‫דורות "הראשונים" עין ירושלמי מעשרות פ"ג ה״א רבי ור״י יוסי בן יהודה היו‬ ‫מכניסין את הכלכלה לאחורי הגנות ראה אותן ר׳ יהודה בן ר׳ אלעאי אמר להן‬ ‫ראו מה ביניכם לראשונים (י"א) ר׳ עקיבא הי׳ לוקח שלשה מינין בפרוטה בשביל‬
----------------------
הערה (י"א) עיקר מאמרו של ר׳ יהודה ‬גם על מעשרות נאמר כדרך כלל, כמו שהוא על מקומו בבבלי גיטין פא שם: ואמר וכו' דורות הראשונים מכניסין פירותיהם דרך טרקסמון כדי לחייבן וכו' דורות האחרונים וכו' ועל כן בא הלשון דורות הראשונים ודורות האחרונים, אבל בירושלמי הובא מה ששבח רבי יהודה ?????? ‫את רבי ואת ר׳ יוסי בר׳ יהודה בילדותם‪ ,‬ולא הזכיר דבר מדרך טרקסמון כי אם ממעשי ר' עקיבא‪ ,‬ובאמת‬ ‫לא בא שם הלשון דורות הראשונים ודורות האחרונים כי אם ״מה ביניכם לראשונים" וזה הוא ענין אחר לגמרי‬ ‫ואין לזה ענין כלל עם הלשון דורות הראשונים ודורות האחרונים.‬‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפז‬
‫לעשר מכל מין ומין ואתם מכניסין וכו׳ ולכן קרא ר׳ יהודה גם כן לר׳ דוסא‬ ‫דורות האחרונים בערך בית שמאי אשר עמדו ששים שנה קודם החרבן וכמו‬ שביארנו לעיל‪ ,‬והיתה קבלה בידו של ר׳ יהודה שהלכה זו של בית שמאי נשנית‬ ‫בתחלת עמידתן לבית או בדור שאחר זה" אלה דבריו‪.‬‬
‫אבל מה תועלת להטעות את הקוראים על ידי פלפולים כאלה‪.‬‬ ‫
והאם לא ידע פראנקעל בעצמו שאין החקירה אם ראה הכית בבנינו או‬ ‫שנולד אחר החרבן‪.‬‬ ‫
והאם לא ידע פראנקעל בעצמו כי מה שהננו רואים מהברייתא ביבמות‬ ‫אינו כי "‬מזה יש לשער קצת שראה הבית בבנינו"‪.‬‬
‫כי אם שמשם הדבר מבואר ומפורש, שכל עיקר ימי פעולותיו כבר היו‬ ‫בפני הבית‪ ,‬וכבר הי׳ אז מראשי חכמי הדור היותר ראשונים‪.‬‬
‫ובירושלמי ביבמות שם גם נאמר "‬ראה את ר׳ יהושע וקרא עליו את מי‬ ‫יורה דעה (גמולי מחלב) זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל‬ ‫שיתדבקו אזניו בדברי תורה"‪.‬‬
‫וכידוע הנה הי׳ כבר ‬גם ר׳ יהושע בימי גדלותו עוד בימי הבית ולבד‬ ‫האגדה בגיטין ד׳ נ״ו אשר מבואר שם כי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הם הוציאו את‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי במטה בהלכו לעמוד לפני אספסיאנוס וטיטוס בימי המלחמה‪,‬‬ ‫ובברייתא במס׳ סוכה ד׳ נ"ג נאמר תניא אמר ר׳ יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים‬ ‫שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר‬ ‫וכו׳ ובמס׳ עירכין ד׳ י״א דתניא מעשה בר׳ יה‬ושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת‬ ‫דלתות אצל ר׳ יוחנן בן גודגדא‪ ,‬ואם נאמר שהלוים לא עכדו עבודה קבועה עד‬ ‫בני שלשים (עי׳ חולין כ"ד ורמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ג ה"ד ובכסף משנה‬ ‫שם) אם כן כבר הי׳ אז ר׳ יהושע למעלה משלשים‪ ,‬אבל גם בכל האופנים כבר‬ ‫הי׳ אז בגדולתו‪.‬‬
‫ור׳ דוסא בן הרכינס אמר הנהו זוכר כשהי׳ ר׳ יהומע קטן מוטל בעריסה,‬ הנה מבואר מעצמו כי עיקר ימיו היו כבר בפני הבית‪.‬‬ וכמו שהננו רואים כן גם ממשנה דכתובות שנחלק יחד עם חנן ובני כהנים‬ ‫גדולים והוכרע על ידי ר׳ יוחנן בן זכאי‪.‬‬
‫ועל כן באמת הננו רואים מפורש בהברייתא כי לא ידע כי אם זקני הדור‬ ‫מימי יבנה‪ ,‬אותם אשר כבר גדלו והצליחו לפני חרבן הבית ובראשית ימי יבנה‬ ‫היו הם כבר מראשי המדברים ומזקני החכמים אבל את הצעירים מהם אשר נתגדלו‬ ‫רק אחר החרבן‪ ,‬אותם לא ידע כל עיקר‪ ,‬וגם את שמם לא שמע ולא ידע‪.‬‬
‫והננו רואים כי רק את ר׳ יהושע אשר כבר התחיל להתקרב אז לימי הזקנה‬ ‫רק אותו הכיר‪ ,‬אבל את ר׳ אלעזר בן עזריה אשר הי׳ גם הוא מראשי החכמים‬ ‫בימי יבנה וגם אז כבר בחרו בו אחר ר׳ יהושע, אבל בהיותו יותר צעיר‪ ,‬אותו לא‬ ‫ידע כלל עד ששאל "ויש בן לעזריה חבירנו"‪.‬‬
‫ואיזה ספק יכול להיות אחר זה מעיקר ימי ר׳ דוסא וימי פעולותיו הי׳‬ ‫בדור רבותיו של ר׳ יהושע והיינו לגמרי בימי הבית‪.‬‬
‫ונפלא לראות עד כמה לא הי' עינם ולבם לחקירת דברי ימינו‪ ,‬וישימו‬ ‫מבטם רק איך לבלבל את הקוראים.‬
5‫74
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫כי הנה אצל ר׳ יהושע בעמוד ‪ 83‬יתחיל פראנקעל דבריו בלשון מדברת‬ ‫גדולות ויאמר: ‬‬ ‫ר' יהושע בן חנניה מגדולי תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי ראה הבית בבנינו‬ והי' לוי מן המשוררים". ‬‬ ‫ואצל ר' דוסא בן הרכינס הקודם לו בהכרח בדור שלם‪ ,‬אבל מפני שנמצא‬ ‫סתירה מזה לדרכו עם בית שמאי הרשה לעצמו להטעות את הקוראים ולהתחיל‬ ‫דבריו בעמוד ‪:71‬‬ "‬ר' דוסא בן הרכינס על ר' דוסא בן הרכינס נאמר בברייתא יבמות ט"ז חכם‬ ‫גדול הי' והי' הדבר קשה לחכמים שיתיר צרת הבת והלכו אצלו ר׳ יהושע ור'‬ ‫אלעזר בן עזריה ור' עקיבא עי"ש‪ .‬ולא נודע אם הי' כבר בימי הבית".‬
‫אבל הלא זה שהי' כבר בימי הבית זה לא יוכל להיות חקירה כלל‪,‬‬ ‫ומהברייתא שם מוכח ומפורש שהי׳ דור שלם לפני ר' יהושע‪ ,‬אף שגם ר׳ יהושע‬ ‫הי' כבר בימי הבית‪ ,‬וכי דורו הוא דור רבותיו של ר' יהושע‪ ,‬וימי פעולותיו כולם‬ ‫בפני הבית‪ ,‬רק מפני שהפליג בזקנה נמשכו ימיו גם אחר זה‪ ,‬וכל זה יוצא מפורש‬ ‫מכל דברי הברייתא ככל אשר נתבאר‪.‬‬
‫אבל לעקש את הישרה ולאחר זמנם של בית שמאי ובית הלל מצא פראנקעל‬‬ את לבבו ישר להפוך הדברים ולכתוב אצל ר' יהושע "ראה הבית בבנינו‬ ‫ואצל ר׳ דוסא בן הרכינס "ולא נודע אם הי' כבר בימי הבית‪".‬‬
‫והדור הזה אשר עשה לו פראנקעל בעמוד ‪ 45‬על בית שמאי וכתב‪:‬‬ "הדור הראשון‪ ,‬בית שמאי ובית הלל עקביא בן מהללאל רבן גמליאל‬ ‫הזקן וכו׳ חנן אדמון וכו' ר׳ יוחנן בן זכאי‪".‬‬ ‫זה הוא באמת דורו של ר' דוסא בן הרכינס‪ ,‬וחנן ור' יוחנן בן זכאי‬ ‫אשר חשב פראנקעל בזה בדור הראשון הזה הם באו יחד במשנה כתובות שם‬ ‫עם ר' דוסא‪.‬‬
"חנן אומר תשבע וכו׳ נחלקו עליו בני כהנים גדולים וכו׳ אמר ר' דוסא בן‬ ‫הרכינס כדבריהם. אמר ר׳ יוחנן בן זכאי יפה אמר הנן וכו'."‬ ‫וכן הוא גם בדין השני של חנן במשנה השנית. ‬
‫ואם גם יחצה פראנקעל את הדור הראשון הזה אשר עשה לו‪ ,‬ויעשה ממנו‬ ‫שני דורות ויהי׳ בית שמאי ובית הלל הדור הראשון‪ ,‬וחנן ור׳ יוחנן בן זכאי ור'‬ ‫דוסא בן הרכינס הדור השני‪.‬‬ ‫הנה גם אז יהיו בית שמאי ובית הלל‪ ,‬הדור הראשון אשר ברא לו‪ ,‬לכל‬ ‫היותר רק דור רבותיו של ר׳ דוסא‪ ,‬על דרך מה שהי׳ ר׳ יהודה נגד רבי ור׳ יוסי‬ ‫בן יהודה אבל לא מה שהי׳ ר׳ עקיבא נגד רבי ור׳ יוסי בר׳ יהודה‪.‬‬ ‫
ורק תמהון הוא לראות‪ ,‬איך ערבב כל הדברים יחד‪ ,‬כי אף שגם הוא ראה‬ ‫הדברים במשנת כתובות אשר מצא ציונם לפניו בסדר הדורות‪ ,‬ואף שעל ידי זה‬ ‫כתב בעצמו בפנים‪:‬‬ "וממשנה כתובות פי״ג משמע שחלק עליו ריב״ז כי לעומת מה שאמר ר׳‬ ‫דוסא שם כדברי בני כהנים גדולים אמר ר׳ יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן‪ ,‬ולפי‬ ‫הברייתא אשר זכרנו האריך ר׳ דוסא ימים אחר ריב"ז שהרי ר׳ עקיבא בא אצלו‬ ‫ור׳ דוסא כבדהו ואמר אתה הוא וכו׳ ואם כן זרחה שמש ר"ע בגבורתו‪.‬"‬
תקופת ‬התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רפח‬
‫בכל זה יאמר בההערה על זה ״והיתה קבלה בידו של ר' יהודה שהלכה זו‬ ‫של בית שמאי נשנית בתחילת עמידתן לבית או בדור שאחר זה‪".‬‬
‫אבל הלא הדור שאחר זה הוא עצמו דורו של ר׳ דוסא גם לפי דברי‬ ‫פראנקעל עצמו אשר יאמר נם הוא "וממשנת כתובות פי״ג משמע שחלק עליו‬ ‫ריב״ז‪".‬‬ ‫
ועל כן לא לבד "דור שאחר זה" שזה הוא עצמו ימי דור ר׳ דוסא‪ ,‬כי אם‬ ‫שגם תחילת עמידתן לפי דברי פראנקעל גם זה אינו לכל היותר כי אם רבותיו‬ ‫של ר׳ דוסא‪.‬‬
‫ולא יוכל להיות ספק כלל כי גם מחלוקת ר׳ דוסא וחכמים אצל שבויה אשר‬ ‫עליה אמר ר' יהודה בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים נחלקו‬ ‫ר׳ דוסא וחכמי הדור שלפני החרבן‪.‬‬
‫וזה שר׳ דוסא האריך ימים אחרי ר׳ יוחנן בן זכאי הוא לפי שר׳ יוחנן בן‬ ‫זכאי הי׳ קשיש יותר וכבר הספיק לשמש את הלל ושמאי‪ ,‬אבל ימי פעולותיהם‬ ‫נופלים יחד‪ ,‬ובהימים שאחר החרבן‪ ,‬כבר הי׳ גם ר׳ דוסא בימי זקנותו וככל אשר‬ ‫נתבאר‪.‬‬
‫והנה הוכרחנו להאריך בדברים פשוטים לפי שהעוסקים בדברי ימינו תחת‬ ‫להזריח עליהם אור עקמו אותם בפלפולים זרים‪ ,‬ואי אפשר להעמידם על מקומם‬ ‫כי אם אחרי אשר נסיר משם את כל אבני הנגף וכל התהפוכות‪.‬‬
‫וכל הדברים האלה ישובו ויבארו לנו את כל יסודי הדברים‪.‬‬
‫וכן הדבר ככל מה שכבר נתבאר שעיקר ימי בית שמאי ובית הלל ועיקר‬ ‫ימי עמידת הבתים האלה ומחלוקותיהם‪ ,‬היו בעצם ימי הלל ושמאי עצמם‪.‬‬
ועל כן בהיות דברי ר׳ יהודה על זה היינו במה שנוגע למחלוקתם של בית‬ ‫שמאי הנה נגד זה גם ר׳ דוסא‪ ,‬אשר עיקר ימיו וגם מהלוקתו בדין שבויה היו‬ ‫בימי הבית, הנה הוא מאוחר הרבה בכל זה נגד דור שמאי והלל עצמם, ובצדק‬ ‫יאמר עליו ר' יהודה "דורות האחרונים" נגד דור הלל ושמאי עצמם‪.‬‬
ולעומת זה בנוגע להמחזיקים בשיטת בית שמאי‪ ,‬שזה נמשך ובא עד תוך‬ ‫ימי יבנה, יקרא נם אחיו הקטן הצעיר הרבה מר׳ דוסא בשם ״מתלמידי בית שמאי"‬ ‫ככל מה שנתבאר‪.‬‬
‫ומזה עצמו נקרא גם ר׳ אליעזר שמותי‪ ,‬וגם כן רק על מה שהחזיק‬ ‫במקומות הרבה בשיטת בית שמאי‪.‬‬
‫ואמנם כי יש בזה עוד ענין גדול וכולל בנונע לימי יבנה בענינם של בית‬ שמאי ובית הלל ונבאר הדבר‪.‬‬
‫פרק ח‪.‬‬
‫הוועד להכרעת ההלכה.
‫במקומות שונים במשנה בא לפנינו אחרי מחלוקות בית שמאי ובית הלל‪,‬‬ "‬חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪.‬"
‫והורגלנו לחשוב שהכונה שכשנחלקו בית שמאי ובית הלל נצחו אז בית‬ שמאי את בית הלל בטענותיהם והודו להם בית הלל‪.‬‬ ‫
אבל זה אינו כי אם טעות שעל זה הי׳ צריך לבוא במשנה והודו להם בית‬
‫‪576‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫הלל או "‬והודו בית הלל לבית שמאי״ או "וחזרו בהן בית הלל" כהלשון הבא על ‫זה בכל מקום כשאחד מבעלי המחלוקת הודה לבעל דינו‪.‬‬
‫אבל הלשון הזה "וחזרו בית הלל" להורות כדברי בית שמאי" מורה על עצמו‬ ‫שהדברים כבר יצאו מתוך כותלי בית המדרש בתור שקלא וטרי׳ ויהיו כבר בתור‬ ‫הלכה ומורין כן‪ ,‬רק כי עתה שבו מדעתם "וחזרו בית הלל להורות כדברי‬ ‫בית שמאי"‪.‬‬ ‫
והיינו שהאחרונים ההולכים בשיטת בית הלל‪ ,‬הזניחו במקום הזה את שיטת‬ ‫בית הלל, והורו מאז ואילך כשיטת בית שמאי‪.‬‬
‫והצעת הדבר וענינו זה הוא‪.‬‬
‫במס' עירובין ד' י"ג נאמר‪" :‬אמר ר׳ אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו‬ ‫בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו‬ ‫יצאתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן‪ ,‬והלכה כבית הלל‪".‬‬
‫ואם כי לא נתפרש בדברי שמואל זמן שלש שנים האלה מתי היו‪ ,‬אבל‬ הנה יסיים דבריו "יצאתה בת קול ואמרה וכו׳ והלכה כדברי בית הלל"‪.‬‬
‫וזה נתפרש לנו בירושלמי יבמות סוף פרק א׳ "באיכן יצאת בת קול רב‬ ‫ביבי בשם רב יוחנן ביבנה יצאת בת קול"‪.‬‬
‫ועל ידי זה הננו יודעים כי דברי שמואל "שלש שנים נחלקו בית שמאי‬ ‫ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו״, היינו‬ ‫בימי יבנה‪.‬‬ ‫
ודבר שאין צריך לומר הוא שאין הכונה שנחלקו סתם חוץ לכותלי בית‬ ‫המדרש הללו טענו הלכה כמותינו והללו טענו הלכה כמתינו‪.‬‬ ‫
שהרי על זה אי אפשר לומר "שלש שנים נחלקו וכו׳״ שהרי מתחלת ימי ‫מחלקותם בדבר הלכה אמרו הללו הלכה כמותינו והללו הלכה כמותינו‪ ,‬שכל‬ ‫החולק עם חבירו הרי חושב שכן הדין‪ ,‬וזה הוא עיקר מחלוקתו‪.‬‬
‫אבל דבר השלש שנים האלה הוא זמן הכרעת ההלכה, הזמן אשר דנו יחד‬ ‫בכל דבר מדברי בית שמאי ודברי בית הלל‪ ,‬ואז דנו זה עם זח הללו אמרו הלכה‬ ‫כמותינו עד שהכריעו כל פעם‪ ,‬ולבסוף הכל גם הוחלט הדבר לגמרי הלכה למעשה, ‫שהלכה כבית הלל‪ ,‬ומאז ואילך כל השונה משנתו בשיטת בית שמאי אינה משנה‬.
‫ואז גם אספו יחד את כל דברי בית שמאי ובית הלל‪ ,‬שלא היו עדין‬ ‫קבועים ובמקום ספק העידו על זה המקבלים השונים‪ ,‬וזה הוא שבא לפנינו כל‬ ‫זה במס' עדיות אשר בידוע נסדרה בימי יבנה (י"ב)‪.‬‬ ‫
ואז נתבררו כל הדברים האלה, והוחלט הדין‪.‬‬ ‫ואז היו שם גם דברים אשר החליטו לפסוק כבית שמ׳אי‪ ,‬ועל זה הוא שבא‬ ‫במשנה "חזרו בית הלל להורות כבית שמאי"‪.‬‬
והדבר יוצא כן לפנינו‪.‬‬
‫כי הנה במס' אהלות פרק ה׳ באו שם שתי משניות זו אחר זו‪.‬‬ ‫משנה ג) היתה (הקדרה המונחת על פי ארובה) שלמה‪ ,‬בית הלל אומרים
----------------- ‬
‫הערה (י"ב) כל פרטי הדברים האלה על סדרם ועל ענינם יבואר‬ לנו במקומו בכרך הבא.
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫מצלת על הכל ובית שמאי אומרים אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים‬ ‫ועל כלי חרס, חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪.‬‬
‫משנה ד) לגין שהוא מלא משקין טהורים הלגין טמא טומאת שבעה והמשקין‬ ‫טהורים‪ ,‬ואם פינן בכלי אחר טמאין‪ ,‬האשה שהיא לשה בעריבה האשה והעריבה‬ ‫טמאין טומאת שבעה והבצק טהור ואם פינתו לכלי אחר טמא חזרו בית הלל להורות‬ ‫כדברי בית שמאי" ‬
‫והנה גם אילו לא הי׳ לפנינו רק דברי המשניות האלה גם אז היו הדברים‬ ‫מתמיהים מאד‪.‬‬ ‫
שבמשנה ד׳ לא בא כלל מחלוקת בית שמאי ובית הלל, וה‬יא נשנית רק‬ ‫על פי שיטת בית שמאי‪.‬‬
‫ויותר מזה שהרי כבר בא במשנה ג׳ "חזרו בית הלל להורות כדברי בית‬ ‫שמאי"‪ ,‬ולאיזה צורך נכפל זה במשנה ד' אשר לא הוזכרה שם מחלוקתם‪.‬‬
‫ואמנם כי יפלא עוד הרבה יותר‪ ,‬הן כפי אשר הננו רואים במשנתינו צדקו‬ ‫דברי בית שמאי כל כך עד שהיו למוסכמים לכל‪ ,‬וגם בית הלל הסכימו עמהם‬ ‫וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪.‬‬
‫ובבל זה אמר ר׳ יהושע בתוספתא במס׳ אהלות "‬בושני מדבריכם בית שמאי"‪.‬‬
‫ובתוספתא אהלות פרק ה׳ והובא בגמ׳ חגיגה ד׳ כ"ב: נאמר:
‫״תניא אמר ר׳ יהושע בושני מדבריכם בית שמאי אפשר אשה לשה בעריבה ‫אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור, לגין מלא משקין לגין טמא טומאת שבעה‬ ‫ומשקין טהורין. נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו אומר לך טעמן‬ ‫של בית שמאי אמר לו אמור אמר לו כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ א"ל אינו חוצץ ‫כלי של עם הארץ טמא או טהור אמר לו טמא‪ ,‬ואם אתה אומר לו טמא כלום‬ ‫משגיח עליך ולא עוד אלא שאם אתה אומר לו טמא אומר לך שלו טהור ושלך טמא‬ ‫וזה הוא טעמן של בית שמאי. מיד הלך ר׳ יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי‬ ‫אמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת‬ ‫‬‫כמה וכמה." ‫
והדברים מבארים את עצמם‪ ,‬כי הנאמר במשנה אהלות "חזרו בית הלל‬ ‫להורות כדברי בית שמאי" אין זה בימי המחלוקת של בית שמאי ובית הלל‬ ‫עצמם, כי אם שהכונה אחרי המעשה הזאת‪.‬‬
‫ואורו עיני ומצאתי כן מפורש להגר״א מווילנא זצ"ל בפירושו למס׳ אהלות‬ ‫שם מ"ג וכתב:‬‬ "ור׳ יהושע דהו׳ מתלמידי בית הלל אמר בושני מדבריכם וכי אסברה‬ ‫ניהליה תלמיד מתלמידי בית שמאי הדר ביה. והיינו הא דחזרו בית הלל להורות‬ ‫כדברי בית שמאי‪".‬‬
‫אבל לא שממה שהדר בו ר׳ יהושע נאמר חזרו בית הלל להורות כדברי‬ ‫בית שמאי‪ ,‬כי אם שאז בימי הבירור וההכרעה נתברר על ידי ר׳ יהושע דברי‬ ‫בית שמאי‪ ,‬והם הסכימו אז לדבריהם‪ ,‬ומזה בא במשנה "וחזרו בית הלל להורות‬ ‫כדברי בית שמאי." ‫
ואמנם כי הגר"א זצ״ל מפני שהי' קשה לו מה שנאמר שני פעמים חזרו‬
578
‫תקופת התנאים, בית ׳טמאי ובית הלל‬
‫בית הלל וכו'‪ ,גם במשנה ג' וגם במשנה ד' הניח שם הנחה גדולה מאד במשנה ג' וכתב:
לא גרסינן חזרו בית הלל וכו׳ ובסיפא (במשנה ד׳) בתר הא דאשה ועריבה‬ גרסינן חזרו בית הלל וקאי הא דחזרו אכולה ארישא דהיתה שלמה ואלגין‬ ‫ואאשה ועריבה וכו׳ וגבי אשה ועריבה חזרו בית הלל על הכל על הקדרה שלמה‬ ‫ועל לגין ועל אשה ועריבה הלכך בתר הא דאשה ועריבה גרסינן הא דחזרו בית‬ ‫הלל וקאי אכולהו דהתם הוא דחזרו אכולהו" אלה דבריו‪.‬‬
‫וכבודו הגדול במקומו מונח‪ ,‬ונראה שהכותב משמו טעה בזה בשמועתו‪.‬‬
‫כי לא לבד שאין צריך להגיה הגהה גדולה כזו‪ ,‬כי אם שגם אי אפשר‬ ‫כלל להגיה‪ ,‬ואך כפי שהוא לפנינו כן צריך להיות‪.‬‬
‫ואין ספק כלל כי עיקר המקום אישר נאמר במשנה "חזרו בית הלל להורות‬ ‫כדברי בית שמאי״ הוא במשנה ג׳ ולא במשנה ד׳‪.‬‬
‫והכותב בשם הגר"א ז״ל הי׳ סובר דגם משנה ד׳ נשנית קודם השקלא וטרי׳‬ ‫של ר' יהו‬שע עם בית שמאי וכן כתב בפירוש בדברי הגר"א זצ״ל "‬וקאי הא דחזרו‬ ‫אכולה ארישא דהיתה שלמה ‬ואאשה ועריבה״ וכן יסיים גם בסוף דבריו "‬שמעינן‬ ‫מהא דכל ‬שקלא וטרי׳ דידהו גבי אשה ועריבה ולגין הוא דשקלו וטרו‪.‬״‬ ‫
וכל הדברים האלה נפלאו מאד כי משנה ד׳ לא היתה בעולם קודם השקלא‬ ‫וטרי׳ של ר׳ יהושע, וכל השקלא וטרי' הי׳ רק על משנה ג׳‪.‬‬
‫שהרי רק במשנה ג׳ בא מחלוקת בית שמאי ובית הלל‪ ,‬אבל משנה ד׳‬ ‫נשנית רק על ידי שאלת ר' יהושע ותשובת אחד מבית שמאי‪.‬‬
ועל כן באמת לא בא בתוכה, ולא הוזכרו לא בית שמאי ולא בית הלל‪,‬‬ ‫לפי שנשנית כבר לאחר שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪ ,‬והדין הבא‬ ‫שם הי׳ כבר מוכרע ומוחלט ומוסכם מהכל‪.‬‬
‫ועצם המחלוקת אשר נחלקו בה בית שמאי ובית הלל בימים הראשונים הי'‬ ‫רק דברי משנה ג׳ אשר שם באמת באו דבריהם לפנינו‪.‬‬
"היתה שלמה בית הלל אומרים מצלח על הכל בית שמאי אומרים אינה‬ ‫מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס. חזרו בית הלל להורות‬ כדברי בית שמאי‪.‬״‬
‫ובאו הדברים במקומם‪ ,‬היינו במקום המחלוקת שם נאמר חזרו וכו׳‪.‬‬ ‫
אבל דיני לגין אשה ועריבה שבמשנה ד׳ זה לא נשנה מעולם למחלוקת‬ ‫בין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬ובא רק מתוך שאלת ר׳ יהושע אשר שאל על דברי‬ ‫בית שמאי‪.‬‬
"אפשר אשה לשה בעריבה אשה ועריבה טמאין שבעה ובצק טהור‪ ,‬לגין‬ ‫מלא משקין לגין טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין.‬״‬ ‫
ואחרי שבית שמאי הסבירו זה לר' יהושע ור' יהושע הודה לדבריהם קבעו‬ גם זה, וזה הוא משנה ד׳ ממש כשאלת ר׳ יהושע‪:‬‬ "לגין שהוא מלא משקים טהורים הלגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורים‪,‬‬ ‫ואם פינן בכלי אחר טמאין‪ ,‬האשה שהיא לשה בעריבה האשד והעריבה טמאין‬ ‫טומאת שבעה והבצק טהור ואם פינתו לכלי אחר טמא‪.‬׳‬ ‫
והוא כבר בלא מחלוקת של בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית חלל‬
רצ‬
‫ומאד יש להתפלא על רבינו הגר״א זצ״ל שאיך עלה על דעתו הגדולה‬ ‫דלא גרסינן זה במשנה ג' והלא לפנינו דבמס׳ עדיות פרק א׳ שנחשבו שם כל מה‬ ‫שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי חשבו שם רק דברי המשנה ג׳ אבל‬ ‫משנה ד׳ לא בא שם כל עיקר‪.‬‬
‫ונאמר שם במשנה י״ד:‬ "כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל‬ ‫אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס‪ ,‬אמרו להם בית הלל מפני מה‬ ‫אמרו להם בית שמאי מפני שיצא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ‬ ‫אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו אמרו להם בית שמאי‬ ‫כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו אבל כשטהרתם את הכלי טהרתם‬ ‫לכם ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪.‬"‬
‫והנה לא הוזכר בזה משנה ד׳ כל עיקר‪ .‬ולא בא כי אם משנה ג׳ לבדה‪,‬‬ ‫ועל זה בא במשנה "חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי‪.‬"
‫ומשנה ד־ לא הוזכרה כלל לפי שבזה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל‬ ‫ונשנית במס׳ אהלות רק מתוך השקלא וטרי׳ של ר׳ יהושע עם בית שמאי ועל‬ ‫כן באמת לא בא גם במס׳ אהלות שום מחלוקת של בית שמאי ובית הלל בתוכה‬ ‫כי אם נשנית סתם‪.‬‬
‫ואם הי' מקום להגיה הי׳ זה רק להיפך על משנה ד'‪ ,‬אבל גם שם אין‬ ‫צריך להגיה והדברים הנם על מקומם‪.‬‬
כי אחרי אשר הודה ר' יהושע בדין לגין ועריבה, שנו זה תנאי המתיבתא‬ ‫לדין מוסכם אבל הלא אז עדיין לא הוקבע זה במשנה והדבר יהי׳ תמוה שישנו‬‬ משנתם כבית שמאי‪ ,‬על כן סיימו גם בזה "חזרו בית הלל להורות כדברי בית‬ ‫שמאי" לדעת ששנו משנתם כדין‪.‬‬
‫ובימי רבי אף שאז נקבעה משנה ד' אצל משנה ג׳ והכל יודעים כבר‬ ‫ממשנה ג׳ שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, אבל הוא כלל גדול‬ ‫שמשנה לא זזה ממקומה ונקבעה בימי רבי ככל לשונה כפי אשר שנו אותה‬‬ ‫השונים לפני זה (י"ג)‪.‬ ‬
‫ונשובה ונראה נם במקום הזה את כל דברנו בנוגע לשני הזמנים השונים‬ ‫אשר יש לנו תחת השם בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
כי בנונע להמחזיקים בשיטת בית שמאי ובשיטת בית הלל ונקראו עדיין‬ ‫בשם זה, זה נמשך ובא עד אשר נקבעה הלכה כבית הלל בימי יבנה ונאמר על‬ ‫ר׳ יהושע "נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי‪.‬־‬ ‫
והננו רואים גם במשנה זו במס׳ עדיות שהשקלא וטרי׳ של רי יהושע‬ עם ‫תלמידי בית שמאי בא בלשון המשנה:
"אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני וכו' אמרו להם‬ ‫בית הלל והלא טהרתם וכו׳ אמרו להם בית שמאי כשטהרנו‬ ‫וכו'‪.‬״‬ ‫
-------------------
הערה (י"ג) עי' דברינו על זה בח"ב מעמוד ????? ואילך, ועיקרי הדברים האלה לפרטיהם מקומם כברך
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית חלל‬
‫‪580‬‬
‫אמנם בנוגע לזמן עצם המחלוקת שנחלקו בזה בית שמאי ובית הלל‪ ,‬מבואר‬ ‫בלשון הברייתא שכאשר שמע ר׳ יהושע הסבר דברי בית שמאי‪.‬‬
"מיד הלך ר׳ יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי אמר נעניתי לכם עצמות‬ ‫בית שמאי ומה סתומות שלכם כך וכו׳‪".‬‬
‫כי כמו שנתבאר הנה הזמן אשר הי׳ המחלקאות של בית שמאי ובית הלל‬ ‫זה הי׳ כבר זמן רחוק מלפני ימי ר׳ יהושע‪.‬‬
‫וכל זה בנוגע ‫לכל דבר בית שמאי ‫ובית הלל‬ ‫בכלל‬ אשר כל ‫הדברים‬ ‫האלה יחד יפיצו לנו אור גם על ענינם בכלל‪.‬‬
‫אבל בנוגע לעיקר דברינו בפרק הזה הנה הדבר מבואר‬ ‫ומפורש מעצמו כי‬ ‫חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי היינו בימי יבנה ימים רבים אחרי מהלקותם‪,‬‬ ‫ואחרי אשר החולקים ‫עצמם כבר הלכו‬ לעולמם מזה ימים רבים עד שר' יהושע ‫גם נשתטח על קברם‪.‬‬
‫וכמו שהנם גם דברי הגר"א זצ"ל "ור׳ יהושע שהי׳ מתלמידי בית הלל אמר‬ ‫בושני מדבריכם וכי אסברה‬ ‫ניהליה תלמיד ‫מתלמידי בית שמאי הדר ביה‪ ,‬והיינו‬ ‫הא דחזרו בית הלל להורות כדברי‪ ,‬בית שמאי"‪.‬‬
‫וזה הוא דברי שמואל בעירובין שם "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית‬ ‫הלל הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו"‪.‬‬
‫והשלש שנים האלה הן ימי הבירור הגדול בימי יבנה‬ ‫לפני‬ ‫ימי ההחלט‬ ‫הגמור‪ ,‬הבירור הגדול לכל דברי המחלקאות של בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
‫והדברים‬ ‫האלה הנם‬ ‫באמת פרק גדול מאד מדבר כל המעשים ‫הגדולים‬ ‫אשר נעשו יחד מכל חכמי הדור בימי יבנה‪ ,‬ככל אשר נשוב לכל זה בדברינו על‬ ‫ימי‬ ‫יבנה הגדולים וכל פרטי דבר המעשים בימים ההם‪.‬‬ ‫
והנה לנו בכל זה שני זמנים שנום ורחוקים זה מזה‪.‬‬ ‫
הזמן הראשון ימי המחלקאות בעצם ימי ‫הלל ושמאי עצמם‪,‬ והזמן השני‬ סוף החלט פסק חדין בכל זה בימי יבנה‪.‬‬
‫אמנם כי בתוך שני הזמנים האלה הי׳ שם גם מאורע גדול מאד מהמחזיקים‬ ‫אז עוד בשיטת בית שמאי והמחזיקים בשיטת בית הלל‪.‬‬
‫והוא דבר גזירות השמנה עשר דבר‪ ,‬והמעמד הזה הוא ענין העומד לעצמו‪.‬‬
‫פרק ט‪.‬‬ ‫
שמנה עשר דבר‪.‬‬
‫כשנתבונן בהמעמד ההוא ובענין הדברים מגזירות שמנה עשר דבר נראה ונמצא‬ ‫כי לבד ממה שכל זה לא הי׳ בבתי מדרשיהם כי אם‬ ‫בעלית חנניה בן‬ ‫חזקיה בן גרון כלשון המשנה במס׳ שבת ד׳ י"ג‪.‬‬
‫ומלבד ממה שבמעמד ‫ההוא‬ ‫עמדו‬ ‫למנין להחליט ולמעשה‪ .‬ולא הי׳ זה‬ ‫מושב לשקלא וטרי׳ של הלכה‪.‬‬
‫הנה לבד כל זה יתברר ‫לפנינו כי הגזירות ההם‪ ,‬הרבה‬ ‫מאלה שגזרו ‫על‬ ‫ידי מה שרבו בית שמאי וביותר עוד מה שגזרו אז בהסכם כולם הנם דברים ישנים‬ שכבר נגזר עליהם‪ ,‬ובמעמד ההוא לא רצו כי אם או לשוב ולחזקם או גם להרחיבם. ‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצא‬
‫‫וראשונה עלינו להעיר על עצם הדבר היוצא ממשנה ובגמרא כי לא הי׳‬ ‫כל זה בעיקר ימי מחלוקאות ההלכה אשר הי׳ ביניהם‪ ,‬כי אם ימים רבים אחר זה‪.‬‬
‫כי הנה במשנה במס׳ שבת ד׳ י"ג: על ולא יקרא לאור הנר וכיוצא בו לא‬ ‫יאכל הזב עם הזבה״ נאמר "‬ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן‬ ‫גרון שעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמאי על בית‬ ‫הלל ושמנה עשר דברים גזרו‬ ‫בו ביום‪.‬‬
‫הנה נשנית המשנה סתם בלא‬ שום מחלוקת בזה מבית שמאי ובית הלל‪,‬‬ ‫וזה לפי שהנעשה במעמד ההוא נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‬ ומעולם לא ‫נשנה זה במחלוקת‪.‬‬
‫לעומת זה משנת כיצד ‫בוצרין בית הפרס ‫שנחשב בירושלמי מי״ח דבר‬ (יבואר לפנינו) באה במס׳ אהלות פ"ה משנה א׳ ככל‬ מחלוקת פשוטה בין ‫בית‬ ‫ שמאי ובית הלל‪ ,‬ולשון המשנה שם:
"‬כיצד ‫בוצרים בית הפרס מזין על האדם ועל הכלים ושונים ובוצרים‬ ‫ומוציאים חוץ לבית הפרס ואחרים מקבלין מהן ומוליכים לגת אם נגעו אלו באלו‬ טמאים כדברי בית הלל בית שמאי אומרין אוחז את המגל בסיב ‫או בוצר ‫ונותן‬ ‫לתוך הכפישה ומוליך לגת״‪.‬‬ ‫
והנה בא זה במשנה למחלוקת של בית שמאי ובית הלל‪.‬‬ ‫
וזה הוא לפי שמחלוקת זו כבר היתה בעיקר ימי המחלקאות של בית שמאי‬ ‫ובית ‫הלל ואז כבר קבעו זה השונים במשנתם וגרסו זה כן למחלוקת פשוטה של‬ בית ‫שמאי ‫ובית הלל, ‫וכפי הלשון ששנו השונים בזמנם כן נקבעה גם אחר זה‬ ‫במשנה‪.‬‬
‫וכן הנה בין להבבלי ובין להירושלמי משנת המניח כלים תחת הצנור הוא‬ ‫מי״ח דבר ובכל זה הנה לשון המשנה מזה במס׳ מקואות פ"ד מ"א: ‬
‫המניח כלים תחת הצנור אחד‬ כלים גדולים ואחד כלים קטנים אפי' כלי ‫גללים כלי‬ ‫אבנים‬ כלי ‫אדמה ‫פוסלין ‫את‬ ‫המקום ‫אחד‬ ‫המניח‬ ‫‫ואחד‬ ‫השוכח‬ ‫כדברי בית שמאי ובית הלל מטהרין בשוכח‪.‬‬ ‫
אמר ר׳ מאיר נמנו ורבו בית שמאי‬ על בית הלל ומודים בשוכח בחצר ‫שהוא ‫טהור אמר ר׳ יוסי עדין מחלוקת במקומה עומדת.‬
‫והנה בא בזה מחלוקת של ר׳ מאיר ור׳ יוסי אם אחר זה במעמד של הי"ח‬ ‫דבר נכלל זה או לא ובא גם זה במשנה ונקבע מחלוקת ר' מאיר ור׳ יוסי על זה‪.‬‬
אבל זה ודאי גם לר׳ מאיר שאף שבמעמד של י"ח דבר נמנו ורבו על זה בית שמאי‬ ‫על בית הלל אבל עצם הדבר מתחילתו נשנה במחלוקת בין בית שמאי ובית הלל‪.‬‬
לפי ‫שאף לר' מאיר נחלקו ‫בזה בית שמאי ובית הלל והשונים שנו זה‪.‬‬ במחלוקת רק שר׳ מאיר סובר כי במעמד של י״ח דבר הוצע זה מבית שמאי ונמנו‬ ‫ורבו‬ ‫על בית הלל‪.‬‬
‫ולעומת זה נראה את המשנה במס' זבים פרק ה׳ משנה י״ב שמשנה זו היא‬ ‫מקובלת לכל שהיא מי״ח דבר‪ ,‬ומעולם לא היתה ‫לפני‬ ‫זה‬ ‫למחלוקת ‫של‬ ‫בית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬נישנה באמת סתם בלא שום מחלוקת‪.‬‬ ‫
ולשון המשנה שם היא:
"אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל‬ ‫אוכל שני והשותה
582
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור‬ שנפלו על ראשו ועל רובו‬ שלשה לוגין מים שאובין, והספר והידים וטבול יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקים.
‫הנה אין כאן כל דבר ממחלוקת בית שמאי ובית הלל, ממש כמו שהוא גם אצל ״אין קורין לאור הנר, ולא יאכל הזב עם הזבה‪".‬‬
‫לפי שאף שיהי׳ זה נגד דעת בית הלל הנה מכיון שבאותו מעמד עמדו למנין‬ ‫ורבו האוסרין (בית שמאי) נהגו בזה ככל מה שנהגו מעולם בכל מקום שעמדו למנין‬ ‫ורבו האוסרין שלא הוזכר זה למחלוקת כי אם לאסור סתם וטמא סתם‪.‬‬ ‫
ומזה הננו יכולים להבין ‬‫ולדעת כי משנת כיצד בוצרין בית הפרס במס' אהלות ומשנת המניח כלים תחת הצנור במס׳ מקואות שנשנו ללחלוקת בית שמאי‬ ‫ובית הלל‪ ,‬הוא רק מפני ‫שבעצם ובראשונה ‫נחלקו בזה בית שמאי‬ ובית הלל בשעתן‪ ,‬היינו בעיקר ימיהם‪ ,‬ואז נקבעה כן ושנו אותה השונים כן‪.‬‬
‫ואף שאחר זה הי׳ גם זה ממה שהוצע באותו מעמד לעמוד למנין‪ ,‬בכל זה‬ ‫לא נשתנו דברי המשנה מבפי ששנו אותה לפני זה‪.‬‬
‫ובמשנה במס׳ זבים אלו פוסלין את התרומה לא לבד שנשנית סתם, כי אם‬ ‫שאף שאין עליה שום מחלוקת מהתנאים אם זה מי"ח דבר, בכל זה גם לא הוזכר‬ ‫בה ״אלו מן ההלכות‬ ‫וכו׳ ורבו בית שמאי וכו״ לפי שזה הי־ דבר ידוע ‫ומקובל‬ ‫לכל שזה הוא מי"ח דבר‪.‬‬ ‫
כמו שיותחלו כן הדברים על המשנה בבבלי שבת י"ג בגמרא‪:‬‬ ״ושמנה עשר דברים גזרו‪ ,‬מאי נינהו שמנה עשר ­דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה ‬האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני וכו'." ‫וכן הוא גם בירושלמי בשבת על המשנה‪:‬‬
‫״תמן תנינן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו' רבנן דקיסרין‬ אמרו ‫אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך וכו׳‪.‬"‬ ‫
ודבר רבנן ‫דקיסרין הוא רק בנוגע‬ ‫להמספר‬ ‫שבעה‬ ‫וככל אשר יבואר זה‬ ‫לפנינו‪ ,‬אבל עיקר הדבר הוא גם בירושילמי מסתמא דירושלמי, לפי שהי׳ זה דבר‬ ‫ידוע לכל‪.‬‬
‫והדבר הי׳‬ אצלם כל כך קבלה ‫פשוטה‬ ‫ידוע ‫לכל ומוסכמת‬ ‫עד שבמס'‬ ‫פסחים ד׳ י"ט: נאמר‪:‬‬ ‫
״אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר׳ יוסי בר׳ חנינא ידים קודם גזירת כלים‬ ‫נשנו אמר ליה רבה (י״ד) והא‬ ‫תרוייהו בו ביום גזרו ‫דתנן הספר והידים‬ ‫והטבול‬ ‫יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין אלא אמר רבה הנח לטומאת סכין וכו׳‪".‬‬
‫והנה יקשה על זה רבא או רבה בפשיטות "והא תרוייהו בו ביום גזרו‪".‬‬ ‫
אבל ממי היא הקושיא הזאת והלא במשנה לא הוזכר דבר מזה דתרוייהו בו‬ ‫ביום גזרו ולא הוזכר במשנה גם דבר מתי ננזר זה‪ ,‬והמשנה גם חשבה יחד עם זה‬ ‫טבול יום שהוא דאורייתא (עי׳ לפנינו) מפני שחשבה יחד כל הפוסלין את התרומה.
‫ומה ענין‬ ללשון קושיא כזה "והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן וכו' ‫והלא לא הוזכר‬ שם כלל ד‫תרוייהו‬ ‫בו ‫ביום‬ גזרו‪.‬‬
-------------
ה‬ערה (י"ד) כן היא הגירסא בת‪ו‬ס׳ שבת ד׳ ט״ו בד״ה אלא‬ שלמה, והיא גירסא נכונה, ולפנינו בגמ' ‫אמר רבא‪ ,‬ונראה שמפני שגרסו רבא מחקו ״אמר ליה״‪.‬‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצב‬‫ ‫אבל זה הי׳ בידם קבלה חלוטה וידועה כאלו נכתב מפורש במשנה דמלבד‬ טבול יום דאורייתא הנה כל משנת אלו פוסלין את התרומה היא מי"ח דבר שגזרו‬ ‫בו ביום‪.‬‬
‫והמעמד ההוא אשר הי׳ בעיקרו לחזק גזירות ישנות, וככל אשר יתבאר גם‬ ‫לפנינו, הי׳ באמת בזמן מאוחר, וכפי מה שיוצא ‫מדברים ‫מפורשים בגמ׳ הי׳ זה‬ קרוב לסוף ימי הבית‪.‬‬ ‫
‫כי הנה על המשנה במס' עדיות פרק ב' משנה א' שנאמר שם ר' חנינא סגן הכהנים העיד ארבעה ‬‫דברים וכו׳‪ ,‬ועל מחט שנמצאת בבשר שהסכין והידים‬ טהורות והבשר טמא ואם נמצאת בפרש הכל טהור."
‫בא בנמ׳ במס׳ פסחים ד׳ י״ט ע"א‪:‬‬ ‫״תנן התם על מחט שנמצאת בבשר וכו׳ אמר ר׳ עקיבא זכינו שאין טומאת‬ ‫ידים במקדש‬ ‫ונימא‬ שאין‬ טומאת ידים וכלים במקדש (דהא קתני גם שהסכין טהור) ‫אמר רב‬ ‫יהודה‬ ‫אמר רב‬ ‫ואיתימא ר׳ יוסי בר׳‬ חנינא ידים קודם גזירת כלים נשנו."
וכבר כתב שם רש״י ז"ל "ידים‬ קודם‬ ‫גזירת‬ ‫כלים‬ ‫נשנו‬ ‫ליטמא‬ מדרבנן וכשהעידו ‫עדות זו עדין לא נגזרה גזירת חכמים על טומאת כלים ‫דרבנן‬ ‫לפיכך‬ ‫לא יוכל לאמר זכינו שאין טומאת כלים במקדש דההיא שעתא אפי׳ בעלמא נמי‬ ‫לא הואי" עכ״ל‪.‬‬
‫ומבואר הדבר כי רב ור׳ יוסי בר׳ חנינא אשר ידעו היטב זמן המעמד ההוא‬ ‫של י"ח דבר יאמרו לנו ‫שדברי‬ ‫עדותו של ר׳ חנינא‬ סגן הכהנים הי׳ לפני זמן‬ י״ח דבר‪.‬‬
‫ור׳ חנינא סגן הכהנים הדבר ידוע כי הי׳ חי עוד גם אחר החרבן‪ ,‬וכמו שבאו‬ ‫דבריו במס׳‬ תעינית ד׳ י׳׳ג בברייתא‬ ‫בנוגע ‫לטבילה ‫בתשעה באב "אמר ר׳ חנינא‬ ‫סגן הכהנים כדאי הוא בית אלקינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה‪.‬״‬ ‫
ואחרי שלדברי רב ור׳ יוסי בר׳ חנינא זמן עדותו של ר׳ חנינא סגן הכהנים‬ ‫הי׳ עוד לפני זמן גזירות י״ח דבר‪ ,‬הנה ‫בהברח ‫שזמן‬ ‫המעמד הזה הי׳ זמן קרוב‬ ‫לסוף ימי הבית‪. ‬‬ ‫וכל‬ ‫עדותו של ר׳ חנינא‬ ‫סגן‬ הכהנים שם הוא מה שהעיד לפני חכמים ‫מהנהגת הכהנים במקדש ובידוע שמחט הנמצא בבשר הוא שכיח מאד‪.‬‬ ‫ואף שרבא (או רבה) יקשה על זה "אמר רבא והא‬ תרוייהו בו ביום גזרו ‫דתנן הספר והידים והטבול יום וכו׳ אלא אמר רבא וכו׳‪".‬‬
‫אין זה נוגע ‫לדברינו‬ ‫לפי‬ ‫שדברי‬ ‫רבא לא ילכו על דברי ר' חנינא‬ ‫סגן‬ ‫הכהנים‪ ,‬כי אם על דברי ר׳ עקיבא‪.‬‬
‫וענין דבריו הוא רק זאת לאמר שהרי דברי ר׳ עקיבא ‫בהכרח‬ ‫באו לאמר‬ ‫שכן הדבר גם לאחר י"ח דבר, ואז הלא נגזרו יחד גם ידים וגם אוכלים וכלים‪.‬‬
‫ועי׳ גם התוס׳ במס׳ שבת ד׳ ט"ו בד"ה אלא שכתבו:‬ "תימא דבפ׳׳ק דפסחים קאמר ר׳ עקיבא וכו׳ ומשני רב יהודה וכו׳ וא״ל רבה‬ ‫וכו׳ והשתא מאי קפריך רבה וכו׳ וי״ל דר׳ עקיבא אי"ח דבר קאי שהי׳ מחדש וכו׳‬ ‫ורב יהודה דשני ידים קודם גזירת כלים נשנית דהיינו בימי שלמה וכו׳ ולהכי לא‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
584‫נקיט ר"ע אלא ידים וכו׳ אפי׳ הכי חוזר ומקשה לו רבה והא תרוויייהו וכו׳ משום‬ ‫דלא משמע ליה לישנא הכי' עכ"ל‪.‬‬
‫ועיקר הדבר שכל דברי רבא (או רבה בגירסתם)‬ ‫הוא רק זאת דלשונו של‬ ר' ‫עקיבא יורה שכונתו שבמקדש בכלל עד סוף הימים ‫לא הי׳ דין טומאת ידים‪,‬‬ ‫ובהכרח שלא היתה כזאת גם אחרי גזירות י"ח דבר‪ ,‬ואז הלא כבר גזרו גם על הכלים (ט"ו)‪.‬‬
‫וכל זה אינו נוגע לדברינו‪ ,‬בהיות כל ענין דברי רבא ודברי רב יהודה אמר‬ ‫רב רק זאת איך יש לפרש את לשונו של ר׳ עקיבא‪ ,‬אם ילכו רק על דברי ר׳‬ חנינא סגן ‫הכהנים‪ ,‬ור׳ ‫עקיבא יפרש דבריו רק לשעתם‪ ,‬או שמזה ועם זה יכלול‬ ר' ‫עקיבא שכן‬ ‫נשאר‬ ‫הדבר גם עד סוף הימים‪ ,‬שזה‬ הוא כבר גם אחר גזירות‬ ‫י"ח דבר‪.‬‬
אבל זה הננו רואים מדברי רב יהודה אמר רב (ואיתימא ר׳ יוסי בר׳ חנינא)‬ ‫שגזירות י"ח דבר היו קרוב לסוף ימי הבית‪ ,‬ועל כן יאמר שדבר עדותו של ר'‬ חנינא סגן הכהנים הי׳ עוד לפני זה‪.‬‬
‫פרק י‪.‬‬
‫וכל זה בנוגע‬ לזמן המעמד הזה של י"ח דבר, אבל בנוגע לעיקר ענין ‫הגזירות‬ האלה, הנה נשובה ונראה, כי הרבה מהם הנם גזירות ישנות, שנגזרו כבר‬ ‫מזמן רב לפניהם רק שבשעתם לא פשטו בכל ישראל או להיפך תקנות מהימים‬ ‫היותר ראשונים אשר נדלדלו ‫ונתרפו אחר זה בימי החשמונאים אשר רדפו ושמו‬ ‫עונשים על מקיימי תקנות דרבנן‪.‬‬ ‫
ואף שכל ‫העם‬ ‫התנגדו לזה בכל כחם, הנה אלה מהתקנות שה‬י׳ בהם חיי‬ ‫נפש, ושמתחלתן לא היו מסייגי איסורי תורה, נתרפו מקצת העם‪ ,‬והם שבו אז לחזקם‪.‬‬
‫ונביא תחלה איזה‬ ‫דוגמאות‬ ‫מגזירות‬ ‫שבאו בי"ח דבר שהיו לחזק‬ תקנות שמתחלתן לא נתקבלו מכל העם‪ ,‬ולא נתפשטו בכל ישראל‪.‬‬ ‫
והנה כבר‬ ‫הובא לנו‬ ‫בפרק ‫הקודם‬ ‫גזירת ידים דבו ביום גזרו‪ ,‬והיא באה‬ ‫בסוף מס׳ זבים במשנת אלו פוסלין את התרומה ‫אשר כל דברי‬ ‫המשנה ‫נחשבו‬ גם בבבלי גם בירושלמי מגזירות י״ח דבר (ויבואר עוד)‪.‬‬
‫ונאמר על זה בגמרא שבת ד׳ י"ד‪:‬‬
"‬וידים תלמידי שמאי והלל גזור שמאי והלל גזור דתניא יוסי בן יועזר איש‬ ‫צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית‬ ‫שמעון בן שטח תיקן וכו׳ וגזר טומאה על כלי מתכות שמאי והלל גזרו על הידים‬ ‫וכי תימא שמאי וסיעתו והלל וסיעתו והאמר רב יהודה אמר שמואל י׳׳ח דבר גזרו‬ ‫ובי"ח‬ ‫נחלקו‬ ‫ואלו‬ ‫הלל‬ ‫ושמאי‬ ‫לא‬ ‫נחלקו ‫אלא בג׳ מקומות‬ ‫דאמר‬ ‫רב הונא‬ ‫בשלשה מקומות נחלקו ותו לא (ט"ז) וכי תימא אתו אינהו גזור לתלות וכו׳ אלא‬ ‫אתו אינהו גזור ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזרו וקבלו מינייהו‪.‬״ (י"ז)
--------------- ‬
‫הערה (ט״ו) ור׳ עקיבא מוסיף הוה וכמו שהם דבריו במשנה הקודמת גם כן על דברי ר׳ חנינא סגן הכהנים‪.‬‬
‫הערה (ט״ז) רש״י ז"ל לא פירש שם דברי הגמ׳ אלה‪ ,‬וראוי לבאר הדברים‪:‬‬ ‫וכי תימא שמאי וסיעתו והלל וסיעתו‪ ,‬ותנא דברייתא יקרא כל הנעשה על ידי בית שמאי ובית הלל רק‬ על ‫שם שמאי והלל עצמם, אבל אם הרבר כן, ואם יקרא גם דבר פרטי מבית שמאי ובית הלל רק על שם‬
‫רצג‬
תקופת התנאים‪ ,‬בית שמאי ובית הלל‬ ‫
וכן נאמר שם ד׳ י״ז ע"א:‬
"ואידך הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר הלל אומר לא הוכשר אמר לו הלל‬ ‫לשמאי מפני מה בוצרין ‫בטהרה ואין מוסקין‬ בטהרה אמר לו אם תקניטני גוזרני‬ ‫טומאה אף על המסיקה נעצו חרב בבית‬ המדרש‬ ‫ואמרו‬ ‫הנכנס יכנס והיוצא אל‬ ‫יוצא (י׳׳ח) ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והי׳‬ ‫קשה לישראל‬ ‫כיום‬ ‫שנעשה בו העגל וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו ואתו‬ ‫תלמידייהו גזור וקבלו מינייהו‪".‬‬ ‫
והננו רואים כי אף שנאמר על זה בגמ׳ בשילוח ‬"וגזור שמאי והלל ולא ‫קבלו מינייהו, אין הכוונה שלא קבלו זה הצבור‬ כל עיקר, כי אם שלא‬ ‫נתפשט‬ ‫הדבר לכל‪ ,‬ולא פשט בכל ישראל‪.‬‬
‫שהרי מתוך גזירה זו דהבוצר ‫לגת הוכשר כבר נחלקו אחר זה בית שמאי‬
------------
‫שמאי והלל עצמם אם כן הלא גם נחלקו בי"ח (לבד הי״ח שגזרו) והי׳ צריך לחשוב גם זה רק‬ ‫הלל עצמם‪ ,‬ואז הלא יהי׳ על שמם ביחוד עוד דברים הרבה‪.‬‬
‫ובאמת כי כן הי׳ יכול להקשות על זה ממקומות אין מספר ומכל המקומות במשנה אשר באו שם הדברים‬ ‫על שם בית שמאי ובית הלל‪ ,‬ולא על שם הלל ושמאי עצמם‪.‬‬
‫אבל כן הוא דרך הש״ס בכל מקום לקצר הדרך במקום שהוא יכול לפתור זה ממקומו‪.‬‬
וכמו כן הלא הי׳ יכול להקשות דהא י״ח דבר לא הי׳ כלל בימי הלל ושמאי וכמו שכבר נתבאר קבלת‬ ‫רב אבל הוא מדחה זה בקצרה ממקומו מבלי להאריך וכמבואר‪.‬‬ ‫
הערה (י"ז) וידים לקדש נאמר בגמרא שם כי כבר נגזר זה בימי שלמה‪ ,‬ויש לזה מקור בדברי הכתובים‬ וכבר עמד על זה החבם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד ‪ 184‬ויכתוב שם‪:‬‬
‫״ודע שכתוב בדברי הימים א׳ כ״ג כי בדברי דוד האחרונים הופקדו גם הלוים במעמדם ליד בני אהרן‬ ‫״על טהרת לכל קודש" וכי בלשון הזה עצמו כתוב בנחמיה על הזמן שלו וישמרו וכו' ומשמרת הטהרה במצות‬ ‫דוד שלמה בנו, והנה לנו שחסר ויו החבור במסירה ויתכן אם כן כי הסופרים אשר הראשונים מהם כתבו והשלימו‬ ‫ספר עזרא נחמיה מסרו כאן שהדבור ״משמרת הטהרה" יכלול גם נטילת ידים לקודש כנודע שקראו לכל תיקון וסיג‬ ‫משמרת, ושרמזו בחסרון הוי"ו הזה התיקון לשלמה לבדו לפי שייכותו רק לזמנו עם שנמצא כתוב כי בדברי דוד‬ ‫האחרונים וכו׳״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ומי יתן והי׳ הוא עצמו משים לב לעיקר ענין דבריו אלה אשר כתב בשעה שהלך לתומו‪.‬‬ ‫
והוא כתב שם אחר זה ‬עוד ״ולפי מטרת כוונתנו ראוי להודיע בביע שגם נטילת ידים לחולין, שהוא בודאי‬ ‫משמנה עשר דבר‪ ,‬הודו עליה באונגליון שלהם שהיא ״משלמנותא דקשישא" מסורת הזקנים הגם שלא עברו מזמן‬ ‫הגזירה עד ענין הספור ההוא רק כמאה שנה לכל היותר‪.‬׳׳‬
‫וכבר נתבאר בפנים שעיקר הגזירה היתה הרבה קודם זה‬. ‫
ואמנם כי טעה קראכמאל וערבב גזירת ידים סתם הפוסלין את התרומה עם נטילת ידים לחולין‪ ,‬ויש בזה‬ ‫אריכות דברים ויבוארו לנו כל הדברים האלה במקומם‪.‬‬ ‫
הערה (י"ח) נראים הדברים שזה הי׳ אצלם נהוג ובא שבשעה שעמדו למנין ורצו שכל מי שהי' שם‬ ‫יעמוד למנין‪ ,‬הנה לתת אות שלא יתפזרו עוד כי עומדים למנין היו נועצין חרב בבית המדרש וזה הי׳ האות שלא‬ יוצא אדם‪ ,‬והיו מכריזין ״הנכנס יכנס והיוצא אל יוצא"‪.‬‬
‫ועל ידי זה נוכל להבין גם את דברי הברייתא בירושלמי על מעמד של י״ח דבר ״תני ששה מהם עלו‬ ‫והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים״ וצ״ל ששה מה‬ם "יצאו"‪.‬‬ ‫והקרבן עדה שם האריך להקשות על הרמב״ם וכתב ״כתב הרמב׳׳ם וכו׳ ונתקבץ שם קיבוץ גדול מתלמידי‬ ‫ב"ש וב"ה וכו' וקשה הא לפי ברייתא זו לא הי׳ שם רק ששה וכו׳‪.‬״‬ ‫ולא ידעתי מדוע הקשה קושיותיו על הרמב״ם ולא על המשנה דמפורש שם ״נמנו ורבו בית שמאי על‬ ‫בית הלל ושמנה עשר דבר גזרו בו ביום.׳׳‬ ‫ואם לא עלו מב״ה כי אם ששה אם כן מה ענין ״לנמנו ורבו" בזה‪.‬‬ אבל ט"ס נפל בירושלמי ותחת ״עלו״ צ״ל ״יצאו״ והדברים מובנים‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
586‬‬
ובית הלל‪ ,‬על פי זה כיצד‬ ‫בוצרים בית הפרס, ובא ‫מחלוקתם‬ ‫לפנינו‬ ‫במשנה‬ ‫אהלות פרק י"ח משנה א׳‪:‬‬ ‫״כיצד בוצרים בית הפרס מזים על האדם ועל הכלים ושונים ובוצרים ומוצאים‬ ‫חוץ לבית הפרס ואחרים‬ ‫מקבלים מהם ומוליכים לגת אם נגעו אלו באלו טמאים‬ כדברי בית הלל בית‬ שמאי‬ ‫אומרים‬ אוחז את המגל ‫בסיב או בוצר בצור ונותן‬ לתוך הכפישה ומוליך לגת‪.‬״‬ ‫
ומחלוקתם היא דבית הלל סוברין דאף שכן הדבר דהבוצר לגת הוכשר אין‬ ‫זה כי אם לטומאה דאורייתא ועל כן מזין על האדם והכלים שיהיו טהורין מטומאה‬ ‫דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס דרבנן לא הוכשרו ‫בהכשר זה כי אם בהכשר‬‬ ‫גמור‪ ,‬ובית שמאי סברי דכיון דהבוצר לגת הוכשר הדין כן גם לטומאת בית הפרס‪.‬‬ ‫
והר"ב בפירושו שם לא דקדק בדבריו ולשונו בא כאילו הי׳ הדבר דמחלוקת‬ ‫בית שמאי ובית הלל כיצד בוצרין בית הפרס הי׳ אחר י״ח דבר‪.‬‬
‫וכתב שם "ואע״ג דהבוצר לגת הוכשר לקבל טומאה והוא מי״ח דבר שגזרו‬ ‫בו ביום הני מילי לטומאה דאורייתא אבל לטומאת בית הפרס וכו׳.‬" ‫
ואין הדבר כן ומשנתינו מחלוקת בית שמאי ובית הלל נשנית קודם י״ח דבר‪,‬‬ ודבריהם ‫הולכים על גזירת שמאי והלל עצמם דהבוצר לגת הוכשר‪.‬‬
‫וכן הם באת דברי הר״ש ‫שכתב שם ״ואע״ג דמודו בית הלל דבוצר לגת‬ ‫הוכשר דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפרק קמא דשבת ד׳ י"ז ומשמנה עשר דבר‬ ‫הוא הני מילי לטומאה דאורייתא וכו׳‪'.‬‬ ‫
וזה שהוסיף ומשמנה עשר דבר הוא״ היינו רק לאמר הדבר כמו שהוא‪ ,‬אבל‬ ‫המשנה ‫הולכת על הא דשתיק ליה הלל לשמאי, ובלשון הגמ׳ שם ״וגזור ‫שמאי‬ ‫והלל״ וכמו שיאמר הר״ש מפורש "דהא שתיק ליה הלל לשמאי" והר"ש ידע היטב‬ ‫דזה דשתיק הלל לשמאי אינו ענין לי"ח דבר‪.‬‬ ‫
והדברים‬ ‫פשוטים כי‬ ‫מחלוקתם היא אחרי גזירת ‬‫שמאי והלל‪ ,‬ואף שנאמר‬ ‫על זה וגזור שמאי והלל ולא קבלו מינייהו״ היינו שברבות הימים ראו שלא פשט‬ ‫איסורו בכל ישראל‪.‬‬
‫אבל אף שלא פשט איסורו בכל ישראל נהגו העם כן גם אחרי גזירת שמאי‪ והלל ולפני מעמד של י״ח דבר‪.‬‬ ‫
והדבר יוצא כן מפורש גם מגמ׳ במס׳ פסחים ד׳ ג׳: שנאמר שם‪:‬‬ ‫הנהו תרי תלמידי ‬‫דהוו יתבי‬ ‫קמיה ‫דהלל וחד מינייהו‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫ואמרי לה קמיה דרבי וחד ‬מינייהו‬ ‫רבי יוחנן חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה."
‫ומבואר לנו ומפורש דגם בימי הלל עצמו כבר נזהרו בזה וקבלו העם נהגו‬ ‫לעשות כן עד כי ללשון‬ ‫הראשון‬ ‫שאל ר׳ יוחנן בן זכאי את הלל‬ ‫עצמו "מפני‬ ‫מה בוצרין בטהרה" לפי שכבר נהגו אז ועשו כן‪.‬‬
‫והדבר מבואר כי גם לפני המעמד של י"ח דבר הנה אחרי מה שגזרו שמאי‬ ‫והלל ‫נהגו‬ ‫באיסור זה‪ ,‬ומתוך זה גם נחלקו בית שמאי‬ ובית ‫הלל אם להשוות‬ ‫האיסור בין לדאורייתא בין לדרבנן‪.‬‬
‫ובמעמד של י"ח דבר ‫הכריעו בית שמאי ‫כדעתם‪ ,‬וחזקו את גזירת הבוצר‬ ‫לגת הוכשר ושזה הוא גם בבית הפרס דרבנן‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫ועל כן אין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי שבבלי יחשבו בין י"ח‬ ‫דבר‬ ‫הבוצר לגת‬ ‫ובירושלמי‬ כיצד בוצרין בית הפרס, לפי שענין שני הדברים אחד, רק שלדברי הירושלמי הוסיפו במעמד של י"ח דבר להכריע שהבוצר‬ ‫לגת הוכשר גם בבית הפרס דרבנן‪.‬‬
‫וכיוצא בכל זה נאמר גם בירושלמי‪ ,‬ועל אשר יחשבו שם "תני שמנה עשר‬ ‫דבר גזרו ובשמנה ‫עשר רבו ובשמנה‬ עשר ‫נחלקו ‫ואלו הן שגזרו על פתן וכו׳‬ ‫ועל הלכות ארץ העמים" נאמר שם אחר זה:‬ "ועל הלכות ארץ העמים ולא כן אמר ר׳ זעירא בר אבוגא בשם רב ירמיה‬ ‫יוסף בן יועזר‬ ‫איש‬ ‫צרידה‬ ‫ויוסי‬ ‫בן יוחגן איש ירושלים‬ ‫גזרו טומאה על ארץ‬ ‫העמים ועל וכו׳ הלל ושמאי גזרו על טהרת הידים ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם ר׳ לוי‬ ‫כך היתה הלכה בידן ושכחוה ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים‪.‬־‬
‫וכל הדברים האלה הולכים ‫למקום אחד וענינם הוא לאמר‬ ‫שבמעמד ההוא‬ ‫שבו וחזקו את הגזירות האלה‪. ‬‬ ‫וכן נאמר בגמ' שבת ד׳ י"ד "תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את‬ ‫התרומה וכו׳ הי גזור ברישא ‫אילימא הא גזור ברישא‬ ‫כיון דהך גזור ברישא הא‬ ‫תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים."
‫והתוס׳ שם תמהו בד״ה אף וכתבו "מדקתני אף משמע דעל הספר גזרו תחלה‬ ‫ואחר כך על הידים‬ הבאות מחמת ספר וכיון דסתם ידים לבסוף גזרו כדאמר לקמן‬ אם כן ידים הבאות‬ ‫מחמת ספר בו ביום גזרו דהא ‫בין גזירה דספר לגזירה דסתם‬ ‫ידים גזרו עליהם ואם כן הוה טפי מי״ח דבר‪ ,‬ואם נאמר דעל הידים הבאות מחמת‬ ‫ספר לא באותו‬ ‫פרק‬ גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר. אך לשון אף לא ‫משמע כן ועוד לא‬ ‫יתכן‬ שגזרו על הידים ועדיין ספר עצמו לא הי' פוסל את התרומה.״‬ ‫
והנה נשארו רבותינו בקושיא (י"ט)‪ ,‬אבל הדברים פשוטים‪.‬‬
‫אין ספק שכן הדבר‬ כמו ‫שכתבו הם עצמם "ואם נאמר דעל ידים הבאות‬ ‫מחמת ספר לא באותו פרק גזרו אלא מקודם לכן הוה אתי שפיר."
‫וזה גם‬ נתקבל ולא הי׳ צריך חיזוק בהמעמד של י"ח דבר‪.‬‬
והננו ‫רואים‬ ‫במשנת ידים פרק ג׳ משנה ה׳ שכבר נחלקו בית שמאי ובית‬ הלל אם שיר ‫השירים‬ ‫וקהלת‬ ‫מטמאין את הידים "ר׳ יהודה ‫אומר שיר השירים‬ ‫מטמא את הידים וקהלת מחלוקת ר׳ יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים ושיר‬ ‫השירים מחלוקת ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל."
ויותר מזה הננו רואים במס׳ ידים פרק ד׳ משנה ו' "אומרים צדוקים קובלים‬ ‫אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים‪ ,‬אמר ר' יוחנן‬ ‫בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים‬ ‫אלא זו בלבד הרי הם אומרים‬ ‫עצמות‬ חמור‬
----------------
‫הערה (י״ט) והתוס׳ יו"ט במס׳ ידים פ״ג מ״ב האריך בקושיא זו וכתב בשם הרמב״ם דכולה חדא‬ ‫גזירה ואי לא הא לא קיימא הא‪.‬‬
‫והדברים תמוהים דהא הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין‬ ‫נאמר על זה בגמ׳ ק בד' י"ד מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא, ובכל זה לא לבד שנתפרשו‬ ‫שניהם במשנה כי אם שלדעת הרמב״ם ז"ל עצמו נחשבו לשנים ידים הבאות מחמת ספר לא הוזכרו במשנה‬ ‫כל עיקר‪.‬‬
‫תקופת התנאים‪ ,‬בית שמאי ובית הלל‬
‫‪588‬‬
‫ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו לו וכו׳ אמר להם אף כתבי הקדש‬ ‫לפי חבתן היא טומאתן‪“.‬‬
‫והדברים מראים על עצמן שדבר כתבי הקדש מטמאים את הידים הי׳ כבר‬ מימים ‫רבים לפני ימי תשובת רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫ולפני ימי טענת‬ ‫הצדוקים ואי‬ ‫אפשר שנגזר זה קרוב לסוף ימי הבית על ידי מה שרבו במעמד ההוא בית שמאי‬ ‫על בית הלל ור׳ יוחנן בן זכאי עצמו שהי׳ מבית הלל התננד לזה.
‫אבל הוא באמת כדברי התוס׳ כי לא באותו פרק גזרו על זה כי אם קודם לכן‪.‬‬
‫ומה‬ ‫שהק שו על זה התוס׳‬ ‫שהרי‬ ‫ספר עצמו‬ ‫מי־ח דבר ואיך יתכן שגזרו‬ ‫על הידים הבאות מחמת ספר ועדין ספר עצמו לא הי׳ פוסל את התרומה‪.‬‬
‫אבל‬ ‫הלא גם ידים‬ ‫סתמא גם הם מי"ח דבר ובאו גם יחד "והספר‬ ‫והידים‬ ‫והרי מפורש גם בבבלי וגם בירושלמי כי ידים שמאי והלל עצמן גזרו‪.‬‬
‫ומפורש לפנינו בגמ׳ דידים הבאות מחמת ספר נגזר קודם ידים סתם‪ ,‬ונאמר‬ ‫בד׳ י"ד מפורש "הי גזור ברישא אילימא הא (דסתם ידים) גזור ברישא כיון דהך‬ ‫גזור ברישא הא תו למה לי אלא הך (דספר מטמא ידים) גזור ברישא והדר גזור‬ ‫בכולהו ידים‪".‬ ‬
‫ותמוה מאד את אשר חשבו רבותינו התוס׳ שהכונה "הך גזור ברישא" היינו‬ ‫איזה שעה קודם והכל נעשה בו ביום‪.‬‬
‫אבל הכונה "הך גזור ברישא״ היינו עוד לפני עיקר הגזירה של שמאי והלל‬ ‫עצמם בידים סתם כבר נגזר לפני זה ידים הבאים מחמת ספר‪.‬‬
‫ועל כן כמו ‬שנחשב במשנה דזבים ‬‫שם "ידים" בי״ה דבר דבו ביום גזרו‬ ‫אף שזה‬ ‫ודאי ‫דשמאי‬ ‫והלל גזרו את עצם‬ הגזירה והם במעמד ההוא רק חזקו ‫את הדבר‪.‬‬
ומפורש בגמ׳ כי ידים הבאות מחמת ספר הי׳ עוד קודם זה‪.‬‬ ‫אף כן הוא במה שנאמר במשנה זבים יחד "ידים והספר" שגם זה כבר נגזר‬ בעיקרו לפני ידים הבאות מחמת ספר‪.‬‬
‫ובגמ' לא הקשו מזה כמו שהקשו מידים‪ ,‬לפי שידים מפורש ששמאי והלל‬ ‫גזור מה שאין כן בספר שלא נתפרש בברייתא עיקר זמנה‪.‬‬
‫והדבר‬ ‫מתברר כן גם מעצמו‬ ‫שאם הי׳ הכל רק ביום אחד ובמושב ‫אחד, ‫אם כן מיד כאשר נגמר המושב ביום ההוא היו כבר גם סתם ידים מטמאים‪ ,‬איזה‬ ‫ענין הי׳ אחר זה להצדוקים לקבול על אשר כתבי הקדש מטמאין את הידים‪ ,‬הרי‬ ‫עתה כבר סתם ידים טמאין גם בלא כתבי הקודש‪.‬‬
‫ובהכרח ‫שכתבי‬ ‫הקודש‬ ‫מטמאין‬ ‫את הידים‬ ‫עמד‬ בין‬ ‫העם גם זמן ‫רב‬ ‫לגזירה לעצמה. ‫וכבר הוכחנו שגם סתם ידים נהגו מימי הלל ושמאי‬ ‫ומזה מבואר כי ספר‬ ‫נהג גם קודם‪ ,‬וכתבי הקדש ‫מטמאין הידים נתקן אחר זה, ועמד גם לעצמו, ויהי׳‬ ‫לגזירה בולטת לעצמה‪.‬ ‬
‫וכי גם נשמרה מכל העם כלו הרבה והרבה יותר מסתם ידים עד שהיא לא‬ ‫היתה צריכה חיזוק כלל‪ ,‬ולא הוזכרה בי"ח דבר לפי שפשטה בכל ישראל‪ ,‬ונשמרה‬ ‫מכולם‪ ,‬ועל כן שמו לזה הצדוקים לב ביחוד ועל כן גם הי' זה מטענותיהם‪ ,‬וכל‬ ‫זה לפני י״ח דבר כמבואר‪ ,‬וגם לא הי׳ צריך חיזוק כלל‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצה‬
לא ‫כן ספר וידים שזה שבו וחזקו ביום ההוא‪.‬‬
‫ובכלל הנה התקנות הפרטיות אשר נתקנו בזמנים מאוחרים‪ ,‬היינו בימי הזוגות‪,‬‬ ‫לא יכלו להיות בשעתן לתקנות‬ קבועות, לפי שרבו המבוכות ועצמו הטלטולים, ‫והעם לא מצאו‬ ‫מעמד‪ ,‬וזה עצמו הוא גם טעם בית הלל שלא רצו לשוב‬ ‫לחזק‬ ‫הדברים בכל מה שנתרפה בין העם‪ ,‬ויהי רצונם להשאיר הדבר כמו שהוא‪. ‬‬ ‫ואך על פי דברינו‬ ‫נוכל להבין את אשר חשבו בין בירושלמי בין בבבלי‬ כל המטלטלין מביאין את הטומאה בי"ח דבר‪.‬‬
כי הנה לשון המשנה מזה במס׳ אהלות פרק ט"ז זה הוא:‬ "כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע אמר ר׳ טרפון אקפח את‬ ‫בני שזו הלכה מקופחת ששמע השומע וטעה שהאיכר עובר והמרדע על כתפו ‫והאהיל‬ צדו אחד על הקבר ‬וטמאוהו‬ משום כלים המאהילים על המת. אמר ר' עקיבא אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין, שיהו כל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם הנושאן בעובי המרדע ועל עצמן בכל שהן, ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח."
ובגמ' במס' שבת ד' ט"ז אחרי הנאמר שם "‬ואידך מאי היא דתנן כל המטלטלין‬ ‫וכו׳“ נאמר לסוף "ולר׳ טרפון דאמר אקפח את בני שהלכה זו מקופחת בצרו להו‬. ‫אמר רב נחמן בר׳ יצחק אף בנות כותים וכו׳ ובאידך ס"ל כר׳ מאיר‪."
‫והדברים מפליאים ואיך יהי׳ זה מי"ח דבר גם לר׳ עקיבא והלא דברי המשנה‬ ‫מפורשים גם לר׳ טרפון גם לר׳ עקיבא שזה אינו ממה שחידשו לגזור במעמד יום‬ ‫ההוא של י"ח דבר‪ ,‬כי אם מה שהי׳ שם הוראה ‫פשוטה‬ ‫שנשאלו בבית המדרש‬ על ידי מעשה ופסקו‪ ,‬ור׳ טרפון סובר ‬‫שפסקו הכל כדין תורה לבד‪ ,‬ור׳ עקיבא‬ ‫יאמר שצדקו‬ ‫השונים שגרסו מתוך מעשה הוראה זו "כל המטלטלין ‫מביאים את‬ ‫הטומאה בעובי המרדע."
‫ולשון‪ ,‬רש"י ז״ל במס׳ שבת ד׳ י"ז ״ששמע השומע כשנשאלה השאלה על‬ ‫ידי מעשה בבית המדרש ושמע שטמאוהו וטעה ולא ידע משום מה טמאוהו."
‫ועל זה עצמו‬ ‫ילכו גם דברי ר׳ עקיבא‬ ‫שכדין ‫לקחו‬ ‫ממעשה זו דין ״כל‬ ‫המטלטלין מביאים את הטומאה בעובי המרדע" וכלשונו של רש"י ז"ל בסוף פירושו‬ ‫על דברי ר׳ עקיבא "ר׳ עקיבא מילתייהו דרבנן פריש‪“.‬‬ ‫
אבל זה ודאי שגם לר' עקיבא הי' זה הלכה שבאה מתוך הוראה של ‬‫מעשה זה‪,‬‬ ‫רק שר׳ עקיבא סובר שבאמת היתה הוראתם כן‪.‬‬
‫ומה ענין זה להמעמד של י"ח דבר בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון‪.‬‬ ‫
והדברים ‫מבוארים שזה ‫בודאי כן הוא שכל ‫ההוראה‬ ‫הזאת היתה על ידי‬ ‫מעשה זה ואז הורו כן‪ ,‬והוסיפו בזה חומרא מדרבנן‪ ,‬אבל מפני שלא פשט איסור‬ ‫זה עוד באו וחיזקו הדבר במעמד הה‬וא‪.‬‬
‫ועל‬ כן לר׳ טרפון שהוא סובר שלפני זה לא גזרו על זה וששמע השומע‬ ‫וטעה‪ ,‬הנה הוא גם סובר‬ ‫ששמע השומע וטעה שחזקו זה במעמד של י"ח‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫ואין הדבר כן‪.‬‬
‫אבל‬ ‫באמת‬ ‫הגירסא‬ הנכונה בגמ' שבת שם הוא כמו שהוא‬ ‫ברשב"א שם‬ שלא גרסי כלל בגמ׳ ולר׳ טרפון, כי ר' טרפון הודה לר' עקיבא וגם לר' טרפון‬ הוא מי"ח דבר‪ ,‬וכתב שם:
590
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
"ור׳ טרפון ‬הודה לר' עקיבא וכמו שאמר לו בכמה מקומות עקיבא כל הפורש ממך וכו' והיינו דלא בארי ליה לר' טרפון, ואיכא נוסחי דמקשו לר' טרפון בצרי להו ופריק אמר רב נחמן בר יצחק וכו'."
‫ומלשונו של הרשב"א נראה דבעיקר נוסחי ספרד לא הי' זה‪ ,‬ועל כן יכתוב‬ ‫כלשונו בפשיטות "והיינו דלא בצרי ליה לר' טרפון" רק שיסיים "ואיכא נוסחי‬ ‫דמקשו וכו'."
‫ורק על ידי זה נבין גם את זאת כי בד' י״ז בסוף הסוגיא נאמר בגמ' "הניחא‬ ‫לר׳ מאיר אלא לר' יוסי שבסרי הויין‪.‬״‬ ‫
וכבר כתבו שם התוס׳ "‬הוה מצי נמי למימר אלא לר' טרפון מאי איכא‬ ‫למימר."
‫והנה לא תירצו כלום‪ ,‬וכל זה לפי גירסתם אבל להגירסא הנכונה והברורה‬ ‫שהביא הרשב״א הנה באמת כן הדבר שאין מה להקשות מר' טרפון‪ ,‬לפי שגם‬ ‫לדכר־ו הוא מי״ח דבר‪.‬‬
וכל הדבר בא בגמ' מגליון שהוקשה להם איך יהי' לר' טרפון‪ ,‬ותירצו כדברי‬ ‫‫הגמ׳ בעמוד שלפני זה על ר׳ יוסי‪.‬‬
‫אבל מר' מרפון לא יקשה וכדברי הרשב״א‪ ,‬וכמו שנשאר הדבר כן גם‬ ‫לפנינו בד׳ י״ז דמקשה רק מר' יוסי ולא מר׳ טרפון‪.‬‬
‫ובכל האופנים וגם לפי גירסת רש״י ז"ל והתוס׳ זה ודאי שהי' זה הוראה ‫קדומה‪ ,‬ודבר מעשיהם על זה במעמד של י"ח דבר הי׳ רק זאת לחזק הדבר‪.‬‬
‫ובמס׳ ע"ז ד' ל"ה: נאמר "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור‬ ‫הנאה וכו' והשלקות וכו' ובגמ' ד׳ ל"ז: נאמר על זה "‬והשלקות מנא הני מילי אמר‬ ‫ר׳ חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אוכל בכסף תשבירני וכו׳."
‫וכתבו על זה התוס׳ שם "‬והשלקות מנא הני מילי אומר ר"ת דמדבעי‬ ‫תלמודא בשלקות וקסבר מדאורייתא היא ש"מ (כצ"ל והוא ר"ת שמע מינה) גזירה‬ ‫קדמונית היא ולא נגזרה עם הפת וכו'."
‫והרב מוהר"ר יוסף שאול נאטאנזאהן ז"ל בגליון הירושלמי שבת פ"א ה״ד‬ ‫השיג על זה וכתב "עי׳ בתוס' ע״ז בשם ר"ת וכאן מבואר להדיא דבין פת בין‬ ‫שלקות הוא מי"ח דבר ובו ביום גזרו עליהם וכו'."
‫וצדקו דברי ר"ת ודברי ר׳ יוחנן בבבלי כן הוא גם בירושלמי שם "אמרון‬ ‫קומי ר׳ חייא רובא תני ר׳ שמעון בן יוחאי אוכל תשברו מאתם וכו' התיבון הרי‬ ‫מוטלייה וכו' ניחא כולהון קליות למה״‪ ,‬ובירושלמי יחסר המסקנא בכל מקום‪ ,‬וזה ‫עצמו בבבלי אמר ר׳ יוחנן אמר קרא אוכל בכסף וכו׳ אלא מעתה חיטין ועשאן‬ ‫קליות וכו׳ אלא וכו' אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא‪.‬״‬
‫וכל זה אי אפשר כלל על דבר שהוא רק מי״ח דבר (כ) ודברי הירושלמי‬ שחשבו גם זה בין אלו שגזרו בו ביום בהסכם כולם‪ ,‬כבר נתבאר שיש שם דברים‬ ‫הרבה שכבר נגזרו ונשמרו מימים רבים לפני זה והם שבו אז לחזק הדבר ולעשותם‬ ‫לקבועים ועומדים‪.‬‬
----------------
‫הערה (כ׳) בכרך הבא יבואר לנו כל ענין הדבר הזה של מנא הני מילי ומדרבנן וקרא אסמכתא‬ ‫בעלמא בכל הענינים האלה.
רצו‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫ואמנם כי גם לבד מה שחזקו אז גזירות מדורות המאוחרים הקודמים להם‪,‬‬ ‫ראו צורך במעמד ההוא גם לשוב ולחזק תקנות קבועות מהימים היותר ראשונים‪.‬‬
‫ונראה ונכיר זה מפורש ביותר מדין שמן של עכו"ם וסתם יינם‪. ‬‬ ‫ונאמר בגמי במס' שבת ד' י"ז: "ואידך אמר באלי אמר אבימי סנוותאה‪ פתן ‫שמנן ויינן ובנותיהן כולן מי״ח דבר הן", וכן הוא גם בדברי הירושלמי‬ שגם זה מתקנות ‫מעמד‬ ‫ההוא‪ ,‬אם ממה ‫שרבו (כפי הבבלי) או ממה שגזרו כולם יחד ‬ (כדברי הירושלמי)‪. ‬‬ ‫והדבר ידוע שכבר הוזכר‬ האיסור בדברי דניאל א' "וישם דניאל על לבו‬ ‫אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו וכו׳‪.‬״‬
‫ואף כי שמן לא הוזכר בזה מפורש‪ ,‬הנה רב אשר הלכה‬ כמותו ‫סובר כן‬ ‫במס׳ ע"ז ד׳ ל״ו שנאסר כבר גם שמן בימי דניאל וכן הם בפשיטות גם דברי ר׳‬ יוחנן‬ בירושלמי שבת פ"א ה"ד ר' יוחנן בעי ולא כן תנינן‬ ‫שאין בית דין יכול‬ לבטל דברי בית דין חבירו ‫וכו׳ ורבי (ר׳ יהודה נשיאה) ובית דינו‬ ‫מתירין מה‬ ‫שאסר דניאל וכו׳‪.‬״‬ ‫ואנחנו ידענו גם מתוך דברי‬ ‫הימים כי כדבריהם כן הוא ובדברי‬ יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪‪ XII, 3, 1,‬נאמר:
"היהודים נתכבדו מאד גם ממושלי אזיען אשר עבדו אצלם בצבא‪ ,‬פילייקוס‬ ‫ניקאטאר ‫נתן להם בהערים אשר בנה באזיען ובסיריען וגם באנטיוכיא‬ עצמה כל ‫זכות אזרחים ויעמיד אותם בכל הדברים‬ כאחד עם המוקדנים‬ ‫והגריכים‪,‬‬ והזכות ‫הזה יש להם גם עד היום‪ ,‬כפי שנוכל לראות מזה אשר היהודים אשר לא ירצו‬ ‫בשמן של‬ ‫נכרים‬ ‫יקבלו‬ מהממונים (Gymnasiarchen) תחת שמן סכום קבוע ‫מעות‪ ,‬וכאשר בהמלחמה ‬האחרונה רצו עם אנטוכיא לבטל את זה, לא נתן אותם‬ ‫מוקיאנוס נציב סיריען בעת ההיא לעשות כן, וכאשר אחר זה וועספאסיאנוס וטיטוס‬ ‫בנו משלו בכל העולם ואנשי אלכסנדריא ואנטוכיא בקשו מהם לבטל זכות אזרחים‬ של היהודים לא יכלו להפיק חפצם."
‫העתקנו את כל הדברים לפי שסדרי הדברים מורים על עצמן, כי דבר הזכות‬ ‫לאנשי הצבא לקבל מעות תחת שמן נמשך מימי סילייקוס ניקאטאר‪.‬‬ ‫
וכן הבין הדברים גס הרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 13‬וכתב שם:‬‬
"ועליהן יש להוסיף כמה הלכות של מאכלות אסורות אשר לא נזכרו בתורת‬ ‫משה וכבר יש רמז לזה בס׳ דניאל אשר לא יתגאל בפת בג המלך וכו׳ ויותר מזה‬ ‫מפורש בסיפורי יוסף הכהן שלא אבו היהודים אשר בחיל מלך סוריא לאכול שמן‬ ‫של נכרים (השמן הי׳ מנת המלך אשר נתן לאנשי צבאו) וישמע להם ויקחו כסף‬ ‫תמור‬ ‫השמן והנה‬ ‫שמן הוא ‫מהדברים אשר לא נתפשט ‫איסורם בכל‬ ‫ישראל‬ (ע"ז ל"ו) ובכל זאת הוא ישן מאד" ובהערה ‪ 6‬יאמר על זה עוד עיי יאזעפוס אנטיק‬ ‫‪ 12, 3, 1‬ומדבריו שם יש קצת לשפוט שבימי סילייקוס ניקאטאר נעשה החק הזה."
‫ואין ספק שכן הוא‪ ,‬ובדברי‬ יאזעפוס אלה אין לנו מי שנתן להם שם לא‬ שיווי ‫הזכיות ולא זכיות מיוחדות כי אם סילייקוס ניקאטאר‪ ,‬והבאים אחריו שמרו‬ ‫ועשו כן גם הם עד שגם הרומיים לא שינו הדבר אבל עיקר דבריו הם על המשך‬ הדבר (כ"א) ‫מימי מלכי סוריא והימים הראשונים‪.‬‬
-----------
הערה (כ"א) ומימי הורדוס ואילך הלכו היהודים גם אחורנית בזכיותיהם בערי היונים ואת אשר לא הי׳‬ ‫להם מימי קדם בודאי שלא ניתן להם מאז ואילך‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫‪592‬‬ ‫
‫וכל זה הוא רק בנוגע‬ לאיסור שמן, אבל בנוגע ליין (ולדברי מקצת ‫מהמפרשים גם לפת) הנה הדברים מפורשים בספר‬ דניאל "אשר לא יתגאל ‫בפת‬ ‫בג המלך וביין משתיו."
‫והדברים באו בגמ׳ (לרב ‫שהלכה‬ ‫כמותו וכן הוא לר' יוחנן) על פי סיגנון‬ ‫של הרשות (כ"ב) אבל הוא יוצא לגמרי מדברי הכתובים שם‪:‬‬
"ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל וכו׳ ילדים אשר אין‬ ‫בהם וכו׳ וללמדם‬ ‫ספר‬ ‫ולשון ‫כשדים וימן להם‬ ‫המלך דבר יום ביומו מפת בג‬ ‫המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש וכו׳ וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל‬ ‫בפת בג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל וכו׳ ויאמר שר‬ ‫הסריסים לדניאל ירא אני את אדני המלך וכו׳ ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה‬ ‫שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו‬ ‫לנו מן הזרענים ונאכלה ומים ונשתה וכו׳ וישמע להם וכו׳ ויהי המלצר נשא את‬ ‫פת בגם ויין משתיהם ונתן להם זרעינים וכו׳."
‫והנה אף שאין הכונה‬ ‫ילדים קטנים כי אם נערים אשר כבר ‫נתגדלו (עי׳ ‬ ‫דברינו על שם ילדים בכל כיוצא בזה בחלק ב עמוד ‪ 5‬בהערה) כמו שהוא לשון‬ ‫הכתוב "ילדים ‫אשר אין בהם כל מום וטובי‬ ‫מראה‬ ‫ומשכילים בכל הכמה וידעי‬ ‫דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך ללמדם ספר ולשון כשדים"‬ ‫אבל זה ודאי שהיו עדין לגמרי בימי עלומיהם בעודם בימי התלמדם עוד‪.‬‬
‫ודבר‬ ברור הוא שאם הם השתדלו בזה כל כך תחלה על ידי שר הסריסים‬ ‫עצמו וכאשר לא הפיקו חפצם ממנו השתדלו על ידי המלצר ‫בודאי שהי׳ זה אז‬ ‫כבר דבר הנאסר, והם נתנו אל נפשם להשמר מזה וכמו שהוא באמת לשון הכתוב‬ "וישם על לבו אשר לא יתגאל וכו׳ ויבקש משר‬ ‫הסריסים אשר לא יתגאל‪".‬‬
‫וענין הדבר הוא כן כאשר‬ ‫התישבו עתה בני ישראל‬ ‫בארץ גלותם וישובו‬ ‫‫אל ד׳ בכל לבבם ובכל נפשם ראו לבנות להם חיץ לבלי‬ יתערבו בגוים בישבם‬ ‫בגולה בין העמים על נהרות בבל ועל כן אסרו על נפשם את כל הדברים האלה‪.‬‬
‫ודניאל וחביריו אשר נלקחו אל בית הספר אשר להמלך הם הי׳ אז הראשונים‬ ‫אשר באו על ידי זה לידי נסיון‪.‬‬
אבל כל התלמידים מבני יהודה אשר כדברי הכתוב שם היו "ויהי בהם מבני‬ ‫יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה" כולם היו עם דניאל יחד להשמר ולהזהר מזה‪,‬‬ ‫ככל אשר עשו להם כל בנ ישראל אז משמרת ומעמד בעמים‪.‬‬
----------------
הערה (כ"ב) בכרך הבא יבואר לנו כי גם במקום אשר יכלו לסמוך לגמרי על פשטיה דקרא
גם הוא מפורש כן דברו דבריהם בסגנון של דרשה (ועי׳ גם ח״ב עמוד ‪ 161‬בהערה)‪ ,‬ובמקום הזה מפני שזה‬ ‫נמצא אצל דניאל קראו זה על שמו‪.‬‬
‫ועיקר הדרשה של רב הוא בנוגע לשמן שזה יאמר אם הם לא הרשו וכו׳ כשתי משתאוד‪ .‬הבהוב מדבר‬ ‫הה נראה 'מעמו של שמואל דלא דריש שתי משתאות והנאמר שם לפנינו בגם׳ ושמואל סבר על לב‬ ‫שש ובו* הוא לדעתי הוספה וטעות סופר שהרי הדבר פשוט דשמואל לא דריש שחיי משתאית והרי ‪ p‬הוא מפ־רש‬ ‫לשונ־ של רב ״אט* רב אם הם לא דרשו א^ לא דרשינן וכו' בב׳ משתאות הכתוב מייבר״‪ ,‬ונזביאר ‪■:‬עצמו שיה‬ ‫היא טעמו של ‪9‬מואל ד‪ »6‬דריש ק‪ ,‬וכל זה רק בשם;‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצז‬
‫וכבר נתבאר לנו כי בארץ בבל התישנו היהודים בקיבוצים גדולים יחד איש‬ ‫על יד אחיו ועל כן הי׳ להם הנקל לעשות כן‪ ,‬וזה וכיוצא בזה עוד גם חיזק את‬ מעמדם יחד‪.‬‬
‫אבל בהיות כל הדברים האלה לא משום סייג לתורה‪ ,‬שהרי אין שם בתורה‬ ‫שום איסור על זה ובפרט פת ושמן, ואין התקנות האלה לא סייג לתורה ולא‬ ‫משמרת למשמרתה‪ ,‬כי אם לבנות חיץ בינם לבין העמים‪.‬‬
‫ולשון הרמב"ם בה׳ מאכלות אסורות פי"ז ה"ט "ויש שם דברים אחרים אסרו‬ ‫אותן חכמים ואע"פ שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן‬ ‫העכו"ם עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבואו לידי חתנות‪ ,‬ואלו הן אסרו לשתות‬ ‫עמהם ואפי׳ במקום שאין לחוש ליין נסך ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפי‬' ‫במקום שאין לחוש לגיעוליהן וכו׳‪.‬״‬ ‫
כי על כן הנה אחרי זה בימי הבית השני בהתפזר ישראל לארבע רוחות‬ ‫השמים‪ ,‬ויבואו גם למקומות אשר אין פת ישראל מצויה‪ ,‬ואין שם כי אם שמן‬ ‫של עכו"ם ויינם סתם‪.‬‬
‫וגם בארין ישראל עצמה כבר נתבאר לנו כל הרדיפות אשר סבלו העם בימי‬ ‫החשמונאים מימי יוחנן הורקנוס ואילך בכל הנוגע להתקנות מדרבנן עד שגם שמו‬ ‫עונשים עליהם‪.‬‬
‫כי על כל זאת הנה בדברים כאלה שיש בהם משום חיי נפש‪ ,‬ושאין לאיסורן‬ ‫עיקר מן התורה‪ ,‬נתרפה הדבר כמקומות שונות‪.‬‬ ‫
וזה הי' דבר בית שמאי ובית הלל אז לשוב על הדבר ולחזק את כל‬ ‫האיסורים האלה‪.‬‬
ובאמת כי בגמ׳ במס׳ ע"ז ד׳ ל״ו הקשו איך אפשר לחשוב גם זה בי"ח דבר‬ ‫שהרי בשעתם הי׳ כבר לתקנות קבועות‪ ,‬ואם מפני סיבות שונות חזרו לאחר זמן‬ ‫ונפרצו בכמה מקומות‪ ,‬והם חזקו זה‪ ,‬אי אפשר לקרוא התקנות האלה על שמם‬ ‫אחרי שגם בשעתם נתקבלו כבר לתקנות קבועות‪.‬ ‬
‫ועל כן תרצו "אלא דניאל גזר עליו בעיר ואתו אינהו וגזור אפי׳ בשדה."
‫והיינו שעל כן בא זה על שם המעמד של י"ח דבר לפי שהם גם הוסיפו‬ ‫באיסורו‪.‬‬
‫והתוס׳ שם כתבו "הכי נמי הוה מצי למיפרך איין אלא משום דאשמן קאי‬ ‫נקטיה‪.‬״‬
‫אבל הדברים פשוטים כי על יין הלא זה ודאי שאין הגזירה הראשונה כי‬ ‫אם בשתיה, ואין זכר שם מאיסור הנאה ועל כן לא הקשה מיין‪.‬‬ ‫וכן נראים הדברים שעיקר מה שעשו במעמד של י"ח דבר בנוגע ליין הי'‬ ‫לאסור בהנאה, ויחד עם זה שבו ויחזקו גם את עצם האיסור‪ ,‬אף שזה לבדו לא‬ ‫הי' צריך חיזוק, כי לא נפרץ הרבה נם קודם זה. ‬
‫ואמנם כן כי בהיות פת ושמן מדברים שיש בהם חיי נפש ובתוך פיזור‬ ‫ישראל לא יכלו לעמוד בו כי על כן הנה גם אחר י"ח דבר עמעמו על הדבר וזה‬ הוא לשון הירושלמי בשבת שם "פיתן ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ יונתן מהלכות‬ ‫של עימעום הוא וכו׳ אלא כיני במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הי׳ שתהא‬ ‫‪ פת עכו"ם‬אסורה ועימעמו עליה, והתירוה מפני חיי נפש‪."‫
‫‪594‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫וכן שמן שהי׳ אז רוב תשמישם (כ"ג) כי על כן גם אחרי המעמד של י"ח‬ ‫דבר לא פשט בכל ישראל ולבסוף הותר לגמרי על ידי הוועד האחרון של ר׳ יהודה‬ ‫נשיאה ובית דינו‪.‬‬
‫ומכל זה הדבר מבואר כי גם שמן כמו יין גם היא תקנה קדומה מאד‪ ,‬אבל‬ ‫לא מפני גזירות י"ח דבר שזה הי' סמוך לימי החרבן‪ ,‬כי אם מפני עיקר ימי התקנה‬ הראשונה שזה הי׳ בימים היותר ראשונים‪.‬‬ ‫
ולפי דברי רב ור׳ יוחנן היתה גזירת שמן כבר יחד עם גזירת סתם יינם היינו‬ ‫יחד עם גזירת סתם יינם בשתיה‪.‬‬
‫והחכם ווייס כרצותו את גרעץ בזמן הגזירות של י"ח דבר בעמוד ‪187‬‬ ‫יאמר שם‪:‬‬
"‬ורמז לדבר שגזירת שמן ישנה (ועל כן גם יוקדם זמן המעמד של י"ח דבר)‬ ‫דתניא (ירושלמי שבת פ״א ה"ד) אמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ אליעזר בר׳ צדוק מקובל‬ ‫אני שכל גזירה שב"ד גזרו על הצבור ולא קבלו רוב הצבור עליהם אינה גזירה‬ ‫בדקו ומצאו גזירה של שמן ור׳ אליעזר בר צדוק חי בימי הבית ולאחריו ובאמרו‬ ‫מקובל אני משמע שמדבר מקבלה מזמן קדום‪ ,‬ואומר שמי שקבל מהם בדקו‬ ‫ומצאו ולשון זה מוכיח שהכונה על גזירה קדומה" אלה דבריו‪.‬‬
‫וטעה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו.
‫כי ערבב יחד דברי ר׳ יוחנן הנאמרים על זמנו של ר׳ יהודה נשיאה עם‬ דברי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק‪.‬‬ ‫
ולשון הירושלמי שם הוא‪:‬‬ "ר׳ יוחנן בעי ולא כן תנינן שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו‬ ‫עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין ורבי (ר׳ יהודה נשיאה) ובית דינו מתירין‬ ‫מה שאסר דניאל וחבורתו אלא ר׳ יוחנן כדעתיה דאמר ר׳ יוחנן בשם ר׳ אליעזר‬ ‫בי ר׳ צדוק מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב‬ ‫הצבור עליהן אינה גזירה ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קיבלו רוב הצבור עליהן."
‫והדברים האלה מן "ובדקו ומצאו וכו׳" הן סיום התירוץ על קושית ר׳ יוחנן‪,‬‬ ‫שר׳ יוחנן הקשה איך התיר ר׳ יהודה נשיאה את השמן שנאסר בימי דניאל על‬ ‫זה יאמר שבדקו ומצאו שלא פשט איסורו ברוב ישראל‪.‬‬
וסמכו על דברי קבלת ר׳ אליעזר בר׳ צדוק שכל גזירה שלא קבלו עליהן‬ ‫רוב הצבור אינה גזירה‪.‬‬
והן גם דברי הבבלי ע"ז ל"ו ע"א:
------------------------- ‬
הערה (כ"ג) בירושלמי ע״ז פ"ב ה״ח נאמר ״מי אסר את השמן דניאל אסרו שנאמר וכו׳ ומי התיר‬ ‫רבי ובית דינו וכו׳ ר״ אחא ר׳ תנחום בר חייא בשם ר׳ חנינא ואמרי לה בשם ר׳ יהושע בן ל‪ וי‬שהיו עולין להר‬ ‫המלך ונהרגין עליו."
‫והפ"מ טעה שם בפי׳ הדברים וחשב שדברי ר׳ חנינא ור׳ יהושע בן לוי ילכו על איסורו של דניאל והוא‬ ‫טעות והדבר להיפך שזה קאי על התירו של ר' יהודה נשיאה וכבר נתבאר לנו כל זה בח"ב עמוד ‪.286‬‬
‫והחכם גרעץ בח׳׳ג נאטע ‪ 26‬עמוד ‪ 805‬נשתבש בזה עוד יותר‪ ,‬וגם הטעה את הקוראים, ויעתיק ‪את הירושלמי לא כמו שהוא ביר‬ושלמי ע"ז ולא כמו שהוא בירושלמי שבת וידלג את תיבת ״דניאל״ לגמרי ויטעה‬ ‫את הקוראים כי לא נזכר בירושלמי מתי הי׳ זה‪.‬‬
‫אבל באמת כל הדבר טעות ודברי הירושלמי אינם על האיסור על ידי דניאל כי אם על ההיתר על יד‬ ‫ר׳ יהודה נשיאה וככל אשר כבר נתבאר לנו בח"ב שם.‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצח‬
"ור׳ יהודה נשיאה היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל והתנן אין‬ ‫בית דין יכול וכו' שמן לא פשט איסורו ברוב ישראל דאמר ר' שמואל בר אבא‬ ‫אמר ר' יוחנן ישבו רבותינו (בימי ר׳ יהודה נשיאה) ובדקו על שמן שלא פשט‬ ‫איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"נ ועל דברי ר׳ אליעור‬ ‫בר׳ צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור‬ ‫יכולין לעמוד בה."
‫ומבואר מעצמו כי "ישבו רבותינו ובדקו" הן רק דברי ר׳ יוחנן וכי הי׳ זה‬ ‫בימי ר׳ יהודה נשיאה‪.‬‬ ‫
ודברי ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אינם כי אם זה לבד "אין גוזרין גזירה על הצבור‬ ‫אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה." ‬
‫והנה עשו להם ציונים מבלי לדעת הנאמר שם ויאמדו לבנות בזה דברי ימי‬ ‫ישראל אף כי הדברים עצמם היו להם כספר ההתום ולא מצאו שם ידיהם‪.‬‬
‫וכן הדבר כי שמן הוא תקנה ישנה מאד‪ ,‬אבל לא מפני המעמד‬ של י"ח ‫דבר, שזה הי׳ באמת קרוב לסוף ימי הבית במו שנתבאר, כי אם מפני שזה נתקן‬ ‫בימים היותר ראשונים‪ ,‬היינו בהזמן אשר נאסר גם סתם יינם שזה הוא כבר דבר‬ ‫המפורש בספר דניאל‪.‬‬
‫ובכל זה לא הסכימו לזה בית הלל לשוב ולחזק את האיסור ונגזר רק על‬ ‫ידי שנמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‪ ,‬מפני שבית הלל ראו בזה דוחק הצבור‬ ‫שהגיעו הימים אשר אין רוב הצבור יכולים לעמוד בהן‪.‬‬ ‫
שהרי גם אף ששבו ונתחזקו במעמד ההוא ראו צורך בימי ר׳ יהודה נשיאה‬ והכרח גמור לשוב להתיר זה‪.‬‬
ובאמת כי לפי דברי הבבלי‪ ,‬שהוא בכל מקום המסקנא נגד הירושלמי‪ ,‬חשבו‬ ‫פת ושמן בין י"ח דבר שנמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‪ ,‬ולא הי׳ זה בין‬ ‫הדברים ששבו וחזקו בהסכם כולם‪.‬‬ ‫
פרק י"א‪.‬‬
‫ועלינו לבאר בזה עוד את לשון הירושלמי בנוגע להמעמד ההוא של י"ח ‫דבר והגזירות ההם וענינם‪ ,‬לפי שהראשונים ז״ל לא היתה זה מעין מלאכתם אחרי‬ ‫שאין הדברים נוגעים להלכה, ומפרשי הירושלמי כתבו שם דברים תמוהים מאד‪,‬‬ ועל ידי זה נכשלו החוקרים האחרונים ויבראו תהפוכות‪.‬‬ ‫
אבל באמת הנה בעיקר הדבר דברי הבבלי והירושלמי אחת ויבדלו רק‬ באיזה פרטים‪.‬‬
‫ונעתיק לפנינו את כל לשון הירושלמי למען העמיד הדברים על מקומם‬ ‫ועל ענינם‪.‬‬
‫ובמס׳ שבת בירושלמי על המשנה "נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‬ ‫ושמנה עשר דבר גזרו בו ביום" נאמר על זה בירושלמי‪:‬‬
"תני שמנה עשר דבר גזרו‪ ,‬ובשמנה עשר רבו, ובשמנה עשר נחלקו‪ ,‬ואלו‬ ‫הן שגזרו‪ ,‬על פיתן של עכו"ם‪ ,‬ועל גבינתן‪ ,‬ועל שמנן‪ ,‬ועל בנותיהן‪ ,‬ועל שכבת‬ ‫זרען, ועל מימי רגליהן‪ ,‬ועל הלכות בעל קרי‪ ,‬ועל הלכות ארץ העמים‪ ,‬תמן תנינן‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫‪596‬‬
‫אלו פוסלין את התרומה‬ ‫האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני‪ ,‬והשותה משקין‬ ‫טמאין‪ ,‬והבא ‫ראשו ורובו במים שאובין‪ ,‬וטהור ‫שנפלו על ראשו‬ ‫ורובו‬ שלשת ‫לוגין מים שאובין‪ ,‬והספר והידים והטבול יום והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין‬ רבנן דקיסרין אמרו אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון ואילון אינון חורנייתא מי‬ שהחשיך בדרך נותן כיסו ‫לעכו"ם, כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל‬ ‫עבירה‪ ,‬כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע‪ ,‬כיצד בוצרין בית הפרס‪,‬‬ ‫המניח כלים תחת הצנור‪ ,‬על ששה ספיקות שורפין את התרומה‪ ,‬אמר ר׳ יוסי בי‬ ‫‫ר׳ בון אף גדולי‬ תרומה‪ ,‬אלי הן שגזרו‬ אילין עשתרי קדמייתא והשאר מן מה דתני ר' שמעון בן יוחאי בו ביום גזרו על פיתן ועל גבינתן ועל יינן ועל חומצן ועל צירן ועל מורייסן על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן ועל החילקה ועל השחיקה ועל הטיסני ועל לשונן ועל עדותן ועל מתנותיהן על בניהן ועל בנותיהן ועל בכוריהן."
ומפרשי הירושלמי טעו כבר בראש הדברים וחברו יחד את דברי הברייתא ‫בתחלת הסוגיא‪ ,‬הברייתא המתחלת "אלו הן שגזרו על פיתן של עכו"ם וכו'" חברו‬ ‫זה יחד עם הנאמר‬ ‫בירושלמי ‫מיד אחר זה "תמן תנינן אלו פוסלין את התרומה ‫האוכל אוכל ראשון וכו'."‬ ‫
ולשונו‬ ‫של‬ הקרבן עדה "תמן תנינן כלומר הני‬ תמניא (שבברייתא) ועוד‬ ‫תנינן בזבין פ"ה עוד עשרה.״ ‬
‫וכן הם דברי הפני משה "תמן תנינן סוף מס' זבים אלו פוסלין את התרומה‬ ‫כו' והרי כאן עשרה כפי אשר נשנו בהמשנה וקסבר האי תנא דחשבינן לשכבת‬ ‫זרען ומימי רגלן בתרתי והרי כאן י"ח.‬״‬
‫ואחר זה לפרש דברי רבנן דקיסרין בדו להם מחלוקת דרבנן דקיסרין פליג‬ וכתב הקרבן עדה:‬‬ "רבנן דקיסרין פליגי על ‫הברייתא‬ ואמרו אלו י"ח דבר שאמרו שגזרו יש מהן שבעה מאותן שרבו‪ ,‬ואלו דקחשיב בסמוך הן אחד עשר הנותרים מאותן שרבו." ‬
‫והפני משה כתב על זה "רבנן דקיסרין אמרו דלא כך הוא אלא אלו שגזר‬ ‫ממה שרבו שבעה אינון כלומר הא דקא מחשבת לאלו שגזרו והן הן שרבו ב"ש‬ ‫על ב״ה לדידן לא סבירא לן הכי ‫בכולן דקא‬ ‫מחשבת להו אלא אלו הראשונים‬ ‫על פיהן הן הן מאותן שרבו עליהן ולא כדקאמרת שהן שמנה א ל א שבעה אינון‬ ‫כדפרישית דש״ז ומימי רגליהן לא מחשבינן אלא בחדא."
‫ומי יתן והי' לדבריהם איזה ענין כי הנה באו וחברו יחד "תמן תנינן" עם ‫הברייתא‪.‬‬ ‫
וגם‬ ‫הקרבן עדה וגם הפני‬ ‫משה ‫דבריהם הם שרבנן‬ ‫דקיסרין‬ ‫חולקין על‬ ‫הברייתא, אבל איך יחלקו רבנן דקיסרין מעצמם על הברייתא‪.‬‬
‫והפני משה נתרחב לו הדרך עוד יותר ופירש בדברי הירושלמי דברים שאין‬ ‫שם גם זבר מזה.
‫ואיך‬ ‫לא‬ ‫הרגיש‬ ‫שלפי‬ ‫דבריו הלא הי'‬ ‫מקום דברי‬ ‫רבנן דקיסרין אחרי‬ ‫הברייתא ולא אחרי המשנה דמס׳ זבים‪.‬‬
‫והפני משה גם כתב ולא כדקאמרת שהם שמנה אלא שבעה אינון‪.‬‬ ‫אבל מי אמר שהם שמנה והיכן הוזכר זה בירושלמי, והלא אין שם גם זכר מזה‪.‬‬
‫תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫רצט‬
‫‫והם כתבו כן מפני‬ שחברו "תמן תנינן" עם הברייתא‪ ,‬מה שאין להם ענין‬ ‫זה עם זה כלל‪.‬‬
‫אבל כל הדברים הולכים למישרים, ורבנן דקיסרין לא יחלקו על‬ ‫הברייתא‬ כל עיקר והכל על מקומו‪.‬‬
‫וכל סידור דברי הירושלמי על המשנה זה הוא‪.‬‬
‫תחלה דברי הברייתא מדברי ר' אליעזר ור׳ יהושע בנוגע למעשי היום ההוא‬ ‫בכלל "ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו את הסאה ור' יהושע אומר בו ביום מחקו‬ ‫אותה וכו׳" (כ"ד).‬ ‬
‫ואחר זה הברייתא הכוללת אשר תכלול בכלל את כל הנעשה במעמד ההוא‪.‬‬ ‫
‫‪"‬תני שמנה עשר דבר גזרו, ובשמנה עשר רבו‪ ,‬ובשמנה‬ עשר נחלקו ואלו‬ ‫הן שגזרו על פיתן וכו'" (כ"ה)‪.‬‬
‫ואחרי הברייתא הכוללת הזאת סידרו את הדברים לפרש ענין המשנה בפרט‪.‬‬ ‫שבמשנה לא נחשבו כי אם אלו שגזרו ממה שרבו בית שמאי על בית הלל‪,‬‬ ‫שאך זה לבד בא במשנתינו "נמנו‬ ‫ורבו בית‬ ‫שמאי על בית הלל ושמנה‬ עשר‬ ‫דבר גזרו בו ביום" ועל זה יאמר הירושלמי:
"תמן תנינן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו׳".
‫והוא ממש כ מו שהוא בבבלי על המשנה "ושמנה עשר דבר גזרו‪ ,‬מאי נינהו‬ ‫שמנה עשר דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו.“‬
‫רק שבבבלי בא הפיסקא מהמשנה אשר עליה יסבו הדברים ובירושלמי יחסר‬ ‫זה בכל מקום (עי׳ דברינו בח"ג עמוד 36).‬
‫וזה יפרשו‬ ‫רבנן דקיסרין לדעת ‫כמה יש לנו במשנה‬ ‫במס׳ זבים מחשבון‬ ‫של י״ח דבר‪.‬‬
‫כי דברי ‬‫משנה זו של "אלו‬ ‫פוסלין את התרומה" יחשבו בבבלי לתשעה‬ ‫דברים לדעת רש"י ולדעת‬ ‫הגאונים שהביא בעל המאור ‫לשמנה‬ ‫דברים וכן הוא‬ ‫לדעת הרמב"ם והירושלמי יחשוב זה לשבעה והן דברי רבנן דקיסרין‪.‬‬
"רבנן דקיסרין אמרי אלו (שנחשבו כאן במשנה זו אלו פוסלין את התרומה)‬ ‫שגזרו ממה שרבו שבעה אינון ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך לו בדרך וכו׳‪.‬״‬ ‫
והם‬ ‫יחשבו‬ ‫משנת‬ "אלו‬ ‫פוסלין את התרומה" ‫רק‬ ‫לשבעה‬ ‫דברים לפי‬ ‫שיחשבו האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני רק לגזירה אחת‪.‬‬
‫וכן יחשבו האוכלין והכלים שנטמאו במשקין גם כן לגזירה אחת וכן יחשבו‬ ‫זה הגאונים והרמב"ם גם להבבלי‪.‬‬ ‫
ועל כן אינן כי אם שבעה‪.‬‬ ‫
והם‪ :‬א) האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני‪ ,‬ב) השותה משקין טמאים‪,‬‬
----------------------
הערה (כ״ד) למותר להעיר, שאף ששבעה עשר דבר הי׳ קרוב לסוף זמן הבית והוא כבר בימי ר׳ אליעזר‬ ‫ור׳ יהושע‪ ,‬אבל דברי ר' אליעזר ור׳ יהושע הלא אינם מחלוקת בביאור דברי ב"ש וב״ה, כי אם לגלות דעתם‬ ‫אם טוב עשו אז או לא, וזה יכול לבוא גם מחבר לחבירו ובדברים הנעשים לפנינו ולעינינו‪.‬‬
‫הערה (כ"ה) לכל הפירושים אשר נפרש בדברי הירושלמי לא חשבה הברייתא הזאת את כל השמנה‬ ‫עשר ממה שגזרו כולם, שהרי דבר שאין צריך לאמר הוא דהלשון "תמן תנינן״ הבא אחר זה אינו לשון הברייתא‬ כי אם מסתמא דירושלמי‪ ,‬ועל כן גם אם הי' אפשר להסכים לפירוש מפרשי הירושלמי כי ״תמן תנינן" ישלים את‬ חשבון הברייתא, אבל הלא זה ודאי כי הברייתא עצמה לא השלימה מנינה‪ ,‬״ותמן תנינן" כבר אינו מלשון‬ הברייתא כי אם מסתמא דירושלמי.
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
598‬
ג) הבא ראשו ורובו במים שאובין‪ ,‬ד) טהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין‬ ‫מים שאובין, ה) והספר‪ ,‬ו) והידים‪ ,‬ז) והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין‪.‬‬
‫וטבול יום שחשבה ‫המשנה אינו בחשבון לפי שטבול יום דאורייתא‪ ,‬וכמו‬ שנתפרש זה גם בבבלי ד׳ י"ד "טבול‬ ‫יום דאורייתא ‫הוא סמי‬ ‫מכאן טבול יום"‬ ‫וכדברי התוס׳ שם "סמי מכאן טבול יום, לא מן המשנה אלא דלא הוי ממנין י"ח‬ ‫דבר״ והדברים פשוטים (כ״ו)‪. ‬‬ ‫ועל כן הנה בדברי המשנה במס׳ זבים יש לנו שבעה‬ ‫מהשמנה עשר דבר‬ ‫שנחשבו שהם שמנה עשר דבר שגזרו מתוך מה שרבו בית שמאי על בית הלל‪.‬‬
‫והנה יחסרו עוד אחד עשר ועל זה יאמר הירושלמי: "ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם‪ ,‬כיוצא בו‬ ‫לא יאכל הזב עם הזבה מפני‬ ‫הרגל עבירה, כל המטלטלין מביאים את הטומאה‬ בעובי המרדע, כיצד בוצרין בית הפרס, המניח כלים תחת הצנור, על ששה ספיקות‬ ‫שורפין את התרומה, אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון אף גדולי תרומה."
‫ור׳ יוסי בר׳ בון יוסיף אף גדולי תרומה מפני הקושיא אשר באה גם בבבלי‬ ‫על "המניח כלים תחת הצנור" הא ניחא לר׳ מאיר אלא לר׳ יוסי (במשנת מקואות‬ פ"ד מ"א) הא אמר עדין היא מחלוקת‪.‬‬
‫על כן יוסיף ר׳ יוסי בי ר׳ בון אף גדולי תרומה והן גם דברי הבבלי ד׳ י"ז‪.‬‬ "ואידך אמר טבי רישבא אמר שמואל אף גדולי תרומה תרומה בו ביום גזרו"‬
‫ועל כן מהחשבון י"ח דבר שנמנו ורבו הוא לפי הירושלמי‪:‬‬ ‫א—ז) שבעה ‫במשנת אלו פוסלין את התרומה, ח) מי שהחשיך לו בדרך‬ ‫נותן כיסו לעכו״ם‪ ,‬ט) כיוצא בו לא יאכל הזב וכו׳‪ ,‬י) כל המטלטלין מביאין את‬ ‫הטומאה וכו׳‪ ,‬י"א) כיצד בוצרין בית הפרס,‬ ‬י״ב — י״ז) על ששה ספיקות שורפין‬ ‫את‬ ‫התרומה‪ ,‬י״ח) המניח‬ ‫כלים תחת הצנור לר׳ מאיר‪ ,‬או גדולי ‫תרומה‬ ‫תרומה‬ לר' יוסי.
וכל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע זה יחשוב הירושלמי גם‬ לר' ‫טרפון‪ ,‬וכבר נתבאר בפרק הקודם שכן הוא גם בבבלי לפי גירסת הרשב"א‪.‬ ‬
‫והנה אין תכלית דברינו למנות פרטי י"ח דבר שאין זה מענין דברנו במקום‬ ‫הזה‪ ,‬עיקר‬ ‫דברינו הוא רק זאת לברר ‫שעיקרי‬ ‫גזירות י״ח דבר אחת הם בבבלי‬ ‫ובירושלמי ונשתנו רק באיזה פרטים‪ ,‬ככל דבר שקלא וטרי׳ של הסוגיות שהירושלמי‬ ‫לא נחתם ויחסר שם המסקנא‪.‬‬
‫ועיקר החילוק ביניהם כהפרטים האלה בא רק מזה‪ ,‬שהירושלמי יחשוב "על‬ ‫ששה ספיקות שורפין את התרומה״ בי"ח דבר‪.‬‬
--------------------
‫הערה (כ"ו) ומפרשי הירושלמי על פי דרכם הוכ‬רחו לאמר שהירושלמי חולק בזה ‪ על הבבלי‪ ,‬ואחרי‬ ‫‫שזה ודאי שטבול יום דאורייתא יאמרו הם דאיירי הכא בטבול יום דרבנן‪.‬‬
‫אבל היכן הוזכר כאן במשנה טבול יום דרבנן, והלא במשנה נאמר סתם טבול יום וזה הוא דאורייתא‪.‬‬
‫ואחר זה כתבו גם הם עצמם שהירושלמי גם הוא סובר דטבול יום דאורייתא‬.
‫ובכל דברי הירושלמי במקום הזה הוכרחו מפרשי הירושלמי על פי דרכם לבדות דברים, שאין זכר מהם‬ ‫בירושלמי, עד שכל דבריהם שם אינם כלל בדרך פירוש ללשון הירושלמי‪.‬‬
‫אבל כן הדבר שגם בזה דברי הבבלי והירושלמי אחת הם‪ ,‬ודברי חירושלמי מפורשים ״שבעה אינון״ וזה‬ ‫הוא באמת בלא טבול יום כדברי הבבלי וכמבואר בפנים‪ ,‬ומעולם לא יחשבו גם בירושלמי אחרת‪.‬‬
‫ש‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫ובבבלי‬ נתברר ‫להם כי "על ששה‬ ספיקות שורפין את התרומה" באושא גזרו (בבלי ד׳ ט״ו:) ועל כן‬ ‫חשבו‬ ‫משנת אלו‬ פוסלין ‫את‬ ‫התרומה‬ ‫לתשעה‪,‬‬ ‫והוסיפו עוד פרטים‪.‬‬
‫אבל עיקרי הדברים מהגזירות האלה אחת הן בבבלי ובירושלמי‪.‬‬
‫ומשנת‬ "אלו ‫פוסלין‬ את התרומה" הוא לשניהם‬ מי"ח ‫דבר‪ ,‬רק‬ ‫שהבבלי‬ ‫יחשוב זה לתשעה והירושלמי לשבעה‪. ‬‬ ‫וכן יחשבו שניהם מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם‪ ,‬וכל המטלטלין‬ ‫מביאין את הטומאה בעובי המרדע‪ ,‬והמניח כלים תחת הצנור (כ"ז)‪ ,‬וגדולי תרומה‬ ‫תרומה‪ ,‬וכן יחשבו שניהם דבר הבוצר לגת הוכשר‪ ,‬רק שהבבלי יחשוב את עיקר‬ ‫הדבר מזה "הבוצר לגת הוכשר" והירושלמי‬ ‫יחשוב‬ ‫היוצא מזה "כיצד בוצרין בית‬ ‫הפרס" וכיוצא בו "לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה" כן הוא גם להבבלי‬ ‫כמו שכתבו התוס׳ שבת ד׳ י"ז‪ :‬בד״ה הניחא לר"מ "מיהו קשה דלא מני רש"י הך‬ ‫דלא יאכל הזב עם הזבה דודאי מי"ח דבר הוא דקתני לה במתניתן בהדי׳“. ודבריהם‬ ‫נכונים וברורים (כ״ח) והדבר מפורש בירושלמי וכן הוא גם להבבלי‪.‬ ‬
‫ומבואר באין ספק כלל שעיקר ענין הי״ח דבר הוא אחת להבבלי והירושלמי‪.‬‬
ואמנם כי יש בזה בירושלמי ענין נוסף אשר בבבלי לא דברו עליו כל עיקר‪.‬‬ ‫
והדבר הזה אינו בנוגע לי״ח דבר המוזכרים במשנה במס' שבת‪ ,‬שהי״ח דבר‬ ‫שהוזכרו במשנה הם כמפורש עליהם במשנה ״נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‬ ‫וי״ח דבר גזרו בו ביום‪“.‬‬ ‫
ובזה‬ דהיינו בי״ח דבר‬ שנמנו ‫ורבו בית שמאי על בית הלל, כבר נתבאר‬ ‫מה הם‪ ,‬ושדברי הבבלי והירושלמי אחת הוא בעיקרי הדברים‪.‬‬
‫אבל בירושלמי‬ ‫הובא גם ברייתא‬ ‫שלבד הי"ח דבר שבהם "נמנו ורבו בית‬ ‫שמאי על בית הלל" יש שם עוד זולת זה שמנה עשר דבר שגזרו כולם בהסכם‬ ‫אחד‪ ,‬והן דברי הברייתא הכוללת שהובאה שם בריש הסוגיא‪:‬‬
"תני שמנה עשר דבר גזרו (דהיינו‬ ‫כולם יחד), ובשמנה‬ עשר רבו, (דהיינו ‫שמנה עשר דבר המוזכרים במשנה), ובשמנה‬ עשר נחלקו, ואלו שהן שגזרו (היינו ‫בהסכם כולם) על פיתן של עכו״ם‪ ,‬ועל גבינתן, ועל שמנן, ועל בנותיהן, ועל ‬ שכבת זרען‪ ,‬ועל מימי רגליהן‪ ,‬ועל הלכות בעל קרי‪ ,‬ועל הלכות ארץ העמים."
‫ועל כן אחרי‬ ‫שנתפרשו‬ ‫בירושלמי דברי המשנה מה הן שמנה עשר דבר‬ ‫שרבו בהם בית שמאי על בית הלל ישוב‬ ‫הירושלמי‬ לפרש דברי הברייתא, מה ‫הם השמנה עשר שגזרו בהסכם כולם‪ ,‬ויאמר:‬
-----------------
‫חערה (כ״ז) ושתי אלה מפורש עליהם גם בתוספתא שהם מהדברים שנמנו ורבו עליהם בו ביום‪.‬‬
‫הערה (כ“ח) והתוס' שם כתבו ולפי זה אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני חדא חשיב להו אי נמי‬ הבא ראשו ורובו וכן טהור שנפלו וכו׳ חשיב חדא‪".‬‬ ‫
וכבר נתבאר כי לפי הירושלמי באמת כן הוא‪ ,‬ויהיו גם בזה דברי הירושלמי והבבלי אחת‪.‬‬
‫אבל גם בפשיטות ניחא דהבבלי יחשוב אין פולין ואין קורין לאור הנר רק לאחת‪.‬‬
‫והתוס׳ דקדקו מדקתני בברייתא אלו הן ההלכית ולא קתני בברייתא אלא הני תרתי משמע דבתרתי‬ ‫חשיבו‪ ,‬ולא נוכל לדעת זה, כי בנוגע להלכות יחשבו תרתי אבל בנוגע למנין י״ח דבר זה ענין לעצמו והלא זה‬‬ ‫דהאוכל אוכל ראשון, והאוכל אוכל שני, וכן הבא ראשו ורובו וכו׳ וטהור שנפלו וכו׳ הנם הלכות שנים אבל במנין‬ י״ח דבר יחשבו יחד‪.‬‬
‫והירושלמי יחשוב אין פולין ואין קורין ולא יאכל הזב כולהו כחדא‪.‬‬
‫‪600‬‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
"אלו הן שגזרו, אילין קדמייתא (כ"ט) והשאר מן מה דתני ר' שמעון‬ ‫בן יוחאי בו ביום גזרו על ‫פיתן ועל גבינתן ועל יינן ועל חומצן ועל צירן ועל‬ ‫מורייסן על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוהיהן‪ ,‬ועל החילקה ועל השחיקה ועל‬ הטיסני ועל לשונן ועל עדותן ועל מתנותיהן ועל בניהן ועל בנותיהן ועל בכוריהן."‬
‫והירושלמי‬ יאמר ‫על זה סתם "והשאר מן מה ‫דתני ר׳ שמעון בן יוחאי"‬ ‫ולא יפרש לא חשבון מה שיש בהברייתא ולא הצירוף לזה בדברי ר' שמעון בן‬ ‫יוחאי לפי שיש שם דברים, שנכפלו בדברי שניהם כמו פיתן וגבינתן ובנותיהן‪.‬‬
‫וכן יש יש שם גם ‬בהברייתא גם בדברי ר' שמעון בן יוחאי דברים רבים שיחשבו רק לאחת ‫כמו על החילקה ועל השחיקה ועל הטיסני‬ ‫שהן דבר‬ אחד לגמרי ‫וכן יינן וחומצן ומורייסן‪.‬‬ ‫
והנה נתבארו לנו כל דברי הירושלמי אשר כל הדברים שם הולכים למישרים‬ ומבארים את עצמן‪.‬‬
‫ועל ידי זה יאירו‬ לנו גם דברי הבבלי ‫ונבין כי עיקר ‫הגירסא‬ ‫שם הוא‬ ‫כמו שהביא הרשב״א ז"ל‪.‬‬
‫כי במס׳ שבת ד׳ ט״ו בא לפנינו בגמ׳‪:‬‬ "גופא‬ ‫אמר רב יהודה אמר‬ ‫שמואל י"ח גזרו ובי"ח ‫נחלקו‬ והתניא ‫הושוו‬ ‫בו ביום נחלקו ולמחר הושוו‪.‬"‬
‫ורש"י ז"ל פירש שם ד׳ י״ד ״ובי"ח נחלקו כלומר אותם י"ח שגזרו במחלוקת‬ ‫היו אלא שנמנו ונמצאו בית שמאי רבים‪".‬‬ ‫
וזה תמוה מאד שאיך אפשר‬ לפרש ובי"ה נחלקו על אותן י"ח שגזרו, אם‬ ‫כן איזה חידוש יש בךברי שמואל ומי לא ידע כי אם נמנו ורבו בית שמאי על‬ ‫בית הלל‪ ,‬הרי נחלקו עליהם בית הלל אלא שנמנו ורבו בית שמאי‪.‬‬
‫אבל הרשב"א ז"ל כתב בחידושיו "ויש מפרשים שבשמנה עשר גזרו‪ ,‬ובשמנה‬ ‫עשר אחרות נחלקו בו ביום‪ ,‬ולפי דבריהם לא גרסינן הכא והתניא הושוו בו ביום‬ ‫‫נחלקו‬ ‫ולמחר הושוו דלפי גירסא זו לא היו אלא שמנה עשר דבר בלבד ובהם‬ ‫נחלקו‬ ‫ובהם הושוו אלא הכי‬ ‫גרסינן שמנה עשר דבר גזרו ‫ובשמנה עשר נחלקו‬ ‫ובשמנה עשר הושוו״ אלה דבריו‪.‬‬
‫ולפי מה שזכינו לפרש דברי ‫הירושלמי הרי אין ספק שכן הדברים ושכן‬ ‫צריך לגרוס וכן עיקר הגירסא‪ ,‬וכמו שהוא גם מפורש בירושלמי, וכמו ‫שבאמת‬ מוכיחין כן גם דברי הבבלי שבלא זה אין להדברים שום ביאור‪.‬‬
‫ואין ספק ‫שכן היתה גם גירסת‬ ‫הרמב״ם ז״ל ועל כן באמת‬ חשב בפי׳‬ ‫המשניות י"ח שרבו וי״ח שהושוו וי״ח שנחלקו‪.‬‬
‫ורבינו הרשב"א ז״ל (וכן הרמב״ם ז״ל בפי' המשניות) נדחקו‬ בפירושם של ‫שלשה אלה, ופירשו אלה‬ שהושוו על המשניות במס' שבת וכתבו "ושמנה עשר‬ ‫שהושוו הרי שמנה יציאות והכנסות דריש פרקין וכו׳ ט׳ ספר י׳ מרחץ י״א בורסקי וכו׳‪.‬״‬
------------------------
הערה (כ״ט) בירושלמי לפנינו בא כאן תיבה אחת מבחוץ, שעל אילין קדמייתא, דהיינו אלה שנחשבו ‫בברייתא‪ ,‬בא אחד לפרט זה כמה מספרם וכתב על הגליון תיבת ״עשתרי" ועל ידי זה הובא זה לפנים ‪ו‬תחת ‬"אילין קדמייתא״ נאמר לפנינו "אילין עשתרי קדמייתא״‬ ‫‪ ואין‬זה כי אם טעות דמוכח שהרי בהברייתא אין שם כי אם שמנה דברים‪.‬‬ ‫
ומפרשי הירושלמי ערבבו כל הדברים יחד וכבר נתבארו לנו הדברים‪.‬‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫וכבוד‬ רבותינו‬ במקומו אבל הדבר בלתי מובן, כי איך נעשה מעצמינו ‫מחלוקת בין הבבלי והירושלמי‬ ‫במקום אשר‬ ‫בהבבלי עצמו אין גם זכר מזה מה‬ ‫הן מה שגזרו בהסכמת כולם‪.‬‬
‫ומכיון שלפי‬ גירסא זו דברי ‫הבבלי‬ מפורשים כדברי ‫הירושלמי‬ ‫דמלבד‬ ‫השמנה עשר שרבו בית שמאי על בית הלל יש לנו גם עוד שמנה עשר שהושוו‬ ‫בהן דהיינו שגזרו מתוך הסכם כולם‪. ‬‬ ‫אם כן הלא הדבר פשוט שזה הוא כפי שנתפרשו הדברים בירושלמי‪. ‬‬ ‫ואף שזה ודאי שיהי׳ גם בזה נפקא מינה באיזה פרטים בין הבבלי והירושלמי‪,‬‬ ‫ובפרט במנין הדברים מה למנות יחד ומה למנות לעצמו‪ ,‬ומה נכנס בין מה שגזרו‬ ‫בהסכם ומה מזה נכנס במה שגזרו על ידי מה שנמנו ורבו‪.‬‬
‫כל זה הוא מדרכן של הסוגיות‪ ,‬והוא כן בשקלא ‫וטרי' בבבלי עצמו‪ ,‬מה‬ ‫נכנס בזה ומה לא‪.‬‬
‫אבל זה ודאי שעיקרי הדברים אחת הן ואיך אפשר לאמר דברים מעצמינו‬ ‫נגד‬ המפורש ‫בירושלמי‪ ,‬ואיך נעשה‬ ‫בעצמינו‬ מחלוקת ‫בין הבבלי‬ ‫והירושלמי‬ ‫בעיקרי הדברים במקום שבבבלי אין זכר מזה‪ ,‬ואין שם דבר ‫אשר ידחוק ‫אותנו‬ ‫לאמר כן (ל)‪.‬‬
‫ובנונע לי"ח שנחלקו שגם בזה נדחק הרשב"א ז״ל (והרמב״ם בפי׳ המשניות)‬ ‫וכתבו "ושמנה ‫עשר נחלקו אלו שבסוף המשנה והם דיו סממנין כרשינין אונין צמר חיה עופות דגים ‬וכו'‪.‬״‬
‫אבל הננו רואים שבירושלמי ‫פירשו גם אלה שהושוו ובכל זה לא פירשו‬ ‫את אלה שנחלקו‪.‬‬
‫ולפי כל יסודי דברינו הדבר מתבאר לגמרי‪.‬‬ ‫
כבר הערנו כי עיקר דבר המעמד ההוא בעלית חנניה בן חזקיה בן גרון לא‬ ‫הי׳ שקלא וטרי׳ של ענינים חדשים, כי אם שבעיקר ‫הדבר רצו אז לחזק גזירות‬ ישנות שנתרפו‪.‬‬
‫וכבר גם נתבאר לנו שהוצעו שם גם מחלקאות של בית שמאי‬ ‫ובית הלל‬ ‫שנחלקו בשעתן והוצעו שם מבית‬ ‫שמאי מפני ‫שהי׳ חפצם להכריע ‫בהן הלכה‬ כמותן, כמו "המניח כלים תחת הצנור וכיצד בוצרין בית הפרס."
‫ועל כן אף שהוצעו שם עוד כאלה וכאלה מהדברים שכבר נחלקו‬ ‫בית שמאי‬ ‫ובית הלל‬ ‫בשעתן, דברים שהנם של חשש וגזירה‪ ,‬ובית שמאי רצו‬ ‫שיוכרעו להלכה כמותן‪.‬‬
‫אבל מכיון שלא הוכרעו במעמד ההוא ונשארו במחלוקת לא הי׳ ענין להודיע‬ אותם לנו ביחוד‪.‬‬
‫שהרי באו כל אחד ואחד במקומו במשנה למחלוקת בית שמאי ובית הלל‪,‬‬ ‫ואם הוצעו‬ ‫במעמד‬ ‫ההוא או לא הוצעו‬ ‫אין בזה ענין כלל ‬‫אחרי ‫אשר גם אז‬ נשארו ‫במחלוקת ולא הספיקו‬ לעמוד על זה למנין‪ ,‬ונשארו כמו שהיו למחלוקת ‬ ‫בית שמאי ובית הלל‪.
-------------------
‫‫הערה (ל) וגם עצם הדברים ?יפלאו? שהרמב״ם הוצרך לפי זה לאמר ״ואמרם אלו מההלכות‬
‫שאמרו רצה לאמר שהם מן ההלכות שהסכימו עליהם ולא נפל בהם שום מחלוקת" אבל הלא זה הוא נגד פשטן‬ ‫של דברי המשנה שדבריה הולכים יחד ״ואלו מן ההלכות וכו' ורבו בית שמאי על ביח הלל וכו׳‪.‬״‬
‫‪602‬‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫וכל דברי‬ הבבלי והירושלמי הנם על מקומם ועל ענינם‪ ,‬ובכל עיקר ענין‬ הדבר דבריהם אחת לגמרי‪.‬‬
פרק י"ב‪.‬‬
‫‫ונשובה לענינם של הבתים האלה בשעתן, היינו בעיקר ימיהם שהם בימי‬ ‫שמאי והלל עצמם‪.‬‬
כבר נתבאר לנו ענין שני הבתים הגדולים האלה שיסודם הי' שני מתיבתות‬ ‫אשר אף שישבו שם לפניהם גם תלמידים גמורים ככל אשר הי' דבר‬ ‫המתיבתות‬ ‫כולם מראשית ימיהם עד סופם‪ ,‬אבל יסוד הבתים האלה הי' את אשר היו המתיבתות‬ ‫גם אחר זה אסיפת כל‬ חכמי ‫הדור‬ ‫בעתים הקבועים‪ ,‬ושם הוצעו‬ לפניהם ספיקי‬ ‫תורה ושם הוכרעו על פי ראשי חכמי המתיבתא‪.‬‬
‫וכל זה הי׳ בכל‬ משך זמן המתיבתות רק במקום אחד‪ ,‬אבל ‫בימי‬ ‫שמאי‬ ‫והלל היו שני מתיבתות כאלה‪ ,‬עומדים זו בצד זו‪.‬‬
‫ועל פי הדברים האלה‬ ‫נוכל‬ ‫להבין את ‫דברי‬ ‫הברייתא דר' יוסי ‫במסכת‬ ‫סנהדרין ד׳ פ"ח: אשר זה לשונה:‬ "תניא אמר ר׳ יוסי מתחלה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין‬ ‫של שבעים ואחד וכו' משרבו תלמידי‬ ‫שמאי‬ ‫והלל שלא‬ ‫שמשו כל צרכן רבו‬ ‫מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות."‬
‫והדברים האלה‬ ‫כשהם לעצמם אין להם הבנה‬ כלל‪ ,‬ומדוע זה דוקא אצל‬ ‫שמאי והלל לא שמשו כל צרכן‪ ,‬והלא ידענו כי תלמידי הלל בפרט היו כרוכים‬ ‫אחרי רבם ומאורם אביהם של ישראל‪ ,‬אשר נשא בחוצן את כל המתקרבים אליו‪,‬‬ ‫ואיך אפשר כי דוקא אצל הלל ואצל חבירו‬ ‫הגדול‬ שמאי הזקן, ראשי ישראל ‫אשר גם אחריהם האיר נתיב‪ ,‬הנה תלמידיהם אשר קבלו תורתם מהם לא שמשו‬ ‫אצלם כל צרכם‪.‬‬
‫ויותר יפלא זה בידענו כי ארכו ימיהם והלל הי׳ נשיא ‫ארבעים שנה‪ ,‬וכל‬ ‫הימים האלה הרביץ תורה בישראל‪ ,‬ואיך זה לא שמשו אצלו תלמידיו כל צרכן‪.‬‬
‫ואמנם כי לא די לנו זה כי אם שיש לנו גם מאמר מפורש להיפך‪.‬‬
‫ובמסכת‬ ‫סוכה ד׳ כ׳ יאמר ‫ריש ‫לקיש על התורה‬ ‫בארץ ישראל ‫בכללה‬ ‫״חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה."
‫אבל כל הדברים הנם על מקומם, ודברי ר׳ יוסי ודברי ריש לקיש מבארים‬ ‫זה את זה‪.‬‬
‫כי דברי ר׳ יוסי הלא הם על המחלקאות של בית שמאי‬ ‫ובית ‫הלל‪ ,‬כמו‬ ‫שיאמר מפורש "רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות.״‬ ‫
ועל כן הנה‬ ‫החכמים ההם אשר בימי הלל ושמאי נחלקו לשני בתים‪ ,‬בית‬ ‫הלל ובית שמאי‪ ,‬ואשר כפי מה שכבר נתבאר נחלקו גם עם הלל ושמאי עצמם‪,‬‬ ‫ועליהם הוא שנאמר במשנה על כל המחלקאות של שמאי והלל "וחכמים אומרים‬ ‫לא כדברי זה ולא כדברי זה", ההכמים הגדולים האלה אשר אף שישבו שם במתיבתא‬ ‫לפני שמאי והלל ונחשבו על ידי זה לתלמידיהם‪ ,‬הנה בעצמו של דבר כבר הספיקו‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫אז גם לעמוד ‫על רגלי‬ ‫עצמם‪ ,‬ולבית‬ המתיבתא ‫של הלל‬ ושמאי כבר הביאו‬ ‫תלמודם בידם‪.‬‬ ‫
ולזה הנה דברי ר׳ יוסי וענין דברי ריש לקיש הם שפה אחת ודברים אחדים‪.‬‬
‫ודברי שניהם ילכו על מה שהי׳ לפני ימי הלל ושמאי‪ ,‬בהזמן ההוא עצמו‬ ‫אשר אותה יכלול ריש לקיש תחת הזמן של חזרה ‫ונשתכחה עלה הלל הבבלי ‬ ‫ויסדה."
וזה ‫עצמו הם דברי ר׳ יוסי "שלא שמשו כל צרכן" בימי שימושם לפני ‬ רבותיהם בהימים שריש לקיש יכלול אותם בזמן של "חזרה ונשתכחה."
וכבר נתבאר לנו את כל אשר הי׳ בכל משך ימי הזוגות הקודמים‪ ,‬ואם כי‬ ‫בימי שלמינון שקטה הארץ‪ ,‬והסדרים הושבו למקומם, הנה אחר מותה באו עוד‬ ‫הפעם לארץ יהודה ימי צלמות ולא סדרים, תחלה על ידי מלחמת שני האחים‬ ‫הורקנוס‫ ואריסטובלוס, ומצור‬ ‫ירושלים על ידי הערביים‪ ,‬אשר מפורש גם בדברי‬ ‬‫יאזעפוס‬ כי טובי‬ העם הוכרחו‬ לרדת אז למצרים, וחוני המעגל אשר לא ברח ‫לארץ אחרת כי אם התחבא סביבות ירושלים נתפס מאנשי הורקנוס, ולפי דברי ‬ יאזעפוס גם הרגוהו‪ ,‬ואחר זה הי׳ שם גם מצור ירושלים על ידי פאמפיוס וצבאות‬ רומא‪ ,‬ואחרי‬ אשר כבשו ‫הרומיים את ירושלים עשו‬ ‫את הורקנוס ‫למושל‪ ,‬ואז‬ ‫רעשה כל הארץ על ידי מלחמות‬ ‫אריסטובלוס‬ ‫ובניו עם הורקנוס‪ ,‬וכאשר נצחם‬ ‫הורקנוס בעזרת הרומיים‪ ,‬בא דבר ביטול הבית דין הגדול וכל הסדרים הישנים על‬ ‫ידי שר צבא רומא גאביניוס על פי אנטיפטר‪ ,‬ואחר זה באו מלחמות אנטיגנוס בן‬ ‫אריסטובלוס עם הורקנוס בעזרת הפרתיים‪ ,‬אשר גם הוליכו את הורקנוס שבי לבבל‪,‬‬ ‫ולבסוף מלחמת הורדוס וצבא הרומיים עם אנטיגנוס‪ ,‬ומצור ירושלים והריגת טובי העם‪.‬‬
‫והן אותם הימים‬ ‫עצמם אשר ‫עליהם ‬אמר‬ גם עקביא‬ ‫בן מהללאל ‫לבנו‬ ‫במס׳ עדיות פ״ה מ״ז:‬
‫‪"‬אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי‬ בשמועתי ‫והם עמדו בשמועתן" (לא)‪. ‬‬ ‫וכל זה הי׳ בימי המהומות ‫והמבוכות ופיזור החכמים, אשר חכמי הדור לא‬ ‫היו יחד בירושלים כי אם במקומות‬ ‫אשר הודחו שם בהימים אשר נתבטלו סדרי‬ ‫בתי הוועד‪.‬‬
ואמנם כן אם ר׳ יוסי יתאונן ויאמר‬ ‫שרבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה‬ ‫כשתי תורות‪.
ידענו שאין דברי ר׳ יוסי אלה כי אם מתוך חביבותם הגדולה לתורה ודקדוקם‬ ‫בכל דקדוק קל מדברי סופרים, אשר הנם משמרת למשמרתה של תורה‪.‬‬
‫כי באמת, כאשר נעבור משער‬ ‫לשער לראות במה נחלקו בית שמאי ובית‬ ‫הלל, נמצא‬ ‫כי רוב ‫כל‬ מחלוקותיהם אינם כי אם בדרבנן, וגם בזה לא ביסודי
-----------------
‫הערה (לא) זמנו של עקביא בן מהללאל הוא זמנם של הלל ושמאי, וזה הוא את אשר נאמר שם בעדיות‬ פ״ה מ"ד "אמרו לו עקכיא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין ‬לישראל"‪.‬‬
‫וכידוע הנה אחרי מות שמאי‬ לא ‫נעשה עוד אב בית דין לישראל‪ ,‬ובהכרח שאמרו לו זה קודם זה‬ ‫בשעה שעשו עוד אב בית דין לישראל‪ ,‬ומזה מבואר שהי' זה לפני מה שעשו את שמאי לאב״ד, כי אחרי אשר‬ עקביא לא חזר בו עשו את שמאי‬ לאב בית דין לישראל. וכן יתבאר זה מתוך דברי עקביא לבנו כמבואר בפנים.
‫‪604‬‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫הדרבנן‪ ,‬כי אם בפרטים רחוקים חנוגעים להתקנות מדרבנן‪ ,‬ובחששות רחוקות אשר‬ חששו להן בית שמאי‬ ‫ולפעמים גם בית הלל‪.‬‬
‫ועל כן בצדק יאמר ריש לקיש על הזמן ההוא‬ עצמו של הלל ושמאי ‫״חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה‪.‬"‬
‫כי בכל בירורי הדברים הנונעים אל המשנה‬ ‫עצמה‬ ואל גדר דבריה, נעשה‬ ‫אז לא לבד רוב המלאכה כי אם גם כל המלאכה אשר הי׳ נדרש לזה בעת ההיא‪.‬‬
‫לפי שנגד מה שרבו לפני זה הסגנונים בפירוש דברי המשנה ובגדר דבריה‪,‬‬ ‫‫כי בימי פיזור החכמים מסר כל אחד לתלמידיו‬ פירוש דברי המשנה וגדר דבריה‬ ‫בסגנון שונה מחבירו, ככל דרכי סגנוני דברים של כל אחד ואחד לעצמו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זה הדברים משתנים גם בהבנתם, הנה נגד זה בטל אז כל זה לגמרי, עד שהגאונים‬ ‫בהוד‬ ‫קול‬ ‫אשר‬ ‫התהלך אתם על‬ ‫הימים הקדומים ההם‪ ,‬וגם מתוך מה‬ ‫שמצאו‬ ‫בספרי זכרונות המתיבתא הי׳ אצלם מליצה שגורה על זה בהפלגה של גוזמא "ת"ר‬ ‫סדרי משנה שהיו לפני הלל ושמאי‪“.‬‬ ‫
ויסוד‬ השמועה אשר שמעו‪ ,‬והוד קול אשר נשאר‬ ‫אצלם הי' ענינו לאמר‬ ‫שנמצאו אז בין חכמי הדור סגנונים שונים בנוגע ליסוד דברי המשנה ולכל פירוש‬ ‫דבריה וגדר ענינה ככל טבע הדבר באורך הזמן, וביותר אחרי ימי מהומות ופיזור‬ ‫חכמי הדור, ואז בימי הלל ושמאי‬ נתבררו ‫הדברים על ידי כל חכמי הדור יחדו‬ ‫ונתבטלו כל הסגנונים השונים של יחידים‪.‬‬
‫והן דברי ריש לקיש "חזרה ונשתכחה‬ ‫עלה הלל מבבל ויסדה" ואמר זה על‬ הלל לבדו ‫ככל‬ ‫דרכם לכנות הכל על שם ראש הדור, ובהיות‬ הלל ‫באמת בכל‬ ‫זה רוח החיה באופנים‪.‬‬ ‫
ועל ידי שני ‫הבתים הגדולים האלה אשר‬ הגיעו דבריהם מזה לזה, הנה ברוב ‫המקומות נתבררו הדברים מכל חכמי‬ הדור בירור גמור ולא נשאר לא ספק ולא מחלוקת‪ ,‬ויהיו מעתה דברי חכמי ישראל בגירסתם פה אחד‪.‬‬ ‫
וגם בהמקומות‬ ‫אשר לא באו שני‬ ‫הבתים‬ ‫לידי‬ הסכם ‫אחד‪ ,‬הנה גם שם‬ ‫נתבררו הדברים ונדחו כל דברי טעיות מיחידים‪ ,‬ונשארו בספק ובמחלוקת רק שני‬ ‫הדרכים האלה.
‫ובהשאר מכל צדדי‬ הספיקות רק שני דרכים‪ ,‬הנה הי׳ זה כבר די להבאים‬ ‫אחריהם לשוב על זה בהוועד הגדול בימי יבנה ולהחליט דבר ברור על פי רוב‬ ‫חכמי הדור יחד‪.‬‬
ועל כן אם נביט על כל‬ ‫המעשים בימי שמאי והלל מתוך השקפת ימי ‬ ‫המבוכות נאמר "חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה.״‬
‫אמנם אם נביט על זה מתוך השקפת הימים הראשונים לפני ימי המהומות‪,‬‬ ‫בהימים אשר הי׳ כל דבר מבורר‪ ,‬והבית דין הגדול על מקומו‬ לבלי לתת מקום ‫לספיקות‬ ‫ולמחלוקות ובכל ספק הנופל להכריע על פי הבית דין הגדול של כל‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫הנה אם נביט על‬ המעשים בימי‬ ‫הלל‬ ‫ושמאי‬ מתוך השקפה זו אז נאמר‬ כדברי ר׳ יוסי:‬
"תניא אמר ר׳ יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל (כלומר שכל‬ ‫ספק וכל שינוי הדעות בין החכמים לא נשאר במחלוקת) אלא בית דין של שבעים‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫שג‬
‫ואחד יושבים בלשכת הגזית וכו' הוצרך הדבר לשאול שואל מבית דין שבעירו‬ ‫שמעו אמרו להן וכו' ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבים‬ ‫וכו' נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו ואם לאו עומדין למנין רבו‬ ‫המטמאין טמאו רבו המטהרין טהרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו‬ ‫(לפני זה) כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות."
‫וכבר הערנו כי לשונו זה של ר׳ יוסי אינו כי אם מתוך אהבתם הגדולה‬ ‫והנפלאה לתורת ד׳ וחיבתם לכל דקדוק היותר קל‪ ,‬בהיות כל זה ענפי תורת ד׳‬ ‫ומשמרתה. ‬
‫אבל בעצמו של דבר הנה רוב כל המחלקאות של בית שמאי ובית הלל‬ ‫נוגעים רק בהתקנות מדרבנן וגם בהם לא ביסודותיהם כי אם בפרטים רחוקים‪.‬‬
‫וזה עצמו נראה גם בדברי המשנה בעדיות פ"ד מ״ה ויבמות ד׳ י"ג: אשר‬ ‫בא לשונה בהפלגה כזו‪:‬‬
"אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא‬ ‫נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי‪.‬״‬
‫ואלו לא הי׳ לפנינו כי אם דברי המשנה הזאת ואילו לא הי׳ בידינו המשנה‬ ‫ממסכתות קדושין וגיטין‪ ,‬היינו יכולים לחשוב שבית שמאי ובית הלל נחלקו בדיני‬ ‫אשת איש ובדיני עריות בכלל‪ ,‬ובדיני ויסודי קדושין וגיטין‪. ‬‬ ‫עכשיו הננו יודעים שאין שם מכל זה דבר ובברייתא במס׳ יבמות ד׳ י״ד‪:‬‬ ‫נפרטו דברי המשנה‪ ,‬ונאמר שם:‬‬
"אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות בגט ישן ובספק‬ ‫אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה‬ ‫פרוטה לא נמנעיו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי‬ ‫ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה שנאמר האמת וכו׳"‬ ‫
והדברים האלה כמה רחוקים הם מיסודי התורה (ל"ב)‪ ,‬ואיזה מהם גם רחוקים‬ ‫מדרבנן‪.‬‬
‫הנה דין גט ישן הוא במשנה גיטין ד׳ ע״ט "בית שמאי אומרים פוטר אדם‬ ‫אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין‪ ,‬ואיזהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה‪.‬״‬ ‫
ובגמרא נאמר על זה "במאי קמיפלני ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא‬ ‫יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סברי אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה‬ ‫אמר ר׳ אבא אמר שמואל אם נישאת לא תצא ואיכא דאמרי אמר ר׳ אבא אמר‬ ‫שמואל אם נתגרשה תינשא לכתחילה."
‫מבואר הדבר שכל זה אינו כי אם השש של לעז על הבן שיוכלו לטעות‬ ‫ולאמר שנולד מפנויה‪ ,‬וכידוע גם אם נולד מפנויה ולד כשר הוא‪.‬‬ ‫
ובאמת אם נישאת אין בכך כלום‪ ,‬וללשון שני גם לבית הלל אם נתגרשה‬ ‫בגט זה תינשא לכתחילה. ‬
‫והנה לא לבד שאין בזה מחלוקת בדין מדיני התורה כי אם שגם אין זה‬ ‫נוגע לשום יסוד מתקנות דרבנן‪ ,‬וגם לא לאיזה פרט של מדרבנן‪.‬‬
--------------‫
הערה (ל"ב) לבד דין צרת ערוה שכבר הערנו שזה לבד יוצא מכלל‪ ו‬בין כל המחלקאות של בית‬ ‫שמאי ו‬בית הלל‪ ,‬והוא יחידי לגמרי, ויבואר לנו ענינו בימי יבנה בהיות שם מקום הדברים‪.‬‬
‫606
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫ובכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה‪ ,‬היא מחלוקת בית שמאי ובית‬ ‫הלל בריש מס׳ קדושין על מה שנאמר ביסוד המשנה שהאשה ניקנית בכסף‪ ,‬על‬ ‫זה יחלקו בית שמאי ובית הלל כמה הוא "בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר‬ ‫ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה."
ומסקנת הגמ׳ בד' י"ב "רבא אמר היינו טעמא דבית שמאי שלא יהו בנות‬ ‫ישראל הפקר."
וכלשונו של רש"י "כהפקר לקנות בדבר מועט ומדרבנן הוא דקאמרי לה‬ ‫בית שמאי."
‫וכל זה אינו נונע ואינו מחלוקת לא ביסוד של תורה ולא ביסוד של דרבנן‪.‬‬
‫כי אם שבית שמאי יאמרו שעלינו לתקן לבלי לבייש את בנות ישראל‬ ‫ולהחשיבם שלא יהיו נקנות בדבר מועט כי אם בדבר יותר חשוב‪.‬‬
‫ואין דבריהם ומחלקותם נוגע אפי' בשום תקנה קדומה של דרבנן‪.‬‬ ‫
ובספק אשת איש הנאמר בברייתא שנחלקו יש שם בדברי רש"י ז"ל שני‬ ‫לשונות‪ ,‬והלשון השני דחו התוס'‪ ,‬נשאר לנו לשון ראשון של רש"י וזה הוא: "‬ובספק אשת איש בפרק בית שמאי (ד׳ ק"ז) דתנן בית שמאי אומרים אין‬ ‫ממאנין אלא ארוסות וכו' והקטנה בת מיאון קרי ספק אשת איש דילמא ממאנת‬ ‫ונפקא."
‫והנה לשון המשנה שם הוא "בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות‬ ‫ובית הלל אימרים ארוסות ונשואות" וסוף דברי הגמ' על זה "רבא אמר היינו‬ ‫טעמא דבית שמאי שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה" וכלשונו של רש"י ז"ל‬ "הלכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי."
‫והדבר ידוע כי כל נשואי קטנה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ודברי בית שמאי אלה‬ ‫אינם נוגעים כלל אפי' להדרבנן הזה, וכל טעמם הוא רק זאת שאם היא תוכל‬ ‫למאן גם מן הנשואין מימנעי ולא נסבי‪ ,‬ועל כן יש לנו לתקן שלא תוכל למאן‬ מן הנשואין‪.‬‬ ‫
ומבואר שגם לבית שמאי אם תמאן מן הנשואין אין כאן אפי׳ איסור דרבנן‬ ‫של התקנה הראשונה, לפי שעל פי הדין מצד איסור נשואי קטנה מיאונה מיאון‪.‬‬ ‫
אבל בעצמו של דבר אין כאן שום מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל‬ ‫לא בדאורייתא‪ ,‬ונם לא בשום יסוד של תקנה מדרבנן‪.‬‬ ‫
והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק הוא במשנה גיטין ד׳ פ״א "המגרש‬ ‫את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית‬ ‫הלל אומרים צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים‬ ‫בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה."
‫וכידוע שכל זה כשהיו שם יחד שני עדים‪ ,‬ושהם ראו את העדים (עי׳‬ ‫ברמב־ם בה׳ גירושין פ"י הי"ח ובהרב המגיד שם מדברי הרשב"א)‪.‬‬
‫ולבד ממה שכל זה הוא רק במציאות רחוק ומקרה אשר אינו שכיח כלל‪.‬‬
‫הנה גם אחר כל זה אין זה כי אם חשש שמא נבעלה‪ ,‬ועל כן הננו‬ ‫הוששין לקדושין מחדש‪ ,‬והוי ספק מקודשית‪ ,‬והוא ספק של השש‪.‬‬
‫ואחיות אשר חשבו בזה הוא כדברי רש"י ז"ל "ובאחיות בפ׳ ד׳ אחין ד׳‬ ‫כ"ו" והן דברי המשנה שם כ"ו "ארבעה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו‬
תקופת התנאים, בית שמאי ובית הלל‬
‫שד
‫הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר'‬ ‫אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו."
והנה לתנא קמא אין כאן שום מחלוקת בין ‬בית שמאי לבית הלל רק לר׳‬ ‫אליעזר יש כאן מחלוקת‪ ,‬ונם לר' אליעזר הנה כל מחלוקתם רק בפרט דחוק וגם‬ ‫בדרבנן‪ ,‬ולר׳ שמעון בגמ' שם ד׳ כ"ח לא נחלקו בזה כלל‪ ,‬ולדברי כולם יקיימו‪.‬‬ ‫
וביארנו הדברים בהיות זה גם ענין גדול לעצמו אשר חוקרי אשכנז בחלומותיהם‬ ‫עשו את בית שמאי ובית הלל לנותני התורה לישראל‪ ,‬וחכמי ההלכה הראשונים‬ ‫ועוד דברים מרבים הבל כאלה‪ ,‬וכל זה נכתב רק מתוך חסרון ידיעה‪ ,‬כי באמת‬ ‫אין לדברי בית שמאי ובית הלל ענין עם זה כלל‪.‬‬ ‫
ובכל מקום אשר נשא עין נראה כי רוב מחלוקותיהם אינם אפי׳ ביסוד של‬ ‫דרבנן‪ ,‬כי אם בסוף גדרי הדברים וסופם‪ ,‬ורובם מחלקאות אם לחוש לחשש זה‬ ‫וזה על פי יסודי התורה ודרבנן הנודעים ומוסכמים או לא‪.‬‬
וכבר נתבאר לנו כל זה בדברינו על המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‪.‬‬ ‫
ואמנם כי עיקר הכל יתברר לנו מתוך זה כי דברי ר׳ יוסי "ונעשית תורה‬ ‫כשתי תורות" אין דבריו אלה כלל מענין המובן לנו בדברים כאלה על פי‬ ‫שטחיות הדברים‪ ,‬ונאמרו רק מתוך מדרגתם הגבוהה והמעלה היותר עליונה אשר‬ ‫עמדו הם עליה‪ ,‬אשר כל חשש של נגיעה היותר רחוקה בדין תורה‪ ,‬וכל חשש‬ ‫של נגיעה בתקנה מדרבנן‪ ,‬היתה אצלם ככל דין גופי תורה עצמם‪ ,‬וכל דקדוק‬ ‫קל מדברי סופרים הי' אצלם ככל דין תורה, בהיות כל זה בכלל משמרת‬ ‫למשמרתה של תורה, וסייג וגדר לקדושת שמירתה‪.‬‬ ‫
אבל בעצמו של דבר לא נעשתה התורה כשתי תורות לא על ידי בית‬ ‫שמאי ובית הלל‪ ,‬ולא על ידי הבאים אחריהם‪ ,‬ובכל דברי בית שמאי ובית הלל‬ ‫אין שם דבר, ולא חילוק של כלום לא לבד באיזה יסוד מיסודי התורה, כי אם‬ ‫שאין שם כזאת גם בשום יסוד כולל מדרבנן‪.‬‬ ‫
וכל הדברים בזה היו סדורים וקבועים לפניהם ככל אשר הנם לפנינו באין‬ מחסור דבר‪.‬‬
‫פרק י"ג‪.‬‬ ‫נשיאות הלל הבבלי לדורותיו‬ ‫והבית דין הגדול בכלל‪. ‬‬ ‫כבר נתבאר לנו כי אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו היתה ‬חדשה בישראל‪,‬‬ ‫אשר מאז ואילך הקימו כראש הבית דין הגדול לבד אב בית דין, גם נשיא‬ ‫מיוחד מתוכם לכל דבר הסנהדרין בתוך העם‪.‬‬ ‫
עד הימים ההם בעוד הי׳ דבר התורה דבר כל העם מקצה, לא הי' צורך‬ ‫בזה, כי בתוך הסנהדרין פנימה הלא הי' די במופלא שבסנהדרין, האב בית דין‬ ‫היושב בראש‪.‬‬
‫ומחוץ להסנהדרין להוציא ולהביא את דבר הבית דין הגדול אל העם ובין‬ ‫העם‪ ,‬הנה הי׳ זה על ידי הכהן הגדול אשר על שכמו הי' פקודת המדינה‪ ,‬גם נגד‬
608‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫מלכי גוים, כי הי׳ דברו עמהם, וכל מסי המדינה באו להם על ידו, ותהי המשרה‬ ‫על שכמו ויהי הוא גם העושה דבר הסנהדרין בין העם‪.‬‬
‫אבל כאשר נפרין פרץ רחב על ידי המתיונים, וחניו אבי שמעון השני‬ ‫פרק מעליו את כל משרת המדינה, ותחתיו לקחו עמדתם יוסף החוכר ובניו.
‫אז הוכרחו הבית דין הגדול של כל ישראל, להקים להם נשיא מיוחד לכל‬ ‫דבר הבית דין הגדול אל העם, כי יצאו ויבואו על ידי נשיאם מתוכם. ‬
‫ועל ידי זה הי׳ מאז ואילך הבית דין הגדול משבעים ושנים תחת שבעים‬ ‫ואחד, בהיות עתה לבד השבעים זקנים ואב בית דין מופלא שבסנהדרין בראשם, גם נשיא מראשי חכמי התורה‪.‬‬
‫וזה הוא דבר הזוגות אשר הותחלו אחרי ימי אנטיגנוס איש סוכו‪ ,‬והיינו מימי‬ ‫יוסי בן יועזר ואילך‪ ,‬והוא גם הזמן הזה עצמו של יוסף החוכר ובניו‪.‬‬
‫והנשיאות הזאת, כמו משרת אב בית דין לפני זה, לא התנחלה מאב לבנו‪.‬‬
‫אבל מימי הלל ואילך אשר מפני ביטול הבית דין הגדול קבלה הנשיאות ‫בהכרח צורה חדשה, הנה הביא זה עצמו כי היתה הנשיאות מאז ואילך לו ולזרעו אחריו.‬ ‫
כי על כל זאת הנה יש לנו בזה בימי הבית השני שלש תקופות שונות‪.‬‬
‫התקופה הראשונה היא דבר הבית דין הגדול עד יוסי בן יועזר, אשר בכל‬ ‫הימים ההם לא הי׳ שם נשיא בהסנהדרין עצמה כל עיקר, כי לא הי׳ כל צורך ‫בזה, ויהי העומד בראשם רק האב בית דין לבד, המופלא שבסנהדרין‪.‬‬ ‫
והתקופה השניה היא מאז הותחלו ימי המתיונים, ימי ההריסה, הימים אשר‬ ‫מנהיגי המדינה ורבים מהכהנים הנדולים התחילו ללכת בתהו לא דרך, הימים אשר ‫לא לבד כי לא יכלו חכמי ישראל לסמוך עוד על הפקידים ונושאי המשרה‬ ‫במדינה, כי אם שאלה יצאו ביד רמה גם נגד התורה עצמה, ותהי כל השתדלותם‬ ‫לנטוש ולנתוץ, לאבד ולשרש‪ ,‬אז הוכרחו חכמי התורה לבחור גם נשיא מראשי ‫חכמי התורה, אשר לבד האב בית דין העומד בראש הסנהדרין פנימה, ‬יהי׳ הוא‬ ‫העומד בראש הבית דין הגדול גם מבית גם מבחוץ לכל דבר העם על פי התורה‬ ‫והמצוה‪ ,‬וזה הי׳ במשך כל זמן הזוגות עד לפני ימי הלל‪.‬‬
‫והתקופה השלישית היא משך הזמן מימי הלל ואילך‪ ,‬והיינו מאחרי אשר‬ ‫נתבטל דבר בית דין הגדול על פי הרומיים בתוקף המלכות, מאז ואילך (היינו‬ ‫מראשית ימי הלל) עמדה להם הנשיאות ברום עולמם‪.‬‬
‫בהבטל סדרי הבית דין הגדול הי׳ מעתה דבר הנשיאות נחוצה עוד יותר‬ ‫מלפני זה‪.‬‬
‫כי אמנם כן בתוקף המלכות הי׳ אפשר לבטל רק מראה פני הכנסיה עצמה‬ ‫של הבית דין הגדול, ואת ענינם הרשמי (האפיצעללי) ודגל שמם אשר נשאו, אבל לא עיקר ענינם שהוא משמרת התורה בתוך העם, אשר גם לא נגעו כל‬ ‫מאומה עם דבר הממשלה והמושלים‪.‬‬
‫אבל בהחסר עתה על זה השם הגדול של הבית דין הגדול לכל ישראל, ‫הי׳ נדרש עוד יותר נשיא ראש לכל חכמי התורה, אשר ידע כל העם כי דבריו‬ ‫אליהם הם דבר הסכמת כל ראשי חכמי ישראל‪ ,‬ואשר יהי׳ קולו נשמע לכל‬ ‫העם מתוך הסכמת חכמי התורה כולם.
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שה‬
ואם בעוד כל סדרי הבית דין‬ הגדול ‫קיימים הי׳ טוב ויפה כי הבית דין‬ ‫‫הגדול עצמם בחרו להם כל פעם נשיא חדש מתוכם‪.‬‬
‫לא הי׳ אפשר להשאיר הדבר כן במעמד כזה אשר כל סדרי הבית דין‬ ‫הגדול אשר היו לפני זה נתבטלו עתה‪.‬‬
‫כי על כן עשו להם דבר קיים, לאמר כי הנשיאות תתנהל מעתה אצל הלל‬ ‫ובניו לדורותם‪.‬‬
‫ואחרי אשר הסדרים הישנים של הבית דין הגדול נתבטלו, ודבר כל חכמי‬ ‫ישראל בא עתה (כרוב כל הזמן הזה עד החרבן) רק מתוך כותלי בית מדרשם, כי על כן הי׳ מאז והלאה דבר הנשיאות קשורה ואחוזה יחד עם משרת ראש‬ מתיבתא‪.‬‬ ‫
והורדוס האדומי ונציבי הרומיים אחריו, ראו בהנשיא רק את ראש חכמי‬ ‫התורה ראש המתיבתא‪ ,‬ועל כן לא הי׳ להם דבר עמו‪ ,‬ולא הי׳ להם לא מה‬ ‫להקפיד על זה‪ ,‬ולא דבר נגד חפצם‪ ,‬ולא ענין נגד פקודתם בדבר ביטול הבית‬ ‫דין הגדול לכל ישראל‪.‬‬
‫פרק יד‪.‬‬
‫וכל דבר הבית דין הגדול לכל ישראל מראשי חכמי התורה, ודבר נשיאי‬ ‫ישראל מחכמי התורה, כל זה פרסומו גדול כל כך מתוך דברי המשנה והגמ׳‬ ‫הבבלי והירושלמי, עד שאך למותר להביא הדברים ההם לפנינו בהיותם ידועים‬ ‫לכל, ובאים במקומות אין מספר, והנם ככל דברי האומה החיים והקיימים אשר‬ ‫נארגו מעצמם עם המעשים יחד ובאים כן לפנינו‪.‬‬
‫אבל חקירת דברי ימינו והעמדתן על מקומם תסובב אותנו לברר הדברים‬ ‫גם ממקום אחר‪.‬‬
‫כי אף אשר כל זה יוצא כן גם מתוך דברי יאזעפוס ככל דברי המשנה‬ ‫והגמ׳, ובתוקף ענינם על העם עוד יותר מענינם במשנה ובגמ׳‪.‬‬
‫אבל בהיות דרכי חקירות דברי ימינו אבילות ושעריהם שוממים, כי על כן‬ ‫אחרי אשר לא בא הדבר אצל יאזעפוס בדברים מפורשים‪ ,‬הכחישו כל זה חוקרי‬ ‫העמים לגמרי, ורבים מחוקרי ישראל הלכו אחריהם מבלי משים‪.‬‬
‫ויבראו להם סנהדרין בישראל מחבר חורים ואריסטאקראטים אבירים‪ ,‬וכהן‬ ‫גדול גם אם הי׳ הדיוט ועם הארץ עומד בראשם‪.‬‬
‫והחכם גייגער פתח לחוקרי העמים שערי אורה לאמר כי הסדרים ההם אשר‬ ‫היו בימי רבי, ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬אותם ראו חכמי ישראל ויבואו וישימו אותם על‬ ‫ימי הבית השני אף כי עדין לא היו בעולם כלל‪.‬‬
‫ואמנם כן כי כל הבא לחפש אצל יאזעפוס דברים מפורשים מיוחדים‬ ‫ומפורטים רק על דבר התורה בישראל, וכל הליכות דרכי התורה על פי ראשי‬ ‫חכמי התורה, הרי זה כהבא לחפש מרגליות בין הררי חול‪.‬‬ ‫החוט המקיף את כל דברי יאזעפוס בכל ימי הבית השני הוא רק דבר‬ ‫‪89‬‬
‫‪610‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫המושלים‪ ,‬ונושאי המשרה במדינה בתור תקיפים ובעלי הזרוע‪ ,‬וזולתם לא ידע‬ ‫את איש‪.‬‬
‫ולא לבד דבר התורה ודבר חכמי התורה‪ ,‬כי אם שגם העם עצמו‪ ,‬העם כלו‪,‬‬ ‫לא נחשב לו למאומה‪ ,‬ועליהם בעצמם‪ ,‬על כל העם כלו כשהוא לעצמו לא‬ ‫הקדיש בכל דבריו שם גם לא ספר אחד‪ ,‬ובכל אשר הרשה לו להרבות שיחה‬ ‫בטילה גם על כל פרטי מעשי הורדוס ועניניו עם נשיו פלגשיו ובניו, וירבה שם‬ ‫סיפורים על סיפורים אף כי דבר אין לזה עם קדמוניות היהודים, לא מצא את‬ ‫לבבו ישר לדבר כזאת וכזאת על מעשי העם בימי הבית השני, העם כשהוא‬ ‫לעצמו‪ ,‬וכל מראה פניו ומעשהו, ולא דיבר מזה ביחוד כל מאומה‪.‬‬ ‫
ועל כן הנה לא לבד הנוגע לחכמי התורה‪ ,‬כי אם גם הנוגע להעם כלו אם‬ ‫נרצה למצוא ולהקים מתוך דברי יאזעפוס את ענינם ודרכם ועלילותם‪ ,‬עלינו להיות‬ ‫רק כמלקטי שבלים בעמק רפאים‪ ,‬ולהוציא איזה דברים מתוך סגנון דבריו על‬ ‫המושלים‪ ,‬אשר בהכרח בא פעם כה ופעם כה גם איזה דבר על העם אשר משלו‬ ‫עליהם‪.‬‬
‫ואם בנוגע להעם כלו כן הוא בדברי קדמוניות היהודים של יאזעפוס‪ ,‬אף‬ ‫כי בנוגע לחכמי התורה ביחוד‪.‬‬
‫כי בנונע לחכמי התורה שם עוד הוסיף להשתמט‪ ,‬עד כי גם השתדל לשום‬ ‫על דבריו מסוה.
‫והתרחק בדרכו זה כל כך עד כי גם לשמעון הצדיק תפארת הלאום, ואשר‬ ‫הי׳ גם כהן גדול, ואיחד בידו אז ‬גם את כתר התורה בהיותו גם אב בית דין, ויהי ‫כהן גדול ומנהיג המדינה נגד מושלי העמים אשר הי׳ דברו עמהם‪.‬‬
‫בכל זה מפני שיחד עם זה הי׳ ראש חכמי התורה לא זכה אצל יאזעפוס‬ ‫להכתב בכתב ראשי ישראל ומנהיגיו, וישתמט גם מלהזכירו לעצמו, ולדבר דבריו‬ ‫עליו ביחוד‪ ,‬והוזכר אצלו רק בדרך אגב בדברו על אחרים‪ ,‬וגם שם היו דבריו‬ ‫עליו רק בשורה אחת‪.‬‬
‫ובדברו על אלעזר אחי שמעון הצדיק באלטטי׳ ‪ XII, 2, 5‬שם יזכירו‬ ראשונה ויאמר‪:‬‬ "אלעזר הגיע למשרת כהן גדול באופן זה. אחרי מות חניו הי׳ במקומו שמעון‬ ‫אשר מפני יראתו את ד׳ ואהבת אדם נקרא בשם שמעון הצדיק וכאשר מת הי'­‬ ‫עוד חניו בנו ילד קטן ויכהן אלעזר אחיו תחתיו‪.‬״‬ ‫
וכן הוזכר אצלו שם ‪ XII, 4, 1‬בדברו על חניו בנו ויאמר‪:‬‬ "זה הי׳ בימי הכהן הגדול חניו כי במות אלעזר הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו של שמעון הצדיק. שמעון זה כפי מה שכבר‬ ‫הזכרנו הי׳ אחי אלעזר." והנה לנו קדמוניות היהודים אשר נכתבו באופן כזה עד ששמעון הצדיק הוא‬ ‫שם איש בלתי נודע לעצמו, ולא ידובר עליו שם כל מאומה, ודרוש לעשות לו‬ ‫סימן מי הוא זה, כי הי׳ אחי אלעזר‪.‬‬ ‫
ומאיש כיאזעפוס, ומעריכת קדמוניות היהודים באופנים כאלה ירצו החוקרים‬ ‫החדשים, חוקרי העמים, ואחריהם רבים מחוקרי ישראל, לאמר כי אחרי אשר לא‬ הוזכר שם דבר הנשיאות מחכם התורה, ולא בא מפורש דבר הבית דין הגדול‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שו‬
‫לכל ישראל מחכמי התורה, הרי זה דברים בדוים, ודברי המשנה והגמ׳ מוכחשים‬ ‫על ידי זה‪.‬‬
‫אבל באמת גם בכל אשר השתמט יאזעפוס מלהזכיר זה מפורש הנה נארגו‬ ‫כל זה בתוך כל הליכות דרכי המדינה ומעשי דברי הימים עד שכל זה יוצא גם‬ ‫מתוך דבריו ובאו לפנינו גם משם בכל תארם הגדול ובכל מראה פניהם‪.‬‬ ‫ועלינו רק לראות את דבריו ולהתבונן בהם לדעת ענינם‪.‬‬
פרק ט"ו. ‬
‫כבר דברנו על דבר המאורע הכולל אשר הי׳ בימי יוחנן כהן גדול‪ ,‬ועלינו‬ ‫לשוב לדברי יאזעפוס שם ולבארם גם מנקודת הראות של הענין הזה שאנו עומדים‬ ‫בו‪ ,‬ונשוב על הדברים ההם‪ ,‬ונראה אותם לפנינו‪.‬‬ ‫
ובאלטטי׳ ‪ XIII, 10, 5‬יאמר:
"נחזור לדברי יוחנן הורקנוס הצלחתו הנדולה הביאה לו מקנאים בין היהודים‬ ‫(ל"ג) ביחוד היו נגדו הפרושים בתערומות, אשר כפי מה שכבר נאמר הנם כתה‬ ‫בתוך היהודים והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו לקולם‬ ‫ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול "יוחנן הורקנוס הי'‬ ‫תלמידם" ומצא חן בעינהם ויפיק מהם רצון. פעם אחת קרא אותם אליו, ויכרה‬ ‫להם כירה גדולה, וכטוב לבם שאל אותם לאמר, אתם ידעתם כי כל חפצי ללכת‬ ‫בדרך טובה, כי על כן אם ראיתם דרך עצב בי הודיעו לי ואראה לתקן דרכי, ‫ויענו לו הפרושים כי כל דרכיו צדק ומישרים ולא ראו עון בו, והוא שמח על‬ ‫דבריהם. אבל אחד מהקרואים אלעזר שמו אמר לו אם רצונך לעשות הטוב ואם‬ חפצך מישרים עליך להניח כתר כהונה ולהסתפק בכתר מלכות בלבד. וכאשר‬ ‫שאל לו יוחנן על טעם דבריו, השיב לו מפני ששמענו מזקני הדור כי אמך‬ ‫נשבית בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, אבל השמועה הזאת שקר היתה ועל כן קצף‬ ‫יוחנן מאד עליו וגם כל הפרושים כעסו על זה גם הם, אבל הורקנוס הי׳ לו‬ ‫אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן והוא הרבה להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס‬ ‫על הפרושים, ולהראות לו כי אלעזר לא ענה מלבו‪ ,‬וכי דבריו היו מפי כל‬ ‫הפרושים אשר כולם יחשבו בזה כן‪ ,‬ויוסיף לבאר ליוחנן הורקנוס כי גם הוא עצמו‬ ‫יוכל לראות ולבחון זה על ידי אשר ישאל מהפרושים את העונש אשר ישימו‬ ‫על אלעזר על חטאתו נגדו‪ ,‬אז שאלם יוחנן על זה‪ ,‬ויוסיף לאמר כי הנהו בטוח‬ ‫כי ישימו עליו עונש קשה. ויהי כי השיבו לו כי יוכה מלקות על זה, וכי אין‬ ‫לנו משפט מות על דבר כזה אז האמין הורקנוס לדברי יונתן, וימלא חמה על‬ ‫הפרושים בהאמינו עתה לדברי יונתן שדברי אלעזר הנם מפי כל הפרושים, אז‬ ‫הוסיף יונתן להעלות חמתו ולהשתדל כי יקרע יוחנן הורקנוס את בריתו עם‬ ‫הפרושים ולבוא בברית עם הצדוקים‪ ,‬ודבריו עשו חפצו ויוחנן עשה כן וכל‬ התקנות אשר וכו׳." ‬
‫ואמנם כן כי במקום הזה לבד כבר יש לנו כל הדבר כמו שהוא בכל תארו‬ ‫וצביונו‪.‬‬ ‫
---------------
הערה (ל״ג) כבר נתבאר לנו זה לעיל עמוד 394.‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫‪612‬‬
‫ראשונה הננו רואים כי משפט האיש הזה אם להמיתו או להלקותו הי׳ מסור‬ ‫רק להפרושים‪.‬‬
‫ודברי‬ ‫יאזעפוס‬ ‫מורים על ‫עצמן שהשם פרושים אשר‬ ידבר מהם בכל ‫דבריו אלה אינם כי אם כינוי לראשי מורי התורה‪.‬‬
‫אשר‬ ‫רק‬ ‫אותם הי׳ יכול‬ ‫יוחנן הורקנוס‬ ‫לשאול כי יגידו ‫לו אם יתנהג‬ בדרכי התורה, ורק עליהם יאמר יאזעפוס כי יוחנן הורקנוס הי׳ תלמידם‪. ‬‬ ‫וראשי מורי התורה אלה אשר יוחנן קרא אותם אליו, ואשר אחר זה כאשר‬ ‫‫האמין כי דברי‬ אלעזר (או יהודה בן גדידיה) הם מפיהם קרע את בריתו עם כל‬ ‫חכמי התורה, ועם העם בכללו, ועם דרכו עד היום כדרך התורה והמצוה‪.‬‬ ‫
הנה דבר שאין צריך לאמר הוא שלא הי׳ כל זה עם אנשים בודדים אנשים‬ פרטים‪.‬‬
‫כי איזה אנשים פרטים יהיו מי שיהיו אפי׳ היותר גדולים בתורה לא יעלה‬ ‫על הדעת כי מפני שקצף עליהם בא והתיצב על דרך חדשה, ויעשה מעשים נוראים‬ ‫נגד חפץ כל העם כלו ויפר‬ ‫בריתו עם התורה‬ ועם כל דרכי ‫אבותיו, ויבטל את‬ כל התקנות מדרבנן וישם גם עונשים על העם אשר ישמרו אותם‪.‬‬
‫אבל הוא דבר המובן מעצמו כי מורי התורה האלה (הפרושים בלשונו של‬ ‫יאזעפוס) הם היו הכנסיה‬ ‫הרשמית (האפפיציעללית) של חכמי ישראל, ‬‫הכנסיה‬ ‫אשר היתה לכל‬ לראש, וכל העם סרו ‬‫למשמעתם‪ ,‬הכנסיה הראשית אשר מכיון‬ שקרע בריתו עמהם הנה בזה עצמו כבר עזב את דרכי‬ אבותיו‬ ‫ודרכי כל העם‪,‬‬ ‫הכנסיה ‫של בית דין הגדול ‫לכל ‬ישראל, אשר באמת יאמר עליהם יאזעפוס‬ בדברים מפורשים:
‫‪"‬והם עומדים אצל‬ העם במעלה‬ ‫גבוהה כל כך עד שישמעו ‫לקולם ולכל‬ ‫דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול‪.‬״‬
‫והדברים המפורשים האלה‬ ‫לבדם חותמם מעיד עליהם שידובר‬ ‫מהבית דין‬ ‫הגדול לכל ישראל‪ ,‬העומדים אצל כל העם לכל לראש‪ ,‬ואשר רק עליהם לבדם‬ ‫אפשר לאמר כדברים הגדולים האלה‪.‬‬ ‫
והנה ‫‫מפורש גם זאת בתוך דבר‬ המאורע‬ ‫עצמו כי בהם הי׳ תלוי ‬משפט‬ ‫האיש הזה הן למות הן לשרושו‪.‬‬
‫וכידוע אין לנו בתורה משפט מות על הוצאת לעז, וזה לא הי׳ יכול להיות‬ ‫כי אם בתור הוראת שעה‪ ,‬על כן באמת הי׳ זה רק דבר הבית דין הגדול‪.‬‬
‫ומבואר לנו בזה גם זאת כי רק מורי‬ התורה ‫לבדם ישבו‬ ‫בכנסיה זו ורק‬ ‫בהם לבדם הי׳ תלוי משפט האיש הזה‪.‬‬
‫וראשי‬ ‫המדברים מחוקרי העמים בחקירה זאת, והם קונען ההוללאנדי (ל"ד)‬ ‫והמאסף לכל‬ ‫המחנות‬ ‫הפראפעססאר‬ ‫שירער ‫רצו‬ ‫לסבב פני‬ ‫הדברים ולטשטש‬ ‫מראה פניהם‪.‬‬ ‫
וקונען גם הראה לנו דרכי‬‫ החקירה ‬‫בדברי ימי ישראל‪ ,‬כי המקומות אצל‬ ‫יאזעפוס ‫אשר‬ ‫חלם לו בחלומו‬ ‫שיש משם איזה‬ ‫סתירה (יבוארו‬ ‫לפנינו) אותם‬ ‫העתיק לפני הקורא והוקיעם לעיני השמש‪.‬‬
-----------------------
‫הערה (ל״ד) בספרו ‪Gesammelte Abhandlungen zur biblischen Wissenschaft‬‬ ‫‪yon A. Kuenen ilbersetzt von Budde, 1894.‬‬
הנשיאות והבית דין הגדול
‫לעומת זה הדברים הבולטים והמפורשים בדברי ‬‫יאזעפוס אשר משם נוכל‬ ‫לדעת את כל הדבר‬ כמו שהוא, הדברים אשר באו שם אצל יוחנן כהן גדול,‬ ‫ואצל‬ שלמינון (אלכסנדרא) אשת ינאי את כל זה יזכיר בפנים בהליכות‬ חקירתו ‫רק ברמז, ויסלקם כלאחר יד בקולמוס אחת‪. ‬‬ ‫ובעמוד ‪ 72‬יאמר בנשימה אחת:‬‬ "הפרטים אשר יזכיר יאזעפוס על הריב בין הצדוקים והפרושים בימי ממשלת‬ יוחנן הורקנוס ובימי‬ ‫אלכסנדר ינאי וסאלאמע ‫אלכסנדרא, הנם בדרך זה כי יוצא‬ ‫מהם אשר ההולכים בדרכי הפרושים ‪die pharisaisch gesinnten Schriftge-‬‬ ‫‪ lehrten‬לקחו חלק בהנהגת הממשלה או במלות אחרות במושב הסנהדרין (אלטטי׳‬ ‫‪ ‪ (XIII, 10, 5; 13, 5; 14; 15, 5; 16, 1, 2‬והם יראו לנו כי עלה אז בידי‬ הפרושים פעם מעט ‫ופעם יותר‬ כי ‫יהי׳ שם בתוך הסנהדרין גם איזה‬ ‫מספר‬ ‫אנשים מהם וכאשר השיגו זה לא יכלו עוד להוציאם לגמרי משם עד שגם הורדוס‬ ‫אשר ‫הי׳ אויבם‪ ,‬והי׳ נשמר מהם ולא ‫ערב‬ ‫את‬ ‫לבבו‬ ‫להוציאם משם לגמרי‪,‬‬ ‫אלטטי׳ ‪XVII, 2, 4‬" אלה דבריו‪.‬‬
‫אבל האם לא ידע גם קוהנען עצמו‬ ‫שכשם שמשם הדבר מבואר כי חכמי‬ ‫התורה ישבו בהסנהדרין כן מבואר משם שרק הם לבדם היו שם‪.‬‬
‫הן הוא עצמו יאמר בהערה שם‪:‬‬ "כי לקחו חכמי התורה מהפרושים חלק בהממשלה בימי יוחנן‪ ,‬וכי הי׳ להם‬ ‫‫בימי יוחנן ובניו גם מקום ודעה ‬בהסנהדרין נוכל לדעת בבירור מדברי‬ ‫יאזעפוס‪,‬‬ ביחוד ראוי לשום לב למה שנאמר שם כי יוחנן הי׳ תלמידם, ולמה‬ שנאמר שם‬ ‫בהשאלה מה יענש‬ אלעזר, ומה שנאמר שם כי הפרושים אין עונשם קשה‬ ‫שזה ‫מורה שכבר הי׳ להם מקום להראות זאת, ומה שהפיר‬ ‫בריתו עם הפרושים ויבוא‬ ‫בברית עם הצדוקים‪.‬״‬
‫ואיך לא ראה קוהנער שאי אפשר להבין זה כי אם כשנאמר‬ שהי' כל זה ‫עם הבית דין הגדול של כל ישראל בכללם, ולא עם יחידים‪.‬‬
‫כי אם על ידי המאורע ‬‫עמהם הפיר‬ ‫בריתו עם חכמי ‫התורה‬ בכלל‪ ,‬ועם‬ ‫דרכו אשר הלך עד היום הוא ואבותיו, ויתיצב כצר נגד דרך כל העם, הלא דבר‬ ‫שאין צריך לאמר הוא ‫שאי‬ ‫אפשר‬ ‫הדבר כי אם על ידי‬ ‫שכל זה הי׳ לו עם‬ ‫הכנסיה הכוללת בכללה, הכנסיה הגדולה הרשמית (האפפיציעללית) של כל ישראל‪,‬‬ ‫אשר עמדו באמת בראש כל העם, ובראש האומה בכללה‪.‬‬
‫‫ואם ש א ל ם איזה‬ עונש ‫ישיתו על‬ ‫אלעזר וכי הוא בטוח כי יענשו ‫אותו‬ קשה‪ ,‬הלא דבר שאין צריך לאמר הוא שבהם הי׳ הדבר תלוי, וכי משפטו‬ ‫ודינו‬ ‫הי׳ מסור רק בידם הם‪.‬‬
‫והרי גם אלו לא הי׳ לנו במשנה ובגמ׳ דברים מפורשים מענינם של הסנהדרין‬ ‫שהי׳ רק מחכמי‬ ‫התורה‪ ,‬היינו‬ ‫יכולי ם להבין ולדעת זה גם מדברי‬ ‫יאזעפוס אלה‬ אשר אין דרך להבינם כי אם על פי זה‪.‬‬
‫עכשיו שהדבר בא לפנינו בדברי המשנה ‬והגמ' במקומות אין מספר ככל ‫הדברים היותר‬ ‫מפורסמים באומה‪ ,‬יבואו הם וירבו‬ ‫דברים לאמר‬ ‫שאין להאמינם‪,‬‬ ‫לפי שהם מוכחשים מדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫‪614‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫אבל הלא הדבר להיפך שאין דרך ואין מקום להבין דברי יאזעפוס כי אם‬ ‫על פי זה. ‬
‫ואמנם כן שגם זולת כל זה הנה כל עיקר דברי החוקרים האלה טעות הוא, ‫ואין להם מקום‪.‬‬
‫ולא הרגישו כולם יחד כי מכיון שהננו רואים שחכמי התורה ישבו בסנהדרין‬ ‫הגדולה‪.‬‬ ‫
בזה עצמו כבר ידענו כי בהכרח הי׳ שם בית דין הגדול שכולו רק מחכמי‬ ‫התורה, או פרושים בלשונו של יאזעפוס‪.‬‬
‫כי טעות גדול מאד טעו כל החוקרים האלה לחשוב שאפשר להיות סנהדרין‬ ‫מהפרושים וממתנגדי הפרושים יחד‪.‬‬ ‫
ורק מי שאין לו כל ידיעה בחוקי התורה ומשפטיה יוכל לחשוב כי ישבו‬ ‫שם כסאות למשפט אנשים אשר יסודי המשפטים שונים אצלם לגמרי‪.‬‬
‫ומה יעשה סנהדרין משונה כזאת מצדוקים ופרושים יחד, והצדוקים ירצו כי‬ ‫יהי׳ הג השבועות דוקא אחר השבת, וחכמי התורה ירצו כי יהי׳ חג השבועות דוקא‬ ‫בזמנו כדין התורה‪ ,‬ואיך יהי׳ יוצא הדבר על ידי בית דין הגדול כזה‪.‬‬
‫ודבר זה הוא דבר כל שנה ושנה, ומוטל בעיקרו על הבית דין הגדול של‬ ‫כל ישראל לקבוע להם ימי המועדות, ומה יעשה בית דין של דו פרצופין כזה‪.‬‬
‫ואם יוצע‬ ‫לפניהם שאלה‬ ‫בדין עד‬ ‫זומם‪ ,‬יאמרו‬ ‫אלה כי אינו‬ נהרג עד שיהרג הנדון‪ ,‬וחכמי התורה‬ ‫יאמרו שהוא אחר גמר דין, ומה יעישה סנהדרין של‬ תערובות כזה‪.‬‬
‫ואם יהי׳ נשאלין על דין נערה ‬‫בתולה כי יקח איש אותה ויטעון כי לא‬ ‫מצא לה בתולים, ויאמרו הצדוקים כי יפרשו את השמלה ואם אין עליה בתולים‬ הרי זו נהרגת והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים‬ ‫ומתה, וחכמי התורה יאמרו כי אחרי אשר אין כאן עדים שזינתה בהיותה ארוסה, ‫הרי זו פטורה מכלום, ויכולה גם להיות בכלל בנות ישראל הכשרות ואינה כי אם‬ ‫ממשפחת דורקטי, ומה יעשו שם יחד בית דין משונה כזה‪.‬‬
‫ובכלל הנה לא הי׳ להצדוקים כל חוק קבוע, דברי התורה הי׳ מסורים לחפצם‬ ‫להטותם כל פעם אל המקום אשר יהי׳ שם רוחם ללכת, ומה יעשו שם יחד עמהם‬ ‫חכמי‬ ‫ישראל‬ ‫ראשי‬ התורה אשר להם חוקים קבועים ומשפטים אשר יחיו בהם‪,‬‬ ‫קבועים ועומדים בתורת ד׳ עוזם ומעוזם אשר גם יתנו נפשם עליהם‪.‬‬ ‫
ואמנם כי גם אם לא ידעו חוקרי‬ ‫העמים את משפטי‬ התורה‪ ,‬ולא שמו‬ ‫אליהם לב‪.‬‬
‫אבל הלא ידעו דרכי העמים ומשפט כל גויי הארצות‪.‬‬
והיכן ראו ושמעו כזאת כי ישבו יחד כסאות למשפט‬ ‫אנשים אשר דתיהם‬ ‫שונות זה מזה‪. ‬‬ ‫כן הדבר כי השופטים יכולים להיות‬ ‫מחולקים בדעותיהם בנונע‬ ‫להמשפט‬ הפרטי ההוא הבא עתה לפניהם אם זה חייב בדין על פי חוקי המשפט המוסכמים‬ ‫לכל וידועים‪ ,‬או שהוא פטור לפי דעתם בחוקי‬ ‫משפט אלה המוסכמים וידועים‪.‬‬
‫אבל אי אפשר להושיב‬ ‫שופטים יחד אנשים אשר‬ ‫מראש‬ ‫ובראשונה הנה‬ ‫החוקים עצמם שונים אצלם, ואשר יסודותיהם בנוגע להחוקים שונים זה מזה, ואשר‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫ידוע גם לפי דבר המשפט כי את אשר יחייב זה יפטור זה‪ ,‬ואי אפשר להושיב‬ כנסיה למשפטי המדינה כי אם מאנשים אשר חוקי המשפט עצמם ביסודם‬ ו?????? ‫עליהם הנם אחת לכולם‪.‬‬
‫ואך תמהון הוא ‫לראות כי לא שמו‬ לב לדברים פשוטים כאלה, ויהי זה‬ לבד כל יסוד החלטתם לאמר שהי׳ שם כל הימים סנהדרין שעיקרה רק מהצדוקים‬ ‫האריסטאקראטים‬ ‫ושמימי יוחנן כהן גדול ואילך הי׳ שם סנהדרין של תערובות‬ ‫מפרושים וממתנגדיהם, ויהי בעיקרו ממתנגדי הפרושים, אבל הקציעו שם מקומות מושב לאחדים מהפרושים, והכהן הגדול ההדיוט וממתנגדי הפרושים עמד בראשם‪,‬‬ ‫מבלי אשר שמו לב שכל זה הוא לגמרי דבר שאי אפשר‪.
‫ולא לבד אצל בני ישראל, כי אם גם אצל העמים כולם, הוא דבר שלא‬ יכול להיות‪.‬‬
‫ובאמת כי בסוף ימי יוחנן הורקנוס‬ כאשר הפיר בריתו עם חכמי התורה, ‫ויעזוב דרכי‬ אבותיו ויתן ידו אל הצדוקים‪ ,‬ויושיב גם סנהדרין של צדוקים‪ ,‬מאז‬ ישבו הצדוקים לבדם שם‪.‬‬
‫וגם אחר זה בראשית ימי אלכסנדר ינאי טרם הצליח בידי שמעון בן שטח‬ ‫להוציאם משם על ידי תחבולות‬ מזמה, לא ישב עמהם אפי׳ אחד מישראל, ורק‬ ‫שמעון בן שטח לקח עמדתו אצלם למען אשר יעלה בידו להרחיקם משם‪.‬‬
‫והן דברי המגילת תענית פרק י׳, בעשרים ותמניא לטבת יתיבת כנישתא על‬ ‫דינא מפני שהי׳ הצדוקים יושבים בסנהדרין שלהם וינאי המלך ושלמינון המלכה‬ ‫יושבת אצלו ולא אחד‬ ‫מישראל‬ ‫יושב‬ ‫עמהם חוץ משמעון בן שטח והי' ‫שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין וכו׳."
‫והוא גם דבר המבואר‬ ‫מעצמו‬ ‫שבשעה‬ ‫שישבו שם סנהדרין של צדוקים‪,‬‬ ‫היו שם רק הם לבדם "ולא אחד מישראל יושב עמהם" ואחרת אי אפשר להיות‪.
והוא כן לא לבד אצל בני ישראל אשר יש להם תורה שלמה ומשפטי ד׳‬ ‫צדקו יחדיו אשר יחיו בהם‪ ,‬ולא יטו מהם ימין ושמאל‪.‬‬ ‫
כי אם גם אצל כל הגוים אשר להם חק‬ ‫ומשפט, והוא דבר ‬כל ‫מדינה‬ אשר תתנהג על פי חוקים קבועים, והוא הכרח גמור לכל כנסיה של שופטים אשר‬ ‫יסודי‬ החקים יהי׳ אחת לכולם‪.‬‬
‫וכל זה גם אלו לא הי׳ הדבר יוצא מעצמו מתוך דברי יאזעפוס‪ ,‬וגם אלו‬ לא היינו יכולים להבין זה משם‪ ,‬הנה היינו יכולים לדעת גם מעצמינו שכל יסוד‬ ‫דברי החוקרים האלה לאמר שהי׳ שם סנהדרין של תערובות אינם כי אם דברים בטלים‪.‬‬
‫אבל כבר נתבאר שכל המאורע הזה, בדברי יאזעפוס בכל לשונו, וכל דברי‬ ‫יוחנן הורקנוס ‬‫עמהם אשר באו שם, וכל התוצאות‬ ‫הגדולות אשר יצאו ובאו על‬ ‫ידי המאורע‬ הגדול הזה, אשר יספר כל זה יאזעפוס לפנינו, אין מקום ואין דרך‬ ‫להבינם כי אם שידובר בזה על הבית דין הגדול בכללו.
‫והנה נוסף עוד גם זולת זה אשר מפורש‬ בדברי‬ יאזעפוס גם זאת כי אך‬ מהם לבדם דרש משפטו ודינו של אלעזר (יהודה בן גדידיה) ויהי חפצו כי ידונו‬ ‫אותו למות, ויהיו דבריו אליהם כי הנהו בטוח אשר יענשו אותו קשה, וכל הדברים‬ ‫האלה אין להם מקום כי אם עם אלה אשר אך בהם תלוי כל דבר המשפט והדברים‬ ‫מבררים את עצמן‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫‪616‬‬
‫פרק ט"ז‪.
‬‬ ‫וחפצם הגדול של החוקרים האלה להכחיש בחזקת היד את דברי המשנה‬ ‫והגמ׳ אכף עליהם להוסיף ולאמר על ימי‬ שלמינון דברים אשר ‬יעברו כל חק של חקירה‪.‬‬
‫והנה יכלול קונען הכל בנשימה אחת ויאמר שם בעמוד 72: ‫
"הפרטים אשר יזכיר יאזעפוס על הריב בין הצדוקים והפרושים בימי ממשלת‬ ‫יוחנן הורקנוס ‫ובימי‬ אלכסנדר ינאי וסאלאמע אלכסנדרא הנם בדרך זה כי יוצא‬ ‫מהם אשר לקחו ההולכים בדרכי הפרושים חלק בהנהגת הממשלה או במלות אחרות‬ ‫במושב הסנהדרין (אלטטי׳ ‪(XIII, 10, 5, 6; 13, 5; 14; 15, 5; 16, 1-2‬‬ ‫‬‫והם יראו לנו כי עלה אז בידי הפרושים פעם מעט ופעם יותר כי יהי' שם בתוך‬ ‫הסנהדרין גם איזה מספר אנשים מהם״ אלה דבריו‪.‬‬ ‫
ועלינו רק לפתוח את ספרו של יאזעפוס‬ ‫ולראות אם יש שם איזה מקום‬ ‫לטעות ולאמר שלא הי׳ אז כל הסנהדרין מחכמי התורה (הפרושים) ושהי׳ שם רק‬ ‫איזה מספר אנשים מהם‪.‬‬ ‫
יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 16, 2‬יאמר‪:‬‬ "לכהן גדול בחרה את הורקנוס בנה, ראשונה מפני כי הוא הי׳ הבכור, וזאת‬ ‫שנית מפני כי הי׳ רפה ידים, ובכל יתר הדברים נתנה הכל בידי הפרושים ‫ותצו ‬לכל העם לשמוע בקולם, וכו' ורק שם המלכה נקרא על הממשלה, אבל באמת משלו אז רק הפרושים, וכל דברי הממשלה התנהגו ונעשו רק על פיהם וכו׳‬ ‫ולא הי׳ חילוק של כלום בינם לבין מושלים המושלים לבדם במדינה וכו׳ כל הארץ באה אל המנוחה רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו לפני המלכה להרשות להם לדון‬ ‫בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי אשר על פיהם נצלבו השמנה מאות אנשים‪.‬‬ ‫ראשונה דנו את‬ דיאגענעס‪ ,‬ואחר זה‬ ‫נדונו גם חביריו‪ ,‬אז באו ראשי הצדוקים‬ ואריסטובלוס בן המלכה עמהם אל המלכה, אריסטובלוס העיר כל חמתו על הנעשה‬ ‫וכו׳ והצדוקים אמרו כי על המלכה לבלי לקחת מהם כל תקותם וכו׳‪.‬‬"
‫והאם אפשר‬ הדבר‬ ‫להסב דברים ברורים כאלה‪ ,‬ולאמר כי הי׳ גם אז רק‬ איזה מספר אנשים מהפרושים בהסנהדרין, וכל עיקר הסנהדרין הי' ממתנגדי הפרושים‪.‬‬
‫והאם יש איזה מקום לטעות‬ ‫ולאמר‬ ‫שלא הי' אז כל הסנהדרין כולם רק‬ מחכמי התורה (הפרושים)‪.‬‬ ‫
ולבד‬ ממה‬ ‫שמפורש על הממשלה‬ ‫בכלל "ובכל יתר‬ ‫הדברים נתנה הכל‬ בידי הפרושים״ "ורק שם המלכה נקרא על הממשלה אבל באמת‬ ‫משלו אז רק‬ הפרושים" "‬ולא הי׳ חילוק של כלום בינם לבין מושלים המושלים לבדם במדינה.״‬
‫הנה גם לבד כל זה מפורש על דבר המשפט לראשי הצדוקים יועצי אלכסנדר‬ ‫ינאי היותר גדולים, כי נדונו רק על ידי הפרושים, ודברי יאזעפוס מזה ברורים‪.‬‬
"כל‬ ‫הארץ באה אל‬ המנוחה רק‬ הפרושים לא נחו כי הם הרעישו‬ לפני‬ ‫המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי וכו׳ ראשונה דנו‬ ‫את דיאנענעס ואחר זה נדונו גם חבריו וכו׳."
‫והאם יכול‬ ‫להיות בזה איזה‬ ספק כי היושבים כסאות‬ ‫למשפט הי׳ אז רק‬ ‫הפרושים לבדם אפס זולתם.‬
‫
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫ומה נפלאו בזה דברי‬ שירער (חלק ב׳ עמוד ‪ (197‬אשר יאמר גם הוא:‬
"הטראדיטיאן של היהודים תצייר לה את הסנהדרין הגדולה על פי מה שהי׳‬ ‫הדבר בזמן מאוחר‬ כי היתה כולה רק מחכמי התורה, אבל אין ספק כי עד זמן‬ חרבן ירושלים לא הי׳ הדבר כן, לפי עדות יאזעפוס וספרי הידועים מבואר בהחלט, כי עד ‫סוף הימים עמדו‬ ‫בראש הסנהדרין ראשי האריסטאקראטים מהכהנים, כל‬ חליפות המעמדים (בכל ימי הבית) לא שנה את הדבר‬ ותשאר ‬‫בכל העת ההיא‬ (בכל ימי הבית עד החרבן) כנסיה של חורים ואריסטאקרטים, ולא של חכמי התורה‬‬ (‪nicht ein Collegium von Gelehiten, sondern eine Vertretung des‬ ‫‪ (Adels war‬כן הדבר כי כאשר גדלו כוחות הפרושים פעל זה גם על הכנסיה של הסנהדרין, ויותר אשר נתגדלו הפרושים יותר ראו האריסטאקראטים של הכהנים‬ ‫להכרח לתת גם להם איזה מקומות מושב ביניהם, וזה‬ ‫הותחל‬ כפי הנראה‬ רק בימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי, ואחר זה בימי הורדוס נעשו בזה‬ ‫צעדים גדולים יותר כי מפני רדיפת הורדוס את אריסטאקראטי המדינה יצאה טובה‬ ‫מזה להפרושים, ומזה בא כי בזמן הרומיים היתה הסנהדרין כבר תערובות ‫משתי‬ הכתות‬ מהאריסטאקראטים‬ ‫ההולכים בדרכי הצדוקים‬ ומן הפדושים חכמי התורה." אלה דבריו‪. ‬‬ ‫והנה לנו סדר שלם מכל הדבר הזה עד תומו לאמר: כי עד ימי שלמינון (סאלאמע אלכסנדרא) לא הי׳ לחכמי התורה (‬הפרושים)‬ ‫כל מדרך כף רגל בהסנהדרין‪.‬‬
‫בימי סאלאמע‬ אלכסנדרא הצליח בידם כי ניתן גם להם איזה מקום מושב‬ בין הסנהדרין, אשר ברובה נשארה גם אז מהצדוקים‪.‬‬
‫ואך בימי ‬‫הרומיים על‬ ידי‬ ‫הורדוס‬ התקרבו הפרושים יותר‬ עד כי לסוף‬ עלה בידם כי יהי׳ להם שם שווי הזכיות עם הצדוקים, ותהי מאז ואילך "תערובות‬ ‫משתי הכתות מהצדוקים ומהפרושים שוה בשוה.״‬
‫והנה כי כן הי׳ עדין בימי‬ סאלאמע אלכסנדרא עיקר הסנהדרין מהחורים ‫הצדוקים מתנגדי‬ הפרושים והם העמידו‬ לדין את הצדוקים החורים הגדולים יועצי‬ ינאי אשר על פי עצתם נצלבו השמנה מאות אנשים, והם החורים הצדוקים העמידו‬ ‫בדין את דיאנענעס ראש יועצי ינאי מהצדוקים, ויחרצו משפטו למות, והם העמידו‬ ‫אחר זה את חביריו הצדוקים לדין ויחרצו גם משפטם‪. ‬
‫ובכל זה יאמר לנו יאזעפוס:‬ "כל הארץ באה אל המנוחה רק הפרושים לא נחו כי הם הרעישו לפני המלכה להרשות להם לדון‬ ‫בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי אשר על פיהם נצלבו השמנה מאות אנשים‪.‬‬ ‫ראשונה דנו את‬ דיאגענעס‪ ,‬ואחר זה‬ ‫נדונו גם חביריו‪, אז באו ראשי הצדוקים‬ ואריסטובלוס בן המלכה עמהם אל המלכה, אריסטובלוס העיר כל חמתו על הנעשה‬ ‫וכו׳.‬‬"
והיש קץ לדברי רוח והאם יש מקום להסב ולהפוך דברים ברורים כאלה‪.‬‬ ‫והרי גם אם לא הי׳ במקום הזה מפורש גם דבר משפט כולל, אשר הדברים‬ ‫מפורשים כי בית‬ המשפט היותר גדול‬ אשר‬ דנו שם את יועצי ינאי הי׳ כלו‬ מחכמי התורה (הפרושים) לבדם‪.‬‬
‫וגם אלו לא הי׳ בדברי יאזעפוס גם דבר בנוגע למשפט הצדוקים ביחוד אשר‬
‫‪618‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫הדבר מפורש, שכל משפטם ודינם הי' על ידי חכמי התורה לבדם, וכי דבר לא‬ ‫הי׳ אז להצדוקים בבתי המשפט והסנהדרין‪.‬‬
אבל גם אם מכל ‬‫זה לא הי׳ דבר אצל‬ יאזעפוס‬ גם בלא זה הננו‬ יכולים לדעת מדבריו שם שרק חכמי התורה ישבו כסאות למשפט, ורק הם לבדם ‫הי׳ אז סנהדרי ישראל‪.‬‬
‫שהרי דבריו מפורשים שכל הממשלה היתה אז בידי הפרושים, וכי רק שם‬ ‫המלכה נקרא על הממשלה אבל בעצמו של דבר משלו אז הפרושים בארץ, וכל‬ ‫דבר‬ הממשלה התנהגה‬ רק על פיהם, וכי לא הי׳ חילוק‬ של כלום בינם לבין‬ המושלים לבדם במדינה.
‫ופתאום יבואו‬ ‫החוקרים ההם לאמר, כי הדבר‬ ‫היותר‬ ‫גדול במדינה, הדבר ‫היותר‬ עיקרי והוא כל דבר סנהדרי‬ ישראל, הדבר‬ ‫אשר הוא נקודת הכבד בין‬ הפרושים לבין הצדוקים, עיקר כל דבר חק ומשפט אשר שם הוא המקום הראשי‬ ‫אשר‬ יבדלו הפרושים את‬ הצדוקים מהפרושים, שם השאירו הפרושים את הצדוקים, ושם היו גם עתה הצדוקים עיקר‪. ‬‬ ‫ובמלחמת היהודים ‪ I, 5, 1‬יאמר יאזעפוס מפורש:
"כל מנהגי האבות אשר נהגו העם שמרה גם היא (שלמינון) בדקדוק היותר‬ ‫גדול, ומיד כאשר מלכה הסירה ממשמרתם את כל בעלי הפקידות אשר לא שמרו‬ ‫את קדשי בני ישראל."
‫והנה מבואר‬ ומפורש כי גם בעלי הפקידות במדינה אשר‬ לא היו לא‬ סנהדרין ולא שופטים כי אם בעלי משרה לעניני המדינה, מכיון שלא שמרו חוקי‬ ‫הדת כראוי, הוסרו‬ עתה מפקודתם מיד בראשית ימי ממשלתה, אף כי משמרתם‬ דבר אין להם עם חוקי הדת. ‬
‫ואיזה ספק ‫יכול להיות אחר זה בנוגע לשופטי המדינה, ובנוגע‬ להסנהדרין‬ בכל ערי ישראל, והבית דין הגדול של כל ישראל בפרט, הפקידות הגדולות אשר‬ ‫כל עיקר ענינם הוא משמרת חוקי התורה וההוראה על פי התורה ככל חוקת משפט‪.‬‬
‫ואיזה‬ חקירה יוכל להיות אחר זה במקום המשפט‬ ‫אשר שם חוקי‬ התורה‬ והמצוה וידיעתם לכל לראש, אשר ישבו אז שם כסאות למשפט רק חכמי התורה נושאי דגלה ומלמדיה לרבים ראשי חכמי התורה כולם‪.‬‬
‫ורק בדברי ימי ישראל אשר הובאו לתוך עב הענן גם על ידי חוקרי ישראל‬ ‫עצמם, אך ש ם דרוש לבאר גם דברים פשוטים כאלה.
‫וכל זה גם אלו לא הי' נזכר בדברי יאזעפוס‬ דבר על דבר בתי‬ המשפט‬ והסנהדרין.
אבל הנה גם מפורש בדבריו‬ במקום הזה‬ בנוגע‬ להיושבים על המשפט ביחוד, כי הי׳ שם רק פרושים‪.‬‬
‫ובכל זה העלימו‬ ‫עיניהם מכל זה יחד ויבואו‬ ויאמרו‬ כי הי׳ אז עיקר‬ ‫הסנהדרין ממתנגדי הפרושים‪.‬‬
‫ושירער בח"ב עמוד ‪ 197‬יתן עלינו בקול: "הטראדיציאן של היהודים תצייר‬ לה את הסנהדרין הגדולה וכו׳ כי היתה‬‬ כולה רק מחכמי התורה אבל אין ספק כי עד זמן החרבן לא היתה כן בשום פעם, לפי עדות של יאזעפוס וה‬ידועים מבואר‬ בהחלט כי ‬עד חרבן ירושלים עמדו‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫שי‬
‫בראש הסנהדרין הגדולה ראשי האריסטאקראטים מהכהנים. כל חליפות המעמדים‬ ‫לא‬ שנה‬ את עיקר‬ הדבר."
וכתב כן אף כי ידע בעצמו כי אין לדבריו שחר‪.‬‬
ומה‬ נוכל לאמר גם לדבריהם על ימי הורדוס אשר לא מצאו שם דבר‬ אצל יאזעפוס והידועים ויסתפקו בהשערה אשר בדו ויסתרו את עצמם‪.‬‬
‫ותחת מה ששירער בהשערתו יאמר‪:‬‬ "ואחר זה בימי הורדוס נעשו בזה עוד צעדים יותר גדולים כי מפני‬ רדיפת ‫הורדוס‬ את האריסטאקראטים‬ יצאה ‫טובה‬ מזה‬ להפרושים, ומזה בא כי בימי הרומיים היתה הסנהדרין כבר תערובות משתי הכתות."
‫תהת זה יבדה לו קוהנען זה עצמו מתוך ההיפוך ויאמר‪:‬‬ "וכאשר השיגו הפרושים זה (איזה מושבות בהסנהדרין) לא יכלו עוד ‬ להוציאם לגמרי‬ משם עד שגם הורדוס אשר הי' אויבם והי' ‬נשמר מהם לא ערב את לבבו להוציאם לגמרי."
‫והנה לדברי קוהנען הי׳ חפץ הורדוס כי ישבו שם רק אריסטאקראטים, רק‬ ‫מבלי יכולת להוציא לגמרי את הפרושים הוכרח‬ להשאיר גם להם איזה מושבות‬ בין האריסטאקראטים אשר אהבם כנפשו‪.‬‬
‫ולדברי שירער מפני רדיפת הורדוס להאריסטאקראטים ולא להפרושים יצאה‬ ‫טובה להפרושים, והשיגו גם הם מושבות שם עד שנשתוו להאריסטאקראטים‪.‬‬
וזה ‫פרי דברים בדוים אשר לא ילכו שם גם שנים יחד אף כי יעמדו על‬ ‫נקודה אחת‪.‬‬
‫ואין אני חפץ לדבר על דברי ‫קוהנען אשר דבר בהחקירה‬ ‫הגדולה הזאת‬ ‫גם מבלי‬ לדעת את מעשי‬ דברי הימים בימי הבית‬ השני עד שחשב כי הורדוס‬ הי׳ חפץ ביקרם של האריסטאקראטים הצדוקים‪.‬‬
‫אבל גם דברי שירער הנם רק טעות של השערות בדויות‪.‬‬
‫זה ודאי כי הורדוס לא אהב את חכמי התורה (הפרושים) ויהי רחוק מהם ‬ ‫מאד, אבל ענינו נגד הפרושים הי׳ רחוק הרבה מאד‬ מענינו נגד האריסטאקראטים‬ הצדוקים‪.‬‬
הורדוס לא הי׳ יכול לאהוב את הפרושים בהיותו בן עם אחר ונפשו‬ ולבו‬ ‫לדרכי היונים‪ .‬אבל דבר מדיני לא הי׳ לו נגדם, כי לממשלה במדינה להם ביחוד‬ ‫לא שאפו חכמי התורה מעולם, דרכם ועלילותם וכל מבטם הי׳ לשמור משמרת התורה.
‫לא‬ כן האריסטאקראטים הצדוקים, כל דרכם כל מבטם ‫וכל השתדלותם‬ כוננו רק למטרה אחת כי יהיו הם ביחוד המושלים במדינה, ןמסוף ימי יוחנן הורקנוס ‫הי' גם בית החשמונאים נשען עליהם, ומימי ‫אנטיפטר אבי‬ הורדוס היו הם זרוע לאריסטובלוס ובניו אשר לחמו בכל העת ההיא נגד הורקנוס, והיינו נגד אנטיפטר‬ ובניו פהעזאאל והורדוס.
‫ושירער‬ עצמו גם הוא ידע זה ויאמר בעצמו כי הורדוס רדף להאריסטאקראטים ולא להפרושים‪.‬‬
‫אבל אם רדף הורדוס את האריסטאקראטים איך הי׳ אפשר כי בכל זה ישאיר‬ ‫להם הכח היותר גדול במדינה שיהי' משפטי המדינה על ידם וכי גם בהסנהדרין הראשית הכוללת‬ יהיו הם שם לכל לראש, עד שהוא מכריז לפנינו:
‫‪620‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
"לפי עדות של יאזעפוס וה‬ידועים מבואר‬ בהחלט כי ‬עד חרבן ירושלים עמדו בראש הסנהדרין הגדולה ראשי האריסטאקראטים‪.‬״‬ ‫
וכמה מיעוט חקירה דרוש להדברים האלה גם בפרט‪.‬‬ ‫
הן שיהי׳ כחם גדול‬ במדינה אפשר רק על ידי שני דברים, או שתהי' יד‬ כל העם עמהם, או על ידי כח הממשלה אשר תגין עליהם‪.‬ ‬
‫והלא הדבר ידוע שכל העם מקצה היתה ידם עם חכמי התורה (הפרושים), ‫ויהיו לגמרי נגד אויביהם האריסטאקראטים הצדוקים, (וכבר נתבאר כל זה בדברינו‬ ‫על הצדוקים) ואלכסנדר ינאי עצמו גם הוא אמר לפני מותו (אלטטי' ‪(XIII, 15, 5‬‬:
"כי על כן שנאו אותו כל העם תכלית שנאה מפני שעמד (בראש הצדוקים)‬ ‫נגד חכמי התורה."
‫והצדוקים הי׳ להם מעמד ‬‫במדינה או על ידי עריצי גוים בשעה שמשלו‬ ביהודה ‫היונים ויהיו אז ימי המתיונים, ובסוף ימי הבית על ידי חלקם שלל עם‬ נציבי רומא, או על ידי המושלים מבני ‬‫יהודה אשר נתנו ידם להם כמו שהי׳ זה‬ מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי‪.‬‬ ‫
אבל‬ הלא יודה גם שירער‬ עצמו כי הורדוס לא לבד שלא עמד לימינם‬ ‫כי אם שגם רדף אותם‪.‬‬
ורדיפתו‬ של‬ הורדוס לא היתה‬ מפני שרצה ‫שידקדקו‬ בשמירת המצוות דרבנן‪ ,‬כי אם מתוך דברים אשר נגעו בכל ‫פנות‬ ממשלתו‬ ‫בהיותם זרוע‬ לבית‬ אריסטובלוס החשמונאי, ובהיות כל חפצם להביא את כל מיתרי הממשלה לידם הם.
בכל זה יכריז שירער לפנינו כי לפי מה שהוא רואה בעדות המוחלטת של‬ ‫יאזעפוס‬ הנה עד חרבן ירושלים עמדו רק הם בראש הסנהדרין הגדולה, והורדוס‬ הי׳ ירא לגשת אליהם‪.‬‬
‫והלא ידע גם שירער כי בכל דברי יאזעפוס מראשם לסופם אין גם דבר מזה‪.‬‬
‫ובודאי כי לא יפלא כל מאומה אם חוקרי‬ העמים ישתדלו להכחיש דברי ‫ימי ישראל על ידי דברי תהו, אבל אין להם רשות‬ ‫להעמיד פנים על תהפוכות‬ כאלה כאלו ידברו זה מתוך חקירה שלמה‪.‬ ‬
‫ונניח כל זה כי באמת הנה כל יסוד‬ חקירתם בנוי‬ על טעות‬ כולל בכל דברי ימי הבית השני מראשם לסופם‪.‬‬
פרק יז‪.
‫ואמנם כן כי עשירים הם דברי‬ ‫ימינו‬ במלואותם ויכולים הם להתברר גם ‫מכל צד אשר נביט עליהם, והנם חיים וקיימים עד כי ימצאו לפנינו מכל המקום‬ אשר נשים להם לב‪.‬‬
כי על כן נמשכנו לדבר על כל זה גם מתוך דרכי החוקרים האלה והשקפתם הם.
‫אבל‬ בעצמו של דבר אין כל דבריהם כי אם טעות‬ כולל בדברי הימים‬ בכלל וכל דבר הצדוקים בפרט‪.‬‬
‫כבר נתבאר לנו‬ בדברים ברורים, כי כל דבר הצדוקים הם דבר המתיונים ‫אבותיהם, וכי תחלתם הי׳ מימי יוסף החוכר ובניו, אשר אז נוסדה חבור גדולה‬ משרי מסים, וידם היתה פשוטה לא לבד ביהודה כי אם גם בכל הארצות הסמוכות‬
‫שיא‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫וזרועם משלה להם בכל המקומות האלה על פי תוקף מלכי מצרים, אשר גם נתנו‬ ‫להם אנשי‬ חיל‬ וצבא‬ רב‬ הסרים למשמעתם, להלחם עם יושבי הערים ולהפיק‬ חפצם ביד חזקה, ועל ידי זה עצמו היתה אז חדשה בארץ יהודה, דבר אשר לא‬ הי׳ לפני זה, כי נוסדה כתת אבירים הולכים בדרכי היונים, ונותנים חתיתם בארץ החיים, כתת אבירים אשר גם בהמיר ארץ השתדלו בכל כח ידם לה‬ביא את כל‬ רסן הממשלה רק תחת ידם, ולהכריח את כל העם ללכת רק בדרכם (ל״ה)‪.‬‬
‫ואלה הם האריסטאקראטים הצדוקים אשר ‫נראה‬ ‫ביהודה מאז ואילך, אשר‬ ‬‫הותחלו‬ לפני ימי‬ החשמונאים, ויהי‬ ראשיתם בימי‬ יוסף החוכר‬ ובניו, והלכו כן‬ הלוך והתחזק, הלוך והתחבר עד כי בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס הפיקו כל חפצם‬ ויביאו שמד על יהודה.
‫וכבר גם נתבאר לנו כל מעשיהם בימי השמד והמלחמה וכי גם שרפו את‬ ‫כל ספרי התורה אשר מצאו, ויהרגו גם את כל האנשים אשר נמצאו אצלם ספרי‬ ‫הקדש, ויוציאו להורגים את כל איש ואשה אשר מלו את בניהם והנה גם העמידו‬ ‫עבודה זרה במקדש ועל המזבח‪.‬‬
‫ואיזה חקירה יכול להיות על הזמן שאחרי המלחמה, ואיזה ספק יכול להיות‬ בזה, כי כאשר נצחו אותם בני ישראל נצחון גמור בימי שמעון החשמונאי אחרון‬ ‫האחים, אחרי מלחמות נוראות של שלשים שנה רצופים, הרחיקו אותם מכל משרה ‫ופקודה במדינה.
‫ואיזה ספק יכול להיות בזה, כי אחרי הנצחון הגמור הזה נתרחקו לגמרי לא‬ ‫לבד מבתי המשפט, ומלשבת בסנהדרין, עיקר המקום אשר שם הכל תלוי בחוקי‬ התורה‬ וכל משפטי‬ ‫התורה‪ ,‬ועיקר‬ המקום אשר שם נדרש‬ לכל לראש ידיעת‬ התורה ושמירתה בכל טהרת קדושתה.
‫כי אם שגם לא‬ יוכל‬ להיות כל ספק כי הוסרו אז מכל משרה‬ ופקודה במדינה, תהי׳ איזה שתהי׳ אפי׳ של ריש גרגותני‪.‬‬
‫ובחשמונאים א׳ סי׳ י"ג בסיפור אחרית וסוף כל דבר השמד והמלחמה נאמר‬ (שם מ״ט:)‬
‫״אלה אשר בהמצודה בירושלים (ה‬אריסטאקראטים המתיונים) לא יכלו עמוד‬ ‫עוד, כי לא יכלו לצאת ולבוא ולעשות מקנה וקנין, ויחלו לסבול גם מחסור בכל‬ ‫צרכיהם עד כי הרבה מהם מתו ברעב, אז קראו לשמעון לשלום, והוא נתן‬ ‫את‬ בריתו‬ שלום, אבל גרשם מהמבצר, ויטהר את המקום ההוא‬ מכל גלוליהן‬ ומכל טומאותם, ויבואו שם שמעון (וכל בני ישראל עמו) בשלשה ועשרים‬ לחדש ‫השני‬ בשנת ‬מאה ושבעים ואחת (ליונים) בתודה ‫וקול זמרה וכפות‬ תמרים נבל ‫ותוף וכנור כי אויב גדול‬ הוסר‬ מישראל, וישימו‬ להם לחק לחוג בכל שנה את היום הזה ליום תשועה."
‫והנה יבואו החוקרים האלה ‬‫ויאמרו לנו כי האויב הזה‪ ,‬האויב‬ ‫היותר גדול‬ ‫אשר הוסר עתה מישראל, אך יצוא יצא מן המצודה ואך טהרו בני ישראל את‬ גלוליו וכל טומאתו משם, מה‬רו וישאו אותם על כפים ויעשום לראשי‬ הסנהדרין‬
-----------
‫הערה (ל״ח) ובהיות יוסף החוכר ובניו נכדי שמעון הצדיק נתקרבו אליהם ביותר בני משפחתם הכהנים‬ ‫ועל כן באמת נראה גם אחר זה גם בין המתיונים אשר ראשיהם ה‬יו מהכהנים, וכן נראה כל זה גם בהצדוקים‬ בהיות ראשי הצדוקים יוצאי ירך המתיונים הראשונים ככל אשר כבר נתבאר (עי׳ גם עמוד ‪ 387‬והלאה)‪.‬‬
‫‪622‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫הגדולה הכוללת, ויעמידו גם שומרים לבלי יכנוס זר בתוכם, למען אשר תהי' כל‬ ‫הבית דין הגדול של כל ישראל רק מהם לבדם אפס זולתם‪.‬‬
‫והאם אפשר הדבר להאמין, כי כתבו זרות ותהפוכות כאלה‪. ‬‬ ‫אבל לא לבד שכתבו כן, כי אם שזה הוא כל יסוד חקירתם‪.‬‬
‫ושירער יאמר לנו בח״ב עמוד ‪ 97‬בדברים מוחלטים‪:
"הטראדיציאן של היהודים תצייר לה את הסנהדרין הגדולה על פי מה שהי׳‬ ‫הדבר בזמן מאוחר כי היתה ‫כולה רק מחכמי התורה‪ ,‬אבל אין ספק כי עד זמן‬ החרבן לא הי' כן‪ ,‬לפי עדות של יאזעפוס והידועים מבואר בהחלט‪ ,‬כי עד חרבן‬ ‫ירושלים עמדו בראש הסנהדרין הגדולה ראשי האריסטאקראטים מהכהנים, כל חליפות‬ ‫המעמדים לא שנה את עיקר‬ הדבר, ותשאר בכל העת ההיא כנסיה של חורים‬ ואריסטאקראטים ולא של חכמי התורה, כן הדבר כי כאשר גדלו כחות הפרושים‬ ‫פעל זה גם על הכנסיה של הסנהדרין‪ ,‬ויותר‬ אשר נתגדלו‬ הפרושים יותר ראו‬ האריסטאקראטים להכרח לתת גם להם איזה מקומות מושב בניהם וזה הותחל‬ כפי ‫הנראה‬ רק‬ ‫בימי‬ ‫אלכסנדרא אשת ינאי‪.‬״‬
‫וקוהנען יעשה עמנו אות לטובה‪ ,‬ויושיב שם איזה מחכמי התורה כבר לפני‬ ‫זה בימי יוחנן‪.‬‬
‫ואנחנו‬ לא נדע על מה להתפלא ‫יותר אם על‬ ‫הכחשת‬ כל דברי‬ ‫הימים‬ באופן כזה‪ ,‬או על אשר נתנו לזה כל תואר של חקירת דברי הימים‪.‬‬ ‫
ספר‬ החשמונאים יספר‬ לנו את כל המעשים עם האריסטאקראטים האלה, ‫עד אשר עלה בידי בני ישראל בימי שמעון אבי יוחנן לגרשם גם מהמבצר ולבער‬ גם משם את כל גלוליהם, ויבואו בתודה וקול זמרה כי אויב גדול הוסר מישראל‪.‬‬
‫והחוקרים האלה ידעו לספר לנו גדולות‬ וחדשות כי האויב הזה אשר הוסר‬ מישראל, הי' גם אז סנהדרין בישראל סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ואיש לא עמד‬ ‫בפניהם, ולא בא זר בתוכם, ולחכמי התורה לא נתנו לבוא שם, ואלה עובדי עבודה‬ ‫זרה אשר טהרו בני ישראל את גילוליהם, הם ישבו כסאות למשפט לדון את כל‬ ישראל.‪
והאם נדרש לחקור זאת, והאם דרוש לבאר גם מתוך דברי יאזעפוס שאין‬ הדבר כן‪.‬‬
‫והאם יוכל להיות איזה ספק בזה כי מיד אחרי השמד והמלחמה היינו בשבעת‬ השנים אשר משל שמעון, ובראשית ימי יוחנן בנו אחר זה, הי׳ שם סנהדרין רק‬ משלומי אמוני ישראל חכמי התורה, היודעים אותה ומשמריה בטהרה ובכל קדשתה‪. ‬‬ ‫והנה הדבר גם מפורש בדברי יאזעפוס בשעת המאורע בימי יוחנן, כי הננו מוצאים‬ ‫שם לפנינו בעת ההיא את ראשי חכמי התורה לסנהדרי ישראל‪.‬‬
‫ואיזה דבר בדברי הימים יכול להיות יותר ברור ויותר מבואר מזה‪.‬‬ ‫
ואך אם נרצה‬ להפוך את כל דברי‬ הימים וכל סדרי‬ המעשים לתהו ובהו‬ ‫אך אז אפשר לאמר כדברי החוקרים האלה שאחרי השמד והמלחמה נשארו הסנהדרין‬ ‫סנהדרי גדולה וקטנה מאריסטאקראטים אבירים מתיונים צדוקים‪.‬‬
‫ואך אחרי המאורע בימי יוחנן ואחר זה בימי ‬‫אלכסנדר ינאי הי׳ הדבר כן‪,‬‬ ‫וזה באמת‬ ‫מפורש‬ כן גם בגמרא גם במגילת תענית כי נרדפו‬ ‫ונהרגו אז חכמי‬ ‫התורה וכי נעשה אז סנהדרין של אבירים צדוקים‪.‬‬
‫שיב‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫וכל הדברים הנם על מקומם, וכל דברי יאזעפוס ודברי המגילת תענית ודברי‬ ‫הגמרא‬ ‫אחת הם, ולא לבד שאין כאן סתירה‬ ביניהם בעיקר הדבר‪ ,‬כי אם שגם‬ ישלימו זה את זה, ככל דרכי דברים הבאים לפנינו מתוך סגנונים שונים‪.‬‬
‫וכן הדבר כי לפני ימי המתיונים אשר באו‬ וערבבו את כל סדרי הארץ‬ ‫ופתאום הי׳ להם לבני ישראל מתיונים מושלים בם, ולפני ימי השמד והמלחמה, אז‬ הי׳ סנהדרין של חכמי‬ ‫התורה, ככל דבר הסנהדרין אשר היא בעיקרה לשום חק‬ ‫ומשפט אשר אי אפשר שיהי׳ זה כי אם מראשי יודעי חוקי בני ישראל אשר היא‬ ‫רק תורתם ומהמקיימים דבריה וכל נפשם ולבם אליה‪.‬‬
‫אבל‬ כאשר קמו המתיונים (כאשר ‫כבר נתבאר לנו כל זמנם) אז נהרסו‬ ונתבטלו כל סדרי המדינה ויבוא שמד נורא ויצא רשף לרגלם, עד אשר הצליח‬ ‫בידי‬ יראי ד׳ אחרי ‬זמן גדול של‬ מלחמת שלשים שנה (ל"ו) להשיב הסדרים‬ למקומם‪. ‬‬ ‫ואז נתגרשו כל המתיונים מכל כחם במדינה, ככל‬ אשר‬ כבר נתבאר לנו‬ ‫כל זה בדברינו על הצדוקים‪.‬‬
‫ואז גם שבה ונתישבה סנהדרי ישראל על דעתה, וערך שלשים שנה אחרי‬ ‫תום המלחמה, לפני ימי‬ המאורע‬ עם יוחנן נמצא‬ שם בדברי יאזעפוס את כל‬ ‫הסנהדרין מחכמי התורה (ככל אשר נתבאר בפרק ט"ו) ובכל צביונה אשר בא על‬ ‫זה במשנה ובגמ׳‪ ,‬עד שיאמר עליהם יאזעפוס גם זאת: ‫״והם עומדים אצל‬ העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו‬ לקולם ולכל‬ דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול‪.‬״‬
‫וזה הוא באמת דבר הבית דין הגדול לכל ישראל העומדים מעל לכל העם‬ ‫ואשר מהם תורה יוצאה לכל ישראל, וכלשון המשנה במס׳ סנה‬דרין פרק י"א מ"ב‬ "אם שמעו אומרים להם וכו׳ ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת‬ ‫הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל‪.‬״‬ ‫
אחרי המאורע ‫הגדול והכולל בימי יוחנן (אשר כבר נתבאר לנו כל צרכו‬ בדברינו על הצדוקים)‪ ,‬אז באה ונהיתה כל הרעה על בית ישראל‪ ,‬יוחנן הורקנוס‬
-----------------
‫הערה (ל"ו) בימי המלחמה והטירוף יסדו האחים החשמונאים בית דין לשעה מחכמי התורה‪ ,‬ובהיותם‬ נרדפים אז ופעם שכנו במדבר פעם בעבר הירדן ופעם במכמש וכו׳ הנה הי' זה יחד עם חמחנה והמקום הראשי‬ ‫אשר שכנו שם בעת ההיא, על כן קראו זה (כפי קבלתם על זה) בגמ׳ מפורש על שם החשמונאים ״בית דין‬ ‫של חשמונאים״ עי׳ ע״ז ד' ל"ו‪.‬‬
‫ומזה נוכל להבין ולדעת עד כמה מסרו לנו כל דבר כמו שהוא.‬‬
וכן נראה ונכיר דרכם הגדולה הזאת מאת אשר עשו והתנהגו עם יוחנן כהן גדול‪.‬‬
כי אף אשר בסוף ימיו רדפם בחרב‪ ,‬הנה מפני כי בימיו הראשונים הלך בכל דרכי התורה‪ ,‬וחכמי התורה‬ ‫מצאו בו מושל מקשיב, כי על כן עשו כל דבריהם אל העם על ידו ועל ידי עושי רצונו ככל אשר הי׳ חדבר נהוג‬ ‫ובא לפני ימי הזוגות, והדברים יצאו ובאו אל העם על ידו, ועל כן הנה קראו הם עצמם את התקנות אשר עשו‬ ‫‫אז על שם יוחנן.
‫ואף כי אחר זה שב מאחריהם, וגם רדפם באכזריות חמה, לא שנו דברם הטוב, וישאירו זה במשנה‬ ובגמ' על שמו‪.‬‬
‫וזה באמת ראוי להרים על הנס ולהראות אורם ואמתם וכל דרכם הנפלאה, עד כמה מסרו לנו כל דבר‬ כמו שהוא‪ ,‬ועד כמה שלמו לפועל הטוב כטוב פעלו גם כאשר אחר ‪ זה‬שחת דרכו‪.‬‬
וכמה גבוהים דרכים כאלה, וכמה הם רחוקים מכל דרכי הנחרים בם אשר שדי אמם ינקו ונשכו‪.‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
624
‫עזב את דרכי אבותיו, ויפר בריתו עם חכמי התורה ויבטל גם כל התקנות מדרבנן‬ ‫אשר נהגו בישראל מהימים היותר ראשונים, ויתן ידו אל הצדוקים, ויביאום בתוך‬ ‫חוג התורה‪ ,‬ויהי פתגמם מאז ואילך כי לא ירצו לשמור כי אם דברי התורה עצמה‬ ‫אבל לא התקנות מדרבנן‪.‬‬
‫הבית דין הגדול של כל ישראל אשר לא יוכלו לראות בבלע את הקדש‪,‬‬ ‫הומתו‬ בחרב המתיונים אשר נקרא‬ עליהם שם צדוקים ונצולו מחרבם הקשה רק‬ אלה אשר ברחו על נפשם‪. ‬‬ ‫אז במעמד כזה לא הי' מקום לסנהדרין מחכמי התורה, ובהיות הצדוקים בורים‬ גמורים סדרו להם על ידי אחד מלומדי למד את ראשית יסודי חוקי התורה, ובכל‬ ‫פעם ראו שם ופסקו מה שפסקו, והן דברי המגילת תענית "בארבעה עשר בתמוז‬ ‫עדא ספר גזרתא וכו׳ מפני שהי׳ כתוב ומונח לצדוקים ספר גזירות אלו‬ שנסקלין‬ ‫ואלו שנשרפין וכו׳ וכשהי׳ אדם שואל הולך ורואה בספר וכו׳."
‫ומאז ואילך ובראשית ימי אלכסנדר ינאי לא ישב עמהם אפי׳ אחד מישראל‬ ‫עד‬ אשר הצליח לשמעון בן שטח בתחבולותיו‬ ‫ובעזרת אחותו להוציאם משם‬ אחד אחד‪.‬‬
‫והן דברי מגלת תענית פרק י׳ "‬בעשרים ותמניא‬ בטבת יתיבא בי כנישתא ‫על דינא מפני‬ שכשהיו‬ ‫הצדוקים יושבין בסנהדרין שלהם וינאי‬ ‫המלך ושלמינון‬ ‫המלכה יושבת אצלו ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח וכו'­‬ עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרי ישראל על דעתה וכו׳."
‫אבל לא ארכו להם הימים, והנה סערת הצדוקים חמה יצאה וכל חכמי התורה‬ ‫נרדפו בחרב נוקמת עד שגם פליטיהם לא מצאו מנוח, ונתבטל‬ ‫הבית דין הגדול‬ ‫עד אחרי מות אלכסנדר ינאי‪.‬‬
‫עם מות‬ ‫אלכסנדר‬ ‫ינאי באה המלוכה לשלמינון אשתו, אשר היתה אשה‬ יראת ד׳ ואחות שמעון בן שטח, ולכל ישראל הי׳ אור במושבותם, הצדוקים האבירים‬ ‫נתרחקו מהממשלה, וחכמי התורה שבו לעמוד בראש העם וכל ההנהגה באה לידם‬ ‫הם, ודבר שאין צריך לאמר הוא שאז הי׳ כל הבית דין הגדול רק מחכמי התורה, ‫והדבר יוצא כן גם בדברים מפורשים בתוך דברי יאזעפוס ככל אשר נתבאר בפרק‬ ‫הקודם‪.‬‬
‫אחרי מות שלמינון נשאר הדבר בנוגע להסנהדרין כמו שהי', כי לא נמצא‬ ‫דבר מרדיפת אריסטובלוס‬ לחכמי‬ התורה, והוא כמו שכבר נתבאר מפני שבזמן‬ הקצר אשר מלך, שלשה שנים וחצי, לא נח ולא שקט, ולא הי' עוד כסאו נכון‬ לפניו, על כן נשאר כל זה כמו שהי׳ בימי שלמינון‪.‬‬
‫בשנה הרביעית למלכו באה ארץ יהודה תחת עול הרומיים בהנהגת הורקנוס‬ ‫ואנטיפטר אבי‬ הורדוס, וכשבע‬ שנים אחר זה עלה בידי אנטיפטר כי גם בלא רדיפת חכמי התורה בכלל נתבטל על ידי הרומיים הבית דין הגדול לכל ישראל‬ ‫ויתקנו להם סנהדרין בחמשה מקומות שונים‪.‬‬
‫ולכל הדברים האלה לא לבד שלא נמצא סתירה ‫מדברי יאזעפוס, כי אם‬ ‫שהדברים מפורשים כן גם בדבריו‪.‬‬
‫והיינו בנוגע לשני הזמנים בימי החשמונאים, הזמן הראשון מאחרי השמד
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫והמלחמה שבע שנים‬ של שמעון‬ ‫ואחר זה ימי יוחנן ‫עד‬ אשר‬ נתן ידו אל ‬ הצדוקים, והזמן השני מתחלת ימי שלמינון עד אשר נתבטלה הסנהדרין בימי הורקנוס‪.‬‬
‬‫בזה‬ ‫דברי יאזעפוס ברורים ‬‫ויוצאים‬ לכל פרטיהם שהי׳ אז סנהדרין של‬ חכמי התורה, הם לבדם ואין לזר אתם, כמו שהננו מוצאים שם אצל יוחנן לפני‬ המאורע, ואצל שלמינון בימיה כמו שכבר נתבאר‪.‬‬
‫וכל יתר‬ הזמן בימי‬ ‫החשמונאים דהיינו מאז נתן יוחנן ידו אל הצדוקים‬ ובימי ינאי אחריו כבר נתבאר לנו כי כן יוצא גם מגמרא וממגלת תענית שרוב‬ ‫הזמן הזה הי׳ סנהדרין של צדוקים ככל פרטי הדברים בזה בדברינו על הצדוקים‪.‬‬
‫והנה יתאימו בכל זה המקורים יחד והנם גם משלימים זה את זה‪.‬‬
פרק ח"י‪.‬‬
‫וכל החלום אשר חלמו להם חוקרי העמים כי יש לכל זה סתירה בדברי ‬ יאזעפוס הוא כבר מזמן מאוחר היינו מסוף ימי הורקנוס, מהמסופר בדברי יאזעפוס‬ ‫במשפטו של הורדוס על מעשיו בארץ הגליל‪. ‬‬ ‫ועלינו לראות את טיב הסתירה הזאת אשר מצאו שם, אשר באמת אינה כי‬ ‫אם חסרון חקירה וחסרון הבנת כל הדבר‪.‬‬
‫והנה יאמר לנו קונען בעמוד 60:‬ "והננו באים אל דברי יאזעפוס, דבריו על הסנהדרין רחוקים מדברים ברורים‬ ‫עוד יותר מאשר בהידועים ודבריו חסרים ומקוטעים, אבל הנמצא שם יתאים לגמרי‬ ‫עם דברי הידועים (היינו נגד התלמוד), בפעם הראשון יבוא אצלו השם סנהדרין‬ — היינו בשם הזה ביחוד — באלטטי׳ ‪ ,XIV, 9, 3 — 5‬בשנת ‪ 47‬לספה״נ עוררו‬ ‫מעשי הורדוס בארץ הגליל את חמס גדולי העם, והם שמו את מכשול עונו לפני‬ הורקנוס אשר הי׳ כהן גדול ומושל‬ המדינה בעת ההיא, והוא אף כי נגד רצונו‬ העמיד את הורדוס לפני הסנהדרין, בהתאסף הכנסיה הזאת לא ערב איש את לבבו‬ ‫להציע משפטו, בבוא הורדוס שם עם צבא חיל מזוינים שומרים לראשו, עד אשר‬ ‫סאמעאס ( )‬ קם ודבר רתת עם המושל ועם הסנהדרין על אשר‬ ‫יגורו‬ מפני איש, ודבריו‬ ‫עשו רושם עמוק עד כי היו מוכנים לחייב את הורדוס‪,‬‬ ‫אבל‬ אך מפני זה דחה אז הורקנוס את גמר הדין ליום אחר, ויתן ידים להורדוס ‫להמלט, שני דברים יש‬ ‫כאן אשר‬ עלינו ‬‫לשום עליהם לב 1) כי הכהן הגדול‬ ‫והמושל הוא גם היושב ראש בסנהדרין, 2) סאמעאס אשר לפי דברי התלמוד הי׳‬ ‫הוא הנשיא איננו פה כי אם חבר הסנהדרין, כן הדבר שיש כאן ספק למי יכוין‬ ‫יאזעפוס בשם זה, וכפי הנראה טעה ויערבב שני אנשים יחד אשר שמותיהם דומים‬ ‫זה לזה‪ ,‬שמעיה ושמאי, אבל לתכלית‬ חקירתנו אין זה נוגע כי בשום אופן לא‬ יכיר כותב דברי הימים הזה — יהי׳ זה שמעיה כמו שנראה לי או שמאי — את‬ ‫המשרה הגבוהה אשר יתן לו התלמוד" אלה דבריו‪.‬‬
‫ואנחנו היינו רוצים לדעת אם כן הדבר כי קונען עצמו האמין שיש להמשפט‬ ‫הזה איזה ענין עם החקירה שאנו חוקרים עליה‪.‬‬
‫והלא גם אלו לא הי׳ בא זה בתוך דברי יאזעפוס ‬‫היינו‬ יודעים מעצמינו‬ ‫שבהכרח הי׳ שם באותו מעמד גם הורקנוס‪.‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫לפי שלא הי׳ לו דרך אחרת כי אם להמצא במקום המשפט‪.‬‬
‫א) הן בדברי יאזעפוס שם ‪ XIV, 9, 4‬נאמר‪:‬‬ "סעקסטוס נציב רומא ‫בסיריען במכתבו‬ להורקנוס דרש ממנו כי הורדוס‬ יהי׳ יוצא זכאי בדינו ואם לא ישמע הורקנוס אליו בזה מרה תהי׳ אחריתו‪.‬״‬
‫והנה הי׳ מוטל אז על הורקנוס למלאות שני הפכים יחד‪.‬‬
‫מצד אחד‬ למלאות את חפץ ראשי שלומי‬ ‫ישראל אשר לא הרפו ממנו‬ למסור את הורדוס למשפט, ולעשות משפט עמו ככל המפורש שם בדברי יאזעפוס‪:‬‬
"הורקנוס לא מצא מרגוע מאמותיהם של הנהרגים כי הם היו צובאות פתח‬ ‫בית המקדש, ובכל יום הפילו שם תחנתם ובקשתם בבכי ואנקה לדרוש דם נקי דם‬ ‫בניהם ואחיהם אשר שפך הורדוס ולהעמיד אותו בשער משפט‪.‬״‬
‫ומצד‬ השני הי' עליו‬ גם למלאות את חפץ הנציב בסוריא להציל את ‬ הורדוס מחרב המשפט‪.‬‬
וביותר כי זה הי׳ גם רצון הורקנוס עצמו כמו, שיאמר שם יאזעפוס‪:‬‬
"הורקנוס הי׳ מלא רצון מהמכתב הזה (של ‬סעקסטוס נציב סוריא) כי על ‫ידי‬ זה תמצא‬ ידו לשלח את ‬הורדוס‬ חפשי לנפשו מבלי אשר יענישו אותו הסנהדרין, כי אהב את הורדוס כבנו."
אבל איך תמצא ידו לשלחו לנפשו, והלא הנהו מוכרח להעמידו בדין‪.‬‬
‫והורקנוס ידע היטב את סנהדרי ישראל, כי מכיון שהוא מציגו בשער משפט‬ ‫הנה אין לפניהם לא משא פנים ולא מקח שוחד‪.‬‬
‫אף גם זאת ידע הורקנוס היטב כי אם יניח ידו עד שיוגמר הדין, כבר עבר‬ ‫המועד, כי‬ ממיתין אותו ביום ההוא, וכדברי המשנה במס׳ ערכין ד׳ ז׳‪.‬‬
‫ולשונו של הרמב״ם ז״ל בהלכות סנהדרין פרק י״ב הלכה ד׳ "משנגמר הדין‬ ‫אין משהין אותו אלא יהרג ביומו אפי׳ היתה עוברה אין ממתינין לה עד שתלד‪.‬״‬
ואיך הי׳ אפשר להורקנוס לעשות בהיות לפניו שני הפכים יחד, הנהו מוכרח להעמידו לפני הסנהדרין, ויחד עם זה להצילו מידם‪.‬‬
‫הלא דבר המובן מעצמו הוא שלא הי׳ לו דרך אחרת כי אם להיות בעצמו‬ ‫במקום המשפט, וכאשר יראה כי יתחייב בדין, לדחות את דבר המשפט ולתת לו‬ ‫ידים לברוח‪.‬‬
‫ב) ואמנם כי יפלא מאד איך לא הרגישו שגם בלא כל זה לא הי׳ שם‬ דרך אחרת כי אם אשר מושל המדינה ימצא גם הוא בבית המשפט‪.‬‬
‫הן הורדוס בעצת אביו‬ אנטיפטר‬ בא לירושלים בראש חילו, וגם בבית‬ המשפט בא עם חיל מזוינים שומרים לראשו‪.‬‬ ‫
והלא‬ לא‬ הביאם שמה להתפלל‬ ולשפוך‬ שיח כי אם להיות‬ ‫שומרים‬ לראשו, ואם יראו סכנה‬ קרובה יראו את זרועם הקשה ויוציאו את חרבם נגד כל‬ הקמים עליו‪.‬‬
‫ואיך הי׳ אפשר לדון משפטו ודינו אם‬ לא יהי' שם גם מושל המדינה, אשר השופטים יוכלו לחסות בצל ידו‪.‬‬
ושמאי עצמו בכל צדקתו הגדולה ויושר לבבו לא הי׳ יכול לדבר רתת עם‬ ‫השופטים על אשר‬ יחשו להציע‬ משפטו ודינו אם לא הי׳ שם הורקנוס‬ עמהם להגן עליהם לכל הפחות בבית המשפט, לבלי ימיטו עליהם רעה כרגע.
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שיד
‫ואין לנו בתורה כי השופטים מחויבים להעמיד עצמם בסכנה כזו, לדון את‬ ‫איש אשר הנם יודעים מראש כי אם יחייבוהו בדין יהרוג הוא אותם ולא הם אותו‪.‬‬
‫ויאזעפוס שם יאמר‪:‬‬ "הורדוס בא‬ ‫לירושלים, אבל עשה‬ ‫בעצת‬ אביו (אנטיפטר האדומי) אשר יעצו כי יבוא אל הורקנוס לא כאיש‬ פרטי כי אם בראש צבא חילו, אשר יגינו עליו וכו׳ כאשר בא הורדוס אל הסנהדרין בראש ‬צבא החיל המגינים עליו אחזה‬ רעדה את כל וכו׳‪.‬״‬
‫ואיזה דרך הי׳ במשפט כזה אשר אין על עפר משלו, איך הי' אפשר בלא‬ ‫מושל המדינה‪.‬‬
‫גם עתה כאשר בא גם הורקנוס לבית המשפט ‬‫בידעם עד כמה הנהו קשור‬ ‫בין זרועות‬ אנטיפטר ‫האדומי‬ ובניו לא בטח לבם למראה‬ בלהות כזאת ‫ורעדה‬ אחזתם עד אשר עודדם שמאי הזקן‪.‬‬
‫אבל‬ אילו היו עזובים לנפשם, עם צבא‬ ‫החיל הזה אשר יעופפו בחרבם ‫הקשה נגדם‪ ,‬הלא לא הי׳ אפשר‬ כלל לחשוב ‫בדבר‬ משפט, ולא הי' מקום גם לשבת בדבר המשפט המשונה הזה‪.‬‬ ‫
‫ובדברי‬ שמאי הזקן אשר דבר רתת נאמר‬ ‫מפורש "הורדוס וכו׳ הביא עו‬ צבא חיל מזוינים העוטרים אותו‬ למען אשר אם כפי‬ הדין נחייב‬ אותו אז יהרגו‬ את כולנו יחד".
‫ורק מפני כי הי׳ שם גם מושל המדינה הי׳ אפשר לשבת כסאות‬ למשפט‬ נפלא כזה‪.‬‬
‫ואחרי אשר חזק שמאי את לבבם הנה לא מצא הורקנוס הדרך איך להצילו‬ ‫מידם כי אם לדחות המשפט ולתת להורדוס ידים לברוח‪.‬‬
‫אבל אלו לא הי׳ הורקנוס‬ עצמו שם לא הי' אפשר ‬לא לבד להוציאו להורג, כי אם שלא הי׳ אפשר כלל לדון את דינו, אף‬ ‫כי לחייבו בדין, בין צבא‬ ‫חיל‬ מזוינים העומדים עליהם להומם ולכלותם‪.‬‬
‫ג) וכל החוקרים האלה לא ידעו גם את עיקר דבר המשפט הזה (ל"ז)‪.‬‬ ‫
אשר לא הי׳ כלל מתוך משפטי‬ התורה להסנהדרין, ככל דיני רוצח נפש, כי אם ממשפטי המדינה אשר אי אפשר לדון כי אם על פי המלך ומושל המדינה‪.‬‬
‫והדבר הזה הי׳ ממש כמשפטם ודינם של יועצי ינאי אשר יעצו לו לצלוב‬ ‫את השמנה מאות אנשים אשר נאמר שם אצל יאזעפוס‬ אלטטי' XIII, 16, 2:
"כל הארץ באה אל המנוחה רק הפרושים לא‬ נחו כי הם הרעישו‬ לפני‬ ‫המלכה להרשות להם לדון בדיני נפשות את יועצי אלכסנדר ינאי וכו׳‪.‬״‬ ‫
והדבר‬ ידוע כי אם יקום איש על רעהו‬ ורצחו נפש על‬ ‫סנהדרי ישראל‬ להעמידו במשפט, ודבר‬ אין לזה להמלך ומושל‬ ‫המדינה, ואינם צריכים על זה‬ רשיון מיוחד מהמלכות, והוא כן גם אצל כל האומות המתוקנות‪.‬‬
--------------
‫הערה (ל"ז) וכל כך הי' נעלם מהחוקרים האלה כל ענין דבר ‬הסופרים הזה עד שחשבו זה ככל דבר ‫משפט אדם פרטי הנידון על פי בית דין על מעשיו אשר עשה ככל ‬דין אדם פרטי, והביאו ראיה מזה ‪שאז כבר‬‬ ‫שב כח הבית דין שבירושלים גם על ארץ הגליל מבלי לדעת שאילו ‬הי׳ זה ענין משפט מכל דבר רוצח אדם ‬ ‫הנידון על פי בית דין לבד הי׳ נידון בארץ הגליל גם בשעה שהי' שם בירושלים כל הבית דין חגדול על‬ מקומו בכל תקפו וכבר נתבאר לנו זה לעיל בעמוד ‪.57‬‬
‫‪638‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫אבל כי יועצי ינאי אשר יעצו לו לצלוב את השמנה מאות אנשים לא הי׳‬ ‫אפשר לדונם רק על פי הסנהדרין במשפטי התורה אשר נאמרו על איש אשר‬ ‫יהרוג את חבירו בידו, אשר אך זה לבדו נאמר מפורש בתורה‪.‬‬
‫ואלה יועצי ינאי הי׳ דינם דברי המדינה להעמיד במשפט ארץ ועל פי דין‬ ‫התורה של ובערת הרע מקרבך‪.‬‬ ‫
ואחרי שעיקר משפטם ודינם בא רק מתוך משפטי המדינה בכללה ומשפטי‬ ‫המלוכה, כי על כן לא הי׳ אפשר לדון את יועצי ינאי כי אם ברשיון מיוחד מהמלכה‪.‬‬ ‫
וממש כן הי׳ גם דבר משפטו של הורדוס, כי הורדוס עצמו לא המית את‬ ‫חזקיה ואנשיו כי אם שהוא הי׳ המפקד צבא הלוחמים עמהם, ואחר זה גם חרץ‬ ‫משפטם על פי עצמו‪.‬‬
‫ומשפט כזה הוא רק ממשפטי המלוכה בהלכות מדינה להעמיד במשפט‬ ‫ארץ ככל דיני התורה בזה, וזה דורש רשיון מיוחד של מושל המדינה והסכמתו‪.‬‬ ‫
ויאזעפוס שם ‪ XIV, 9, 3‬אחרי אשר יספר כל מעשי הורדוס בהגליל‬ ‫והריגת חזקיה ואנשיו יאמר:‬ ‬
"כאשר ראו ראשי עם יהודה את כל כחם הגדול של אנטיפטר ובניו במדינה‬ ‫על פי הורקנוס ועל ידי אוצרות המדינה, המה לבם נגדם מאד, אנטיפטר כרת ברית‬ ‫עם באי כח הרומיים ויעורר את הורקנוס לשלוח להם כסף, אבל אנטיפטר לקח את‬ ‫הכסף אליו וישלח אותו אל הנציב הרומי בשמו ולא בשם הורקנוס, כאשר שמע‬ ‫זה הורקנוס לא חרה לו הדבר כלל כי אם שמח עוד על זה, אבל ראשי העם‬ ‫הם כבר ראו את כח ידם של אנטיפטר ובניו אשר יגדל מיום ליום וידעו היטב‬ ‫עד כמה ישאוף הורדוס לממשלה כי על כן הלכו אל הורקנוס, וידברו דבריהם‬ ‫נגד אנטיפטר ויהיו דבריהם להורקנוס, עד מתי תראה ולא תתבונן, והאם לא תכיר‬ ‫ולא תראה כי אנטיפטר ובניו כבר לקחו בידם כל מיתרי המדינה, ולך הניחו רק‬ ‫את שם מלך, אל תעצים עינך מראות כי גם אתה בעצמך הנך בסכנה וכו׳ אל‬ ‫תשלה את נפשך כי אנטיפטר ובניו הנם עושי דבריך, כי כל העם יראו בהם את‬ ‫המושלים עצמם, הורדוס הוציא את חזקיה ואנשיו להורגים, נגד כל דת ודין, כי‬ ‫החק יאסור להרוג בלא הסנהדרין גם את האיש אשר בודאי עבר עבירה טרם גמרו‬ ‫הסנהדרין דינו, ובכל זה גם לא שאל על זה הורדוס את פיך ויעש כן מעצמו, ועל ידי כל הדברים האלה שמע הורקנוס לקולם, וכי גם גדל כעסו על הורדוס‬ ‫על ידי אמותיהם של הנהרגים, כי הם הרבו תחנוניהם במקדש לפני המלך והעם, ‫להעמיד את הורדוס לפני הסנהדרין במשפט, כי על כן קרא הורקנוס את הורדוס‬ למשפט וכו׳."
‫מבואר הדבר ומפורש כי כל מקור המשפט הזה הי׳ לגמרי דבר מדיני, ואף‬ ‫כי הזכירו ראשי העם בדבריהם לפני הורקנוס גם את הדבר הזה מאת אשר הרג‬ ‫הורדוס את חזקיה ואנשיו הי׳ זה רק לראיה עד כמה הנם הם לבדם מושלי המדינה‬ ‫אשר לא ישימו לב להורקנוס כל עיקר ויהיו גם לרודפי הכלל‪.‬‬
‫וממשפט כזה אשר לא הי׳ ממשפטי הסנהדרין בעיקר דיני התורה, ולא הי׳‬ ‫יכול להיות כי אם על פי רשיון המושל ועל פי הסכמתו‪.‬‬
‫ממשפט כזה היוצא לגמרי מכללו, ואשר גם דבר אין לו עם משפטי התורה ‫המיוחדים להסנהדרין אשר שם באמת לא יתערב המושל ביחוד כל מאומה
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫ממשפט הזה ירצו החוקרים האלה להביא ראיה על הסנהדרין בכל דיני‬ ‫התורה, ומעשי יום ויום על פי משפט התורה, לאמר כי לא המופלא שבסנהדרין‬ ‫החכם הראשי בתורה ישב שם בראש כי אם המושל במדינה. ‬‬ ‫ולא הבינו דברים פשוטים כי גם דבר אין להמשפט הזה עם דבר הסנהדרין‬ ‫לבדם בהיות זה משפט אשר אין הסנהדרין עצמם יכולים לדון עליו בלא רשיון‬ ‫מיוחד מהמושל‪.‬‬
‫ויותר מזה כי גם אלו הי׳ זה לגמרי רק משפט הסנהדרין‪ ,‬ואלו הי׳ זה רק‬ ‫משפט איש אשר קם על רעהו והרגו, לא הי׳ אפשר לא לדונו ולא גם לשבת‬ ‫למשפט כי אם שיהי׳ שם גם המושל עמהם‪.‬‬
‫אחרי שהורדוס בא לירושלים לא כאיש פרטי כי אם בראש חיל צבא‬ ‫להפיל אימתה ופחד בירושלים, ויבוא בראש חילו המוכנים לקרב ולהרוג גם את‬ ‫הסנהדרין עצמם‪.‬ ‬
‫ולא שמו החוקרים האלה לב לעיקר דבר המשפט המשונה הזה כי גם כל‬ ‫אשר העמידו הורקנוס למשפט הסנהדרין הי׳ רק למראית עין, ובעצמו של דבר‬ ‫הי׳ דעתו מראש כי אם לא יועילו המוראים הגדולים אשר יפילו על השופטים‬ ‫על ידי צבא חיל מזוינים, אז ידחה את כל דבר המשפט לפני גמר דין, ויתן‬ ‫להורדוס לברוח לנפשו, ואיך הי׳ יכול לעשות כן אם לא יהי׳ שם בבית המשפט עצמו‪.‬‬
‫והרי גם אלו לא הי׳ הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי הורקנוס בא בעצמו‬ ‫לבית המשפט היינו יכולים להבין זה גם מעצמינו אחרי אשר לא הי׳ לפניו דרך‬ ‫אחרת בהמשפט הזה‪.‬ ‬
‫והטענה השניה אשר יטעון לו קוהנען, כי סאמעאס, אשר לפי דברי התלמוד‬ ‫הי׳ הוא הנשיא, איננו בזה כי אם חבר הסנהדרין‪.‬‬
‫כבר נתבאר בעמוד ‪ 40‬ולהלן כי טעו כולם ולא הי׳ זה שמעיה כי אם‬ ‫שמאי הזקן‪.‬‬
‫וכבר גם נתבאר לנו בעמוד ‪ 47‬כי טעה בזה קוהנען, ושמאי באמת לא הי׳‬ ‫נשיא מעולם, וגם משרת אב בית דין באה לו רק זמן רב אחר זה, היינו אחרי‬ ‫אשר כבר מלך הורדוס, ואחרי אשר נעשה הלל לנשיא ומנחם לאב בית דין, ואך‬ ‫אחר זה כשיצא מנחם נכנס שמאי ויהי לאב בית דין‪.‬‬
‫וכחמש עשרה שנה לפני זה בימי המעשה הזאת עם הורדוס אז לא לבד‬ ‫שלא הי׳ שמאי אב בית דין עוד, כי אם שגם לא הי׳ עוד מזקני הסנהדרין‪.‬‬
‫ומדברי יאזעפוס אלה הננו רואים ההיפוך ממה שחשבו החוקרים האלה שהרי‬ ‫אף שלא נתפרסמו שמותיהם של הסנהדרין אשר ישבו אז, אבל הנה נתפרסם שם‬ ‫אחד מהם, ונכירו מיד כי הנהו אחד מראשי חכמי התורה, והחוקרים האלה עצמם‬ ‫יודו בזה‪.‬ ‬
‫ומדוע זה לא נסו להראות לנו מקום אחר אצל יאזעפוס בכל הימים לפני‬ ‫ימי החשמונאים, או בהימים שאחרי המלחמה עד ימי המאורע עם יוחנן, כי יתפרסם‬ ‫לנו משם איש מתוך הסנהדרין אשר הנהו בודאי ממתנגדי הפרושים‪ ,‬צדוקי ואריס־‬ ‫טאקראטי ואחד האבירים‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו כי גם דבר שאי אפשר הוא שישבו שם יחד ראשי חכמי‬ ‫התורה עם הצדוקים למשפט, ואם הננו רואים שם את שמאי הזקן, עדות ברורה‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫היא זו מ‬י היו חביריו יתר הסנהדרין, וכל מי שקרא ושנה ויודע דרכו‬ של שמאי ‫הזקן יוכל לדעת גם ממנו לבד כי דבר שאי אפשר הוא שישב כסאות למשפט‬ ‫יחד עם צדוקים.
‫והננו רואים בזה עוד דבר גדול שגם אחרי ביטול הסנהדרין הגדולה, הי'‬ זה רק בנוגע לשמם וכחם הרשמי בעניני המדינה‪.‬‬
‫אבל כל דברי ריבות ומשפטים עמדו רק תחת פקודתם הם, וגם במשפט‬ ‫הורדוס, אשר הי׳ לגמרי יוצא מכללו, הנה האחד משופטיו אשר נתפרסם שמו ‫לפנינו הוא שמאי הזקן מראשי נושאי דגל התורה בימים ההם, ואשר מכל מה‬ שידענו עליו לא יוכל להיות ספק כלל כי לא ישב יחד עם צדוקים עוזבי תורה‬ ‫ומצוה או עם סתם מתנגדי הפרושים יהיו מי שיהיו כי אם עם חבירים מקשיבים‬ ‫חכמי התורה ראשי הדור‪.‬‬
פרק י״ט‪.‬‬
‫ועלינו לשום לב גם להטענה אשר המציאו להם מהידועים ומהמשפט‬ ‫המבואר שם‪.‬‬
‫והנה אין להמשפט הזה דבר עם החקירה על דבר בית דין הגדול, בידוע‬ ‫אשר משפטים כאלה דבר אין שם להבית דין הגדול‪.‬‬
‫וכבר כתב גם החכם גרעץ ח״ג עמוד ‪ 100‬בהערה "בהידועים נמסרו דברים‬ ‫ממשפט דיני נפשות וזה דבר אין לו עם הסנהדרין הגדולה״‪.‬‬ ‫
וקוהנען (עמוד ‪ (68‬בהביאו דבריו אלה ישיב ויאמר:‬‬ "Zu so willkurlichen Operationen berechtigt nichts in der Welt.‬״‬
‫ולא נתפלא על החוקרים מהעמים אשר כל דיני ישראל זרים להם כי יקראו‬ ‫וויללקיר לדברים פשוטים וידועים לכל‪.‬‬
‫אבל גם כל הדבר טעות כי לא הי׳ זה על ידי בית דין של ישראל כל‬ עיקר, גם לא על ידי סנהדרי קטנה של כ"ג‪. ‬‬ ‫ומתוך הסיפורים השונים אשר באו שם, אשר אין סגנון אחד דומה לחבירו, ‫הנה היותר קרוב הוא הבא ביאהזו‬ן ‪XVIII, 28‬: ‬
"ויוליכוהו מבית קייפא אל בית המשפט בעלות הבקר, והם לא באו‬ ‫לבית המשפט לבלי יטמאו ולא יוכלו לאכול את הפסח, ויצא פילטוס (הנציב‬ ‫הרומי) אליהם ויאמר מה וכו׳ ויאמר אליהם פילטוס קחו אותו אתם ושפטהו על‬ ‫פי תורתכם ויאמרו אליו היהודים אין לנו כח להמית נפש אדם וכו' וישב פילטוס‬ אל בית המשפט."
‫והדברים האלה "אין לנו כח להמית נפש אדם" יתאימו יחד עם הידוע לכל‬ ‫ובא בכמה מקומות בגמ׳ (ועי׳ במס׳ שבת ד׳ ט״ו) כי ארבעים שנה עד שלא חרב‬ הבית בטלו דיני נפשות‪.‬‬
‫ובסוף הדברים מזה (שם ‪ (XIX, 13‬נאמר "כאשר שמע פילטוס את הדכרים‬ ‫האלה וכו׳ וישב על כסא המשפט וכו׳ אז נתנו בידם לצלב אותו וכו'".‬‬
‫ומבואר שגם דבר אין להחקירה הזאת עם המשפט הזה‪.‬‬ ‫וכל מה שבא במקומות שונים הוא רק בנוגע להעסק בזה אבל לא להמשפט עצמו‪.‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שטו‬
‫וקונען יאמר שם עוד בעמוד 58:‬ "היושב ראש בסנהדרין הי' לפי דבר הידועים הכהן הגדול וכו' והדבר יוצא‬ ‫ברור משם כי [מילה ביונית] ‫נהג הנשיאות הראשית‬ בהסנהדרין והוא קרא אותם להתאסף יחד (‪ (Act. 5, 21‬והוא גם שאל‬ מהנאשמים (C. 5, 28; 7, 1)״‬ אלה דבריו‪.
‫אבל לא התבונן קונען כלל בענין הדברים שם ‪Act. 5, 21‬.‬
‫וכבר‬ הרגיש גם שירער בסתירת הדברים לפי‬ דרכם והבנתם את השמות‬ האלה, ובח"ב עמוד ‪ 196‬הערה ‪ 16‬יאמר שירער:‬ "כדבר פלא הם הדברים ‪ Act. 5, 21‬אשר בא שם ‬
ואחרי אשר זה ודאי כי הבנת השמות‬ ‫האלה [מילה ביונית] ‬והמלה [מילה ביונית] אחת היא, כי על כן אי אפשר לכוין דבריו‬ ‫כי אם באחת משני הדרכים או לאמר שמלת ‪ xai‬היא רק ביאור, או שהכותב הזה‬ ‫טעה וחשב את הסנהדרין לכונה יותר מצומצמת‬ ‫מגערוסיא וכונתו ‪das Syned -‬‬ r‪ium und uberhaupt alle Aeltesten des Volkes (Israel). Letzteres‬‬ ‪ ist das Naturlichere‬אלה דבריו‪.‬‬ ‫
והנה הוכרח גם שירער להודות שהעיקר הוא שהכותב טעה וגערוסיא הנאמר‬ ‫אצלו אין כונתו כלל‬ ‫להכנסיה‬ הכוללת‬ היחידה כמו שאנחנו‬ ‫מבינים זה, כי אם‬ שהוא כיון בזה לזקנים בכלל‪.‬‬
‫אבל ממש‬ כן הוא גם בהשם סנהדרין שאין הכונה אצלם בזה‬ ‫להכנסיה‬ הכוללת, כי אם שיקראו כן ליחידים בעלי משרה או פקודה, או גם שופטים יחידים‬ יהיו מה שיהיו כל שהנם בעלי פקידות, ואין הכונה כלל להכנסיה הכוללת אשר‬ ‫אנו דנים עליה‪.‬‬
‫ונעלמה מכולם יחד הכונה בזה המבוארת ממקום אחר‪.‬‬ ‫
והנה גם‬ ‫קונען‬ גם שירער עשו להם ציונים מכל‬ ‫המקומות אשר הוזכרו‬ שם סנהדרין וציינו אותם לפני הקורא, אבל לא התבוננו לראות הנאמר שם‪.‬‬ ‫כי כבר בהציון הראשון מתיא ‪ V, 22‬נאמר:
‫‪"‬שמעתם את‬ אשר נאמר‬ לקדמונים לא תרצח והאיש אשר ‬ירצח ‫ינתן‬ למשפט בפלילים, ואני אומר לכם המתעבר באחיו ינתן למשפט בפלילים, והקורא‬ ‫לחבירו ריקה ינתן בידי הסנהדרין, ואם נבל יקרא לו יפול באש גיהנם."
‫והאם אפשר לחשוב‬ שיש לזה ענין עם הבית דין הגדול של כל ישראל‪,‬‬ או אפי׳ עם סנהדרין של כ"ג, סנהדרי קטנה. ‬
‫ומי לא ידע כי לא לבד אצל בני ישראל ומשפטי התורה, כי אם גם אצל‬ ‫כל העמים כולם, "הקורא לחבירו ריקה" לא ינתן בידי השופטים ‬היותר גבוהים אשר לכל‬ המדינה‪ ,‬וגם לא יובא לפני בית משפט כללי, משפטו ודינו מסור רק‬ ‫בידי אחד מבעלי המשרה או לשופט יחידי, ולכל היותר לשלשה שופטים‪.‬‬
‫ומבואר‬ הדבר‬ ומבורר לפנינו כי‬ ‫סנהדרין יאמר‬ ‫להם גם ליחידים נושאי‬ משרה או איזה בעלי ‬‫פקידות, או לאיזה שופט יהי׳ מי שיהי׳, ואין דבריהם ענין‬ עם הכנסיה הכוללת. ‬
‫ועלינו להעיר גם על יסוד הטעות הכולל אשר על ידו נסתבכו כל החוקרים‬ ‫האלה בחקירה זו‪.‬‬
‫‪632‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫כי מפני שראו לפניהם אשר בימי אלכסנדר ינאי הי׳ שם יד הצדוקים בכל‬ ‫משלה וגם הסנהדרין היתה מהם, וכן ראו לפניהם כי בסוף ימי הבית כאשר הרימו‬ הצדוקים עוד הפעם ראש, ועל ידי אשר חלקו שלל עם נציבי ‫רומא, שלחו ידם‬ ‬בכל, וגם עשו להם סנהדרין משלהם‪.
ולהיפך ראו‬ ‫הם עצמם ומצאו לפניהם בכל שאר‬ הזמנים את הפרושים‬ בהסנהדרין‪.‬‬ ‫
ועל כן תחת להבין ולדעת שהנם זמנים שונים, אשר דבר אין לזה עם זה‪.‬‬
‫באו הם וערבבו סדרי המעשים השונים והזמנים השונים הכל יחד ויאמרו כי‬ ‫היו שם בהסנהדרין גם פרושים גם צדוקים יחד‪.‬‬
‫ובמצאם עוד‬ בהזכרונות‬ ‫ההם על דבר הצדוקים בימי תקפם וגבורתם כי‬ ‫הראו נחת זרועם וכי עמדו על דעתם ביד חזקה וזרוע נטויה‪.‬‬ ‫
כי על כן החליטו‬ אשר אף כי הוכרחו‬ ‫הצדוקים אז לתת איזה‬ מקומות מושב גם להפרושים, אבל הסנהדרין היתה מהצדוקים‪.‬‬
‫וכל זה בא להם רק מפני כי דברי ימינו היו מכוסים בערפל, וסדרי זמנים‬ ‫וסדרי מעשים לא שמשו שם כל מאומה‪.‬‬ ‫
‫אבל כל דברי‬ החוקרים האלה ‬‫יחד אינם כי אם דברי‬ טעות, ומעולם לא‬ היתה שם סנהדרין של חכמי התורה והצדוקים יחד, וכבר גם נתבאר לנו שהוא גם‬ ‫דבר שאי אפשר להיות בשום אופן‪.‬‬ ‫
‫וזה‬ שנמצא שהי' שם גם סנהדרין של צדוקים היינו שהיתה בזמן ההוא סנהדרין שהיתה ‫כולה‬ מהצדוקים, והי׳ כל זה בשני ‬‫זמנים מיוחדים, בפעם‬ הראשון מסוף ימי יוחנן מאז נתן ידו אל הצדוקים ובימי אריסטובלוס בנו, ונמשך‬ ‫לראשית ימי ינאי, ואף כי אז נתבטל הדבר על ידי תחבולות שמעון בן שטח, ‫הנה כאשר אחר זה הכירו הצדוקים כי זה יזיק להם דחו לכל חכמי התורה ורדפו‬ ‫אותם בחרב נוקמת ונמשך כן עד סוף ימי ינאי, עד אשר מלכה שלמינון‪.‬‬
‫אבל מאז מלכה שלמינון שבו כל הסדרים למקומם, והבית דין הגדול של‬ ‫כל ישראל למקומו, ויהי עוד הפעם ככל אשר הי׳ לפני ימי המאורע בסוף ימי יוהנן‪.‬‬
‫וכל זה נמשך ובא כן עד הזמן שלפני החרבן בומי נציבי‬ רומא, כי אף‬ אשר בזמן קרוב אחרי מות שלמינון בטל אנטיפטר האדומי על ידי נאביניוס שר‬ ‫צבא רומא את הבית דין הגדול הכללי‪.‬‬
אבל גם אז מכיון שלא נרדפו חכמי התורה ביחוד, ומכיון שלא היתה שם‬ ‫כנסיה אחרת של הצדוקים עשו חכמי התורה ככל אשר הי׳ לפני זה ובפרט כאשר‬ ‫הצליח להם להושיב את הלל לנשיא תחת השם ראש מתיבתא‪.‬‬
‫לפי שכחם הגדול של חכמי התורה על כל העם, איננו דורש לא שם רשמי‬ ‫ולא כנסיה רשמית‬ ‫תחת שם זה, וגם מתוך סדרי בית המתיבתא הי' דבריהם ‫נשמרים ונעשים, ופעמים רבות גם הצליח בידם ‬גם תוך הזמן הזה להשיב לזמן‬ ‫קצר גם כבוד מקומם בלשכת הגזית‪.‬‬
‫וכל זה בנוגע‬ להמעשים של הבית דין הגדול, אבל בנוגע ‬לסנהדרי קטנה ‫שבכל עיר ועיר ובנוגע‬ לדון ולהורות כל זה לא נתבטל‬ ולא‬ נשתנה גם אחרי‬ ביטול הבית דין הגדול, ויהי הכל רק על ידי חכמי התורה‪.‬‬ ‫
אבל בימי נציבי רומא לפני‬ החרבן, אז שבו הצדוקים וה‬רימו ראש באופן‬
‫שיז‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫‬‫נורא מאד, רק שלא העיזו עתה לשוב‬ ‫ולרדוף את חכמי התורה כי לא הי׳ זה ענין לפני הרומיים, אבל לבד זה שבו לכל דרכם בימי ינאי‪.‬‬
‫ואז באה ממשלת הכהנים הגדולים הצדוקים, ואם כי לא היו מושלים בדרך‬ ‫רשמי, משלו על ידי אשר עשו חוזה עם אגריפס השני‬ וחלקו שלל עם הנציב‬ הרומי, ובימים ההם הי' גם כל דבר הסנהדרין רק על ידם‪.‬ ‬
‫והן דברי המשנה במס׳ סנהדרין ד׳ נ"ב:‬ "אמר ר׳ אלעזר‬ בר׳ צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי‬ ‫זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא הי׳ בית דין של אותה שעה בקי״ ובגמ׳ שם‬ ‫על זה ״אמר רב יוסף בית דין של צדוקים הוה".‬‬
‫וזה הי׳ בימי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק‬ עצמו וכמו שבא יותר מפורש בלשון הברייתא שם והוא מתוספתא פ״ט:‬‬ ‫״אמר ר׳ אלעזר בר' צדוק ‫זכרוני‬ ‫כשהייתי‬ תינוק‬ ומורכב על כתיפו של‬ ‫אבא והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה" (וע"ש בגמ׳)‪.‬‬
‫והן גם דברי יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XX, 9, 1‬על הזמן הזה עצמו:‬
‫״אז הוריד‬ ‫אגריפס (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה, ויעלה על‬ מקומו את חנן בן חנן. חנן האב הי' לו חמשה בנים אשר כלם היו כהנים גדולים‬ ‫אחרי אשר כבר הי׳‬ אביהם עצמו כהן גדול. חנן זה בן חנן הי׳ איש קשה מצור‪,‬‬ ‫איש אשר לא ישוב מפני כל, וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל ובהיותו מכת‬‫ הצדוקים‬ אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי' משפט קשה יותר‬ מכל‬ שאר‬ ‫היהודים, ולמלאות חפצו אסף לו סנהדרין למשפט וכו׳."‬
‫ואף כי ראשי העם שלחו‬ ‫מלאכים אל אגריפס להתחנן לפניו להעביר את‬ ‫כל רעת חנן ומיראתם ממנו‬ הוכרחו לשלוח המלאכים חרש, וכן שלחו גם אל ‫הנציב‬ הרומי‬ החדש, והוא מלא בקשתם, הנה הוסר רק למראית עין, ולא הועיל‬ ‫מאומה להיטיב מעמד הארץ, ויאזעפוס יאמר מיד אחר זה:‬
‫״אלבינוס נתן‬ לבו לבקשתם וכו׳ אבל חנן זה התחזק גם הוא ויעלה מעלה‬ ‫מעלה אצל כל בני בריתו העוטרים אותו כי הוא ידע היטיב איך להשתמש בכסף‬ וידע איך לקנות לו לבב‬ אלבינוס בשוחד, ובכל יום ויום התחזק דבר אהבתם, ‫ובדרך זה (של שוחד כסף) קנה לו גם את לבב הכהן הגדול המשמש תחתיו‬ (יהושע בן דומנאי חבירו צדוקי כמוהו), ועבדיו עושי רצונו רדו על ידו, והם ידעו‬ ‫איך להתקשר עם זולת לבני אדם וכו׳ וכל אשר הרהיב בנפשו לעמוד כנגדם קבל‬ ‫מהם מכות חדרי‬ בטן, וכן עשו גם יתר הכהנים הגדולים כי לא הי׳ אז מי‬ אשר יעמוד כנגדם‪.‬״‬
‫וכן יאמר שם יאזעפוס לפני זה אלטטי׳ ‪:XX, 8, 8‬‬ ‫״אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים במלחמה וקטטה עם הכהנים‬ ‫ועם נכבדי ירושלים, כל אחד מהם (מהכהנים הגדולים האלה) עמד בראש‬ ‫חבר פוחזים ומריבי עם ובכל מקום אשר נפגשו יחד סקלו באבנים ויקראו לריב‬ ‫ולא נמצא עוצר בעם אשר יתן עליהם בקולו וישם מתג בפיהם (בהיותם יחד עם‬ נציבי רומא)‪.‬״‬ ‫
כי שבו לכל דרכם בימי המתיונים להשתרר על עמם על ידי עריצי גוים‪,‬‬
‫‪634‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫וכאשר עשו אז מעשיהם על ידי היונים מושלי הארץ אז, עשו כן עתה על ידי ‫הרומיים מושלי הארץ עתה.
‫והן גם דברי אבא שאול בן בטנית משום ‬אבא יוסף בן חנין (בפסחים ד'‬ ‫נ"ז) "אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן (ממקלותיהם אלה ‬ורומח) אוי לי מבית‬ ‫חנן אוי לי מלחישתן (על הטובים בעם לפני נציב רומא) אוי לי מבית קתרוס אוי‬ ‫לי מקולמוסם (לפני שרי רומא)."‬‬
‫ובזמן ההוא עד‬ ‫החרבן באמת היו אלה ‬לכל לראש, ויהיו גם לסנהדרין‬ וישובו‬ לכל דרכם הרעה בימי ‬‫אלכסנדר ינאי, ובדברים רבים גם לכל מעשיהם‬ על פי‬ ‫דרכם בימי‬ המתיונים הראשונים אבותיהם, אשר לא נטו מדרכם בעיקרי ‬ יסודותיהם כל מאומה. ‬
‫ורק על ידי מה שמצאו חוקרי העמים על שני הזמנים האלה של ימי ינאי‬ ואחר זה בהימים הקרובים להחרבן, ומתוך מה ‬שמצאו בספריהם על הזמן היותר ‫אחרון שלפני‬ החרבן, ודבר הכהנים הגדולים בימים ההם, וכל דבר הצדוקים אשר‬ הוזכרו אז, על ידי כל זה טעו וערבבו את כל הזמנים מראשית ימי הבית ‫השני‬ עד סופו‪.‬‬
‫ואמנם כן כי במשנה ובגמ' לא כחדו מאתנו דבר, וככל אשר נודע משם כי‬ ‫בכל הזמנים‬ ‫הי׳ הבית דין הגדול בפרט‬ וכל בתי הסנהדרין בכלל רק מחכמי התורה, אף כן נודע משם כי בשני ‫הזמנים השונים האלה והם מסוף ימי יוחנן‬ ‫ובימי ינאי, וכן בסוף ימי הבית, אז ישבו הצדוקים בסנהדרין‪.‬‬
‫כי בהיות משוש‬ ‫דרכם רק האמת‬ ‫לאמיתו מסרו לנו כל דבר כמו שהוא‬ ‫וכמו שהי'.‬‬
‫פרק כ‪.‬‬
‫והמאסף לכל המחנות בין חוקרי ‫העמים שירער‬ בספרו ח"ב עמוד ‪— 205‬‬ ‫‪ 204‬אשר הרכיב כל טענות חוקרי העמים יחד יאמר‪:‬‬
"בהמקומות המעטים אשר באו בדברי יאזעפוס ממושב הסנהדרין נמצא שם‬ ‫תמיד את הכהן הגדול‬ יושב ‫בראש, כן הוא בשנת ‪ 47‬לפני מספה"נ נמצא את‬ הורקנוס השני אלטטי' ‪ XIV, 9, 3‬וכן בשנת ‪ 62‬למסה"נ חנן הבן אלטטי' ‪XX, 9, 1‬‬ ‫וכו׳ וכי המחברים מהטראדיטיאן של הראביננער (המשנה והגמ')‬ כי היו ראשי ‫הסנהדרין, לא היו זה, נראה באור בהיר על ידי זה כי האנשים האלה בכל מקום‬ ‫אשר יוזכרו אצל יאזעפוס ובהידועים תמיד יוזכרו שם רק כחבירים פרטים מהסנהדרין, כן הוא עם שמעיה בימי הורקנוס השני ‬‫אלטטי' ‪ , XIV, 9, 3‬גמליאל הראשון‬ (רבן גמליאל הזקן) בימי השלוחים ‪ , Act. 5, 34, 27‬שמעון בן גמליאל‬ בימי‬ ‫המלחמה ‪Vita 38‬" אלה דבריו‪.‬‬
‫והחכם קראכמאל הזקן אשר ימדוד את פסיעותיו רק אחרי מה שראה לחוקרי‬ ‫העמים לפניו יאמר גם הוא במורה נבוכי הזמן שער י״ג עמוד ‪186‬:‬ "ומחבורי‬ ‫יוסף הכהן גם מסופרים‬ אחרים מזמן‬ הקדום ההוא (האונגליים)‬ נראה ברור שבכל סנהדרי גדולה המקובצת לעתים עכ"פ בעיקרה מזקני שני‬ הבתים היה‬ תמיד‬ לראש‬ הוועד‬ הכהן‬ הגדול שבאותו הזמן, והגם‬
‫שיח
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שהוזכרו‬ ‫בחיבורים הנזכרים שמעיה‬ ‫ואבטליון רבן גמליאל הזקן רבן שמעון בנו‬ הנהרג בשעת החרבן, ואולי גם הלל ושמאי והוזכרו באמת לראשי המורים ומכובדים‬ ‫גדולים בעם אולם בשם נשיא או כינוי מיוחד זולתו לא נזכרו״ אלה דבריו‪.‬‬ ‫
והנה אף כי הוא בא בדבריו אלה‬ ‫להכחיש לא לבד את המשנה‬ ‫והגמרא‪,‬‬ ‫כי אם גם הדברים היותר‬ ‫ידועים ומפורסמים באומה, בכל זה הרשה לו גם לבלי‬ ‫לציין לפני הקורא היכן מצא כן בדברי יאזעפוס‪.‬‬ ‫
וטוב‬ ממנו‬ עשה ‫שירער כי הראה‬ לכל את המציאה אשר מצאו כולם בדברי יאזעפוס, והן הדברים אצל הורקנוס במשפט הורדוס, והדברים על חנן‬ הצדוקי.
אבל כמה‬ מיעוט חקירה צריך להדברים האלה וכמה מיעוט התבוננות‬ ‫בהדברים עצמם דרוש לזה עד כדי להביא שתי ראיות שדופות קדים כאלה‬ להכריע בהן דבר מראה פני הבית דין הגדול בכל ימי הבית השני‪.‬‬
‫והנה גם העידו‬ עדות שקר שבמשפט הורדוס מפורש‬ אצל יאזעפוס כי‬ הורקנוס ישב בראש הסנהדרין‪.‬‬
‫אבל אין שם גם רמז מזה בכל דברי יאזעפוס כי הורקנוס ישב שם בתור‬ אחד מהכנסיה הזאת, ובתור יושב ראש מהכנסיה הזאת עצמה‪. ‬‬ ‫כל מה שבא שם בתוך הסיפור הזה הוא רק זאת שהורקנוס נמצא שם בבית‬ המשפט ‬‫וכאשר ראה כי‬ ‫הסנהדרין‬ מוכנים לגמור דינו של הורדוס למיתה, דחה הוא בתור מושל הארץ את סוף חקירת המשפט על יום מחר, ולהורדוס נתן ידים‬ ‫להמלט‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות כי לא הבינו דברים פשוטים, כי דבר אין להמשפט‬ ‫הזה עם כל משפטי הסנהדרין לאנשים פרטים‪.‬‬
ואיך לא הבינו כי במשפט‬ הנפלא הזה אשר לא הי׳ על עפר משלו, ולא‬ נמצא דוגמתו בכל דברי ימי עולם (ככל אשר נתבאר בפרק ח"י) הי׳ הכרח גמור‬ ‫שיהי׳ שם בבית המשפט גם הורקנוס עצמו‪.‬‬ ‫
ואיך הי׳ אפשר שלא יהי׳ הוא עצמו‬ ‫בבית‬ ‫המשפט‬ ‫אחרי אשר הוכרח‬ להעמידו בדין להרגיע ולמלאות‬ חפץ כל העם, וידע היטב כי הסנהדרין יחייבו‬ אותו בדין ויומת עוד ביום ההוא, והוא ירצה להצילו מידם, ככל חפץ אנטיפטר אבי‬ ‫הורדוס אשר הי' כמלך הארץ, ועל פי חפץ הנציב‬ הרומי אשר‬ הזהירו, ועל פי‬ חפצו הוא עצמו‪.‬‬
‫ואיך הי׳ אפשר שלא יהי׳ הוא עצמו בבית המשפט, אחרי אשר אנטיפטר‬ והורדוס לא האמינו כי יהי׳ לאל ידו להצילו מיד הסנהדרין בעמדו לפניהם למשפט, ‫והורדוס בא לשם בראש חילו אשר היו מוכנים לכל רמז אשר יתן להם לקום‬ ולהרוג את‬ ‫הסנהדרין, והורקנוס הי׳ אין אונים למנעם מזה, והלא ידע כי תרעש‬ ותרגז הארץ ממעשים נוראים כאלה‪.‬‬ ‫
אבל הוא בא לשם בתור מושל‬ ‫המדינה, ולא בתור ראש הסנהדרין, אשר‬ גם דבר לא הי׳ לו בזה‪.‬‬
והנה הביאו להם עוד ראיה שניה מדברי יאזעפוס על חנן בן חנן אשר בסוף‬ ‫ימי הבית כאשר היתה עוד הפעם יד הצדוקים רוממה וידם בכל אסף לו סנהדרין‬ ‫של צדוקים (כמו שהוא גם במשנה סנהדרין ד׳ נ״ב על הזמן ההוא) ויעשו להם‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
משפטים על פי דרכם והוא ישב שם ראש עד כי ראשי העם שלחו שלוחים אל‬ נציב רומא להסיר מהם את הנגע הזה‪.‬‬
‫ומתוך מה שקרה שם בימי המהומות לפני ימי החרבן, אשר באמת מפורש‬ ‫גם במשנה ובגמ׳ כי הי׳ אז סנהדרין של‬ ‫צדוקים, יביאו‬ הם לראיה על כל מה‬ שהי׳ שם בכל ימי הבית השני מראשו עד סופו‪.‬‬
‫ומענין הזה עצמו הנם כל הציונים אשר‬ ‫הביא שם שירער‬ מתוך הנמצא‬ אצל הידועים על הזמן האחרון הזה, ומהאמור שם מהתערבות הכהן הגדול קייפא‬ בדבר העסק אשר הכנסיה ‫מסנהדרי ישראל לא התערבה שם כל עיקר בהמשפט‬ ‫עצמו ואשר גם מפורש שם כי הי׳ זה אצל קייפא בביתו, ודבר חנן והצדוקים שם‬ ‫בזמן היותר אחרון, היינו בהזמן אשר מפורש בגמ׳ כי הי׳ אז סנהדרין של צדוקים‪.‬‬
‫ואמנם כי בחפזם ללכת לא ראו ולא‬ הרגישו כי כל הדבר ‬מענין חנן בן חנן אצל‬ ‫יאזעפוס היא ראיה גמורה נגד כל דבריהם עד‬ שאם שמו לב לדברי יאזעפוס מכל דבר המעשה הזה היו יכולים להכיר משם לבד את כל טעותם‪.‬‬
‫כי הנה דברי יאועפוס מזה באלטטי׳ ‪ XX, 9, 1‬הם‪:‬‬ ‫
"אז הוריד‬ אגריפס (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה ‫הגדולה ויעלה על‬ מקומו את חנן בן חנן. חנן האב וכו' וחנן זה הי׳ איש קשה מצור, איש אשר לא‬ ‫ישוב מפני כל, וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל, ובהיותו מכת הצדוקים‬ אשר כבר הזכרנו‬ כי‬ משפטם‬ ‫הי׳ משפט קשה יותר מכל ‬ שאר היהודים, ולמלאות חפצו בחר לו סנהדרין וכו׳ אז שלחו טובי העם‬ (שומרי תורה ומצוה בלשונו של יאזעפוס) שלוחים חרש אל אגריפס וכו׳ ושלוחים‬ ‫אחרים הלכו אל אלבינוס אשר בא מאלכסנדריא לפגוע אותו בדרכו ויאשימו את‬ ‫חנן, כי בלא רשות‬ אלבינוס לא הי' לו לחנן לאסוף סנהדרין ו‫אלבינוס‬ קיים‬ דבריהם וכו׳ ואגריפס הוריד את חנן ממשמרתו וכו׳‪.‬״‬ ‫
והנה כבר‬ הסכימו כל החוקרים כי המשפט‬ הפרטי אשר בא שם בדברי‬ יאזעפוס הוא רק הוספה מאוחרת והוא גם דבר שאין צריך חקירה כלל ומובן מעצמו‪.‬‬ ‫
וכל התרגשות‬ ‫העם וכל השתדלותם הגדולה עד ששלחו גם מלאכים חרש‬ אל אגריפס הי׳ מפני שחנן ובני חבורתו הראו את תוקף הזרוע לכל העם, וייסרום‬ למשפט קשה ככל דרכי הצדוקים לטובתם ולהנאתם‪.‬‬
‫והדבר ידוע כי בישיבת הסנהדרין אין היושב ראש בעצמו יכול לעשות‬ לבדו כל מאומה, והכל תלוי‬ בהכרעת רוב הסנהדרין ככל דין התורה אחרי רבים‬ ‫להטות‪. ‬‬ ‫ועל כן הנה הדבר מבואר מעצמו שכל חביריו היו מהצדוקים מתי סודו ‬‫אשר על‬ פיהם עשה‬ מה שעשה עד כי היו יחד נוראים על כי סביבם, ותהי השתדלות כל העם גדולה גם אצל אגריפס גם אצל אלבינוס ‬להסיר מהם את המות הזה.
וזה הוא‬ ‫באמת‬ ‫ענין דברי יאזעפוס אשר הקדים לפני כל‬ הסיפור הזה ‫״ובהיותו‬ מכת הצדוקים אשר כבר הזכרנו כי משפטם הי׳ משפט קשה יותר מכל‬ ‫שאר היהודים".‬ ‬
‫והיינו שהוא הי׳ כן ומתי סודו הסנהדרין אשר אסף מבני ‬‫חבורתו הצדוקים‬ ואשר על ידי‬ כולם יחד יצאו‬ המשפטים האלה, אשר‬ כל‬ העם רגזו תחתיהם‬
‫שיט‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‬ ‫והעמידו‬ ‫עצמם גם בסכנה ושלחו מלאכים חרש‬ לאגריפס, ומלאכים לאלבינוס לפגוע אותו בדרכו‪.‬‬
‫ומבואר הדבר שכל זה הי׳ אז חדשה ‬‫נוראה, עד כי העם חפשו תחבולות‬ ‫איך להנצל מהם‪.‬ ‬
‫והנה לא הרגישו כל החוקרים האלה בכל זה כל מאומה, ויבואו ויאמרו כי‬ ‫כן הי׳ גם בכל ימי הבית השני סנהדרין של אריסטאקראטים צדוקים וכהן גדול‬ אריסטאקראטי עומד בראשם, וכי גם לא נשתנה עיקר הדבר עד החרבן‪.‬‬
‫אבל אם כן הלא לא הי׳ בזה דבר חדש, כי הלא כן הי׳ גם בכל‬ העתים ‫ובכל הזמנים‪.‬‬
‫ומה ענין לדברי יאזעפוס במקום הזה ולכל ההקדמה אשר הקדים כי משפטם‬ ‫של הצדוקים הוא משפט קשה יותר מכל שאר היהודים‪.‬‬
אבל הלא‬ במשפטם ודינם של חנן ומתי‬ סודו האריסטאקראטים הצדוקים‬ נהגו כל הסנהדרין עד היום בהיות הם ורק הם עומדים בראש הסנהדרין מימי עולם‬ ‫ושנים קדמוניות, ככל חלומם של החוקרים האלה.
‫ומה‬ זה התרגש‬ ‫פתאום כל העם, הלא המשפטים והדינים האלה הי׳ נהוגים‬ ביניהם מאז‬ ‫ומעולם, ואם הי׳ שם איזה זמן מימי שלמינון ואילך כי גם חכמי ‬ ‫התורה דחקו‬ ונכנסו‬ והשיגו איזה‬ ‫מושבות שם, הלא יודעים הם החוקרים האלה‬ לאמר לנו שגם אז לא נשתנה‬ יסוד הדבר וצורתו, אשר‬ האריסטאקראטים עמדו‬ שם בראש, ויהיו הם העיקר‪.‬‬
ולהיפך אם מדברי יאזעפוס אלה הננו רואים כי משפטם ודינם של הסנהדרין‬ ‫עד אז‬ הי׳ על פי דבר‬ ‫חכמי התורה, או בלשונו של יאזעפוס ככל דבר שאר‬ כל היהודים, ולא כהאריסטאקראטים הצדוקים‪.‬‬
‫הלא מזה עצמו הדבר מבואר כי בכל הזמנים עמדו שם בראש ראשי חכמי‬ ‫התורה ודבר חנן ובני חבורתו הי׳ לגמרי דבר חדש עתה‪.‬‬
‫והרי גם אלו הי׳ נדרש לנו ראיות על זה שבכל יתר הזמנים ובשעה שהיו‬ ‫שם השנים כתקונן היתה הסנהדרין רק מחכמי התורה, ובראשם עמדו חכמי התורה, הי׳ המקום הזה מדברי יאזעפוס יכול לבוא בין הראיות הגדולות להכריע הדבר‪.‬‬
‫והנה נתהפכו להם הדברים עד שיביאו דברי יאזעפוס אלה לראיה גדולה כי­‬ מימי עולם הי׳ רק הכהן הגדול הצדוקי האריסטאקראטי עמד בראש הסנהדרין, וכי‬ ‫הסנהדרין עצמה היתה בעיקרה רק מאלה, ויבואו‬ להכריע את הדבר על כל ימי הבית השני על ידי דברי‬ יאזעפוס‬ במשפט‬ ‫הורדוס ‬‫ודבריו‬ ממעשי חנן בן חנן‬ ‫וכל אגפיו‪.‬‬
‫וקוהנען גם הוא בעמוד ‪ 60‬אחרי הביאו את ראיתם הגדולה ממשפט הורדוס‬ ‫ודבר הורקנוס, אשר כבר נתבאר כי טעו ולא הבינו ענין הדברים יוסיף לאמר‪:‬‬
"והראיה הזאת איננה עומדת יחידה, ואליה יחובר את אשר לפי דברי יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪ XX, 9, 1‬השתמש חנן הכהן הגדול‬ בהזמן אשר הי' בין מות‬ ‫הנציב‬ פעסטוס לבין ביאת אלבינוס לזה ויאסוף סנהדרין וישפוט וכו׳ כן הדבר כי האשימו‬ ‫אותו לפני‬ אלבינוס והוא כעס עליו על זה, וגם הורד ממשמרתו על ידי אגריפס‬ ‫אבל אשמתו לא היתה על מה שקרא אסיפה מסנהדרין כי אם על אשר עשה זה‬ ‫בלא רשות מאלבינוס״ אלה דבריו‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
והנה נכנס בפתח זה ויצא ‫בפתח‬ אחר ויערבב הדבר והציג את השאלה‬ לגמרי שלא במקומה‪.‬‬
‫זה ודאי כי אלבינוס דבר לא הי׳ לו עם זה אם ידונו שם בהסנהדרין על פי‬ משפטי הצדוקים או במשפטי התורה ככל דבר חכמי התורה, וגם טובי העם אשר‬ ‫באו לפניו לקבול על חנן העירו אותו כי עשה חנן זה מבלי כל רשות ממנו ועליו‬ למחות ‫בו, ולא הזכירו משפטי הצדוקים ודינם‪.‬‬
כל זה הוא מטבע הדברים ואי אפשר להיות אחרת כי אלבינוס הרומי דבר‬ ‫לא הי׳ לו עם ידיעת התורה והמצוה ומשפטי התורה ודרכיה‪.‬‬
‫אותו העירו טובי העם רק מצד זה הנוגע אליו כי עשה זה חנן בלא רשות‬ ‫הרומיים, ועל נציב רומא לגעור בו ולהורידו ממקומו‪.‬‬ ‫
אבל‬ ‫השאלה‬ היא אחרת‬ לגמרי, ועיקר‬ ‫הדבר מה שאנו‬ ‫רואים בזה הוא‬ ‫התרגשות‬ העם על חנן ומתי סודו, ועל מעשיהם הרעים, עד שגם העמידו עצמם‬ ‫בסכנה ושלחו אל אגריפס‬ מלאכים חרש ולא חכו לבוא‬ ‫אלבינוס כי אם מהרו‬ לעמוד לפניו ולבקשו על זה בעוד היותו בדרכו‪.‬‬
‫אשר מכל זה הננו רואים כי הי׳ בזה חדשה גדולה מאד, ומעשים אשר לא‬ ‫היו עד עתה. ‬
‫ודברי יאזעפוס מפורשים כי יסוד הדבר הי׳ את אשר היו צדוקים ומשפטי‬ ‫הצדוקים קשים יותר מכל משפטי יתר היהודים‪.‬‬
‫ומבואר לנו גם ממקום הזה כי דבר סנהדרין של צדוקים, ומשפטים על פי‬ ‫דרכם של‬ הצדוקים, הי׳ אז דבר חדש‬, ובא רק בתוקף הזרוע של חנן זה, וכל‬ העוטרים אותו‬ מסביב, אשר‬ היו‬ אז באמת‬ נוראים על כל סביביו (עי' דברינו‬ בעמוד ‪ 446‬ולהלן ויבואר לפנינו‬ במקומו) עד שגם המלאכים אל אגריפס שלחו‬ ‫העם חרש‪.‬‬
‫ונפלא הדבר שגם לא הרגישו בדברים ברורים ומפורשים אשר יאמר יאזעפוס‬ "כי משפטי הצדוקים קשים נגד משפטי‬ כל שאר היהודים״‪.‬‬
‫אשר מזה כל הדבר מפורש לפנינו כי הצדוקים עמדו בזה בודדים במועדם‬ ‫נגד כל היהודים כולם וכי משפטי היהודים כולם הנם אחרת‬ ממשפטי הצדוקים‪,‬‬ העומדים לעצמם נגד היהודים כולם‪. ‬‬ ‫והדברים האלה הלא לא נאמרו על דיני מאכלות‬ אסורות או דיני מועדות‪,‬‬ ‫כי אם מפורש על יסודי‬ ‫המשפטים כי הצדוקים שפטו ‫אחרת‬ מאשר שפטו כל ‬ היהודים‪.‬‬ ‫
ואלו‬ הי׳ גם עד‬ היום בכל‬ ימי הבית השני‬ כל ‬הנהגת המשפטים בידי‬ האריסטאקראטים הצדוקים, ודרכם משלה שם, הלא הי׳ זה דרך כל היהודים, והיכן‬ ‫הי׳ אחרת מזה‪.‬‬
‫והנה דברי יאזעפוס עומדים חיים ומבארים את עצמן ומבררים לנו את כל‬ הדבר כמו שהוא, שאך הפעם עשו חנן ואשר עמו חדשה ויעשו‬ משפטם ודינם‬ בכל דרכי הצדוקים, וכל העם קם אז כנגדם, על מעשיהם הרעים האלה‪.‬‬ ‫
אבל בכלל לבד הזמנים היוצאים מן הכלל‪ ,‬הי׳ שם בהסנהדרין משפטי כל‬ ‫חיהודים הרחוקים ממשפטי‬ הצדוקים‪ ,‬וזה ‫הי׳ בהכרח על ידי‬ ‫מתנגדי הצדוקים‪,‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫מתנגדי‬ האריסטאקראטים האבירים, והם באמת כדברי יאזעפוס כל היהודים, שאר‬ כל היהודים לבד הצדוקים‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו כי הצדוקים לא הי׳ להם כל יסוד בתורה, דרכם ועלילותם‬ ‫הי׳ נתת תורת כל אחד‬ ואחד בידו, ובישבם בסנהדרין שלהם שפטו כן להטות‬ משפט גבר, ובהיותם גם אכזרים ואנשים רעים וחטאים לד׳ ואדם כדברי‬ ‫יאזעפוס‬ במלחמת היהודים ‪ II, 8, 14‬"והצדוקים בעלי מדות גסות וקשות איש נגד רעהו‬ ‫ובהיותם בחבורה הם נגד אחיהם בקושי ותחרות כאלו היו מבני הנכר" כי על כן‬ ‫הי׳ משפטיהם רחוקים מכל‬ דרכי‬ ‫נועם אשר‬ ‫בתורת ד׳ ויעשו ‬‫כאכזריות נפשם‬ וככל העולה על רוחם בלא‬ קבלה‬ ובלא‬ ‫ידיעה ועל כן באמת הי׳ כל משפטם‬ משפט קשה נגד כל משפטי היהודים כולם‪.‬‬
‫וכן הדבר כי דברי יאזעפוס ממעשי חנן בן חנן הנם דבר גדול מאד בנוגע‬ ‫לחקירה זו, אבל לגמרי להיפך ממה שחשבו חוקרי העמים, כי הדברים שם הנם‬ סתירה גמורה לכל דבריהם, והנם גם הם עדות ברורה ומפורשת ככל דבר הסנהדרין‬ במשנה ובגמ׳‪.‬‬
‫ואמנם כן כי אין זה תמהון על חוקרי‬ ‫העמים כי לא העמיקו‬ לחקור על‬ ראיותיהם, ויביאו ראיה ממשפט הורדוס אשר אינו כי אם טעות גם בהבנת הדברים‪.‬‬ ‫ויביאו ראיה‬ מדברי‬ יאזעפוס אצל חנן בן חנן אשר הנם באמת סותרים את כל‬ דבריהם, וכל זה לא יפלא מאומה כי אין זה מלאכתם של חוקרי העמים להעמיק‬ ‫חקר בנוגע לדברי ימי ישראל‪.‬‬
‫אבל מה נוכל לאמר לאיש מבני‬ ישראל כקראכמאל־הזקן אשר ראה גם‬ הוא את נבוכי הדברים האלה ויקרא אלינו את הקריאה הגדולה‪:‬‬
"ומחבורי יוסף ה‬כהן גם מסופרים אחרים מזמן הקדום ההוא נראה‬ ברור ‫שבכל סנהדרי‬ ‫גדולה‬ המקובצת עכ״פ בעיקרה ‫מזקני שני הבתים היה‬‬ תמיד לראש הוועד הכהן הגדול שבאותו זמן."
‫וכל כך האמין לכל אשר‬ ראה‬ אצל‬ חוקרי העמים עד שכתב גם הוא‬ ״ומחבורי יוסף הכהן גם מסופרים אחרים".‬‬
‫ולא ידע כי סנהדרי גדולה לא הוזכרה אצל "סופרים אחרים" כל עיקר, וכל‬ ‫דבריהם אינם כלל מענינם של סנהדרי גדולה‪.‬‬
‫פרק כ"א‪.
‬‬ ‫ואמנם כי קראכמאל־הזקן כחוקרי העמים יש להם עוד ראיה גדולה לדבריהם, ויחד עמהם יקרא אלינו לאמר:‬
‫"והגם שהוזכרו בחיבורים הנזכרים שמעיה ואבטליון (ל"ח), רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל הנהרג בשעת החרבן, ואולי גם הלל ושמאי והוזכרו באמת‬ ‫לראשי‬ המורים ומכובדים גדולים בעם אולם בשם נשיא או כינוי מיוחד זולתו‬ ‫לא נזכרו"‪.‬‬
‫ואנחנו‬ היינו‬ חפצים כי יראה לנו קראכמאל־הזקן במשנה‬ ובגמרא כי נתנו‬
-------------
‫הערה (ל"ח) כבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 48‬טעות קראכמאל, ושמעיה ואבטליון לא הוזכרו שם כלל.
‫‪640‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול
‫לנו שם מהנשיאים והאבות בית דין ציור אחר בזה כי היו "ראשי המורים ומכובדים‬ ‫גדולים בעם"‪.‬‬ ‫
אם חוקרי העמים מצאו טענה זו, ואם הם טעו לחשוב כי הנשיאים על פי‬ ‫המשנה והגמ' היו שרים רוכבים על סוסים לבושי‬ מכלל בשתי כתפות‬ חוברות‬ מכסף וזהב ויצאו בצואר עתק‪.‬‬
לא נתפלא עליהם כל מאומה, בהיותם רחוקים מידיעת המשנה והגמ' ומידיעת‬ ‫דרכי ראשי חכמי התורה וענינם, ובהיות כל עסקם בדברי ימי ישראל רק למצוא‬ הדרך איך להכחישם‪.‬‬
אבל איש מבני ישראל הלא עליו לדעת כי אך זה לבד כל צורתם הבולטת‬ ‫לפנינו גם מתוך דברי המשנה והגמרא "היותם ראשי המורים ומכובדים גדולים בעם"‪.‬‬
‫ואם חוקרי העמים יטענו עלינו כי אף שהוזכרו אחדים מהנשיאים בהספרים‬ ‫ההם הוזכרו‬ באמת‬ לראשי המורים ומכובדים גדולים בעם אולם בשם נשיא או‬ ‫כינוי מיוחד זולתו לא נזכרו‪.‬‬
‫לא יפלא מאומה כי בהחסר להם ידיעה בספרי ישראל חשבו כי במשנה‬ ובגמרא הוזכרו יחד עם שמם גם בשם נשיא ובשם אב בית דין‪.‬‬ ‫
אבל חוקר מבני ישראל הלא עליו לדעת שגם במשנה‬ ובנמרא הוזכרו רק‬ בשמם לבד ולא בשם נשיא, ולא בכינוי מיוחד זולתו של שררות‪.‬‬
‫לפי שכל כבודם ומוראם הי' רק דגל תורת ד׳ אשר נשאו, וכל דרכם על‬ ‫הארץ לא הי׳ כי אם להרים נס לתורה, וכל מעשיהם וכל‬ עלילות מצעדיהם הי׳‬ רק להפיץ תורה בישראל וללמדה ברבים שימה בפיהם, וכל צורתם הבולטת בתוך‬ ‫כל העם אשר נשקפו להם כמו שחר הי׳ רק מתוך מעשיהם הגדולים האלה‪.‬‬
והיכן ראה או‬ ‫מצא‬ קראכמאל־הזקן שיוזכרו‬ ‫במשנה‬ ‫ובגמרא בשם נשיא‬ או כינוי אחר של שררות‪.‬‬
והיכן מצא במשנה ובגמ׳ יוסי בן יועזר הנשיא או יהושע בן פרחיה הנשיא‬ או יהודה בן טבאי הנשיא, ‬ושמעיה‬ ‫הנשיא, והיכן יש שם על הלל‬ יותר‬ מאו‬ הלל סתם או הלל הבבלי, ואיה נמצא שם רבן גמליאל הזקן הנשיא או על רבן‬ ‫גמליאל דיבנה, איה בא שם עליו רבן גמליאל‬ ‫הנשיא, והיכן נמצא שם על בנו‬ רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, ואף שנמצא בימיו גם ר׳ שמעון סתם הנה לא‬ הי׳ נדרש לתת לו סימן נשיא לפי שבאמרם רבן שמעון בן גמליאל הי׳ די, שלא‬ ‫הי׳ בין החכמים אחד בשם זה, רק רבי רבינו הקדוש, מפני שכמעט בימיו הי׳ ר׳‬ ‫יהודה סתם ור׳ יהודה בר׳ שמעון היינו הושבים שזה הוא ר׳ יהודה סתם נתנו עליו‬ ‫במקומות המעטים אשר הוזכר בשם ר׳ יהודה סימן הנשיא להבדילו מר׳ יהודה סתם, ‫ואחרי שלא הי׳ צריך לסימן יותר קראו לו בשם ר׳ יהודה ולא רבן יהודה‬ ככל שאר הנשיאים, לפי שלא הוצרכו לזה‪.‬‬
וכמו ‫שלא‬ נמצא‬ שם שיוזכרו‬ הנשיאים כי אם בשמם אף כן לא נמצא‬ שם כזאת על האבות בית דין‪.‬‬
‫ולא‬ נמצא לא יוסי בן יוחנן האב בית דין, ולא‬ ‫נתאי הארבלי האב בית דין, ולא שמעון בן שטח האב ‬‫בית דין, ולא אבטליון האב בית דין, וגם לא ‫מנחם האב בית דין, ולא שמאי האב בית דין‪.‬‬
כבודם‬ הגדול‬ של‬ רבותינו לא הי׳ במשמרתם, כי אם בתורתם, ומשמרתם‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכא‬
‫עצמה לא לקחו אותה ולא התנהגו בה בתור משרה ופקודה, כי אם ככל מורי התורה‬ ‫אשר אך זה לבדו הי׳ קו המקיף את כל מעשיהם, וכל דרכם על הארץ‪.‬‬
‫ועיקר משרת הנשיאות והאבות בית דין היתה רק זאת להיות ראשי חכמי‬ ‫התורה, בהיות גם הבית דין הגדול עצמו בעיקרו ויסודו רק דבר התורה בישראל‬ ‫ובלשון המשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ״ו:‬
"ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו תורה ‫יוצאה לכל ישראל."
‫והראשון בין כל נשיאי ישראל אלה, יוסי בן יועזר, הנה פתגמו היותר גדול‬ ‫אשר הזהיר עליו הי׳ "יהי ביתך בית וועד לחכמים״‪.‬‬
‫ואך זה לבד הי׳ כל דרכם על הארץ, ואך זה לבד הי׳ כל ענינם, ואך זה ‫לבד הוא גם כל הציור אשר נמצא עליהם במשנה ובגמרא, ואך מתוך השקפה זו‬ ‫יתראו אלינו משם, ראשי המורים ומכובדים גדולים בעם‪.‬‬
‫בהיות גם כל עיקר דבר הבית דין הגדול עצמו רק דבר התורה, ויהיו הם‬ ‫נושאי דגלה ומלמדיה ברבים והנשיא בראשם לכל דבר־ התורה בישראל‪.‬‬
‫ושירער מתוך החלטת כל חוקרי העמים יחד יאמר לנו בעמוד ‪ 197‬על‬ ‫הבית דין הגדול‪nicht ein Collegiurn von Gelebrten, sondern eine :‬‬ ‫‪Vertretung des Adels war.‬‬ ‫
ועל זה גם הביא שירער ראיותיהם כי הי׳ זה רק כנסיה של אריסטאקראטים‬ ‫והכהן הגדול עומד בראשם כי הלא הנשיאים אשר לפי דברי המשנה והגמרא היו‬ ‫נושאי משרת הנשיאות כמו הלל ושמאי ורבן שמעון בן גמליאל הראשון, לא ידע‬ ‫יאזעפוס מהם כי אם היותם ראשי חכמי התורה (ראשי הפרושים)‪.‬‬
‫ולא הרגישו כי הנם סותרים את עצמם, כי אך מפני שהם טעו וחשבו‬ ‫שהיתה זה כנסיה של אריסטאקראטים, כי על כן טעו גם בזה וחשבו כי הי׳ בהכרח‬ ‫העומד בראשם נושא משרה של בעלי פקידות, ואלו הי׳ זה שמעיה ואבטליון או‬ ‫הלל ושמאי הי׳ יאזעפוס מזכירם כן בתור פקידים‪.‬‬
‫אבל אם הכנסיה היתה‪ Collegium von Gelehrten ‬הלא לא הי׳ העומד‬ ‫בראשם פקיד לבוש בגדי השרד ונושא משרה כי אם ראש חכמי התורה, ומה הי׳‬ ‫לו ליאזעפוס להזכיר יותר (ל״ט) ממה שהזכיר‪.‬‬ ‫
וזה שהם היו ראשי כל חכמי התורה זה הלא יוצא באמת מתוך דבריו אצל‬ ‫הלל ושמאי בדברים ברורים, ונדבר על זה עוד לפנינו גם בפרט‬.
‫וכן הדבר כי הבית דין הגדול של כל ישראל הי׳ בעיקרו ויסודו, בנוי‬ ‫ומשוכלל רק לזה "שממנו תורה יוצאה לכל ישראל״ ויהי באמת ‪Collegium Von‬‬ ‫‪ Gelebrten‬וכל מעשיהם הגדולים בתוך העם הלכו ובאו רק מתוך נקודה זו‪ ,‬וכל‬ ‫
----------------
הערה (ל״ט) עיקר הכל בכל טענותיהם הם דברי יאזעפוס‪ ,‬חמל הידועים לא הוזכר כי אם רבן גמליאל‬ ‫הזקן, ובכלל אחרי אשר הדברים נכתבו בזמן מאוחר עוד כבר זם נשכח מהכותבים כל תואר פני הדברים עד‬ ‫ששירער עצמו הוכרח להודות כן בעמוד ‪ 204‬בנוגע לכהונתו הגדולה של חנן בן חנן‪ ,‬ועוד על דברים שונים כאלה‬ וכאלה בכל המשך דבריו, וכן יאמר גם קונען כבר בראש דבריו בעמוד ‪ 56‬וגם אחר זה, וכל הבא לדקדק‬ ‫דקדוקים מהליכת קולמסם ומביא זה לתוך חקירת דברי הימים להכרעת הדברים אינו אלא טועה, ואלו הי׳ זה‬ ‫מעין מלאכתינו היינו יכולים לברר כל זה בראיות היותר ברורות, אבל אין כל זה ענין לדברינו‪.‬‬
‫‪642‬‬
‫הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫מה שהעם בכללם שמעו לקולם ולכל דבריהם לא הי׳ זה מפני שהיו כנסיה של‬ ‫בעלי פקידות נושאי משרה אשר הנם מוכרחים לשמוע להם בעל כרחם ונגד‬ ‫רצונם כי אם מפני שידעו שכל דבריהם דברי תורה, וכל מעשיהם רק ממקור‬ ‫התורה‪ ,‬וכל מה שיוצא מהם אל העם הוא רק דבר התורה והמצוה‪.
‫וכל מה שנסתבכו כל החוקרים האלה בחקירה זו בא להם רק מתוך זה‬ ‫שלא יכלו לצייר להם כח גדול של כנסיה כוללת כזו כי אם מאריספאקראטים‬ ‫נושאי משרד‪ ,.‬ויהשבו כי אי אפשיר לאמר שהיתה זה כנסיה מחכמי התורה כי איך‬ ‫ובמה הי׳ להם כח גדול כזה שישמעו להם כל העם‪.‬‬
‫כי היו כל החוקרים האלה רחוקים מדברי ימי ישראל ויהיו רחוקים מלדעת‬ ‫את כח חכמי התורה על העם בכל ימי הבית ועל כן גם טעו כולם אחרי פלפולו‬ ‫הזר של גייגער לאמר:‬
‫בימי הבית השני לא הי׳ כח חכמי התורה גדול כלל על העם‪ ,‬ולא יוכל‬ ‫להיות כי הכנסיה הכוללת היתה רק מהם‪ ,‬ורק בזמן מאוחר מאד הי' כן אחר‬ ‫החרבן בימי התנאים ובימי האמוראים, ורק מזה ציירו להם חכמי התלמוד שאלו‬ ‫הי׳ עתה הבית בנוי והממשלה בידי היהודים והבית דין הגדול במקומו הלא בודאי‬ ‫הי׳ מחכמי התורה שהרי עתה גדול כחם על כל העם, על כן כתבו כן במשנה‬ ‫ובגמרא את דבר הבית דין הגדול בימי הבית השני כאלו הי׳ כחם על העם אז‬ ‫ככחם עתה בימי התנאים והאמוראים. ‬‬ ‫ואת ההבלים האלה אחזו כל החוקרים האלה בשתי ידיהם‪.‬‬ ‫
ויאמר לנו קונען בעמוד ‪:73‬‬
"לעומת זה ברור הוא איך עלינו לצייר לנו את סיפור התלמוד מהסנהדרין‪.‬‬ ‫דברי גייגר בזה ישביעו אותנו רצון לגמרי, הוא יבאר זה לאמר המשנה ‫והגמרא נסדרו כבר ימים רבים אחרי אשר האריסטאקראטיע אבדה את כחה, בעת‬ ‫אשר החכמים חכמי התורה הי׳ כחם גדול על העם, ועל מושגם מהעבר משל‬ ‫אצלם מעמד ההוה בימים ההם, ועל כן כתבו לנו את דבר הסנהדרין כפי אשר‬ ‫עמד הדבר בהמאה השלישית ואחר זה, ויכתבו לנו הדברים בדרך זה של ימיהם‬ ‫אלו הי׳ אז לא רק עדה יהודית כי אם גם הי׳ להם אז ממשלה יהודית‪.‬״‬
‫ונפלא הדבר עד כמה לא ראו גם אשר בין עיניהם, הן כל החקירה הזאת‬ ‫וכל טענתם נגד המשנה והגמרא הוא רק זאת, שדברי יאזעפוס הנם נגד המשנה‬ ‫והגמרא ובהיות יאזעפוס סופר דברי הימים ובהיותו לפי דעתם גם קודם בזמן‬ ‫להמשנה, על כן עלינו לדחות דברי התלמוד (המשנה והגמ׳) מפני דברי יאזעפוס‪.‬‬ ‫
אבל הלא בנוגע לכח חכמי התורה על כל העם בימי הבית השני יש לנו‬ ‫בדברי יאזעפוס דברים מפורשים גדולים וכוללים מאה פעמים יותר ממה שיש‬ לנו בזה במשנה ובגמ׳ על הזמן היותר אחרון‪.‬‬
‬והיכן יש לנו בכל המשנה והגמרא על הזמן האחרון דברים גדולים כדברי‬ ‫יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIII, 10, 5‬בימי יוחנן כהן גדול אשר יאמר‪:‬‬
"והם (חכמי התורה) עומדים אצל העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו‬ ‫לקולם ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול."
‫והיכן יש לנו בכל המשנה והגמ׳ על הזמן האחרון דברים גדולים על כח‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכב‬
חכמי התורה על העם כדברי אלכסנדר ינאי בצוואתו לפני מותו לאשתו שלמינון‬ ‫למסור הנהנת הממשלה לחכמי התורה (הפרושים)‪.‬‬
‫ואף כי אלכסנדר ינאי שנא את חכמי התורה תכלית שנאה וירדוף אותם על‬ ‫פי הצדוקים בחרב נוקמת, ויעבירם בדם ואש, וגם יאזעפוס עצמו גם הוא חמת עכשב‬ ‫תחת לשונו לשלוח בם גם שן אוכלת, בכל זה הוכרחו גם להודות בעיקר הדבר‬ ‫ובעל כרחם הוכרחו לאמר את יסוד הדבר מזה והנה באו שם דברי אלכסנדר ינאי‬ ‫באלטטי׳ ‪ XIII, 15, 5‬לאשתו על חכמי התורה לאמר:‬
"אלה מתורתם (על אשר יומסר עתה ההנהגה לידם הם) יטו את לבב העם‬ ‫אליה, כי הם יש להם כח גדול על כל עם היהודים והנם יכולים‬ ‫לעשות רעה גדולה לאויביהם וטובה גדולה לאוהביהם, מפני כי העם ישמעו‬ ‫לכל הגה היוצא מפיהם אם יאמרו דבר נגד מי מתוך שנאתם אליו, ואך‬ ‫על זה ישנאו אותו (את אלכסנדר ינאי) כל העם מפני כי הוא רצה לעמוד נגדם."
‫והאם יש לנו בכל המשנה והגמ' כדברים האלה על הזמן האחרון, או האם‬ ‫אפשר הדבר להיות כח יותר גדול על העם מהדברים המפורשים האלה אשר באו‬ ‫בדברי יאזעפוס על הימים הראשונים על זמנם של יוחנן כהן גדול ואלכסנדר ינאי‪.‬‬
‫והלא כל עיקר דברי החוקרים האלה בהחקירה הזאת מתוך דברי יאזעפוס‬ ‫אינם כי אם ממה שנאמר שם בזמנים מאוחרים אחרי ימי יוחנן ואלכסנדר ינאי, ‫אשר אז לפי כל דבריהם גם הם כבר גדול כח חכמי התורה הרבה יותר מאשר‬ ‫הי׳ בימי אלכסנדר ינאי ועוד קודם זה בימי יוחנן כהן גדול‪.‬‬
‫והנה לפנינו דברים מפורשים גם על הימים הראשונים ההם הרבה יותר ממה‬ ‫שנמצא בגמרא על הזמנים היותר מאוחרים‪.‬‬
‫ואך תמהון הוא לראות את כל המושג אשר עשו להם כל החוקרים האלה‬ ‫מדבר חכמי התורה אצל כל בני ישראל ויבנו כל דבריהם אך על היסוד כי היו‬ ‫לכתה חדשה, כתה של פרושים, והתחזקו לאט לאט עד אשר זמן רב אחרי החרבן‬ ‫התחזקו לגמרי וימצאו אזנים קשובות בין כל העם‪.‬‬
עד אשר שירער בעמוד ‪ 97‬יאמר:‬
"כן הדבר כי כאשר גדלו כחות הפרושים פעל זה גם על הכנסיה של סנהדרין, ‫ויותר אשר נתגדלו הפרושים יותר ראו האריסטאקראטים להכרח לתת גם להם איזה‬ ‫מקומות מושב ביניהם וזה הותחל כפי הנראה רק בימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי‪.‬״‬
‫וכל זה נבנה על יסוד של תהו אשר יסד להם גייגער בכל דבר הפרושים‬ ‫והצדוקים‪.‬‬ ‫
ועל כן יאמרו לנו גם גייגער גם קונען בנוגע לכל דבר הסנהדרין במשנה‬ ‫ובגמרא:
"‬כי המשנה והגמ׳ נסדרו כבר ימים רבים אחרי אשר האריסטאקראטיע אבדה‬ ‫את כחה, בעת אשר חכמי התורה השיגו כח גדול על העם, ועל מושגם מהעבר‬ שלט אצלם מעמד ההוה בימיהם הם." ‬
‫אבל הלא לא נמצא עת בימי ממשלת יהודה (לבד ימי השמד) אשר האריס־‬ ‫טאקראטים עמדו בכל תוקף כחם כבימי אלכסנדר ינאי, בכל זה יאמר ינאי עצמו‬ ‫על העת ההיא:‬
"כי חכמי התורה יש להם כח גדול על כל עם היהודים וכו' וכי העם‬
‫‪644
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫ישמעו לכל הגה היוצא מפיהם וכו׳ ואך מפני זה ישנאו אותו כל העם מפני כי‬ ‫הוא רצה לעמוד נגדם."
‫ודברי אלכסנדר ינאי אלה נאמרו לפני מותו והוא כבר אחרי סוף כל ימי‬ ‫הרדיפות לחכמי התורה, אשר נרדפו מסוף ימי יוחנן הורקנוס ואילך‪.‬‬
‫וזה עצמו יורה לנו כי כחם הגדול אצל כל העם מוצאו מימי קדם‪ ,‬וכבר‬ שרש גזעו משנות מאות‪.‬‬
‫עד כי משך זמן כארבעים שנה מממשלת הצדוקים בכל תוקף הזרוע ובכל‬ ‫כחם לעקור נטוע לא הועיל כל מאומה‪.‬‬
‫והדברים ההם אשר נראה לפני ימי המאורע עם יוחנן, ולפני ימי ממשלת‬ ‫הצדוקים "כי הם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כל כך עד שישמעו לקולם‬ ‫ולכל דבריהם גם אם יאמרו להם נגד המלך ונגד הכהן הגדול". ‬
‫הדברים האלה עצמם נשמע גם אחרי ארבעים שנות ממשלת הצדוקים מפי‬ ‫ינאי לפני מותי וכל הרדיפות לחכמי התורה, וכל החיזוק הגדול אשר שבו הצדוקים‬ ‫ונתחזקו על ידי הממשלה במשך של ארבעים שנה לא יכלו לשנות בזה דבר‪.‬‬
‫לפי שכל זה לא הי׳ דבר חדש מקרוב אשר בא איזה עשיריות שנה לפני‬ ‫ימי המאורע עם יוחנן וממשלת הצדוקים בארץ, כי אם דבר אשר כבר נשתרש‬ ‫בעצמות כל עם יהודה מקצה מימי קדם מלפני שנות מאות, וכי הי׳ זה דבר‬ ‫העם עצמו‪.‬‬ ‫
כי על כן הנה כל עמל הצדוקים בכל כח ממשלת הארץ אשר הי׳ אתם‬ ‫עלה בתהו, חציהם התמוללו, וכדוריהם תמס הלכו‪.‬‬ ‫
וכעבור סופה, וכאשר אך נתבטל כח האגרוף, שבו כל הדברים למקומם‬ ‫מעצמם, אחרי אשר אם רק היו העם חפשים לנפשם שמעו רק לקול חכמי התורה‬ ‫ולכל סדריהם הם, בהיות חכמי התורה והעם דבר אחד לגמרי וכאשר אך שבת‬ ‫נוגש היו רק דברי הבית דין הגדול מחכמי התורה נשמעים ונעשים‪.‬‬
‫כי היו חכמי התורה לב העם עצמו, ודבר העם ודבר חכמי התורה אחת ולא‬ יזח החשן מעל האפוד‪.‬‬
‫ועל כן הנה תחת מה שחשבו כל החוקרים האלה כי דברי התלמוד מהסנהדרין‬ ‫הם רק מפני כי שלט אצלם מושגם מההוה בשעה אשר האריסטאקראטיע אבדה‬ ‫כחה, וחכמי התורה השיגו אז כח גדול על העם‪.‬‬ ‫
הננו רואים ההיפך בדברי יאזעפוס כי דברי התלמוד מהסנהדרין הם ממה‬ ‫שהי׳ בימים מקדם אשר אז מפורש אצל יאזעפוס שהי׳ כחם גדול על כל העם‬ ‫הרבה והרבה יותר ממה שנמצא בתלמוד על זמנם הם‪.‬‬
‫וכמה נשתומם למראה עינינו לראות גם את אחדים מחוקרי ישראל אשר‬ ‫בשמעם קול צלצל פעמון אצל חוקרי העמים, ובהיותם בעצמם רחוקים מכל חקירה, חשבו שכל זה מפורש כן גם בהמקורים, כן עשה החכם קראכמאל־הזקן, מאשר‬ ‫מצא לפניו אצל חוקרי העמים מהימים ההם, וכן עשה אחריו החכם ווייס אשר‬ ‫כבר ראה גם חלומותיהם של אחרוני חוקרי העמים ולא מצאו את לבבם לחקור‬ ‫אם יש איזה מקום להדברים ההם, ולא נתנו לב לראות ולדעת מה נאמר בהמקורים‬ ‫ואם אין הדברים מפורשים שם להיפך‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכג‬
‫והחכם ווייס בחשבו שכן מפורש בהמקורים עצמם, בא לשנות על פי זה גם את סדרי הדורות ננד דברי המשנה המפורשים, ויאמר בח"א עמוד 99:‬‬
"אנטיוכס אפיפניס לא הי׳ כאביו וכו' בתחלת מלכות זה הצורר עמד בראש‬ ‫הסנהדרין אנטיגנוס איש סוכו, האומנם שלפי המסופר במשנה קבל הוא משמעון‬ ‫הצדיק אשר הי׳ משיירי כנסת הגדולה, ושמעון זה הראשון הי׳ זמן רב קודם‬ ‫ממשלת אנטיוכוס אפיפנוס, אבל אם נתבונן בשלשלת הכהנים הגדולים שחיו ופעלו‬ ‫אחר שמעון הראשון נמצא כי בימים אחרי שמעון לא היתה סיבה להעביר ראשות‬ ‫הסנהדרין מן הכהן הגדול אל איש אחר מתוך העם כי אחרי מות שמעון וכו׳‬ ‫וכל הכהנים הגדולים האלה היו נאמנים עם ד' ועם ישראל וכל סופרי דברי‬ ‫הימים ליהודים שבזמן ההוא כשהיו מזכירין את ראשי בית דין הגדול‬ ‫לא הזכירו אלא הכהן הגדול כי תמיד הי' הכהן הגדול הראשון‬ ‫והראש בבית דין הגדול של כל זמן וזמן, והנה עתה ראינו את אנטיגנוס אשר‬ ‫לא הי׳ כהן שעלה והי׳ לראש וזה אי אפשר מבלי סבה מכרחת, ודבר זה יפרוש‬ ‫אור על זמן של אנטיגנוס ונשפוט מזה כי אנטיגנוס לא הי׳ לראש אחר שמעון‬ ‫ולא בכל הזמן ההוא מן שמעון הראשון עד שמעון השני. אמנם אחרי מות שמעון‬ ‫השני שעלה אנטיוכס אפיפנוס למלוכה ולא ארכו הימים והעמיד זה הצורר כהנים‬ ‫גדולים זה אחר זה אשר כולם היו ממרים את ד׳ ועוזבים את התורה ומשתדלים‬ ‫לתמוך את חפץ הממשלה להרוס את הדת היהודית בעת ההיא נראה סבה גדולה‬ ‫אשר הניעתן להעמיד את אנטיגנוס בראש הסנהדרין וכו׳ ונאמר ששווי השמות‬ גרם למחבר המשנה שתאר את שמעון השני בתואר שנאמר על שמעון הראשון״‬ ‫אלה דבריו‪.‬‬ ‫
והנה הרשה לו לעשות את המשנה לטועים בסדרי הדורות בזמן של מאה‬ ‫שנים על ידי פלפולים כאלה מפני כי לפי דבריו‪:‬‬
"כל סופרי דברי הימים ליהודים שבזמן ההוא כשהיו מזכירין את ראשי בית‬ ‫דין הגדול לא הזכירו אלא הכהן הגדול".‬‬
‫אבל כי נס גדול נעשה לו להחכם ווייס, שבהיות דברי ימי ישראל הפקר‪,‬‬ ‫לא שאלו אדם להגיד לו מי המה אלה "כל סופרי דברי הימים ליהודים שבזמן‬ ‫ההוא" ומה שמם כי נדע‪.‬‬ ‫
והיכן מצא שם אצל סופרי דברי הימים מימי אנטיגנוס איש סוכו כי‬ "כשהיו מזכירין את ראשי בית דין הגדול לא הזכירו אלא הכהן הגדול". ‬
‫והלא הידועים גם דבר אין להם עם העת ההיא של אנטיגנוס איש סוכו. ‫כל מה שידובר שם אינו כי אם על הימים היותר אחרונים לפני ימי החרבן, וגם‬ ‫זה רק בנוגע למעשה פרטי העומד לעצמו, ואשר אין לו ענין כלל עם הבית דין‬ הגדול של כל ישראל‪.‬‬ ‫
ויאזעפוס סופר דברי הימים היחידי בעת ההיא הלא יודו גם חוקרי העמים‬ ‫כי בפעם הראשון אשר בא אצלו דבר הסנהדרין עם הכהן הגדול יושב ראש, הוא‬ ‫רק בזמן מאוחר מאד, היינו כבר בימי שמאי הזקן במשפט הורדוס, אשר שם‬ ‫נמצא את הורקנוס החשמונאי בבית המשפט‪.‬‬ ‫
וכבר נתבאר לנו טעותם הגדול כי שם לא הוזכר כלל כי הורקנוס ישב‬ ‫ראש, כי אם שגם הורקנוס הי׳ אז בעצמו בבית המשפט, וכבר גם נתבאר שלא‬
‫646
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫הי׳ שם לא דרך ולא אופן, לא לפני הורקנוס ולא להסנהדרין‪ ,‬כי אם שכיוצא‬ ‫מן הכלל ימצא שם גם הורקנוס עצמו בבית המשפט‪.‬‬ ‫
וכל כך הי׳ החכם וויים רחוק מכל החקירה הזאת, עד כי גם לא ציין כלל‬ ‫אפי׳ ברמז היכן נמצא כן אצל יאזעפוס, ולא הראה לקוראיו אפי׳ מקור אחד מזה‪.‬‬
‫ובכלל לא יזכיר יאזעפוס בימים ההם כל עיקר את הבית דין הגדול, ופעם‬ ‫אחת בימי אנטיוכוס הגדול הזכירם, ובא שם באמת רק הבית דין הגדול‬ ‫לבדם, ואין שם גם כל זכר מהכהן הגדול בראשם‪.‬‬
‫וזה הוא המקום היחידי אשר הוזכר זה אצלו (ועי׳ לפנינו בפרק הבא) ואין‬ ‫שם כל זכר מכהן גדול‪.‬‬
‫ומבלי לדעת מכל זה מאומה‪ ,‬יכריז ההכם ווייס לפני קוראיו כרוז גדול‬ ‫קורא במדבר:
"וכל סופרי דברי הימים ליהודים שבזמן ההוא כשהיו מזכירין את ראשי‬ ‫בית דין הגדול לא הזכירו אלא הכהן הגדול כי תמיד הי׳ הכהן הגדול הראשון‬ ‫והראש בבית דין הגדול של כל זמן וזמן."
‫ועל פי הדברים הבטלים האלה הוא גם בא לשנות כל סדרי הדורות‪ ,‬ועושה‬ ‫לו פלפולים זרים נגד דברי המשנה על פי כל סופרי דברי הימים ליהודים שבזמן‬ ‫ההוא אשר לא היו ולא נבראו (ועי' גם עמוד ‪ 199‬בהערה).
‫פרק כ"ב‪.‬‬ ‫
ואחרי כל מה שנתבאר נוכל לשוב ולהתבונן בדברי יאזעפוס על הימים‬ ‫הראשונים לפני ימי החשמונאים‪.‬‬
‫ונראה שם ונכיר עד כמה יתאימו כל הדברים יחד, ועד כמה הנם בולטים לפנינו‪.‬‬
‫כבר נתבאר לנו כי בימי הבית השני עוד בסוף ימי הפרסיים ובימי היונים‬ ‫אחריהם, הנה הי׳ דברם עם הכהן הגדול, על פיו נגבו מסי המדינה, וממנו ועל ידו‬ ‫קבלו זה מושלי העמים, ואליו נשלחו פקודותיהם של המלכים, וממנו קבלו תשובות‬ ‫בנוגע לכל דבר המדינה, ואליו ביחוד פנו גם שלוחיהם, ויהיו דבריהם עמדו‪ ,‬ועל‬ ‫ידי זה הי׳ הוא גם המעמיד פקיד‬י המדינה לכל דבר הממשלה, וכל זח נעשה‬ ‫ונתקן בסוף ימי הפרסיים, כי לפני זה הי׳ כל זה דבר הפחה ביהודה, והדבר נסדר‬ ‫כן אחרי ימי נחמיה, והיינו אחרי אשר על ידי עזרא ונחמיה והכנסיה הגדולה נעשו‬ ‫סדרים במדינה והועמדה הדת על תלה, ואחרי אשר הכהן הגדול הי׳ גם הוא צדיק‬ ‫מושל ביראת אלקים, ומאז ואילך הי׳ הוא גם המוציא והמביא את כל דבר הבית‬ ‫דין הגדול אל העם, ככל ראש ממשלה במדינה, אשר על ידו יצאו ויבואו כל‬ ‫הדברים הנעשים שם. ‬‬ ‫והנה נראה ונמצא כן גם בימי אלכסנדר מוקדן בדברי יאזעפוס אלטטי׳‬ ‫‪ XI, 8, 3—5‬כי כל המשא ומתן הי׳ עם הכהן הגדול, אליו שלח אלכסנדר‬ ‫שלוחיו והוא השיב להם, ובאשר קצף אלכסנדר על תשובת ידוע הכהן הגדול, ‫ובאפו בא לירושלים יצא אז לקראתו הכהן הגדול בראש הכהנים והעם, והוא מצא‬ ‫חן בעיני אלכסנדר ויהיו דבריו עמו גם ביום ההוא וגם אחר זה ככל אשר באו‬ ‫הדברים מזה בדברי יאזעפוס‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכו‬
‫וכל זה הוא באמת על סדרו ועל ענינו בהיות זה דבר הכהן הגדול בתור‬ ‫עוצר בעמו, ואין זה ענין כלל עם הבית דין הגדול, אשר הכהן הגדול לא עמד‬ ‫בראשם ומשמרתו לבד כהונתו היתה דבר הפקידות במדינה, וכל דבר מושלי‬ ‫העמים עמו‪.‬‬
‫לעומת זה נראה דבר חדש מאד בימי אנטיוכוס הגדול כי הבית דין הגדול‬ ‫הם לקחו בידם אז גם דבר המדינה נגד מלכי גוים. ‬
‫ולהיפך הכהן הגדול לא הוזכר שם כל עיקר, ואין זכרונו בא לפנינו בכל‬ ‫הדברים הארוכים שם. ‬
‫וכידוע כי לפני ימי הרומיים הי' שם הכנסיה הזאת ‪) yegovaia‬הזקנים כמו‬ ‫שהוא לשון המקרא עליהם בכל מקום וכן הוא גם במשנה ובגמרא במקומות אין‬ ‫מספר)‪.‬‬ ‫
וקונען גם הוא הוכרח להודות בזה ובהזכירו דברי יאזעפוס מזה באלטטי'‬ ‫‪ XII, 3, 3‬יאמר גם הוא בעמוד ‪:66‬ ‬
"בלא שום ספק, נוכל לקחת את הכנסיה הזאת אשר תכונה בזה בשם‬ ‫‪ Gerusia‬להכנסיה הזאת עצמה אשר תקרא בזמן מאוחר (בימי הרומיים) בשם‬ ‫סנהדרין."‬
‫אבל לא שם לב להתבונן בהתוצאות היוצאות מזה. ‬
‫כי הננו רואים בזה דבר חדש מאד על הבית דין הגדול, כי הנם עומדים‬ ‫בראש העם גם בנוגע למלכי גוים‪.‬‬ ‫
ואלו היינו מוצאים שם גם את הכהן הגדול אז הי' אפשר לאמר כי הכהן‬ ‫הגדול עמד בראש הסנהדרין, וכי הסנהדרין היו אריסטאקראטים שרי המדינה. ‬
‫אבל הכהן הגדול לא הוזכר שם כלל, וזה יבאר לנו כי הסנהדרין והכהן‬ הגדול היו שני דברים שונים במדינה וכי בזמן ההוא לקחו בידם הבית דין הגדול‬ ‫גם דבר המדינה להיות מול לעם גם בכל הנוגע נגד מלכי גוים.‬
‫ועל כן לא הוזכר שם הכהן הגדול כל עיקר‪.‬‬
‫ובמכתבו של אנטיוכוס הגדול לשר צבאו נאמר שם‪:‬‬ "היהודים הראו לי עוז ידידות ויקבלו אותי בכל אהבה וכבוד ויצאו לקראתי‬ ‫עם הסנהדרין בראשם (‪if u r a T1/5 yrgorafag‬)."‬ ‫
והנה לא הוזכר הכהן הגדול כלל, אף כי זה ודאי אשר בדברים כאלה‬ ‫הי' שם זמנים שונים אשר הכהן הגדול הי' הוא העיקר בכל זה, היינו נגד מושלי‬ ‫העמים, ותחת זה הוזכר הבית דין הגדול‪.‬‬
‫וכל הדבר מתבאר מעצמו, על פי סדרי המעשים במדינה בימים ההם‪.‬‬
‫ימי אנטיוכוס הגדול הנם ימי חניו השני בן שמעון הצדיק, אשר נשאר ילד‬ ‫קטן אחרי אביו והגיע לימי כהונתו הגדולה בימי תלמי אייערנעטעס מלך מצרים‬ ‫אשר אז היו עוד בני ישראל תחת ממשלת מצרים‪.‬‬
ויאזעפוס באלטטי' ‪ XII, 4, 1‬יספר‪:‬‬ "חניו זה הי׳ איש משחת אוהב כסף ועל כן גם מנע מליתן למלך מצרים‬ ‫את עשרים טאלאנטים מס הארץ."‬ ‫ועל ידי זה עלה על האופק בן אחותו יוסף בן טוביה ויהי לחוכר המסים‬
‫‪648‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫ממלך מצרים‪ ,‬לא לבד בארץ יהודה כי אם בכל הערים מסביב, וחניו נדחה מכל‬ ‫פקידת המדינה, ותחתיו קמו עתה יוסף החוכר וכל שרי מסים הרודים על ידו‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לנו כי זה הוא תחלת ימי המתיונים והאריסטאקראטים‪ ,‬והצדוקים‬ אחר זה‪.‬‬ ‫
אבל בראשית ימיהם עדין לא פרצו גדרו של עולם באופן מבהיל ככל‬ ‫אשר עשו ארבעים שנה אחר זה‪.‬‬ ‫
ובימים ההם כאשר היו כל הפקידות במדינה בידו של יוסף וכל אגפיו‬ ‫הוכרחו הבית דין הגדול להקים גם נשיא מתוכם לכל דבר הסנהדרין אל העם‬ ‫וזה הוא דבר הזוגות אשר הותחל אז ויוסי בן יועזר הי׳ הראשון בהם‪.‬‬
‫אבל אף כי חכמי התורה ושלומי אמוני ישראל יכלו עוד להחזיק מעמד‬ ‫הנה כבר התחילו יוסף ובניו וכל אגפיו לתת חתיתם בארץ החיים, וכבר סבלו‬ ‫מהם הרבה מאד, גם בנוגע להכבדת עולם על העם, גם בנוגע לפרוץ גדרי התורה‪.‬‬
‫והנה פתאום זרחה להם ליראי ד׳ השמש ואנטיוכוס הגדול נצח את מלך‬ ‫מצרים ותהי ידו רוממה גם בארץ יהודה, ובהיות יוסף החוכר נשען רק על עזרת‬ ‫מלכי מצרים, כי על כן מהרו ראשי ישראל לקדם פני אנטיוכוס הגדול ויצאו‬ ‫לקראתו בראש העם אשר הי׳ רק עמהם יחד‪.‬‬
‫ואנטיוכוס באמת הפיק חפצם וכל רצונם ויתן להם זכיות רבות‪ ,‬ויחזק את‬ ‫ידי העם בחוקים טובים, וכי יכלו לחיות ככל חוקי דתם‪ ,‬וכבר נתבאר לנו כל זה‬ ‫בעמוד 189. ‬
‫וזה הוא הדבר אשר הוכרחו אז לפנות עורף למלכי מצרים אשר משלו‬ ‫עליהם לפני זה, ויתנו ידם המה וכל העם עמם לאנטיוכום הגדול מלך סוריא‬ ‫ויקבלו פניו בתודה וינהלו כל החיל והפילים בכל הנדרש להם, עד כי אנטיוכוס‬ ‫הי' להם אסיר תודה ככל דבריו במכתבו לשר צבאו, וישב להם כטוב פעלם‬ ‫בחוקים טובים מאד‪.‬‬ ‫
וכל זה מפני כי מלכי מצרים תמכו בידי יוסף וכל אגפיו והוא רעצם‬ ‫וירוצצם וכבר גם התחילו לשלוח יד בכל קדשי בני ישראל‪.‬‬
‫כי על כן עמדו הם בראש כל העם, ויקבלו פני אנטיוכוס וכל חילו‬ ‫בתרועת שמחה וימלאו כל מחסורם, והוא מלא כל בקשתם‪.‬‬ ‫
כי בכלל הי׳ כחם של חכמי התורה גדול אצל כל העם ורב מאד עד כי‬ ‫אם רק מצאו זה לנחוץ היו יכולים להרחיב חוג פעולתם הרבה יותר, בהיות כל‬ ‫העם רק עמהם ואחריהם, בידעם היטב כי כל עלילות מצעדיהם הוא רק לטובת העם‪.‬‬ ‫
מתנגדיהם היו רק מתנגדי העם בכלל, ולא יכלו להפיק חפצם‪ ,‬כי אם או‬ ‫בהשענם על עריצי גוים מבחוץ, או בזמן משך כארבעים שנה בימי החשמונאים‬ ‫מסוף ימי יוחנן עד אחרי מות אלכסנדר ינאי על ידי המושלים ביהודה עצמה‪.‬‬
רק כי חכמי התורה עצמם התרחקו מכל הנהגה יתירה במדינה בהיותם רחוקים‬ ‫מלבקש כבוד לעצמם שלא לטובת העם, אבל בשעה שראו שזה נחוץ, אם לשמירת‬ ‫טובת העם, או לטובת התורה והמצוה ושמירתן, הלכו בדרכם הלאה, וכל העם הי'­‬ ‫אך אחריהם, בידעם כי כל מעשיהם אינם כי אם לטובתם הם‪.‬‬ ‫
ובראותם עתה סכנה קרובה עמדו בראש העם גם בנוגע למלכי גוים‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכה‬
‫וחוקרי העמים אשר בכל הנוגע להחקירה הזאת ראו רק זרות ותהפוכות‪,‬‬ נתהפכ‬ו להם הדברים גם במקום הזה.
‫וקונען בעמוד ‪ 67‬יאמר:‬
"כעת עלינו לחפש ולמצא באיזה זמן עמדה הכנסיה הזאת אשר נקראה‬ ‫תחלה ‪ Gerusia‬ואחר זה סנהדרין, באשר לפי דברי יאזעפוס קדם הכהן הגדול‬ ‫ידוע את פני אלכסנדר הגדול, הלך יחד עם הכהנים ורבים מהעם, ולא הוזכר שם‬ ‫הגערוסיא, אשר מאה שנה אחר זה קדמה פני אנטיוכוס השלישי (הגדול). כח הראיה‬ ‫הזאת יתחזק עוד יותר על ידי אשר נתבונן בדבר הכולל, בלא שום ספק הי׳ כל‬ ‫כח המדינה מונח בידי הכהן הגדול מאז שבו מבבל וכל ימי הפרסיים וכו׳ בכל‬ ‫הזמן הזה הי׳ ליהודים רק זכיות מצומצמות מאד, רק אהר זה כאשר באו תחת יד‬ ‫מלכי מצרים הורחבו זכיותיהם, מטבע הדברים היו האריסטאקראטים אשר נהנו‬ ‫מהזכיות האלה ויהיו הם ראשי הממשלה וקאללעגיוס של בית המשפט ודבר‬ ‫המובן מעצמו הוא שהכהן הגדול עמד בראשם" אלה דבריו‪.‬‬
‫ולא נוכל לדעת איך לא הרגיש כי דבריו סותרין את עצמן‪.‬‬ ‫
אלו היינו רואים בדברי יאזעפוס כי נגד אלכסנדר הגדול יצא הכהן הגדול‬ ‫לבדו, ונגד אנטיוכוס הגדול יצא הכהן הגדול בראש הגערוסיא‪.‬‬
‫אז הי׳ יכול להיות מקום לדבריו כי בין זמנו של אלכסנדר לבין זמנו של‬ ‫אנטיוכוס נולדה הגערוסיא הזאת, ואז הי׳ קונען עומד ומביא לנו את אריסטאקראטיו ‫ואת הכהן הגדול, כי בודאי ומטבע הדברים היו זה האריסטאקראטיים, ובודאי ומטבע‬ ‫הדברים עמד בראשם הכהן הגדול‪.‬‬
אבל הלא הדבר להיפך כי כשם שאצל אלכסנדר הוזכר הכהן הגדול בלא‬ ‫הסנהדרין כן הוזכרו אצל אנטיוכוס הסנהדרין בלא הכהן הגדול‪.‬‬
‫ואיך יבואר זה על פי דברי כל הפלפול הגדול הזה אשר עשה לפנינו‪.‬‬
‫והוא רק תמהון לראות כי בכל מקום אשר הדבר נוגע לדברי ימי ישראל‬ ‫לא נתנו לב שיהי׳ לדבריהם איזה ענין‪.‬‬
‫וכל הדברים מבארים את עצמן‪ ,‬לקדם פני אלכסנדר יצא הכהן הגדול‬ ‫בראש הכהנים וכל העם בהיות באמת הכהן הגדול מול לעם בכל הנוגע למלכי‬ ‫העמים, וכן הי׳ גם ראשית דברי אלכסנדר אל הכהן הגדול כמו שהוא אצל יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪XI, 8, 3‬:‬ "אלכסנדר נסע אז לסיריען ויקח את דאמאסקוס, ואת צידון, וישם מצור על‬ ‫צור, וישלח מכתב אל הכהן הגדול של היהודים, כי ישלח לו חיל עוזר ויביא‬ ‫צידה לחילו, וכל המסים אשר שילם עד עתה לדריוש (מלך פרס) ישלח מעתה אליו‪.‬״‬
‫וכל זה הלך באמת עתה על ידי הכהן הגדול אשר נחשב בכל זה למושל‬ המדינה‪.‬‬
‫וכאשר באו שלוחי אלכסנדר והכהן הגדול השיב להם כי נשבע לדריוש‬ ‫לבלי להלחם נגדו, וכל זמן אשר יהי׳ עוד דריוש בחיים לא יחלל שבועתו, אז‬ ‫נתמלא אלכסנדר חמה וישלח אל הכהן הגדול כי כאשר אך תפול צור אז ישים‬ ‫פניו אל ירושלים וייסר אותו קשה. וכאשר אחרי שבעה חדשים נפלה צור בידו‪,‬‬ ‫אז נסע אלכסנדר נגד ירושלים‪.‬‬
‫‪650‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫והלא על פי סדרי הדברים הי' כי יצא עתה הכהן הגדול לקדם פניו בראש‬ ‫הכהנים והעם, אשר אך אותו ידע אלכסנדר ויהיו כל דבריו עמו‪.‬ ‬
‫ואף שזה ודאי כי בין ראשי נכבדי העם היו גם רבים מהסנהדרין זקני‬ ‫ישראל‪.‬‬
אבל גם אלה לא יצאו בתור הכנסיה הזאת ובתור באי כחה, כי אם בתוך העם. ‫
לפי שסנהדרי ישראל לא היתה כנסיה של אריסטאקראטים וחורים כאשר‬ ‫חלמו להם כל החוקרים האלה מתוך השערות בדויות, כי אם כנסיה אשר עיקרה‬ ‫ויסודה "שממנה תורה יוצאה לכל ישראל" ודבר לא הי' להם בתור כנסיה נגד‬ ‫מלכי עמים‪.‬‬ ‫
והם ידעו היטב כי יוכלו לסמוך על הכהן הגדול כי יהי' הוא המוציא‬ ‫והמביא את כל משאלות העם לפני אלכסנדר, בהיות ידוע צדיק מושל ביראת‬ ‫אלקים, ושמעון הצדיק נכדו נם הוא כבר עמד לימינו, וידעו מראש כי בקשתם‬ ‫תהי' רק משמרת הדת.‬
‫ונראה ונבין זה גם אנחנו כהיום מתוך הדברים עצמם לדעת כי לא היו שם‬ ‫אז אריסטאקראסים וחורים אוהבי ימים לראות טוב מנהיגי העם‪ ,‬אשר דבריהם‬ ‫נשמעים ונעשים, כי אם שרי קדש, חכמי התורה אשר התורה והמצוה כל נשמת אפם.
‫וכאשר קרא אותם אלכסנדר למהר יום בואו ושאלם להגיד לו בקשתם‬ ‫וכי יבקשו להם מתנות כחפצם‪ ,‬נאמר שם אצל יאזעפוס ‪ XI, 8, 5‬כי היתה‬ ‫תשובתם‪:‬‬ ‫
כי יבקשו להרשות להם לחיות רק כפי חוקי התורה, וכי לא ישלמו כל‬ ‫מס בשנה השביעית (למען יוכלו לשמור חוקי התורה בשביעית תשמטנה ונטשתה)‪.‬‬
‫וכאשר הסכים אלכסנדר לזה הוסיפו לבקשו עוד כי יתן גם ליהודי בבל‬ ‫ומדי לחיות רק על פי תורתם. ‬
‫וכאשר נתן להם גם שאלתם זו לא הוסיפו לבקש עוד דבר כי בזה כבר‬ ‫נתמלא כל חפצם ממנו‪.‬‬
‫ואחרי דברים ברורים ומפורשים בדברי יאזעפוס כאלה, האם יוכל להיות‬ ‫ספק, רוח מי שלט אז בין כל בני ישראל, והאם אפשר להסתפק מי היו אז מנהיגי‬ ‫הדור יחד עם הכהן הגדול המושל במדינה, ורוח מי הי' אז שליט בכל, אם רוח‬ ‫חכמי התורה או רוח משחית ורוח בער של אריסטאקראטים הוללים ופוחזים יוצאים‬ ‫במחולות עם נשי הזמה, כאשר עשו אחר זה בחצר מלכי מצרים. ‬
‫וכל זה הי' אז בבוא אלכסנדר הגדול לירושלים בהיות כל סדרי הארץ על‬ ‫מקומם, הבית דין הגדול עומד על משמרת התורה בארץ, והכהן הגדול הוא העומד‬ ‫בין כל העם לבין מלכי גוים מושלי הארץ והמוציא ומביא את כל דבר הסנהדרין‬ ‫למשמרת התורה והמצוה, וכל חפצם ישלים‪.‬‬ ‫
אבל יותר ממאה שנה אחר זה בימי אנטיוכוס הגדול בימי הכהן הגדול חניו‬ ‫השני, אז באו כל מיתרי ממשלת הארץ לידי יוסף החוכר וכל אגפיו, ויקומו אבירים‬ ‫בארץ שרי מוכסין אשר לקחו בידם את כל מסי הארץ גם בארץ יהודה גם בכל‬ ‫הערים מסביב, וגם חיל וצבא רב ניתן להם ממלכי מצרים לנגוש את כל הארץ, ולפשוט עורם מעל עצמותם, וכרוב לעשרם כן עשו להם מרמה עלי כפל וילכו‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכו‬
‫בכל דרכי הוללות וסכלות שרי מלכי מצרים והכהן הגדול חניו השני ושמעון בנו‬ ‫נתנו להם ידם ויהיו נגררים אחריהם‪.‬‬
‫אז הוכרחו חכמי התורה להאבק עמם גם בנוגע למיתרי הממשלה, לבלי‬ ‫ליתן להמשחית לבוא אל בתי בני ישראל לנגוף‪.‬‬
ופתאום והנה זרחה להם השמש ליראי ד׳ כי אנטיוכוס הגדול הכה את חיל‬ ‫מלכי מצרים ויבוא לירושלים בראש חילו‪.‬‬
‫אז מהרו חכמי ישראל ויצאו הם לקראתו בראש העם אשר הי' רק עמהם‬ ‫ושמעו לכל דבריהם, והנה יצאו עתה הם ויקבלו פניו בכבוד והדר וימציאו לו את‬ ‫כל מחסורי חילו, ויפיקו ממנו רצון כי יהי' עליהם למגן ולסתרה נגד כל אלה‬ ‫אשר קמו על תורת ד'‪.‬‬
‫וזה הוא הדברים המפורשים בדברי יאזעפוס כי יצאו לקראתו הסנהדרין‬ בראש העם, ואין זכר מהכהן הגדול‪.‬‬
‫כי נגד דרכם ראו אז חכמי ישראל לטובת העם לקחת על שכמם גם את‬ ‫ההנהגה בנוגע עם מושלי הארץ מבחוץ‪.‬‬
‫וכבר הובא לנו לעיל בעמוד ‪ 189‬הנאמר שם בספר חשמונאים ב׳ ד' כי‬ ‫מיד כאשר נתן אנטיוכום עפיפהאנעס ידו אל המתיונים בטלו את כל הזכיות‬ ‫הטובות לקיום הדת והתורה אשר נתנו אנטיוכוס הגדול וסילייקוס בנו‪.‬‬
‫ואמרנו שם ״ומכל זה נוכל להבין כי מיד כאשר יצאו בני ישראל מתחת‬ ‫יד מלכי מצרים עוזרי רהב של יוסף החוכר וכל אגפיו, אשר כבר שמו חותמם‬ ‫על ארץ יהודה, הנה הפילו תחנתם הטובים בעם לפני מושלי סוריא לתת להם‬ ‫להשיב רוחם, והוכרחו לעשות כן האחת מפני שהארץ נשארה גם אחר זה תחת‬ ‫דו דשויות, ואף שחכירת המסים על כל המדינות ההם נתבטלה, ותהי אחר זה גם‬ ‫משותפת למלכי סוריא ומצרים, אבל יוסף החוכר ובני חבורתו נעזרו עוד עזר גדול‬ ‫על ידי מלכי מצרים, וזאת שנית כי בעשרם הגדול מאד, ותוקף זרועם במדינה‬ ‫על ידי כל הפקידים אשר הי' רוחם נאמנה אתם ועל ידי אשר חניו הכהן הגדול‬ ‫בזקנותו ושמעון בנו תמכו בידם, וירצו פעלם, ויקבלו טובתם, על ידי כל זה לא‬ ‫יכלו לדחותם עוד, ויהיו מוכרחים להשתדל לקבל פקודות המלכים כי לכל הפחות‬ ‫לבלי יוכלו להרע להם ועיקר הכל לבלי ישנו דת ודין".‬
‬‫ויותר מכל זה יראו לבלי ישובו להרע להם על ידי מלכי סוריא ככל אשר‬ ‫עשו לפני זה על ידי מלכי מצרים, ולבלי יקנו את לבבם על ידי אוצרות כסף‬ ‫אשר בידם, ככל אשר עשו באמת אחר זה כאשר מלך אנטיוכוס עפיפהאנעס‪.‬‬ ‫
כי על כן מיד בבוא אנטיוכוס הגדול לערי יהודה עמדו הסנהדרין לפניו‬ ‫בראש העם ויפיקו ממנו חפצם, ואחר זה הוסיפו להשתדל על ידי יונתן בן הקוץ‬ ‫לקבל ממנו זכיות (עי' לעיל שם עמוד ‪.(189‬‬
וזה הוא את אשר בפעם הזאת נראה את סנהדרי ישראל גם בראש ההנהגה‬ ‫עם מושלי העמים, וזה הוא הדבר אשר לא הוזכר שם הכהן הגדול כל עיקר‪.‬‬
‫וכל הדברים הנם לא לבד על מקומם ועל ענינם, כי אם שגם ישובו ויאירו‬ ‫לנו את כל סדרי הדברים, בהיותם משלימים זה את זה, הולכים יחד ומבארים את‬ ‫עצמם ופורשים אור גם על כל הדבר בכללו‪.‬‬
‫‪652‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
פרק כ"ג‪.‬‬
ונבוא אל הטענה האחרונה של כל החוקרים האלה והיא כבר לא מדבר ‫יאזעפוס כי אם מדברי עזרא ונחמיה ומהימים היותר ראשונים בימי הבית השני‪.‬‬
‫והטענה הזאת היא ראיה של שלילה ותהי טענתם כי בספר עזרא ונחמיה‬ ‫לא נמצא דבר ואין זכר מכנסיה כזאת‪.‬‬
‫ויאמר לנו קונען בעמוד ‪:67‬‬
"הספרים עזרא ונחמיה לא ידעו מכנסיה כזו, ועל כן נוכל להיות בטוחים, כי לא נתרחק מהדרך אם נחליט מזה כי בשנת ‪ 450‬לפני‪ ,‬עוד לא הי' שם כזאת‪,‬‬ ‫ואיך אפשר הדבר לדוגמא כי גם בהסיפרר על דבר חינוך חומת ירושלים בנחמיה‬ ‫סי׳ י"ב כ"ז מ׳ לא יזכיר כלל מהגערוסיא ואיך אפשר זה אם היתה שם כנסיה‬ ‫כזו, ובדברו כל פעם מהחורים והסגנים לא יזכיר בשום פעם את הגערוסיא‪.‬״‬ ‫
ואמנם כן כי במקום הזה לא נוכל להאשים את חוקרי העמים, אחרי אשר‬ ‫כל החוקרים מבני ישראל תחת להשתדל לדעת את אשר הי' שם, השתדלו‬ ‫השתדלות גדולה ונמרצה להביא הדברים לתוך הענן והערפל, ותחת לחקור עליהם‬ ‫גזרו על ימין ועל שמאל, ובהיותם נחפזים לדרכם הפכום על פניהם‪.‬‬
‫כי על כן הנה מבלי פנות לכל החקירה הגדולה מדבר אנשי כנסת הגדולה, ומבלי פנות לכל מעשי הימים ההם הגדולים והרחבים אשר יבואו על סדרם במקומם‪,‬‬ ‫ההכרח להעיר במקום הזה בקצרה, על פרט אחד הנוגע לדברינו במקום הזה‪.‬‬ ‫
כבר אמרנו בדברינו בחלק ב׳ עמוד ‪172‬:
‬"כי כאשר נתבונן בדבר עלית עזרא ורבים אשר עמו מבבל לארץ ישראל‬ ‫נראה לפנינו ענין גדול מאד, הבוקע רורד עד היום, והננו רואים שם מחשבה‬ ‫גדולה וכח כביר ונאור מרבים החושבים לעשות גדולות ויחשבו דרכם מראש, ‫והדבר יצא בהכרח מפנת העם שם, עד אשר פעלו אצל המלך בעצת שרי ‫המלכות ועל פיהם, דברים כאלה אשר אם לא הי׳ נאמר מפורש לא הי' אפשר‬ ‫לחשוב כי כזאת וכזאת עשה מלך פרס בעצת שרי עמו לעניני ישראל ומעלת רוחם‪.‬‬
‫עם בני ישראל יושבי בבל ששם הי׳ אז עדין יסוד האומה גם רוב מנינה‬ ‫וגם רוב בנינה, ראו כי הקיבוץ בארץ ישראל כבר התחיל להתרקם וכו' ועל כן‬ ‫צעדו צעד גדול לפנים לדאוג יותר לחיי העם פנימה. העם אשר התישבו בעריהם‬ ‫במספרים קטנים, ולא יכלו עוד לעשות גדולות בעצמם ובהיות יסוד האומה ועיקרה‬ ‫עוד בבבל, והעם השב חשב את עצמו עוד לנאחז בעקב האומה בכללה אשר‬ ‫ישבו עוד על נהרות בבל, הי׳ עליהם להוסיף להשפיע על אחיהם בערי הקדש‬ ‫טל של תחיה, ‬והדבר הגדול הזה לקחו על שכמם אנשים חכמים ואיש שכל‬ ‫ועזרא בראשם‪.‬‬
‫אבל בהיותם גם בארץ ישראל תחת ממשלת פרס ועיקר האומה בבבל, לא‬ ‫רצו וגם לא יכלו לצעוד צעד גדול כזה מעצמם, אף כי הענין כלו ישתרע רק‬ ‫בנוגע לחיזוק מעמד התורה והמצוה‪ ,‬וחיי רוח העם בחק ומשפט‪ ,‬ומזה עצמו נוכל‬ ‫להבין כי היתה במעשיהם תנועה גדולה מאד עד שהוצרכו לקחת על זה רשיון‬ ‫מיוחד, לא לבד מהמלך בעצת שרי המלוכה, כי אם יותר מזה להשתדל שתקבל‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכז‬
‫הדבר צורתה שכל הדבר הוא מענין המלוכה ונעשה רק במצות המלך ויועצי‬ ‫המלוכה, וכי עזרא וסייעתו הנם רק שלוחי המלך ובית המלכות‪ ,‬וזה דבר נפלא‬ ‫מאד אבל כן הדבר יוצא מפורש מכל ענין הכתובים שם‪.‬‬
‫וזה הוא סידור ספר עזרא עד סי' ז׳ שהם סידור הפרשיות זה אחר זה ‫מהעליה הראשונה וכו׳ יותחל אחר זה הענין הנדול מעזרא וסייעתו והדברים יקבלו‬ ‫מיד צורתם הרוחנית ויאמר‪:‬‬
"ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה וכו׳‬ ‫הוא עזרא עלה מבבל והוא סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ד׳ אלקי ישראל‬ ‫ויתן לו המלך כיד ד׳ אלקיו עליו כל בקשתו וכו׳ כי באחד לחדש הראשון הוא‬ ‫יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלים כיד אלקיו הטובה‬ ‫עליו כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ד׳ ולעשות וללמד בישראל חק‬ ‫ומשפט‪.‬‬
וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר‬ ‫דברי מצות ד' וחקיו על ישראל‪.‬‬
‫ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר‬ ‫וכענת וכו׳ מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרה על יהוד ולירושילם כדת‬ ‫אלהך די בידך וכו׳‪ ,‬ואנת עזרא כחכמת אלהך די בידך מני שפטין ודינין די להון‬ ‫דידן לכל עמא די בעבר נהרה לכל ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון, וכל‬ ‫די לא להוא עבד דתא די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה‬ ‫הן למות הן לשרשו הן לענש נכסין ולאסורין‪.‬״‬
‫והנה לא יוכל להיות ספק כלל כי אף‬ ‫אשר ‬‫זה ודאי שנתן רשות למנות‬ ‫גם דיינים יחידים במקום הנדרש במקום אשר עדין אין שם זה. אבל עיקר דבר‬ ‫הרשיון הי׳ למנות כנסיה כזאת אשר זה הי׳ הצורך הראשי עתה אחרי אשר הישוב‬ ‫החל להתרקם בארין ישראל‪.‬‬
‫שהרי לא יעלה על הדעת שיותן כח לכל דיין יחידי להמית ולשרש‬ ‫ולענש נכסין‪.‬‬
‫ולא לבד אצל בני ישראל אי אפשר זה שמפורש נאמר בספר במדבר‬ ‫(ל"ה י"ב) על דיני נפשות ״עד עמדו לפני העדה למשפט"‪.‬‬
‫כי אם שכן הדבר גם אצל כל האומות המתוקנות שאין רשות להמית‬ ‫ולשרש כי אם לרבים ולא לשופט יחידי‪.‬‬
‫ובאמת כי בכלל הנה רק זה הי׳ חסר אז, כנסיה לכל בירושלים, שהרי‬ ‫כבר בראשית ימי עזרא מיד אחר בואו בהמעשה של הנשים הנכריות אשר הי׳‬ ‫בתחלת בואו (ויבואר לפנינו) נאמר שם (י׳ י"ד):‬ ‫‪ "יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא‬ ‫לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד וכו'."
ומבואר כי כבר הי׳ שם בכל עיר ועיר "זקני עיר ועיר" דהיינו סנהדרי‬ ‫קטנה ושופטים יחידים‪.‬‬
‫ואף שזה הי' כארבעה חדשים אחרי ביאת עזרא, שהוא וכל סייעתו באו‬ ‫לירושלים בחדש החמישי (שם ז' ח') ודברי העם אליו הי׳ בחדש התשיעי‬ (שם י׳ ט׳)‪.‬‬
654
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫אבל הדבר רחוק מאד כי בהזמן הקצר הזה כבר סידר הוא מחדש את כל‬ ‫סדרי עיר ועיר ויושב שם זקנים ושופטים‪.
‫ולשון הכתובים בראש פרשה ט׳ בהמעשה של הנשים הנכריות מורה על‬ עצמו שזה הי' תחלת מעשיהם ואך זה החילם לעשות אחרי סידרם כל דבר ביאתם‬ כמו שבא על זה לשון הכתוב "וככלות אלה״ וכמו שיבואר לנו עוד‪.‬‬
‫ואין אנו צריכין לכל זה אחרי שהוא גם דבר שאי אפשר כי הכח של‬ "הן למות הן לשרשו וכו'" יותן ליחיד כי אם לרבים יחד‪.‬‬
‫וזה הי' באמת עיקר מעשיהם ועיקר מה שהי' חסר עוד הישוב החדש‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫ואמנם כי יותר מכל זה יתבאר לפנינו כל דבר הכנסיה מהבית דין הגדול‬ ‫אשר נוסד עתה בירושלים מתוך כל דברי הכתובים המפורשים, ומתוך כל פרשת‬ ‫המעשים אשר באו שם לפנינו‪.‬‬
‫וראשונה עלינו לעמוד על עיקר הדבר אשר הננו רואים בזה חדשה גדולה‬ ‫מאד‪ ,‬כי לא הספיקו להם ליהודי בבל ועזרא וסייעתו הסדרים בארין ישראל‪,‬‬ ‫ולהשתמש שם בכח הממשלה אשר כבר נמצא שם, ולא הספיקה להם כח התורה‬ ‫לבד, והוכרחו להשתדל לפני המלך על פי כתב הדת בכל סדרי המלוכה על פי‬ ‫שרי המלכות, כי יהיו גם הם ביחוד באים בכח המלכות, וכי יהי׳ להם גם משם‬ ‫כח מיוחד "מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח וכו׳ וכל די לא להוא עבד דתא‬ ‫די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן לשרשו וכו׳״‪.‬‬
‫אבל הכריחם לכל זה המצב הרעוע אשר הי' שם בארין יהודה בראשית ימי‬ ‫הישוב, אשר עוד לא נסדרו סדרים על פי בני ישראל עצמם, כנסיה ראשית כוללת‬ ‫היה הכרח עוד לגמרי, ולעומת זה שרים וחורים מלאו הארץ, אשר נתרחקו שם‬ ‫מדרכי התורה‪.‬‬
‫כי עד ימי עזרא ונחמיה היו רק הפחות והסגנים שרי הארץ וחוריה והם‬ התנהגו בכל סדרי מלכות פרס‪.‬‬
‫עד כי גם עשו להם את העם לעבדים ויביאום עד דכא‪.‬‬ ‫
ונאמר בנחמיה ה׳ ט״ו "והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו‬ ‫מהם וכו' גם נעריהם שלטו על העם״‪.‬‬ ‫
ושם בנחמיה ריש סי‘ ה׳‪:‬‬
"ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים, ויש אשר אמרים‬ ‫בנינו ובנתינו אנחנו רבים (נותנים ברבית) ונקחה דגן ונאכלה ונחיה, ויש אשר‬ ‫אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב‪ ,‬ויש אשר אמרים‬ ‫לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו‪ ,‬ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו‬ ‫והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות (מ)‬ ‫ואין לאל ידינו ושדתינו וכרמינו לאחרים‪ ,‬ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם‬ ‫ואת הדברים האלה וכו׳‪ ,‬ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה משא איש‬ ‫באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה, ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו‬
---------------------
‫הערה (מ) הלשון הזה ״בנתינו נכבשות״ הוא כמו הלשון במגילת אסתר ז׳ ח׳ ״הגם לכבוש את‬ ‫המלכה עמי בבית" ומזה בא גם במשנה יבמות פרק ז׳ משנה ה׳ ״והלך הבן ונכבש על השפחה" ועי׳ בתוס׳‬ יום טוב שם‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שכח‬
‫היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו‬ ‫ויחרישו ולא מצאו דבר וכו' ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה‬ אומר וכו׳."
‫ומה הי׳ אפשר לעשות לתקון המדינה על ידי מנהיגים כאלה אשר בידם‬ נתנה הארץ‪.‬‬ ‫
וגם לא הי' אפשר לתקן הנהגתם הם עד אשר בא גם נחמיה, אשר הוא‬ ‫הי' נם לפחה מהממשלה, ועל ידי זה הי׳ ראש להחורים והסגנים ביחוד מכח‬ ‫המלכות‪.‬‬
‫ולפני זה שחתו והורידו עד עפר לא לבד מצב החומרי של העם כי אם‬ ‫גם כל מצבם הרוחני, וכמו שיוצא מענין הדברים האלה בנחמיה שם‪. ‬‬ ‫והן גם דברי הכתוב בעזרא ט׳ א׳ ‪"‬לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים‬ ‫מעמי הארצות כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי‬ ‫והאמרי כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד‬ ‫השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה״‪.‬‬
‫ובנחמיה י״ג י"ז ‪ ,‬ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר‬ ‫הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת״ (מ"א)‪.‬‬ ‫
ובנחמיה ו׳ י״ז "גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות אל‬ ‫טוביה (העמוני) ואשר לטוביה באות אליהם"‪.‬‬
‫ועל כן לא הי' אז דרך לתקן את כל מצב העם בכח התורה לבד, אחרי‬ ‫אשר ארץ נתנה ביד אלה, ורק הם לבדם הנם שם הבאים בכח המלכות ופני‬ ‫שופטיה יכסו קלון‪.‬‬
‫לפעול אצל מלך פרס ושרי המלוכה לשנות את סדרי הארץ בכל הנוגע‬ ‫להפחות והסגנים ולכחם הם זה לא היו יכולים לעשות ראשי יהודי בבל ועזרא‬ ‫וסייעתו‪.‬‬
‫כי על כן השתדלו ופעלו דבר הדש מאד אשר הי׳ נדרש אז לפי מעמד‬ ‫הארץ‪ ,‬והוא כי גם בתי המשפט, והעמדת הדת על תילה, וכל דבר חק ומשפט‬ ‫על פי התורה יהי׳ גם להם כח מיוחד מאת המלכות‪.‬‬
‫במעמד רעוע כמעמד ארין יהודה אז, אשר הסדרים הי׳ חסרים‪ ,‬ובתי הרבים‬ ‫לתורה עוד לא נוסדו ולהיפך השרים והסגנים וכל הבאים בכחה של שררות‬ ‫שחתו דרכם על הארץ‪.‬‬
----------------
הערה (מ״א) כבר נתבאר ‪ לנו‬בעמוד ‪ 335‬כי כל הקלקול בא רק מזה אשר הרוכלים מבני הנכר הביאו‬ ‫פירותיהם לירושלים בשבת, ובני ישראל מפני שזה לא הי' אסור עדין לקנית מה לצרכי היום, קנו מהם צרכי‬ אוכל נפש הנדרשים כענבים ותאנים‪.‬‬ ‫
ודבר השוק הי׳ אז משרה גדולה, ותהי מפקודות המדינה (עי' דברינו בעמוד 110) והממונים על זה היו שרי המדינה ובהם הי׳ הדבר תלוי, ועל כן כעס עליהם נחמיה בהיות המכשלה הזאת תחת ידם, והוא כפחה‬ ‫נשיא ראש לשרי המדינה הי׳ יכול לבטל כל זה.
‫וקודם בוא נחמיה עשה שם גם פחה כלבבם, ובכח המלכות הי׳ כל זה רק תחת רשותו הוא והנהגתו‬
‫לבדו, ועל הפחה וכל שריו לא הי׳ לו לעזרא כל כח לעמוד נגדם, עד בוא נחמיה‪.‬‬ ‫
וגם נחמיה בכל אשר הי׳ משרתו עליהם ביחוד, בכל זח לא בא עליהם בתוקף כחו, כי אם שיחרם ‫מוסר והקהיל עליהם קהלה גדולה, לפי שכבר נשרש כחם, והרבה מאד הוכרחו עזרא ונחמיה להשתדל עד אשר ‫‬‫רפאו כל שבר, ועד אשר גם אלה הטיבו דרכם‪.‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫לא ה'׳ שם עצה אחרת לתקן הכל כי אם שגם הכנסיה הראשית לכל דבר‬ ‫חק ומשפט, וכל היושבים על המשפט בערי יהודה הבאים בכחם, יהיו גם הם, לבד‬ ‫כח התורה אשר בידם, גם נעזרים לגמרי בכח המלכות אשר אתם, ולהיות לשרי‬ ‫קדש, אשר בכל הנונע לחק ומשפט, ולהעמדת דיני התורה, יכולים גם הם לצוות‬ ‫ולפקד בכל כח המלכות גם לבד דין התורה. ‬
‫ואחרי אשר השיגו זה סדרו להם כבר את כל הדבר בבבל, עוד טרם בואם‬ ‫לארץ ישראל.‬
‫ועל פי כל הדברים האלה יאירו לפנינו דברי הכתובים בעזרא ט׳ א׳‬ ‫אחרי בואם‪.‬‬
"וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל‬ ‫והכהנים והלוים מעמי הארצות כתעבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי‬ ‫המצרי והאמרי‪ ,‬כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות‬ ‫ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה."
והנה מפורש כי "יד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה". ומי המה‬ ‫השרים האלה אשר מיד אחרי כלו כל מלאכתם בבואם לארץ יה‬ודה נגשו אליו‬ ‫להעמיד הדת על תילה "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם‬ ‫ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתעיבתיהם וכו׳"‪.‬‬
‫אבל השרים האלה אשר נגשו אליו ככלות אלה הנם אלה שרי קדש אשר‬ ‫הוזכרו שם לפני זה ואשר כבר נסדר כל זה בצאתם מבבל, והן השרים אשר‬ ‫נאמר שם לפני זה ח׳ כ״א‪:‬‬
"ואקרא שם צום על הנהר אהוא להתענות וכו׳ ונצומה ונבקשה מאלקינו‬ ‫על זאת ויעתר לנו ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר לשרביה חשביה ‫ועמהם מאחיהם עשרה וכו׳, ואשקלה על ידם כסף ככרים שש מאות וכו׳ ואמרה‬ ‫אליהם אתם קדש לד׳ והכלים קדש והכסף והזהב נדבה לד׳ אלקי אבותיכם שקדו‬ ‫ושמרו עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל בירושלים‬ הלשכות בית ד׳."
‫והנה לשונו "ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר מורה על עצמו שהיו שם‬ ‫״שרי הכהנים" יותר רק שהוא הבדיל מהם שנים עשר אשר להם ביחוד מסר את‬ משמרת הכלים הכסף והזהב, עד אשר יבואו כולם יחד לירושלים, ושם עליהם‬ ‫להחזיר הכל ולהניחם בלשכת בית ד׳, אבל בהחזירם כל זה עליהם להביא זה במשקל לפני כל שרי קדש הבאים יחד, אשר כולם היו‪.‬‬
"עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל‬ ‫בירושלים."
‫והיינו שישקלו כל זה בירושלים לפני כל שרי קדש הבאים האלה שהם‬ ‫הנם "שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל"‪.‬‬
‫ועליהם הוא שנאמר "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו וכו׳".‬‬
‫וזה הוא באמת סידרן של הכתובים שם זה אחר זה‪.‬‬
"ונבא ירושלים ונשב שם ימים שלשה. וביום הרביעי נשקל הכסף וכו׳‬ ‫ויכתב כל המשקל בעת ההיא, הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאלקי ישראל‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫שבט‬
‫פרים וכו׳ ויתנו את דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עבר הנהר ונשאו את‬ ‫העם ואת בית האלקים. וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר וכו'."
והיינו השרים ההם עצמם אשר הזכירו לפני זה במשקל הכסף "עד תשקלו‬ ‫לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל".
‫והחכם גרעץ בח״ב בהערה עמוד ‪ 120‬בדברו על זה יאמר:‬
"עזרא ט׳ א׳ יסופר כי תיכף אחרי ביאת עזרא קבלו לפניו "השרים" על‬ ‫נשואי תערובות. מי היו "‬השרים" האלה‪ ,‬ועוד בלשון ידוע, והדברים נוטין שתחת‬ ‫״השרים״ יש לקרות "המשוררים" והמשוררים הם באו לקבול על נשואי התערובות"‬ אלה דבריו‬.
‫והוא רק תמהון לראות כי תחת לחקור לדעת, הסתפקו בכל מקום בדברי‬ חלומות, ויבואו גם לשבש המקראות‪. ‬‬ ‫והדברים פשוטים, והשרים האלה הנם שרי קדש הכנסיה של עזרא והנם‬ ‫באמת השרים הידועים, דהיינו אלה שכבר הוזכרו לפני זה ואשר היו לשרי קדש‪.‬‬
‫ובאמת כי הי׳ זה כבר אחרי ערך שלשה חדשים לביאתם, כמו שכבר‬ ‫נתבאר‪ ,‬וכבר הםפיקו לדעת כל הנעשה, וזה הי׳ תחלת מעשיהם להעמדת הדת, ‫אחרי אשר סדרו כל עניני ביאתם, ואחרי אשר גם מסרו לאחשדרפני המלך את‬ ‫דתי המלך, ונתקיימו בכל כחם במדינה‪.‬‬
‫וככלות אלה הי׳ זה ראשית מעשיהם "וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר‬ ‫לא נבדלו העם וכו'״ והדברים פשוטים ומבארים את עצמם‪.‬‬
‫ובכחם הגדול אשר הי׳ עתה לכל שרי קדש אלה יחד עם עזרא פעלו‬ ועשו בנוגע לנשואי התערובות, ונאמר שם י׳ ז׳:‬ "ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם, וכל אשר‬ ‫לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו‬ ‫והוא יבדל מקהל הגולה. ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם וכו׳‬ ‫ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם וכו׳‪.‬״‬ ‫
וזה הוא כבר דבר פעולתם הגדולה בכחם הגדול אשר הי׳ חדש עמהם, ואף שהי׳ כל זה נגד שרי המדינה בעלי המשרה אשר עליהם נאמר מפורש "ויד‬ ‫השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה״‪.‬‬
‫הנה יכלו לעשות כן על ידי כחם המיוחד אשר ניתן להם לעצמם מהמלך‬ ‫ושרי המלוכה בכל הנוגע אל העם בכל דבר חק ומשפט ודיני התורה.
‫והחכם גרעץ אשר המקורים הנם אצלו רק כדור למשחק, וגם כתבי הקדש‬ ‫לא נבראו לפניו כי אם לשחת פניהם ולהעבירם מן העולם בבואו בח״ב עמוד‬ ‫‪ 128‬לפרשגן כתב המלך לעזרא וסייעתו יאמר בהערה ‪:3‬‬
"פרשגן ארתחשסתא לעזרא הבא שם בסי׳ ז׳ מן ‪ 12‬עד ‪ 26‬הוא בלא‬ ‫ספק רק דברים אפאקריפהים (כלומר בשקר יסודם) כי המלך ידבר שם מאלקי‬ ‫ישראל ומהיהדות כאיש עברי, אלו הי׳ לו לעזרא מהמלך הכח הזה ככל האמור‬ ‫שם ‪ 25‬הי׳ מתנהג בירושלים בדרך אחרת מאשר התנהג הוא‪.‬״‬ ‫
ומה נוכל לאמר לטענות הבל כאלה אשר גם לא הי׳ יכול גרעץ לפרש‬ ‫ענינם ולהציע אותם לפני הקורא ולאמר מה מצא שם בדברי ארתחשסתא כדברי‬ ‫
‫‪658‬‬
הנשיאות, והבית דין הגדול‬
‫איש יהודי, אשר אין שם מזה כל מאומה, ולהראות לנו מה זה הי׳ לו לעזרא‬ ‫להתנהג ולעשות ולא עשה‪.‬‬
‫וכפי הנראה חשב החכם גרעץ, כי אם הי׳ לו לעזרא כח גדול כזה מהמלך‬ ‫הי׳ עליו לצוות לתלות על העץ את כל אלה אשר נשאו נשים נכריות‪.‬‬
‫אבל הלא האומות אשר נאסרו הנה האיסור איסור לאו, ועונשם מלקות רק‬ ‫אחרי התראה, ועל להבא, ולא על מה שעבר‪.‬‬
‫ובאמת הנה רבים מהם לא עברו איסור להדיא, כי אם שהגירות לא הי׳‬ ‫כראוי, וככל אשר יבואר עוד‪.‬‬ ‫
ואת אשר בשמעו את כל הרעה הזאת קרע את בגדיו, ויעש פומבי גדול‬ ‫לדבר, ונאספו אליו כל חרד בדברי אלקי ישראל, והתפלל והתודה עד כי נקבצו‬ ‫בבית אלקים מישראל קהל רב מאד אנשים ונשים וילדים וכולם יחד בכו בכי רב‪.‬‬
‫הלא אך זה הוא דרך התורה אשר עיקר הכל הוא עזיבת החטא ואך זה הדרך אשר הי׳ לו לבחור בטרם נגש אל המלאכה לאסוף את כל העם ולהרחיק‬ ‫את הנשים הנכריות, ולכל לראש הי׳ עליו ועל סייעתו לחדור אל לב העם, כי‬ הם עצמן יכירו וידעו את אשמתם‪.‬‬
‫וכי גם ענוש לצדיק לא טוב, ולא הי׳ אפשר כלל להתנפל תיכף על כל‬ ‫העם הרב ההוא, ולא זה הדרך מוציאתן מידי עבירה‪. ‬‬ ‫תחלה הי' להם להשתדל כי ידעו כל העם את כל חומר האיסור, ולרכך‬ ‫את לבבם וכי ידעו כי כדין וכשורה יעשה להם ולקיים דין התורה המפורש‬ "והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי"‪.‬‬
‫ובאמת כי בכל גודל כחם של עזרא וסייעתו הי׳ בזה דרך כבד מאד‬ ‫לפניהם‪.‬‬ ‫
אחרי אשר פשה הנגע בכל העם ונלכדו בה פנות העם וראשי המשפחות‬ ‫היותר גדולות, וכן גם נגע הדבר לשרי המדינה והסגנים כי "יד השרים והסגנים‬ ‫היתה במעל הזה ראשונה" ועזרא וסייעתו אך זה עתה באו אל הארץ ועדין לא נתישבו‬ ‫ולא נסדרו, והדבר נגע עד נפש כל אלה אשר עשו כן, והי' עליהם לגרש את‬ ‫נשיהם אשר חשבו בהיתר, ולהרחיק את בניהם‪.‬‬
‫ועל עזרא וסייעתו הי׳ לעשות מעשיהם במתינות גדולה ובחשבון ודעת.
‫ורק מפני שנגע זה בדבר כל העם בכלל, ולא להשרים והסגנים ביחוד, הי׳‬ ‫זה בתוך חוג פעולתם, ולא שמו לב להשרים והסגנים, וגם הם לא יכלו למרות‬ ‫את פיהם‪.‬‬ ‫
וכמה קלות הדעת וחסרון חקירה יש בטענה זו אשר בדה לו גרעץ שאלו‬ ‫הי׳ לעזרא כח מהמלך הי׳ לו לעשות מעשיו באופן אחר‪.‬‬
‫אבל הלא הדבר לגמרי להיפך שנראה בזה מהם יתר עז וכח גדול מאד‬ ‫עד כי אי אפשר כלל להבין את מעשיהם כי אם על פי פרשגן הזה, ועל פי‬ ‫דברי הכח הגדול אשר ניתן להם מאת המלך‪.‬‬
‫הן מארץ בבל באו זה עתה עזרא וחביריו ובארץ יהודה עדין לא עשו‬ ‫מאומה‪ ,‬והנה הם מרהיבים בנפשם לצאת ביד חזקה כזו נגד חלק גדול מבני העם‪,‬‬ ‫ונגד השרים והסגנים‪ ,‬ונגד משפחת הכהן הגדול‪.‬‬ ‫
וכל זה באופן גדול וחזק כזה, ובמדה היותר גבוהה אשר אין למעלה הימנה‪.‬‬
‫הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫של‬
"ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם, וכל אשר‬ לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים (שרי קדש סייעתו של עזרא) והזקנים (סנהדרי‬ ‫עיר ועיר) יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (מ״ב)‪.‬‬
‫ולא הי׳ גם נודד כנף נגדם‪.‬‬
"ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים‬ ‫הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל העם ברחוב בית האלקים מרעידים‬ ‫על הדבר ומהגשמים. ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם מעלתם וכו' ועתה ‫תנו תודה וכו׳‪.‬״‬ ‫והחכם גרעץ עצמו יעתיק בעמוד ‪ 133‬את כל הדברים האלה, והוא עצמו‬ ‫יאמר שם "כי שלחו מכריזים בכל ערי יהודה, כי יבואו כולם וכו׳ וכל אשר לא‬ ‫יבוא לשלשת הימים וכו׳ וכולם כולם באין יוצא מן הכלל באו וכו׳״‪.‬‬
‫ובכל זה לא הבין את תוצאות הדברים האלה ואת כחם הגדול‪.‬‬ ‫
והנה בא ושואל שאלו הי׳ כחם גדול הי׳ להם לבוא בכחם ולא להתנהג כמו‬ ‫שעשו, ועל כן בודאי גמור שכל זה שקר, ולא הי׳ להם כח על העם כל עיקר‪.‬‬
‫אבל האם אפשר הדבר לראות כח יותר גדול על העם מאשר נראה ‫בהמעשה הזאת‪.‬‬
"ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם, וכל אשר‬ ‫לא יבוא לשלשת הימים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.״‬
‫והרי גם אלו לא הי׳ לפנינו פרשגן כתב הדת היינו יכולים מתוך המעשים‬ ‫האלה להבין ולדעת כי הי׳ להם כח גדול על העם מבלי שים לב להשרים והסגנים‬ ‫הבאים בכח המלכות אשר הם עצמם פרצו ויעברו ויהי כל זה גם נגדם, ואף אם‬ ‫לא הי׳ זה בא מפורש היינו יכולים לדעת כי בהכרח ובודאי הי' להם כן שבלא‬ ‫זה לא נוכל להבין הדבר‪.‬‬
‫עכשיו שהדבר מפורש לפנינו בפרשגן כתב הדת, יבוא גרעץ ויטעון כי‬ ‫פרשגן הכתב בדוי הוא שאם הי׳ האמת כן איך לא השתמשו בכחם זה.
‫אבל הלא הדבר להיפך כי השתמשו והשתמשו בזה עד הגבול היותר אחרון. ‫ורק בדברי ימי ישראל הי׳ אפשר לעשות מדחה באופנים כאלה, ותהי‬ ‫השתדלותם לתאר לשם דברי הימים כל אשר יבדו מלבם, וכל תהפוכות אשר‬ ‫מצאו טוב לפניהם, ודברי הימים עצמם היו כלא היו‪.‬‬
פרק כ"ד‪.‬‬
‫ואחרי כל מה שנתבאר ישובו כל הדבריס בספר עזרא ויאירו לפנינו ויגלו‬ לנו גם הדברים בספר נחמיה. ‬
‫וראשונה נראה ונכיר את הדברים בספר עזרא מסוף דבר הקיבוץ הגדול הזה‪.‬‬ ‫
-------------
הערה (מ״ב) והחכם גרעץ אשר‬ לא ידע ולא הבין מי הם השרים האלה השמיטם לגמרי בעמוד 133 ויכתוב רק הזקנים לבדם‪.‬‬
ויכול הי׳ החכם גרעץ להניח גם כאן משוררים כמו שעשה אצל "וככלות אלה ‬נגשו אלי השרים" ויהי' גם פה "כעצת המשוררים והזקנים"‪.‬‬
‫אבל האם יש קץ לדרכי תהו, והאם יש מקום לכתיבת דברי הימים בלי כל חקירה.‬
‫‪660‬‬
‫הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
כי אחרי אשר נקבצו כל העם ויבואו לקול הקריאה הגדולה בערי יהודה‬ ‫וירושלים ויאספו כולם למועד שלשת הימים, ואחרי אשר בא שם תוכחתו של‬ ‫עזרא להם ״ועתה תנו תודה לד' אלקי אבותיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ‬ ‫ומן הנשים הנכריות" נאמר שם י' י"ב:
"ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול כן כדבריך עלינו לעשות אבל העם רב‬ ‫והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא ליום אחד ולא‬ ‫לשנים כי הרבינו לפשע בדבר הזה, יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר‬ ‫בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה‬ ‫עד להשיב חרון אף אלקינו ממנו עד לדבר הזה וכו' ויעשו כן בני הגולה ויבדלו‬ ‫עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבותם וכלם בשמות וישבו ביום אחד‬ ‫לחדש העשירי לדריוש הדבר ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום‬ ‫אחד לחדש הראשון."
‫והדברים כמו שהם מפליאים, הן הם לקחו נשים נכריות ועתה יאמרו כי‬ ‫ירצו להבדל מהם ואיזה מלאכה לימים רבים יש כאן‪.‬‬
‫והלא הם עצמם כל הקהל אשר כולם נקבצו ובאו ענו קול גדול ״כדבריך‬ ‫עלינו לעשות", ומה יחסר יותר? יעזבו את הנשים הנכריות האלה וכל הדבר כבר‬ ‫נעשה ונגמר‪.‬‬
‫שהרי זה ודאי כי באו כולם וזה דבר הכרח "וכל אשר לא יבוא לשלשת‬ ‫הימים וכו׳ יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה״‪.‬‬
‫והבאים כולם הסכימו וקבלו זה עליהם "ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול‬ ‫כן כדבריך עלינו לעשות׳׳‪.‬‬
‫ומה הי׳ חסר‪ ,‬יעשו כן‪ ,‬והכל יהי׳ על מקומו, וכל הדבר נגמר‪.‬‬
‫ויותר יפלאו דבריהם "וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים‬ מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושופטיה״‪.‬‬
‫אבל כל הטורח הזה למה, לדבר כזה הידוע לכל, ולאיזה צורך ילכו עמהם‬ זקני כל עיר ועיר ושופטיה‪.‬‬ ‫
וכן גם הנה נבדלו באמת כנסיה שלמה ועזרא בראשם "וישבו ביום אחד‬ ‫לחדש העשירי לדריוש הדבר".‬‬
‫והדרישה וחקירה הזאת עשו הם על פי זקני עיר ועיר ושופטיה‪.‬‬
‫אבל מה ענין הדברים האלה‪.‬‬ ‫
אבל כן הדבר כי באמת היתה שם חקירה ודרישה גדולה על פי משפטי‬ ‫התורה‪.‬‬
‫חקירה ודרישה על כל אחת ואחת מהנשים האלה אם נתגיירו או שנשארו‬ ‫בגיותן, ואם נתגיירו לחקור ולדעת אם הי׳ זה ככל דיני גירות או לא, וכן לחקור‬ ‫על הבנים אם נתגיירה אמם או לא, ואם נולדו בגיותן או אחר זה בגירותן, וכל‬ ‫זה הי׳ צריך דרישה וחקירה בכל אחת ואחת לעצסה, וכן גם הנה נחשבו בזה גם‬ ‫מצריות, ובזה גם לבד גירותן צריך דרישה וחקירה אם היא מצרית ראשונה ושניה ‫או דור שלישי, ויש בזה פרטי דינים על הולד, ואם נתגיירה בהיותה מעוברת בנה שני ומצרי שני ועמוני שנשאו ישראלית בתם כשרה. ‬
‫ועל כן באמת הי׳ הדבר כדבריהם "והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים״‬
‫הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫שלא‬
‫ועל כן נראה באמת כי אחרי הדרישה והחקירה לא נמצאו רבים אשר עברו‬ ‫להדיא כמו שנפרטו שם בשמותם, ועל כן באמת, לא הי׳ אלה שבירושלים לבדם‬ ‫יכולים לברר זה שם כי אם אחרי אשר יבוררו תחלה כל פרטי הדברים על ידי‬ ‫בית דין שבכל עיר ועיר, והן דבריהם המפורשים‪:‬‬
"וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר‬ ‫ועיר ושופטיה."
והיינו שלפני בוא כל אחד לפני מושב הכנסיה מהבית דין הגדול בירושלים‬ ‫יבורר תחלה על ידי הכנסיה של כל עיר ועיר (סנהדרי קטנה) זקני עיר ועיר‬ ‫ושופטיה, כל פרטי גבית העדות איך הי׳ הדבר, ובירורי הדברים האלה על כל‬ ‫אחד ואחד יציעו זקני עיר ועיר ושופטיה לפני הכנסיה בירושלים‪.‬‬ ‫
ומבואר מעצמו כי דבריהם "יעמדו נא שרינו לכל הקהל" הם הכנסיה הגדולה‬ ‫הכוללת לכל דבר התורה, הכנסיה מראשי חכמי התורה אשר בראשה עמד עזרא‬ ‫עצמו‪.‬‬
והם שרי קדש אשר כבר נתבאר לנו ענינם בפרק הקודם‪.‬‬
‫אבל הנה גם לבד זה הדבר גם מפורש בהכתובים עצמם למי כוונו בדבריהם‬ "יעמדו נא שרינו" ובא אחר זה מפורש שהי׳ זה עזרא וסייעתו‪.‬‬
"‬ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו‬ ‫ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר."
‫וכבר כתב שם גם הר"א אבן עזרא "ויבדלו עזרא הכהן אנשים חסר וי"ו‬ ‫והטעם ואנשים" ואי אפשר לפרש הכתוב כי אם כן‪.‬‬
‫והיינו כי מתוך הכנסיה הכוללת, מבין שרי קדש אשר עליהם אמרו "יעמדו‬ ‫נא שרינו לכל הקהל" נבדלו ביחוד לזה עזרא הכהן בראש ועמו אנשים ראשי‬ ‫אבות, ומבואר ומפורש כי עזרא וסייעתו הם נקראו אז שרים, שרי קדש‪.
‫והן עצמם אלה אשר עליהם יאמר שם ח׳ כ"ט "שקדו ושמרו עד תשקלו לפני‬ ‫שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל" ומתוך שרי קדש אלה נבחרו מיוחדים‬ ‫לעסוק בדבר הזה ביחוד‪.‬‬
‫והן עצמם הנם אלה אשר עליהם נאמר שם עזרא ט׳ א׳ "וככלות אלה נגשו‬ ‫אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים וכו׳"‪.‬‬
והן הנם אשר בכחם הגדול הכריזו: ‬
"ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם, וכל אשר‬ ‫לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא‬ יבדל מקהל הגולה" (מ"ג)‪.‬‬ ‫
---------------------------------
הערה (מ"ג) והחכם גרעץ טעה במקום הזה טעות גדול, ובעמוד ‪ 134‬בהערה יאמר על הלשון ״ויעבירו‬ ‫קול ביהודה וירושלם״ לאמר‪:‬‬
‫״הדברים בזה הנם רק בנוגע להיושבים בערי יהודה, אבל לא להירושלמיים, כי הלא הוא רעיון רוח‬ (Unsion) ‬לאמר כי הירושלמיים יהיו בירושלים, ועל כן צריך למחוק תיבת ״ירושלים" אלה דבריו‪.‬‬
‫וזה הוא באמת מחלתם הגדולה של גרעץ וחביריו, שכל מה שלא הבינו לפי דעתם מחקו, ויעשו כן גם‬ בכתבי הקדש‪.‬‬ ‫
וכפי הנראה חשב החכם גרעץ כי אנשי ירושלים לא יצאו מקיר העיר וחוצה, ויהיו קשורים ואחוזים בתוך‬ ‫העיר כצפרים בפח‪.‬‬
‫‪662‬‬
הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫והזקנים אשר באו בזה אחרי השרים הן "זקני עיר ועיר ושופטיה" אשר‬ ‫שרי קדש הי' גבוהים עליהם ועומדים בראשם‪.‬‬
‫כמו שבא מפורש אחר זה כי גם אחרי הבירור אשר יעשו עיר ועיר ושופטיה‬ ‫במקומם לא יחתכו הדבר בעצמם במקומם כי אם יקריבו הדבר לפני ראשי הכנסיה ‫הכוללת שרי קדש וככל דברי העם עצמם:
"יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא‬ ‫לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושופטיה."
"ושרי קדש אלה הכנסיה הכוללת לכל דבר התורה והעמדת הדת על תלה, הם אלה אשר עליהם נאמר בנחמיה י׳ א'‪:‬‬
"ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו‬ ‫כהנינו ועל החתומים וכו׳."
‫וכתב אמנה הזה הוא כלו קדש, ובאו שם דברים רבים מתקנות גדולות‬ ‫וקבועות לחיזוק התורה בעניני שבתות ומועדות, ומעשרות ושביעית וכו׳ ודברים‬ ‫רבים כאלה‪.‬‬
‫והנה הוזכר שמם זה ראשונה לקיום הכתב אמנה הזה אשר מהם בכללם‬ ‫באמת יצאו כל הדברים הגדולים ההם לחיזוק התורה ומשמרת למשמרתה, ועל‬ ‫שמם הוזכרו במשנה ובגמרא, והוא דבר אנשי הכנסיה הגדולה (אנשי כנסת הגדולה), אשר בראשית ימיהם נקראו בספר עזרא ונחמיה בשם שרים, בהיות כחם חדש‬ ‫אתם על פי המלכות, וכי מעמד הארץ הכריח אותם אז הכרח גמור להשתמש‬ ‫בכחם זה כבר בראשית בואם לארץ ישראל עד שגם העבירו קול לכל העם‬ ‫להקבץ יחד לירושלים וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים אשר קצבו לזה יחרם‬ ‫כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה והוכרחו לבוא בכחם הגדול הזה אחרי אשר‬ ‫יד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה‪.‬‬
‫וכל זה יאיר לנו אור גם על הדברים בנחמיה י״ב כ״ז אשר ידובר שם‬ ‫מדבר קדושת חומת ירושלים אשר נתחנך אז לכל דיני קדושת חומה ונאמר שם: ‬
"ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מקומותם להביאם לירושלם‬ ‫לעשות חנכה בשמחה ובתודות ובשיר וכו׳ ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את העם‬ ‫
----------------------------
ואיך הי׳ אפשר לבלי להכריז זאת גם בירושלים, והלא אם לא ידעו מהקיבוץ הגדול הזה יכלו הם‬ להתפזר לכל רוח בערי יהודה, לכפרי השדה ולכל מקום הנדרש להם‪.‬‬
‫והלא גם הם היו צריכין להיות שם בהקיבוץ הגדול הזה של כל העם יחד בירושלים, והדבר נגע להם‬ כלכל היושבים בערי יהודה והדבר לא נתקן עוד גם אצל הירושלמיים, כי כל התיקון עצמו הי' דורש חקירה ודרישה על כל אחת איך הי' הדבר גם בנוגע להאשה וגם בנוגע להבנים אשר נולדו, ויש בזה גם פרטי דינים רבים‬ ‫וככל דברי העם ״והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים״‪.‬‬ ומתוך הטעות הזה הוסיף החכם גרעץ טעות על טעות, והפך את כל סדרי הכתובים עד שיאמר שם‬ ‫עמוד ‪ 133‬בהערה כי הכתוב 17‬ שייך אצל פסוק ‪ 5‬ויטעון כי אם לא כן איך חכו אלה שבירושלים שלשה‬ חדשים עד כלות כל הדבר בחדש ניסן.
ולא ידענו מה הי׳ לו כי סכסך דבר בדבר וטעה בדברים היותר פשוטים, בחדש ניסן הי'‬ סוף ‫כל הדבר‬ ‫‫וגמרו כל הנוגע גם לכל ערי יהודה, והוא לשון הכתוב ״ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד­‬ לחדש הראשון" אבל בודאי שהחלו מאנשי ירושלים, רק שכל הדבר ארך כשלשה חדשים עד אשד גמרו באחד‬ בניסן את כל המלאכה.‬ ‫וכל הדברים הנם על מקומם ו‬על ענינם.‬
הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫וכו' ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת‬ ‫ותהלכת לימין מעל לחומה וכו' וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה‬ ‫ועזריא עזרא ומשלם וכו' ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן יונתן בן שמעיה וכו'‬ ‫ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי וכו' בכלי שיר דויד איש האלקים ועזרא‬ ‫הסופר לפניהם וכו' והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה וחצי‬ ‫העם וכו' ותעמדנה שתי התודת בבית האלקים ואני וחצי הסגנים עמי‬ ‫והכהנים אליקים מעשיה מנימין וכו׳ בחצצרות‪.‬״‬
‫והנה נתחלקו לשתי תודות, וסדרי התהלוכה צריכים פירוש גדול (ועי׳ גם‬ ‫בגמ׳ שבועות ד׳ ט״ו) אבל מה שנתפרש לנו מפורש הוא‪. ‬
"‬ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה״, וכי אצל "חצי שרי יהודה" הוזכר‬ ‫עמהם בתהלוכה עזרא הסופר, ומה שנתפרש מפורש אצל נחמיה בתהלוכה השניה‬ ‫ובעמדם עם שתי התודות בבית אלקים הוא "ואני וחצי הסגנים עמי״‪.
‬‬‫כי שרי יהודה בזה הוא כמו שכבר נתבאר שרי קדש (מ״ד), הכנסיה הגדולה‬ ‫הכוללת ועליהם גם יאמר "ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה״, ועמהם הי׳ גם‬ ‫עזרא, אבל נחמיה אשר עיקר משמרת פקודתו על פי המלכות היתה היותו פחה‬ ‫ביהודה, וראש לבעלי הפקידות במשרת המדינה הנה נאמר אצלו "ואני וחצי‬ ‫הסגנים עמי".
‫ומאז והלאה הלכו דרכי פעולתיהם הלוך והתחזק הלוך והשתרע, עד כי‬ ‫נתקנו כל הפרצות, ונקבעו דברים גדולים מאד. ונתקשרו כל איברי העם יחד, וישימו להם לב אחד ללכת בתורת ד׳, ולבלי לסור ימין ושמאל מהתורה והמצות‬ ולהוסיף עוד אומץ במשמרת למשמרתה‪.‬‬
‫אבל מפני כי זמן קצר אחרי זה נחתמו על ידם כל כתבי הקדש, כי על‬ ‫כן אין לנו ממפעלותיהם הגדולים כי אם במשנה ובגמ׳ מתוך קבלת האומה כולה,‬ ‫ומתוך ספרי זכרונותיהם, ושם כבר יקראו בשמם הכולל "אנשי כנסת הגדולה״‪.‬‬
‫והשם הגדול הזה אשר הובדלו ונרשמו מכל דורות הבית דין הגדול, ובני דורם‬ ‫והדורות הבאים אחריהם קראו להם בשם מיוחד "כנסת הגדולה״, הוא מפני שצרכי‬ ‫השעה דרשו מהם פעולות גדולות וכבירות אשר לא נעשו על ידי הבית דין הגדול‬ ‫זולתם בכל ימי דור ודור. ‬
‫הם עסקו גם בחתימת כתבי הקדש כי בהיות אז סופן של כל הנביאים וחגי‬ ‫זכריה ומלאכי היו הנביאים האחרונים, ומאז ואילך אין עוד נביא, ובטלה נבואה‬ ‫מישראל, כי על כן חתמו אז את כל כתבי הקדש‪.‬‬
והם סדרו ברכות ותפלות, והם קבעו גם תקנות גדולות וקבועות אשר פשטו‬ ‫בכל ישראל, והם גם סדרו במטבע קבועה וטבועה בכל לשונה את כל יסוד‬ ‫המשנה, ועוד דברים רבים וגדולים מאד (יבוארו לכל פרטיהם במקומם), ועל כן‬ קראו להם בני דורם וכל הבאים אחריהם בשם מיוחד "הכנסיה הגדולה״‪.‬
------------------- ‬
הערה (מ"ד) וכפי מה שהדבר עולה מתוך פשטן של דברי הכתובים, אף כן קבלו והביאו זה במשנה‬ ‫וגמרא, ובמשנה שבועות ד׳ י״ד נאמר ״וב״ד מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם" ובגמרא שם‬ ‫ד' ט״ו‪ :‬״בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן למימרא דבית דין קמי תודה אזלי והכתיב וילך אחריהם הושעיה‬ ‫הצי שרי יהודה הכי קאמר בית דין מהלכין ושתי תודות מהלכות וכו'".‬
‫ויש בכל זה פרטים רבים בכל התהלוכה הזאת ויבוארו לנו במקומם.
664
הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫ובכל מעשיהם הגדולים חדרו אל לב האומה בכל נפוצות יהודה, וכאור בוקר‬ ‫זרחה להם לישראל רוח התורה בכל מקומות מושבותם בכל טהרת קדושתה‪.‬‬
‫וכל כך הצליח חפצם בידם, וכל כך גדלו ורחבו פעולותיהם הגדולים עד‬ ‫כי בבוא אלכסנדר הגדול, שזה הוא בסוף ימי אנשי כנסת הגדולה, כבר היתה כל‬ ‫בקשת ישראל ממנו רק זאת כי ירשה להם ללכת בכל דרכי התורה והמצוה, והוסיפו לבקשו כי יבטיח להם כזאת גם עבור יהודי בבל ומדי.
‫ומיד אחרי ימי אלכסנדר בראשית ימי תלמי לאגו נמצא אצל יאזעפוס‬ ‫בספרו נגד אפיאן ‪ I, 22‬בשם היוני אנאטהארכידעס, כי ביום השבת ישבו כל‬ ‫היהודים בבתי המדרש ויהי להם כל היום קדש רק ללימוד התורה כמו שכבר‬ ‫נתבאר לנו זה בעמוד ‪.329‬‬
‫וראוי לנו להעיר בזה גם על דברי יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XI, 8, 7‬בעמדו‬ ‫שם בסוף ימי אלכסנדר מוקדן ויאמר:
"אחרי מות אלכסנדר נתחלקה ממשלתו בין הבאים אחריו, אבל היכל הכותים‬ ‫על הר גריזים נשאר גם אז, וכל חוטא בירושלים אשר נאשם במשפט כי אכל‬ ‫מאכלות אסורות או חילל את השבת או עבר שאר עבירות, ברח אל השכמיים‬ ‫(הכותים) ושם אמר כי אך בעלילה באו עליו בירושלים והוא לא חטא‪.‬״‬
‫אשר גם מדבריו אלה מבואר לפנינו כי היושבים כסאות למשפט בירושלים‬ ‫היו חכמי התורה אשר הי' עינם ולבם על דרכי עמם להעמיד הדת על תלה, ככל‬ ‫אשר ידענו באמת ממשנה ומגמרא בכל דבר הבית דין וסנהדרי ישראל, וככל‬ ‫אשר נתבאר לנו מכל דברי יאזעפוס, בכל המקום אשר באו דבריו ונגעו בענין‬ ‫מכל הדברים השייכים לזה‪.‬‬
‫פרק כ״ה‪.‬‬ ‫
והנה עברנו את כל הדרך הגדולה והארוכה הזאת, ויהיו דברינו במקום הזה‬ ‫לברר הדבר ולבאר כי גם בלא דברי המשנה והגמרא הנה הדבר מתברר לגמרי‬ ‫אשר בכל הזמנים דבר הבית דין הגדול הוא דבר כנסיה של חכמי התורה, והם‬ ‫ישבו כסאות למשפט להקים את דבר התורה ולשמור את משמרתה‪.‬‬
וזה הוא באמת כחם הגדול של דברי ימינו ואורם ואמתם, אשר גם מכל‬ ‫צד אשר נשקיף עליהם, יתראו אלינו עומדים חיים בכל מראה פניהם הגדול, ואם‬ ‫רק לא נשתדל בחזקת היד להפכם על פניהם, אז יגלו ויראו לפנינו ונכירם כמו‬ ‫שהם גם משם (ועי' עוד דברים ברורים על זה מתוך דברי יאזעפוס לפנינו בפרק‬ ‫שלשים)‪. ‬‬ והכנסיה הזאת מראשי חכמי התורה ואשר כל עיקר ענינם הי׳ חוקי ״התורה‬ ‫ומשפטיהם ודעת דרכיה, הנה עמד בראשם מופלא שבסנהדרין ראש כל חכמי‬ ‫התורה בימיו״ ואחרת לא הי׳ אפשר להיות‪.‬‬
‫ועל כן הנה רק שמעון הצדיק, אשר הי׳ גם לבד כהן גדול גם ראש חכמי‬ ‫התורה, הנה היתה המשרה על שכמו ויהי גם המופלא שבסנהדרין והאב בית דין‬ ‫אבל כל יתר הכהנים הגדולים בימי הבית השני הנה על רובם נאמרו דברי‬ ‫המשנה במס׳ יומא פ"א מ"ו (ד׳ י״ח:) "אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו"‪.‬‬
והן גם דברי הגמ׳ במס׳ יומא ד׳ ט׳ ע״א:‬
הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט וכו׳ ודרשת והגידו לך את דבר‬ המשפט, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וכו׳ ושמרת לעשות ככל אשר יורוך‬ ‫על פי התורה אשר יורוך וכו׳‪.‬״‬
‫וכל הדברים האלה נאמרו על רבים המורים וכמו שהוא גם בראש הדברים‬ מפורש "ובאת אל הכהנים הלוים וכו'״, שבכל זה ידובר על הכנסיה בכלל.
‫אבל הנה בסוף הדברים בא הדבר רק על ראש הכנסיה ונאמר:
"והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את ד׳‬ ‫אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא‪.‬״‬ ‫
אבל הלא כמו שנאמר "ובאת אל הבהנים הלוים ואל השפט וכמו שנאמר‬ ‫על כולם יחד "והגידו לך״ "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" "ושמרת לעשות‬ ‫ככל אשר יורוך״ "על פי התורה אשר יורוך"‪.‬‬
‫אף כן הי׳ צריך להיות גם בסוף "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע‬ ‫אל הכהנים הלוים ואל הכהן וכו' או אל השפט".
‫והדבר מתבאר מתוך ענין דברי התורה שאף שהדבר יובא לפני הכנסיה‬ ‫בכלל והם יורו והם יגידו, אבל אחרי שהכריעו הם הדבר, הנה המוציא את דבריהם‬ ‫והמשמיע אותם לחק בישראל מתוך מה שהוכרע בבית דין הגדול, הוא העומד‬ ‫בראשם‪.‬‬
‫בהיות הוא המשמיע לרבים והמוציא לאור את סוף הכרעתם וסוף כל דבר‬ ‫הנעשה ונגמר אצלם‪.‬‬
‫ומזה בא הדבר אשר כן הוא גם בכל התקנות אשר יצאו ונתקיימו על ידי‬ ‫הבית דין הגדול כי יקראו על שם ראש הדור, כן הוא בזמן האחרון, וכן הוא‬ ‫גם בהימים היותר ראשונים.‪
וכמו שנאמר התקין רבן גמליאל הזקן, התקין רבן יוהנן בן זכאי, הלל תקן‬ ‫פרוזבול, שמעון בן שטח תקן שלשה דברים, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו‬ טומאה על ארץ העמים וכו'.
אף כן נאמר בשמואל א׳ ל׳ כ״ה על דוד "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה‬ לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה״‪.‬‬
‫ואף כן נאמר במלכים א׳ ה׳ ס״ד "ביום ההוא קדש המלך (שלמה) את תוך‬ ‫החצר אשר לפני בית ד׳ כי עשה שם את העלה ואת המנחה ואת חלבי השלמים‬ ‫כי מזבח הנחשת אשר לפני ד׳ קטן מהכיל את העלה וכו'".
‫ואף כן הוא הלשון בגמרא עליו בעירובין ד׳ כ״א: "אמר רב יהודה אמר‬ ‫שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים וכו׳״‪.‬‬
‫וכן הנה לשונם בכל מקום כמו במס׳ בבא קמא ד׳ פ״ב "עשרה תקנות תיקן‬ ‫עזרא וכו'״‪.‬‬
‫וכל זה נקרא על שם הראש והראשון בדור אף שברבים היו עמדו, והוא‬ ‫ממש כענין דברי התורה אשר אף שבתחלה מפורש שיבואו לפני הכנסיה, הנה‬ ‫מיד אחר זה כיון שנפסק הדבר והוכרע, המשמיע לרבים הוא היושב ראש, והממרא‬ ‫את זה יקרא על שמו לאמר:
‫‪"‬והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן וכו׳ או אל השפט ומת‬ ‫האיש ההוא‪.‬״‬
הנשיאות‪ ,‬והבית דין הגדול‬
‫שלד‬
‫והכנסיה הגדולה הזאת לא לבד שהיתה כן בשעה שהיו כל ישראל יחד, ‫ואחר זה בארץ יהודה, והוא קו המקיף בדברי הכתובים ככל אשר יבואר לנו שם‬ ‫לכל פרטיו מתוך כל דברי הכתובים כולם, כי אם שגם בהחלק ישראל מעל יהודה‬ ‫הי׳ זה גם שם וכמו שהוא אצל אלישע במלכים ב׳ ו' ל"ב‪:‬‬
"ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם‬ ‫יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר‬ ‫את ראשי ראו כבא המלאך סגרו וכו׳."
וראוי להעיר גם על זאת כי אף שסנהדרי קטנה היו זקני עיר ועיר היושבים‬ ‫שם הנה היתה הכנסיה הגדולה מקובצת מראשי חכמי התורה אשר בכל ערי‬ ‫ישראל, זקני כל ישראל מכל ערי ישראל, והדבר הי' כן גם בימים היותר ראשונים‬ וגם עד אחרית הימים‪.‬‬
‫וכמו שהננו רואים הדבר בימי שלמה אשר בא במלכים א' ח׳:‬
"אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות‬ ‫לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלם להעלות את ארון ברית ד' מעיר דוד‬ ‫היא ציון ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש‬ ‫השביעי ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון."
‫והנה הקהיל אותם אז מעריהם לדבר הזה ביחוד, והם זקני ישראל מהכנסיה‬ ‫הגדולה המיוחדת אשר באו בזה גם לפני ראשי המטות, והם ביחוד נזכרו, כי‬ ‫כאשר באו הם נשאו הכהנים את הארון "ויבואו כל זקני ישראל וישאו הכהנים‬ את הארון".
‫ואף כן הי' הדבר בזמן האחרון, וכמו שנראה זה מלשון המשנה במס׳ תענית‬ פ״ג משנה ו׳:
"מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תעינית על שנראה‬ כמלא פי תנור שדפון באשקלון‪.‬״‬
והן גם ענין הדברים במס' סנהדרין ד'פ״ח: "תניא אמר ר' יוסי מתחלה וכו'‬ ‫אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית וכו' משם כותבין ושולחין‬ ‫בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו משם מעלין אותו להר הבית משם לעזרה משם ללשכת הגזית‪.‬״‬
‫ועל כן נראה כי גם המעטים מראשי ישראל אלה מהימים הראשונים הנודעים‬ ‫לנו ב‫שמם יש מהם‬ אשר מפורש עליהם כי היו מערי המדינה.
‫כמו אנטיגנוס איש סוכו, יוסי בן יועזר איש צרידה, נתאי הארבלי.
‫והנה דברנו במקום הזה רק על עיקר יסוד דבר הבית דין הגדול לכל‬ ‫ישראל, ועל ענינם בכלל‪.‬‬
‫אבל פרטי דבר מעשיהם, וכל פעולותיהם הגדולות והכבירות גם בנוגע‬ ‫למשמרת התורה, וגם בנוגע למשמרת רוח ישראל וטובת העם בכללם, כל זה הנם‬ ‫דברים גדולים ורחבים מאד ויבוא לנו כל דבר במקומו וכל פרט בזמנו על סדרם‬ ‫ועל ענינם, בדברינו על דברי הימים ההם מראשית ימי ישראל עד סוף ימי הבית‬ ‫דין הגדול בתארו וכל צביונו דהיינו עד לפני ימי הלל, לפני ביטול הסנהדרין‬ ‫הכוללת על ידי נאביניוס על פי חפץ אנטיפטר אבי הורדוס‪.‬‬
668
‫הזוג האחרון בדברי יאזעפוס ‬
‫פרק כ"ו‪.‬‬ ‫
הזוג האחרון בדברי יאזעפוס‪.‬‬
‫בדברי יאזעפוס בתוך מהלך סיפיריו יש לנו דברים על הזוג האחרון‬ ‫מהזוגות, והם הלל ושמאי, ומתוך דבריו עליהם יתברר לנו כל תארם וכל צביונם‬ וכל מעמדם בתוך האומה בכללה באין מחסור דבר‪.‬‬ ‫
עד כי נוכל ללמוד מזה גם על דבר ענינם של יתר הזוגות‪.‬‬
‫ובהיות זה גם ענין מדברי הימים בכלל בהזמן שהננו עומדים בו עלינו‬ ‫להביא כל דברי יאזעפוס בזה ולבררם‪.‬‬
‫והנה באלטטי׳ ‪ XV, 10, 4‬יספור לנו יאזעפוס את מעשי הורדוס באמצע‬ ‫ימי מלכותו ויאמר‪:‬‬
"כל איש אשר התנגד לפקודותיו נרדף ממנו בכל הרדיפות אשר אפשר‬ ‫לחשוב, אבל כי את כל העם השביע שבועת אמונים לשמוע בקולו, מרבית העם‬ ‫קבלו עליהם את כל פקודותיו, אם מיראתם אותו או גם מחפצם, וכל מי אשר‬ ‫המרה את רצונו הועבר מן העולם באין רחמים."
‫והנה זה המה דברי יאזעפוס בנוגע לדבר העם בכללו‪.‬‬ ‫
אבל בנוגע לגדולי התורה ביחוד‪ ,‬ראשי חכמי התורה אשר התנגדו למעשיו‪,‬‬ ‫להם הקל ענשם הרבה מאד‪.‬‬
‫וזה יספר לנו יאזעפוס במקום אחר בתוך דבריו בדרך אגב, והוא באלטטי׳‬ ‫‪.XVII, 2, 4‬‬
‫ואחרי אשר באו שם דבריו מאת אשר רקמו בסתר נגד הורדוס אנטיפטר‬ ‫בנו יחד עם אחי הורדוס פהעדאראס ואשתו של פהעראדאס וחמותו, מצא שם‬ ‫יאזעפוס גם מקום לשלוח הצי זעמו נגד חכמי התורה ויאמר: ‬
"אצל היהודים יש כתה אשר יחשבו כי בנוגע לידיעת דברי התורה ידעו‬ ‫זה הם יותר מאד, ויתראו לאנשים נאהבים מאת ד', והנשים ההם (אשת פהערא־‬ ‫דאס וחמותו) עמדו לימינם, אלה הם הפרושים. אשר התנגדו בקשיות עורף נגד‬ ‫המלכים ויהיו מוכנים גם לעשות נגדם, וכאשר כל עם היהודים נשבעו שבועת‬ ‫אמונים להקיסר ולמלכם (מ״ו) נמנעו הם במספר ששת אלפים איש מלעשות כן, וכאשר ענש אותם הורדוס לשלם בעד זה עונש כסף שילמה זה תחתיהם אשת‬ ‫פהעראראס, ומתודתם על זה וכי האמינו הכל עליהם כי דבריהם יתקיימו הגידו‬ ‫לה כי בני הורדוס לא ינחלו המלוכה וכו'‪.‬״‬
‫והנה מכל דברי יאזעפוס אלה הדבר מבואר כי ידבר מגדולי חכמי התורה.‬‬ ‫שהרי דבריו מפורשים כן, ויאמר עליהם כי הם יחשבו את עצמם ליודעי‬ ‫התורה על בוריה ואמיתתה וכי הכל יאמינו כי כל דבריהם יתקיימו והנם יודעים‬ ‫את הכל מראש, והננו רואים גם זאת כי הורדוס עצמו לא ערב לבבו למתוח‬ ‫עליהם כל חומר הדין כמו שעשה עם העם בכללו, אשר כל אשר התנגד לו הוציאו‬ ‫
-------------------
הערה (מ״ו) כפי הנראה רצה יאזעפוס במקום הזה לדבר תועה על חכמי התורה בפני קסרי‬ רומא, ‫ועל כן ערב בזה גם את הקיסר לאמר כי לא רצו לשבע לו מה שאין זכר מזה שם XV, 10, 4 ‬ועל כן ‬ במקום הזה בגלוי ובמדה מרובה, מה שנשמ‬ר כוזב המקומות.‬‬
‫הזוג האחרון בדברי יאזעפוס
שלה‬
‫להורגים‪ ,‬ולהם ענש רק עונש כסף‪ ,‬וכי הכסף הזה מבלי יכולת להם עצמם לשלם‬ ‫שילמה אשת פהעראראס עבורם (מ"ז)‪.‬‬ ‫
ומבואר כי כל אלה ‬נבדלו לטובה גם אצל הוררוס, ולא הלך עמהם כדרכו‬ ‫עם כל העם‪ ,‬וכל מה שענשם על זה הי׳ רק עונש כסף‪.‬‬
‫אבל יש לנו בזה אצל יאזעפוס עוד מדרגה שלישית‪ ,‬מדרגה יותר גבוהה‬ גם ממדרגת חכמי התורה אלה.
‫אשר עליהם גם לא שם הורדוס כל עונש כסף, והוא עצמו נשא פניהם לגמרי‪.‬‬ ‫והן דברי יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XV, 10, 4‬שם‪ ,‬אשר אחרי דבריו מכל‬ ‫העונשים הקשים אשר שם על העם על זה, וכי רדפם ויעבירם מן העולם יאמר‪:‬‬
"אבל כאשר רצה הורדוס להכריח על זה גם את הפרושי הלל ושמאי ואת‬ ‫סייעתם כי ישבעו לו גם הם, התנגדו לזה בכל כח ועוז, בכל זה בנשאו פני הלל, לא עשה להם הורדוס דבר, מכל אשר עשה נגד אחרים."
‫והנה לנו במקום הזה בדרך סיפורו של יאזעפוס כל הציור השלם אשר יש‬ ‫לנו בדברי המשנה והגמ׳ מהלל ושמאי בפרט, ועל ידי זה גם מכל הזוגות בכלל‪.‬‬
‫כי לא גדולי התורה לבד היו, ולא מלמדי תורה ברבים בלבד, שזה היו‬ ‫שם גם הרבה בלעדם (ויבואר עוד) כי אם שגם לבד כל זה עמדו הם ביחוד בתור‬ ‫שני ראשים מיוחדים לכל הדור, ויהי זה מפורסם וידוע גם להורדוס כי הם הנם‬ ‫הראשים המיוחדים לכל הדור כלו‪.‬‬
‫ויותר מזה נראה בזה כי אף שנבדלו לגמרי הלל ושמאי וסייעתם מכל‬ ‫חכמי הדור, וכי בנשאו פני הלל לא נפטר אחר עמו כי אם שמאי וסייעתו‪.‬‬
‫אשר מזה מבואר ככל אשר נודע ממשנה וגמרא כי רק שמאי הי׳ בן זוגו‬ ‫של הלל‪. ‬‬ ‫בכל זה מפורש לנו גם זאת כי בתוך השנים האלה אשר נפטרו לגמרי הם‬ ‫וסייעתם, הנה גם בתוך השנים האלה הראשים היחידים לכל הדור כלו, הי׳ הלל‬ ‫לכל לראש‪.‬ ‬
‫ואף שפרט את שניהם, הם וסייעתם, יאמר בכל זה מפורש כי הי׳ זה ״מפני‬ כי נשא את פני הלל".‬‬
‫ובבר הערנו כי אין דברינו בדבר כינוים ותארי שמות אשר נתרחקו מהם‬ ‫ראשי ישראל לגמרי, עיקר הכל הוא למצא שם את הדבר עצמו, למצא ולדעת‬ ‫את דבר הזוגות עצמם ואת כל ענינם הגדול אצל כל העם, למצוא ולדעת כי‬ ‫הזוגות עמדו מעל לכל העם, וכי הי׳ זה דבר רשום וידוע לכל, וכל מבט כל‬ ‫העם עליהם הי׳ אך מתוך השקפה זו‪.‬‬
‫והנה לפנינו כל הדבר כמו שהוא, עד שגם הורדוס וכל אגפיו הכירו וידעו‬ זה ויביטו עליהם מתוך מבט זה ויתנהגו עמהם כן‪.‬‬
--------------
הערה (מ"ז) שם ‪ XV, 10, 4‬נאמר שגם על האיסיים לא הקפיד על אשר לא נשבעו לו אבל זה‬ ‫הוא ענין אחר לגמרי, כי הם לא התערבו בין העם, ודבר לא הי׳ להם עם אדם, ועיקר הכל כי הם לא עשו‬ ‫זה מתוך איזה התנגדות להורדוס כי אם מפני שנשמרו מכל נדר ושבועה, ועל כן לא דרש זה הורדוס מהם כלל‬ ‫כי בהיותם מעטים בודדים יחד ובני אדם שאינם מן הישוב לא שם להם לב‪.‬‬ ‫
לא כן אצל חכמי התורה אשר דברי יאזעפוס שם ‪ XVII, 2, 4‬מפורשים שהי׳ זה בתור התנגדות‬ וכידוע הנה הם חיו בתוך העם, והעם לקח לו מעשיהם לקו‪.‬‬
‫‪670‬‬
‫הזוג האחרון בדברי יאזעפוס
‫כי אמנם כן בנוגע להרבצת תורה לבד לתלמידים מובהקים, הי' אז עוד‬ ‫הרבה חכמים גדולים מאד‪.‬‬
‫וגם בדברי יאזעפוס אשר דבר אין שם מחכמי התורה ביחוד‪ .‬בכל זה הנה‬ ‫בדרך סיפורו מהנוגע להורדוס ומעשיו נמצא גם שם לפנינו משני ראשי ישראל‬ ‫גדולי הדור אשר הרביצו אז תורה לתלמידים רבים וגדולים‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XVII, 6, 2‬יספר יאזעפוס מאת אשר עשו שני ראשי המורים‬ ‫נגד מה שתלה הורדוס את הנשר הרומי בשער המקדש‪ ,‬ויאמר שם:
"‬בין היהודים קנו להם שם לדרשנים גדולים ולראשי יודעי התורה במדה ‫היותר גבוהה יהודה בן סאריפהעוס ומתתיהו בן מרגליות, ויהיו אהובים מאד אצל‬ ‫העם, בהיותם מורי התורה, וכל מי אשר נשאו לבו להשתלם לגמרי בלימודים, הי׳ מבאי ביתם."
‫ובמלחמות היהודים ‪ I , 33, 2‬אשר בא שם זה עצמו יאמר עליהם יאזעפוס:
‫‪"‬בעת ההיא חיו בירושלים שני חכמי התורה אשר נתפרסמו לגדולי יודעי‬ ‫התורה‪ ,‬ועל ידי זה עמדו בתוך העם במעלה גבוהה מאד והם יהודה וכו׳ ומתתיהו‬ ‫וכו׳, בכל פעם אשר למדו ברבים נקבצו סביבם תלמידים רבים, וכן למדו כל יום‬ ‫ויום בפני לגיון שלם של שומעי לקחם‪.‬״‬
‫ויאזעפוס יזכיר שם את אלה מפני מה שהי' להם ולתלמידיהם ביחוד עם‬ ‫הורדוס האדומי ואשר גם צוה לשורפם חיים (ויבואר בפרק הבא)‪.‬‬ ‫
אבל גם מבלעדם הי' שם עוד חכמים גדולים אשר כל העם הביטו אליהם‬ ‫ונהרו, ויהיו מצויינם לראשי המורים, וכמו שהם דברי יאזעפוס על שני אלה כי‬ ‫ידיעתם את התורה היתה במדה היותר גבוהה, וכל מי אשר נשאו לבו להשתלם‬ ‫לגמרי בידיעת התורה שימש אצלם״‪.‬‬
‫ובכל זה הנה מפורש לפנינו כי הלל ושמאי וסייעתם עמדו מיוחדים לעצמם‬ ‫בין כל חכמי התורה כולם‪.‬‬
‫והדבר מבואר כי גם לבד ממה שהיו "מורים גדולים ומבובדים אצל העם" היו הם ביחוד עומדים מעל לכל ראשי הדור וקובעים דבר לעצמם‪.‬‬
‫ובין השנים האלה וגדולתם אשר רוממתם וגדלתם לראש לכל, הנה גם ביניהם‬ ‫מפורש לפנינו כי לכל לראש הי׳ הלל‪.‬‬ ‫
והרי בזה לפנינו כל ענין דבר הזוגות בכל תואר הדבר כמו שהוא גם בין‬ כל העם, וגם אצל המלכות, עד שעמד הדבר כן גם אצל הורדוס האדומי‪.‬‬
‫ולשונו של יאזעפוס מבואר כי מתחלה רצה הורדוס להכריח גם הלל ושמאי‬ ‫וסייעתם על זה בעל כרחם, אבל הם עמדו נגדו בכל תוקף ועוז, והוא בכל זה‬ ‫לא עשה עמהם דבר בנשאו פני הלל.
‫ומזה עצמו יודע לנו עוד דבר גדול מאד כי ברוחב דעתו ובחכמתו הנפלאה ‫עלה בידי הלל, גם אחרי ביטול הבית דין הגדול, להשיב לאט לאט להדבר את‬ ‫כל צורתו הקודמת, כל תואר פני הדברים כמו שהיו וכל דבר הזוגות למקומם‪.‬‬
‫ואשר זה הוא באמת את אשר גם במשנה ובגמרא נחשבו עוד הלל ושמאי‬ ‫בין הזוגות ויהיו המה הזוג האחרון‪.‬‬
‫וראוי לנו להעיר בזה עוד גם על דברי יאזעפוס באלסטי׳ ‪XV, 1, 1‬‬ ‫‬‫אשר יאמר שם:‬
‫הזוג האחרון בדברי יאזעפוס
‫שלו‬
‫"כאשר ישב הורדוס על כסאו הגדיל את כבוד כל אוהביו, אמנם את כל‬ ‫אויביו ענה ביסורים קשים. בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים ‪ Παλλων‬ותלמידו‬ ‫‪ ,Σαμεας‬והוא שם עליהם עינו לטובה מפני כי בימי המצור וכו', גם זולת זה ‫ראה הורדוס כי נתקיימו דברי ‪ Σαμεας‬אשר בעמוד הורדוס לפני השופטים אמר‬ ‫כי יבוא היום והורדוס עצמו ייסרם קשה וכו'."
‫והנה כל החוקרים החדשים חשבו שהכונה ‬בזה לשמעיה ואבטליון, וכבר‬ ‫נתבאר לנו (מעמוד ‪ 40‬ואילך) כי טעו בזה והכונה להלל ושמאי‪.‬‬
‫אבל הדבד ידוע כי לא הי׳ שמעיה תלמידו של אבטליון ולא שמאי תלמידו‬ ‫של הלל, והיו חבירים גמורים, ובית מדרשו של שמאי גם קדם לבית מדרשו‬ ‫של הלל‪.‬‬
‫ובה‬בוצר לגת (שבת י"ז) אמר לו שמאי להלל "אם תקניטני גוזרני טומאה‬ ‫אף על המסיקה וכו׳ ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן‬ ‫התלמידים״ והוא גם דבר שאין צריך ראיה כלל כי שמאי והלל היו חבירים גמורים‬ ‫ויאזעפוס עצמו ידע היטב כי שמאי זה אשר ידבר בו במקום הזה הנה‬ ‫כבר עשר שנים לפני זה עוד בימי הורקנוס החשמונאי הי׳ כבר מראשי הסנהדרין‬ ‫ודבר רתת עם כל חביריו ועם הורקנוס עצמו, ולא הי׳ יכול לטעות לעשות אותו‬ ‫לתלמידו של הלל‪.‬‬
‫אבל גם מזה מתברר לנו כל דבר נשיאותו של הלל, וכי הי׳ ראש לכל‬ ‫חכמי הדור, ורק על ידי זה יכנה את שמאי לתלמידו, כי כן נחשב בזה ענין‬ ‫כולם וכמו שנתבאר לנו כל ענין הדבר בעמוד ‪.45‬‬
‫ומהמקום הזה ישוב ויבואר לנו כל הדבר גם מצד אחר‪.‬‬
כי יאמר לנו יאזעפוס "בכבוד גדול עמדו אצלו הפרושים הלל ושמאי"‪,‬‬ ‫והנה פרט את שניהם בשוה כי עמדו אצלו בכבוד גדול‪.‬‬ ‫והטעמים אשר יבאר על זה הנה הטעם השני אינו כי אם על שמאי לבדו‬ ‫כמו שיאמר "‬גם זולת זה נתקיימו דברי שמאי אשר בעמוד הורדוס למשפט אמר‬ ‫וכו׳״ וזה הלא אמר רק שמאי לבדו, ומתוך זה יאמר כי עמדו אצלו בכבוד גדול‪.‬‬
‫ואף על פי כן יאמר שם "בכל זה בנשאו פני הלל לא עשה להם ה‬ורדוס דבר".‬‬
‫ומבואר לנו בזה באין ספק כלל גם מתוך דברי יאזעפוס כל הדבר כמו‬ ‫שהוא שגם בהזוג הזה, הזוג המיוחד לכל העם כולו, עמד שם הלל בראשם‪.‬‬
‫ואף כי גם שמאי הרביץ תורתו לרבים כהלל, וביתו בית שמאי עמדה לגמרי‬ ‫יחד עם בית הלל ויהיו שניהם שוים בתואר ובקומה עד כי בית שמאי יבואו‬ ‫בכל מקום גם קודם בית הלל, ואף כי מפורש אצל יאזעפוס כי עמדו שניהם‬ אצלו בכבוד גדול‪.‬‬
‫בכל זה דברי יאזעפוס ברורים כי הניח ידו מהם רק בנשאו פני הלל‪.‬‬
‫וזה מפני כי באמת כן הדבר כי הלל הי׳ נשיא הדור וראש לכולם יהד, ‫ראש וראשון לכל הדור כולו, ויהי כן גם אצל בית המלכות אצל הורדוס האדומי.
‫והנה כל הדברים חיים ונארגו בתוך המעשים עצמם עד כי בכל אשר‬ ‫השתמט יאזעפוס מלפרט ולהגיד, ובכל אשר אין זה ענינו כלל לדבר בכל הנוגע‬ ‫לתורה לראשי ישראל ראשי הבית דין הגדול וראשי כל ישראל‪ ,‬ראשי חכמי‬ התורה וראשי כל העם‪.‬‬ ‫
‫‪672‬‬
‫הזוג האחרון בדברי יאזעפוס
‫הנה גם מבלי משים הדברים עומדים שם לפנינו ומראים על עצמן באין‬ ‫דרך לנטות ימין ושמאל‪.‬‬
‫ומתוך כל זה נכיר עוד את כל מראה פני הדברים בימים ההם, ונראה ונבין‬ ‫פעולותיו הגדולות של הלל לשובב נתיבות ולקומם את ההרוס‪.‬‬
כי אף אשר בראשית ימיו ובשעה אשר הוקם על, הוכרחו ראשי ישראל‬ ‫לשום מסוה על הדבר לבלי יבולע להם על ידי הורדוס והרומיים, ולבלי יראו‬ ‫בזה התאחדות כל הכוחות, ושיבת כל כח הכית דין הגדול למקומו, והשתדלו כי‬ ‫הורדוס יראה בהנשיא החדש רק את ראש חכמי התורה ראש המתיבתא‪.‬‬
הנה עלה כידי הלל נשיא ישראל באורך זמן ימי נשיאותו לחזק את הדבר‬ ‫ולהביאה להמדרגה היותר גבוהה על פני כל העם, מרום ונשא וגבוה מאד עד‬ ‫‬‫כי גם הורדוס האדומי בעל כרחו ונגד רצונו הוכרח להתחשב‬ ‫עם הנשיאות הזאת‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס אינם כי מראש ומבראשונה הניח הורדוס ידו ולא שם לב להלל‬ ‫ושמאי וסייעתם, כמו שהם דבריו שם בנוגע להאיסיים, כי הורדוס לא דבר עמהם‬ ‫על זה והניחם, בהיותם אנשים שאינם מן הישוב‪.‬‬
‫אבל בזה דברי יאזעפוס מפורשים כי באמת השתדל הורדוס כי ישבעו לו‬ ‫גם הלל ושמאי וסייעתם, ולא לבד זה כי אם שדבריו מפורשים כי רצה גם‬ ‫להכריחם על זה, רק שהם עמדו נגדו והתנגדו לו בכל עוז‪.‬‬
‫וכאשר נשים לב לדברי ימי הורדוס ומעשיו אשר עבר ורמס וטרף, גם על‬ ‫דבר קל שבקלים וגם על חוט ועל שרוך נעל, וכאשר נתבונן על עזוז אפו גם‬ נגד נשיו ובניו אשר הוציאם להורגים על חשד היותר קל‪.‬‬
‫נוכל להבין ולדעת מה היתה אז כבר דבר הנשיאות הגדולה הזאת של‬ ‫הלל, ועד כמה הי׳ ראש של פומבי לכל העם כולו, עד שגס הורדוס בגובה רוחו‬ ‫הוכרח לשאת לו פנים נגד חפצו והוכרח לעשות רצונו לא לבד לו לבדו כי אם‬ ‫גם לו ולרבים מסייעתו (בית הלל) וגם לחבירו שמאי וסייעתו (בית שמאי).‬‬
‫ומתוך כל זה גם נוכל לשוב ולדעת את דבר תודתם הגדולה של כל‬ ‫ישראל להלל הבבלי עד כי הנחילו את הנשיאות מאז ואילך לו ולכל זרעו אחריו‬ ‫דור אחר דור‪.‬‬
‫כי לבד גדולת תורתו ומדותיו אשר אין ערך להם, ‬ומעשיו הנפלאים, ‫הנה גם בנוגע להנשיאות עשה גדולות מאד, וישב לה את כבודה הראשון, ויוסיף‬ ויתן לה את כל הפנים המאירים הנדרשים לכל מראה פניה, ובתוך ימי הורדוס‬ ‫הימים היותר נוראים, הוציא את כל הדבר מתוך מראה של זעיר אנפין, אשר‬ הוכרחו לתת לזה בראשית ימי הורדוס, וירים אותה למעלה ראש, ויחזק כן תרנמ‬ ‫עד כי גם הורדוס האדומי הכירו גם הוא לראש ישראל, היחידי לכל הדור כולו, ‫ולעומד לנס עמו אשר כל הנוגע בו הוא כנוגע בבבת עינם של כל ישראל, ויהי׳‬ ‫מוכרח לשאת פנים לו ולסייעתו וגם לשמאי בן זוגו וסייעתו‪.‬‬
‫ובחכמתו הגדולה והנהגתו הנפלאה, הרים כל זה רק מתוך חוג התורה‪,‬‬ ‫ומתוך פרשם נס לתורה, ומתוך המעשים הגדולים לעשות את דבר הנשיאות‬ ‫לדבר התורה‬ עצמה.
‫שלז‬
‫סוף ימי הורדוס‬
פרק כ"ז‪. ‬‬ ‫‫סוף ימי הורדוס‬
כבר הערנו כי בדברי יאזעפוס הארוכים מאד מכל מעשי הורדוס וכל‬ ‫עלילות מצעדיו, אך מעט מאד ימצא שם בנוגע למעשיו עם העם עצמו, וכל‬ ‫הנוגע להם ביחוד‪.‬‬
‫אבל בימי הורדוס היותר אחרונים ימצאו שם שני מעשים ממעשי הורדוס‬ ‫עם העם, והאחד נם הוכרח יאזעפוס להודיע לפי שלבד ממעשי הורדוס עצמו‬ ‫לפני מותו הי׳ לזה גם תוצאות רבות ואיומות גם לאחרי מות הורדוס‪.‬‬
‫והדבר הזה הוא דבר שני ראשי גדולי החכמים ותלמידיהם אשר כבר‬ ‫הזכרנו בפרק הקודם‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XVII, 6, 1‬יספר שם יאזעפוס מכל דבר חליו הכבד מאד‬ ‫אשר חלה הורדוס, וכל אשר הגיע לו אז, ובידעו כי לא יקום עוד מחליו הי׳‬ ‫נפשו מרה לו, וביותר עוד בידעו היטב כי העם גם ישמחו על זה, ובהיות יאזעפוס‬ ‫גם עשיר גדול במרידות והתקוממות וכל מעשה גדולה וקטנה יקרא בשם התקוממות‬ ‫יאמר "ונוסף עוד כי אחדים מאלה אשר דבריהם נשמעים ביותר אצל העם עשו‬ ‫התקוממות נגדו אשר אחז דרכו על פי הדברים האלה״‪.‬‬
‫״בין היהודים קנו להם שם לדרשנים גדולים ולראשי יודעי התורה במדה‬ ‫גבוה מאד, יהודה בן סאריפהעוס ומתתיהו בן מרגליות, ויהיו אהובים מאד אצל‬ ‫העם, בהיותם גם מורי התורה לתלמידים, וכל מי אשר נשאו לבו להשתלם לגמרי‬ ‫בלמודים הי׳ מבאי ביתם (בית מדרשם). כאשר שמעו שני אלה כי מחליו אשר‬ ‫חלה המלך (הורדוס) לא יקום עוד, דברו על לב תלמידיהם להשתדל לבטל את‬ ‫כל הדברים אשר יסד הורדוס נגד חוקי התורה. הורדוס באמת עשה דברים רבים‬ ‫נגד התורה. הוא גם הציג בראש השער הגדול בבית המקדש נשר של זהב גדול‬ ‫מאד, אשר חוקי התורה יאסרו זה, ומורי התורה אלה אמרו לתלמידיהם כי הנשר ‫ ההכרח להרחיקו‪ ,‬וגם אם יעמידו עצמם על זה בסכנה‪ ,‬הנה טוב למות בעד תורת‬ ‫ד׳ מכל חיי העולם הזה. בדברים כאלה עוררו את תלמידיהם‪ ,‬ופתאום והנה יצאה‬ ‫השמועה כי מת המלך, וישמעו זה גם המתקוממים וילכו אל המקדש ויורידו משם‬ ‫את הנשר ויראו את הקרעים לכל העם העומדים שם. כאשר נודעו מעשיהם לנציב‬ ‫המלך‪ ,‬נתן לכל זה ערך יותר גדול מאשר הי' הדבר, וימהר ויקח עמו את חילו‬ ‫ויתנפל עליהם. העם אשר עמדו שם ברחו לנפשם, אבל שני מורי התורה הם‬ ‫וארבעים מתלמידיהם נשארו על מקומם והנציב הביא אותם לפני המלך. וכאשר‬ ‫שאלם הורדוס אם כן הדבר כי הרהיבו בנפשם להוריד את הנשר, ענו הם את‬ ‫אשר החליטו לקיים דברי התורה עשו, ולא יפלא מאומה אם חוקי התורה עומדים‬ ‫אצלינו למעלה מפקודותיך‪ ,‬ואם גם תמית אותנו נקבל זה בשמחה, אחרי אשר‬ ‫כל מעשינו היו רק מקנאתנו לשמירת התורה. הורדוס צוה לאסור אותם ויאסוף‬ ‫את כל נכבדי העם‪ ,‬וירעם עליהם כקולו כי קוה מהם כבוד והדר בעד כל מפעליו‬
‫674
‫סוף ימי הורדוס‬
‫בבית המקדש, ועתה הנה גם יבזו אותו, אבל לא אותו מאסו כי אם את בית‬ ‫המקדש עצמו, ויצו לשרוף חיים את שני מורי התורה ואת תלמידיהם" (מ״ח)‪.‬ ‬
‫ובמלחמת היהודים ‪ I, 33, 4‬באו בזה דברי יאזעפוס יותר מבוררים לאמר: ‬
"העם אשר יראו לבלי יבולע על ידי דרישה וחקירה גם לעוד הרבה‬ ‫אנשים זולתם בקשו תחלה כי יעניש רק את אלה אשר מהם יצא הדבר ואחר‬ ‫כך הוסיפו לבקש לענוש רק את אלה אשר עשו מעשה, והורדוס מלא בקשתם‬ ‫ויצו כי אלה אשר הורידו מעל העמודים ושני מורי התורה עצמם ישרפו חיים, ושאר‬ ‫כל אשר הובאו על זה לבית האסורים צוה להרוג."
‫ועל זה יאמר יאזעפוס באלטטי' שם ‬כי הורדוס התנהנ בזה ברחמים‪.‬‬
‫והנה זה הי' חסדו ורב טובו של הורדוס לבית ישראל‪.‬‬
‫כמדומה לנו כי כאשר נקרא את הדברים האלה נחשוב כי הננו עומדים‬ ‫בארץ ספרד בימי האינקוויזיציאן, ונשכח לגמרי כי הננו עומדים בימי ממשלת‬ ‫יהודה בארצם‪.‬‬
‫והנה נשרפו חיים ראשי מורי התורה וטובי תלמידיהם על אשר רצו לקיים‬ ‫מצות התורה, ויתר כל אלה אשר נתפשו הוצאו להורגים, ומחסדו הגדול לא עשה‬ ‫הורדוס כלה בעוד אלפים עמהם יח‬ד ויט כלפי חסד‪.‬‬
‫ובאמת כי כפי מה שהננו רואים מכל דברי יאזעפוס, הנה גם למורי התורה‬ ‫האלה עצמם גם לתלמידיהם לא הי' להם בזה לא מחשבת מרד ולא דבר‬ ‫התקוממות, וכל מה שעשו לא עשו אלא לקיים מצות התורה בחשבם כי הגיע‬ ‫העת לזה בשמעם כי מת הורדוס, ויוכלו למלאות רצון התורה באין מפגיע‪.‬‬
‫והורדוס לא לבד שלא רצה לדעת שכל מה שעשו הי׳ רק לקיים דברי‬ ‫התורה, כי אם שלא בוש בפני כל העם לאמר כי בזו בזה את מקדש ד׳, ויצו‬ ‫לשורפם חיים‪.‬‬
‫כיוצא בזה עשה רק אחאב מלך ישראל עם נבות היזרעאלי אשר על‬ ‫תשובת נבות לתומו חלילה לי מד׳ מתתי את נחלת אבתי לד־ השיא עליו עון‬ אשמה לאמר ברך נבות אלקים ומלך‪.‬‬
‫אבל כמה רחוקים דרכי המעשים האלה שנעשו עתה על ידי הורדוס בימי‬ ‫הבית השני מהמעשים ההם אשר נעשו אז בימי הבית הראשון בימי אחאב בן‬ ‫עמרי מלך ישראל‪. ‬‬ -----------------
‫ה‬ערה (מ"ח) החכם גרעץ אשר גדלה השתדלותו בכל דברי ימי ישראל למעט הדמות בכל הנוגע להעם‬ ‫עצמו, ובכל הנוגע ליחידי הסגולה בקרב העם‪ ,‬השמיט (בח״ג עמוד ‪ (236‬ לגמרי את כל דברי יאזעפוס באלטטי׳‬ ‫ובמלחמת היהודים מגדולתם ותפארתם ‪ של‬שני ראשי חכמי הדור האלה בתורה, וכי היו אהובים אצל כל העם‬ מפני גדולת תורתם, והרביצם תורה ??? מרובה מאד לתלמידם רבים וגדולים‪,‬‬ כל זה השמיט גרעץ ולא כתב‬ ‫כל עיקר‪.‬‬
‫ותחת זה למען הצדק מעשי הורדוס בדה לו מלבו דברים על כל חכמי התורה בימים ההם כי עסקו‬ ‫באגדות של דופי נגד הרומיים ונגד הורדוס ויסבו את דברי הפסוקים עליהם, ואחרי אשר יאריך שם בהדברים‬ ‫הבדוים האלה אשר בדה מלבו יאמר כי שני אלה הם הצטיינו ביותר בשנאתם הגדולה להרומיים ולהורדוס ועל‬ כן אהבו אותם העם‪.‬‬
‫ואנחנו היינו חפצים ‪לדעת מה טיבן של דרכים כאלה בדברי הימים, ועד מתי זה נשתדל לעשות את‬ ‫דברי ימינו שרוע וקלוט, ומה טיבן של דברים כאלה אשר לא נבראו כי אם להצדיק את מעשי הורדוס, ולהפוך‬ ‫את דברי ימינו ולהשתדל לתת להם פנים אחרים ממה שהיו.
‫סוף ימי הורדוס‬
שלח
‫אחאב עצמו לא עלה על דעתו לעשות רעה לנבות, ותהי להיפך כי אף‬ ‫אשר דברי נבות היו לו כמדקרות חרב ברמזו לו כי הוא ישחית נחלת ישראל‬ ‫בא אל ביתו סר וזעף וישכב על מטתו ויסב את פניו ולא אכל לחם. רק איזבל‬ ‫אשתו היא לקחה את כל הדבר בידה ותאמר אליו "קום אכל לחם ויטב לבך".
‫אבל גם היא בכל רשעתה לא יכלה להרוג את נבות ככל אשר עשה‬ ‫הורדוס כדברי שלוחי העם לפני הקיסר "את ראשי העם צוה להרוג למען לקחת‬ ‫לו את רכושם לבז" (אלטטי׳ ‪ (XVII, 11, 2‬כי אם הוכרחה לשום אל המרמה‬ פניה ולעשות זה בפני העם בכל סדרי המשפטים‪.‬‬
‫״ותכתב ספרים בשם אחאב ותחתם בחתמו ותשלח הספרים אל הזקנים ואל‬ ‫החרים אשר בעירו היושבים את נבות, ותבתב בספרים לאמר קראו צום והשיבו את‬ ‫נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלקים‬ ‫ומלך וכו' ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים וכו' קראו צום והשיבו את נבות‬ ‫בראש העם ויבאו שני האנשים בני בליעל וכו'." ‬
‫והנה הזקנים ההם היו זקני בהתא אשר מיראתם את איזבל ואחאב נתנו‬ ‫מקום לדבריהם כי ברך נבות אלקים ומלך וישכרו עדי שקר להעיד כן בפני‬ ‫כל העם‪.‬‬ ‫
אבל זה הננו רואים לפנינו שכל הדברים בתוך העם הי' כל כך מסודרים‬ ‫בסדרי התורה, עד שגם בממלכת ישראל (ולא ביהודה) ובימים היותר רעים בימי‬ ‫אחאב ואיזבל אשר הארץ חנפה תחת יושביה, עד שנמצאו גם זקנים אשר מיראת‬ ‫המלכות פעלו עליהם החרים (שרי המדינה) לעשות את חפץ איזבל, בכל זה לא‬ ‫יכלו לעשות בפני העם כי אם בכל סדרי התודה‪.‬‬
‫קראו צום‪ ,‬והביאו שני עדים‪ ,‬והעידו כי ברך נבות גם אלקים גם מלך למען‬ ‫אשר יהיו נכסיו למלכות כדין הרוגי מלכות אשר נכסיהם למלכות, והכל על פי‬ סדרי התורה‪ ,‬ובכל דרכי המשפט‪.
כי בדבר אשר רצו לצאת ידי העם לא הי' לפניהם דרך כי אם לעשות‬ ‫הכל על פי התורה וככל סדרי התורה, ככל אשר היו הדברים סדורים אצלם‪.‬‬
‫והורדוס אשד בדברי יאזעפוס המפורשים נשא פני העם בפעם הזה וכמו‬ ‫שיאמר במלחמת היהודים שם "כי נגד רצונו עשה אז כרצון העם״‪.‬‬ ‫
הנה בכל זה גם בלא דין ובלא משפט צוה הוא לבדו בלא זקנים ובלא‬ ‫סנהדרין לשרוף חיים ולהוציא להורגים ארבעים איש מסגולת כל העם וראשי‬ ‫מורי התורה‪.‬‬ ‫
כי מאז באו הצדוקים הותרה הרצועה בארץ יהודה, וכל סדרי הארץ נשתנו‬ ‫פניהם, והאבירים לא הי׳ נדרש להם לשום לב לכל הדברים האלה גם בשעה‬ שהראו פנים להעם‪.‬‬ ‫
וכבר הערנו בעמוד ‪ 442‬על ההבדל הגדול והנפלא אשר נראה לפנינו בין ‫לפני ימי המאורע עם יוחנן לבין מיד אחר זה‪.‬‬
‫כי בשעת המאורע הנה בכל כעסו של יוחנן על יהודה בן גדידיה אשר‬ ‫הוציא עליו בפניו לעז של שבויה על אמו, וכי הוא אינו לא כהן גדול ולא כהן ‫הדיוט כי אם חלל‪.‬‬
בכל זה גם אותו לבדו לא דן יוחנן עצמו, וכל משפטו ודינו הי׳ מסור‬
‫סוף ימי הורדוס‬
‫‪676‬‬
‫לבית דין, ומהם ורק מהם בקש יוחנן כי ייסרו אותו בעונש חמור, והם השיבו‬ ‫לו כי אין לנו על זה כי אם דין מלקות ולא מיתה.
‫אבל מיד אחר זה בנתנו‬ ‬ידו אל הצדוקים‬ ‫הנה נשתנו גם כל סדרי הארץ.‬
‫ובלא דין ובלא משפט, רק על פי יוחנן לבדו בכעסו על חכמי ישראל,‬ ‫אף כי לא אשמו כלל מיד "ותוצץ הרעה על ידי‬ אלעזר בן פועירה ויהרגו כל‬ חכמי ישראל" על ידי יוחנן הורקנוס ופקודתו לבד‪.‬‬
‫וכן הלכו הדברים מאז ואילך בכל ימי אלכסנדר ינאי‪.‬‬
‫ואחרי אשר כבר ראה העם עני בשבט עברתו ואחרי אשר הורגלו גם בישראל‬ ‫סדרים של ביטול‬ הסדרים וכי איש זרוע לו הארץ לרמוס‬ ולטרוף ואחרי‬ ‫אשר‬ כבר ראה העם ממשלה של תהו ובהו‪.‬‬ ‫
הנה לא יפלא אם בבוא הורדוס אחר זה, אשר לא הי׳ גם מזרע ישראל, וכל שרי ביתו ובית‬ מלכותו רק יונים וסורים, וכל ממשלתו רק להדוך את בני‬ יהודה תחת הגוים‪.‬‬
‫הנה לא יפלא מאומה אם הרשה לעצמו עוד הרבה יותר, ולא יפלא מאומה‬ ‫אם כל ימיו שררו שם אך צלמות ולא סדרים, וגם בשעה שרצה לעשות ולקיים‬ חפץ העם, הי׳ רק הוא לבדו השופט והדיין וברוח פיו חרץ משפט אנשים נקיים, ‫אשר כל מעשיהם הי׳ רק לקיים דברי התורה, ויצוה לשרוף חיים את ראשי מורי‬ ‫התורה וטובי תלמידיהם. ‬
אבל‬ תחת אשר אלכסנדר ינאי לפני מותו ראה והתבונן כי אין לו דרך ‫להנחיל‬ כסאו לבניו אחריו כי אם על ידי אשר ישיב את הממשלה בארץ לידי‬ העם, ויעשה חפצם לשום בראש כל העם רק את מורי התורה ככל רצון העם כלו‬ ‫תחת זה לא לבד כי הורדוס‬ לא חפש דרך להנחיל כסאו לבניו על פי ‫חפץ כל העם‪.‬ ‬
כי אם שחפש‬ ומצא לו אופן למרר‬ את כל חיי העם אחרי מותו יותר מבימי חייו‪.‬‬ ‫
וימציא לו לעשות‬ דבר ביום מותו את אשר יחד כל לב ויתפלץ לשמוע, ואשר יעבור עוד את כל אשר עשה בכל ימי חייו.
כי צוה לאסוף אל המשמר את כל ראשי‬ המשפחות‬ מהיהודים בכל ארץ‬ יהודה ויצו לאחותו סאלאמע ולבעלה כי ביום מותו ימיתו את כולם למען לעשות‬ ‫אבל לכל עם יהודה באין יוצא מן הכלל וספדו כל העם משפחות משפחות, וכל‬ ‫משפחה תעשה אז אבל יחיד על ראש המשפחה. ‬
‫ואחותו ובעלה הוכרחו להשבע לו כי ימלאו את חפצו זה ביום מותו‪.
ומזה הננו יכולים להבין ולדעת, כי הורדוס כבר הספיק לחזק את ידי שריו ‫ועבדיו מבני הנכר וכל הארץ היתה כבר בידם באופן כזה, עד כי הי׳ יכול להנחיל‬ ‫כסאו לבנו גם נגד כל עם יהודה‬ כולו ויכין למטבח את כל ראשי‬ משפחות כל‬ עם יהודה מקצה אל קצה‪.‬‬
‫ואף כי היו אז בני ישראל תחת יד הממשלה העליונה של הרומיים, וכסא‬ ‫ממשלת בנו ארכעלאוס הי׳ תלוי בהסכמת הקיסר ברומא‪.‬‬
‫הנה הי׳ ארכעלאוס‬ עוד‬ נער, ואין ספק‬ כלל כי אם היו גם אז כל‬ שרי‬
‫סוף ימי הורדוס‬
‫הארץ וכל שרי הממשלה רק אנשים מבני ישראל לא הי׳ הורדוס מצוה לעשות‬ אחרי מותו כדבר הנורא הזה‪.‬ ‬
‫אבל כבר העמיד הורדוס‬ ‫בראשית ימיו את כל ממשלת הארץ וכל הצבא‬ ‫רק תחת‬ ידי זרים, תחת יד אספסוף מבני‬ ‫היונים והסורים, ובמשך ימי ממשלתו‬ נתחזקו בארץ, ויהי לבבו בטוח ‬‫בהם כי גם אחרי מותו לא יוכלו עוד בני ישראל‬ להמיש צוארם מהם, ודבר ממשלת בנו גם היא תבוא על ידם, ואין עליו לשום‬ לב למה‬ שיהי׳ אחריו, כי כח ידם במדינה ‬כבר הי׳ די להביא ‬את כל היהודים‬ כולם תחת מתנם הם‪.‬‬
‫וכל הדברים מפקודתו של הורדוס בזה באו אצל יאזעפוס גם באלטטי׳ וגם‬ ‫במלחמת היהודים ועיקר הדבר הוזכר גם במגלת תענית‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XVII, 6, 5‬יספר יאזעפוס מעשי הורדוס אלה ודבריו לאמר:‬
‫"הורדוס צוה כי נכבדי כל העם יבואו‬ כולם אליו, וזה הי׳ המון גדול ורב‬ מאד, מפני כי נקבצו ובאו מתוך פנות כל העם כלו, כי היתה פקודתו שכל אשר‬ ‫לא יבוא‬ יומת, ואת כל ההמון הגדול הזה‬ צוה לסגור על מסגר בתוך נתיבות המרוץ, ואחר זה קרא אליו‬ את אחותו ‫סאלאמע‬ ואת בעלה ‫אלעקסאס, ויאמר‬ להם כי הנהו מרגיש אשר עוד מעט וימות, וזה אין דבר שהרי כן ימותו כל בני‬ ‫אדם, אבל את אשר יצטער הוא כי לא יספדוהו‬ כהלכה וכראוי למלך בידעו כי‬ היהודים ישמחו על מותו, ועל כן חובתם של סאלאמע ובעלה להושיע לו בזה, ‬ ‫ותיכף כאשר יראו כי מת יסבבו את ‬‫מסילת המרוץ בצבא חילו מבלי להגיד לבני‬ ‫חילו את דבר מותו, ולצות עליהם לירות בחצים על כל ‬היהודים אשר נסגרו ‫שם עד אשר‬ יהרגו‬ את כולם, ועל ידי המעשה הזאת ‬ימלאו דבר חפץ איש בהלכו למות, ויעוררו בין העם אבל כבד ביום מותו. וישביע הורדוס אותם בקרבת‬ ‫אחים ובשם ד׳ לעשות כן והם נשבעו לו." ‫
אלה הם המעשים היותר‬ אחרונים של הורדוס‬ החיה‬ הטורפת, אשר‬ איזה מסופרי דברי הימים קראו לו מלך יהודה.‬
‫יאזעפוס עצמו‬ ‫אשר על כל מעשי הורדוס שם מסוה וישתדל גם להסב‬ פניהם, יאמר גם הוא אחרי דברי הורדוס אלה לאמר: ‬
"אם כי כל מעשי הורדוס אפשר להטותם לזכות, כי רצה רק לשמור את‬ עצמו, אבל המעשה האחרונה הזאת תורה באמת רק על אכזריות נוראות העולות‬ ‫על כל מעשי בני אדם, כי רצה לעשות‬ אבל לכל העם ולהמית איש אחד מכל‬ משפחה, מבלי אשר חטאו לו גם חטא היותר קל, ומבלי אשר הי׳ עליהם גם צל‬ ‫של איזה חשד, תחת‬ אשר בנוהג שבעולם יעזוב כל איש‬ לפני מותו גם את‬ שנאתו לאויביו‪.‬״‬ ‫
ואמנם כי אין דברי יאזעפוס נכונים, כי באמת כן הי׳ גם כל מעשי הורדוס‬ ‫ע ם היהודים מראשית ימי ממשלתו עד סופם אשר היו שלשלת ארוכה של המון‬ ‫מעשים אשר כוננו רק להשחית‬ ‫ולחבל‬ ‫מבלי אשר הי׳ נדרש לו זה לשמור את‬ עצמו‬ ומבלי אשר הי׳ לו עליהם דבר, ועבר‬ ‫ורמס וטרף רק לדכא‬ אותם תחת כל הגוים, ולהומם ולאבדם ולעשותם‬ כלה, והמעשה ‫הזאת‬ ‫לפני‬ מותו תחובר ותלוה אל השלשלת הגדולה הזאת בהיותה אחת עמהם יחד‪.‬‬
‫והן דברי שלוחי היהודים בעמדם לפני הקיסר (אלטטי׳ ‪XVII, 11, 2‬):‬
678
‫סוף ימי הורדוס‬
"למראה עין נקרא על הורדוס שם מלך (יהודה) אבל באמת היתה‬ כל דבר ממשלתו באכזריות חמה למען השחיתם ולהכחידם וכו' בקצרה נוכל לאמר כי גם ‫אילו משלה עלינו חיה טורפת אשר תדרוס ותטרוף לא הי' אסון בני ישראל גדול‬ כל כך ככל האסונות הגדולות והנוראות אשר ‬‫בתומם באו עלינו בימי ממשלת‬ הורדוס."
כי באמת לא מלך אכזר הי' הורדוס כי אם מלך לגוים אשר כל השתדלותו‬ ‫כל מבטו וכל דרכו הי׳ להרים בארץ יהודה את כל הגוים ולתתם עליון, ולדכא‬ תחת רגלם את כל עם היהודים‪.‬‬
‫ועל כן בכל מעשי ‬הורדוס לא נראה‬ ‫ונרגיש רק דבר מלך אכזר כי אם‬ יחד עם זה השתדלותו לכחד שם ישראל, ולהשיבם לאחור גם בארצם‪.‬‬
‫ואם אכזריות ‬‫לבו נגמרו ביום מותו, הנה דבר חפצו ‬לתת את כל היהודים‬ מרמס לכל הגוים ולעשות אותם לגוי אשר כ ל אוכליו לא יאשמו, זה הלך והשתרע‬ ‫הלך והתרחב גם אחרי מותו עד כי זה הביא את חרבן הארץ, וישראל‬ ‫ירגיש כל‬ זה בכל עצמותיו גם עד היום הזה‪.‬‬
‫‫להצלחת כל עם יהודה היתה פקודתו ‬האחרונה הזאת‬ ‫לעשות הדבר לאחר‬ מותו, ועל כן מסר את דבר המעשים האלה לאחותו‬ ובעלה, אבל הם לא ערבו‬ בנפשם לעשות מעשים נוראים כאלה, ומיד אחרי מותו עוד בטרם נודע דבר מותו‬ ‫הוציאו הם את כל ראשי משפחות כל ישראל ממסגרם, ויאמרו כי כן פקד המלך.
ועיקר הדבר הוזכר גם במגלת תענית פרק י"א ושם נשתבשו הדברים לפנינו‬ ‫ועל פי מה שהננו ‬יודעים מדברי יאזעפוס‬ נוכל להגיה‬ אותם ולדעת משם גם‬ סדרי דברי הימים כאשר יבואר בפרק הבא וכך צריך להיות שם‪:‬‬
"בתרין בשבט יום טוב דלא למספד‬. (ולמה שינו זה מזה אלא שבראשון ‫‪ -‬אצל ינאי בשבעה בכסליו — אינו כתוב דלא ‬‫למספד‬ ובזה כתוב) בראשון מת ינאי המלך ובזה מת הורדוס, שלח ותפש‬ זקנים מזקני‬ ישראל וחבשן בבית האסורין ואמר אם מתי הרוג את הזקנים הללו ועד שישראל ‬שמחים לי ידוו על‬ דיבותם אמרו אשה טובה היתה ושלמינון שמה, וכשמת סלקה‬ טבעתו מעל ידו‬ ‫ושלחה‬ לשר בית האסורין אמרה לו רבך התיר אותם הזקנים התירם והלכו להם‬ לבתיהם, ואחר כך אמרה מת הורדוס ואותו היום עשאוהו יום טוב‪.‬״‬
ומפני שהורגלו בכל מקום כי זקנים סתם נאמרו על הסנהדרין חשבו שכן‬ הוא גם במקום הזה ובאו והגיהו תחת "ותפש‬ זקנים מזקני‬ ישראל" הגיהו "ותפש‬ ‫שבעים זקנים מזקני ישראל".
‫והוא רק טעות כמו שנתבאר‬ מדברי ‫יאזעפוס‬ שהכונה לזקני כל משפחה‬ ומשפחה ולא היו רק שבעים נפש כי אם המון רב וגדול‪.‬‬
‫והוא מתבאר כן גם מדברי המגלת תענית עצמה שעל הסנהדרין אי אפשר‬ ‫לאמר "ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל״, שהרי‬ הסנה‬דרין‬ כולם כבר‬ נתיחדו‬ ואינם עתה יחד כי אם שבעים‪.‬‬
‫וכן‬ תחת‬ מה‬ שנאמר‬ "אמרו אשה טובה היתה ושלמינון שמה״‬ הגיהו‬ "אמרו אשה טובה היתה לינאי המלך ושלמינון המלכה שמה".
‫וזה טעות סופר מבואר כי שלמינון המלכה ידועה מאד, וגם במגלת תענית‬ ‫עצמה כבר בא זה בפרק שלפני זה "מפני שהיו הצדוקים יושבין בסנהדרין שלהם‬
‫סוף ימי הורדוס‬
‫וינאי המלך ושלמינון המלכה יושבת אצלו" ואיך ידברו עליה פתאום כעל בלתי‬ נודעת, וכי דבר חדש הוא שהיתה אשת ינאי‪.‬‬
‫אבל מפני שלא ידעו כי אחות הורדוס היתה סאלאמע טעו וחשבו שהכוונה‬ ‫לשלמינון המלכה, ועל ידי זה גם טעו והחליפו את ינאי על הורדוס ואת הורדוס‬ ‫על ינאי, וכתבו "אלא שבראשון מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך" תחת מה שהי׳‬ כתוב "אלא שבראשון מת ינאי ובזה מת הורדוס״‪.‬‬
‫וכל זה בא מתוך הגהות של טעות כמו שנתברר מתוך דברי יאזעפוס‪.‬‬
‫והוא‬ ‫מתבאר גם מתוך דברי המגלת תענית עצמה ומלבד הלשון "אמרו‬ ‫אשה טובה וכו'״ שזה יורה על אשה בלתי נודעת אשר ידובר בה במקום הזה‬ ראשונה, דהיינו סאלאמע אחות הורדוס ולא שלמינון המלכה הידועה.
הנה נאמר שם "וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לשר בית האסורין‬ ‫אמרה לו רבך התיר אותם הזקנים״‪.‬‬
‫אבל הלא‬ ‫שלמינון המלכה היא היתה ‬‫המולכת על הארץ אחרי מות ינאי‬ ‫ולא היתה צריכה‬ לתחבולות‬ כאלה‪ ,‬כי אם היתה יכולה בעצמה‬ לצוות בשמה להתיר אותם זקנים בהיות כל הממשלה רק בידה וה‬יא יכלה‬ לעשות כן בהודע‬ דבר מותו עוד יותר בפומבי מלפני זה. ‬
‫ומבואר‬ מעצמו שידובר‬ ‫מסאלאמע‬ אחות הורדוס, והיא באמת הוכרחה לתחבולות כאלה, וכמו שהוא גם בדברי יאזעפוס כי עשו כן היא ובעלה עוד‬ בטרם נודע דבר מות הורדוס, ועשו זה בשמו של הורדוס ‫לאמר‬ שהוא פקד לעשות כן (מ״ט)‪.‬‬
‫ומכל זה הדבר מבואר‬ שאך בטעות הגיהו והפכו הדברים שם בפרק ט׳‬ בחדש כסלו על הורדוס וכאן בחדש שבט על ינאי‪.‬‬ ‫
כי באמת הדבר להיפך ששם צריך להיות ינאי וכאן הורדוס, וכמו שנתבאר‪.‬‬ ‫
ועל ידי זה יסכימו הדברים עם דברי יאזעפוס גם בזה כי לפי דבריו מת‬ ‫הורדוס לא רחוק‬ הרבה מימי חג הפסח וכמו שיתבאר עוד בפרק הבא, ועל כן‬ יתברר גם מזה כי בחדש שבט ידובר מהורדוס ולא בחדש כסלו (נ)‪.‬‬
‫ואין אנו צריכים להדקדוק הזה שכבר נתבארו לנו כל הדברים מדברי המגלת‬ ‫תענית עצמה כי בפרק י"א היינו בחדש שבט ידובר בודאי רק בהורדוס‪.‬‬ ‫
והנה קבעו יום טוב זה במות‬ הורדוס אף כי ארכעלאוס‬ בנו מלך אחריו‬ והלך בכל דרכי אביו, לפי שלא קבעו זה לשמוח על מיתתו של הורדוס כי אם‬
-----------------
הערה (מ״ט) וגם בזה הגיהו במגלת תענית "אמרה לו רבן בחלום התיר אותם הזקנים״ והגיהו כן‬ מפני שהי' קשה להם שהרי הי' זה אחרי מותו, אבל הדבר מבואר בדברי יאזעפוס שהסתירו דבר מותו‪.‬‬ ‫
ובמגלת ‪‬תענית עצמה בא כן מפורש ״ואחר כך אמרה מת ינאי המלך" וצ"ל ״מת הורדוס המלך״‬ ‫ומבואר גם שם שהי' זה טרם הודיעה דבר מותו כמו שהוא גם אצל יאזעפוס‪.‬‬
‫הערה (נ) והחכם גרעץ בנאטע ‪ 1‬אות ‪ D‬יאמר כי מדברי יאזעפוס יוצא שאין הדבר כדברי‬ המגלת תענית שהורדוס מת בחדש שבט, כי אם בחדש ניסן או לכל המוקדם בסוף חדש אדר שהרי הדבר‬ ‫מבואר בדברי יאועפוס כי שבעת ימי האבילות על הורדוס כלו סמוך לערב הפסח. ‫ואין כל זה כי אם דברי טעות, וגם לפי דברי יאזעפוס לא כלו שבעת ימי אבילות של הורדוס סמוך‬ ‫לימי הפסח כי אם קודם זה, ועל ידי הטעות הזה גם ערבב גרעץ יחד את כל הדברים בראשית ימי ארכעלאוס,‬ ויבואר לנו זה בפרק הבא.‬
וכן הדבר כדברי המגלת תענית כי הורדוס מת בחדש שבט, ולא בחדש ניסן.‬‬
‫סוף ימי הורדוס‬
680‬
‫על אשר נפדו כל זקני משפחות ישראל‬ ממות, ועל זה הלא לא הי' יכול ארכעלאוס להקפיד, אף כי שמחו גם על מות הורדוס‪.‬‬
‫ואמנם כי כל ערמתם ותחבולתם של סאלאמע אחות הורדוס ובעלה הי' רק‬ בנוגע לזקני כל משפחות ישראל‬ אשר הושבו עתה לפני מות הורדוס על מסגר‬ ‫והוכנו למטבח, אבל כל העם הרב אשר הושיב ‬הורדוס‬ בבתי כלאים עוד לפני‬ זה רק למוץ את לשדם, נשארו גם עתה מתמוגגים ברעה‪. ‬‬ ‫והדבר מבואר בדברי יאזעפוס ‪ XVII, 8, 4‬היינו בראשית ימי ארכעלאוס, ‫אשר יאמר שם בתוך בקשות העם ממנו:‬ ‫
״אחדים בקשו להקל מהעם עול המס השנתי ואחרים דרשו להוציא לחפשי‬ ‫את השבוים הרבים מאד אשר הושיב הורדוס בבתי כלאים מזה ימים רבים‪.‬״‬
‫פרק כ"ח‪.‬‬
‫ארכעלאוס בן הורדוס‪.‬ ‬
‫הורדוס מת אחרי אשר מלך ארבעה ושלשים שנה בירושלים, וממשלתו‬ הנחיל לשלשה בניו, ולאחותו סאלאמע‪.‬‬
לארכעלאוס בנו הנחיל את כסא ממשלתו בירושלים, ויתן לאנטיפס בנו את‬ ‫ארץ הגליל ועבר הירדן, תחת שם טטררכיה (ולא בשם מלכות), ולבנו פהיליפפוס‬ ‫נתן את גולן בבשן טראכאניטיס‬ באטאנעא ופאנעאס, גם כן תחת שם טטררכיה, ולאחותו סאלאמע נתן את הערים יבנה אשדוד ופהאזאליס‪.‬‬
‫ככה הכה את ממלכת יהודה‬ ‫לרסיסים, ויפרור‬ את ארצם ויקרע את עם היהודים לגזרים ככל אשר היתה ‬‫מבטו בכל ימי ממשלתו לבטל לגמרי את כל‬ ממלכת‬ ישראל ויהודה, וכי יחת יהודה מגוי לבדד ישכן ועם איתן השם משטרו‬ בארץ‪.‬‬
‫‫ובדברי‬ ‫יאזעפוס‬ בראשית ימי ארכעלאוס באו שם דברים רבים גם בנוגע‬ להמעשים לפני אשר נסע ארכעלאוס ‬‫לרומא לעמוד לפני הקיסר‬ לבקשו לקיים‬ ממשלתו בידו, וגם בנוגע להמעשים אשר היו בארץ יהודה בתוך הימים אשר‬ ישבו ארכעלאוס וכל בני משפחת הורדוס ברומא‪.‬‬
וניקאלוס דאמאסקוס, יד ימינו של הורדוס ואחר זה פרקליטו של ארכעלאוס‬ לפני הקיסר, אשר‬ הוא כתב כל זה וממנו שאב יאזעפוס את כל דבריו אלה וכתבם לפנינו, הנה השתדלו‬ יחד בכל סגנון דבריהם, להצדיק את ארכעלאוס ולהאשים את העם, ויתנו לכל הדברים תואר כזה כאלו היו העם רוננים והוללים‬ אשר יצעקו ויתמרמרו על לא דבר ויעשו מעשיהם באין חשבון ודעת‬ כבני‬ האספסוף, אבל בכל זה לא ערבו את לבבם לשנות את המעשים עצמם‪.‬‬
‫אבל את אשר לא עשה היוני ניקאלוס‬ ויאזעפוס‬ אחריו עשה החכם גרעץ‬ עד אשר מצא לו את לבבו לדבר תועה על כל העם ולדון לזכות את ארכעלאוס‬ ‫על כל מעשיו הנוראים‪.‬‬
‫ועלינו לבאר הדברים ולהשיב לדברי ימינו את כל מראה פניהם, ולהעמיד‬ ‫את סדרי המעשים על מקומם‪.‬‬
‫שמא‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
הנה בדברי יאזעפוס באו בזה דברים לא לבד משני מעשים שונים כי אם‬ גם מזמנים שונים אשר באמת חלקם גם הוא, וכתב כל דבר לעצמו, ה‬אחד בפרק‬ ‫שלפני זה, והשני בפרק מיוחד לאחר זה‪.‬‬
‫וראשונה יספר ‬‫באלטטי׳ ‪ XVII, 8, 4‬כי אחרי אשר נגמרו שבעת ימי‬ ‫אבלו של‬ ‫הורדוס‬ עלה ארכעלאוס למקדש ד' וכל ‫העם חלקו לו כבוד‬ והדר ‫ויבקשו‬ ממנו להקל מעליהם המסים, ולהוציא‬ ממסגר את האסירים הרבים אשר‬ הושיבם שם הורדוס כמתי עולם על לא חמס בכפם, וארכעלאוס הראה להם פנים‬ ‫מסבירות כי יחפוץ לעשות חפצם‪.‬‬
‫ועל כן שררה אז מנוחה שלמה בין העם, ומיד אחרי תשובת‬ ארכעלאוס‬ להעם יסיים יאזעפוס דבריו ויאמר: ‬
"אז זבח ארכעלאוס זבחים וילך יחד עם אוהביו אל המשתה.״‬
‫וכל זה הי׳ אחרי אשר נקבר ‫הורדוס‬ וכלו שבעת ימי אבלו אשר אז בא‬ ארכעלאוס‬ לבית המקדש והי' בערך ‬בסוף‬ חדש‬ שבט, או‬ בחדש אדר, כמו שמפורש במגלת תענית אשר בשבט כבר מת הורדוס‪.‬‬
‫ואחר זה בפרק מיוחד שם ‪ 9, 1‬יספר יאזעפוס את אשר הי׳ אחר זה, כי‬ ‫אחרי אשר בני ישראל‬ ‫שאפו רוחם מעט ולא יראו רע החליטו להספיד כהלכה‬ ‫את מורי‬ התורה‬ ותלמידיהם אשר‬ שרפם הורדוס‬ חיים ואשר‬ מיראתם מהורדוס ואחר זה טרם ידעו רוח ארכעלאוס לא נספדו עד היום, ואחרי עשותם כן התאספו ‬ ‫ויגמרו לשלוח מלאכים אל ארכעלאוס לבקשו להוריד את הכהן הגדול‬ יועזר‬ ממשמרתו מפני שאיננו משומרי תורה ולהפקיד איש אח‬ר הראוי לזה, וזה יהי׳ גם‬ ‫כבוד המתים אחרי‬ אשר יועזר הי' לכהן גדול רק על ידי המעשה הזה, כי הם ‫נשרפו‬ חיים ומתתיהו‬ הכהן הגדול הוסר‬ ממשמרתו, ויועזר ישב במקומו אף כי‬ איננו ראוי לזה כלל, ועל זה הי׳ להם דברים רבים עם פקידי ארכעלאוס‪.‬‬
‫והמעשים האלה כבר נמשכו עד קרוב לערב הפסח עצמו, ועל ידי זה לבד‬ ‫יצאו שם מעשים נוראים אשר עשה ארכעלאוס בערב הפסח כמו שיבואר עוד. ‬
‫והנה אף כי השתדל יאזעפוס בכל סגנונו להגדיל אשמת העם, בכל זה לא‬ ‫ערבב את הדברים וזה יוצא‬ מפורש מדבריו כי במעשיהם קרוב‬ לימי חג הפסח לא בקשו אז מארכעלאוס‬ דבר כי אם להסיר את הכהן הגדול ממשמרתו אשר‬ לא הי׳ ראוי לזה, ואשר ראו בזה גם בזיון להמתים הגדולים ההם‪.‬‬
‫ואין ספק כי אלו הי׳ ארכעלאוס ממלא בקשתם הקטנה הזאת, ואשר בנקל‬ ‫מאד הי׳ יכול‬ לעשות כן, אז הי׳ כל העם מלאים רצון‪.‬‬
‫אבל גם עתה אשר לא מלא חפצם, כל מה שיאזעפוס יכול להאשימם וכל‬ ‫מה שנמצא בדבריו עליהם הוא רק זאת כי צעקו ורננו ולא נתנו להפקידים (בני‬ ‫הנכר) אשר שלח אליהם ארכעלאוס לדבר דבריהם, ויהיו דבריהם כי חרפה גדולה‬ ‫היא אם לא תמולא בקשתם הקטנה הזאת‪.‬‬
‫ורק להצדיק את ארכעלאוס יסיים יאזעפוס דבריו מזה שם ‪9, 2‬:‬ "ככה באה התקוממות, ויהי הנקל לראות מראש כי בזמן קצר יתגדל הדבר‬ ‫יותר מפני כי מעת לעת רב יותר מספר‬ אלה‬ אשר לא הי׳ רוחם נוחה ממעשי‬ ארכעלאוס‪.‬״‬
ממשלת ארכעלאוס‬
אבל אין לו ליאזעפוס גם דבר מה לספר כי עשו מעשים של איזה מרידה‬ ‫או של איזה התקוממות, כי לא הי' שם מכל זה דבר‪.‬‬
‫ותהי להיפך כי מפורש בדברי יאזעפוס אשר בהגיע אחר זה מועד חג הפסח‬ ‫אשר יתאספו אז כל העם לירושלים ובהגיע אחר זה גם ערב פסח עצמו לא עשו‬ ‫דבר כי אם עסקו בשחיטת הפסח‪.‬‬ ‫
רק‬ כי ארכעלאוס הוסיף לא לבד להכעיסם תמרורים כי אם גם לבטלם‬ משחיטת הפסח.
ובתוך קריאת ההלל ושמחת כל העם בשחיטת פסחיהם, שלח פקיד החיל‬ עם חילו (בני הנכר) לתפוש שם את כל ראשי הרוגנים ולהביאם אליו‪.‬‬
‫ומפני‬ שכבר נהגו טומאה ונזהרו ממגע עכו"ם, ועל כן לא רצו העם ‫לתת‬ אותם להכנס כי אז לא יוכלו עוד לעשות את הפסח ביום ההוא, ‬ראשי ‫מורי התורה‬ אשר היו שם הסכימו גם הם לזה, וכל העם השליכו‬ עליהם אבנים‬ ויבריחום ולא נתנום לבוא לעזרה‪.‬‬
‫ויאמר יאזעפוס עצמו "כי אחרי זה שב כל העם לעבודתם בשחיטת הפסח״‪.‬‬ ‫
כי כל מעשיהם הי׳ רק זאת לבלי להשבית את עבודת הקדש ולבלי יבוטל‬ ‫שחיטת הפסח‪.‬ ‬
‫אבל ארכעלאוס‬ אשר נקרא עליו שם מלך ישראל תחת להבין עותתו כי‬ בא להשבית את שחיטת הפסח עבודת כל עם ישורון אשר נקבצו ובאו יחד לזה‬‬ ‫מכל כנפי ארץ, הוסיף על חטאתו שבע וימהר ויקבוץ את כל חילו וישתרע על כל‬ ‫העם ויהרוג מהם שלשת אלפים נפש, ויכריז איש לאהלו ישראל, והפסח לא ישחט עוד‪.‬‬
המעשה ‫הזאת היתה נוראה כל כך עד שגם כל בית הורדוס ‬רעמו פנים והציעו זה לפני‬ הקיסר, וגם ניקאלוס‬ דאמאסקוס‬ ‫פרקליטו לא הי׳ יכול להליץ‬ עליו ולאמר כי לפני זה מרדו בו העם, או שדרשו ממנו בחזקה דברים אשר לא כן. כי לא היתה שם כזאת. ויהיו כל דבריו רק זאת כי ‫העם‬ פגעו בחיל‬ ארכעלאוס ויזרקו עליהם אבנים, ועל כן יסר אותם קשה‪.‬ ‬
‫והנה נתבאר לנו כל דבר המעשים האלה ככל אשר הנם בתוך דברי יאזעפוס‬ ‫באלטטי' שם ‪ XVII, 8‬ושם אחר זה בפרק ‪ 9‬ולא‬ ‫סרנו ימין ושמאל‬ מעצם המעשים כפי מה שהם שם וגם לא נטינו כל‬ מאומה מסדרי‬ הדברים כפי אשר‬ באו שם זה אחר זה, וככל אשר יתבאר כל זה לפנינו (נ"א)‪.‬‬
‫אבל החוקרים האחרונים לא שמו לב לדברי יאזעפוס בהמעשים עצמם כל‬ ‫עיקר, ובהיות משוש‬ דרכם למצוא רק עון בית ישראל, ולעשותם לעם לא יבין‬ ילבט עשו כן גם במקום הזה.
‫והחכם גרעץ הרכיב את כל הדברים ויערבבם יחד‬ ויוצא לו מראה בלהות‬ להרשיע את כל העם ולהצדיק קדש את ארכעלאוס ואת מעשיו הנוראים‪.‬‬
‫ובח"ג עמוד ‪ 248‬ישמיע ‬לנו דברים חדשים בלשון מדברת גדולות ויאמר: ‬
"ארכעלאוס בא אחרי ימי אבילותו אל העזרה‬‫ בבית‬ המקדש‬ ויבטיח לכל‬ ‫העם לבטל כל הרעות‬ אשר עשה אביו ‬ולעשות עמהם טובות, אבל העם אמצו‬
--------------------
‫הערה (נ"א) כידוע כתב יאזעופם גס במלחמת היהודים בקצרה את המעשים בימי החשמונאים ובימי‬ הורדוס, אבל מפני שאין זה מקומם קצר הדברים שם, עד שלפעמים הנם שם תכופים יותר מדי, וכן הוא גם במקום הזה, אבל בכל זה הנה בכל עיקרי הדברים אחת הם, וכמו שיבואו דבריו לפנינו‪.‬‬
ממשלת ארכעלאוס‬
‫רוחם על ידי הדברים האלה, "ולא ‬הסתפקו בהבטחת המלך לבד" כי אם חקקו להם דברים וידרשו כי‬ ‫ימלא‬ ‫אותם במהרה, וחמשה חוקים קבועים דרשו ממנו‬ ‫בחזקה‬ למלאות‬ להם, ואלה הם א) להקל ולהקטין את המס השנתי, ב) לבטל לגמרי את מכס השוק מכל דבר מקח ‫וממכר, ג) האסירים אשר מזה שנים רבות‬ ‫ישבו בבתי‬ ‫כלאים יקרא להם דרור‪ ,‬ד) היועצים אשר נתנו‬ ‫הסכמתם לשרוף את‬ ‫מורי התורה יענשו‪ ,‬ה) ולסוף כי הכהן הגדול השנוא להעם יוסר ממשמרתו, אבל‬ ‫בהדברים האלה‬ ‫הביעו העם חפצם כי תתכונן‬ ‫אופן ממשלה חדשה, ‬והממשלה תוגבל על ידי שיטת ממשלת העם, ולהבזות‬ ממשלת הורדוס, ואף כי ארכעלאוס לא הי' מקפיד על כבודו של הורדוס, אבל הוא עצמו לא הי' יכול להסכים‫ לחפצם, בכל זה למצוא חן בעיני העם הבטיח למלא משאלותיהם כאשר תקוים ממשלתו, אבל העם אשר התאסף מכל ארץ יהודה לשחיטת הפסח ואשר‬ ‫הפרושים הקנאים הסיתו אותם, ויעוררו אותם ברוח קנאה משרפת הנשרפים‪.‬‬ ‫לא רצו לשמוע לקול דברו כי אם קמו נגד ארכעלאוס בחזקה, את אשר עשו‬ ‫לא‬ פורש בהמקורים, ארכעלאוס הי׳ לו לירא‬ כי יבוא מרד וישלח חיל הצבא לגרש את‬ ההמון מלהיות יחד, אבל הם זרקו אבנים על בני החיל ויגרשום, אז קרב זמן שחיטת הפסח אחר חצות והעם הניחו את התקוממותם ‬
‫ויחלו לעסוק בהקרבת‬ הפסח, אז התנפל‬ ארכעלאוס עליהם פתאום עם כל חילו ויכו בהם מכת חרב והרג, וחיל הרוכבים עמדו לרמוס את הבורחים, שלשת אלפים ‬ ‫נהרגו ביום ההוא, וצירי ארכעלאוס ‬‫העבירו קול‬ ‫בירושלים לבטל את חג הפסח‬ בשנה הזאת, ובכל זאת נוכל לדון אותו לכף זכות, כי העם עצמו‬ הכריחו אותו ‫לגמרי לשפוך דם, כי הם דרשו‬ דברים אשר לא הי׳ ביכולתו למלאותם, ‫ואם הי׳ ממלא חפצם אז הי׳ הקיסר יכול לחשוב אותו כי רצה לקחת לו כח מלך‬ ‫טרם אשר קיים הוא בידו הממלכה."
‫והנה עלה בידי החכם גרעץ דבר גדול מאד, את אשר לא עלה בידי היוני‬ ‫ניקאלוס דאמאסקוס, ‬סניגורו של ארכעלאוס, ויאזעפוס הבא אחריו‪.‬‬
הם השתדלו רק להגדיל המדורה על ידי סגנוני דבריהם, אבל מעשים לא‬ הי׳ להם כל עיקר‪.‬‬
‫והחכם גרעץ בא ויערבב יחד את אשר בקשו העם מארכעלאוס עוד בחדש‬ ‫שבט או אדר בבואו לבית המקדש, עם הדברים אשר הי׳ בערב הפסח‪.‬‬
‫ולא‬ ראה‬ גרעץ כי שם בעת‬ בואו‬ לבית המקדש הדברים מפורשים כי‬ נפרד אז מהעם מתוך שלות השקט.
‫כי הם באמת לא הציעו לפניו אופן ממשלה חדשה, וממשלת העם, כאשר‬ בדה לו גרעץ, כי אם כנדכאים הרובצים תחת משאם בקשו‬ להקל עול‬ סובלם, ‫וארכעלאוס לא התנגד לדבריהם כל מאומה, ונפרד מהם בשלום‪. ‬‬ ‫ודברי יאזעפוס מזה באלטטי׳ ‪ XVII, 8, 4‬ברורים ומפורשים ויאמר‪:‬‬
"כאשר ארכעלאוס‬ ‫ממרום כסאו — אשר העמידו לו שם בעזרה — הגיד‬ שבחם על אשר‬ קבלו‬ אותו‬ בכבוד‬ התרומם רוחם לבקש‬ ממנו‬ כבר‬ עתה את בקשתם ולהציע חפצם, אחדים מהם הביעו משאלותם להקטין מס השנתי, ואחדים ‬ ‫רצו לתת‬ דרור להאסירים אשר ישבו‬ כבר מימים רבים בבתי כלאים‬, ואחדים הביעו‬ דבריהם לבטל את מס השוק, ארכעלאוס לא‬ התנגד להם כל מאומה, כי
‫ממשלת ארכעלאוס
‫‪684‬‬
‫רצה עתה למצוא חן בעיני העם טרם יקוים למלך. אחר זה זבח זבחים וישב‪ עם‬ אוהביו אל המשתה."
ובזה ‫נגמר אז בעלותו‬ לבית המקדש כל הדבר‬ ואין מזה אצל יאזעפוס‬ דבר עוד‪.‬‬
‫ומבואר מפורש‬ כי המעשה‬ הזה בבית המקדש גם דבר אין לו עם מה ‬ שבא ויהי אחר זה אשר זה יספר יאזעפוס אחר זה בפרק מיוחד‪.‬‬
‫כי אז שררה מנוחה שלמה, והוא זבח זבחים וילך לביתו שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫
וכן ממש הנם בזה ועל זה דברי יאזעפוס גם במלחמת היהודים ‪II, 1, 2‬‬ ויאמר:‬
"מלא שמחה על כל הבטחות ארכעלאוס, העמידו אותו העם על המבחן על‬ ‫ידי משאלותיהם, אחדים בקשו להקל עול המסים, ואחדים בקשו לבטל מס (השוק),‬‬ ‫ואחדים לתת ‫‫חופש להשבוים, למען לקנות לו אהבת העם הבטיחם ארכעלאוס‬‬ למלאות כל משאלותיהם, ואחר זה זבח‬ זבחים וילך עם אוהביו‬ למשתה של‬ שמחה‪".‬‬ ‫
ובזה נגמר כל הדבר בכל שלות השקט, ונפרד מהעם בשמחה‪.‬‬ ‫
ודברי המעשים שאחר זה הנם לגמרי דבר העומד לעצמו‪.‬‬
‫ונפלא‬ הדבר‬ אנטיפטר בנו‬ של סאלאמע‬ אחות‬ ‫הורדוס‬ אשר הוא הי׳‬ ראש המדברים לפני הקיסר נגד ארכילאוס הגיד עיקר אשמתו לאמר ‪XVII, 9, 5‬‬:
"אך צחוק הוא את אשר יבקש עתה ארכעלאוס מאת הקיסר לקיים הממשלה‬ ‫בידו, כי באמת כבר לקח בידו את כל משרת הממשלה עוד טרם נתן לו הקיסר‬ ‫זה, והאות‬ והמופת על זה נראה‬ ממה‬ שביום מועד הרג אנשים רבים כאלה וכו׳‬ ואם עשה כן רק כאיש פרטי אז הנה גדלה רעתו עוד יותר‪.‬״‬
‫והחכם גרעץ יאמר לגמרי להיפך "ובכל זאת נוכל לדון אותו לכף זכות כי ‬ ‫העם הכריחו אותו לגמרי לשפוך דם, כי דרשו ממנו דברים אשר לא הי׳ ביכולתו‬ ‫למלאותם, ואם הי׳ ממלא חפצם אז הי׳ הקיסר יכול לחשוב אותו כי רצה לקחת‬ ‫לו כח מלך טרם קיים הוא בידו את הממשלה".‬‬ ‫
והנה תחת אשר לפני‬ הקיסר‬ הציעו זה כי הי׳ מעשיו נגד כבוד הקיסר, ‫ונגד דבר קיום הממשלה אשר עדין לא נתקיימה בידו‪.‬‬
‫יודע החכם גרעץ להגיד לנו לגמרי להיפך כי הי׳ מוכרח‬ לעשות כן מפני‬ כבוד הקיסר‪ ,‬והי׳ מוכרח לעשות כן מפני שעדין לא נתקיימה הממשלה בידו‪.‬‬
‫וכל זה גרם להחכם גרעץ מפני שנתערבבו לו כל הדברים יחד ויבוא ויבדה‬ ‫מלבו כי בעלות ארכעלאוס לבית המקדש לא הסתפקו העם בהבטחות וידרשו ממנו‬ ‫בחזקה לקיים דבריו‬ תיכף באותו מעמד, ויוסיף לערבב הכל יחד, וכי דברי העם‬ אשר בקשו שם ממנו להמעיט את המסים הי׳ בנשימה‬ אחת‬ עם את אשר ‫ענם‬ באש וישלח בהם את כל חילו להומם ולאבדם‪.‬‬
‫ולא ראה כי גם דבר אין לשני המעשים‬ האלה יחד, אז‬ בבית המקדש‬ השתדל הוא בעצמו לקנות את לבב העם ויסכם לדבריהם וילך לביתו שמח וטוב‬ ‫לב, וכל המעשה הזה נגמר בשלום ובשמחה‪.‬‬
‫ורק אחר זה אירע שם מה שאירע והוא לגמרי ענין לעצמו‪.‬‬ ‫
ולא לבד אנטיפטר בן סאלאמע אשר הי׳ הקטיגור של ארכעלאוס כי אם‬
‫ממשלת ארכעלאוס
גם ניקאלוס‬ דאמאסקוס ‬הסנגור ‫היותר גדול בעת ההיא אשר הוא הי׳ פרקליטו‬ של ארכעלאוס‬ לפני‬ הקיסר‬ לא עלה על דעתו לאמר כי עשה זה ‫ארכעלאוס מפני כי העם דרשו ממנו בחזקה דברים אשר לא הי׳ יכול למלאותן.‬
‫כי באמת לא הי׳ שם כזאת כלל ובקשתיהם לפני ארכעלאוס בבית המקדש‬ ‫הי׳ מעשה לעצמה, והם לא עמדו בחזקה כי ימלא זה תיכף, כל דבריהם הי׳ רק‬ בקשה והצעה, אחדים מהם בקשו זה ואחרים בקשו על זה, והוא גם לא התנגד‬ להם כל מאומה, וילך מהם בשלום, ודבר לא הי׳ לזה עם המעשים שאחר זה‪.‬‬
‫כי על כן הי׳ כל דברי‬ ‫ניקאלוס‬ דאמאסקוס‬ לפני הקיסר‬ רק זאת (שם‬ ‫XVII, 9, 6)‬: ‫
"כי ברור הוא אשר‬ ‫האנשים ההם התגרו עם בני החיל אשר‬ ‫שלח‬ ארכעלאוס להשקיט‬ המהומה, וגם המיתו אותם, ולא‬ שמו אלקים לנגד‬ עיניהם, ולא‬ הביטו גם על קדושת החג, אלה הם האנשים אשר אנטיפטר הרהיב בנפשו לקחת‬ ‫אותם בסתר כנפיו, אם משנאתו לארכעלאוס או כי אין לו מושג מצדק ויושר, כי‬ ‫אלה אשר יתנפלו על אחרים הלא יכריחו‬ אותם גם נגד רצונם לשלוח אל החרב‬ ידם ולהשיב מכה לחיק מכיהם."
‫אלה הם דברי‬ סניגורו‬ של ארכעלאוס ‫אשר לא מצא‬ להצדיק את‬ ארכעלאוס כי אם בהמעשה‬ הזה עצמו, העומד לעצמו, המעשה הזה אשר היתה‬ בערב הפסח‪.‬‬
‫ורק החכם גרעץ הי׳ יכול לערבב יחד מעשים שונים ולהרשיע על ידם את‬ ‫כל העם ולהצדיק קדש את ארכעלאוס‪.‬‬
‫וכן הדבר כי גם דבר לא הי' להמעשים הנוראים של ארכעלאוס בערב הפסח,‬ ‫עם בקשת העם ממנו ביום עלותו לבית המקדש, ומעולם לא הציעו לפניו גם אז‬ ‫פראגראמם שלם של ממשלת‬ העם ככל אשר‬ יבדה לו החכם גרעץ כדי‬ לזרוק ‫חיצים ומות על מעשי העם. כל מה שבקשו אז הי׳ ככל עם נגש ונדכה‬ הרובץ תחת עול סובלו המציע מכאוביו, ותהי בקשתם לתת דרור להשבו ם הרבים אחיהם‬ ‫ובניהם היושבים בבור‬ צרה‬ ובחשך ידמו על לא דבר, ואחרים בקשו כי יבוטל‬ המס הכבד מנשוא מס השוק מכל צרכי אוכל נפש, ויבקשו להקל מעט גם מס‬ ‫השנתי אשר גדול ורב יותר מאשר יוכלו נשוא‪.‬‬
‫וכאשר רק הראה להם ארכעלאוס שפתים שוחקות ולא התנגד לדבריהם, הי‬ ‫מלאי‬ רצון והוא נפרד מהם בשלום ומתוך שלות השקט, ככל אשר‬ ‫הובאו כבר‬ דברי יאזעפוס מזה, ובזה נגמר כל הדבר הזה‪.‬‬
אמנם אחר זה בא בדברי יאזעפוס ענין לעצמו בפרק מיוחד וזה הוא, ‫כאשר ראו עתה כי ארכעלאוס רצה להתקרב‬ ‫מעט אל העם הרשו לעצמם‬ ‫להספיד כהלכה את שני ראשי‬ גדולי ‬‫החכמים מחכמי‬ התורה ‬‫ותלמידיהם אשר‬ נשרפו חיים על קדושת ד׳ וקיום דברי‬ ‫התורה, אשר בימי הורדוס‬ ואחר זה טרם ‫נגמר כל כבוד‬ הספדו של‬ ‫הורדוס, וטרם עלה‬ ארכעלאוס ‬לבית המקדש ‫יראו‬ ‫לעשות כן‪.‬‬
‫ושרי בית הורדוס, אשר כדברי‬ ניקאלוס דאמאסקוס‬ ‫לפני הקיסר כל מה‬ שעשה ארכעלאוס עשה רק על פיהם, כבר הביטו ברע על המעשה הזאת.
‫ממשלת ארכעלאוס
‫וכמו שנראה זה גם מלשונו של יאזעפוס על זה אשר אין ספק שמצא זה‬ כן לפניו בדברי ניקאלוס דאמאסקוס ויאמרו:‬ ‫
"בתוך זה התאספו יחד יהודים בעלי‬ רוח מרד, ויספידו מתוך בכי ואנקה‬ את מות מתתיהו וחביריו, אשר נהרגו על ידי הורדוס ואשר מפני שנענשו על כי‬ ‫הרסו את נשר הזהב יראו מפני הורדוס לקברם ולהספידם בכבוד הראוי להם, כן‬ ‫נשמעו שם דברים נגד הורדוס כאלו זה יביא תועלת להמתים."
‫והנה אנשים אשר נקבצו לקרא לבכי‬ ‫ולהספיד את מוריהם וחביריהם אשר‬ ‫נשרפו חיים על קיום התורה קראו הם "יהודים בעלי רוח מרד״ ויאזעפוס חונף‬ ההורדסים לא בוש להעתיק זה ולמסור הדברים כן‪.‬‬
בטבע הדברים הי׳ באמת התעוררות כולם גדולה מאד בהיות אנשים צדיקים‬ ‫קדושים וטהורים ראשי גדולי‬ התורה‬ ‫נשרפו חיים על קדושת ‬‫התורה לא בארץ‬ לא להם כי אם בארץ יהודה עצמה ובתוככי‬ ירושלים ועל ידי איש אשר נקרא‬ עליו שם מלך יהודה‪.‬‬
ובמלחמת היהודים שם ‪ II, 1, 2‬יאמר יאזעפוס עצמו:‬
"וזה לא הי׳ איזה הספד של חנפים למראה עין, כי אם בכיה והספד בכל‬ ‫העיר אשר התרגש כל לב וכל עין דמוע, על אנשים אשר כפי‬ שנאמרו‬ הומתו‬ על שמרם חוקי התורה וקדושת המקדש."
‫ועל כן לא יפלא אם החליטו שם להתאסף ולמצוא איך ובמה לכפר את‬ דמי הנפשות הנקיים האלה‪. ‬‬ ובהתאספם יחד בידעם היטב כי גם אחרי מות הורדוס עוד ימשלו בם רשעים‬ ‫היונים והסורים אשר אך הם הנם שרי יועצי ארכעלאוס כי על כן היתה בקשתם‬ קטנה מאד, וכי יהי׳ זה דבר אשר גם לבד כבודם של דמי נקיים האלה יהי׳ זה‬ גם לעצמו דבר הראוי ונכון נחוץ ונדרש‪. ‬‬ ‫ואחרי אשר הורדוס בחרצו משפטו לשרוף את מורי התורה חיים, צוה יחד‬ ‫עם זה גם לענוש את הכהן הגדול מתתיהו על אשר תחת רשותו נעשה זה, ‬ויוריד ‫אותו ממשמרתו ויפקד תחתיו את יועזר אשר לא הי׳ משומרי תורה ומצוה.
‫כי על כן היתה בקשתם להוריד את יועזר‬ ממשמרת כהן גדול ולהפקיד‬ תחתיו איש הראוי לזה‪.‬‬
‫ולשונו של יאזעפוס מזה שם (אלטטי׳ ‪XVII, 9, 1‬): ‬
"אחר זה ‬‫קראו להתאסף יחד‬ ‫וישלחו לבקש‬ מארכעלאוס כי ינקום דמי‬ ההרוגים מאלה אשר‬ הורדוס הי׳ חפץ ביקרם, ועיקר‬ יבקשו כי יוריד את הכהן‬ הגדול יועזר אשר פקד הורדוס, ותחתיו יפקיד לכהן גדול את היותר ראוי להפקודה‬ ‫הגדולה הזאת ושיהי׳ האיש ההוא אחד משומרי תורה."
‫והנה‬ ‫אם יאמר‬ יאזעפוס‬ במליצתו גם זאת "כי ינקום דמי‬ ‫ההרוגים מאלה‬ ‫אשר‬ הורדוס הי׳ חפץ ביקרם״ אין ספק‬ שהכונה רק למה שפרט‬ ‫אחר זה והוא‬ להוריד את הכהן הגדול ממשמרתו, אשר הורדוס הי׳ חפץ ביקרו, ואשר הי׳ לכהן‬ ‫גדול רק על ידי‬ המעשה ‫הנורא‬ הזה ויעלה‬ לגדולה‬ על משואות‬ הרבות דמי‬ ‫נפשות צדיקים, ואשר אך על ידי מעשיהם ההם היתה זאת לו להיות לכהן גדול‬ אף שאינו ראוי לזה כלל‪.‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס
‫שמד‬
‫ואלו הי׳ שם עוד דברים אשר‬ דרשו על ‬אנשים אחרים אשר פרטו גם‬ אותם, בודאי שהי׳ גם זה בא בדברי יאזעפוס‪.‬ ‬
‫אבל כל דברי ‬‫יאזעפוס‬ ‫הנם רק מליצה של דברי הבאי, והכונה לאשר‬ ‫יסיים ויפרט כי בקשו להוריד את הכהן הגדול‬ ‫יועזר אשר הורדוס חפץ ביקרו‪,‬‬ ואשר נתגדל על משואות עונש‬ האנשים אשר הרסו את הנשר הזהב, וגס לשונו‬ של יאזעפוס מפורש כי זה הי׳ עיקר בקשתם‪.‬‬
וכן הוא‬ לשונו של‬ יאזעפוס גם במלחמת‬ היהודים ‪ II, 1, 2‬אשר יאמר‬ גם שם:
‫מותם ‬דרוש ‫לנקום מאלה‬ אשר הורדוס הרים אותם למעלה למשמרת ופקודה, והעיקר ‫נדרש להוריד את הכהן הגדול ולהושיב‬ במקומו איש ירא ד׳‬ ואיש ישר" (נ"ב)‪.‬‬
‫ועצה מחוכמה בזו וכי רצו להעמיד כבודם של ראשי חכמי התורה ותלמידיהם‬ ‫אשר נשרפו חיים על קדושת התורה על ידי תיקון גדול בזה אשר הוא גם דבר‬ גדול לעצמו, והוא להוריד את הכהן הגדול יועזר אשר אינו ראוי להיות כהן גדול‬ ועלה לגדולתו רק מתוך חרי אף הורדוס על המעשה הזה, ולהעמיד‬ ‫במקומו‬ כהן‬ ‫גדול הראוי למשרתו ואיש משומרי תורה ומצוה ואיש ישר.
‫עצה ובקשה כזאת אין ספק שיצאה מסגולת העם והיותר טובים שבהם (נ"ג)‪. ‬
‫וגם אם אלף פעמים יקרא לפנינו‬ היוני ניקאלוס‬ ‫ויאזעפוס אחריו, כי היו רוגנים ובעלי רוח מרד‪ ,‬הנה דבריהם מוכחשים מעצמם ומתוכם‪.‬‬
‫ואמנם כי בקשה כזו בדבר גדול בנוגע להעמדת כהן גדול איש ישר וטוב‬ ‫הראוי לזה, שזה הוא דבר התורה ‫ודבר כל האומה‬‬ ‫בכללה, אשר בא עתה לפני‬ ‫ארכעלאוס‬ מטובי העם, אין ספק שעליו בעצמו הי׳ מוטל להשיבם דבר, לשמוע‬ דבריהם ולשקול הדבר במאזני צדק ולהשיב להם, ולכל הפחות הי׳ ההכרח להשיב‬ ‫להם על זה על ידי‬ אחד מישראל, בהיות שאלתם ובקשתם דבר שכלו קדש ‫ואחד מראשי דברי האומה‬ בקדשי בני ישראל, והנם מציעים זה לפני איש אשר‬ ירצה להקרא בשם מלך יהודה. ‬
‫אבל מה נשתוממו כל העם כי על דבר‬ כזה שלח‬ דברו‬ אליהם על ידי איש נכרי אשר לא מבני ישראל, על ידי אחד מפקידי החיל, אחד‬ האפפיציערים‬ אשר במחנה חילו, ויהיו דבריו אליהם:
----------------------- ‬
הערה (נ"ב) והחכם גרעץ אשר מקורים לא נדרש לו, ותחת זה יבדה דברים מלבו להגדיל המחתרת, ‫בדה מלבו כי לבד דבר הכהן הגדול דרשו לענוש יועצי הורדוס אשר הסכימו להמית ‪‬את חכמי התורה, וסתם ‫דבריו עד כי מעתיקו עברית בא וכתב: ד) לעשות משפט השופטים אשר דנו בשריפה את הנערים (!) שוברי‬ ‫הנשר הרומי‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות אנשים עוסקים בדברי הימים בודים דברים מלבם וכותבים.‬
וגם שם ‪ XVII, 6, 4‬בדברי המעשה עצמה הדברים מפורשים כי רק הורדוס ‪ עצמו‬ברוח פיו צוה ‫לשורפם, ולא היו שם לא משפט שופטים ולא נותני דעתם והסכמתם, והנשרפים לא היו נערים כי אם ראשי‬ ‫חכמי התורה אשר גם תלמידיהם לא היו איזה נערים.
‫וכל הכרכורים האלה של גרעץ וכל ההולכים אחריו ראוים הם לגמרי במקומות אחרים, אבל לא בדברי‬ ‫ימי ישראל.
הערה (נ"ג) וגם אם נרצה לאמר שבקשו מה שנוגע לעוד איזה אנשים אשר עלו לגדולה‪ ,‬אבל הלא‬ ‫זה ודאי שדברי יאזעפוס מפורשים שעיקר בקשתם היתה רק בנוגע להכהן הגדול.‬
‫‪688‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
"כי אוהביהם נענשו על פי החק, ועל כן אין לבקשתם כל מקום, גם זולת‬ ‫זה הנה העת תדרוש עתה לתקן ענינים אחרים‪ ,‬ולכל לראש להחזיק קשר האחדות‬ ‫עד כי יקוים דבר ארכעלאוס על ידי הקיסר, והוא ישוב מרומא, ואז ישים לב‬ ‫לדבריהם, ועתה עליהם להיות מלאי רצון מדברים כמו שהם ולבלי להיות נאשמים‬ ‫בעון מתקוממים."
אז ראו העם והכירו כי טעו לגמרי בחשבונם וארכעלאוס לא יסור מכל‬ ‫דרכי הורדוס, ומשרש נחש יצא צפע, ואחרי אשר הוא עוד לא נתקיים מהקיסר‬ ‫ואין לו עוד כל יד ברומא, ואחיו וכל בית אביו נם הם הנם כולם נגדו‪ ,‬כי על כן‬ ‫החלו לשית עצות בנפשם איך לנער מהם את ארכעלאוס וכל אגפיו הסורים‬ ‫והיונים העוטרים אותו מסביב ומוליכים אותו בדרכי חושך‪.‬‬
‫בכל זה לא עשו דבר‪ ,‬ונזהרו במעשיהם לבלי יחובל להם על ידי זה, כל‬ ‫מה שעשו הי׳ רק כי העם רעמו פנים, והחלו לחשוב מחשבות ולחבל תחבולות‬ ‫איך להנצל מכף מעול וחומץ בעודנו באבו טרם קיים הקיסר את דבר ממשלתו, וככל אשר עשו אחר זה בשלחם מלאכים לרומא‪.‬‬
‫ובכל אשר ישתדל יאזעפוס (מפי ניקאלוס) לדבר בסגנון של אשמת העם‬ ‫ולהגדיל עונם למצוא חטאתם לא הי׳ יכול לדבר עליהם תועה ולא לספר ממעשיהם‬ ‫קטנה וגדולה, כל מה שיאמר בעון חטאתם הוא רק זאת, כי רעמו פנים ולא רצו‬ ‫לשמוע דברי האפפיציער הזה השלוח עליהם קשה ויצעקו ויהמו גם לקול דבריו‬ ‫גם לקול יתר הפקידים מבני הנכר אשר הוסיף ארכעלאוס לשלוח‪.‬‬
‫ומזה נוכל לדעת כי לא עשו כל מאומה מדבר מרד והתקוממות עד שבכל‬ ‫השתדלות של יאזעפוס להשיא עליהם עון אשמה לא מצא דבר‪.‬‬
‫והחכם גרעץ אחרי אשר חפש בדברי יאזעפוס למצוא עון העם כי קמו ביד‬ ‫חזקה ולא מצא‪, ‬וכי יחם לבבו על זה, בדה לו (ח"ג עמוד ‪ (248‬לאמר‪:‬‬ ‫‪"‬את אשר עשו (נגד ארכעלאוס) לא נודע לנו ‪was sie unternommen‬‬ hat, ist nicht bekaant"‬ ‫
אבל לחנם מזורה הרשת כי הם באמת נזהרו ולא עשו דבר ואלו הי׳ שם‬ ‫במעשיהם גם איזה צל של מרד והתקוממות אז הי׳ יאזעפוס מגדיל הדבר על‬ ‫אחת שבע ומביאה לפנינו, אבל כי לא הי׳ מכל זה מאומה‪.‬‬
‫כל מה שהי' שם הוא רק זאת כי העם מרה רוחם עליו, ‬ובכל יום ויום רבו‬ ‫מספר אלה אשר אין רוחם נוחה מממשלת ארכעלאוס והן דברי יאזעפוס שם:
"ויהי הנקל לראות מראש כי בזמן קצר יתגדל הדבר, כי מעת לעת נתגדל‬ ‫מספר אלה אשר לא הי׳ רוחם נוחה מארכעלאוס."
‫והנה כל הדברים האלה לא הי׳ בנשימה אחת, ‬ובתוך כך כבר קרבו ימי‬ ‫הפסח (נ"ד)‪.‬‬ ‫
תלמידי שני ראשי מורי התורה אשר נשרפו חיים, אשר עסקו עוד בבכי‬ ‫ומספד על רבותיהם הגדולים ועל חביריהם הרבים הוסיפו לעשות כן עתה בהר‬ ‫הבית ובעזרה בפני כל העם הנאסף בירושלים איזה ימים לפני חג הפסח מכל ערי‬ ‫מושבות היהודים‪. ‬‬ ---------------
‫הערה (נ״ד) מטבע הדברים חיו הרחוקים ובפרט מהמדינות הרחוקות מתחילים להתקבץ כבר כשבוע‬ ושנים מלפני החג, כי דבר בואם לירושלים הי' להם דבר גדול מאד‬ ולא בכל פעם ופעם באו.
‫ממשלת ארכעלאוס‬
ויאמר שם יאזעפוס:‬
"וכאשר קרבו אז ימי הפסח, החג אשר היהודים יאכלו רק מצות, ואשר אז‬ ‫יבואו כל היהודים מכל ערי יהודה וגם מחוץ לארץ לזבוח את הפסח, היו שם גם‬ ‫המתקוממים בספדם תמיד אצל בית המקדש את יהודה ואת מתתיהו‪ ,‬וארכעלאוס‬ בדאגו כי דבר המעוררים האלה יוכל להביא תוצאות רעות שלח פקיד החיל עם‬ ‫מחנה מבני הצבא לבטל הדבר ולהביא ראשי המדברים אליו."
‫וזה הי׳ כבר לא לבד בערב הפסח כי אם בהגיע כבר זמן שחיטת הפסח‪,‬‬ ‫כמו שהם דברי יאזעפוס מפורשים אחר זה "כי אחרי אשר העם הבריחו את בני‬ ‫הצבא שבו לעבודתם בשחיטת הפסח" עף ‪ s^va^a‬ןי ‪ a v ^ ig‬וכמו שהעתיקו זה‬ גם מעתיקי יאזעפוס לתומם nach dieser Tat wandte sich das Volk‬ ‫”‪wieder“ den Opfern zu.‬״‬ ‫
ומבואר נגלה שארכעלאוס בחר לו הזמן להרגיז את כל העם בתוך שחיטת‬ ‫הפסח ויועציו היונים עשו זה בחשבון ודעת, ויכוונו דוקא את השעה הזאת‬ ‫למעשיהם הנוראים‪.‬‬
‫והעם לא עשו לו רעה, וגם אלה אשר קרא להם יאזעפוס מתקוממים‬ ‫ומעוררים לא עשו דבר כי אם מה שבפני כל הנאספים הרבים הספידו את מוריהם‬ ‫הגדולים.
אבל היונים והסורים יועצי ארכעלאוס, אשר יראו לבלי ישלחו היהודים‬ ‫מלאכים אל הקיסר כי אין חפצם בארכעלאוס, כי על כן השתדלו בכל כחם‬ ‫לעשות את העם למורדים ולהוציאם ממנוחתם‪.‬‬
‫וידעו מראש כי יתרגז העם למעשים כאלה בעת שחיטת הפסח‪.‬‬
‫כי כידוע נשחט הפסח מתוך שמחד‪ ,‬והלל בבוא כל ישראל יחד לקיים‬ ‫מצות התורה, בחיוב היותר גדול‪ ,‬חיוב כרת על מניעת המצוה שאין לנו דוגמחה‬ כי אם במצות מילה. ‬
‫וכי גם בני החיל ומפקדיהם היו עכו״ם אשר נזהרו מטומאתם‪ ,‬ואם יטמאו‬‬ ‫אנשים מהם לא יוכלו עוד לעשות את הפסח ביום ההוא‪.‬‬ ‫
וחפץ ארכעלאוס ויועציו הצליח בידם, וכל העם העומדים בעזרה לשחיטת‬ הפסח לא נתנום לבוא שם, וכאשר רצו להתפרץ ביד חזקה השליכו עליהם אבנים‬ ‫ויבריחום‪.‬‬ ‫וארכעלאוס ויועציו אך לזה חכו, וימהרו ויאספו את כל חילם —־ אשר‬ ‫כבר היו מוכנים מראש — וישתערו על כל העם ויעמידו גם חיל רוכבים לחסום‬ ‫הדרך בפני הבורחים, ויהרגו מהם לפי דברי יאזעפוס עצמו שלשת אלפים נפש‪.‬‬
‫ואחר זה הוציאו כרוז כי לא יעשה עוד פסח בשנה הזאת ואיש לאהלו‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫
זה הי׳ כל דבר המעשה הנורא הזה ואך זה לבד היתה כל חטאת העם‬ ‫כי לא נתנו את בני הצבא להשביתם משחיטת הפסח, ואך זה לבד הי׳ יכול גם‬ ‫ניקאלוס דאמאקסוס להאשים את העם לפני הקיסר, ואך בזה לבד הי׳ יכול‬ ‫‬‫להצדיק את ארכעלאוס נגד טענותיו של אנטיפטר כמו שכבר נתבאר‪.‬‬
‫‪690‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫אלה הם דברי כל המעשים בארץ יהודה בראשית ימי ארכעלאוס היינו‬ ‫מאחרי מות הורדוס עד אשר נסע ארכעלאוס לרומא להתיצב לפני הקיסר‪.‬‬
‫ונבוא אל השניה אל דבר המעשים אשרי קרו ויאתיו בימי היות ארכעלאוס‬ ‫ברומא‪.‬‬
פרק כ״ט‪.‬‬
‫אחרי אשר יספר יאזעפוס לפנינו מנסיעתו של ארכעלאוס לרומא‪ ,‬ומדבר‬ ‫כל בית הורדוס שם ומטענות שני הצדדים לפני הקיסר וכי אגוסטוס לא הי' יכול‬ ‫להחליט עוד דבר‪ ,‬וישלח את כולם מפניו עד אשר יתישב איך לעשות.‬
‫יתחיל אחר זה פרק חדש ‪ XVII, 10‬ויאמר‪:‬‬ ‫
"עוד טרם אשר באה על זה החלטת הקיסר (מתה אמו של ארכעלאוס) בא‬ ‫מכתב מווארוס נציב רומא בסוריען אשר יודיע ממרידת היהודים, כי אחרי נסיעת‬ ‫ארכעלאוס קמה מרידה מכל העם, וכי הוא בבואו לארץ יהודה השקיט את עיקר‬ ‫המרידה, וכי אחרי אשר הניח לגיון שלם לשמור ולשום מתג בפי היהודים שב‬ לאנטוכיא."
‫וכותבי דברי הימים ראו את הדברים האלה ויכתבו כבר דבר מרידה גדולה‬ ‫ופולמוס של אסוירוס מיד לאחר הפסח עוד לפני ימי חג השבועות ועוד לפני‬ ‫המעשים עס סאבינוס אשר הי‘ אז‪.‬‬ ‫
ולא חקרו לדעת את דבר המרידה אשר באה בזה בדברי ווארוס לפני‬ ‫הקיסר‪ ,‬מה היא‪.‬‬
‫א) הן ידענו את דרכו של יאזעפוס כי על כל מרידה והתקוממות ירחיב‬ ‫דברים, וכמו שעשה גם במקום הזה עצמו אחר זה ממה שקרה שם לפני חג‬ ‫השבועות עם סאבינוס, אשר יאריך ויספר את כל הדבר באורך גדול ובפרטי‬ דברים וכל דבר המעשים בפרט‪.‬‬
‫ובמקום הזה אצל ווארוס אין אצלו לא אומר ולא דברים לא לבד מפרטי‬ ‫המעשים, כי אם שאין שם דבר גם על המרידה עצמה, ויאזעפוס עצמו לא יזכיר‬ ‫‬‫ממנה כל מאומה‪.‬‬
ולבד המכתב הזה של ווארוס אל הקיסר אשר שם יזכיר זה בכלל אין‬ מזה אצל יאזעפוס דבר‪.‬‬
‫ב) ועוד יותר יפלא שהרי זה שהעמיד ווארוס לגיון רומי ביהודה הי' עתה‬ ‫דבר חדש ולפני זה בימי הורדוס לא היתה כזאת ולא נמצא בארץ יהודה מחיל‬ ‫הרומיים‪.‬‬
‫ועל כן אם אחרי נסיעת ארכעלאוס פרצה שם מרידה מכל העם הלא הי'‬ ‫מעשיהם רק עם חיל המדינה ככל אשר באמת הניח הורדוס חיל גדול ורב אשר‬ ‫יש בהם די להדוך כל מרידה.
‫ואם הם נלחמו עם העם ולא יכלו להם ופנו לעזרה לווארוס אשר ישב‬ ‫אז באנטוכיא (כמו שיבואר לפנינו) והוא בא לעזרתם מאנטוכיא לירושלים בראש‬ חילו ויט ידו על כל העם ונצחם והשקיט את הארץ‪.‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
הלא כל זה הנם המון מעשים רבים גדולים וכבירים, ואיך אפשר כי ניקא־‬ ‫לוס דאמאסקוס ויאזעפוס הבא אחריו לא ידעו דבר מכל המעשים ההם‪.‬‬
‫ג) ואמנם כי הדבר מתברר לפנינו עוד הרבה יותר‪ ,‬כי הנה בדברי שלוחי‬ ‫היהודים לפני הקיסר אשר באו שם בדברי יאזעפוס אלטטי' ‪ XVII, 11, 2 ‬יאמרו‬ ‫שם בסוף כל דבריהם וטענותיהם נגד ארכעלאוס:‬
"והאם אין שנאתם עד ארכעלאוס לגמרי בצדק, ונוסף לזה עוד כי‬ גם האשים אותם לפני הקיסר כי עשו מרידה נגדו."
‫ואלו הי' הדבר כן בי באמת מיד כאשר נסע ארכעלאוס יצאה המרידה‬ ‫בכל תוקף עוזה עד כי ווארוס בעצמו הוכרח לבוא מסוריען להשקיטה איך היו‬ ‫יכולים לאמר כן לפני הקיסר, ואיך זה הי׳ אפשר להם גם עוד להאשים את‬ ‫ארכעלאוס בעלילות שוא נגדם‪.‬‬
‫אבל כל הדבר מתברר לפנינו מתוך דברי יאזעפוס‪.‬‬
‫הנה אחרי המעשים אשר היו בערב הפסח יאמר יאזעפוס שם אלטטי׳‬ ‫‪XVII, 9, 3‬:‬
"‬אחרי זה נסע ארכעלאוס עם אמו ועם ניקאלוס ופטאלאמעאוס ועוד‬ ‫הרבה מאוהביו אל הים (לקיסרין) אחרי אשר הביא בסדרים את הכל וימסור‬ ‫לאחיו פהיליפפוס את ההשגחה על ביתו וימסור לו גם את הנהגת הממשלה וכו',‬‬ ‫בקיסרין פגע בארכעלאוס סאבינוס שר האוצרות אשר להקיסר בסוריען אשר נסע‬ ‫לארץ יהודה לקחת את אוצרי הורדוס תחת השגחתו (בשמעו כי ארכעלאוס יסע‬ ‫מביתו לרומא) אבל מפני כי בעת ההיא בא לשם ווארוס (הנציב הרומי בסוריען)‬ ‫מנע הוא את סאבינוס מלכת לארץ יהודה, ווארוס בא לקיסרין מפני שארכעלאוס‬ ‫קרא אותו על ידי פטאלאמעאוס לבוא וכו׳, אבל מיד כאשר נסע ארכעלאוס‬ ‫לרומא והנציב ווארוס שב לאנטוכיא נסע סאבינוס לארץ יהודה וכו׳."
והנה לא נתבאר בדברי יאזעפוס לאיזה צורך שלח ארכעלאוס אחרי נציב‬ ‫סוריען כי יבוא אליו לקיסרין (נ״ה) אשר בודאי כי לא בא בגפו כי אם על ידי‬ אוצר כסף‪.‬‬
‫אבל הנה מפורש אצל יאזעפוס במקום אחר אלטטי׳ ‪ XVII, 11, 1‬כי‬ ‫ווארוס השתדל מאז ואילך כי תסב המלוכה לארכעלאוס ויאמר שם:‬
"גם פהיליפפוס בא לרומא מסיריען על פי חפץ ווארוס אשר זרז אותו לעשות‬ ‫כן, והעיקר לעזור לאחיו ארכעלאוס להשיג המלוכה אשר ווארוס חפץ בו ביחוד״ (נ"ו)‪.‬‬
‫והנה בימי הורדוס דבר לא הי׳ להנער ארכעלאוס עם הנציב בסוריען‬ ‫ופתאום נתקשר ווארוס עמו כל כך עד כי השתדל ושלח גם את אחיו לרומא‬ ‫להיות לו לישועה להשיג המלוכה‪.‬‬
‫ומבואר מעצמו כי בקיסרין נעשתה עתה ביניהם הקנוניא הזאת‪.‬‬
----------------
‫הערה (נ"ה) ודבר סאבינוס הלא נודע לו אך בהיותו כבר בקיסרין ‬כמו שהוא מבואר מלשונו של יאזעפוס.
הערה (נ"ו) נפלא הדבר לראות עד כמה לא חקר החכם גרעץ את המקורים‬ אשר לפניו עד כי כתב בעמוד ‪ 253‬כי שלוחי היהודים אשר הלכו לרומא להשתדל כי לא יקיים הקיסר את הממשלה בידי‬ ארכעלאוס חזק ווארוס את לבבם (von Varus ernintigt) ולא ראה דברי יאזעפוס המפורשים.
ועל ידי הטעות הזה גם לא הי' גרעץ יכול להבין בכל הדברים האלה את סדרי המעשים.
‫‪692‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫‪‬וההשתדלות הגדולה הזאת אשר השתדל ווארוס כי ישיג ארכעלאוס את‬ ‫המלונה עד כי גם שלח את פהיליפפוס לרומא על זה‪.‬‬
‫ההשתדלות הזאת עשה גם הוא בעצמו על ידי מכתבו אל הקיסר על דבר‬ ‫המרידה ביהודה אשר לא ידע יאזעפוס לספר ממנה דבר, ומקומה רק בדברי‬ ‫המכתב הזה של ווארוס‪.‬‬
‫והצעת הדבר וענינו זה הוא‪.‬‬
‫היונים והסורים שרי יועצי הורדוס אשר היו עתה לשרי יועצי ארכעלאוס, ‫אשר על פי עצתם גם קם על העם בערב חג הפסח בתוך שחיטת הפסח ויהרוג‬ ‫מהם לאלפים על לא דבר רק לפזרם מירושלים, המה ראו אחר זה כי זה יהי׳‬ ‫עתה מכשול עון ארכעלאוס אשר יוצע לפני הקיסר‪.‬‬
‫הם ראו ושמעו כי מתעתדים הם כל בית הורדוס לעשות זה לחץ אשר‬ ‫יורו על ארכעלאוס, כמו שעשו זה באמת אחר זה בכל דברי אנטיפטר בן סא־‬ ‫לאמע לפני הקיסר‪.‬‬
‫והם ראו והכירו כי גם העם יכינו עצמם ללכת לרומא‪ ,‬וידעו מראש כי גם‬ ‫הם יציעו זה לפני הקיסר, והנה בבוא עתה ארכעלאוס בפעם הראשון להתיצב‬ ‫לפני הקיסר לבקש לקיים בידו המלוכה כבר נכתם עונו‪.‬‬
כי על כן היתה עצתם כי הנציב בסוריען יעיד כי אך יצוא יצא ארכעלאוס‬ ‫והנה פרצה מרידה כוללת וכי הוא עצמו הוצרך ללכת עתה לירושלים להשקיט‬ ‫את המרד הגדול הזה, ועל כן הלא היו מעשי ארכעלאוס מוכרחים, כי לולא זאת‬ ‫כבר פרצה המרידה במועד חג הפסח בשעה שנאספו בירושלים גם רבבות מכל‬ ‫מושבות בני ישראל.‬
‫ואגוסטוס יראה מכל זה כי הי׳ מעשי ארכעלאוס בצדק ובמשפט ולטובת‬ ‫המדינה וכי ארכעלאוס הי׳ מוכרח לשלוח לקחת את ראשי המורדים ולהביאם‬ ‫אליו, ואחרי אשר זרקו עליהם העם העומדים בעזרה אבנים ויבריחום, הי׳ מוכרח‬ גם לרחוץ פעמיו בדמי כולם, והכל רק לטובת המדינה.
‫ומכתבו של ווארוס הי׳ לו לארכעלאוס באמת לישועה גדולה‪.‬‬
‫והן דברי יאזעפוס "כי עוד טרם באה החלטת הקיסר בא מכתבו של ווארוס‬ ‫מהמרידה" וזה הפך את לבב הקיסר להחליט הדבר לטובת ארכעלאוס‪.‬‬ ‫
ונפלא הדבר כי אם באלטטי׳ שם באו דברי יאזעפוס מפורשים על מרידה‬ ‫גדולה עוד לפני מעשי סאבינוס, וטרם אשר הניח ווארוס הלגיון בירושלים עד‬ ‫שיאמר:‬‬
"עוד טרם אשר באה על זה החלטת הקיסר (מתה אמו של ארכעלוס) בא‬ ‫מכתב מווארוס נציב רומא בסוריען אשר יודיע ממרידת היהודים, כי אחרי‬ ‫נסיעת ארכעלאוס מרדו כל העם, וכי ווארוס בבואו לארץ יהודה‬ ‫השקיט את עיקר המרידה ואחרי אשר הניח לגיון שלם בירושלים שב לאנטוכיא‪.‬״‬
הנה יאמר יאזעפוס על זה עצמו במלחמת היהודים ‪ II, 3, 1‬לאמר:‬
"עוד טרם אשר החליט הקיסר איך לעשות ואת מי לקיים (חלתה ומתה אמו‬ ‫של ארכעלאוס) וכן בא מכתב מסיריען מאת ווארוס אשר יודיע ממרד היהודים.‬ ‫מפני כי ווארוס ראה מראש כי תהי׳ מרידה כי על כן אחרי נסיעת ארכעלאוס‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
בא עם חילו לארץ יהודה למנוע כ‪ ל‬מרד והתקוממות אשר בכל רגע הי' אפשר‬ ‫לחשוב כי יפרוץ שם ויניח בירושלים את אחד משלשה הלגיונים אשר לקח עמו‬ ‫מסיריען וישב לאנטוכיא‪.‬״‬
‫מבואר ומפורש בזה כי ביאת ווארוס לארץ יהודה לא היתה מפני שכבר‬ ‫פרצה שם מרידה, כי אם שהי׳ ירא אולי תפרוץ מרידה, וכי לא הי׳ לפני דבר‬ סאבינוס ולפני מה שהניח שם ווארוס לגיון אנשי חיל כל מרד, וכל ביאת ווארוס‬ ‫לירושלים הי׳ רק כדברי יאזעפוס עצמו במלחמת היהודים רק מפני כי חשב‬ ‫שאולי יתפרץ מרד‪.‬‬
‫ובכל זה כתב להקיסר כי אחרי נסיעת ארכעלאוס מרדו כל העם‪.‬‬
ולא נתפלא על ווארוס אשר עשה כן על ידי ריצי כסף לטובת ארכע־‬ ‫לאוס, אשר באמת גם לא ראה מראש שום דבר, וכל מה שבא לירושלים בראש‬ ‫חילו הי׳ רק למען אשר יהי׳ אפשר לו להודיע אל הקיסר כי אחרי נסיעת אר־‬ ‫כעלאוס מרדו כל העם‪.‬‬
‫אבל אי אפשר מבלי להתפלאות על יאזעפוס אשר קדמוניות היהודים אינם‬ ‫אצלו כי אם דבר המושלים ואל העם לא שם לב‪.‬‬
‫ורק אחר זה בא שם על ידי מעשי סאבינוס דבר היוצא מכללו, התקוממות‬ ‫פרטית לעמוד על נפשם נגד סאבינוס, וזה הי׳ כבר איזה שבועות אחרי אשר‬ ‫יצא ווארוס מירושלים והניח שם לגיון רומי‪.‬‬
‫אבל גם זה לא הי׳ לא מרידה נגד הרומיים אשר לא עלה על דעתם כלל, ‫ולא מרידה נגד ארכעלאוס, כי אם דברים מקצות העם נגד מעשי סאבינוס אשר‬ ‫הכעיסם תמרורים, עד כי כאשר הוכרח לקרא לווארוס לעזרה והוא בא לירושלים‪,‬‬ ‫התחמק סאבינוס ויצא חרש מירושלים לבלי יענש על ידי ווארוס‪.‬‬
ויאזעפוס באלטטי׳ ‪ XVII, 10, 1‬יאמר:
‬"כאשר אך נסע ווארוס‪ ,‬וסאבינוס נשאר (עם הלגיון הרומי) העוצר בעם‬ ‫עשה מעשים רבים להמרות את היהודים, מפני שקוה כי על ידי הח‬יל הרב העומד‬ ‫לימינו תמצא ידו להם‪ ,‬ובכל מקום אשר התראה לקח עמו מחנה חיל מזוינים‬ ‫אשר על ידם עשה רעות והצר לישראל, וישתדל גם כי יתקוממו נגדו."
‫והנה החשה יאזעפוס מלספר דבר מכל אשר עשה סאבינוס‪ ,‬אף כי אין‬ ‫ספק אשר היו מעשיו נוראים מאד, עד שגם יאמר כי השתדל במעשיו להביאם‬ ‫לידי מרידה.
‫ובמלחמת היהודים ‪ II, 3, 1‬יאמר יאזעפוס‪:‬‬
"יותר עוד מאשר סמך סאבינוס על חיל רומא אשר מסר ווארוס לידו‪,‬‬ ‫סמך על מספר רב מעבדיו אשר נתן לכולם כלי נשק, ויעש אותם לכלי משחית‬ ‫למלא טרף חוריו." ‬
‫ומזה מבואר שכל מה שעשה סאבינוס לא הי׳ זה דבר רומא כי אם ענינו‬ ‫הוא לעצמו, אשר אחרי כי לא הצליח בידו להביא אוצרות הורדוס תחת ידו‬ ‫השתדל למלאות אמתחתו מכסף העם, ויוצא רשף לרגלו‪.‬‬ ‫
ויאמר על זה יאזעפוס באלטטי׳ שם:
"‬כאשר אחר זה קרבו לבוא ימי חג השבועות באו לירושלים המון גדול‬ ‫לא לבד מפני דבר החג כי אם גם מפני כי נפשם מרה להם על כל המעשים‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫ביד חזקה של סאבינוס, ויבואו הרבה מאד מארץ הגליל מארץ אדום מיריחו,‬ ויושבי עבר הירדן, ועליהם נתחברו המון גדול מהיהודים (מארץ יהודה עצמה, כן‬ הוא לשונו של יאזעפוס במלחמת היהודים שם) אשר נפשם גחלים להטה לקחת נקמתם מסאבינוס." ‬
‫והנה אם יאזעפוס עצמו יספר לפנינו כי לא הי׳ רוחם ודרכם עד הרומיים‬ בכלל או נגד ארכעלאוס בפרט, כי אם שנפשם גחלים להטה על סאבינוס, נוכל‬ ‫להבין ולדעת מזה מה הי' טיבם של המעשים הנוראים ההם של סאבינוס אשר‬ ‫כוננו רק להשחית ולקחת בחזקה את כסף היהודים ולהתעשר על חשבונם‪.‬‬
‫ועד כמה לא הי׳ בכל מעשי העם דבר נגד ממשלת רומא בכלל וממשלת‬ ‫ארכעלאוס בפרט נוכל לדעת גם מזה‬‬.
‫כי גם הכהן הגדול יועזר אשר טובי העם בקשו מארכעלאוס להורידו, ‫וארכעלאוס חזק את ידיו, הי׳ גם הוא עם העם אשר השתדלו עתה לשית מצור‬ ‫על סאבינוס והחיל אשר עמו ולהכריחם לעזוב את ירושלים‪.‬‬
‫ויאזעפוס באלטטי׳ ‪ XVII, 13, 1‬יאמר‪:‬‬
"כאשר שב ארכעלאוס לארץ יהודה הוריד ממשמרת כהן גדול את יועזר‬ ‫בן בייתוס מפני כי נאשם אשר שת ידו גם הוא עם המתקוממים, ויתן את משרת‬ ‫חכהן גדול לאחיו אליעזר (נ"ז)‪. ‬‬ ‫וזה ודאי כי יועזר הי׳ לבבו שלם עם ארכעלאוס עצמו, אשר הורדוס קרבו‬ ‫אליו ויעש אותו לכהן גדול, וארכעלאוס עמד לימינו נגד חפץ כל העם‪.‬ ‬
‫אבל כי לא הי׳ הדבר לא נגד הרומיים ולא נגד ארכעלאוס, כי אם נגד‬ ‫סאבינוס ביחוד, וכל הדבר הי׳ מהם רק להגן על עצמם (נ"ח)‪.‬‬
‫ולא לבד הכהן הגדול מאוהבי בית הורדוס וארכעלאוס התערב בזה נגד‬ ‫סאבינוס, כי אם שגם חיל ארכעלאוס עצמו גם הם לקחו אחר זה עמדתם עם העם‬ נגד סאבינוס‪.‬‬
‫כמו שהוא מפורש בדברי יאזעפוס שם אלטטי׳ ‪XVII, 10, 3‬: ‬
"אז באו הרוב מחיל המלך לצד היהודים רק רופוס ונראטוס אשר תחת‬ ‫פקודתם הי׳ שלשת אלפים מבחירי חיל הורדוס‪, ‬הם נשארו עם הרומיים וילחמו‬ ‫יחד עמהם וכן עשו גם חלק מהרוכבים אשר הי' תחת פקודת רופוס."
‫ומכל זה הננו יכולים לדעת כי גם סוף כל המעשים ההם היינו מעשי העם‬ נגד סאבינוס הנה גם זה הי' רק דבר פרטי ולא הי׳ במעשיהם כל דבר כולל‬ ‫ולא עלה על דעתם בזה לפרוק מהם עול הרומיים וההורדסים, כי אם דבר פרטי‬ ‫ערוך ומסודר רק נגד סאבינוס, עד כי גם רוב חיל ארכעלאוס עצמו עזרו עמהם,
----------------------
הערה (נ"ז) והחכם גרעץ לא ראה דברי יאזעפוס המפורשים האלה וכתב ‪ ‬בעמ' 253‬:‬
‫״בשוב ארכעלאוס מרומא רצה להשיב לב העם אליו, וימלא רצון העם, ויוריד את הכהן הגדול יועזר‬ מפקודתו."
‫וכפי הנראה כתב זה מתוך איזה ציונים והתרחק מכל חקירה עד שלא ראה הדברים במקומן.
‫הערה (נ״ח) בכל זה בהיות הדבר נגד שר רומי וחיל הרומיים הרודים על ידו, הראה אז ארכעלאוס‬
‫עוז ידידות להרומיים ויעניש אותו גם על זה, וביותר הוכרח לזה מפני כי הוא והנציב וארוס הבהילו ברומא‬ לאמר כי הי' בזה מרד כולל מהעם המתקוממים‪.‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫וגם הכהן הגדול אשר הורדוס גדלו ונשאו וארכעלאוס הגין עליו בכל כחו הי׳‬ נם הוא עמהם‪.‬‬
‫ובאמת שגם כל סגנון דברי יאזעפוס בכל סיפור כל הדברים האלה גם‬ באלטטי׳ גם במלחמת היהודים מראשם לסופם הולכים יחד שזה הי׳ רק נגד‬ ‫סאבינוס (נ"ט). ‬
‫ואלו הפיקו חפצם לגרש את סאבינוס מירושלים לא הי׳ להרומיים דבר‬ ‫עליהם כי גדלה רעתו של סאבינוס עד לשמים עד כי אף שהוכרח לקרוא לעזרה‬ ‫את ווארוס הנה בבוא ווארוס ברח מירושלים‪.‬‬
‫ועל כן סבבו היהודים את סאבינוס ואת חילו מכל עברים רק כדי לקחת אותם‬ ‫בשביה ולהכריחם לעזוב את ירושלים ואף כי הרומיים נפלו עליהם הוסיפו הם‬ ‫לבצר עמדתם במקומות הגבוהים ומשם שלחו חיצים ומות על הרומיים, וכבר היו‬ ‫הרומיים צפוים למות או לשביה, רק כי הצליח חפצם בידם להשליך זפת בוערה‬ ‫על העמודים, ופתאום התלקחה אש גדולה סביב לבית המקדש, ורבים מהיהודים‬ ‫מצאו שם קברם, וסאבינוס והרומיים עטו אל השלל מטרת חפצם ויבוזו את‬ אוצר המקדש וסאבינוס לבדו לקח לו ארבע מאות טאלאנטים‪.‬‬
‫אבל הדבר הזה העלה את חמת העם עוד יותר ונם הרוב מחיל ארכעלאוס‬ ‫הי׳ עתה עמהם וישימו יחד מצור על הארמון אשר שם חנו סאבינוס וחילו וכל‬ ‫בקשתם מסאבינוס היתה כי הוא והרומיים אשר עמו ילכו להם ויבטיחו לסאבינוס‬ ‫כי לא תיגע בו יד אם רק ילך לו, כן הם דברי יאזעפוס באלטטי׳ וכן הם דבריו‬ ‫במלחמת היהודים ויאזעפוס יאמר שם כי סאבינוס הי׳ ממלא חפצם בכל‬ ‫לבבו אבל מפני כי עשה להם רעות גדולות הי׳ ירא כי היהודים ידברו עמו‬ ‫במרמה, ועל כן החליט לחכות עד בוא עזרת ווארוס, אשר כבר כתב לו בראשית‬ ‫המעשים למהר לבוא לעזרתו‪.‬‬
‫ובאמת כי בהגיע מכתבי סאבינוס אל ווארוס שמח על הדבר מאד, הן‬ ‫הוא כתב להקיסר אגוסטוס ממרידה בדויה, ועתה הנה באה ונהיתה והוא יכול‬ ‫לקיים דבריו‪.‬‬ ‫
ודבר סאבינוס אשר בא לארין יהודה ופשט ידו בגדוד והוא ועבדיו נפלו‬ ‫בארץ לשלול שלל ולבוז בז, ובכל אשר פנו הרשיעו, עוררו את כל שודדי בז‬ ‫אשר מסביב לעשות כמוהו‪.‬‬ ‬
‫ויאזעפוס יאמר שם אלטטי׳ XVII, 10, 4:
"בימים ההם קמו עוד מהומות בממלכת יהודה, כי רבים פה ושם, אם מחפצם‬ ‫לבוז בז או משנאתם ליהודים, עשו מהומות."
‫ועל זה יספר אחר זה כי שני אלפים מחיל הורדוס אשר כבר מימים רבים‬ ‫שלחם הורדוס מעל פניו קמו עתה נגד חיל המלך‪.‬‬
---------------
הערה (ע"ט) החכם ‬גרעץ אשר ישתדל להגדיל ?המרידה? יאמר בעמוד ‪:250‬‬
‫‪Indessen rackte das Wochenfest heran, welches abermals eine Menge‬‬ ‫‪Volkes aus alien Teilen u. s. w . von der die meisten mit dem Gedanken ‫‪gekommen waren, gegen die Romer und Herodianer einen Schlag zu ‪fuhren.‬‬ [תרגום: בינתיים התקרב חג השבועות, שמשך שוב כמות גדולה של אנשים מכל החלקים וכו' רובם באו עם הרעיון להכות את הרומאים וההרודיאנים]
ואין זה כי אם פרי דמיון, ולא שם לב לכל דברי יאזעפוס ככל המבואר בפנים‪.‬‬
‫‪696‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס
‫ובזה מתקבלים יותר דברי יאזעפוס במלחמת היהודים ‪ II, 4, 1‬כי הי' זה‬ ‫בארץ אדום ולא בארץ יהודה עצמה ויתאימו עם זה גם דבריו במלחמת היהודים‬ שם ‪ II, 5, 3‬אשר הכל הי׳ בארץ אדום‪.‬‬
‫ובעבר הירדן עשה לו אחד מעבדי הורדוס שמעון שמו גם הוא גדוד ויהי‬ ‫להם לראש, וישלול שלל גם הוא, וישרוף את היכל הורדוס אשר ביריחו ועוד‬ ‫מקומות אחרים וישא את שללם‪.‬‬
‫ויאזעפוס אחרי דבריו ממעשי שמעון זה יסיים בסוף ויאמר:
"מהומות כאלה באו אז על כל העם מפני כי עוד לא הי׳ שם מלך אשר‬ ‫ישים משפט בארץ, ומפני כי בני הנכר (חיל הרומיים) אשר בעצמו של דבר באו‬ ‫לארץ רק ליסר את המתקוממים, אבל על ידי תשוקתם לאסוף כסף וגאונם‪,‬‬ ‫הגדילו הם והרבו את מהומות הארץ."
‫וכידוע נשמר יאזעפוס מאד בלשונו בכל הנוגע להרומיים ולהנהגתם, אבל‬ ‫בכל זה הנה דבריו ברורים כי הדברים ההם באו על ידי אשר סאבינוס פלס נתיב‬ ‫לחמס ושוד ואחריו עשו כן כל חיל הרומיים ומהם ראו וכן עשו עוד אנשי חמס‬ ‫ויהיו לראשי חבורות בעלי אגרוף ויעשו גם הם שמות‪.‬‬
‫ומזה הדבר מבואר כי לא לבד אשר דבר אין לזה עם מעשי העם‬ ‫בירושלים נגד סאבינוס‪.‬‬
כי אם שאך על ידי זה נתעוררו כל העם להשתדל להסיר מהם את הנגע‬ ‫הזה מסאבינוס וכי יעלה מן הארץ, בראותם כי על ידו מלאה הארץ חמס, ויציצו‬ עבדים מתפרצים אשר למדו ארחות דרכו וכל הארץ מלאה מוטה ופרק מלאה.
‫וכן יספר שם יאזעפוס מאיש רועה צאן אטהראננעס וארבעה אחיו, ‬ובזה‬ ‫דברי יאזעפוס במלחמת היהודים שם ברורים יותר, אבל כפי העולה גם מדבריו‬ במלחמת היהודים גם באלטטי׳ נמשך זה גם אחרי שוב ארכעלאוס מרומא‪.‬‬
‫אף כן יזכיר יאזעפוס בהמשך דבריו שם מיהודה הגלילי, ויחבר זה יחד עם‬ ‫מעשי הזמן הזה, יהודה הגלילי הי׳ בנו של חזקיה האיש אשר עמד נגד הרומיים‬ ‫עוד בראשית בואם אל הארץ בימי הורקנוס ואריסטובלוס‪ ,‬וכאשר הי׳ הורדוס‬ ‫אחר זה בימי הורקנוס ואנטיפטר לנציב בארץ הגליל, הרג את חזקיה ואת אנשיו, ‫ויהודה בנו של חזקיה, כדברי יאזעפוס שם, הי׳ לו עוד בימי ממשלת הורדוס‬ ‫חבורה גדולה אשר סרו למשמעתו ורק בעמל עלה בידי הורדוס לבלי יתפרצו‬ יותר נגדו, עתה כאשר הורדוס מת וארכעלאוס הי׳ המושל קמו הם לתחיה‪.‬‬
‫כי על כל זאת בהשמע עתה לווארוס כי פרצה התקוממות בירושלים‬ ‫עצמה נגד סאבינוס, אשר אך לזה חכה כי יהי׳ אפשר לו לאמר כי העם בירושלים‬ הי' כבר מוכנים למרידה, אסף את כל חילו לנטות ידו על יהודה.
‫ואם לפני זה בנסוע ארכעלאוס לרומא, אשר היתה מגמת ווארוס רק‬ ‫להשמיע דבר מרד בירושלים לקח עמו את כל השלשה לגיונות מחיל הרומיים‬ ‫אשר הי׳ אתו, אף כי עתה אשר עליו לעבור ביהודה בחרב ודם‪.‬‬ ‫
כי על כן לקח עמו עתה גם לבד השלשה לגיונות האלה עוד גם חיל‬ שכני יהודה המושלים מסביב, וגם הערביים אשר הורדוס עשה להם רעות גדולות‬ נלוו גם הם עמו, לנקום מהיהודים נקמת הורדוס אשר משל ביהודה, וכל המחנה
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫שמט‬
הזאת וביותר הערביים עשו שמות בארץ ובכל מקום אשר דרכה רגלם הפכו ערים‬ ‫ויבוזו את רכושם, וגם את צפורי שלחו באש, ואת יושביה מכרו לעבדים‪.‬‬
‫והמעשים ההם היו כל כך למחיתה, והשמות אשר עשו אז בארץ יהודה‬ ‫היו כל כך נוראים עד כי במלחמת היהודים ‪ II, 5, 3‬כאשר יספר יאזעפוס כי‬ ‫אחרי בוא ווארוס לירושלים והארץ כבר שקטה באה ידיעה מארץ אדום כי שם‬ ‫נתקבצו עשרת אלפים אנשים מזוינים יאמר: ‬
"ומפני כי הנסיון הורה לו כי הערביים לא יתנהגו כחיל מלכי הברית, כי‬ ‫אם יקראו מלחמה לפי חפצם הם בעצמם, ומתוך שנאתם להורדוס הפכו את הארץ‬ ‫למדבר שממה יותר ממה שהי׳ חפצו הוא‪ ,‬שלח אותם והוא עצמו וכו'." ‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XVII, 10, 10‬יאמר יאזעפוס זה עצמו על כל חיל מלכי‬ ‫הברית כי שלחם לנפשם כי נגד רצונו ונגד פקודותיו מחפצם לשלול שלל עשו‬ ‫מעשים נוראים‪.‬‬
‫והנה פרצו כל גבול עד כי היו לזרה נם לווארוס עצמו בכל רשעתו‪.‬‬
‫וכל זה בא יותר בערי הגבול ובהגליל, ולא הגיעה הרעה הגדולה הזאת‬ ‫לירושלים עצמה, כי לא הי׳ בכל המעשים האלה דבר כללי נגד רומא, ואנשי‬ ‫ירושלים לא התערבו בזה גם כל עיקר‪.‬‬
‫וכאשר אך נתקרב ווארוס עם חילו לירושלים נתפזרו כל אלה אשר שמו‬ ‫מצור על סאבינוס, ויושבי ירושלים קדמו פניו ויפתחו לו שערי העיר, וכאשר‬ ‫הוכיח אותם ווארוס על מעשיהם ענו לו הדבר כמו שהוא כי הם לא התערבו‬ ‫בזה כל עיקר, וכל הדבר הי׳ ובא רק על ידי העם הנאסף לירושלים לימי החג‬ ‫מערי השדה, ובני ירושלים עצמם היו הנצורים ולא מאלה אשר שמו מצור‪.‬‬
‫זה הוא דבר כל המעשים האלה‪ ,‬אשר גם בעיקרם לא היו לא נגד הרומיים‬ ‫ולא נגד ארכעלאוס כי אם נגד סאבינוס, אשר באמת עוד טרם בא ווארוס‬ ‫לירושלים התחמק הוא, וברח לו‪.‬‬
‫וגם זה את אשר עשו נגד סאבינוס היתה נגד עצת סגולת העם וראשי‬ ‫ירושלים, לפי שהם הבינו מראש וידעו מעמד הדברים במדינה, כי היא לא תצלח‬ ‫ואך לחנם יחרפו את נפשם (ס)‪.‬‬
פרק שלשים‪.‬‬
‫ובעוד אשר בארץ יהודה עצמה רעשה הארץ מכל המעשים הנוראים‬ ‫האלה, נדונו שם ברומא ארכעלאוס ויתר בני הורדוס ומשפחתו לפני הקיסר על‬ ‫דבר הממשלה‪.‬‬
‫וגם כל העם השתדלו לפני ווארוס להרשות להם כי ישלחו גם הם מלאכיהם‬ ‫להתיצב לפני הקיסר ולבקש למסור ממשלת הארץ לידי העם עצמו‪.‬‬
---------------------
‫הערה (ס) וגם במקים הזה נשוב ונראה ככל אשר כבר נתבאר‪ ,‬כי ‪ גם‬דבר ‪ לא היה להכהן הגדול עם‬ ‫ראשי ‪ סגולת‬העם, אשר זה היו חכמי התורה ואשר עמהם, ואף כי הכהן הגדול התערב עם הלוחמים, יכלו הם לאמר‬
‫לווארוס דברים כנים כי סגולת העם בירושלים היו נגד זה, ויושבי ירושלים‬ לא ‫התערבו בזה‪ ,‬כי בימים ההם אשר‬ ‫היתה ממשלה בארץ, לא הי׳ הכהן הגדול כי אם זה לבד היינו הכהן המשמש ולא זולת זה.
698
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫ויאזעפוס במלחמת היהודים ‪ II, 6, 1‬אשר שם דבריו מזה יותר מדוקדקים‬ ‫יאמר:‬‬
"בתוך זה הי׳ לו לארכעלאוס ברומא גם ‪‬מדנים אחרים (לבד עם בני‬ ‫הורדוס) עם היהודים, אשר עוד לפני ההתקוממות קבלו רשות מווארוס ללכת‬ ‫לרומא ולבקש מאת הקיסר להעמיד את ממשלת יהודה בידי העם עצמו."
‫והדברים האלה אשר במלחמת היהודים יקרא יאזעפוס כי היתה בקשתם‬ ‫למסור את ממשלת הארץ לידי העם עצמו, יקרא זה באלטטי׳ ‪XVII, 11, 1‬‬ ‫‪ "‬כי היתה בקשתם כי ינתן להם לחיות חפשים על פי חוקי התורה".
‫ואין בזה סתירה בדברי יאזעפוס, ודבריו באלטטי' ובמלחמת היהודים אחת‬ ‫הם כי היתה בקשתם‪:‬‬
‫להשיב להארץ את דבר הסנהדרין הגדולה למקומה בכל דבר ההנהגה כולה, ‫אשר הם והעם היו לגמרי דבר אחד, והנהגת ראשי חכמי התורה, על פי התורה‬ ‫ודבר העם הי׳ לגמרי דבר אחד‪.‬‬
‫ועל כן הנה דבריו במלחמת היהודים כי היתה בקשתם "למסור את הממשלה ‫בארץ לידי העם עצמו", ודבריו באלטטי' "כי היתה בקשתם כי ינתן להם לחיות‬ חפשים על פי חוקי התורה"‪.‬‬
‫הנם שפה אחת ודברים אחדים והאחת תבאר ותברר את השניה‪.‬‬
‫וזה באמת הי' כבר בקשת כל העם מאת פאמפיוס היינו מיד בראשית‬ ‫הרומיים בארץ, כאשר כבר הרגישו אשר שני האחים אריסטובלוס והורקנוס גם‬ ‫שניהם מגמתם לבטל את כח הבית דין הגדול במדינה ככל אשר נתבאר זה ‫בעמוד ‪.69‬‬
‫וכבר הערנו כי בכל אשר השתמט יאזעפוס מלהזכיר מפורש כח הבית דין‬ ‫הגדול מחכמי התורה בכל דבר הנהגת המדינה, וכל דבר ממשלתם בתוך העם‬ ‫בכל רוח העם וחפצם ומגמתם, הנה נארגו הדברים כל כך עם החיים עד כי הנם‬ ‫יוצאים מעצמם ובולטים וניכרים לפנינו בכל מקום גם מתוך דבריו הוא‪.‬‬ ‫
והנה היתה בקשת כל העם, כי לא ימשלו בם עוד בית הורדוס, וכי לא‬ ‫יקיים הקיסר את ארכעלאוס למלך, כי אם שהממשלה הפנימית תתנהג רק על פי חוקי התורה, והיינו על פי חכמי התורה, הבית דין הגדול ראשי כל חכמי התורה.
‫ויתר ההנהגה תהי׳ מסודרת תחת הנציב הרומי בסוריען, ככל דברי שלוחי‬ ‫היהודים לפני הקיסר שם אלטטי' ‪ XVII, 11, 2‬אשר בסוף כל דבריהם אמרו‪:‬‬
"במלה אחת חפצם ובקשתם היא להסיר מהם עול ממשלה כזו, ולספח את‬ ‫ארץ יהודה אל סוריען ולהיות תחת נציב רומא, ועל ידי זה גם יראה הקיסר ויכיר‬ ‫אם הנם אנשים החפצים במרידות והתקוממות או אנשים שלוים ושקטים החיים‬ ‫בהשקט תחת ממשלה ישרה."
‫ומבואר יחד כל דרכי הממשלה אשר הציעו בבקשתם לפני הקיסר‪.‬‬
כי יעמדו תחת נציב סוריען, והממשלה בפנים הארץ תהי' בידי העם עצמו‬ ‫כדברי יאזעפוס במלחמת היהודים, והיינו כדבריו באלטטי' כי היתה בקשתם כי‬ ‫תהי' ההנהגה הפנימית רק על פי הנהגת התורה.
‫ורק על פי כל הדברים האלה נוכל להבין גם את סוף הדברים באלטטי׳‬ ‫‪XVII, 11, 1‬ כי יאמר שם:‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
שנ
"גם פהיליפפוס בא מסוריען לרומא על פי חפץ ווארוס, העיקר להשתדל‬ ‫לטובת ארכעלאוס אחיו, אשר ווארוס דרש טובתו ביחוד, אבל גם מפני זה, כי‬ ‫אם תשונה אופן הממשלה בהממלכה יהי׳ גם הוא שם ויותן גם לו הראוי לו, כי‬ ‫מפני אשר הרבה מהיהודים רצו לחיות כפי חוקי תורתם האמין ווארוס כי הממלכה‬ ‫תתחלק."
‫והדבר ברור כי ענין הדברים האלה הם כי אם ימלא הקיסר את משאלות‬ ‫היהודים כי ארץ יהודה תעמוד רק תחת ממשלת העם‪ ,‬והממשלה תתנהג על ידי‬ ‫הסנהדרין על פי חוקי התורה, אז יוקחו מארץ ירושת ארכעלאוס ערי העמים אשר‬ ‫ימצאו שם, ולהיפך בארץ הגליל ועבר הירדן ישובו ויסופחו על ממשלת יהודה‬ ערי היהודים אשר שם‪.‬‬
כי על כן האמין ווארוס כי אם ימלא הקיסר את משאלות היהודים אז‬ ‫תחולק הארץ באופן אחר, ועל כן אין הדין ודברים ברומא נוגעים רק לארכעלאוס‬ ‫לבד‪ ,‬כי אם גם ליתר בני הורדוס, ואף כי עיקר הדבר הי׳ כל המשפט לפני‬ ‫אגוסטוס בנוגע לארכעלאוס, אבל אם ימולא חפץ היהודים עצמם, אז בהכרח יהי'‬ ‫זה נוגע גם לכל בני הורדוס כולם והממלכה תחולק באופן אחר‪.‬‬
ובקשתם זאת היתה דבר כל העם, ועל כן גם בכל אשר הי׳ דבר המלאכות‬ ‫הזאת אל הקיסר נגד חפץ ווארוס, אשר הוא השתדל בכל כחו כי יקיים הקיסר‬ ‫את ארכעלאוס למלך, לא הי׳ ווארוס יכול להתנגד לחפץ כל העם לשלוח‬ מלאכות כזו אל הקיסר נגד ארכעלאוס‪.‬‬
‫ודברי יאזעפוס גם באלטטי׳ גם במלחמת היהודים מפורשים כי בקשו‬ ‫וקבלו רשיון על זה מווארוס‪.‬‬
‫כי בהיות זה דבר כל העם וחפצם, לא הי׳ דרך לפני ווארוס לבלי להרשות‬ להם לעשות כן‪.‬‬
‫וכן הם גם דברי יאזעפוס באלטטי׳ המפורשים כי הי׳ זה דבר כל העם‬ ויאמר‪:‬‬
"האנשים אשר אחרי החלטת כל העם נשלחו היו חמשים נבחרים‬ ‫ובעיר רומא נלוו אליהם עוד יותר משמנת אלפים איש."
‫ושמנת אלפים אלה הם מתושבי עיר רומא כמו שהם דברי יאזעפוס‬ ‫במלחמת היהודים‪.‬‬ ‫
והקיסר עצמו החשיב את דבר המלאכות הגדולה הזאת, ויאזעפוס במלחמת‬ ‫היהודים ‪ II, 6, 1‬יאמר‪:‬‬
"הקיסר קרא לאסיפה על זה, את גדולי רומא ואת אוהביו, בהיכל אפאללא‬ ‫אשר בנה הוא עצמו בנין נהדר ונפלא מאד, פה עמדו מצד אחד כל המון‬ ‫היהודים והשלוחים הנבחרים, וארכעלאוס וכל אוהביו עמדו לעומתם בצד השני"‬ ‫וכן הם דברי יאזעפוס גם באלטטי׳‪.‬‬
‫וכבר נתבארו לנו כל דברי שלוחי היהודים (מעמוד ‪ 21‬ואחר זה) לפני‬ הקיסר וכל ענין דבריהם ועד כמה הי׳ דבר עמם כל בקשתם‪.‬‬
‫אבל אוצרי הורדוס אשר הי׳ עתה בידי ארכעלאוס הם עשו את שלהם‬ וככל אשר ידע ‫ארכעלאוס לקנות לו את לבב נציב סוריא, עד כי גם בהרשותו‬ ‫את היהודים לשלוח מלאכים אל הקיסר מהר וישלח אחריהם גם את פהיליפפוס‬
‫‪700‬‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫אחי ארכעלאוס לסכל עצתם, כמו שהוא שם 1, 11 אצל יאזעפוס‪ ,‬ואף כן קנה‬ ‫לו שם גם ברומא הרבה מאוהבי הקיסר וגדולי המלכות.
‫ועל כן אף כי בהאסיפה עצמה לא החליט הקיסר דבר, אבל איזה ימים‬ ‫אחר זה קיים את הממשלה בידי ארכעלאוס, אבל לא תחת שם מלך כי אם בשם ‫עטהנארך, ויתן לו חצי ארץ ממשלת הורדוס, וחצי השני חלק בין שני אחיו‪,‬‬ ‫פהיליפפוס ואנטיפס‪ ,‬ויתן לאנטיפס את ארץ עבר הירדן וארץ הגליל‪, ולפהיליפפוס‬ ‫נתן את באטאנעא טראכאניטיס ואוראניטיס, וכן קיים הקיסר גם בידי סאלאמע‬ ‫אחות הורדוס את הערים אשר הורדוס בצואתו הפיל לה בחבל‪.‬‬
‫ארכעלאוס מלך תשע שנים ויאזעפוס לא יספר ממעשיו כל מאומה כי‬ ‫אחרי אשר יספר בקצרה מדבר שוב ארכעלאוס מרומא לארין יהודה, ידלג פתאום‬ ‫על כל המעשים בימי ארכעלאוס ויאמר באלטטי׳ ‪XVII, 13, 2‬:‬
"בשנה העשירית לממשלתו האשימו אותו לפני הקיסר נכבדי היהודים יחד‬ ‫עם השומרונים כי לא יוכלו נשוא עוד את אכזריות נפשו ומעשיו הנוראים, כאשר‬ ‫שמע כל זה הקיסר שלח מיד אחרי צירו אשר ישב ברומא אשר הי' גם שמו‬ ‫ארכעלאוס ויצו עליו כי יסע מיד לארץ יהודה ויביאו לפני הקיסר. הציר עשה‬ ‫את דבר אגוסטוס, ובבואו מצא את ארכעלאוס יושב עם אוהביו במשתה היין, ‫ויבהילו לעשות את דבר הקיסר. כאשר בא ארכעלאוס לרומא ישב הקיסר לכסא‬ ‫משפט וארכעלאוס לא הי׳ יכול לגולל אשמתו מעליו, כי על כן ענש אותו‬ ‫אגוסטוס כי לקח ממנו את כל נכסיו וישלח אותו בגולה לארץ גאלליען." ‬
‫זה הוא כל דברי יאזעפוס מזה‪.‬‬
‫וראוי לנו להעיר על דרכו של יאזעפוס הזאת בקדמוניות היהודים אשר‬ ‫כתב לפנינו‪.‬‬
‫כי אם הקיסר בכל טוב לבבו נגד בני הורדוס, בכל זה בשמעו את כל‬ ‫דברי היהודים לא החשיב עוד את ארכעלאוס גם לכתוב אליו כדברי יאזעפוס‬ ‫שם, כי אם צוה לציר ארכעלאוס ליסע לארץ יהודה ולהביאו לפניו ובבואו לא‬ ‫ידע להשיב ולהצטדק ורעתו גדלה עד לשמים עד כי לא הי' די את אשר לקח‬ ‫הקיסר ממנו את המלוכה כי אם שגם לקח ממנו את כל נכסיו וגם ברומא לא הרשהו לחיות כי אם שלחו בגולה‪.‬‬
‫הלא נוכל לדעת ולהבין מזה את כל המון המעשים הרעים והנוראים אשר‬ ‫עשה ארכעלאוס עד כי שאול חטא, וירעיש במעשיו את כל הארץ והיהודים‬ ‫והשומרונים גם התאחדו יחד נגדו‪.‬‬
‫ובכל זה אין אצל יאזעפוס מכל זה דבר ויחשה לגמרי מכל דברי ממשלתו‪.‬‬
‫ותחת אשר ממעשי העם ננד ארכעלאוס בראשית ימיו, האריך להרעיש‬ ‫עליהם שמים וארץ, ומכל תנועת יד ורגל יעשה התקוממות, ומכל תנועת החיים‬ ‬‫מרד, ויתהפך בסגנונו למצוא עונם‪. ‬
‫הנה לעומת זה מהמעשים הנוראים של ארכעלאום אשר לא יוכל להיות‬ ‫כל ספק כי עברו כל חוק, לא ידע כל מאומה ואין אצלו מזה כל זכר‪.‬‬
‫ויאזעפוס ידע היטב את כל פרטי דברי ארכעלאוס מספרי זכרונות בית‬ הורדוס אשר הי׳ לפניו (על ידי אגריפס השני) עד כי יספר לפנינו באריכות‬ ‫גדולדה את כל חלומו של ארכעלאוס ואת כל חלום אשתו, ואף שכבר גמר אז‬
‫ממשלת ארכעלאוס‬
‫שנא‬
‫כל דבר ארכעלאוס והלכו בגולה‪ ,‬ישוב ויספר לנו באריכות את כל דברי‬ ‫החלומות האלה‪.‬‬
‫ובכל זה אין אומר ואין דברים אצלו מכל מעשי ארכעלאוס להעם‪.‬‬
‫ומכל זה נוכל לשוב ולראות ארחות דרכו כי רק דבר המושלים בהעם הי׳‬ ‫קרובים ללבו והעם עצמו שמח למצוא עליהם עלילות דברים ובכל אשר יפנה‬ ‫ירשיעם‪.‬‬ ‫
והלך בדרכו למרחוק כל כך עד כי גם דבר המלאכות אשר שלחו כל‬ ‫העם אל אגוסטוס נגד ארכעלאוס, אשר צדקו מאד במעשיהם כמו שנוכל לדעת‬ ‫ולהבין גם מסוף המעשים אשר עלה עם ארכעלאוס‪.‬‬
‫בכל זה לא כתב זה יאזעפוס מתוך השקפה זו של מעשי נכבדי היהודים‬ ‫אשר עשו לטובת עמם ולאומם‪.‬‬
‫כי אם להיפך יכתוב לנו זה ממה שהי' לו לארכעלאוס לשאת ולסבול‪.‬‬
‫ויאמר על זה במלחמת היהודים ‪II, 6, 1‬:‬
"‬בתוך זה הי׳ לו לארכעלאוס ברומא לסבול עוד מדנים עם היהודים ההם‬ ‫אשר עוד לפני ההתקוממות השיגו רשיון מווארוס ובאו לרומא למען השיג‬ ‫מהקיסר להעמיד את הממשלה ביהודה בידי העם עצמו״ וכן הם סגנון דבריו גם‬ באלטטי׳‪.‬‬
‫והערנו על כל זה לפי שזה ישוב ויפיץ לנו אור להבדיל אצל יאזעפוס‬ ‫בין סגנון דבריו לבין המעשים עצמם, וזה יהי׳ נדרש לנו עוד בכל המאורעות‬ ‫הנוראות אשר הי׳ עוד ביהודה בימי בית הורדוס ונציבי רומא עד ימי החרבן‪.‬‬
‫פרק לא‪.‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‪. ‬
‫את כל הרעות הגדולות האלה אשר הגיעו להם לבני ישראל גם בכל ימי‬ ‫הורדוס גם בכל ימי ארכעלאוס ראו עוד עיני הלל, ויהי עמלו הגדול הוא וכל‬ ‫חכמי הדור עמו לעודד את רוח העם לבלי יפלו בנופלים ולאמץ ברכים כושלות‬ ‫לבלי יודחו לאחוריהם, ולקשר את כל העם יחד לבלי ינתקו מיתריהם‪.‬‬
‫ומפני המעמד ההרוס אשר לכל העם ראה הלל בסוף ימיו להכרח גם לתקן‬ ‫שתי תקנות כוללות בדיני ממונות‪.‬‬
‫בימי הורדוס רשו בני ישראל ורעבו והועמדו על גחליהם ושלוחי היהודים‬ בעמדם לפני הקיסר אמרו:
"בני יהודה אשר בראשית ימי ממשלת הורדוס הי׳ מצבם טוב השפילם‬ ‫הוא עד לעפר ויהיו לעניים מרודים."
כי מפני פזורו הנורא לכל אפסי ארץ בכל ערי היונים והסורים הי׳ נדרש לו‬ ‫אוצרות כסף תועפות אשר אין ערך להם, וכדברי יאזעפוס אלטטי' ‪XVI, 5, 4‬‬ ‫כי על כן רצץ את ישראל מפני שהי׳ נדרש לו המון זהב לעשות לו שם עולם‬ ‫בפיזור גדול ונורא בכל ערי הגוים, ויסיים שם דבריו:‬
‫״ועל ידי זה הי׳ הוצאותיו יותר מכפי כח ארץ ממשלתו, ותעל יתר
‫‪702‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל
מההכנסה הבאה ועל כן הוכרח להיות לאכזר נגד עמו (נגד היהודים) למען בצוע בצע ולמלאות אמתחתו כי הלא כל אשר פזר אצל זה הוכרח להוציא‬ ‫מהשני." ‫
ועל ידי זה דללו כל מעיני בני ישראל, וירדו מנכסיהם באופן נורא מאד‬ ‫וכדברי שלוחי העם לפני אגוסטוס:
"את ראשי העם צוה להרוג למען לקחת לו את רכושם לבז, לבד המסים‬ ‫התמידים אשר שם על כל אחד, ואשר הוציא מהם באכזריות נוראות הי' היהודים‬ ‫עוד מוכרחים להביא לו לעצמו ולכל אוהביו ומיודעיו (היונים והסורים) שחדים‬ ‫בסכומים גדולים להפיק מהם רצון לבלי יהפכו עליהם בלהות ורעות רבות וצרות‪,‬‬ ‫ויהיו מוכרחים לקנות מהם חייהם בכסף וזהב ולתת פליטת רכושם פדות נפשם."
‫ובעת רעה נוראה כזו לא יכלו בני ישראל לעמוד על המדרגה הגבוהה‬ ‫אשר העמידה תורה את עם בני ישראל איש נגד רעהו, ונתרפו בידם מצות התורה‬ ‫״כי ימוך אחיך והחזקת בו" ובפרט בשנה הקרובה להשמטת כספים‪.‬‬
‫והן דברי המשנה במס׳ שביעית פרק י׳ משנה ג׳:
"זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות‬ ‫זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים ט"ו) השמר לך פן יהי׳ דבר‬ ‫עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך‬ ‫האביון ולא תחן לו וכו׳ התקין הלל פרוזבול."
‫ומענין הזה הוא גם דבר התקנה השניה גם כן בדיני ממונות במשנת ערכין‬ ‫פרק ט׳ משנה ד׳:‬
"הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל הי׳ חלוט לו. בראשונה (ס"א) הי׳ נטמן‬ ‫יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו‬ ‫בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול מעותיו."
‫כי בשעה שהכיס ריק והפרוטה ביוקר אז יפרע עם, ויבואו שם דברים‬ ‫אשר לא יכירם מקומם כשהשנים כתיקונם‪.‬‬
‫וזה הוא באמת ענין בעית הגמ׳ במס׳ גיטין ד׳ ל"ו: "איבעיא להו כי התקין‬ ‫הלל פרוזבול לדריה הוא דתקין או דלמא לדרי עלמא נמי תקין? למאי נפקא‬ ‫מינה לבטוליה. אי אמרת לדריה הוא דתקין וכו׳".‬‬
‫וכל האבעיא הזאת היא מפני שידעו כי זה ודאי אשר יסוד תקנות הלל‬ ‫היתה מפני מעשה השעה ההיא בדריה ותהי אז משמרת לתורה למען יקיימו‬ ‫מצות התורה "השמר לך וכו׳ ורעה עינך באחיך האביון״‪.‬‬
‫ועל ידי התקנה הזאת נתקן כל הדבר כי המלוים לעני בשעת דחקו לא‬ ‫יראו רע, ולהיפך הלוה הוא שילם אחר זה בהיות לו, כרצון התורה. ‬
‫כי באמת לא הי׳ רצון התורה לפטור את הלוה לגמרי מלשלם, ולא היתה‬ ‫כונת התורה אשר אף אם הוא עשיר ויש לו יהי׳ זה כאלו לא לוה מעולם‪.‬‬
‫כל עיקר פטור שביעית הוא כלשון הכתוב דברים ט״ו ב' "לא יגוש את‬ ‫רעהו ואת אחיו״ רק שככל דיני התורה השוים לכל אדם הוא כן בין בעשיר‬ ‫ובין בעני‪.‬‬
-----------------------
‫הערה (ס״א) הלשון בראשונה בכל כיוצא בזה הכונה לפני התקנה הזאת ויבואר לנו כל זה בכרך הבא‪.‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫שנב‬
‫אבל אם יש לו ללוה אף שאין המלוה רשאי לתבוע ממנו ואינו רשאי‬ ‫לנוגשו, ובטלו כל דיני נגישת חוב מחוב זה בין בבית דין בין שלא בבית דין, אבל הלוה עצמו עליו לשלם לצאת ידי שמים‪.‬‬
‫וגדולה ‬מזה כתב רבינו אליעזר ז"ל ממיץ בספר יראים מצוה רע"ח,‬‬ ‫ולשונו שם: ‬‬ "ונראה לי דשמיטה דקרא אינו מחילה‪ ,‬אלא צוה הקב״ה שישמיט פי' יניח‬ ‫ולא יתבענו עד שיתן לו מעצמו דכתיב שמוט ולא יגוש שכל שמיטה הכתוב‬ ‫בקרא הנחה ולא מחילה דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה פי׳ תניח הלכך‬ ‫הלואה לעולם מוטלת על הלוה שלא יעכב על זה חובו לעולם בתיבתו לאוצרו‬ ‫ואם עשה כן הוה ליה לוה רשע, והא דתנן כשהוא נותן לו אל יאמר לו‬ ‫בחובי אני נותן לך אלא במתנה אני נותן לך דמשמע שאין החוב מוטל עליו‬ ‫שהרי אינו רשאי לומר בחובך אני נותן (היינו משום) דכי אמר בחובי משמע‬ ‫על ידי נגישה נותן ותקון לשון דבור הוא שתיקנו לאמר במתנה שיהא הדבר‬ ‫נראה וניכר שלא על ידי נגישה נותן לו" (ס"ב)‪.‬‬
‫והנה הלך הרב בדרכו למרחוק עד שכתב שהנהו גם בכלל לוה רשע ולא‬ ‫ישלם, ונראה שגם חזר בו (עי׳ הערה) אבל זה ודאי שלא היתה כונת התורה ‫שאף שיש לו יעכב הלוה זה לעצמו בתיבתו לאוצרו ויאכל הלה וחדי‪.‬‬
‫וכידוע כי ריבית אסורה ואת אשר הלוהו הי׳ רק טובה שלמה, ואם הלוה‬ ‫עשיר ויש לו ישלם‪.‬‬
‫ודין שביעית הוא אפקעתה של תורה שאין המלוה רשאי לתבוע ממנו‬ ‫ולא יגוש את אחיו, ובטלו דיני חוב ודיני גבית חוב‪ ,‬אבל אם יש לו עליו לשלם‬ ‫בעצמו לצאת ידי שמים.
‫ועל כן באמת גם מדין תורה המוסר שטרותיו לבית דין אינו משמט, לפי‬ ‫שכבר יצא מזה ובא לרשות בית דין קודם השמטת שביעית, ויש על זה כבר‬ ‫‫דיני גבית חוב על פי בית דין מקודם שביעית‪.‬‬
‫וראוי להעיר על עיקר ענין תקנת הלל בפרוזבול מפני שהחוקדים החדשים‬ ‫טעו בזה בדברים פשוטים מאד‪.‬
------------------ ‬
הערה (ס״ב) בספר יראים שם הוציא עוד דין חדש מאד, וכתב ״וחוב שעבר עליו שביעית אינו‬ ‫רשאי לוה לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה חייב לפרוע אלא לוה יזמין למלוה לדין שישמט‬ ‫חובו וכו' ואם אינו רוצה המלוה לאמר משמט אני יכפוהו בית דין".
וכתוב שם הגהה ״שוב נראה לי שזה אינו דאמרינן בתחלת מכות מעידין אנו באיש פלוני שחייב‬ ‫לחבירו מאתים זוז ליתנה מיד והוא אומר עד עשר שנים אם שמיטה משמטת הלואת עשר שנים דמלהו בעי ‫לשלומי אלא שמוט מחילה הוא ותו לא מירי"‪.‬‬ ‫
והגהה זאת היא להקשות גם על הדין החדש הזה ״שכל זמן שלא השמיט מלוה חייב לפרוע" והדין ‫הזה הוציא הר״א ממיץ מהכלל אשר הניח ״ונראה לי דשמיטה דקרא אינו מחילה" וקשה על פל זה משם‪.‬‬
‫ובדפוס חדש מספר יראים הנדפס מכתיבת יד פריז אשר שם בא זה בסי״ קס״ד השמיטו‬ ‫את כל דבריו מן ״ונראה לי דשמיטה דקרא אינו מחילה״ והשאירו הדין השני ״וחוב שעבר עליו שביעית אין‬ ‫הלוה רשאי לעכבו אלא על פי המלוה" והמבאר שם כתב שזה הדין שריר וקים גם אם חזר בו הר״א ממיץ‬ ‫מדין ״דשמיטה דקרא אינו מחילה״ וזה טעות‪.‬‬
‫וספיקו של הר' חזקיה ששאל לרבינו אביגדור במרדכי גיטין סי' ש״ם הוא מחוך דברי ספר יראים‬ ‫אלה ע״ש‪.‬‬
‫704
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫כי באמת אין התקנה מפני דיני שביעית כי אם בנוגע לאזהרת התורה‬ "השמר לך פן יהי׳ דבר עם לבבך בליעל וכו'" וימנעו מלהלוות‪.‬‬
כי שמיטת כספים בזמן הזה (וגם בימי הלל) דרבנן, וכל התקנה הזאת‬ ‫באה רק בנוגע לאזהרת התורה השמר לך‪.‬‬ ‫
ועל כן הי׳ זה ככל התקנות סייג וגדר לתורה לפי שדין השמטת כספים‬ ‫הי׳ אז רק מדרבנן, ולהיפך יראתם מלהלוות עברו על דין גמור של תורה‪.‬‬ ‫
וזה לשונו של הרמב"ם ז"ל בהלכות שמיטה ויובל פ"ט הלכה ל׳:‬
"מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו‬ ‫וישמט עבר בלא תעשה שנאמר השמר לך וגו׳ וחטא גדול הוא שהרי הזהירה‬ ‫עליו תורה בשני לאוין שנאמר השמר לך פן וגו׳ וכל מקום שנאמר השמר או‬ ‫פן או אל הרי זה מצות לא תעשה והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו‬ ‫בליעל והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן שנאמר נתן‬ ‫תתן וכו׳‪.‬״‬ ‫
ועל כן כדי שלא יעברו על דין גמור של תורה על ידי תקנה מדרבנן‬ ‫של השמטת כספים תיקן הלל פרוזבול, והוא באמת סייג גדול ומשמרת לדין‬ ‫התורה ככל התקנות כולם‪.‬‬
‫וז"ל של הרמב"ם בפ"ט מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט"ז "כשראה הלל הזקן‬ ‫שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על וכו׳ ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת‬ ‫כספים בזמן הזה שהיא מדברי סופרים אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול‬ ‫מועיל בה״‪.‬‬
‫ורק על ידי זה נבין את דברי הגמרא במסכת גיטין ד׳ ל״ו: הנפלאים מאד‬ ‫דאמרינן שם:‬
"איבעיא להו כי התקין הלל פרוזבול לדריה הוא דתקין או דלמא לדרי‬ ‫עלמא נמי תקין למאי נפקא מינה לבטוליה אי אמרת לדריה הוא דתקין מבטלינן‬ ‫ליה אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין הא אין בית דין יכול לבטל דברי‬ ‫בית דין חבירו, אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין."
‫והדברים כשהם לעצמם מפליאים ותמוהים מאד ובלתי מובנים כלל‪.‬‬
‫וכי מה ענין אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא וכו׳‬ ‫לכאן שהרי זה נאמר רק בתקנות שנעשו לסייג וגדר לדברי התורה וחומרא נוספת‬ ‫עליה ומשמרת למשמרתה‪.‬‬ ‫
אבל איזה ענין יש לזה עם פרוזבול, אשר אם נבטל את הפרוזבול נחמיר‬ ‫יותר ונקיים לגמרי את דין התורה להשמיט כספים, וגם פרוזבול לא יועיל‪.‬‬
‫ואיזה מקום יוכל להיות לאמר על זה אין בית דין יכול לבטל דברי בית‬ ‫דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו וכו׳‪.‬‬
‫וביותר שכבר גם השרישו לנו התוס׳ במס׳ יבמות ד׳ ע״ט: דבדיני ממונות‬ ‫שיש שם דיני הפקר בית דין אין שם אין בית דין וכו׳ כל עיקר‪.‬‬
‫ועל דברי הגמ׳ שם "בימי רבי בקשו להתיר נתינים" כתבו שם "אין זה מבטל‬ ‫דברי בית דין חבירו דהפקר בית דין הפקר״‪.‬‬
‫והן באמת גם דברי רבא בשמעתין שתירץ על הקושיא השניה בגמ׳ ומי‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫שנג‬
‫איכא מידי דמדאורייתא לא משמט ותקינו רבנן דמשמט וכו'‪ ,‬הפקר בית דין הפקר‬ (וכפי׳ הרמב"ם על זה וכמו שהוא גם פשטן של דברי הגמ' עי"ש בכסף משנה)‪.‬‬
‫אבל הדברים ברורים שכן הדבר כמו שכבר נתבאר שגם תקנת הלל‬ ‫בפרוזבול אינה כי אם סייג וגדר לתורה ומשמרת למשמרתה.
‫לפי שלא נתקנה על דיני שביעית כי אם להיפך שעיקר תקנת הלל נתקנה‬ ‫על דין התורה על הלאו שלא להמנע מלהלוות הכתוב בתורה.
ושביעית בזמן הזה דרבנן, והלל בשעתו ראה שזה פוגע באיסור תורה של‬ "השמר לך פן יהי׳ דבר עם לבבך בליעל", כי על כן לעשות משמרת לדין‬ ‫התורה תיקן פרוזבול‪.‬‬
וזה הוא הנאמר בגמרא לפנינו: "הא אם אמרת לדרי עלמא נמי תקין הא‬ ‫אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן וכו'".
‫לפי שגם זה נעשה רק סייג לתורה בדיני איסור ולא מה שנוגע לדיני‬ ‫ממון, כי עיקר הדבר בא רק לעשות משמרת למשמרתה של תורה באזהרת‬ השמר לך פן יהי׳ דבר עם לבבך בליעל".
‫ועל כן הוא בכלל כל דיני סייגי תורה, ובכלל כל התקנות שנתקנו למשמרתה ‫של תורה שעליהן נאמר "אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם‬ ‫כן גדול ממנו בחכמה ובמנין". ‬
‫וכמה מאירים לפנינו על ידי כל זה דברי המשנה במס׳ שביעית פרק י׳‬ ‫שם‪ ,‬אשר באמת באה שם תקנת הלל רק מתוך צד זה של תיקון למשמרת‬ ‫אזהרת התורה, והדברים באו שם מפורש כן‪:‬‬
"זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה‬ ‫את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהי׳ דבר עם‬ ‫לבבך בליעל וכו׳ התקין הלל פרוזבול‪.‬״‬ ‫
והדברים מבוארים ומפורשים שזה היתה תקנת הלל משמרת לאזהרת התורה‬ ‫השמר לך, ולא היתה יסוד תקנתו בנוגע לדין שמיטה, כי אם בנוגע לסייג לתורה‬ באזהרת איסור‪.‬‬
‫פרק לב‪.‬‬
‫אחרי ימי זקנה גדולה ומופלגת נפטר הלל הבבלי נשיא ישראל אחרי‬ ‫אשר עמד לנס עמו ויהי נשיא בישראל משך זמן כארבעים שנה כמו שהוא‬ ‫בספרי סוף פרשת ברכה "ומשה בן מאה וכו׳ הלל הזקן עלה מבבל וכו׳ ופרנס‬ את ישראל ארבעים שנה".‬‬
‫ומזה ידענו כי עמד בראש הדור בכל ימי הורדוס וימי ארכעלאוס בנו‪.‬‬
‫כי הורדוס ארכו ימי ממשלתו בירושלים כארבעה ושלשים שנה, וארכע־‬ ‫לאוס בנו מלך אחריו תשע שנים‪ ,‬והנה היו ימיהם יחד כשלשה וארבעים שנה‪.‬‬
‫וכידוע‪ ,‬הנה חשבו מלכות בית הורדוס בפני הבית מאה ושלש שנה (ע"ז‬ ‫ט') ולחשבון זה גם חשבו תחלת ימי הלל מאה שנה לפני החרבן כמו שהוא‬
‫‪706‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫במס׳ שבת ד׳ ט״ו "והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני‬ ‫הבית מאה שנה".
ומזה מבואר כי ארבעים שנות הלל הנם כשלשים שנה בימי ממשלת‬ ‫הורדוס, ואחר זה כל ימי בנו ארכעלאוס‪.‬‬
‫והחכם גרעץ מצא דבר גדול מאד בגמרא כי בשמנים שנה לפני החרבן‬ ‫כבר הי׳ קאללעניום חדש מאד בישראל, קאללעניום אשר נשא שם "רבנן דשמונים‬ ‫שנה" ובהכרח ששמאי והלל כבר מתו אז‪.‬‬ ‫
ודברים כאלה אשר מצא גרעץ לפניו מפורשים בגמרא בודאי שראוי לשום‬ להם לב‪.‬‬
‫ובנאטע ‪ 18‬עמוד ‪ 714‬אחרי אשר ידבר על פולמוס של אסוירוס יאמר:‬
"אם המלחמה של ווארוס חשבו לשמונים שנה לפני החרבן נרויח על ידי‬ ‫זה לדעת את זמן התקופה מן ״רבנן של שמונים שנה" ‪ so gewinnen wir‬״‬ ‫” ‪daraus die Epoche des Synhedrion der achtziger Jahre‬ והיו זה‬ ‫החכמים של שני הבתים הלל ושמאי אשר פעלו ועשו אחרי מות רבותיהם."
ועל פי הדברים האלה בנה שם בנין גדול בדברי חלומות זה על גב זה‬ ‫עד שיאמר בעמוד ‪716‬:‬
"כל הגזירות האלה הנם כפי הנראה בעת של פולמוס של אסוירוס, או‬ ‫בשנת מות הורדוס. הלל ושמאי בהכרח כבר מתו, כי כל הגזירות האלה לבד‬ ‫ידים לא באו על שם הלל ושמאי כי אם על שם תלמידיהם."
‫והנה עשה לו פלפול גדול מאד, כי כל הגזירות אשר חשב שם באו‬ ‫בשנת מות הורדוס, ועל ידי פולמוס של אסוירוס‪ ,‬והי׳ על ידי רבנן דשמונים‬ ‫שנה, ובהכרח שהלל ושמאי כבר מתו‪.‬‬
‫אבל טעה בדברים היותר פשוטים, ומעולם לא הי׳ שם קאללעניום כזה‬ ‫אשר יקרא בגמרא בשם חדש "רבנן דשמונים שנה" ולא היתה שם תקופה כזאת‬ ‫ורבנן כאלה‪.‬‬
‫ועשה לו ציונים מדברי הגמ׳ במס׳ שבת ד׳ ט"ו מבלי לראות הנאמר שם‪.‬‬
ולשון הגמרא שם זה הוא:
"יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על‬ ‫ארץ העמים ועל כלי זכוכית והא רבנן דשמנים שנה גזור דאמר רב כהנא‬ ‫כשחלה ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שלחו לו רבי אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת‬ ‫לנו משום אביך שלח להם כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה‬ ‫המלכות על ישראל שמונים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ‬ ‫העמים ועל כלי זכוכית וכו׳ וכי תימא בשמונים שנה נמי אינהו הוי (יוסי בן‬ ‫יועזר ויוסי בן יוחנן) והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני‬ ‫הבית מאה שנה ואילו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא‬ ‫אלא וכו׳‪.‬״‬
‫ומבואר מעצמו שכל דברי הגמ׳ אינם כי אם זאת שלא יוכל להיות שיוסי‬ ‫בן יועזר ויוסי בן יוחנן גזרו על זה, שהרי זה נגזר שמונים שנה לפני החרבן, ‫ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קדמו הרבה לפני זה, והיו כבר הרבה לפני שמונים‬ ‫שנה לפני החרבן.‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫שנד‬
‫ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי בשם אביו הלא יאמר כי זה נגזר רק שמונים שנה‬ לפני החרבן.
‫אבל זה ודאי שזה הי׳ בימי הלל ושמאי שהרי זה הוא זמנם‪.‬‬ ‫
ודברי הגמרא "והא רבנן דשמונים שנה גזור״ אינם שהי׳ שם איזה סנהדרין‬ ‫שנקראו כן או רבנן מיוחדים מתקופה מיוחדת‪.‬‬
‫כי אם זאת לאמר שזה נגזר מאלה אשר חיו שמונים שנה לפני החרבן‬ ‫כדברי ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי שאמר שמונים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה ‫על ארץ העמים, וזה לא יוכלו להיות יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, שהם קדמו‬ ‫הרבה לפני זה‪.‬‬
‫ואז היו הלל ושמאי ומזה היא קושית הגמ׳ "וכי תימא בשמונים שנה נמי‬ ‫אינהו הוי והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה‬ ‫שנה ואילו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא״‪.‬‬ ‫
והדברים פשוטים יותר מדי, אבל בדברי ימינו ההכרח לבאר גם את זה.‬‬ ‫
וכן הדבר כמו שמפורש בספרי כי הלל נהג נשיאותו ארבעים שנה דהיינו‬ ‫עד כששים שנה לפני החרבן‪.‬‬ ‫
ועל כן נראה גם זאת כי רבן גמליאל הזקן אף שכבר הי׳ לנשיא זמן‬ ‫קצר אחרי מות הלל, בכל זה ארכו ימי נשיאותו עד קרוב לסוף ימי הבית‪. ‬‬ ‫וזה הוא לפי שהלל נפטר רק כששים שנה לפני החרבן, ועל כן הי׳ זה‬ ‫דבר טבעי, אשר רבן גמליאל הזקן אחריו ארכו ימיו עד זמן לא רחוק מסוף ימי‬ ‫הבית, שהוא בכל זה רק ימי נשיאות של משך זמן מן ארבעים וחמשה עד‬ ‫כחמשים שנה.
כי הנה שמעון בנו של הלל דבר ברור כי לא נמשכו ימיו, והוא הי׳‬ ‫לנשיא אחרי הלל רק איזה זמן קצר מאד‬.
‫כי לא הוזכר בשום מקום ולולא הברייתא הזאת במס׳ שבת ט"ו "הלל‬ ‫ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן וכו'״ לא היינו יודעים גם שמו כי לא בא‬ גם זכרו במקום אחר זולת המקום הזה‪.‬‬
‫וזה יוכל להיות רק מפני שהי׳ נשיא רק זמן קצר מאד, ובמקומו בא רבן‬ ‫גמליאל בנו‪.‬‬
‫וגרעץ בח"ד נאטע ‪ 22‬בדה לו מלבו, ויתן לשמעון בנו של הלל משך‬ ‫זמן נשיאות של עשרים שנה.‬‬
‫והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 58‬בא ונסתפק אולי הוא שמעון‬ ‫אשר הוזכר אצל יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XIX, 7, 4‬שדבר נגד אגריפס הראשון‪.‬‬
‫והנה נסתפק אולי הי׳ חי עוד בזמן מאוחר לגמרי בימי אגריפס‪.‬‬
‫וכל זה אינו כי אם גבובי דברים אשר אין להם שחר ולא יוכל להיות‬ ‫כל ספק כי שמעון בנו של הלל נפטר ימים מועטים אחרי מות אביו‪.‬‬
‫ופראנקעל שם יתהפך בלשונו אם זה שלא נמצאו ממנו הלכות ומאמר‬ ‫מוסרי הוא מפני שלא הי' כי אם זמן קצר, או מפני "כי ההלכות לא באו אז על‬ ‫שם היחיד כי אם על שם הבית ושמעון זה נספח לבית הלל".
‫ולא ראה פראנקעל ולא הרגיש שאין השאלה רק זאת מה שלא בא על‬ ‫שמו הלכה או מאמר מוסרי.
‫‪708‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
כי אם שעיקר השאלה הוא מדוע לא הוזכר דבר עליו, ולא בא זכרו‪,‬‬ ואין שם לא דבר ולא ענין ולא מאורע מהימים ההם אשר יהי׳ גם הוא נזכר‬ ‫שם, ולא הוזכר בשום מקום לבד הברייתא במס׳ שבת אשר תזכיר סדר הנשיאים. ‬
‫ואיך אפשיר הדבר כי ראש כל הדור בימיו נשיא ישראל אשר ישב על ‫כסא הלל אביו, ויהי הראשון בישראל אשר התנהלה אצלו הנשיאות ולא נספח‬ ‫לבית הלל כטעות לשונו של פראנקעל כי אם עמד בראשם, איך אפשר הדבר‬ ‫כי ישב לכסא ימים רבים, ובכל זה אין לנו בכל המשנה ובכל הברייתות בגמרא‬ ‫ובכל המדרשים כולם לא דבר ממנו ולא דבר עליו‪.‬‬
‫ואין שם לא מאורע ולא איזה ענין שהי׳ עמו, או לאחרים הקשורים עמו‬ ‫ונגעו בו, וגם שמו לא הוזכר בשום מקום‪.‬‬
‫ואין לנו בזאת אצל שום אחד מהנשיאים מראש הימים עד סופם, ולא‬ ‫לבד שהוא כן אצל הנשיאים מהלל ואילך שמכולם הוזכרו דברים ומעשים‬ ‫וענינים רבים, כי אם שכן הוא גם בכל הנשיאים מהימים הקדומים, הנשיאים‬ ‫אשר היו לפני ימי הלל, ויש לנו שם דברים וענינים על יוסי בן יועזר ויהושע‬ ‫בן פרחיה, יהודה בן טבאי ושמעיה ואבטליון‪.‬‬
‫ורק שמעון בנו של הלל הוא לבדו הנהו יוצא מכלל כולם ואין לנו לא‬ ‫ממנו ולא עליו דבר, ולא הוזכר גם שמו בשום מאורע וענין, ואין זכרונו בא‬ ‫לפנינו כל עיקר‪.‬‬ ‫
והדבר ברור לגמרי כי הי' אחר הלל אביו רק זמן קצר ויהי נשיא רק‬ ‫ימים מעטים‪.‬‬
‫ועל כן הוזכר רק בהברייתא הזאת אשר תחשוב סדר הנשיאים וחשבה גם‬ ‫אותו אחרי אשר שימש גם הוא בכתר זה אחרי מות אביו, אף כי הי׳ זה רק זמן‬ ‫קצר, וזולת הברייתא הזאת באמת אין כל דבר ממנו ועליו ולא נמצא זכרו כל עיקר‪.‬‬
‫והנה ישב לכסא אחריו רבן גמליאל הזקן בנו ימים מעטים אחרי מות הלל‪.‬‬
‫ובכל זה הי׳ רבן גמליאל הזקן נשיא עד קרוב לסוף ימי הבית ככל אשר‬ ‫יבואר מכל פרשת המעשים בכרך הבא, וזה יכול להיות רק על פי מה שידענו‬ ‫מהדברים המפורשים בספרי כי הלל הי׳ נשיא ארבעים שנה, והיינו שנפטר‬ כששים שנה לפני חרבן הבית‪.‬‬
‫והננו רואים גם זאת כי ר׳ חלפתא אביו של ר׳ יוסי, אשר ימי ר׳ יוסי בנו‬ ‫אף כי גודל על ברכי אביו הנם לגמרי אחרי ימי ביתר (ככל אשר יבואר במקומו‬ ‫בכרך הבא), בכל זה הנה ידע ר׳ חלפתא את רבן גמליאל הזקן וראה מעשיו‪.‬‬
‫ובמס׳ שבת ד׳ קט״ו באו דברי התוספתא שם פי״ד "אמר ר׳ יוסי מעשה‬ ‫באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהי׳ יושב על‬ ‫שולחנו של ר׳ יוחנן בן ניזוף ובידו ספר איוב תרגום והוא קורא בו אמר לו‬ ‫זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהי׳ עומד על גב מעלה בהר‬ ‫הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי וכו׳."
‫ןזה אי אפשר כי אם שרבן גמליאל הזקן הי׳ חי עוד זמן קרוב לפני‬ ‫חרבן הבית.
‫ורבן גמליאל דיבנה עצמו נכדו, אשר כידוע הי‘ אחרי חרבן הבית עוד‬
סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
‫שנה‬
‫בימי עלומיו, וחי באמת עד סמוך לימי ביתר (יבואר בכרך הבא) בכל זה לא‬ ‫לבד שהכיר את רבן גמליאל הזקן, כי אם שגם ידע וראה מעשיו והוראותיו‪.
וכמו שהוא במס׳ יבמות במשנה ד׳ קכ"ב "אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהררעא‬ ‫לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את‬ ‫האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים‬ ‫אמר לי אמור להם בשמי וכו׳ כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את‬ האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי‬ ‫ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל שנהרגו‬ ‫הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל (הזקן) נשותיהן על פי עד אחד וכו'״‪.‬‬
‫והנה ידע וראה הוראת רבן גמליאל הזקן, ונזכר דבר המעשה הזה‬ והוראת רבן גמליאל הזקן עליו‪.‬‬
‫ונראה זאת עוד יותר מענינו של נחמיה איש בית דלי, כי הנה כבר נתבאר‬ ‫לנו בח"ב (מעמוד ‪ 194‬ולהלן) ויבואר יותר במקומו בכרך הבא כי המעשה הזה‬ "אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה" הי׳ כבר סמוך לימי ביתר, ‫כאשר בארץ ישראל עצמה לא יכלו עוד לעבר שנים‪.‬‬
‫ובכל זה הי׳ חי אז עוד תלמיד מובהק לרבן גמליאל הזקן, ואמר לר׳‬ ‫עקיבא "מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין וכו׳". ‫ולשונו "אמר לי אמור להם בשמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות‬ ‫מקובלני מרבן גמליאל הזקן" הוא כדברי רבא שם ד׳ קט״ו "אתם יודעים שמדינה‬ ‫זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן כך‬ ‫מקובלני מרבן נמליאל וכו׳״‪.‬‬
ומזה גם מבואר כי נחמיה איש בית דלי גם לא הי׳ עוד זקן מופלג כלל‬ ‫ואלו לא היתה המדינה אז משובשת בגייסות, הי׳ הוא עצמו עושה זה, והי׳ הולך‬ ‫עתה לארין ישראל להעיד קבלתו מרבן גמליאל הזקן בהשמע לו עתה מר׳ עקיבא‬ ‫כי כן הדבר שבבית הוועד הם צריכים לעדות זו‪.‬‬
‫והחכם גרעץ וחביריו עוד יחשבו את ימי ביתר עצמו לשנת ס"ה לחרבן‬ ‫הבית, והננו רואים כי בתחלת ימי ביתר הי׳ חי עוד תלמיד מובהק לרבן גמליאל‬ ‫הזקן, וכי הי׳ עוד כחו חדש עמו ואלו לא היתה המדינה משובשת בגייסות הי'‬ ‫הוא עצמו עולה לארץ ישראל להעיד עדותו וקבלתו מרבן גמליאל הזקן.
‫וכל זה הוא מפני שרבן גמליאל הזקן הי׳ עוד נשיא קרוב לסוף ימי הבית‪.‬‬
‫ובמס׳ ראש השנה ד׳ כ״ה נאמר:‬
"תניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים‬ ‫שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה."
‫ולשונו של רבן גמליאל "מבית אבי אבא" הוא שכידוע קדוש החדש ועבור‬ ‫השנה בשלשה, אבל הי׳ זה ברשות הסנהדרין והנשיא (עי׳ דברינו בח"ב עמוד‬ ‫195) ‬ושם היו ממונים מיוחדים בבית הוועד המיוחד לזה אשר ישבו לחשוב‬ ‫האפשר והבלתי אפשר ולבדוק את העדים על פי זה וכו׳ (עי׳ ח״ב עמוד 68‬).‬ ‫
ועל כן הנה מהם קבל זה רבן נמיליאל מהמפקחים הבקיאים האלה הממונים שם.
‫והם דבריו "כך מקובלני מבית אבי אבא".‬
‫ומבואר גם מזה סוף זמן רבן גמליאל הזקן עד שרבן גמליאל דיבנה אף‬
‫‪710‬‬
סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
שבימי החרבן עדין הי׳ בימי עלומיו, בכל זה הספיק עוד לראות את כל סדרי‬ ‫רבן גמליאל הזקן ושם קבל מה שקבל‪.‬‬
‫ויותי מזה נראה במקום הזה כי אביו, רבן שמעון בנו של רבן גמליאל‬ ‫הזקן, הי׳ נשיא אך שנים מעטים בימי המבוכות והמלחמה והחרבן ועל כן אין‬ ‫קבלת רבן גמליאל דיבנה ממה שראה בבית אביו, כי אם יותר מזה ממה שנעשה‬ ‫בבית אבי אביו ובלשונו המפורש "כך מקובלני מבית אבי אבא״‪.‬‬ ‫
והחכם ווייס מצא דבר גדול מאד בדברי יאזעפוס ויאמר לנו בח"א עמוד ‪ 190‬:
"כי כמו י״ח שנה לפני חרבן הבית הי׳ רבן שמעון בן גמליאל הזקן לנשיא‬ ‫על ישראל (יוסיפון קורות חייו 38)."
‫והנה פתאום מצא לנו החכם ווייס בדברי יאזעפוס לא לבד אשר יזכיר את‬ ‫רבן שמעון בשם נשיא, דבר אשר לא עשה יאזעפוס בשום מקום‪.‬‬
‫כי אם שמצא שם גם זאת כי ח"י שנה לפני החרבן כבר הותחלו ימי‬ נשיאותו‪.‬‬
‫ורק תמהון הוא לראות את דרכי החקירה של החוקרים האלה, כי דברים‬ ‫מפורשים בהמקורים לא ראו ויהיו להם כאלו אינם, ולהיפך דברים שאין זכר‬ ‫בהמקורים כתיב שם לפניהם מפורש‪.‬‬
‫כי אמנם כן לא לבד אשר אין זכר שם בדברי יאזעפוס מתי הי׳ רבן‬ ‫שמעון בן גמליאל לנשיא וכי הי׳ לנשיא בישראל "כמו י"ח שנה לפני חרבן הבית".
‫כי אם שלא ידבר שם מדבר נשיאותו כל עיקר‪.‬‬ ‫
ויותר מזה שגם כל דברי יאזעפוס שם אינם כלל בנונע למעשים שהיו י"ח‬ ‫שנה לפני החרבן, כי אם בנוגע למעשים אשר היו סמוך לימי החרבן, היינו כבר‬ ‫בעצם ימי המלחמה‪.‬‬
‫וכל דבריו שם הנם מהשתדלות יוחנן בן לוי מגוש חלב לפני רבן שמעון‬ ‫בן גמליאל לקחת מיאזעפוס את משרתו בארץ הגליל וכבר הועתקו לנו דברי‬ ‫יאזעפוס אלה משם בדברינו בעמוד 537. ‬
‫וכן הדבר כמו שכבר הערנו כי רבן גמליאל הזקן הי׳ חי עד קרוב לסוף‬ ‫ימי הבית, וכל זה יבואר עוד בכרך הבא מתוך כל פרשת סדרי המעשים‪.‬‬
‫ובכל זה כבר הי׳ לנשיא זמן קצר אחר מות הלל, וזה יכול להיות רק על‬ ‫פי מה שידענו מדברי הספרי כי באמת הי׳ הלל לנשיא עד ששים שנה לפני‬ ‫חרבן הבית. ‬
‫והחכם גרעץ הי׳ כל כך אץ בדרכו להחליט את חלומו כי הלל כבר נפטר‬ ‫כשמונים שנה או חמשה ושבעים שנה לפני החרבן עד שבא על ידי זה להכחיש‬ גם משנה שלמה ומפורשת‪.‬‬
כי במסכת אבות פרק ב׳ משנה ח׳ נאמר "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל‬ ‫ושמאי״‪.‬‬
‫וגרעץ מתוך החלום אשר בדה לו בנוגע לימי הלל נגד דברים מפורשים‬ ‫ובלא חקירה של כלום ובלא דבר וענין לסמוך עליו, יבוא ויאמר בח״ג עמוד‬ ‫‪ 433‬בדברו על רבן יוחנן בן זכאי:
"תלמידו הצעיר של הלל לא הי׳ רבן יוחנן בן זכאי בשום אופן״ ויבאר‬ ‫דבריו בהערה "תלמידו של הלל לא יכול ר׳ יוחנן בן זכאי להיות, שהרי הלל‬
סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
כבר נפטר ‪ 5‬לפספה"נ (חמשה ושבעים לפני החרבן) ור' יוחנן בן זכאי חי עד‬ ‫אחר החרבן, כי על כן גם אם הגיעו ימי ר׳ יוחנן בן זכאי לשמונים שנה הוא‬ ‫דבר שאי אפשר ששימש לפני הלל".
‫ומה אפשר לאמר לדרכים כאלה בחקירה, הוא עצמו יבדה דברים בטלים‬ ‫כי הלל נפטר כחמשה ושבעים שנה לפני החרבן מפני שטעה בפשט הפשוט של‬ ‫דברי הגמרא במס' שבת ד' ט״ו וחשב שיש לנו רבנן חדשים רבנן של שמונים‬ ‫שנה שהיו כבר אחרי הלל ושמאי, ובנה על זה דברי תהו בכל הציון י"ח נגד‬ ‫דברים מפורשים ונגד סדרי הדורות אשר לא יוכל להיות ספק כלל כי הלל נפטר‬ ‫באמת ששים שנה לפני החרבן‪.‬‬
‫ומתוך הדברים הבדוים ההם אשר בדה לו הוא‪ ,‬יבוא נם להכחיש שריב"ז הי׳‬ ‫תלמידו של הלל ולא ידע דברי המשנה המפורשים שר׳ יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי‪.‬‬
ולחקירות כאלה קראו חכמת ישראל ודברי ימינו אף כי אין שם כי אם‬ ‫הכחשת דברי ימי ישראל והשתדלות להפכם לתהו ובהו‪.‬‬
‫ובאמת הנה בא בספרי סוף פרשת ברכה כי גם הלל וגם ר׳ יוחנן בן זכאי‬ ‫חיו כל אחד משך זמן של מאה ועשרים שנה‪.‬‬ ‫
וגם אם לא ירצה החכם גרעץ להאמין באריכות ימים גדולה כזו, אבל הלא‬ זה לא יוכל להיות ספק כלל שהי׳ להם זקנה גדולה ומופלגת מאד, שאם לא כן‬ ‫לא הי׳ אפשר כלל שתבוא אגדה כזו בספרי על אנשים אשר חיו זמן קרוב כל‬ ‫כך לימי דורם‪.‬‬ ‫
אבל כדי לבדות הבלים בנוגע להגזירות אשר ירצה גרעץ כי היו דוקא‬ ‫בפולמוס של אסוירוס יעשה את הלל לנפטר כבר שמונים שנה לפני החרבן ויתן‬ ‫לו רק שמונים שנה לשני חייו ויאמר על ר׳ יוחנן בן זכאי ‪"‬תלמידו של הלל לא‬ ‫הי׳ בשום אופן שהרי הלל כבר נפטר ‪ 5‬לפסה״נ, ועל כן גם אם הגיעו ימי ר׳‬ ‫יוחנן בן זכאי לשמונים שנה הוא דבר שאי אפשר שלמד לפני הלל".
‫וכפי הנראה חשב החכם גרעץ כי שמונים שנה הוא קצה הגבול אשר‬ ‫אפשר לאדם לחיות‪.‬‬
‫אבל כי לא שם החכם גרעץ לב לא להמקורים עצמם, ולא לדבריו שיהי׳‬ ‫להם איזה ענין‪.‬‬
‫ובאמת אחרי אשר הלל נפטר כששים שנה לפני החרבן כי על כן גם אם‬ ‫חי רבן יוחנן בן זכאי רק תשעים שנה או גם חמשה ושמנים שנה הי׳ יכול להיות‬ ‫תלמיד מובהק להלל‪.‬‬ ‫
וככל דרכי תהו של כל החוקרים האלה אשר יסתרו גם את עצמם אף כן‬ ‫עשה גרעץ גם במקום הזה‪.‬‬
ובדברו על הלל בעמוד ‪ 207‬יאמר לו "הלל נולד ‪ 75‬לפני מספה״נ ונפטר‬ ‫‪ 5‬שנים אחר מספה״נ"‪.‬‬
‫הנה אף כי יתן לו גם בזה רק שמונים שנה יאמר בעצמו כי נפטר ‪ 5‬אחר‬ מספה"נ דהיינו ששים וחמש לפני החרבן‪.‬‬ ‫
ובח"ד ציון כ״ב יכתוב לו בפשיטות כי ארכו ימי נשיאות הלל עד עשר‬ ‫שנים אחר מספה״נ‪.‬‬
‫ככה הוא מטפס ועולה מטפס ויורד ויכתוב לו בכל מקום כרצונו‪.‬‬
‫סוף ימי הלל נשיא ישראל‬
712
‫והחכם המעתיק דברי גרעץ עברית לעברים גם הוא בחלומו יש לו ראיה‬ ‫גדולה ומכרעת לכל דברי גרעץ ובח"ב עמוד ‪ 158‬בהערה יאמר‪:‬‬
"כי ריב״ז הי׳ תלמידו של הלל אינו מוכרע מהבבלי כי אם מהירושלמי‬ ‫נדרים שאמר (הלל) עליו הדברים הכתובים בפנים, בכל אופן קשה הדבר להולמו‬ ‫אחר כי נדע, אשר הלל חי כמאה שנה לפני החרבן, ולכן אם נאמנה ההגדה כי‬ ריב״ז חי ק"ך שנה ובדעתנו כי מת בערך י׳ שנה אחר החרבן עלינו לדעת כי הי׳‬ ‫ריב״ז בחור פחות מכ' שנה בימי המצאו בבית מדרשו של הלל" אלה דבריו‪.‬‬
והנה הרשה לעצמו לחקור בהדברים האלה מבלי אשר ידע פשט דברי‬ ‫הגמרא‪.‬‬
‫ונודע לו דבר חדש עד שיאמר "כי נדע אשר הלל חי כמאה שנה לפני‬ ‫החרבן".‬‬ ‫
ולא ידע כי דברי הגמ׳ ״הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני‬ ‫הבית מאה שנה הכונה כי מאה שנה לפני חרבן הבית הותחל זמן נשיאותן, ואז‬ ‫ישב הלל לכסא הנשיאות ומאז ואילך נמשכו ימיו עד ששים שנה לפני החרבן‪.‬‬
‫וישמיע לנו כי מהבבלי אינו מוכרע כי הי׳ תלמידו של הלל והוא רק‬ ‫נזכר בירושלמי‪.‬‬ ‫
ולא ידע כי גם לבד מה שבא הדבר בכמה מקומות בבבלי (ויבואר כל‬ ‫זה במקומו בכרך הבא) הוא גם משנה מפורשת "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל‬ ‫ושמאי״‪.‬‬
‫והנה נמשכנו לבאר דברים היותר פשוטים כי דברי ימינו דורשים תפקידם‬ ‫להוציאם מתוך ההפכה ולהשיבם למקומם ולהעמידם על מה שהם‪.‬‬
‫פרק ל"ג‪.‬‬ ‫
ימי נציבי רומא‬ ‫
אחרי אשר הוריד הקיסר אגוסטוס את ארכעלאוס בן הורדוס מהיות מושל‬ ‫ביהודה, הי׳ יכול להיות לבני ישראל בארצם אור במושבותם‪.‬‬ ‫
לולא שכבר הכין להם הורדוס חיצים ומות גם על ידי סדרי הארץ אשר‬ ‫קבע, וגם על ידי משפחתו אשר נשארו בארץ, ויהיו קרובים גם אל המושלים‬ ‫ברומא עצמה, וגם אל נציבי רומא בארץ, וילמדו אותם ארחות דרכם בארץ יהודה.‬‬
‫ונוסף לזה עוד צרה חדשה על ידי הכהנים ממשפחות הצדוקים הראשונים‬ והבייתוסים אשר לא שכחו דבר מכל מעשי אבותיהם הראשונים, ובשוב עתה‬ ‫הממשלה לידי העם עצמו התנערו הם מחדש וישתדלו להתקרב אל הרומיים על‬ ‫ידי נפש העם ועמלם‪.‬‬
‫ואחרי אשר היו רק למריבי כהן, וכל אחד מהם התחר עם רעהו להשיג‬ ‫מהרומיים בכסף מלא את משרת הכהונה הגדולה, וכולם הפיקו חפצם ויהי׳ זה‬ ‫נכנס וזה יוצא, זה נופל וזה קם, וכל אחד שמש רק זמן קצר, ולפי דברי יאזעפוס‬ אלטטי׳ ‪ XX, 10‬שמשו מימי הורדוס עד חרבן הבית שמנה ועשרים כהנים גדולים‪,‬‬ ‫ובאמת כפי מה שיבואר בכרך הבא הי׳ עוד יותר (ס"ג)‪.
--------------------------------- הערה (ס"ג) יאזעפוס ‬יאמר שם במשך זמן של מאה ושבעה שנים האלה היו שמנה ועשרים כהנים
‫שנז‬
‫ימי נציבי רומא בארץ‬
כי על כן עשו הכהנים הגדולים האלה מאחרי ימי הורדוס חדשה גדולה‬ ‫מאד, כי לא הכהן הגדול המשמש עתה הוא לבדו יוכל לרדות את כל העם‬ ‫במקל חובלים כי אם גם כל מי שהי' פעם אחת לכהן גדול אף אם הי' זה רק‬ ‫איזה חדשים כבר נכנס לחבר האבירים, ליתן בידו מקל ורצועה על כל העם‪.‬‬
ועל ידי החדשה הזאת היו לזאבי טרף ויהיו כולם יחד לאבירים בעם, אשר‬ ‫שלחו ידם בבזה, ויתחברו עם זולת לבני אדם לתת חתיתם בארץ החיים, ולהביא‬ ‫את כל עמל העם לפיהם, בעזרת נציבי רומא אשר חלקו אתם שלל‪.‬‬
‫אחרי מות הורדוס חשבו ראשי ישראל מחשבות איך לתקן פרצת עמם, ולהשיבם אל המנוחה‪.‬‬
‫ותהי דרכם אשר בחרו להם לבקש מאת הקיסר ברומא להסיר מהם את‬ ‫הממשלה החטאה הזאת, וכי בכל ההנהגה הפנימית תתנהג ארץ יהודה על פי חוקי‬ ‫התורה, והיינו על פי הנהגת סנהדרי ישראל (עי' פרק שלשים)‪.‬‬ ‫
ואם כי לא יכלו להפיק חפצם זה מיד אחרי מות הורדוס, הנה עלה זה‬ ‫בידם תשע שנים אחרי זה‪.‬‬
‫והנה אחרי אשר מלא הקיסר בקשתם יכלו עתה בני ישראל לקומם את‬ ‫בל הריסותם, ולהשיב את כל סדרי המדינה למקומם, ולחיות תחת הממשלה ברומא‬ ‫ככל אשר חיו בימי מלכי היונים לפני השמד, ועוד בסדרים יותר טובים‪.‬‬
כי באמת לא הי׳ להרומיים דבר ננד היהודים ביחוד, והיהודים היו יכולים‬ ‫לחיות חיי שלוה והשקט גם תחת הרומיים אחרי אשר הרשו להם כי ההנהגה‬ הפנימית תתנהג על ידי עצמם, על פי חוקי התורה בהנהגת הסנהדרין.
‫והננו רואים כי גם ליהודי אזיען הקטנה היהודים היושבים בערי היונים, ‫קיימו הקיסר אגוסטוס ואגריפפא את זכיותיהם מימי קדם להתנהג על פי הסדרים ‫אשר קבעו להם הם בעצמם (עי׳ דברינו בעמוד ‪33‬) וכן הורשו מהרומיים להתנהג‬ ‫שם גם על פי סדרי הבית דין אשר להם שם (עי' עמוד ‪ (26‬וכן עשו והתנהגו‬ ‫גם יהודי אלכסנדריא של מצרים וגם אחרי אשר באה הארץ תחת יד הרומיים, ויראו שם אור וחיים (שם ‪ 26‬דברי סטראבא).‬ ‫
ואף כי יכלו בני ישראל על פי הרומיים לעשות כן באין מפריע ובאין‬ ‫מחסור דבר בארצם, בארץ יהודה עצמה.‬
‫והנה הרשה להם הקיסר אגוסטוס לעשות כן וימלא להם את דבר בקשתם, וחפצם בא.‬
‫את אשר הי' להם לבני ישראל עתה להוסיף להשתדל עוד הי' רק זאת‬ ‫לראות כי רצון הקיסר ואת אשר האיר פניו להם יביאו פרים כי נציבי רומא לא‬ ‫יתערבו בעניניהם יותר מדי, ויסתפקו רק בהדברים הדרושים להם להרומיים להנהגתם‬ ‫בכלל, וכי תהי' יד הנציבים רק בכל הדברים הנוגעים לממשלת רומא בארץ‪.‬‬ ‫וזה הי׳ עולה בידם בנקל אחרי אשר הממשלה העליונה ברומא לא דרשה‬ ‫יותר, והנציבים אשר כולם לטשו עיניהם אל ברק הזהב, יכולים היו בני ישראל‬ ‫לקנות את לבבם במחיר כסף, ככל אשר גם עשו לפני זה הורדוס וארכעלאוס‬
-----------------
גדולים וגם אלו הי' הדבר כן והיו שם בזמן ההוא ‬רק ‪28‬‬ כהנים גדולים לא יעלה לכל כהן גדול אפי' ארבעה שנים. ועיקר הריבוי הגדול מהם הי' בימי הנציבים ככל אשר יבוארו כל הדברים האלה בכרך הבא.
714
‫ימי נציבי רומא‬
בנו עם נציבי סוריא ועם גדולי רומא ברומא עצמה, ובפרט אשר כל חפצם מהם‬ ‫הי' רק זאת כי יניחו את ידם מהם ולא ישביתו מנוחתם, וזולת זה לא דרשו‬ ‫מהם דבר‪.‬‬
‫ואחרי אשר זה הי׳ כל ישע וכל חפין העם כלו להיות עתה תחת הנהגה‬ ‫כזו וככל דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVII, 11, 1‬כי השלוחים אשר נשלחו אל‬ ‫הקיסר אגוסטוס בימי ארכעלאוס לבקש על זה נבחרו מכל העם‪.‬‬
‫הנה היו בני ישראל יכולים עתה לקום ולהתהלך בארץ, להסיר מהם את‬ ‫עול הברזל אשר שמו עליהם הורדוס וארכעלאוס בנו, להוציא אסירים לחפשי, ולרפא כל שבר ביהודה‪ ,‬ולרקום עור ובשר על כל חיי העם‪ ,‬ולשוב אל אור‬ ‫החיים, תחת הנהגה כוללת מסודרת על פי סדרי התורה, בהנהגת ראשי ישראל‬ ‫הבית דין הגדול בלשכת הגזית‪.‬‬
‫וחכמי ישראל אשר מימי עולם נתנו נפשם על טובת עמם ולאומם, מהרו‬ ‫גם בפעם הזאת לעשות את דבר עמם בחפץ הלאום כלו‪.‬‬ ‫
כי על כן הננו רואים אז עוד הפעם את כל דבר הבית דין הגדול בלשכת‬ ‫הגזית ככל אשר הי׳ בימים הראשונים.
‫והן דברי המשנה במס' פאה פרק ב׳ משנה ו'‪:‬‬
"מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת‬ ‫הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו'."
‫והדברים מבוארים כי דבר לשכת הגזית אשר נאמר שם "לפני רבן גמליאל‬ ‫ועלו ללשכת הגזית״ זה הי׳ בראשית הימים ההם, והיינו זמן קצר אחרי ממשלת‬ ‫ארכעלאוס, כי ארבעים שנה לפני חרבן הבית כבר נתבטל מושבם בלשכת הגזית‬ ‫ועזבו את מקומם זה לגמרי, וכקבלת ר׳ יוסי הברורה (במס׳ שבת ד' ט״ו) "‬ארבעים‬ ‫שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות".‬‬
‫ומבואר מעצמו כי "ועלו ללשכת הגזית ושאלו הי׳ קודם זה בראשית הימים‬ ‫ההם, ובראשית ימי רבן גמליאל הזקן‪.‬‬
‫והנה שבו עתה לכל סדרי הימים הראשונים ויקוו ללכת לבטח דרכם‬ ‫ולהביא את בני ישראל אל המנוחה.
‫ואף גם זאת ראו אז חכמי ישראל לטובת האומה להתאחד לגמרי ושיהי'‬ ‫לכולם יחד רק ראש אחד והנהגה שלמה מיוחדת. ‫
כי על כן הנה השיבו גם אחדות שני הבתים בית שמאי ובית הלל, ואף‬ ‫כי לא יכלו לבטל לגמרי את בית שמאי טרם נחלטו דברים מוחלטים בנוגע‬ ‫להמחלקאות אשר הי׳ לפני זה, וטרם אשר יכלו השונים לשנות משנתם פה אחד‪.‬‬
‫אבל אחרי מות שמאי לא הקימו להם ראש אחר תחתיו, והראש מבית‬ ‫הלל הי׳ הראש היחידי לכל הדור כלו, ותהי המשרה על שכמו לכל העם כלו‪.‬‬
‫ויותר מזה שגם בספיקות הנופלים מחדש התחילו גם בית שמאי להציע‬ ‫לפני ראש הדור היחידי לכל הדור‪.‬‬
‫והן דברי המשנה במס׳ ערלה פרק ב' משנה י"א:‬
"שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא‬ ‫בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר׳ אליעזר אומר אחר אחרון אני בא וחכמים‬ ‫אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין בסוף לעולם איני אוסר עד שיהא בו כד‬י
‫נציבי רומא בארץ‬
‫לחמץ, יועזר איש הבירה הי׳ מתלמידי בית שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל‬ ‫הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ‪.‬״‬ ‫
וענין דברי המשנה הם כי מתחלה הי׳ דעת בית שמאי נוטה בזה מדעת בית‬ ‫הלל, ואשר באמת נשאר הדבר כן אצל יחידים מבית שמאי אשר מזה בא כי‬ ‫ר׳ אליעזר אשר קכלותיו במקומות הרבה הנם בשיטת בית שמאי (ר׳ אליעזר‬ ‫שמותי) קבל מרבו כן (ס"ד)‪.‬‬
‫אבל באמת לא עמדו גם בית שמאי עצמן בדבריהם, ויועזר איש הבירה‬ ‫מתלמידי בית שמאי הציע ספיקם לפני רבן גמליאל הזקן, והוא השיב לו "לעולם‬ ‫אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ".‬‬ ‫
ועל כן גם לא בא זה במשנה למחלוקת בית שמאי ובית הלל, כי אם‬ "וחכמים אומרים", לפי שרק ר׳ אליעזר שמע כן מרבו אבל בעצמו של דבר סברי‬ ‫גם בית שמאי כן וכדברי יועזר איש הבירה על פי הכרעת רבן גמליאל‪.‬‬ ‫
והנה היתה השעה ראויה והעת מוכשרת לרפא כל שבר בין חכמי הדור‬ ‫בפרט, ובנוגע לכל העם כלו בכלל, להביא סדרים בארץ, וכי ישוב כל העם‬ ‫לראות באור החיים לצאת לפעלם ולעבודתם בלב שקט, ולקצור במנוחה את פרי‬ ‫עמלם לעצמם, ולשאוף רוח ככל עם ארצו אשר בידו טובו‪.‬‬
‫אבל אך ראה העם אור וכאשר אך השיגו חפצם מהקיסר אגוסטוס לגרש‬ ‫את ארכעלאוס מהארץ ולהשיב את הממשלה לידי העם, והנה התעוררו מחדש‬ ‫כל אבירי הצדוקים‪.‬‬ ‫
ואחרי אשר לא יכלו לעשות עתה מעשיהם לא על ידי ממשלת הארץ‬ ‫בפנים אשר היתה עתה בידי העם עצמו אשר היו לגמרי נגדם, ולא על ידי כח‬ ‫הסנהדרין במדינה אשר לא הכיר העם לזה כי אם את ראשי חכמי התורה‪.‬‬
‫כי על כן פשטו ידם בגדוד על ידי משרת הכהונה הגדולה אשר יוכלו‬ ‫לקנות על ידי אוצרות כסף אשר בידם מאת הנציב הרומי אשר יהי' בארץ‪.‬‬
‫ובידעם כי כהן גדול אחד לא יכול להניח את ידו על כל הארץ נגד רצון‬ כל העם, ונגד דבר הסנהדרין על פי כל העם‪.‬‬
‫עשו להם לחוק כי כחלק הכהן המשמש כחלק כהן שעבר, ומצבם אחד‬ ‫להיות יחד לחבורת כהנים גדולים, חבורת אבירים הנותנים חתיתם בארץ החיים לרד‬ ‫לפניהם את כל העם, על ידי אשר יחלקו שלל המדינה עם נציבי רומא אשר יסיתו‬ ‫אותם בעם וישתדלו לעשות את כל מעשיהם לאכול את חיל העם עמהם יחד‪.‬‬ ‫
ועל כן נראה עתה חדשה גדולה מאד בתוך כל מעשי הימים ההם, שם‬ "כהנים גדולים" בכלל בא שם לפנינו תחת שם כהן גדול אחד‪.‬‬
‫ובכל אשר נשמר יאזעפוס מלספר לפנינו דבר כל מעשי הצדוקים והחיצונים‬ ‫למיניהם, בכל זה נמצאו ונשארו גם בתוך דבריו דברים הבולטים ביותר אשר‬ ‫יביעו ויאמרו לנו גם דברים כמו שהם‪.‬‬
‫ובאלטטי׳ ‪ XX, 8, 8‬יאמר:‬
"בעת ההיא נתן אגריפס (השני) את הכהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי‪,‬‬
---------------
הערה (ס"ד) כבר נתבאר לנו מעמוד ‪ 282‬ולהלן כי הלשון דברי ר' אליעזר ודברי ר׳ יהושע ודברי‬ ‫ר' עקיבא ושאר התנאים בכל כיוצא בזה הכונה שזה דבר קבלתו מרבו.‬
‫‪716‬‬
‫ימי נציבי רומא בארץ‬
‫אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים במלחמה וקטטה עם‬ ‫הכהנים ועם נכבדי ירושלים (ראשי ישראל) כל אחד מהם (כל מי אשר הי׳ זמן‬ ‫קצר כהן גדול) עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם אשר אסף סביבו‪.‬״‬ ‫
והנה לנו דבר חדש מאד אשר לא ידע ישראל מיום היותו לגוי, כי תחת‬ ‫כהן גדול אחד יש לו חבורה שלמה של כהנים גדולים, אשר כל ענינם לתת‬ ‫חתיתם בארץ החיים ולעמוד בראש חבר פוחזים.
‫ושם ‪ 9, 1‬יאמר יאזעפוס:
"אז הוריד אגריפס (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה, ויעלה על‬ ‫מקומו את חנן בן חנן. חנן האב היו לו חמשה בנים אשר כולם היו כהנים גדולים, ‫אחרי אשר כבר הי׳ אביהם עצמו כהן גדול. חנן זה בן חנן הי׳ איש קשה מצור‪,‬‬ ‫איש אשר לא ישוב מפני כל‪ ,‬וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל, ובהיותו מכת‬ ‫הצדוקים אשר כבר הזכרנו וכו׳ ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפס להתחנן‬ ‫לפניו להעביר את רעת חנן וכו׳ וכן שלחו מלאכים גם אל הפקיד החדש הרומי‬ ‫וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם ועל כן הוכרח אגריפס להוריד את חנן ולהפקיד‬ ‫וכו׳ אבל חנן זה התחזק גם הוא ויעלה מעלה מעלה אצל כל בני בריתו העוטרים‬ ‫אותו, כי הוא ידע היטב איך להשתמש בכסף, וידע איך לקנות לו את לבב אלבינוס בשוחד, ובכל יום ויום התחזק דרך אהבתם יחד ובדרך זה קנה לו גם את לבב‬ ‫הכהן הגדול המשמש תחתיו (יהושע בן דומנאי) ועבדיו עושי רצונו הם רדו על‬ ‫ידו והם ידעו איך להתקשר עם זולת לבני אדם וכו׳ וכל אשר הרהיב בנפשו‬ ‫לעמוד כנגדם קבל מהם מכות חדרי בטן וכן עשו ‪גם כל יתר הכהנים‬ ‫הגדולים" (ס״ה).
‫והדבר הלך כן מהצעד הראשון אשר עשו בני ישראל אחרי אשר גורש‬ ‫ארכעלאוס.‬
‫ומיד אחר זה כבר קפץ עליהם רגזו של הכהן הגדול יועזר, אשר אך נראו‬ ‫עקבות הפקיד הרומי בארץ והנה מהר הוא להתקרב אליו ולהשתער על כל העם‬ על פי דרכם אחר זה עם נציבי הרומיים בארץ‬.
‫ויועזר זה הכהן הגדול הוא זה עצמו אשר נראה ונדחה וחזר ונראה, הוא יועזר‬ ‫אשר הי׳ קרוב למרים השניה אשת הורדוס, והוא יועזר אשר הורדוס בימיו היותר‬ ‫אחרונים בקצפו על אשר הורד נשר הזהב משער המקדש על ידי ראשי חכמי‬ ‫התורה, ובחפצו להכעיס תמרורים על זה את כל שומרי תורה ומצוה, הקים אותו‬ ‫לכהן גדול, הוא יועזר אשר כל העם הפילו תחנתם לפני ארכעלאוס אחרי מות‬ ‫הורדוס לקחת מידו את משרת הכהן הגדול ולתתה לאיש שומר תורה ומצוה (ס"ו)‪.‬
---------------- ‬
הערה (ס"ה) ונמצא כזאת וכזאת במקומות הרבה מעניני הכהנים הגדולים האלה בכלל ככל אשר יבוא‬ כל זה בכרך הבא.
‫הערה (ס״ו) ראוי להעיר על הטעות הגדול אשר טעה גרעץ בנוגע ליועזר בנאטע 19 עמוד 735‬‬ ‫וחשב כי בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XVII, 6, 4 נאמר אשר יועזר הי' אחי אשת הורדוס, וישבש את דברי‬ ‫יאזעפוס על שמעון בן קוורום שם באלטטי׳ ‪ XIX, 6, 2‬ובנה על כל זה בנינים גדולים מאד בפלפול גדו‬ל וארוך‪.‬‬
‫וטעה בדברים היותר פשוטים ודברי יאזעפוס שם ‪ XVII, 6, 4‬אינם שהי׳ יועזר אחי אשת הורדוס,‬‬ ‫כי אם שהי׳ יועזר אחי אשת מתתיהו הכהן הגדול הקודם לו‪.‬‬ ‫ודבריו
‫‪y v r a ix d g Tjqg a 1h‬‬
‫שבים למתתיהו הכהן הגדול שעבר, וכן העתיק‬
‫ימי נציבי רומא בארץ‬
‫שנט‬
‫ויועזר זה אשר הי׳ גם אז כהן גדול נתקרב תיכף אל המערכה להחניף את‬ ‫הרומיים, לקחת לו עמדה על ידי זה לדרוך על במתי כל העם להוותם ולרעתם. ‬
ויאזעפוס אשר ככל הנוגע להצדוקים ולהחיצונים גלה טפח ויכסה אלפיים‬ ‫השתדל לעשות כן גם במקום הזה, אבל הנה הדבר יוצא מתוך דבריו בעצמו‬ ‫במקום אחר‪.
כי במקומו באלטטי׳ ‪ XVIII, 1, 1,‬היינו מיד אחרי דבריו מגלותו של אר‫כעלאוס, לא לבד כי ישתדל לחפות על מעשי יועזר, כי אם שגם בחר לו לשון‬ ‫ערומים, ויעשה לו סגנון כאלו עשה יועזר טוב בעמו ויאמר: ‬
"קוויריניוס‪ ,‬אחד מהסענאטארים אשר הי' גדול מאד ברומא, בא על פי‬ ‫פקודת הקיסר לסוריען לשפוט את העם ולשום את הנכסים, יחד עמו נשלח גם‬ ‫קאפאניוס לקחת בידו את המשרה על ארץ יהודה. מיד אחר זה בא קוויריניוס‬ ‫עצמו נם ליהודה לשום שם את נכסי העם ולמכור את נכסי ארכעלאוס. בתחלה לא‬ ‫רצו היהודים לדעת מדבר שומת נכסיהם (ס"ז) אבל על פי דברי הכהן הגדול יועזר‬ ‫בטלו את רצונם, ויניחו על פי הנהגתו את דבר שומת נכסיהם ללכת דרכה."
‫והנה סתם יאזעפוס את דבריו ולא הודיע לנו לא מה שעשה בכל זה יועזר‬ ‫ולא מה שהי׳ ארחות דרכו‪.‬‬
‫אבל אחר זה שם ‪ XVIII 2, 1‬יאמר‪:‬‬
"כאשר לקח קוויריניוס את כל נכסי ארכעלאוס ובגמרו את שומת הנכסים‬ ‫בשנת שבע ושלשים למלחמת אקטיוס, העביר מפקודתו את הכהן הגדול יועזר‬ ‫אשר בא בריב ומלחמה עם העם ויקח מידו את משרתו וגדולתו ויפקד תחתיו‬ ‫את חנן בן סיטו."
והנה דברי יאזעפוס מפורשים כי מיד אחרי גמרו את שומת הנכסים הורידו‬ קוויריניוס‪.‬‬
‫ומזה הדבר מבואר כי דבר ריבו עם העם הי׳ בתוך הימים האלה, היינו בתוך‬ המעשים משומת הנכסים‪.‬‬
‫ונוכל להבין גם מעצמינו עד כמה היו מעשי יועזר איומים ונוראים, עד כי‬ ‫אף אשר דבר מעשיו בכלל היו לעזרת הרומיים ולטובתם והנאתם, בכל זה העביר‬ ‫דרכו על כל העם באופן מבהיל כזה עד כי הרומיים עצמם הכירו צדקת העם נגדו ויורידו אותו מפקודתו.‬
"אבל זה הי׳ רק בפעם הזאת מפני כי קוויריניוס הי׳ אחד מראשי גדולי‬ רומא‪ ,‬וכי גם כל הדבר בא מיד בראשית הדברים בשעה אשר אך זה עתה פנה‬ ‫הקיסר לחפץ העם וימלא את משאלותם, ובכל זה הנה הכהן הגדול הבא אחריו‬ ‫לא הי׳ טוב ממנו‪ ,‬ויהי כבר צדוקי לאמיתו ככל אשר יבואר לפנינו במקומו‪.‬‬ ‫
-------------------
זה לתומו גם מעתיקו של יאזעפוס קלעמענץ וכתכ ‪und ubertrug dasselbe an Jazar, den‬‬ ‫‪ Schwager des Matthias,‬ואי אפשר להעתיק הדברים כי אם ‬‬כן.
‫‪‬ועל ידי הטעות הזה נסתבך שם גרעץ בכל דבריו והוסיף‬ על זה עוד טעיות רבות וגדולות ויבואר לנו ‫כל זה ‬בדברינו בכרך הבא‪.‬‬
הערה (ס"ז) אין ספק כי ידעו העם היטב את דבר רומא אבל הי׳ חפצם להתפשר בדבר קצוב ככל‬ ‫אשר הי׳ בימי הורדוס וארכעלאוס, ולמנוע בזה התערבות הרומיים בפנים הארץ, וחפצם הי׳ מצליח בידם, לולא‬ שמיד התערב בזה יועזר, להחניף את הרומיים בראש טובת כל‬ העם.
‫‪718‬‬
‫ימי נציבי רומא כארץ‬
‫וכן הלכו הדברים מאז ואילך באין דרך להנצל מידם מפני כי כרתו בריתם‬ ‫עם נציבי רומא ויחלקו שלל עמהם, ועל ידי זה עלה בידם להדביר עמם תחתם‪.‬‬
‫ותחת אשר השתדלות כל ראשי ישראל עתה היתה צריכה להיות איך להרחיק‬ בכל האפשר את התערבות נציבי רומא בעניניהם היותר פנימים‪ ,‬ולשקול כסף על‬ ‫ידם כי יניחו את ידם מכל מה שאינו נוגע לרומא ביחוד, ולהרבות להם מוהר‬ ‫ומתן‪ ,‬למען השיג המ‪ט‬רה הגבוהה כי לא יתערבו הנציבים יותר מדי בהנהגת הארץ, ‬ ‫וכי יניחו ליהודים בארצם ללכת דרכם‪.‬‬ ‫
השתדלו כל חבורת הכהנים הגדולים האלה ממש להיפך, ויסיתו בעם את‬ ‫הדובים השכולים האלה, ויבואו בברית עמהם להיות יחד על יהודה, להתיר את‬ ‫ידם למוץ את דמי עמם ולאומם, לקחת את רכושם לבז, ולחלק את שללם. ויראו‬ ‫להם הדרך וילמדו אותם איך להתערב בכל דבר העם יותר ויותר, ואיך לגדור את‬ ‫דרכם בגזית, ולהניח מכשולים על כל מדרך כף רגל‪ ,‬למען החזק בידם את כל‬ ‫מיתרי הארץ‪.‬‬
‫ועל ידי זה לא יכלו בני ישראל להרים ראש, ולא יכלו להניע יד ורגל‬ ‫בלא רשיון מיוחד מהנציב הרומי וירחיבו את הדבר עד לאין קץ‪.‬‬
‫ככל אשר נראה זה גם מתוך ענין דברי המשנה במסכת עדיות פרק ז׳‬ משנה ז׳‪:‬‬
"הם העידו (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) שמעברים את השנה על תנאי ומעשה ‫ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא ועברו את השנה‬ ‫על תנאי לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר (על פי רשות השלטון) רוצה אני‬ ‫ונמצאת השנה מעוברת״ (ס״ח)‪.‬‬
‫ודבר כזה, אשר גם דבר אין להרומיים עצמם בזה ואינו נוגע כל מאומה‬ ‫לדבר רומא בארץ, אין ספק כי הי׳ זה רק מפני יד ישראל אשר בא באמצע‬ ‫וילמדו את הנציב לבלי לתת לחכמי ישראל להניע אצבע ולשום עליהם כבלי‬ ‫ברזל לבלי יוכלו לעשות דבר בלעדו‪.‬‬
‫והן דברי הברייתא אשר באה בפסחים ד׳ נ״ז ע"א:
‫״ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין אוי‬ ‫לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן (מקל חובלים אשר להם) אוי לי מבית חנן אוי לי‬ ‫מלחישתן (לפני נציבי רומא) אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסם (דלטוריא‬ ‫לפני שרי רומא) אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן (על כל העם) ‬ ‫שהם כהנים גד‬ולים (מי שהיו כהנים גדולים) ובניהם גיזברין וחתניהם‬ ‫אמרכלין ועבדיהם חובטין את העם במקלות."
‫והנה נעשה כל זה בכח שרי רומא ונציבי הארץ אשר כל חבורת הכהנים‬ ‫הגדולים האלו, באו בברית עמהם נגד כל עמם ולאומם, ויקנו את לבבם בריצי‬ ‫כסף, ובדלטוריא על כל סגולת העם וראשי ישראל ויביאו דבתם רעה לפניהם‬ ‫גם בפיהם גם בקולמוסם כי יחתרו תחת ממשלת רומא, וכי רק הם לבדם עבדיה‬ ‫הנאמנים‪.‬‬
------------------
‫הערה (ס״ח) אין ספק שהכונה בזה על רבן גמליאל הזקן, שהרי העדות שם היא מר׳ יהושע ור׳‬ ‫פפייס, ופשטן של דברים שכל זה הוא מדבריהם, ובח״ב עמוד ‪ 192‬צ״ל עוד לפני חרבן הבית‪.‬‬
‫ימי נציבי רומא בארץ
‫שם‬
‫ולא ארכו הימים והנה נתחזקה ידם עוד יותר כי נתקשרו גם עם בית‬ ‫הורדוס, אשר לא אבדו תקותם להשיב להם את הממשלה ביהודה ויבואו עמהם‬ בברית יחד ככל אשר יבואר לנו כל זה בכרך הבא‪.‬‬
‫ועל ידי חבורת כל האבירים האלה אשר עשו להם קרניים לנגח בכח הזרוע‬ ‫מנציבי רומא, קמו בעלי זרוע מבני בריוני ויציצו בכל עבר ופנה, ויעשו גם הם‬ ‫בלטיהם כן, לבלוע את עמם ולאכול את ישראל בכל פה‪.‬‬
‫ולא הי׳ די לפניהם כי הי׳ להם רכושם לבז, כי אם שגם שלחו ידם‬ ‫במשפחותם לבית אבותם‪.‬‬
‫ובמשנה עדיות פרק ח׳ משנה ז׳ "אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן‬ ‫בן זכאי וכו׳ משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בץ ציון בזרוע ועוד‬ ‫אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע".‬‬ ‫
והנה היו כל אלה לבשר אחד עם שרי רומא ובכח הזרוע אשר קבלו מהם‬ ‫כולם יחד ויחזקו איש את יד רעהו עשו שמות בכל העם וישלטו עליהם ממשלה‬ ‫בלתי מוגבלת‪.‬‬
‫במעמד מבהיל פרוע והרוס כזה ראו חכמי הדור להכרח גמור להסיר מהם ‫את כל האחריות הגדולה מהנהגה הכוללת אשר לא יוכלו לעשות שם כל מאומה‪.‬‬
‫ובלב קרוע החליטו לעזוב את מקומם הכללי בלשכת הגזית, לפרסם הדבר‬ ‫כי הסירו מהם כל דבד ההנהגה הכללית, אחרי אשר אי אפשר לא להעמיד‬ ‫במשפט ארץ, ולא לעשות מאומה לטובת סדרי הארץ.
‫וזה הוא ענין דבר קבלת ר׳ יוסי "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה‬ ‫לה (מעצמה) סנהדרין וישבה לה (מרצונה) בחנויות" (ס"ט)‪.‬‬
‫אבל גם בעזבם את מקומם הכללי, לא עזבו את דבר עמם, ויצילו מתוך‬ ‫ההפכה את אשר הי׳ אפשר להציל‪.‬‬
‫השעה היתה מטורפת, והמעמד נורא והרוס, כל העם נאחז בסבך, רגליו‬ ‫לנחושתים הוגשו, והוא מתאבק עם נוגשיו ומעניו, אבל בין שלשלת המעשים הנוראים ‫ההם, ובתוך הרעש אשר ירעיש ויפוצץ, נראה שם את ידם הגדולה אוחזת בימין‬ ‫העם לבלי יאבדו דרך, רוחם הגדול מתהלך בתוכם, וזרועם היא סמכתם, ויעברו‬ ‫עמהם בים צרה‪.‬‬
‫המעשים בכל הימים ההם הנם רבים ואיומים, ככל אשר יבארו בכרך הבא‬ ‫אשר נראה אותם עין בעין ונכיר יד מי היתה בכל זה, ונשוב ונראה את דבר ‫סגולת כל העם ודבר חכמי התורה בתוך כל המון המעשים הרבים ההם ועד כמה ‫נתנו נפשם לטובת עמם בכל פרשת העבר‪.‬‬
--------------------
הערה (ס“ט) ורבותינו בעלי התוס׳ במס' שבת ד' ט״ו נדחקו בזה מאד עם הדברים פשוטים‬ מכל ‫אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.‬

‫הוספות‪.‬‬
‫לעמוד 1 "מגלותו מרומא" תיבת "מרומא״ נמחק‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 57‬עי' עיקר בירורי הדברים האלה במקומם לפנינו בעמוד ‪.627‬‬
‫לעמוד ‪ 70‬יש להוסיף כי גם ביטול כל המצוות ומנהגי הדת בימי השמד‬ ‫של אנטיוכוס עפיפהאנעס יכנה יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 6, 1‬בשם השתנות‬ ‫הפערפאסונג, וכידוע כי לא שנה כי אם דת ודין וסדרי התורה ומשפטיה והנהגת הסנהדרין‪. ‬‬ ‫עמוד ‪ 87‬בדבור המתחיל ובכל זה וכו׳ כי רק על הסנהדרין וכו׳ תיבת‬ "כי״ ט״ס ונמחק‪.‬‬ ‫
‫עמוד ‪ 91‬בד״ה כל הכוחות וכו׳ תחת "נקצבו״ צ״ל "נקבצו״‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 99‬בהערה מ״ט, וכבר הערנו כי אצל יאזעפוס אין לנו כי אם עצם‬ ‫המעשה ואין מדקדקין עמו בסגנון דבריו, ודבר שאין צריך לאמר הוא שאין זה‬ ‫לשונו של חנניה עצמו כי אם סגנון מליצה של יאזעפוס‪.‬‬
‫אבל במקום הזה יכולים דבריו גם להיות מדוקדקים ועי׳ ברמב״ם הלכות‬ ‫מלכים פ״י הלכה י' שכתב "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי‬ ‫לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה וכו׳, ועי׳ גם ברש"י נדה כ׳:‬ ‫ד״ה איפרא הורמיז‪.‬‬ ‫
לעמוד ‪ 103‬לד"ה ואלכסנדריא של מצרים היא מכלל כל הארצות שהן‬ רק עיסה לארץ ישראל וכו׳ ויש להוסיף בזה כל דברי יאזעפוס בספרו נגד אפיאן‬ ‫‪ I, 7‬אשר יספר באריכות כי כל מקום אשר נוסד שם מושב בני ישראל,‪ דקדקו‬ ‫על פי רבים בכל הנוגע לטהרת יוחסין בכל דקדוקי תורה וכתבו כל זה בספר‬ ‫בנוגע לכל בת ובן הנולדים בכשרות על פי יחוסי בית אבותם והעד עדים,‪ ונשלח‬ כל זה לירושלים והונח בגנזי המקדש, ויזכיר על זה את מצרים עם בבל ביחוד‪.‬‬
‫וכל זה יורה לנו על כל חיי ישראל בכל סדרי התורה לא לבד במצרים‬ ‫כי אם גם בכל המקום אשר הודחו שם, וכי כולם עשו להם את ירושלים ללב‬ ‫האומה בכל הנוגע להנהגתם ולכל קדשי בני ישראל‪.‬‬
‫ובכל זה ידענו כי היתה בבל עולה הרבה על כולם בכל זה, לא לבד נגד‬ כל מושבות בני ישראל, כי אם גם למעלה מארץ ישראל עצמה כמבואר בפנים‪.‬‬
לעמוד 135 בד"ה והדברים מתמיהים שזה עתה אמרינן ואי מכללא מאי‬ פדוותא דעכו"ם הואי וכו' ראיתי אחר זה שכבר עמד על זה הר״ן ז״ל בחדושיו‬ ‫ונדחק מאד לפרש דברי הגמ' וכבר נתבאר כל זה בפנים‪.‬‬
‫לעמוד 140 לד"ה כי דבר הגיטין וכו׳ ולא בב״ד דוקא כמו שהוא מפורש‬ במס' ערכין וכו'.‬
הוספות
‫וראוי להעיר בזה על דברי הגאון הנודע ביהודה ז"ל‬ בתניינא אה"ע סי' קי"ד אשר האריך בזה ונדחק שם בדברי רש"י ז"ל בריש מס' סנהדרין שעל הנאמר שם במשנה והמיאונין בשלשה כתב רש"י ז"ל ובשלשה בעינן ‪ דכל‬דתיקון רבנן‬ ‫כעין דאורייתא תקון" ועל זה כתב הנודע ביהודה לפרש דהכונה כעין דאורייתא‬ ‫בגט, והי׳ זה בעיניו לחידוש גדול ‬שהרי גם גט לא צריך ‬שלשה וכתב דרש"י ‫סבר כהא"ז ועיקר הדבר הי' תמוה גם אצלו.
‫וכבר האריכו הבאים אחריו לאמר דכונת רש"י כעין דאורייתא לחליצה.‬ ‫וכבר עמד על זה גם בנו הרב בהגהות ודחה זה‪ ,‬והחתם סופר אהע"ז ח"ב סי' פ"ד ‫כתב דכונת רש"י לגט מעושה דבעי ב"ד מומחים, וכל זה רחוק מאד שיהי' זה‬ ‫כונת רש"י ז"ל מה שלא הזכיר כלל‪.‬‬
‫אבל לדעתי אין כונת רש"י לא לגט ולא לחליצה, וענין דבריו זה הוא:
‫שהרי באמת עיקר מיאון הוא מה שהיא אומרת אי אפשי בפלוני בעלי, ‫ולפי זה כל שאמרה כן הי' צריך שיתבטלו על ידי זה הנשואין, אבל אם הי'‬ ‫הדבר כן לא יהי' זה בכלל נשואין כלל, ובכל קטטה שתפול בינה לבין בעלה‬ ‫כבר נתבטלו הנשואין והרי תקנו לה נשואין דרבנן לכל דיני נשואין, על כן‬ ‫סבירא ליה לתנא דמתניתן דצריך שיהי' זה דוקא בבית דין ולשם מיאון, ומכיון ‬ ‫שהוצרכו לתקן שיהי' דוקא בפני בית דין עשו כעין של תורה שיהי' דוקא בבית‬ ‫דין של שלשה וזה הוא כונת רש"י "המיאונין בשלשה וכו' ובשלשה בעינן דכל‬ ‫דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והדברים פשוטים‬
ולשון הר"ן בהלכות במס' גיטין פרק המגרש בסוגין דג' גיטין פסולין ‪"‬ולא‬ ‫נהירא שעל מי נסמוך בחזקה זו וכו׳ ועל הבעל נם כן אין לסמוך דאטו כל‬ ‫המגרש בבי דינא מגרש וכו'" ועי' בתוס' במס' מגילה ד' ט"ו בד"ה כשם ובחדושי‬ ‫הרשב"א שם‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 149‬בד"ה ואלו לא נחלקו ר' שמעון ור' מאיר וכו'‪.‬‬ ‫
נשמטה שם הערה לאמר "ולא הסתפק פראנקעל בזה לבד את אשר דלג‬ ‫על כל זה בפנים כי אם שאחר כל דבריו מענין המשניות בנגעים כתב לו הערה‬ ‫קצרה ודלג גם שם את העיקר ויאמר "ובמשנה ה' נכנס המאמר ואפי' חבילי עצים‬ ‫ואפי' וכו' עד סוף המשנה וכן משנה ו' מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו בתוך‬ ‫המשנה הישנה וכזאת נמצא הרבה פעמים במשנה".‬ ‫
ואין זה כי אם דברים לבלבל בהם את הקורא כי דלג גם בזה על העיקר‬ ‫שהרי לשון המשנה מזה הוא "וצוה הכהן ופנו את הבית ואפי' חבילי עצים ואפי'‬ ‫חבילי קנים דברי ר' יהודה וכו'".‬
‫ואם מן "ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים" נתוסף, הנה הלשון "‬וצוה‬ ‫הכהן ופנו את הבית" הוא עצם עיקר לשון המשנה.
‫והרי מזה לבד כבר הי׳ יכול פראנקעל להבין כל טעות דבריו ושאין‬ ‫הפסוקים בזה לדרשה כי אם שהוא עצם דין המשנה בלשון התורה כפי מה‬ ‫שיצא שם‪.‬‬
‫ובאמת כי אין לנו במשנה הדין הזה וצוה הכהן ופנו את הבית כי אם‬ ‫לשון זה הבא שם על זה שהוא לשון המקרא עצמו ואיך דלג פראנקעל בפנים‬ ‫את זה, והרי אלו העתיק זה הי׳ רואה מזה עצמו טעות דבריו‬
‫הוספות‬
‫שסב‬
‫והנה הוסיף ודלג גם זה בההערה.
‫ואמנם כי גם בכלל הנה דבריו מהופכים. אלו הי' הדבר כי שאר המשניות‬ ‫שם הי׳ לשונם משונה מסגנון הרגיל במשנה ומשנה ה' סגנונה ככל הרגיל בכל‬ ‫מקום, אז הי׳ מקום לאמר כי משנה ה' מאוחרת ונכנסה בתוך המשניות האלו, ועל כן הנה סגנונה ככל הסגנון הרגיל במשנה בכל מקום ושלא כסגנון יתר‬ ‫הדברים שם.
‫אבל הלא הדבר להיפך כי משנה ה׳ סגנונה ממש ככל סגנון יתר המשניות שם‪.‬‬ ‫
וכבר נתבאר לנו כל זה בפנים. ‬
‫עמוד ‪ 189‬תחת "ד' רשויות״ צריך להיות "דו רשויות". ‬
‫לעמוד ‪ 208‬בד"ה היו עמהם אחרים וכו׳ והגאון תוספת יום טוב ז"ל שם‬ ‫העתיק דברי הר"ן על ונמצאו אביו ואחיו וכבודו הגדול במקומו כי הר"ן לא כתב‬ ‫זה אצל אביו ואחיו כי אם על היו עמהם אחרים ב"ה אומרים אלו ואלו מותרין‬ ‫וככל המבואר בפנים‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 211‬ונראה בזה גם דבר גדול וכולל במס' סוכה פ״ג וכו׳‪.‬‬ ‫
וכמה יאירו לנו על ידי זה דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות ושיטתו לתרץ כל‬ ‫קושיות הראשונים בסוגיות הגמרא בריש פרק לולב הגזול שכלל לנו כלל גדול‬ ‫שכל דברי המשניות הללו ילכו על דין התורה ובמקדש, ולא על אחר תקנות‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי שגם במדינה שבעה וכתב שם: ‬
"אבל עכשיו אני מגלה דבר נכון מאד בפי׳ השמועה שהראשונים לא אמרו‬ ‫בה טעם הרי דבר מפורש הוא בגמרא ובמשנה שהלולב ניטל מן התורה שבעה‬ ‫במקדש וכו׳ ומתניתין מרישא דפירקין בלולב של תורה נשנית כולה עד סופה‬ ‫דקתני תקנתו של רבן יוחנן בן זכאי בראשונה הי׳ לולב ניטל במקדש שבעה‬ ‫ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן וכו׳ ובתקנתו של ריב״ז‬ ‫לא פסיק ותני מתניתן בפסולי כלום ולא עליה דקדקו בגמרא כלום אלא על‬ ‫לולב של תורה וכו׳."
‫וכל ענין דבריו הם שכל סידור דברי המשניות האלה כולם הם לפני תקנת‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי ועל דין המקדש, והדברים מאירים ומתבארים מכל דברינו על‬ ‫זה בפנים‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 224‬ועי׳ ‪ גם‬דברינו בעמוד ‪ 605‬ולהשלמת הדברים ראוי להעיר‬ ‫בזה גם על מחלוקת בית שמאי ובית הלל בסוף מס' גיטין "בית שמאי אומרים‬ ‫לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר (דברים כ״ד)‬ ‫כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא‬ ‫בה ערות דבר ר' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא‬ ‫תמצא חן בעיניו".
‫ומפני שאין זה נוגע להלכה שאין הלכה כבית שמאי לא ביארו הראשונים‬ ‫ז״ל הדברים ונשאר הדבר סתום וחתום ככל הדברים אשר לא ביארום רבותינו‬ ‫הראשונים ועל כן נאמרו בזה הרבה דברי טעות. ‬
‫ואמנם כן כי כבר עמדו על הדבר הרבה מגדולי האחרונים, ועי' במשנה‬ ‫למלך בהלכות גירושין פרק י' הלכה כ"א שהרב המגיה מביא שם דברי הכ"הג‬ ‫וכתב "ובעיקר דין זה דלא יגרש אדם את אשתו וכו׳ מצאתי להרב כנה"ג י"ד‬
724
הוספות
‫סי‘ רל"ט שכתב דאין כאן שום מצוה לא מדאורייתא‬ ולא מדרבנן דאפי' לבית ‫שמאי דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה עצה‬ ‫טובה קמ״ל ולא שהוא מוזהר על זה דלא מצינו בשום מקום שיהא מוזהר האדם‬ ‫שלא לגרש אשתו אפי׳ מדרבנן וכו' וכן כתב בתשובת הרב מאיר עיני חכמים ד' ‫פ"א ועי׳ מ"ץ ח"א ד׳ ר״נ מהרש"‬ח בשאלה סי׳ ג' מהר"א ששון סי׳ ס״ד פ"מ ח"ג ‫סי׳ ג׳ פני יהושע דמשמע מדבריהם דקיימי בשיטתו של הרב כנסת הגדולה דאין‬ ‫כאן אלא עצה טובה וכו׳ עכ"ל הרב המגיה במש״ל‪.
‫והרב המגיה במש"ל שם תמה על זה וחולק עליהם לא לבד אליבא דב"ש‬ ‫כי אם גם אליבא דב"ה, אבל דבריהם ברורים וכמו שיבואר‪.‬‬ ‫
רק שהכנסת הגדולה לא ביאר דבריו ולשונו אינו מדוקדק (הכנה״ג עצמו‬ ‫אינו תחת ידי) ותפס לשון שאין לו ענין "עצה טובה קמ"ל" אבל הצעת הדבר‬ ‫וענינו זה הוא:
‫כי בית שמאי סוברים שלא לחנם האריכה בזה תורה "והי׳ אם לא תמצא‬ ‫חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר" כי אם לגלות רצון התורה שלא יגרש אדם‬ ‫את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר‪.‬‬
‫וכדבר פלא הוא שלא הרגישו כל העוסקים בזה שאין מקום כלל לאמר‬ ‫שלבית שמאי דבר ערוה דוקא, שהרי לשון הכתובים שם הוא‪:‬‬
"כי יקח איש אשה ובעלה והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא ‫בה ערות‬‬ ‫דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה ‫לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות וכו׳ ושלחה מביתו וכו׳." ‫והלא מפורש כאן גם זאת "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות" (א)‪.‬ ‬
‫ויפלא עוד שלא הרגישו גם זאת שהלא משנה שלמה שנינו במס׳ כתובות‬ ‫ד׳ ס״א. "המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית‬ הלל אומרים שבת אחת". ‬
‫ואיזה מקום יש לאמר דלבית שמאי אין גירושין מן התורה כי אם בדבר ערוה. ‫
אבל הדברים ברורים שגם לבית שמאי יכול לגרש את אשתו גם בלא דבר‬ ‫ערוה, ולא עבר בזה לא על לאו של תורה ולא איסור גמור של תורה‪.‬‬
כל דברי בית שמאי אינם כי אם זה לאמר שאף שזה ודאי שאין כאן‬ איסור תורה שהרי מפורש בכתוב גם זאת "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר‬ ‫כריתות".
אבל לא לחנם כתבה התורה גם הלשון הזה "כי מצא בה ערות דבר" כי‬ ‫אם להורות לנו דבבא לצאת ידי שמים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן‬ ‫מצא בה ערות דבר‪.‬‬
‫ועל כן אין זה רק עצה טובה לבד כלשונו של הכנסת הגדולה, כי אם‬ ‫שכן הוא באמת דבר התורה בבא לצאת ידי שמים‪.‬‬
‫והתוס' בסוף גיטין שם הביאו דברי הירושלמי אשר יבוארו לפנינו, אבל‬ ‫מפני שדברי הירושלמי לא נתבארו כלל חשבו הרבה מהאחרונים שלבית שמאי‬ ‫בנתגרשה‪ גם קרא דלא יוכל בעלה הראשון וכו' קאי בנתגרשה על דבר ערוה דוקא‪.‬‬ ‫‪ --------------------
(א) ולחלק בדין התורה ובאיסורין בין זיווג ראשון לשני אי אפשר, שזה יש לו מקום רק כשהוא משום ועשית הישר והטוב.
‫הוספות
‫ועל כן העיר שם הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל אצל דברי התוס׳ "עי'‬ ‫רשב׳א בתשובה סי׳ תקנ״ז וצריך לי עיון גדול".
‫וכבוד רבינו במקומו ודברי הרשב״א ברורים ולא נעלמו ממנו דברי‬ ‫הירושלמי ותהי להיפך כי בהיות דבריו שם הלכה למעשה דקדק בהם הרבה יותר‬ ‫ממה שדקדק בזה בחדושיו‪ ,‬והנה ז"ל שם‪:‬‬
"שאלת על אודות דברי ראובן שראה דברים מראים באשתו שזינתה אם‬ ‫תיקן בזה רבינו גרשון ז"ל שלא יגרשנה. תשובה אברא כל כהאי גוונא חס ושלום‬ ‫שיתקן הרב ז"ל שלא יגרשנה אדרבה הרב ז"ל מצריך לגרשה וכו׳ ועוד‬ ‫מסתברא לי דשמעינן לה מדבית שמאי דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אלא אם‬ ‫כן מצא בה ערות דבר, ואף על גב דיליף לה בגמרא בגזירה שוה כתיב הכא כי‬ ‫מצא בה ערות דבר וכתיב התם (דברים י"ח) על פי שנים עדים יקום דבר מה‬ ‫להלן בעדים אף כאן בעדים נראה דלאו בעדים ממש קאמר דאם כן למה הוצרך‬ ‫הכתוב לומר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה והלא אסורה‬ ‫היא לו וחייב לגרשה לכתחלה ועוד דהא קאמרי לא יגרש אלא אם כן מצא בה‬ ‫ואי בעדים ממש אדרבה בכי הא חייב לגרש בעל כרחו אלא הכי קאמרי בית‬ ‫שמאי כל זמן שמצא בה דברים מכוערים בשני עדים מצוה לגרשה ולהוציא‬ ‫רשעה מתוך ביתו עד כאן לשונו של הרשב"א‪.‬‬
‫ודברי הרשב"א ז"ל תורה הם וכן מפורש לגמרי כדבריו בירושלמי ריש‬ ‫מס׳ סוטה כמו שיובא זה לפנינו‪.‬‬ ‫
ובכל זה הניח רבינו הגאון ר׳ עקיבא איגר ז"ל דבריו בצריך עיון גדול, מפני‬ ‫שכל הדברים בזה נשארו סתומים, וחשב שדברי הרשב״א הנם נגד דברי הירושלמי‬ ‫במקומו בסוף גיטין, אצל מחלוקת בית שמאי ובית הלל, וכבר גם נאמרו על פי דברי הירושלמי פלפולים רבים וגדולים‪.‬ ‬
‫ועלינו לבאר את כל דברי הירושלמי בסוף גיטין ולהעמיד הדברים על ענינם. ‬
‫בירושלמי שם מיד אחר המשנה נאמר:
‫"תני (כן גרסת הק״ע בשירי קרבן וצדקו דבריו) בית שמאי אומרים אין לי‬ ‫אלא היוצאת משום ערוה בלבד ומניין היוצאה וראשה פרוע צדדיה פרומין וזרועותיה‬ ‫חלוצות תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר מה מקיימין דבית שמאי שלא‬ ‫תאמר היוצאה משום ערוה אסורה משום דבר אחר מותרת‪.‬״‬ ‫
ובפי׳ הדברים בסוף "מה מקיימין דבית שמאי" כבר ‪‬נתערבבו הדברים‬ להמפרשים, והק"ע כתב‪:‬‬
"מה מקיימין דב״ש הך ברייתא ומשני שלא תאמר וכו׳ ברייתא קסבר קרא‬ ‫אתי לאשמעינן משום ערוה תצא לכתחלה ואסורה לחזור לו אבל משום דבר‬ ‫כעין ערוה כגון יוצאה וראשה פרוע אם הוציאה בדיעבד אסורה לחזור לו אבל‬ ‫אם אין שם לא ערוה ולא דבר מותרת לחזור לו."
‫וכל הדברים האלה אין להם שחר כלל, כי מלבד מה שאין להם מקום‬ ‫בלשון הירושלמי אין להם ענין גם לעצמם‪.‬‬
‫והיכן ראה קושיא כזאת "מה מקיימין דבית שמאי הך ברייתא" שנאמרה‬ ‫מפורש על שם בית שמאי‪.‬‬
‫‪726‬‬
‫הוספות‬
‫ומה יש להם לקיים הברייתא והלא הם עצמם תנו לה‪ ,‬והאם יש איזה םקום‬ ‫לאמר שלבית שמאי דמתניתן לא יהא רשאי לגרש באשה פרוצה ביותר‪.‬ ‬
‫והן דברי הרשב״א ז"ל בתשובה שם ולא יוכל להיות כל ספק בזה והוא‬ ‫מפורש גם בירושלמי ריש מס׳ סוטה‪.‬‬ ‫
ובתירוץ דברי הירושלמי הוצרך להרבות מעצמו חילוקי דינים חדשים, ודברי‬ ‫הירושלמי נשארו סתומים‪.‬‬
‫והפ"מ כתב "מה מקיימין דב״ש אב"ה קאי מה מקיימין קרא דב"ש דהא‬ ‫כתיב ערות דבר ולדידהו לא הוי ליה למכתב אלא כי מצא בה דבר‪ :‬שלא תאמר‬ ‫כלומר היינו טעמייהו דבית הלל דאי לא הוי כתב אלא כי מצא בה דבר הוי‬ ‫אמינא היוצא משום ערוה אסור משום דבר אחר מותרת כלומר אינה מותרת‬ ‫להנשא לאחר אלא היוצאת משום דבר אחר דקרא איירי בהכי אבל היוצאות‬ משום ערוה אסורה להנשא וכו׳״‪.‬‬
‫ודבריו תמוהים ואי אפשר שיהי' זה פי׳ דברי הירושלמי, שהרי אם כן הי'‬ ‫לשון הירושלמי צריך להיות להיפך "שלא תאמר היוצאת משום דבר אחר מותרת‬ (להנשא לאחר) אבל היוצאת משום ערוה אסורה". ‬
‫גם עיקר פירושו אין לו מקום שאיך יקשה הירושלמי סתם מה מקיימין‬ ‫בית הלל קרא דבית שמאי והרי הוא מפורש במשנה "ב״ש אומרים וכו' אלא אם‬ ‫כן מצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים‬ ‫הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר"‪.‬‬
‫והנה יביאו גם שניהם הקרא הזה עצמו, ואם תהי' קושית הירושלמי שאז‬ ‫הי' צריך להיות "כי מצא בה דבר" הלא אם כן העיקר חסר מן הספר, שהרי לשון‬ ‫הירושלמי אינו כי אם "מה מקיימין דב"ש" וזה הלא נאמר במשנה עצמה.
‫אף גם זאת שאם הי׳ הדבר כן הי׳ צריך להיות לשון הירושלמי "מה מקיימין‬ ‫בית הלל" שהרי הקושיא היא על בית הלל, ובירושלמי בא להיפך "מה מקיימין‬ דבית שמאי".
‫אבל כן הדבר שקושית הירושלמי היא על בית שמאי ודברי הירושלמי‬ ‫פשוטים והלשון מתוקן‪.‬‬
‫וכבר הערנו פעמים רבות כי בירושלמי יחסרו ציוני המשנה על איזה פיסקא‬ ‫של המשנה ילכו הדברים, שזה עשו הסבוראי להבבלי (עי׳ דברינו בח"ג עמוד 36),‬ ‫אבל בירושלמי יחסר זה ברוב המקומות ומזה יצאו רוב המבוכות‬ שם.
‫ודברי הירושלמי ילכו על דברי המשנה, תחלה הביאו הברייתא המשלמת‬ ‫את ענין דברי בית שמאי, והם דברים מוסכמים גם לבית שמאי שכן הדין בפרוצה‪.‬‬
‫ואחר זה ילכו דברי הירושלמי על הפסקא מהמשנה "ר' עקיבא אומר אפי' ‫מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו״.
‫ועל זה הוא שנאמר בירושלמי "מה מקיימין דבית שמאי".
וקושית הירושלמי היא באמת גדולה מאד שהרי מפורש בקרא ‪"‬והי' אם‬ ‫לא תמצא חן בעיניו״ ולבית שמאי לא הי׳ לשון הכתוב צריך להיות כי אם "והי'‬ ‫‫כי ימצא בה ערות דבר"(ב)‪.
--------------------------- ‬‬ (ב) ולהירושלמי נראה דוחק לאמר שהכוונה לבית שמאי הי' אם לא תמצא חן בעיניו מפני
הוספות
‫שסד
ועל זה השיבו דברים ברורים מאד‪.‬‬
"שלא תאמר היוצא משום ערוה אסורה משום דבר אחר מותרת."
‫והדברים מבוארים שהרי לשון הכתובים שם ילכו יחד זה על זה "והי׳ אם‬ ‫לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה‬ ‫ושלחה מביתו ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר‬ ‫כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון וכו׳ לא יוכל בעלה‬ ‫הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה".‬‬ ‫
ועל כן אלו לא הי׳ נאמר בתורה לפני זה אצל הראשון אשר גרשה רק‬ ‫זה לבד "והי׳ כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות" היינו טועים לאמר‬ ‫שאיסור הכתוב "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" הוא רק‬ ‫כאשר גרשה מפני דבר ערוה, אבל אם גרשה מפני שלא מצאה חן בעיניו אז‬ ‫יכול לשוב לקחתה, ולזה בא מפורש גם זאת והי׳ אם לא תמצא חן בעיניו שגם‬ ‫באופן זה לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה. ‬‬ ‫אבל עיקר רצון התורה לבית שמאי הוא לבלי לגרש כי אם כאשר מצא‬ ‫בה ערות דבר שאך לזה נאמר זה בתורה‪.‬‬
‫ודברי הירושלמי ברורים ומאירים‪.‬‬
‫ועל זה יאמר הירושלמי עוד‪: ‬‬ "אמר ר' שילא דכפר תמרתא קרייא מקשי על דבית שמאי לא יוכל בעלה‬ ‫הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה מה אנן מקיימין אם לאוסרה עליו כבר היא‬ ‫אסורה לו אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בלא תעשה."
‫ומהדברים האלה בא עיקר הטעות בכל דברי הירושלמי, וחשבו כי לדברי‬ ‫ר׳ שילא אין אופן לבית שמאי לגרש אלא אם כן מצא בה ערות דבר, וכן שנו‬ וכפלו מפרשי הירושלמי בכל דבריהם‪.‬‬
‫ולא הושם לב לא לבאר דברי ר׳ שילא עצמו ולא דבריו יחד עם יתר‬ ‫דברי הירושלמי‪.‬‬
‫שהרי מפורש בירושלמי במקום הזה עצמו שגם לבית שמאי יכול לגרשה גם אם ראה ממנה פריצות והירושלמי עצמו יביא על זה ברייתא שלמה‪.‬‬
‫ותחת לבאר הדברים כתבו מפרשי הירושלמי שר׳ שילא חולק על הברייתא‪.‬‬ ‫
ויאמר הפני משה בתוספותיו "וצריך לאמר דתרי תנאי ונינהו אליבא דבית‬ ‫שמאי ותנא דמתניתן וכו׳ וכן מוכח מדמקשי על בית שמאי למה לי קרא וכו׳ והאי‬ ‫קושיא לא קאי אלא לתנא דמתניתן וכו'" והק"ע כתב "ובעיקר הדבר אני תמה למה‬ ‫לא מוקי הבבלי דבר אתי לדבר מכוער וכסברת הירושלמי מיהו אף ר׳ שילא‬ לית ליה הך סברא".‬‬ ‫
וכל זה אינו רק תמהון, שר׳ שילא מקשה על בית שמאי מפני שהוא‬ מעצמו חולק על הברייתא‪.‬‬ ‫
וגם דבריהם שיש כאן מחלוקת בין המשנה והברייתא אין לזה מקום כלל‪,‬
-------------------------- ‬
‫שמצא בה ערות דבר, שאם מצא בה דבר גדול כזה כמו דבר ערוה קשה לאמר על זה רק והי׳ אם לא תמצא‬ ‫חן בעיניו, ועל כן באמת לא ישאל הירושלמי זה עצמו גם על בית הלל לפי שעל הקדיחה תבשילו באמת‬ אפשר לאמר כן.
‫728
הוספות‬
‫ובריש מסכת סוטה מקשה הירושלמי בפשיטות מברייתא זאת על ר' אליעזר‬ ‫דמשנתינו שם‪ ,‬ואם המשנה חולקת על הברייתא הלא אין מקום לקושית הירושלמי‪.‬‬
‫וכדבר פלא על כולם שלא הרגישו שאיך אפשר לחשוב כלל שלר' שילא‬ אין דרך לבית שמאי לגרש כי אם בדבר ערוה. ‬
‫אבל הלא משנה שלמה שנינו במסכת כתובות דף ס״א "המדיר את אשתו‬ ‫מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת". ‬
‫ולשונו של רש״י ז״ל "בית שמאי אומרים שתי שבתות אם הדירה שתי‬ ‫שבתות תמתין ואם יותר יוציא ויתן כתובה".
‫אבל כל הדברים פשוטים ואין כאן מחלוקת והדברים על מקומן‪.‬‬ ‫
זה ודאי שאלו הי‘ הכתוב הזה "לא יוכל בעלה הראשון וכו' לשוב לקחתה" ‫נאמר בתורה במקום אחר לא הי' לר׳ שילא שום קושיא שהיינו אומרים בפשיטות‬ ‫שדברי הכתוב הם באם גרשה שלא על דבר ערוה‪.‬‬
‫אבל הלא הכתוב הזה ״לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה" נאמר בתורה‬ ‫אחרי דברי הכתוב ‪"‬כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות וכו׳ והלכה‬ ‫מביתו והיתה לאיש אחר וכו'״ וה‬דברים ילכו שם יחד ושבים זה על זה. ‬
‫ועל כן יאמר ר׳ שילא שמקשים על בית שמאי איך אפשר לאמר שערות‬ ‫דבר האמור בתורה הוא דבר ערוה ממש, ואיך אפשר לאמר דעל כן האריכה ‫התורה וכתבה "כי מצא בה ערות דבר" לאמר שרצון התורה שלא יגרש אדם את‬ ‫אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר שאם כן איך יהי׳ על זה הקרא דלא יוכל‬ ‫בעלה הראשון לשוב לקחתה. ‬
‫ואף שבברייתא ירבו בית שמאי מריבוי דקרא שנאמר גם "דבר" והיינו שגם‬ דבר ערוה וכיעור רצון התורה שיגרשה.
‫אבל הלא עצם הקרא איירי לבית שמאי גם בערוה ממש והם דבריהם‬ ‫במשנתינו, ואם כן איך ילכו על זה דברי הכתוב לא יוכל בעלה הראשון לשוב‬ ‫לקחתה.
‫ואין ספק שאלו לא הי׳ לנו תירוץ על קושיא זאת הי׳ משיב שזה לא‬ ‫ישוב על דבר ערוה ממש כי אם על דברי כיעור, או גם על אם גרשה על ידי‬ ‫אופנים אחרים וכמבואר.‬‬
‫אבל אין אנו צריכים לזה לפי שהכתוב יוכל לילך גם על דבר ערוה ממש‬ ‫שגם בזינתה ממש אין שם אלא עשה ולא לאו‪.‬‬
ועל כן יש לו תירוץ מרווח לאמר שגם לבית שמאי ישוב הכתוב "לא‬ ‫יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה" על כל מה דאיירי קרא ‬לפני זה וגם על דבר‬ ‫ערוה ממש ליתן עליו בלא תעשה.
‫ולזה ילכו כל דברי הכתובים יחד וקאי לא יוכל בעלה וכו' על הכל‪.‬‬ ‫
וכמו שהוא סוגית הירושלמי בסוף גיטין כן ממש היא גם סוגית הירושלמי‬ ‬בריש סוטה, ולשון הירושלמי שם: ‬
"הקנוי ר׳ אליעזר אומר חובה ר׳ יהושע אומר רשות. אמר ר׳ אליעזר בי‬ ‫ר׳ יוסי קומי ר׳ יסא אתייא דר׳ אליעזר כבית שמאי ודר׳ יהושע כבית הלל דר׳‬ ‫אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא‬ ‫בה ערוה מצא בה דברים כעורין לגרשה (ברצון התורה) אינו יכול שלא מצא בה ערוה
‫הוספות‬
‫לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורין לפום כן הוא אומר חובה והא תני‬ ‫משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום ערוה מנין היוצאה וראשה פרוע‬ ‫וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות ת"ל כי מצא בה ערות דבר אמר ר׳ מנא‬ ‫קיימתיה בעדים וכאן שלא בעדים."
וכבר כתבו גם מפרשי הירושלמי שם קיימתיה בעדים הא דיכול להוציאה‬ ‫משום דברים מכוערין כשיש עדים בדבר, וכאן בסוטה דליכא עדים בפריצות לשון‬ ‫הקיע וכן כתב הפ"מ "קיימתיה הא דקתני דאפי' בדברים כאלו יכול לגרשה שיש‬ ‫עדים על זה". ‬
‫ומבואר שאין כאן שום מחלוקת והדברים ברורים במסקנת הירושלמי גם‬ ‫בגיטין גם בסוטה דזה ודאי דגם לבית שמאי יכול לגרשה בדברים מכוערים‪.‬‬
‫ובהכרח שקושית ר׳ שילא היא כמו שנתבאר והוא באמת מקרא שלם‬ ‫בתורה ״ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות" ומשנה שלמה בכתובות‬ בדברי בית שמאי כמבואר‪.‬‬
‫ורק דבר פלא הוא איך חשבו שלבית שמאי אין לנו גירושין כי אם מתוך‬ דבר ערוה ממש, וכי זה הוא קושית ר׳ שילא בירושלמי מפני שיחלוק על‬ ‫הברייתא וסובר שגם בדברים כעורין אינו יכול לגרשה, אבל האם אפשר שיחלקו‬ ‫בית שמאי על המשנה בכתובות ד׳ ע"ב:
"‬ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו דת משה‬ מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה וכו׳."
‫והאם יעלה על הדעת כי משמשתו נדה וכל יתר המנוים בזה אסור מדין‬ ‫תורה לגרשה לבית שמאי ומה יעשה העני הזה אחרי מעשים כאלו‪.‬‬ ‫
ולא שמו לב גם לשאלה עוד יותר גדולה שהרי זה ודאי שיוציא האיש‬ ‫את אשתו בעל כרחו ונגד רצונו ולכופו לגרשה חמיר הרבה יותר גם לבית שמאי‬ מדין להוציא את אשתו בגט נגד רצונה. ‫שהרי דין האיש שהוציא בגט מעושה שלא כדין שאין זה גט, וזה ודאי‬ ‫שגם לפי דבריהם ולפי מה שסברו הם לבית שמאי אם הוציא את אשתו בלא‬ דבר ערוה גיטו גט כמו שמפורש בגמרא ויובא לפנינו.
ובכל זה משנה שלמה שנינו גם בכפיית הבעל לגרש כמו שהוא בכתובות‬ ד' ע״ז‪:‬‬
"ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף וכו׳." ‬
‫והלא כזאת וכזאת יש גם אצל האשה (ועי׳ גם אהע״ז סי׳ קי"ז) ואיזה מקום‬ ‫יש לפרש דברי ר׳ שילא לאמר שקושיתו היא מפני שסבר שלבית שמאי אין‬ שום דרך לגרש את אשתו כי אם באופן שהיא אסורה עליו מפני דבר ערוה.
‫וכן הרי הנה זה ודאי שגם לבית שמאי יש כתובה לאשה שנתגרשה אבל‬ ‫אם נאמר שאינה מתגרשת כי אם בדבר ערוה ממש לא משכחת לה כתובה כלל, ‫שבלא דבר ערוה אינו יכול לגרשה, ועל ידי דבר ערוה אין לה כתובה, אבל‬ ‫הלא עיקר כתובה נתקן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
‫אבל כל הדברים פשוטים שאין כל זה ענין כלל לקושית ר׳ שילא כמו‬ שכבר נתבאר, ואלו הי׳ הדין הזה נאמר בתורה במקום אחר לא יוכל בעלה‬ הראשון לשוב לקחתה אז לא הי׳ ר׳ שילא מקשה על בית שמאי כלום שהרי‬ ‫
730‬
‫הוספות‬
‫גם לבית שמאי יש שם אופני גירושין הרבה מאד גם בלא דבר ערוה גמור, וגם ‫אם אינה אסורה לו‪.‬‬
כל קושית ר׳ שילא היא רק זאת שהרי הכתוב הזה "לא יוכל בעלה‬ ‫הראשון לשוב לקחתה" שב על כל דברי הכתובים לפני זה והולך עמהם יחד, ולבית שמאי דמה שנאמר ״כי מצא בה ערות דבר״ הכונה על דבר ערוה ממש, ‫אם כן ילכו דברי הכתוב לא יוכל בעלה גם על זה, ועל זה מקשה איך יהי׳ זה ‫והלא אסורה עליו, ויתרץ שכן הדבר שזה ישוב גם על זה לחייב בלאו, והדברים‬ ‫פשוטים‪.‬‬ ‫
ואמנם שגם לר׳ שילא עיקר ענין הכתוב הוא על כל אלה שהיא מותרת‬ ‫לחזור לו רק שיאמר שקאי גם על דבר ערוה ממש שהיא אסורה לו גם בלא זה ‫ולחייבו בלאו‪.‬‬
‫ונבוא לדברי הבבלי, ולשון הגמ׳ בגיטין צ׳ שם הוא‪:‬‬
"אמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו אמר ליה‬ ‫מדגלי רחמנא לגבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו, כל ימיו בעמוד והחזיר קאי‬ ‫התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד."
‫ומזה כתב הרב המגיה במשנה למלך שם להשיג על הכנה"ג ויאמר "ודבר‬ ‫תימא הוא לומר כן דהדבר ברור דאיכא איסורא מדאורייתא מדגרסינן שלהי‬ ‫המגרש אמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו".
אבל אין כאן לא סתירה ולא קושיא ששאלת רב פפא לרבא היא ממש‬ ‫כשאלת רב משרשיא לרבא הבאה מיד אחר זה:
‫״אמר ליה רב משרשיא לרבא אם לבו לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו‬ ‫מהו קרי עליה אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך."
‫שכל דברי רבא ושאלת רב משרשיא ״מהו" היינו רק בדיני שמים של‬ ‫ועשית הישר והטוב, ולא מעצם דיני התורה.‬
‫ואף כן ממש היא שאלת רב פפא לרבא וענינה הוא אם זה שהקפידה ‫התורה משום ועשית הישר והטוב שלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא‬ ‫בה דבר ערוה לבית שמאי או דבר לבית הלל, אם זה הוא רק לכתחלה‪ ,‬או שהוא‬ ‫גם בדיעבד, וגם אם כבר גירשה בלא דבר מחויב להדורה לצאת ידי שמים ודבר‬ ‫התורה בהקפדת ועשית הישר והטוב‪.‬‬
‫ועל זה השיב לו רבא שאין הקפדת התורה בכזאת כי אם לכתחלה אבל‬ ‫לא אם כבר גירשה‪.‬‬
‫ולדעתי הדבר ברור שזה הוא שיטת הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות גירושין‬ ‫פ״י הלכה כ״א ״לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר‬ ‫שנאמר כי מצא בה ערות דבר״‪.‬‬
‫וכבר התפלאו על זה מפרשי השו״ע (עי׳ אה״ע סי׳ קי״ט בבית שמואל ס"ק‬ ‫ג׳ ובט״ז שם ס״ק ג׳) שהרי זה הוא בבית שמאי והבית שמואל שם כתב ואפשר‬ ‫שתופס לישנא דקרא ערות דבר דהיינו או ערוה או דבר כבית הלל‪. ‬‬ ‫והדברים האלה רחוקים לגמרי, הן בקרא נאמר ערות דבר ופליגי בזה בית‬ ‫הלל ובית שמאי איך כונת הקרא, והוא נפקא מינה (לדעת המפרשים) באיסור‬ ‫תורה ואיך לא יזכיר הרמב״ם דברי בית הלל ויתפוס לישנא דקרא סתם‪.‬‬
‫הוספות‬
‫שסו‬
‫והט״ז כתב שם "ולא ידענא למה לא פירש דבריו מהו ערות דבר" דהיינו ‫למה לא פירש דבריו כבית הלל, והנה לא תירצו כלום, ואין ספק כלל שהרמב"ם‬ ‫דבריו מפורשים כבית שמאי, ואי אפשר להעמיס על רבינו הגדול דברים רחוקים‬ ‫מלשונו וסגנון דבריו‪.‬‬
‫אבל הדברים פשוטים שבאמת כתב רק דברי בית שמאי לפי שאחרי שאין‬ ‫כאן איסור גמור של תורה, כי אם דבר ועשית הישר והטוב, אין זה ענין‪ להכלל‬ ‫דהלכה כבית הלל ולא שבקינן פשטיה דקרא "כי מצא בה ערות דבר״ והן דברי‬ ‫הרמב"ם הברורים והמפורשים‪.‬‬
‫ובמקום הזה אי אפשר לנו לברר שיטת כל אחד מהראשונים, עיקר דברינו‬ ‫הם בירור דברי המשנה והגמרא, וכבר נתבאר שכל דברי הירושלמי מתבררים רק‬ ‫על פי זה, והנה הדבר ברור שגם הרמב״ם ז״ל פירש כן דברי הבבלי והירושלמי‬ ‫ועל כן גם כתב מפורש כבית שמאי‪.‬‬ ‫
‫והרי״ף ז"ל אחרי אשר הביא שאלת רב‬ פפא ותשובת רבא יסיים על זה‬ "שמע מינה דהיכא דלא מצא בה לא דבר ולא ערוה לכתחילה לא יגרש".
‫והנה דבר לבית הלל וערוה לבית שמאי חד דינא אית להו, וכל זה‬ ‫הוא שלכתחלה לא יגרש בלא זה וזה הוא כל ענין דבריהם, ולא פסק הלכתא‬ ‫כדברי מי (ועי׳ בית יוסף שנדחק בזה) אבל אין כאן מקום לפסק הלכה כמבואר‬ ‫בדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫וסוף דבר שנכונים בזה דברי האחרונים אשר הביא המשנה למלך שם‬ ‫וכדברי הכנסת הגדולה אבל לא כלשונו עצה טובה קמ״ל, כי אם שלבית שמאי‬ ‫יש כאן ועשית הישר והטוב מדין הקפדת התורה על זה וככל אשר נתבאר כבר‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 280‬בנוגע לדברי הרמ׳ב״ם וכו׳ וחשב יעקב בסימן כ״א יצא לדון‬ ‫בדבר החדש מאד דאם קדשה בכסף בעדים מקרובי האם ממה נפשך אין‬ ‫לח‬וש לקדושין והגאון רבינו עקיבא איגר זצ״ל בתשובותיו סי׳ צ״ד האריך לדחות‬ ‫דבריו מדברי מפרשי הרמב״ם אבל בכל זה לא ביאר טעם לכל זה ולפי דברינו‬ ‫בפנים אין מקום כלל לדברי חשב יעקב והדברים מבוארים, ועי׳ ברמב״ם הלכות‬ ‫אישות פ"ד ה"ו ובה‬ה״מ והלח״מ שם וע׳ בריב"ש סי׳ י"ד ולפי דברינו הכל ניחא‪.‬‬
‫עמוד ‪ 320‬סוף העמוד תחת "החק תורה״ צ״ל "חק התורה״‪.‬ ‬
‫עמוד ‪ 347‬בהערה "‬על האדם עצמו שהנוגע בקדש״ צ"ל "שהנוגע בקדש‬ אפי׳ בכלים״‪. ‬‬ ‫שם בעמוד ‪ 348‬כל דברינו הוא ככל דברי סוגית הגמ׳ דטומאת משקין‬ ‫דרבנן ובמשקה דבי מטבחיא לא גזור או לטומאת עצמן או לטמא אחרים, ודברי‬ ‫רב פפא בפסחים שם בד׳ י"ז אפי׳ למאן דאמר טומאת משקין דאורייתא משקי‬ בית מטבחיא הלכתא גמירי לה נדחו שם בגמ'‪.‬‬ ‫
והצ"לח בסי׳ ק"ה והתוספת חדשים בגליון המשניות לתרץ דברי הרמב״ם‬ ‫כתבו שם דקושיא אינה תיובתא, ועל כן יכול להיות שהלכה כרב פפא, ודבריהם‬ ‫תמוהים שזה אפשר לאמר רק במקום שנמצא מימרא של אמורא לעצמה והקשו‬ ‫עליו בגמ׳ ונשאר בקושיא, אפשר לאמר שבכל זה לא נדחו דבריו לגמרי‪.‬‬
אבל מה ענין זה במקום שסוגית הגמ׳ היא נגד זה שגם אלו לא נדחו‬ ‫‬‫דבדיו מפורש בקושי׳ הי׳ לנו לאמר שאין הלכה כן‪.‬‬
‫‪732‬‬
‫הוספות‬
‫וראוי להעתיק בזה גם לשונו של הרשב"א ז״ל בחידושיו במס׳ שבת ד'‬ ‫י״ד על קושיח הגמ׳ אילימא במשקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא היא שכתב‬ ‫״אע״ג דפלוגתא היא בפסחים טומאת משקין לטמא אחרים וכו' איכא למימר דהכא‬ ‫נקיט לה אליבא דמאן דאמר התם דאורייתא ונקיט לה בדרך הניחא וכו' עוד י"ל‬ ‫רההיא אפי׳ למאן דאמר לאו דאורייתא תקנת נביאים היתה דכתיב הן ישא איש וכו' ‫ולא משכחת וכו׳ ולפיכך קרי ליה הכא דאורייתא כאלו היא דאורייתא ולא‬ מגזרת י"ח דבר״‪.‬‬
‫לעמוד 356 והנה נאמר על זה בהברייתא הלל הי' דורש לשון הדיוט וכו'‬ ‫והתוס׳ כתבו שם "ואפי' לא כתב כאלו נכתב דאי דוקא כשכתב מה הי' דורש‬ ‫פשיטא שיש לו לקיים כמו, שהתנה דהא לאו אסמכתא הוא".
ודבריהם ברורים אבל יובן רק על פי דברינו שאין הכונה להדיוטות כי אם‬ ‫מה שעשו חכמי המקום וכל שאין זה תקנה כוללת של כל חכמי ישראל תקרא‬ ‫לשון הדיוט‪.‬ ‬
‫עמוד ‪ 590‬ומלשונו של הרשב״א נראה דבעיקרי נוסחי ספרד לא הי׳ זה וכו׳‪.‬‬ ‫
וראוי להעיר שכן ממש יש לנו במס' חולין ד׳ מ"א "ושאינו נידר ונידב‬ ‫לאתויי עולת יולדת אמר ר׳ אלעזר לא שנו אלא שאין לו אשה וכו׳ והא לא‬ ‫קאמר וכו' אמר ר׳ אבהו באומר וכו׳ וכבר כתב שם רש״י ז״ל לישנא אחרינא‬ ‫הא דר״א ודר' אבהו לא גרסינן והכי גרסינן לאתויי עולת יולדת מהו דתימא וכו׳‬ ‫ועוד בשאין לו אשה למה ליה למיתנייה זה הכלל לאתויי פשיטא למאי ניחוש לה".‬‬
‫והוא ממש כמו במקום הזה שמפני שהוקשה להם חשבו שהוא כמו‬ ‫אוקימתת ר׳ אלעזר ור׳ אבהו לפני זה וכתבו זה כן‪.‬‬ ‫
והתוס׳ רצו לדחות דברי רש״י ז"ל וכתבו שם "מה שהקשה בקונטרס אי‬ ‫שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי ניחוש לה י"ל אין לו‬ אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו״‪.‬‬
‫ולא נוכל להבין דבריהם ז"ל שהרי דברי רש״י ז״ל ברורים שאם הי׳ הדין‬ ‫שאם יש לו אשה אסור אז הי׳ הדין שגם אין ידוע אסור שהרי הלכה כר׳ יוחנן‬ ‫לפני זה שם ‪"‬ור' יוחנן אמר אפי׳ בעלי מומין נמי זימנין דרמי ליה מידי אמומא‬ ולא ידיע״‪.‬‬
‫עמוד ‪ 627‬לדברינו אשר אמרנו שם "וכל החוקרים האלה לא ידעו גם‬ ‫את עיקר דבר המשפט הזה אשר לא הי׳ כלל מתוך משפטי התורה להסנהדרין‬ ‫ככל דיני רוצח נפש כי אם ממשפטי המדינה וכו׳".‬‬
‫ראוי להוסיף על זה כי לא חוקרי העמים לבד טעו בזה כי אם שעוד‬ ‫הרבה יותר טעו ולא ידעו דברים מפורשים ופשוטים כאלה בדברי יאזעפוס גם‬ ‫חוקרי בני ישראל, אף כי דבריהם מזה הי׳ בחקירות היותר גדולות אשר לכל‬ ‫הפחות הי׳ עליהם ש‪ ם‬לשמוע את אשר ידברו ולראות את אשר בין עיניהם.
‫והחכם ווייס בח״ב עמוד ‪ 45‬בדברו על כל התנאים ותקופת התנאים‬ בכלל יאמר:
"ולא הי׳ מעצור לרוחם לפתור דעות קדמוניהם אשר ראו וידעו הדבר או‬ ‫שמעו מפי הרואים בעיניהם איך הי׳ החק והמנהג לפנים בכח חקירות אשר היו‬ ‫ילידי זמנם, כבר הראנו לדעת בראיות ברורות שכן הוא (ח״א ‪ (25‬ושנינו ושלשנו‬
‫הוספות‬
‫שסז‬
הדבר (שם ‪ (151—150‬אבל ראוי לנו שבכל מקום שיזדמן שנשוב להעיר על‬ ‫זה כי הוא יתן לנו ציור תמים מתהלוכות התורה שבעל פה ממדרגה למדרגה".‬
‫ודבריו "ושנינו ושלשנו הדבר שם ‪ 151—150‬הם ללמוד זה ממשפט‬ הורדוס, אשר יאמר שם: ‬
״בימי ממשלת יוחנן הורקנוס הראשונים (ג) אירע דבר וכו' בגלל המעשה‬ ‫הזה יצא הקצף על הורדוס מאת העם וכו' גם מצד אחר יפרוש אור מעט על‬ ‫משפט דיני נפשות בזמן ההוא. ראשונה נראה כי אף שהורדוס לא הרג אחד‬ ‫מהנהרגים בידיו רק שדן דינם למיתה ובמצותו נהרגו בכל זאת הי׳ הדבר נכון‬ ‫אצל הסנהדרין לגמור דינו למות וכו׳ עוד שנית ראוי לנו להתבונן במענת החכמים‬ ‫נגד הורדוס שאמרו כי עשה נגד החק והמשפט הישראלי כי לפיהו אין רשות‬ ‫להרוג שום אדם אפי' את החוטא עד שהועמד לפני הסנהדרין ונגמר דינו למיתה‬ ‫(יוסיפן שם) וכו׳, עוד דבר שלישי יוצא מתוך המאורע הזה כי מה שהעמידו בעל‬ ‫המשנה ליסוד כי כל חייבי מיתה צריכין התראה ושהחוטא יתיר עצמו למיתה‬ ‫כל זה לא הי׳ לו מעמד בפועל וכו׳ כי אי אפשר להאמין שבעת שדן הורדוס‬ ‫את חזקיה ומרעיו למיתה שהיו שם עדים אשר היו מתרים בו והוא התיר עצמו‬ ‫למיתה וכו' הכלל הזה וכו׳ הוא עיקר גדול להבין לימודי קדמונינו‪.‬״‬
‫ורק חרפה היא לראות כי לא ידע דברי הימים, ולא שם לב לכל המאורע‬ ‫הזה ובנה לו פלפול גדול של תהו.‬
‫וחשב שהורדוס נידן ככל דין איש הורג נפש, וככל דין איש פרטי אשר‬ ‫קם על רעהו ורצחו נפש, ובא ושואל שהרי לא הי' כאן התראה ולא התיר עצמו‬ ‫למיתה, ולא הרג את כל האנשים האלה בידיו ממש‪.‬‬
‫ולא ידע כלל כי כל דין הורדוס הי׳ כרודף הכלל אשר ראו והכירו כי‬ ‫בא עבד אדומי לשפוך את ממשלתו על יהודה ולקחת אותם לעבדים‪.‬‬
‫והמעשה הזה מחזקיה ואנשיו הי‘ דבר בולט אשר יכלו להראות מזה‬ ‫להורקנוס שיבין זה גם הוא שהרי הורדוס הרג מעצמו את כל המון האנשים‬ ‫הנקיים האלה ולא שאל על זה כלל אפי׳ רשיון מהורקנוס, ולא העמידם גם‬ ‫בדין כי אם הרגם בגזירת פיו‪ ,‬כמו שנתבאר כל זה בפנים‪.‬‬
‫ומענין ההנהגה עם האדומי הלז בן הנכר אשר גם לא הי' לו דין ישראל‬ ‫כלל, מענין העבד האדומי אשר כבר הכירו כל העם כי קם לרודף על כל קהל‬ ‫ישראל, ואך זה באמת הי׳ כל דבריהם כמבואר ביאזעפוס שם, מענין הסנהדרין‬ ‫בדין האיש הזה אשר כבר חפשו דרכים איך להציל את כל עם ישראל מידי‬ עשו אלה‪.‬‬
‫מזה בא החכם ווייס להוכיח כי לא השגיחו התנאים על מה שהי׳ לחק ‫בישראל, ולא ״הי׳ מעצור לרוחם לסתור דעת קדמוניהם".‬‬
‫ועל חקירת הבל כזו יאמר "אבל ראוי לנו שבכל מקום שיזדמן שנשוב‬ ‫להעיר על זה כי הוא יתן לנו ציור תמים מתהלוכות התורה שבעל פה‬ ‫ממדרגה למדרגה״‪.‬‬
----------------------
‫הערה (ג) החכם ווייס דבר לא הי' לו עם דברי הימים ועל כן גם טעה לחשוב שהי' זה בימי הורקנוס הראשונים.‬
‫‪734‬‬
‫הוספות‬
ולא ‫ידע החכם ווייס שכבר הגיע הדבר שאלו הי' אפשר להם לבני‬ ישראל אז לעשות מלחמה עם הורדוס להרחיקו מארצם, ואלו גם הי׳ נדרש להם‬ ‫להעמיד את עצמם בסכנה היותר גדולה, וכי גם אם ידעו כי תגדל סכנת הדבר‬ ‫עד כי גם יהרגו הרבה נפשות מהם, היו מקריבים נפשם למתים רק להשיג המטרה‬ ‫הגבוהה הזאת להסיר את רודף כל קהל ישראל הזה מהם.
‬‫ובאמת עשו כן, וגם אחרי אשר לא הצליח חפצם בידם על ידי הורקנוס‬ ‫העמידו עצמם בסכנה והשתדלו על זה לפני ראשי הרומיים בסוריא‪.‬‬
‫ובדברי יאזעפוס שם אח‬ר זה באלטטי׳ ‪ XIV, 12, 2‬נאמר: ‬‬ "כאשר בא אנטאניוס לבימיניען באו אליו שלוחים מכל עברים, בתוכם‬ ‫גם ראשי נככדי היהודים אשר האשימו את פהאזאל ואת הורדוס, והראו לו כי‬ ‫הורקנ‬וס הנהו רק כצל מושל, ובאמת הנם הם המושלים, אבל אנטאניוס החשיב‬ ‫מאד את הורדוס והוא פעל אצל אנטאניוס כי גם לא נתן את מתנגדי הורדוס‬ (ראשי נכבדי העם) לבוא לפניו, בנתנו לאנטאניוס כסף רב."
‫ושם אחר זה ‪ 13, 1‬יאמר‪:‬‬
‫״כאשר בא אנטאניוס לסיריען וכו' אז באו אליו עוד הפעם מאה שלוחי‬ ‫היהודים מהיותר נכבדים לדבר לפניו נגד הורדוס וכל אשר עמו, לתכלית זו בחרו‬ ‫את ראשי המדברים היותר גדולים, נגדם עמד מצד הורדוס וכו׳ וכאשר בעיר דפני‬ ‫שמע אנטאניוס דברי שני הצדדים שאל את הורקנוס (המושל האוילי ואין לב)‬ ‫כי יגיד מי משני הצדדים מוכשר יותר להממשלה, וכאשר השיב לו הורקנוס‬ ‫הורדוס ומשפחתו, נתן אנטאניוס להורדוס ולאחיו את שם טעטררכים, ויתן להם‬ ‫הממשלה בדרך רשמי וחמשה עשר ממתנגדיהם הושיב בבית האסורים ויחפוץ גם‬ ‫להוציאם להורגים רק כי הורדוס לא נתן אותו לעשות כן.״‬
‫ויוסיף יאזעפוס שם לאמר‪:‬‬
"אבל גם בשוב המלאכים האלה לארץ יהודה לא נחו היהודים, כי אם‬ ‫נסעו עוד הפעם אלף אנשים לעיר צור אשר שם חכו לבואו, אבל הורדוס ואחיו‬ ‫הביאו בידם אוצר כסף ויתנו זה שוחד לאנטאניוס, ועל כן צוה אנטאניוס לראש‬ ‫עיר צור להמית את היהודים וכאשר נקהלו כולם בשדה העיר, כבר הקדים לבוא‬ ‫שם הורדוס עם הורקנוס, ויקרא להם להתפזר ואם לא כן רעה תהי׳ אחריתם‪,‬‬ ‫אבל השלוחים לא משו ממקומם אז שלפו הרומיים חרבם ויהרגו הרבה מהם‬ ‫והרבה נפצעו, ויתרם ברחו לנפשם. העם התמרמרו מאד על הורדוס, ועל כן צוה ‫אנטאניוס (לבקשת הורדוס) להמית את כל אלה אשר הושיב בבית האסורים." ‬
‫אלה הם דברי יאזעפוס שם, והננו רואים עד כמה גם מסרו נפשם על‬ ‫הדבר, כי כבר ראו והבינו את כל הרעה אשר תבוא לכל העם על ידי האדומי‬ ‫הזה אשר מתנשא לכבוש אותם לעבדים.‬
‫ומעשיהם והשתדלותם הגדולה אצל אנטאניוס היתה אחרי אשר ראו והכירו‬ ‫כי אבדה תקותם מהורקנוס המושל האוילי אשר יפרוש אולת והוא עצמו יחזק‬ ידי מרעים בארץ יהודה.
‫אבל לפני זה השתדלו על זה עצמו בארץ יהודה עצמה אצל המושל, ‫ותהי השתדלותם על זה לפני הורקנוס, עד אשר באמת עלה זה בידם להעמידו‬ ‫בשער משפט, למען יחרצו משפטו שם.
‫הוספות‬
‫שסח‬
‫והם דברי יאזעפוס המבוארים ומפורשים כן במשפט הורדוס שם לפני זה ‫‪ 9, 3‬ויאמר:
‬"כאשר ראו ראשי עם יהודה את כחם הגדול של אנטיפטר ובניו במדינה‬ ‫על פי הורקנוס "ועל ידי אוצרות המדינה״ המה לבם וכו' אבל ראשי העם הם‬ ‫כבר ראו את כח ידם של אנטיפטר ובניו אשר יגדל מיום ליום וידעו היטב "עד‬ ‫כמה ישאף הורדוס לממשלה" כי על כן הלכו אל הורקנוס וידברו דבריהם נגד‬ ‫אנטיפטר ויהיו דבריהם להורקנוס לאמר עד מתי תראה ולא תתבונן והאם לא‬ ‫תכיר ולא תראה כי אנטיפטר ובניו כבר לקחו בידם את כל מיתרי המדינה ולך‬ ‫הניחו רק שם מלך, אל תעצים עינך מראות כי גם אתה בעצמך הנך בסכנה‬ ‫וכו' אל תשלה את נפשך כי אנטיפטר ובניו הנם עושי דבריך כי כל העם יראו‬ ‫בהם את המושלים עצמם. הורדוס הוציא את חזקיה ואנשיו להורגים נגד כל דת‬ ‫ודין וכו' ובכל זה גם לא שאל על זה את פיך ויעש כן מעצמו ועל ידי כל‬ ‫הדברים האלה שמע הורקנוס לקולם וכי גם גדל כעסו על הורדוס על ידי אמותיהם‬ ‫של הנהרגים וכו' כי על כן קרא הורקנוס את הורדוס למשפט."
‫ואחרי אשר עשה הורקנוס ‪,‬כל זה רק למראית עין ובאשר ראה בכית‬ ‫המשפט כי הםנד‪.‬דרין יהרצו משפט הורדוס נתן לו ידים לברוח‪ ,‬מסרו חכמי‬ ‫ישראל נפשם ויקריבו משפטם גם לפני אביר רומא‪ ,‬אף כי ידעו כי בנפשם הוא׳‬ ‫בבל דרכם של שלומי אפוני ישראל )ד( לתת נפשם לטובת עטם‪ ,‬אשר כבר ראו‬ ‫עין בעין את בל הרעד‪ ,‬הנוראד‪ .‬אשר ימצא את ‪.‬עמם על ידי הורדום אשר עמד‬ ‫על בני ישראל להומס ולאבדנו‬ ‫ומתוך מעשיד‪.‬ם במשפט הורדוס‪ ,‬פ;צפט בלל* אשר ננזדבפל דבר האומה‬ ‫בבללד‪ ,.‬מתוך דבר מד‪.‬לך המעשים במשפט הזה בא החכם ווייס ויעמוד על במד‪.‬‬ ‫נבודד‪ .‬לקרוא בקול על חכמי ישראל כי לא שמו לב לדברי קדמוניהם‪.‬‬ ‫‪.‬ולא הי׳ מעצור לרוהם לסתור דעות קדמוניהם אשר דאו וידעו הדבר או‬ ‫שמעו מפי הרואים בעיניהם איך הי׳ החק והמנ ת ל‪ 6‬ןינ‪4‬־‬ ‫
שהרי לא הביטו ולא ראו ולא למדו ממשפט הורדוס שאין צריך שהנידון‬ ‫יתיר עצמו למיתה, ולא ראו ולא למדו מזה שאין צריך חתראה כל עיקר‪ ,‬ולא‬ ‫למדו ולא ראו ממשפטו של הורדוס לדעת ולהבין עוד דבר יותר גדול בדיני‬ ‫נפשות שגם אין צריך שהרג הוא עצמו שהרי הורדוס לא הרג את כל המאות או‬ ‫האלפים האנשים בידיו ממש, ולא ראו ולא למדו ממשפט הורדוס עוד תילי‬ ‫תילים של הלכות ברורות‪.‬‬
-------------------
הערה (ד) ‫‪ vetf 1»3‬י ^ ‪9‬י ‪tma wtai qur‬‬ ‫‪0‬״( &‪99‬ר*‬ ‫ד‪9‬ר הי»«‪$‬וו»‬ ‫‪m jama‬‬ ‫‪^ bh‬רי ר ^ד‪v a ‘wa .‬‬ ‫‪m n ai it 3« 9‬‬ ‫?ו«מיזנ ם » י » ט ו י ‪ *•m‬זוי ‪ am‬זדה ‪• ^ ww « aajh‬ימי ‪«jswnsi 09‬ור ‪ e^1*8e1‬במי* ‪apA‬‬ ‫‪npi varh‬‬
‫‪1« h‬‬
‫‪Bupm‬‬
‫‪,Bfima ffyaa jnt‬‬
‫!‪1im» tsas‬‬
‫‪ton th‬‬
‫‪#• tm im‬יץ »‪ jm‬עך ב« ‪# t1H31n tasp r a ^ ana meca u‬י ‪v p wvi tmwMM‬‬ ‫‪• rm ham* *aan p!>r.yA‬סואנים ^‪ is i ma iimmua ,n‬ו‪9‬ק ^ ‪ *na 9‬ו^קניס ‪stpin‬‬ ‫ויןגד>ע ‪jsmn m‬‬ ‫*‪^ »pah msa %rw‬‬ ‫^ >ש‪nnn tut pmm ,9‬‬ ‫‪id‬‬ ‫הימן;!^‬ ‫‪.ext V3.‬‬ ‫»‪V‬ר‪9‬י‬ ‫זזד‪nam mb ^ 3 .‬‬
‫‪736‬‬
הוספות‬
קשה הדבר להאמין כי הבלים כאלה נכתבו ונדפסו, קשה הדבר להאמין‬ ‫כי על דברים בטלים כאלה קרא אלינו את הקריאה הגדולה "כבר הראנו לדעת‬ ‫בראיות ברורות שכן הוא (ח״א ‪25‬) ושנינו ושלשנו הדבר (שם 151—150‬) אבל‬ ‫ראוי לנו שבכל מקום שיזדמן שנשוב להעיר על זה כי הוא יתן לנו ציור תמים‬ ‫‬‫מתהלוכות התורה שבעל פה ממדרגה למדרגה". ‬
‫אבל הנה הדברים שטוחים לפנינו ונאמרו בקולי קולות לשם ראיות ברורות‬.
‫וכן הדבר כי החכם וויס הנהו עשיר גדול מאד בראיות ברורות, רק‬ ‫שבראיותיו הברורות שם ושם הלך בכולם לגמרי בדרכי תהו, וטעה בדברים היותר‬ ‫פשוטים, והשתדל גם להטעות את הקוראים, ככל אשר יבואר כל זה במקום‬ ‫בירורי כל הדברים האלה לפרטיהם בכרך הבא‪.‬‬
‫לעמוד ‪ 569‬וכל הדברים פשוטים שדברי ר׳ עקיבא הם רק בשיטת בית‬ הלל וכו'‪.‬‬ ‫
נשמט שם "‬ומאיר ובא לפנינו דברי המשנה והגמרא במס׳ בכורות ד׳ ל"ב‬ ‫שבמשנה שם נאמר:
"בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל על הבכור ובית הלל מתירין ואפי׳‬ ‫עכו״ם‪.‬״‬
‫ובגמרא מיד אחר המשנה נאמר ‪"‬מתניתן מני ר׳ עקיבא היא דתניא בכור‬ ‫אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי בית שמאי ובית הלל אומרים‬ ‫אפי' זרים ר' עקיבא מתיר אפי' עכו"ם", ולשון רש"י ז"ל "מתניתן דשרי עכו"ם‬ ‫באכילת בכור מני ר' עקיבא היא דמתיר ‪‬אליבא דבית הלל קאמר ר׳ עקיבא" ‫דבית הלל מתירין אפי' עכו״ם". ‬
‫ומבואר נגלה לפנינו ככל דברינו בפנים, והנה גם במקום הזה אף שכל‬ ‫דברי ר׳ עקיבא אינם כי אם לבאר שיטת בית הלל, ואך בזה נחלק עם ת"ק בכל‬ ‫זה בא בברייתא הלשון סתם ‪"‬ר' עקיבא מתיר אפי׳ בעכו"ם״ וכן בא הלשון בגמ׳‬ ‫שם אחר זה "מאי טעמא דר׳ עקיבא" והכונה בכל זה מ"ט דר׳ עקיבא אליבא‬ דבית הלל ממש כההיא דגיטין שם (הובא בפנים)‪.‬‬
‫ובמשנה נשנו דברי בית הלל כפי שיטת ר׳ עקיבא אליבא דבית הלל‪,‬‬ "ובית הלל מתירין ואפי׳ עכו"ם" והדברים מבוארים‪.‬‬